פלוני נ' אלמוני ואח'

פתח דבר:

1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, עת שהתארח ביחידת אירוח שבבעלות הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

    

2. במועדים הרלוונטיים לתביעה, הנתבעת 2 ביטחה את הנתבע 1 בביטוח תביעות נגד צדדים שלישיים בהתאם לפוליסה מס' 73602272/17 (להלן: "הנתבעת").

    

3. הצדדים מסכימים כי בעקבות התאונה, לא נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה.

    

4. הצדדים חלוקים הן ביחס לאחריות והן ביחס לנזק.

    

   טענות הצדדים:

    

5. בהתאם לנטען בכתב התביעה, התובע יליד 1985, התארח יחד עם אחרים בצימר שבבעלותו של הנתבע, במהלך חודש ספטמבר 2017 בזמן חופשת חג.

    

6. התובע טען בתביעתו כי בתאריך 03.09.2017 בשעה 15:00 ו/או בסמוך לכך, עת ירד התובע במדרגות המובילות לבריכה או ממנה, החליק כתוצאה מהיות הדשא הסינטטי שכיסה את המדרגות, רטוב ומחליק, לא מקובע כראוי וכתוצאה מכך זזה יריעת הדשא באופן שגרם לכך שהתובע עיקם את כף רגלו הימנית ונגרמו לו נזקי גוף (להלן: "התאונה"). התובע ביקש לציין בכתב תביעתו כי רוחב המדרגות היה צר מאוד והקשה ממשית על הירידה והעלייה במדרגות.

    

7. התובע טען כי בעקבות האירוע נבדק במרכז הרפואי "אל זהראוי" זאת מאחר ולא יכול היה לדרוך על כף רגלו הימנית, בבדיקה אובחן כסובל מרגישות ניכרת למישוש, ונפיחות מקומית ונתבקש לעבור צילום רנטגן לשלילת שבר. צילום רנטגן שנערך לתובע הדגים שבר במסרק 5 בכף רגל ימין שטופל על ידי גבס עד לגובה שמתחת לברך למשך חודש וחצי ועד ליום 18.10.2017. התובע היה במעקב רפואי מתמיד במסגרת קופת חולים תחת פיקוחם של מומחים בתחום האורתופדיה ורופאי משפחה. כתוצאה מהתאונה ובעקבותיה סבל התובע, לגרסתו עד למועד הגשת התביעה, מכאבים בכף רגל ימין, קושי בעליה ובירידה במדרגות ובטיפוס על סולמות, כאבים חמורים בהליכה ממושכת ובהתכופפות בעת הרמת משאות ובכל מאמץ פיזי ו/או הליכה של כעשר דקות.

    

8. הנתבעים הכחישו בכתב ההגנה מטעמם את נסיבות קרות התאונה ואת הנזק הנטען. הנ"ל טענו כי הנתבע פעל בסבירות ושמר על כללי הבטיחות הנדרשים. לחילופין טענו הנתבעים כי התאונה אירעה בשל מעשיו או מחדליו של התובע בכך שנהג בפזיזות, חוסר זהירות, עשה פעולה מסוכנת, לא הבחין במפגע, לא התריע על מפגע, לא שם לב למעשיו ועשה מעשים שאדם רגיל היה נמנע מלעשות. עוד, הנתבעים טענו לחילופין כי התאונה הייתה בלתי צפויה וכי הנתבע לא יכול היה למנוע את התאונה גם לא על ידי שימוש באמצעי זהירות מוגברים. עוד טענו כי יש לייחס לתובע בגין חוסר זהירותו אשם תורם בשיעור ניכר.

    

   הראיות שהוגשו על ידי הצדדים:

    

9. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמו ומטעם ----- כאשר במסגרת שני תצהירים חזרו השניים על הטענות כפי שהובאו בכתב התביעה. לתצהירים צורפו תמונות צבעוניות של המפגע, מסמכים רפואיים, תלושי שכר ומסמכים מהתיק שניהל התובע בפני המוסד לביטוח לאומי ותשובות לשאלון שנשלח לתובע על ידי הנתבע. התובע גם ביקש להזמין לעדות את הגב' --- (אשתו של העד --) והגב' ---- (אשתו של התובע) וכן ביקשו להזמין את מר --- אשר לגרסת התובע "שב ברגעי התאונה הוא ואשתו עם העדות --- ו--- והיה מי שניגש לתובע לאחר פגיעתו. העד ---- לא התייצב לדיון ההוכחות ולא נחקר לפניי.

