פלוני נ' פלונית

בשנת 2017 חויב התובע לשלם לנתבעת מזונות עבור ילדיהם הקטינים, ובמסגרת התביעה שלפנינו הוא מבקש לבטל את חיובו במזונות בטענה לשינוי נסיבות, ואף לחייב את הנתבעת לשלם לו מזונות בגין הזמנים שהקטינים שוהים עמו.

הצדדים הורים לשלושה קטינים ילידי השנים 2013-2006.

ביום 1.05.2017 ניתן פסק דין המחייב את התובע במזונות שלושת הקטינים בסכום כולל של 3,900 ש"ח. מעבר לכך חויב התובע להשתתף במחצית הוצאות הבריאות ובמחצית עלות המסגרת החינוכית (אך לא ביתר הוצאות החינוך).

בעת מתן פסק הדין התובע היה פוגש את הקטינים פעמיים בשבוע אחר הצהרים (ללא לינה), ובכל סוף שבוע שלישי (ללא לינה במוצאי שבת). פסק הדין ייחס לתובע (שהקדיש את זמנו בעיקר ללימוד תורה) פוטנציאל הכנסה של לפחות שכר מינימום וכן סיוע קבוע שקיבל מהוריו, וייחס לנתבעת הכנסה קבועה בסך של 7,900 ש"ח ממלגה אקדמית אליה נוסף סכום של 1,640 ש"ח לחודש בגין העברת קורס אקדמי.

לטענת התובע, חלו מספר שינויי נסיבות המצדיקים את שינוי פסק הדין. ראשית: נטען כי בהתאם לפסק דין מיום 17.7.18 הורחבו משמעותית הסדרי הראיה, כך שהקטינים לנים אצל התובע בכל יום שלישי ובכל סוף שבוע שני (כולל לינה במוצאי שבת), וכן שוהים עמו (בעקבות החלטה מיום 5.6.19) גם בימי חמישי אחר הצהרים אחת לשבועיים; שנית: נטען, כי הוריו של התובע אינם מעוניינים להמשיך את הסיוע הכלכלי שהעמידו בעבר, אשר מכוחו שולמו בפועל המזונות מדי חודש; שלישית: נטען כי הכנסות הנתבעת גדלו משמעותית מאז ניתן פסק הדין ועומדות כיום על 20,000 ש"ח לחודש; רביעית: הוזכר, כי הבת הקטנה היתה מקטני קטנים בעת מתן פסק הדין ואילו היום היא מעל גיל 6 באופן המשנה את בסיס החיוב, וכן נטען כי בעקבות ההלכה שנקבעה בעניין פלוני (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.19)) רוככה - לכל הפחות - דרישת שינוי הנסיבות. בהמשך ההליך הסתבר לתובע, כי הנתבעת החלה לקבל קצבת נכות בסכום משמעותי (כ-2,600 ש"ח לחודש) עבור אחד הילדים שאובחן על הרצף האוטיסטי ומדובר בשינוי נסיבות משמעותי נוסף.

בהינתן שינוי הנסיבות, ובהתחשב בפערי ההשתכרות, בחלוקת זמני השהות, ובעקרונות שנקבעו בהלכת פלוני, סבור התובע כי הנתבעת היא שצריכה לשלם לו 1,516 ש"ח לחודש בגין השתתפותה בהוצאות הקטינים בעת שהם שוהים עמו ובנוסף להעביר לו 820 ש"ח מדי חודש מתוך קצבת הנכות. בכתב התביעה עתר התובע גם לחייב את הנתבעת במלוא הוצאות הבריאות והחינוך של הקטינים, בסיכומים הציע להשתתף ב-23% מהוצאות הבריאות בהתאם ליחס ההכנסות הפנויות לשיטתו.

לטענת הנתבעת לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי מפסק הדין. הנתבעת מסכימה שהסדרי הראיה אכן הורחבו, אך לטענתה מדובר בשינוי מינורי שאינו מצדיק שינוי של סכום המזונות, ובנוסף לטענתה יש לזכור כי לאורך כל השנים התובע לא שילם כלל את חלקו בהוצאות הבריאות והחינוך החריגות. נטען, כי הורי התובע עדיין תומכים בו, כי גם לשיטת התובע עצמו הכנסתו גדלה מאז ניתן פסק הדין ומכל מקום כי אין הוא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו. לטענת הנתבעת, הכנסתה מגיעה ל- 11,800 ש"ח בלבד, והיא אמנם החלה לקבל קצבת נכות עבור אחד הילדים אלא שלטענתה זו אינה מכסה את כל ההוצאות בגין צרכיו המיוחדים. ובכלל, כך נטען, הוצאותיה על הקטינים גבוהות בהרבה משנפסק.

בקדם המשפט (שהתקיים ביום 21.7.20) וגם בדיון ההוכחות (שהתקיים ביום 3.11.20) ניסה בית המשפט לסייע לצדדים להגיע למתווה מוסכם, ואולם כיון שהצדדים לא הגיעו להסכמות, הוגשו בהמשך סיכומים בכתב וניתן פסק דין זה.

לאחר העיון בסיכומים ובמכלול החומר שבתיק זה ובתיקים הקשורים, סבורני כי התובע אכן הוכיח כדבעי שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בפסק הדין משנת 2017 ושינוי היקף החיוב במזונות, אך לא במידה שנתבעה.

שינוי נסיבות

אף אם לא נידרש במסגרת הדיונית הנוכחית לטענה לפיה בעקבות מתן פסק הדין בעניין פלוני "רוככה" הדרישה לשינוי נסיבות (ראו לדוגמה עמ"ש (מחוזי מרכז) 62263-10-17‏ ע.ל. נ' ס.ק.‏ (17.9.18); תלה"מ (משפחה אשדוד) 35601-11-18 פלוני נ' פלונית (22.11.20); תלה"מ (משפחה ראשון לציון) 50019-03-18 פלוני נ' פלונית (6.11.20)), בפרט שעה שאחד הקטינים טרם הגיע לגיל שש בעת מתן פסק הדין הקודם, סבורני כי התובע אכן הוכיח כדבעי שינוי נסיבות רלבנטי לפחות בפרמטרים הבאים.

ראשית: הרחבה משמעותית של הסדרי הראיה. בעת מתן פסק דין הקטינים לנו אצל התובע לילה אחד מדי שלושה שבועות (ערב שבת), כיום הם לנים אצלו 4/14 לילות. מעבר לכך שההרחבה הגדילה משמעותית את ההוצאות בהן נושא התובע על הקטינים באופן ישיר כשהם אצלו (כלכלה וכדומה), נטען גם כי בעקבות הרחבת ההסדרים עבר התובע להתגורר בירושלים בסמיכות לנתבעת באופן שהגדיל דרמטית את עלות המדור שלו (מ-1,700 ש"ח לחודש ל-3,850 ש"ח לחודש) והפחית את הכנסתו הפנויה. הרחבת הסדרי הראיה גם הקלה על הנתבעת בכל הנוגע לשעות עבודתה, כפי שהיא עצמה העידה.

