פס"ד בתביעה כספית הנוגעת לזכאותה של התובעת כיורשת של בעלה המנוח

יש להכריע בתובענה כספית בסך 251,654 ₪ שהגישה התובעת כנגד גיסתה הנתבעת, הנוגעת לזכאותה של התובעת כיורשת של בעלה המנוח, בכספים שהופקדו בחשבון בנק על שם המנוח ואחותו הנתבעת.

יריעת המחלוקת - האם כספי פיקדון שמצויים בחשבון בנק משותף הרשום על שם המנוח ואחותו שייכים לשניהם ומשכך חלקו של המנוח אמור לעבור לתובעת לפי צו הירושה, או שמא מדובר בכספים השייכים לאימם של המנוח והנתבעת, שהופקדו בחשבון על שמם רק לצורך הגנה עליהם וסיוע לה בשימוש בהם.

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת היא אלמנתו של המנוח ש' פ' שנפטר ביום 22.05.19 (להלן: "המנוח") והיורשת היחידה שלו בהתאם לצו ירושה מיום 11.09.2019. הנתבעת היא גיסתה של התובעת ואחותו של המנוח. אימם של הנתבעת והמנוח היא הגברת א' ש' (להלן: "האם"), שתבדל"א.

2. הנתבעת והמנוח היו בעלים במשותף של חשבון בנק מספר ****** אשר מתנהל בבנק ****, סניף ******* (להלן: "חשבון הבנק").

3. במועד פטירת המנוח היו בחשבון הבנק כספי פיקדון בסך של כ-500,000 ₪, אשר הופקדו ביום 27.11.2017. נקודת היציאה של הפיקדון הייתה ביום 27.05.2020 ותאריך סיום הפיקדון ביום 27.11.2020 (להלן: "הפיקדון").

4. ביום 18.11.19 הגיעו הצדדים אל סניף הבנק והתובעת חתמה על מסמכים לגריעת בעלה המנוח כשותף מחשבון הבנק (להלן: "מסמכי הגריעה").

5. ביום 11.06.20 פנתה התובעת אל הנתבעת באמצעות באת כוחה והפצירה בה לשלם לה את מחצית מכספי הפיקדון בסך 250,000 ₪. ביום 15.07.20 התקבלה תשובה מטעם עו"ד של הנתבעת כי מדובר בכספים השייכים לאם בלבד, שכן המנוח והנתבעת היו שלוחים/נאמנים שניהלו את החשבון עבור אימם, ומשכך הכספים בחשבון אינם שייכים להם.

    

   טענות התובעת

6. במהלך תקופת האבלות של התובעת על בעלה המנוח, ועת הייתה במצב נפשי רעוע, פנתה אליה הנתבעת פעמים רבות והפצירה בה להתלוות אליה אל סניף הבנק בו מתנהל חשבון הבנק, על מנת לחתום על מסמכים הדרושים לצורך נטילת הלוואה בחשבון הבנק.

7. התובעת רצתה להקל על הנתבעת, אשר הציגה לה מצג שווא לפיו גריעת המנוח מהחשבון נדרשת על מנת למנוע את הטרחת התובעת לחתום על מסמכים לצורך ביצוע פעולות בחשבון על ידי הנתבעת, ומבלי שיהיה בכך לפגוע בזכויות התובעת בעיזבון בעלה המנוח.

8. הנתבעת ניצלה את מצבה הנפשי של התובעת והטעתה אותה לחשוב כי היא הוחתמה על מסמכי הלוואה, ולא על מסמך הגורע את המנוח מהחשבון המשותף עם הנתבעת. התובעת סמכה על הנתבעת כבת משפחה ולא הבינה את המשמעות וההשלכות הטמונות בחתימתה.

9. הנתבעת הבטיחה לתובעת כי היא תקבל את חלקה בכספי הפיקדון, עת יגיע לנקודת יציאה ויהפוך לנזיל. כך אף כאשר פנתה אל הבנק נמסר לה מידע באופן המעיד כי כל שעליה לעשות הוא להמתין לנקודת היציאה מהפיקדון, על מנת לקבל את מחציתו כיורשת של המנוח.

