פלוני נ' בית הספר הארצי להנדסאים

לפני תביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

התובע, יליד 1995, נפגע בעקבות התחשמלות במהלך מבחן כאשר היה סטודנט להנדסת חשמל בבית הספר הארצי להנדסאים שבטכניון (להלן: "הנתבע").

לטענת התובע יש להשית על הנתבע את האחריות לקרות התאונה ואילו הנתבע טוען כי התובע אחראי באופן בלעדי לקרות התאונה כיוון שפעל בניגוד להנחיות הבטיחות.

שאלת האחריות

עילת התביעה בענייננו היא עוולת הרשלנות, שהוגדרה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על פי פסיקת בית המשפט לצורך הטלת אחריות יש לבחון האם התקיימה חובת אחריות מושגית וקונקרטית בין הנתבעת לבין התובע (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 [1982]) והאם יש קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. לקשר הסיבתי שני פנים; קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. את הקשר הסיבתי המשפטי יש לבחון באמצעות שלושה מבחנים: מבחן הציפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר.

על בית המשפט לבחון האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית, כלומר, האם האדם הסביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק כעניין שבמדיניות. קיום חובת הזהירות הקונקרטית נקבע על פי התשובה לשאלה האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק. הצפיות הנדרשת אינה "ראיית הנולד" אלא ציפייה בקווים כלליים בלבד. (ד"נ 12/63 ליאון נ' סינגר ואח', פד"י י"ח (4) 701, 712). עוד נפסק, כי במקום שהנזק הוא צפוי (כעניין פיסי), חובה לצפותו (כעניין נורמטיבי), אלא אם כן, קיימים שיקולים המצדיקים צמצום החובה חרף יכולת הצפיה (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פד"י ל"ט (1) 113).

באשר לחובת הזהירות המושגית, נקבע בע"א 145/80 ועקנין שלעיל כי:

"נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים את החובה"

בפסיקה הוכרה זה מכבר חובת הזהירות המושגית בין מורים לתלמידים, ואין מקום לאבחן, בעיני, בין חובת זהירות כאשר התלמיד הוא קטין ובין חובת זהירות שחב מוסד חינוכי לתלמידיו, אף אם חצו את גיל 18, גם אם הסכנות שיש לצפותן שונות והתוכן שיש לצקת לאותה חובת זהירות משתנה. השאלה שיש לבחון היא האם המסכת העובדתית מקימה גם חובת זהירות קונקרטית. (ראו: ע"א 2061/90 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות, מז(1) 802 (1993)".

כמו חובת הזהירות המושגית, גם חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת עפ"י מבחן הצפיות. נשאלת השאלה – האם הנתבעת צריכה הייתה לצפות את הנזק? על שאלה זו נקבע בע"א 145/80 ועקנין שלעיל, כי:

"הדין מבחין בין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".

סכנת התחשמלות הינה סיכון בלתי סביר. אף הנתבע לא הכחיש את חובתו לצפות סכנה זו ולטענתו אף ניסה למנעה הן באמצעות הדרכות וכללי בטיחות והן באמצעות התקנת מפסקי פחת שימנעו התחשמלות.

יש לבחון אם כן, האם הופרה חובת הזהירות הקונקרטית ביחס לתובע.

אופן קרות התאונה

העובדות המוסכמות על הצדדים הן כדלקמן: ביום 11.6.2019 השתתף התובע במבחן מטעם הנתבע. המבחן התקיים במעבדה של הנתבע הנמצא בקמפוס הטכניון. המבחן מתבצע כך שכל סטודנט יושב או עומד בסמוך לעמדה עליה יש מפסקים, מעגלים חשמליים והיא מחוברת למנוע. יחד עם התובע נבחנו עוד ששה סטודנטים כך שהיו שבעה נבחנים. שאלת המורה נרשמה על לוח הכתה וכדי לפתור אותה היה צורך לחבר מעגלי חשמל למנוע. לצורך הפעלת העמדה וחיבורה לחשמל יש שני מתגים. חד פאזי ותלת פאזי, מעל כל מתג יש נורה שדולקת כאשר המתג מופעל ולצד כל מתג יש מד מתח שאף הוא מראה כאשר יש מתח חשמל פעיל לעמדה. לצורך הפעלת המנוע לאחר חיבור המעגל לצורך בדיקת תקינות החיבור יש כפתור הפעל (start) וכפתור הפסק (stop).

