בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פלונים

תביעת בנק נגד שני ערבים, אשת החייב העיקרי ואביה - האחת ערבה לכל חוב של החייב העיקרי ללא הגבלה בסכום, והשני ערב ערבות יחיד לאבטחת חוב ספציפי.

רקע עובדתי

1.בסניף חדרה של התובע (להלן: הבנק) נוהל חשבונו של נתבע מס' 1 (להלן: החייב העיקרי או נ'), אשר נפתח בחודש ינואר 2018 ומספרו XXXXXX (להלן: החשבון או חשבון העו"ש). בסמוך לפתיחת החשבון, ביום 5.2.2018, חתמה הנתבעת מס' 2 (להלן: ד'), אז רעייתו של נ', על "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום", וכן על "דף מידע לערב - ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום", בו נכתב בסעיף "חוק קיים" כי הבנק נתן לנ' אשראי בסך 20,000 ₪ והלוואה בסך 200,000 ₪ (להלן: דף מידע לד').

ביום 6.2.2018 חתם נ' על "בקשה לקבלת הלוואה" בסך 200,000 ₪ (אשר תוחזר ב-60 תשלומים חודשיים החל מיום 1.4.2018). בטופס הבקשה נכתב כי מס' חשבון העו"ש הינו XXXXXX, מס' חשבון התמורה הוא XXXXXX ומספר חשבון ההלוואה הוא XXXXXX.

באותו יום נתבע מס' 3 (להלן: ג'), שהינו אביה של ד', חתם על "כתב ערבות לאבטחת חוב ספציפי", בו סעיף "החוב הנערב" נותר פתוח וללא ציון סכום החוב, ועל "דף מידע לערב/ממשכן נכס/ים כערובה לאבטחת חוב של צד ג'" (להלן: דף מידע לג').

2.בסוף אותו חודש, בפברואר 2018, פתח הבנק חשבון נוסף - חשבון XXXXXX על-שם חברת א' את ליאור נדל"ן בע"מ (להלן: חשבון החברה והחברה, לפי העניין), ובו מורשי החתימה היו נ' ואוז ליאור. הם אף ערבו כלפי הבנק לכל חוב של החברה.

3.דפי חשבון העו"ש של נ' מציגים את התמונה הבאה: סכום ההלוואה בסך 200,000 ₪ הופקד לחשבון ביום 6.2.2018 והיווה את הפעולה הראשונה שבוצעה בו מאז פתיחתו. תוך שלושה שבועות נמשכו מהחשבון 213,125 ₪, על-פי הפירוט הבא: עוד ביום 6.2.2018 הועברו מהחשבון 100,000 ₪ "לנ' א' בסניף 7-647". שאר הסכומים הועברו ליואב קובי (15,100 ₪), לפורלנדו השקעות (38,025 ₪), לדפוס המעלות (5,000 ₪) ו"לא' נ' בסניף 2-636" (55,000 ₪), באופן שביום 29.2.2018 כבר עמד החשבון ביתרת חובה של 15,644 ₪.

ביום 1.4.2018, הוא המועד של ההחזר הראשון מתוך 60 החזרי ההלוואה, חויב החשבון בסך 3,291 ₪ בגין פירעון הלוואה, וביום 5.4.2018 חויב החשבון בסך 1,846 ₪ בגין פירעון הלוואה. באותו חודש זוכה החשבון בסך כולל של 6,000 ₪ בגין העברות מחשבון אחר של נ'.

בחודש מאי 2018 שוב חויב החשבון בשני סכומים בגין פירעון ההלוואה - סך 1,028 ₪ ביום 2.5.2018 וסך 3,299 ₪ ביום 7.5.2018. לא בוצעו זיכויים כלשהם, ובסוף החודש יתרת החובה עמדה על סך 20,188 ₪.

ביום 4.6.2018 חויב החשבון בסך 4,340 ₪ בגין פירעון הלוואה וזוכה ביום 10.6.2018 בסך 6,000 ₪ בגין הפקדת שיק.

בחודש יולי חויב החשבון בשני סכומים בגין פירעון הלוואה - סך 778 ₪ ביום 2.7.2018 וסך 3,519 ₪ ביום 9.7.2018. יתרת החובה גדלה לסך 23,525 ₪.

4.ביום 9.7.2018 חתמו נ' ואוז ליאור, כמורשי חתימה בחשבון החברה, על "בקשה לקבלת הלוואה" בסך 100,000 ₪ (אשר תוחזר ב-60 תשלומים חודשיים החל מיום 30.8.2018). בטופס הבקשה נכתב כי מס' חשבון העו"ש הינו XXXXXX (חשבון החברה -א"ג) , מס' חשבון התמורה הוא 062-300113 ומספר חשבון ההלוואה הוא 155-186892. הם אף חתמו על לוח סילוקין, בו פורטו סכומי ההחזר החודשיים של ההלוואה שניתנה לחברה. באותו יום זוכה חשבון החברה בסכום ההלוואה.