10. כאשר הגיעה נקודת היציאה בפיקדון, הגיעה התובעת לבנק על מנת לקבל את חלקו של המנוח בכספי הפיקדון כפי שהוסכם והובטח לה. או אז, הנתבעת התחמקה והתנערה מהתחייבותה, וסירבה לחתום על המסמכים הנדרשים לביצוע המשיכה, בטענה כי התובעת אינה זכאית לכספים אלו, אשר שייכים לאם.

11. אשר על כן עותרת התובעת להורות כי מחצית מהפיקדון בחשבון הבנק בסך של 251,654 ₪ היו שייכים למנוח, וכיורשת היחידה שלו, היא הזכאית להם, בתוספת ריבית והצמדה.

     

    טענות הנתבעת

12. לאם, ישישה בת 91, היה חשבון בנק במשך שנים רבות בבנק **** בו נצברו כספים רבים שחסכה בעמל רב בכל שנות חייה ועבודותיה, ואשר נועדו לשמש אותה למחייתה ולטיפול ברווחתה בערוב ימיה.

13. המנוח והנתבעת שימשו כשלוחים/נאמנים של האם ונוספו לחשבון הבנק, על מנת להקל עליה ולסייע לה בניהול החשבון, כבקשתה. לפיכך החשבון נרשם על שם האם, המנוח והנתבעת.

14. לימים, חשבון הבנק הועבר לסניף *****בבנק ****. עם המעבר מסניף לסניף, השתנה המספר של חשבון הבנק, אך הפעילות בחשבון החדש לא השתנתה, והמשיכו להצטבר בו כספיה של האם.

15. אימם של המנוח והנתבעת התחתנה בשנית, ובשל חששה כי ילדיו של בעלה החדש עלולים לשים יד על כספיה, ביקשה מהנתבעת לפתוח חשבון בנק נוסף בבנק ****, על שם המנוח והנתבעת, כאשר היה ברור כי מדובר בכספים השייכים לאם בלבד, ללא כוונה להעניק כספים אלו במתנה למנוח או לנתבעת.

16. כל הכספים בחשבון הבנק החדש הם כספים של האם שהחליטה כי כל כספה יופקד בחשבון על שם שני ילדיה, המנוח והנתבעת. האם מעולם לא העבירה, לא נתנה מתנה ולא התכוונה להעביר בחייה למי מילדיה או יורשיה כספים אלו. על אף שהחשבון נרשם על שם הנתבעת והמנוח, מדובר בכספים ששייכים לאם.

17. משכך אין משמעות לעובדת היותה של התובעת היורשת היחידה של המנוח, שכן מדובר בכספים שמלכתחילה לא היו של המנוח. ממילא המנוח לא ערך צוואה בחייו המצווה את כספיו בחשבון הפיקדון לטובת התובעת, שכן הוא לא יכול היה להוריש כספים שאינם שלו.

18. לכך יש לצרף את העובדה שהתובעת הגיעה מרצונה החופשי לסניף הבנק וחתמה על מסמכי גריעת המנוח מחשבון הבנק הנדון, כחצי שנה לאחר פטירתו, ולא "בלחץ הרגע". מכאן כי התובעת הבינה והסכימה שהכספים המצויים בחשבון הפיקדון אינם חלק מעיזבון המנוח.

19. אשר על כן, מבוקש לדחות את התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בגין עוגמת הנפש שנגרמה לנתבעת ולאם בשל נקיטת הליכי סרק נגדן, על לא עוול בכפן.

     

    דיון והכרעה

    המסגרת הנורמטיבית

20. כאמור, גדר המחלוקת בין הצדדים הוא: האם כספים שהיו בחשבון בנק משותף על שם המנוח ואחותו הנתבעת, ניתנו במתנה על ידי אימם ושייכים לבעלי החשבון, כטענת התובעת, או שמא מדובר בכספי נאמנות אשר שייכים לאימם של המנוח ואחותו, כטענת הנתבעת.

21. אמנם, סעיף 13א לפקודת הבנקאות, 1941, קובע כי רישום משותף מחייב את הבנק לראות את הרשומים כבעלי החשבון כשותפים גם אחרי פטירתו של אחד מהם.

