פס"ד בתביעת אב לתשלום דמי שימוש ראויים עבור התקופה בה הוא לא התגורר בדירת הצדדים

הקדמה:

1. לפניי שתי תובענות, אשר הוגשו על ידי י' א' (להלן: האיש) כנגד מ' א' (להלן: האישה). האחת - לפירוק שיתוף ואיזון משאבים והשנייה - לדמי שימוש ראויים.

    

2. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 10.2000.**, והתגרשו ביום 01.2020.**

    

3. מנישואים אלו נולדו לצדדים ארבעה ילדים:

   ש' ש' ילידת 2001.**.** (בגירה כיום) , א' א' יליד 2006.**.**, א' א' ילידת 2013.**.**, ו- נ' ר' ילידת 2015.**.**.

    

4. האיש עבד ב**** ה****** "****" שהיה בבעלות אבי האישה.

   כיום, האיש אינו עובד, בעקבות תאונת עבודה אשר הסבה לו נזקים משמעותיים, כטענתו.

    

   האישה עבדה ועודנה עובדת ב**** ל***** **** ו****** אשר הוקם במהלך החיים המשותפים, במימון אביה.

    

5. בפרוץ הסכסוך, עזב האיש את בית הצדדים ברחוב **** *** ** ב***, והאישה נותרה לגור בבית, יחד עם הילדים.

    

6. עובר להליכים בתיק זה, התקיימו הליכים נרחבים בפני כבוד בית הדין הרבני.

    

7. אין חולק כי בנושאים של מזונות, חלוקת אחריות הורית וזמני שהות (אשר אינם תלויים ועומדים בתיק זה), נתונה סמכות ייחודית לבית הדין.

    

8. שונה הדבר בכל הנוגע לעניינים הרכושיים:

    

   • האיש כרך את נושא הרכוש – פירוק שיתוף, איזון משאבים ודמי שימוש, בתביעת הגירושין אותה הגיש לבית הדין הרבני בחודש אוקטובר 2017.

      

   • במסגרת הדיונים בבית הדין הרבני מונו אקטואר ושמאי.

     האקטואר ערך את חוות הדעת ביום 18.3.2018, ואילו השמאי השלים את חוות דעתו ביום 11.2.2018.

      

   • חוות הדעת השמאית העריכה את שווי דירת הצדדים בסך של 1,470,000 ₪ ואת דמי השכירות הראויים, בגבולות של 4,200 ₪ לחודש.

      

   • חוות הדעת האקטוארית קבעה כדלקמן:

     "1. על הבעל להעביר לאישה כיום סך של 62,313 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו, וסך זה יקוזז מחלקו של הבעל בדירה המשותפת של הצדדים ברח' ה***** ***.

     2. בהתאם להצהרת הון ליום 31/12/2013 שהגישו הצדדים לרשויות המס, נכון לתאריך הנ"ל היה לצדדים חוב ע"ס 650 אלף ₪ לטובת אביה של האישה מר א' ד'...

        ...לטענת האישה חוב זה טרם סולק ע"י הצדדים ולכן עליהם לשאת בחלקים שווים בחוב זה, אך מאחר ומדובר בחוב לבן משפחה קרוב מדרגה ראשונה, וכן לא קיבלתי נתונים על העברת כספים מאבי האישה לבני הזוג, הרי שמדובר בסוגיה משפטית ולכן אין באפשרותי לקבוע לגבי דין איזון חוב זה, כך שהחוב הנ"ל יאוזן בהתאם להחלטת כבוד בית הדין הרבני".

         

   • קביעות האקטואר וחוות דעתו, אינן נתונות במחלוקת.

      

   • ברם, על אף מינוי המומחים וקביעות בית הדין ביחס לנושאים נלווים, לא ניתן פסק דין סופי על-ידי בית הדין הרבני, שכן התובענות נמחקו והתיק נסגר ביום 6.3.2019, נוכח סירובו של האיש לסידור גיטין (לאחר שבית הדין סירב ליתן צו לפירוק השיתוף בדירה, האיש חזר בו מתביעתו לגירושין).

      

   • עם סגירת תיק הגירושין, על הנושאים הכרוכים בו, פקעה סמכותו של בית הדין לדון בנושאי רכוש, והסמכות לדון בעניינים אלו הוענקה לבית המשפט לענייני משפחה, עם פתיחת ההליכים דנן.

     יוער כי האיש אשר פתח את תיק הגירושין בבית הדין הרבני וכרך בו את נושא הרכוש, הוא זה אשר הגיש גם את התובענות בהליך זה.

      

9. ובכן, על אף סגירת התיק בבית הדין הרבני ופתיחת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ישנן קביעות אופרטיביות של כבוד בית הדין הרבני הנוגעות להלוואה אשר ניתנה מאבי האישה לצדדים במהלך החיים המשותפים – המדובר בהלוואה נטענת בסך 650,000 ₪ לטובת רכישת הדירה.

