- תובעת 1 (להלן: "התובעת") נישאה בשנת 2009 למר פלוני (להלן: "פלוני") ובשנת 2002 נולדה בתם, תובעת 2.
- הנתבע הוא אחיו של פלוני.
- התובעת ופלוני ניהלו יחד חנות לממכר בגדים ב--.
- בשנת 2005 או בסמוך לכך, נרכשה דירה ברחוב -- ב-, הרשומה כחלקה - בגוש -(להלן: "הדירה"). הדירה נרשמה על שם מר אלמוני (להלן: "אלמוני"), בן דודם של פלוני והנתבע. לאחר מכן, בשנת 2013 העביר אלמוני את זכויותיו בדירה לנתבע.
- התובעת טוענת שהדירה נרכשה ע"י התובעת ופלוני והיא עותרת לפסד דין שיקבע כי הדירה תירשם על שמה.
- התביעה הוגשה נגד 2 נתבעים: הנתבע ואלמוני, אולם בדיון שהתקיים ביום 30.4.2017 נמחק אלמוני מהתביעה (לאחר מכן העיד במשפט).
- נוסף לכך, התובעת טוענת שהיא ופלוני מסרו לנתבע סכומי כסף גדולים למשמורת וכעת היא עותרת לחייבו להשיב לה את הכסף, כמפורט להלן:
- בחודש יוני שנת 2009 מסר פלוני לנתבע 100 אלף $ דולר ארה"ב.
לאחר מכן, בחודש אוקטובר 2009 נפטר פלוני באופן פתאומי כתוצאה מדום לב.
- בזמן השבעה מסרה התובעת לנתבע 40 אלף $ למשמורת.
- לאחר השבעה, לבקשת התובעת, מכר הנתבע רכב שהיה שייך לתובעת ולפלוני, קיבל תמורתו 107,000 ₪ ולא נתן לה אותם.
- לאחר מכן, בשנת 2010 טסה התובעת לחו"ל לבקר את משפחתה, ולפני הטיסה מסרה לנתבע 50,000 ₪ נוספים למשמורת.
- בימי חייו הלווה פלוני ז"ל כספים לאנשים שונים.
במהלך השנים שלאחר מותו, גבה הנתבע חובות מ- 2 חייבים שונים ולקח לכיסו 280,000 ₪ שהיו שייכים לפלוני ולתובעת.
- סה"כ, עפ"י כתב התביעה חייב הנתבע לתובעת 997,000 ₪, כמפורט לעיל, כאשר הסכומים שצוינו בדולר ארה"ב הומרו ונרשמו בש"ח.
א. הדירה:
- בכתב הגנתו טען הנתבע כי הדירה נרכשה בשנת 2003 ע"י אלמוני, במתנה לנתבע, אשר היה חולה לב, מועמד להשתלת לב (סעיף 70 לכתב ההגנה). הדירה נרכשה כאמור ע"י אלמוני, בכספו, במתנה עבור הנתבע, אולם נרשמה על שם אלמוני. מדוע? בחקירתו הנגדית הבהיר הנתבע כי אותה עת היה מסוכסך עם אשתו ולא רצה שיהיה לה חלק בדירה. לכן נרשמה ע"י אלמוני( ע' 63). הנתבע כלל לא חשש מאלמוני (נותן המתנה), בינו לבין אלמוני - מילה זו מילה, ולכן לא העלו מאומה מכך על הכתב.
יצוין כי כיום היחסים בין הנתבע לאשתו נחזים להיות טובים מאוד והיא התלוותה אליו לדיונים במשפט.
- הנתבע מודה שאותה עת הייתה בבעלותו דירה נוספת וכן חנות ומפעל בגדים.
אם כך, מדוע זקוק הנתבע לדירה נוספת שקנה לו לכאורה אלמוני במתנה? מה הקשר למחלת הלב? ומדוע לא חשש שאשתו תשתלט על הרכוש שרשום על שמו (מפעל חנות, דירה)? ומדוע סבר שאשתו זכאית לקבל את הדירה או חלקה, שעה שזו נרכשה כולה בכספו של אלמוני וניתנה לו במתנה?
לנתבע אין הסבר מניח את הדעת לאמור לעיל.
הנתבע הוסיף והתרברב בחקירתו, כי הוא מרוויח כל כך הרבה כסף שתשלומי מס הכנסה שלו גבוהים יותר מהכנסתו של ב"כ התובעת. ושוב, אם הנתבע כל כך עשיר, מדוע אלמוני קנה עבורו דירה במתנה?
- בתצהירו מתאר הנתבע את פלוני כנרקומן חסר כל שנתמך על ידו. לטענתו, פלוני התקשה מאוד לפרנס את עצמו ואת משפחתו, ולכן הוא הציע לפלוני לגור בדירה. לדבריו, הוא שיפץ את הדירה באופן יסודי ואפשר לפלוני ומשפחתו לגור בה. (סעיף 20 לת.ע.ר).
- כאמור, הנתבע מתאר את פלוני כחסר כל הנזקק לעזרה בהוצאות מחייתו השוטפת, אולם הוא מודה שפלוני נתן לו כספים מזומנים למשמורת, בסכומים מכובדים (ת.ע.ר סעיף 40, פרוטוקול מיום 23.12.2018 עמ' 55 ואילך).
ראשית, אם פלוני כה אומלל והנתבע כה עשיר, וכולם רוצים לעזור לפלוני, מדוע אלמוני קונה דירה במתנה דווקא לנתבע ולא לפלוני?
שנית, אם כל כך רוצים לעזור לפלוני מדוע מאפשרים לו לגור בדירה, אולם מחתימים אותו על הסכם בו הוא מתחייב לכאורה לשלם שכר דירה לאלמוני, הבעלים הרשום?
- כאמור, לטענת הנתבע אלמוני קנה לו את הדירה במתנה, כי הנתבע היה חולה לב ואלמוני דאג לו, כפי שנרשם בכתבי ההגנה ובת.ע.ר.
עפ"י הנתבע, מי שרכש את הדירה הוא אלמוני ששילם עבורה בשיקים בנקאיים מחשבונו, שצורפו לת.ע.ר. כנ/1.
בחקירתו בבית משפט העלה לפתע הנתבע גרסה חדשה, לפיה הדירה נרכשה בכלל בכסף של אשתו. אשת הנתבע, גב' פלמונית משכה מחשבונה כסף מזומן ורכשה בזה שיק בנקאי לטובת מוכר הדירה (עמ' 73 ש' 9-13 עמ' 62 ש' 29).
