פאר נ' הלפרין

פתח דבר

1.בפני תביעה כספית על סך 371,000 ₪, וכן "לחייב את הנתבעים לחבר את התובעת לתשתית המים".

כבר בפתח פסק הדין ראיתי לציין, כי התובעת אינה מפרטת ראשי הנזק, או דרך החישוב, אשר הובילו אותה לסכום התביעה הנקוב.

(מכאן ואילך ההדגשות של הח"מ, אלא אם צוין אחרת)

2.הנתבעת 1, הינה אגודה שיתופית במושב מירון (להלן: "הנתבעת", או "האגודה"), אשר בין היתר יזמה פרוייקט ההרחבה במושב מירון בהיקף של כ- 80 מגרשים לבנייה, ביניהם המגרש שנרכש ע"י התובעת. כן, הייתה הנתבעת האחראית על תשתיות המים ביישוב מירון ועל חיבור מבנים חדשים ואספקת מים שוטפת ליישוב מירון; הנתבעת 2 הינה רשות ממשלתית למים ולביוב; הנתבע 3, שימש כיו"ר הנתבעת במושב מירון עד לחודש יוני 2018.

רקע

3.ביום 23/02/2009 הוקצה לתובעת מגרש בניה ע"י מינהל מקרקעי ישראל בו זכתה במסגרת

 פרוייקט ההרחבה, התובעת שילמה סך 15,000 ₪ בגין הוצאות פיתוח, וסך של 32,603 ₪

 "אשר שולמו ישירות לאגודה לפירעון חובותיה".

4.ביום 16/01/2013 ניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מרום הגליל לתובעת היתר בנייה על המגרש לבניית יחידות אירוח ומגורים. ביום 16/01/2013 ניתן לתובעת "טופס 2", אישור לצורך מתן שירותי חשמל ומים במגרש.

5.ביום 6/01/2016 ניתן לתובעת אישור אכלוס בהתאם לביקורת שנערכה בנכס ביום 22/12/2015.

6.ביום 9/11/2016 ניתן לתובעת טופס 4, אישור לאספקת שירותי חשמל, מים וטלפון בהתאם לסעיף 157א לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

טענות התובעת בתמצית

7.התובעת שילמה את כל חובותיה כלפי האגודה, ועמדה בכל התנאים הנדרשים וקיבלה כל האישורים מהגורמים הרלבנטיים לבניית בית המגורים. ועל אף זאת, הנתבע סירב לחבר מגרש התובעת לתשתית המים.

8.לטענתה, בשלב מאוחר קיבלה התובעת מהאגודה דרישת תשלום נוספת לתשלום דמי פיתוח. אך לטענתה, מעולם לא ניתנה החלטה נוספת ע"י האגודה אשר מחייבת את התובעת בתשלומי "הוצאות פיתוח" נוספים.

9.התובעת נאלצה לבנות את בית מגוריה מבלי שתחובר לתשתית המים, דבר שגרם לה להוצאות מרובות, עוגמת נפש והפסדים כספיים ניכרים, בשל העיכוב בסיום הבניה.

10.התובעת התחילה את בניית הנכס בחודש 8/2013 וסיימה בנייתו ב- 11/2016. לו הייתה התובעת מחוברת לתשתית המים, הייתה מסיימת בניית הבית בחודש 5/2015. לטענתה, בהתנהלותו הרשלנית/הזדונית של הנתבע גרם לעיכוב בבנייה במשך 18 חודשים.

11.נטען, כי הנתבע 3 עשה שימוש לרעה בכוח השררה שניתן בידיו ללא כל הצדקה בדין, ומכאן יש לחייבו באופן אישי בנזקיה של התובעת. הנתבע 3 לא הציג החלטה כלשהי שהתקבלה כדין על ידי וועד האגודה, ואף פעל בניגוד להנחיות הנתבעת 2 לפיהן היה עליו לחבר התובעת לתשתית המים.

12.התובעת הגישה חוות דעת המומחה, אינג' עזרא בן עזרא, אשר חיווה דעתו לגבי משך הזמן הסביר לבניה ולסיבת העיכוב בבניה, וסיכם חוות דעתו, בזו הלשון: "זמן סביר לבניה של הבית הינו כ- 1 שנה ע"פ סעיף 3.2 בחוות דעתי. משך הזמן בפועל לבנית הבית היה 3 שנים ו- 3 חודשים כמפורט בסעיף 3.1 בחוות דעתי. הארכות משך הבניה בפועל מעבר לזמן הסביר הינה של כ- 2 שנים ו- 3 חודשים. הטענה בכתב התביעה לפיה נגרם עיכוב בסיום הבניה של 18 חודשים – עקב העדר חיבור למים זורמים באתר הבניה הינה סבירה בנסיבות כפי שהיו" (הוגשה וסומנה ת/3). המהנדס בן עזרא קבע, כי הייקור בעלויות עבודות הבניה בשל העדר אספקת מים סדירה עומד על 45,000 ₪ (סכום זה לא נתבע).

13.ועוד, התובעת הגישה חוות דעת שמאי מקרקעין, מנחם גרוסמן, אשר אמד גובה הנזקים שנגרמו לתובעת עקב העיכוב בבניה ואובדן הרווחים בשל כך (הוגשה וסומנה ת/2). בחוות דעתו פירט המומחה גרוסמן את הנתונים עליהם סמך לשם הערכת הנזקים, וקבע כי אובדן הרווחים נגרם בשל עיכוב למשך 18 חודשים בהפעלת 2 חדרי אירוח עומדים על סך 351,000 ₪.

רקע והשתלשלות דיונית

14.ביום 6/07/2018 ניתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו התובעת והנתבעת 2, לפיו נמחקה התביעה נגד הנתבעת 2 ללא צו להוצאות.

15.בדיון מיום 24/09/2019 הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו צומצמה התביעה לעילה כספית בלבד, בזו הלשון: " בהמשך לדיון שהתקיים בהליך הסעד הזמני חוברה התובעת לקו המים, כך שהתביעה מצטמצמת לתביעה כספית בלבד, בעוד שאין לנתבעות שאיפה לנתק אותה מחדש מקו המים"(ש' 12 עד 13).