הצדדים חלוקים בשאלה מתי בדיוק התרחשה ההתחשמלות, האם כשהמורה עמד בסמוך לעמדת העבודה של התובע או מספר דקות לאחר מכן, לאחר שהמורה עזב את עמדת העבודה.

התובע העיד כי הוא הכין את המעגל, קרא למורה, המורה אמר לו שהחיבור לא נכון ועליו לתקנו, וכשהחל התובע לתקן את המעגל הוא התחשמל כיוון שהמפסק המפסיק את זרימת החשמל לעמדה עליה עבד לא היה סגור (עמ' 3 שורה 31 עד עמ' 4 שורה 30 לפרוטוקול). התובע העיד כי מי שיכול להדליק ולכבות את המתח לעמדה הוא רק המורה (עמ' 5 שורות 1-2 לפרוטוקול, עמ' 8 שורות 30-31). עוד העיד התובע כי המורה עמד עדיין בסמוך לעמדה שלו כאשר אירעה ההתחשמלות ושוחח עם סטודנט אחר שניגש לשאול אותו שאלה (עמ' 8 שורות 5 עד 15 לפרוטוקול):

"ש.ניסית לחבר את הכבלים ומנשה ובדק אותך ואמר שזה לא נכון מה עשה מנשה?

ת.הוא דיבר עם סטודנט אחר שבא לשאול אותו שאלה.

ש.הוא בא בדק אותך אמר לך לא נכון ?

ת.הוא אמר תלחץ סטארט לחצתי המנוע לא עבד בכיוון הנכון אז אמר לי זה לא בסדר. אני לחצתי סטופ והתחלתי לתקן והוא דיבר עם סטודנט אחר בזמן שלחצתי סטופ והתחלתי לתקן.

ש.אתה מסכים איתי שכדי להמשיך אתה לא יכול ללחוץ סטופ ולהמשיך אלא צריך ללחוץ על המפסק ואז להתחיל לעבוד כי הסטופ לא עוזר במקרה הזה כיוון שהזרם החשמלי נשאר כל עוד המפסק דלוק ?

ת.אני לא נגעתי במפסק. אני עבדתי על המעגל. כשלחצתי סטופ המנוע לא עבד וידעתי ישר מה צריך לתקן הייתי לחוץ במבחן ולא ידעתי שיש חשמל. ניסיתי לתקן ואז התחשמלתי".

על פי עדות המורה, מר מנשה אליהו, לסטודנטים אסור להפעיל ולסגור את המתח בעמדות מבלי שהוא עומד בסמוך ומבלי לקבל ממנו הוראה לכך (עמ' 13, שורות 18- 25 לפרוטוקול) . מר אליהו העיד כי הוא תמיד מכבה את מתח החשמל כאשר הוא עוזב עמדה של סטודנט וכי גם במקרה זה הוא לא עזב את העמדה לפני שראה שהחשמל היה כבוי (עמ' 14 שורות 21 – 33 לפרוטוקול):

"ש.בבחינה שהוא אומר לך "ציינתי, בוא תבדוק", בהפעלה הראשונה, אתה ניגשת לעמדה שלו ואתה הפעלת את המתח?

ת.אני חושב שהוא הפעיל את המתח.

ש.מי הפעיל את המתח?

ת.כרגע אני לא זוכר. כשאני בא ובודק את המעגל, לא אני מדליק את המתח. אני אומר לו "אתה רשאי להפעיל את המתח".

ש.לביהמ"ש, הסטודנט מדליק את המתח?

ת.בדרך כלל.

ש.את המתח הראשי? לא הסטרט והסטופ?

ת.כן.

ש.לפעמים אתה מפעיל את המתח?

ת.אני מניח שכן, כרגע ספציפית לא זוכר אם אני הפעלתי את המתח בעמדה במבחן. אין לנו חוק במעבדה שאני חייב להפעיל ולסגור.

ש.בדקת, הם הפעיל, וראית שיש תקלה, מה אמרת לו?

ת.לכבות את החשמל.

ש.ראית שהוא כיבה את החשמל?

ת.אני ראיתי שהוא כיבה את החשמל. אני לא עוזב את העמדה בלי שהחשמל כבוי.

ש.ראית שהוא כיבה ושהנורות כבויות?

