פלוני נ' רשות הפיתוח - מחוז ת"א ואח'

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, שטען כי בעת שפסע רגלית בשביל המצוי בשטחה של עיריית טירת הכרמל, נפל בערוגה ריקה בתוך מסלול השביל.

גרסת התובע והשתלשלות העניינים לשיטתו

1. לגרסתו של התובע (להלן: "פלוני") (יליד 1957), בערב 11.01.2013, שהיה ערב חורפי גשום, סמוך לשעה 17:30, בזמן שחזר מתפילת ליל שבת בבית הכנסת והלך בסמטה בטירת הכרמל לכיוון בית הוריה של אשתו, הוא מעד ונפל נוכח הפרשי גובה שנוצרו לטענתו בשל ערוגה ריקה מצמחיה ומלאה במים ובבוץ שהייתה בדרך, סמוך לכניסה לבניין ברחוב XXX, ועקב כך הוא נחבל בפלג גופו השמאלי.

    

2. לטענתו של פלוני, בשעת האירוע כבר שרר חושך, וסביבת הערוגה לא הייתה מוארת ולא הייתה מגודרת, והיוותה מפגע.

    

3. תחילה, תבע פלוני בכתב תביעתו המקורי גם את נציגות ועד הבית של הבניין ברחוב XXX (להלן: "נציגות ועד הבית"), ואת רשות הפיתוח של מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "רשות הפיתוח").

    

   ביום 1.5.2022 הגיעו הצדדים להסכמה כי רשות הפיתוח תימחק מהתביעה וההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין.

    

   ביום 1.1.2023 הגישו פלוני ונציגות ועד הבית הודעה מוסכמת מטעמם, כי נציגות ועד הבית תימחק גם היא מהתביעה, וכי חוות דעתו של המודד אפרים לבנברג מיום 15.12.2021 שהוגשה לתיק, ובה נקבע כי לבניין ברחוב XXX אין כל חלק בשטח הערוגה, תשמש כחלק ממארג הראיות בתיק. מחיקתה של נציגות ועד הבית אושרה על ידי.

    

4. הנתבעת שהתביעה לגביה נותרה להכרעתי היא עיריית טירת הכרמל (להלן: "העירייה"). לשיטתו של פלוני, העירייה הפרה את חובת הזהירות, תוך שהזניחה את המקרקעין שהיו בשליטתה והחזיקה אותם בצורה לקויה ורשלנית.

    

5. פלוני עתר להעברת נטל ההוכחה לכתפי העירייה, בהתאם לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), ואף עתר לתחולתו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין הנוגע ל"דבר מסוכן".

    

   בהתייחס לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" אבהיר כי בפסיקה כבר נקבע כי ישנו קושי מצד אחד להסתמך על כלל זה, ומנגד להציג גרסה עובדתית מפורטת הנוגעת לנסיבות האירוע, והדבר יכול להיחשב כ"תרתי דסתרי". יש גם להישמר מהרחבת השימוש בכלל זה, שהוא חריג לדיני הראיות (ראו: ע"א 1071/96 עזבון המנוח אלעבד נאצר נ' מדינת ישראל (סעיף 29 לחוות דעתו של כב' השופט ריבלין) (6.2.2006)).

    

   כך גם לגבי החלת הכלל של "דבר מסוכן" – הרחבה גדולה מדי של קטגוריה זו אינה רצויה אף היא, וההגדרה המקובלת למושג כ"דבר מסוכן מעצם ברייתו", יש לתת גם לה גבול, שאחרת – אין לך חפץ שאין בו סכנה (ע"פ 74/62 צבי פישמן וראובן ונגוש נ' היועץ המשפטי לממשלה, יז 1497 (1963)). ערוגה ריקה, אינה עונה אוטומטית לטעמי על הגדרת "דבר מסוכן", באופן שייתר הבאת ראיות.

    

6. לגרסתו של פלוני, לאחר התאונה, הוא פונה באמצעות אמבולנס לבית חולים כרמל בחיפה, שם אובחנו פריקה של הכתף ושברים, וכעולה מהמסמכים הרפואיים שצורפו בוצע שחזור של כתף שמאלית תחת טשטוש וכן בוצע קיבוע ע"י מתלה צווארי בשתי לולאות. המשך הטיפול נערך במסגרת קופת החולים וכלל גם טיפולי פיזיותרפיה.

    

   חוות דעת הצדדים וקביעת מומחה בית המשפט

    

7. לכתב התביעה צירף פלוני חוות דעת מומחה רפואי מטעם האורתופד ד"ר ג'אבר סאלח אשר העריך את נכותו הרפואית הצמיתה בשיעור 20% על פי סעיף 35(1)ג לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), אך קבע כי לאור השפעת הפגיעה על כושר הפעולה והתפקוד יש מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה, כך שנכות מצטברת לאחר הפעלת תקנה 15 במלואה היא 30%.

    

8. מטעם העירייה הוגשה חוות דעת מומחה בכירורגיה אורתופדית – ד"ר שי פריימן, ולפיה לפלוני נותרה נכות צמיתה בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב לתקנות הביטוח הלאומי.

    

9. לאור הפערים בין ממצאי חוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים, מצאתי למנות כמומחה בית משפט את האורתופד פרופסור מיכאל סודרי. המומחה מטעם בית המשפט העריך את נכותו הצמיתה של פלוני בכתף שמאל בשיעור 15% לפי סעיף 41(4)ב לתקנות הביטוח הלאומי וזאת החל מתאריך 1.2.2014, וכן קבע נכויות זמניות בשיעורים משתנים החל ממועד התאונה ועד ליום 31.1.2014.

