1.בתביעה שלפניי עותר התובע לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונה שאירעה בסניף של הנתבעת 1, הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ (להלן: הום סנטר).
התובע, יליד 14.10.1942, נכנס ביום 1.11.2017 לסניף של הום סנטר בתלפיות בירושלים, לשם רכישת מוצרים. כאשר עמד התובע בתור לתשלום, נפל לפתע מן התקרה לוח על ראשו, העשוי מפח או מברזל (בהתאם לאמור בסעיף 9 לתצהיר התשובות לשאלון מטעם הנתבעות). כתוצאה מהלוח שפגע בו נחתך התובע בראשו. אשתו של התובע היתה באותה עת בחנות סמוכה ונקראה למקום, והתובע פונה באמבולנס לבית החולים הדסה עין-כרם, שם נתפר החתך ונערכה לו בדיקת CT, והוא שוחרר להמשך מנוחה בביתו. לאחר אירוע התאונה פנה התובע לרופאים ולבדיקות בקופת החולים והלין על כאבים שונים. במסגרת ההליך דנן הוגשו חוות דעת בתחום האורתופדיה, כפי שיפורט להלן.
סוגיית החבות
2.בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה, אין למעשה מחלוקת. זאת שכן, נמצא סרטון בו מתועד האירוע, ממצלמות האבטחה של הום סנטר, אשר הוגש על ידי התובע במסגרת ראיותיו. בסרטון נראים עובדים המבצעים תיקונים או עבודות בתקרה. כן נראה התובע כאשר הוא עומד בתור ליד הקופה, ולפתע נופל על ראשו לוח.
למרות סרטון זה, אשר כאמור יצא מתחת ידיה של הום סנט עצמה, טענו הנתבעות בכתב ההגנה כי אירוע התאונה מוכחש וכי מוכחש שהתובע נפגע כפי טענתו. להשלמת התמונה יצוין כי לחלופין נטען בכתב ההגנה כי האחריות מוטלת על עובדי החברה הקבלנית שביצעה עבודות חשמל בתקרה, והנתבעות אף הגישו כנגדה הודעה לצד שלישי, אך ההודעה נמחקה משלא הוגש כתב הגנה ומחוסר מעש. גם בהמשך ההליך עמדו הנתבעות על הטענה בדבר היעדר חבות (ראו דברי ב"כ הנתבעות בדיון המסכם, עמוד 5 שורה 1 לפרוטוקול).
אולם הנתבעות לא הביאו עדים מטעמן אשר יעידו על אירוע התאונה ונסיבות התרחשותה, ולא חקרו את התובע בקשר עם נסיבות התאונה במסגרת חקירתו הנגדית, וגם בסיכומיהם לא העלו כל טענה ביחס לנסיבות התאונה או לעניין שאלת החבות (ראו עמוד 46 שורות 24-29 לפרוטוקול).
הנה כי כן, בפני בית המשפט הוצגו תצהירו של התובע המתאר את אירוע התאונה, והתובע לא נחקר ביחס לכך, וכן הוצג סרטון המלמד על אופן התרחשות התאונה, והנתבעות לא הגישו ראיות נגדיות ולא העלו טענות סותרות בסיכומיהן.
3.אכן טוב עשו הנתבעות שלא עמדו בסיכומיהן על הטענות בדבר היעדר חבות, שכן די בראיות שהובאו כדי ללמד כי התקיימו בענייננו יסודות עוולת הרשלנות - חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), התרשלות, נזק, וקשר סיבתי ביניהם (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982). לגישות השונות לעניין אופן בחינת יסודות עוולת הרשלנות ראו למשל רע"א 5277/08 עזבון המנוח אמיר אליקשווילי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל, פסקאות 12-15 (28.7.2009)).
כך, קיימת בענייננו חובת זהירות של הום סנטר כבעלת הסניף וכבעלת השליטה והפיקוח בו, כלפי הבאים בשעריה, למניעת כל סיכון שהוא בגדר סיכון בלתי סביר. כעולה מן המתואר, בתקרה של הסניף בוצעו עבודות (על פי הנטען בכתב ההגנה בתקרה בוצעו עבודות חשמל על ידי קבלן, על פי סעיף 10 לתצהיר תשובות לשאלון מטעם הנתבעות בוצעו עבודות של התקנת מצלמה). נוכח עבודות אלו שבוצעו בתקרה הום סנטר היתה יכולה והיתה צריכה לצפות את הסיכון והנזק העשויים להיגרם כתוצאה מנפילת חפץ או חלק מהתקרה, כלפי כל אדם העשוי להיכנס לסניף, ובהם התובע.