כזכור, בכתב ההגנה ובת.ע.ר נטען שאלמוני רכש את הדירה בכספו. ומדוע נרשמה ע"ש אלמוני אם יועדה מלכתחילה להיות של הנתבע? כי הנתבע חשש שאשתו תיקח לו את הדירה.
הכיצד? אם הדירה נרכשה בכספי האישה, מדוע שתירשם ע"ש אלמוני?
האם הנתבע באמת לא סומך על אשתו? בעדותו פירט שהוא נותן לה את כל כספו ללא כל חשש (עמ' 57 ש' 28).
- ואלמוני מה הוא אומר?
בכתב הגנתו טוען אלמוני כי הוא ואביו רכשו את הדירה עבור הנתבע שהיה חולה לב, כי הם רצו להקל עליו. כל הכספים לרכישת הדירה היו של אלמוני ואביו וניתנו במתנה לנתבע לרכישת הדירה. כל הכספים יצאו מחשבונו של אלמוני בבנק (סעיף 24 לכתב ההגנה).
מכיוון שעבר זמן רב, אלמוני אינו זוכר מדוע נרשמה הדירה על שמו. כך ביקש הנתבע וכך רשמו.
לאחר מכן, לבקשת הנתבע, אלמוני העביר לו את הדירה ופעל לרישומה על שם הנתבע. אלמוני מדגיש חזור והדגש כי הוא רכש את הדירה במתנה לנתבע והיא הייתה של הנתבע מלכתחילה, למרות רישומה ע"ש אלמוני (ראה לדוגמא סעיף 30 לכתב ההגנה).
- עוד מוסיף אלמוני וטוען בכתב הגנתו, כי הנתבע עזר לפלוני ואיפשר לו ולמשפחתו לגור חינם אין כסף בדירה. (סעיף 31).
כזכור, הנתבע טען כי הוא ואלמוני השכירו את הדירה לפלוני והחתימו אותו על חוזי שכירות, לפעמים הנתבע חתם ולפעמים אלמוני.
מר אלמוני לא מתייחס לכך כלל; מגורים חינם אין כסף שניתנו מנדיבות ליבו של הנתבע. עדותו של אלמוני אינה מתיישבת עם טענת הנתבע, לפיה התובעת חייבת לו שכר דירה בסכום גבוה מזה שרשום בחוזי השכירות. מדוע? "ככה אני רוצה".
- בחקירתו בבית משפט שינה מר אלמוני את גרסתו. לפתע טען שהוא רכש את הדירה בכספו כדי לעזור לפלוני, כדי שיהיה לפלוני ולמשפחתו מקום לגור בו. הדירה נרכשה ע"י אלמוני והיא שלו, לא של פלוני ולא של הנתבע.
אלמוני רשם אומנם שכר דירה בחוזים עם פלוני, אבל לא קיבל ולא דרש את השכ"ד והרשה לפלוני ולמשפחתו לגור בדירה.
אם כך, מדוע העביר את רישום הדירה ע"ש הנתבע? כי הוא, אלמוני, נקלע להליך גירושין עם אשתו וחשש שהיא תשתלט על הדירה, לכן הבריח את הדירה מאשתו ורשמה ע"ש הנתבע, לביטחון בלבד, אלמוני סומך על הנתבע (עמ' 12-13).
- אם כן, מה האמת? האם הדירה של אלמוני או של הנתבע? האם נרכשה בכספו של אלמוני או בכספה של אשת הנתבע?
- ביום 25.11.16 שלח אלמוני לתובעת הודעה קולית ב- וואטס אפ, נספח 5 לת.ע.ר. התובעת. אלמוני מודה ששלח לתובעת את ההודעה (עמ' 12). ומה אמר לה בהודעה הקולית?
"סליחה, את יודעת מה? שאני מדבר על הוואטס אפ הזה, זה אממ, אה, אה שבא איזה קו מהטלפון רגיל, אה מתפוצץ זה זה הקו של אינטרנט. זה למה שהלכתי ל- קו אחר ובלי ה-, בלי שאני, אני לא רציתי את זה, אז בסדר. ש גמרתי את לא עונה עכשיו, אה, תראי, אני, אני, אני לא רוצה להגיד לך איך ה-, להמשיך הלאה, רק אה, אה, שיש לך סבלנות ותדברי כמו בכבוד, שלא יהיה כמו מלחמה, אני, אני בטוח שאין בעיה פה, רק שאני חושב אולי הוא רוצה שתהיה, ב-, כמו אחראי בשם, לא יודע מה הוא יש לו בראש, אבל אה, אני דיברתי איתו עוד, עוד פעם אחד בערב שבת, או שישי, אמר "מה פתאם? בטח שזה של תובעת 2 מה, מה אתה חושב?" אני אמרתי לו לא...בהכרח שהיא שאלה אותי ואני אמרתי לה שלפני שנתיים שלוש אני אה, נתתי הכל לך, אה, לך, אז רק רציתי לדעת, אבל לא בטח, בטח. אמרתי בסדר, ברוך השם. אז אה, בסדר, (שיבוש כלשהו ברמת הדיבור) זה, תשמעי, תעשי מה שאת חושבת שזה ...אוקיי? וגם אה, תגידי מתי, אולי, אולי לאכול או משהו אה, אז אוכלים ביחד? תתקשרי. אוקיי? ביי".
מההודעה הקולית עולה שאלמוני אמר לתובעת כי הדירה שלה, וכי גם הנתבע אמר לו שברור שהדירה של התובעת 2. בחקירתו טען שאמר זאת רק כדי להרגיע אותה. שלא תחשוש כי תפונה מהדירה.
- מר אלמוני מאשר את נספח 7 לת.ע.ר התובעת. זהו תמליל שיחה שהתקיימה והוקלטה ביום 3.6.16. בשיחה זו אישר אלמוני שאמר כי הדירה תירשם ע"ש תובעת 2 (עמ' 1 ש' 17 לתמליל).
כמו כן, אישר אלמוני כי פלוני מימן את רכישת הדירה (שם, ש' 27). התובעת מדברת על "הכסף של פלוני" ואלמוני עונה "כן".
אלמוני טען כי, כאשר הלך עם הנתבע לעו"ד הוא לא הבין שמחתימים אותו על מסמכים להעברת הדירה ע"ש הנתבע (שם, עמ' 3 ש' 11 עמ' 7 ש' 9).
