החלטה בבקשת בן-דודה של מנוחה ללא ילדים ליתן לו צו ירושה לאחר שהוריה אינם בין החיים

 בעניין המנוחה: XXX ז"ל

(הערה - שמות הצדדים הם שמות בדויים למניעת זיהויים)

החלטה

לפניי בקשה ליתן צו ירושה אחר המנוחה XXX ז"ל (להלן – המנוחה) (ת"ע 70751-02-20); וכן בקשה למינוי מנהל עיזבון (ת"ע 70752-02-20).

תמצית העובדות

1. המנוחה ילידת 5.7.1907 נפטרה לבית עולמה ביום 8.12.1969 כשהיא גרושה, ללא ילדים.

    

2. בתעודת הפטירה רשומים XXX (להלן – אברהם (שם בדוי למניעת זיהוי) או אבי-המנוחה) וxxx (להלן – שרה (שם בדוי למניעת זיהוי) או אם-המנוחה) כהורים של המנוחה; בעת פטירתה, ההורים לא היו בין החיים.

    

3. המבקש הוא בן דודה של המנוחה, בנה של אחותו הצעירה של אבי-המנוחה.

    

4. המנוחה לא הותירה אחריה צוואה.

    

5. עזבון המנוחה כולל דירת מגורים, הידועה כגוש XX חלקה XX תת חלקה XX, וככל הנראה שכר דירה המתקבל בגינה מאז הפטירה ועד היום (להלן – נכסי המנוחה).

    

6. נכסי המנוחה מנוהלים על ידי האפוטרופוס הכללי בהתאם לצו ניהול מיום 2.4.1970.

    

   ההליך המשפטי

    

7. ביום 7.1.2019 הגיש המבקש לרשם לענייני ירושה בקשה לצו ירושה אחר המנוחה (ת"ע 70751-02-10) (להלן – הבקשה).

    

8. במקביל, ביום 18.2.2019 הגיש המבקש בקשה למינוי באי-כוחו כמנהלי עיזבון המנוחה (ת"ע 70752-02-20) (להלן – הבקשה למינוי מנהל עיזבון).

    

9. האפוטרופוס הכללי הודיע על כוונתו להתערב בהליכים הנ"ל (ר' תגובה מיום 16.2.2020).

    

   לטענת האפוטרופוס הכללי, על פי מידע שהתקבל מהמבקש עצמו בשנת 2006, עולה כי המנוחה אומצה על ידי אביה, אך לא ברור אם האימוץ היה כדין. לא הוכח מעמדו החוקי של אבי-המנוחה וכפועל יוצא מכך, לא הוכח מעמדם של היורשים הנטענים בבקשה. ככל שיוכח כי המנוחה אומצה כדין על ידי אביה באופן פוזיטיבי, יש להוכיח את הרכב המשפחה, כמפורט בסעיף 3 לתגובה.

    

10. שתי הבקשות הועברו לדיון בבית המשפט מכח הוראת סעיף 67א(א)(3) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה).

     

11. המבקש השיב על הודעת האפוטרופוס הכללי ובתשובתו הבהיר, כי אכן הייתה טענה במשפחה שהמנוחה אומצה על ידי אביה; טענה זו נסמכה על האמור בחוברת (להלן – החוברת) שכתב יצחק (שם בדוי למניעת זיהוי), אחיו של אבי-המנוחה, במהלך חודש נובמבר 1930, לפיה המנוחה הייתה תינוקת כשנמצאה על ידי אברהם, ככל הנראה בשנת 1907, בתחנת רכבת בXXX שברוסיה הלבנה, כשמוצמד אליה פתק המציין שהיא יהודיה ושמה XXX (ר' תשובת המבקש מיום 23.3.2020).

     

12. לבקשת המבקש ועל מנת לברר את סוגיית האימוץ עד תום, ניתן צו לקבלת המידע הקיים אודות המנוחה ברשות האוכלוסין וההגירה וכן צו לקבלת מידע מכל גוף אחר שיש בידו מידע על המנוחה (החלטה מיום 20.4.2020; בקשה מס' 5); עוד לבקשת המבקש, נדחה הדיון שהיה קבוע במעמד הצדדים (ר' החלטה מיום 10.5.2020; בקשה מס' 5).

     

13. על פי הודעת המבקש מיום 30.6.2020, המידע היחיד שהתקבל ממשרד הפנים היה "תמצית רישום ממרשם האוכלוסין" (להלן – מרשם האוכלוסין), וטרם התקבל מידע מבנק XXX, מקום עבודתה האחרון של המנוחה; לפיכך, הדיון שהיה קבוע במעמד הצדדים נדחה בשנית על פי בקשת המבקש (החלטה מיום 30.6.2020; בקשה מס' 6).