22. ואולם, כבר נקבע בפסיקה כי מטרתו של סעיף זה היא "להגן על הבנק ולהבטיח את פעולתו הסדירה במקרה של מות אחד מבעלי החשבון המשותף, אך אין הוא בא להסדיר את זכויותיהם של בעלי החשבון ביניהם לבין עצמם, ובוודאי אין בו הענקת זכות ירושה לשותף אחד לגבי חלקו של השותף האחר בחשבון" (ראו: ע"א 679/76 סלי נ' עזבון המנוח קרל שפר ז"ל, פ"מ לב(2) 785, 791 (להלן: "עניין סלי"); ע"א 268/81 ברעם נ' גרטי, פ"ד לח(2) 45, 48 (1984) (להלן: "עניין ברעם")).

23. שכן, לשם יצירת מסגרת למערכת היחסים בין הבנק לשותפים לחשבון, נחתם טופס פתיחת חשבון, בו סעיפים שונים, אולם, כשמדובר במערכת היחסים בין הצדדים, אין על פי רוב, טופס המאפשר לדעת את כוונת הצדדים ביחס לשותפות ביניהם, האם הייתה כוונתם בפתיחת החשבון שותפות מלאה, או מטעמי נוחות או מתנה או כל כוונה אחרת, והאם אותה כוונה השתנתה עם הזמן או נותרה בעינה. משכך, אין בסעיף האמור כדי לקבוע לכאן או לכאן בעניין זכויות השותפים בחשבון.

24. אמנם קיימת חזקה כי כספים המצויים בחשבון משותף שייכים לשני בעלי החשבון בחלקים שווים (ע"א 1967/90גיברשטיין נ' גיברשטיין, מו(5) 661 (1992) וההפניות שם) (להלן: "עניין גיברשטיין"). ואולם, חזקת הבעלות המשותפת ניתנת לסתירה(בע"מ 5710/09פלונית נ' פלונית (10.8.2009); בע"מ 4910/12 מנהל עיזבון פ.ו. נ' פלוני, פסקה 7 (14.8.2012)).

25. מענה על שאלת הזכויות הקנייניות בחשבון עשוי להשתנות ממקרה למקרה ובהתאם לנסיבות (ריקרדו בן-אוליאל "חשבון בנק משותף - הערכה ביקורתית",משפטיםי 439, 455 (1980) (להלן: בן-אוליאל, חשבון בנק משותף - הערכה ביקורתית").

26. לצורך קביעת הזכויות הקנייניות ביתרת חשבון בנק משותף, התפתחה בהלכה הפסוקה הבחנה בין חשבון בנק שנפתח מלכתחילה בשותפות בין שני שותפים או יותר, לבין חשבון בנק שנפתח על ידי פלוני, שמפקיד בו מכספיו, ומצרף את אלמוני כשותף לחשבונו רק בשלב מאוחר יותר.

27. במקרה הראשון, קיימת חזקה כי הכספים בחשבון הם בבעלות המשותפת של כל השותפים, אלא אם הוכח ההיפך. זאת בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971, לפיו בנכס משותף חלקו של כל אחד מהשותפים הנו שווה. בגדר "נכס" נכללת גם "זכות" (עניין סלי לעיל; תמ"ש (נצ') 7080/04כ.מ.ת נ' ה.ת. [פורסם בנבו] (17/1/2012).

28. לעומת זאת במקרה השני, כאשר מדובר בכספים שהיו בשלב הראשון בבעלותו הבלעדית של אחד השותפים, כדי להוכיח שיתוף בחשבון בכדי שמחציתם תעבור לשותף המצטרף ללא תמורה מצידו, יש להוכיח קיומה של מתנה על פי חוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה").

29. סעיף 2 לחוק המתנה מגדיר מתנה: "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה".

30. סעיף 6 לחוק המתנה מגדיר את דרכי הקניית המתנה: "בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון".

31. בעניין זה דרושה הוכחה קונקלוסיבית בדבר גמירות דעתו של פלוני להקנות לשותפו מחצית מן הכספים במתנה (עניין סלי לעיל; עניין ברעם לעיל). במקרה כזה, על גמירות הדעת להשתקף באופן ברור מחומר הראיות.

32. על מנת שיהיה ניתן לקבוע שאכן פלוני ביקש להעניק מתנה לשותפו, על בית המשפט מוטלת החובה לבחון את חומר הראיות באופן מחמיר וקפדני, וחשיבות מכרעת לכך שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר ועל פי ראיות חד משמעיות. ראו בעניין זה הערת המלומד בן אוליאל במאמרו בן-אוליאל, חשבון בנק משותף - הערכה ביקורתית לעיל, כי: "ברוב המקרים המחלוקת אינה מתעוררת בין הצדדים עצמם, אלא בין השותף ששרד ('מקבל' המתנה) ובין יורשי עזבונו של השותף המנוח בעל הקרן".

