פס"ד למזונות קטינה מקטני-קטינים מאב שאינו אמיד

מבוא

1. בשלה העת להכריע במזונותיה הקבועים של הקטינה [...] בת יחידה להוריה ופרי מערכת יחסים קצרה שקיימו השניים. נכון לעת זו מלאו לקטינה 3 שנים וחודשיים ימים, והיא עודנה מקטני-קטינים. את אופי היחסים בין ההורים טרם לידתה אפשר לתאר כארעי. ספק רב אם ראו עצמם כבני זוג וספק עוד אם קדמה כוונה משותפת להרות ולהביא בת אל העולם. נסיבות אלה אינן מעלות או מורידות כמובן בנוגע לזכותה של הקטינה למזונותיה או לחובה המוטלת על הוריה לספק את צרכיה על פי הדין הקיים. להלן אעמוד בקצרה על הרקע הרלוונטי שהביאנו עד הלום.

    

2. הצדדים הכירו בעיר [בדרום הארץ], עת שניהם היו רווקים. הנתבע תושב העיר והתובעת שהתה בעיר לצרכי עבודה. בעת שהותה שם ניהלו השניים מערכת יחסים רומנטית קצרה, ולאחר זמן קצר שבה התובעת לבית הוריה בעיר [בצפון הארץ]. קיימת מחלוקת בדבר המועד בו נודע לתובעת שהיא בהריון, אך מחלוקת זו נעדרת משקל בענייננו. ביום 00.3.2020 נולדה הקטינה מבלי שהנתבע נרשם כאביה.

    

3. בשלהי שנת 2020 הגישה התובעת תביעת אבהות נגד הנתבע, בעקבותיה העלה הנתבע ספקות בנוגע לאבהותו כלפי הקטינה על רקע יחסיהם הקצרים של הצדדים, אך נתן הסכמתו לעריכת בדיקת סיווג רקמות. תוצאות הבדיקה הצביעו על התאמת הנתבע להיותו אבי הקטינה והוא הוכרז כאביה בפסק דינו של בית משפט זה, מפי המותב הקודם, מיום 1.9.21.

    

4. בסמוך לאחר ביסוס אבהותו של הנתבע כלפי הקטינה הוגשה התובענה דנן לחיוב הנתבע במזונות הקטינה וביום 20.12.21 ניתן על ידי כבוד הרשמת הבכירה פסק דין בהעדר התגוננות הנתבע, בו חיוב האחרון במזונות הקטינה בשיעור 1,600 ₪ בחודש, ובנוסף במחצית ההוצאות החריגות עבור חינוך ובריאות. ביום 28.12.21, בעקבות בקשתו המנומקת של הנתבע, ביטלה כבוד הרשמת הבכירה את פסק הדין.

    

5. בעקבות בקשת התובעת נדרש המותב הקודם לפסיקת מזונות זמניים עבור הקטינה, וביום 24.1.22 הוציא תחת ידו החלטה מפורטת. להלן עיקריה:

    

   "[...] מחד גיסא, הדין האישי משית את חובת המזונות על המשיב. מאידך גיסא יש לתת את הדעת לנסיבות החריגות בענייננו, על אף חלקיות המידע אליו חשוף בית המשפט לעת זו. החלת הדין האישי כמות שהיא תביא בנסיבות העניין לאי-צדק. יש להעדיף בנסיבות העניין חיוב מזונות מעשי, שיהיה בר קימא, ובתוך כך לוודא שהקטינה לא תדע מחסור.

    

   המשיב אינו עובד ואין לו הכנסה למעט גמלת הנכות. הוריו הם הנושאים בהוצאותיו. מנגד, למבקשת הכנסה בשיעור 3,375 ₪ (סך הכנסתה בהפחתת דמי השכירות). אין זו בבחינת הכנסה פנויה, ואין לראותה ככזו, כי אם מקור יציב לנשיאה בצרכי הקטינה. לצד זאת יש לתת את הדעת שהמבקשת היא הנושאת לבדה בעול גידול הקטינה ונכון לעת זו המשיב אינו חלק מחייה של הקטינה [...]".