    

10. האישה מבקשת להיבנות מהכרעות בית הדין בנושא זה, ואילו האיש מבקש להתנער מהן, בטענה כי לא ניתן באותם הליכים פסק דין סופי, לא נערך הסכם הלוואה, ולא הוגשה תביעה עצמאית מצד אביה של האישה.

     

11. כמו כן, חלוקים הצדדים ביחס לסוגיה נוספת, בה החל ביה"ד הרבני לדון, אך לא הכריע בה, עקב סגירת התיק, והיא: סוגיית זכאותה של האישה למחצית מהכספים בגובה 90,000 ₪, אשר שולמו לידי האיש, כפיצוי בגין נזקי הגוף כתוצאה מתאונת העבודה בה היה מעורב ב***** ה******.

     

12. ביום 26.2.2020 ניתן צו פירוק שיתוף בדירת הצדדים, אולם נקבע כי מימושו של הצו לרבות מינויו של כונס נכסים, יעוכבו עד לאחר מתן ההכרעות בשני התיקים שבכותרת.

     

13. ביום 1.2.2021 ניתנה החלטה בדבר עדכון חוות הדעת השמאית, נוכח התמורות שחלו בשוק הנדל"ן מאז הגשת חוות הדעת השמאית הראשונית ועד היום.

    ביום 14.6.2022 הוגשה חוות דעת שמאית מעודכנת, על פיה שווי הדירה המשותפת הוערך בסך של 1,580,000 ₪, כאשר דמי השכירות החודשיים הועמדו ע"ס של 4,400 ₪ לחודש.

     

    טענות הצדדים:

     

14. טענות האיש/התובע:

    • האיש סולק מביתו בשנת 2017, ומאותו המועד נאלץ להתגורר מחוץ לביתו ולנוע בין ***** ל****, תוך שהוא ישן אצל קרובי משפחתו ומנוכר מילדיו.

      האישה אשר מאסה בתובע ובחיי הנישואים, סילקה את האיש מהבית, והחלה לנהוג בבית הצדדים כאילו זה רכושה הבלעדי.

      הצו לפירוק שיתוף ניתן עוד ביום 26.2.2020 אולם טרם מומש, באשמת האישה.

       

    • כתוצאה מהפגיעה בזכויות הרכושיות והקנייניות של האיש, הוא נקלע למצב נפשי רעוע ו"נפל לסמים". לפני כשנה וחצי עבר האיש גמילה אינטנסיבית וכיום הוא מצוי בשיקום.

       

    • לצדדים מעולם לא היה חוב לאביה של האישה.

      טענת האישה בדבר חוב לאביה מוכחשת, בייחוד כאשר לא הוגשה כל תביעה מצד האחרון לקבלת כספי ההלוואה, וכן לא הוגש כל תצהיר מצד אבי האישה, אשר הלך לעולמו בעת ניהול ההליכים בבית הדין הרבני.

      יתר על כן, אבי האישה לא פעל לשם רישום הערת אזהרה לטובתו, על בית הצדדים.

       

    • כאשר מדובר בהעברות כספים בין בני משפחה, החזקה הנוהגת היא כי מדובר במתנה ולא בהלוואה. לא עלה בידי האישה לסתור חזקה זו, ולהוכיח כי מדובר בהלוואה.

       

    • העובדה כי התובע חתם על הצהרת הון במסגרתה הודה בקיום ההלוואה, אינה מעלה או מורידה, וזו אינה מוכיחה כי אביה של האישה העניק הלוואה לצדדים.

      התובע חתם על הצהרת ההון מאחר ונתבקש על-ידי אבי האישה לעשות כן, תוך שהוא סומך עליו בעיניים עצומות ומבלי שהוא בודק את תוכן ההצהרה.

       

    • האישה הודתה בפרוטוקול כי אביה הרעיף על הצדדים עזרה כספית וכלכלית נרחבת (לדוגמה, לשם רכישת הריהוט ל*****, בו עבדו שני בני הזוג), אולם לא ציינה ולו פעם אחת, כי מדובר היה בהלוואות אותן היה צריך להשיב.

       

    • אמירות בית הדין לפיהן מדובר בכספי הלוואות אינן מבוססות, לבטח לאור העובדה כי התביעות נמחקו. עם מחיקת התביעות, נמנעה זכות הערעור וההחלטה בטלה.

       

    • על כן עותר האיש לסעדים הבאים:

       

      • זכות ראשונים לרכישת חלקה של האישה בדירת המגורים.

      • ככל שלא ירכוש האיש את הדירה, הנכס יצא למכירה בשוק החופשי למרבה במחיר.

      • ככל שלא תימכר הדירה בתוך 90 ימים, ימונה כונס נכסים חיצוני.

      • התמורה אשר תתקבל, תכסה את הלוואת המשכנתא שנותרה על הנכס.

      • מחלקו של האיש בתמורת מכר הדירה, יקוזז חלקו של האיש בתשלומי המשכנתא אשר שולמו על ידי האישה, וישולמו לאישה סך של 62,313 ₪ בהתאם לחוות דעת אקטואר.

