1.הנאשם שלפניי הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירת הפקרה אחרי פגיעה, כמשמעה בסעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). זאת, לאחר שבמהלך נהיגתו ברכב בכפר ג'סר א-זרקא, פגע הוא בקטין אשר רכב על אופניים. עד מהרה התאספו במקום התאונה אנשים וניגשו אל הקטין אשר מצא את מותו כתוצאה מהתאונה. הנאשם עצר את הרכב במרחק מספר מטרים ממקום התאונה, ירד הימנו, הביט לעבר מקום התאונה, ושניות לאחר מכן חזר אל הרכב ונסע מהמקום אל ביתו. משם, כשרעייתו נוהגת ברכב אחר, ובליווי אימו, נסעו השלושה אל תחנת המשטרה.
כתב האישום
2.על פי המתואר בכתב האישום, שעובדותיו המקימות את עבירת ההפקרה הוכחו מעל לכל ספק סביר, כפי שנקבע ופורט בהכרעת הדין וכפי שעוד יוזכר בהמשך, ביום 25.6.2018, בשעה 18:00 או בסמוך לכך, הנאשם נהג ברכב משא שברולט סילברדו, מספר רישוי XXXXXXXX (להלן: "הרכב"). הנאשם התקרב לצומת רחובות בכפר ג'סר א-זרקא, כשהוא נוסע ממזרח למערב. אותה העת, הקטין ע.ע יליד 2.1.2007 (להלן: "המנוח" או "הקטין"), רכב על אופניים בכביש הניצב לצומת מכיוון צפון.
בהגיע הנאשם לצומת, הוא פגע עם דופן ימין של הרכב במנוח, אשר הגיע לצומת ופנה ימינה לנתיב נסיעת הנאשם, והפילו מהאופניים אל הכביש מתחת לרכב. הנאשם המשיך בנסיעה רציפה, עלה עם גלגלי הרכב על המנוח ועצר במרחק מספר מטרים ממקום התאונה.
3.בשלב זה, התאספו אנשים במקום התאונה וניגשו אל המנוח. הנאשם אשר הבחין במנוח שרוע על הכביש, ירד מהרכב, לא ניגש לעבר המנוח, הסתפק בהפניית מבטו לכיוון המנוח ומקום התאונה, וכעבור מספר שניות נכנס לרכב ונסע מהמקום. זאת, בלא שהזעיק עזרה למנוח, ומבלי שהתקשר אל גופי ההצלה על מנת להזעיקם למקום התאונה. כמו כן, הנאשם לא המתין ליד המנוח עד להגעת גופי ההצלה.
4.כתוצאה מן התאונה, כך מתואר בכתב האישום, נגרמו למנוח פגיעת ראש ודימום מסיבי. מותו נקבע במקום על ידי צוות מד"א.
רק בשעה 19:00 או בסמוך לכך, כך נטען בכתב האישום, התייצב הנאשם בתחנת משטרת זכרון יעקב.
עיקרי הכרעת הדין
5.בהכרעת הדין ציינתי, כי העבירה המיוחסת לנאשם מחייבת את הנוהג ברכב, על פי לשונה, בחובה כפולה ומצטברת: [א] לעצור כדי לעמוד על תוצאות התאונה. [ב] להזעיק עזרה. אשר לחובת העצירה, קבעתי כי ספק בעיניי אם עצירת הנאשם את רכבו עונה על תנאי העצירה. הנאשם עצר את הרכב לזמן קצר שאינו מגיע כדי דקה. הוא אמנם הביט לעבר מקום התאונה והבין כי דרס ילד, אך לא ביצע הערכת מצב של הסיוע הנדרש, וממילא הנאשם לא סיפק בהמשך כל סיוע. בכל הנוגע לחובת הזעקת העזרה, קבעתי כי הנאשם לא הושיט כל עזרה למנוח. הנאשם אף לא התקשר אל גופי ההצלה על מנת לדווח על אודות התאונה, ולהזעיקם אל המקום. הזעקת גופי ההצלה המתאימים, כך נקבע, מהווה ראשיתה של הושטת עזרה, וגם בכך לא עמד הנאשם.
6.בהמשך הכרעת הדין ציינתי, כי לא שוכנעתי שהיה חשש לחיי הנאשם, ואף אם ניטע החשש בליבו, לא היה על הנאשם לעזוב את המקום תוך שהוא זונח כליל את חובתו להזעיק עזרה, גם משאויין החשש הנטען. עוד הבהרתי בהכרעת הדין, כי אי קבלת טענת הנאשם בדבר חשש לחייו, "אין משמעה חוסר אמון מוחלט בעדות הנאשם. ההיפך, מצאתי את עדות הנאשם כי הוא היה אחוז פחד ורעדה, מהימנה. תחושות מעין אלו אינהרנטיות למעורבות של נהג רכב בתאונה, וודאי תאונה בה נדרס ילד. תחושת הפחד היא אשר הניאה את הנאשם, לטענתו, מלהתקשר לכוחות ההצלה" (פסקה 27). בהמשך, נקבע כי הפחד בו היה נתון הנאשם, אין בו די כדי לאיין את חובתו לפעול ולהזעיק עזרה.