ת.כן".

המורה העיד כי הוא לא עמד ליד העמדה כאשר אירעה ההתחשמלות, אלא לאחר שעזב את העמדה ועמד ליד עמדה אחרת שמע צעקה (עמ' 18 שורה 19 עד עמ' 19 שורה 12):

"ש.התובע עשה את המעגל, שרטט, קרא לך, ראה שזה לא עובד נכון, אמרת לו "זה לא עובד נכון, תתקן את זה", הוא לחץ על סטופ, בשלב הזה ניגש אליך סטודנט אחר, פאדי, ואתה שוחחת עם פאדי, נכון?

ת.אני זוכר את זה.

ש.פאדי שוחח איתך?

ת.לא, תקשיב, זה לא קרה כשאני עומד לידו, זה לא קרה מידית. אני הלכתי לעמדה אחרת אחרי שכיבינו את החשמל.

ש.אתה כיבית?

ת.לא אני כיביתי. או שאני מכבה או שאני מבקש מסטודנט לכבות.

ש.אתה זוכר מי כיבה?

ת.התובע כיבה את החשמל.

ש.אתה זוכר שהוא כיבה?

ת.כן. הלכתי, והוא לא מיד התחשמל, לקח כמה זמן, אני לא יודע להעריך כמה זמן. פתאום אני שומע צעקה, אם זה היה קורה איך שעזבתי אותו הוא היה מתחשמל מיד, גם מה שהוא פירק זה לא היה קשור לתקלה. אחרי כמה זמן שמעתי צעקה, הבנתי שמישהו התחשמל, יש לנו לחצני חירום, רצתי לשם אבל הוא כבר התנתק. היה לו מזל... אם מישהו תופס את החשמל קשה לו להתנתק, אם אני נוגע במכשיר היד נסגרת, היה לו מזל שהוא השתחרר, תוך חצי שנייה הייתי מגיע לכפתור ומנתק אותו.

ש.איפה היית כשהוא התחשמל?

ת.בעמדה אחרת.

ש.מה המרחק מהתובע?

ת.2 מטר בערך.

ש.יש לך קשר עין איתו?

ת.לא. אני הייתי עם הגב אליו.

ש.אבל אם היית עם הפנים אליו היית יכול לראות אותו?

ת.כן.

ש.ואת הכפתור?

ת.לא, הזווית של הלוח לא אפשרה לי לראות.

ש.זה הלוח היחידי בכל המעבדה שאם אתה עומד שם אתה לא רואה אותו? הנוריות נסתרות לך? אם אתה באמצע הכיתה וסטודנט מפעיל מתח, אתה רואה אותו?

ת.אני לא רואה את הנוריות".

הנתבעת הגישה רישום שיחה שהתבצעה כשבוע לאחר התאונה ובה השתתפו התובע, המורה, מר מנשה אליהו, מר גיורא קרני, שהוא מרכז מגמת הנדסאי חשמל כיום וגב' אינה שהיתה סגנית המנהל וערכה את רישום השיחה. על פי רישום השיחה, התובע נשאל האם ידע שהוא עבד בעת שהיה מתח חשמלי בעמדה וענה שלא ידע וכי אכן שכח לכבות את המתח כשהחל לנסות ולתקן את השגיאה במעגל.

הן המורה והן מר קרני לא זכרו את קיום השיחה הזו (עמ' 15 שורות 15 עד 31 - עדות המורה; עמ' 22 שורות 25 עד 30 לפרוטוקול- עדות מר גיורא קרני), אולם זכרו היטב כי האירוע תוחקר לרבות שיחות שהתקיימו עם אחראי הבטיחות ואף היה דו"ח של הבודק מטעם הטכניון. עוד העידו מר אליהו ומר קרני כי עקב המקרה יצא דו"ח רשמי של תוצאות התחקיר (עמ' 20 שורה 33 עד עמ' 22 שורה 22 לפרוטוקול).

המורה, מר אליהו העיד כי מפסק הפחת שאמור להפסיק את זרימת החשמל לעמדה כאשר קורית תקלת התחשמלות לא עבד במקרה הזה, להערכתו כיוון שהתובע נגע בשתי הידיים בעמדה (עמ' 12 שורה 18 עד 26):

ש.תסביר לבימ"ש שיש שני לחצנים במערכת שהם חשובים ויש לחצן סטופ ויש לחצן החשוב ביותר של הפסקת מתח מה ההבדל ?