שנית: עלייה משמעותית בשכרה של הנתבעת, אשר הועמד בפסק הדין הקודם על 9,500 ש"ח וכיום לאחר השלמת לימודיה עומד - לגרסת הנתבעת שבית המשפט מוצא בנסיבות כמהימנה - על כ-11,800 ש"ח (לא כולל החזרי מס מחו"ל וסכומים חד-פעמיים נוספים). אכן, גם הכנסת התובע עלתה ביחס להכנסה שיוחסה לו בפסק הדין הקודם, ואולם בשיעור נמוך בהרבה.

שלישית: העובדה שאחד הילדים החל לקבל קצבת נכות בסכום משמעותי (כ-2,600 ש"ח לחודש), עובדה הרלבנטית לפחות בכל הנוגע לחובת התובע להשתתף בהוצאות הבריאות והחינוך של אותו הילד, ומסתבר כי משנה את מאזן ההכנסות וההוצאות גם באופן רחב יותר, ואשר הוכרה בפסיקה כעובדה שיכולה להוות כשלעצמה "שינוי נסיבות" (השוו לדוגמה עמ"ש (מחוזי תל אביב) 20337-04-13‏ פלוני נ' פלונית (13.11.13); ראו גם תמ"ש (משפחה חיפה) 23469-04-14 ב' ר' נ' ע' ב' (10.8.16)).

מנגד, תנאי לדיון בתביעה להפחתת מזונות היא התנהלות בתום לב מצד התובע (ראו לדוגמה בע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני (13.6.07)) כאשר בהתאם לפסיקה חובת תום הלב נבחנת גם בהתייחס לאופן התנהלות התובע עד למועד הגשת התביעה:

"תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה 'משחק בקלפים גלויים' בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט; כיצד התנהל בתשלום מזונותיו השוטפים מאז פסק הדין הפסוק למזונות. האם יצר חובות או הקפיד על תשלומים שוטפים ובמועד" (עמ"ש (מחוזי חיפה) 14599-05-18 פלוני נ' אלמונית (28.11.18); ההדגשה הוספה - ע"ש).

בענייננו טוענת הנתבעת, כי התובע לא נשא ולא נושא כלל בחלקו בהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים. התובע הכחיש טענה זו, וטען שהוא משלם מדי חודש 4,000 ש"ח (במקום 3,900 ש"ח) לטובת השתתפותו בהוצאות החינוך והבריאות. כשעומת עם הטענה לפיה הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים עולות בהרבה על 200 ש"ח לחודש (כך שתשלום של 100 ש"ח לחודש לא משקף את חלקו בהוצאות) השיב: "אם היא הייתה פונה היית משלם" (עמוד 40 שורה 2 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, בעבר היא אכן היתה:

"פונה לתובע בבקשות להשתתף במחצית מאותן הוצאות או להשיב לה אותן, אך משנתקלה באדם אטום שטובת ילדיו לא נמצאת בראש מעיניו וכי הוא אינו מוכן לשלם עבורם את צרכיהם, היא התייאשה וכך נוצר מצב בו כיום משלמת הנתבעת את כל הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים לבדה" (סעיף 4 לסיכומים).

אף אם אניח, כטענת התובע, כי הנתבעת לא פנתה אליו בדרישה להשתתף בהוצאות החריגות של הקטינים, סבורני כי העובדה שהוא ידע שהיא נושאת בהוצאות בסך עשרות אלפי שקלים בשנה (בין בהוצאות חריגות "שוטפות" ובין בהוצאות חריגות "חד-פעמיות" דוגמת טיפול אורתודנטי), כשהוא יודע שהוא מחויב במחצית הסכום, אך "נהנה" מהעובדה שלא מוגשת לו דרישה רשמית ולא נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, איננה דווקא אות ומופת לתום לב. יכולה לעלות אפוא השאלה, איזה מקום יש לדון בהפחתת תשלום המזונות השוטף, שעה שידוע כי עד היום התובע לא שילם את חלקו בהוצאות החריגות? האם אין משמעות הדבר חשש שהנתבעת תלקה בכפליים?

בהתחשב במכלול הנסיבות, במצוקה הכלכלית ובחובות שהתובע מתאר, באופי מערכת היחסים בין הצדדים והרצון להבטיח הורות מיטיבה בשני הבתים, סבורני כי אכן יש לדון מחדש בסכום המזונות בהינתן שינוי הנסיבות המהותי שהוכח, אך ביטוי מסוים למורכבות המתוארת בפסקה הקודמת יינתן - בגדרי שיקול הדעת המסור לבית המשפט - במסגרת ההסדרה מחדש של אופן נשיאת שני ההורים בהוצאות הקטינים וכפי שיפורט בהמשך.

הכנסות הצדדים והוצאות הקטינים

משהתקבלה הטענה לשינוי נסיבות, יש לדון בקביעת חיוב המזונות לגופו, תוך התייחסות לפרמטרים העיקריים הרלבנטיים, ובפרט הכנסותיהם הפנויות של שני ההורים וצרכי הקטינים, תוך התייחסות להוצאות תלויות שהות, הוצאות שאינן תלויות שהות, הוצאות מדור והוצאות חריגות (למבנה הדיון ראו לדוגמה תלה"מ (משפחה ירושלים) 6984-07-19‏ פלונית נ' פלוני (16.9.20)).

הכנסתו הפנויה של התובע

בכתב התביעה העמיד התובע את הכנסותיו על כ-6,300 ש"ח. הוסבר (ראו לדוגמה עמודים 53-52 לפרוטוקול) כי הוא מקבל כ-600$ עבור לימודיו בישיבה, כ-500$ נוספים מלימוד עם אחד הבחורים, ועוד כ-700$ עבור ליווי בחור הזקוק לכך. מעבר לכך, כפי שהסתבר בדיון, הוא מקבל מאות שקלים בודדים מכולל (ראו עמוד 53 שורות 6-3 לפרוטוקול). כן הוא מקבל, עד היום, סיוע בתשלום המזונות מהוריו. לאחר בחינת מכלול החומר (לרבות אישור הישיבה נספח 5 לכתב התביעה), וההתרשמות הישירה מהתובע ועדותו, סבור בית המשפט כי ביסוד הדברים יש לקבל את גרסתו בהקשר זה.

התובע אמנם טוען, כי בתקופת משבר הקורונה הכנסותיו פחתו, שכן הישיבה בה למד נסגרה (ראו לדוגמה עמוד 35 שורה 12 לפרוטוקול), ואולם אין להניח כי מעתה ואילך - וגם במבט צופה פני עתיד - לא ימצא התובע ישיבה ללמוד בה, והפסיקה - גם בימי ראשית משבר הקורונה (ראו לדוגמה רמ"ש (מחוזי מרכז) 55586-03-20 פלוני נ' פלונית (6.4.20)) וגם בימים אלה (ראו לדוגמה תלה"מ (משפחה קריית גת) 36808-08-18‏ ‏פלונית נ' אלמוני (13.1.21)) - מורה כי עדיין יש להתייחס למשבר הקורונה והשלכותיו הנוכחיות כאל מצב "זמני" (תלה"מ (משפחה ירושלים) 70890-10-18‏ ‏ל.ק נ' א.ק (7.6.20)).