    

   טענות העירייה

10. העירייה טענה כי אין כל ממש בטענותיו של פלוני בדבר אחריותה לתאונה. לשיטתה, פלוני לא הוכיח את נסיבות התאונה ואף לא הוכיח קיומו של מפגע כלשהו, ולא בכדי הוא נמנע מלהביא חוות דעת מומחה לעניין הפרשי הגבהים הנטענים ולא הוכיח כי היה הפרש של מעל 2 ס"מ.

     

11. העירייה הדגישה כי תביעתו של פלוני חסרת כל בסיס, מבוססת רק על עדותו היחידה והלא מהימנה, ועל עדות אשתו שהייתה מגמתית ובעלת אינטרס בתוצאת המשפט לטובתו של בעלה, שאין לתת לה משקל רב, תוך הימנעות מכוונת מהבאת העד ר', גיס שלגביו נטען שהיה עד לאירוע לפחות במובן זה שסייע לפלוני לקום, לעדות.

     

12. עוד הוסיפה העירייה וטענה כי פלוני השתהה מאוד בהגשת תביעתו, שאותה הגיש על גבול תקופת ההתיישנות וזאת ללא כל סיבה, ומבלי שדיווח לה כלל על המפגע הנטען.

     

13. העירייה טענה כי במסמכים הרפואיים הדלים שצירף פלוני לתביעתו, כלל לא נרשם שהוא נפל כתוצאה ממפגע כלשהו או בערוגה, דבר המעיד על כך שלא היה כל מפגע בדרך, ולא בכדי פלוני אף נמנע מלצרף מסמכים רפואיים החל משנת 2013 ועד לשנת 2019. הדבר מלמד לשיטתה כי בפרק זמן זה לא קיבל טיפולים רפואיים, ומצבו הרפואי טוב.

     

14. לגבי הערוגה עצמה טענה העירייה כי מדובר בערוגה גדולה שנראית לעין, ואינה נמצאת במסלול ההליכה. פלוני הודה שהוא מכיר את הערוגה, ושעבר שם פעמים רבות קודם לכן. על כן, לשיטתה, אם אכן פלוני נפל שם (מה שמוכחש) הרי שהוא עצמו התרשל כשהחליט בחוסר תשומת לב, ללכת הישר לתוך הערוגה ביום גשום. לטענתה, פלוני הודה שהלך בגשמים, והחליק, ועל כן, אם ייקבע כי חלה עליה אחריות כלשהי הרי שלכל הפחות יש להטיל על פלוני אשם תורם בשיעור ניכר.

     

15. בהתייחס לשעת התאונה הבהירה העירייה, כי גרסתו של פלוני כי עצם התאונה ארעה בשעת חושך היא לא הגיונית ושקרית, נוכח העובדה כי במסמכים הרפואיים בכתב שצירף פלוני, ממיון בית חולים כרמל, נרשם כי שעת קבלתו של פלוני למיון הייתה ביום 11.01.2013 בשעה 17:10 ולא בשעות הערב.

     

16. לשיטת העירייה המסמך הרפואי מוכיח כי אם אכן קרתה תאונה כלשהי (מה שמוכחש) הרי שהיא קרתה בשעות שהיה עדיין אור ושהיה ניתן לראות בצורה ברורה את מסלול ההליכה, ושלא הייתה כל בעיית תאורה.

     

    דיון והכרעה

    נסיבות התאונה הנטענת

17. בדיון שהתקיים ביום 21.10.2021 פלוני העיד ותיאר את התאונה כך:

    "באנו לביקור אצל הוריה של אשתי...הלכתי להתפלל בבית הכ[נ]סת של חמי XXX שנמצא במרחק של 1/4 שעה מהבית... לא הייתה תאורה, אני אמור להכיר את השביל ועברתי שם, אומר את כל האמת, זה לא שביל שאני צועד בו כל יום, היה טפטוף גשם, זה היה הימים לאחר השלג הקשה שהיה באזורים אחרים, החלקתי, נפלתי, נתקלתי ופינו אותי" (עמ' 1, שו' 24-17), ובדיון מיום 2.1.2023 הוסיף פלוני והסביר: "בערוגה הזו היה בה מלא מים כי יש בה הפרשי גובה, הייתה מלאה במים ובוץ... כשהחלקתי הבנתי שיש מתחתיי משהו בלתי צפוי והבנתי זאת תוך כדי הנפילה שנכנסתי למשהו לא טוב. תוך כדי" (עמ' 14, שו' 13-12); (עמ' 15, שו' 7-6).

     

18. עדותו של פלוני נתמכה בעדות אשתו פלונית שהלכה לטענתה בסמטה (להלן: "פלונית"). פלונית העידה כי היא עמדה מאחורי בעלה, וראתה את אירוע הנפילה. וכך אמרה: "היינו בבית כנסת XXX בטירת כרמל מרחק רבע שעה הליכה מבית הוריי, זה בית כנסת שאבא שלי הקים ז"ל. היה גם ראש חודש. הייתה תפילה מאוד ארוכה. סיימנו את התפילה, היינו עם הילדים, מדובר בשבת בערב אחרי התפילה, התפילה הייתה אחרי שש בערב. חזרנו הביתה, הילדים הלכו קודם, זה השביל היחיד שמוביל לבית ברצף מבית הכנסת ויש שם אספלט וחשבנו שזה רצף. אתה לא יודע שזה לא רצף. פלוני היה לפניי, ר' מהצד השני, פלוני נפל על צד שמאל חבטה, והייתי בהלם. ופלוני בשניות הראשונות אני לא יודעת אם היה בהכרה או לא בהכרה, נפל, לקום, ואז ניסינו לברר והוא אמר שהוא חושב שהוא שבר משהו ולא ניגע בו. ורק אחרי כמה דקות אחי ר' עזר לו לקום. הזמנו אמבולנס (עמ' 8, שו' 22-15).

