פס"ד בתובענות הדדיות בין הצדדים למתן פסק דין הצהרתי בעלות במקרקעין ומזונת אישה; והתרת נישואין

ראשית דבר:

בפניי תובענות הדדיות בין הצדדים: הגב' XXX (להלן: "האישה") ומר XXX (להלן: "האיש") כדלקמן:

• תלה"מ 67148-01-20- תביעה למתן פסק דין הצהרתי (בעלות במקרקעין) במסגרתה עתרה האישה להצהיר כי היא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה ברחוב XXX בXXX הידועה כגוש XXX בחלקה XXX תת חלקה XX (להלן: "הדירה"), הרשומה בלשכת רישום המקרקעין ע"ש האיש בלבד (הדירה נרשמה בתחילה ע"ש האיש וסבתו, הגב' XXX ולאחר פטירתה, נרשמה הדירה ע"ש האיש במלואה בהתאם לצו קיום צוואה מיום 21.3.19 (ראו נסח טאבו נספח "א" לת/2, וכן נספח "יד" לת/2).

  התביעה הוגשה ביום 28.1.20. כתב הגנה הוגש ביום 9.6.20.

• תלה"מ 25386-03-20- תביעה למזונות אישה. הוגשה ביום 11.3.20. כתב הגנה הוגש ביום 5.8.20.

• תה"ן 9340-06-20- תביעה להתרת נישואין. הוגשה ביום 1.6.20 על ידי האיש. כתב הגנה לא הוגש.

   

  רקע בקצרה וסקירה דיונית:

   

  1. האיש, יהודי, והאישה, חסרת דת, נישאו בנישואין אזרחיים ביום 20.2.98, ובמסגרת הנישואין נולדו להם התאומים: XXX וXXX, שניהם בגירים כיום (ילידי XXX). לאישה בן בגיר נוסף מקשר אחר.

      

  2. ביום 27.11.19 הגיש האיש בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 64572-11-19). בהיעדר הסכמות, התיק נסגר בפסק דין שניתן ביום 29.1.20.

      

  3. ישיבת ק.מ התקיימה ביום 2.7.20.

      

  4. עדויות ראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים. ביום 5.11.20 הגישה האישה תצהירי עדות ראשית מטעמה במסגרתם הוגשו תצהיריהם של עו"ד פלוני (להלן: "עו"ד פלוני")- סומן ת/1, ותצהיר האישה (ת/2). ביום 17.12.20 הגיש האיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, במסגרתו הוגשו תצהירו של החוקר הפרטי מר XXX (להלן: "החוקר הפרטי") (נ/1), אמו של האיש, הגב' XXX (להלן: "פלונית") (נ/2) ותצהירו של האיש (נ/2).

      

  5. ביום 11.1.21 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו החוקר הפרטי, עו"ד פלוני, פלונית, האישה והאיש. בהחלטתי שניתנה בסיום הדיון, נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב.

      

  6. ביום 11.3.21 הגישה האישה בקשה לגילוי מסמכים, ובהחלטתי מיום 5.5.21 נעתרתי לבקשה והוריתי על מתן צו גילוי מסמכים הדדי, וכן הוריתי לב"כ הצדדים להגיש פסיקתאות לחתימתי. ביום 22.7.21 ניתנה החלטתי לפיה צו גילוי המסמכים ההדדי יוגבל באופן שפורט בהחלטתי זו. כן נקבע כי 15 יום לאחר קבלת המסמכים הבנקאיים, תגיש האישה התייחסות מטעמה למסמכים, האיש יגיש התייחסותו למסמכים 15 יום לאחר שהאישה תמציא לידיו את התייחסותה, האישה רשאית להגיש סיכומי תשובה 15 יום לאחר שתומצא לידיה התייחסות האיש למסמכים.

      

  7. בהמשך, ניתנה החלטתי מיום 9.11.21 לפיה נחתמו פסיקתאות נוספות. כן נקבע כי הוראות סעיפים 3-4 להחלטתי מיום 22.7.21 יחולו כאשר ב"כ האישה תגיש הודעת עדכון לבית המשפט בסמוך לאחר קבלת מלוא המסמכים הבנקאיים לידיה.

      

  8. משהוגשו התייחסויות הצדדים למסמכים הבנקאיים וסיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

      

  9. להשלמת התמונה, יצוין כי האישה הגישה 2 בקשות לצו הגנה כנגד האיש (ה"ט 74986-01-20 וה"ט 40770-01-20).

