פלוני נ׳ המוסד לביטוח לאומי

התובע נפגע בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה (להלן – התאונה). בין הצדדים הסכמה לתשתית העובדתית הבאה:

א.התובע יליד 1979.

ב.התובע נפגע בתאונת דרכים במהלך עבודתו כשליח, ביום 2.5.2016. התאונה אירעה עת נהג התובע על קטנוע ורכב צד ג' פגע בו מאחור.

ג.הפגימות שהוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי הנם: צוואר, ברכיים ושוק שמאל.

ד.הפגימות שנדחו: פיברומיאלגיה ונפשי.

ה.התובע עבר תאונת דרכים נוספת ביום 10.4.16, אשר לא מהווה תאונת עבודה.

על יסוד דברים אלו, מונו בתיק מטעם בית הדין שני מומחים: פנימאי - פרופ' דן בוסקילה ופסיכיאטר – פרופ' רוברטו מסטר.

פיברומיאלגיה

ביום 3.10.2019 הגיש פרופ' בוסקילה חוות דעתו וקבע שהתובע סובל מתסמונת פיברומיאלגיה, אשר אובחנה בסמוך לתאונה. המומחה מצא כי התאונה מיום 2.5.2016 גרמה להתפתחות התסמונת, בסבירות של מעל 50%.

בקשת הנתבע להפנות למומחה שאלות הבהרה נדחתה בהחלטה מיום 8.6.2020.

ביום 2.1.2021 ניתן פסק דין אשר קיבל את התביעה להכיר בתסמונת הפיברומיאלגיה כפגיעה בעבודה.

לאחר קבלת סיכומי הצדדים, ניתן ביום 2.1.2021 פסק דין הקובע כי הפיברומיאלגיה ממנה סובל התובע קשורה אף היא לתאונה וכי נותר להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של התובע לבין התאונה (ערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה, נמחק בהמלצת בית הדין; עב"ל 47542-01-21).

נזק נפשי

כאמור, פרופ' רוברטו מסטר מונה כמומחה בתחום הפסיכיאטריה. בחוות דעת שנמסרה לתיק ביום 3.9.2019, לאחר בדיקת התובע, קבע המומחה כי התובע סובל מהפרעת דחק בתר חבלתית בדרגת חומרה בינונית וכי ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי הנפשי האמור.

למומחה הופנו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו ביום 24.2.2020.

ביום 3.1.2021, לאחר עיון בטענות הצדדים בסיכומיהם ניתנה החלטה לפיה בית הדין שוקל למנות מומחה נוסף בעניין הפסיכיאטרי, מן הטעמים שפורטו בהחלטה. התובע לא התנגד והנתבע לא הגיב.

ביום 1.6.2021 מונתה דר' יעל אלעזר, כמומחית מטעם בית הדין בתחום הפסיכיאטריה, אך משהודיעה כי היא מנועה ממתן חוות דעת שכן התובע פנה אליה בעבר לטיפול, מינוייה בוטל.

ביום 14.7.2021 מונתה דר' פנינה דורפמן כמומחית נוספת מטעם בית הדין בתחום הפסיכיאטריה. המומחית נפגשה עם התובע ביום 30.8.2021 ומסרה את חוות דעתה לתיק ביום 5.9.2021. בחוות דעתה קבעה המומחית כי התובע לוקה בהפרעות נפשיות והתנהגותיות כתוצאה משימוש בקאנבינואידים (קנאביס). המומחית ציינה כי הוא משתמש בקנאביס ברישיון משרד הבריאות בהתוויה של כאבים כתוצאה מפיברומיאלגיה. על יסוד זה קבעה המומחית כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקוי ממנו הוא סובל.

בהחלטה מיום 20.2.2022 הופנו למומחית שאלות הבהרה. להלן יפורטו השאלות ותשובותיה של המומחית:

1. בחוות דעתך קבעת כי התובע לוקה בהפרעות נפשיות והתנהגותיות כתוצאה משימוש בקנאבינואידים. האם תסכימי כי השימוש שעושה התובע בקנאבינואידים הינו בעקבות הנזקים שנגרמו לו בתאונת העבודה מיום 2.5.2016 (פגיעות אורתופדיות וכן פיברומיאלגיה)?