    

10. הנתבעים ביקשו לזמן לעדות את הנתבע 1, מפעיל הצימר בו התארח התובע וה"ה איתן זילברשטיין, מי שביצע חקירה לנסיבות האירוע מטעם הנתבעת 2.

     

11. בתאריך 07.07.2021 התקיים דיון במהלכו נחקרו העדים מטעם הצדדים, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

     

    דיון והכרעה:

     

12. לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו לעיוני ושמעתי את העדים מטעם הצדדים והתרשמתי מעדותם בצורה בלתי אמצעית, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

     

    נסיבות התרחשות התאונה ואחריות הנתבעים:

     

13. התובע תיאר את נסיבות אירוע התאונה בתצהירו כדלקמן: "ביום 3.9.2017 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, עת ירדתי במדרגות המובילות לבריכה וממנה, החלקתי כתוצאה מהיות הדשא הסינטטי שכיסה את המדרגות רטוב ומחליק ולא מקובע כראוי וכתוצאה מכך, זזה יריעת הדשא ועקב כך עיקמתי את כף רגלי הימנית ונפלתי" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית של התובע). התובע הוסיף והצהיר כי "רוחב המדרגות היה צר מאוד והקשה ממשית על הירידה והעליה במדרגות, דבר שאילץ אותי לרדת במדרגות כאשר כף רגלי נטויה לכיוון הפנימי של המדרגה" (שם, סעיף 4).

     

14. התובע חזר על גרסתו באופן עקבי גם בדיון ההוכחות, שלל כי שתה אלכוהול במועד האירוע (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 24-25), טען כי נפל בגלל שהדשא "הסינטטי לא נתפס במדרגה עצמה" (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 12), וכי נפל במדרגה השנייה מלמעלה (עמ' 5 שורה 25). הנ"ל אישר בחקירתו כי סיבת הנפילה הייתה כי המדרגות היו מחליקות ורטובות וכי הדשא לא היה מקובע (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 6-9). התובע נחקר בעניין טענתו כי המדרגות עליהן נפל היו צרות וטען כי הוא עובד בניין ובהתאם הוא יודע להעריך כי המדובר במדרגות צרות. התובע הפנה לתמונות שהגיש לעיון בית המשפט והסביר כי:

     

    " ת. הגודל של המדרגה לא תקין. אני לא באתי להראות לכם אילו מדרגות או הגובה או הרוחב, בקיצור, יצא לי נזק, נפלתי אצלו ויש לו ביטוח, כבר סבלתי מזה ועד עכשיו אני סובל מזה.

    ש.אני אומרת לך שבתמונות שצירפת הרוחב של המדרגה זה 2 מ', זה לא מספיק בשבילך לעבור?

    ת. לא הרוחב, האורך. לשאלת בית המשפט, אני לא יודע כמה האורך, אבל לא יכולתי לשים את כל הרגל על המדרגה.

    ש.אני אומרת לך שהרום של כל מדרגה 18 ס"מ והעומק 24 ס"מ.

    ת. מציג את התמונה שסומנה ת/1, אני עובד בניין, עורכת הדין אומרת 24 ס"מ לעומק, אבל המדרגה למעלה נכנסת למדרגה השנייה, הכוונה שהיא מכסה אותה באופן שלא ניתן לשים את כל הרגל. אני לא רואה בזה סיפור. הייתה משמעות למצב המדרגות שתרם לאופן שבו נפלתי.

    (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 29-33, ועמ' 6 שורות 1-5).

     

15. מטעם התובע העיד מר ----- (להלן: "מר ----") אשר תמך בגרסת התובע. העד טען לפניי כי היה ליד הבריכה כאשר שמע את קולו של התובע צועק ומקלל, אז ניגש אליו בריצה וראה אותו שרוע ומחזיק במעקה כשרגלו עקומה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 4-5). העד ציין כי התובע החליק על המדרגה השנייה, וכי "הדשא זז מהמקום" (שם, שורה 8).

