פסק דין בעניין שיתוף בנכס ספציפי

להלן יוכרע האם ליתן פס"ד הצהרתי המורה, כפי עתירת התובעת, כי דירת המגורים ברחוב **** בעיר ****, הרשומה על שם הנתבע ואשר נרכשה עובר למועד נישואי הצדדים, שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים, אם לאו.

העובדות שאינן במחלוקת

1. הצדדים נישאו זל״ז כדמו״י בשנת 2016 ומנישואין אלה נולדו להם שני קטינים.

    

2. הצדדים לא חתמו על הסכם ממון וניהלו משק בית משותף וחשבונות בנק משותפים (זאת לצד ניהול חשבונות בנק נפרדים שנפתחו לפני תחילת הקשר הזוגי).

    

3. בטרם נישאו הצדדים, ביום 23.10.2014 (ובסמוך למועד תחילת הקשר הזוגי), חתם הנתבע על חוזה לרכישת דירה ברח' ****, הרשומה על שם הנתבע (להלן: ״הדירה״) בתמורה ל- 870,000 ₪.

    

4. כך ובטרם נישאו הצדדים (בין החודשים 10.2014 ל- 10.2015) שולמו על ידי אם הנתבע תשלומים לצורך רכישת הדירה בסך כולל של 217,500 ₪, שהועברו במספר פעימות מחשבונה לחשבון הקבלן.

    

5. ביום 23.12.2016 (לאחר נישואי הצדדים) העבירה אם התובעת תשלום נוסף בסך של 100,000 ₪ עבור רכישת הדירה, זאת גם כן ישירות מחשבונה לחשבון הקבלן.

    

6. במשך שנות נישואיהם, התגוררו הצדדים בדירה [אשר שוויה מוערך, נכון למועד עריכת חוות הדעת השמאית, בסכום שבין 1,300,000 ל- 1,350,000 ש״ח (ראו חוות דעת השמאית מיום 2.12.2021)].

    

7. ביום 23.1.2017 נטלו הצדדים הלוואת משכנתא משותפת בסך של 522,000 ש״ח, שהחזריה החודשים עמדו על סך של בין 2,400 ₪ ל- 2,600 ש״ח בחודש לערך.

    

8. עד לחודש 4.2019 (כולל) הועברו מחשבונה של אם התובעת תשלומים קבועים בסך של 2,000 ₪ לחודש לחשבון ממנו שולמה המשכנתא (ראו נספח 5 לתצהיר התובעת).

    

9. ביום 27.5.2020 הגיש הנתבע תובענה ליישוב סכסוך (כאשר ביום 25.4.2021 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כי מועד הקרע ייקבע למועד זה).

    

10. על אף המשבר ביחסי הצדדים ועל אף שהתגרשו זמ"ז, התובעת ממשיכה להתגורר בדירה מושא ההליך, ואילו הנתבע עבר להתגורר בדירה אחרת והקטינים חולקים זמני שהות בין הוריהם.

     

11. כבר ביום 22.7.2020, במסגרת הליך יישוב סכסוך שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי באשקלון, נדרשו הצדדים לשאת בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא.

     

12. בדיון שהתקיים בבית משפט זה ביום 25.4.2021 הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות, שניתן להן תוקף של פסק דין חלקי כדלהלן:

     

    א.כל צד יוותר עם מלוא הזכויות הכספיות הרשומות על שמו לרבות זכויות סוציאליות, ביטוחים, קופות וקרנות, חשבונות בנק פרטיים וכיוצ"ב ומוותר על כל טענה ביחס לזכויותיו של האחר בנכסים הכספיים כאמור.

     

    ב.מוסכם כי כל צד יוותר עם הרכב הרשום על שמו ..., ויהיה אחראי באופן מלא לכל ההתחייבויות התשלומים והחיובים הקשורים עם הרכב שעל שמו לרבות הלוואות שנטלו לשם הרכישות. ככל שהוטל עיקול על איזה מן הרכבים יפעלו הצדדים ללא דיחוי להסירו ומוסכם מראש כי עיקול זה יוסר.

