הוכיחה שיתוף בדירה שנרשמה על שם הגרוש: "האמנתי בו כמו אלוהים"

הצדדים גרו בדירה רק לתקופה קצרה, אך האישה הביאה מסה קריטית של ראיות המלמדות על כוונת שיתוף - וזכתה בחצי מהזכויות בנכס

בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה של אישה להצהיר עליה כבעלים של מחצית מהזכויות בדירה הרשומה על שם בעלה לשעבר. השופטת הבכירה שושנה ברגר קבעה כי אף שבני הזוג לשעבר גרו בדירה לכל היותר 3.5 שנים מתוך 22 שנות נישואיהם, האישה הציגה ראיות חזקות שמעידות על כוונת שיתוף בנכס.

התובעת, חסרת דת, נישאה לנתבע בנישואין אזרחיים ב-1998 ובמהלך השנים נולדו להם שני תאומים.

בשנתיים הראשונות לנישואים הם גרו בדירה בה עסקה התביעה. לאחר מכן עברו לדירה אחרת ובשלב מסוים עברו לחו"ל.לטענת האישה, בשלב מסוים הם חזרו לארץ וגרו בדירת המחלוקת תקופה נוספת של שנה וחצי, אך הבעל הכחיש זאת וטען שחזר ארצה לבד.

בשלהי 2019, לאחר כ-22 שנות נישואין, הם החלו בהליכי גירושין.

בתביעה שהגישה האישה בינואר 2020 נטען שהיא והנתבע חיו בשיתוף כלכלי לאורך השנים, שילמו יחד את החזרי המשכנתה החודשיים על הדירה, והתובעת אף נרשמה כערבה למשכנתה.

מנגד טען האיש כי התקיימה ביניהם הפרדה כלכלית והוא שילם את המשכנתה לבד.

"אל תדאגי, הדירה שלך"

השופטת ברגר ציינה כי במקרה זה מתקיימות מספר אינדיקציות לכוונת שיתוף בדירה מצד הנתבע כלפי התובעת. בראש ובראשונה היא ציינה את תקופת הנישואים הממושכת בת למעלה משני עשורים. היא העירה שניהלו קשר זוגי נורמטיבי, ולא הוכח שחיי הנישואים לא היו הרמוניים באופן השולל את כוונת השיתוף.

עניין נוסף הוא המשכנתה שנלקחה כשהצדדים טרם התחתנו. השופטת ציינה שהמשכנתה מימנה כ-91% משווי הדירה והאישה נרשמה כערבה עליה בבנק.

המשכנתה שולמה באמצעות חשבון בנק ייעודי שהיה לדברי השופטת "משותף במהותו". אף שהתובעת נרשמה כשותפה בחשבון רק ב-2010, שולמו דרכו עוד לפני כן – בנוסף להחזרי המשכנתה – גם הוצאות משותפות של בני הזוג כגון תשלומים לגני הילדים.

השופטת הפנתה גם לשורה של העברות בנקאיות בסכומים ניכרים שביצעה האישה מחשבונה הפרטי לחשבון ה"משותף", בין השנים 1997-2001. היא ציינה שהפעילות בשני החשבונות מלמדת על זיקה כלכלית הדוקה בין הצדדים והתנהלות רכושית משותפת.

מעבר לכך, השופטת התרשמה שהבעל הציג בפני האישה מצגים שגרמו לה להסתמך על זה שהדירה בבעלות שניהם.

כך למשל התובעת העידה שהנתבע אמר לה "אל תדאגי הדירה גם שלך". בנוסף עלה בחקירתה כי שילמה חלק מההון העצמי על הדירה, ולא חששה כלל מעניין רישום הזכויות. "האמנתי בו. הוא אלוהים שלי", הסבירה.

עוד ציינה השופטת כי גם העובדה שהצדדים לא ערכו הסכם ממון תומכת במסקנה שהייתה בין הצדדים כוונת שיתוף. היא סיכמה שלמרות תקופת המגורים הקצרה יחסית בדירה, יש בנסיבות המקרה מסה קריטית של ראיות כבדות משקל המחייבות את המסקנה שיש לקבל את התביעה.

לפיכך נקבע כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות לאישה.

השופטת התחשבה במצבו הרפואי והכלכלי של הנתבע ולא חייבה אותו בהוצאות.

• ב"כ האיש: עו"ד סופי ספקטור
• ב"כ האישה: עו"ד דקלה דויטש-סופ

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.