בכל הנוגע להוצאותיו של התובע, לכאורה אין חולק על כך שהוא שוכר דירה בעלות של 3,850 ש"ח לחודש, ומשלם כ-760 ש"ח עבור ההוצאות הנלוות למדור (סעיף 10.2 לסיכומים עמודים 49-48 לפרוטוקול). הנתבעת אמנם טוענת, כי התובע היה יכול להסתפק בדירה זולה יותר (היא עצמה נותרה לגור בדירה ששכרו הצדדים בתקופת נישואיהם בעלות של 4,500 ש"ח לחודש), ואולם התובע העיד כי מדובר בדירה קטנה מאוד (עמוד 29 שורה 2 לפרוטוקול). ובהתחשב בהרחבה המשמעותית של הסדרי הראיה, הכוללים גם לינה באמצע שבוע (וממילא גם הגעה למסגרת החינוכית למחרת בזמן), סבורני כי בחירת התובע לעבור לירושלים, על ההשפעה שיש למעבר כזה על גובה השכירות, סבירה ואולי אף נדרשת לצורך מימוש הסדרי הראיה באופן שייטיב עם הקטינים (הדירה היא במרחק סביר מדירת הנתבעת) ואין מקום שלא להכיר בהוצאה זו ולמצער בעיקרה.

למעשה, סבורני כי הוכח כדבעי שהתובע אכן לווה כספים משמעותיים ונמצא בחובות (ראו לדוגמה נספח 4 לכתב התביעה וכן עמוד 32 שורה 14 לפרוטוקול), ויש לו גם הוצאות נלוות למדור, הוצאות טיפול פסיכולוגי, חוג ספורט ועוד, ואולם חוששני כי אף שהכנסתה של הנתבעת גבוהה יותר, גם היא נטלה הלוואות משמעותיות (ראו לדוגמה סעיפים 63-62 לכתב ההגנה, נספח ה' לכתב ההגנה ועמודים 91-90 לפרוטוקול), ונושאת בהוצאות נלוות למדור ובהוצאות אישיות נוספות.

בנסיבות, לשם חישוב הכנסתו הפנויה של התובע יש להפחית מהכנסתו רק את חלקו שלו (50%) בהוצאות המדור והנלוות לו ולהעמידה על 3,995 ש"ח (לאופן חישוב ההכנסה הפנויה, ולכך שיש להפחית רק את חלקו של התובע בעלות המדור ולא את החלק המיוחס לקטינים ראו לדוגמה תלה"מ (משפחה ירושלים) 6984-07-19‏ פלונית נ' פלוני (16.9.20) פסקה 42; עמ"ש (מחוזי תל אביב) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ' נ. ש (10.1.19) פסקה 8(א)(2)).

הכנסתה הפנויה של הנתבעת

כאמור, לטענת התובע הכנסותיה של הנתבעת עלו מאז פסק הדין הקודם והוא "מעריך כי הכנסת הנתבעת כיום הינה למעלה מ 20,000 ש"ח בחודש" (סעיף 16 לכתב התביעה).

לטענת הנתבעת היא עובדת משרה מלאה בחברת "אלמונית" ומשתכרת כ-10,500 ש"ח. בנוסף היא מעבירה קורס אקדמי עבורו היא מקבלת בממוצע 1,333 ש"ח לחודש, כך שבפועל היא עובדת 120% משרה ומלוא הכנסתה מגיעה לכ-11,800 ש"ח. לדבריה יש לה הוצאות גבוהות בגין טיפולים נפשיים שהיא מקבלת בעקבות אלימות שחוותה מהתובע (התובע הורשע בשנת 2018 בעבירות איומים, תקיפה והיזק לרכוש) באופן המפחית את הכנסתה הפנויה.

ביסוד הדברים, לאחר בחינת המסמכים בתיק וההתרשמות הישירה מעדותה של הנתבעת, מקובלת על בית המשפט גרסת הנתבעת ביחס להכנסותיה. אקדים ואומר, כי טענת התובע בכתב התביעה לפיה הכנסות הנתבעת מגיעות ל-20,000 ש"ח הובהרה בתצהיר עדותו הראשית כמתייחסת לכלל הכנסותיה מכל מקור, לרבות תשלומי המזונות שהוא עצמו משלם, קצבת הנכות של אחד הילדים, מענקי עבודה וקורונה, קצבת הילדים, החזרים מקופת חולים עבור הוצאות שהנתבעת כבר הוציאה בפועל, העברות מבני משפחה ועוד: "סכומים אלה כוללים משכורות, החזרי תשלומים, קצבאות וכן את דמי המזונות שאני מעביר בכל חודש" (סעיף 22 לתצהיר). כיון שסכומי המזונות, קצבת הנכות וקצבת הילדים לבדם מגיעים לכמעט 7,000 ש"ח בחודש, הרי שהפער בין גרסאות הצדדים אינו כה גדול.

בנוסף, עיון בתלושי השכר של הנתבעת תומך בגרסתה לגבי הכנסתה מעבודה, ועיון בתדפיסי העו"ש לתקופה הרלבנטית (ובפרט מאז החלה הנתבעת לעבוד בחברת "אלמונית") תומך בגרסתה לגבי ההכנסה (היחידה) הנוספת ממתן קורס אקדמי. הנתבעת הסבירה, כי הפקדות ממוסדות אקדמיים שונים, משקפים תשלומים עבור קורסים שהעבירה לפני שהחלה לעבוד בחברת "אלמונית" (בחודש אוגוסט 2019 לאחר תום לימודיה), והדברים נתמכים במועדי ההפקדות ובשלב בו הופסקו. ושוב, התרשמותו הישירה של בית המשפט מהעדות, שבניגוד לטענת התובע בית המשפט מצא אותה מהימנה, תומכת בקבלת גרסתה לגבי הכנסותיה.