     

    ג.הצדדים יפעלו במשותף לסגור את החשבון המשותף בתוך 30 יום וככל שמסיבה כלשהי לא ניתן יהיה לסוגרו מוסכם שהנתבע יצא מן החשבון המשותף והצדדים שניהם יחתמו על כל הצריך כדי לאפשר זאת.

     

    ד.בתיק זה תיוותר לדיון שאלת הזכויות בדירה ברחוב ****, על כל הכרוך בה לרבות כל הכרוך בסוגית תשלומי החזרי המשכנתא והתחשבנות בהן במידת הצורך.

     

    ה.מוסכם שלאחר שתוכרע שאלת הזכויות בדירה יפעלו הצדדים בהסכמה לחלק את המיטלטלין המשותפים וככל שלא תהא הסכמה בין הצדדים מוסכם מראש שאלה יחולקו בשיטת שתי הרשימות.

     

13. בנסיבות אלה, וכאמור ברישא, המחלוקת היחידה שביהמ"ש נדרש להכריע בה כעת, היא סוגיית השיתוף/אי השיתוף בדירת המגורים הרשומה על שם הנתבע.

     

14. להשלמת התמונה אציין, כי במסגרת פסק דין שניתן בבית משפט זה ביום 26.5.2022 (בתביעה למזונות הקטינים) נקבע כי על הצדדים לשאת בחלקים שווים בדמי המשכנתא ובכך יוצאים ידי חובת מדורם של הקטינים.

     

    כפועל יוצא מכך, החל מחודש 5.2019 ואילך משולמת המשכנתא על ידי שני הצדדים בצוותא.

     

    דיון והכרעה

     

15. לאחר שבחנתי את כל אשר לפני, לרבות כתבי טענות הצדדים, התצהירים, העדויות וסיכומי ב"כ הצדדים מצאתי לקבל את התובענה ולהורות כי לצדדים זכויות שוות בדירה והללו יחולקו ביניהם בחלקים שווים וזאת על אף רישום הדירה על שם הנתבע ועל אף מועד ההתקשרות החוזית לרכישתה.

     

    מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי מתקיים שיתוף ספציפי בדירת המגורים, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן:

     

16. על הצדדים חל הסדר חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל״ג- 1973 (להלן: ״החוק״). ממועד פקיעת הנישואים, נדרש לערוך איזון משאבים בנכסיהם, למעט בנכסים שהוחרגו ממסת הנכסים המשותפת, בין אם מכוח הוראות החוק ובין אם כפועל יוצא מהסכמות הצדדים.

     

17. ע"פ הוראות סעיף 5(א)(1) לחוק, עם התרת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו להם ערב הנישואין (להלן: ״נכסים חיצוניים״) שאינם ברי איזון.

     

    משעה שהובא לנישואין נכס שנרכש קודם לכן, הרי שעל דרך הכלל, הוא אינו נכלל במסת נכסי הצדדים שיש להחיל עליהם את הוראות החוק.

     

18. עם זאת, אין באמור כדי למנוע כוונת שיתוף בנכס ספציפי, כאשר נטל ההוכחה מוטל על הטוען לשיתוף.

     

19. בנסיבות שלפני מצאתי לקבל טענות התובעת כי התקיימה כוונת שיתוף בדירת המגורים. אין מחלוקת כי התובעת השקיעה בנכס הון ראשוני בסך של 100,000 ₪ שהועבר ישירות לקבלן, כך גם אין מחלוקת כי הצדדים נטלו משכנתא משותפת לצורך מימון רכישת הדירה ובמשך תקופה ארוכה חלקה הארי (2,000 ₪ לחודש, בעת שגובה החזרי המשכנתא החודשיים עמדו על סך של 2,400 ₪) שולמה על ידי אם התובעת.

