-
לתובע, יליד 30.12.1981, אובחן בחודש פברואר 2019 נגע עורי ממאיר בגב (מסוג מלנומה).
ברקע, התובע סובל ממחלת עור כרונית (הידרדניטיס סופרטיבה – HS).
התובע הופנה לניתוח לכריתה של הנגע וביופסיה של בלוטת הזקיף.
ביום 19.3.19 נותח התובע בבית החולים איכילוב. במהלך הניתוח נכרתה בלוטת הזקיף ונכרת נגע בגב.
התובע שוחרר מבית החולים למחרת, ביום 20.3.19.
כעבור יום הבחין התובע בעת הסרת התחבושת בביתו, שהנגע הממאיר לא נכרת, וכי הנגע שנכרת אינו הנגע הנכון.
התובע הודיע על כך מיד לבית החולים, והוא זומן שוב להסרת הנגע הממאיר.
ביום 25.3.19 בבוקר בוצע ניתוח בהרדמה מקומית, והוסר הנגע הממאיר.
התובע שוחרר לביתו באותו יום.
-
כאמור, הניתוח הראשון כלל ביופסיה של בלוטת הזקיף והסרת נגע עורי. רק החלק של הסרת הנגע בוצע באופן שגוי, והוא זה שבוצע שוב (בהרדמה מקומית כעבור פחות משבוע).
-
התובע נבדק במרפאה לכירורגיה אונקולוגית ביום 7.4.19 ובמרפאה לכירורגיה פלסטית ביום 8.4.19 - נמצאו "קווי תפרים בגב תקינים, ללא דהיסנס או סימני זיהום". התפרים הוסרו וניתן המשך טיפול אנטיביוטי משחתי למניעה.
כשבעה שבועות לאחר הסרת הנגע נצפתה פעירה של הפצע הניתוחי במקום בו הוסר הנגע הלא נכון. התובע טופל באנטיביוטיקה.
במקום נותרה צלקת שמגרדת וגורמת לתחושת אי נוחות.
-
הנתבעת הודתה בחבות, והצדדים חלוקים בשאלת הנזק.
טענות הצדדים
-
התובע טוען, כי הניתוח המיותר גרם לו סבל, חרדה ואי נוחות והוא מצדיק פיצוי משמעותי. לטענתו - מדובר ברשלנות של הרופאים, אף אחד מהצוות הרפואי לא שם לב לטעות והוא זה שגילה אותה, מדובר בניתוח להסרת גידול סרטני ולא ניתוח אסתטי, הניתוח השגוי הותיר צלקת מכוערת ומגרדת בגב שגורמת ותגרום לו אי נוחות. בגלל המחדל של ביה"ח התובע נכנס לחרדה קשה ואיבד אמון במערכת הרפואה.
התובע טוען, כי מגיע לו פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה והעדר הסכמה מדעת מכיון שהוא לא נתן הסכמתו להסרת הנגע שהוסר בניתוח הראשון. עוד טוען התובע כי מגיע לו פיצוי בגין כאב וסבל, כי נגרמו לו הפסדי שכר, כי הוא נזקק לעזרת צד ג', וכי נגרמו לו הוצאות.
-
הנתבעת טוענת מנגד, כי היא לא הכחישה את עובדות המקרה, לקחה מיד אחריות, והודתה בחבות. מרגע שהסתבר כי נפלה טעות בנגע שנכרת – נגע אחר שמקורו במחלתו הכרונית של התובע ומיקומו היה בסמוך לבלוטת הזקיף – פעל הצוות הרפואי בזריזות וזימן את התובע לניתוח נוסף שבוצע בהרדמה מקומית כעבור ארבעה ימים.
לטענת הנתבעת, התובע סובל מהידראדניטיס מוגלתית כרונית, שגורמת לריבוי וחזרה של נגעים, מורסות, אבצסים וצלקות. הצלקת מושא התביעה אינה תפקודית כלל, וככל שיש לתובע מגבלות תפקודיות הרי אלה קשורות למחלתו הכרונית ולהתמודדות שלו איתה. התובע צורך כבר 20 שנה קנאביס רפואי (בגלל מחלת העור ממנה הוא סובל) ולכך יכולה להיות השלכה על תיפקודו.