טענת התובע לפיה ניתן לייחס לנתבעת פוטנציאל הכנסה גדול יותר, בהינתן ההכנסות הנוספות שהצליחה להכניס מהעברת קורסים במסגרות השונות, מוטב היה שלא היתה נטענת (עוד יותר כך בהינתן סימן השאלה לגבי מיצוי פוטנציאל ההשתכרות שלו עצמו). הנתבעת עובדת למעלה ממשרה מלאה, כשהיא משמורנית לשלושה ילדים קטנים, וכאשר לשיטתה היא בחרה לעבוד בחברת "אלמונית" אף שיכלה לנסות לעבוד במקומות אחרים ולהשתכר יותר, כיון שמקום העבודה מאפשר לה גמישות לצורך טיפול בקטינים: "החיים שלי עכשיו אני אמא לילדים ואני צריכה עבודה גמישה וזה מה שסידרתי לעצמי" (עמוד 95 שורות 9-8 לפרוטוקול וראו, לדוגמה, גם עמוד 85 שורות 19-15 ועמוד 119 שורה 9 לפרוטוקול). וכבר עמדנו על כך שהנתבעת נושאת לבדה בעול הטיפולים הרפואיים, הרגשיים והחברתיים של הילדים. אכן, הנתבעת התייחסה להכנסות נוספות, דוגמת החזרי מס מחו"ל, תמיכות מבני משפחה, מענקים שונים ששולמו בתקופת הקורונה ומענקי עבודה (ששולמו בתקופה בה הנתבעת השתכרה פחות), ואולם מעבר לכך שגם לתובע הכנסות שונות ממקורות דומים (העובדה שהתובע מתנהל בעיקר במזומן גם מקשה לעמוד על היקפן המדויק), אינני סבור שיש לראותן כחלק מהכנסתה השוטפת, כשם שאינני סבור שיש מקום להחשיב את תמיכתם של הורי התובע, או את מענק הקורונה שקיבל מחו"ל בסיוע אחותו (עמודים 51-50 לפרוטוקול) - כחלק אינטגרלי מהכנסתו. מכל מקום, לאחר שהבהיר התובע כי טענתו לפיה הכנסת הנתבעת מגיעה ל-20,000 ש"ח לחודש מתייחסת גם לתשלומי המזונות והקצבאות הרי שהפערים גם אינם כה מובהקים.

כאמור, הנתבעת מתגוררת בדירה השכורה בה גרו הצדדים לפני פרידתם ומשלמת שכר דירה של 4,500 ש"ח. הנתבעת מעמידה את ההוצאות הנלוות למדור על סך כ-1,100 ש"ח (ראו סעיף 85 לכתב ההגנה וסעיף 59 לתצהיר העדות הראשית), ספק אם נטען, כל שכן הוכח, שהסכום אינו משקף את הסכום שהנתבעת משלמת בפועל. הכנסתה הפנויה של הנתבעת עומדת אפוא על כ-9,000 ש"ח לחודש.

נמצא, כי יחס ההכנסות הפנויות של הצדדים עומד אפוא על קצת פחות מ-70% (נתבעת) ו-30% (תובע), ולמעשה אם נוסיף להכנסת הנתבעת את קצבת הילדים (383 ש"ח לחודש) כפי שטוען התובע, יעמוד יחס ההכנסות הפנויות על כ-70:30. ייאמר כבר כאן, יחס זמני השהות קרוב מאוד ליחס ההכנסות: הקטינים לנים אצל התובע 4/14 לילות (כ-28%) ואצל הנתבעת 10/14 לילות (כ-71%). כאמור, אין בידי לקבל את טענות התובע בכל הנוגע להכנסות הנתבעת, ואולם לחלוטין מעבר לצורך אציין, כי בסיכומיו עותר התובע - בהסתמך על גרסה שאין בידי לקבלה - לחלק את הוצאות הקטינים בהתאם ליחס הכנסות של 23% (תובע) ל-77% (נתבעת), כך שבשורה התחתונה הפער בין עתירתו של התובע בסיכומיו לבין יחס ההכנסות כאמור מעלה מסתכם בעשרות שקלים בלבד על כל 1,000 ש"ח של הוצאות הקטינים.

כידוע, על מנת לקבוע את שיעור החיוב במזונות על בית המשפט לקבוע את גובה הוצאות הקטינים ולחלק אותם בין ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם הפנויות. בנוסף, בכל הנוגע להוצאות תלויות השהות עליו להתייחס גם ליחס זמני השהות:

"בהתאם להלכת 919 יש לערוך אבחנה בין צרכים תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון כמה זמן שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות.

במילים אחרות: לצורך קביעת שיעור המזונות של רכיבים כמו מזון ומוצרי היגיינה יש לבחון בנוסף ליחס הכנסות של כל אחד מההורים, גם את יחס זמני השהות, היות שעלות רכיבים אלו היא פונקציה של משך השהות שהקטין נמצא בביתו של כל אחד מהוריו.

אולם, ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד - המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים" (עמ"ש (מחוזי תל אביב) 12792-10-19‏ ע' נ' נ' ע' ע' נ'‏ (27.10.20)).

עם זאת יוזכר וייאמר כבר כאן, כי הפסיקה עמדה על כך שבפסיקת מזונות אין מקום ליישום דווקני של נוסחאות נוקשות אלה או אחרות, ואין מקום:

"לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני... אלא יש מקום לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים, ומתוך כך לשקלול - לאו דווקא מתמטי מדוייק - של הפרמטרים הנזכרים, וזאת מתוך הנחה כי - כדוגמה בלבד - אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו-30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינים השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחס מתמטי אחוזי של זמני השהייה - הכל כמובן תלוי נסיבות" (עמ"ש (מחוזי מרכז) 11623-07-17 ד. ש נ' מ. ש (24.6.18); ההדגשה הוספה - ע"ש).

על בית המשפט לבחון בפועל מי ההורה הנושא בעיקר הוצאות הקטינים, כיצד משפיעה בפועל חלוקת הזמנים על הוצאותיהם, מיהו ההורה שנושא בנטל - הכלכלי והאחר - כברירת מחדל (לרבות, אך לא רק, תיאום, ליווי ומימון טיפולים, רכישת בגדים, עמידה בקשר עם מסגרות החינוך וכדומה). על רקע זה ועל יסוד הנתונים שהובאו מעלה נפנה לדון בסוגיית צרכי הקטינים ואופן חלוקתם.

חלוקת הנשיאה בהוצאות הקטינים

הצדדים חלוקים לגבי גובה הוצאות הקטינים. התובע מבקש להעמיד את צרכי הקטינים על 3,600 ש"ח בתוספת הוצאות מדור של 4,000 ש"ח (לשיטתו יש לקבוע סכום אחיד של 2,000 ש"ח לכל אחד מהבתים). לטענת הנתבעת, הסכום שנפסק בפסק הדין הקודם (3,900 ש"ח) רחוק מלכסות את צרכי הקטינים, וגרסתה מסתברת שכן הסכום שנקבע בפסק הדין משנת 2017 שיקף את גובה המזונות שהוטלו על התובע ולאו דווקא את כל הוצאות הקטינים ההכרחיות ואלה שמעבר להכרחיות. שני הצדדים לא הציגו ראיות של ממש להוצאות הקטינים, ושני הצדדים גם לא הבחינו כנדרש (ראו לדוגמה עמ"ש (מחוזי תל אביב) 12792-10-19‏ ע' נ' נ' ע' ע' נ'‏ (27.10.20)) בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות. בנסיבות אלה על בית המשפט לקבוע את צרכי הקטינים בהתאם לחומר המסוים שהוצג בפניו ויכול לסייע בהערכת הצרכים (לרבות תדפיסי חשבון בנק), ועל דרך האומדן:

"בהעדר אסמכתאות לביסוס צרכי הקטינים, יש להכריע בנושא על פי אומדן, בהתאם להלכה הפסוקה, הקובעת כי בית המשפט בתוך עמו יושב וקובע צרכים אלו על פי אומדנו 'כאשר עובדות אלה אינן שלמות וקשה להגיע על פי חומר הראיות לממצא ברור לפיהן, יכול השופט לאמוד את צרכיהם של הילדים גם על פי נסיון החיים שלו כשופט היושב בקרב עמו' (ראה: ע"א 93/85 שגב נ' שגב, לט (3) 822, 828)" (תמ"ש (משפחה תל אביב) 25451-06‏ נ. ק. נ' י. ח (21.3.10) פסקה 32).