     

14. על פי הודעת המבקש מיום 9.9.2020, בנק XXX הודיע שאין ברשותם כל מידע אודות המנוחה (נספח א') ולמעשה המידע היחיד שיש ברשותו הוא מרשם האוכלוסין (נספח ב') והחוברת; משכך, על פי בקשתו בוטל הדיון שהיה קבוע לצורך בירור הבקשה (ר' החלטה מיום 10.9.2020; בקשה מס' 8).

     

15. ביום 6.12.2020 הגיש המבקש "כתב טענות לעניין "אימוץ כדין" בתיק זה" (להלן – טיעוני המבקש), במסגרתו טען, בין היתר, את הדברים שלהלן:

     

    • בחוברת, זו המוזכרת לעיל, אשר נכתבה על ידי אחיו של אבי-המנוחה, יצחק ז"ל (להלן – יצחק או הכותב), הוזכרו במס' מילים המנוחה והוריה, וכך נכתב: "ב-1906 אחי היותר מבוגר, אברהם התחתן עם נערה מ-XXX. שנה מאוחר יותר היא נפטרה ללא ילדים והוא נשאר אלמן. הוא אימץ תינוקת שננטשה על ידי הוריה בתחנת רכבת בXXX. הוא גידל אותה ונתן לה חינוך טוב. היא עדיין אתו, והיא מכבדת אותו כמו אבא אמיתי. כשהיא נמצאה בתחנה, פתק היה מוצמד אליה, אומר שהיא ילדה יהודיה ושמה XXX" (תרגום מאנגלית; נספח א').

       

    • לא נמצא שום מסמך אחר בו מצוינת העובדה שהמנוחה היתה מאומצת.

       

    • על פי דברי ההקדמה בחוברת, שנכתבה ביום 24.11.1930, יצחק ציין את הסיבות שהביאו אותו לכתוב את החוברת: האחת- כי במשך מספר עשורים הוא לא היה ליד ילדיו ולא יכול היה לספר להם סיפורים, כמו שאביו סיפר לו; והשנייה- שהוא נמצא, בעת הכתיבה, במוסד החלמה ואין לו מה לעשות (נספח ג'). מכאן, ניתן להסיק שהחשיבות שראה יצחק היא לספר סיפור לבני משפחתו, מבלי שייחס חשיבות לפרטים ולדיוקם ולא מן הנמנע שהשלים פרטים חסרים בעצמו.

       

    • יצחק נפטר ביום 23.6.1931.

       

    • יצחק לא הספיק להשלים את כתיבת החוברת ולא לערוך אותה; נמצאו שגיאות בשפה ובמילים שלא התאימו להקשר שבהם נטמעו.

       

    • בעת כתיבת החוברת, יצחק כבר שהה בXXX משך כ-30 שנים (הוא הגיע לXXX כמהגר מXX שבXXX ביום 3.1.1912; לא ידוע כמה שנים התגורר בXXX קודם לכן); לא ברור מה המקורות מהן שאב את המידע; לא ברור אם היה כלל בקשר עם אבי-המנוחה, שנשאר ככל הנראה באזור XXX (XXX היום); ולא ברור אם מקורות המידע מהימנים; באותה תקופה רוסיה עברה התקוממות (1905) מהפכה (1917) ומלחמות, כולל מלחמת העולם הראשונה; התקשורת הבינלאומית הייתה בראשית דרכה והתבצעה בעיקר בטלגרמות.

       

    • אף אם היה ליצחק קשר ישיר עם אחיו, אבי-המנוחה, אין לדעת אם זה סיפר לו את האמת אודות המנוחה; אם-המנוחה אכן נפטרה כשנה לאחר החתונה ובסמוך לכך הייתה תינוקת, זו המנוחה; ייתכן שאב-המנוחה ביקש להסתיר מפני בני משפחתו עובדות; כך, למשל, שאשתו נכנסה להריון טרם החתונה; או שאולי נפטרה בזמן הלידה, מבלי שהוזמן רופא ללידה. לא מן הנמנע, כי בני משפחה אחרים ניסו להסביר את העובדה שאם-המנוחה נפטרה ופתאום יש תינוקת.

       

    • בחוברת קיימים לא מעט אי דיוקים, וסביר להניח שלא נשתלו בכוונה, אלא מתוך מידע שגוי, ואולי השלמות שביצע יצחק על פי הבנתו והגיונו.

       

    • המשפחה הפזורה על פני כדור הארץ, זו שלא נחשפה לחוברת, לא ידעה ולא חשבה שהמנוחה מאומצת; ואילו אלה שכן נחשפו לנטען בחוברת, לא קיבלו את הגרסה הזו, שכן לטענתם לא יעלה על הדעת שהורים יהודים יינטשו תינוקת.