ניתן לתקן את הצלקת בניתוח פשוט, ולפיכך הנכות היא זמנית בלבד.
לטענת הנתבעת, לא נגרמו לתובע הפסדי שכר בעקבות הצלקת ובכלל.
-
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית שלו ושל בת זוגו, וחוו"ד של פלסטיקאי ד"ר תמיר גיל. הנתבעת הגישה חוו"ד מומחה פרופ' גוטמן.
הצדדים הסכימו לוותר על חקירות העדים ולהגיש סיכומים בכתב על בסיס החומר שהוגש לתיק.
הנכות הרפואית
-
התובע הגיש חוות דעת של מומחה בכירורגיה פלסטית, ד"ר תמיר גיל.
בהתאם לחוות דעתו, לתובע צלקת מכערת ומכאיבה ברוחב של 2 ס"מ ואורך של 5 ס"מ בשכמה ימין, אשר מקנה נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 75 1 ב של המלל.
לגבי הצלקת שנותרה במקום בו הוסר הנגע הממאיר קבע המומחה: "הכריתה הרחבה השניה הותירה צלקת לינארית דקה באזור סמוך, שאינה מקנה נכות, אינה מכערת ואינה מכאיבה או מגרדת".
המומחה התייחס בחוות דעתו לנושא הצלקות בלבד.
-
הנתבעת הגישה חוות דעת של ד"ר חיים גוטמן, מומחה לכירורגיה כללית וכירורגיה אונקולוגית.
המומחה הבהיר בחוות דעתו, כי "מבחינה אונקולוגית – החולה טופל בלוח זמנים קצר וראוי, עבר את הטיפול הכירורגי המתאים למצבו על פי כל הסטנדרטים הבינלאומיים ויש סיכוי מעל 95% שיושג ריפוי מלא ממחלתו הממאירה ע"י ניתוח זה בלבד. לדיחוי בן השבוע בין שני הניתוחים אין כל משמעות מבחינת סיכוייו להבריא, מה עוד שלא היו שאריות מלנומה בכל התכשירים הניתוחיים.
הטעות בניתוח הצלקת להרחבה מצערת. ריבוי צלקותיו הקודמות, מחלת ההידרדניטיס הפעילה והסמיכות בין שתי צלקות בגב אמצעי ימני הן נסיבות מקלות בעיני. (ההדגשות במקור).
לפיכך, לא נגרם כל קיפוח אונקולוגי עקב הטעות הניתוחית".
עוד נכתב בחווה"ד: "למנותח מחלת רקע ממנה הוא סובל רבות, ומציקה לו מזה עשרות שנים. לדבריו, במרפאתי, "הרסה לו את החיים". הוא סובל מריבוי צלקות, זיהומים חוזרים, ניקוזים כירורגיים חוזרים. המחלה פעילה גם כיום ומטופלת בקנאביס רפואי (??)".
המומחה סבור, כי הצלקת סימפטומטית - גרד ואי נוחות - ומקנה נכות בשיעור של 10%, אולם היא "ניתנת לתיקון כירורגי בקלות באילחוש מקומי. אין בטחון שכל התסמינים ייעלמו לאחר תיקון, אך סביר יותר שהכל או הרוב יבוא על מקומו בשלום בעזרת תיקון כזה". לפיכך, לדעתו מדובר בנכות זמנית בלבד.
-
יוצא אם כן, ששני המומחים מסכימים כי התובע סובל מצלקת סימפטומטית בגב שגורמת לגרד ואי נוחות, אשר מקנה נכות בשיעור של 10%. אולם, לדעת המומחה מטעם הנתבעת מדובר בנכות זמנית שיכולה לחלוף בניתוח פשוט בהרדמה מקומית.
ההשלכה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות
-
הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת על ידי בית-המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים, תוך מתן משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ותוך התייחסות להשפעת הנכות על עיסוקו של הנפגע ועל השתכרותו (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פורסם 8.6.95).