לשיטתו, הדירה נרכשה במתנה עבור תובעת 2 (שם, עמ' 4 ש' 10 ואילך, ש' 25). אלמוני אומר במפורש כי הדירה של תובעת 2 וכך הבין כאשר חתם על המסמכים אצל עוה"ד (שם, עמ' 7 ש' 15-18).
עו"ד רמי כהן, מי שייצג את אלמוני והגיש מטעמו את כתב הגנתו, העיד כי עבד עבור פלמונית, אשת הנתבע אשר הפנתה את הנתבע ואת אלמוני אליו. כאשר הגיעו אליו, נוכח כי הוא מכיר את אלמוני מעניינים שונים בעבר, יודע כי אלמוני איש עסקים ענק והדירה זה עניין פעוט עבורו, "על הדרך". אלמוני אמר לו שרוצה להעביר את הדירה לנתבע וכך עשה עוה"ד.
- למרות האמור, בחקירתו טען אלמוני כי רק רצה להרגיע את התובעת (פרוטוקול עמ' 13 ש' 22).
אלמוני חוזר וטוען בחקירתו כי הדירה שלו, יהא רישומה אשר יהא.
- אם כך, מדוע בכתב הגנתו טען אלמוני שהדירה של הנתבע ואילו בחקירתו טען שהדירה שלו? לטענתו, זה מה שכתבו עוה"ד שייצגו אותו אבל זה לא נכון .
הוא חתם על התצהיר המאמת את כתב ההגנה, אולם לא באמת ידע מה רשום בו.
מכך עולה לכאורה שכל עוה"ד הטעו את מר אלמוני: גם עוה"ד שטיפל בהעברת הדירה משמו לשם הנתבע וגם עוה"ד שייצגו אותו בתיק הנוכחי. כך לטענת מר אלמוני.
- אשר למצבו של הנתבע, אלמוני העיד כי הוא כלל לא היה צריך כסף מאף אחד (עמ' 14 ש' 31).
- מהאמור לעיל עולה שהנתבע ואלמוני סותרים זה את זה וכל אחד מהם סותר את עצמו בגרסאות השונות שמסרו.
- התובעת צירפה לת.ע.ר שיחה נוספת עם מר אלמוני, שיחה שהתקיימה בביתה, בנוכחות תובעת 2, ביום 1.6.16, כאשר אלמוני ביקר בביתה.
בשיחה מיום 1.6.16, אלמוני חוזר ומבהיר כי הדירה שייכת לתובעת 2 והתובעות לא חייבות לו מאומה (עמ' 8 ש' 11-24). אלמוני מבטיח לרשום את הדירה ע"ש תובעת 2 כאשר תהיה בת 18 ואומר שכבר חתם על מסמכים מתאימים אצל עו"ד (עמ' 10-11 לתמליל).
בפועל, 3 שנים קודם לכן, ביום 23.6.2013 כבר חתום אלמוני אצל עו"ד על מסמכי העברת הדירה ע"ש הנתבע.
- והנתבע? גם הוא הוקלט בשיחה עם התובעת.
התובעת צירפה לת.ע.ר. את נספח 15 תמליל שיחה עם הנתבע מיום 6.6.16.
הנתבע, כמו אלמוני, אמר לתובעת מפורשות שהדירה שייכת לתובעת 2 וכך תירשם (ע 1 ש' 5).
הוא מבהיר כי כעת הדירה רשומה על שמו, אולם הוא ידאג שתירשם ע"ש תובעת 2. לדבריו, הוא דואג לתובעת 2 יותר ממה שתובעת 1 דואגת לה.
- בשיחה נוספת מאותו יום, נספח 16, הנתבע חוזר על דבריו באופן שאינו משתמש ל- 2 פנים (ע 1).
הנתבע שב ומדגיש כי הדירה שייכת לתובעת ומדגיש כי מבחינתו אין הבדל בין התובעות (ע' 3). וכיצד מומנה רכישת הדירה?
כזכור, לנתבע ולאלמוני גרסאות שונות בדבר מימון רכישת הדירה. והינה, בשיחתו עם התובעת מודה הנתבע שלפלוני היה יותר ממחצית הסכום שנדרשה לרכישת הדירה. הדירה עלתה 110 אלף $ (סעיף 17 לת.ע.ר. הנתבע) ובשיחה מודה הנתבע שלפלוני היו 60 אלף $ (ע'5). הפעם מעלה הנתבע גרסה חדשה, שונה מהקודמת: לדבריו, הוא יזם יחד עם אלמוני ועם אביו של אלמוני, לרכוש את הדירה במתנה לפלוני, כלומר, להשלים לו את הכסף שהיה חסר לו. אבל, הם תכננו לא לספר לפלוני שזו מתנה, כדי שיחשוב שזו הלוואה ולא יבזבז את כספו על סמים. (שם).
- הנתבע מודה בתוכן השיחות עמו, אולם טוען שאלו רק חלק קטן מהשיחות שהתנהלו ביניהם ( סעיף 24 לת.ע.ר הנתבע). למרות זאת, הוא לא צירף שיחות אחרות שהתנהלו לטענתו בין הצדדים וגם לא פירט מה לכאורה נאמר באותן שיחות.
- בחקירתו בבית משפט טען הנתבע שסתם אמר מה שאמר, כי התובעת הציקה לו כל הזמן עם הדירה.
- שניהם, הנתבע ואלמוני אינם מהימנים. התרשמתי לרעה מעדויותיהם ואיני נותן בהם אמון, אף לא במילה אחת. שניהם סותרים האחד את רעהו. שניהם סותרים את מה שאמרו במפורש בשיחות שתועדו ושניהם מספרים בכל פעם גרסה שונה, חסרת עקביות וחסרת כל היגיון. שני דברים משותפים לעדויות שניהם: האחד הוא ששניהם אומרים כמה הם סומכים אחד על השני . הדבר השני הוא שבשיחות פרטיות שניהם אומרים לתובעות כמה הם רוצים בטובתן ואילו במשפט שניהם עושים ככל יכולתם במטרה שהתובעות לא תקבלנה מאומה מרכושן.
- התובעת לעומתם עשתה עלי רושם אמין מאוד, התרשמתי שאמרה אמת לכל אורך הדרך ואני מאמין לה.
- אין מחלוקת כי פלוני המנוח היה מכור לסמים ובילה שנים בבית הסוהר.