5.ובחזרה לחשבון העו"ש: ביום 16.8.2018 הופקד בחשבון סך 8,000 ₪ במזומן וביום 17.8.2018 חויב החשבון בסך 4,300 ₪ בגין פירעון הלוואה.

ביום 12.9.2018 הופקד בחשבון סך 4,400 ₪ במזומן וביום 13.9.2018 חויב החשבון בסך 4,173 ₪ בגין פירעון הלוואה.

ביום 31.10.2018 הופקד בחשבון סך 9,200 ₪ במזומן והוא חויב בסך 4,307 ₪ בגין פירעון הלוואה.

ביום 2.11.2018 חויב החשבון בסך 4,219 ₪ בגין פירעון הלוואה ולא בוצעו בו זיכויים כלל. יתרת החובה בסוף אותו חודש עמדה על 19,890 ₪.

ביום 3.12.2018 חויב החשבון בסך 109 ₪ בלבד ולא בוצעו זיכויים.

6.ביום 25.12.2018 שיגר עורך-דין יוסף אלברק, מכתב בשמו של ג' אל מנהל סניף חדרה של הבנק, וכותרתו: "ביטול ערבות להלוואה - א' נ'", ובו נכתב:

"מרשי ... ערב להלוואה שנלקחה על ידי חתנו א' נ' ... במועדו בסכום של 200,000 ₪. הסכום נועד להפקדה בחשבונה של חברת א' וליאור נדל"ן בסניפכם, ואף הופקד בחשבון, והחזרי ההלוואה נתנו מחשבון החברה. בימים אלו התברר למרשי כי בעצה אחת עמכם, ועל דעתכם, חדל החייב לפרוע לכם את ההחזר החודשי, וכבודכם אינו גובה את ההחזר החודשי מחשבונה של חברת א' את ליאור נדל"ן בע"מ, ואף נמנע מלפעול כנגד החייב והחברה בטענה שקרית שמענו של החייב אינו בידיעתכם. ידוע למרשי כי כנגד ההלוואה הסכום מצוי בבנק.

מרשי מודיע בזאת על ביטולה של ערבותו להלוואה".

7.המשך ההתנהלות הכספית נלמד מדפי החשבון. ביום 15.1.2019 זוכה חשבונו של החייב העיקרי בשני סכומים - 2,973 ₪ ו-6,500 ₪ וחויב בסך 8,435 ₪ בגין פירעון הלוואה.

ביום 20.2.2019 הופקד בחשבון שיק בסך 14,000 ₪ ובוצעה העברה (חיוב) בסך 6,000 ₪ לחשבון החברה. ביום 21.2.2019 חויב החשבון בסך 3,942 ₪ בגין פירעון הלוואה.

בחודש מרץ 2019 לא הופקדו כספים בחשבון, וביום 3.3.2019 הוא חויב בסך 4,013 ₪ בגין פירעון הלוואה.

ביום 8.4.2019 הופקד בחשבון שיק בסך 25,000 ₪ ובוצעה העברה לחשבון החברה בסך 18,200 ₪. במועד זה חויב החשבון בסך 4,195 ₪ בגין פירעון הלוואה.

בחודש מאי 2019 לא הופקדו כספים, וביום 2.5.2019 החשבון חויב בסך 1,796 ₪ בגין פירעון הלוואה.

בחודש יוני 2019 לא הופקדו כספים והחשבון לא חויב בגין פירעון ההלוואה. בסוף אותו חודש עמדה יתרת החובה על סך 20,936 ₪.

8.ביום 23.6.2019 שלח בא-כוח הבנק, עורך-דין אסף ערן, מכתבים לערבים ד' וג'. בסעיף 1 של המכתב אל ג' נכתב ש"יתרת החוב לשולחי בחשבון 16808 הסתכמה נכון ליום 20.6.2019 בסכום כולל של 177,090 ₪", ובסעיף 2.1 נכתב שחובו של ג' מכוח ערבותו הינו "בהלוואה מספר XXXXXX יתרה 157,062 ₪" .. ואשר בגינה מצטבר פיגור בסך של 16,599 ₪". עוד נכתב כי "ככל שלא יוסדרו על (כך במקור - א"ג) הפיגורים כאמור בסעיפים 2.1 תוך 21 ימי עסקים ... יועמד מלוא החוב האמור לעיל, לרבות יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לפרעון מיידי ..".

בסעיף 2 של המכתב אל ד' צוין שיתרת החוב הינה 177,090 ₪ - מתוכה יתרת עו"ש בסך 20,027 ₪ ובהלוואה יתרה של 157,062 ₪ בגינה הצטבר פיגור בסך 16,599 ₪. עוד נכתב כי "ככל שלא יוסדרו על (כך במקור - א"ג) הפיגורים כאמור בסעיפים 2.1 תוך 21 ימי עסקים ... יועמד מלוא החוב האמור לעיל, לרבות יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לפרעון מיידי ..".