     

16. עוד העידה מטעם התובע, בעדות ראשית, אשתו, הגב' -----, אשר שהתה עמו בצימר במועד האירוע. הנ"ל טענה לפניי כי במועד האירוע, ישבה עם אחרים ליד הבריכה, שמעה קול צעקות של בעלה, מר --ניגש אליו בריצה והיא ואשתו של ---,  התקדמו למקום התאונה ולמדו כי התובע החליק על המדרגות והבחינו בו תופס במעקה. לגרסת העדה הנ"ל "--- ניסה לעזור לו לקום ועזר לו לשבת בצד ואז החזרתנו את חתיכת הדשא שזזה מהמקום והיא הייתה רטובה, לשאלת בית המשפט, את חתיכת הדשא שזזה החזרנו למדרגה" (עמ' 8 שורות 22-26).

     

17. מטעם התובע העידה הגב' ----, אשתו של ----. לפי דברי העדה, היא ישבה ליד הבריכה, עם אשת התובע ---, מולם היה בעלה רוחי והילדים שחו בבריכה. העדה טענה כי הם שמעו קול, בעלה --- ניגש בריצה והיא ואשת התובע רצו אחריו, ומצאו "את התובע נופל" (עמ' 10 שורות 23-25). עדה זו טענה כי עת ניגשה לתובע מצאה אותו יושב במדרגות, צועק ומחזיק במעקה. העדה נשאלה על ידי ב"כ הנתבעים "ממה הוא נפל?" והשיבה "מהדשא הסינטטי שהיה לא במקום וזז קדימה" (עמ' 10 שורות 28-33).

     

18. מטעם הנתבעים העיד בחקירה ראשית הנתבע, מר אלמוני, הבעלים של יחידת האירוח. העד אישר כי התמונה שהוגשה על ידי התובע וסומנה כמוצג ת/1 משקפת נכונה את מצב המדרגות ביום האירוע (עמ' 11, שורות 12-13). העד טען לפניי כי מדובר במדרגות ברוחב 2 מטר עם שני מעקים משני הצדדים, מצופים בדשא סינטטי. לגרסתו "אלה מדרגות לכל דבר. 20 שנה אני עובד איתן ואף אחד לא החליק עליהן" (שם, שורות 15-16). הנ"ל טען כי הדשא חובר למדרגות "עם ברגים ועם שייבות כדי שהדשא לא יצא" וזה הפנה לתמונה השלישית מאוסף התמונות שהוגש על ידי הנתבעים וסומן נ/1 (שם, שורות 17-18).

     

19. הנתבע טען לפניי כי התובע לא הודיע לו על הנפילה, וכי יום למחרת האירוע, במועד סיום הביקור של התובע ומשפחתו בצימר, הנתבע הבחין כי התובע צולע וכאשר שאל את התובע מה קרה, זה ענה לו כי נפל, ללא שציין "איפה ולמה" הוא נפל (שם, שורות 24-28).

     

20. הנתבע נחקר על ידי ב"כ התובע והשיב כי הוא מנהל במקום 8 צימרים, הוא מחזיק עובדי ניקיון, אך אין לו עובדי תחזוקה, והוא מתחזק את המקום בעצמו. הנתבע העיד כי הוא סבור כי יש לו את ההכשרה המתאימה לנהל את המקום מאחר וניהל בעבר את התחזוקה של מפעל "אבוקדו גל" (עמ' 12 שורות 14). הנתבע העיד לפניי כי הוא בנה והרכיב את המדרגות נשוא התביעה בעצמו בשנת 2000 (עמ' 13, שורות 5-11). העד נשאל אם המדרגות עומדות בתקן והוא ענה כי "הן עומדות כבר 20 שנה, היו עליהן מאות אנשים וירדו מהן מאות אנשים ולא קרה כלום" (שם שורות 12-13). הנתבע אישר כי אין לו אישור מהנדס לבנייה, וכי הוא לא מהנדס בהכשרתו (שם, שורות 14-15) והוסיף כי שנה לאחר האירוע "הוא סגר את העסק" (שם, שורה 17).

     

21. באשר לכיסוי של המדרגות, הנ"ל אישר כי הן מכוסות בדשא סינטטי וטען בחקירתו כי הוא התקין את הדשא בעצמו, כי אין לו הכשרה מיוחדת בתחום וכי התקין את הדשא לפני 20 שנה ולא חידש אותו מאז (שם, שורות 20-23). לגרסתו, הדשא הורכב באמצעות ברגים (עמ' 14 שורות 7-9).