16.ועוד, ביום 18/11/2020 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו התובעת והנתבעת 1, לפיו תשלם הנתבעת 1 לתובעת פיצויי סך של 65,000 ₪, לסילוק כל תביעותיה כנגד האגודה.

17.בסיכומיה, צמצמה התובעת תביעתה הכספית לסכום של 351,000 ₪, במקום 371,000 ₪, כאשר מסכום זה יש להפחית את הסכום שנפסק לה לפי הסכם הפשרה עם הנתבעת 1, בסך

 של 65,000 ₪.

משמע, התביעה, שנותרה נגד הנתבע 3 בלבד (להלן: "הנתבע"), הועמדה על 286,000 ₪ (סעיף 92 לסיכומי התובעת).

תמצית טענות הנתבע

18.פעולות הנתבע בוצעו מכח החלטות שהתקבלו בוועד האגודה, ואשר היה עליו ליישמן. מה גם, בכתב התביעה לא נתבקש סעד של הרמת מסך נגד הנתבע, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כיו"ר וועד האגודה החקלאית במירון. לטענתו, על מנת שתוטל אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד, לא די להוכיח כי הופרה חובת תום הלב בפעולותיו במהלך כהונתו, אלא שיש להוכיח כי על נושא המשרה רובץ אשם אישי למעשים ולמחדלים המהווים עוולה או הפרת חובה חוקית.

19.עוד נטען, כי לא הונחה תשתית ראייתית לטענה כי הנתבע פעל על דעת עצמו ו/או ממניע אישי כלשהו. אדרבא, פעולותיו היו חוסות תחת מטריית האחריות התאגידית. משכך, עת הגיעה האגודה להסכם פשרה מול התובעת במסגרתו בחרה לפצותה, יש לקבוע כי הסדר זה חל גם על הנתבע, אשר פעל מכח היותו נושא משרה באגודה ויו"ר וועד ההנהלה.

20.לגופם של דברים באשר לעיכוב בחיבור מגרש התובעת לקו המים, נטען כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה את דמי הפיתוח המוטלים עליה, ומשכך לא חוברה לתשתיות המים.

21.לטענתו, התובעת ומתיישבים נוספים חתמו על הסכם פיתוח בשנים מוקדמות אולם החלו לבנות שנים מאוחר יותר, בתקופה זו משרד הבינוי והשיכון שינה את גובה השתתפותו בעלויות הפיתוח. האגודה שנדרשה לשלם בפועל על הפיתוח בישוב, קיבלה החלטה להעלאת דמי הפיתוח שיש לגבות מהמתיישבים שטרם סיימו את בנייתם. התובעת, בדומה ליתר המתיישבים, קיבלה דרישת תשלום נוספת לדמי הפיתוח המעודכנים. אולם, התובעת מסרבת באופן בלתי חוקי לשלם דמי הפיתוח אותם חייבת לשלם על-פי חוק.

22.בנוסף נטען, כי סוכם עם קבלן התשתיות כי לאחר תשלום דמי הפיתוח יחוברו המתיישבים לתשתיות המים. משכך, האגודה הייתה מנועה מלחבר את מגרש התובעת לתשתיות המים טרם הסדרת תשלום דמי הפיתוח.

23.היתר הבניה שהופק לתובעת אפשר לה לבנות מבנה של בית מגורים ושני צימרים בגודל

 כולל של 76 מ"ר, אך התובעת בנתה מבנה כ"מלונית" המורכב מ- 10 יחידות אירוח (להלן:

 "המבנה") בניגוד להיתר הבניה וללא רישיון עסק.

24.נטען, כי אישור האכלוס שהציגה התובעת התקבל ביום 6/1/2016, היינו גם אם הייתה לתובעת עילת תביעה, דבר המוכחש, הרי מדובר לכל היותר בעיכוב של 8 חודשים ולא 18 חודשים כפי שהתובעת טוענת.

ועוד, העיכוב נגרם בין היתר עקב חריגה בבניה, בעטיה קיבלה התובעת צו הפסקת עבודה, ועד שלא הסדירה את החריגה התכנונית לא יכולה הייתה להמשיך בבניה. מה גם, יש להניח שהעיכוב בבניה נבע מחוסר ניסיון הקבלן ולא מהעדר חיבור לתשתית מים.

מכל מקום, התובעת התחברה באופן פיראטי לבית אביה, והפעילה את המלונית טרם חיבורה למים ע"י האגודה.

הנתבע הוסיף וטען, כי לא הוכח קשר סיבתי בין העיכוב בבנייה לבין אי-אספקת המים.

25.התובעת כשלה בהוכחת הנזקים שנטען כי נגרמו לה בשל העיכוב בבניה כנטען. מעיון באישור האכלוס שניתן על ידי כיבוי אש עולה, כי בוצעה ביקורת כיבוי אש במבנה ביום 22/12/2015, דבר המלמד כי המבנה לא היה עובר את הביקורת אילולא היה מחובר לתשתית מים, היינו גם אם הייתה לאגודה אחריות בגרימת עיכוב הבניה, הרי מדובר בעיכוב של חצי שנה בלבד, מחודש 6/2015 עד חודש 12/2015.

26.הערכת סכום הנזקים שנגרמו לתובעת על בסיס אובדן הרווחים בשל אי-הפעלת המבנה משך 18 חודשים היא הערכה שגויה, ואינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

27.הנתבע כפר בחוות דעת המומחים מטעם התובעת, וטען כי ממצאיהם שגויים ומופרזים. בישיבה שהתקיימה ביום 27/02/2020 ביקש הנתבע לאמץ חוות דעת הנדסית נגדית של המהנדס משה סיגורה, שהוגשה ע"י האגודה. חוו"ד המהנדס סיגורה התמקדה בחלופות סבירות לאספקת מים לאתר הבניה של התובעת, לצורך הקטנת הנזק.

המומחה מטעם בית המשפט

28.בהחלטה מיום 17/4/2020 מונה מר מיכאל קרבצ'יק, מהנדס ושמאי, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המהנדס מיכאל" ו/או "המומחה"); והלה נתן חוות דעתו מיום 21/07/2021, בה התייחס למחלוקות בין המומחים מטעם הצדדים וקבע אשר קבע, כפי שיפורט בהמשך (חוות הדעת הוגשה וסומנה ב/1).