      

     דיון והכרעה:

      

  10. הערות כלליות ומקדימות:

      • כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.

      • טענות הצדדים הנוספות ישולבו במסגרת הפרק "דיון והכרעה" להלן.

         

        תלה"מ 67148-01-20- התביעה למתן פסק דין הצהרתי:

        דוקטרינת השיתוף הספציפי:

         

  11. בני הזוג דנן נישאו לאחר יום 1.1.1974 (ביום 20.2.98, כאמור) ולפיכך חל עליהם משטר איזון-המשאבים הקבוע בפרק השני לחוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

       

  12. נפסק כי: "המנגנון הקבוע בחוק יחסי ממון הינו בעיקרו מנגנון דיספוזיטיבי ובני הזוג רשאים להתנות עליו ולעצב מראש הסדר אחר כראות עיניהם על ידי עריכת הסכם ממון בכתב ובכפוף לאישורו בדרך הקבועה בחוק (סעיפים 2-1 לחוק). כאשר הצדדים לא עורכים מראש הסכם ממון, או כאשר נכרת הסכם ממון אך הוא שותק בנוגע לסוגיות שמוסדרות בחוק, יחול מניה וביה המנגנון הקבוע בחוק (סעיף 3 לחוק)" (ראו: בע"מ  1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (26.12.12) בפסקה 13 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

       

  13. הסעיפים הרלבנטיים לענייננו הינם: סעיף 4 לחוק יחסי ממון אשר קובע: "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני.", וסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון הקובע: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

      (1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

      ....

       

  14. בית המשפט העליון קבע כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון "אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי החל על העניין – כגון דיני הקניין, דיני החוזים, דיני הנאמנות, עיקרון תום הלב וכיו"ב – וכי הדברים אמורים גם בנכס "חיצוני" שנרכש על ידי אחד מבני הזוג טרם הנישואין [ראו: עניין אבו רומי בעמ' 183; עניין יעקובי בעמ' 561 (הנשיא מ' שמגר) ובעמ' 621 (השופט ט' שטרסברג-כהן); עניין ששון בעמ' 615; בע"מ 10734/06 [פורסם בנבו] בפסקה ה(1)]. נטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על בן הזוג שאינו רשום כבעלים של הנכס, שהינו "המוציא מחברו"...כאשר הנכס "החיצוני" הינו דירת המגורים, הודגש אופייה וייחודה כ"נכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד", ולפיכך נקבע כי מבחינת נטל ההוכחה "יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם" (ראו: בע"מ 1398/11 אלמונית לעיל בפסקאות 14-15 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

       

  15. בית המשפט העליון הדגיש כבר ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175 כי: "לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג, יש "להראות נסיבות עובדתיות נוסף על עצם קיום הנישואין, שמהן ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי – הקניית זכויות בדירת המגורים" (ראו: השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175, בעמ' 183).

       

  16. דרישת ה"נסיבות הנוספות" הובהרה וחודדה עת נקבע כי: "על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח – מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם ממושכים – קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי...הפסיקה קבעה במרבית המקרים כי "דבר מה נוסף" אשר מעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" הינו השקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס. אכן, השקעה כזו, ככל שמדובר בהשקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים, מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג ועל עירוב נכסים כלכלי. יחד עם זאת, לא מדובר בתנאי הכרחי שאין בלתו. כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" יכולה להתבטא גם בהבטחות ובמצגים אקטיביים שעשויים להביא להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום ולהקים טענת מניעות לבן הזוג הרשום" (ראו: בע"מ 1398/11 אלמונית לעיל, בפסקה 17 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).

       

  17. כב' השופט עמית בבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (26.12.12) הציע פרמטרים אשר יש להביאם בחשבון בדוננו בשאלה אם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת המגורים:

      "( - ) האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין (כמו במקרה דנן) או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

      ( - ) האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה, שאז נדרשת לטעמי מידה גדולה יותר של הוכחה. הדבר נכון במיוחד לגבי דירה שנתקבלה במתנה במהלך תקופת הנישואין, מן הטעם שיש ליתן משקל לכך שנותן המתנה בחר להעניקה רק לאחד מבני הזוג ולכך שבן הזוג השני הסכים, גם אם בשתיקה, כי הדירה שנתקבלה במתנה תירשם רק על שם בן הזוג מקבל המתנה.

      ( - ) האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואיו ואשר נותר רשום על שמו.

      ( - ) אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהם התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

      ( - ) אורך חיי הנישואין עד לקרע או עד לגירושין (ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).

      ( - ) האם ניטלה הלוואה בגינה נרשם משכון/משכנתא על הדירה, ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף.

      ( - ) שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.

      ( - ) התנהגות הצדדים - אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.

      ( - ) נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.

      מובן כי הפרמטרים המנויים לעיל - ואשר חלקם "מושך" לכיוונים מנוגדים – אינם רשימה סגורה, וכל מקרה יידון לגופו" (ראו: פסקה 2 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

       

  18. ראו גם: דברי כב' השופט (כתוארו דאז) א' רובינשטיין בבע"מ 2991/13 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (21.8.2013) בפיסקה ט': "בסופו של יום, השאלה האם הוכחה כוונת שיתוף בנכס ספציפי היא שאלה עובדתית תלוית נסיבות (בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) [פורסם בנבו]). אין חולק, שההכרעה אינה פשוטה כל עיקר ונבחנת "בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת או המשתמעת), וכן לנסיבות חייהם ביחס לנכס הספציפי".

       

      מן הדין אל הנדון- האם הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בדירה?

       

  19. לאחר שבחנתי את העדויות בפניי, מלוא הראיות, הנסיבות, עמדות הצדדים, והפסיקה הענפה בסוגיה, הגעתי לכלל מסקנה כי האישה זכאית להירשם כבעלת מחצית מזכויות הדירה. ואלו טעמיי:

       

      • תקופת הנישואין- הצדדים נישאו כאמור ביום 20.2.98 וביום 27.11.19 הגיש האיש את הבקשה ליישוב סכסוך, דהיינו תקופת הנישואין עד למועד הקרע ארכה קרוב ל-22 שנים. אין חולק כי מדובר בתקופת נישואין ממושכת ומשמעותית לכל הדעות. ייאמר כי לא נעלמה מעיני העובדה שתקופת המגורים בדירה הייתה קצרה. הצדדים מסכימים כי התגוררו בדירה בשנים 1998-2000 (שנתיים). בשנת 2000, לאחר לידת התאומים, עברו הצדדים להתגורר בדירה שכורה. בשנים 2010-2018- התגוררו הצדדים בXXX. לטענת האישה, החל משנת 2018 ועד פרוץ הסכסוך שני הצדדים התגוררו יחד בדירה, קרי תקופה נוספת בת שנה ומחצה. האיש מכחיש את הטענה האמורה. לטענתו, הוא חזר לארץ לבדו והאישה נותרה להתגורר בXXX. חרף העובדה כי תקופת המגורים בדירה הייתה קצרה (שנתיים, לגרסת האיש ו-3.5 שנים לגרסת האישה), אינני סבורה שיש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתי, לנוכח מכלול הטעמים שיפורטו להלן, אשר הובילו אותי למסקנה המשפטית אליה הגעתי.

        יצוין כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית טרם הנישואין והתגוררו תחת קורת גג אחת, אולם לא הוכח בפניי משך המגורים המשותפים טרם הנישואין.

        אין חולק כי הצדדים הכירו בשנת 1994 בעת שהאישה עבדה בחברת "XXX", והאיש עבד בחברה בבעלותו של עו"ד פלוני, "XXX בע"מ (ראו: נספחים "ד" ו- "ה" לת/2 - אישורי המל"ל בדבר תקופות עיסוק של הצדדים). ראו זה דברי עו"ד פלוני בעדותו בדיון מיום 11.1.21 (בעמ' 11 בשורות 3-5). בעת היכרותם, הייתה האישה נשואה למר XXX.

        לטענת האישה, הצדדים עבדו באותו מקום, החלו לצאת ועברו להתגורר יחד בשנת 1995 לפני הגירושין הפורמאליים שלה מבעלה הקודם (ראו סעיף 3 לסיכומי האישה וחקירת האישה בדיון מיום 11.1.21 בעמ' 15 7-11).

        לטענת האיש, האישה התגוררה עימו החל מקיץ 1997 (ראו: דברי האיש בדיון מיום 11.1.21 בעמ' 27 בשורות 3-5).

        אין חולק כי נישואי האישה למר XXX הותרו ביום 18.6.97 (נספח "ב" לסיכומי האישה).