הלכה היא, "כי לביהמ"ש הסמכות לפסוק מזונות (ולא כל שכן לאמוד צרכים של קטינים) על דרך האומדנא ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הצרכים וזאת בהתבסס על ניסיון חייו של השופט אשר בתוך עמו יושב (ראה: ע"א 687/03 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, 33; ע"א 130/85 ניסים סבן כהן נ' שמעון כהן, פ"ד מ(1) 69; ע"א 613/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 825 ; תמ"ש (משפחה טבריה) 12107-04-10 ס.ג. נ' ע.ג. (25.1.11)) (תמ"ש (משפחה טבריה) 53148-06-11 ת.א. נ' ל.א. (30.8.11) פסקה 19). עקרונות אלה של פסיקה לפי אומדנא רלבנטיים גם לצורך החלוקה - על דרך האומדן - בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות:

"שני הצדדים לא צירפו מסמכים תומכים בנוגע להוכחת צרכי הקטינים המפריד בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות, ועל כן אדרש להעריך צרכים אלו בהתאם לנתונים שפורטו ושהובאו לעיל ועל דרך שיקול דעת ואומדן הצרכים הסביר והראוי" (תלה"מ (משפחה ירושלים) 6984-07-19‏ פלונית נ' פלוני (16.9.20)).

בהקשר זה סבורני, כי קשה להלום את גרסת התובע לגבי גובה הוצאות הקטינים (1,200 ש"ח לקטין), ספק אם היא עולה בקנה אחד עם החומר המסוים שנמצא בתיק, ולא למותר לציין כי בהתאם לפסיקה מהשנים האחרונות צרכיו ההכרחיים של קטין אחד מגיעים לכ-1,600 ש"ח ואף 1,700 ש"ח (ראו לדוגמה עמ"ש (מחוזי חיפה) 32385-11-18 א' ג' נ' ר' ג' (22.5.19); עמ"ש (מחוזי תל אביב) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ' נ. ש (10.1.19)), כאשר סכומים אלה משקפים צרכים הכרחיים בלבד, בעוד שהנתון הרלבנטי לענייננו - בהינתן גילאי הקטינים וחלוקת צרכיהם בהתאם ליחס הכנסות ההורים - איננו ההוצאות ההכרחיות בלבד:

"הערכה זו נגעה אך ורק באשר לצרכיו ההכרחיים ואולם מאז שניתנה הלכת 919/15 אין מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם הכרחיים ויש לאמוד את הצרכים בכללותם" (רמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 י. נ נ' א. נ (25.10.18); ראו גם עמ"ש (מחוזי תל אביב) 12792-10-19‏ ע' נ' נ' ע' ע' נ'‏ (27.10.20)).

בסעיף 10.1 לסיכומים מסביר התובע, כי את גרסתו לגבי צרכי הקטינים (3,600 ש"ח) הוא אינו מבסס על ידיעה אישית או על אסמכתאות, אלא על "חזקה שיפוטית". ברם, הסכומים עליהם מסתמך התובע עודכנו מכבר, ומכל מקום הם מתייחסים אך לצרכים ההכרחיים ולא למלוא הצרכים. זאת ועוד, הפסיקה העדכנית אף מתייחסת לכך שהוצאות של קטין השוהה בשני בתים מגיעות לכ-2,250 ש"ח (ראו לדוגמה עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד. ס נ' ל. צ. ס (22.9.20); עמ"ש (מחוזי מרכז) 5121-05-20 י. ג נ' נ. ג (22.10.20); תלה"מ (מחוזי ירושלים) 19245-06-20 ש.ז נ' ש.ד (1.12.20)). לצד זאת יש לזכור, כי בהתאם לכלל בדבר "ההוצאה השולית הפוחתת" (ראו לדוגמה (תמ"ש (משפחה ירושלים) 21412-09-11 ס.ש. נ מ.ש. (5.11.13) פסקה 21; תמ"ש (משפחה ירושלים) 3640/10 א.ב. נ' צ.ב. (15.5.12) פסקה 115), אין להכפיל את מספר התובעים בסכום המזונות (ראו גם ע"א 552/87 ורד נ' ורד, פ"ד מב(3) 599 (1988)).

בכל הנוגע להוצאות תלויות השהות הרי כפי שנאמר לעיל, יחס זמני השהות קרוב מאוד ליחס ההכנסות, ולפיכך סבורני כי די בקביעה לפיה כל אחד מההורים יישא בהוצאות הקטינים שהן תלויות שהות בעת שהם שוהים עמו. אם, לדוגמה, ההוצאות תלויות השהות של הקטינים (לצורך ההמחשה: עלות ארוחות הערב) בשני הבתים יחדיו מגיעות ל-1,000 ש"ח ואם יחס ההכנסות הוא 70:30 הרי שעל התובע לשאת ב-300 ש"ח ועל הנתבעת לשאת ב-700 ש"ח. אם יחס זמני השהות גם הוא 70:30 הרי שהתובע נושא בפועל ב-300 ש"ח והנתבעת ב-700 ש"ח.

