פלונית נ׳ ביטוח לאומי

פתח דבר

1. ביום 11.11.2018, כאשר יצאה ליום עבודתה, נפלה התובעת במדרגות היציאה מביתה. הנתבע הכיר באירוע כתאונה אישית, אך דחה את התביעה להכיר באירוע כתאונת עבודה, מן הטעם שעל יסוד חקירה שערך, הגיע למסקנה כי מדובר בתאונה שאירעה בהיותה עדיין בחצר ביתה הפרטי (מכתב הדחיה מיום 11.2.2019 צורף כנספח ט' לכתב התביעה).

   ההליך

2. ביום 11.10.2021 התקיים דיון הוכחות בתיק, בו העידה התובעת כעדה יחידה מטעם התביעה.

3. מכיוון שבעדותה בבית הדין העידה התובעת דברים שונים מאלו שאמרה לכאורה לחוקר הנתבע ולאחר שהעידה, כי לא הצליחה להבין את כתב ידו של החוקר, אך חתמה על הודעתה בהסתמך על דבריו כי מדובר ברישום של הדברים שאמרה, ניתנה לתובעת שהות נוספות להשלים ראיותיה ביחס לטענה, כי מדובר בגרם מדרגות משותף ולא כזה המשויך בלעדית לדירתה.

4. בהתאם, לאחר דיון ההוכחות, הגישה התובעת שני תצהירים נוספים – האחד של מר אליהו חזן, אשר לפי תצהירו הוא גר באותה כתובת למשך כשנה, עד לפני כ-8 חודשים. בהתאם למועד חתימת התצהיר (10.11.2021), מר חזן התגורר בדירה בערך בין 3/2020 ל-3/2021, כלומר לא במועד התאונה. יחד עם זאת, מר חזן העיד בתצהירו, כי התגורר בכתובת בה גרה גם משפחתה של התובעת.

   התצהיר השני, של מר בני גרידיש, לפיו הוא התגורר מול כתובתה של התובעת וכי בכתובת בה התגוררה התובעת, חיו כמה משפחות וכולן השתמשו במדרגות המשותפות.

5. ניתנה לנתבע שהות להודיע, האם יש בתצהירים הנוספים כדי לשנות מעמדתו והוא השיב בשלילה, אך לא התנגד להגשת התצהירים. לאחר מכן ניתנה לצדדים שהות נוספת להגיש הודעה לפני סיכומים והובהר שבהעדר הודעה כאמור יתקבלו התצהירים כחלק מחומר הראיות בתיק. הנתבע לא ביקש לחקור את המצהירים וניתן צו לסיכומים.

6. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. נתייחס אל טענותיהם ככל שנדרש במסגרת הכרעתנו להלן.

7. מכיוון שנציג ציבור העובדים אשר ישב במותב בזמן דיון ההוכחות, סיים את כהונתו עד מועד כתיבת החלטה זו, ולאחר שניתנה לצדדים שהות למסור עמדתם ביחס לכך ולא נמסרה כל עמדה, אנו מורים כי נציג ציבור עובדים אחר ימשיך בשמיעת התיק מהשלב הנוכחי וזאת על מנת שלא לגרום לעיכוב בשמיעתו.

   דיון והכרעה

8. בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן –החוק), תאונת עבודה לעובד שכיר, הינה "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ...".

   הגדרה צרה זו אינה כוללת במובהק תאונות שאירעו לעובד בדרך אל עבודתו וממנה ולפיכך, בסעיף 80(1) לחוק נקבע כי:

   "רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

   (1)אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;

   ..."

9. נקבע כי הגדרה מורחבת זו לתאונת עבודה, תוגבל אך ורק לתאונות שאירעו בדרך לעבודה וממנה, אשר קשורות בקשר סיבתי עם סיכוני הדרך ועם זמן הדרך (דב"ע (ארצי) ל/0-10 יוסף דוידאן – המוסד לביטוח לאומי, פדע ב 3). תאונה שאירעה שלא ברשות הרבים, אלא ברשות הפרט של המבוטח, מקום בו עליו לשאת באחריות לנטרול סיכוני הדרך, לא תוכר כתאונת עבודה (עב"ל (ארצי) 1515/04 המוסד לביטוח לאומי – אורה עטיה, מיום 6.6.2007).

10. בית הדין הארצי לעבודה קבע כיצד נבחין בין תחום הפרט לבין תחום הרבים:

    "ככלל, על פי "מבחן דלת המעון" נקבע את הגבול החוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, כקצה הדרך שבין המעון לעבודה. במקרים היוצאים מן הכלל, בהיותנו מונחים ב"מבחן השליטה המלאה על סיכומי הדרך" יורחבו תחומי המעון, ובאופן מושגי, תוסט הדלת אל החצרים שמחוץ למעון, באופן שנראה אף בהם את רשות היחיד של המבוטח".

    עב"ל (ארצי) 19/99 המוסד לביטוח לאומי – רונן, פד"ע לז 721 (2002) (להלן – הלכת רונן).