       

    • אין די במידע המפורט בחוברת, כדי לשנות את הסטטוס של המנוחה, כפי שזה מופיע במרשם האוכלוסין. הפרטים הנוגעים למנוחה אינם אמינים.

       

    • המנוחה הגיעה לארץ (שהייתה בשלטון המנדט הבריטי) בשנת 1933 וקיבלה אישור לישיבת קבע ביום 5.9.1933 (כעולה מרשם האוכלוסין); הגעתה לארץ הייתה כרוכה במעבר גבולות והצגת דרכון רשמי. בכל מסמך רשמי, החל מהדרכון של המנוחה ועד לתעודת הפטירה רשומים הוריה, שזהותם כנטען על ידי המבקש.

       

    • למעשה, אין צורך להחליט אם המנוחה אומצה כדין או לאו, שכן כלל השלטונות (רוסיה, פולין ובריטניה) הוציאו לה מסמכים המאשרים את זהות הוריה ולא מוזכר בהם נושא האימוץ כלל ועיקר.

       

    • ניסיונות מטעם המבקש לאתר מידע נוסף אודות המנוחה העלו חרס והתברר לו, כי הדבר לא אפשרי לנוכח העובדה שבארכיונים של XXX אין העתקים של אימוץ באופן כללי, ושל העיר XXX בפרט, אין העתקים של תעודות לידה, נשואים ומוות של תושבים יהודים לתחילת המאה ה-20 (נספח ז').

       

    • הכלל הוא, כי "חזקה על פעולות משפטיות שנעשו כדין". אין באמור בחוברת כדי לסתור חזקה זו ולתמוך בשינוי הסטטוס של המנוחה שאינה יכולה להתגונן.

       

    • החוברת הוצגה לאפוטרופוס הכללי כדי להצביע על מקור המידע על מבנה עץ משפחה אבי-המנוחה, ולא לסיפורים שהוסיף יצחק לאורך החוברת שחלקם פרי דמיונו או דמיון מקורותיו.

       

      לאור האמור לעיל, עתר המבקש מלפני בית המשפט לקבוע כי אכן המנוחה היא בתם של אברהם ושרה, כעולה ממרשם האוכלוסין ותעודת הפטירה של המנוחה. לחלופין, וככל שבית המשפט ימצא לנכון ליתן משקל לנאמר בחוברת, אזי לקבוע על בסיס הנטען שם, כי המנוחה אומצה כדין על ידי הוריה.

       

       

16. ביום 2.2.2021 הוגשה תגובת האפוטרופוס הכללי, לפיה:

     

    • לא ניתן להתעלם מהמידע המצוין בחוברת, לפיה המנוחה אינה בתו הביולוגית של אברהם, וזאת לאור העובדה כי מדובר במסמך אותנטי משנת 1930;

       

    • מבלי לגרוע מהאמור, הואיל והומצאו קטעים מתוך החוברת בלבד, מבוקש כי יומצא העתק של החוברת במלואה; לאחר עיון בחוברת, תוגש תגובה משלימה לבקשה;

       

    • אם לא יימצא מידע נוסף אודות המנוחה וקרבתה לאברהם, הרי שקרוביו אינם זכאים לרשת את המנוחה וזאת מבלי להידרש לשאלת חוקיותו של האימוץ. הוראות סעיף 16(ב) לחוק הירושה, שהיו תקפות במועד פטירתה של המנוחה, קבעו, כי המאמץ יורש את המאומץ כאילו היה הורהו, אולם קרובי המאמץ אינם יורשים על דין את המאומץ. תיקון מס' 13 לחוק הירושה מיום 23.7.2012 שינה את המצב הקיים עד לאותה העת בקבעו כי "קרובי המאומץ זוכים על פי דין בעיזבונו של המאומץ כאילו היו יורשים". ואולם, על פי סעיף 157 לחוק הירושה הקובע כי "מי שמת לפני תחילתו של חוק זה, יחול על ירושתו הדין שעמד בתקפו ערב תחילתו של חוק זה", תיקון 13 לחוק הנ"ל אינו חל באופן רטרואקטיבי ולפיכך הרי שקרוביו של אברהם אינם זכאים לרשת את המנוחה, אף אם אימוצה על ידו נעשה כדין. לפיכך אין כלל צורך לדון בשאלת תוקפו החוקי של אימוץ המנוחה על ידי אברהם.

       

17. ביום 15.3.2021 הגיש המבקש תגובה לתשובת האפוטרופוס הכללי, לה צירף עותק מלא של החוברת. המבקש הבהיר כי הוא עומד על דעתו שהמנוחה היא בתו הטבעית של אביה אברהם ושל אמה שרה. לדבריו, אמנם לא הצליח למצוא עובדה אחת ברורה ומדויקת כדי לסתור את נושא האימוץ, ואולם השנים והרישומים מעידים על היות המנוחה בת ביולוגית ולא מאומצת.