     

22. בחקירתו, טען הנתבע כי אינו נדרש לרישיון עסק לבריכה מאחר ומדובר בבריכה שאינה בנויה, וכי אינו נדרש למציל מאחר ומדובר בבריכה בעומק מטר ועשרים ס"מ. כן אישר כי אין לו יועץ בטיחות במתחם (שם, שורות 24-33). עוד בחקירתו נשאל מדוע לא התקין פסים המונעים החלקה על המדרגות וטען כי "אי אפשר להחליק על דשא" (עמ' 15 שורות 1-2).

     

23. הנתבעת הגישה במעמד דיון ההוכחות את תצהירו של החוקר מטעמה, מר איתן זילברשטיין, מיום 6.7.2021. במסגרת התצהיר, ציין הנ"ל כי ביקר במקום האירוע ביום 28.6.2018, שוחח עם הנתבע, וסקר את גרם המדרגות. בסעיף 4 לתצהיר ציין כי המדובר בגרם של 7 מדרגות שמצופות בדשא סינטטי, רוחב המדרגה כ- 2 מטר, גובה הרום בכל מדרגה הינו 18 ס"מ ועומק השלח 24 ס"מ. במסגרת התצהיר ציין הנ"ל כי בסקירה שערך מצא כי הדשא מקובע היטב למדרגות בעזרת ברגים והוא צילם תמונות של המקום ושל סביבת הבריכה.

     

24. העד, מר זילברשטיין, אישר לפניי את תוכן תצהירו, והעיד כי ביצע חקירה של האירוע מטעם חברת הביטוח, שוחח עם הנתבע והתרשם כי המדרגות נשוא התובענה מהודקות היטב ולא מחליקות (עמ' 15 שורה 29).

     

25. באשר לעדותו של מר זילברשטיין אציין כי בניגוד לטענות הנתבעים, אין המדובר בעדות עד ניטראלי שאינו מעוניין בתוצאות המשפט. העד הכין את ממצאי חקירתו מטעם הנתבעים על בסיס שיחה עם הנתבע ובדיקתו את המקום. את הטענה כי הדשא מקובע היטב למדרגות הוא תמך בתמונה של בורג עם תחתית, כאשר מדובר על פניו בבורג חדש, דבר אשר אינו מתיישב עם עדות הנתבע כי לא ביצע תיקונים במקום משך 20 שנים. כך או כך, טענות העד הנ"ל לעניין קיבוע הדשא אינה מתיישבת עם התמונות שצירף התובע, הנתבעים והעד ואשר מלמדים על חוסר אחידות במיקום רצועות הדשא לאורך כל מדרגה ומדרגה, ותזוזה של הדשא לקצוות המדרגות באופן המגביר את הסיכוי להחלקה.

     

26. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדים לפניי, ועיינתי בתמונות המפגע הנטען, נחה דעתי כי אירוע התאונה התרחש כפי שמסר התובע. מצאתי את עדות התובע ביחס לנסיבות האירוע מהימנה ותואמת את הממצאים בתיק, וזו נתמכה בעדות רעייתו שהייתה נוכחת במועד התאונה, ובעדויות העדים מטעמו, מר --- והגב' ---- אשר תמכו אף הם בגרסתו ואישרו את נסיבות האירוע וסיבת הנפילה.

     

27. עדות הנתבע בנוגע לתנאי התחזוקה של המקום והעובדה כי התקין את המדרגות וחיבר את הדשא לפני כ- 20 שנה ללא שביצע בהן תיקונים או חיזוקים אף היא תומכת בגרסת התובע ולפיה הדשא המכסה את המדרגות זז בעת ירידתו מהמדרגות וגרם לו להחליק. עיינתי היטב בתמונות של המדרגות שהגישו הצדדים, ומצאתי כי לא ניתן לשלול את טענת התובע כי על אף כי המדידה שערך מר זילברשטיין מלמדת כי עומק המדרגה הוא 24 ס"מ מדובר במדרגות המונחות בצורה חופפת, באופן שבו רוחב המדרגה מצטמצם החל מהמדרגה השנייה ועד המדרגה השביעית (ראו תמונה 5 למוצג נ/2 ותמונה 1 לתצהיר התובע). כן ניתן להתרשם מהתמונות שצורפו על ידי התובע, כי הדשא אשר הונח על גבי המדרגות איננו מקובע כדבעי, קיימים הבדלים באופן הקיבוע בין המדרגות השונות, רצועות הדשא איננן באורך אחיד, וניתן להבחין כי קיימת תזוזה של רצועת הדשא באמצע המדרגות בהשוואה למיקום הרצועה בקצוות של המדרגות. מאחר ולא קיימת מחלקות בין הצדדים כי התמונות שהגיש התובע, מלמדות על מצב המדרגות במועד התאונה, כפי שאישר הנתבע בעדותו לפניי, הרי כי התמונות מעידות כי מצב המדרגות תומך בגרסת התובע.

