האישה טענה כי בניית ביתה בהרחבה התעכבה בשל החלטת היו"ר שלא לחבר את המגרש שלה למים. בית המשפט דחה את התביעה לאחר שמצא כי במהלך העבודות המגרש היה מחובר לאספקת מים מהשכנים
השופט הבכיר יוסף סוהיל דחה לאחרונה תביעה שהגישה תושבת מירון נגד מי שהיה יו"ר האגודה השיתופית בתקופה בה בנתה את ביתה. לדבריה, הנתבע היה אחראי להחלטה שלא לחבר את המגרש שלה למים, מה שעיכב את הבנייה וגרם לה נזקים. השופט התרשם שלא ייתכן שהמגרש היה מנותק ממים במהלך העבודות וקבע שהתובעת לא הוכיחה קשר בין התנהלות הנתבע לבין העיכוב.
האגודה השיתופית במושב מירון יזמה פרויקט הרחבה במושב בהיקף של כ-8 מגרשים לבנייה, ביניהם המגרש שנרכש על ידי התובעת. ב-2009 הוקצה לתובעת מגרש על ידי מינהל מקרקעי ישראל. היא שילמה 15,000 שקל בגין הוצאות פיתוח וכ-32,000 שקל ששולמו ישירות לאגודה בגין חובות.
ב-2013 היא קיבלה היתר בנייה להקמת יחידות אירוח ומגורים וב-2016 היא קיבלה אישור אכלוס וטופס 4 הכולל אישור לאספקת שירותי חשמל, מים וטלפון.
בתביעה שהגישה באמצעות עו"ד אודי יהודה ירין נגד האגודה השיתופית ונגד מי ששימש כיושב ראש האגודה עד 2018, טענה התובעת כי היא שילמה את כל חובותיה כלפי האגודה ועמדה בכל התנאים הנדרשים. חרף זאת, האגודה ויושב הראש סירבו לחבר את המגרש שלה לתשתית המים בשל דרישה בלתי מוצדקת לדמי פיתוח נוספים.
היא הדגישה כי נאלצה לבנות את ביתה מבלי שתחובר לתשתית המים, דבר שגרם לה להוצאות מרובות, עוגמת נפש והפסדים. לדבריה, בשל התנהלות הנתבעים סיום הבנייה עוכב ב-18 חודשים.
תוך כדי ההליך נחתם בין התובעת והאגודה הסכם פשרה שלפיו האגודה תפצה אותה ב-65,000 שקל. התביעה המשיכה להתנהל מול יושב ראש האגודה, בסכום של 286,000 שקל.
יושב הראש, שיוצג על ידי עו"ד אלון גולדברג, הסביר כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה את דמי הפיתוח המוטלים עליה וזה היה הגורם לעיכוב בחיבור המגרש שלה לקו המים.
הוא הוסיף כי התובעת ומתיישבים נוספים החלו לבנות את ביתם שנים אחרי שחתמו על הסכם פיתוח. בתקופת הביניים הזו משרד הבינוי והשיכון שינה את גובה השתתפותו בעלויות הפיתוח. האגודה, שנדרשה לשלם בפועל על הפיתוח ביישוב, קיבלה החלטה להעלאת דמי הפיתוח שיש לגבות מהמתיישבים שטרם סיימו את בנייתם, ובכללם התובעת. באופן בלתי חוקי התובעת סירבה לשלם את דמי הפיתוח ובנסיבות אלה האגודה הייתה מנועה מלחבר את המגרש שלה לתשתיות המים.
מצאה פתרון חלופי
השופט הבכיר יוסף סוהיל מבית משפט השלום בנצרת דחה את התביעה. הוא ציין שגם אם יניח לטובת התובעת כי היא הוכיחה התרשלות מצד הנתבע, דין התביעה להידחות מאחר שלא הוכח קשר סיבתי בין התנהגותו לבין העיכוב בבנייה.
השופט הבהיר שהתובעת לא הוכיחה, למשל באמצעות עדויות קבלנים ופועלים בשטח, שהגורם לעיכוב בסיום הבנייה היה העדר מים זורמים.
זאת ועוד, מומחה מטעם בית המשפט קבע נחרצות כי לא ניתן היה לבצע את עבודות הבנייה ללא אספקת מים רציפה. בנסיבות אלה ניתן להסיק שהתובעת מצאה לה פתרון חלופי לאספקת המים לאתר, מבלי שהדבר יפגע במהלך ובטיב העבודות.
השופט ציין שמסקנה זו קיבלה חיזוק בעדותו של מי שביצע את היציקות בפרויקט, שהעיד כי האתר היה מחובר למים זורמים מהשכנים.
התובעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.