ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בעניין צוואת המנוח

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת גורביץ - עובדיה) מיום 7.8.22 בעניין צוואת המנוח (להלן: "המנוח")

רקע עובדתי –

1.המנוח הלך לעולמו ביום 8.8.2017, רווק ללא צאצאים. להורי המנוח שנפטרו לפניו, היו 4 ילדים. המנוח, אחותו גב' .... ז"ל, שנפטרה לפניו ולא הותירה אחריה צאצאים, אח מר ..... ז"ל, שנפטר לפניו המנוח והותיר אחריו צאצאים, ואחות נוספת גב' .... ז"ל שנפטרה אחריו.

2.לאור האמור, בהתאם לסעיף 14 לחוק הירושה ובהעדר הוראה אחרת בצוואה תקפה, עזבונו של המנוח מתחלק בין צאצאי האח היורש שנפטר לפני המנוח, ויורשי האחות שנפטרה אחריו – לפי צו קיום צוואה או צו ירושה שהוצאו אחר עיזבונה. המשיבים 1-5 הם ילדי האחות, המערערת ומשיבים 6-10 הם יורשי האח. יודגש, כי 7 יורשים נוספים של האח ביקשו להסתלק מהעיזבון.

3.המערער טען כי המנוח הותיר אחריו צוואה בעדים מיום 4.12.12, וכי עפ"י הוראות הצוואה הוא והמשיב 1, יורשים את מלוא עיזבון המנוח בחלקים שווים. מאחר ולא נמצא בידו של המערער מקור הצוואה, הוגשה תביעה להוכחת צוואה בהעתק. המשיבים התנגדו לתובענה.

4.בהמשך, הודיעו משיבים 1-5 כי אינם מתנגדים להוכחת הצוואה בהעתק – שהרי אין מחלוקת כי "ענף האחות" זכאי למחצית מהעיזבון הן על פי הצוואה באמצעות משיב 1 והן על פי דין. להודעתם צורפו תצהירי הסתלקות לטובת המערער מטעם 6 יורשים מענף האח, ונטען כי יורש נוסף, מר ...., עתיד גם הוא לחתום על הסתלקות לטובת המערער.

5.מהלך שמיעת הראיות בתובענה, בהמלצת בית המשפט קמא, הסכימו משיבים 6-10 שהמערער יהיה רשאי להגיש תובענה למתן צו קיום צוואה בהעתק. לאור האמור, הגיש המערער תביעה לקיום צוואת המנוח וצירף העתק הימנה.

6.המשיבים 6-10 טענו כי המנוח ביטל צוואתו בביטול כדין. לטענת המשיבים, המנוח הפקיד את מקור הצוואה ברשם לענייני ירושה ביום 5.12.2012, וביום 5.8.2015 משך את הצוואה שהופקדה ועל גבי אישור ההפקדה כתב בכתב ידו את המילה "בוטלה" וחתם תחתיה. נטען כי לאחר מכן פנה המנוח למשרד עו"ד .... ומשך גם ממשרדו את צוואתו. נטען כי המנוח השמיד את מקור של הצוואה ועל כן אין בידי המערער את מקור הצוואה – מה שמעיד "כאלף עדים על רצונו החופשי של המנוח לבטל את צוואתו". נטען כי בנסיבות אלו המנוח ביטל את צוואתו בביטול כדין, הן בהשמידו את המקור, הן בכתב ידו וחילופין בפני רשות ע"י כתיבת המילה "בוטלה" על גבי טופס הפקדת הצוואה של הרשם לענייני ירושה וחתימתו תחתיה. עוד נטען כי תאריך עריכת הצוואה 4.12.2012 אינו תואם את תאריך אישור העדים 7.5.2012 מה שפוגע במהימנות הצוואה.