     

    אחריות הנתבעים:

     

28. אין מחלוקת על כך כי על הנתבע, כבעלים ומחזיק של המקרקעין, חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי האורחים והמבקרים בצימר ובשטח המשויך לו, מלבד במקרים שבהם מדובר בסיכונים שאינם מטילים חובת זהירות קונקרטית (ראו: ע"א 780/86 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא (2) 630, 636; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 126; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757; ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113); ע"א (מח-תא) 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' לאה משולה, (30/12/2002)).

     

29. הנתבע לא הציג לפני בית המשפט כי ביצע עבודות תחזוקה במקום באופן סדיר אלא טען לפניי כי התקין את המדרגות לפני "20 שנה" וכי מאז אותו מועד לא ביצע בהן כל פעולה אחרת ובכלל זה לא פעל לתחזוקה סבירה של המדרגות. במעשיו, התעלם הנתבע מהסיכון הנשקף לאורחיו, במיוחד כאשר עניינינו באיזור שליד הבריכה ויש להניח כי העוברים במקום יהיו ללא נעליים ועם בגדים רטובים.

     

30. הנתבע העיד לפניי כי לא התקין על המדרגות פסים למניעת החלקה מאחר, ולגרסתו "אי אפשר להחליק על דשא". טענה זו אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכר הישר.

     

31. התנהלות הנתבע כפי שהוכחה, מלמדת כי העמיד את באי המקום בסיכון בלתי סביר, שאין להשלים עמו ובנקל היה ניתן למנוע אותו (בין באמצעות פסים למניעת החלקה, בין באמצעות חיזוק רצועות הדשא כדבעי ובין באמצעות התקנה והסדרה של מדרגות מתאימות לאזור בסביבת בריכת השחייה באופן שיהיו בטוחות לשימוש אורחי המקום). הנתבע אישר כי אין בידו רישיון עסק או היתר מתאים הרלבנטי למתקנים במקום. לא מצאתי לדון בעניין זה שכן לא נטען על ידי התובע כי העדר רישוי מתאים גרם לתאונה, אך די באמרותיו של הנתבע בכדי ללמד את בית המשפט כי אינו מודע להוראות החוק הרלבנטיות וכי פעל לנהל את המקום תוך "שאילתר" מדרגות, מתקן עץ מסביב לבריכה שאינה בנויה וכו'.

     

32. לסיכום, מצאתי כי הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, וכי קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם לתובע, ולפיכך מוטלת על הנתבעים האחריות לפצות את התובע בגין נזקיו.

     

    האשם התורם:

     

33. בקביעת קיומו של אשם תורם יש לבחון אם בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ראו, ע"א 14/08 עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, [פורסם בנבו] (02/12/2009); ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1 (2003)).

     

34. האירוע התרחש באור יום, התובע שהה בצימר משך יממה לפחות לפני מועד האירוע וחזקה עליו כי התוודע למקום, ובכלל זה למצב המדרגות לפני שעשה בהן שימוש. עוד, התובע שהה בסמוך לבריכה, והיה עליו להבחין בתנאי המקום ובכלל זה, היתכנות ההחלקה בשל הרטיבות, ומצב המדרגות. התובע העיד כי המדרגות היו צרות באופן שלא אפשרו לו לדרוך באופן מלא על המדרגה ובהתאם יש לצפות כי היה נדרש למידה מסוימת של זהירות. בנסיבות שהובררו, אני קובעת, כי אשמו התורם של התובע עומד על 10%.

     

    שיעור הנזק:

     

    מצבו הרפואי והתפקודי של התובע:

     

35. התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית ולא העלה כל טענה כי בעקבות התאונה נותרה לו נכות רפואית. התובע אישר כי חרף התאונה, ועל אף הכאבים העזים שהרגיש, הוא השלים את תקופת שהותו בצימר מאחר וביקש לא לפגוע בהנאתה של משפחתו במהלך החג.