      • מחלקה של האישה יקוזזו דמי השימוש של הנכס בסך 4,400 ₪ לחודש, ממועד הקרע בתאריך 31.3.2017 ועד ליום מכירת הבית בפועל.

      • היתרה, לאחר כל הקיזוזים, תחולק בין הצדדים באופן שווה.

         

         

15. טענות האישה/הנתבעת:

     

    • הגשת התובענות לבית המשפט לענייני משפחה חסרת תום לב ונראה כי מטרתה היחידה היא לנסות ולבטל קביעות פסוקות של כב' בית הדין הרבני.

      קיימת קביעה חלוטה של כבוד בית הדין הרבני כי הצדדים נטלו הלוואה מאבי האישה, שהתבססה על הצהרת ההון של האיש, כאשר האחרון לא עמד בנטל לסתור אותה.

       

    • עיון בפרוטוקול כבוד בית הדין הרבני מעלה, כי האיש העלה טענות עובדתיות חלופיות הנוגעות לסכום ההלוואה שהתקבלה מאבי האישה, באופן המחליש עוד יותר את טענותיו.

      על כן, יש להורות לאקטואר לעדכן את חוות דעתו באופן שחוב הצדדים לאבי הנתבע ייוחס לנתבעת והיא תהיה אחראית על השבתו לעיזבונו.

       

    • בחוות דעת האקטואר הושארה סוגיה נוספת להכרעה שיפוטית. המדובר בכספים אותם קיבל התובע במהלך החיים המשותפים, בעקבות תביעות בגין אובדן כושר עבודה, אשר הוגשו כנגד חברות הביטוח **** ו****.

      הנתבעת איתרה אסמכתאות אך לגבי הסך של 90,000 ₪ אשר התקבל מסגרת הסכם פשרה שנערך מול חברת ****.

      עם זאת, ידוע כי האיש קיבל סך נוסף בגובה של כ-130,000 ₪, בגין פגיעה שארעה לו במהלך החיים המשותפים. על כן, יש ליתן צווי הסרת חסיון כנגד חברות הביטוח וב"כ אשר ייצג את הנתבע בתובענות הנזיקין לצורך קבלת הנתונים שהאיש נמנע למסור.

       

    • האיש טען למוניטין של הנתבעת במסגרת **** **** בבעלותה. בעניין זה קבע האקטואר כי אין לייחס לה מוניטין כלשהו. האיש לא ביקש לחקור את האקטואר על חוות דעתו ועל כן, זו לא נסתרה.

       

    • האישה מבקשת לרכוש את חלקו של האיש בדירה המשמשת למגורי הילדים המשותפים של הצדדים, כנגד חיובי האיש כלפיה.

       

    • האישה משלמת לבדה את החזרי המשכנתא מאז הפירוד בין הצדדים. אין מחלוקת כי על האיש להשיב לתובעת מחצית מתשלומים אלה כשהם משוערכים להיום.

       

    • לאישה טענות בדבר חוב כתובה של האיש כלפיה.

       

      בית הדין הרבני הורה להמתין עם הדיון בתביעת הכתובה עד להכרעת בית המשפט בסוגיית איזון המשאבים. משכך ובטרם מימוש פירוק השיתוף בדירה, יש להמתין להכרעת בית הדין הרבני בתביעה הכתובה.

       

    • נטל ההוכחה ביחס לטענה על כי נמנעה ממנו הזכות לעשות שימוש בדירה, מוטל על כתפיו, ולא עלה בידיו לעמוד בנטל זה.

      דירת הצדדים משמשת למגורי הקטינים, ובפסיקת המזונות ע"י בית הדין הרבני, נלקחה עובדה זו בחשבון, כך שהאיש לא חויב בתשלום מדור עבורם.

       

      דיון והכרעה:

       

16. השאלות המשפטיות הדרושות הכרעה הינן אלו:

     

    • האם נמנעה זכותו של האיש לשוב לבית המשותף על ידי האישה, באופן המזכה אותו בדמי שימוש?

       

    • משמעות קביעתו של כבוד בית הדין הרבני ביחס להלוואת אבי האישה לצדדים במהלך החיים המשותפים, וזאת בהינתן הצהרת ההון עליה חתום האיש.

       

    • זכאות האישה לפיצויים אשר נתקבלו בידי האיש בגין תאונות העבודה.

      הצבת מועדי התאונות על ציר הזמן ביחס לתקופת חיים המשותפים, תוך פריטת הסכומים אשר נתקבלו לראשי הנזק השונים.

       

17. עוד בטרם יותחל בדיון לגופו של עניין, יצוין כי כלל הטענות בנוגע לעסק האישה ולמוניטין נדחות על הסף, וזאת לאור האמור בחוות דעת האקטואר אשר מונה על ידי כבוד בית הדין הרבני, ולאחר שמי מהצדדים לא פנו לעדכון חוות דעתו או לזימונו לחקירה בהקשר האמור.