     

18. ביום 1.11.2021 הוגשה תגובה משלימה מטעם האפוטרופוס הכללי, לפיה:

     

    • בחוברת גולל יצחק את סיפור משפחתו באריכות ובאופן קוהרנטי ואותנטי.

       

    • לאור הכתוב בחוברת זו באשר להיות המנוחה בתו "המאומצת" של אברהם והואיל ונתון זה נאמר על ידי המבקש עצמו, עמדתם כמובא בסעיף 3 לתגובתם מיום 2.2.2021 (מובא כאן בסעיף 16ג' לעיל) נותרת בעינה.

       

    • לאור האמור לעיל, הרי שלאור העובדה כי המנוחה לא הייתה בתו הביולוגית של אברהם והואיל ובמועד פטירתה קרובי המאמץ אינם יורשים את המאומץ, הרי שאין כל מקום לקיים דיון באשר לתוקפו החוקי של אימוצה.

       

      לאור הנ"ל התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה.

       

      דיון והכרעה

       

19. אין חולק, כי במסמכים הרשמיים הקיימים בעניינה של המנוחה – מרשם האוכלוסין ותעודת הפטירה – מצוין, כי הורי המנוחה הם אברהם ושרה. לא נמצא שום מסמך רשמי אחר הסותר את האמור לעיל או המלמד כי הוריה אלה אינם הוריה הביולוגיים.

     

20. חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 קובע כי לגבי כל תושב יירשמו הפרטים הבאים וכן כל שינוי לגביהם: "(1) שם המשפחה, השם הפרטי והשמות הקודמים; (2) שמות ההורים; (3) תאריך הלידה ומקומה; (4) המין; (5) הלאום; (6) הדת; (7) המצב האישי: (רווק, נשוי, גרוש או אלמן); (8) שם בן-הזוג; (9) שמות הילדים, תאריכי לידתם ומינם; (10) אזרחות או אזרחויות, של עכשיו ושקדמו;..." (סעיף 2 לחוק מרשם האוכלוסין).

     

21. סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין קובע את תוקפו הראייתי של המרשם: "הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכן כל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו-(9) עד (13) לסעיף 2."

     

22. מכאן, שיש להתייחס לפרטים המופיעים במרשם ביחס למנוחה, ובכלל זה ביחס לזהות הוריה כנכונים, ועל הטוען אחרת לסתור אותה חזקה בראיות משכנעות.

     

23. לא רק זאת, אלא שחזקה זו מתחייבת היא גם נוכח הוראת סעיף 34 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לפיה תעודה ציבורית משמשת ראיה לאמיתות תוכנה.

     

24. הבקשה, אפוא, נסמכת על הרישום במרשם האוכלוסין ועל המידע המפורט שם ביחס לזהות אביה הביולוגי של המנוחה; ועל כן אין מניעה עקרונית להיעתר לבקשת המבקש ליתן צו ירושה אחר המנוחה, כיורש על פי דין (יחד עם אחרים) של אבי-המנוחה.

     

25. אולם, לטענת האפוטרופוס הכללי, על אף הרישום במרשם, המנוחה אינה בתם הביולוגית של אברהם ושרה, אלא בתם המאומצת, ועל כן יורשיהם אינם זכאים לרשת את המנוחה על פי הדין שהיה קיים במועד פטירתה.

     

26. לפיכך, הנטל על האפוטרופוס הכללי להוכיח, באמצעות ראיות מבוססות, את טענתם הנ"ל, על אף היותה סותרת כאמור את הרישום במרשם.

     

27. למעשה, טענת האפוטרופוס הכללי מתבססת על אותה חוברת שהגיש המבקש על מנת להוכיח את 'העץ המשפחתי', שמהאמור בה עולה, כי המנוחה אומצה כתינוקת על ידי אברהם; כשלשיטתו, הכותב מגולל בחוברת את סיפור משפחתו "באריכות, באופן קוהרנטי ואותנטי" ועל כן יש בה כדי להצביע על נכונות הנטען בה.

     

     

28. מתעוררת, אפוא, השאלה האם די באמור ב"חוברת" כדי לשמש ראייה משכנעת לסתירת חזקת הרישום? אני סבורה שהתשובה לכך שלילית, אבאר עמדתי להלן:

     

29. ראשית, תמצית הרישום משקפת מידע אובייקטיבי המצוי במשרד הפנים. מידע אודות המנוחה מקורו ככל הנראה מהתעודות הרשמיות (דרכון או תעודת מעבר) שהציגה בדרכה ועם הגעתה לארץ בשנת 1933 ונרשמו על ידי השלטונות (בתקופת המנדט הבריטי). חזקה על פעולות שלטוניות שנעשו כדין.