    

6. בנסיבות אלה חויב הנתבע במזונות הקטינה בסך 1,250 ₪, הכוללים את דמי המדור, וכן במחצית ההוצאות החריגות, וזאת החל מחודש יולי 2021 – מועד הגשת הבקשה לי"ס.

    

7. לאחר פסיקת המזונות הזמניים עמדה התובעת על פסיקת המזונות למפרע, לאמור, החל ממועד לידת הקטינה, או לחילופין ממועד הגשת תביעת האבהות. בחודש מרץ 2022 מונתה הח"מ לכהונתה לאחר פרישת המותב הקודם, והתיק הונח על שולחנה. לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 20.6.22, והשלמת טיעונים מטעם הצדדים, ניתנה החלטה מפורטת ביום 15.9.22 ובה נדחתה בקשת התובעת לפסיקת מזונות הקטינה למפרע כאמור.

    

8. לאחר סקירת טענות התובעת ודחייתן, נקבע כי "[...] דין בקשת המבקשת להידחות, תוך שמירת טענות הצדדים. ככל שתעמוד המבקשת על פסיקת הסעד המבוקש יהיה עליה להגיש תביעה נפרדת או לעתור לתיקון כתב התביעה". יש לציין שהתובעת לא הגישה בעקבות ההחלטה האמורה תביעה לפסיקת מזונות העבר.

    

9. בנוסף, ועל בסיס חילופי הדברים בדיון, הוריתי לצדדים באותה החלטה לתת דעתם לאופן המשך בירור ההליך ופסיקת המזונות הקבועים, בזו הלשון:

    

   "בכל הנוגע לפסיקת המזונות הקבועים, ביהמ"ש התרשם בדיון כי אף ב"כ הצדדים סבורות כי ניתן להכריע בנדון על בסיס המסמכים שהוגשו לתיק. עם זאת ולשם הזהירות, שעה שהדבר לא נוסח מפורשות בפרוטוקול, יודיעו הצדדים בתוך 15 ימים מהיום עמדתם בעניין, היינו, האם קיימת מניעה למתן פסק דין בעניין המזונות הקבועים על סמך מלוא החומר שהוגש לתיק".

    

10. לאחר חילופי עמדות בין הצדדים, ובהסכמתם, נקבע ביום 1.2.23 כי המזונות הקבועים יקבעו על בסיס סיכומים שיגישו הצדדים. התרתי לצדדים לטעון בסיכומיהם לעניין שינוי הנסיבות לכאורה ממועד מתן ההחלטה למזונות זמניים, והן לצרף אסמכתאות לתמיכה בטענותיהם. עם הגשת סיכומי הצדדים, בשלה העת להכריע בתובענה ולדון במזונותיה הקבועים של הקטינה.

     

11. לצד תביעתה דנן לפסיקת מזונות הקטינה, הגישה התובעת תביעה לעניין האחריות ההורית. במעמד הצדדים ביום 20.6.22, ניתן בהסכמת הצדדים פסק דין חלקי, בזו הלשון:

     

    "[...] בהסכמת הצדדים, אני מורה כי המשמורת על הקטינה [...], תהיה בידי האם. ניתן להגיש פסיקתא מתאימה לחתימה.

     

    כמו כן, אני מורה על מינוי עו"ס לסדרי דין בהתאם לסמכותי לפי סעיף 19 ו – 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962.

     

    העו"ס תבחן את האפשרות לקיים קשר ולו חלקי בין הקטינה לאב, באופן הדרגתי ולאחר בחינת מצבו הנפשי של האב ותגיש תסקיר מתאים בתוך 60 יום מהיום.

     

    לאחר הגשת התסקיר, ינתנו הוראות בדרך זכות תגובה לצדדים וקיום דיון נוסף במידת הצורך".