כן הוכחה בענייננו התרשלותה של הום סנטר, אשר מהראיות עולה כי לא נקטה באמצעים סבירים למניעת התאונה. כאמור, בתקרה של הסניף בוצעו עבודות חשמל, כאשר בסניף יש לקוחות ועובדים. בנסיבות אלו היה על הום סנטר לנקוט בפעולות סבירות לשמירת שלומם של הבאים בשעריה, כגון לסמן ולגדר את האזור בו התבצעה העבודה, לוודא כי אנשים אינם עומדים מתחת למקום ביצוע העבודות, ולהזהיר את הנוכחים במקום שלא לעמוד מתחת לאזור בו מתבצעות העבודות. בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי הום סנטר התקשרה עם קבלן לביצוע עבודות תחזוקה בתקרה וכי "המקום בו עבדה החברה הקבלנית סומן באמצעות סרטי התראה ואזהרה. הכניסה למקום בו בוצעו העבודות ע"י הקבלן נאסרה ללקוחות" (סעיף 18(ב) לכתב ההגנה). אולם הנתבעות לא הגישו תצהיר מטעמן ולא הגישו כל ראיה שיש בה לתמוך בטענה זו, ואף לא חזרו עליה במסגרת הסיכומים, והטענה אף נסתרת בסרטון שצולם במצלמות הום סנטר, ולפיכך יש לקבוע כי טענה זו שנכללה בכתב ההגנה לא הוכחה, וכי הום סנטר לא נקטה באמצעים הסבירים הנדרשים והפרה את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליה.
כמו כן, אין חולק כי לתובע נגרם נזק גוף בתאונה, כך גם לפי המומחה מטעם הנתבעות (על שיעורו של הנזק אעמוד להלן), והוכח קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין ההתרשלות לנזק, שכן אלמלא התרשלה הום סנטר והפרה את חובתה לא היה נגרם הנזק, ובנוסף הנזק שהתרחש בפועל נופל למסגרת הסיכונים שיצרה התנהגותה הרשלנית של הום סנטר.
המסקנה היא אפוא כי הום סנטר התרשלה, וכי היא אחראית לתאונה ולנזק שנגרמו לתובע, ויש להידרש אפוא לסוגיית שיעור הנזק.
שיעור הנזק
הנכות הרפואית
4.התובע העלה במסגרת כתב התביעה, במסגרת תצהירו ובעדותו טענות בדבר מגוון נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מאירוע התאונה, ובכלל זאת, כאבים באזור הראש, העורף, הגב והכתפיים וכן ירידה בזכרון, חוסר יציבות, חולשה ביד, ירידה בשמיעה, בלבול ועייפות כרונית (סעיפים 8 ו-11 לתצהיר התובע, עמוד 8 לפרוטוקול). ואולם, התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת בתחום האורתופדיה בלבד, ורק לעניין זה נטען לקיומה של נכות צמיתה.
לעניין הנכות האורתופדית הגיש התובע חוות דעת של ד"ר מיכאל לבני, אשר קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעה בצוואר בהתאם לסעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי)) וכן נכות בשיעור של 15% בגין פגיעה בכתף, לפי סעיף 41(4)(ב) לתוספת לתקנות האמורות, ממנה יש לנכות 5% בגין מצב קודם. כן קבע המומחה מטעם התובע תקופות של נכויות זמניות (100% למשך שישה שבועות ו-50% למשך שישה שבועות נוספים).
הנתבעות הגישו אף הן חוות דעת מטעמן. בחוות הדעת שניתנה על ידי ד"ר אברהם משיח קבע הוא כי לתובע נכות בשיעור של 10% בצוואר בהתאם לסעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, אך כי יש לייחס מחצית מהנכות לגילו של התובע ולשינויים ניווניים, כך שלתאונה יש לייחס נכות בשיעור של 5%. כן קבע המומחה מטעם הנתבעות כי את הנכות בכתף אין לייחס לתאונה דנן, נוכח תחלואה קודמת בכתפיים, ובשים לב למנגנון התאונה.