     

18. כעת, נעבור לדון בשאלות המשפטיות בהתאם לסדר כתיבתן.

     

    היעדר זכאות האיש לדמי שימוש:

     

19. מהפרוטוקולים אשר התנהלו בפני כבוד בית הדין הרבני, בבית המשפט לענייני משפחה וכן מחקירות הצדדים עלה, כי האיש מנסה לזכות ביתרון דיוני ולהוכיח בכל דרך כי הוא סולק מביתו בבושת פנים וכי לא התאפשר לו לחזור לדירת הצדדים, לאור מעשיה של האישה.

     

20. עם זאת, הצביעו הראיות על כך, שהאיש יצא מרצונו מדירת הצדדים, ולאחר תקופת הסתגלות קצרה, עבר להתגורר בדירה מפוארת ב****. הוכח כי האיש לא חפץ בשום שלב לשוב ולהתגורר בדירת הצדדים, באופן כנה ואמיתי.

     

21. ראה לעניין זה האמור בע"א 1492-90 נאיפה סעיד זרקא נ' סלמאן פארס [פורסם במאגרים המקוונים] (20.1.1993) לפיו ככל ואחד מבני הזוג עוזב את בית המגורים המשותף, מרצונו ועל דעתו, הוא לא יוכל לתבוע מבן הזוג אשר נותר להתגורר בבית המגורים, תשלום דמי שימוש ראויים.

     

22. האיש ניסה אומנם ליצור מצג כאילו ניסה לשוב ולהתגורר בדירת הצדדים, אולם הדבר לא עלה בידו נוכח התנהגות המשיבה.

    עם זאת, מצפייה בסרטון אשר הוצג על-ידו התברר למעשה, כי דווקא היה זה האיש אשר יצר פרובוקציה בכדי לנסות ולחלץ תגובה תוקפנית מהאישה, תוך התעלמות ממצבם הרגשי של הקטינים, אשר היו עדים לאירוע המביש ונחשפו לקונפליקט בין ההורים במלוא כיעורו ועוצמתו. יתר על כן, ניסיונו של האיש לחלץ תגובה תוקפנית מצד האישה, בפועל לא צלח.

     

23. כעת נרד לעומקם של דברים בהקשר האמור.

     

24. ראשית, טען האיש בכתובים, כי לאחר שהצדדים נקלעו למריבה בחודש אפריל 2017, הוא הסכים לצאת מהבית מרצונו (לזמן קצוב), עד אשר יירגעו הרוחות.

    הווה אומר, יציאתו של האיש מהבית ואי חזרתו, לא נבעה מאילוץ בשל החלפת הצילינדר של מנעול הדלת, אלא מרצונו והבנתו כי יש צורך בהרגעת הרוחות.

     

25. בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 17.1.2018 עלה, בין היתר, כי האיש מתגורר בבניין מפואר ב****, בניגוד לטענתו, כי נאלץ להתגורר כדלפון חסר כל, אצל אחותו ב****:

    "הבעל זן את אחותו סך 1,000 ₪ כל חודש כבר חצי שנה. הוא כתב שגר אצל אחותו בחינם ב****. יש דו"ח חקירה, שהבעל גר בבניין מפואר ב****, עם רכב, בנין עם בריכה וחדר כושר, הוא סוחב סלים עם אשה לדירה וכן רוכש בגדים...בית הדין לא התרשם כי לבעל אין פוטנציאל השתכרות. לטענת האם (שכרה חוקר פרטי), האב מתגורר כיום בבית יוקרתי. האב לא הכחיש נתון זה...בית הדין לא יאות לקבל מצב כי האב מתחמק עתה מלשלם את מזונות ילדיו בכלל ותולה יהבו בקיזוז חובו מתוך חלקו בדירה, שהרי הילדים צריכים לאכול בסופו של יום...".

     

26. בדיון שנערך בפניי ביום 19.11.2019, הצהיר ב"כ התובע כי גם מרשו הבין שחזרתו לדירת הצדדים מנוגדת לטובת הקטינים נוכח הקונפליקט השורר בין הצדדים:

    "...מרשי רצה לחזור לדירת המגורים, אבל שקלנו את הדברים. ומתוך טובת הקטינים, זה שהאיש לא יחזור לדירת המגורים ולכן צריך לשמור על זמני השהות...".

     

27. בהמשך אותו הדיון ציין ב"כ התובע שמרשו "חפץ לחזור" באותו יום לדירת הצדדים וב"כ הנתבעת ציינה במפורש כי "אף אחד לא מונע מהתובע שימוש בדירה, מבחינתנו שישוב להתגורר בדירה בכל עת".

     

28. ברם, בדיון שנערך ביום 26.2.2020, התברר כי ניסיון האיש לשוב לדירת הצדדים כשל.