ת.לחצן סטופ זה חירום אדום זה לנתק את הפעולה של המעגל, הוא לא מפסיק את החשמל בלוח. בלוח יש מפסק ראשי תלת פאזי ובצד הלוח יש פחת. אני מראה לבימ"ש חוטים אני מדריך את הסטודנטים שאין לגעת בחלק המתכתי של החוט אלא רק בפלסטיק. מעבר לזה בכל עמדה יש ממסר פחת שהוא מכשיר הגנה מפני התחשמלות. כל ההתחשמלויות נובעות ממגע במכשיר לקוי או בחוט. הפחת מפסיק את הזרם עד ערך מסויים וכך מונע התחשמלות. אם אני נוגע במתכת של שני חוטים הזרימה היא דרכי ולכן הפחת לא עבד, אם היה מחזיק רק חוט אחד אז הפחת היה קופץ.

לטענת התובע, יש להשית אחריות לקרות התאונה על בית הספר כיוון שהמורה התרשל בכך שלא סגר את מתח החשמל לעמדה וכיוון שמפסק הפחת לא פעל כאשר היה צריך לפעול. התובע טוען כי גם אם עשה טעות, מתוך לחץ במהלך הבחינה, הרי אין בכך כדי לפטור את בית הספר מאחריותו לקרות האירוע.

הנתבע טען כי אין להשית אחריות על בית הספר שכן שהתובע הוא שאחראי לתקלת ההתחשמלות כיוון שעבד בניגוד לנהלים. לטענת הנתבע, התובע ניסה לבדוק את החיבור החדש שעשה לאחר שהמורה העיר לו כי החיבור היה שגוי, הפעיל את העמדה לאחר שהעמדה כובתה על ידי המורה וללא אישורו ולפיכך התחשמל.

אין חולק שהתובע ידע שאסור לעבוד כאשר יש מתח בעמדה. הוא העיד על כך שקיבל הדרכת בטיחות וכי אסור היה להפעיל את העמדה ללא אישור מהמורה. התובע אף העיד כי לא ידע שיש מתח בלוח וכי לא שם לב שהנורות דולקות, אפשר שעקב המתח בו היה שרוי בבחינה (עמ' 8 שורה 16 עד עמ' 9 שורה 8):

"ש.יכול להיות שניסית להפעיל לראות אם הצלחת ואז לקרוא למנשה? כשאתם עובדים הלחצן מתח מופסק אתה התחלת לעבוד בהזדמנות השנייה כשאתה לחוץ ואז אתה צריך להמתין למנשה שיבוא לאשר אם הצלחת או לא ואתה אמרת שלחצת הכוונה שעשית בדק עצמי לפני שבא המרצה?

ת.לא עשיתי בדק עצמי הוא היה לידי כשאני התחשמלתי.

ש.אז מה קרה?

ת.אני סיימתי את המעגל, קראתי למנשה לבדוק והוא הרים את המפסק ואמר לי תלחץ סטארט והמנוע עבד בכיוון השני , הוא הסתכל אמר לי לא נכון שזה לא בכיוון הנכון. לחצתי סטופ והתחלתי לתקן.

ש.ואז?

ת.התחשמלתי.

ש.אם אני אומרת לך שפעלת בניגוד להנחיות לחצת על סטופ בזמן שהחשמל מוזרם ופועל והמפסק היה צריך להיות כבוי ?

ת.נכון לא עובדים תחת מתח.

ש.שגית בחיבור ? אולי מהלחץ לחצת על סטופ והיית צריך לכבות מפסק?

ת.אנחנו לא נוגעים במפסק. אני לוחץ סטופ ורק מנשה יכול להדליק ולכבות.

ש.כשמנשה בא לבדוק אותך וזה לא הצליח לך מנשה כיבה את המפסק ?

ת.לא שמתי לב לא הסתכלתי אם מנשה כיבה את המפסק.

ש.עורך הדין שאל אותך על סיכום הפגישה מיום 20.6.19 כאשר זה חתום על ידך. מצטטת. "המנוע לא הסתובב כמו שצריך בגלל חיבור לא נכון של חוטים המרצה לא אמר מה לא בסדר כי זה מבחן ולחצתי סטופ ושכחתי את המתח, תמיד מכבים מתחת אחרי סיום".