11. אשר לנטל ההוכחה, נקבע בהלכת רונן, כי מקום בו אירעה התאונה מחוץ לדלת מעונו של המבוטח, על המוסד לביטוח לאומי להוכיח שלמבוטח הייתה שליטה מלאה על סיכוני הדרך העשויים להיווצר באותם חצרים, כפי שיש לו בביתו פנימה וככל שקיים ספק בדבר, הוא יעמוד לטובת המבוטח:

    "רק אם ניתן יהיה לקבוע, על פי עובדות המקרה כפי שיוכחו, כי ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה על החצרים בהם נפגע בתאונה ממין אותה שליטה שיש לו בביתו פנימה, יורחב שובל רשות היחיד ודלת המעון תועתק עד לאותו גבול בו ניתן יהיה לקבוע כי אין הם נתונים עוד בשליטתו, כאמור".

12. ולעניינו – אין חולק שהתאונה אירעה מחוץ לדלת ביתה של התובעת. נותר אפוא לבחון האם הנתבע הוכיח כי מדובר אכן במדרגות שיש לראותן כאילו היו בתוך שטח ביתה של התובעת, כלומר מדרגות המשמשות אותה באופן בלעדי ולכן יש לראות בה כאחראית לסיכונים הטמונים בהן.

13. טענתו של הנתבע בעניין זה מבוססת כולה על ההודעה לחוקר ולא בכדי - בהודעה לחוקר (נ/1) אכן אמרה התובעת לכאורה את הדברים הבאים (הטעויות במקור):

    "המדרגות שנפלתי בהם זה שייך רק לבית שלי, אני גרה כאן בשכירות אני נפלתי בשטח הפרטי של הבית"

    כאשר נשאלה האם דיירים נוספים משתמשים באותן מדרגות השיבה:

    "אף אחד לא משתמש במדרגות הללו חוץ מבני המשפחה שלי, אני, אלי ושאר הילדים שלי...יש פה בבית דיירים (לא ברור) הדירה אבל הם בכניסות אחרות, ולא עולים במדרגות בהם נפלתי. יש להם בכלל מרתפים משני כיוונים של הבית"

14. אלא שבדיון ההוכחות הציגה התביעה צילום של גרם המדרגות בו נפלה התובעת (ת/1) ובעדותה הסבירה כי "יש עוד שלושה דיירים שיורדים במדרגות האלה...ואני לא מתכוונת לבני המשפחה שלי" (עמ' 2, ש' 1) וכי מדובר בשמונה מדרגות, המובילות לפתחיהן של שלוש דירות נפרדות – האחת מלפנים ועוד שתי דירות, מימין ומשמאל, כאשר התובעת גרה בדירה השמאלית (שם, ש' 11).

    נציין כי על פי הנתבע, גם החוקר צילם את המדרגות הנדונות, אך הנתבע לא ידע לומר היכן הצילומים שבוצעו על ידי החוקר.

15. לפיכך – אין בפנינו ראיה ממשית לסתור את עדות התובעת בפנינו, לפיה מדובר בגרם מדרגות המוביל לשלוש דירות נפרדות.

16. יתרה מכך, לאחר שנמסרה בפנינו עדות התובעת, אשר אכן שונה מהודעתה לחוקר ובשים לב לצילום שהוגש, שלכאורה אף הוא סותר את ההודעה לחוקר ומדובר בראיה אובייקטיבית, הגישה התובעת עדויות נוספות התומכות בטענה כי מדובר בגרם מדרגות המוביל למספר דירות.

17. הנתבע בחר לוותר על חקירותיהם של אותם עדים וכך יש בפנינו 3 עדויות שלא נסתרו, נתמכות בצילום מהשטח, וכל אלו מנוגדים לרישום בהודעה שמסרה התובעת לחוקר. שקלנו האם חרף התנגדות הנתבע, היה מקום לזמן את המצהירים הנוספים לחקירה נגדית בבית הדין והגענו למסקנה שאין בכך צורך – מעמדת הנתבע עולה כי הוא מעדיף להתבסס על ההודעה לחוקר בלבד, יהיו הראיות האחרות אשר יהיו.

    משבחר הנתבע לא לחקור את העדים הנוספים – אין לנו אלא לקבל את עדויותיהם כנכונות וכתומכות בגרסת התובעת.

18. נוסיף עוד כי התובעת העידה בפנינו שחתמה על הודעתה לחוקר מבלי שהבינה את הכתוב בה – גם טענה זו לא נסתרה וכי נפל פגם בגרסת הנתבע, מקום בו לא הציג בפנינו את הצילומים שערך החוקר בשטח.

19. על יסוד כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי לאור העובדה שהתאונה אירעה מחוץ לביתה של התובעת ולאחר שהנתבע לא הוכיח שמדובר במדרגות המשויכות באופן פרטי לדירה בה התגוררה התובעת – הרי שהתאונה הנדונה אירעה כאשר התובעת יצאה משטח בית הפרטי ומהווה תאונת עבודה.

20. הצדדים יודיעו בתוך 21 ימים האם מבוקש למנות מומחה לבחינת הנזקים שנגרמו לתובעת בעקבות התאונה, או שמא אלו יקבעו על ידי הועדה הרפואית.

21. עיון.

     

    ניתנה היום, י"ג אלול תשפ"ב, (09 ספטמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. 

     

     

    נציג ציבור עובדים מר אברהם בן קרת		מיכל נעים דיבנר, שופטת		נציגת ציבור מעסיקים הגב' רינה לנצ'נר