המומחית השיבה כי התובע ציין בפניה שהוא מעדיף את השימוש בקנאביס, לאחר ניסיון טיפולי קצר בטבליות ליריקה. מרבית תלונותיו נובעות ישירות מהשימוש הממושך בקנאביס. המומחית לא מצאה הצדקה להעדיף את השימוש בקנאביס על פני טיפול במשככי כאבים מקובלים.

2. האם לנוכח תשובתך לעיל, לא נכון יהיה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של התובע?

המומחית חזרה על קביעתה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של התובע.

על רקע תשובותיה של המומחית ביקש התובע למנות מומחה אחר. בהחלטה מיום 13.7.2022 נדחתה הבקשה ונקבעו הדברים הבאים:

"6. ... מחוות הדעת ומהתשובות עולה כי המומחית אינה מכחישה את טענת התובע כי הטיפול בקנאביס נועד לליקויים הנובעים מהתאונה, אלא רק קובעת כי השימוש בקנאביס הינו לפי העדפת התובע כתחליף למשככי כאבים אחרים שהיה מקבל לטיפול בליקויים שלו. עוד היא קובעת כי התסמינים הנפשיים נובעים מהטיפול בקנאביס.

7. במצב דברים זה, נראה לכאורה כי נותר לדון בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי, שכן מבחינה רפואית, קבעה המומחית קיומו של קשר סיבתי.

8. יחד עם זאת ובטרם יקבעו מסמרות, ניתנת לצדדים שהות לסכם טיעוניהם בתיק, לרבות ביחס לשאלה האם העובדה שמבוטח מעדיף טיפול רפואי מסויים לליקויים הנובעים מתאונת עבודה, והטיפול מאושר על ידי רופאיו, מנתקת את הקשר הסיבתי בין הליקויים הנובעים מהטיפול לבין תאונת העבודה.

9. ככל שלאחר קבלת סיכומי הצדדים יסבור בית הדין כי יש הצדקה למינוי מומחה אחר/נוסף, תנתן החלטה מתאימה."

לאחר סיכומי הצדדים התבקשה המומחית להשיב לשאלות נוספות מטעם בית הדין. בשאלה הראשונה, התבקשה המומחית לעיין ברישון רפואי של דר' אלעזר, מקופת חולים מאוחדת, מיום 10.5.2017, בו אובחן התובע כלוקה בהפרעת הסתגלות בעקבו התאונה ונשאלה האם אין בכך לתמוך בקביעה שהליקוי הנפשי של התובע אינו נובע רק מהשימוש בקנאביס. בשאלה השניה, התבקשה המומחית להבהיר האם היא מסכימה עם קביעתה של דר' אלעזר, לפיה נכון ליום 10.5.2017 התובע לקה בהפרעת הסתגלות בעקבות התאונה.

המומחית השיבה כי הפרעת הסתגלות מופיעה בדרך כלל כחודש לאחר אירוע הדחק ומשך הסימפטומים אינו עולה על שישה חודשים. לפיכך ציינה כי "יתכן שבעת בדיקתו של התובע על ידי דר' אלעזר ב 10.5.17 היו סימפטומים שדר' אלעזר יחסה לתאונה שהתרחשה כאמור בכתב התביעה בתאריך 02.05.2016, אך בהתאם לקריטריונים הנ"ל ספק אם צדקה בקביעתה באותו מועד", בנוסף קבעה המומחית כי סביר יותר בעיניה שהאבחנה המאתיהמ למועד הבדיקה על ידי דר' אלעזר היא הפרעת חרדה אחרת, המסווגת כ 41 לפי 10-ICD והפנתה לרישומים נוספים מחודש אוגוסט ואוקטובר, בהם אובחן במצב חרדתי, פיברומיאלגיה והפרעות שינה.

תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם

לטענת התובע, אין חולק שבעקבות התאונה הוא סובל מפיברומיאלגיה וכי השימוש בקנאביס הותווה עבורו לצורך טיפול בתסמונת זו. מדובר בטיפול רפואי שהומלץ על ידי הרופאים המטפלים ונרשם לו באופן שוטף כתחליף לשימוש במשככי כאבים. לכל טיפול רפואי תופעות הלוואי שלו ולא ניתן לקבוע כי בחירתו הלגיטימית והסבירה של התובע בטיפול רפואי מסויים, תנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין תוצאות בטיפול בליקויים שנגרמו לו ממנה.

העובדה שמדובר בטיפול שהתובע העדיף על פני טיפול אחר, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי. על פי הפסיקה, זכותו של אדם לבחור בטיפול הרפואי ובסיכונים הכרוכים בו, מבלי שיהא נתון ללחץ חיצוני בעניין זה, בדמות הפחתת הפיצוי לו הוא זכאי בגין הנזק, זאת במיוחד כאשר התובע בחר בטיפול לגיטימי מבין אלו שהוצעו לו על ידי הרופאים המטפלים.

משקבעה המומחית הנוספת כי לתובע נגרם נזק נפשי כתוצאה מטיפול שהוא מקבל לנזק שנגרם לו בעקבות התאונה, הרי שגם הנזק מהטיפול הינו נזק מהתאונה ויש לקבל את התביעה על יסוד חוות הדעת.

לטענת הנתבע, המומחית קבעה שאין קשר סיבתי בין הליקוי הנפשי לבין התאונה ולכן יש לדחות את התביעה. הנתבע לא התייחס בסיכומיו לסוגיות שהועלו בסיכומי התובע או בהחלטה מיום 13.7.2022.

דיון והכרעה

כאמור לעיל, בשלב זה הקביעה כי נגרמה לתובע פיברומיאלגיה בעקבות התאונה הינה קביעה חלוטה.

אשר לנזק נפשי, נזכיר כי מונו שני מומחים בתיק וחוות הדעת של שניהם מונחות בפנינו.

בחוות דעתו של פרופ' מסטר (המומחה הראשון), הוא פירט שהתובע סובל מהפרעת דחק בתר חבלתית (PTSD) בדרגת חומרה בינונית, הנובעת מהתאונה. בשולי חוות דעתו, התייחס פרופ' מסטר לאבחנת התובע כסובל גם מפיברומיאלגיה ולרישומים לפיהם לא היו לתובע מחלות רקע, אך בעקבות התאונות שעבר פיתח תסמונת פיברומיאלגיה. המומחה הפנה למאמר הקושר בין טראומה נפשית לבין פיברומיאלגיה, באופן שבו "גורמי דחק פיזית ונפשית, לרבות חבלות, לחץ נפשי וזיהומים מסוימים עלולים להיות מזנק להתפרצות התסמונת..." וכן כי "הערכאות המשפטיות הכירו במזנקים לפריצת התסמונת כגון, תאונות דרכים, בייחוד מנגנון צליפת שוט, אך גם חבלות אחרות הוכרו כמזנק, וכן אף טראומות/דחק נפשי...". פרופ' מסטר הפנה לחוות דעתו של פרופ' טישלר מטעם התובע (צורפה ביום 27.5.2019), אשר לפי הבנתו של פרופ' מסטר, אף הוא סבור שהטראומה של התאונה גרמה לתובע בין היתר נזק נפשי, אשר תרם לגרימת הפיברומיאלגיה ופרופ' מסטר הסכים עם קביעה זו.

בחוות דעתו של פרופ' טישלר, מטעם התביעה, אכן נזכר כי התובע נבדק על ידי פסיכיאטרית (דר' אלעזר, אשר כאמור מינויה כמומחית מטעם בית הדין בוטל עקב כך), אשר איבחנה אותו כסובל מהפרעת הסתגלות הקושרה לתאונה ולכאבים.

