בכר ואח' נ' הארגז תעשיות בע"מ ואח'

לפני תביעה בגין ליקויי בניה בסך 826,953 ₪ ותביעה שכנגד בגין אי תשלום יתרת חוב בסך 140,490 ₪.

התובעים בעלי בית המצוי ברחוב טרומפלדור מס' 4 ביהוד (להלן: הבית). 

הנתבעת היא חברת הבניה שבנתה את הבית.

טענות הצדדים:

בכתב התביעה נטען כי ביום 23.4.09 התקשרו התובעים עם חברת "אגמנס חברה קבלנית בע"מ" (להלן: אגמנס) בהסכם ביצוע, שבמסגרתו רכשו התובעים מאגמנס וילה בשטח של 160 מ"ר, בהתאם לחלוקת שטח ובעלת מאפיינים ורכיבים כמפורט בהסכם.

אגמנס התחייבה למסור לתובעים את הבית, הכולל 7 חדרים (כולל ממ"ד וכולל חדרים ביחידת דיור נפרדת), 2 חדרי מטבח ו-4 חדרי אמבטיה ושירותים, הכל על רצפת בטון. הבית בנוי מקונסטרוקציה קלה - קורות פלדה ופח טרפזי דק בגין הקורות. בין הטרפזים מילוי בטון ללא זיון כלשהו, מלבד חדר הממ"ד שבנוי בניה קשיחה מבטון.

נטען כי ההסכם כלל מפרט של חומרי הבניה, השלד, צבעים, ריצוף, קירות חוץ ופנים, רכיבי המטבח והרכבו, צבעים, צנרת וכיו"ב, והכל במחיר של 427,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

כמו כן, שילמו התובעים עבור ממ"ד, כלונסאות, חיבור חשמל לתשתית חיצונית, חיבור מים וביוב לתשתית חיצונית, טיפול בהוצאת טופס 4, טיפול בהוצאת היתרי בניה, סט מדרגות, תוספת עבור סנטריה חשמל ליחידה עצמאית, ובסך הכל 700,000 ₪ כולל מע"מ.

נטען כי מועד האספקה של הבית עמד על 90/120 יום ממועד קבלת היתר בניה, שכאמור היה אמור להיות בטיפולה של אגמנס. היתר הבניה הוצא בתאריך 24.2.11.

נטען כי מי שטיפל בפועל בהיתר הבניה היו התובעים עצמם, למרות ששילמו לצורך כך תוספת של 22,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובעים אלו שפנו והתייצבו בפני הרשויות השונות, הגישו את הבקשות, פנו לעיריה, לחברת החשמל, למטמנה, למכון התקנים וכל פעילות אחרת, שהנתבעת אמורה היתה לבצע, ויש לפצותם בסכום זה, קרי 25,520 ₪. פעולות אלו לא היו חלק מתפקידם של התובעים והם לא היו אחראים על פעולות מקצועיות כלשהן הקשורות לבניה ו/או להצבת הבית על הקרקע. הדבר נעשה על ידם משום שהנתבעת ואגמנס לא פעלו בעצמן.

נטען כי הנתבעת עבדה יחד עם אגמנס כבר בשלב התקשרותם של התובעים עם אגמנס, ובמועד כלשהו בין השנים 2009 ל-2011, הנתבעת רכשה את פעילותה של אגמנס, זכויותיה והתחייבויותיה, ובכלל זה התחייבויותיה כלפי התובעים.

נטען כי ביום 17.4.11 נחתם הסכם חדש בין הנתבעת לתובעים (להלן: ההסכם הישיר). נטען כי כמעט לא השתנה דבר בנוסח ההסכם למעט זהות הצד החותם - הנתבעת, הוסכם על תוספת של 6 מזגנים והשתנה הסכום הכולל שעלה ל-720,000 ₪ כולל מע"מ. התאריך על ההסכם נותר בעינו - 23.4.09.

ע"פ ההסכם הישיר, הבית צריך היה להימסר עד ליום 16.6.11, אולם בפועל נמסר הבית בסוף ספטמבר 2011, קרי, איחור של 3 חודשים. טופס 4 הוצא רק ביום 21.8.11. ביום 28.8.11 שילמו התובעים את דמי הבדיקה לחברת החשמל, ורק כשבועיים לאחר מכן חובר הבית בפועל לחשמל. זמן מה לאחר מכן נמסר הבית לתובעים.

נטען כי במהלך שלושה חודשי האיחור נאלצו התובעים להתגורר עם שתי בנותיהם אצל אם התובעת, בצפיפות ובחוסר נוחות. ביהמ"ש התבקש לפסוק פיצוי בגין עגמת הנפש וחוסר הנוחות שנגרמה להם בשל המסירה המאוחרת.

כמו כן, מאחר והתובעת מלמדת חוגי תפירה ועובדת מביתה, לא יכלה לעבוד מבית אמה ולכן ספגה הפסדי הכנסה במהלך שלושת חודשי האיחור בסך מוערך של 15,000 ₪.

בנוסף, התובעים משכירים יחידת דיור בביתם ובשנים 2011-2012 נהגו להשכיר בסכום של 3,300 ₪ לחודש, ולכן בשלושת חודשי האיחור הפסידו סכום של 9,450 ₪ בדמי שכירות.

נטען כי הבית נמסר עם ליקויי בניה רבים, שבעטיים פנו התובעים באופן מיידי לנתבעת, דיווחו על הליקויים וביקשו את תיקונם.

לאור כמות הליקויים ולאור המחדל בתיקונם, הזמינו התובעים דו"ח ליקויים, וביום 9.10.11 קיבלו חוו"ד של המהנדס אבי גנח (להלן: גנח) אשר מפרטת את הליקויים הרבים בבית. נטען כי חלק מהתיקונים בוצעו ע"י הנתבעת, אך מרביתם לא נעשו או לא נעשו כראוי. 

נטען כי ביום 15.1.12 הוצאה חוו"ד משלימה של גנח, שציינה את הליקויים הנותרים וקבעה כי עלות תיקונם של הליקויים עמדה בשנת 2011 על סך 119,665 ₪ כולל מע"מ, נכון ליום 9.10.11. סכום זה כשהוא משוערך ליום 10.10.18 עומד על סך 133,259 ₪.

נטען כי למרות הזמנה מפורטת, בין הליקויים השונים שהתגלו היה חסרונם של חלון ודלת בבית ואף שהבית הוצב הפוך - החלק שאמור היה לפנות דרומה, פונה צפונה.

התובעים הזמינו חוו"ד שמאית בדבר ירידת הערך לבית, וביום 7.5.12 מסר שמאי המקרקעין, אייל טיליוף (להלן: טיליוף), חוו"ד לפיה נגרמה לבית ירידת ערך בגובה של 120,000 ₪.

נטען כי במשך תקופה ארוכה לאחר כניסתם לבית המשיכו התובעים לחיות יחד עם ילדיהם ב"אתר בניה", שעה שפועלים באו לתקן בורות שנותרו פתוחים בחצר, והתובעת אף מעדה באחד הימים על אחד הבורות ונאלצה לקבל טיפול בחדר מיון ונותרה לה צלקת בפניה.

בכתב ההגנה נטען כי ביום 16.12.15 הגישו התובעים תביעה בסך 215,680 ₪ בגין ליקויי בניה. נטען כי תביעה זו הוגשה ונופחה בכוונה על מנת לשמש קלף מיקוח והפעלת לחץ אל מול הנתבעת בניסיון של התובעים להביא להפחתת יתרת חובם לנתבעת, אותה טרם שילמו לה בהתחמקויות ותירוצי שווא.

הנתבעת צירפה חוו"ד מטעמה של המהנדס יוסי דלח (להלן: דלח), שבמסגרתה הכיר בחלק מהליקויים הנטענים בסך של 16,800 ₪ לביצוע אך שלל כל טענה בדבר ירידת ערך.

נטען כי אגמנס, ביחד עם התובעים, ערכו את התכנון והתוכניות לייצור, וכן את תכניות הקונסטרוקציה והביצוע, כאשר אגמנס הייתה המחויבת לתכנון ואספקה של הבית לתובעים ולהציבו בסופו של יום על הקרקע.

נטען כי בחודש יולי 2010 התקשרה הנתבעת בהסכם עם אגמנס שבמסגרתו רכשה חלק ממצבור ההזמנות של אגמנס (להלן: הסכם הרכישה).

נטען כי ההזמנה של התובעים (וכן פרויקטים נוספים אחרים) לא נכללה במצבת הפרויקטים של הנתבעת וכי לא היתה מחויבת להם.

נטען כי אגמנס לא עמדה בהתחייבויותיה ללקוחותיה, ולכן בתאריך 17.4.11 פנו התובעים לנתבעת וביקשו להזמין אצלה את הבית של אגמנס, תוך שהם ממררים בבכי, מספרים לה על מעללי אגמנס אשר נטלה את כספם ולא סיפקה להם בית, ומתחננים לנתבעת לעזרה. כמחווה צרכנית ותוך חמלה כלפי התובעים, ניאותה הנתבעת להשלים לתובעים את הבית שמכרה ותכננה אגמנס.

נטען כי ע"פ ההסכם הישיר, הנתבעת התחייבה לספק את הבית לתובעים תוך 60 ימים מתאריך אישור התוכניות לביצוע ע"י התובעים או מתאריך קבלת ההיתרים מהרשויות, המאוחר מביניהם, וכי הבית סופק ונמסר לתובעים כבר ביום 16.6.11.

בבד בבד עם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בגין יתרת חוב של התובעים בסך של 140,490 ₪, סכום אשר נטען כי מחציתו כלל אינה שנויה במחלוקת ואושרה על ידי התובעים במסגרת כתבי בית הדין מטעמם.

בכתב הגנה לתביעה שכנגד טענו התובעים (הנתבעים שכנגד) כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה, לא השלימה כנדרש את מסירת הדירה, לא מסרה הנכס בזמן לפי סעיף 9 להסכם הישיר, ולכן אינה זכאית למלוא התשלום.

לעניין ליקויי הבניה, לנוכח המחלוקות בין הצדדים, מונה המהנדס ושמאי המקרקעין, אינג' רפאל גיל, כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: גיל).

בהחלטת המינוי התבקש גיל לבדוק את הבית ולקבוע האם קיימים ליקויים בבית, להעריך את אופן תיקונם, הערכת הזמן הסבירה לתיקון כל ליקוי, עלותו של כל תיקון, האם קיימת ירידת ערך בגין ליקויים אלה ושיעורה, וכן האם ישנו צורך במציאת דיור חלופי בעת ביצוע התיקונים ומשך הזמן הנדרש לכך.

גיל ביקר בבית ביום 10.1.17.

ביום 30.3.17 הגיש גיל חוו"ד שבה העריך את הליקויים בסך כולל של 28,750 ₪.

לאחר קבלת חו"ד גיל לתיק, בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 1.2.18, ביקשו התובעים לתקן את כתב התביעה וניתנה החלטה כי הם רשאים לתקן את כתב התביעה ואת חוו"ד גנח מטעמם, כולל פירוט בדף נפרד של הליקויים הנוספים, שע"פ הטענה נתגלו בעקבות ביקור נוסף של קבלן בבית, לצורך הצעת מחיר בעיתוי הנוכחי, וכי יסבירו מדוע לא נתגלו הליקויים בעת מתן חוו"ד הראשונית מטעמם. 

היות שכתב התביעה המתוקן שהוגש לא מילא אחר הוראות ההחלטה לעיל, כלל עילות נוספות ואף צדדים נוספים כנתבעים, התקבלה בקשת הנתבעת למחיקת כתב התביעה המתוקן וניתנה החלטה לחיוב התובעים בהוצאות, תוך שהותר לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן בשנית (בהגבלת צירוף צדדים).