7.המערער בתגובה טען כי הצוואה כשרה, התקיימו בה כל מרכיבי היסוד לצוואה בכתב יד, היא משקפת רצונו של המנוח ולא נפל בה פגם. עוד נטען כי מאחר ונותר העתק הצוואה חזקה שהצוואה לא הושמדה. עוד טען המערער כי התוספת בכתב יד על אישור המשיכה "מבוטלת" והחתימה אינן של המנוח, ולחילופין כי המילה "בוטלה" אינה מתייחסת לביטול הצוואה אלא לביטול ההפקדה ותו לא. עוד נטען כי אין המדובר בביטול בפני רשות וכי משיכת הצוואה מעו"ד .... אינו מעיד על ביטולה. אשר לתאריך אימות העדים, נטען כי בית המשפט מוסמך לתקן את הפגם שכן אין זהו מרכיב יסוד לצוואה.

8.מטעם בית המשפט קמא מונה מומחה לכתב יד שיתן חוות דעתו האם המילה "בוטלה" והחתימה על טופס משיכת הצוואה, נכתבו ע"י המנוח.

הכרעת בית המשפט קמא –

9.בית המשפט קמא קיבל את ההתנגדות מאחר ושוכנע שהמנוח ביטל צוואתו על דרך השמדתה.

10.אין מחלוקת כי ביום 4.12.2012 חתם המנוח על צוואה בפני עדים, ביום 5.12.2012 הפקיד את הצוואה ברשם לענייני ירושה וביום 5.8.2015 משך את צוואתו ממשרד הרשם לענייני ירושה ובהמשך נטל העתק צוואתו גם ממשרדו של עו"ד .....

11.אין מחלוקת גם כי במועד עריכת הצוואה ולמצער עד הוצאתה חזרה מהרשם לענייני ירושה, הצוואה הייתה צוואת אמת שייצגה את רצונו החופשי של המנוח עד אותו מועד. המחלוקת בין הצדדים היא האם המנוח ביטל צוואתו זו אם לאו.

12.אשר לפגם הנטען בצוואה כאשר סמוך לחתימות העדים מופיע התאריך 7.5.2012 וליד כותרת הצוואה וליד חתימת המצווה מופיע התאריך 4.12.2012, אין מדובר בפגם צורני שיש בו להפוך את הנטל.

13.ראשית, המשיבים ויתרו על טענתם בדבר קיומו ומשמעותו של פגם זה והאם הוא פגם צורני שיש בו להביא להפיכת הנטל, והטענה נזנחה בסיכומים; שנית, אין מחלוקת בדבר מועד עריכת הצוואה כך שגם אם מדובר היה בפגם צורני הרי שהוא ניתן לתיקון בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה; שלישית, ולמעלה מהדרוש, בנסיבות כאן אין מדובר בפגם צורני אלא טעות סופר.

14.צוואה ניתן לבטל בביטול מפורש שצריך ויעשה באחת מארבעת הצורות לעריכת צוואה או על ידי השמדת הצוואה.

15.בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי המנוח ביטל צוואתו ע"י השמדתה מהנימוקים להלן - ראשית, אין מחלוקת כי מקור הצוואה לא נמצא; שנית, אין מחלוקת כי המנוח נטל את הצוואה חזרה מרשם לענייני ירושה; שלישית, אין מחלוקת כי המנוח נטל גם את העתק צוואתו ממשרדו של עורך הצוואה עו"ד ....; רביעית, גם המערער עצמו, בהתכתבות עם העובדת הזרה, ציין כי הצוואה בה הנהנים הם הוא והמשיב 1 היא "צוואה ישנה" וכי קיימת לדעתו והוא מחפש אחר צוואה חדשה; חמישית, לא ניתן אמון בגרסת המערער כי לאחר פטירת המנוח קיבל העתק צילומי של הצוואה מאת העד רו"ח ..... העד הצהיר כי שלח העתק הצוואה למערער בדוא"ל, אולם למרות שצירף לתצהירו אין ספור מסמכים שלא רלוונטיים להליך, את הודעת דוא"ל זו לא צירף. גם המערער לא. הלכה פסוקה היא כי צד שנמנע מלהציג ראייה שבהישג ידו ללא הסבר מניח את הדעת, חזקה היא כי אילו הובאה הראיה, הייתה פועלת לחובתו; שישית, עו"ד .... העיד כי צוואת המנוח נערכה מקור אחד בלבד וצולמו 3 העתקים. עוד העיד עו"ד .... כי המנוח הפקיד צוואתו המקורית ברשם, והשאיר במשרדו העתק. העובדה כי לא נמצאו כל העתקים שצילם עו"ד .... וגם הצוואה המקורית תומכת במסקנה כי המנוח ביטל את הצוואה על דרך השמדתה; שביעית, הגרסה שהמנוח השמיד את הצוואה על כל העתקיה, נתמכת גם מעדות עו"ד .... שהעיד כי המנוח קרע את העתק הצוואה שהחזיק במשרדו.