     

36. ביום 4.9.2017, יום למחרת התאונה, התובע נבדק במרכז הרפואי "אלזהראוי". במסמך הרפואי מאותו יום צוין כי התובע התקבל עקב "נפילה אתמול עם חבלה במסרק כף רגל ימין" אינו יכול לדרוך על הרגל, ובבדיקתו אובחנה "רגישות ניכרת למישוש, ונפיחות מקומית קלה". התובע הופנה לצילום רנטגן אשר הדגים שבר במסרק 5 בכף רגל ימין. התובע טופל בסד גבס אשר הוסר ביום 18.10.2017 והיה במעקב אורתופד.

     

37. התובע הציג לפניי אישורי מחלה בין התאריכים 3.9.2017 ועד 31.1.2018 ומסמכים רפואיים המלמדים כי המשיך לדווח על כאבים בכף רגל ימין, קשיים בניידות משך תקופה ממושכת עד לאחר מועד התאונה (דיווח לרופאיו מיום 6.11.2017, 23.1.2018, 26.3.2018, וביום 11.7.2018).

     

38. במסמך רפואי מיום 12.8.2018 צוין כי בוצע צילום רנטגן בחודש 6/2018 אשר הדגים חיבור מלא של השבר והתובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה אך לא הוצגו לפניי מסמכים המלמדים כי התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה.

     

    הפסדי שכר לעבר ולעתיד:

     

39. התובע ביקש לפסוק לו פיצויים בגין הפסדי שכר לעבר. בעניין זה נדגיש כי בהתאם לפסיקה הפסדי שכר לעבר הם בבחינת נזק מיוחד, שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי, פ"ד לט(1)477), זאת לאור טבעו ואופיו של הנזק המאפשר הבאת נתונים מלאים בעניין. הנטל להבאת נתונים אלה רובץ על שכמו של התובע, כאשר במקרים מסוימים ניתן לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאומדן, המתיישב עם הנתונים שהוכחו על ידי התובע, במידה וקיים קושי לחשב את הפסדי העבר מטעמים אובייקטיביים של העדר נתונים מדויקים וחד משמעיים (ראו: ע"א (ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אהרון אבולוף (5.3.84)).

     

40. התובע טען כי הוא הציג אישורי מחלה למשך כ- 5 חודשים כאשר במהלך כל התקופה לא עבד ולא היה מסוגל לעבוד בכל עבודה שהיא. לגרסתו, מדובר בתקופת אי כושר סבירה בשים לב לאופי הפגיעה ומהותה ובהתאם ביקש לפצותו בסך של 33,000 ₪ כולל פנסיה.

     

41. הנתבעים טענו כי התובע לא צירף לתביעתו תלושי שכר שיש בהם כדי להוכיח את טיעוניו והימנעותו מצירוף ראיה זו פועלת לחובתו. הנתבעים הלינו על כך כי הרופא אשר חתם על אישורי המחלה של התובע הנו בן משפחתו של התובע והפנו לפסיקה אשר מדגישה את הקלות המצערת, לגרסתם, בה רופאים נוטים לשחרר מתחת ידם תעודות רפואיות. הנתבעים הפנו למסמכים הרפואיים ובכלל זה למסמך מיום 18.10.17 אשר בו צוין כי התובע אינו סובל מרגישות "ומתהלך חופשי". הנתבעים טענו כי ככל שבית המשפט יקבל את התביעה, יש לפצות את התובע בגין התקופה שבה שהה בסד גבס, משך חודש וחצי בלבד על סך 8,048 ₪.

     

42. התובע נחקר לפניי בעניין חזרתו לעבודה לאחר התאונה וענה כי בעקבות התאונה לקח לו מלא זמן לחזור לעבודה, מאחר ולא היה מסוגל לדרוך על רגל ימין ולגרסתו "אפילו היום אם אעבוד קצת קשה ארגיש את זה ואסבול" (עמ' 6 שורות 20-21). כאשר נשאל התובע מדוע לא הגיש חוות דעת רפואית וטען לנכות רפואית צמיתה בהתחשב בתקופה הארוכה בגינה קיבל אישורי מחלה השיב כי : "תשאלי את עורך הדין כמה פעמים הוא התקשר ולא יכולתי כי אמרתי שאני מרגיש כאבים. לשאלתך, אני יכול להגיד בקצרה שהעבודה שלי היא יותר בשבילי, יותר טוב להמשיך את העבודה שלי במקום ללכת לרופאים ולחפש ניירות ודברים. אני לא מחפש ביטוח ולא מחפש דברים. זו פעם ראשונה שאני עומד בבית משפט" (עמ' 6 שורות 22-25).