     

12. יצוין כי בנסיבות העניין לא הוגש תסקיר, ולא בוססו זמני שהות קבועים בין הנתבע ובין הקטינה. כפי הנראה, על רקע מצבו של הנתבע ואשפוזו. אתייחס לסוגיה זו בסיפה לפסק הדין.

     

     

     

    טענות הצדדים והנתונים הנוגעים לעניין

     

13. מצבה הכללי של התובעת – התובעת מוכרת כנכה, בעלת נכות רפואית בשיעור 40% ודרגת אי-כושר בשיעור 100%. בסימוכין שלפני צוין ששיעורי הנכות האמורים הם זמניים, אך אין חולק שהתובעת זוכה לקצבת נכות עד היום. אין עוד בידיעת בית המשפט מהי הסיבה לנכותה של התובעת. לאחר לידת הקטינה שהתה התובעת עם הקטינה ב[...] במחלקת יולדות, ובחודש מאי 2021 שכרה דירה בעיר [בצפון הארץ].

     

14. הכנסות והוצאות התובעת - בתצהירהּ מיום 7.7.22 טענה התובעת שאינה עובדת וזוכה לקצבת נכות מהמל"ל בשיעור 4,548 ₪ (צורפו העתקי אישור מל"ל לשנים 2021 – 2022). בסיכומיה עמדה על סכום זהה. עוד לטענתה זכתה עד לחודש 4/2022 לסיוע בשכ"ד (צורף העתק אישור), וכי הסיוע פסק החל מחודש 5/2022. לטענתה בסיכומים, נכון להיום, אינה זוכה לסיוע בשכ"ד כאמור. נכון למועד פתיחת ההליך נשאה התובעת בשכ"ד בסך 2,200 ₪, ובנוסף בסך 900 ₪ עבור הוצאות אחזקת המדור. בסיכומיה טענה התובעת שנושאת כיום בשכ"ד בשיעור 2,500 ₪. את צרכי הקטינה העמידה התובעת ע"ס 2,430 ₪.

     

15. התובעת מוסיפה שמעיון במסמכים שצירף הנתבע (הדברים מכוונים למסמכי הועדה שדחתה את בקשתו לסיוע בשכ"ד) עולה שהיתה בבעלותו בעבר דירה, ומסיבה זו אינו זכאי לסיוע בשכ"ד. מאותם המסמכים עולה לדבריה שדירתו נמכרה ביום 7.4.16 תמורת 800,000 ₪, ולאחר סילוק המשכנתא נותרו בידיו 578,396 ₪. לטענת התובעת יש לתת משקל לעובדה זו במהלך בחינת חוסנו הכלכלי של הנתבע לשם פסיקת המזונות.

     

16. התובעת מוסיפה שיש לתת משקל לעובדה שהנתבע נתמך על ידי הוריו, שדואגים לכל מחסורו ואף שכרו עבורו בעבר יחידת מגורים, ויש להניח שיוסיפו לתמוך כלכלית בנתבע גם בעתיד.

     

17. התובעת סוברת עוד שמכיוון שהיא גובה את המזונות הזמניים באמצעות הליכי הוצל"פ, ומכיוון שקצבת הנכות של הנתבע מעוקלת מתוקף הליכי ההוצל"פ, הרי שהנתבע זכאי להגיש בקשה למל"ל לקצבת הבטחת הכנסה, בעוד הנתבע לדבריה אינו עושה כן.

     

18. מצבו הכללי של הנתבע – הנתבע כבן 42, חולה שסעת (סכיזופרניה). לצד מחלתו התמודד הנתבע, ויתכן שעודנו מתמודד, עם התמכרות לסמים ולהימורים. הוא זוכה לקצבת נכות כללית ובעל נכות רפואית בשיעור 40% ודרגת אי-כושר בשיעור 100% וכמעט שלא עבד בעבר. בראשית ההליך דנן שהה הנתבע באשפוז במחלקה הפסיכיאטרית ב[...], על רקע שימוש בסמים (הוצג אישור שהייה בבי"ח מיום 29.12.21).