בכל הנוגע להוצאות שאינן תלויות שהות (לדוגמה: ביגוד, הנעלה, שירותי רפואה בסיסית, מתנות לימי הולדת, נסיעות של הקטינים, צעצועים, משחקים, כלי כתיבה במהלך השנה ועוד) לגבי אלה יש לקבוע מהו גובה ההוצאות, ומיהו ההורה שנושא - ואשר יישא - בהן בפועל. מטבע הדברים, גובה ההוצאות שאינן תלויות השהות, ואף היחס בינן לבין ההוצאות תלויות השהות משתנה ממשפחה למשפחה. סקירה של תיקים שונים מעלה כי ברוב המקרים ההוצאות תלויות השהות נעות בין 30% ל-50% מכלל הוצאות הקטינים (ראו לדוגמה תלה"מ (משפחה ירושלים) 6984-07-19‏ פלונית נ' פלוני (16.9.20); תלה"מ (משפחה תל אביב) 23445-06-18‏ י' ד' נ' נ' ד'‏ (13.2.20); תלה"מ (י-ם) 70890-10-18‏ ל.ק נ' א.ק (7.6.20); תלה"מ (משפחה קריות) 27750-06-19‏ פלוני נ' פלונית (5.11.20)), והסכומים נעים בין 200 ש"ח לכמעט 1,000 ש"ח. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות שמיעת הצדדים ועיון בחומר, ובהתחשב בגילאי הילדים, במגזר בו הם חיים (באופן שהופך הוצאות מסוימות שהוזכרו בפסיקה לרלבנטיות פחות) ובכך שהתובע העמיד את צרכי הקטינים על 3,600 ש"ח (כאשר כאמור לעיל מסתבר שהסכום צריך להיות גבוה יותר), וביחס הממוצע בפסיקה בין הוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות, סבורני כי יש להעמיד את צרכי הקטינים שאינם תלויי שהות על בין 500 ל-600 ש"ח עבור כל אחד מהקטינים.

כיון שהנתבעת היא ההורה המשמורן, ולאחר שמיעת עדויות הצדדים בסוגיה מי מהם נושא בפועל בצרכים שאינם תלויי שהות (ראו בין היתר עדות הנתבעת בעמוד 97 לפרוטוקול, שם העידה כי היא אף שלחה עם הבת הגדולה כסף על מנת שתוכל לרכוש שמלות יחד עם אביה), הרי שהיא ההורה המרכז שעליו לשאת בפועל בהוצאות אלה. כמובן שאין באמור כדי למנוע מהתובע לקנות גם הוא בגדים לקטינים, ובפרט בגדים שיישארו בביתו, כמו גם מוצרים נוספים הנדרשים להם - ומצופה שכך יעשה; ואולם, האחריות לשאת בהוצאות שאינן תלויות שהות ("הוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט...") מוטלת על הנתבעת. בהמשך לאמור, ובהינתן יחס ההכנסות בין ההורים, ראוי היה לחייב את התובע לשלם לנתבעת בין 450 ל-540 ש"ח לחודש.

כזכור, במסגרת הדיון בהכנסות הפנויות של הצדדים כבר נדונו הוצאות המדור, כאשר הוצאות המדור של הנתבעת הועמדו על 5,600 ש"ח ושל התובע על 4,610 ש"ח. בית המשפט לא מצא לנכון אז, וגם לא כעת, לאמץ את טענת התובע לפיה יש להתייחס לעלות מדור אחידה אצל שני ההורים (הוצע להעמידה על 4,000 ש"ח), זאת הן כיון שבפועל ההוצאה אינה אחידה, הן כיון שהוצאות הנתבעת בפועל קשורות לכך שהיא בחרה להישאר בדירה בה הורגלו הקטינים להתגורר, כאשר הם שוהים עמה בחלק הארי של הזמן (כך שראוי לאפשר להם תנאים מתאימים). חלקם של הקטינים בהוצאות המדור בשני הבתים יחדיו (50%) עומד על 5,105 ש"ח. על פני הדברים, בהתחשב ביחס ההכנסות, היה מקום לחייב את הנתבעת ב-70% מסכום זה (כ-3,573 ש"ח) ואת התובע ב-30% מהסכום (כ-1,531 ש"ח). כיון שהתובע כבר נושא ישירות בהוצאות מדור של הקטינים בסך 2,305 ש"ח (מחצית משכר הדירה וההוצאות הנלוות שהוא משלם), משמעות הדבר היא חיוב הנתבעת לשלם לו כ-773 ש"ח בגין השתתפותה בעלות המדור של הקטינים (אציין, כי הפסיקה שנזכרה לעיל רואה בכל הוצאות המדור - הוצאות השכירות וההוצאות הנלוות - כהוצאות שאינן תלויות שהות אשר יש לחלקן בהתאם ליחס ההכנסות בלבד. ובלשונה של כבוד השופטת שבח: "חלק נכבד מהצרכים הכרחיים, ולא רק מדור והוצאות מדור, אינם תלויי שהות" (עמ"ש (מחוזי תל אביב) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ' נ. ש (10.1.19); ההדגשה הוספה - ע"ש). ואכן, גם אם ניתן לומר שרכיבים מסוימים בהוצאות הנלוות למדור, דוגמת חשמל ומים, יכולות להיות מושפעות מזמני השהות, שכן - לדוגמה - בימים שהקטינים שוהים עם התובע צריכת המים עולה, הגישה שננקטה בפסיקה מסתברת הן נוכח העובדה שחלקים משמעותיים מההוצאות הנלוות לא מושפעות מזמני השהות - לדוגמה: ארנונה וועד בית; וגם אלה שעקרונית יכולות להיות מושפעות, דוגמת חשמל, מושפעות בעיקר מגודל הדירה שנקבע מראש בהתייחס למספר הנפשות שיש להלין בה).

כפי שניתן לראות, סכום זה אינו רחוק מאוד מהסכום בו נדרש התובע להשתתף בצרכים שאינם תלויי שהות, וסבורני כי בהתחשב במכלול הנסיבות, בשיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט גם לאחר שכבר נקבעו "נוסחאות" אלה או אחרות, ובעובדה שהנתבעת נושאת בעיקר נטל גידול הקטינים על כל המשתמע, ובהתחשב גם באופן ההתנהלות עד היום (לרבות בכל הנוגע להשתתפות התובע בהוצאות החריגות), וגם בכך שעלות המדור של התובע היא אכן בנסיבות על הצד הגבוה ושהוא אישר בדיון הכנסה נוספת של מאות שקלים בודדים מעבר ל-6,300 ש"ח (ראו עמו 53 שורות 6-3 לפרוטוקול) - הרי שבנסיבות יש "לקזז" את חובתו של התובע להשתתף בהוצאות שאינן תלויות שהות, אל מול חובתה של הנתבעת להשתתף בעלות המדור. לדידי מדובר במקרה מובהק בו "תחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים" מצדיקה, ושמא מחייבת, סטייה מסוימת מהנוסחאות הנוקשות על מנת שהתוצאה תהלום את נסיבות המקרה. וכבר נדרשנו לכך, שבית המשפט נדרש "לשקלול - לאו דווקא מתמטי מדוייק - של הפרמטרים הנזכרים". משמעות הדבר היא, שאף אחד מהצדדים לא יידרש לשלם למשנהו מזונות שוטפים מדי חודש.

בהתאם לפסיקה, הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים צריכות להתחלק בין הוריהם "לפי יחס ההכנסות... ללא התחשבות בשהות שכן אין מדובר בצרכים תלויי שהות" (תמ"ש (משפחה נצרת) 46640-01-15‏ ק.ו נ' ש.ו (27.12.17)), וביסוד הדברים כך גם היתה עתירת התובע בסיכומיו (ראו לדוגמה סעיף 20 לסיכומים).