העד ר' סיפר כיצד פלוני עבר הליך גמילה והשתקם, התיישר והסתדר.
- התובעת הבהירה כיצד הכירו וכיצד עבדו שניהם יחד, היא ופלוני, בחנות בגדים שניהלו. התובעת העידה כי מאז שהצטרפה לפלוני, עסקיהם פרחו והם הרוויחו סכומים גבוהים, 7,000-8,000 ₪ ביום.
העד מ' העיד כי היה חבר של פלוני, בעל חנות קרובה לשלו, ולווה מפלוני 150,000 ₪, עדות התומכת בעדות התובעת.
הנתבע עצמו מודה שקיבל מפלוני כספים למשמורת (יפורט בהמשך), מה שתומך בעדות התובעת, שהיא ופלוני הרוויחו והתפרנסו יפה, בניגוד לטענת הנתבע, לפיה פלוני היה חסר כל ונתמך על ידו.
העד ע' העיד כי פלוני קנה רכב יקר מסוג טיוטה קאמרי.
העד צ' העיד כי היה עם פלוני כאשר רכש את הרכב מסוג טויוטה קאמרי.
- מהאמור לעיל, עולה שהתובעת ופלוני התפרנסו יפה מעיסקם והרוויחו סכומים נכבדים, רובם במזומן. התובעת העידה כי הביאה כסף שלה מחו"ל בסך 20,000 $. לדבריה, פלוני ביקש הלוואה מבן דודו אלמוני וזה נעתר לבקשה והלווה להם 30,000 $ לרכישת הדירה.
הדירה נרשמה ע"ש אלמוני כבטוחה להחזר ההלוואה.
פלוני החזיר לאלמוני חלק מההלוואה ועל היתרה ויתרו לו אלמוני או אביו, כך סיפר לה פלוני
וכך אומר גם הנתבע, כאמור בסעיף 26 לעיל.
- כאמור, התרשמתי עמוקות מכנותה של התובעת ואני מאמין לה.
אשר להלוואה מאלמוני, בעקרון מדובר בעדות מפי השמועה, אולם מתמלילי השיחות עם אלמוני עולה שהתובעות לא חייבות לו כלום, וגם בעדותו בבית משפט הוא לא טען שהלווה לפלוני או לתובעות כסף ושמי מהם חייב לו כסף כלשהו.
- אשר להסכמי השכירות עם אלמוני, התובעת הבהירה כי אלו נכתבו רק בשל כך שאותה עת מעמדה בארץ טרם הוסדר והיא נדרשה להראות למשרד הפנים אסמכתא למגוריה. היא אמנם הייתה נשואה לפלוני, אבל גרה בדירה שרשומה ע"ש אלמוני, לכן היה צורך בהסכמי השכירות.
- מכל האמור לעיל, שוכנעתי כי הדירה שייכת לתובעת ולפלוני בחלקים שווים, ומשעה שפלוני נפטר, חלקו בדירה שייך ליורשיו עפ"י צו הירושה שניתן, כך שלתובעת 75% בדירה ולתובעת 2- 25% (נספח 12 לת.ע.ר התובעת).
- שוכנעתי כי הדירה נרכשה ע"י פלוני והתובעת, בכספים שהרוויחו מעבודתם, כספים שהוחזקו על ידם במזומן, מסיבות שונות. האם בגלל שהכספים לא דווחו לרשויות המס? זאת לא הוכח לי. אבל הוכח כי בני הזוג התנהלו במזומן וצברו סכומים נכבדים.
- כך למשל, העיד מר ר' כי חשבונו של פלוני בבנק הוגבל בגלל חובות מעברו, טרם שהשתקם ובפועל הנתבע היה "הבנק" שלו.
- כך העיד גם מר ר. פ., עד מטעם הנתבע. ר. פ'. העיד כיצד התלווה אל הנתבע בעת שזה קיבל מפלוני כסף מזומן בכדי להפקידו בכספת של הנתבע בבנק.
- כך גם העד מ', שקיבל מפלוני הלוואה של 150,000 ₪ במזומן והחזירה במזומן. הוא החזיר את ההלוואה לתובעת, אשר באותו מעמד מסרה את הכסף לנתבע, לעיני מר מ'.
- כך גם הנתבע עצמו, אשר הודה כי קיבל מפלוני ומהתובעת כספים משמעותיים במזומן, לשמירה בכספת (יפורט בהמשך). גם השיק הבנקאי שהוצג ע"י הנתבע כנ/1 נרכש בכסף מזומן, כפי שנרשם עליו. אמנם לנתבע גרסאות שונות בקשר לכך, אולם באף אחת מהן אינו מסביר מדוע השיק הבנקאי נרכש במזומן: בין אם השיק נרכש בכסף מחשבון של אלמוני, או מחשבון של פלמונית אשת הנתבע, בכל מקרה מדובר בחיוב של חשבון בנק, בעוד שעל נ/1 נרשם במפורש כי נרכש במזומן ומפורטים שטרי הכסף.
- כאמור, הדירה נרכשה ע"י פלוני ותובעת 1 והיא שייכת להם, כמפורט לעיל.
ניתן להגיש פסיקתא לחתימתי.
ב. הכספים:
- התובעת טוענת שבחודש יוני 2009 פלוני מסר לנתבע 100,000 $ במזומן בכדי שישמור עבורם את הכסף בכספת של הנתבע בבנק.
היא תיארה כיצד ישבה יחד עם פלוני ושניהם ספרו את הכסף, שהיה בש"ח. פלוני אמר לה שימיר את השקלים לדולרים ויפקיד למשמורת אצל הנתבע בכספת.
- הנתבע מודה שבשנת 2009 פלוני ביקש ממנו שישמור עבורו בכספת כסף מזומן. לדבריו, פלוני נתן לו שקית ואמר שיש בה "מאה אלף", אולם לא פירט באיזה מטבע מדובר. הנתבע לא פתח את השקית ולא בדק, פשוט שמר עליה בכספת בבנק (סעיפים 102-105 לכתב ההגנה).
- התובעת העידה כי בשבעה על פלוני, הנתבע הודה בפניה ואמר לה שהוא שומר ומחזיק עבורה מאה אלף דולרים שפלוני נתן לו למשמורת.
הנתבע טוען כאמור שאינו יודע, לא בדק ולא ספר וכיום, כאשר פתח את השקית, מצא שם רק כ- 100 אלף ₪ .