        מכל מקום, סבורני כי המגורים המשותפים החלו בטרם הותרו נישואיה של האישה מבעלה הקודם, ובסמוך למועד תחילת תשלומי המשכנתא (2/97 ראו הרחבה להלן).

         

      • תשלום המשכנתא לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף ורישום האישה כערבה בבנק XXX-

        ביום 20.12.96 חתמה האישה כערבה בבנק על המשכנתא (ראו: נספח "ב" לת/2).

        לפי הסכם רכישת הדירה מיום 4.12.96 (ראו: נספח "ב" לת/2) תמורת הדירה עמדה ע"ס 82,000 $ דולר אמריקאי, כאשר סך של 1,000 $ שולם במעמד חתימת ההסכם, וסך נוסף של 81,000 $ שולם בפינוי הדירה והמצאת אישור עיריית XXX להעברה ואישור מס שבח ומס השבחה (סעיף 5 להסכם המכר).

        המשכנתא נלקחה ביום 20.12.96 ע"ס 130,000 ₪ וסך נוסף של 110,000 ₪, קרי סך של 240,000 ₪ (ראו: נספח "ב" לת/2). ראו גם: נסח טאבו (נספח "א" לת/2).

        בנסיבות אלו, אין חולק כי המשכנתא היוותה את החלק הארי של תשלום הדירה, והחלק ששולם מעבר למשכנתא מהווה 8.8% בלבד מהתשלום ששולם בפועל (שער הדולר במועד החתימה על הסכם המכר עמד על 3.25 ₪ כלומר הדירה עלתה 263,250 ₪, ושולם במזומן סך של 23,250 ₪ בלבד, המהווה כאמור 8.8%).

         

        לגרסת האיש, התקיימה הפרדה כלכלית בין הצדדים, ורק הוא שילם את המשכנתא החודשית בעצמו בגין הדירה. לגרסת האישה, הצדדים חיו בשיתוף כלכלי ושילמו יחד את תשלומי המשכנתא החודשיים.

        לבית המשפט הוגשו דפי חשבון בנק מבנק XXX מחודש 12/95 ועד 8/21 (ראו: הודעת האישה מיום 7.11.21. להלן: "דפי חשבון הבנק") מהם עלו הנתונים כדלקמן:

        • תשלומי המשכנתא החודשיים שולמו החל מחודש 2/97 באמצעות הוראת קבע בחשבון XXX בסניף XXX (להלן: "חשבון 96"). חשבון 96' בתחילה היה רשום ע"ש האיש ואמו פלונית. בהמשך, ביום 26.7.10 צורפה האישה לחשבון 96 כשותפה (נספח "ב" לסיכומי האיש).

        • החל מחודש 11/18 המשכנתא שולמה מחשבון XXX ע"ש האיש בסניף XXX (החשבון הקודם, חשבון 96 עבר להתנהל בסניף XXX- ראו נספח "ה2" לסיכומי האישה).

        • החל מחודש 12/19 המשכנתא שולמה מחשבון XXX בסניף XXX ע"ש האיש.

           

          שוכנעתי כי הצדדים התנהלו כיחידה כלכלית אחת כאשר הצדדים ניהלו חשבון בנק משותף במהותו בחשבון 96 חרף הרישום הפורמאלי ע"ש האיש, וממנו שולמו הוצאות הצדדים, הבית והילדים, לרבות המשכנתא בגין הדירה, וזאת לנוכח הנסיבות שעלו מהחומר הראייתי (דפי חשבון הבנק) כדלקמן:

        • לחשבון 96 הועברה קצבת הילדים שהתקבלה מן המל"ל (ראו בדפי חשבון הבנק: חודשים 4/00 עד 1/07 באופן רציף).

        • מחשבון 96 שולמו תשלומים לעריית XXX בגין גני הילדים (ראו בדפי חשבון הבנק בחודשים 9/03 עד 6/04 באופן רציף).

        • מחשבון זה שולמו התשלומים החודשיים בגין הכבלים בדירה (לחברת XXX). ראו בדפי חשבון הבנק בחודשים משנת 1996 ועד 11/00 באופן רציף).

        • לחשבון זה הופקדה משכורתו של האיש מעבודתו בחברת "XXX" (ראו: אישור המל"ל מיום 9.10.18 תקופות עיסוק של האיש- נספח "ה" לת/2, וכן הפקדות שבוצעו לחשבון 96 בחודשים 3/08- 1/09).