יחד עם זאת כאשר התבקש פרופ' מסטר, במסגרת שאלות הבהרה לנמק את קביעתו כי התובע סובל מ-PTSD לא מסר תשובה עניינית לשאלה. כך גם, שאלות הבהרה נוספות נענו בתשובות בלתי ברורות ובודאי שבלתי מספקות ועל רקע זה מונה מומחה נוסף.

על יסוד זה, לא ניתן לקבל את קביעתו של פרופ' מסטר כי התובע לוקה בPTSD בעקבות התאונה ומסיכומי התובע עולה כי אף הוא לא מבקש להסתמך על חוות דעתו של פרופ' מסטר. יחד עם זאת, ההערות של פרופ' מסטר ביחס לקשר בין נזק נפשי לבין פיברומיאלגיה, עשויות לסייע בהמשך ההכרעה.

ברישום רפואי של דר' יעל אלעזר (פסיכיאטרית, קופת חולים מאוחדת), נושא תאריך 10.5.2017, אובחן התובע כלוקה בהפרעות הסתגלות (Adjustment Disorders) ונרשם "מתחיל NERVEN בשל תאונת עבודה" (נספח מו' לכתב התביעה). המומחית הנוספת קבעה בתשובותיה האחרונות, כי לא היה נכון לאבחן את התובע כלוקה בהפרעת הסתגלות, אלא בהפרעת חרדה. משמע – המומחית מאשרת אף היא כי לתובע נגרם נזק נפשי בעקבות התאונה.

הנה כי כן בפנינו מספר חלופות בהתאם למספר הרופאים שבחנו את עניינו של התובע: דר' אלעזר סברה כי התובע לקה בהפרעת הסתגלות בעקבות התאונה; פרופ' מסטר סבר כי התובע לקה בPTSD בעקבות התאונה ואילו דר' דורפמן אתרוג סברה כי התובע לקה בהפרעת חרדה בעקבות התאונה. כך או אחרת – כל המומחים הרלוונטיים סברו כי נגרם לתובע נזק נפשי בעקבות התאונה. נזכיר, שממילא הקביעה ביחס למהות הנזק והיקפו מסורה לועדה הרפואית.

בנסיבות אלו, בהן שני מומחים מטעם בית הדין סברו כי התובע אובחן עם ליקוי נפשי לאחר התאונה ובעקבותיה, ומסקנה זו נתמכת גם בקביעת רופאת קופת החולים, אנו סבורים כי הורם הנטל להוכיח כי לתובע נגרם נזק נפשי כתוצאה מתאונת העבודה.

לנוכח הכרעתנו לעיל, איננו נדרשים לדון בשאלה האם נזק נפשי הנובע מטיפול תרופתי שניתן לתובע בגין נזקי התאונה, הינו נזק שיש לראות בו קשור משפטית לתאונה. כפי שצויין בהחלטה מיום 12.7.2022, דר' דורפמן אתרוג קבעה כי מבחינה עובדתית יש קשר בין הטיפול של התובע בקנאביס לבין התאונה. איננו סבורים כי העובדה שאין מדובר בנזק ישיר אלא בנזק הנובע מטיפול תרופתי שניתן לתובע, מקהה את הקשר הסיבתי המשפטי בין השניים (השוו: עא 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה, פ"ד מט(2) 257 (1995); תא (ים) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני, מיום 12.8.2012; תא (מרכז) 60273-06-14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול", 15.1.2018, סעיף 61 ואילך לפסק הדין). אך כאמור – אין אנו נדרשים להרחיב בסוגיה ולהכריע בה, לנוכח האמור לעיל.

סוף דבר – התביעה מתקבלת ונקבע כי בעקבות התאונה התובע סבל מנזק נפשי, בנוסף לפיברומיאלגיה וליתר הפגימות שהנתבע הכיר בהן.

הנתבע ישא בהוצאות התובע, בשים לב להתארכות ההליכים, בסך 7,500 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ג, (01 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.