למרות זאת, בשיחה שהתנהלה ביניהם ביום 6.6.16, הנתבע אינו מכחיש את דבריה של התובעת, כאשר היא מזכירה לו שהוא עצמו אמר לה ששומר עבורה מאה אלף דולרים שקיבל מפלוני (נספח 16 לת.ע.ר תובעת, עמ' 2 ש' 18 ואילך, עמ' 7 ש' 14): הודאת בעל דין המאשרת את גרסת התובעת ותומכת בה.
- השיחה מתנהלת בשנת 2016, 7 שנים לאחר מותו של פלוני, והרושם המתקבל מהשיחה הוא שהתובעת מוטרדת. לכאורה אין מחלוקת שהדירה בה היא גרה שייכת לה, לכאורה אין מחלוקת שהכספים שלה מוחזקים בידי הנתבע, אולם למרות הזמן הרב שחלף שום דבר לא רשום על שמה ולא נמצא בשליטתה.
לכן היא דורשת מהנתבע את הכסף ואת רישום הדירה של שמה.
הנתבע בתגובה מרגיע אותה, מבטיח שהדירה שלה או של בתה (תובעת 2) ומבטיח לה שיכולה לקבל את הכסף מיד, "אני יכול לקחת אותך עכשיו לכספת מתי שאת רוצה בבוקר"
(שם, ע' 1 ש' 9 ואילך). הוא אומר לה שרוצה להשקיע את הכסף (שלה) "נקנה לך משהו בזה".
הנתבע מתעמר בתובעת, מצד אחד אומר לה שהכל שלה ומצד שני אינו נותן לה כלום. אם חסר לה משהו, שתבקש ממנו, אם פעם תהיה בלי כסף, הוא ידאג לה.
בפועל, הנתבע לא נתן לה כלום. לקח את הכסף מפלוני ולא החזירו לאלמנה וליתומה.
- התובעת טוענת שבשבעה נתנה לנתבע 40 אלף $ נוספים למשמורת.
הנתבע מודה ואינו כופר בכך (סעיף 100 לכתב ההגנה).
- לאחר השבעה, התובעת ביקשה מהנתבע שימכור את הרכב מסוג טויוטה קאמרי שהיה שייך לה ולפלוני. הנתבע מכר את הרכב וקיבל תמורתו 107,000 ₪ אולם לא נתן לתובעת את הכסף. הרכב היה רשום ע"ש אימם של פלוני והנתבע, גב' נ'.
לכן, לטענת הנתבע, הוא לקח את הכסף שקיבל ממכירת הרכב והפקידו בח"ן הבנק של אמו.
- איני מאמין לנתבע. הנתבע מצא לנכון להגיש מסמכים לתמיכה בגרסתו, אולם כל מה שהגיש הם מסמכים שאינם שנויים במחלוקת. הוא צירף ייפוי כוח של גב' נ' למכירת הרכב, והעתק רישיון הרכב (נספח נ/8 לת.ע.ר.). אין מחלוקת שהרכב היה רשום ע"ש האם, גב' נ', לכן נ/8 אינו תורם במאומה לפתרון המחלוקת. הנתבע טוען שהפקיד את הכסף בחשבון הבנק של אמו, אולם לא המציא דפי חשבון או מסמך אחר כלשהו לתמיכה בטענתו זו, ואיני מאמין לו שכך עשה.
- דומה שאין מחלוקת כי הרכב נרכש ע"י פלוני והיה בשימושו. כך העיד ע'. כך העיד גם צ' וכך עולה גם מדברי הנתבע בתמלילים. ראה לדוגמא בנספח 16 ל.ת.ע.ר תובעת בעמ' 2 ש' 27, כאשר התובעת מונה את כל הכספים שלה שמוחזקים ע"י הנתבע, היא כוללת בתוכם גם את כל כספי הרכב, והנתבע אינו כופר בכך. הוא טוען שהשתמש בכספים לשלם הוצאות וחובות של פלוני והתובעת אולם לא טוען שכספי הרכב שייכים לאם נ'.
- מהראיות שהובאו עולה כי הרכב נרכש ע"י פלוני בכספם של בני הזוג (פלוני והתובעת), היה בשימושם של פלוני והתובעת ונרשם ע"ש האם הזקנה נ' (שבינתיים הלכה לעולמה) מאותם טעמים שפלוני נמנע מלרשום נכסים כלשהם על שמו, כאמור בעדויות של ר' ושל צ'.
מהראיות עולה שלבקשת התובעת טיפל הנתבע במכירת הרכב, אולם במקום לתת לה את הכסף, שמר אותו לעצמו. הנתבע לא הוכיח שנתן את הכסף לאם נ'. יתרה מכך, הנתבע לא הוכיח שנ' דרשה את הכסף והסמיכה אותו לפעול מטעמה לגביית הכסף. הנתבע לא היה רשאי להחרים על דעת עצמו את תמורת הרכב ולמוסרה לאחר (לנ'), ללא הסכמת התובעת.
בחקירתו הנגדית אומת הנתבע עם חשבון הבנק של נ' המנוחה ועם כך שבכל התקופה הרלוונטית לא רואים יציאה של כסף לצורך רכישת הרכב ולא הפקדת כסף כתוצאה ממכירתו. או אז השיב הנתבע כי את תמורת מכירת הרכב הכניס למעטפה ומסר במזומן לאם נ' (ילידת שנת 1932), שהצמידה את המעטפה לחזה. ומדוע לא הופקד הכסף בחשבון האם?
בת.ע.ר טען הנתבע שהכסף הופקד בחשבונה (סעיף 56) אולם אין לו הסבר לכך שבחשבון הבנק לא רואים הפקדה כאמור "לא יודע, תחפש. אין אז אין, מה אתה רוצה ממני" (פרו' עמ' 81).
הנתבע מודה שלאמו לא היה רישיון ולא נהגה ברכב.
העד ר' העיד כיצד האם חתמה על המסמכים השונים של הרכב בטביעת אצבע, כיון שלא ידעה קרוא וכתוב והרכב שימש בעצם את פלוני ומשפחתו.
כאמור, שוכנעתי שהנתבע לקח את הכסף לכיסו ולא הפקידו לטובת נ'.
- התובעת טוענת שבשנת 2010 היא טסה לחו"ל לבקר את משפחתה. טרם הטיסה מסרה לנתבע 50 אלף ₪ למשמורת.
הנתבע מכחיש את הטענה וטוען שלא היו דברים מעולם.