7.בכל הנוגע לשעה הנטענת בכתב האישום, בה התייצב הנאשם בתחנת משטרת זכרון יעקב (בשעה 19:00 או בסמוך לכך), קבעתי כי על יסוד מכלול הראיות והעדויות, קשה לקבוע את השעה המדויקת בה נכנס הנאשם בשערי תחנת המשטרה, וכי קביעה פוזיטיבית באשר לשעת ההתייצבות במשטרה אינה מחויבת לשם ביסוס יסודות עבירת ההפקרה. בהמשך נקבע, כי "בעוד ששעה מדויקת בה הגיע הנאשם אל תחנת המשטרה לא ניתן לקבוע על פי הראיות שלפניי, עדות הנאשם כי נסע היישר אל ביתו ומשם היישר אל תחנת המשטרה, כמו גם עדות קרובי משפחתו בעניין זה, הותירה בי רושם מהימן. על כן אקבע כי הנאשם לא התעכב במקום מסוים; כי היה אחוז הוא חיל ורעדה, נהג אל ביתו ומשם ביקש במיידית מרעייתו להסיעו אל תחנת המשטרה" (פסקה 37). לבסוף, צוין שניתן להניח בזהירות המתחייבת, כי הנאשם הגיע אל תחנת המשטרה בטווח השעות שבין 18:35 לבין 18:45, או בסביבות שעות אלו.
טיעוני הצדדים לעונש
8.במהלך הדיון שיוחד לשמיעת טיעוני הצדדים לעונש, הגישה המאשימה טיעון כתוב, וכן את גיליון הרישום התעבורתי של הנאשם. לטענת המאשימה, כתוצאה מהתנהלות הנאשם נפגעו הערכים החברתיים המוגנים של שלום הציבור וביטחונו והערך של חיי אדם ושלמות גופו. מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה. הנאשם בחר לעזוב את מקום התאונה ולהימלט אל ביתו בלא להתקשר לכוחות ההצלה או לדווח למשטרה, וזאת חלף הענקת סיוע ככל שידו משגת, ולאחר שראה את הפגיעה הקשה במנוח.
9.עוד עמדה המאשימה בטיעוניה על החומרה הרבה הגלומה בביצוע עבירת ההפקרה; על העונש החמור הקבוע בצידה, וכן על כי יש להטיל על נהג המפקיר אדם פגוע בצד הדרך עונש של מאסר ממושך וארוך, לצד פסילה למשך שנים רבות, וכי ככלל פסילת המינימום על פי הפקודה היא למשך 3 שנים. עוד ציינה המאשימה את הכיעור שבעבירת ההפקרה, הנושאת פן מוסרי, "קל וחומר כאשר עסקינן בפגיעה בקטין שנדרס ע"י הנאשם, שלא באחריותו, הנאשם אכן יורד מהרכב, מבחין כי דרס מישהו ומחליט לברוח מהמקום". המאשימה הפנתה למספר פסקי דין של בית המשפט העליון על מנת ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת. על יסוד טיעוניה דלעיל, ועוד, עתרה המאשימה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 18 ל-54 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה בת 36 עד 48 חודשים, וכן רכיבי ענישה נוספים.
10.אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, המאשימה ציינה כי הנאשם נעדר עבר פלילי. המאשימה הגישה כאמור את גיליון הרשעות התעבורה של הנאשם וטענה כי לחובתו 12 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, שתיים מהן מאוחרות למעורבותו במעשים מושא ענייננו. עוד ציינה המאשימה כי הנאשם ניהל את ההליך המשפטי בעניינו עד סופו, אך עוד בשלבים המוקדמים של ניהול ההליך הוא הודה במרבית העובדות שבכתב האישום. משכך, עתרה המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ברף התחתון של המתחם המוצע על ידה; עונש פסילה ברף הבינוני של המתחם המוצע על ידה; מאסר על תנאי; פסילה על תנאי, וכן קנס.
11.הסנגור עתר לקבוע מתחם עונש הולם שתחילתו "בעבודות שירות לתקופה קצרה" וסופו "עבודות לתקופה של 9 חודשים עבודות שירות". זאת, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה, וכן לאור השיהוי הרב בהגשת כתב האישום, שעה שהתאונה ארעה בחודש יוני 2018 וכתב האישום הוגש רק בדצמבר 2021. בנסיבות השיהוי שבענייננו, כך נטען מפי הסנגור, אל לו למתחם כולו לחרוג מעבודות שירות. עוד נטען, כי לו הנאשם אשר שם פעמיו אל תחנת המשטרה כשהוא נתון "בפאניקה", היה מתקשר ומודיע כי הוא בדרך אל תחנת המשטרה, לא היה מוגש כנגדו כתב אישום. הסנגור הפנה במסגרת טיעוניו לעונש למספר פסקי דין על מנת ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת, והסביר מדוע נסיבות האירוע בחלק מפסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה, חמורות יותר מאשר בענייננו.
אשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציין הסנגור כי הנאשם בן 34 שנים. ילדו השישי במספר נולד לא מכבר. לאור חלוף הזמן ומטעמי שיקום, ציין הסנגור כי לדידו יש לגזור על הנאשם עונש של מאסר על תנאי וכן פסילה על תנאי. בהמשך הוסיף הסנגור, כי יושת על הנאשם עונש של "חודשיים עבודות שירות ופסילה של חודשיים בדיוק באותם מועדים, שהוא יודע שהוא מנותק, והוא ישרוד את החודשיים האלה. אבל כל פסילה ארוכה יותר מחודשיים תשבור אותו". זאת, מחמת המרחק הרב שבין מקום מגורי הנאשם לבין מקום עבודתו.
דבר הנאשם
12.לקראת חתימת הדיון, אמר הנאשם את דבריו, ואלו הם כפי שמצאו ביטוי בפרוטוקול הדיון: "אני אבא לשישה ילדים, אני מאוד התעייפתי ללכת ולחזור, באמת מספיק".
חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות
13.בתום הדיון, הורתי על הגשת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, בלא שהדבר יהווה עמדה או ייצור ציפייה אצל הנאשם בכל הנוגע לעונש אשר יוטל עליו.
בחוות דעתו מיום 4.5.2023, מצא הממונה את הנאשם מתאים לעבודת שירות במגבלות. עוד צויין בחוות הדעת כי הנאשם הביע הסכמתו לריצוי מאסר בעבודות שירות, והממונה המליץ על השמתו במתנ"ס גבעת אולגה.
דיון והכרעה
14.העיקרון המנחה בגזירת הדין הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת העבירה בנסיבותיה ומידת אשמו של הנאשם העומד לדין, לבין סוג העונש שיוטל עליו ומידתו.
בעת קביעת מתחם עונש הולם לעבירה שביצע נאשם בפלילים, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
לאחר קביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט לאתר את העונש המתאים לנאשם בגבולות המתחם שנקבע, תוך התייחסות לנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה. בית המשפט יכול לחרוג ממתחם העונש הן לקולא - משיקולי שיקום, והן לחומרה - משיקולי הגנה על שלום הציבור.
מתחם העונש ההולם
15.בעת קביעת מתחם העונש ההולם, יש לעמוד תחילה על הערכים החברתיים המוגנים אשר נפגעו כתוצאה מהעבירה שביצע הנאשם, וכן על מידת הפגיעה בערכים אלו.
בענייננו, הנאשם הורשע בביצוע עבירת הפקרה אחרי פגיעה, כמשמעה בסעיף 64א(ג) לפקודה. זאת מחמת שבעודו נוהג ברכב, פגע הנאשם בקטין אשר היה רכוב על אופניים. הקטין נפל מן האופניים אל מתחת לרכב. הנאשם המשיך בנסיעה, עלה עם גלגלי הרכב על הקטין ובהמשך עצר את הרכב. במקביל, חיש מהר, החלו אנשים ששהו בקרבת מקום לגשת מכל עבר אל הקטין אשר מצא את מותו כתוצאה מהתאונה. הנאשם ירד מן הרכב למשך זמן קצר ביותר, הביט אל עבר אזור התאונה, חזר אל הרכב ונסע אל ביתו. משם, כשרעייתו נוהגת ברכב אחר וכשהוא מלווה גם על ידי אמו, נסעו הנאשם וקרובי משפחתו אל תחנת המשטרה בזכרון יעקב. כך פעל הנאשם, בלא שהזעיק בכל שלב את כוחות ההצלה או סייע לקטין בכל דרך אחרת.
בהתנהלותו זו, פגע הנאשם פגיעה לא מבוטלת, בערך קדושת החיים ובערכים חברתיים מוגנים נוספים של שמירה על גופם ושלומם של משתמשי הדרך. הנאשם הפר את החובה המוסרית והחברתית אשר עוגנה בספר החוקים כשבצידה עונש חמור, המוטלת על כל נהג באשר הוא, המעורב בתאונה, להושיט עזרה למי אשר נפגע בתאונה. ודוק, אין נפקא מינה על מי מוטל האשם לקרות התאונה. גם במקרה בו, כבענייננו, אין האשם רובץ לפתחו של הנהג, עליו להושיט עזרה.
16.על תכליתה של עבירת ההפקרה ראו דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 8729/20 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (21.7.2022), כדלקמן:
"אין כל ספק כי התכלית המרכזית של עבירת ההפקרה היא מתן הסיוע המהיר והאפקטיבי ביותר לנפגע בתאונת דרכים. מנקודת מבטו של הנפגע מבטאת תכלית זו את האינטרס שלו בהטבת מצבו במידת האפשר. מנקודת מבטו של הנהג המעורב יש דגש גם בסולידריות אנושית בסיסית, ובחובה המוסרית – שאומצה כנורמה משפטית מחייבת – המוטלת על מי שהיה מעורב בתאונה לסייע ליתר המעורבים כפי יכולתו."