ת.ידעתי שהמנוע לא הסתובב כמו שצריך. צריך היה להחליף חוטים.

ש.מצטטת שוב: "לחצתי סטופ ושכחתי את המתח תמיד מכבים מתח אחרי סיום" מה יש לך לומר על זה?

ת.לחצתי סטופ המנוע הפסיק לעבוד ולא שמתי לב שעדיין יש מתח בלוח. מי שמעלה את המפסק גם מוריד אותו שזה מה שעשה מנשה".

הנתבע טען בסיכומיו כי אין לקבל את תיאור התובע באשר לאופן קרות התאונה כיוון שמדובר על עדות יחידה של בעל דין והתובע לא הביא מי מהסטודנטים להעיד כי אמנם התאונה אירעה כאשר המורה עומד לצדו.

על פי האמור בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות): "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין". על פי סעיף זה, קביעת ממצאים בהתדיינות אזרחית על סמך עדותו היחידה של בעל דין אינה אפשרית, ועדות זו טעונה סיוע ממקור חיצוני ובאין סיוע כאמור, יכול בית המשפט לקבוע ממצאים על סמך עדותו היחידה של בעל דין רק אם יש בידו נימוקים משכנעים התומכים באמינותה, ונימוקים אלה חייב בית המשפט לפרט בפסק דינו (ראו: ע"א 765/18שמואל חיון נ' אלעד חיון(נבו 01.05.2019) וכן יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1433-1430 (2009))."

על פי גרסת התובע, המורה המשיך לעמוד בסמוך לעמדה שלו, גם לאחר שבדק, אלא שתשומת לבו היתה נתונה לתלמיד אחר (פאדי) שבא לשוחח עמו. גם המורה העיד כי אמנם בתום הבדיקה של עמדת התובע, ניגש אליו תלמיד אחר והוא שוחח אתו. אני סבורה שהמורה העיד בכנות כאשר אמר שהוא זוכר שכיבה את העמדה. אולם איני בטוחה שזכרונו של המורה משרת אותו נאמנה בעניין זה, שכן דווקא האמור בשיחה שהתקיימה שבוע לאחר מכן, מחזק את טענת התובע. המורה התקשה להיזכר בדברים נוספים הקשורים בתאונה עצמה, שכן עבר זמן רב מאז התאונה ועד יום העדות. מה גם שהמורה העיד, וגם בכך אין לי ספק שהעיד אמת, כי הוא מקפיד לכבות את העמדות לפני לכתו, אלא שאפשר שכיוון שהגיע אליו תלמיד אחר לשאול אותו שאלה, דעתו הוסחה והעמדה לא כובתה וזכרונו לפיו הוא כיבה את העמדה מושפע גם מאלפי הפעמים בהן כיבה כל עמדה לפני שעזב.

בשיחה שהתקיימה כשבוע לאחר מכן, אשר תועדה על ידי הנתבע והוגשה על ידו, נשאל התובע מדוע עבד כאשר היה מתח בלוח ושב ואמר שלא שם לב לכך, אולם התובע לא נשאל על ידי המורה מדוע הפעיל את המתג ללא רשות, שכן כנראה, ההנחה היתה שהלוח לא כובה מלכתחילה. תרשומת השיחה שהוגשה על ידי הנתבע מהווה בעיני סיוע לעדות התובע, שכן לא עולה ממנה דבר הקשור לכך שהתובע הפעיל את העמדה לאחר שזו כובתה על ידי המורה, אלא עולה ממנה, כפי שאומר התובע שוב ושוב כי הוא לא שם לב לכך שהוא עבד תחת מתח חשמלי.

העדים מטעם הנתבע העידו כי היה דו"ח בודק של הטכניון שנערך לאחר האירוע, שכלל את מסקנותיהם של אנשי סגל שונים לרבות אחראי הבטיחות. דו"ח זה לא הוגש במסגרת תיק המוצגים. איני יודעת מה היו המסקנות בדו"ח זה, האם היתה התייחסות לכשל בפעולת מפסק הפחת, או לכל כשל טכני או אנושי אחר שעשוי היה לתרום לקרות האירוע. יש לזקוף לחובת הנתבע את אי ההגשה, שכן אי הגשת ראיה על ידי בעל דין, מלמדת, שלו הוצגה הראיה הייתה זו פועלת לחובתו (ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 42867-06-15 קריסטל עבודות צבע בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (נבו 06.04.2020) וע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 14.11.1990, פסקה 5)."

לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובע לתאונה. עדותו של התובע היתה מהימנה בעיני ולא נפלו בה סתירות ולעדות זו יש חיזוק הן בתמלול השיחה שהוגשה על ידי הנתבע, כמפורט לעיל והן בעובדה שלא הוגש דו"ח בדיקה של הטכניון המפרט את הכשלים במפסקי הפחת או את תחקיר האירוע המלא.

אשם תורם

לטענת הנתבעת, התאונה אירעה באשמתו המלאה של התובע וגם אם יוחלט שהנתבע נושא באחריות לקרות התאונה, יש להשית על התובע אשם תורם משמעותי ומכריע.

אין חולק שהתובע קיבל הדרכת בטיחות לפיה אין לעבוד בעמדה שהמתח בה פועל. הנתבע העיד על כך ואף התובע העיד על כך. כמו כן התובע שב והעיד כי הוא יודע היטב שאין לעבוד בעמדה שבה המתח עובד אלא שלא שם לב לכך בעת הבחינה (עמ' 8 שורות 27 עד 33):

ש.אם אני אומרת לך שפעלת בניגוד להנחיות לחצת על סטופ בזמן שהחשמל מוזרם ופועל והמפסק היה צריך להיות כבוי ?

ת.נכון לא עובדים תחת מתח.

ש.שגית בחיבור ? אולי מהלחץ לחצת על סטופ והיית צריך לכבות מפסק?

ת.אנחנו לא נוגעים במפסק. אני לוחץ סטופ ורק מנשה יכול להדליק ולכבות.

ש.כשמנשה בא לבדוק אותך וזה לא הצליח לך מנשה כיבה את המפסק ?

ת.לא שמתי לב לא הסתכלתי אם מנשה כיבה את המפסק.

ובהמשך עדותו (עמ' 9 שורות 14 עד 18 לפרוטוקול):

ש.אתה יכול לספר לבימ"ש איך יודעים שהמתח מופעל יש שני כפתורים אדומים גדולים בולטים לעין ?

ת.יש מפסק ויש 3 נורות קטנות מאוד בלוח ואני עבדתי ליד החלון אי אפשר היה לראות אותן.

ש.איך אי אפשר ?

ת.הייתי לחוץ במבחן ולא שמתי לב שיש מתח בלוח.

מעדות מר אליהו עלה כי הסטודנטים עוברים הדרכות בטיחות וכי אסור להם להפעיל את העמדה אם המורה לא מאשר להם לעשות כן (עמ' 9 שורות 8 עד 29 לפרוטוקול):

"ש.איזה הדרכות בטיחות אתם מעבירים לסטודנטים?

ת.בתחילת הסמסטר השני בשנה א' הם מקבלים הדרכה בענייני הגנה מפני התחשמלות והם לומדים דברים מחוק החשמל. יש לי פה חוברת שהיא שיטות הגנה מפני התחשמלות למה מתחשמלים ואיזה שיטות הגנה יש במדינה ובעולם נגד התחשמלות.

ש.הבנו שבמהלך הבחינה יש 7 עמדות ואתה הבוחן והסטודנטים צריכים להשיב על השאלה מה אתה עושה במהלך הבחינה?

ת.כל אחד בנפרד מקבל תרגיל וצריך להבין את השרטוט ולהרכיב על הלוח. ואז הם קוראים לי לבדוק את המעגל ואני בודק אם הדברים מורכבים נכון ויש דברים שאי אפשר לראות ואז אני מרשה להם להפעיל אותו כשאני לידם הם לא מפעילים לבד. בתחילת הלימודים במעבדה אני מסביר להם על המעבדה ועל הלוח כולו ועובר איתם על כל החלקים בלוח.

אין חולק אם כך שהתובע פעל בניגוד להנחיות אותן הכיר היטב כאשר עבד בעת שעדיין היה מתח בעמדה ולא וידא כי אין מתח חשמלי בעמדה טרם שהחל לתקן את הדרוש תיקון במעגל החשמלי עליו עבד. עם זאת, איני סבורה שיש להטיל על התובע אשם תורם מכריע שכן גם מפסק הפחת, שצריך היה להגן על התובע אף אם הוא עושה טעות, לא פעל, וכיוון שאין בפני את דו"ח הבדיקה שערך אחראי הבטיחות בטכניון, איני יודעת מדוע לא פעל מפסק הפחת.