כאמור, לא מדובר באירוע חריג: כך נהגו הצדדים כל הזמן. מסיבות כלשהן, פלוני והתובעת היו מנועים מלרשום נכסים על שמם, הם נמנעו מלהפקיד כסף בבנק והתנהלו במזומן. הנתבע שימש עבורם "בנק" והם הפקידו בידיו כספים למשמורת באופן שוטף, ללא אישורים בכתב, הכל על סמך אמון מוחלט, אמון שכאמור הנתבע הפר בגסות.
- התובעת אינה יכולה להוכיח את טענותיה במסמכים (בנוגע ל-50,000 ₪ ), אולם כאמור לעיל, התרשמתי מאוד מאמינותה וכנותה. התרשמתי מתובעת חרוצה והגונה שהעידה מדם ליבה וידעה היטב על מה היא מדברת. הנתבע לעומתה, הותיר בי רשום כבד של העדר מהימנות. שוכנעתי שהנתבע אינו אומר אמת ופשוט עשק את התובעת, הפר את האמון שהיא ופלוני נתנו בו וגזל מהאלמנה והיתומה את כל רכושן אשר הפקידו בידו באמונה שלמה.
- עדותה של התובעת נתמכת בעדותו של מר ע' אשר העיד כי בשנת 2010 היא סיפרה לו על אותם 50 אלף ש"ח שמסרה לנתבע.
- בחקירתו הנגדית השיב הנתבע בזלזול, תוך שהוא שואל אם לטענת התובעת היא מסרה את אותם 50 אלף ש"ח לו או לאשתו, ואם הטענה היא שנתנה לאשתו, אז שישאלו אותה (עמ' 83 ש' 24).
- לפיכך אני מאמין לתובעת גם בעניין זה וקובע שהיא מסרה לנתבע למשמורת את 50 אלף ש"ח הנ"ל.
- התובעת טוענת כי בחייו הלווה פלוני כסף לאנשים שונים ולאחר מותו גבה הנתבע את הכסף והוא מחזיקו אצלו.
- מ' העיד כי לווה מפלוני 150 אלף ש"ח ובשנת 2015 החזיר את מלוא ההלוואה במזומן לתובעת, בנוכחות הנתבע. מ' העיד כי באותו מעמד, בנוכחותו, התובעת מסרה את הכסף לנתבע. הנתבע עצמו מודה בכך, כאמור בסעיף 110(א) לכתב הגנתו וכפי שעולה מהתמליל נספח 16 לת.ע.ר התובעת, ע' 2 ש' 27.
- בסעיף 110(ב) לכתב הגנתו מודה הנתבע שגבה עבור התובעת 45 אלף ש"ח מאדם בשם ד', שהיה חייב לפלוני 90,000 ₪. לטענתו נעזר בחברת גבייה שנטלה מחצית מהכסף, כך שהנתבע מחזיק ב- 45 אלף ₪ עבור התובעת.
- בחקירתו הנגדית טען הנתבע שנעזר בחברת גבייה לשם גביית החוב, אולם סירב למסור את פרטי אותה חברה.
- החייב, אותו "ד'" מסתורי, לא הובא לעדות ולא נמסרו פרטיו המלאים.
- בכתב הגנתו טען הנתבע כי קיבל את אותם 45 אלף ₪ בשיקים (סעיף 110 (ב)). כך טען גם בת.ע.ר, בסעיף 47(ב). כך טען גם בחקירתו הנגדית. הוא פירט והעיד כי ד' שילם את מלוא החוב, בסך 90 אלף ₪, ב-18 שיקים בסך 5,000 ₪ כל אחד, 9 שיקים לקחה חברת הגבייה, ו-9 נוספים מסרה לנתבע (פרוט' עמ' 82 ש' 21). הנתבע חזר על כך שקיבל 9 שיקים, אולם כשנשאל היכן הפקידם, השיב "לא הפקדתי אותם" (שם, ש' 31). או אז שינה לפתע הנתבע את גרסתו וטען שבעצם החוב שולם לו במזומן, לא בשיקים (עמ' 83 ש' 1-3). הנתבע אינו מסביר מה קרה, מדוע לפתע שינה גרסתו, ללא כל סיבה וללא כל הסבר.
העד צ' העיד כי התלווה אל הנתבע כשהלכו יחדיו לאותו "ד'", לא חברת גבייה עלומה ונסתרת, פשוט הנתבע עצמו פנה לד' וקיבל ממנו את חובו לפלוני. ש' העיד כי ד' נתן לנתבע שיקים לפירעון מלוא חובו לפלוני ומפעם לפעם המיר את השיקים לכסף מזומן. מהאמור לעיל עולה כי הנתבע גבה מד' 90 אלף ש"ח שהיו שייכים לפלוני, ולא מסר אותם לתובעת.
- מהאמור לעיל עולה שהנתבע גבה עבור התובעת חובות בסך 240 אלף ₪ מחייבים שלוו כסף מפלוני.
התובעת טענה שסך החובות מסתכמים ב-280 אלף ₪, אולם היא לא הוכיחה ידיעה אישית בנוגע לסכום ולכן אני פוסק לחובת הנתבע את הסכום שהוכח בראיות שהובאו לתיק, לרבות הודאותיו שלו עצמו, כמפורט לעיל.
- לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה הכספית וקובע שהנתבע חב לתובעת את סכום התביעה, למעט הסכום שלא הוכח (40 אלף ₪) ובסה"כ 957,000 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.
ג. טענת קיזוז
- הנתבע מודה שהוא מחזיק בכסף של התובעת אולם טוען שיש לו זכות לקזז מכך סכומים שונים, כמפורט בכתב הגנתו ובת.ע.ר.
משעה שמדובר בטענת קיזוז, על הנתבע להוכיח כי הוא רשאי לקזז את הסכומים הנטענים ולהוכיח את הסכומים עצמם.
- הנתבע טוען שמגיעים לו דמי שכירות בגין השימוש שעשתה התובעת בדירה.
משקבעתי שהדירה שייכת לתובעת, על אף רישומה ע"ש אלמוני ואחר כך על שם הנתבע, הוא אינו זכאי לדמי שכירות כלשהם.
- הנתבע טען כי שילם דמי שכירות עבור השימוש שעשתה התובעת בחנות הבגדים בה היא מנהלת את עסקה. לטענתו, הוא רצה לחסוך ממנה התעסקות עם תשלומים ולכן שילם עבורה שכ"ד בסך 139 אלף ₪.