     

19. כשנשאלה פלונית אם היא ובעלה פלוני הלכו בשביל דרך קבע, השיבה פלונית כי היא ופלוני הגיעו לבקר את הוריה שגרו בבניין ברחוב ---, 4 פעמים בשנה ולא הגיעו לבקר פעמים רבות בגלל הילדים. לדבריה, מדובר בשביל היחיד שמוביל לבית הכנסת ובחזרה, ושהיה חושך מוחלט ושלא ניתן היה לראות כלום. וכך אמרה: "היו מגיעים להוריי לעיתים רחוקות... בגלל הילדים, הגענו 4 פעמים בשנה. לשאלתך לא ראיתי את הערוגה הקטנה לפני כן, אנו הולכים בשביל שיש שם, זה שהיה מכשול בדרך, איך יכולנו לדעת? אנו הולכים בשביל... היה חשוך לגמרי. גם אני הייתי נופלת אם הייתי לפניו. עניתי לך שהיה חושך מוחלט ולא רואים כלום...." (עמ' 12, שו' 15-6).

     

20. בסיכומיה ניסתה העירייה להצביע על סתירות ופערים בין הגרסאות בדבר נסיבות האירוע. כן טענה העירייה כי פלוני הרחיב חזית כאשר טען כי נתקל ב"מסמר באבן" טענה שלא מופיעה כלל בתצהירו, וכי גם אשתו פלונית הרחיבה חזית כאשר כלל לא פירטה בתצהירה כיצד נפל פלוני, בעוד שבעדותה, הרחיבה על נסיבות האירוע. עוד הלינה העירייה על כך שעד הראייה הגיס ר' לא הגיע לעדות, וטענה כי יש לראות בכך הימנעות מהעדת עד, הפועלת לרעתו של פלוני.

     

21. אחר ששמעתי את העדויות בתיק ועיינתי בחומר הראיות, מצאתי כי יש לתת אמון בגרסתו של פלוני באשר למועד התאונה. אינני מקבל את טענות העירייה כי נפלו פגמים מהותיים בגרסתו של פלוני ואף אינני מקבל טענותיה בדבר הרחבת חזית.

     

22. לא נעלמו מעיניי מספר אי התאמות בין עדותו של פלוני לעדות אשתו פלונית בעת התאונה (עמ' 15, שו' 7-4; עמ' 9, שו' 9-8), אולם עדויות אלו נשמעו כעשור לאחר האירוע. בבסיס העדויות והעדים מצאתי לתת אמון: פלוני ופלונית מספרים שניהם על נפילה בערוגה שמיקומה הובהר היטב על ידם. תיאור מפורט יותר של האירוע, בחקירה או במסמך נוסף, אינו "הרחבת חזית", אלא פירוט והוספת מידע, שולי או משמעותי יותר, אשר אין בו כדי לפגוע במהימנות.

     

23. שני העדים העידו באופן רגוע ושלו, כמעט מחויך אפילו, כאשר נטען כלפיהם כי השניים אינם דוברים אמת; פלוני אכן לא פירט בתצהירו כי פלונית, וגם הגיס ר' ואולי עוברי אורח נוספים, היו נוכחים בעת התאונה, אך אין בכך פגם מהותי: התצהיר התייחס לנפילה עצמה, ולא לעדים לה. בעדותו של פלוני – בניגוד גמור לנטען על ידי העירייה – לא מצאתי פגם ממשי, ולא מצאתי כי לא היה ברור לפלוני היכן נפל; פלוני לא התקשר להודיע לגורמי העירייה על המפגע, ותירץ זאת בכך שהוא "לא סומך עליהם" (עמ' 15, שו' 17-12).

     

24. גם פלונית לא דיווחה לעירייה, והסבירה כי בעיניה הבעיה המרכזית הייתה החושך ולא הערוגה עצמה (עמ' 12, שו' 24-21).

     

25. ההכרעה בתיק זה אינה בשאלת חובת הדיווח על מפגע לעירייה, מכל בחינה שהיא, אלא בשאלה אם אי הדיווח יש בו כדי להטיל ספק בקרות האירוע. לא מצאתי באי הדיווח טעם להטיל ספק. יש להניח כי סמוך לאחר התאונה היו עסוקים פלוני ופלונית יותר בטיפול בפלוני, ופחות – במחדלי העירייה; מן הטעם שלעיל גם אינני מייחס משקל רב להיעדר צילום של מקום ההתרחשות, להיעדר אסמכתה בזמן אמת לקיומה של הערוגה הריקה, או להיעדר חוות דעת מדויקת בדבר הפרשי הגובה בינה לבין השביל – אירוע נפילה היה, שהרי פלוני פונה ביום השבת לבית החולים.

     

26. מן הסתם, אנשים שומרי שבת לא יצלמו בשבת, וכאמור – גם אחר השבת פציעתו המשמעותית של פלוני הטרידה את שניהם. פלוני, ופלונית אשתו, ידעו לציין כי הנפילה אירעה במיקום המדויק של הערוגה (וכן בהיעדר תאורה), והם אף תבעו מלכתחילה גם את ועד הבית הסמוך.

     

27. עדותו של פלוני נתמכת בעדותה של פלונית, אף היא נוגעת בדבר מטבע הדברים – אולם מצאתי כי בתמיכת עדויות השניים זו בזו, כמו גם בפרטים הנוספים שמחזקים את האמון בעדותם יש די.

     

28. נושא אחר שעליו תמכה העירייה טענותיה – הימנעות פלוני מלהעיד את גיסו ר' – יש להכניס אותו לפרופורציה המתאימה.