        • האישה הגישה הודעה לבית המשפט ביום 29.11.21 אליה צירפה דפי חשבון בנק מחשבון בנק הרשום על שמה בבנק XXX סניף XXX- חשבון מס' XXX (להלן: "חשבון ע"ש האישה") החל מחודש 4/97 ועד 7/10 (להלן: "דפי חשבון האישה") מהם עולה כי בוצעו העברות בין חשבון הרשום ע"ש האישה לחשבון 96 במהלך השנים שהוצגו בפניי משנת 1997 (בטרם הנישואין) ואילך. להלן, לשם ההמחשה, פירוט חלקי של העברות שבוצעו (מחודש 6/97 ועד לחודש 1/01):

          הסכום שהועבר	מועד ביצוע העברה	הערות
          1,000 ₪	12.6.97
          2,500 ₪	8.8.97
          1,000 ₪	11.11.97
          1,000 ₪	5.11.99
          2,000 ₪	31.3.99
          12,800 ₪	15.6.00	העברה בוצעה מחשבון 96 לחשבון ע"ש האישה
          3,000 ₪	13.7.00
          3,000 ₪	20.7.00
          2,250 ₪	24.8.00
          1,500 ₪	7.9.00
          6,400 ₪	20.9.00
          5,000 ₪	5.12.00
          8,000 ₪	17.1.01

           

          דפי חשבון האישה, בשילוב עם דפי חשבון הבנק מלמדים על זיקה כלכלית הדוקה בין בני הזוג עוד בטרם הנישואין, ומבהירים כי הצדדים התנהלו כיחידה משפחתית אחת תוך ניהול משק הבית באופן משותף, כל זאת בניגוד לטענת האיש, לפיה הם שמרו על הפרדה רכושית.

           

          סיכום ביניים: אין חולק על כך כי מדובר במשכנתא בסכום משמעותי אשר כאמור היוותה את החלק הארי של תשלום הדירה. קשה להלום כי האישה תשלם מהקופה המשפחתית החזר חודשי נכבד, בהעדר כוונה לקבל זכויות בדירה מנגד. תשלומים אלו במהלך תקופת ממושכת מלמדים על כוונת שיתוף ועל הסתמכות האישה לענין הדירה.

           

      • יצירת מצג כלפי האישה לאורך שנים- התרשמתי כי האיש הציג כלפי האישה מצג של כוונת שיתוף לפיו הדירה היא בבעלות שניהם. שוכנעתי מעדותה של האישה בדיון מיום 11.1.21 כי האיש הציג לאישה מצגים במשך שנים אשר הובילו להסתמכותה של האישה, והם מקימים טענת מניעות לאיש מלטעון בדיעבד כי לא די בהם כדי לבסס כוונת שיתוף ספציפית בנכס.

        ראו דברי האישה בחקירתה בדיון מיום 11.1.21 (בעמ' 14 בשורות 35-37 ובעמ' 15 בשורות 1-2):

        "ש. כשXXX קנה את הדירה, את שמת הון עצמי?

        ת. מאז שהכרנו, הוא היה ממש... הוא מטפל בהכול. גם הוא מחליט איפה שמים את הכסף. אנחנו נהיינו משפחה, ואמרתי לו שישתמש בכסף כמו שהוא חושב.

        ש. 15,000$ נתת הון עצמי לדירה?

        ת. נכון. הוא לקח את זה, כנראה לדירה. האמנתי בו. הוא אלוהים שלי".

         

        ובהמשך דבריה (בעמ' 15 בשורות 12-20):

        "ש. צירפת לתצהיר שלך נסח טאבו של הדירה. מסומן א. תראי לי מי רשום הבעלים.

        ת. אני יודעת שאני לא רשומה, הוא כל הזמן אומר לי שאני לא רשומה. זה רק עכשיו. אז אני לא ידעתי את זה. הוא אמר שאנחנו נקנה דירה, והיא תהיה גם שלי, כי נהיה משפחה ויהיה לנו ילדים. הוא אמר אל תדאגי הדירה גם שלך. האמנתי בו כל הזמן, לא בדקתי.

        ש. את נשמעת לי אישה חכמה, עבדת, את בעלת תואר, את יודעת מה את עושה. כשחשוב לך להיות רשומה בנסח, כמו שעשית עם הבעל הראשון שלך שהיית רשומה, למה לא דאגת להיות רשומה פה?