    ראה לעניין זה דברי ב"כ התובע במועד הדיון:

    "הגברת אמרה שהאדון יכול לחזור מתי שירצה, התחלנו לחשוב על התביעה לדמי שימוש, אז אמרנו נעשה ניסיון, אין לו איפה לגור. הוא חזר הביתה וכשחזר ל- 10 שעות, הדברים מתועדים. היא נעמדת מולו, צורחת, מקללת, הילדים ליד. אמרתי לו י' תצא. הוא אמר שהוא לא רוצה לעשות נזק לילדים ויצא".

     

29. ברם, צפייה בסרטון המשקף את מה שאירע במועד חזרתו של האיש לבית המגורים, הותיר את בית המשפט מזועזע, לא פחות מכך.

     

    ראה הערת בית המשפט בדיון שנערך ביום 4.1.2023:

    "הערת בית המשפט:

    צפיתי בסרטון ונשארתי מזועזעת ממראה עיניי. בסרטון רואים סיטואציה משפחתית, בה כל הילדים מצולמים, למעט הילדה עם המוצץ, מחזיקים טלפונים ומצלמים את המתרחש. נראה כי לאיש לא אכפת מהנזק שנגרם לילדים, כאשר כל המטרה היא הכנת ראיות לתיק משפטי. תוך כדי הסרטון מושמעים דברים קשים וקללות, הכל בנוכחות הילדים. עם כל הרצון להוכיח את "האמת" בבית המשפט לא אתיר הצגתו של סרטון זה, אשר יותר מכל מציג את האב אשר נכנס הביתה, יצר פרובוקציה בכניסתו זו ובכך גרם נזק לילדים".

     

30. יתר על כן, חקירת האיש הותירה רושם לא מהימן בלשון המעטה, והיא הייתה רצופה בסתירות. המועדים והטענות אשר פורטו בחקירות, אינם תואמים את אלו אשר נטענו בפני כבוד בית הדין הרבני. כמו כן, עולה מהחקירות, כי התובע ניסה להתחמק ולהסתיר את העובדה כי התגורר עם בת זוג, לפחות בחלק מהשנים בהן שהה מחוץ לביתו. יתר על כן, התובע ציין כי עוד לפני עזיבתו את הבית, נקלע למשבר בשל פטירת אביו, בעקבותיו התמכר לחומרים אסורים ונזקק להליכי גמילה.

     

31. עוד עלה מחקירת האיש, כי כל אימת שהשאלות היו לא נוחות עבורו, זה טען כי אינו זוכר דבר, בשל החומרים הממכרים אותם נטל בעבר. ברם, ביתר השאלות, ידע האיש לציין פרטים מדויקים.

     

32. ראה לעניין זה חקירתו של הנתבע:

    "ש: האם אי פעם במסגרת ההליכים בבית הדין הרבני, הגשת איזושהי בקשה או טענה שאתה רוצה לחזור הביתה ולא נותנים לך? אני אומרת לך שלא.

    ת: אני לא זוכר.

    ש: 6 שנים אתה מתמודד עם בעיות זיכרון?

    ת: אני לא זוכר.

    ש. אתה זוכר את האירוע שבו אחרי דיון בבית המשפט לאחריו חזרת הביתה?

    ת. זה היה אירוע מאוד קשה, כן.

    ש. באותה תקופה איפה גרת?

    ת. אצל אחותי ב****.

    ש. באת לדיון בבית משפט במטרה לחזור הביתה?

    ת. לא, ביקשנו לקבל את מה שקבע האקטואר ואז מ' אמרה שאני יכול לחזור הביתה וחזרתי הביתה.

    ש. מה היה לך, מזוודה? הסתכלתי על הסרטון שהגשת וראיתי שבאת בלי כלום, לא רואים שם תיק.

    ת. באתי עם מזוודה. באתי עם תיק.

    ש. אתה יכול להראות בסרטון שאתה עם מזוודה.

    ת. הסרטון שהראיתי ...

    ש. מי צילם את הסרטון?

    ת. אני. היא ביקשה שאחזור הביתה.

    ש. למה צילמת סרטון, להראות שלא נותנים לך לחזור הביתה.

    ת. רציתי להיות מאוד בבית.

    ש. מ' לא דיברה איתך ...

    ת. מ' שכבה על הרצפה ובוכה והבנות שלי ירקו עליי. הילדים רשמו הודעות שאם לא אצא מהבית, אחד הילדים שלח, שהוא יתאבד.

    ש. ראית את הסרטון ששלחת?

    ת. אני צילמתי אותו.

    ש. רואים שם את מ' שוכבת על הרצפה - היא ישבה על הספה ולא אמרה מילה.

    ת. לא.

    ש. לא רואים בסרטון שהגעת עם מזוודה, אפילו עם מברשת שיניים לא באת?

    ת. אולי לא רואים שם את המזוודה, אולי היא היתה בצד".

     

33. בשולי הדברים יצוין עוד כי האיש טען לאורך כל הדרך, כי מצבו הכלכלי קשה וכי אין באפשרותו לשכור דירה והוא נאלץ להסתמך על בני משפחתו.