על השאלה אם מכתבים אלו הגיעו לתעודתם אעמוד בהמשך.

9.בחודשים יולי ואוגוסט 2019 לא חויב החשבון בגין פירעון ההלוואה. ביום 15.8.2019 עמדה יתרת החובה על סך 21,511 ₪.

כתבי הטענות

10.ביום 27.8.2019 הוגשה התביעה הנוכחית כתביעה בסדר דין מקוצר, לה צורפו דפי החשבון בחודשים פברואר - אוגוסט 2019 ודף "פירוט הלוואה" מיום 18.8.2019, בו נכתב חשבון ההלוואה XXXXXX עומד על סך 158,834 ₪ ויתרת החוב בחשבון עו"ש XXXXXX הינה בסך 21,511 ₪. מכוח ערבותם ג' וד' נתבעו לשלם את היתרה בחשבון ההלוואה, ובנוסף - ד' נתבעה לשלם את יתרת החובה בחשבון העו"ש.

11.טענות ההגנה של ד' וג' - כפי שבאו לביטוי בתצהירים שתמכו בבקשת הרשות להתגונן (שני תצהירי ד' שהוגשו ביום 4.5.2020 וביום 21.6.2020 ותצהיר ג' מיום 2.10.2019), ונותחו בהחלטת הרשמת הבכירה (כתוארה אז) שקדי שץ מיום 31.8.2020, שד' בבקשת הרשות להתגונן, ובהחלטת השופט גריל מיום 28.10.2020 ברע"א (מחוזי חי') 35564-09-20, שדן בבקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 31.8.2020 - הינן כדלקמן:

(1)במעמד החתמת ד' וג' על כתבי הערבות לא מסר להם הבנק את מלוא המידע הרלבנטי. בעוד שהפקידה מיטל (להלן: הפקידה מיטל) הסבירה להם כי כספי ההלוואה לחייב העיקרי נועדו ליצור בחשבון העו"ש הון עצמי שישמש כבטוחה לאשראי שיינתן לחברה בחשבון החברה, הרי בפועל הועברו כספי ההלוואה, בסמוך לנתינתה, לצדדים שלישיים ולא נותרו כהון עצמי בחשבון העו"ש. ג' חתם על הערבות, בידיעה שהוא הערב היחיד, ועל מנת שלא לגרום לבתו ד' לערוב אף היא לחובות נ'. ד' חתמה על הערבות, בידיעה שהערב הנוסף יהיה אוז ליאור, שותפו של נ' בחברה. לא נאמר לה על כוונת הבנק ליתן לחייב העיקרי הלוואה בסך 200,000 ₪, וכל שידעה הוא שלחשבון תינתן מסגרת אשראי של 20,000 ₪;

(2)הבנק לא הודיע על כוונתו להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי בגין פיגורים בהחזרים, ובכך מנע מהערבים את האפשרות לסלק את חוב הפיגורים בלבד;

(3)ערבותו של ג' בטלה, לאור הודעת בא-כוחו מיום 25.12.2018;

(4)בחשבון העו"ש לא הייתה אמורה להיווצר יתרת חובה. הבנק איפשר העברות כספים מחשבון העו"ש לחשבון החברה, ובכך תרם להיווצרות חוב בחשבון העו"ש.

אפנה כעת לדון בטענות ההגנה.

נסיבות החתמת ד' על כתב הערבות

12.הפקידה מיטל, אשר החתימה את ד' על כתב הערבות ביום 5.2.2018, העידה שבאותו מעמד, בו נכח אדם שהתלווה אל ד' ("לא זוכרת מי המלווה ... הוא אמר לי שהוא מתווך"), היא הסבירה לד' כי מלבדה יהיה ערב נוסף, והוא אביה ג'. "דיברנו על זה שברגע שאבא שלה מגיע מועמדת הלוואה". כשנשאלה מדוע בסעיף 1ג' בדף המידע לד' (בו הודפס: "לחיוב הנערב בערבותך .... ערבים") לא מולא, השיבה: "הדפים לא מולאו כפי שצריך", וכשנשאלה מדוע בכתב הערבות נכתב "1" בסעיף "מס' ערבים", השיבה: "היא חתומה כערבה רגילה ... ויש עוד ערב שהוא יחיד, שזה שני סוגים שונים של מסמכים ... לכן היא רשומה כ-1 ..... היא ערבה לכל החוב, הוא ערב ספציפי להלוואה". מיטל השיבה בחיוב כשנשאלה אם הסבירה לד' באילו תנאים הבנק אישר את מתן ההלוואה לחייב העיקרי. לדבריה, "בבקשת האשראי נכתב שמהות ההלוואה היא 100,000 שקלים לצורך חבות במרכנתיל פלוס 100,000 שקלים לצורך עסק חדש שהוא מקים, של תיווך". עוד אמרה:

"ב-5.2 עמד אשראי רק של 20,000 ₪ שזה בעצם מסגרת האשראי. היא הגיעה יום קודם למעמד ההלוואה כדי לחתום על כל החוב. היא ידעה שהולכת להיות הלוואה בסך 200,000 ₪. זה גם כתוב במסמכים שהולכת להיות הלוואה בסך 200,000 ₪".