     

30. שנית, הפרטים המופיעים במרשם, לרבות ביחס לזהות הוריה הביולוגיים של המנוחה, משקפים את המציאות, לפחות על פי עמדתה של המנוחה; זהות הורי המנוחה היא חלק מזהותה של המנוחה ועל כן צודק המבקש כי המדובר בסוגיה הנתונה להגנתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, בחינת טענת האפוטרופוס הכללי דורשת זהירות רבה יותר ויש לדקדק בהוכחות ולדרוש רמת ודאות גבוהה יותר.

     

31. שלישית, המנוחה אינה בין החיים ועל כן לא יכולה להדוף את טענת האפוטרופוס הכללי; לא ניתנה לה הזדמנות להשמיע את טענותיה ולהביא ראיותיה בטענה הנוגעת לזהות הוריה הביולוגיים.

     

    בנסיבות אלה מידת ההוכחה הנדרשת צריכה להיות לכל הפחות במידה הנדרשת בתביעות כנגד עיזבון; "כלל גדול הוא, שבתביעה נגד עיזבון, מדקדק בית המשפט יתר על המידה הרגילה עם התובע ודורש מידת נאמנות גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית באופן כללי, וזה מהטעם הידוע כי בעל הדין המנוח אינו בחיים ולא ידוע מה היה יכול להביא להזמת התביעה לו היה בחיים" [ע"א 525/78 סנובסקי נ' לבון, פ"ד לד(4) 266 (1980)]; "בתביעה מסוג זה, "מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל"... מן התובע מעיזבון נדרשות "ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו"... הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, ש"בהעדר הבעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח – אילו עוד בחיים חייתו – להזים או לסתור את ראָיות יריבו..." [ע"א 6002/92 מלק נ' מנהל עיזבון דויטש ז"ל, פ"ד נא(5) 1 (1997)].

     

    לפיכך, על האפוטרופוס הכללי רובץ נטל ראייתי מוגבר בהוכחת טענתו כי המנוחה אינה בתם הביולוגית של אברהם ושרה. כפי שיבואר בהמשך, אין די בחוברת כדי להוות הוכחה ברמת וודאות גבוהה.

     

32. רביעית, על אף שלא הוגשה בקשה לשינוי הרישום במרשם, והספק בעניין זהות הוריה הביולוגיים של המנוחה התעורר במסגרת בקשה לצו ירושה, ניתן ללמוד לענייננו מהוראות החוק הנוגעות לתנאים לשינוי רישום.

     

    על פי חוק מרשם האוכלוסין, "...לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון." (סעיף 19 ד לחוק); וכי פקיד רישום רשאי אף הוא ליזום את השינוי: "נוכח פקיד הרישום הראשי כי פרט או שינוי של פרט החייב רישום לא נרשם או שרישומו או תיקון רישומו אינו שלם או עומד בסתירה לרישום אחר שבמרשם או לתעודה ציבורית, רשאי הוא, מיזמתו ולאחר שברר את הדבר ונתן לכל מי שהפרט מתייחס אליו הזדמנות להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו – לרשום את הפרט או את שינוי הפרט או להשלים או לתקן את הרישום ובלבד שרישום שנעשה על פי תעודה ציבורית לא ישונה, לא יושלם ולא יתוקן לפי סעיף קטן זה אלא על פי תעודה ציבורית המעידה על אותו פרט." (סעיף 19ה(א) לחוק).

     

    מהאמור לעיל, עולה כי כדי לשנות פרט ברישום, הדבר יתאפשר ובלבד שהתקיימו שני תנאים: האחד- בהסכמת/יוזמת התושב או לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו ולהביא ראיותיו; והשני- באמצעות תעודה ציבורית שמעידה שהרישום לא היה נכון.

     

    בענייננו, שני התנאים הנ"ל לא מתקיימים: החוברת בוודאי אינה מהווה תעודה ציבורית ואף לא נמצא שום מסמך אחר בו מצוין שהמנוחה הייתה מאומצת; כאמור לעיל, לא הייתה למנוחה, שאינה בין החיים, הזדמנות להשמיע טענותיה. משתנאים אלה לא מתקיימים, ככל שהייתה מוגשת בקשה לשינוי הרישום, הרי שזו הייתה נדחית.

     

    מכאן, ניתן להסיק, כי כשם שלא ניתן בנסיבות העניין לאפשר את שינוי הרישום, כך לא ניתן לקבל את טענת האפוטרופוס כנגד הבקשה לצו ירושה, שמשמעה הלכה ולמעשה קביעה עובדתית שיש בה שינוי פרטי המרשם.