29.למומחה הופנו שאלות הבהרה ע"י התובעת, ותשובותיו נערכו ביום 20/10/2021 (תשובות

 המומחה הוגשו וסומנו ב/2). כן, זומן ע"י התובעת להיחקר על חוות דעתו. חקירתו נערכה בישיבת ההוכחות השנייה ב-29/06/2022.

עדים וראיות

30.במסגרת שמיעת הראיות, העידו מטעם התובעת: התובעת בעצמה; ((תצהיר עדותה הראשית סומן ת/9); ישראל פאר, אביה של התובעת שהיה מעורב בכל תהליך הבנייה (להלן: "פאר") (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/8); אוריאל לנדאו, שהיה חבר באגודה והעיד באשר לאי-אספקת המים למגרש התובעת ((תצהיר עדותו הראשית סומן ת/1); מנחם גרוסמן, שמאי המקרקעין שהעריך את הנזקים שנגרמו לתובעת; עזרא בן עזרא, המומחה שקבע קשר סיבתי בין התארכות משך הבניה לאי-אספקת מים זורמים במהלך הבניה; אריה שלג, משמש כנציג מושב מירון וחבר בוועדה לבניית ערים מזה 15 שנים ((תצהיר עדותו הראשית סומן ת/4); יוסף אטדגי, העיד כי הנתבע ניתק אותו מתשתית המים ((תצהיר עדותו הראשית סומן ת/5); גרשון הנדלר ומאיר חג'ג', שניים שהעידו כי סייעו לתובעת באספקת המים במהלך הבניה (תצהירי עדותם הראשית סומנו בהתאמה ת/6 ו- ת/7), (ב"כ הנתבע וויתר על חקירתם של שני עדים אלה בחקירה נגדית, עמ' 23 ש' 24 עד 25); ג'לאל אלוואלי, הקבלן שביצע בניית השלד של המבנה (תצהיר עדותו הראשית סומן ת/10); יעקב לנדאו, מי שהיה חבר בוועדת האגודה של מושב מירון בין השנים 2012 עד 2014, והעיד כי לא התקבלה החלטה כלשהי לחיוב התובעת בהוצאות פיתוח נוספות, וכי התובעת לא הייתה חייבת כספים לאגודה ((תצהיר עדותו הראשית סומן ת/11).

31.מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד, (תצהיר עדותו הראשית סומן נ/1).

דיון והכרעה

32.אקדים אחרית לראשית ואומר, דין התביעה להידחות. אבאר.

33.כבר נפסק, אגודה שיתופית המוקמת על פי פקודת האגודות השיתופיות, היא אישיות משפטית נפרדת, אשר זכויותיה וחובותיה אינן זכויותיהם וחובותיהם של חבריה, כפי שהבהיר בית המשפט העליון ב- ע"א 524/88 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ו- 30אח' נ' שדה יעקב – מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות, פ"ד מה(4) 529, בעמודים 541 – 543 (1991):

"זכויותיה וחובותיה של אגודה שיתופית אינן זכויותיהם וחובותיהם של חברי האגודה השיתופית (ראה י' גרוס, "לשאלת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה" עיוני משפט א (תשל"א-ל"ב) 287). חוזה שעושה אגודה שיתופית עם צד שלישי יוצר קשר משפטי בין האגודה השיתופית לבין הצד השלישי (ראה ע"א 367/58 [2], בעמ' 1386; ע"א 266/73 [3], בעמ' 411), אין החוזה יוצר קשר משפטי בין חברי האגודה השיתופית לבין הצד השלישי"

ועוד,

"לעתים מנצלים חברי האגודה השיתופית לרעה את אישיותה המשפטית. במקרים אלה ושכמותם ניתן לעתים, לצרכיה של סוגיה מסוימת, להתעלם מאישיותה המשפטית של האגודה השיתופית, תוך יצירת קשר ישיר בין חברי האגודה השיתופית לבין בעלי דברה של האגודה השיתופית. "הרמת מסך" זו תיעשה, כמובן, במקרים חריגים. היא תיעשה בעיקר, כאשר הדבר נדרש לשם הגשמת תכליתה של נורמה משפטית..."

ועוד,

"תוצאה זו נובעת מההפרדה שבין החבר לבין האגודה השיתופית - הפרדה המעוגנת באישיותה המשפטית העצמאית של האגודה השיתופית. הצד השלישי, המתקשר עם האגודה השיתופית, מודע לכך, שהוא מתקשר עם אישיות משפטית, ונוטל על-כן על עצמו את הסיכון, כי בעל דברו היחיד היא האישיות המשפטית - היא, ולא חבריה".

34.בנוסף נקבע, כי ניתן להחיל כללים מתחום דיני החברות גם על אגודה שיתופית, שכן הבסיס המשפטי לאגודה שיתופית ולחברה הינו דומה, שתיהן בעלות אישיות משפטית נפרדת ועצמאית, אך זאת בזהירות המתחייבת מהשוני בין מטרת החברה לבין מטרת האגודה השיתופית. ב- ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (23/02/2010) (להלן: "עניין שגיא"), נקבע כי:

"מהי הקונסטרוקציה המשפטית שעל בסיסה יכול המערער להטיל אחריות זו על האגודה עצמה ועל חברי הועד באופן אישי? על מנת להשיב על שאלה זו נכונה עלינו לבחון מהן הדוקטרינות המשפטיות אשר ניתן להחיל במקרה הנדון. "אחת הבעיות בה נתקלים בתי המשפט בבואם לפסוק לגבי אגודות שיתופיות היא העדר מאגר משמעותי של הלכות פסוקות בתחום זה" (ראו אוטולנגי, עמ' 59). על כן, הפתרון אשר בו נוקטים בתי המשפט הינו פניה לדוקטרינות מתחום דיני החברות על דרך ההיקש, שכן הבסיס המשפטי לאגודה שיתופית ולחברה הינו דומה, שתיהן בעלות אישיות משפטית נפרדת ועצמאית (ראו פרשת פרי העמק)...