16.נוסף על כך, ביטול הצוואה על דרך השמדתה נתמך גם במסמך חיצוני, "טופס החזרת צוואה מופקדת" מתאריך 5.8.2015 אשר על גביו המילה "בוטלה" ותחתיה חתימה שנטען כי היא חתימתה המנוח.

17.מומחה בית המשפט קבע כי בוודאות גבוהה המנוח הוא שכתב וחתם על הטופס, נמצאה זהות מלאה בין חתימות ההשוואה לבין החתימה במחלוקת. המומחה השיב על שאלות ונחקר, ובית המשפט קמא לא מצא טעמים לסטייה מחוות דעתו.

18.זאת ועוד, גם משיבים 1-5 אשר מחקו התנגדותם, בין היתר מהטעם כי התוצאה בהליך לא משנה עבורם את החלוקה האופרטיבית ביניהם, טענו בהליך להוכחת צוואה בהעתק, כי התוספות בכתב יד הוספו על ידי המנוח.

19.על כן, אימץ בית המשפט קמא מסקנת המומחה וקבע כי התוספות בכתב יד הוספו ונכתבו על ידי המנוח.

20.משמעות הדבר כי המנוח ציין בכתב ידו, על גבי מסמך החזרת הצוואה לידו – כי צוואה זו בוטלה. עובדה זו תומכת במסקנה כי המנוח ביטל את הצוואה על דרך השמדתה וכמי שתואר כאדם חשדן, קפדן, "עובד משרד האוצר" (עדות רו"ח .... וגם עדות עו"ד ....) – שמר לעצמו "אסמכתא" אודות הפקדתה ומשיכתה של צוואה שביטל.

21.טענת המערער כי ניתן לפרש את המילה "בוטלה" על גבי הטופס כביטול ההפקדה, אין בה היגיון. המסמך כותרתו "החזרת צוואה מופקדת" לא ביטול הפקדה. מה גם שאין צורך לכתוב על גבי מסמך מפורש וברור שכזה, את המילה "בוטלה", בלשון נקבה. סביר יותר להניח כי הכוונה לצוואה ש"בוטלה". אותה צוואה שניטלה חזרה מההפקדה.

22.לאור האמור נקבע כי המנוח ביטל צוואתו לא רק על ידי השמדתה אלא גם בביטול מפורש בכתב יד – עת ציין את המילה בוטלה על גבי מסמך "החזרת צוואה מופקדת" וחתימתו לידה.

23.טענת ביטול בפני רשות – נדחתה. מסמך החזרת צוואה מהפקדה אשר על גביו הוסיף המנוח את המילה "בוטלה" וחתם, לא נערך בפני הרשם לענייני ירושה.

24.בשולי פסק-הדין צוין כי מקובלת גם טענת המשיבים שלא הוכחה מערכת יחסים מיוחדת בין המנוח ובין המערער והמשיב 1 , קשר מיוחד או חריג. אמנם עם משיבים 6-10 המתגוררים בחו"ל קשר רופף יותר בשל המרחק, אך לא דבר מה חריג שיש בו להסביר הדרתם.

25.בית המשפט קמא הבהיר כי הסכמי חלוקת עיזבון שהגישו הצדדים מסגרת ההליכים לא אושרו ופסק הדין אינו קובע מהו חלקו של כל אחד מהיורשים על פי דין של המנוח; הן מאחר ולא ניתן צו ירושה אחר עיזבון המנוח (לא התבקש), הן מאחר ולא אושרו תצהירי הסתלקות (לא התבקש). נוסף על כך, לא הוגש צו ירושה או צו קיום צוואה אחר עיזבון האחות.