     

33. חמישית, אין ליתן לחוברת והאמור בה משקל ראייתי מכריע שיש בו כדי להצדיק את סתירת הרישום, זאת מהטעמים שלהלן:

     

    • המידע המפורט בחוברת לא נועד על מנת לתעד אירועים משפחתיים היסטוריים, ובוודאי לא התיימר להציג עובדות, אלא לספר סיפור שקהל היעד שלו הם בני משפחת הכותב. כאמור לעיל, מדברי ההקדמה בחוברת עולה, כי הרקע לכתיבת החוברת היה בשל כך שנוצר ריחוק משך עשרות שנים בין הכותב לילדיו (ייתכן בשל כך שילדיו נותרו להתגורר בXXX בעוד הכותב עזב לXXX ולאחר מכן לXXX) ונבצר ממנו להקריא להם סיפורים, כפי שאביו נהג לעשות; וכן על רקע היותו חולה ושהייתו במוסד הבראה, במהלכו לא עשה דבר ועמד לרשותו זמן לכתיבה (נספח ג' לטיעוני המבקש). מכאן, יש טעם בטענה, כי הכותב לא ייחס חשיבות לפרטים ולדיוקם ולא מן הנמנע שהשלים פרטים חסרים בעצמו ולו על מנת שהסיפור יהיה שלם ומעניין לקוראיו, אלה ילדיו.

       

    • המידע באשר לנסיבות אימוצה של המנוחה אינו נהיר דיו כדי שניתן יהיה לבסס עליו ממצא עובדתי כלשהו. בחוברת יש התייחסות לעניין המנוחה והוריה בתמציתיות בלבד, על פני שורות בודדות. מהאמור שם עולה כי שרה ואברהם התחתנו בשנת 1906 ושנה מאוחר יותר, קרי- בשנת 1907, נפטרה שרה "ללא ילדים", ואברהם אימץ תינוקת שננטשה (נספח א' לטיעוני המבקש). מכאן, ניתן ללמוד שהאימוץ הנטען נעשה לאחר פטירת שרה, כשאברהם אלמן; מסקנה המתיישבת עם העובדה, כי המנוחה נולדה ביום 5.7.1907. נתונים אלה, העולים כאמור מהחוברת, אינם מתיישבים זה עם זה, שכן אם אכן המנוחה אומצה על ידי אברהם, בהיותו אלמן, והיא אינה בתם הביולוגית של שרה ואברהם, לא ברור מדוע שרה רשומה כאמה, שהרי לא הייתה בחיים באותה עת.

       

    • לא ברור מה מקורות המידע עליהם הסתמך הכותב ואם אלה מהימנים; לא ברור אם הכותב היה נוכח או עד לאירועים אותם תיאר בחוברת; לא מן הנמנע כי הכותב ניזון מפי השמועה ולא בהכרח אלה היו מבוססים. לא ידוע האם במועד לידתה של המנוחה או מועד אימוצה היה הכותב בעיר XXX שברוסיה (שם לכאורה נטען כי המנוחה אומצה), או שמא כבר עזב והיגר למדינה אחרת (על פי הנתונים שהוצגו הכותב הגיע מXXX כמהגר לXXX ביום 3.1.1912 (נספח ב' לטיעוני המבקש) ולא ידוע מתי עזב את XXX וכמה זמן שהה בXXX), שאז לא נכח באירועים אלא שמע אותם מפי האחרים. התקשורת באותה תקופה הייתה מוגבלת מאוד. לא מן הנמנע כי השמועות אודות המנוחה, על פי טיבן וטבען של שמועות, שינו מפה לאוזן צורה ותוכן, תוך הוספת מידע וגריעה, עד אשר הגיעו לאוזנו של הכותב.

       

    • המדובר במסמך שנכתב בשנת 1930; מן הסתם לא ניתן לעמת את הכותב עם הטענות והסיפורים המופיעים בו; ובשל חלוף השנים, לא ניתן לזמן עדים שיפריכו או יאוששו את האמור בחוברת.