    עם זאת, עיון בתובענה הנזיקית אשר הוגשה מטעמו כנגד **** ה***** בו עבד, מעלה כי נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 41% (!) המזכה בגמלה נכבדה מאת המל"ל, וזאת החל מה- 1.1.2014.

    יתר על כן, בגמלאות בשיעור כה משמעותי, באפשרות התובע לעתור גם לקבלת גמלה לשירותים מיוחדים, וכן באפשרותו לפנות לשיקום מקצועי וסיוע בלימודים.

     

34. לא זו אף זו: מטיעוני הצדדים עלה, כי האישה נשאה באופן בלעדי בתשלומי המשכנתא בגין דירת הצדדים, וכן כי סכומי המזונות אשר נפסקו על-ידי בית הדין הרבני היו על הרף הנמוך, כאשר בית הדין סירב במפורש להורות על פירוק שיתוף בדירה מאחר והקטינים מתגוררים בה (ראה פרו' בית הדין הרבני מיום 17.1.2018, מיום 25.2.2019 וכן מיום 14.7.2020).

     

35. סוף דבר, לאור כל אשר פורט לעיל, הנני קובעת כי האיש אינו זכאי לדמי שימוש בגין דירת הצדדים.

     

    הלוואת אביה של האישה לצדדים במהלך החיים המשותפים ובסמיכות לרכישת הדירה:

     

36. בכל הנוגע לכספים בסך 650,000 ₪ אשר ניתנו על-ידי אבי האישה לצדדים, בסמוך לרכישת דירתם, ישנה קביעה פוזיטיבית ברורה של כבוד בית הדין הרבני.

     

37. ראה החלטתו של כבוד בית הדין מיום 25.2.2019, המהווה למעשה פסק דין המכריע בסוגיית ההלוואה:

    "ב"כ האישה מציגה הצהרת הון של הבעל, ובה מדווח על חוב בסך הנז' לאבי האישה. ב"כ הבעל מכחיש את הדבר...ביה"ד מחליט שאכן הצהרת ההון היא של הבעל. ומשכך מהווה הדבר ראיה לקיום החוב הנז'. וחובת פירעונו מוטלת על שני הצדדים בשווה...".

     

38. החלטת בית הדין ניתנה לאחר שנערך דיון, במסגרתו העלו הצדדים טענותיהם בהרחבה (ראה פרו' הדין מבית הדין הרבני ביום 24.2.2019).

     

39. האב כרך את ענייני הרכוש בתובענה אשר הוגשה לכבוד בית הדין הרבני, והצדדים הסמיכו למעשה את בית הדין הרבני לדון בסוגיה זו, כאשר איש מהם לא העלה בדיון כל הסתייגות ביחס לסמכותו של בית הדין לדון בעניין ההלוואה, על אף שלא הוגשה תביעה עצמאית מצד אבי האישה וזה האחרון לא היה שותף להליכים.

     

40. אומנם טען האיש בתחילה, כי חתימתו על הצהרת ההון זויפה, אולם לא עתר למינוי גרפולוג.

    לאחר מכן ביקש האיש כי בית הדין יורה לאבי האישה להגיש תצהיר מטעמו. עם זאת, האיש לא טען בכל שלב שהוא, כי לולא צירוף אבי האישה להליך ו/או ללא תצהירו, תישלל סמכותו של בית הדין לדון בנושא ההלוואה, המהווה למעשה חלק מהחובות המשותפים של הצדדים במסגרת איזון המשאבים (ולא רק לזכויות).

     

41. יתר על כן, ואף אם התובענות נמחקו בשלב יותר מאוחר (לאור חזרתו של האיש מתביעתו להתגרש, והעלאת טענה לשלום בית), הצדדים לא הגישו ערעור על ההחלטה אשר קבעה פוזיטיבית כי עליהם להחזיר את ההלוואה לאבי האישה, אשר היוותה הלכה למעשה את ההכרעה הסופית בסוגיה זו.

     

42. למעלה מן הצורך, ואף לגופו של עניין, שוכנעתי כי אמרות האיש ביחס לנסיבות חתימתו על הצהרת ההון (במסגרתה הצהיר על קיומו של חוב לאבי האישה), היו נטולות כל אמינות, כפי שיבואר להלן.

     

43. האיש העלה טענות עובדתיות סותרות:

     

    • בדיון אשר נערך בפני כבוד בית הדין הרבני טען האיש כי חתימתו על הצהרת ההון זויפה.

    • מנגד ובדיון שהתקיים בפניי, הודה האיש כי הוא חתום על ההצהרה, אולם ציין כי לא הבין על מה חתם.

       

44. מלבד הכלל הידוע, כי אדם אשר חתם על מסמך, לא ישמע בטענה כי לא הבין את תוכן המסמך וכן את המשמעויות הנובעות מעצם חתימתו, יש לתת את הדעת לגרסתו המשתנה של האיש ולחוסר האמינות הנובעת מכך.