מובן הוא כי לעיתים בהחלת הכללים מתחום דיני החברות חל שינוי מסוים בכללים אלו, וזאת בהתחשב בכך שהם עזבו את בית גידולם הטבעי בדיני החברות, והוחלו על אגודה שיתופית, שעל אף הדמיון רב, כפי שפורט, היא גם נבדלת מן החברה במספר מאפיינים, אשר בעיקרם עומדת התכלית של החברה אל מול תכליתה של האגודה השיתופית. בעוד שתכליתה של חברה עסקית "היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה "...מטרותיה של אגודה שיתופית " הן טיפוח החסכון, עזרה עצמית ועזרת גומלין בין אנשים...".

35.בית המשפט העליון בעניין שגיא לעיל התייחס למקור החיוב של נושא משרה באגודה שיתופית, כהאי לישנא:

"לשם חיוב אישי של חברי הועד, ניתן להשתמש בקונסטרוקציה המשפטית השאובה מדיני החברות של מודל האחריות האישית של נושאי משרה (ראו אוטולנגי, עמ' 71; חביב-סגל, עמ' 342). בהתאם למודל זה הנהוג במשפטנו "פעולתו העוולתית של האורגן מקימה אפוא אחריות אישית כפולה. ראשית, אחריות אישית של החברה. שנית, אחריות אישית של האורגן. ודוק: אין בכך שום סתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (או כל תאגיד אחר). הוא שנאמר: החברה – לחוד, והאורגן – לחוד. לפיכך, פירעון החבות הנזיקית של החברה ייעשה אך ורק ממקורותיה של החברה. אין להיפרע מהאורגן את חבותה הנזיקית של החברה. הוא הדין באשר לחבות האורגן. חבותו היא אישית" (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 697 (1994) (להלן: פרשת צוק אור)). נושא משרה בתאגיד אינו יכול להסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, מקום בו ביצע הוא עצמו מעשה נזיקין כלפי אדם אחר (ראו ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 266 (1981); ע"א 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט (מוצרי היער) בע"מ, פס' 7 לפסק הדין ([פורסם בנבו], 14.12.2006))...

אם כן, מודל האחריות האישית קובע כי לנושא משרה בחברה אין חסינות לעוולות נזיקיות שביצע באופן אישי אך משום שהינו אורגן של החברה. פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הקובעים חבות זו ... בשולי הדברים יוער כי ראוי להעדיף את מודל האחריות האישית על פני מודל הרמת המסך. יש לבחון בראש ובראשונה שימוש במודל האחריות האישית ורק לאחר מכן פניה למודל הרמת המסך (ראו חביב-סגל, עמ' 342; אירית חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז  197 (תשנ"ב); אבי זילברפלד אחריות אישית בתאגיד והרמת מסך דין, פסיקה ופרקטיקה כרך ב' 585 (2004)).

36.קיים שוני מהותי בין האפשרות להטיל אחריות על בעל מניות מכוח הרמת מסך לבין האפשרות של הטלת אחריות אישית מכוח דיני הנזיקין. על האבחנה בין הדברים עמד בית המשפט העליון ב- ע"א 407-89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661 (1994), באומרו כי:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעתים אורגן הוא בעל מניות. לעתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי"

37.ובענייננו, כעולה מתביעתה ומסיכומיה של התובעת, עיקר טענותיה התמקדו במישור האחריות האישית, ולא הועלתה הטענה בדבר הרמת המסך.

יוצא איפוא, שיש לבחון טענות התובעת מתחום דיני הנזיקין, לרבות לשאלה האם הנתבע חב לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה.

העיכוב בסיום הבניה

38.בסיכומיה טענה התובעת, כי החלה לבנות את המבנה בחודש 8/2013, וסיימה בנייתו רק בחודש 11/2016. לטענתה, לו הייתה מחוברת לתשתית המים, הבנייה הייתה מסתיימת בחודש 5/2015. היינו, נגרם עיכוב של 18 חודשים בסיום הבניה (סעיף 36 לכתב התביעה ובסעיף 91 לסיכומי התובעת).

39.המומחה התייחס לעניין זה:

"היתר הבנייה שהוצג בפניי נושא תאריך מיום 16.1.2013. אישור אכלוס לשני הצימרים מרשות כבאות ארצית הוצג בפניי וניתן לאכלוס מיום 6.1.2016. טופס 4 נמסר ב- 9.11.2016. בהתייחס לתקופה מקבלת ההיתר ועד לאישור של איכלוס הצימרים עברו 36 חודשים. בהתייחס למועד תחילת הבנייה נטען כי הבנייה החלה בסוף אוגוסט 2013, כך מתקבל, משך הבנייה של 28 חודשים – עד שיחידות הצימרים קיבלו אישור לשימוש מהכבאות. לא קיבלתי הסבר מדוע אישור הכבאות הוא מ- 1.2016 וטופס 4 מ- 11.2016, אם אתייחס למועד טופס 4 נקבל פרק זמן של 46 חודשים מתחילת ההיתר ועד טופס 4 – ומתחילת הבנייה 8.2016 עד טופס 4 – 38 חודשים".

ובהמשך המומחה חיווה דעתו תחת הכותרת "משך זמן הבנייה" :

"בהתאם לניסיוני, משך זמן הבנייה לבית נשוא חוות הדעת הינו כשנה וחצי.

בנייה תוך שנה בלבד היא לדעתי פרק זמן קצר מדי. בגלל הקיר התומך והחפירות כולל דרכי הגישה הייתי לוקח פרק זמן ארוך יותר משנה לביצוע עבודה זו. ולכן סביר ובתחשיב זהיר יידרשו לבניית בית כזה כ- 18 חודשים לפחות.

אציין כי משך הבנייה תלוי במרכיבים רבים אחרים כדוגמת תזרים מזומנים של היזם, זמינות של עובדי קבלן, זמינות של קבלני משנה ועוד" (סעיף 9.5 לחוות דעתו).