     

20. הפסיקה הכירה במעמדו המיוחד של בית מגורים וראתה בו את הנכס המרכזי והחשוב של הנישואין, ולכן, לגביו, נקבעו כללים מקלים, להוכחת שיתוף בנכסים.

     

21. אזכיר בהקשר זה, את הדברים שכתב כב' הנשיא, השופט מאיר שמגר, בע"א 806/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מח(3) 685, בפסקה 6 (להלן- "פרשת הדרי"):

     

    "עצם החיים במשך תקופה ארוכה תחת קורת גג משותפת, אורח החיים שהתאפיין בשיתוף בכל הנוגע לנכסי המשפחה האחרים (מכונית, חשבונות בנק), השקעת מאמץ משותף ומשאבים משותפים באחזקת הנכס ופיתוחו במשך שנות המגורים הרבות בו – כל אלה גוברים על העובדה – הניצבת לעצמה – כי בתחילת חיי הנישואין נפלה עיקר המעמסה ברכישת הדירה על אחד מבני הזוג...

    ... ככל שמשך הנישואין מתארך, הופכת טענה מאוחרת בדבר המשך קיומה של הפרדה, למלאכותית יותר ולבלתי אמינה יותר. כאשר בני הזוג מקיימים מאמץ משותף כל אחד בתחומו וכל משאביהם משותפים, הופך במשך הזמן גם נכס שלא נרכש בחלקים כספיים שווים, למשותף...".

     

22. בהתאם לפסיקה, נדרש להוכיח קיומו של ״דבר מה נוסף״ שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי ואשר יכול להתקיים בהינתן השקעה כלכלית בנכס [ראו: בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (מאגרים משפטיים, 26.12.2012) פסקאות 17 - 21 לפסק דינו של כב׳ השופט דנצינגר (להלן: "עניין אלמונית"]:

     

    ״הפסיקה קבעה במרבית המקרים כי "דבר מה נוסף" אשר מעיד על כוונת שיתוף ספציפית בנכס "חיצוני" הינו השקעה של בן הזוג הלא רשום בנכס. אכן, השקעה כזו, ככל שמדובר בהשקעה כספית רצינית שאינה בטלה בשישים, מעידה בדרך של התנהגות על כוונת שיתוף מצד שני בני הזוג ועל עירוב נכסים כלכלי״.

     

23. מהמסכת העובדתית שבפניי עולה כי השקעת התובעת בנכס הינה משמעותית ואינה זניחה, כפי טענת הנתבע, ומלמדת כשלעצמה על כוונת שיתוף מצד שני הצדדים.

     

24. הוכח כי רכישת הדירה נעשתה בעזרת שוברי רכישה והלוואת משכנתא והגם שאין חולק כי תשלום מקדמה ראשוני בסך מצטבר של 217,000 ₪ שולם על ידי אם הנתבע (בטרם נישאו הצדדים), הרי שהשקעותיה הנוספות של התובעת בדירה, לרבות לקיחת הלוואת משכנתא משותפת (ע״ס 522,000 ש״ח) שהחזריה החודשיים נעשו מחשבון בנק משותף, ואשר במשך תקופה ארוכה שולמו (ברובם) על ידי אם התובעת, זאת לצד ובנוסף להשקעה ראשונית בסכום של 100,000 ₪ לפחות (כאשר לשיטת התובעת מדובר בסכום של 120,000 ₪).

     

    נוסף על כך, הצדדים שילמו במשותף שובר נוסף שעמד על סך של 41,500 ₪.

     

    הרי שכל אלו מלמדים על השקעה כספית רצינית של התובעת, שאינה בטלה בשישים ומוכיחים כי הצדדים ראו בדירה נכס משותף.