בכתב התביעה המתוקן נטען כי גיל קבע בחווה"ד סכומים נמוכים באופן משמעותי מהסכומים הריאליים בשוק לתיקון הליקויים, ולפיכך נאלצו התובעים להזמין קבלן שיפוצים על מנת לאמוד את העלויות מתוך ציפיה להתמודד עם חווה"ד של גיל. כדי לקבל אומדן נכון ככל האפשר של עלות התיקונים ולתת לתובעים הצעת מחיר ריאלית, הרים קבלן השיפוצים אריחים ונעשתה עבודת תצפית על מצב הבית כולו. עקב כך גילו התובעים שביתם הולך ומתפרק, ושאם הבית לא יתוקן במהירות הוא יקרוס, וכנראה אף יביא לקריסת בית השכנים הצמוד לבית.

נטען כי הוזמן מהנדס נוסף בתחום הקונסטרוקציה, מר יובל וסרמן (להלן: וסרמן), במטרה לבחון ולחוות דעתו על מצב הבית. התגלה כי אין תכניות שלד וביסוס, דבר המהווה עבירות חמורות ועבודה בניגוד לכל תקן מקצועי. נטען כי הופרה חובתו של מהנדס השלד, מר דורון אשל (להלן: יועץ הביסוס) שלמיטב ידיעתם של התובעים הינו עובד של הנתבעת, להחזיק בתוכניות השלד והביסוס למשך 10 שנים לאחר הוצאת היתר הבניה. נטען כי התובעים שוחחו עם האדריכלית שסיפקה שירותים לנתבעת ומהשיחה עלה שכל התכניות מצויות, או אמורות להימצא, בידי הנתבעת, אולם הנתבעת הכחישה זאת וטענה שאין לה תכניות שלד וביסוס ואף לא מסמכים נוספים על אלה שהוצהרו על ידה במסגרת תצהיר גילוי מסמכים.

נטען כי וסרמן הזמין בדיקה כדי לבדוק את ביסוס הבית, שעלתה לתובעים סך של 7,956 ₪. נטען כי עלות הבדיקה היתה יכולה להיות נמוכה יותר, אילו היו תכניות קונסטרוקציה וביסוס, והתובעים נאלצו לשאת בעלות גבוהה יותר בשל היעדרן של תכניות אלה.

בנוסף, נאלצו התובעים לשלם לקבלן השיפוצים סך של 2,800 ₪ עבור העבודות שביצע כדי לאפשר את בדיקות המעבדה שהעלו כי בניגוד לדו"ח יועץ הביסוס של הנתבעת עצמה ולתקינה המחייבת, הוחדרו כלונסאות הבית רק 8-6 מטרים לתוך הקרקע (ולא 12 מטרים לעומק הקרקע כנדרש).

נטען כי בחוו"ד של יועץ הביסוס של הנתבעת עצמה, נכתב כי - "יש להעביר ליועץ הביסוס תכנית יסודות, כולל רשימת עומסים, לעיון. יש להודיע לחתום מטה על מועד תחילת עבודות הביסוס 48 שעות מראש". למיטב הבנתם של התובעים, דבר מזה לא נעשה, והבית נבנה ללא עמידה בדרישות מקצועיות אלה.

נטען כי הבית נח על קרקע חרסיתית שמנה, שעקב תפיחתה עלול הבית לסבול מתזוזות, שקיעות או התרוממות בנקודות מסויימות. משום כך יש צורך בכלונסאות ולהפריד את הרצפה מהקרקע בטכניקות שונות, שכן הדבר לא מתקיים בבית. קיימים סדקים, אשר הולכים ומתרחבים בקירותיו החיצוניים של הבית, והוא אף החל לנטות על צידו. נטען כי מה שמחזיק את הבית למעשה הוא בית השכנים הצמוד אליו. נטען כי לא ניתן היה לגלות את נזקים אלו במועד הבדיקות שערך גנח מאחר והם נזקים אשר ההולכים ומתהווים עם הזמן.

עוד נטען כי האיטום במרפסת בקומה א' בבית בוצע באופן לקוי כך שנמצאו כתמי רטיבות רבים בתקרת הגבס של המטבח בקומת הקרקע, שמקורם בדליפת מים מהמרפסת ומחדרי הרחצה בקומה א' וכי הסדקים בקירות החיצוניים רק מוסיפים לבעיית הרטיבות. חדירת המים גורמת לבעיות אסתטיות של קילופי צבע וטיח ואף לטחב, דבר העלול לגרום למחלות.

בנוסף, הבית כולו בנוי בחלקים רבים מחלקי פח וקורות פלדה, חדירת המים יוצרת חלודה ברמת הקונסטרוקציה, דבר המביא לפגיעה בחוזקן של קורות הפלדה ולבעיה ביציבות הבית, והבית אף סובל מליקויים חמורים ונסתרים הנוגעים לרצפה.

נטען כי בחוו"ד של וסרמן יש תכנית עבודה רחבה הכוללת הצבת מערכת כלונסאות חדשה, הצבת קורת קשר, פירוק הריצוף בקומת הקרקע, ניקוי המרווחים מעל פחי היציקה ויצקת רצפת בטון חדשה ורק לאחר מכן ניתן יהיה לרצף מחדש, להתאים גובה דלתות, לצבוע הקירות ולתקנם.

הערכת העלויות לתכנית העבודה של וסרמן עומדת על סך של 405,943.20 ₪ כולל מע"מ. הזמן הנדרש לביצוע הפירוקים וביצוע עבודות חיזוק שלד הבית עומד על חודשיים, ורק לאחר מכן ניתן יהיה להתחיל את עבודות הגמר להשבת הבית לקדמותו, עבודות שתארכנה כנראה עוד 4 חודשים, סך הכל 6 חודשים. במהלך תקופה זו ייאלצו התובעים לשכור דירה חלופית.

נטען כי ירידת הערך שקבע טיליוף לא התייחסה לאף לא אחד מליקויי השלד והביסוס הקשים, שהתגלו לאחרונה, ולא להיפוך הצבתו של הבית. עם זאת, על מנת שלא לחזור ולקבל חוו"ד נוספת בענין ירידת הערך, ואף שהנתבעת יוצאת נשכרת מכך, נטען כי התובעים מתירים את ראש הנזק של ירידת ערך לבית על הסכום הקבוע בחווה"ד של טיליוף בסך של 120,000 ₪.

נטען כי עוגמת הנפש של התובעים במשך השנים מוערכת בסך של 50,000 ₪ ואובדן שעות העבודה, נסיעות לפגישות בנוגע לתובענה וכיוצ"ב מוערכת בסך של 5,000 ₪. בעניין הפרת ההסכם הישיר, התובעים דרשו לקבל 70,000 ₪ כמקובל בחוזים המעמידים את סכומי הפיצוי בגין הפרת חוזה על 10% מערך החוזה.

נטען כי הנתבעת עוולה בעוולת הרשלנות כאמור בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין מאחר וחברת בניה סבירה לא היתה פועלת כפי שפעלה הנתבעת. הנתבעת "חסכה" בחומרי בניה, ייתכן שחסכה בשירותיו של מהנדס שלד, ובכך הגדילה את רווחיה על חשבון בטיחותם של התובעים ובני משפחתם.

ביהמ"ש התבקש לחייב את הנתבעת בסך כולל של 826,953 ₪.

בכתב ההגנה המתוקן נטען כי התובעים לא השלימו עם חווה"ד של גיל שניתנה על סך מופחת של 28,750 ₪, והחלו לשלוח בקשות ושאלות הבהרה חוזרות ונשנות, ולאחר שכל אלו נענו, קביעותיו של גיל עדיין לא היו לרוחם. כאשר הבינו התובעים שהתביעה שכנגד עומדת להתקבל ויתרות חיובי ההוצאות עלולים להותירם ללא הסעד לו ייחלו, בחרו התובעים ליצור הטעייה מכוונת תוך העלאת טענות חדשות נגד הנתבעת, ביודעם כי בעניינים אלו אין יריבות עם הנתבעת, ושהנתבעת כלל לא התחייבה להם במסגרת החוזית המצומצמת בין הצדדים בהסכם הישיר.

מטעם התובעים הוגש תצהיר התובעת, חוו"ד גנח, חו"ד טיליוף וחו"ד וסרמן.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מר ויינר, מנהל הכספים (להלן: ויינר) וחוו"ד דלח.

כן צורפה לתצהיר הנתבעת חוו"ד נוספת של המהנדס והשמאי, אינג' דן אורמן (להלן: אורמן), לפיה אין בעיה ביציבות הבית ואין כשל ביסודות, התובעים הם אלו שביצעו עבודות חציבה שגרמו לחדירת מים בין יסודות הבית, וסה"כ עלות התיקונים בהתאם לחווה"ד של אורמן עומד על סך של 24,100 ₪ בלבד.

בהחלטה מיום 13.7.20 קבעתי כי גיל יגיש חוו"ד עדכנית בחלוף הזמן הרב שעבר מאז הגשת חוו"ד הראשונה, בהתבסס על המצב הנוכחי וחווה"ד המתוקנות מטעם הצדדים.

לאחר ביקורו השני של גיל בבית ביום 16.8.20 ולאור הטענות החדשות שהועלו בכתב התביעה המתוקן ובחוו"ד החדשה של וסרמן מטעם התובעים בנוגע ליציבות הבית, ביקש גיל כי ביהמ"ש ימנה מומחה בתחום הקונסטרוקציה. 

ביהמ"ש מינה כמומחה בתחום הקונסטרוקציה ויציבות הבית את אינג' יעקב לבני (להלן: לבני). לבני התבקש לקבוע האם קיימים ליקויים תכנוניים ו/או מבניים בבית, להעריך את אופן תיקון הליקויים, הערכת הזמן הסבירה לתיקון כל ליקוי ועלותו של כל תיקון, ולהכריע במחלוקות שבין חווה"ד של מומחי הצדדים.

לבני ערך ביקור בבית ביום 15.2.21 והגיש את חווה"ד ביום 11.3.21, שלפיה אומדן עבודות החיזוק בבית מסתכם בסך של 291,700 ₪, ואומדן עבודות הגמר מסתכם בסך של 21,400 ₪. שני הסכומים אינם כוללים מע"מ.

בהתייחס לבקשת ביהמ"ש מגיל להשלמת חווה"ד כאמור, הבהיר גיל כי היות שאינו מתעסק בתחום הקונסטרקציה ושהוגשה חוו"ד של לבני, אין צורך בהשלמת חוו"ד שלו.

במסגרת דיון ההוכחות נחקרו גיל ולבני ע"י ב"כ הצדדים.

כן נחקרו המצהירים ואורמן.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה:

א. ליקויי הבניה:

ראשית, לאור הסכמתה של הנתבעת (סעיף 46 לסיכומיה) לאחריותה לליקויי הבניה בבית, כפי שפורטו בחווה"ד של גיל (לעומת ליקויי הקונסטרוקציה שעליהם אפרט בהמשך), לרבות הסכום, אתייחס לממצאי חווה"ד, שבמסגרתה התייחס גיל לחווה"ד מטעם הצדדים: גנח וטיליוף מטעם התובעים ודלח מטעם הנתבעת.

התובעים חלקו על חלק מממצאיו של גיל וביקשו להעדיף את חווה"ד של גנח וטיליוף מטעמם.

בעניין זה, טרם אבחן את הליקויים השונים שהתגלו בבית, אתייחס למעמד המשפטי והפסיקתי של המומחה מטעם ביהמ"ש, בהתייחס לחווה"ד של גיל, וכן לחווה"ד של לבני.

ההלכה בעניין מעמדה של חווה"ד מטעם מומחה ביהמ"ש היא הלכה ברורה, מפורשת וחד משמעית אשר נסקרה בעשרות, אם לא במאות, פסקי דין, כאשר זו סוכמה היטב בת"א (מרכז) 36334-11-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (9.1.2017):

"כידוע, מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש היא פרקטיקה ידועה ומקובלת במקרים בהם מתעוררת סוגיה המצריכה ידע מקצועי שבמומחיות, אשר לגביה נזקק ביהמ"ש לכלי עזר אובייקטיבי על מנת שיוכל להגיע לפתרון יעיל וצודק של הסכסוך...