אם נתייחס לאישור הכבאות כמעיד על סיום הבניה, יוצא כי הבניה ארכה 28 חודשים; אם נתייחס למועד קבלת טופס '4' כמעיד על סיום הבניה, יוצא כי הבנייה ארכה 38 חודשים. מכאן, סבורני כי היה עיכוב בבניה של המבנה.

כך או אחרת, קביעה מדוקדקת באשר לאורך תקופת העיכוב ומועד סיום הבניה, וכפי שיובהר, אינה נחוצה לצורך הכרעה בתיק.

רשלנות

40.אקדים ואומר, אף אם אניח לטובת התובעת, כי אכן הוכיחה התנהגות עוולתית של הנתבע כגון התרשלותו בסירובו לאשר חיבור המגרש לתשתית המים, דין התביעה להידחות, משום שלא הוכח קשר סיבתי בין ההתנהגות העוולתית הנטענת לבין העיכוב בבניה.

41.התובעת לא הרימה, ולו בקירוב, נטל ההוכחה המוטל עליה. בחוות דעת המומחה בן עזרא (ת/3), שהוגשה מטעם התובעת, צויין תחת הכותרת "נסיבות הבניה והעדר מים זורמים באתר" כי: "לפי הסבריו ותאורו של המזמין בניית הבית נעשתה על ידו באמצעות קבלני משנה כאשר הוא אחראי להספקת חומרי השלד הטיח והרצוף. כל הבניה בוצעה במגבלת העדר חיבור האתר למים זורמים והעדר כל מקור הספקה קרוב זמין למים. המזמין נאלץ לספק את המים לאתר לצורך הבניה ע"י הובלתם במכלים מביתו ממרחק של כ- 500 מ' מהאתר" (עמ' 5 לחוות דעתו).

עינינו הרואות, כי המומחה בן עזרא סומך את ידיו על המידע שהועבר אליו מפאר, אביה של התובעת, בדבר הפתרונות לאספקת המים לאתר הבניה.

42.עוד מציין המומחה בן עזרא:

"...התחלת עבודות ההקמה של הבית הייתה בחודש

8/13, בהתאמה למועדי הספקת הבטון לאתר כפי שמופיעים במסמכים שהציג לי

המזמין לפיהם, יציקת יסודות לקיר נערכה ב- 28.8.2013 ויציקת הכלונסאות החלה ב- 30.8.2013" (עמ' 5 לחוות דעתו, ההדגשה במקור- ס"י).

ובהמשך חוות דעתו המומחה בן עזרא מציין תחת הכותרת "העדר מים זורמים מהווה גורם בעיכוב הבניה וייקורה", בזו הלשון:

"אצוות הבטון טעונות בהשקיה לתקופה של מספר ימים לאחר יציקת האלמנטים בהתאם לתקן 466 "חוקת הבטון". אשפרת הבטון בהשקיה גורמת להשגת חוזקו המתוכנן תוך מהלך התקשותו וכן מונעת סדיקת התכווצות תוך כדי ההתקשות וההתקשחות של הבטון. העדר אשפרה נאותה בהשקיה גורמת להפחתה בחוזק ובטיב של הבטון.

• ע"פ המזמין – בחלק מיציקות הבטון נלקחו בחשבון תנאי מזג האוויר באופן שמועד היציקות נדחו בהתאמה לירידת גשמים צפויה המקלה על ההשקיה בהעדר מקור מים זורמים ובכך נגרם עיכוב בבניה.

• העדר מים זורמים מהווה גורם בהארכת משך הבניה עקב הצורך לספק את המים בשינוע ובעבודת ידיים באתר.

• העדר מים זורמים מייקר את עלותה בניה ומעכב את העבודות בשל הצורך להביאם לאתר באופן שוטף.

• חלק מהקבלנים, ע"פ עדות המזמין, אליהם פנה המזמין לקבל הצעות מחיר, סרבו לעבוד בתנאים של העדר מים זורמים וקבלנים אחרים שקיבלו את העבודה לקחו בחשבון גורם זה של העדר מים זורמים באופן שייקר את העבודה" (עמ' 7 לחוות דעתו).

   

  המומחה בן עזרא סיכם חוות דעתו, בזו הלשון:

  "...הטענה בכתב התביעה לפיה נגרם עיכוב בסיום הבניה של 18 חודשים – עקב העדר חיבור למים זורמים באתר הבניה הינה סבירה בנסיבות כפי שהיו" (עמ' 7 לחוות דעתו).

   

   

  43.בחקירתו הנגדית המומחה בן עזרא לא סיפק תשובות מניחות את הדעת והגיוניות, וכך העיד:

  ש:אתה מתבסס על מידע שהמזמין מסר לך, הוא עדכן אותך שהמועצה הגיע לבניין צו הפסקת עבודה?

  ת:לא.

  ש:יכול להיות שאם הוא היה מעדכן אותך זה היה משנה את חווה"ד?

  ת:לא. הייתי לוקח את זה בחשבון כחלק מהעיכוב.

  ש:על פי המזמין היו הצעות לבניה יקרות מאוד בגלל הנושא של המים. ממידע שהוא מסר לך. האם ראית הצעות כאלה מקבלנים אחרים?

  ת:לא ראיתי. 

  ש:זה זולת ממה שהוא אמר לך?

  ת:מה שהוא אמר לי שסירבו לעבוד בתנאים של העדר מים וזה ייקר את מסירת העבודה.

  ש:וזה רק מעדות שמיעה שהוא אמר לך?

  ת:כן. שניהל מו"מ עם מספר קבלנים.

  ש:אתה בדקת את המבנה ולא ראית שיש סדקים

  ת:לא בדקתי מהבחינה הזו. 

  ש:לא יכולת לקבוע האם חסרים מים בבניה?

  ת:לא" (עמ' 19 ש' 21 עד עמ' 20 ש' 1).

   

   

  44.אמת היא, השאלה אם העדר מים זורמים הוא אשר גרם לעיכוב בסיום הבנייה, וכן החלופות השונות בהן נקטה התובעת כדי לפתור בעיית העדר מים זורמים לאתר הבניה, אינן שאלות שבמומחיות, אלא שאלות עובדתיות בעיקרן. כדי להוכיח זאת היה על התובעת להביא ראיות עובדתיות בדבר גורמי העיכוב בסיום הבניה, כגון עדויות קבלנים, פועלים בשטח, מהנדס שפיקח על הבניה, וכן ראיות לגבי החלופות שעשתה בהן שימוש לצורך אספקת המים לאתר.