     

43. אכן יש לתהות מדוע בחר התובע שלא לצרף לעיוני תלושי שכר החל מחודש ספטמבר 2017 ו/או אישור על מועד סיום עבודתו אצל מעסיקתו (חברת חטיב נעים). התובע נחקר בעניין זה והשיב כי אין לו תלושי שכר אחרי התאונה וכי לא עבד תקופה ממושכת, ולאחר התאונה הוא "עובד יום פה ויום שם [...] לא בגלל הרגל, לא הסתדר לי פשוט" (עמ' ,7 שורות 4-9).

     

44. כאן אציין כי לא מצאתי מקום לדון בטענת הנתבעים בסיכומיהם בעניין זהותו של הרופא אשר חתם על אישורי המחלה. הנתבעים לא זימנו את הרופא לחקירה בעניין, וספק אם קרבתו המשפחתית הנטענת לתובע, אשר טען לפניי כי מדובר בקרבה משפחתית "רחוקה" (עמ' 6, שורות 17-18), יש בה בכדי לבסס את טענות הנתבעים כי יש להטיל ספק באותנטיות של האישורים אשר ניתנו על יד גורם מוסמך ואשר על פניו, להם הצדקה רפואית בהתחשב במיקום השבר ומצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה.

     

45. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב בהכנסות התובע לפני מועד התאונה, והמסמכים הרפואיים שהוגשו לעיוני ואת תהליך החלמתו של התובע, הטיפול שעבר ותקופת ההתאוששות לה נדרש בעקבות השבר מצאתי להעמיד את הפסדי השתכרותו של התובע בעבר על סך כולל של 25,000 ₪ כאשר הסכום כולל פנסיה.

     

46. התובע טען כי יש מקום לפסוק פיצויים גם בגין הפסדי שכר לעתיד מאחר והוא ממשיך לסבול מהשלכות התאונה, והכאבים באיזור השבר מגבילים אותו לעיתים. הנתבעים טענו כי מאחר ולא הוכח כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה אין מקום לקבוע כי נותרה לו נכות תפקודית. התובע אכן לא טען כי נותרה לו נכות רפואית בעקבות התאונה, והוא לא הציג לפני בית המשפט חוות דעת רפואית המלמדת על כך כי נותרה לו כל מגבלה בעקבות התאונה אשר יש בה בכדי להשליך על תקפודו בעתיד. כך גם לא הונחו לפניי מסמכים רפואיים התומכים בטענת התובע כי הוא עודנו סובל מהשלכות התאונה כטענתו. בנסיבות אלה, מצאתי לדחות את טענות התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר לעתיד.

     

     

     

    עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

     

47. התובע טען כי המסמכים הרפואיים מלמדים כי רגלו קובעה בגבס משך כחודשיים במהלכם היה מרותק למיטה ולביתו ואישתו סייעה לו ועזרה לו בשל מצבו ומגבלותיו, ובכלל זה במקלחת, הלבשה, ניידות, עזרה בעליה למדרגות ובכל צרכיו היומיומיים וזאת משך שלושה חודשים. בגין ראש נזק זה, ביקש התובע פיצוי על סך 10,000 ₪.

     

48. הנתבעים טענו כי התובע לא הציג כל ראיה בעניין ההפסדים אשר נגרמו לו בפועל, כאשר בעניינינו מדובר בעזרה רגילה אשר מעניקים בני משפחה ובהתאם אין כל הצדקה לפסיקת פיצוי לתובע בגין עזרת הזולת.

     

49. התובע העדי לפניי על הקשיים שחווה בעקבות האירוע, ועל מרביתם ניתן ללמוד מהמסכים הרפואיים. אשתו של התובע, הגב' ----, העידה לפניי בעניין זה כי :

     

    " .. הוא היה בגבס למשך במשך חודש וחצי או חודשיים. זו הייתה תקופה מאוד קשה. אנחנו גרים בקומה שלישית. עזרתי לו מבחינה חומרית, כספית, אני מכרתי את תכשיטי הזהב שלי כי הוא לא עבד. אני הכנסתי אותו לחדר האמבטיה, עזרתי לו בחדר האמבטיה, הוא היה על קביים, עזרתי לו בהישענות על הקביים האלו, לשאלת בית המשפט, נתתי לו טיפול סיעודי מלא.

    ש. לתקופה של כמה זמן?