-
כתוצאה מהאירוע מושא התביעה נותר התובע עם צלקת סימפטומטית מיותרת בגבו, והשאלה שצריכה להיבחן היא האם הצלקת הזו גורמת לפגיעה בתפקודו של התובע או בכושר השתכרותו.
-
התובע טוען, כי הצלקת מגרדת וגורמת לו אי נוחות. גרד ואי נוחות מטיבם אינם מסוג הדברים אשר משבש את מהלך החיים ואת התיפקוד היום יומי. ואמנם, תצהיר עדותו הראשית של התובע, שהוא מפורט ומלא פרטים ותיאורים, מוקדש בעיקר לתלונות התובע על החרדות ועל המצב הנפשי ממנו הוא סובל לטענתו, ולא לתלונות על הצלקת והשפעתה על תיפקודו ועל שיגרת חייו.
-
החומר הרפואי אשר הוגש על ידי התובע אינו מצביע על פניות לרופאים בתלונות לענין הצלקת, לרבות קבלת משחות או טיפול להקלה על גרד או אי נוחות (למעט פנייה אחת מחודש יוני 2020).
-
באשר לתלונותיו וטענותיו של התובע לנזק נפשי שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה מהאירוע -
התובע לא הגיש חוות דעת מומחה רפואי בתחום הנפשי. ענין שברפואה יש להוכיח באמצעות חוו"ד מומחה רפואי, ומשהתובע בחר להגיש חוו"ד מומחה רפואי בתחום הרפואה הפלסטית בלבד, הרי שלא הוכח כי הוא סובל מנזק נפשי כתוצאה מהניתוח השגוי או בכלל.
מכל מקום, מתיאורו של התובע את מצבו הנפשי עולה, כי החרדה ממנה הוא סובל, לדבריו, היא מעצם העובדה שהתגלה אצלו נגע סרטני: "אני כל הזמן מפחד שיש לי נגעים סרטניים בגוף". אולם, העובדה שהתגלה אצל התובע נגע סרטני אינה קשורה לטיפול שקיבל בבית החולים. המומחה מטעם הנתבעת אף הבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי "לא נגרם כל קיפוח אונקולוגי עקב הטעות הניתוחית" וכי "לדיחוי בן השבוע בין שני הניתוחים אין כל משמעות מבחינת סיכוייו להבריא". התובע והמומחה מטעמו אינם חולקים על כך.
לכך מתווספת מחלתו הכרונית של התובע. המומחה מטעם הנתבעת התייחס לדברים בחוות דעתו כדלקמן: ל"מנותח מחלת רקע ממנה הוא סובל רבות, ומציקה לו מזה עשרות שנים. לדבריו, במרפאתי, "הרסה לו את החיים". הוא סובל מריבוי צלקות, זיהומים חוזרים, ניקוזים כירורגיים חוזרים. המחלה פעילה גם כיום ומטופלת בקנאביס רפואי (??)".
התובע לא חלק על הדברים.
יוצא אם כן, שהפחדים אותם מתאר התובע, אשר לטענתו גורמים לפגיעה בתיפקוד שלו, קשורים למחלות הרקע מהן הוא סובל (מלנומה שהתגלתה והוסרה, ומחלת HS פעילה), ולא לאירוע מושא התביעה.
-
התובע הוא בעלים של תחנת לוטו טוטו. לדבריו, "הדבר שקובע אם התחנה תצליח או לא הוא היכולת שלי לגייס לקוחות. המשמעות היא, שככל שאני יותר מסתובב, מכיר אנשים, שותה קפה פה ושם, מתיידד, יוצא לבלות, הולך למשחקי כדורגל עם לקוחות פוטנציאליים, יש לי יותר סיכוי להביא אותם אלי... כתוצאה מכך שלא הייתי בתחנה וכשכן הייתי לא תקשורתי והייתי שקט, לקוחות עזבו, לא הצטרפו חדשים, והיקף הרווחים בעסק ירד באופן משמעותי... בגלל מה שקרה, החרדות שלי, הניתוחים, המצוקות שלי, הניתוחים, הזיהומים שסבלתי מהם, הורדתי את נפח העבודה שלי באופן משמעותי...".
התובע צרף לתצהירו דו"חות שומה לשנים 2018, 2019, ודו"חות רווח והפסד לשנים 2019, 2020 ומחצית 2021.