33. למען שלמות התמונה יצוין כי, כידוע, מתנה שתוקנה למקבל לאחר המוות אינה בת תוקף, אלא אם נעשתה בצוואה, ע"פ סעיף 8(ב) לחוק הירושה, תשכ"א -1961 (להלן: "חוק הירושה").

34. האיסור בחוק הישראלי נועד בין היתר, על מנת להבטיח שאכן עסקינן ברצונו האחרון של אדם אותו יש להעלות עלי הכתב במסגרת צוואה ועל מנת לשמר את זכותו של אדם לחזור בו ולשנות את צוואתו (ראו ע"א 155/73 שמואל שרון נ' אסתר ליבוב ואח', פ"ד כח(2) 673, 676, ומ"פ (י-ם)אשר עמנואל הירש נ' הסוכנות, תק-מח 97(3) 2915, 2922).

     

    מן הכלל אל הפרט

35. במקרה דנן, לאחר שבחנתי את כלל הטענות והראיות שהוגשו בהליך, התרשמתי מעדויותיהם של הצדדים והעדים מטעמם ובחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים – הגעתי לכלל מסקנה כי כספי הפיקדון שהיו בחשבון הבנק הנדון שייכים לאם, ואינם חלק מעיזבון המנוח. להלן יפורטו מכלול הנימוקים ביסוד מסקנתי זו.

36. על פי הרישומים, לאם היה חשבון בנק בבעלותה בבנק **** בסניף *****. לימים, הועבר החשבון לסניף *******, ובשנת 2003 נוספו המנוח והנתבעת כבעלים משותפים עם האם. אין מחלוקת כי במועד מאוחר יותר, בשנת 2013, נפתח על ידי המנוח והנתבעת חשבון הבנק שבנדון בסניף ***, אליו הופקדו כספים שמקורם בכספי האם (ראו סעיף 3 לסיכומי התובעת).

37. אכן, האם אינה רשומה כבעלת חשבון הבנק אליו הועברו כספי הפיקדון ואף אינה שותפה בו. משכך על כתפי הנתבעת רובץ הנטל לסתור את החזקה, לפיה הכספים בחשבון הם בבעלות משותפת של השותפים בו בחלקים שווים (בע"מ 4739/15 פלונית נ' פלוני ואח' (30.12.15) (להלן: "בע"מ 4739/15"); עניין גיברשטיין לעיל.

38. כאמור קיימת הסכמה בין הצדדים כי כל הכספים בחשבון הבנק הנדון מקורם למעשה בכספי האם (24.03.21, עמ' 3 ש' 31-30):

    "ב"כ הצדדים:

    אין מחלוקת כי מקור הכסף הוא מגברת ש'.

    אין מחלוקת כי יש לברר האם מחצית מהכסף ניתן במתנה למנוח."

     

39. כך גם בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי ידעה שכספי הפיקדון שהופקדו בחשבון הבנק הנדון הם של האם (13.02.22, עמ' 7 ש' 33-29).

40. ישנה חשיבות מכרעת לכך שהאם עודנה בחיים, והלכה למעשה יש בפנינו עדות חיצונית המסבירה את מקור הכספים ו/או הסיבה להעברות הכספים מחשבון פרטי שהיה לה לחשבון על שם ילדיה- המנוח והנתבעת.

41. האם עצמההעידה בבית המשפט כי אין משמעות לכך שהמנוח והנתבעת רשומים בחשבונותיה, מאחר שכל הכספים שייכים לה בלבד. לדבריה, לאחר שהתחתנה בשנית והבינה כי הותרת כספיה בחשבון הרשום בבעלותה עלולה להיות בעייתית, החליטה היא להעביר את כספיה מן החשבון שבבעלותה לחשבון על שם ילדיה, המנוח והנתבעת (24.03.21, עמ' 3 ש' 25-17).

42. לאור האמור לעיל, מצאתי כי נסתרה החזקה לפיה הכספים המצויים בחשבון הבנק הנדון שייכים לשני בעלי החשבון. משכך אני קובעת כי הכספים המוחזקים בחשבון הבנק מקורם בכספי אימם של המנוח והנתבעת.