     

    אכן, הימנעות בעל דין מלהביא ראיה לטובתו ככלל משמשת כנגדו (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו (12.09.1991). אלא, שכעולה מפתיחת פרוטוקול דיון ההוכחות ביום 2.1.2023, סבור היה התובע – ובטעות! – כי עיקר הצורך בעדותו של הגיס ר' הוא לצורך הוכחת הטיפול בצמחייה בערוגה, ולאחר שהגיעו פלוני ונציגות ועד הבית להסכמה על מחיקת הוועד מהתביעה, התייתרה העדות. האם נכון היה שלא להעיד את ר'? בוודאי שלא. האם ניתן לייחס לטעות שבשחרורו משקל מכריע עד כדי דחיית טענות פלוני? אינני סבור כך.

     

29. נושא נוסף המצריך הסבר ממשי הוא העובדה שהמסמכים הרפואיים המתעדים את הטיפול בפלוני בבית החולים כרמל מצביעים על כך שהתקבל למיון כבר בשעה 17:10. זאת בניגוד לטענתו של פלוני כי הנפילה ארעה בשובו מבית הכנסת, בשעה 17:30. פלוני ופלונית עומתו עם ראיה סותרת-כביכול זו.

     

30. פלוני השיב בחקירתו: "כתיבת השעה זה טעות שקרתה בבית חולים. אולי בלבול בין 17 ל-9 בערב, כי זה משהו שכתבו אותו. הגענו לשם לדעתי בין שבע לשמונה" (עמ' 15, שו' 23-22), ובהמשך העיד: "בשביל להיות בבית כנסת אני לא יכול להיות בבי"ח כרמל בחמש ועשרה, אלא אם אני מורשע גם בחילול שבת" (עמ' 16, שו' 18-17). גם פלונית העידה מפורשות כי האירוע התרחש בחזרה מבית הכנסת, בשוב השניים מתפילת ערבית, ועמדה מפורשות על כך שנפלה ככל הנראה טעות בציון השעה בבית החולים (עמ' 11, שו' 19-15).

     

31. אומנם, לרשומה מוסדית, כמו המסמכים הרפואיים שהוגשו בתיק ובפרט זה המתעד את שעת הקבלה למיון, יש משקל ראייתי המאפשר הגשתן כשלעצמן לפי סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), אלא שאין בכך כדי לשלול את האפשרות כי בתיעוד נפלה שגיאה. ובפרט, כאשר עיקרה של הרשומה (דהיינו: הטיפול הרפואי של פלוני בבית החולים) אינו במחלוקת, והטענות הן לגבי פרט אחד, וצדדי יחסית ברשומה – שעת הקבלה במיון.

     

32. חרף האמור, בסופו של יום מצאתי בעדויותיהם של פלוני ואשתו את "אותות האמת המתגלים במשך המשפט", כלשון סעיף 53 לפקודת הראיות. ניתן להפנות למספר דוגמאות מן העדויות ומחומר הראיות המחזקות את גרסת פלוני.

     

    • כך לדוגמה בהתייחס לשעת הנפילה, העידה פלונית בספונטניות ובטבעיות כי: "היה גם ראש חודש. הייתה תפילה מאוד ארוכה, סיימנו את התפילה, היינו עם הילדים, מדובר בשבת בערב אחרי התפילה, התפילה הייתה אחרי שש בערב" ובהמשך: "בסביבות 6 בערב, חזרנו אחרי, אמרתי רבע שעה הליכה. דיברנו קצת בבית כנסת כמה דקות. בכל זאת אנחנו אורחים" (עמ' 8, שו' 17-16; עמ' 9, שו' 6-5).

      פלונית זוכרת כי "היה גם ראש חודש", יודעת לתאר באופן ספונטאני כי הייתה תפילה ארוכה, שבסופה אף השתהתה עם פלוני בשיחה.

       

      בדיקה פשוטה בלוח השנה מגלה כי תאריך האירוע מתאים לתיאורה של פלונית: מדובר היה בערב ראש חודש טבת (שחל גם בתוך ימי החנוכה). סביר יותר שפלונית זכרה את העובדה שמדובר היה בשבת ראש חודש מכך שהייתה בתפילה, דהיינו: הנפילה הייתה מאוחרת לתפילה, ולא בדרך אליה.

       

      גם ההסבר, הספונטני מאוד והפשוט מאוד, לגבי אורך התפילה והשהות אחריה, מתאימים למי שאכן הייתה בתפילה.

       

      קשה לי להאמין כי פלונית בדתה את כל פרטי התפילה, זכרה גם כי התפללה תפילת שבת של ראש חודש – ועצם הזיכרון כי היה מדובר בראש חודש מדבר בעד עצמו ומאפיין את מי שהתפלל תפילת ראש חודש – ואף זכרה כי התפילה הייתה ארוכה, מבלי שהייתה בפועל בבית הכנסת. יש להסיק אפוא כי פלונית אכן הייתה בתפילת ערב שבת בבית הכנסת.

       

      אם אכן נפל פלוני ונחבל מבעוד יום בדרכו אל תפילת המנחה בבית הכנסת, ובטרם שקעה השמש ונכנסה השבת – לא ברור כיצד שהתה פלונית בבית הכנסת בתפילת ליל שבת, כאילו לא אירע דבר.

       

      הסביר יותר הוא כי השניים אכן שהו בבית הכנסת בתפילת ליל שבת. הנפילה, שהייתה משמעותית מאוד ומן הסתם לא אפשרה המשך הליכה לבית הכנסת, הייתה רק לאחר התפילה.