התובע לא הגיש תצהיר או חוות דעת של רו"ח, אשר יכול היה להסביר את הנתונים העולים מהדו"חות ולתמוך את טענת התובע להפסד שכר.
מעיון בדו"ח השומה לשנת 2018 עולה, כי המחזור השנתי של העסק עמד על סך 769,932 ₪, וכי ההכנסה של התובע עמדה על סך של 136,856 ₪ לשנה.
מדו"ח השומה לשנת 2019 (כזכור הניתוח היה בחודש מרץ) עולה כי המחזור השנתי של העסק עמד על סך של 1,051,616 ₪, וכי ההכנסה של התובע עמדה על סך 336,170 ₪ (פטורה לנכה ממס).
מדו"חות רווח והפסד לשנים 2019 ו- 2020 עולה, כי הרווח השנתי בשנת 2019 עמד על סך של 379,342 ₪, ובשנת 2020 על סך של 412,469 ₪.
למרות שתצהיר עדותו הראשית של התובע הוגש בחודש יולי 2022, לגבי שנת 2021 הובאו נתונים חלקיים בלבד עד 30.6.21, ולגבי שנת 2022 לא הובאו נתונים כלל.
בהינתן אלה, ומשלא הוגש תצהיר או חוו"ד של רו"ח מטעם התובע לתמוך את טענתו, הרי שטענת התובע להפסדי שכר לא הוכחה. להפך, על פני הדברים דומה שההכנסות של העסק במגמת עליה לאורך השנים.
אם כן, נתוני ההשתכרות של התובע מצביעים אף הם על כך שהצלקת אינה פוגעת בתיפקודו היום יומי ובכושר השתכרותו.
-
עוד יש לתת את הדעת לעובדה שבהתאם לחוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, הצלקת ניתנת לתיקון בניתוח פשוט בהרדמה מקומית. הדברים לא נסתרו, והמומחה מטעם התובע לא קבע אחרת.
כמובן שלא ניתן לחייב את התובע לעבור ניתוח שהוא אינו מעוניין בו. אולם, העובדה שהתובע בוחר שלא לתקן את הצלקת יכולה להעיד על מידת הסבל שהיא גורמת לו, שכן ניתן להניח שככל שהסבל מהצלקת היה משמעותי, התובע היה מעדיף למצוא לו מזור. בנוסף, על התובע התובע חלה חובה להקטין את הנזק, וככל שהוא בוחר שלא לעשות כך, הרי שיכולה להיות לכך השלכה על זכותו למלוא הפיצוי.
-
לסיכום עד כאן - מדובר בצלקת לא גדולה בגב, אשר גורמת או עלולה לגרום לתובע גרד ואי נוחות, אולם אינה משבשת את תפקודו היום יומי של התובע ואינה משפיעה על שגרת חייו. העובדה שההכנסות של התובע לא נפגעו לאורך השנים מאז האירוע מלמדת אף היא על כך שהצלקת אינה משפיעה על תפקודו של התובע ועל כושר השתכרותו.
-
על יסוד הדברים האלה אבחן את ראשי הנזק וגובה הפיצוי לו זכאי התובע.
הנזק והפיצוי
הפסדי שכר בעבר ובעתיד
-
התובע מבקש פיצוי גלובאלי בסך של 100,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד.
הפסד שכר בעבר - כפי שנדון לעיל, התובע לא הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר בפועל. מהנתונים אשר הובאו על ידו אף מתקבלת תמונה הפוכה. בנסיבות אלה, ומשמדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד שכר בגין העבר.
הפסד שכר בעתיד - הנזק שהותיר האירוע מושא התביעה הוא צלקת סימפטומטית בגבו של התובע. כפי שנדון בהרחבה בפרק הקודם, אינני סבורה כי הצלקת משפיעה על תפקודו של התובע ופוגעת בכושר השתכרותו.
לפיכך, אינני סבורה כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד.
נזק לא ממוני
-
התובע טוען כי בגין כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה והעדר הסכמה מדעת מגיע לו פיצוי בסך 180,000 ₪.
