מכור לסמים שניהל עם אשתו חנות רווחית מת מדום לב. לאחר מותו תבעה אלמנתו בעלות על דירה שלטענתה נרכשה מכספם. ביהמ"ש קיבל את התביעה ופסק לה בנוסף 1.2 מיליון ש'
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד אח של בעלה המנוח, להשבת דירה וכספים שלטענתה שייכים לה ולבעלה. הגיס טען שאת הדירה הזו קיבל במתנה מבן דודו, ושנתן לאחיו המכור לסמים לגור בה מתוך רחמים. השופט ליאור ברינגר דחה את גרסת הגיס לאחר שהתרשם כי המנוח ואשתו היו מבוססים והתפרנסו יפה, והדירה למעשה נקנתה מכספם. בנוסף חויב הנתבע להשיב לאישה כספים שניתנו לו למשמורת.
הדירה נשוא התביעה נרכשה בסביבות שנת 2005 ונרשמה על שם בן דודם של המנוח והנתבע. בהמשך, בשלהי 2009, נפטר המנוח באופן פתאומי מדום לב. מספר שנים לאחר מכן הועברו הזכויות בדירה לאחיו, הנתבע. בשלב מסוים אלמנת המנוח התעוררה והגישה את התביעה לבית המשפט.
היא טענה כי הדירה נרכשה מהכסף שלה ושל בעלה, ועתרה לפסק דין שיקבע כי הדירה תירשם על שמה. עוד טענה התובעת כי היא ובעלה מסרו לנתבע סכומי כסף גדולים למשמורת אך הוא מעולם לא השיב אותם. בסך הכול עתרה האלמנה להשבת כמיליון שקלים שלטענתה שייכים לה, בנוסף לדירה.
לעומתה טען הנתבע כי הדירה נקנתה לו במתנה מאת בן דודו על רקע היותו חולה לב ומועמד להשתלה. לטענתו, אחיו היה נרקומן חסר כל שהתקשה לפרנס את משפחתו, ובנסיבות אלה הנתבע הציע לו לגור בדירה.
הגיס הודה שהועברו אליו כספים למשמורת אולם העלה טענות הגנה שונות ומשונות. בין היתר הוא טען שכספים שהתקבלו ממכירת רכב של אחיו הופקדו לחשבונה של אמו וכי הם נמצאים שם.
עושק והתעמרות
השופט ברינגר מתח ביקורת נוקבת על הנתבע "אשר ביקש לעשוק אלמנה ויתומה ולגזול את כספן". לדבריו, הנתבע מתעמר בתובעת כאשר מצד אחד הוא מבטיח לה שאם חסר לה משהו, שתבקש ממנו, אם פעם תהיה בלי כסף, הוא ידאג לה, אבל מצד שני לא נותן לה כלום.
בנוגע לדירה קבע השופט כי חרף טענותיו לגבי מצבו הקשה של אחיו בחייו, בפועל המנוח היה אמיד והתפרנס יחד עם אשתו ברמה גבוהה. מהראיות עלה כי התובעת ובעלה ניהלו ביחד חנות בגדים והרוויחו כ-8000 שקל ליום.
מסקנת השופט הייתה שהדירה נקנתה מכספם של התובעת והמנוח, ולא מכספי בן הדוד.
גם בנוגע לכספים קיבל השופט את עמדת האלמנה. הוא כתב שאינו מאמין לגרסת הגיס לפיה הפקיד את תמורת מכירת הרכב היוקרתי של המנוח לחשבונה של אמו הזקנה (שבינתיים הלכה לעולמה), והגיס לא המציא דפי חשבון או מסמך אחר התומכים בטענתו.
"שוכנעתי שהנתבע אינו אומר אמת ופשוט עשק את התובעת, הפר את האמון שהיא והמנוח נתנו בו וגזל מהאלמנה והיתומה את כל רכושן אשר הפקידו בידו באמונה שלמה", כתב השופט.
בנסיבות אלה נקבע שהדירה שייכת למשפחת המנוח – האלמנה ובתה – וכי על הנתבע להחזיר להן כמיליון שקל.
בנוסף חויב הנתבע לשלם להן שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 182,000 שקל.
- ב"כ התובעות (האלמנה ובתה): עו"ד יואב בלייכר
- ב"כ הנתבע (הגיס): עו"ד מאיה הרצברג אלון
עו"ד קובי ישראל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.