    ת. טיפלתי בו גם אחרי שהסיר את הגבס, הייתה תקופה שהוא לא יכל לעמוד על הרגליים."

    (עמ' 9 שורות 5 -11).

     

50. טענות התובע בדבר הוצאות אשר נגרמו לו או לאשתו בעקבות התאונה אמנם לא נתמכו בראיות, אך בהתאם לפסיקה, ומקום לא הובאו לפני בית המשפט נתונים ואסמכתאות, ובית המשפט השתכנע כי ניתנה עזרה, ייפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראו: ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730) . בהתאם הערכתי בגין ראש נזק זה, תינתן על דרך האומדנה.

     

51. למחרת יום התאונה התובע קיבל טיפול רפואי ושוחרר עם סד גבס ברגל ימין. על סמך הנתונים הרפואיים שהוגשו רגלו הימנית נותרה בגבס עד 18.10.2017, כאשר במהלך אותה תקופה סביר להניח כי נזקק לסיוע יום יומי במרבית צרכיו. לאחר הסרת הגבס עבר התובע שרשרת של בדיקות רפואיות וסבל מכאבים. בהתאם לממצאים הרפואיים ניתן לקבוע כי התובע נזקק באופן מוגבר לתמיכת ועזרת בני משפחתו לביצוע פעולות יומיומיות בסמוך לאחר התאונה, ולאחר מכן במידה מועטה יותר. לא הוכח כי התובע יזדקק לסיוע ועזרה בעתיד. הערכתי את ראש הנזק לעבר ולעתיד על דרך האומדנה הנה על סך של 4,500 ₪.

     

    הוצאות לעבר ולעתיד :

     

52. התובע טען בסיכומיו כי הוא נדרש לטיפולים רפואיים ושילם עבור התחייבויות לקופת חולים, ועבור הנסיעות הרבות להן נדרש, ובהתאם ביקש תשלום על סך 5,000 ₪. הנתבעת טענה כי הוצאות התובע ממונות על ידי קופת החולים הרלבנטית וכי מעבר לקבלות על סכומים פעוטים אשר להם הוא זכאי להחזר, התובע לא תמך את טיעוניו בראיות ממשיות.

     

53. בהתחשב במצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה, והעובדה כי נדרש להיות עם גבס משך כחודש וחצי, נדרש להוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, ובהעדר טענה לנכות רפואית, אני פוסקת בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 1,500 ₪.

     

    נזק לא ממוני :

     

54. התובע טען כי מועד התאונה בתקופת חג, נסיבותיה ואופי הפגיעה אשר נותרה לתובע בעקבותיה, ובכלל זה קיבוע גבס משך כחודשיים, וניהול ההליכים בעניינו של התובע שלא לצורך על ידי הנתבעים, מצדיקים פסיקת סכום משמעותי בגין ראש נזק זה על סך 40,000 ₪.

     

55. הנתבעים טענו כי לתובעת לא נותרה נכות, הוא לא אושפז וכי היה עם סד גבס לתקופה של חודש וחצי בלבד לאחריהם הוא חזר לתפקוד מלא. הנתבעים ביקשו להדגיש כי התובע המשיך לשהות בצימר לאחר הפציעה על היום האחרות של החג וזאת כפי שהיה מתוכנן. בהתאם ביקשו הנתבעים לפסוק פיצוי על סך 5,000 ₪.

     

56. בהתחשב במהות הפגיעה, העבודה כי בעקבות התאונה נגרם לתובע שבר ברגל ימין, ובהתאם לפסיקה במקרים דומים אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 20,000 ₪.

     

    סוף דבר:

     

57. לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן:

    א.הפסד שכר בעבר (כולל פנסיה)25,000 ₪

    ב.אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 0 ₪

    ג. עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 4,500 ₪

    ה.הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד)1,500 ₪

    ו.כאב וסבל  25,000 ₪

    סה"כ 56,000 ₪

     

    לאחר הניכוי בגין האשם התורם הפיצוי יועמד על סך 50,400 ₪ .

     

58. הנתבעת תשלם לתובע סך של 50,400 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 12,000 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט.

     

59. הסכומים בפסק הדין ישולמו תוך 30 ימים מהיום, באמצעות באי כוח התובע, שאם לא כן – יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

     

    זכות ערעור במועדים הקבועים בדין.

     

    המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

    5129371

    5467831

     

    ניתן היום, ו' אב תשפ"ב, 03 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.