לאור האמור, וכיוון שהוכח שהתובע עבד בניגוד להנחיות, יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור 20% לקרות התאונה.

נזקו של התובע

נכותו הרפואית והתפקודית של התובע

ממקום התאונה פונה התובע למרכז הרפואי כרמל, שם אובחן כי לתובע כוויות בכפות הידיים עקב אירוע התחשמלות. התובע אושפז להשגחה ושוחרר למחרת היום.

פרופ' שטהל מונה כמומחה בית המשפט בתחום האורתופדי וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 10% על פי הפירוט הבא:

נכות בשיעור 5% בגין הגבלת התנועה באצבע השלישית משמאל, על פי תקנה 44(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: תקנות הביטוח הלאומי).

נכות בשיעור 2% בגין פגיעה תחושתית חלקית באצבע השלישית משמאל על פי תקנה 31(3)א'I לתקנות הביטוח הלאומי.

נכות בשיעור 5% בגין הצלקות באצבעות על פי תקנה 75 (1) א-ב לתקנות הביטוח הלאומי.

על פי ההלכה, הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו (ת"א (שלום חי') 43803-12-15 ס' א' ר' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 10.05.2021) וכן ע"א (חיפה) 43134-12-12 רשות הטבע והגנים נ' שוקרון (17.03.2013)). את השיקולים שיש לשקול בעת קביעת הנכות התפקודית, פירט בית המשפט העליון בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, פסקה 8 (25.7.2010):

"בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי".

לטענת התובע נכותו התפקודית היא בשיעור 15% ויש לערוך תחשיב על פי שיעור נכות זה. הנתבע טוען כי נכותו התפקודית אינה עולה על 5% ואין בנכות זו כדי לפגוע בכושר ההשתכרות של התובע.

הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תפקודו ועיסוקו, בענייננו, התובע העיד בפני כי הוא מתקשה למצוא עבודה בתחום אותו למד כיוון שכהנדסאי חשמל, הוא נדרש לבצע עבודה פיזית של התקנת קווי חשמל שהוא מתקשה בה עקב נכותו ולפיכך הוא מחפש עבודה רק בחברות בהן ניתן לעבוד כהנדסאי חשמל אולם העבודה היא פחות פיזית. התובע העיד כי הוא טרם הצליח למצוא עבודה בתחום אותו למד וכי במהלך לימודיו ומתום לימודיו ועד היום הוא עובד כמוכר בחנויות בגדים.

התובע הגיש עם כתב התביעה ועם תחשיב הנזק מטעמו תלושי שכר משנת 2017, משנת 2020 ומשנת 2021. במהלך ההוכחות הגיש התובע תלושי שכר לשנת 2023. לא הוגשו תלושי שכר או מסמכים אחרים המעידים על השתכרות בשנת 2019, היא שנת התאונה.

על פי תלושי השכר משנת 2017, משנת 2020 ומשנת 2021 עולה כי התובע השתכר שכר ממוצע של כ- 6,500 ₪. על פי תלושי השכר שהוגשו לחודשים ינואר עד יוני 2023 עולה כי שכרו הממוצע בשנת 2023 עמד על סך של 4,200 ₪.

נכותו האורתופדית של התובע היא בשיעור 5% ובצירוף הנכות בתחום התחושתי, מתקבלת נכות של כ- 7%. הנכות הנוספת שנקבעה על ידי המומחה היא בתחום הפלסטי. מדובר בשיעור נכות נמוך יחסית, ואף מפי התובע ניתן להבין כי הוא יכול להשתלב במקום עבודה כהנדסאי חשמל, גם אם לא בכל מקום עבודה. לאור האמור, לא מצאתי מקום לסטות משיעור הנכות הרפואית בתחום האורתופדי ואני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 7%.