        ת. האמת שאלה טובה. הנתבע אמר לקנות דירה שתהיה שלנו. לא דאגתי לשום דבר. לא יודעת למה. רק אמונה הייתה לי".

        וגם (בעמ' 15 בשורות 23-26):

        "ש. כשחשוב לך לשכור דירה או קליניקה את דואגת שהשם שלך יהיה רשום?

        ת. אני רושמת לעצמי. הוא רשם על שמו, כי למה, כי הוא היה מספר אחד במשפחה שלנו. הוא תמיד מחליט. כולם מה שהוא אומר זה החוק שלנו. ככה זה היה כל החיים. כולם האמינו בו, אני, ילדים, אימא שלו".

         

        וכן (בעמ' 15 בשורות 29-36):

        "ש. כתבת ששמרת את המסמכים של הדירה 23 שנה. אם כל כך היה חשוב לך לשמור 23 שנה מסמכים, ולדאוג לזכויות, ואפילו אמרת שהלכת לעו"ד XXX אתו, ואת מוקפת בעו"ד, איפה הסכם ממון שעשית כדי לשמור על הזכויות שלך?

        ת.הוא לא כתב שום הסכם כי אני האמנתי בו. פשוט הייתה לי אמונה כל כך גבוהה שהוא אמר לי שזה הכול שלנו, לא לדאוג. חוץ מזה לא חשבתי שאנחנו נתגרש. כשאנחנו מתחתנים אנחנו לא חושבים על גירושים.

        ש.את למודת ניסיון אחרי 2 מערכת יחסים, והתחתנת פעם 3, הסכם ממון לא חשבת לעשות?

        ת.לא, כי אני מאמינה. דיברנו בעל פה".

         

        ראו גם (בעמ' 16 בשורות 2-5):

        "ש.אם התעקשת שסבתא תעשה צוואה, למה לא התעקשת לעשות הסכם ממון או שהנתבע יעשה צוואה? איפה עשית רישום, אם היית כל כך מעורבת, על הזכות שלך בבית?

        ת.מאוד מוזר, כן, שלא ביקשתי. אני לא מבינה איך זה קרה לי. טעות של החיים. אף פעם לא ציפיתי להתגרש".

         

        ובהמשך (בעמ' 18 בשורות 6-12):

        "ש.אם את חשבת או האמנת לאורך הדרך, אחרי החתונה, שיש לך זכויות בדירה, ואת מחכה לשלב שיגיע הזמן הטוב להירשם, למה עוברות שנים ולא דאגת להירשם?

        ת.כי מאמינה בו. הוא אמר לי שבחוק בישראל, לא משנה, אם אנחנו אפילו לא נשואים, יש חוק, שנוצר בעל פה. בציבור או משהו כזה. שזה לא משנה אם זוג לכל דבר. גם בדירה, גם ברכוש, הכול, אפילו אם אני לא רשומה בשום מקום.

        ש.עם כל העו"ד שיש מסביב לא התייעצת לעשות הסכם ממון כי את מאמינה בו?

        ת.נכון".

         

        ובחקירתה החוזרת של האישה (בעמ' 21 בשורות 19-21):

        "ש.יש סיבה שהדירה ברחוב XXX נרשמה לא על שמך?

        ת.אין סיבה. אני כל הזמן יודעת, חייתי כל השנים האלה, שזה גם דירה שלי. למה אני הייתי משלמת משכנתא, כל זה...".

         

        מצאתי את עדותה של האישה מהימנה בעיני, ואני מקבלת את גרסתה.

         

        בהקשר זה ייאמר כי בחקירתו של האיש בדיון מיום 11.1.21 עלו סתירות בין גרסת האיש לבין החומר הראייתי שהוצג. כך, למשל, האיש העיד לעניין חשבון ע"ש האישה כי (בעמ' 24 בשורות 9-10):

        "ש. XXX הכניסה משכורת או לא?

        ת. לחשבון שלי אף פעם לא. היה לה חשבון נפרד שהיא ניהלה אותו, לא היה לי שום קשר אליו".

        דבריו אלו של האיש סותרים את הנתונים שעלו מדפי חשבונות הבנק לעניין העברות שבוצעו בין חשבון ע"ש האישה לבין חשבון 96 לאורך השנים, כמפורט לעיל.