       

    • גם פלוני העיד בצורה ספונטנית ומהימנה לגבי החושך והיעדר התאורה וכך אמר: "לא הייתה תאורה, אני אמור להכיר את השביל ועברתי שם, אומר את כל האמת, זה לא שביל שאני צועד בו כל יום..." (עמ' 1, שו' 22-21). עצם העובדה שכשנשאל על נפילתו נתן דגש על התאורה, יש בה כדי לתמוך בכך שהנפילה קשורה בעיניו לחושך, ולא רק לערוגה כשלעצמה. פחות סביר בעיניי, כי הפרט שאותו מצא פלוני להדגיש בספונטניות הוא דווקא עניין החושך, אם זה לא שימש תפקיד בנפילתו. לו הייתה זו נפילה באור יום, ואף בגשם, יכול היה פלוני להתמקד בכך שהערוגה הריקה והבוצית הייתה מפגע כשלעצמה.

       

    • לא פחות חשוב מכל האמור – רשומה מוסדית רפואית אחרת, מתאריך 14.1.2013, הפניה של רופאת המשפחה לרופא אורתופד, כוללת במפורש אמירה של פלוני, ולפיה "ב-11.1.13 בלילה נפל ברחוב בכרמל...". מן הסתם בלבלה הרופאה הירושלמית בין "הכרמל" ל"טירת כרמל", אך את הפרט שהנפילה הייתה בלילה שאבה כנראה מתיאורו הספונטני של פלוני. קשה לי לייחס לתיאור ספונטני זה, ימים ספורים לאחר הנפילה, תוכניות בכוונת מכוון ליצור יש מאין ראיה לתביעה שתוגש שנים ארוכות לאחר מכן.

       

    • פרט נוסף שניתן לצרפו לחיזוק אמינותו של פלוני, ולחיזוק ההתרשמות ממנו, הוא עדותו של פלוני עוד במהלך קדם המשפט ביום 21.10.2021. באותה עדות עומת פלוני עם טענה כי הוא בודה את חוסר היכולת שלו לעסוק במוזיקה מאז פציעתו בתאונה, עם תיעוד שלו כביכול מנגן בפסטיבל הכליזמרים בצפת. או אז התברר כי אכן יש ראיות מוצקות לכך ש"כלייזמר" בשם ד' ז' מצולם מנגן בפסטיבל הכלייזמרים, אך שוד ושבר (ואין מדובר בשבר הנדון בתיק זה) – מדובר בבן דודו של פלוני, ד' ז' שמו אף הוא, אותו בן דוד הוא גדל גוף ומנגן בכלל באורגן.

       

      בהקשר של "ראיה" זו יש לציין בפרט את הבעת פניו של פלוני: חיוך כמעט משועשע עת נשאל על "הופעתו בפסטיבל הכלייזמרים", שאינה אלא הופעת בן דודו. אותו חיוך, ואותו מבט משועשע, היו נסוכים על פניו של פלוני כאשר נשאל, שוב ושוב, באשר לגרסתו כי נפל אחר החזרה מבית הכנסת, ולא בדרך אל בית הכנסת בעוד אור בחוץ. התרשמותי היא כי פלוני, שאינו משפטן, התייחס באותו ביטול לטענות כי הוא משקר גם בעניין זה, באומרו את האמת הפשוטה. גם לכך נתתי משקל.

       

    • בנוסף לאלה, היה פרט נוסף בעדותו של פלוני בחקירתו, המחזק את המסקנה כי התאונה אירעה בשבת, דהיינו אחר שקיעת השמש, לא בערב שבת. פלוני העיד באופן ספונטני על הזעקת האמבולנס: "הם משפחה ספרדית, הם התלבטו אפילו מי יחייג לאמבולנס ונתנו לילדה קטנה שם, היום היא בת 16, שתחייג לאמבולנס" (עמ' 15 שו' 20-19). ושוב, כמשיח לפי תומו, הסביר פלוני שמי שחייג לאמבולנס הייתה ילדה מתחת לגיל מצוות, מתוך חשש המשפחה המסורתית מחילול שבת (דומני שלשם כך ציין את מוצאה של משפחת אשתו). גם פרט ספונטני זה, שקשה לי לראות כיצד "הוכן מראש" על ידי פלוני, מצטרף להתרשמות הכללית כי אכן, האירוע התרחש אחר כניסת השבת, ולמעשה אחר תפילת ערבית, דהיינו: בחושך מוחלט.

       

33. בשורה התחתונה, אני סבור כי רצף הראיות, אף כי חלקן עקיפות, יש בהן כדי לתמוך בגרסת פלוני, ומשקל רב אני נותן גם להתרשמותי הישירה מעדותם של פלוני ושל פלונית לעניין הנפילה, מיקומה ומועדה. "ניכרין דברי אמת" (בבלי סוטה, ט עמ' ב).

     

34. אחר שמצאתי לקבל את המסכת העובדתית של אירוע התאונה, אפנה לשאלת האחריות.

    אחריות העירייה

     

35. סעיף 235 (2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") קובע כי חובתה של העירייה לדאוג "לתיקונו, ניקויו... תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט"; סעיף 235 (5) קובע כי חובתה של עירייה לנקוט "אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תיקונם של רחובות, ביבים או תעלות". על עירייה מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי העוברים והשבים המשתמשים בדרכים שבתחומה, ועליה לנקוט באמצעי זהירות על מנת למנוע מפגעים בתחומה (ראו למשל: ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון (11.02.1985); ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר (14.07.1983); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש (09.11.1982)). בנוסף, יש לבחון קיומה של חובת זהירות קונקרטית, הנבחנת לפי כל מקרה לגופו, ובהתאם לנסיבות האירוע ולצפיות הנזק (ראו למשל: ת"א 12443/08 פרסי נ' עיריית ירושלים (12.7.2012); ת"א (שלום קריות) 44663-07-14 פלוני נ' עיריית נהריה (2.4.2017)).