     

    האם יש לראות בעצם העברת הכספים לחשבון הבנק על שם המנוח והנתבעת משום הענקת מתנה למנוח ולנתבעת?

43. משנסתרה החזקה לפיה מדובר בכספים של בעלי החשבון, ונקבע כי מדובר בכספים שמקורם בכספי האם, נעבור לדון בשאלה האם אימם של הנתבעת והמנוח נתנה להם במתנה כספים אלו.

44. בעניין זה, נדרשת התובעת להוכיח גמירות דעתה של האם, "הנותנת", להעניק את אותה המתנה לאלתר. בשים לב כי האם בעודה בחיים מכחישה את דבר מתן המתנה, אין ספק שיש להחמיר בדבר מידת נטל ההוכחה אשר רובץ לפתחה של התובעת, ומשכך מדובר בנטל כבד ומוגבר (בע"מ 4739/15 לעיל).

45. למעשה התובעת אמורה להוכיח כי לאם הייתה גמירות דעת להעניק את הכספים למנוח ולאחותו במתנה. גמירות הדעת של האם צריכה להשתקף באופן ברור מחומר הראיות (ראו עניין ברעם לעיל). תחילה, תוך ביסוס במסמכים בכתב, ובהעדרם בהסתמך על ראיות סובסטנטיביות אחרות (ת"א (שלום חיפה) 7870/97צ'ובטה ברטהולד נ' צבי אנגלהרט(נבו 22.08.2001)).

46. ניתוח התשתית הראייתית שהונחה לפניי, מצביע על קשיים רבים בקבלתה של גרסת התביעה. התובעת לא הצליחה להוכיח או לבסס מבחינה ראייתית טענתה כי הפקדת הכספים בחשבון הבנק הנדון מהווה אקט של מתנה מוגמרת על ידי האם לילדיה.

47. האם אישה בעלת אופי חזק, אשר הייתה מודעת ושלטה בכל המתרחש סביבה בכל הקשור לכספיה, ומכאן שאם הייתה חפצה להעביר את הכספים בחשבון היא הייתה עושה זאת באופן מסודר ובמפורש. משלא עשתה זאת בדרך האמורה הרי שהדבר מעורר ספק רב באשר לרצונה להקנות לילדיה את הכספים בחשבון.

48. זאת ועוד, האם הביעה את דעתה באופן ברור בפני בית המשפט (24.03.21, עמ' 3 ש' 25-17):

    "לשאלת בית המשפט למה שמתי את הכסף שלי על שם שני הילדים שלי, לא, לא שמתי, רק אחד. זה על השם שלי. לשאלת בית המשפט איך הכסף בחשבון על שם שני הילדים שלי, לא. לא. לא על אף אחד, אני לבד, זה שלי, אני עבדתי קשה וצריך להביא לי אותו.

    לשאלת בית המשפט אם הכסף היה בחשבון בנק, כן. לשאלת בית המשפט למה הכסף שלי היה בחשבון על שם שני הילדים שלי, אני, יש לי בעל אחר. בגלל זה החבאתי את הכסף. היה לי בעל אחר. החברתי את הכסף, חסכתי חסכתי והחבאתי. לשאלת בית המשפט אם אי פעם רציתי לתת לילדים שלי את הכסף מתנה, לא. לא נתתי מתנה לאף אחד. זה שלי, אף אחד לא נוגע בכסף שלי. רק הבת שלי מטפלת בי".

     

49. כך גם העידה האם בחקירתה הנגדית (13.02.22, עמ' 26 ש' 32-30):

    "עו"ד יצחק גרין: אם, אני שואל שאלה, אם הסתרת מבעלך מידע על חשבון בנק ועל דירה, למה שנאמין לך שהכסף הזה הוא לא מתנה?

    העדה, גב' ש': אני לא נותנת מתנה לאף אחד. שמעת? לאף אחד אני לא נותנת."

     

50. זאת ועוד, התובעת אישרה בחקירתה כי ידעה לראשונה על הכספיםבחשבון המשותף של הנתבעת והמנוח רק כאשר המנוח סיפר לה על כך כשהיה מאושפז בבית חולים (13.02.22, עמ' 7 ש' 18-15). כאשר נשאלה מדוע כשנודע לה על קיומם של הכספים לא עשתה דבר בנדון, השיבה כי "לא היה לה צורך בזה באותו רגע" (שם, עמ' 11 ש' 3). אלא שעדותה של התובעת הוכיחה את השלמתה בזמן אמת עם העובדה כי אין מדובר בכספים של המנוח.