        זאת ועוד, האיש העיד כי יש לו "בעיה עם הזיכרון" (ראו בעמ' 22 בשורה 28) וכן ראו תשובות האיש "אני לא זוכר" לשאלות רבות (בעמ' 22 בשורות 15-36).

        מכאן כי לא ניתן לקבל את גרסת האיש.

         

      • העדר קיומו של הסכם ממון- סבורני כי, נוסף על כל האמור והמפורט לעיל, יש בעובדה שהצדדים לא חתמו על הסכם ממון כדי להוות תמיכה נוספת במסקנה כי לאיש הייתה כוונת שיתוף. משלא נחתם הסכם ממון באשר לדירה, בפרט בנסיבות לפיהן האישה נרשמה כערבה למשכנתא- יש בכך כדי לתמוך בגרסת האישה.

         

      • הקשר הזוגי בין הצדדים- הצדדים ניהלו קשר זוגי נורמטיבי במשך כ- 22 שנים (1998-2019). לא הוכח בפניי כי חיי הנישואין לא היו הרמוניים באופן השולל את כוונת השיתוף (עד למועד הקרע, הוא מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, ביום 27.11.19 כאמור).

         

        סיכומה של נקודה:

         

  20. ערה אני לעובדה כי קיים קושי בענייננו לומר כי בנסיבות דנא הדירה הינה בבחינת יהלום הכתר של השיתוף שכן הצדדים התגוררו בדירה תקופה לא ארוכה (ראו פיסקה 19 א' לעיל), אולם מצאתי במקרה דנן כי עלה בידי האישה להביא מסה קריטית של ראיות בעלות משקל, המחייבות את המסקנה כי יש לקבל את תביעתה.

       

  21. כמו כן, לא נעלמה מעיני העובדה כי בבעלות האישה נכס בXXX שהועבר לה במתנה מאמה ביום 30.8.04 (נספח "ג" לנ/2) אולם איני מוצאת בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתי המשפטית המנומקת לעיל.

       

  22. עם זאת, נוכח מכלול הטעמים המצטברים המפורטים לעיל, נחה דעתי כי האישה הרימה את הנטל והוכיחה שיתוף ספציפי ביחד לדירה.

       

  23. אשר על כן, אני קובעת כי מחצית הזכויות בדירה שייכות לאישה והיא רשאית להירשם בכל פנקס המתנהל על פי דין כבעלים של מחצית הזכויות. ב"כ האישה רשאית להגיש פסיקתא לחתימתי.

       

  24. בטרם חתימה ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידם, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.

       

      תלה"מ 25386-03-20 (מזונות אישה):

       

  25. כידוע, הלכה מושרשת היא כי דין טענה שנטענה בכתב הטענות אך לא הועלתה בסיכומים - אם בשל שגגה או במכוון - כדין טענה שנזנחה, ובית המשפט לא ישעה לה (ראו: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102, 107).

       

  26. במקרה דנן, האישה לא התייחסה בסיכומיה לסוגיית מזונות האישה, ועל כן על פי ההלכה כאמור מדובר בטענות שנזנחו ואינני דנה בהן.

       

  27. למעלה מן הצורך, ייאמר כי בנסיבות דנן, אינני סבורה כי יש מקום לפסוק לאישה מזונות אישה, וראו לעניין זה האמור והמפורט בהחלטתי מיום 8.7.20.

       

      תה"ן 9340-06-20- תביעה להתרת נישואין:

       

  28. משתמו ההליכים המשפטיים בין הצדדים בפסק דין זה, ולאור חוו"ד המומחה להוכחת הדין הזר מיום 14.8.20, ושעה שהוברר במהלך ההליכים כי נישואי הצדדים ריקים מתוכן, הנני קובעת כי יש מקום להתיר את נישואי הצדדים. פסק דין יינתן בנפרד.

       

      סוף דבר

       

  29. אשר על כן, ולאור כל האמור והמפורט לעיל, הנני קובעת כדלקמן:

      • אני מצהירה בזה כי מחצית מהזכויות בדירה ברחוב XXX בXXX הידועה כגוש XXX בחלקה XXX תת חלקה XX שייכות לאישה.

      • תביעת המזונות- נדחית.

      • פסק הדין לעניין התרת נישואי הצדדים יינתן בנפרד.

      • בנסיבות, ובהביאי בחשבון את מצבו הרפואי והכלכלי הנטען של האיש, אינני עושה צו להוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו.

      • פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני הגהה ועריכה.

         

        המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

         

        ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ג, 30 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.