26.המערער נדרש לשלם למשיבים 6-10 הוצאות משפט סך 2,500 ₪, את התשלום ששילמו למומחה לפי קבלה ושכר טרחת עו"ד סך 15,000 ₪.

טענות המערער –

27.בית המשפט קמא התעלם מהעובדה כי המנוח הותיר העתק מהצוואה אצל רו"ח ..... העד מעולם לא העיד כי היה איש סודו של המנוח אלא חבר שנהג לעזור לו.

28.עו"ד .... העיד, כי המנוח הגיע אליו מבלי להסביר מדוע מושך את הצוואה ולא הזכיר ביטול בכלל. עו"ד .... לא ידע לומר מהו המועד אליו הגיע המנוח למשרדו למשוך את הצוואה.

29.בית המשפט קמא התעלם מעדויות עדים, כי לא הייתה כל כוונה למנוח לבטל את צוואתו. עוד נטען כי בית משפט קמא התעלם מהעובדה כי חלק מהמתנגדים לא התייצבו לדיונים וכן מהחלטתו לפיה בקשת המערער למתן פסק-דין המקבל את התובענה כנגדם בעקבות אי התייצבותם, תידון במסגרת פסק-הדין שיינתן בסוף ההליך.

30.הראיות הנסיבתיות עליהן הסתמך בית המשפט קמא בקביעתו בדבר השמדת הצוואה אינן ראיות חד משמעיות דבר שסותר את הכלל לפיו אין לקבוע ממצא על בסיס ראיה נסיבתית אלא אם ממצא זה מתחייב הגיונית מהנסיבה שהוכחה כמסקנה אחת ויחידה.

31.המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח את השמדת הצוואה במאזן ההסתברותי במשפט אזרחי.

32.המילה "בוטלה" על טופס המשיכה אינה מתייחסת בהכרח לביטול הצוואה אלא לביטול ההפקדה. הודעת הבטלות הנטענת לא הייתה מפורשת ולא משקפת גמירות דעת של המנוח.

33.המערער פירט בתצהירו את הקשר הקרוב שלו ושל אביו ז"ל עם המנוח .

טענות המשיבים 6-10 –

34.פסק-הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים והתרשמות ישירה מעדים וראיות. המערער לא הצביע על טעות משפטית שנפלה בפסק-הדין, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור.

35.המשיבים עמדו בנטל להוכיח את התנגדותם, כאשר מעדויות הצדדים ועדות המערער עצמו ניתן להגיע למסקנה אחת לפיה צוואת המנוח בוטלה/הושמדה.

הכרעה –

כידוע, הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית. התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. כך למשל, כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר (ראה - ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב [פורסם בנבו] (15.1.2004)).

המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות.

פסק-דינו של בית המשפט קמא מפורט ומנומק היטב ולא מצאנו בו טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

למעשה, ניתן לסכם הדברים כדלקמן:

א. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין;

ב. הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו;

ג. אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

לפני סיום – מצאנו להבהיר את המובן מאליו; שעה שבית משפט קמא ערך בירור מקיף וממצה בשאלה האם ביקש המנוח לבטל את צוואתו, והגיע למסקנה לפיה הוא ביטלה על דרך השמדתה, הרי שמסקנה זו כוחה יפה הן כלפי המשיבים שהתנגדו לקיום הצוואה, התייצבו לדיונים והגישו תצהירי עדות ראשית ובהמשך סיכומים, והן כלפי משיבים שלא הקפידו על קיום החלטות בית משפט קמא וזנחו לכאורה את התנגדותם. כך הוא בכלל בתובענות לפסק-דין הצהרתי, וכך בפרט במשפטי צוואות העוסקים בתוקפן של אלה, בגדרם מתחקים אחר רצון המוריש, שאינו ניתן לחלוקה. כאמור, במקרה דנן קם וניצב רצונו החד והברור של המנוח לפיו ביקש לבטל את צוואתו ועל כן השמידה.

אשר על כן, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 12,000 ₪.

מתוך העירבון שהפקיד המערער תעביר המזכירות לידי ב"כ המשיב את הסכום של 12,000 ₪ בגין ההוצאות שפסקנו לטובת המשיבים ולסילוקם.

מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ג, 10 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.