  כן, על התובעת להוכיח כי עמדה בחובת הקטנת הנזק, ובכלל זה לפרט את המאמצים שעשתה למציאת חלופות לאספקת המים לאתר הבניה.

   

  45.ועוד, מחוות דעת המומחה בן עזרא למדים אנו, כי אף לפי גירסת התובעת, העבודות הסתיימו למעשה בחודש 1/2016, ולא בחודש 11/2016. אין חולק, כי הבניה החלה בחודש 8/2013, ולפי חו"ד בן עזרא הייתה אמורה להסתיים בחלוף 12 חודשים. ראינו כי המומחה בן עזרא טוען להתארכות של 18 חודשים מעבר לזמן הסביר הנ"ל. משמע, העבודות הסתיימו בחלוף 30 חודשים במקום 12 חודשים. מחודש 08/2013 עד חודש 01/2016 חלפו להם אכן 30 חודשים (זאת אם נקח בחשבון גם את חודש 08/2013 וגם את חודש 01/2016). אם-כן, מפיה של התובעת ניתן לקבוע, כי לכל המאוחר הבניה הסתיימה בחודש 01/2016, ולא בחודש 11/2016.

  46.התובעת לא הביאה כל אסמכתא, או ראיה, לתמוך בטענתה, כי קבלנים סירבו להתקשר אתה לצורך ביצוע העבודות, בשל העדר מים זורמים, או שנתנו הצעות מחיר חריגות בגובהן מטעם זה. אין צורך לומר, שגם לא הובאה כל ראיה בדבר סדיקה שנתגלתה בשלד בשל מחסור במים לאשפרת הבטון. ואילו המומחה בן עזרא לא לקח בחשבון תקופת העיכוב בעבודות הבניה עקב צו ההפסקה, ולא הוצגו בפניו הצעות מחיר שהתמחור שלהן הושפע מהעדר קו מים באתר.

  47.מאידך, לנגד עינינו חוות דעת המומחה מטעם בית-המשפט, לה ניתן מעמד הבכורה. המומחה נתן חוות דעתו לאחר שבחן כל טענות הצדדים, ובמסגרתה התייחס לכלל השאלות המצריכות הכרעה. חוות דעת המומחה הייתה מפורטת ומנומקת, ממצאיו ומסקנותיו בתחום מומחיותו המקצועית, תשובותיו מקצועיות ומניחות את הדעת. לא מצאתי פגמים מהותיים בחוות דעתו.

  בתשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו ע"י התובעת, נתן המומחה הסברים הגיוניים ומשכנעים. המומחה נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית ע"י ב"כ הצדדים, ולאחר שמיעת עדותו מצאתי, כי יש לקבל את קביעותיו ומסקנותיו.

  48.המומחה התייחס לשאלה אם היו מים זורמים במהלך עבודות הבנייה:

  "...ולכן לדעתי הבנייה נעשתה כשבמבנה היו מים זורמים שהרי אחרת לא ניתן היה לבצע יציקות ואת התהליכים שלאחר היציקות בהם נדרשים מים. בתהליך היציקה ולפני שמגיע הבטון יש להרטיב את המקום, בגמר היציקות יש לבצע אשפרה, תהליך חשוב ביותר של הרטבה שיש לבצע לאלמנט היצוק כדי שיתקשה ולא ייסדק. לאחר פירוק תבניות כעבור 4 ימים יש לבצע הרטבה של האלמנטים היצוקים במשך 3 -4 ימים כדי שהבטון יתקשה. ולכן ביצוע עבודה כזו ללא מים זורמים בלתי אפשרית...

  לדעתי לא סביר שלא היו מים זורמים בעת ביצוע העבודה, לא הוצגו חשבוניות להבאת מכליות והוצגה תמונה אחת של פח מים אחד שהביאו למקום" (סעיף 9.7 לחוות דעתו).

   

  הנה-אם-כן, המומחה בדעה נחרצת, כי לא ניתן היה לבצע את עבודות הבנייה ללא אספקת מים רציפה. אך לא רק מחוות-דעת המומחה ניתן להסיק כי התובעת מצאה לה פתרון חלופי לאספקת המים לאתר מבלי שהדבר יפגע במהלך ובטיב העבודות; מסקנה זו עולה גם מראיות נוספות שלהלן.

   

  49.בסוף חוות דעתו סיכם המומחה ממצאיו ומסקנותיו, בזו הלשון:

  " בבדיקה שערכתי הטענה כי נגרם עיכוב בבנייה בשל העדר מים לא הוכחה.

  כפי שציינתי, בנייה ללא מים אינה אפשרית וסביר כי נלקחו מים מהשכנים או מביתו של אבי התובעת, בכל מקרה מדובר בעלויות זניחות של 10,000 ₪.

  לא הוצגה אופציה של רכישת מכלית ומשאבה כפי שמפרט משה סיגורה. סביר כי לא נעשתה.

  הערכתי שווי תוספות לעבודה ללא מים שמציין המהנדס עזרא בן עזרא בסך 45,000 ₪ סבירה אך לא הוכחה באמצעות חוזים או תוספת לחוזים לביצוע השלד.

  הטענה כי נגרם הפסד שימוש ציינתי את עלות ההפסד של חדרי אירוח ל- 18 חודשים ולתקופה של 10 חודשים. אך לא מצאתי בזה כל ממש שהרי הטענה לעיכוב לא הוכחה..." (סעיף 13 לחוות דעתו).

   

  50.בתשובותיו לשאלות ההבהרה (ב/2) חידד המומחה קביעותיו, והשיב כי :

  "בחציבה לא צריך מים, בעבודות חשמל, אינסטלציה ומיזוג כנ"ל. אציין כי הכוונה לבנייה של השלד של המבנה וביצוע טיח שאותם לא ניתן לבצע באספקת מים ממכליות". (עמ' 2 תשובה לשאלה מס' 4).