     

19. הנתבע נתמך על ידי הוריו, וניכר שהם הופכים עולמות על מנת להטיב עם מצבו. לטענת הנתבע אין לו רכוש או מקורות מימון למעט הוריו שנושאים בכל צרכיו כאמור, וגמלת הנכות המשולמת לו. בעבר ניסו הוריו של הנתבע לשכנו בדירה שכורה ולעודד אותו לחיים עצמאיים, ונשאו גם בהוצאות שכ"ד בסך 3,000 ₪, אך למרבה הצער הניסיון לא עלה יפה. בהודעה מיום 21.7.22 צוין שהנתבע מתגורר בדיור מוגן ב[...], אך בהעדר יכולת מימון עתיד לעזוב את המקום.

     

20. בחודש פברואר 2023, אושפז הנתבע בכפיה, לאחר התדרדרות במצבו, כפי הנראה על רקע שימוש חוזר בסמים. יצוין שקדמו לאשפוז זה 4 אשפוזים קודמים החל משנת 2017. מהסימוכין בתיק עולה עוד שהנתבע אושפז למשך חודש ימים עד ליום 12.3.23. צוין במסמכי השחרור שעלה בידי הנתבע להיגמל מסמים (במישור הפיזי), להשתלב במחלקה ומצבו התייצב עם נטילת תרופות מתאימות. מצוין עוד שהנתבע שוחרר במצב משביע רצון.

     

21. הכנסות והוצאות הנתבע – הנתבע זכאי לקצבת נכות כללית בשיעור 3,321 ₪, שנכון לחודש יולי 2022 עוקלה בחלקה לבקשת התובעת במסגרת הליכי גביה בהוצל"פ, בגין חוב מזונות הקטינה. דומה שאין מחלוקת בנוגע לעובדה שהנתבע אינו יכול לעבוד ולכלכל עצמו לאורך זמן, אם בכלל. על כך נוסיף שאשפוזו או שהייתו במסגרת התומכת במצבו, כרוכים בעלות בה אין בידיו לעמוד בכוחות עצמו. החלופה לכך לטענתו, היא מגורים בבית הוריו. הנתבע מוסיף ששהותו במרכז גמילה, מרכז שיקומי או דיור מוגן, מהווה מחסום של ממש מפני התדרדרות לשימוש חוזר בסמים, ויש בכך גורם מרכזי לייצוב מצבו. לדבריו, בעת שקילת שיעור המזונות יש לתת את הדעת לצורך החיוני להותיר בידיו די ממון, על-מנת לממן שהותו במוסד מתאים, ויכול הדבר להוות את ההבדל בין חיים ומוות; בין חיים נורמטיביים בהם יהיה לקטינה אב, לבין התדרדרות לסמים ולחיים ברחוב.

     

22. הכנסות והוצאות הנתבע – שהותו בדיור המוגן בעבר היתה כרוכה בעלות של 1,470 ₪ עבור דמי שכירות, ובנוסף 1,250 ₪ עבור אחזקת המדור (הסכומים משקפים את חלקו של הנתבע בהוצאות לצד 3 שותפים). בסיכומיו העמיד את הכנסתו כיום כדלקמן: מקצבת הנכות מעוקל מידי חודש סך של 1,350 ₪ מתוקף תיק המזונות כאמור, ונותר בידיו סכום בסך 2,300 ₪. בנוסף, נושא בעלות תרופות בסך 500 ₪ בחודש, ובעלות רכישת סיגריות בסך 600 ₪. לטענת הנתבע, מעבר לכך אין לו חסכונות, פיקדונות או ביטוחים.