בהתאם לכך, הנטייה היא שלא לסטות מחווה"ד של מומחה מטעם ביהמ"ש בהיעדר טעות בולטת והלכה היא כי ביהמ"ש יאמץ את חווה"ד של המומחה המקצועי שהוא ממנה (..), שעה שעסקינן בעניינים מקצועיים שלביהמ"ש אין מומחיות וידע מקצועי לגביהם.

אמנם, חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש אינה כובלת את שיקול דעתו של ביהמ"ש (ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)), ואמנם, מומחה ביהמ"ש הינו ככל העדים וניתן להעמיד לבחינה את מקצועיותו ואת עמדותיו – ויחד עם זאת, בדרך כלל ביהמ"ש יאמץ את ממצאי המומחה המקצועי האובייקטיבי מטעמו וזאת בהיעדר סיבה משמעותית ובולטת שלא לעשות כן (ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה [פורסם בנבו] (23.2.2014)).

לפיכך, נקודת המוצא לדיון הינה חווה"ד המומחים מטעם ביהמ"ש, חוו"ד אשר יש להן מעמד מועדף ביחס לחווה"ד מטעם הצדדים.

להלן סיכום ממצאיו של גיל:

קומת הקרקע: באשר לחיפוי הקרמיקה במטבח, מצא גיל כי יש לבצע תיקון של גימור הרובה בחיפוי המטבח בבית, אך נושא זה אינו באחריות הנתבעת, שכן לדבריו, העבודה לא בוצעה על ידה וכך גם לגבי גימור הרובה בחיפוי הקרמיקה במטבח אשר לא בוצע ע"י הנתבעת; בבדיקת הבית מצא גיל כי יש לבצע תיקוני רובה בריצוף קומת הכניסה. אריחי הריצוף בכניסה לממ"ד שקעו והרובה נסדקה והתפוררה. בממ"ד גם נמצאו שקיעות ממשיות של אריחים. יש לפרק את הריצוף בממ"ד וליצור מפירוק הריצוף מלאי אריחים חלופיים (היות שאין בידי התובעים אריחים חלופיים) ולבצע באמצעות האריחים החלופיים תיקון של השקיעות באזור המבואה לממ"ד. את הממ"ד יש לרצף מחדש באריחים הזהים ככל שניתן לאריחים הקיימים כיום. כן, לתקן ולסגור חללים בריצוף הממ"ד; בהתייחס לקביעת גנח כי קירות הממ"ד עקומים באופן שנוצרה סטייה של הריצוף מהקו הישר באזור הכניסה לממ"ד, ערך גיל בדיקה לסטייה של קיר הממ"ד ביחס לקיר הנגדי בכניסה לממ"ד ונמדדה סטייה של 5 מ"מ, שהינה סטייה זניחה שאינה מהווה ליקוי. היות ונטען לקירות עקומים, גיל ביצע גם בדיקה לאנכיות הקיר בממ"ד ונמצאה סטייה בשיעור של 1 ס"מ, ואילו ת"י 1924, הדן במחיצות לא פריקות מלוחות גבס (מינואר 2011), מתיר סטייה מקסימאלית באנכיות חיפויים לא מעתיקים של קירות בגובה כ-2.7 מטר, בשיעור של 4.74 מ"מ. התקן החדש (מבפברואר 2014) מתיר סטייה מקסמיאלית באנכיות, בקירות בגובה כ- 2.7 מטר, בשיעור של 6.64 מ"מ. הסטייה שנמדדה גדולה מהסטייה המקסימאלית המותרת בתקן ויש לבצע תיקון באנכיות הקיר ;באשר למיקום המזגן בממ"ד, מצא גיל ליקוי בצנרת המיזוג שיוצאת דרך צינור האיוורור בממ"ד ובולטת בקיר ולא בוצעה בתוך הקיר. מדובר בליקוי שלא ניתן לתקנו היות שאסור לחצוב בקירות הממ"ד לצורך הכנסת הצנרת ולכן גיל העריך עלות תיקון תיאוטרית כולל פיצוי בשל רכיב זה; גיל מצא סימני רטיבות בהנמכת הגבס במטבח שמעליו נמצא חדר רחצה של ההורים הגובל גם בקיר חדר השינה של ההורים, ולכן קבע כי יש לפרק את הריצוף בחדר רחצה הורים, לתקן את האיטום ולרצפו מחדש. במסגרת התיקון יש לבצע בדק לצינורות המים והדלוחין ולוודא כי לא קיימת נזילה כלשהי. לאחר התיקון, וייבוש הקיר/התקרה, יש לצבוע מחדש את התקרה והקיר שנפגעו מהרטיבות ולבצע מעקב לאי חזרת הרטיבות ;גיל מצא כי יש להחליף את המפסק של הוונטה ולבצע תיקון מקומי קל בגימור הרובה בחדר שירותי האורחים; באשר לטענת גנח כי בחלונות הבית לא הותקנה הלבשה מסיימת מחוץ למסגרת החלון באופן שימנע חדירת מים אל הבית, מבדיקת גיל, יש לבצע תיקונים קלים בהיקף החלונות. לטענת התובעים עצמם לא קיימת חדירת רטיבות לחלונות הבית, למעט דרך חלון המטבח. בהמטרה של מים על חלון המטבח ע"י גיל לא נמצאה חדירת רטיבות. במידה והתובעים יוכיחו כי קיימת חדירת רטיבות דרך חלון המטבח יהיה נדרש לתקן את איטום החלון; באשר לארון החשמל יש להשלים את סימון שיוכי המעגלים החשמליים ולהשלים את הפלסטיקים החסרים לסגירת המרווחים;

יחידת הדיור בקומת הקרקע: בבדיקת גיל נמצא כי יש להשלים 4 ידיות לדלתות הארונות העליונים במטבחון אלא אם הנתבעת תוכיח כי היה נדרש לספק דלתות ללא ידיות, לבצע תיקוני רובה ברצפה, להתקין מישק הפרדה גמיש בין הריצוף לחיפוי הקירות;

מבואת המדרגות וקומה א': נמצא כי יש לבצע ליטוש וצביעה חוזרת של המדרגות בהתייחס למצבם בינואר 2012 סמוך לקבלת החזקה בבית. יש לבצע ליטוש וצביעה מחדש גם של מאחז היד של המעקה בחדר המדרגות; נמצא כי פתיחת חלון הקיפ בחדר המדרגות לאזור מהלכי המדרגות מהווה ליקוי בטחותי ומדובר בתכנון לא סביר. יש להפוך את חלון הקיפ התחתון לחלון קבוע ללא אפשרות פתיחה, ואת החלון הקבוע שמעל חלון זה להפוך לחלון מסוג גליוטינה; יש לבצע תיקון נקודתי של הרובה ליד היציאה למרפסת; גיל חלק על ממצאי גנח לפיהם ריצוף משטח המרפסת אינו ישר ומסגרת השלד עקומה והפנה לכך שבכתב התביעה נטען כי אין שיפוע במרפסת. גם דלח בחווה"ד מטעם הנתבעת מאשר שאין שיפוע במרפסת. גיל ערך ערך בדיקת שיפועים במרפסת, לא נמצא ליקוי בשיפועי הריצוף במרפסת והם מתאימים לתקן הישראלי 1553.3; גיל קבע כי יש לפצות את התובעים בגין אי התקנת נקודת בית התקע בחדר רחצה הורים כמתחייב על פי תוכנית חתומה שהציגו התובעים (מוצגת בסעיף 6 עמוד 21 לחווה"ד), אלא אם תוכיח הנתבעת כי לא לא היה נדרש להתקין בית תקע בחדר זה; עוד נמצא כי לבצע תיקון נקודתי ברובה מקלחת הילדים;

חזיתות הבית ומשטח החוץ של הבית: לטענת גנח אף אחת מחזיתות הבית אינה תואמת את תוכנית ההגשה. גיל מצא כי קיימים שינויים מהותיים בין המתואר בתוכניות הבקשה להיתר לבין הביצוע בפועל. בהסכם עם הנתבעת (סעיף ב' המוצג בעמוד 24 לחוו"ד), השגת ההיתרים הדרושים להצבת המבנים הינם באחריותו הבלעדית של המזמין, היינו התובעים. הנתבעת התחייבה לייצר את המבנים על פי המפרט והתוכניות. בחוו"ד גנח לא נטען לאי התאמה בין התוכניות לביצוע בפועל, למעט לעניין החזיתות. הטענה של גנח היא לא להתאים את הבית להיתר אלא להתאים את השרטוט למצב הקיים בפועל. על פי גיל, האחריות להגשת התוכניות היא של התובעים, ולכן תיקון תוכנית ההגשה בהתאם לביצוע בפועל גם הוא באחריות התובעים, אלא אם כן יחליט ביהמ"ש אחרת (עלות התיקון הוערכה ב-5,000 ₪ שאינו כלול באומדן העלויות שבחווה"ד).

בעניין זה, בחקירה הנגדית, חזר גיל על כך שקביעתו בדבר אחריות התובעים לתיקון היתר הבניה, התבססה על המופיע בסעיף 2ב' ההסכם הישיר. כאשר הוצגו לו ע"י ב"כ התובעים מסמכים נוספים שנחתמו בין הצדדים, שגיל אישר שגם הם עמדו בפניו בעת כתיבת חווה"ד, המייחסים לנתבעת אחריות להוצאת היתר הבניה, גיל חזר על כך כי מדובר בסוגייה משפטית אותה השאיר לפתחו של ביהמ"ש, ולכן החליט לא להכליל רכיב זה באומדן העליוית (עמ' 56, שו' 1-24). (לעניין זה אתייחס בהמשך פסק הדין במסגרת ההכרעה בדבר אחריות הנתבעת ליתר רכיבי התביעה).

התייחסות גיל לחוו"ד טיליוף בעניין ירידת ערך:

טיליוף קובע ירידת ערך בגין הליקויים הבאים:

בקומת הקרקע קירות ממ"ד נוצקו עקומים באופן כזה שלא ניתן לרצף את מבואת הכניסה אל הממ"ד בקו ישר - כאמור לעיל, לאחר בדיקת גיל בהתייחס לממצאי גנח, נמצא כי הסטיות זניחות. חוסר אנכיות חיפוי הגבס בקיר הכניסה לממ"ד - יבוצע תיקון ואין צורך בקביעת ירידת ערך בגין טענה זו.

ירידת ערך בגין תיכנון מיקום מזגן לקוי בממ"ד בקומת הקרקע - גיל הפנה לממצאי חוו"ד שם קבע פיצוי בגין רכיב זה בסך 5,000 ₪.

ירידת ערך בגין ריצוף משטח מרפסת שאינו ישר – לא נמצא כל ליקוי הדורש קביעת ירידת ערך בגינו.

טיליוף קבע ירידת ערך בגין קיר מזרחי במדרגות הפנים שבוצע בצורה לא ישרה ועם עקמומיות המהווים פגם אסטטי הבולט לעין – גיל מצא כי מדובר בטענה שלא נטענה בחוו"ד גנח. בהתאם לצילום המצורף לחוו"ד גנח, הטענה היא לקיר המערבי ולא לקיר המזרחי. הקיר בגובה של כ-4.083 מטר. לא ניתן לבצע בדיקה באמצעות מד לייזר בקיר גבוה שכזה, בעיקר כשמדובר בקיר לאורך מדרגות. גיל קבע כי על מנת לבדוק נושא זה יש לבצע מדידה מסודרת ע"י מעבדת מכון התקנים כאשר יותקן פיגום במקום המאפשר גישה. לטענת גיל, לא ברור כיצד בדק גנח טענה זו. גנח אינו מפרט בחוו"ד מהי הסטייה שנמדדה ומדוע אינה עונה על דרישות התקן.