     

25. גם אם אקבל טענות הנתבע, בדבר הפרדה מלאכותית בין השקעותיו שלו להשקעות התובעת, הרי שכשמחשבים את הסכומים ששולמו על ידי התובעת (בין באמצעות הוריה ובין בתשלום ישיר) עולה תמונה לפיה התובעת שילמה סכום מצטבר של כ- 211,500 ₪ [100,000 ₪ השקעה ראשונית + 20,000 ₪ מתנת חתונה מהורי התובעת + 34,000 ₪ סך התשלומים שבוצעו לטובת החזרי המשכנתא החודשיים ע"י הורי התובעת (2,000 ₪ לחודש למשך 17 חודשים) + 57,500 ₪ (מחצית התשלומים ששולמו החל מהמועד בו הופסקה תמיכת הורי התובעת ועד עתה)] בעוד הנתבע שילם סכום של כ- 281,800 ₪ [217,000 ₪ השקעה ראשונית + 6,800 ₪ (תשלום 400 ₪ במשך 17 חודשים מתוך תשלומי המשכנתא, לאחר הפחתת התשלום שבוצע על ידי הורי התובעת) + 57,500 (מחצית התשלומים ששולמו החל מהמועד בו הופסקה תמיכת הורי התובעת)].

     

    בנסיבות אלה הופך הפער בין השקעת כל אחד מהצדדים בדירה לפער זניח (281,800 ₪ לנתבע אל מול 211,500 ₪ לתובעת) שבוודאי אינו מצדיק לקבל טענתו המרכזית של הנתבע לחוסר שיתוף בנכס.

     

     

26. אדגיש כי לא מצאתי לקבל טענות הנתבע ביחס לאופי השקעות התובעת (באמצעות אימה) ומהותן. אין זה סביר להגדיר את התשלומים שביצעה הנתבעת באמצעות הוריה לעיתים כ"דמי שכירות" (עמ' 27, ש' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.2022 במיוחד כאשר הנתבע חזר בו מטענתו זו, בעמ' 26, ש' 9), לעיתים כ"דמי שימוש" (שם, ש' 22 - 23) ולעיתים כ"תמיכה כלכלית בתובעת" (שם, עמ' 22, ש' 21).

     

    עוד פחות סביר לקבל טענת הנתבע כי תשלום בסך של 100,000 ₪ שהועבר ישירות לקבלן מהווה תשלום וולונטרי, שאין בו כדי ללמד על כוונה ורצון לראות בנכס נכס משותף. בחינת עדותו של הנתבע ועדות אמו מלמדת כי לא היה בכוחם ליתן הסבר הגיוני להשקעה זו, שיש בו כדי להתיישב עם גרסתו (ראו עדות הנתבע בעמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.2022 ועדות אמו, בעמ' 38 ש' 23 -25 לפרוטוקול דיון מיום 26.6.2023).

     

27. מעבר לאמור, מצאתי לקבל טענת התובעת כי היא לקחה חלק פעיל בעיצוב הדירה (ראו עדות הנתבע עצמו, עמ' 29, ש' 3 - 5 וכן עמ' 32, ש' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.2022), טיפלה בעניינים בירוקרטיים הקשורים ברכישת הדירה (שם, עמ' 28, ש' 10 - 12) וכן שילמה מחצית מעלות המטבח (שם, עמ' 30, ש' 13) באופן שמלמד כי הצדדים ראו בדירה נכס משותף, הגם מועד הרכישה וזהות הבעלים הרשום.

     

28. לא למותר לציין גם כן, כי המשכנתא שקיבלו הצדדים, ניתנה להם בתנאים של משפחת עובדי הבנק (מכוח זכאותו של אבי התובעת) באופן המלמד אף הוא על זיקת התובעת למשכנתא ולנכס, ולא מצאתי טעם בטענת הנתבע כי הדבר נעשה מתוך מחווה של רצון טוב רק על מנת לסייע לו ולא מתוך הבנה כי מדובר בנכס משותף לצדדים.