5.נוכח הפער בין חוות הדעת מטעם הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, פרופ' עמוס פייזר. בחוות דעתו קבע המומחה כי נמצאה הגבלה מזערית בתנועות הצוואר, והעמיד את נכותו של התובע על 5% לפי מחצית סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי. לעניין הכתף קבע המומחה כי נמצא קרע בינוני בגיד המלווה בכאב ובהגבלת תנועה, אשר בגינו יש לקבוע נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 42(1)(ד)(I) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, ועוד קבע כי יש לזקוף 2/3 מהנכות לתאונה דנן, ו-1/3 יש לייחס למצב קודם, דהיינו כי יש לייחס לתאונה דנן נכות בשיעור של 6.66% בכתף ימין. על פי קביעת המומחה מטעם בית המשפט נכותו המשוקללת של התובע היא אפוא בשיעור של 11.33%.
6.הנתבעות לא השלימו עם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ולבקשתן זומן המומחה ונחקר על חוות דעתו. בסיכומיהן, לאחר חקירת המומחה, טענו הנתבעות כי יש לקבוע כי כל הנכות שנקבעה ביחס לכתף היא בגין מצב קודם, וזאת נוכח התיעוד הרפואי נכון לשנת 2005, המלמד על קיומו של קרע בגיד באותה שנה, נוכח מנגנון התאונה, נוכח חלוף הזמן ממועד התאונה ועד למועד התלונות בגין הכתף, והיות שלא קיימות תלונות נוספות בגין הכתף ממאי 2018 ועד היום.
7.לאחר שבחנתי את החומר שלפניי, את חוות דעת המומחה ואת תשובותיו בעדותו, סבורה אני כי חוות הדעת לא נסתרה. ככלל, בית המשפט אינו נוטה להתערב בקביעות מומחה מטעמו, משזה משתית קביעותיו על הידע המקצועי והנסיון שצבר. בענייננו, התרשמתי כי המומחה בחן את עניינו של התובע על פי אמות מידה מקצועיות, וקבע את קביעותיו על בסיס בדיקתו, המסמכים שהועברו לעיונו ונסיונו, ולא מצאתי כי נעלמו מעיניו נתונים מהותיים.
במענה לשאלות בא-כוח הנתבעות הסביר המומחה על מה ביסס את קביעתו לעניין הנכות בכתף, תוך שהבהיר כי היה ער לתיעוד הרפואי משנת 2005, לעיתוי בו הופיעו בתיעוד הרפואי לראשונה תלונות לגבי הכתף לאחר התאונה, ולמנגנון התאונה, והסביר מדוע חרף כל אלו סבור הוא כי יש לקשור את הנכות בכתף, ברובה, לתאונה דנן. בין היתר הסביר המומחה כי נתן משקל להיעדר הסתמנות קלינית בכתף מאז שנת 2005 ועד לאחר התאונה, הבהיר מדוע בנסיבות המקרה הקונקרטי לא מצא כי במועד בו יש תיעוד לתלונות בגין הכתף ולממצא של הגבלת תנועה יש כדי להוביל למסקנה שונה, והוסיף כי על בסיס כלל החומר הרפואי שהוצג לו סבור הוא כי קרוב לוודאי שהקרע שנגרם בשנת 2005 הצטלק ובא לידי ביטוי שוב בעקבות הפגיעה בתאונה. כמו כן, לאחר שהוצג למומחה הסרטון השיב: "רואים שהוא חטף מכה בראש ומרים את הידיים על הראש. זה לא משנה מההערכה לעניין הכתף, נשארתי באותו מקום" (עמוד 29 שורה 16 לפרוטוקול). אציין כי בהגינותו הבהיר המומחה כי לא ניתן לקבוע את הדברים בוודאות של 100%, אלא כי המסקנות אליהן הגיע מסתברות ברמת סבירות של מעל 51%.
בנותני דעתי להסברי המומחה בחקירתו, איני רואה לקבוע כי בחוות דעתו של המומחה יש משום חוסר סבירות המצדיק לקבוע כי אין לקבל את מסקנותיו, ואיני מוצאת אפוא לסטות מקביעתו של המומחה ביחס לשיעור הנכות הצמיתה של התובע.
נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע בגין התאונה היא על כן בשיעור של 11.33%.
8.כאמור לעיל התובע לא הגיש חוות דעת רפואיות מעבר לחוות הדעת בתחום האורתופדיה, כך שלא הוכחה נכות רפואית צמיתה בתחום אחר, על המשמעות של כך.