בענייננו הוכח כדבעי, שעד היום הנתבעת נושאת לבדה בכל הוצאות החינוך והבריאות של הקטינים - לרבות שכר לימוד למסגרות, חוגים מחנות קיץ, שיעורים פרטיים, טיפולים רגשיים ועוד ועוד - ושהתובע אינו מעורב ואף אינו מודע להיקף הצרכים וההוצאות (ראו לדוגמה עדות התובע בעמודים 39-38 לפרוטוקול). משמעות הדבר היא אפוא, כי על התובע להשתתף ב-30% מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים, וכן כי כעת אם הנתבעת אכן מעוניינת בהשתתפות זו עליה לפנות לתובע כמקובל ולדרוש את השתתפותו ולצרף אסמכתאות. הנתבעת תישא במלוא עלות רכישת הציוד בתחילת שנת הלימודים, ולצורך זה תקבל את המענק המשולם מהביטוח הלאומי. ככל שהמענק לא ישולם בפועל, הרי שגם הוצאות אלה יתחלקו בין ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם.

האמור בפסקה הקודמת מתייחס להוצאות החינוך והבריאות של שניים מהילדים. בכל הנוגע לילד הנוסף, הרי שהוא מקבל קצבת נכות שנועדה וצריכה לשמש למימון הוצאותיו הרפואיות והחינוכיות אשר שתיהן - כך עולה מעדות הנתבעת - מושפעות ממצבו (ראו לדוגמה תשובות הנתבעת לשאלות בית המשפט בעמודים 119-117 לפרוטוקול). הנתבעת העידה, כי הוצאותיה בגין צרכים אלה עולות על מלוא הקצבה (ראו עדותה שם, וכן סעיף 46 לתצהיר העדות הראשית). אכן, כפי שבצדק טען התובע - לרבות בסיכומיו - הנתבעת לא הציגה אסמכתאות של ממש להוצאות אלה. ברם, בית המשפט התרשם ישירות מהעדות ומוצא אותה מהימנה וספק עד כמה התובע, שכלל אינו מעורב בטיפול האינטנסיבי באותו הילד מסוגל היה לתת גרסה שכנגד לגבי גובה הוצאות אלה (ובנוסף, וללא הצדקה ברורה, שכן הוא אינו נושא בהוצאותיו החינוכיות והרפואיות של אותו הילד, עתר לחייב את הנתבעת להעביר לו חלק יחסי מהקצבה). בית המשפט מקבל אפוא את טענת הנתבעת לפיה הוצאותיה עבור אותו הילד עולות על גובה קצבתו.

אכן יתכן, שאם התובע היה משתתף לאורך השנים בהוצאות החינוך והבריאות, כפי שחויב בפסק הדין משנת 2017 ("חלקו של האב ישולם לידי האם וזאת תוך 30 יום מיום שנתבקש בכתב לעשות כן כנגד לקבלות או אסמכתא לתשלום בפועל"), ניתן היה לצפות מהנתבעת שתשמור אסמכתאות וקבלות. ואולם, התובע פטר עצמו מחובתו לשאת בהוצאות אלה של ילדיו, ומכל מקום לא יזם למלא חובתו לעשות כן, והנתבעת העידה כי לא ראתה סיבה לשמור קבלות (ראו לדוגמה עמוד 100 לפרוטוקול). אינני רואה מקום "להעניש" את הנתבעת על כך שנואשה מכך שהתובע ישתתף בהוצאות הבריאות והחינוך של ילדיו כפי שחויב לעשות בפסק הדין הקודם. בכל הנוגע להוצאות החינוך והבריאות של הילד המקבל קצבת נכות ניתנות אפוא הוראות אלה: הנתבעת תמשיך לקבל את קצבת הנכות ולהשתמש בה לצרכי הבריאות והחינוך של אותו הילד. אם בחודש מסוים ייוותר עודף מהקצבה (והנתבעת העידה שלא כך פני הדברים) הסכום ייחסך לטובת הוצאות עתידיות. אם בחודש מסוים הקצבה לא תכסה את מלוא ההוצאות (וכך מצב הדברים כיום לשיטת הנתבעת), הרי שהתובע יהיה חייב להשתתף בכל הוצאה מעבר לסכום הקצבה בהתאם ליחס ההכנסות הפנויות, ואולם אז תצטרך הנתבעת לבסס את דרישתה בקבלות או אסמכתאות תקפות (ויודגש: יהיה עליה לבסס את כל ההוצאות באותו החודש לרבות אלה המכוסות על ידי הקצבה כך שיוכח שאכן יש הוצאה החורגת ממנה).

ובטרם חתימה, התובע טוען, כי מצבו הכלכלי קשה ולמעשה הוא נמצא במצוקה: "אני חי מהיד לפה, אין לי עוד כסף" (עמוד 29 שורות 11-10 לפרוטוקול), חשבון הבנק שלו עוקל בעקבות חוב לביטוח הלאומי (עמוד 34 שורות 17-16), הוא חב כספים לשורה של גורמים וחושש שיפנו אותו מדירתו (עמוד 33 שורה 10 לפרוטוקול), הוריו מעוניינים להפסיק את התמיכה הכלכלית בו, והקורונה רק הרעה את המצב הקשה גם כך. לכאורה, חיוב התובע לשלם כמעט כל סכום משמעותי יביא אותו למצב בו הכנסותיו אינן מכסות את הוצאותיו, ולשיטתו אף יש לחייב את הנתבעת לשלם לו עבור מזונות הקטינים. בית המשפט אינו מקל ראש בקשיים שנטענו, וחלקם הוכחו ואף עולים מהחומר. ואולם, מעבר לכך שהנתבעת אכן מרוויחה יותר מהתובע, גם היא נוטלת הלוואות, מקבלת סיוע כספי או מתנות כספיות מבני משפחתה ("אח שלי, בדרך כלל לפני סוכות ולפני פסח נותן לי 300 דולר, 350 דולר... בדרך כלל אני קונה בגדים לילדים"), וגם היא ממצה זכויות מול הביטוח הלאומי, מול רשויות המס בחו"ל וכדומה. וחשוב מכל: הנתבעת נושאת לבדה (בכפוף למזונות ששולמו עד היום) במלוא נטל הוצאות הקטינים, ולמעשה גם בכל הקשור למסגרות החינוך, התמיכה הרפואית והרגשית המרובה, ויתר צרכיהם הרבים. וזאת, בנסיבות בהן גם היא נזקקת ונעזרת בטיפול פסיכולוגי, אשר כנטען עוסק גם ביחסו האלים של התובע כלפיה (כזכור התובע הורשע בעבירות מסוג זה כלפי הנתבעת), על המורכבות הרגשית והכלכלית הכרוכה בכך.