     

29. כך לא מצאתי לקבל טענות הנתבע כי התשלומים שהועברו על ידי הוריה של הנתבעת נועדו אך כדי לסייע לה בתשלום שכר הלימוד בגין לימודיה האקדמיים, בשעה שהוכח כי התובעת סיימה את לימודיה בשנת 2018, בעוד התשלומים המשיכו להתקבל לחשבונם של הצדדים עד לאמצע שנת 2019. הדבר מקבל משנה תוקף עת הוכח כי תשלומים אלה הועברו במשך זמן ממושך ישירות לחשבון הבנק שלא בוצעה בו כל פעילות מלבד תשלום דמי המשכנתא.

     

30. אדגיש כי לא מצאתי לקבל טענת הנתבע ביחס למהות התשלומים שהועברו על ידי אם התובעת. העובדה שהורי התובעת תמכו בה מבחינה כלכלית לפני רכישת הדירה, אינה מלמדת בהכרח כי חלק מהתשלומים לא יועדו לטובת החזרי המשכנתא.

     

31. בהתאם לפסיקה (ראו: עמ״ש (ב״ש) 71094-03-22 י.כ נ׳ ל.כ, פסקה 21; מאגרים משפטיים) ניתן לבחון את קיומה של כוונת שיתוף בנכס ספציפי בעזרת מספר אינדיקציות לרבות בחינת מועד רכישת הנכס, אופן רכישתו, בחינת משך נישואי הצדדים ומשך מגוריהם בנכס, האם ניטלו הלוואות ומה מועד פירעונן, האם בוצעו בנכס שיפוץ או תוספת בניה. כך נקבע כי גם התנהגותם הכלכלית הכללית של הצדדים משמשת אמת מידה בבחינת השיתוף וכי ב"מרבית המקרים בהם הוכר שיתוף ספציפי, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף" (שם).

     

32. עוד הובהר בפסיקה (שם) כי ״אין די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים לאורך זמן. יש לבחון את אורח החיים של הצדדים בכלל והתנהלותם בקשר לדירת המגורים בפרט״.

     

    סבורני כי 'מכלל לאו אתה שומע הן' ומשכך הגם שעסקינן בתקופת נישואין קצרה יחסית (במיוחד אם לא נלקחת בחשבון תקופת הקשר הזוגי שקדמה לה), אורח החיים של הצדדים, שכלל שיתוף בכל יתר הנכסים, ניהול משק בית משותף, השקעות משותפות בדירת המגורים, הבאת ילדים לעולם ומגורים משותפים בדירה מושא ההליך, מלמד כי סביר להניח שהצדדים ראו בנכס- נכס משותף, ואין בתקופת הנישואין הקצרה יחסית לבדה כדי לשלול בהכרח כוונת שיתוף בנכס ספציפי.

     

33. אמנם ככלל, תקופת נישואין מהווה מדד לא מבוטל לבחינת כוונת השיתוף בנכס ספציפי וככל שתקופת הנישואין קצרה יותר, נדרשות אינדיקציות משמעותיות יותר להוכחת השיתוף, הרי שבהתקיימן, ניתן להסיק כי מדובר בנכס בר שיתוף. בעניין הירש (ראו: ת"א (מחוזי י-ם) 920/93 הירש נ' הירש (מאגרים משפטיים, 11.06.1998) קבע ביהמ״ש כי התובעת הצליחה להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בנכס על אף שמשך הנישואין היה 6 שנים. שם נקבע כי צריך שחלק הנכס אשר מומן על ידי המאמץ המשותף או היקף ההשבחה של הנכס יהיו משמעותיים ביחס לערכו הכולל של הנכס, במיוחד כאשר תקופת הנישואין היא קצרה.

     

    גם ביהמ"ש העליון (ראו: דברי כב׳ השופט עמית בפסק דין בעניין אלמונית) נדרש לפרמטרים שמכוחם ניתן להוכיח כוונת שיתוף בנכס ספציפי בדירת מגורים וקבע שככל שתקופת הקשר הזוגי קצרה יותר, נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה.