לצד זאת אציין, כי התובע ובני משפחתו הצביעו על התאונה כנקודת מפנה במצבו התפקודי הכולל של התובע. כך, הצהירה בתו של התובע בתצהירה כי כאשר הגיעה לבית החולים "אבא היה נראה רע מאוד וחבול כולו ... אבא היה בהלם ולא הבין מה קרה, זה היה מזעזע, ומאותו הרגע אבא שלי זה בן אדם אחר והוא מתדרדר מרגע לרגע" (סעיף 3 לתצהיר), ובעדותה ציינה: "יש שינוי, זה לא אותו אבא שמח, ולא מחבק את הנכדים שהם מגיעים. הוא השתנה במאה שמונים מעלות. אנחנו כל כך הרבה יחד ובטח מאותו מקרה זה לא אותו אדם. זו מכה מאוד חזקה, רואים בסרטון ולא יאמן מה שנפל לו על הראש. אבא שלי אדם שונה ולא אותו דבר" (עמוד 36 שורות 8-10 לפרוטוקול). בנו של התובע העיד "הוא התדרדר לנו מול העיניים ביום אחד לפני חמש שנים. אין ספק בכך ... ביום אחד אבא שלנו השתנה לגמרי. מקצה לקצה" (עמוד 39 שורות 23-24, 31-32 לפרוטוקול). את עדויות בני משפחתו של התובע מצאתי מהימנות, ולא התרשמתי כי הם ביקשו להאדיר את השלכות התאונה על מצבו התפקודי הכולל. עוד אציין כי התיעוד הרפואי מלמד כי בתקופה הסמוכה לתאונה הלין התובע על כאבים, בעיות ומיחושים נוספים על אלו שהוכח כי הותירו נכות צמיתה. מתיעוד רפואי זה ניתן ללמוד כי סמוך לתאונה חווה התובע קשיים נוספים, ואף שכאמור לא הוכח כי נותרה נכות צמיתה בגינם, יש להביא את האמור בחשבון לעניין שיעור הפיצוי בגין הסבל שסבל התובע.
ראשי הנזק
9.מכאן אפנה לדון בראשי הנזק השונים, על בסיס נתוניו של התובע - התובע יליד 14.10.1942, במועד התאונה (1.11.2017) היה התובע כבן 75, והיום הוא כבן 80 שנים.
א. פיצוי בגין נזק לא ממוני - התובע ביקש פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 75,000 ש"ח, והנתבעות טענו כי בנסיבות העניין יש לפסוק פיצוי בסך של 18,000 ש"ח.
בקביעת שיעור הנזק הלא ממוני יש ליתן בענייננו משקל לנזק הרפואי - חתך שנגרם לתובע בקרקפת אשר נתפר בבית החולים, לכך שעל פי התמונות נותרה צלקת על ראשו של התובע, לכך שמהחומר הרפואי עולה כי התובע סבל מכאבים וממיחושים שונים לאחר האירוע, ולשיעור הנכות הרפואית הצמיתה עליה עמדתי לעיל. כמו כן, יש ליתן משקל משמעותי בענייננו לנסיבות התאונה ולכך שמדובר באירוע טראומתי ביותר, כאשר אדם עומד בחנות ולוח נוחת על ראשו, ודאי לאדם מבוגר בגילו של התובע. גם בסרטון ניתן להתרשם מההפתעה והפחד של התובע. כמו כן, כאמור בני משפחתו של התובע העידו כי אירוע התאונה היה נקודת מפנה בחייו של התובע וכי האירוע השפיע עליו לאורך זמן (בנו העיד למשל כי פחד לעבור מתחת משקוף, עמוד 39, שורות 26-27 לפרוטוקול), ולאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים הרלבנטיים לעניין זה, ולסכומים הנהוגים בפסיקה, אני מוצאת להעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סך של 50,000 ש"ח.
ב. עזרת הזולת - התובע עותר כי בגין ראש נזק זה יפסק לו פיצוי בסך של 180,000 ש"ח, בהדגישו כי אין "להעניש" את ילדיו על שנהגו מנהג כיבוד אב ואם. הנתבעות טוענות מנגד כי בנסיבות העניין ונוכח שיעור וטיב הנכות, יש לפסוק פיצוי בסך של 5,000 ש"ח.