גיל העריך את עלות כלל הליקויים שנמצאו על ידו בסך 28,750 ₪ בתוספת מע"מ. במידה והתובעים יבצעו את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים, תעלה העלות ב-30% מעלות האומדן.

בחקירתו הנגדית, השיב גיל כי יש להוסיף לסכום את מדד תשומות הבניה מאז מועד מתן חווה"ד (עמ' 66', שו' 27-30).

גיל השיב לשאלות הבהרה מטעם הצדדים.

במסגרת המענה לשאלות התובעים, השיב גיל כי משך זמן ביצוע התיקונים בבית מוערך בכ-10 ימי עבודה במידה והתיקונים יבוצעו במקביל ככל שניתן. במשך זמן ביצוע התיקונים ניתן יהיה להתגורר בבית.

בעניין טענת התובעים לחדירת מים לארונות המטבח, גיל הסביר כי במועד ביקורו נטען ע"י הצדדים כי חיפוי הקרמיקה במטבח כלל לא בוצע ע"י הנתבעת ולכן אינו קשור לנתבעת. לדברי גיל, בשל עובדה זו שינו התובעים את גרסתם וטענו שמים חודרים מחלון המטבח והתובע טען בפני גיל בעת ביקורו שהוא יכול להוכיח זאת בקלות ע"י המטרת מים באופן ישיר על החלון. גיל ביקש מהתובע להדגים לו את חדירת המים מבחוץ, וכפי שפורט בתחילת חווה"ד, בבדיקה רגילה ובלתי תקנית שכזו לא נמצאה חדירת מים למטבח. גיל הסכים עם טענת התובעים שהועלתה בשאלות ההבהרה כי קיים ת"י להמטרה, ת"י 1476.2, אך השיב כי הוא לא נדרש לבצע בדיקות ע"פ תקן זה היות שלא היתה טענה בחוו"ד גנח לחדירת מים מהחלון. גיל הוסיף כי ככל שהתובעים מעוניינים להוכיח טענתם בנושא זה ויתקבל אישורו של ביהמ"ש להוספת טענה זו, ניתן יהיה להזמין בדיקת המטרה תקנית לחלון ממכון התקנים.

באשר לשאלות הנוגעות לשקיעות בבית התובעים, גיל חזר על קביעתו בחווה"ד כי לא נמצאו שקיעות של הריצוף ברחבי הבית למעט במבואה לממ"ד ובפנים הממ"ד, וככל שקיימות שקיעות ריצוף נוספות ברחבי הבית, ככל הנראה גם באזורים אלה, ההדבקה לא בוצע כנדרש. לבקשת התובעים, גיל פרט כי עלות התיקון עבור השקיעות הנ"ל לוקחת בחשבון גם את עלות תיקון הרובה בקומת הכניסה והציג את התמחור שערך בהתאם למחירון "דקל שיפוצים ותחזוקה" מחודש דצמבר 2016 (מוצג בטבלה בסעיף 6 במענה לשאלות ההבהרה של התובעים מיום 29.10.17).

במענה לשאלת התובעים האם גיל התייעץ עם מעצב פנים טרם מתן ההמלצה לתובעים לוותר על זהות האריחים בממ"ד ולהחליפם באריחים מיתר אזורי הבית, השיב גיל כי מדובר בפתרון מקובל, במיוחד כאשר נדרש להחליף את הריצוף בחדר הממ"ד עקב השקיעות. גיל הסביר כי יש לרצף באריחים זהים ככל שניתן לריצוף הקיים כיום. אין מדובר בבית יוקרה שבו מעצב פנים קובע סטנדרט מסוים, ולכן לא נדרש להתייעץ מעצב פנים. גיל השיב כי לדעתו אין ירידת ערך עקב אובדן העיצוב האחיד בבית שכן מדובר בתיקון רגיל שנעשה במבנים רגילים כפתרון למצב שכזה.

לשאלת התובעים מדוע לא הורם הריצוף בבית ובממ"ד בפרט, השיב גיל כי לא ראה צורך לבצע פעולה הרסנית שכזו היות שהצדדים הסכימו כי בבית הריצוף הוא בהדבקה על שכבות בטון ובממ"ד התשתית היא שומשום וטיט.

לשאלת התובעים מדוע הגדיר גיל את הסטייה בקירות הממ"ד כ-"זניחה", השיב כי ת"י 789 קובע כי אין תועלת בשאיפה לדיוק מוחלט בהתאם למידות הנקובות בתכונית, שאינו מוסיף לנוחות העבודה ואיכות הבניין הגמור העשוי לייקר את הבניין ללא תועלת, ולכן התקן קובע כי ש להתיר סטייה כלשהי במידות. כמפורט בחווה"ד, בבדיקת הסטייה של קיר הממ"ד ביחס לקיר הנגדי בכניסה לממ"ד, נמדדה סטייה של 5 מ"מ בעוד אורך הקיר כ-1.2-1.3 מטר, דהיינו הסטייה היא זניחה מאוד ובשיעור של כ-0.42%.

במענה לשאלת התובעים כי יסביר מהי "עלות התיקון התאורטית כולל פיצוי" (פרק קומת הקרקע בחוו"ד סעיף 5), השיב גיל כי בבדיקה שערך נמצא כי צנרת המיזוג יוצאת דרך צינור האוורור בממ"ד ובולטת בקיר ולא בוצעה בתוך הקיר. בנוסף, השקע למזגן בוצע רחוק ממיקום המזגן. מדובר בליקוי שלא ניתן לתקנו היום, שכן אסור לחצוב בקירות הממ"ד לצורך הכנסת הצנרת. כלומר, התיקון נתון לתמחור אך אסור חוקית לבצעו. עקב עובדה זו קבע גיל כי יש לפצות את התובעים בעלות התיקון התאורטית כולל רכיב של פיצוי.

באשר לסימני הרטיבות בהנמכת הגבס במטבח וקיר חדר שינה הורים, חזר גיל על המופיע בחווה"ד והסביר כי מקור שתי הרטיבויות בחדר רחצה הורים ולאחר תיקון הרטיבות יש לצבוע מחדש את התקרה והקיר שנפגעו מהרטיבות. במידה וימצא כי הרטיבות תחזור, יהיה צורך להכניס מאתר רטיבות לאיתור המקור. גיל הוסיף כי בחוו"ד גנח לא נטען כי קיימת נזילה מהמרפסת ועל כן לא נבדקה טענה זו.

גיל הוסיף כי קיימת חוסר התאמה בין שאלות התובעים לבין חווה"ד של גנח וכתב התביעה, שכן ממענה על השאלות נראה כי התובעים רצו לתבוע משהו אחד אך תבעו באמצעות חווה"ד משהו אחר, ושלדעתו, חוסר ההתאמה ככל הנראה הוא גם זה שמביא לפער בשאלות ההבהרה.

לאור הפירוט לעיל, מצאתי כי חווה"ד ותשובותיו של גיל לשאלות ההבהרה היו מבוססות, מוצקות, ענייניות, נתמכו בתימוכין עובדתיים ומקצועיים רבים, והן מקובלות עלי, וכך גם בהתייחס לתשובות לשאלות שנשאל בחקירה הנגדית.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת בעלות תיקון ליקויים בהתאם לחווה"ד בסך 28,750 ₪ בתוספת ביצוע (ע"י קבלן צד ג') בשיעור 30%, בסך 37,375 ₪ ובתוספת מע"מ, בסך כולל של 43,729 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה ממועד מתן חווה"ד בשנת 2017.

בעניין ירידת הערך בסך 120,000 ₪ לה טוענים התובעים, לאור התייחסותו המפורטת של גיל לחווה"ד של טיולוף וקביעתו כי לא קיימת בבית ירידת ערך בגין ליקויי הבניה, למעט ירידת ערך בגין תיכנון מיקום מזגן לקוי בממ"ד בקומת הקרקע (אשר כלולה בסכום שנפסק לעיל), אני דוחה רכיב זה.

ב. ליקויי הקונסטרוקציה:

כאמור, הנתבעת לא חולקת על אחריותה לליקויי הבניה, כמי שבנתה את מבנה הבית עצמו, אלא חולקת על אחריותה לליקויי הקונסטרוקציה שנמצאו בחווה"ד של לבני, בטענה כי היא לא זו שביצעה עבודות אלו.

בטרם אכריע בשאלת האחריות, אכריע בשאלה האם בבית קיימים ליקויי קונסטרוקציה ומה היקפם.

להלן סיכום ממצאי חוו"ד לבני:

בבדיקת לבני נמצא כי עבודות הבניה בוצעו ע"פ דו"ח ביסוס של הבית הסמוך ללא הנחיות ופיקוח יועץ ביסוס; הביצוע נעשה כנראה ע"פ תוכניות של בית זהה במקום אחר, ללא תכנון של מהנדס אחראי לתכנון השלד; כנראה לא נערך כל תיעוד של עבודות הבניה ובדיקת עומק קידוח הכלונסאות ע"י המהנדס האחראי לביצוע השלד (באם היה כזה); לא נערך פיקוח צמוד מטעם מזמיני העבודה לוודא דרישות מתכנן השלד ויועץ הביסוס; הכלונסאות היו אמורים להיות באורך 12 מטר, אך מבדיקה נמצא כי הם באורך קצר מהנדרש. לא בוצעה הקשחה של הבית כדוגמת קורות מסד מבטון מזויין או קיבוע קורות הפלדה לכלונסאות לקבלת מומנטים לריסון שקיעות יחסיות שנוצרות בין הכלונסאות; לא בוצע חיבור/איטום בין רצפת הבית הטרום לרצפת המרחב המוגן, כך שחול הריצוף נשר והריצוף שקע והשתחרר בקו התפר; קורות הפלדה הנושאות חלודות, עמידותן בפני קורוזיה אינה עומדת בדרישות ת"י 1225 לקיים גבוה.

התובעים בחרו להרוס רצועת מרצף בטון בצמוד לקיר הבית, פעולה אשר גורמת להחדרת מי גשמים, ניקוז מרזבים והשקיה אל היסודות; התובעים יצקו מרצף הבטון ביציאה מהסלון במגע עם רצפת הבית כך שחגורה דקורטובית מסביב לפתח השתחררה בחלקה האנכי ונוצר סדק בינה לקיר הסלון; תיקון ליקויי הרטיבות צריך להיעשות ע"י התובעים היות שהבית נבנה בשנת 2009.

לבני התייחס למחלוקות שבין חוו"ד וסרמן לחוו"ד אורמן וקבע כי הכלונסאות קצרים ביחס למתוכנן ולדרישות ת"י 940 לאורך כלונסאות בקרקעות תופחות, 10 מטר לפחות, לכן גם מופיעים הסדקים בחזיתות; לא בוצעה הקשחה של הבית ע"י קורות מסד אשר הייתה משפרת את היציבות כפי שנדרש על פי ת"י 940. נמצאה בעיית ריצוף מעל תפר ברצפה בחיבור למרחב מוגן, נדרשת אטימת התפר וביצוע תיקון ריצוף מקומי; קיימים בחזיתות ובקירות פנים הבית סדקים בין לוחות החיפוי הדורשים תיקון של אטימה עם מסטיק; החלודה שנמצאה בקורות הפלדה נושאות הרצפה דורשות צביעתן והגנתן לעמידות בקיים גבוה כנדרש בת"י 1225.

התובעים פצעו שביל הבטון בגב הבית ע"י הריסת רצועת בטון ושתילת צמחים במרווח שנוצר אל הבית. מי גשמים ומרזבים מתנקזים במרווח אל היסודות, מצב אשר עלול להחמיר את בעית הסדיקה כתוצאה משינויי רטיבות הקרקע. השלמת השביל והרחקת המים מהבית אל החוץ תשפר את היציבות ותקטין את בעית הסדיקה שבין לוחות החיפוי שעל הקירות. לא נמצאו סדקים קונסטרוקטיביים בצד החיצוני אלא אסתטיים בלבד.