51. כאשר התובעת נשאלה בחקירתה אם יש לה ראיות לטיעונה כי מדובר במתנה, כדוגמת הסכם מתנה, השיבה: "איזה הסכם מתנה? בעלי אמר לי. אני סמכתי על בעלי, הוא אמר לי את זה ואני סמכתי עליו" (שם, עמ' 10 ש' 28-27).

52. בהמשך טענה התובעת בחקירתה כי ידוע לה שהאם עשתה צוואה לפיה כספה יחולק לשני הילדים. ובלשונה: "חמתי עשתה צוואה לפני זה שהכסף שלה מחולק לשני הילדים, לש' זכרונו לברכה ולע'. את הצוואה הזו, והיא תמיד אמרה 'אני אחלק את הכסף בין שני הילדים שלי'" (שם, עמ' 12, ש' 38-36). להערת בית המשפט כי האם עדיין חיה, השיבה התובעת: "עדיין היא חיה, כן אבל היא, אז מה? אז היא נתנה את הכסף מתנה. היא אמרה, בעלי אמר שנתנה את הכסף מתנה" (שם, עמ' 13 ש' 2-1).

53. כאמור, מתנה שאמורה להיות מוקנית לאחר המוות בטלה בתור שכזאת מכוח הוראותיו של סעיף 8(ב) לחוק הירושה לעיל. ממילא, גם אם האם ערכה צוואה כטענת התובעת (טענה המוכחשת ע"פ גרסת הנתבעת), הרי שזכותה של האם לחזור בה ולשנות את צוואתה כאמור.

54. התובעת לא ידעה להשיב בחקירתה לשאלה מדוע לדעתה האם, שהכנסתה החודשית בסך של 5,500 ₪ בחודש, תיתן במתנה סך של חצי מיליון ₪ לילדיה ככה סתם (שם, עמ' 14 ש' 11-7).

55. למעשה, פרט לרישום חשבון הבנק כחשבון משותף לשניים, לא נמצאו רכיבים נוספים המבססים את בעלותם בכספים המצויים בחשבון הבנק, ומרבית האינדיקציות אשר הובאו מוכיחות כי ההפך הוא הנכון. הנתבעת והמנוח לא ביצעו כל הפקדה או הוצאה לצרכיהם, ולא נהגו בחשבון מנהג בעלים, וכן ההוצאות אשר בוצעו היו למען צרכיה השונים של האם.

56. טענות הנתבעת והאם לעניין רצונה של האם כי הכספים שהועברו לחשבון הרשום על שמם מיועדים לשימוש לטובת צרכיה, מחייתה וטיפול ברווחתה של האם, בתקופת זקנתה, לא נסתרו על ידי התובעת (ראו סעיף 5 לתצהיר הנתבעת; סעיף 6 לתצהיר האם; סעיף 5 לתצהיר כלתה השנייה של האם הגב' י' פ'; נספח ח' לתצהיר הנתבעת).

57. בשים לב למועד פתיחת החשבונות, לכך שאותם כספים שהיו בחשבונות הקודמים לפני צירופם של הנתבעת והמנוח כבעלי החשבון, הועברו לחשבון הבנק הנדון, וכן לכך שלא היו הפקדות של הנתבעת והמנוח לחשבונות אלו, אלא מלוא הכספים שהוחזקו בהם היו של האם, הרי שלא עלה בידי התובעת להציג ראיות מפורשות ומשכנעות בדבר גמירות דעתה של האם לפיה הביעה רצון מפורש כי המנוח והנתבעת יקבלו את כספי הפקדון בחשבון הבנק במתנה.

58. יתרה מכך, התובעת עצמה לא סברה שצירוף בעלה המנוח לחשבון הוא בעל משמעות ומעיד על בעלות משותפת בכספים המצויים בחשבונות, ומכאן גם הסכימה לחתום על מסמכי גריעת המנוח מהחשבון, בחודש נובמבר 2019, כחצי שנה לאחר פטירתו.