     

23. לטענת הנתבע עוד, נקודה נוספת עליה יש לתת את הדעת היא ההתדרדרות במצבם הרפואי של הוריו. לסיכומיו צירף הנתבע מכתב מאת הוריו, בו נטען שאביו שקע בדיכאון ומטופל תרופתית, בין היתר על רקע צורך בניתוח גב וניתוח פרוסטטה. אצל אמו התגלה גידול סרטני, ולאחרונה עברה הליך צנתור. (צורפו מסמכים רפואיים הנוגעים לשני ההורים). ההורים מתקשים לדבריהם יותר מבעבר לסייע לנתבע, ופונים לבית המשפט ברחל בתך הקטנה לתת דעתו לדבר.

     

24. חלוקת נטל הטיפול וזמני השהות – התובעת טוענת בסיכומיה שלא מתקיים זמני שהות בין הקטינה ובין הנתבע. הנתבע טוען בסיכומיו שלאחר שחרור מהאשפוז (חודש מרץ 2023 כאמור) לא פגש בקטינה ולא מתקיימים זמני שהות בינו ובינה. לדבריו, ככל שיהיו בידיו די משאבים לממן מגורים במוסד מפוקח, ויהיה מאוזן ונקי מסמים, הוא יוכל לתפקד כאב לקטינה.

     

    דיון והכרעה

     

    היסוד המשפטי

     

25. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 מורנו כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". הצדדים שלפניי יהודים, ויהודית גם הקטינה. מפאת גילה, מתחת לגיל 6, הדין העברי מטיל את החובה לספק את צרכיה ההכרחיים באופן מוחלט על כתפיו של הנתבע. נזכיר כי לקטינה מלאו 3 שנים לפני כחודשיים ימים, והיא מקטני-קטינים.

     

26. פועל יוצא מכך בענייננו הוא שאין תחולה להלכת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מיום 19.7.17, להלן – "בע"מ 919/15"). ההלכה בבע"מ 919/15 נוגעת לחובת המזונות מתוקף הדין העברי כלפי קטינים בגילים 15-6, ונטעים שההלכה פתחה את הדרך בפני בית המשפט לתת דעתו לכל נסיבות העניין הנדון - הפרשי ההשתכרות בין ההורים וחלוקת זמני השהות הנוהגת בין ההורים בפועל.

     

27. אמנם החובה לספק צרכיהם ההכרחיים של קטינים שטרם מלאו להם 6 שנים חלה על האב באופן מוחלט כאמור, ואין מקום להחיל את ההלכה בע"מ 919/15, אך יחד עם זאת, גם בהקשר שכבת גיל זו התחוללו תמורות, בעיקר בדמות הענקת משקל להוצאות בהן נושא האב באופן ישיר עבור הקטינים בעת שהם ברשותו, ו"במרוצת השנים שונה, בהתאם לנסיבות העניין, שיעור ההפחתה של דמי המזונות והתגבשה בפסיקה על פיה שיעור ההפחתה נע בין 25% בבע"מ 318/05 ל-50% בעמ"ש (מרכז) 25027-02-14 [...]" (מ' (י-ם) 8402-04-17‏ א"ב נ' ע"ב, מיום 14.1.18).

     

28. מעל לרבדים אלה מרחף שיקול דעתו הרחב של בית המשפט בבואו לפסוק מזונות קטינים - "פסיקת מזונות אינה מדע מדויק, והיא תמיד תלוית נסיבות ונתונים קונקרטיים" (עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע"ש נ' נ"ש, , מיום 10.1.19; ור' גם עמ"ש (מרכז) 11623-07-17 ד"ש נ' מ"ש, מיום 24.6.18). אכן, "יש להיזהר מפני עריכת תחשיבים מתמטיים מדויקים שמתבססים על האחוז המדויק של זמני השהות ועל ההכנסות הפנויות במדויק [...] החיים, מטבעם, אינם מתנהלים על פי תכנון מדויק אותו ניתן לחזות מראש חודשים ושנים קדימה [...] על בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, ולקבוע את המזונות גם על סמך התרשמות כללית מהצדדים" (עמ"ש (ב"ש) 30516-10-18‏ ‏י"ר נ' ש"ר, מיום 2.6.19; ס' 41 לפסק הדין).