התובע טוען, כי יש להתחשב בהכנסות הנתבעת מכלל המקורות שהופקדו לחשבונה, לרבות העברות ממשפחתה, החזרי מס, מענקים שונים ששולמו לה (לרבות מענק עבודה בתקופה בה השתכרה פחות), ואולם יוזכר כי לכל אורך שנות הנישואין הצדדים הסתייעו דווקא בהורי התובע, אשר המשיכו לסייע לו גם לאחר הפרידה ועד היום. במהלך הדיון הובהר, כי גם התובע - שבעקבות העיקול נטען שהוא מתנהל בעיקר במזומן ולפיכך קשה להתחקות אחר מלוא הכנסותיו והוצאותיו - ידע לבקש ואף קיבל מענק קורונה מחו"ל (עמוד 50 שורה 5 לפרוטוקול). סוגיית מעמדה המשפטי של התמיכה שקיבל התובע מהוריו נדונה בפסקה 16 לפסק הדין משנת 2017 וכבר אז נאמר "אפילו אניח כי לא ניתן לראות בתמיכה שקיבלו הצדדים מהוריו של הנתבע, ושהוא ממשיך לקבל מהוריו, משום הכנסה שאפשר לייחס לו לצורך חיובו במזונות, לא יתכן חולק כי מדובר בתמיכה קיימת ומתמשכת המצמצמת את הוצאותיו של הנתבע". ספק אם ניתן להתייחס להכנסות הנתבעת מסיוע של בני משפחה, אך להתעלם מסוגיית משפחת התובע לחלוטין ולו כרשת ביטחון מסוימת כפי שהיה עד היום. כל זאת מעבר לשאלה הבסיסית אם התובע אכן ממצה את כושר ההשתכרות, ויוזכר כי התובע טוען כי מאז תחילת משבר הקורונה הישיבה בה למד נסגרה והוא איבד את עיקר הכנסתו, אך לא הוכח שחיפש עבודה אחרת ולו לתקופה זו.

ואכן, גם מצבה של הנתבעת לא פשוט מבחינה כלכלית ומבחינות אחרות, אך יש לזכור כי מעבר לכך שהפסיקה אכן שינתה את הדין החל, כך שכיום שני ההורים מחויבים במידה שווה בהוצאות הקטינים (בהתאם ליחס הכנסותיהם), הכנסת הנתבעת גדלה מאז ניתן פסק הדין הקודם בערך ב-2,260 ש"ח (הפרשי ההשתכרות) שכן סיימה את לימודיה, ועל כך נוספה קצבת הנכות של אחד הילדים (כ-2,600 ש"ח נוספים) כאשר ההתייחסות למצבו הרגשי וצרכיו המיוחדים כבר היו ידועים לפחות במידת מה בעת מתן פסק הדין הקודם (והוזכרו בתסקירים שהוגשו באותה התקופה). משמעות הדבר היא תוספת הכנסה של כ-4,800 ש"ח (הרבה מעבר לסכום המזונות המבוטל במסגרת פסק דין זה) וכאמור מעלה, גם היא נעזרת בבני משפחה (אם כי לא באותו אופן וקביעות כמו התובע) מקבלת החזרי מס מחו"ל וקצבאות נוספות. הנתבעת גם העידה, כי הרחבת הסדרי השהות כך שיכללו לינה מאפשרת לה לצבור שעות עבודה מרובות באותם ימים בהם הקטינים לנים אצל התובע ("רוב הזמן אני עובדת שישי ומוצאי שבת כשהם לא איתי, שלישי אני דופקת איזשהם 12, 14 שעות שהם לא איתי אותו יום בלילה"). מבלי להקל ראש בהתמודדויות המורכבות של שני הצדדים - במישור הכלכלי ובמישורים אחרים - ניתן לראות כי מאז ניתן פסק הדין בשנת 2017 אכן השתנו הנסיבות באופן המצדיק עיון מחדש, והתערבות בסכום המזונות במידה האמורה.

התביעה אמנם הוגשה בחודש יוני, ואולם התובע לא עתר לסעד זמני של הפחתה בסכום המזונות, וממילא גם לא נשא בהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים לאורך תקופה זו, וגם לא קודם לכן (מעבר לתוספת של 100 ש"ח לחודש על סכום המזונות השוטף בו חויב). בהתחשב באמור, וכן בפסיקה לפיה אין להורות לנתבעת להשיב מזונות שכבר נאכלו (ראו לדוגמה בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני (21.11.05); עמ"ש (מחוזי חיפה) 41465-10-17‏ ‏ ש' נ' ש'‏ (25.10.18); תלה"מ (משפחה קריות) 59480-10-18‏ פלוני נ' פלונית (27.4.20); תלה"מ (משפחה קריות) 18283-10-17 פלוני נ' אלמונית (1.8.18)), ובפרט בהינתן טענות הנתבעת לגבי מצבה הכלכלי (וכאמור הוצגו אסמכתאות להלוואות שנטלה) ייכנס פסק דין זה לתוקף החל מחודש פברואר 2021.

סוף דבר ניתנות הוראות אופרטיביות אלה:

1.החל מחודש פברואר 2021 מבוטל חיובו של התובע לשלם לנתבעת מזונות שוטפים עבור ילדיהם הקטינים של הצדדים. הנתבעת לא תידרש להשיב לתובע סכום כלשהו.

2.החל מחודש פברואר 2021 ואילך ישתתפו ההורים בהוצאות החינוך (לרבות תשלום שכר הלימוד במסגרות החינוכיות, חוגים, שיעורי עזר וכדומה כמקובל) והבריאות אשר אינן כלולות בסל הבריאות (לרבות טיפולים שיניים, יישור שיניים, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים וכדומה כמקובל) של שניים מהילדים באופן שהתובע יישא ב-30% מההוצאות והנתבעת ב-70% מההוצאות.

3.הנתבעת תקבל את קצבת הנכות של הילד הנוסף והיא תשמש למימון הוצאות הבריאות והחינוך שלו כאמור בפסקה 44. כאשר, כאמור באותה הפסקה, ככל שהוצאותיו יעלו על סכום הקצבה ישתתפו ההורים בהוצאות העולות על סכום הקצבה ביחס האמור לעיל ובכפוף להצגת אסמכתאות.

4.הנתבעת תקבל את קצבת הילדים, את המענק המשולם בתחילת שנת לימודים (אשר ישמש לרכישת הציוד הנדרש כאמור בפסקה 42 לעיל), וכל מענק אחר שישולם בגין הקטינים ותשמש בו לטובתם.

התביעה אמנם התקבלה בחלקה הגדול (ביטול החיוב במזונות שוטפים), אך בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות העובדה שהתביעה שהנתבעת תשלם לתובע מזונות ותעביר לו חלק מקצבת הנכות נדחתה, אופן התנהלות הצדדים בכל הנוגע לנשיאה בנטל הוצאות הקטינים והטיפול בהם, ההוצאות ששני הצדדים כבר הוציאו במסגרת ההליך והמקור לכך, וכן בטובת הקטינים, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ז' שבט תשפ"א, 20 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.