     

45. ראה אמירתו של כבוד בית הדין הרבני בהחלטה מיום 25.2.2019: "ב"כ הבעל טוען שהכספים ניתנו כמתנה...ב"כ האישה מציגה הצהרת הון של הבעל, ובה מדווח על חוב הסך הנז' לאבי האישה. ב"כ הבעל מכחיש את הדבר. טוען שלא הוגשה הצהרת הון שכזו ע"י הבעל, ואם הוגשה הדבר נעשה ע"י זיוף חתימת הבעל...ב"כ האישה טענה כי יש להשוות בין חתימת הבעל על הצהרת ההון, לבין חתימות אחרות של הבעל...משכך שינה ב"כ הבעל את טענתו לטענה חדשה שאף אם אכן נחתמה הצהרת ההון ע"י הבעל, הוא (הבעל) אינו זוכר זאת, והדבר נעשה בלחץ מעסיקו אז אבי האישה..." (ההדגשה אינה במקור).

     

    ולעומת זאת ראה סיכומי האיש אשר הוגשו לבית משפט זה ביום 19.1.2023: "העובדה כי התובע חתום על הצהרת הון, אין בה כדי להוכיח כי מדובר היה בהלוואה של אביה של הנתבעת כלפי הצדדים...לעניין החתימה יובהר, כי התובע עשה כל מה שביקש ממנו חמו לעשות, ביקש חתימה, התובע חתם, לא שאל, לא בדק, לא ראה, סמך עליו לחלוטין. אבל מעולם לא הלווה לצדדים כספים!!" (ההדגשה אינה במקור).

     

46. ודוק, מלבד העלאת טענות עובדתיות סותרות, האב לא ביקש למנות מומחה לגרפולוגיה, לא טען כי באותו מועד היה נעדר כשרות משפטית באופן אשר שלל ממנו להתנגד לחתימה, והסתפק בטענה לקונית, כי מדובר היה במתנה ולא בהלוואה.

    יתר על כן, האיש נמנע ממתן הסבר מספק לעצם חתימתו על הצהרת הון הכוללת הודאה בדבר הלוואה מטעם אבי האישה.

     

47. עוד יצוין ביחס להעדר רישום הערת אזהרה, עובדה ממנה ניסה האיש להיבנות, כי רישום הערת אזהרה אינו חזות הכול, בייחוד כשמדובר ביחסי משפחה. על כן, אף אם לא פעל אבי האישה לרישום הערת אזהרה על הדירה, אין הדבר יכול לאיין את הצהרת ההון המאושרת בחתימתו של האיש, במסגרתה קיימת הודאה ביחס לחוב בגובה 650,000 ₪.

     

48. אם כן, עינינו הרואות, כי קביעתו של כבוד בית הדין הרבני, על פיה על הצדדים להשיב את ההלוואה בגובה 650,000 ₪, עליה הוצהר בהצהרת ההון מטעם האיש, לגורם אשר העניק את ההלוואה – הוא אביה של האישה, הינה בתוקף.

     

49. מאחר ואביה של האישה נפטר, על הצדדים להחזיר את ההלוואה לעיזבונו וזאת בחלקים שווים.

     

50. טענת האישה, לפיה יש לנכות את המחצית בה חב האיש – 325,000 ₪, מהחלק המגיע לו ממכירת דירת הצדדים, תוך שהיא תהיה אמונה על עריכת ההחזר לעיזבון אביה, נדחית; הכספים המגיעים לעיזבון אבי האישה, יש להשיב לעיזבון עצמו ולא לאישה, שכן כלל לא הוברר האם האישה נמנית על יורשי אביה ואם כן, באיזה חלק.

     

51. אם כן, על האישה לפעול במשותף עם יתר יורשי אביה ולהגיש תובענה חדשה בשם עיזבון האב כנגד האיש.

     

52. מאחר ויכול ותתגלע מחלוקת בין האישה לבין יתר יורשי אביה, מצאתי לקבוע כי כונסי הנכסים יותירו את הכספים בשיעור של 650,000 ₪ (325,000 ₪ מחלק האישה בתמורת המכירה ו- 325,000 ₪ מחלקו של האיש) בחשבון נאמנות עד אשר תינתן החלטת בית המשפט בתביעת העיזבון ביחס לכספים אלה.

     

53. מוצע לצדדים לשקול מתווה מוסכם, על פיו, יופחת מחלקו של האיש סכום הנמוך ממחצית ההלוואה(סביב 35%-45% מסה"כ החוב), וזאת על מנת לסיים את ההליך מבלי שיהיה צורך בפתיחת הליך חדש נפרד. ככל שיוסדר מתווה מוסכם ברוח זאת, ניתן יהא לאשרו, בכפוף לחתימת כלל היורשים של האב, ו/או בכפוף להצהרה מתאימה מטעם הנתבעת, בתור נציגת היורשים כאמור).

     

    פיצויי נזיקין בגין תאונת העבודה בה היה מעורב האיש במהלך החיים המשותפים:

     

54. במסגרת תביעת נזקי גוף כתוצאה מתאונת עבודה בעת שהועסק ב***** "****", נפסקו לאיש פיצויים בשיעור של 90,000 ₪.