  ובהמשך תשובותיו לשאלות ההבהרה, חזר וציין מפורשות כי:

  "ייתכן שמר פאר הביא מכלים רק שלדעתי המקצועית לא ניתן לבנות שלד או לעשות טיח עם מי מכלים. אם הטענה נכונה – האם יש חשבונית למשאבה או שהמכלים סופקו עם משאבת מים! בסיור טען מר פאר כי הביא את המיכליות מביתו ולכן ניתן להוכיח זאת מאוד פשוט להציג את חשבונות המים החריגים של ביתו". (עמ' 3 תשובה לשאלה 13 וראה תשובה זיהה לשאלה מס' 19).

   

  51.כפי המומחה, כך סבור אני, ניתן היה להוכיח, מה שלא הוכח, שהתובעת אכן נאלצה להוביל מים במכליות, ע"י הצגת חשבוניות, או ראיות אחרות בכתב, כגון חשבונות מים המעידים על צריכת מים חריגה בתקופה הרלוונטית ממקור המים ששימש למילוי מיכליות כנטען, נוכח טענת מר פאר כי הוא מילא מכליות מים מביתו.

  52.באשר לשאלה אילו עיכובים רלבנטיים יכול והשפיעו על המשך הבנייה, השיב המומחה כי:

  "בנייה בניגוד להיתר, צווי הפסקת עבודה, נאמר בסיור כי מר פאר קיבל תזרים מזומנים, קבלן שהתחלף, תנאי מזג אוויר, שינויים בבנייה ובנייה בניגוד לתכנון ועוד. אם היה יומן עבודה מסודר אולי ניתן היה ללמוד משהו על העיכובים". (עמ' 5 תשובה לשאלה 21).

   

  53.המומחה ממשיך ומדגיש חשיבות ניהול יומן עבודה:

  "בסיור ביקשתי יומן עבודה ממר פאר ונאמר לי כי לא קיים, יזם שבונה בית חייב לנהל יומן עבודה וזאת בדיוק אחת הסיבות, להוכיח עיכובים ונזק". (עמ' 5 תשובה לשאלה 22).

  בחקירתו הנגדית העיד המומחה, כי היה ניתן להוכיח את העיכוב הנטען ע"י הצגת יומן עבודה המפרט שלבי הבנייה, וכך העיד:

  "ש: איך לשיטת היה צריך להוכיח את זה?

  ת: יומני עבודה. יומני העבודה יכולים לתת אינדיקציה מאוד טובה שקבלן רושם שם את ההערות שלו, כותב "מוכן ליציקה", "ממתין לאספקת מים", "לא יכול לצקת", כל מיני פעולות כאלה.

  ש: ביקשת לראות יומן עבודה?

  ת: בוודאי.

  ש: פנית אלי?

  ת: אני גם ציינתי שאין יומני עבודה" (עמ' 61 ש' 10 עד ש' 15).

   

  54.עוד העיד המומחה, כי מקובלת עליו הדרך החלופית לאספקת המים שהציג המומחה סיגורה, לפיה ניתן היה לספק מים לאתר באמצעות מכליות כולל משאבה, אך גם לשימוש כזה לא הוצגו אסמכתאות על ידי התובעת, וכך העיד:

  "ש: הבנתי. אני רוצה שתתייחס לשתיים עשרה אחת עשרה. כתבת ש-"שימוש במים במכלית כולל משאבה היא דבר מקובל". מה רצית להגיד בזה?

  ת: שתיים עשרה אחת עשרה ציינתי "כי בנייה תוך שימוש במכלית על פי החישוב של משה סיגורה מקובלת כולל משאבה", זאת אומרת ביצוע אספקת מים ככל ונעשה, היה נעשה עם מכלית עם משאבה, והחישוב שהציג סיגורה, אני לא יודע זה כנראה מומחה מטעם הנתבע, החישוב שהוא עשה זה חישוב שהוא להערכתי סביר ונכון.

  ש: אבל אין לך אינדיקציה ששימוש כזה נעשה?

  ת: אני ציינתי שלא הוצגו לי לכך שום אסמכתאות" (עמ' 62 ש' 17 עד ש' 25).

   

  ש: זה ספקולציות.

  ת: אבל השאלה היא גם כן היא.. שאלה מאוד אה.. שאלת שאלה כללית, קיבלת תשובה כללית" (עמ' 72 ש' 1 עד ש' 8).

   

   

  55.המומחה חיווה דעתו באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי ביצוע עבודות של היציקות ללא מים זורמים הינו בלתי אפשרי, וסביר להניח כי התובעת ידעה למצוא חלופות מתאימות לאספקת המים לאתר. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה וחידד כי ביצוע בניית שלד וטיח בלתי אפשריים בהעדר מים זורמים. מאידך, התובעת לא הציגה אסמכתא כלשהי שיש בה להעיד על העיכובים בביצוע הבניה עקב העדר אספקת מים לאתר. אדרבא, קביעותיו של המומחה קיבלו חיזוק מהעדויות התביעה.

   

  56. בחקירתו הנגדית העיד ג'לאל אלוואלי, קבלן השלד, כי:

  "ש: הבנתי. זאת אומרת אז עכשיו, אז מה שאומר שעשית את היציקות של התקרות, של כל מה שהיה צריך לעשות, אז היו מים זורמים? היה חיבור של מים?

  ת: היה לתקופה קטנה משכן, ואז ניתקו את זה.

  ש: הבנתי. אבל כשהיה צריך לעשות את היציקות, העבודות החשובות, אז היו מים זורמ-..

  ת: העבודות החשובות היה לנו תמיד-.." (עמ' 40 ש' 28 עד ש' 33).

  ועוד,

  "ש: היציקות נעשו בצורה חוקית? עם מים זורמים?

  ת: בתקרות אני אומר..

  ש: בתקרות היו.. היו מים-..

  ת: בתקרות לקחנו משכן.

  ש: יפה, אז היו.. היה חיבור לשכן..

  ת: כן" (עמ' 41 ש' 17 עד ש' 22).

   

  בהמשך חקירתו העיד קבלן השלד, כי היה פיקוח הנדסי על שלבי הבניה באתר, וכך העיד:

  "ש: הבנתי, אוקיי. עכשיו בבית כאן, במבנה של הבית פה כשעבדת אז היה פיקוח של מהנדס?