מסקנות חווה"ד:

למרות שנמצא כי עומק הביסוס לא תקין וקיים חוסר בהקשחת הבית הנדרשת וכן עומק הביסוס קטן באופן משמעותי מדרישות יועץ הביסוס, לא נמצאה בעיית יציבות הדורשת התערבות מיידית.

לבני קבע כי העבודות שנדרשות לביצוע לביסוס היציבות, בהתאם לחישובי יציבות עקרוניים שערך הן: קידוח ויציקת 8 כלונסאות בקוטר 40 ס"מ ובאורך 12 מטר מחוץ לבית לנשיאת חלקי הבית הטרומיים. את הכלונסאות יקשרו קורות פלדה שיונחו מתחת לבית ויקובעו לכלונסאות, הכל בחפירה שתבוצע מתחת לבית. השענת חלקי הבית תעשה ישירות על קורות הפלדה, ופחיות הפילוס שהונחו על הכלונסאות הקיימים, יפורקו לניטרולם. סגירת היקף המסד החפור תעשה ביציקת קורות מסד מבטון מזוין למניעת חדירת עפר אל מתחת לבית, תוך השארת פתח שירות לטיפול במערכות הביוב ודלוחין היורדות אל מתחת לרצפה.

לבני הוסיף כי פתרון וסרמן אינו נותן מענה לייצוב הבית שנשען גם על שורות הכלונסאות שבמרכז הבית ועלול ליצור בעיה של שקיעה יחסית שבין הכלונסאות החדשים לישנים.

לבני פירט בטבלה תמחור עבור כל עבודה חיזוק ועבודת גמר שנדרש לבצע (סעיף 10.1 ו-10.2 לחוו"ד לבני) וקבע כי אומדן עבודות החיזוק: עבודות הריסה, עבודות עפר, עבודות בטון ועבודות הכלונסאות, מסתכם בסך של 291,700 ₪, ואומדן עבודות הגמר הכוללות עבודות איטום, צביעה וריצוף, מסתכם בסך של 21,400 ₪. שני הסכומים אינם כוללים מע"מ.

במסגרת מענה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת, הסביר לבני כי לצורך אימות עומק הבסיס הוא הסתמך על בדיקות המעבדה המוסמכת "איזוטופ" שהוזמנה ע"י התובעים, היות שבקשתו לקבלת תוכניות הקונסטרוקציה של הבית נענתה בהתעלמות ע"י הנתבעת, וגם הקישור להורדת תוכניות של הבית, שהועבר אליו ע"י ב"כ הנתבעת, אינו מכיל את כל המידע לנושא הביסוס: תוכניות, דו"חות פיקוח עליון ובדיקות מעבדה לתקינות הכלונסאות. לדבריו, מומחה הנתבעת לא טרח להזים את תוצאות הבדיקה שהוצגה ע"י התובעים כאמור ולערוך בדיקות נוספות מטעמו, באם התנגד לתוצאות הבדיקות האלו. לבני הסביר כי אין כל סיבה לא להסתמך על תוצאות הבדיקות הסוניות של המעבדה שהינה מעבדה מאושרת כחוק.

לבני הבהיר שהסדקים המופיעים בבית הינם סדקים של בעית תפיחת קרקע בלבד והוסיף כי "אם הכלונסאות היו בעומק הנדרש סביר שלא היינו נפגשים" (סעיף 2 לתשובות לבני מיום 29.6.21). לבני חזר על כך שקורות ההקשחה נדרשות על פי התקן הישראלי לביסוס. לא נעשתה כל פעולה הנדסית לרתום את קורות הפלדה לפעולה משותפת עם הכלונסאות. הקורות הנושאות עומדות על פחיות פלדה חלודות ללא כל קיבוע לכלונסאות.

בהתייחס לטענת הנתבעת באשר לפתיחת שביל בטון ע"י התובעים וכי התובעים לא ביצעו פעולה של הרחקת מי גשמים מהמרזבים וגרמו לרטיבות ביסודות שהביאה לתזוזת הקרקע (וכי אין לכלונסאות תרומה למצב הביסוס), השיב לבני כי "הנתבעים לא טרחו כלל להנחות התובעים באשר לאופן הביצוע של עבודות הפיתוח והרחקת המים מהמבנה ולבדוק ביצועם באחריות מתכנן השלד (לא היה מתכנן!)."

במענה לשאלה האם בכלל ידוע לו כמה יסודות בוצעו בבית ומה עומק הכלונסאות, שכן לא ניתן לבצע בדיקות סוניות כאשר כל היסודות נמצאים במרכז הבית, אלא רק ניתן לבדוק בדיקות סוניות ליסודות החיצוניים, השיב לבני כי היות שלא התקבלו המסמכים שביקש מהנתבעת, הוא העריך שהמבנה מבוסס על 12 כלונסאות ושתוצאות הבדיקות הסוניות מראות עומק קטן מאוד ביחס לנדרש ע"פ דו"ח יועץ הביסוס. לבני הוסיף כי כאשר תוצאות הבדיקה של 4 כלונסאות, מתוך 4 שנבדקו, מראות עומק קטן מאוד, סביר שכל הכלונסאות בוצעו בעומק קטן מהנדרש.

במענה לשאלת הנתבעת כי למרות שלא נמצאו סדקי תפיחה/שקיעה, דבר המצביע על כך שהיסודות תקינים ללא כל כשל, ובמיוחד לאחר שהבית כבר עומד כ-10 שנים, מדוע הוא קבע שיש לבצע תיקונים דרסטיים בעלות של 292,000 ₪. לכך השיב לבני כי בניגוד לטענת הנתבעת, בבית כן נמצאו סדקי תפיחה, וגם אם אלו יתוקנו, פעולת הקרקע לא תיפסק מאחר ואין ריתום של הכלונסאות בקרקע שאינה מושפעת משינויי רטיבות של קיץ-חורף. לבני חזר על כך שהכשל בבית נובע מביסוס ליקוי ולא תיקני, אשר כל מהנדס סביר לא יאשר אותו, בהיותו בניגוד לתקן ולהנחיות יועץ הביסוס.

במענה לשאלות התובעים, השיב לבני כי ביצוע העבודות המופיעות בחווה"ד יארכו כ-4 חודשים להערכתו והתובעים יוכלו להמשיך להתגורר בבית בזמן ביצוען. בהתייחס לשאלה האם נגרמה לבית ירידת ערך בשל הליקויים שמצא, השיב לבני כי קביעת ירידת ערך אינה בתחום סמכותו היות שאינו שמאי.

גם בחקירתו ע"י ב"כ הצדדים חזר לבני על ממצאיו בחווה"ד.

במענה לשאלת ב"כ התובעים בחקירה, שהתייחס לרטיבות שנוצרה כתוצאה מפעולות חפירה שביצעו התובעים בשביל הבית (סעיף 7.8 לחווה"ד), הבהיר לבני, כי הסדקים בבניין הם תוצאה של בעיית קרקע בלבד ושכפי שציין בחווה"ד -"אם הכלונסאות היו בעומק הנדרש סביר שלא היינו נפגשים", "אני פה בגלל נושא הכלונסאות, אם לא הייתה בעיית כלונסאות לא הייתה בעיה להערכתי (עמ' 25, שו' 7-10, 17-18).

גם במענה לשאלת ב"כ הנתבעת, שניסה שוב לטעון כי אין בעיה בכלונסאות וכי יש בעיה של תפיחת קרקע כתוצאה מהרטיבות שנגרמה ע"י התובעים, שהיא האחראית על הסדקים, השיב לבני – "אם הכלונסאות היו באורך תקני אז הייתי יכול לומר את זה בוודאות אבל מאחר והכלונסאות בוצעו באורך קטן מהנדרש אז התרומה היא יכולה להיות בגלל שהכלונס קצר ואז ההשפעה היא הרבה יותר חריפה" (עמ' 37, שו' 6-12).

יודגש כי כי הנתבעת בחרה שלא להביא בדיקות מעבדה סוניות מטעמה על מנת לסתור את ממצאיו של לבני שהתבסס על על בדיקות המעבדה מטעם התובעים.

במענה לטענת ב"כ הנתבעת בחקירה כי יש הבדל בין בניה "קלה", שהיא סוג הבניה של הבית בפועל, לבין בניה קונבציונאלית, וכי ת"י 940 אינו חל על בניה קלה, הסביר לבני כי תקן 940 בהחלט חל גם בניה מסוג זה, ואם כבר המצב גרוע יותר כשמדובר בבניה קלה : "על אחת כמה וכמה המצב הוא יותר חמור ... הקרקע תופחת ויש לה כוחות הרבה יותר גדולים ממשק הבנין אז המשמעות שהכלונסאות צריכים להיות מאוד עמוקים..." (עמ' 29, שו' 7-25).

לשאלת ב"כ הנתבעת כי בדיקת 4 כלונסאות מתוך 12 אינה מעידה על כל ה-12, הבהיר לבני שדי בבדיקה של 4 כלונסאות להעיד על כולן (עמ' 34, שו' 28, עמ' 35, שו' 3).

יצויין כי אורמן מטעם הנתבעת, שהתנגד לתוצאות הבדיקות הסוניות וטען כי אין כשל ביסודות, אלא הסדקים נוצרו בשל רטיבות שנוצרה כתוצאה מחציבת התובעים בבטון שביל גב הבית, העיד ביושר בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו מתמחה בתחום הקונסטרוקציה.

כאמור, לבני התייחס לחווה"ד אורמן והסביר הוא כי היות שאורמן אינו מהנדס קונסטרוקציה, הוא אינו מבין מדוע נדרש אורך כלונסאות מינימלי של 12 מטר באדמה חרסיתית תופחת עם עומסים קטנים (סעיף 2 לתשובות הבהרה לשאלות הנתבעת) ושאורמן לא ערך בדיקות נוספות להזים את תוצאות הבדיקה שהוצגה ע"י התובעים, שאליהן התנגד.

בחקירתו הוסיף לבני כי יש להוסיף עלויות פיקוח בשיעור 7.5% מעלות העבודה בתוספת מע"מ (עמ' 23, שו' 14-16).

עיינתי בטענות הנתבעת בתצהירה וכן בנימוקים בסיכומים, ולא מצאתי טעמים של ממש לסתור את מסקנת לבני. אציין כי לגבי חלק מהכשלים שמנה לבני, כלל לא הועלתה התייחסות במסגרת תצהירי הנתבעת או בסיכומיה.

אזכיר כי מדובר בחוו"ד מקצועות בדבר כשלים מקצועיים בהקמת הבית, ובהעדר שגיאה מהותית בחווה"ד, יש לאמץ את מסקנות המומחה מטעם ביהמ"ש.

לאור כל הפירוט לעיל, ולאור חווה"ד ותשובותיו של לבני לשאלות ההבהרה ולשאלות שנשאל בחקירה הנגדית, אשר מקובלות עלי, בהיותן מבוססות ונתמכות בתימוכין עובדתיים ומקצועיים רבים, אני מאמצת את מסקנות חווה"ד של לבני שלפיהן הכלונסאות התומכות בבית לא הוצבו בעומק המתאים (באורך 8 מ' לכל היותר, לעומת הנדרש באורך 12 מ' לפחות), שהוא הגורם לבעיות היציבות והביסוס של הבית.

ג. אחריות הנתבעת לעבודות הביסוס והקונסטרוקציה ולליקויים שנמצאו:

אין מחלוקת כי ביום 17.4.11 נחתם ההסכם הישיר לאספקת הבית.

מכאן שניתן לייחס לנתבעת אחריות לליקויים שהתגלו בבית בשל המערכת החוזית בין הצדדים שעליה חלים חוק המכר (דירות), חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים תרופות). חוקים אלו מטילים על מוכר דירה שורה של מחויבויות כלפי רוכש הדירה, מחויבויות אשר הפרתן מזכה את הרוכש בתרופות שונות, לרבות פיצוי כספי.