     

55. הסכם הפשרה אשר נחתם בין **** **** *** ו"**** חברה לביטוח בע"מ" לבין האיש, אינו מפרט את ראשי הנזק השונים ואת חלוקת הסכום, ולא ניתן לדעת כמה נפסק בגין הפסד השתכרות וכן עזרת צד שלישי לעבר.

     

56. התאונה התרחשה ביום 27.1.2013 והאיש עזב את דירת הצדדים בשנת 2017.

    מאחר והתאונה של האיש הוכרה כתאונת עבודה, יש להניח כי המל"ל נשא כנהוג בתשלום מלא בגין 91 הימים הראשונים ולאחר מכן בסכומים משתנים בהתאם לגמלת הנכות הזמנית ועד להתגבשות הנזק וקביעת הנכות הצמיתה. ודוק: הסכומים בגין גמלת נכות מעבודה אינם מבוטלים ואף משמעותיים יותר בהשוואה לגמלת נכות כללית.

    מאחר והנזק המתואר על ידי האיש אינו זניח, יש להניח כי הוא נזקק לעזרת צד שלישי, אשר הוענקה בחלקה על-ידי האישה. זאת כאשר לא צוין במפורש בכתב התביעה הנזיקי כי התובע שכר עזרה בתשלום. עם זאת, בנכויות בשיעור הדומה לזו שנפסקה לתובע, לא ברור מדוע לא נפסקה לאיש גמלת שירותים מיוחדים.

     

57. לאחר שקלול כלל הגורמים, הנני קובעת, כי האישה זכאית ל-1/9 מהסכום קרי ל-10,000 ₪, כאשר סביר להניח, ברמת וודאות גבוהה למדי, כי החלק הארי של הסכום אשר נפסק, הינו בגין ראשי הנזק לעתיד וכן עבור ראש הנזק של כאב וסבל.

     

58. באשר ליתר הסכומים, להם טענה האישה, לא עלה בידה להוכיח כי האיש קיבל סכומים נוספים מחברות ביטוח אחרות, והדבר נותר בגדר טיעון עלום אשר לא נתמך באסמכתאות.

     

59. מובן שאין מקום לקבל את טענות האישה בנושא וליתן צו לאיתור זכויות לאחר שלב הסיכומים. הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר התובענה הרכושית הוגשה על-ידי האיש ולא נפתחה כהליך עצמאי מטעם האישה.

    יתר על כן, הפיצויים בגין אובדן כושר עבודה אשר נתקבלו מביטוח "****", ממילא נלקחו בחשבון במסגרת חוות הדעת האקטוארית.

     

     

    סוף דבר:

     

     

60. יש לנכות מחלקו של האיש בדירה המשותפת את הרכיבים הבאים:

    • הסכום אשר נפסק לחובתו בחוות הדעת האקטוארית בסך 62,313 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.3.2018 ועד היום;

    • סך של 10,000 ₪ מתוך פיצויי הנזיקין שנפסקו לטובת האיש בגדרי הסכם הפשרה;

    • חלקו של האיש בהלוואה שניתנה על-ידי אבי האישה (מחצית הסכום), בכפוף להערות ביחס למתווה מוסכם.

    • כמו כן, יש לנכות מחלקו של האיש מחצית מתשלומי הלוואת המשכנתא, בהם נשאה האישה באופן בלעדי, כשאלו משוערכים לערכים דהיום .

       

61. לא שוכנעתי כי יש להמתין עם פירוק השיתוף בדירה עד למתן ההכרעה בתביעת הכתובה של האישה.

     

62. עם זאת, ומאחר והילדים (3 מתוך ה-4 עדיין קטינים) מתגוררים עם האישה, ולאור אמרות בית הדין הרבני וסכומי המזונות אשר נקבעו, תקבל האישה זכות ראשונים לרכישת חלקו של האיש בדירת המגורים וזאת למשך 120 ימים.

    ככל שלא יעלה בידי האישה לרכוש את חלקו של האיש לאחר הקיזוזים, יוכל האיש לרכוש את חלקה של האישה. ככל שלא יעלה בידי האיש לעשות כן בתוך 120 ימים נוספים, הדירה תוצע למכירה בשוק החופשי.

     

63. היות והאישה מיוצגת על-ידי הסיוע המשפטי ונוכח התוצאה אליה הגעתי וכל המפורט דלעיל, הנני מחייבת את האיש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור של 15,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

     

64. עם זאת וככל שיביע האיש נכונות לקיצור ההליכים המשפטיים העתידיים ביחס להלוואה ובשים לב להכרעת כבוד בית הדין הרבני וכן הכרעה זאת, ויוגש הסכם כולל החתום על-ידי הצדדים בתוך 30 ימים, יהא רשאי האיש לעתור לביטול ההוצאות אשר נפסקו לחובתו.

     

65. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים, ותסגור את כלל התיקים הקשורים.

     

     

    ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ג, 06 יוני 2023, בהעדר הצדדים.