קיום מסגרת אשראי בסך 20,000 ₪ ומתן הלוואה בסך 200,000 ₪ צוינו מפורשות בטופס דף מידע לד', אשר על קבלתו חתמה ד' בפני מיטל ביום 5.2.2008.

כשנשאלה אם היא מסרה לד' העתקים של כתב הערבות ושל דף המידע לד', השיבה מיטל: "אני לא זוכרת את המקרה הספציפי. אני בדרך כלל נוהגת לצלם ולתת ללקוחות שלי את המסמכים עליהם הם חתמו".

13.בישיבה ביום 15.7.2021 (במסגרת דיון בבקשה לביטול עיקול בפני השופטת זכריה) העידה ד' בחקירתה הנגדית כי החייב העיקרי, לו הייתה נשואה שבע שנים, "ביקש ממני שאגיע לבנק לחתום לו ... שאני אחתום לו על המסמכים בשביל שהוא והשותף שלו יוכלו לפתוח עסק שלהם ועם הכסף הם יקנו זיכיון של העסק". היא טענה כי חתמה על כתב הערבות "כי הם אמרו לי שמדובר רק על 20,000 ₪". בעוד שבאותה ישיבה היא העידה כי אמה התלוותה אליה לפגישה עם הפקידה מיטל, הרי בחקירה הנגדית בישיבת ההוכחות ביום 11.9.2022 היא אמרה: "אני בפעם הראשונה הגעתי עם בעלי דאז לבנק", "בפעם הראשונה הגעתי עם התינוק שלי... ובעלי, וישבנו מול מיטל, ובפעם השנייה הגעתי לבד". היא אישרה כי קראה את כותרת כתב הערבות ("כתב ערבות מתמדת ל'כל חוב' שאינה מוגבלת בסכום"), והוסיפה: "שאלתי אותה (את הפקידה מיטל – א"ג) במה מדובר והיא אמרה לי שמדובר ב-20,000, אני חותמת על מסגרת אשראי", "היא אמרה לי שיש הגבלה, זה 20,000", "כשחתמתי על הערבות לא ידעתי שהיא אמורה להיות הלוואה". כשנשאלה כיצד דבריה עולים בקנה אחד עם ידיעתה שהכסף שהבנק ייתן לחייב העיקרי מיועד לרכישת זיכיון, ענתה ד': "אני לא הסקתי שהערבות שלי היא 20,000. אני הסקתי שאני חותמת על משהו ספציפי שהוא צריך, מסגרת אשראי". על אף שבסעיף 8 לתצהירה מיום 11.9.2022 (נ/1) כתבה ד': "ההלוואה ניתנה לבעלי ... על מנת שיהיה בחשבון למטרת הון עצמי ... ישמש בטוחה לאשראי שיעמיד הבנק לחברה שתקום, על מנת לאפשר לחברה רכישת זיכיון ... זה מה שהוצג לי ע"י גרושי וע"י פקידת הבנק", בחקירה הנגדית היא אמרה: "לא ידעתי שיש אז הלוואה". ד' אף טענה שהפקידה מיטל אמרה לה "גם אם יהיה 20 (אלף - א"ג) זה מתחלק חצי חצי (עם ערב נוסף - א"ג)", דהיינו - שערבותה משתרעת על 10,000 ₪ בלבד. בעוד שבסעיף 9 לתצהירה (נ/1) כתבה ד' "... הבנתי שרק אני אמורה לחתום וערב נוסף יהיה השותף", הרי בחקירתה הנגדית אמרה ששני הערבים הם "אני ואשתו של ליאור (אוז - א"ג)". עוד טענה כי אינה זוכרת אם בעמוד השני של דף המידע לד' היה רשומה ההלוואה בסך 200,000 ₪. לטענתה, "מהפעם הראשונה שחתמתי לא יצאתי עם שום מסמך".