ניתן גם להטיל אחריות על הנתבעת לליקויים שהתגלו מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש), ובפרט בגין עלוות הרשלנות, אשר מחייבת את התובעים להוכיח כי הנתבעת אכן התרשלה, כי נגרם להם נזק כתוצאה מההתרשלות וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

אקדים ואומר כי בחינת טענות הצדדים ומכלול הראיות בתיק מביאה אותי למסקנה ברורה כי ההסכם הישיר בין התובעים לבין הנתבעת, על נספחיו, מטיל על הנתבעת את מלוא האחריות לליקויי הקונסטרוקציה בבית ולהצבת הכלונסאות בעומק לא תקין.

היות שהנטל להוכחת התביעה מונח על כתפי התובעים, אפנה לראיות מטעמם.

במסגרת תצהירה, העלתה התובעת שתי טענות עיקריות לעניין אחריותה של הנתבעת:

הטענה הראשונה היא כי הצדדים חתמו על שני מסמכים ביום 17.4.11.

הראשון הוא ההסכם הישיר (נספח 3ב' לתצהיר התובעת), שע"פ התחייבה הנתבעת לספק לתובעים -

"בית + ממ"ד 160 מ"ר סה"כ ע"פ מפרט מצורף בהתאם למפרט הטכני, לתכניות ולהצעת המחיר המצורפים כנספחים א, ב, ג המהווים חלק בלתי נפרד מההסכם" (סעיף 2 להסכם הישיר).

המסמך השני, הנושא כותרת את "הסכם ביצוע" (להלן: הסכם הביצוע), (נספח 3א' לתצהיר התובעת), הוא למעשה אותה "הצעת מחיר" המצוינת בסעיף 2 לעיל בהסכם הישיר, ותחילתו הוא:

"להלן הצעת מחיר עבור: וילה 160 מ"ר כולל ממ"ד דו קומתי..."

יודגש כי הסכם הביצוע, הנושא את לוגו הנתבעת, חתום גם הוא ע"י שני הצדדים.

בחקירתה הנגדית, חזרה התובעת על גרסתה ביחס לשני ההסכמים לעיל.

התובעת העידה כי מדובר למעשה באותו הסכם ביצוע עליו חתמו התובעים קודם לכן עם אגמנס, וכי דבר לא השתנה למעט זהות הצד החותם – הנתבעת, הוספו 6 מזגנים, והסכום שהוסכם עליו, הועלה ל-720,000 ₪, ואף התאריך המקורי הושאר כפי שהיה – 23.4.09 (סעיף 9 לתצהיר, פרו' עמ' 11, שו' 22-24).

ב"כ הנתבעת עימת את התובעת עם המופיע בסעיף 12 להסכם הישיר, לפיו "הסכם זה מבטל כל הצעת מחיר, הסכמה ו/או סיכום אחר, בין הצדדים, שקדמו לחתימת הסכם זה", וטען כי ההסכם הישיר למעשה מבטל את תקפותו של הסכם הביצוע, ושהוא הפך להיות מעין הסכם מסגרת בין הצדדים אך לא היווה הסכם פורמלי בין הצדדים.

לכך השיבה התובעת כי הסכם הביצוע היה - "הסכם לכל דבר", "ההסכם עם הארגז הוא אחד לאחד ההסכם עם אגמנס, הם לא שינוי כלום חוץ מהלוגו, אפילו תאריך הם לא טרחו לשנות. פשוט העתיקו את החוזה של אגמנס (עמ' 11, שו' 17-28).

עיון בהסכם הביצוע שנחתם עם אגמנס וזה שנחתם עם הנתבעת מעלה כי מדובר במסמכים זהים, כאשר השוני ביניהם, כפי שהעידה הנתבעת בחקירתה, הוא שההסכם מול הנתבעת נושא את לוגו הנתבעת, הוספו מזגנים והמחיר הועלה בעקבות תוספת זו.

גם עיון במיקום חתימות על גבי שני המסמכים: ההסכם הישיר והסכם הביצוע, וזהות החתימות: חתימה אחת של הנתבעת וחתימת כל תובע, מעידים כי הם נחתמו באותו מועד, באופן רציף, עמוד אחר עמוד, כגרסת התובעת.

בעניין זה, הנתבעת לא ניסתה לסתור את גרסתה של התובעת, כלל לא התייחסה לעצם חתימות הצדדים על הסכם הביצוע, אלא טענה באופן כללי כי מדובר בהסכם הביצוע שנחתם בין התובעים לאגמנס, שנחתם קודם להסכם הישיר, וכי ההסכם היחיד המחייב בין הצדדים הוא ההסכם הישיר (סעיף 6 לכתב ההגנה).

עדותה של התובעת ביחס לחתימת הצדדים על שני המסמכים, לא נסתרה, לא באמצעות כתבי הטענות, ראיות או עדים מטעמה של הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובעת במלואה ביחס לשני ההסכמים, גרסה אשר לא נסתרה ולפיכך, אני קובעת כי הסכם הביצוע מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הישיר, וכל ההתחייבויות בו מחייבות את הנתבעת אל מול התובעים.

איני רואה כל סתירה בין גרסת התובעת לבין סעיף 12 הנ"ל להסכם הישיר, שכן הסכם הביצוע אינו הסכם מוקדם יותר להסכם הישיר, אלא חלק בלתי נפרד ממנו, כפי שמצוין במפורש בסעיף 2 להסכם הישיר, אשר נחתם ע"י הצדדים באותו מועד שבו נחתם ההסכם הישיר.

באשר לתאריך על גבי הסכם הביצוע - 23.4.09 (הזהה לתאריך החתימה המופיע בהסכם הביצוע עם אגמנס), בעוד שהצדדים חתמו עליו בפועל ביום 17.4.11, ביחד עם החתימה על ההסכם הישיר כאמור - לא מצאתי כי הוא סותר את עדות התובעת, והינו כנראה תוצר של אי תשומת לב, ותו לא.

הטענה השניה של התובעים היא כי כל עבודות הפיתוח והתשתית, עבודות הביסוס, וכל הפעולות הנדרשות לשם הצבת בבית במקומו בפועל, כולל הצבת הכלונסאות, וכן חיבורו של הבית לתשתיות של חשמל מים וביוב, כולן נעשו על ידי הנתבעת (סעיף 10 לתצהירה).

ע"פ הכתוב בהסכם הביצוע, התחייבה הנתבעת, כחלק מהמחיר הכולל שישולם לה עבור אספקת הבית, בסך 720,000 ₪, בין השאר, לספק לתובעים:

"סה"כ מחיר עבור 150 מ"ר: 427,500 ₪ + מע"מ

• תוספת עבור ממ"ד 10 מ"ר נטו – 68,000 ₪/65,000 סופי לאחר אישור רשויות

• תוספת עבור כלונסאות - 30,000 ₪/ 27,000 ₪ סופי לאחר דו"ח קרקע

• חיבור חשמל לתשתית חיצונית עד 20 מ"א – 7,000 ₪/6,000 ₪ סופי לאחר בדיקת שטח

• חיבור מים וביוב לתשתית חיצונית (עד 3 בריכות) – 12,000 ₪/9,000 ₪ סופי לאחר בדיקת שטח...

• תוספת עבור טיפול בהוצאת היתרי בניה – 22,000 ₪.

• מחיר עבור סט מדרגות – 12,000 ₪/15,000 ₪.

• 6 מזגנים ע"פ תוכנית.

• זמן אספקה 90/120 יום מקבלת היתר בניה.

• תוספת עבור סנטריה חשמל ליח' עצמאית – 15,000 ₪.

• המחירים אינם כוללים מע"מ.

  סה"כ מחיר כולל מע"מ – 720,000 ₪."

   

  עינינו הרואות כי הסכם הביצוע כולל במפורש את ביצוע עבודות הכלונסאות, והנתבעת גבתה מהתובעים בשל תוספת זו, סך של כ-30,000 ₪. כן כולל ההסכם תוספת בגין חיבור המים לתשתיות מים, ביוב וחשמל בסך של כ-19,000 ₪.

  גם אם הסכם הביצוע הוא אכן אותו הסכם ביצוע שנחתם עם אגמנס, כטענת הנתבעת, היות שהנתבעת בחרה להשאיר בהסכם הביצוע את סעיף ביצוע עבודות הכלונסאות - כאשר היה באפשרותה לבצע בו שינויים המותאמים למצב ולהסכמות העדכניים (כמו השינויים האחרים שערכה בהסכם, כדוגמת הוספת המזגנים ושינוי המחיר), ולהשמיט סעיף זה מהסכם הביצוע, אך היא בחרה להשאירו במסגרת ההתחייבות בין הצדדים ולגבות מהתובעים תשלום בגין סעיף זה - הרי שעולה מכך כי הנתבעת אחראית לביצוע עבודות אלו.

  כתמיכה נוספת בגרסתה, התובעת צירפה לתצהירה מסמך הנושא כותרת "מפרט טכני" המתייחס לבית, שנמסר לה ע"י הנתבעת מיום 2.1.11 (ת/12) , שבסעיף 20 בו נכתב - "כל יציאות וכניסות המים וביוב יבוצעו מתחת לרצפת המבנה (המבנה יוצב ע"ג ביסוס שיבוצע ע"י הקבלן)", "ההזמנה כוללת חיבור בשטח לתשתיות", ובסעיף 21 – "המבנה יוצב בשטח ע"ג ביסוס שיבוצע ע"י הקבלן".

  התובעת גם העידה על כך בחקירתה כי "את כל הצנרת, הביובים, לא אנחנו עשינו" (עמ' 12, שו' 31-32).

  עדותה זו לא נסתרה ואין כל התייחסות מטעם הנתבעת למפרט הטכני הנ"ל בתצהיר מטעמה.

  בנוסף, צירפה התובעת שני מסמכים (ת/14 ו-ת/15, פרו' עמ' 15-16), הנושאים את הכותרות "הודעה על התחלת בניה ואישור מיקום חפירות", מיום 6.3.11, ו-"הודעה על מינוי אחראי לביצוע שלד הבניין", מיום 13.3.11, שניהם חתומים ע"י מר שמואל אחנין (להלן: אחנין), מטעם הנתבעת, שע"פ הכתוב בהם, אחנין מודיע על "התחלת הבניה (דהיינו התחלת החפירות)...", ומאשר כי הוא מקבל על עצמו "את תפקיד האחראי לביצוע השלד". גם למסמכים אלו, אין כל התייחסות מטעם הנתבעת.

  ביחס לעדותה כי הנתבעת היא זו שביצעה את כלל עבודות התשתית בבית, כולל הצבת הכלונסאות, יצוין כי הנתבעת לא ניסתה לסתור טענה זה, ולא נטען מטעמה שהיא לא זו שביצעה את עבודות הכלונסאות בפועל.

  לאורך כל כתבי הטענות, תצהיר הנתבעת, ואף בחקירות במהלך דיון ההוכחות, הנתבעת לא טענה, ולו פעם אחת, באופן מפורש, כי היא לא זו שהציבה את הכלונסאות בפועל בבית, (שעומקם הלא תקין מהווה את החלק הארי בחווה"ד של לבני ושקבעתי כאמור כי הם הגורם לבעיית היציבות בבית), אלא טענה בעלמא באופן כוללני, בכתב ההגנה בלבד (סעיף 2), כי את התכנון ותוכניות הקונסטרוקציה ערכה אגמנס אל מול התובעים, ולכן היא אינה האחראית לליקויים הקשורים לכך.

  כלומר, לא מצאתי, ולו התייחסות אחת, במסגרת כתבי הטענות והראיות מטעם הנתבעת, לטענתם המרכזית של התובעים, כי הנתבעת היא זו שהציבה את הכלונסאות בבית.