  ת: בטח.

  ש: כן? והוא הגיע ובדק?

  ת: כל הזמן, כן.

  ש: ונתתם דוגמאות של היציקות?

  ת: כן, כן.

  ש: אוקיי, בסדר. זאת אומרת היציקות, כשביצעת את היציקות אז ביצעת אותן כמו שצריך, כן?

  ת: כן.

  ש: מי היה המהנדס? מה שמו?

  ת: אלכס רוזן" (עמ' 40 ש' 13 עד ש' 24).

   

   

  57.התובעת, באופן תמוה, בחרה שלא להעיד את המהנדס אלכס רוזן, מי שנכח בכל הליך הבניה ופקח על כל העבודות של קבלן השלד ובעיקר על היציקות המשמעותיות שהן צורכות המים העיקריות, בכדי לתמוך בטענתה לעיכוב שנגרם עקב אי-אספקת המים לאתר הבניה. להתנהלות זו יש משקל ראייתי משמעותי לחובת התובעת.

   בית המשפט העליון היטיב לחדד את ההלכה לאי-הבאת עד רלוונטי ב- ע"א 8382/06 

  בוטח נ' כהן (26/08/2012), כהאי לישנא:

  "לעיתים, הדרך בה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט היא בעלת משמעות ראייתית. הלכה היא, כי אי-הבאת עד רלבנטי, בהיעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובתו (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מ"ה(4) 651 (1991); ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל (4.4.2012); יעקב קדמי, על הראיות: הדין בראי הפסיקה חלק רביעי, בעמ' 1892-1891 (2009))"

  58.ועוד, מתצהירי עדותם של העדים מטעם התובעת, גרשון הנדלר ומאיר חג'אג' (ת/6 ו- ת/7) (שלא נחקרו בחקירה נגדית), עולה כי במהלך תקופת הבניה הם סייעו לישראל פאר לחבר קו מים מבית אמו של גרשון הנדלר לאתר הבניה של התובעת.

  בתצהיר עדותו הראשית העיד גרשון, כי :

  "... סייעתי למר ישראל פאר לקבל מים מבית אמי, שנמצא במרחק של 250 מטר מביתה של גב' יונית פאר וחיברתי אותו לקו המים של הבית. דבר זה הצריך מישראל פאר למתוח קו צינור מים בקוטר של 2 צול" (סעיף 3 לתצהירו).

   

  ובתצהיר עדותו הראשית של מאיר נטען:

  " אני סייעתי למר ישראל פאר לחבר קו מים מאמו של מר הנדלר גרשון לביתה של גב' יונית פאר במרחק של 250 מטרים" (סעיף 2( לתצהירו).

  לא אספקת מים באמצעות מכליות, אלא חיבור ממש למערכת המים הביתים של הבית השכן.

   

  59.חיזוק לגרסת העדים הנ"ל ניתן לדלות מעדותו של פאר דווקא, מי שהיה מעורב מתחילת עבודות הבניה. מתברר כי האתר היה מחובר למים זורמים מהשכנים לכל אורך תקופת ביצוע היציקות, וכך העיד:

  "ש:כשיצקת יסודות השתמשת בשיטה הזו של המים?

  ת:לא, לא השתמשתי. לקחתי משכנים" (עמ' 26 ש' 23 עד 24).

   

  ממשיך העד ומאשר כי היה חיבור מים לאתר:

  "ש:אתה גם מהתצהירים שקיבלנו עולה שאמא של הנדלר סיפקה לך מים?

  ת:נכון.

  ש:אותה ניתקו גם כן?

  ת:לא. אני אישית הייתי פוחד כל הזמן שינתקו אותי אז הייתי מחבר בכניסת שבת ובמוצ"ש מנתק את זה.

  ש:לפי התצהירים שהוגשו לפנינו אתם התחברתם לשם בקו של שני צול שזה קו מסיבי וקיבלתם מהם מים?

  ת:נכון" (עמ' 29 ש' 34 עד עמ' 30 ש' 6).

   

  עדות זו מלמדת, כי התובעת מצאה לה תחליף הולם לאספקת מים זורמים לאתר העבודה, ולא בדרך של הובלת מים בדליים או במכליות.

  60.לא אכחד, ייתכן והיו גורמי עיכוב אחרים שאינם לענין. בחקירתו, פאר מודה בפה מלא, כי הוצא צו הפסקת עבודה, וכך העיד:

  "ש:אתה קיבלת צו הפסקת עבודה באמצע העבודה?

  ת:כן, קיבלתי צו הפסקה לשבועיים.

  ש:מה הייתה הסיבה?

  ת:הסיבה שהבית היה נמוך והשכן גם כן היה עוד יותר נמוך ואז היינו צריכים לבנות שם חומה אז התחלתי ובאו הוציאו צו מניעה וסגרנו, תיקנו את מה שהיה צריך.

  ש:האם נכון שהעבירה שם הייתה מרתף שבנית מתחת לבית?

  ת:לא.

  ש:מי הוציא לך את הצו הפסקת עבודה?

  ת:המועצה האזורית מרום הגליל.

  ש: אתה בטוח שזה היה רק שבועיים?

  ת:עד כמה שאני זוכר, על תתפוס אותי במילה" (עמ' 28 ש' 15 עד ש' 25).

   

   

  61.נוכח המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי, לא עובדתי ולא משפטי, בין אי-אספקת מים ע"י האגודה – זאת אף בהנחה שהנתבע - הלפרין אחראי בניזקין לכך - לבין העיכוב הנטען בעבודות הבניה. הוכח כי התובעת מצאה לה חלופות הולמות לאספקת המים לאתר העבודה, ובכך מנעה נזק שיכול היה להיגרם בהעדר מים זורמים זמינים באתר במהלך הבניה.

   

  סוף דבר

  62.לאור המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות.

  התובעת תשלם לנתבע 3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), ואשר ישולמו תוך 45 מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

  המזכירות תמציא לצדדים.

   

  ניתן היום, ט"ו תמוז תשפ"ג, 04 יולי 2023, בהעדר הצדדים.