14.אני דוחה את גרסתה של ד' לגבי נסיבות חתימתה על כתב הערבות. למעשה מדובר בגרסאות משתנות, שאינן מתיישבות זו עם זו ובחלקן אינן הגיוניות. היא נמנעה מלזמן לתמיכה בגרסתה את החייב העיקרי, אשר - על-פי דבריה בחקירה הנגדית - נכח עמה בבנק במעמד חתימתה על כתב הערבות. הטענה כי פקידת בנק לא בהכרח תזכור את כל שהתרחש בעת שהחתימה לקוחה מסוימת, אחת מני רבים, על מסמך בנקאי, בעוד שהלקוחה תזכור במדויק את האירוע, הינה טענה תיאורטית יפה, אולם אין היא יכולה לשמש טענת הגנה, בהיעדר ביסוס ובניגוד למסמכים כתובים. אף אם ד' לא קראה את כל "האותיות הקטנות" שבכתב הערבות, יש להניח (או ניתן לצפות) שקראה את הכותרת של המסמך: "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום". אם היא חתמה על כתב הערבות ועל דף מידע לד' מבלי לקרוא, תוך הסתמכות על אמירות בסגנון "יהיה בסדר" שנאמרו לה על-ידי הפקידה מיטל, אין לה אלא להלין על עצמה. ד' לא ערבה לצד שלישי שאין לה עמו קשר. היא ערבה לחובות בעלה דאז, שביקש ממנה לערוב ושעל-פי עדותה הוא נלווה אליה לסניף הבנק במעמד החתימה. היא אמורה הייתה להבין כי השאלה אם "יהיה בסדר" או "לא יהיה בסדר" אינה תלויה בפקידה מיטל, אלא בהתנהלות הכספית של בעלה א'. בדף מידע לד' נכתב מפורשות כי "נתנו/תנתנה הלוואות בסכום כולל של 200,000 ₪". אין תמיכה לטענה כי סעיף זה מולא רק אחרי שד' חתמה בתחתית הדף. הטענה אף מנוגדת לאמור בתצהירה של ד', לפיו היא ידעה על מתן הלוואה, אף כי טענה שהיא נועדה לשמש בטוחה לאשראי שיינתן לחברה.

נסיבות החתמת ג' על כתב הערבות

15. הפקידה מיטל החתימה אף את ג' ביום 6.2.2018 על כתב הערבות. היא העידה כי החייב העיקרי נכח אף הוא במעמד החתימה, והודתה כי "המסמכים לא מולאו כמו שצריך מהבחינה הזו". עוד אמרה בעדותה הראשית:

"ניסיתי ככל יכולתי להסביר לו את משמעות הערבות, כל הזמן הוא אמר שהכל בסדר ושהוא סומך מאוד על א', ושהוא ממהר ... והוא פשוט קם, חתם והלך".

16.ג' כתב בתצהירו (נ/3) כי בעת שחתם על כתב הערבות אמרה לו הפקידה מיטל כי החייב העיקרי ביקש להקים חברה עם שותפו ליאור, וכי הלוואה מהבנק ניתנה לחייב העיקרי על מנת שתהווה הון עצמי שישמש בטוחה לאשראי שיעמיד הבנק לחברה. לטענתו, "זוהי הסיבה להסכמתי לערוב לחתני". בחקירה הנגדית הוא טען כי "ההעברות בוצעו בניגוד למטרת ההלוואה". הוא אף ציין כי א' ביקש ממנו לחתום על כתב הערבות, וכי נכח במעמד החתימה: "הוא היה בסניף לידה (ליד הפקידה מיטל – א"ג), שניהם המתינו לי", "חתני דאז היה עם הפקידה, הסבירו לי את מטרת ההלוואה ... חתמתי על מסמכים, לא קיבלתי העתקים והלכתי", "מטרת ההלוואה הייתה העמדת ההלוואה בחשבון הפרטי על מנת שהכספים בחשבון הפרטי ישמשו כערובה לחשבון הבנק של החברה", "ודאי שידעתי על 200,000". עוד אמר:

"ישבתי שם קצת יותר מדקה וחצי ... קיבלתי הסברים, שאלתי שאלות ... זה מה ששאלתי וזה התשובות שקיבלתי שם. חלקן על ידי א' וחלקן על ידי הפקידה, שניהם יושבים מולי יחדיו".

"הפקידה ציינה את העניין שהכסף יישאר בחשבון, וישמש כבטוחה לפעילות החברה. זה תשובות של הפקידה, זה לא תשובות של חתני דאז".

17.כאמור לעיל, ד' העידה שהיא חתמה על כתב הערבות בנוכחות א', החייב העיקרי, וסיפקה גרסאות שונות לגבי ההסברים שקיבלה מפקידת הבנק באותו מעמד. אביה של ד', ג', שחתם על כתב הערבות יממה לאחר שד' חתמה כערבה, העיד אף הוא שא' נכח במעמד חתימתו. הוא נמנע מלזמן את א' להעיד על מנת לחזק את גרסתו. גרסתו, בנוגע להסברי הפקידה מיטל אודות מטרת ההלוואה, נותרה עדות יחידה שמנוגדת למסמך בכתב ולעדותה של הפקידה מיטל. כאשר מצד אחד עומדת גרסתו של ג', ומהצד השני – גרסת הפקידה מיטל, תוכנם של כתב הערבות ודף המידע לג', והימנעות מזימון א' למתן עדות, הרי התוצאה המשפטית הינה דחיית גרסתו של ג' בכל הנוגע לנסיבות יצירת ערבותו ודחיית טענתו לפיה הבנק עשה שימוש בכספי ההלוואה בניגוד ל"מטרת ההלוואה".