59. אלא שלטענת התובעת, היא חתמה על מסמכי גריעת המנוח מהחשבון עקב הבטחות הנתבעת כי זכויותיה לא יפגעו ובשל יחסי המשפחה הקרובים בין הצדדים לאורך שנים.

60. כלל ידוע שנקבע בפסיקה הוא שמשנחתם מסמך על ידי אדם בוגר ובר דעת שניתנה לו שהות לבחון את המסמך ולהיוועץ טרם חתימתו עליו, ואין כל סימן להפעלת לחץ על החותם, לא בנקל תישמע טענתו כי לא קרא את המסמך עליו חתם או לא הבין את תכנו, ואם חתם מבלי להבין עליו לשאת בתוצאות מעשיו.

61. כאשר התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית כיצד מתיישבת טענתה בתצהירה לפיה כאשר הגיעה לחתום על מסמכי גריעת המנוח מחשבון הבנק היא הייתה שרויה באבל כבד מאד לאחר מות בעלה, עם העובדה שהמועד בו חתמה היה כחצי שנה לאחר פטירתו, התובעת השיבה כי הייתה מבולבלת ושרויה במצב נפשי קשה עקב מות בעלה ומצבה הבריאותי של בתה, וכי האמינה לנתבעת שברצונה רק לקחת הלוואה מהבנק (13.02.22, עמ' 9 ש' 17-11).

62. מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שאינה נתמכת בכל ראייה נוספת. אלא שבכך לא די כדי לסתור את החזקה ואת הדין, לפיו אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם (ראו ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ. מנצור פ"ד ל"ד (4) 29,38).

63. בנסיבות אלה, לא עלה בידי התובעת לסתור את החזקה לפיה אדם מודע למשמעות חתימתו על מסמך (בהקשר זה השוו: ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פ"ד יט 113 ; ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן פ"ד נו (5) 365 ; ראו גם: ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג(פורסם במאגרים המשפטיים [פורסם בנבו]; 24.11.11)).

64. אשר על כן, אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי חתימתה של התובעת על מסמכי הגריעה מהווה ראיה חותכת לכך שהיא הבינה והסכימה לכך שאין למנוח או לה כל זכויות בכספים שבחשבון הבנק הנדון. משכך, התובעת אינה יכולה להתנער מחתימתה בטענה בעלמא ובלתי מבוססת כי היא חתמה תוך טעות או הטעיה וללא שהבינה את המסמך.

65. כל אלו הביאונו למסקנה כי הנתבעת עמדה בנטל הרובץ עליה לסתור את החזקה כי הכספים המצויים בחשבון הבנק הנדון שייכים לבעלי החשבון, ואילו התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הכספים בחשבון ניתנו למנוח ולנתבעת במתנה. מכאן שיש לראות בכספים בחשבון הבנק כספים של האם ולא כספים משותפים למנוח ולנתבעת.

66. אוסיף כי טענת התובעת להתנהלות האם, הכוללת החבאת כספים מבן הזוג או מבני משפחתו, מחזקת את גרסת הנתבעת על פיה האם הפקידה בידי הנתבעת והמנוח את הכספים שלה לצורך הגנה עליהם בלבד. אף עדות הנתבעת לפיה היא נוהגת למשוך כספים מחשבון הבנק הנדון (ראו למשל פרוטוקול הדיון בבקשה למתן סעד זמני מיום 07.06.21, עמ' 9 ש' 2-1), אינה גורעת מהקביעה כי מדובר בכספים של האם, בין אם מדובר במשיכת כספים לצרכי האם או במשיכת כספים לצרכי הנתבעת.

67. הראיות שהובאו בפניי חשפו תמונה ברורה על פיה במסגרת היחסים בין האם לילדיה ובין עצמם, תפקידם של המנוח והנתבעת בנוגע לכספים בחשבון הבנק הרשום על שמם, היה של הגנה עליהם וניהולם, כך שהם פעלו כשליחים או נאמנים בלבד, לטובת האם, ועל כן, כל הכספים בחשבון, שייכים לה.

68. לנוכח כל האמור לעיל, דין התובענה להידחות.

69. צו העיקול הזמני שהוטל על הכספים המוחזקים בחשבון הבנק ביום 07.05.21 מבוטל בזאת.

70. לאור תוצאת פסק הדין תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. כל פיגור בתשלום החל ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

71. משתם ההליך, התיק ייסגר.

72. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ג, 09 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.