לטענתו, הוא לא נתן הסכמתו להסרת הנגע הלא נכון, הוא עבר ניתוח מיותר, סבל מסיבוכים פוסט ניתוחיים, הוא סובל מצלקת גדולה ומכערת בגב שגורמת לו גרד ואי נוחות. לדבריו, "הנזק אינו רק בעצם ביצוע הליך ניתוחי נוסף, אלא בכל המהלך שנלווה לביצועו, ושהוביל למצב קשה ביותר של התובע וחשש אמיתי לחייו. תחושה זו של חרדה אמיתית לחיים...". "מאז האירוע התובע נמצא בחרדה מתמדת עקב החשש להישנות המלנומה".
לטענת התובע, לפני הניתוח הוא ביקש שוב ושוב מהצוות הרפואי שיסמנו את הנגע, אולם בקשותיו לא נענו, והוא הורדם מבלי שהנגע סומן. הניתוח השגוי היה נמנע אם הצוות הרפואי היה מקשיב לו. אף אחד מהצוות הרפואי לא שם לב לטעות, והתובע הוא שגילה אותה לאחר ששוחרר לביתו. לאחר גילוי הטעות, הוא לא זכה להתנצלות מצד הצוות הרפואי אלא נהפוך הוא, הוא זכה ליחס מזלזל מצד המנתח, ונותר בסופו של יום עם תחושה קשה.
-
לטענת הנתבעת, היא לקחה מיד אחריות והודתה בחבות. מרגע שהסתבר כי נפלה טעות בנגע שנכרת, פעל הצוות הרפואי בזריזות וזימן את התובע לניתוח נוסף שבוצע בהרדמה מקומית כעבור ארבעה ימים. המהירות שבה בוצע הניתוח הנוסף לא היתה תוצאה של בהילות רפואית, כפי שטוען התובע, אלא של התחשבות בתחושותיו של התובע ומתוך רצון לתקן את הטעות במהירות האפשרית. התובע לא זכה ליחס מזלזל בשום שלב. הטעות אמנם לא היתה צריכה לקרות, אולם משקרתה בית החולים פעל כפי שמצופה ממנו ותוך מענה למצוקת התובע.
-
הן הפיצוי בגין כאב וסבל והן הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נועדו לפצות את התובע בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו כתוצאה מהסרת הנגע הלא נכון. הלכה פסוקה היא, כי אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי בגין כאב וסבל (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, פורסם, 12.3.2018; ראה גם יצחק עמית, סוס הפרא של הפגיעה באוטונומיה, ספר שטרסברג-כהן, 465).
-
מהו אם כן הנזק הלא ממוני אשר נגרם לתובע כתוצאה מהטיפול הרפואי הרשלני?
כתוצאה מהסרת הנגע הלא נכון נגרם לתובע כאב וסבל כתוצאה ממתח במשך 4 ימים עד הניתוח הנוסף + ניתוח נוסף בהרדמה מקומית ללא אישפוז + פעירה של הפצע שטופל באנטיביוטיקה (דרך הפה למשך 7 ימים) + צלקת סימפטומטית.
בגבו של התובע צלקות רבות נוספות כתוצאה ממחלת העור ממנה הוא סובל, אשר מתבטאת בנגעים עוריים דלקתיים כואבים.
כתוצאה מהסרת הנגע הלא נכון התעוררו אצל התובע תחושות של כעס, תסכול ועלבון. עם זאת, החשש המנקר אצל התובע להישנות המלנומה ותחושת "חרדה אמיתית לחיים" אינם תוצאה של הניתוח הנוסף המיותר או של הצלקת שנותרה בגבו, ולא ניתן לקשר אותם לטיפול הרפואי מושא התביעה.
-
אינני סבורה כי התנהלות הנתבעת או מי מטעמה לאחר גילוי הטעות היתה מזלזלת או לא ראויה, כפי שטוען התובע. להפך, מרגע גילוי הטעות פעל בית החולים במהירות ותוך הקשבה למצוקת התובע, והניתוח הנוסף בוצע כעבור ארבעה ימים בלבד. לאחר שהוגשה התביעה, הודתה הנתבעת בחבות ולא גררה את התובע להליך ארוך ומיותר בסוגיה זו.