  למעשה, הנתבעת לא הביאה, ולו עד אחד מטעמה, שיתמוך בטענות ההגנה שהעלתה ויסתור את טענות התובעים ואת עדותה של התובעת בחקירה.

  העד היחיד מטעמה, ויינר, מנהל הכספים בנתבעת, הודה בחקירתו, כי לא עבד בנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה אלא החל לעבוד בנתבעת רק שנים רבות לאחר מכן, בשנת 2018, לא היה מעורב בזמן אמת בביצוע ההתקשרות בין הצדדים ואינו יודע להעיד דבר על ביצוע הבניה והליקויים.

  ויינר נשאל על ההסכם הישיר ועל הסכם הביצוע שנחתמו בין הצדדים, אך ענה כי אינו יודע להשיב לשאלות ב"כ התובעים הנוגעות להסכם הישיר ולהסכם הביצוע שנחתמו בין הצדדים.

  ויינר אישר כי סעיפים 3-9 לתצהירו הם מפי השמועה ולא מידיעתו האישית, הוא אינו איש בנין אלא מנהל כספים ולכן אינו יודע להשיב לשאלות הקשורות לבניה, לא עיין בכתבי הטענות בטרם עריכת התצהיר מטעמו ולא מכיר את חווה"ד בתיק (פרו' עמ' 15, שו' 4, שו' 11-16, עמ' 17-16).

  הנתבעת בחרה שלא להביא עדים אחרים מטעמה שיעידו מידיעה אישית ויסתרו את עדות התובעת, כאשר היה באפשרותה, לכל הפחות, להביא את אחנין, החתום על המסמכים שאוזכרו לעיל, אשר נכון לשנת 2019, עדיין שימש כעובד בנתבעת, וזאת ניתן ללמוד מחתימתו על טופס "הודיה בעובדות" מטעם הנתבעת במסגרת הליכי גילוי מסמכים בין הצדדים (ת/6 לתצהיר התובעת).

  בנוסף, התצהיר היחיד שהוגש מטעמה הוא תצהיר של ויינר, באורך עמוד אחד, והוא מתייחס אך ורק לתביעה שכנגד ולא לתביעה העיקרית.

  הימנעות הנתבעת מהבאת עדים וראיות ומהתייחסות ישירה לטענות מרכזיות שהועלו ע"י התובעים במסגרת כתב ההגנה והתצהיר מטעמה, מביאים למסקנה שהסיבה להימנעותה נובעת מכך שאילו הביאם, אלו היו פועלים לרעתה ואף מחזקים את גרסת התובעת.

  לעומת זאת, עדותה של התובעת הייתה מהימנה, סדורה, עקבית ונחרצת, והיא עולה בקנה אחד עם תוכן ההסכמים, שמלמדים כי הנתבעת גבתה מהתובעים תשלום בעבור ביצוע עבודות הכלונסאות, ועל כן, היא אחראית לתקינות ביצוע העבודות ולליקויים שנמצאו בהם.

  בהתייחס לסתירה בין הכתוב בסעיף 2 להסכם הישיר לפיו "מוסכם כי הכנת התשתיות הנחוצות עבור הובלת המבנים והעמדתם באתר המזמין (להלן: התשתיות) וכן השגת ההיתרים הדרושים לכך הינה באחריותו הבלעדית של המזמין לבין המופיע בהסכם הביצוע", מצאתי להעדיף את גרסת התובעת אשר גובתה במסמכים הסותרים את נוסח הסעיף, אליהם לא התייחסה הנתבעת ולא ניסתה לסתור אותם, אשר מתיישבים עם תוכן המפרט הטכני ואישור התחלת בניה הנ"ל, שהוצגו ע"י התובעים (ת/12, ת/14,ת/15).

  ואם לא די בכך על מנת לייחס אחריות לנתבעת לכלל העבודות, הרי שההסכם הישיר והסכם הביצוע אינם כוללים כל סייג או הסרת אחריות של הנתבעת ביחס לעבודות שלא בוצעו על ידה עד לאותה עת.

  הסכם הביצוע הוא הסכם כולל לכלל הבית, כאשר בסעיף 2 בו מתחייבת הנתבעת לספק לתובעים "וילה 160 מ"ר, כולל ממ"ד דו קומתי, קומת קרקע 80 מ"ר כולל ממ"ד...".

  כלומר, גם בהתייחס לטענתה הכוללנית של הנתבעת לכך שהיא לא זו שהקימה את תשתית הבית, היא לוקחת על עצמה באופן מפורש את האחריות לספק את מלוא הבית. אין בהסכם כל תניה או סייג, המסייגים את אחריות הנתבעת, כך שזו לא תחול על עבודות שכבר בוצעו.

  לפיכך, לאור כל הנאמר לעיל, אני קובעת כי התובעת היא האחראית לכלל העבודות שבוצעו בבית מתחילתן ועד סופן, כולל עבודות התשתית, הצבת הכלונסאות וחיבור הבית לתשתיות.

  אני קובעת כי הנתבעת תישא בסכום שהוערך ע"י לבני בגין עבודות הקונסטרוקציה הנדרשות לצורך תיקון הליקויים, בהתאם לחוו"ד, בתוספת פיקוח ומע"מ, בסך כולל של 393,801 ₪.

  היות שקבעתי כי אחריות הנתבעת נובעת מההסכם הישיר ומהסכם הביצוע, לא מצאתי רלוונטיות לשלל הטענות שהועלו ע"י הצדדים בנוגע לאחריות של הנתבעת לכל התחייבויותיה של אגמנס כלפי התובעים, כמו גם לטענת הנתבעת לכך שהסכם הרכישה של אגמנס לא כלל את בית התובעים ולהעדר אחריות הנתבעת בשל כך.

  ד. העדר תכניות קונסטרוקציה:

  מעבר לכל הנאמר לעיל, ועל אף כי הכרעתי בנושא אחריות הנתבעת, אתייחס לעניין זה.

  אין מחלוקת בין המומחים מטעם ביהמ"ש ומטעם שני הצדדים, ולמעשה גם הנתבעת מסכימה לכך, כי סטנדרט בניה תקין מחייב קיומן של תכניות ביסוס וקונסטרוקציה.

  התובעים טענו מהיום הראשון כי הנתבעת לא עבדה לפי תכניות שכאלו.

  הנתבעת לא צרפו לכתב ההגנה תכניות שכאלו, לא צרפה תכניות שכאלו לחווה"ד מטעמה ולא מסרה למומחים מטעם ביהמ"ש תכניות אלו.

  לבני אישר בחקירתו כי העדר תכניות אלו מהווה ליקוי בפני עצמו (עמוד 41, שו' 4-5).

   

  לבני ציין גם בחווה"ד, גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה וגם בחקירתו כי ביקש לקבל את תכניות הקונסטרוקציה של הבית, לרבות חישובים, דו"חות פיקוח עליון של מתכנן השלד והנחיות יועץ הביסוס, בדיקות בטונים ובדיקות סוניות, אך בקשתו נדחתה ואף אחד מהמסמכים המבוקשים לא הוצגו לו ע"י הנתבעת.

   

  לבני הוסיף שהמסמכים שכן הועברו אליו ע"י הנתבעת לא כללו את התוכניות הנחוצות, ובכלל התייחסו למיזם אחר "באר- אורה" ובחקירתו ע"י ב"כ הנתבעת הוסיף - "אני ביקשתי ממך תכניות של המתכנן, לא קיבלתי עד היום. לא בדיקות, לא דו"חות, לא פיקוח עליון..." (עמוד 28, שו' 27-28).

   

  ברור הוא כי העדר תכניות ביסוס וקונסטרוקציה מהווים סטייה חמורה מסטנדרט סביר והתרשלות של הנתבעת.

   

  בסיכומיה טענה הנתבעת כי היו קיימות תכניות קונסטרוקציה וביסוס, אלא שהן לא היו בידיה או בשליטתה, אלא בידי אגמנס (סעיף 3 ו-24.2). אף בעצם טענה זו, שהתוכניות לא היו בידיה, גלומה רשלנות.

  משקבעתי כי האחריות לביצוע עבודות הקונסטרוקציה מוטלת על הנתבעת, הרי שהעדר תכניות כאלו, מקימה לה אחריות בעוולת הרשלנות כלפי התובעים.

   

  ה. איחור במסירה:

   

  ע"פ ההסכם הישיר, נקבע כי הבית יסופק בתוך 60 יום - "מתאריך אישור התכניות לביצוע ע"י המזמין או מתאריך קבלת היתרים מהרשויות המוסמכות הן למעבר והן להצבה (להלו: "היתרים") או ממועד מסירת אתר המזמין - המאוחר מביניהם..." (סעיף 2א').

   

  לטענת הנתבעת, היות שההסכם הישיר נחתם ביום 17.4.11, הבית היה אמור להימסר לתובעים עד ליום 16.6.11, וכך קרה בפועל, ואין כל איחור.

   

  גם לטענת התובעים, הבית היה אמור להימסר בתוך 60 יום מיום חתימת ההסכם הישיר, ואולם, לא ניתן למסור את הבית ללא טופס 4 וללא חיבור לחשמל. טופס 4 הוצא רק ביום 21.8.11 (נספח 4א' לתצהיר), התובעים שילמו את דמי הבדיקה לחברת החשמל ביום 28.8.11 (נספח 4ב'). התובעת העידה, כי כשבועיים לאחר מכן חובר החשמל לבית, קרי לא לפני יום 10.9.11, ורק זמן מה לאחר מכן, נמסר להם הבית בפועל, ולא לפני יום 18.9.11 ("איני זוכרת מועד מדוייק", סעיף 12 לתצהיר). לפיכך, התובעים טוענים לאיחור של 3 חודשיים (ויומיים).

   

  בנוסף נטען כי התובעים נאלצו להתגורר בביתה של אמה של הנתבעת במהלך חודשי האיחור הנ"ל. לטענתם, נגרמו להם הפסדי הכנסה מוערכים בסך 15,000 ₪, מאחר שהתובעת מלמדת חוגי תפירה מהבית ולא יכלה לעבוד מבית אימה (צירפה דו"חות מס לשנים הרלוונטיות, נספח 5).

   

  בנוסף, התובעים משכירים יחידת דיור בביתם. התובעת העידה כי כשבועיים לאחר מסירת הבית, הושכרה יחידת הדיור (פרו' עמ' 13, שו' 29, עמ' 14, שו' 4). התובעים צירפו עותק מהסכם שכירות חתום ע"י מר נתנאל שמואל, מיום 17.10.12 עד ליום 17.10.13, קרי כחודש לאחר המסירה, כאשר דמי השכירות עומדים על סך 3,150 ₪ (נספח 6). לכן עתרו התובעים לפיצוי עבור שלושת חודשי האיחור בסך 9,450 ₪. בחקירתה, נשאלה התובעת האם יש בידיה פרסום או הסכם שכירות שנחתם עוד לפני המסירה שמציין ומפנה שוכרים לגבי קבלת הבית במועד עתידי, והתובעת השיבה שלא.

   

  עוד עתרו התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש בשל המסירה המאוחרת שכן התגוררו עם שתי בנותיהם בבית האם בצפיפות וחוסר נוחות.

   

  הנתבעת צירפה מסמך שכותרתו "אישור קבלת מבנה", הנושא את חתימתה של התובעת ונושא תאריך 16.6.11 (נספח 3 לתצהיר נתבעת). הנתבעת לא הכחישה כי מדובר בחתימתה. לפיכך אני קובעת כי הבית נמסר ביום המסירה החוזי שנקבע – 16.6.11.

   

  לגבי טענת התובעים כי הבית נמסר ללא טופס 4 וללא חיבור חשמל ולכן אין המדובר במסירה "חוקית", עיון בהסכם הביצוע, במסגרת התוספות, מעלה כי הנתבעת התחייבה גם לטפל בהוצאת טופס 4, וכן חיבור חשמל לתשתית חיצונית כאמור, וזמן האספקה עבור תוספות עבודה אלו נקבע ל - "90/120 ימים מקבלת היתר הבניה".