       

34. לבסוף, אין ממש בטענת האפוטרופוס הכללי, כי הטענה בדבר אימוצה של המנוחה הועלתה על ידי המבקש בעצמו, ולו מהטעם שאף אין בכוחו של המבקש (ככל שאכן העלה טענה זו) לשנות סטטוס משמעותי של המנוחה, מבת ביולוגית להוריה לבת מאומצת, וליצור עובדות חדשות שאין להן ביסוס ראייתי. לטענת המבקש, הוא הציג בפני האפוטרופוס הכללי את החוברת על מנת להצביע על מקור המידע של מבנה עץ משפחת אבי-המנוחה; ואף העלה בפניו, מתוך תום לב ורצון אמיתי להגיע לחקר האמת, את הטענה העולה מהחוברת אודות אימוצה של המנוחה (וכלשונו, "אגדת האימוץ"), אולם הבהיר, כי בני המשפחה שלא נחשפו לחוברת, לא ידעו בכלל על עניין האימוץ ואילו אלה שכן נחשפו לחוברת, לא האמינו לסיפור אודות אימוצה של המנוחה. יש לציין, כי אכן המבקש, בהגינותו, לא שלל את הטענה אודות אימוצה של המנוחה, אלא לאחר שבירר וחקר לא מצא כל סימוכין לטענה זו ועל כן המשיך לעמוד על טענתו הראשונית כי המנוחה הייתה בת ביולוגית להוריה.

     

35. לאור כל האמור לעיל, לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במכלול הראיות שהונחו לפניי, אני קובעת כי הרישום במרשם האוכלוסין לא נסתר, קרי הוריה הביולוגיים של המנוחה הם: אברהם ושרה.

     

36. אעיר, כי לא מצאתי לנכון לקיים דיון במעמד הצדדים טרם מתן ההחלטה (ולמעשה אף לא התבקשתי על ידי מי מהצדדים לקיים דיון או חקירות; כאשר אף מועדי דיון שנקבעו ביוזמת בית המשפט נדחו פעם אחר פעם בהסכמת הצדדים), שכן למבקש אין ידיעה אישית אודות נסיבות לידת המנוחה, אודות הכותב, מהימנותו, מהימנות המסופר על ידו, ומשכך לא יכול לשפוך אור על הסוגיה המתבררת בפניי. טענות הצדדים נבחנו, אפוא, על פי המסמכים שהוצגו בפניי – מרשם האוכלוסין וחוברת משנת 1930 – ועל המשתמע מהם, מבחינה עובדתית ומשפטית, כפי שתואר לעיל. בנסיבות אלה, וכן בהתחשב בגילו של המבקש (בן כ-89 שנים) ובסיכון לחשיפת נגיף הקורונה, לא מצאתי כל צורך או הצדקה לקיים דיון במעמד הצדדים.

     

    הרכב משפחת המנוחה

     

37. הלכה פסוקה היא כי על הטוען להיותו יורש בעיזבון מוטל הנטל להוכיח כי אכן הוא היורש ואין זולתו או להוכיח מי הם היורשים האחרים [ע"א 500/78 זימן נ' זימן, פ"ד לד(3) 609 (1980)]; כאשר אין די בראיות על דרך השלילה שלפיהן לא ידוע לו על יורשים אחרים, אלא יש צורך בראיות פוזיטיביות שיוכיחו שהוא היורש היחיד [ת"ע 2284/67 בש"א 366/01 ברגמן נ' האפוטרופוס הכללי (16.10.2001)]; בנסיבות מסוימות ניתן להסיק היעדר קיומם של יורשים אחרים לפי הנסיבות הקונקרטיות [פרשת זימן הנ"ל, עמ' 616].

     

    הלכה זו אף יושמה בתקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן – התקנות). על פי תקנה 14 לתקנות הירושה, המגיש בקשה למתן צו ירושה חייב לפרט בבקשתו את שמות יורשי המנוח, ואם מת מי מהם – את שמות יורשיו. על המבקש להצהיר כי אלה הם היורשים היחידים וכי אין זולתם (ר' חלק ד' בטופס 1 לתוספת של תקנות הירושה). זאת ועוד, כל מקום שהמבקש אינו יודע אם היורשים הנם היורשים היחידים או אם יורש פלוני או אלמוני עודנו בין החיים, עליו להצהיר על כך בבקשתו [ש' שוחט. נ' פינברג. י. פלומין, דיני ירושה ועיזבון, הוצאת סדן, מהדורה שביעית מורחבת ומעודכנת התשע"ד-2014, עמ' 72]

     

38. המבקש הבהיר, כי הבקשה לצו ירושה אחר המנוחה היא תוצאה של 'עבודת נמלים', שנמשכה למעלה מעשר שנים, במהלכם קיבץ, אסף וגילה ענפים של המשפחה, יורשים ויורשים אחרי יורשים, כאשר בשלוש השנים האחרונות של עד הגשת הבקשה סייעו למבקש באי כוחו, כדי להביא את הפרטים שאסף לכדי מסמך.

     

39. מחקירה שערכו המבקש ובאי כוחו עולה, כי מתוך שבעה אחים ואחיות של אבי-המנוחה, רק ארבעה הותירו יורשים, מתוכן נמצא 23 צאצאים שהינם בן החיים; לבקשה צורפה טבלה (סומנה כנספח "A") המפרטת את היורשים וכן פרטים מזהים אודותם (להלן – רשימת היורשים).