הודעת ג' על ביטול ערבותו

18.הפקידה מיטל אישרה בעדותה הראשית כי מכתבו של עורך-דינו של ג', ובו ההודעה על ביטול ערבותו, התקבלה בבנק בחודש דצמבר 2018, אך בחקירתה הנגדית ציינה שהמכתב לא הגיע אליה.

19.על אף שבהודעת הביטול נומק ביטול הערבות באי פירעון ההלוואה על-ידי החייב העיקרי, הרי בחקירה הנגדית, כשנשאל ג' מדוע נשלחה הודעת הביטול במועד בו נשלחה, הוא השיב: "החייב נתפס בבגידה והחלטתי שאבא שלו צריך לערוב לו, לא אני", "לא משהו כספי".

20.הבנק, שאישר (בדברי הפקידה מיטל) כי הודעת הביטול מיום 25.12.2018 הגיעה אליו, לא השיב להודעה. הטענה שבהודעת הביטול, לפיה א' חדל מלפרוע את ההחזר החודשי של ההלוואה, אינה מופרכת. מתיאור הפעילות בדפי חשבון העו"ש ראינו שבחודשים נובמבר ודצמבר 2018 לא קיימים זיכויים. באופן מפתיע, בחודש דצמבר 2018, בניגוד לחודשים הקודמים, הבנק לא חייב את חשבון העו"ש בסכום כלשהו בגין פירעון הלוואה.

21.זה המקום לציין שההתנהלות הכספית בכל הנוגע להלוואה נותרה עלומה. הבנק לא הציג את דפי חשבון התמורה של ההלוואה (XXXXXX) ושל חשבון ההלוואה (135-174487). לא הוצג לוח סילוקין של ההלוואה, אשר אמור להימסר ללווה במעמד כריתת ההלוואה. חיובים בגין פירעון ההלוואה נעשו בחשבון העו"ש, שבו "נמהלו" פעולות כספיות שאינן קשורות להלוואה. באופן תמוה, אין רציפות ועקביות בחיובים בגין פירעון ההלוואה. כמתואר לעיל, קיימים חודשים בהן כלל לא מופיעים בחשבון חיובים בגין פירעון ההלוואה. במצב דברים זה, אין לדעת על מה מבוסס הסכום של 16,599 ₪, המוזכר במכתב בא-כוח הבנק לערבים מיום 23.6.2019 כמשקף את הפיגור בחשבון ההלוואה באותו מועד.

אינני מקבל את טענת בא-כוח הבנק, בסיכומיו בכתב, לפיה על-פי תנאי הערבות הבנק יכול ליתן לחייב העיקרי אורכות או הקלות. מתן אורכות, פטורים או הקלות בהחזרי ההלוואה, מחייב את הבנק ליתן לערבים לאותה הלוואה הודעה מפורטת על כך. הבנק והחייב העיקרי אינם רשאים להגיע להסכמות בנוגע להלוואה מאחורי גבם של הערבים.

22.למרות האמור לעיל, אינני סבור כי הודעתו החד-צדדית של ג' על הפסקת ערבותו הביאה לתוצאה משפטית של פקיעת ערבותו. כאמור לעיל, דחיתי את גרסתו לגבי מטרת ההלוואה. כפועל יוצא יש לדחות את הטענה שבהודעת הביטול, לפיה על הבנק לגבות את החזרי ההלוואה מחשבון החברה. כאמור לעיל, בחקירה הנגדית הודה ג' שהודעת הביטול לא נעשתה בגלל שיקול כספי. מדבריו עלה שאין קשר בין רצונו לבטל את ערבותו לבין הנימוקים שניתנו לכך במכתב בא-כוחו אל הבנק. בין ג' לבין הבנק נכרת חוזה, הוא הסכם הערבות. על-פי הסכם זה, אין ג' יכול להשתחרר מערבותו על-ידי הודעה חד-צדדית, כל עוד לא הפר הבנק את ההסכם וכל עוד החוב מושא הערבות עדיין קיים.

 חובת היידוע - ההלכה הפסוקה

23.האם הבנק הודיע לערבים על הצטברות פיגורים בהחזרי ההלוואה בטרם העמיד לפירעון מיידי את יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת? בטרם נכריע בשאלה זו, נזכיר בתמצות את ההלכה המשפטית.