   

  היות שהיתר הבניה הוצא כחודשיים קודם לכן לחתימת ההסכם הישיר – פברואר 11' ועל כן אינו רלוונטי למחלוקת, ומאחר שהוכח כי הסכם הביצוע גם הוא נחתם ביום 17.4.11, הרי שהצדדים סיכמו כי טופס 4 וכן החיבור לחשמל יעשו עד 120 יום מיום חתימת ההסכמים, קרי עד ליום 17.8.11.

   

  בנוסף, בסייפא סעיף 2א' להסכם הישיר נכתב כי "מובהר כי איחור באספקת המבנים שאינה עולה על 7 ימים לא יהווה הפרה של הסכם זה".

   

  כלומר הנתבעת עמדה בזמנים שנקבעו למסירת הבית, שכן מבנה הבית סופק ביום 16.6.11 וטופס 4 הוצא ביום 21.8.11, במסגרת שבעת הימים הנ"ל שאינם מהוווים איחור.

  לעניין הטענה שהבית נמסר ללא חיבור לחשמל, הרי שהנתבעת אינה אחראית לחיבור הבית לשעון החשמל בפועל ע"י חברת החשמל או למועד שבו התובעים שילמו את דמי הבדיקה לחברת החשמל, והתובעים לא הוכיחו באיזה מועד ביצעה הנתבעת את חיבור החשמל לתשתית החיצונית (פעולה שבהכרח בוצעה טרם חיבור החשמל ע"י חברת החשמל).

   

  לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את דרישת הפיצוי בגין ראש נזק זה.

   

  ו. עגמת נפש

  התובעים טענו כי לאור מעשי ומחדלי הנתבעת והליקויים הרבים שנמצאו, נגרמה להם עגמת נפש חמורה, סבל, תסכול ואכזבה, הנמשכים מזה למעלה מ-8 שנים ועתרו לפיצוי בסך 50,000 ₪ (כ-3,000 ₪ לשנה עבור כל תובע). בנוסף, בגין אובדן שעות עבודה ונסיעות הקשורות לליקויים ולהתעסקות בתביעה דנן, התבקש סך של 5,000 ₪.

  לעניין ימי העבודה האבודים, מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו, אך לא הוכח שהתובעים הפסידו ימי עבודה ולא עלות יום עבודתם ולכן טענה זו נדחית.

  בעניין הפיצוי בשל עגמת הנפש, במקרה שלפני השתכנעתי, כי לתובעים נגרמה עגמת נפש, וזאת כאשר הם נאלצו להתגורר שנים מספר בבית בו הוכח כי קיימים ליקויי בנייה וכן בשל התנהלות הנתבעת בכל הקשור לליקויים, כאשר התובעים הוכיחו כי פנו פעמים רבות לנתבעת לנתבעת לתיקון הליקויים, וגם לאחר שהנתבעת פעלה לתקן את הליקויים שהציגו להם התובעים בדו"ח ליקויים מטעמם, היות שהתיקון לא נעשה כיאות, היה עליהם לפנות שוב להוצאת דו"ח ליקויים נוספים ולהוצאת חוו"ד מטעמם (נספח 7 לתצהיר).

  עוד לעניין עגמת הנפש, יש להביא בחשבון כי הנתבעת התנערה מאחריותה לעבודות הקונסטרוקציה ולהצבת הכלונסאות בבית ולמעשה עד היום טוענת כי אינה אחראית לליקויים הקונסטרוקציה החמורים שהתגלו בבית.

  לאור האמור לעיל, אני פוסקת פיצוי בגין עגמת נפש בסך כולל של 40,000 ₪.

  לסיכום, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

  1. תיקון ליקויים בהתאם לחו"ד גיל – 43,729 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה ממועד מתן חווה"ד ביום 30.3.2017, סה"כ 51,578 ₪.

  2. תיקון ליקויים בהתאם לחוו"ד לבני - 393,801 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה ממועד מתן חווה"ד ביום 11.3.21 ועד ליום מתן פסק הדין, סה"כ 438,010 ₪.

  3. פיצוי בגין עגמת נפש – 40,000 ₪.

     סה"כ: 494,623 ₪.

     לעניין ההוצאות, הרי שהוצאות המשפט אמורות להשתלם לצד הזוכה במשפט, כך שעל צד שטענותיו נדחו לשלם לצד שטענותיו התקבלו את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו. עם זאת, עדיין יש לבחון כי ההוצאות שהוצאו הינן סבירות לניהול ההליך ובפרט להביא בחשבון את הסעדים שהתבקשו בתביעה לעומת הסעדים שביהמ"ש אישר בפועל.

     במקרה שלפני יש להביא בחשבון כי נפסק סכום משמעותי לטובת התובעים. מצד שני, יש להביא בחשבון כי התביעה הועמדה על סכום של 872,915 ₪, כאשר בסוף אושרו כשבעים אחוז מסכום התביעה.

     עוד ראוי להביא בחשבון כי ההליך היה הליך משפטי מלא ועתיר הוצאות, אשר הצריך, בין היתר, חוו"ד מומחים בתחומים רבים, חקירות עדים, לרבות חקירות המומחים מטעם ביהמ"ש.

     אני סבורה כי לנתבעת חלק נכבד בהוצאות שנגרמו לתובעים בניהול ההליך, בין היתר בסירובם לקחת אחריות על ליקויי הקונסטרוקציה שהתגלו.

     בנסיבות אלו אני סבורה כי בעניין הוצאות המשפט (אגרות ביהמ"ש, שכ"ט המומחים מטעם התובעים, מומחי ביהמ"ש, שכר העדים, נסיעות וכו'), תישא הנתבעת בסכום גלובלי בסך של 40,000 ₪ אשר משקף את האיזון האמור לעיל.

     לעניין שכר טרחת עו"ד, לאור האיזון לעיל, ולאחר שהבאתי בחשבון את הסכם שכר הטרחה בין ב"כ התובעים לתובעים (שצורף לסיכומי התובעים), אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעים סך 60,000 ₪ הכולל מע"מ.

     סה"כ: 594,623 ₪.

     ז. התביעה שכנגד:

     הנתבעת עתרה לחיוב התובעים בגין יתרת חוב, המתבססת על חוב נומינלי בסך 73,480 ₪, בצירוף ריבית פיגורים מיום 1.10.11 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד בסך 140,490 ₪.

     התובעים לא הכחישו כי נותרו חייבים סך של 73,480 ₪ לנתבעת בהתאם לסכומים המופיעים בהסכם הישיר אך טענו כי יש לקזז מהסכום את התשלום עבור הוצאת היתר הבניה + מע"מ (עמד בשעתו על 16%) בסך 25,520 ₪ (סעיף 7 לכתב התביעה, סעיף 7 לתצהיר).

     בעניין זה, טענה הנתבעת כי "טענת התובעים מוכחשת מחוסר ידיעה לכלל הפעילות הנטענת של התובעים כאשר הנתבעים יאמצו טענתם זו" (סעיף 4 לכתב ההגנה). כלומר גם בעניין, טענת התובעים לא נסתרה, אלא אומצה ע"י הנתבעת, ואין כל התייחסת לעניין הטיפול בהוצאת ההיתר בעניין במסגרת תצהירה או ראיות אחרות.

     בנוסף, גם הסכם הביצוע כולל במפורש " תוספת עבור טיפול בהוצאת היתרי בניה – 22,000 ₪.

     לפיכך, אני מקבלת את טענת התובעים כי הם אלו שטיפלו בהוצאת ההיתר ועל כן, יש לנכות סכום זה, כך שסכום החוב יועמד על סך 47,960 ₪.

     לטענת הנתבעת, לסכום החוב יש להוסיף ריבית בהתאם למופיע בסעיף 7ד' להסכם הישיר, לפיו - "במקרה של פיגור בתשלום, יוסף לסך שבפיגור, ריבית פיגורים, כפי שתהא נהוגה, באותה עת, בבנק הפועלים בע"מ...".

     הנתבעת צירפה אישור שיעור ריבית הפיגורים בבנק הפועלים בע"מ (כולל חישוב ריבית הפיגורים הממוצעת שנעשתה ידנית ע"י הנתבעת), וכן חישוב ריבית הפיגורים לסכום הנומינלי מיום 1.10.11 ועד ליום 12.7.16 (סמוך למועד הגשת כתב התביעה שכנגד), (נספחים 6 ו-6א' לכתב התביעה שכנגד).

     בחקירתו הנגדית, ויינר נשאל על סמך מה הוא הוסיף את הריבית לחוב וכיצד חישב והגיע לסכום של 140,000 ₪ והשיב כי חישב את הריבית מיום החוב ועד הגשת התביעה לפי תוכנת "כל נתון" שהיא תוכנה מאושרת על ידי רשויות המס (נספח 6 לתצהיר). בנוסף, טען כי התבסס על המסמך מבנק הפועלים הנ"ל, ושהוא הוסיף את הריבית על פי הכתוב בסעיף 7ד' להסכם הישיר (עמ' 17, שו' 25-32, עמ' 18, שו' 1-8).

     בנספח 6 לתצהיר ויינר ניתן למצוא חישוב נוסף שערך וינר מיום 12.7.16 ועד ליום 31.12.19 (מועד הגשת תצהירו) של הסך של 140,000, שעליו הוסיף ריבית והצמדה כך שסכום החוב הועמד על סך 213,174 ₪.

     לא מצאתי ממש בטענות התובעים כי ריבית הפיגורים שנקבעה בסעיף זה אינה חוקית, שמדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד שדינו בטלות, או שהם הוכרחו לחתום על ההסכם.

     יוער כי סעיף 7ד' להסכם אינו כולל הצמדה למדד ולכן יש לנכות את התוספת לסכום בגין ההצמדה למדד.

     בחינת המסמך מבנק הפועלים שהנתבעת צירפה מוכיחה כי הריבית של הבנק היא פריים+11.6%. היות שהפריים הוא מן המפורסמות, הרי שזו הריבית החלה על כל התקופה.

     הסעד המבוקש בכתב התביעה שכנגד הוא סכום החוב בצירוף הריבית של הבנק, החל מיום 1.10.11 ועד ליום הגשת התביעה שכנגד – 17.7.16.

     לגבי טענות קיזוז שהעלו התובעים, נטען כי בתגובה למכתב ב"כ הנתבעת לתשלום החוב מיום 1.3.12 (נספח 4 לכתב ההגנה העיקרי), הם ביקשו לקזז את הסכום שנותר להם לתשלום מהסכומים שהנתבעת חבה להם בגין הליקויים ובגין הפרת החוזה (סעיף 15 לכתב ההגנה שכנגד). יוער כי התובעים לא צירפו כל מסמך בנושא או מכתב תשובה למכתב ב"כ הנתבעת הנ"ל.

     טענה זו נדחית על ידי היות שהצדדים סיכמו במפורש בסעיף 13 להסכם הישיר - "מוסכם מפורשות כי למזמין אין זכות קיזוז כנגד כל התשלומים שחלים עליו, על פי הסכם זה".

     כאמור לעיל, היות שקבעתי כי סכום החוב עומד על סך 47,960 ₪, ובתוספת הריבית, בזמנים המבוקשים בכתב התביעה שכנגד, התובעים ישלמו לנתבעת סך כולל של 90,697 ₪.

     לעניין הוצאות הנתבעת בגין התביעה שכנגד, אני קובעת כי התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד כולל מע"מ בסך 20,000 ₪. סה"כ: 110,697 ₪.

     לסיכום, לאחר ניכוי הסכום שנפסק בתביעה שכנגד, הנתבעת תשלם לתובעים סך כולל של 483,926 ₪.

      

     ניתן היום, ט' אדר תשפ"ג, 02 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.