מהראיות שהוגשו ומעדותם של התובע, אשתו, בתו ובנו עולה כי התובע לא נטל עזרה בשכר לאחר התאונה, ועד היום. עוד עולה מהעדויות כי אשתו של התובע, ילדיו ונכדיו, נרתמו לעזור לו, בפרט בתקופה הסמוכה לתאונה (על פי הנטען התובע היה מרותק למיטה למעלה מחודש). בעניין זה העידו ילדיו של התובע כי לאחר התאונה ילדיו ונכדיו עשו תורנות וישנו עם התובע ואשתו בביתם לתקופה של כחודשיים, וגם לאחר מכן ממשיכים הם להגיע ולסייע להם במידת האפשר.
בעניין זה נתתי דעתי מן הצד האחד לאמור לעיל, כי על פי העדויות חל שינוי במצבו התפקודי הכולל של התובע לאחר התאונה, ולהתרשמות כי בני המשפחה סייעו לו באופן מאסיבי בפרט בתקופה הסמוכה לתאונה. מן הצד השני, נתתי דעתי לכך שדומה כי בני המשפחה היו מגיעים לבקר ולסייע גם לולא התאונה, בפרט נוכח גילו של התובע במועד התאונה והיום, נוכח המצב הרפואי של אשתו כפי שעלה מהעדויות, ונוכח הקשרים המשפחתיים. כן נתתי דעתי לשיעור הנכות הרפואית הצמיתה שהוכחה בגין התאונה, עליה עמדתי לעיל, ולדברי המומחה מטעם בית המשפט כי הנכות הרפואית שמצא עשויה להקשות על פעולות מסוימות, אך לא על כל פעולה יומיומית.
עוד אציין כי התבקש פיצוי בגין הפסד שכר של בנו של התובע בגין ארבעה ימי מחלת הורה (בסך של 3,726 ש"ח). אולם הטענה בעניין זה לא הוכחה כדבעי, שכן לא הוגשו מסמכים המוכיחים הפסד שכר בפועל או הפסד ימי מחלה אשר יופחתו מהימים אותם ניתן לפדות. אוסיף כי מצאתי מהימנה את עדותו של בנו של התובע, שהעיד כי סייע להוריו בסמוך לתאונה, אלא שלכך יינתן ביטוי במסגרת פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג', ולא ראיתי לפסוק פיצוי נוסף בנפרד.
לאחר איזון בין כל השיקולים עליהם עמדתי לעיל, אני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 25,000 ש"ח בגין עזרת הזולת (סכום המשקף פיצוי בסך של 5,000 ש"ח עבור החודשיים הסמוכים לתאונה, ובקירוב שעה וחצי שבועיות בגין התקופה שלאחר מכן ועד למתן פסק הדין). בשים לב לגילו של התובע איני מוצאת לפסוק פיצוי נוסף בגין עזרת הזולת לעתיד.
ג. הוצאות רפואיות - התובע, אשר עתר לפיצוי בגין ראש נזק זה, לא צירף לתצהיריו קבלות, ובהיעדר תיעוד איני מוצאת להיעתר למבוקש בעניין זה (סך של 10,000 ש"ח) באופן מלא. עם זאת, ניתן להניח כי היו לתובע הוצאות מסוימות, בין היתר בגין השתתפותו העצמית בטיפולים בקופת החולים, בגין הגעה לטיפולים וביקורות להם נזקק ומשככי כאבים, ובנסיבות העניין, אני מוצאת לפסוק פיצוי גלובאלי בשיעור של 1,500 ש"ח.
הסכום המתקבל בגין ראשי הנזק שפורטו לעיל הוא סך של 76,500 ש"ח.
סיכומם של דברים -
10.מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת, והנתבעות מחוייבות לשלם לתובע סך של 76,500 ש"ח.
לסכום הפיצוי יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% (כולל מע"מ). אעיר בעניין זה כי איני מוצאת לחייב את הנתבעות בשיעור שכ"ט גבוה יותר, כבקשת התובע בסיכומיו, שכן איני סבורה כי מקרה זה נמנה עם המקרים המצדיקים לנהוג כן (בין היתר בשים לב לכך שהנתבעות ביקשו לעמוד על זכותן לחקור את המומחה, ובנותני דעתי לכך שבסיכומיהן לא עמדו על הטענה בדבר היעדר חבות).
בנוסף, על הנתבעות לשאת בהוצאות המשפט בהן נשא התובע - הוצאות בגין אגרה, בגין שכר המומחה מטעמו, ובגין חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ג, 09 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