     

36. בענייננו, עולה כי פלוני הלך בשביל בתחומה של העירייה, בשעת ערב, וכאשר השביל היה חשוך לחלוטין. מדובר בשביל צמוד לבתי מגורים, שפלוני וגם פלונית העידו כי היה הדרך ששימשה למעבר הולכי רגל באופן שוטף, ושביל שכזה אמור להיות מטופל דרך קבע על ידי העירייה.

     

37. אכן, אין לצפות מעירייה שתהיה בכל מקום ובכל זמן ואין לצפות שהרחובות יהיו כמשטח סטרילי ללא כל פגם (ראו למשל: ע"א (מרכז) 1391-08-07 כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה (30.12.2007)), אך אין בכך כדי להצדיק קיומו של שביל בלתי מואר, יחד עם מפגע של ערוגה ריקה. גם כל אחד מהשניים לבדו (היעדר התאורה והערוגה) די בו כדי להוות מחדל של העירייה. קל וחומר כאשר השניים מכשילים את ההולך, פשוטו כמשמעו, זה לצד זה.

     

38. לא מצאתי ממש בטענת העירייה כי לצורך הוכחת המפגע ולצורך טענת הפרשי הגבהים היה על פלוני להביא חוות דעת מומחה. עדותו של פלוני ושל פלונית מספרות על מפגע בולט. השניים הציגו צילומים, גם אם צולמו מאוחר לתאונה, אשר הציגו את הערוגה. יכולה הייתה העירייה בנקל להוכיח כי הערוגה שונה מזו שהוצגה, כי אין בה כדי להכשיל עוברים ושבים. יכולה הייתה העירייה להוכיח כי עדותם של פלוני ושל פלונית (ולמעשה גם גרסת נציגות ועד הבית ומה שנחזה מן הצילומים שהוגשו) כי הערוגה הריקה היא בשולי השביל ולא בשטח הבית אינה אמת. בנוסף, לא שמעתי כל טענה נגדית מצד העירייה לגבי התאורה ולא נטען כלל מצד העירייה כי המקום אכן היה מואר או שהיה שם פנס כלשהו. בנקל יכולה הייתה העירייה למצער להציג תצלום של פנס המוצב במקום כעת, שלא כנראה מן הצילומים שצירף פלוני. אף זאת לא נעשה.

     

39. על עירייה סבירה לצפות כי אם קיימות ערוגות גינה בסמוך לציר הליכה מרכזי בתחומה, עלול הולך רגל להיכשל בהן. על עירייה לפעול לקיום תאורה מינימלית באזור הולכי רגל. הולך הרגל, גם אם יש לו היכרות מסוימת עם המקום, ובייחוד בנסיבות של יום גשום, וערוגה בלתי מטופלת, עלול להיכשל בנפילה, והעירייה היא האחראית על מניעתו של מפגע זה.

     

40. לאור האמור, מצאתי כי לעירייה אחריות לתאונה וכי קיים קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שנגרם לפלוני, ברובו המכריע.

     

    אשם תורם

     

41. העירייה טוענת כי יש לייחס לפלוני אשם תורם משמעותי, כי לשיטתה, פלוני הוא שהתרשל בהליכתו, עת הלך לשיטתה במהירות והחליק כתוצאה ממי הגשמים, ולאחר שהודה שהוא מכיר את המקום ועבר שם פעמים רבות קודם לכן. לטענתה מדובר בערוגה גדולה שהייתה מוכרת לו, והיא אינה נמצאת במרכז מסלול ההליכה, אלא בשוליו. פלוני טוען מנגד כי אין לייחס לו כל רשלנות. לטענתו, הוא לא הלך מהר כלל, אלא שהלך בצורה רגילה בשביל בחושך בדרך חזרה מבית הכנסת, וכי בכל מקרה, בהיותו אדם דתי, הוא אינו משתמש במטרייה בליל שבת.

     

42. בהתייחס לאשם התורם נקבע בפסיקה כי: "אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע" (ראו: ע"א 2004/92 עיריית קריית אונו נ' שחם (30.03.1995)).

     

43. אדם שומר מצוות, לא מצופה ממנו שיהלך בערב שבת כשבידיו מטרייה, או פנס. עם זאת, ברי כי בימי גשם, ובאזור חשוך, ובפרט כשהראות לקויה, על הולך הרגל עצמו להיזהר יותר מאשר בימים רגילים. ולו בשל כך, בנסיבות המקרה מצאתי לייחס לפלוני אשם תורם בשיעור 10%.

    הנכות הרפואית

44. כתוצאה מהאירוע נגרם לפלוני שבר בכתף שמאל. כאמור מומחה בית המשפט קבע כי נכותו הצמיתה של פלוני היא בשיעור 15%.

     

45. איש מהצדדים לא ביקש לזמן את מומחה בית המשפט לעדות. ההלכה היא כי ככלל, בית המשפט יקבל את ממצאי המומחה מטעמו, למעט במקרים מיוחדים שאינם מתאימים לעניינינו. (ראו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (31.12.1988); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (4.2.2002)).

     

46. לאור האמור, החלטתי לקבוע כי נכותו הרפואית הצמיתה של פלוני עומדת על 15% בגין פגיעה בכתף שמאל כקביעת מומחה בית המשפט. 

     

47. באשר לנכות התפקודית טענה העירייה בסיכומיה, כי נכותו הרפואית של פלוני היא לא נכות תפקודית כלל.