-
באשר לטענת התובע להעדר הסכמה מדעת -
אין מחלוקת, והתובע אינו טוען אחרת, כי המידע שקיבל התובע לפני הניתוח וטופס ההסכמה מדעת עליו הוחתם כלל את כל המידע הנדרש ביחס לניתוח אותו היה התובע מיועד לעבור. התובע טוען, כי הוא לא נתן הסכמה לניתוח השגוי שבוצע. אולם, ברור שטופס ההסכמה לא היה צריך לכלול התייחסות לניתוח השגוי, וברור שהתובע לא היה אמור ליתן הסכמתו לניתוח השגוי. לכן, זכותו של התובע לקבלת מלוא המידע הנדרש לפני הניתוח נשמרה. נושא הניתוח השגוי מקומו, אם כן, תחת סוגיית ההתרשלות בטיפול הרפואי (כפי שנדון לעיל) ולא תחת הסוגייה של היעדר הסכמה מדעת.
-
לאחר שנתתי דעתי לכל האמור לעיל, מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע על סך של 60,000 ₪.
הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה
-
התובע מבקש פיצוי גלובאלי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪.
לטענתו, כתוצאה מהאירוע הוא נזקק לטיפולים, מעקב רפואי, רכישת תרופות, עיסויים ומשחות. בנוסף הוא נזקק לטיפול נפשי והחל ליטול תרופות פסיכיאטריות. בנוסף הוא מבצע מיפוי שומות ונושא בהוצאות משמעותיות כתוצאה מכך.
-
כאמור, התובע לא הגיש חוו"ד מומחה רפואי בתחום הנפשי, ואין לפני כל ראיה לכך כי כתוצאה מהאירוע נגרם לו נזק נפשי. מתצהיר התובע עולה כי מצבו הנפשי קשור למחלות הרקע מהן הוא סובל (מלנומה שהתגלתה והוסרה, ומחלת HS פעילה), ולא לאירוע מושא התביעה. בכל מקרה לא צורפו קבלות/חשבוניות בגין טיפול נפשי או תרופות פסיכיאטריות (למעט חשבונית אחת על סך 400 ₪).
לפיכך, אין מקום לפיצוי התובע בגין הוצאות על טיפולים נפשיים וכדורים פסיכיאטריים.
-
מעקב השומות לו נזקק התובע הוא תוצאה של מחלות העור מהן הוא סובל, ואינו קשור לאירוע מושא התביעה.
לפיכך, אין מקום לפיצוי התובע בגין ההוצאות שהוא מוציא על מעקב שומות.
-
פיצוי בגין הוצאות נסיעה, רפואיות ועזרה -
התובע לא צרף קבלות על הוצאות שנגרמו לו. יש להניח כי התרופות והמשחות להן הוא נזקק כלולות בסל הבריאות.
בת זוגו של התובע הצהירה כי "בכל הימים אחרי הניתוח טיפלתי בפלוני...".
אינני סבורה כי עזרה בימים שלאחר ניתוח הינה עזרה אשר חורגת מהעזרה המצופה מבני משפחה.
עם זאת, בשים לב למכלול הנתונים ומתוך הנחה סבירה כי התובע נדרש לשאת בהוצאות כאלה ואחרות עבור נסיעות, בדיקות, תרופות, משחות ותכשירים, וכי בתקופה שסמוך לאירוע בת זוגו סייעה לו - מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי, לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה בסך של 10,000 ₪.
סיכום
-
הפיצוי לו זכאי התובע עומד על סך כולל של 70,000 ₪, כמפורט להלן:
נזק לא ממוני - 60,000 ₪
הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרה - 10,000 ₪
__________
סה"כ 70,000 ₪
סוף דבר
-
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 70,000 ₪.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 16,000 ₪, וכן החזר אגרה ושכ"ט אשר שולם על ידי התובע בגין חוות דעת המומחה מטעמו.
הנתבעת תישא בתשלום יתרת האגרה.
-
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת עותק פסק-הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום תשלומם המלא בפועל.
ניתן היום, כ"ח אדר תשפ"ג, 21 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.