     

29. רובד נוסף עליו יש לתת את הדעת הוא שיעור הצרכים ההכרחיים לקטין. השיעור המינימלי שהוכר בפסיקה אינו אחיד, ונע בין סך של 1,300 ₪ (ללא המדור והוצאות חריגות) (ר' עניין "בן עמי", בר"ע 1895/02 ב' י' נ. ב' י', מיום 20.1.03), ובין סך של 1,600 ₪ (ר' עמ"ש (חי') 32385-11-18 א"ג נ' ר"ג, מיום 22.5.2019; ור' עוד פסק הדין בעמ"ש (חי') 26409-10-18‏ ‏מ"ש נ' ק"ש‏, מיום 25.7.2019).

     

30. עמדה נוספת מהפסיקה המנחה בהקשר זה עלתה בבית המשפט המחוזי בחיפה, לאמור כי "יש מקום לעדכן את מנעד הצרכים המינימליים, ובהתאם גם את הצרכים הממוצעים של קטין, עת כאמור לעיל, סבור אני, כי סך של 1,400 ₪ מצוי בצידו הנמוך של המנעד האמור" (עמ"ש (חי') 44496-10-20 א. נ' ב. מיום 11.8.21; וגם עמ"ש (חי') 59345-11-22‏ ‏א' נ' ב'‏, מיום 13.2.23). לפי עמדה אחרת, הרף הנמוך מצוי בשיעור 1,300 ₪ - 1,400 ₪, אלא אם כן הורגל הקטין ברמת חיים גבוהה (עמ"ש 41465-10-17 ש. נ' ש. מיום 25.10.18 (ס' 54)).

     

31. יש לשוב ולחדד שעניין לנו בצרכים המינימליים שהוכרו על ידי הפסיקה כצרכים שאינם דורשים הוכחה, בעוד על התובע מזונות לשאת בנטל השכנוע והראיה לצרכים העולים על ההכרחיים. ככל שהדרישה אינה מבוססת בראיות ולא ניתן לקבוע ממצא בהקשר זה, בית המשפט יאמוד את הצרכים לפי ניסיון החיים של היושב בדין (ר' תלה"מ (חי') 1603-11-18 מ.ל נ' ב.ר, פורסם במאגרים משפטיים, מיום 28.8.20).

     

    מן הכלל אל הפרט

     

    צרכי הקטינה

     

32. התובעת העמידה את צרכי הקטינה על סך 2,430 ₪. בכתב התביעה העמידה התובעת פירוט של הצרכים הנטענים כדלקמן:

     

    • כלכלה800 ₪

    • ביגוד והנעלה150 ₪

    • נסיעות 100 ₪

    • הוצאות רפואיות שוטפות50 ₪

    • הגינה וטיפוח 150 ₪

    • פעילות פנאי100 ₪

    • משחקים, ספרים150 ₪

    • מדור660 ₪

    • אחזקת מדור270 ₪

      סה"כ :2,430 ₪

       

33. לאחר שעיינתי בטענות התובעת, והן בהעתק פירוט חיובי האשראי וקבלות לדוגמא שצורפו לכתב התביעה, לא שוכנעתי שצרכי הקטינה מגיעים לשיעור הנטען, העולה על הסך המינימלי לפי הגישות השונות שהובאו לעיל. אקדים ואבהיר שאין בכך לשלול את ההתרשמות שעולה מן הסימוכין והכתובים, שהתובעת אינה אמידה ועליה להתנהל במתינות כלכלית ובאופן מדוד, לצד סיפוק צרכיה של הקטינה. נחה דעתי שהתובעת והקטינה אינן נהנות מרמת חיים גבוהה באופן משמעותי, אם בכלל, והדבר אף לא נטען. ויחד עם זאת, לא שוכנעתי, בשים לב לגילה של הקטינה, שהתובעת נדרשת מידי חודש להוצאות בסך כולל של 250 ₪ עבור "פעילות פנאי" וגם עבור "משחקים וספרים". כמו כן, יושם אל לב שהצרכים הנטענים כוללים את חלקהּ של הקטינה בדמי המדור ואחזקת המדור (30% משיעור הוצאות אלה).