17.על חומרת עבירת ההפקרה אחרי פגיעה, על הצורך בהשתת ענישה מרתיעה על מי אשר מבצע עבירה זו, וכן על התיקון שבוצע בעבירה לפני למעלה מעשור, ראו ע"פ 7878/12 מדינת ישראל נ' ארגוב, פסקה 6 (21.5.2013), כי:
"בתי המשפט הדגישו ושבו והדגישו פעמים הרבה את חומרתה של עבירת ההפקרה לאחר פגיעה ואת הצורך לגזור בגינה עונש הולם ומרתיע ... . כך בפסקי הדין שקדמו לחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 101), התשע"ב-2011, וכך על אחת כמה וכמה לאחר תיקון זה שהחמיר באופן ממשי את הענישה על הפקרה לאחר פגיעה, בפרט באותם המקרים שבהם נגרמה חבלה חמורה לאדם (מתשע שנות מאסר לארבע עשרה שנות מאסר - סעיף 64א(ג) לפקודת התעבורה)."
עוד ראוי לציין כי קיימת משרעת רחבה של עונשים המוטלים על מבצע עבירת הפקרה אחרי פגיעה. ראו על כך ע"פ 3258/16 וולקוב נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (22.1.2017) (להלן: "עניין וולקוב"):
"בפסקי דין רבים, עמד בית משפט זה על הפגם החוקי, המוסרי והאנושי הגלום בעבירה שעניינה הפקרה אחרי פגיעה, ועל הגישה העונשית המתחייבת, ככלל, כלפי מבצעי העבירה ... . עם זאת, קיים גם בעבירה זו, על חלופותיה השונות, מנעד רחב למדיי של מתחמי ענישה ועונשים, בהתאם לנסיבות העבירה ולנסיבותיו של העושה."
18.כאמור לעיל, בעת קביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט ליתן דעתו למדיניות הענישה הנוהגת. זו, כמצוין לעיל, הדגישה את הצורך בהשתת ענישה מרתיעה כלפי מי המבצע עבירת הפקרה לאחר פגיעה, תוך שמנעד הענישה רחב. כזכור, כל אחד מן הצדדים הפנה במסגרת סיכומיו לפסיקה אשר יש בה לדידו כדי לתמוך בעמדתו באשר לענישה.
אפנה להלן לסקירה המבטאת את מדיניות הענישה הנוהגת, ממנה יש להקיש לענייננו, ואשר בין היתר על יסודה, ייקבע מתחם העונש ההולם במקרה דנן. בסקירה זו אכלול התייחסות לחלק מפסקי הדין אליהם הפנו באי כוח הצדדים.
19.ע"פ 4442/22 אלייב נ' מדינת ישראל (4.1.2023) - המערער הודיע כי אין הוא עומד על ערעורו לאחר ששמע את דבר בית המשפט העליון לפיו אין בכוונתו להתערב בגזר הדין. משכך, הערעור נדחה. על פי גזר דינו של בית המשפט המחוזי, המערער הורשע בביצוע עבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, וכן נהיגת רכב ללא פוליסת ביטוח תקפה. המערער אשר נהג ברכב, פגע במנוח שחצה מעבר חצייה כשהוא רכוב על אופניים. המנוח נחבט בשמשה הקדמית של הרכב, ואחר כך נהדף עם אופניו קדימה והוטל על הכביש. המערער לא עצר ולא הזעיק עזרה כלשהי, והחביא את רכבו בבית העלמין. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם של מאסר בפועל הנע בין 12 ל-36 חודשים, וכן פסילה בת 3 עד 6 שנים. לבסוף, נגזר על המערער מאסר בפועל של 12 חודשים, פסילה למשך 4 שנים, וכן עונשים נלווים.
ע"פ 6321/18 קריאף נ' מדינת ישראל (18.12.2019) - פסק דין אליו הפנה הסנגור. המערער הורשע בביצוע עבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בתוקף, וכן נסיעה בנתיב ייעודי. על פי המתואר, המערער רכב על אופנוע בנתיב תחבורה ציבורית. על מנת לעקוף כלי רכב, המערער סטה לנתיב הנגדי ופגע בהולכת רגל, שחצתה את הכביש שלא במעבר חצייה. המערער השאיר את האופנוע במקום ונסע במונית לבית אמו, תוך שהוא מותיר את הולכת הרגל אשר נחבלה באופן משמעותי בזירה, בלא שהזעיק עזרה או המתין להגעת גופי ההצלה. בחלוף כשעתיים, לאחר שהמשטרה יצרה קשר טלפוני עם בני משפחת המערער, שב המערער אל זירת האירוע והסגיר עצמו. הולכת הרגל נפטרה שעות ספורות לאחר התאונה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 10 ל-20 חודשי מאסר בפועל, והשית על המערער עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור, כך שעונשו של המערער הועמד על 9 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד תקופת מבחן בת שנה. זאת הגם שמתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי אינו חורג לחומרה מרמת הענישה הנוהגת ביחס לעבירת הפקרה אחרי פגיעה, ותוך חריגה מסויימת ממתחם העונש משיקולי שיקום.