הפסדי שכר בעבר

על פי תלושי השכר שהגיש התובע, עובר לתאונה (בשנת 2017) השתכר שכר חודשי ממוצע של כ- 6,500 ₪ ושכר זה לא השתנה באופן מהותי עד שנת 2022. דווקא מתלושי השכר של 2023, עולה כי התובע השתכר פחות בשנת 2023. לטענת התובע בתחשיבו, הוא לא עבד ארבעה חודשים לאחר התאונה. התובע צירף אישור מחלה לשבעה ימים ולא צורפו תלושים מהם ניתן ללמוד על היעדרות. למרות שלא הוכח כי התובע עבד בעת התאונה, סביר כי לא יכול היה לעבוד לפחות כחודש לאחר התאונה, ולפיכך אני פוסקת סך של 20,000 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, הן בתקופת אי הכושר והן מתום תקופת אי הכושר ועד היום.

אובדן כושר השתכרות לעתיד

לטענת התובע, בסיס השכר לצורך פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד צריך לעמוד על השכר הממוצע במשק וזאת כיוון שבעת התאונה התובע היה רק בן 24. השכר הממוצע במשק, עומד, נכון לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כיום על סך של 12,200 ₪.

התובע שכיום הוא בן 27, נפגע בגין 24, טרם שהשתלב בעבודה קבועה. על פי הפסיקה במקרה של קטין או אדם צעיר שטרם גיבש מסלול מקצועי מוגדר, החזקה היא שיש לפצותו על פי בסיס שכר שהוא השכר ממוצע במשק ( ראו ע"א 10064/02"מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, ס(3) 13 (2005). במקרה שלפני, לא מצאתי כי חזקה זו נסתרה בראיות ולפיכך בסיס השכר יעמוד אמנם על השכר הממוצע במשק.

באשר לגריעה מכושר ההשתכרות, החישוב הוא 12,200 ₪ בהכפלה בנכות בשיעור 7% ובמקדם היוון עד גיל 67, אולם לאור העובדה שמדובר בנכות נמוכה יחסית וכאשר הנכות האורתופדית עומדת על 5% בלבד, הרי ההנחה היא שמידת ההגבלה וההשפעה על התפקוד היום-יומי אינה בהכרח זהה לנכות הרפואית, והפרקטיקה הנוהגת היא לפסוק סכום גלובלי (ראו רע"א 7798/18פלונית נ' עדי שושנה (נבו 22.11.2018)) לפיכך, אני קובעת כי בראש הנזק של אבדן כושר ההשתכרות לעתיד, יש לפצות את התובע בסך של 120,000 ₪.

הפסדי פנסיה

סך ההפסדים בעבר (20,000 ₪) ובעתיד (120,000 ₪) עומד על 140,000 ₪ ובהכפלה ב- 12.5%, הפסדי הפנסיה עומדים על סך של 17,500 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות

התובע טען כי נזקק לסיוע בחודשים הראשונים לאחר התאונה וכי עזרה זו ניתנה לו על ידי בני משפחתו וכן כי הוציא הוצאות שונות לרכישת תרופות והוצאות לצורך נסיעות לטיפולים. התובע אמנם לא תמך טענתו זו בראיות נוספות אולם לאור אופי הפגיעה, אניח כי התובע אמנם נזקק לסיוע לפחות במשך תקופה קצרה וכן סביר כי היו לו הוצאות מסוימות. לפיכך בראש נזק זה אני פוסקת פיצוי בסך של 10,000 ₪.

כאב וסבל

פסיקת הפיצויים בראש הנזק של כאב וסבל על פי פקודת הנזיקין היא בהתחשב בנסיבות התאונה, הפציעה, שיעור הנכות וכלל הנסיבות הרלוונטיות. לאחר ששקלתי את נסיבות התרחשות התאונה, שיעור הנכות המיוחסת לתאונה ומשך זמן ההיעדרות של התובע מעבודתו, אני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 40,000 ₪.

סיכום נזקי התובע

כאב וסבל 40,000 ₪

הפסדי שכר לעבר20,000 ₪

אבדן כושר השתכרות לעתיד120,000 ₪

הפסדי פנסיה17,500 ₪

עזרת צד ג' והוצאות לעבר ולעתיד10,000 ₪

סה"כ 207,500 ₪

הפחתת אשם תורם בשיעור 20%41,500 - ₪

סה"כ לאחר ניכויים166,000 ₪

על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 166,000 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ, החזר עלות חוות דעת התובע, החזר חלקו של התובע בחוות דעת מומחה בית המשפט והחזר אגרה ע"ס 710 ₪.

ניתן היום, ז' אב תשפ"ג, 25 יולי 2023, בהעדר הצדדים.