     

    בענייננו, מצאתי כי הנסיבות והראיות בכללותן, כפי שפורטו לעיל, מלמדות כי הוכחה כוונת שיתוף בדירה במידה מספקת גם בהתחשב במשך הקשר הזוגי.

     

     

34. טענת הנתבע כי משך תקופת הנישואין הקצרה יחסית שוללת את טענות התובעת לשיתוף ספציפי בדירה, אינה יכולה לעמוד לבדה, שכן טענה זו אינה יכולה לעמוד בחלל ריק, אל מול הראיות בכללן, המלמדות, כאמור, על כוונת שיתוף בדירת המגורים.

     

35. אדגיש כי לא מצאתי בעדויות הנוספות שנשמעו כדי לשנות ממסקנותיי דלעיל. עדותה של אם הנתבע אמנם תמכה בגרסתו, אך כאמור לעיל לא מצאתי כי טענותיו של הנתבע עצמו מצדיקות שלא להחיל שיתוף על דירת המגורים.

     

36. בנסיבות בהן אם הנתבע הבהירה כי הייתה חשופה לטענות הצדדים בתצהיריהם (ראו עדות אם הנתבע, ש' 17, עמ' 39 לפרוטוקול דיון מיום 26.6.2022) כשמדבריה לא היה ברור איזה חלק מעדותה הוא בידיעה אישית ואיזה חלק הוא עדות שמועה, לא מצאתי כי עדותה מפריכה או מחלישה את טענות התובעת.

     

37. מלבד האמור, לא מצאתי להידרש ליתר טענות הצדדים, שאין בהן כדי לשנות מסקנותיי.

     

38. אשר על כן ולאחר בחינת כל האמור, מצאתי לקבוע כי התובעת הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה כי בין הצדדים התקיימה כוונת שיתוף בדירת המגורים ועל כן זו הינה נכס המצוי בבעלותם המשותפת של הצדדים ויש להורות על חלוקתה בין הצדדים בהתאם.

     

39. אשר על כן, אני מצהיר בזאת כי דירת המגורים הנקובה ברישא שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.

     

40. בשעה שלא ניתן להורות על פירוק השיתוף בעין, הדירה תוצא למכירה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, לאחר כיסוי הלוואת המשכנתא הרובצת על הדירה והוצאות המכירה, כשאין מניעה שמי מהצדדים ירכוש הדירה בגובה ההצעה הגבוהה שתינתן ע"י צד ג'.

     

41. פירוק השיתוף בדירה ייעשה בדרך של מכירתה לכל המרבה במחיר, כשאין מניעה לכך שמי מהצדדים יהא בגדר מי שיעלה את ההצעה הגבוהה ביותר שאז הוא ירכוש את זכויות הצד שכנגד בדירה.

     

42. התמורה אשר תיוותר ממכירת הדירה, לאחר סילוק המשכנתא הרובצת עליה ולאחר סילוק הוצאות המכירה ושכר טרחת כונסי הנכסים, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם. 

     

43. בהעדר הסכמה או שיתוף פעולה, אני ממנה את באות כוח הצדדים, עוה"ד סימיה ויצמן ועוה"ד איילת קריספל ככונסות נכסים לביצוע מכירת הדירה, סילוק המשכנתא והוצאות המכירה וכן לחלוקת התמורה בין הצדדים על פי האמור לעיל.

     

44. במידת הצורך, תוגש פסיקתא הכוללת מספרי גוש וחלקה לחתימתי.

     

45. לנוכח מסקנותיי, הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסכום של 20,000 ₪ שישולמו לה בתוך 30 יום, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

     

46. בכך מסתיים בירור התובענה והמזכירות תסגור התיק.

     

47. פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים, כפוף לתיקוני עריכה.

     

    ניתן היום, ב' אב תשפ"ג, 20 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

     

    אריאל ממן, שופט