ע"פ 774/17 חטאב נ' מדינת ישראל (27.3.2019) - המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. על פי המתואר, המערער נהג ברכב ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש, אשר הוטח על השמשה הקדמית של הרכב והושלך ארצה בעודו בחיים. המערער לא עצר את הרכב, ועזב את המקום בלא שהזעיק עזרה. הולך הרגל נפגע על ידי כלי רכב נוספים שעברו במקום ומצא את מותו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 15 ל-36 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון הנהיגה לתקופה הנעה בין 5 ל-10 שנים. בנסיבותיו האישיות של המערער ומשיקולי שיקום, סטה בית המשפט המחוזי ממתחם העונש וגזר על המערער עונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, פסילת רישיון הנהיגה למשך 7 שנים, וכן עונשים נלווים.
בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והעמיד את עונש המאסר בפועל על 15 חודשים, ואת ערעור המערער קיבל בית המשפט העליון באופן שתקופת הפסילה הועמדה על 5 שנים. למען הסדר הטוב יוער כי בקשה לקיום דיון נוסף נדחתה - ראו דנ"פ 2562/19 חטאב נ' מדינת ישראל (2.5.2019).
ע"פ 335/18 פלוני נ' מדינת ישראל (22.4.2018) - פסק דין אליו הפנתה המאשימה. המערער הורשע בביצוע עבירות של הפקרה לאחר פגיעה, וכן נהיגה בזמן פסילה. על פי המתואר, המערער אשר נהג ברכב פגע בקטין שחצה את הכביש לפני רכב חונה. המערער המשיך בנסיעה בלא לעמוד על תוצאות התאונה ובלא להזעיק עזרה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין 10 ל-40 חודשי מאסר, והשית על המערער עונש מאסר בפועל של 15 חודשים, פסילת רישיון הנהיגה למשך 4 שנים, וכן עונשים נלווים.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ובנסיבותיו האישיות החריגות והקשות של המערער, הועמד עונש המאסר בפועל על 10 חודשים.
ע"פ 6401/16 מדינת ישראל נ' אלקבס (14.3.2018) - פסק דין אליו הפנה הסנגור. בית המשפט העליון דחה את הערעורים שהוגשו מטעם שני הצדדים, לאחר שאלו ביקשו לחזור בהם מערעוריהם. על פי גזר דינו של בית המשפט המחוזי, המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירה של הפקרה אחרי פגיעה. המערער עצר את המשאית בה נהג בצומת, מחמת שביקש הוא לפנות שמאלה. זאת באופן שחלקה הימני אחורי בולט לנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים בהם ניתן לנסוע ישר. רכב שנסע ישר, התנגש בחלקה האחורי של המשאית. נהג הרכב נהרג והנוסע שלצדו נפצע. המערער ירד מן המשאית, ניגש אל הרכב, ולאחר זמן קצר שב אל המשאית ונמלט. זאת עד אשר אדם שנסע אחריו הורה לו לעצור (לאחר נסיעה של כ-2 קילומטרים). בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין 6 ל-24 חודשי מאסר, והשית על המערער 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לצד עונשים נלווים.
עניין וולקוב - המערער הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של הפקרה לאחר פגיעה. על פי המתואר, המערער נהג ברכב משא ופגע באופניים עליהם היה רכוב הנפגע, אשר נכנס לכביש מבין שתי מכוניות חונות. לנפגע נגרמו חבלות קשות. הוא הוטל על הכביש כשהוא מחוסר הכרה ומדמם. המערער המשיך בנסיעה, עצר את משאיתו בקרבת מקום, ניגש אל מקום התאונה והבחין בנפגע כשהוא שכוב על הכביש, שמע קריאה של מספר אנשים שהתקבצו סביב הנפגע להזמין את כוחות ההצלה, ואז עזב המערער את המקום. בהמשך, הסגיר עצמו למשטרה מספר שעות לאחר התאונה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 12 ל-48 חודשי מאסר בפועל, והשית על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון הנהיגה למשך 5 שנים, וכן עונשים נלווים. הערעור נדחה, בכפוף לביטול רכיב המאסר המותנה שנקבע בגזר הדין.
ע"פ 3754/14 גורמזנו נ' מדינת ישראל (11.11.2014) (להלן: "עניין גורמזנו") - פסק דין אליו הפנתה המאשימה. המערער הורשע בביצוע עבירת הפקרה אחרי פגיעה. על פי המתואר, בעת שנהג המערער ברכב, נכנס הולך רגל אשר חצה את הכביש לנתיב נסיעת המערער ונפגע מהרכב בעוצמה רבה. הולך הרגל הושלך אל השמשה הקדמית של הרכב, ניפץ אותה, הוטח אל מכסה המנוע, ולבסוף נפל אל מתחת גלגלי הרכב. המערער עצר את הרכב, הבחין בהולך הרגל השרוע פצוע על הכביש, נסע לאחור, עקף את הולך הרגל ונמלט בנסיעה בלא להזעיק עזרה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע בין 18 חודשי מאסר לבין 5 שנות מאסר, והשית על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון הנהיגה למשך 7 שנים, וכן עונשים נלווים.