חובת הגילוי של בנק כלפי ערב הינה נגזרת של "חובות מיוחדות" המוטלות עליו, בהיותו גוף "מעין ציבורי", ואשר שלוש העיקריות שבהן הינן חובת תום הלב, חובת הזהירות וחובת הנאמנות. הפרת חובות הזהירות והנאמנות עלולה להצביע על חוסר תום לב, כמשמעותו בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, ולפטור הערב מערבותו, באופן מלא או חלקי (ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.4.2015); ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי (פורסם בנבו, 15.12.2015) (להלן: עניין צוברי)). השופט רובינשטיין הביע דעתו, בעניין צוברי, לפיה חובות תום הלב, האמון והזהירות המצופות מבנק אינן עילות חיצוניות בלבד לחוק הערבות, אלא יש לפרש את חוק הערבות עצמו בהתאם לעקרונות אלה ולעקרונות כלליים נוספים מתחום המשפט הציבורי.

24.בשנת 1998 נכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות), אשר כלל את סעיף 22 לעניין חובת הגילוי לערב יחיד ואת סעיף 23 לעניין תוצאות אי-הגילוי. בסעיף 22 לחוק זה נקבע:

 "(א) נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, את כל הפרטים הבאים, כפי שנקבעו בחוזה שבינו לבין החייב:

(1)הסכום הנקוב בחוזה שבין הנושה לבין החייב (להלן - הקרן);

(2)שיעור הריבית השנתי, בחישוב המביא בחשבון ריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון;

(3)תקופת החיוב, סכומי הפרעון של הקרן ושל הריבית ומועדי הפרעון;

(4)היתה הריבית משתנה - שיעור הריבית בעת כריתת החוזה בהתחשב בריבית דריבית בהתאם למועד הפרעון בעת כריתת החוזה, ודרך השינוי;

(5)היות הקרן או הריבית צמודות, ובסיס ההצמדה;

(6)תוספות שנקבעו לפי סעיף 25(א)(4);

(7)שיעור ריבית בשל איחור בפרעון וכן כל תשלום שיחויב בו החייב בשל אי קיום החיוב הנערב.

(ב)נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:

(1)היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן;

(2)מספר הערבים וחלקו היחסי של הערב בחיוב;

(3)היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;

(4)שיעור הריבית כמשמעותה בסעיף 25(א)(2).

(ג)גילוי הפרטים המפורטים בסעיף קטן (א)(1), (3) ו-(4), יהא כפי שהם מעודכנים למועד כריתת חוזה הערבות.

(ד)גילוי הפרטים שבסעיף קטן (א) לגבי ערבות לחיוב עתיד לבוא, יהא כפי שהם ידועים לנושה בעת כריתת חוזה הערבות או כפי שניתן לקבוע אותם במועד האמור".

ובסעיף 23 לחוק הערבות נקבעו תוצאות אי-הגילוי:

מיום 1.6.1998

תיקון מס' 2

ס"ח תשנ"ח מס' 1637 מיום 14.11.1997 עמ' 3 (ה"ח 2443)

הוספת סעיף 22

"(א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים -

(1)בסעיף 22(א)(1) - פטור ערב יחיד מערבותו אם בעת כריתת החוזה היה פער משמעותי בין סכום הערבות לסכום ההלוואה;

(2)בסעיף 22(א)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;

(3)בסעיף 22(א)(4) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי שיעור הריבית המינימלי המקובל בחוזים מאותו סוג;

(4)בסעיף 22(א)(3), (5), (6) או (7) ובסעיף 22(ב)(2) - ימלא ערב יחיד את ערבותו לפי אומד דעתו בעת כריתת חוזה הערבות;

(5)בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) - פטור ערב יחיד מערבותו.

(ב)הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט".

25.חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות) מהווה מקור נורמטיבי נוסף לחובות בנק כלפי ערב. ברע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 15.11.2007) הודגש כי החובות המוטלות על בנק כלפי ערב מכוח חוק זה רחבות היקף יותר מאלו המוטלות עליו כלפי ערב מכוח דיני החוזים הרגילים. צוין כי איסור ההטעיה בסעיף 3 לחוק הבנקאות הוא רחב יותר מדיני ההטעיה הקבועים בחוק החוזים. אין דרישה לקשר סיבתי בין ההטעיה לבין ההתקשרות בהסכם עם הבנק, ואף לא נדרשת הטעיה בפועל, אלא קיים איסור לעשיית "דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי". בע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין (פורסם בנבו, 2.3.2011) הודגש כי על הבנק לפעול בתום לב ולא להטעות את מקבל השירות, והערב בכלל זה, ולגלות לו כל פרט בעל חשיבות לשירות הניתן, וכן לפרט את מכלול הסיכונים הכרוכים בשירות זה. נקבע שם כי הנתון בדבר גובה חוב קיים מהווה נתון מהותי, אשר חובה לגלותו. בע"א 8546/06 סולטאני נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 7.7.2008), בו דובר באב שחתם על שטרי משכנתא לטובת בנק, על מנת לסייע לבנו בניהול עסק משפחתי, נקבע כי אי-גילוי מידע לגבי חובות העבר מביא לבטלות של המשכנתא כולה, גם לגבי חובות שנוצרו לאחר יצירת המשכנתא.