     

40. עם זאת, לטענת המבקש, לא נמצאו פרטים אודות צאצאי אם-המנוחה.

     

41. עוד עולה כי ייתכן וקיימים יורשים נוספים מצד אבי-המנוחה, וכך נטען: "עדיין היו כאלו יורשים שחשדו שמנסים לרמות, או לגנוב אותם ולא שתפו פעולה, אבל לאחר שיאושרו היורשים כפי שהם מפורטים ברשימת היורשים עם קישורם למנוחה, נתבקשנו אנו לנהל את העיזבון ולחלקו. אנחנו מאמינים שברגע שיראו את חלקם בסכומי כסף, יתרצו המתנגדים ויסכימו לשתף פעולה ואם לא, יישאר חלקם בידי המדינה, כחוק" (הודעה מיום 3.1.2019 שצורפה לבקשה); לא ברור אם יורשים אלה מופיעים ברשימת היורשים, או לאו.

     

42. הנה כי כן, זהות היורשים טרם התגבשה לידי רשימה סופית הכוללת את כל יורשיה של המנוחה, הן מצד אביה והן מצד אמה; לא פורט ולא הובאו ראיות לגבי השאלה, האם להורי אם-המנוחה היו צאצאים ומה עלה בגורלם של צאצאים אלה; לא ברור אם רשימת צאצאי אבי-המנוחה כוללת את כל היורשים, לרבות אלה שנמנעו מלשתף פעולה עם המבקש; לא נשללה האפשרות שלאם-המנוחה היו אחים או אחיות ושהם הניחו צאצאים; אין זה כלל בלתי מתקבל על הדעת, כי ביום מן הימים יופיעו ויתבעו את זכותם.

     

43. טרם הובאה בפניי עמדת האפוטרופוס הכללי ביחס להרכב משפחת המנוחה וזהות היורשים, כמפורט בבקשה (נספח "A") ולראיות שהוגשו לצורך הוכחתם.

     

44. במצב עניינים זה מן הראוי, כי קודם למתן צו הירושה תיבחן השאלה אם אין בנמצא קרובי משפחה נוספים הזכאים לירושה, ולאפשר לצדדים למצות את זכותם לטעון לעניין זה.

     

    מינוי מנהל עיזבון

     

45. כאמור, עם הגשת הבקשה למתן ירושה, הוגשה בקשה למינוי באי כח המבקש, עוה"ד אנטוני ווקס ומקסים ארבל, כמנהלי עיזבון המנוחה; כאשר הצורך במינוי מנהל עיזבון צוין בבקשה: "מדובר בדירה ובכספים שנאספו במשך השנים וכן מלמעלה מ-20 יורשים הפזורים בכל העולם, כשלא כולם שתפו פעולה בעת הכנת הבקשה".

     

46. מנהלי העיזבון המיועדים הודיעו על הסכמתם לשמש בתפקיד, וציינו כי הם מודעים לעובדה שבמסגרת ניהול העיזבון יידרשו לטפל בדירת המנוחה ובשכר הדירה שהתקבל ויתקבל בגינה; וכן בחיפוש אחר נכסים אחרים וחלוקת העיזבון בין כל יורשי המנוחה.

     

47. בנסיבות העניין, ובייחוד בשל הצורך כאמור לאתר את כלל יורשי המנוחה, נראה שיש הצדקה למנות את ב"כ המבקש כמנהלי עיזבון זמניים, זאת מכוח סעיף 77 לחוק הירושה.

     

    סוף דבר

     

48. אשר על כן, אני מורה כדלקמן:

     

    • המנוחה, XXX ז"ל נושאת ת"ז XXX, היא בתם הביולוגית של אברהם ושרה; ומשכך צאצאיהם יורשים את המנוחה על פי דין.

       

    • אני ממנה את ב"כ המבקש, עוה"ד אנטוני ווקס ומקסים ארבל, כמנהלי עיזבון זמניים על עיזבון המנוחה.

       

    • סמכויותיו ותפקידם של מנהלי העיזבון הם לנקוט אמצעים הנראים לו לשמירת העיזבון או לשמירת זכויות בעיזבון וכן לחקור ולאתר את כלל יורשי המנוחה כאמור לעיל.

       

    • צו מינוי פורמאלי וכתב ערובה לא מוגבל בסכום יוגש לחתימה.

       

49. ההחלטה מותרת לפרסום, בהשמטת פרטים מזהים.

     

50. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

     

     

     

    ניתן היום, כ' אדר א' תשפ"ב, 21 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.