למרות נישואים קצרים: אישה תקבל חצי מהדירה שרכש בעלה ערב חתונתם

אף שבני הזוג לשעבר היו נשואים רק 4 שנים נמצא שבפועל האישה השקיעה בדירה סכום דומה לזה ששילם בעלה, מה שמעיד על כוונת שיתוף 

בית המשפט למשפחה בקריית גת קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר לקבלת מחצית מהזכויות בדירה שרכש האחרון טרם נישואיהם. השופט אריאל ממן קבע שלמרות תקופת הנישואים הקצרה וחרף העובדה שהדירה מהווה "נכס חיצוני" המוחרג ככלל מאיזון המשאבים – השקעותיה המרובות של האישה ואימה בדירה מטות את הכף לטובת קבלת התביעה.

התובעת והנתבע נישאו זה לזו בשנת 2016 והביאו לעולם שני ילדים. כשנתיים לפני נישואיהם ובסמוך לתחילת הקשר הזוגי חתם הבעל על חוזה לרכישת דירה תמורת 870,000 שקל. הצדדים לא חתמו בשום שלב על הסכם ממון והדירה נותרה רשומה על שם הבעל גם לאחר החתונה.

אלא שבכל הקשור למימון רכישת הדירה התמונה הייתה פחות חד ערכית. לאחר החתונה העבירה אימה של האישה לקבלן סכום של 100,000 שקל עבור הדירה. כמו כן, הצדדים נטלו משכנתה משותפת בסך כחצי מיליון שקל, כאשר חמותו לשעבר של הבעל נשאה בחלק הארי של ההחזרים החודשיים (כ-83%).

בשלב מסוים היחסים בין הצדדים התערערו ובשנת 2020 הם פתחו בהליכי גירושים. בנסיבות אלה עתרה האישה להכיר בה כבעלים של חצי מהדירה, לנוכח כוונת השיתוף שמשתקפת מהשקעותיה הכספיות בה.

הבעל לעומתה גרס שיש ללכת אחר הרישום "היבש" בטאבו, ולהכיר בו כבעלים בלעדי על הנכס.

השקעה שאינה בטלה בשישים

השופט ממן הסביר שלמרות הכלל בדבר החרגת נכס חיצוני ממסת הנכסים המאוזנים בעת הגירושים, עדיין ניתן להוכיח לגבי נכס כזה כוונת שיתוף אשר תגרור את חלוקתו. לדבריו, מקרה זה עונה על החריג לכלל לנוכח השקעתן הכספית של התובעת ואימה בדירה אשר "אינה בטלה בשישים" כלשונו.

כך, הוא כתב שממסכת הראיות עולה תמונה של השקעה משמעותית ובלתי זניחה מצד התובעת אשר מגיעה לסכום מצטבר של כ-211,500 שקל, בעוד שהבעל ואימו השקיעו רק מעט יותר מכך – 281,800 שקל.

השופט כתב כי בנסיבות אלה (=של יחס השקעות 43:57 לטובת הנתבע), הופך הפער בין השקעת כל אחד מהצדדים בדירה לפער זניח שבוודאי אינו מצדיק לקבל את טענתו המרכזית של הבעל לחוסר שיתוף.

בנוסף השופט קיבל את טענת האישה לפיה היא לקחה חלק פעיל בעיצוב הדירה ואף שילמה מחצית מעלות המטבח. עוד צוין כי לתובעת זיקה לדירה בהינתן המשכנתה שנלקחה בתנאים מיטיבים מכוח עבודתו של אביה בבנק.

אשר לתקופת הנישואים הקצרה, קבע השופט שהיא אינה שוללת לכשעצמה את זכויות האישה בדירה. "טענת הנתבע כי משך תקופת הנישואין הקצרה יחסית שוללת את טענות התובעת לשיתוף ספציפי בדירה אינה יכולה לעמוד לבדה, שכן טענה זו אינה יכולה לעמוד בחלל ריק, אל מול הראיות בכללן, המלמדות, כאמור, על כוונת שיתוף בדירת המגורים", סיכם.

לאור זאת קבע השופט כי הדירה היא נכס בבעלות משותפת של שני הצדדים. הוא הורה על מכירתה למרבה במחיר ועל חלוקת התמורה שווה בשווה בין הצדדים, לאחר סילוק המשכנתה.

הנתבע חויב לשלם לתובעת הוצאות בסך 20,000 שקל.

• ב"כ האישה: עו"ד סימיה ויצמן
• ב"כ הבעל: עו"ד איילת קריספל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.