האם הבנק עמד בקיום חובת היידוע ?

26.בכתב ההגנה טענו ד' וג' שהבנק לא הודיע להם כוונתו להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי בגין פיגורים בהחזרים, ובכך מנע מהם את האפשרות לסלק את חוב הפיגורים בלבד.

27.הפקידה מיטל העידה כי כאשר החייב העיקרי לא עמד בהתחייבויותיו לבנק "נשלחו לו ולערבים מכתבי התרעה". בחקירה הנגדית היא הוסיפה: "בדרך כלל המערכת שולחת אוטומטית, ייתכן ואתם לא קיבלתם", "זה לא אנחנו שולחים, זה נשלח אוטומטית ברגע שיש חריגה". אולם מכתבי התרעה מטעם הבנק לא הוצגו כלל כראיות.

לכתב התביעה ולתיק המוצגים של הבנק צורפו אך ורק מכתבי בא-כוח הבנק מיום 25.6.2019 לד' ולג' ובהם דרישה לסילוק פיגור בסך 16,599 ₪ תוך 21 ימים, בטרם העמדת מלוא החוב לפירעון מיידי. לכתב התביעה צורפו שני אישורי מסירה של מכתב זה לד' ולג' - לגבי כל אחד משניהם צוין כי בוצעו "שלוש הדבקות", מאחר ו"לא היה איש בבית".

28.ד' וג' הכחישו קבלת מכתבי בא-כוח הבנק מיום 25.6.2019 וכפרו באמיתות אישורי המסירה של "שלוש הדבקות". ג' כתב בסעיף 30 לתצהירו: "אישורי המסירה של מכתב בנדון מחודש 7/19 פשוט שקריים - שהשליח באופן מוזר ומפתיע מעולם לא מצא מישהו מאיתנו בית, שלא התכוון למצוא, ולא ביצע כל הדבקה שלא הודבק דבר". בחקירתו הנגדית הוא אמר: "סוכם עם הפקידה שאם יש משהו חריג היא תעדכן אותי. לא שמעתי מהבנק כלום". ואילו ד' כתבה בסעיף 23 לתצהירה ש"הבנק לא יידע אותי בזמן אמת, היינו כבר ב-12/18 - בגין כל מעשה/מחדל/שינוי שאירע בחשבון ובהתנהלות הנתבע מס' 1", ובסעיף 17 - "לא קיבלתי מהבנק כל הודעה". יוסף טוויג, הוא השליח-המוסר, שהצהיר על "שלוש הדבקות", לא זומן על-ידי הבנק למתן עדות.

29.ג' וד' הוכיחו את טענתם, לפיה מכתבי בא-כוח הבנק מיום 23.6.2019 מעולם לא הגיעו לידיהם. האסמכתא היחידה לטענת הבנק, לפיה המכתבים הומצאו להם, הינה אישורי המסירה של "שלוש הדבקות" ותצהירו של יוסף טוויג, שצורפו לכתב התביעה. עדת הבנק הפקידה מיטל לא העידה על כך, והשליח-המוסר יוסף טוויג כלל לא זומן לעדות. עדות הפקידה מיטל על מכתבי התרעה של הבנק, אשר נשלחים באופן אוטומטי כאשר יש חריגה, נותרו כאמירה כללית, לאור הודאתה כי "זה לא אנחנו שולחים", ומשלא צורפו מכתבים כאלו. משלא הוכח שעובר להגשת התביעה (נגד ד' בסך 180,345 ₪ ונגד ג' בסך 158,834 ₪) קיבלו ד' וג' מכתבים מהבנק בנוגע ליתרת הפיגורים בחשבון ההלוואה, אני קובע כי הבנק לא עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו. האפשרות שניתנה לג' ולד' במכתב בא-כוח הבנק לפרוע רק את יתרת פיגורי ההלוואה בסך 16,599 ₪ כלל לא התקיימה, משהתברר כי מכתבי בא-כוח הבנק לא הומצאו לידיהם. התוצאה המשפטית של אי-קיום חובת הגילוי והיידוע הינה בטלות הערבויות. לפיכך, דין התביעה נגד ד' וג' להידחות.

התוצאה

30.התביעה נגד נתבעים מס' 3-2 נדחית.

31.משנדחתה התביעה נגד נתבעים מס' 3-2, על התובע לשלם לשני הנתבעים יחדיו שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 15,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ג, 13 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.