על פי האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון, מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי מחמיר לעומת מדיניות הענישה לאחר התיקון, במקרים דומים של הפקרה בלא שהאחריות לקרות התאונה הוטלה על מבצע העבירה. בית המשפט העליון העמיד את מתחם העונש ההולם על 12 עד 40 חודשי מאסר בפועל, ואת עונשו של המערער על 14 חודשי מאסר בפועל.
20.משתמה סקירת הפסיקה, אעבור לבחון את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואת השפעתן על מתחם העונש ההולם שייקבע. בכל הנוגע לאלו, יש להביא בחשבון את תוצאת התאונה. היינו, כי מחמת התאונה, הקטין קיפח את חייו. בצד זאת, יש ליתן הדעת על כי הנאשם אינו אשם בקרות התאונה. אפנה בעניין זה להכרעת הדין, שם צוין כי מדובר בתאונה "אשר אין חולק כי ארעה בהיעדר אחריות פלילית מאת הנאשם. ראו על כך גם 'דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים' (ת/37), בו ציין הבוחן כי התאונה הייתה בלתי נמנעת, וכי הגורם לתאונה הוא התנהגות רוכב האופניים, היינו המנוח" (פסקה 8). בעוד האחריות לתאונה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם ההרשעה, הרי שהיא בעלת השפעה בבוא בית המשפט לגזור את הדין. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בעניין גורמזנו, כי: "עבירת ההפקרה אחרי פגיעה היא עבירה לעצמה והעובדה שהנהג המפקיר אינו אחראי לקרות התאונה אינה משפיעה על התגבשותה, אך עובדה זו בהחלט נושאת משקל לעניין העונש" (פסקה 8).
21.זאת ועוד, הנאשם אמנם לא הזעיק עזרה ולא הושיט כל עזרה למנוח, ובשל כך הורשע הוא בדין, והתנהלות מעין זו יש להוקיע ללא כחל ושרק. אולם, נקבע בהכרעת הדין כממצא שבעובדה, כי הנאשם היה נתון בבעתה לאחר התאונה. ראו על כך האמור שם בפסקה 27: "מצאתי את עדות הנאשם כי היה הוא אחוז פחד ורעדה, מהימנה. תחושות מעין אלו אינהרנטיות למעורבות של נהג רכב בתאונה, וודאי תאונה בה נדרס ילד. תחושת הפחד היא אשר הניאה את הנאשם, לטענתו, מלהתקשר לכוחות ההצלה". מצב זה, בו היה נתון הנאשם, ניתן לראותו בגדר הסיבות שהביאוהו לביצוע העבירה, ובהתאם להתחשב בו בעת קביעת מתחם העונש ההולם.
22.בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לבחון גם את זירת התאונה, סביבתה ושעת התרחשותה. לא תאונה אשר בעטיה הועף הקורבן אל גיא, רחוק מטווח ראייתם של העוברים והשבים מלבד הנהג שהיה מעורב בתאונה ומפקיר את הקורבן או תאונה המתרחשת בשעות הלילה הקטנות או באיזור מרוחק כשהנהג המעורב מפקיר את הקורבן להתבוסס בדמו, כתאונה אשר מתרחשת בטבורו של יישוב לאור יום, כשהמונים מצויים בקרבת מקום. בענייננו, התאונה התרחשה במקום מרכזי, בתוככי הכפר ג'סר א-זרקא, בשעה 18:00 לערך, ובאופן שבו שניות ספורות לאחר התרחשות התאונה החל המון מגיע מכל עבר ומתקבץ סביב המנוח. אמנם אל לו לנהג המעורב להניח כי מי מבאי המקום יזעיק את כוחות ההצלה, ואין הדבר מפחית מחובתו, משכך אף הורשע הנאשם בדין. ואולם, במצב דברים זה הסבירות תהא גבוהה כי אכן יוזעקו אל המקום כוחות ההצלה, וכי הנוכחים יושיטו עזרה לקורבן התאונה.
23.בענייננו, יש להביא בחשבון כי הנאשם שם פעמיו חיש מהר אל תחנת המשטרה, ביוזמתו, ובלא שידע אם המשטרה דולקת אחריו. הנחת המוצא, כך נקבע בהכרעת הדין, היא כי הנאשם הזדרז ונסע ממקום התאונה אל ביתו, ומשם היישר אל תחנת משטרת זכרון יעקב. המסע כולו, כך יש להניח, ארך בגבולות של כחצי שעה עד כשלושת רבעי השעה. הנאשם הסגיר עצמו לידי כוחות המשטרה, בלא שניסה לטשטש את מעורבותו בתאונה, ואגב כך לשבש מהלכי משפט, כפי שקורה לא אחת בעת ביצוע עבירה כגון דא.