התובעת העידה כי לא היו דברים מעולם. היא זו ששילמה את מלוא השכ"ד עבור השימוש בחנות.
- נטל הראיה מוטל כאמור על הנתבע. למרות זאת, הוא לא הביא לעדות את בעל החנות. הנתבע צירף לת.ע.ר את נ/7, שהם בסה"כ 5 פתקים לא ברורים. לא ברור מי רשם אותם ומדוע. לא רשום שם מלא של מקבל התשלום ולא של המשלם.
הנתבע הציג שני סרטונים בהם הוא נראה יחד עם אחר בשם א', כאשר מועד הצילום אינו ברור ונראה כי שניהם צולמו באותו יום. בסרטונים לא נאמר דבר הקשור לתובעת. לכל היותר עולה מהסרטונים שהנתבע שילם לאותו זר המכונה א' פעם 5,000 ₪ ופעם 6,500 ₪. עבור מה? עבור מי? כיצד קשור לתובעת?
מה יותר פשוט היה מלזמן לעדות את אותו א' ולברר את הסוגיה?
כאמור, נטל הראיה על הנתבע והוא לא הרים את הנטל. אשר למהימנותו, אין לי להוסיף על האמור לעיל.
- הנתבע טוען ששילם 41 אלף ₪ בגין חובות לספקים שונים. הוא לא פירט מי הספקים, מה החובות, מתי נוצרו לכאורה, מתי ולמי הוא שילם את החובות. לא פירט ולא הוכיח מאומה, ולכן טענתו נדחית.
- הנתבע טען כי פלוני המנוח לווה מבן דודו מ.י. 200 אלף ₪ בתחילת שנת 2009. לפני מותו פרע פלוני 155 אלף ₪ מההלוואה ונותר חייב למ. י. 45 אלף ₪. הנתבע שוחח עם מ. י. וסיכם עמו על פירעון החוב כולו תמורת 15,000 ₪.
מ. י. תומך בטענת הנתבע, מסר תצהיר כאמור ונחקר בבית משפט.
ראשית, לא התרשמתי לטובה מהעד ואני מתקשה להאמין לו. שנית, אין כל היגיון בטענתו כי פלוני המנוח לווה ממנו כסף. משעה שקבעתי כי פלוני החזיק סכומים גבוהים במזומן, אין כל היגיון שילווה כסף מאחרים, כאשר מדובר באותה תקופת זמן, אותה שנה.
העד לא מפרט מה היו תנאי ההלוואה, מתי אמור היה פלוני לפורעה, האם אמור היה לשלם ריבית על ההלוואה, מאומה לא מפורט. ראינו שפלוני וחבריו התנהלו במזומן, אבל כאשר הוא הלווה כסף למ', הוא גבה ריבית על ההלוואה, ואילו העד מ. י. כלל לא מתייחס לכך, לא לריבית ולא לתנאי ומועדי ההחזר.
כאמור, אותו זמן היו לפלוני כספים, חלק הוא חסך אצל הנתבע וחלק הלווה לאחרים. מדוע אם כך שילווה בעצמו ממ. י.? לא סביר בעיני ולא הוכח לי שכך היה.
- הנתבע טוען שמימן את חגיגת בת המצווה של תובעת 2, בסך 38 אלף ₪.
ראשית, הנתבע לא טוען שסיכם משהו עם התובעת בקשר לכך, לא סוכם על הלוואה, הוא לא התייעץ איתה ולא שאל לדעתה, אם היא מסכימה להוצאה הנטענת או לאו.
שנית, הנתבע לא הוכיח ששילם את הסכום הנטען עבור התובעת והוא מודה שהזמין לאירוע חברים שלו.
בחקירתו, הוא השיב במפורש כי אם התובעת לא הייתה מגישה נגדו את התביעה הנוכחית, הוא לא היה דורש תשלום עבור בת המצווה "חד וחלק. בלי תביעה , שאני צריך לשבת כאן, לא היה מדובר על הבת מצווה" (עמ' 79 ש' 20). מכך אני למד כי לא מדובר בהלוואה ומעולם לא סוכם שהתובעת אמורה לשלם סכום כזה או אחר לנתבע. ככל ולנתבע טענות בגין סכום זה, היה עליו להגיש תביעה מתאימה, אולם הוא אינו רשאי לקזז סכום שמדבריו שלו עצמו עולה כי במקרה הטוב הוא שנוי במחלוקת.
- הנתבע טוען כי שילם 33,000 ₪ עבור חלקת קבר ומצבה לפלוני ומבקש לתמוך טענותיו בנספח נ/4 לתצהירו.
נ/4 מכיל מסמכים מהם לא עולה כי שולם סכום כלשהו למישהו ע"י מישהו. נהפוך הוא: המסמך הרביעי בנ/4 חתום ע"י פלמונית, אשת הנתבע, ונרשם בו במפורש כי קבורת המנוח פלוני תיעשה ללא תשלום.
- לאור האמור, לא הוכחה טענת קיזוז כלשהי ועל הנתבע לשלם לתובעת את מלוא סכום החוב כאמור לעיל.
- תובעת 2 היא בתה של תובעת 1, והיא תובעת את חלקה בדירה ובכספים, מהיותה יורשת של אביה פלוני. מהעדויות שעלו לפניי התרשמתי מיחסי אהבה ושיתוף מלא בין התובעות, כך שאין ביניהן ניגוד עניינים כלשהו, למרות ניסיונותיו של הנתבע לסכסך ביניהן, כפי שעולה מעדותו ביום 15.6.22.
- נוסף לנ"ל טענה התובעת לזכויות מכח צוואת סבתה נ' וכן טענה נגד הצוואה עצמה.
במהלך הדיונים הובהר כי התובעת קיבלה את המגיע לה מכח צוואת נ'. ככל ויש לה טענות נגד הצוואה עצמה, טענות אלה מקומן בהתנגדות למתן צו קיום לצוואה, לא בתביעה הנוכחית.
- על-פי צוואת הסבתא נ' ז"ל, התובעת ירשה מחצית מדירתה ב--, ולכן היא תובעת לקבל חצי משכר הדירה המגיע בגין הדירה, מפטירת הסבתא ביום 12.4.11 ועד ליום הגשת התביעה 19.10.17.
- בכתב הגנתו טוען הנתבע שדירת הסבתא עמדה ריקה מספר שנים, עד שהשכירה לראשונה ביום 23.8.14, אולם השוכר הפר חוזה, השיקים שלו חזרו ולא התקבל שכ"ד (ס' 51 לכתב ההגנה).