     

48. לשיטתה, לאחר התאונה, פלוני חזר לעבוד, ולתפקד באופן רגיל בחיי היום יום, ואורח חייו לא נפגע, ולא בכדי, משך 7 שנים מאז הנפילה הוא לא הלך לטיפולים ולא הלך לבדיקות ולא היה לו כל צורך בפרוצדורות רפואיות.

     

49. פלוני מנגד טען כי הוא מתקשה לתפקד מאז התאונה וביקש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 20%. וכך העיד: "כשחזרתי לעבודה, חזרתי לא הכי טוב כי זה עניין של כאבים, והבעיה גם היום אנשי הייטק מרוויחים מצוין ואני נשאר קצת אחורה ואני לא יכול להרשות לעצמי ועושה הפסקות יותר. ממוסיקה אני לא יכול להתפרנס יותר. כי זה כאבים שיש לי ואני נאלצתי לבטל, זה היה הכנסה אחרת ולא עיקרית שלי, שנה לפני זה ניגנתי בפסטיבל הכלייזמרים בצפת, ניגנתי שם כמה הופעות שהיו 500-700 איש וניגנתי שם סולו". ובהמשך: "אני גם לא עושה קניות, תראי אני לא יכול לסחוב סלים, קילו שניים ביד ימין מילא. אז מה אני אקנה שקית? רמי לוי קונים סלים צריך להרים אותם. אני את כל עבודות הבית עשיתי קודם לתאונה, גם שחיתי והיום אני לא מעז אפילו ללכת למסלולים שצריך לטפס". ובהמשך: "אני לא שוטף את הרצפה, לא מחליף נורה, לא מתקן כל מיני דברים כי חסר לי שיכאב לי באמצע, וכמובן הקניות וכלים צריך לשטוף ואני לא יכול" (עמ' 17, שו' 6-2, 28-25; עמ' 18, שו' 24-22).

     

50. הפסיקה קבעה שבדרך כלל הנכות התפקודית זהה לנכות הרפואית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, נב(3) 792(1995) ). לא מצאתי טעם לקבוע כי בענייננו הנכות התפקודית שונה מהנכות הרפואית, אף אחר עדותו של פלוני. עם זאת, לעניין הפסדי השכר יש להביא בחשבון היעדר כל הוכחה של ממש להפסד עבר, גם בחלוף 10 שנים ומעלה ממועד התאונה.

    הנזק

    הפסד שכר לעבר 

51. מומחה בית המשפט קבע כי כתוצאה מהתאונה סבל פלוני מן הנכויות הבאות:

    • החל מיום 11.01.2013 עד ליום 31.05.2013 – 100% נכות.

    • החל מיום 01.06.2013 עד ליום 31.07.2013 – 40% נכות.

    • החל מיום 01.08.2013 עד ליום 31.10.2013 – 30% נכות.

    • החל מיום 01.11.2013 עד ליום 31.01.2014 – 20% נכות.

    • החל מיום 01.02.2014 קבע המומחה נכות צמיתה בשיעור 15%.

       

52. פלוני לא צירף את המסמכים המעידים על גובה משכורותיו בשנים הקודמות לתאונה (שנים 2012-2011) ועל כן לא ניתן להתרשם לגבי הפסדי שכר שכאלו אם היו אם לאו.

     

    התאונה קרתה בתחילת חודש ינואר 2013. אומנם, פלוני טען שבמחצית הראשונה של שנת 2013, לאחר התאונה, הוא השתכר במשכורות נמוכות יותר ביחס למחצית השנייה של אותה השנה, תוך שהסתמך על דו"ח מע"מ לשנת 2013. אלא שכאמור, הוא לא צירף דו"ח מע"מ המעיד על ההבדל (אם קיים) בשכרו של פלוני במחצית הראשונה של שנים קודמות, על מנת שנוכל להתרשם האם היו קיימים גם קודם הבדלים בשכר הקשורים באופן קבוע לחודשים ספציפיים. כן נמנע פלוני מלצרף את דו"ח המע"מ של המחצית הראשונה של שנת 2014, על מנת שנוכל להשוות בין השכר של המחצית הראשונה של שנת 2013 לבין השכר של המחצית הראשונה של שנת 2014.

     

    כמו כן, לא צורפו תלושי המשכורת ולא צורפו מסמכים המעידים על היעדרויות מעבודה שוטפת או ימי מחלה.

     

    ניתן לראות ממסמכי השומה היחידים שצורפו כי סך השכר הכולל של שנת 2013 היה לא רחוק מסך השכר הכולל של שנת 2014.

     

    כאמור, על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם מהתמונה האמיתית, היה על פלוני לצרף את משכורותיו מהשנים שלפני התאונה והוא לא עשה כן. מדובר בנזק מיוחד שהיה על פלוני להוכיחו (ראו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ (9.3.1981)).

     

    חרף האמור, נתתי דעתי להכנסות הנמוכות בפרט בחודשים 1-2/2013 ובחודשים 3-4/2013. הכנסות נמוכות אלה משתלבות עם מועד התאונה, ויש בהן כדי ללמד על הפחתה ניכרת בעסקאות חייבות מס למצער בעת שסבל פלוני מנכות זמנית של 100%. מצאתי אפוא לקבוע פיצוי גלובאלי ומצומצם של 20,000 ₪.

     

53. בנוסף, פלוני טען כי התאונה התרחשה בעת שהיו לו תוכניות להתפתח בתחום המוזיקה, ואף לקבל פרויקטים חדשים אחרים, ולמעשה מצבו הרפואי שם תוכניות אלו לאל. בעניין זה לא הומצאו אסמכתאות מספיקות, ולא אוכל אפוא לפסוק כל פיצוי. אציין כי לעניין הכאב והסבל, הכוללים בחובם הפסד הנאות החיים, התחשבתי בעוגמת הנפש שנגרמה לפלוני כתוצאה מהפגיעה ביכולת הנגינה.