24.על רקע נסיבות ביצוע העבירה, הערכים החברתיים אשר נפגעו כתוצאה מביצועה ומידת הפגיעה בהם, כמו גם מדיניות הענישה הנהוגה, סבורני כי מתחם העונש ההולם בנסיבותיו המיוחדות של ענייננו נע בין מספר חודשי מאסר אשר אפשר וירוצו בעבודות שירות לבין 28 חודשי מאסר בפועל. בכל הנוגע לפסילת רישיון הנהיגה, מצאתי לאמץ את עתירת המאשימה ולקבוע מתחם עונש הנע בין 36 ל-48 חודשי פסילה.
25.בענייננו, לא מצאתי כי מתקיימים שיקולים אשר יצדיקו לסטות לחומרה או לקולא ממתחם העונש ההולם שזה עתה נקבע. שיקול ההגנה על שלום הציבור, הגם שמתקיים מעצם הערך המוגן שנפגע, אינו מצדיק חריגה מהמתחם. שיקול השיקום, בשים לב לנסיבות, אינו מתקיים ואינו מצדיק גם הוא סטייה מהמתחם.
משנקבע מתחם העונש ההולם, ומשלא מצאתי לחרוג מגבולותיו, אעבור אפוא לקבוע ולמקם את עונשו של הנאשם בתוככי המתחם.
העונש המתאים לנאשם
26.בעת קביעת העונש המתאים לנאשם, יש להתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40יא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בכגון דא, יש להביא בחשבון כי הנאשם הורשע בדין לאחר שנוהל הליך הוכחות. ככלל, מי אשר פועל בדרך זו ועומד על חפותו (וברי כי זוהי זכותו הבסיסית והיסודית), אינו זכאי להקלה של מי אשר הורשע לאחר שהודה במיוחס לו בפתחו של ההליך, ובכך חסך הוא בזמן שיפוטי. ואולם בענייננו, על אף ניהול ההליך עד תומו, כבר בשלביו המוקדמים של ההליך, במסגרת תשובת הנאשם לכתב האישום, הודה הוא במרבית העובדות אשר יוחסו לו. המחלוקת אשר נותרה הייתה מצומצמת. נדרשה עדותם של שלושה עדי תביעה בלבד, ובאופן שבו בישיבה אחת, בה נשמעו הן פרשת התביעה והן פרשת ההגנה, החל ונסתיים לו שלב ההוכחות.
לא נעלם מעיני כי גם לאחר הרשעתו, הנאשם לא הביע צער וחרטה על מעשיו. הייתה לו ההזדמנות לעשות כן בדבריו במסגרת ישיבת הטיעונים לעונש, אך תחת זאת, הוא בחר לומר "... מאוד התעייפתי ללכת ולחזור, באמת מספיק".
27.בעת גזירת הדין יש ליתן ביטוי מתאים גם למצבו המשפחתי של הנאשם, כפי שזה עלה בטיעוני הסנגור לעונש. היינו, כי הנאשם מפרנס משפחה מרובת ילדים. הנאשם נשוי ובעל שישה ילדים, האחרון שבהם נולד לא מכבר. משכך, לעונש אשר יוטל על הנאשם, על אחת כמה וכמה אם יהיה מדובר בעונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, תהא השפעה של ממש גם על משפחת הנאשם.
נתתי דעתי גם למכתב שהוגש על ידי הסנגור במסגרת ראיות ההגנה לעונש (רע"נ/1); מכתב מאת מחלקת שכר ומשאבי אנוש במקום עבודתו של הנאשם. בהתאם למכתב זה, הנאשם מועסק בחברה זה מספר שנים כקצב וכאיש שירות ומכירה. הוא מבצע מלאכתו נאמנה. מעבר לכך, המכתב כולל פירוט על אודות אופיו הטוב של הנאשם ועל שביעות הרצון מעבודתו.
28.כמו כן, לחובת הנאשם לא רשומות הרשעות בפלילים. המאשימה הגישה את גיליון הרשעות התעבורה של הנאשם (רע"מ/1). גיליון זה מונה מספר לא מבוטל של הרשעות - 11 הרשעות, אך 10 מתוכן הן בעבירות מסוג ברירת משפט. עבר תעבורתי זה רלוונטי יותר לפסילת רישיון הנהיגה מאשר לעונש המאסר.
29.שיקול אחרון, אם כי לא בחשיבותו, בבחינת הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, הוא חלוף הזמן הרב מאז קרות התאונה ועד שהוגש כתב האישום כנגד הנאשם. יוזכר כי הסנגור סבר תחילה שארע איחור בהגשת כתב האישום, באופן המצדיק את ביטולו. בסיכומיה לקראת הכרעת הדין, המאשימה צרפה תיעוד רלוונטי לעניין זה ואף טענה בדבר, והסנגור מצידו נתרצה והסכים כי כתב האישום הוגש במועד. טענה זו אינה עומדת אפוא על הפרק. ואולם, לא כך הוא בנוגע לעונש אשר יושת על הנאשם. בעניין זה סבור הסנגור, כי בגין השיהוי "המטורף" בהגשת כתב האישום, "המתחם כולו לא יכול לחרוג מעבודות שירות. חד משמעית". לעומת הנאשם, שנתן משקל לא מבוטל לשיהוי הנטען על ידו, לא מצאתי דבר בטיעוני המאשימה בעניין זה.