הוא השכיר את הדירה ל-12 חודשים מיום 1.4.16 עד 1.4.17 וקביל 2,500 ₪ לחודש ואחר כך השכיר לתקופה של 12 חודשים נוספים, מיום 1.7.17 עד 30.6.18, באותו סכום. מכך עולה שהנתבע גבה שכ"ד בסך 60 אלף ₪ בתקופות הנ"ל.
הנתבע אינו מסביר מדוע הדירה לא הושכרה מיד עם פטירת המנוחה. בחקירתו הנגדית השיב "לא היה לי זמן בשביל להשכיר את הדירה וזה לא היה בראש שלי" (ע' 129 ש' 10).
- על-פי צוואת הסבתא, הנתבע ותובעת 2 ירשו את דירתה ב--. אותה עת תובעת 2 הייתה קטינה והסבתא ציוותה כי הנתבע ידאג לענייניה ויטפל בכספיה עד הגיעתה לגיל 22 שנים.
משכך, על נתבע 2 מוטלת החובה לנהוג בזהירות ובאחריות לטובת התובעת, בהיותו נאמן על טובתה ובפרט בהיותה קטינה. לפיכך היה על הנתבע להשכיר את דירת הסבתא ולמסור לתובעת 2 מחצית מדמי השכירות. משלא עשה כך, ושעה שלדבריו לא השכיר את הדירה חלק מהתקופה, ללא הסבר סביר ומוצדק, הוא חב בתשלום שכר הדירה, בהתאם לשכר הדירה שנטען על ידו.
אני מקבל את טענת הנתבע כי לא רצה להשכיר את הדירה בשנה הראשונה שלאחר פטירת הסבתא. לפיכך, הנתבע מחויב לשלם לתובעת 2 את שווי דמי השכירות בסך 2,500 ₪ לחודש בגין התקופות שלהלן:
- הסבתא נפטרה ביום 12.4.11.
- הנתבע היה חייב להשכיר את הדירה מיום 12.4.12 ועד ליום הגשת התביעה 19.10.17, 66 חודשים כפול 2,500 ₪ לחודש, ובסה"כ 165,000 ₪. מסכום זה אני מנכה 7,500 ₪ בשל טענת הנתבע כי פלוני הפר חוזה ולא שילם שכ"ד מספר חודשים (סעיף 51 לכתב ההגנה).
- לאור האמור, על הנתבע לשלם לתובעת 2 את מחצית הסכום, בסך 78,750 ₪ .
- אשר לשאר סכומי התביעה, מדובר בכפילות של הסכומים שנתבעו ע"י תובעת 1.
התביעה הוגשה בצדק, מכיוון שחלק מה כספים שייכים לעיזבון פלוני המנוח ועליהם להתחלק בין התובעות בהתאם לצו הירושה שניתן ביום 25.10.16.
- הנתבע מבקש לקזז מהסכומים הנ"ל הוצאות שונות שהוציא בגין דירת הסבתא. לטענתו שילם עבור חשבונות מים, חשמל, ארנונה. חשבונות אלה דינם להשתלם ע"י המחזיק והמשתמש בדירה. לפיכך, ככל והנתבע היה ממלא חובתו ומשכיר את הדירה, היו חשבונות אלה משולמים ע"י שוכר הדירה.
- לנתבע טענות קיזוז נוספות, בגין שיפוץ הדירה ותיווך, אולם טענותיו אינן מגובות במסמכים כלשהם. ודוק: מדובר בנאמן שמונה לדאוג ולטפל בענייניה של קטינה, לכן עליו לנהוג בזהירות ובקפדנות יתרה ולגבות את טענותיו במסמכים הנדרשים. משלא עשה כך, איני מקבל את טענות הקיזוז הנטענות על ידו.
- הנתבע טוען לקיזוז סכומים נוספים, שהוציא לטענתו על הסבתא המנוחה וכן הוצאות הקשורות לקבורתה ולזכרה.
ראשית, גם טענותיו אלה אינן מגובות במסמכים, למעט תשלומים בסך 1,800 ₪ לאמבולנס ולחברה קדישא. זה הסכום ולכאורה על תובעת 2 לשאת במחציתו, בסך 900 ₪.
שנית, לא ניתן לקזז את הסכומים הנטענים, משום שאינם קשורים לדירת העיזבון אלא לעיזבון כולו. מכיוון שיש יורשים נוספים לסבתא, ומכיוון שלא פורט שוויו של העיזבון כולו (סבתא ציוותה מגרש לנתבע ולאדם נוסף), לא ניתן לדעת מה חלקה לכאורה של תובעת 2 בהוצאות הנטענות בנוגע לקבורתה ואזכרתה של המנוחה, הוצאות שכאמור לא הוכחו.
סיכום
- לאור האמור לעיל ניתן בזה פ"ד כדלקמן:
- הדירה ברחוב – ב-- הרשומה כחלקה - בגוש - שייכת 75% לתובעת 1 ו-25% לתובעת 2.
- הנתבע חייב לתובעות יחד ולחוד 957,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 2.8.16 עד התשלום בפועל.
- הנתבע חייב לתובעת 2 78,750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 19.10.17 עד התשלום בפועל.
- הערה: הסכום הנקוב בסעיף 84(ב) לעיל יחולק בין התובעות כך שתובעת 1 תקבל 75% ותובעת 2 25%, אולם ההתחשבנות היא ביניהן. הנתבע חב כלפיהן יחד ולחוד.
- אשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, המחוקק ייחס לסוגיה זו פרק מיוחד בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 ומורה לבית המשפט להתייחס לסוגיה זו ולפסוק הוצאות בתום ההליך.
גם הנתבע התייחס לכך ובסיכומיו ביקש לחייב את התובעות בהוצאות עונשיות, תוך שהוא מפנה לפסיקה רלוונטית.
במקרה הנוכחי, לאור הימשכות ההליכים, קיום מספר ישיבות הוכחות ובעיקר חוסר תום לבו של הנתבע, אשר ביקש לעשוק אלמנה ויתומה ולגזול את כספן, כמתואר לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות יחד ולחוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 175,000 ₪.
- בנוסף ישלם הנתבע לתובעות יחד ולחוד את האגרות ששולמו על ידן וכן 7,000 ₪ ששולמו בגין עדותו של מר אלמוני (פרוט' ע' 19).
- המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"ג, 16 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.