    הפסד השתכרות לעתיד 

54. כאמור, לפלוני נותרה נכות בשיעור 15% כתוצאה מהתאונה. כידוע, גיל הפרישה המקובל במדינת ישראל הוא 67, אלא שבשים לב לכך שהתובע קרוב לגיל זה, וממשיך בעבודתו, יש מקום להניח שימשיך בה גם מעבר לגיל הפרישה, ולפחות לחמש שנים נוספות מהיום. מדובר בעצמאי בתחום המחשבים, העובד כבר עשור אחר התאונה, וכפי שקבעתי לעיל – לא הוכח כי עבודתו נפגעה עד כה.

     

55. אלא שמדובר בשטר ושוברו בצידו: אם עד כה לא הוכחו הפסדי הכנסה, חרף הנכות, הרי שההפסדים לעתיד אינם צריכים להיות על פי תחשיב מדויק, אלא בהתאם להערכת בית המשפט באשר לאפשרות שהנכות תפגע בעתיד בעבודה ובהשתכרות (ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (22.05.1991)).

     

56. בראש נזק זה מצאתי אפוא לפסוק פיצוי גלובאלי של 50,000 ₪, כולל הפסדי פנסיה.

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

57. לטענתו של פלוני, מאז התאונה הוא מתקשה בביצוע פעולות שלפני התאונה יכול היה לעשותן בקלות: "אם בעבר הייתי עושה קניות ועוזר בבית, אז אין את זה היום, היא צריכה לצאת מוקדם לעבודה כאשר היא צריכה לדאוג שהבית יהיה מתוקתק" (עמ' 18, 22-21). אשתו פלונית העידה: "עשר שנים כבר הקניות עליי גם בשוק, גם בקניונים, אני צריכה לקנות הכול, סוחבת בעגלות אנשים עוזרים לי להעלות עגלה לאוטובוס, גם כשאני קונה ברמי לוי או סופרים אחרים בירושלים, הוא לא מנקה, לא תולה כביסה, גם בגינה ובחצר הוא לא יכול לעשות כלום, הוא לא יכול להרים היד כי זה יפרוק לו הכתף, (מדגימה באמצעות ידה שמרימה כלפי מעלה) כל מגבלות הבית עליי, במשך שנה שלמה זה לא כתוב בתצהיר, לא עבדתי ליוויתי את פלוני לכל מקום. נכון שלא רשמתי בתצהיר. היום הוא מוגבל גם ביד ימין, קשה לו בגלל יד שמאל אז הוא מפנה ליד ימין והיום שתי ידיו כואבות לו והכול עליי" (עמ' 13, שו' 13-7).

     

    גם בעדויות אלה, שאינן אלא ביטוי לקושי התפקודי הסביר הנגזר מן הנכות הרפואית, מצאתי לתת אמון. מעבר לכך, דרכן של נכויות להיות מורגשות יותר בחלוף השנים, וגם על כך יש לתת את הדעת.

     

58. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לפסוק פיצוי ברכיב זה הן לעבר והן לעתיד, בגין עזרת בני משפחה החורגת מהרגיל, ובגין האפשרות כי בעתיד תגדל העזרה, בגובה 15,000 ₪.

    הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

59. פלוני צירף מעט קבלות על הוצאות רפואיות שנאלץ להוציא בסמוך לאחר האירוע בשנת 2013. לא צורפו קבלות עדכניות מהשנים שעברו מאז. לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות מיוחדות לעתיד. עם זאת, אפסוק פיצוי סמלי בגין השתתפותו העצמית בהוצאות הרפואיות ובנסיעות העבר, בסכום של 1,500 ₪.

     

    כאב וסבל 

     

60. בהתחשב במהות הפגיעה ובשיעור הנכות אני פוסק לפלוני סכום כולל של 55,000 ₪ בגין רכיב זה.

    לסיכום

61. נזקו הכולל של פלוני מסתכם בסך של 141,500 ₪ מסכום זה יש להפחית, כאמור, אשם תורם בשיעור 10%.

     

62. בטרם חתימה, נתתי דעתי על טענות העירייה כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. אכן, התביעה הוגשה סמוך להתיישנותה. אלא שלא מצאתי שהיה בשיהוי זה כדי לפגוע פגיעה ראייתית או אחרת בהגנתה של העירייה. נתתי דעתי גם על כך שפלוני מיעט בהמצאת אסמכתאות למצבו הרפואי במשך כל השנים שחלפו עד להגשתה של התביעה. גם זאת הבאתי בחשבון כאשר פסקתי סכומים מתונים יחסית בגין הוצאות רפואיות, טיפולים ונסיעות. במידת מה פגע השיהוי גם בפלוני, במובן זה שפסק הדין ניתן על בסיס אי הוכחת הפסד משך השנים שחלפו, כך שהפיצוי לעתיד שנקבע על ידי הוא מתון.

     

63. לאור האמור לעיל, אני מורה כי העירייה תשלם לתובע 127,350 ₪. לסכום זה יתווספו החזר אגרת בית המשפט ששילם התובע, וכן שכר טרחת עו"ד בסכום 20% מן הסכום שנפסק, בתוספת מע"מ. כן תישא העירייה בעלות חוות דעת המומחה מטעם התובע, ד"ר ג'אבר, ובחלקו של התובע בשכר טרחת המומחה שמונה מטעם בית המשפט, פרופ' סודרי.

     

     

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ג' תמוז תשפ"ג, 22 יוני 2023, בהעדר הצדדים.