כבר נפסק בנוגע לשיהוי בהגשת כתב אישום, כי: "מכאן שעצם ההחלטה האם להעמיד אדם לדין, ולשנות את מעמדו מחשוד לנאשם, הינה החלטה כבדת משקל והרת גורל עבור הפרט. לאור הפגיעות האפשריות המגולמות בה מובן הוא שהחלטה שכזו, ככלל יש לקבל תוך זמן סביר מסיום הליכי החקירה והבדיקה, אלא אם קיימת הצדקה עניינית לעיכוב בקבלתה. עיכוב ושיהוי בקבלת החלטה שכזו עלולה לפגוע בצורה בלתי מידתית בחשוד, אך חשוב להדגיש כי לא כל התארכות של ההליכים משמעה כי נגרם לנאשם עינוי דין ... (ע"פ 4434/10 יחזקאל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (8.3.2011)). בהמשך פסק הדין, בפסקה 9, נקבע כי: "... לשיהוי ממושך בהליך הפלילי, ובין היתר בהגשת כתב האישום, יש לתת משקל בשלב גזירת הדין, ודברים אלו נקבעו במשפטנו מקדמת דנא ...".
30.בענייננו, על פי הפירוט בסיכומי המאשימה לקראת הכרעת הדין, התיק נקלט במשרדיה ביום 19.3.2019, בחלוף כ-9 חודשים מאז ארעה התאונה. מאז, בחלוף כמעט שנה וחצי, ביום 20.7.2020, נשלח התיק לביצוע השלמות חקירה. פעולה זו ארכה חצי שנה, עד אשר נתקבלו התוצרים אצל המאשימה ביום 20.1.2021. בהמשך היו גם הליכי שימוע, ונשלח מכתב לבא כוח הנאשם בדבר ההחלטה להגיש כתב אישום. לבסוף, הוגש כתב האישום ביום 20.12.2021. הווה אומר, כי עברו חלפו להם שלוש שנים וחצי לערך, מאז ארעה התאונה ועד מועד הגשת כתב האישום.
בניגוד לעמדת הסנגור, איני סבור כי מדובר בשיהוי "מטורף". ואולם, בראי העבירה בה הואשם והורשע הנאשם, אופיה ומורכבותה בנסיבות ענייננו, חלוף הזמן הרב מהווה שיקול לקולא בתוככי המתחם. רוצה לומר כי הנאשם לא נמלט מאימת הדין. זמן קצר לאחר התאונה הוא הסגיר עצמו בתחנת המשטרה. הנאשם הודה כי הוא היה זה אשר ישב במושב הנהג שעה שהמנוח קיפח את חייו כתוצאה מהתאונה. לא מדובר בהליכי חקירה מורכבים וסבוכים. לא נדרש איסוף רב של ראיות; גם לא חקירה של ריבוי עדים. משכך, יש להתחשב בחלוף הזמן בעת גזירת העונש. מנגד, ואף זאת יש להביא בחשבון, הזמן הרב אשר חלף מאז ארע המקרה ועד היום בו נשתנה הסטטוס לנאשם, אינו פגם ביכולת הנאשם להתגונן מפני כתב האישום שהוגש כנגדו.
31.מקבץ שיקולים זה בעניינו של הנאשם, ובכל הנוגע לנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, יש בו להטות את הכף קרוב אל עבר תחתית המתחם, ובעטיו יש כדי לקבוע עונש מאסר הניתן לרצותו בעבודות שירות. כך גם בכל הנוגע לפסילת רישיון הנהיגה, דעתי היא, כי על העונש להיות בקרבת הרף התחתון של המתחם. באמצעות ענישה זו, בצירוף קנס אשר יושת על הנאשם, דומני כי יוגשם עיקרון ההלימה, תוך השגת הרתעת הרבים, כמו גם הרתעתו של הנאשם.
סוף דבר
32.על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
-
שישה (6) חודשי מאסר בפועל.
מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, בהתאם לקביעת הממונה על עבודות שירות, במתנ"ס גבעת אולגה, בכתובת: הראשונים 11, חדרה. מועד תחילת ריצוי עבודות השירות הוא ביום 9.7.2023.
על הנאשם להתייצב לצרכי קליטה והצבה במועד הנ"ל בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות, יחידת ברקאי, שלוחת צפון, סמוך לבית סוהר מגידו (קווי אוטובוס: 821, 825, 300, 301, 302).
בית המשפט מזהיר את הנאשם כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים המצריכים התייצבות רציפה וכי כל חריגה מכללים אלו עשויה להביא להפסקת ריצוי עונשו בדרך זו ונשיאת יתרת העונש במאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.