     

34. בנוסף יש לומר שאין בידי תמונה מלאה בנוגע לחוסנה הכלכלי של התובעת. התובעת לא צרפה דפי חשבון ואין בידי להתרשם באופן מלא מאורח החיים ורמת החיים שאפשר לייחס לתובעת. עיון בפירוט כרטיס החיוב (נס' 4 לאגד מסמכים מיום 15.7.22) מלמד שאין מקום לייחס לתובעת חיי דלות וסגפנות, כי אם התמסרות, במידה מועטה למדי, גם לבילוי ופנאי מידי פעם – ואין בכך כל רבב או פסול.

     

35. בנסיבות העניין, בשים לב לרמת החיים בה מורגלים הן הצדדים והן הקטינה, כמו כן ליכולת ההשתכרות החלקית לכל הפחות של התובעת, אני מוצאת לנכון להעמיד את צרכי הקטינה ע"ס 1,400 ₪ - לא כולל דמי המדור ואחזקתו.

     

    הכנסת הצדדים

     

36. לרכיב זה אין השפעה ישירה על ענייננו. לכאורה, על כתפיו של הנתבע מונחת החובה המוחלטת לספק את צרכיה ההכרחיים של הקטינה, בהתעלם משיעור הכנסתו, או שיעור הכנסת התובעת. אך דומה כי נחטא לעקרון הצדק אם לא נניח לנגד עיננו את מלוא נסיבות העניין, ולהן נודעת כאמור חשיבות – גם אם חלקית.

     

37. הכנסת הנתבע - על פניו דומה שהכנסתו הנוכחית של הנתבע היא דלה, ולאחר גביית חלק מהמזונות הזמניים מקצבת הנכות באמצעות הליכי ההוצל"פ, נותר בידיו סך של 2,300 ₪. מוכנה אני להניח עוד כי בעתיד הנראה לעין לא יחול שיפור ביכולת ההשתכרות של הנתבע. יחד עם זאת סבורני שהתמונה המלאה לא נפרשה בפניי. אנמק.

     

38. ראשית, טענת הנתבע לפיה אין לו חסכונות או פיקדונות, אינה מתיישבת עם העולה מהמסכים שצירף לתיק בית המשפט, ומקורם מהחלטת הועדה במנהל סיוע בדיור במשרד הבינוי והשיכון, לדחות את בקשת הנתבע לסיוע בשכ"ד (ר' החלטת הועדה מיום 24.5.22, נס' 9 לאגד מסמכים מיום 21.7.22). כשם שציינה התובעת, בעבר נרשמה על שמו של הנתבע דירת מגורים, שנמכרה בשנת 2016, ולאחר תשלום מס שבח וסילוק המשכנתא נותר בידיו של הנתבע סכום ניכר לכאורה. אוכל רק לשער, מבלי לקבוע ממצא בהקשר זה, שמצבו של הנתבע לא אפשר לו לממן רכישת דירה או לעמוד בהחזרי משכנתא, וכי התמורה עבור הדירה שולמה על ידי אחר – הוריו או צד ג' שאינו מצוי בידיעת בית המשפט. אף לא ברור אם אותו סכום שנותר מתמורת מכירת הדירה מצוי ברשות הנתבע או עומד לשימושו. מתשובת הוועדה עולה שהנתבע טען בפניה שהוריו רכשו את הדירה על שמו מטעמם בעת שהיה חייל, וכי לא היה מעורב במכירתה. הנתבע לא התייחס לעולה מן המסמכים האמורים בפרט, או לסוגיה בכלל, על אף שהתובעת הצביעה על כך בסיכומיה. בכך הותיר הנתבע סימני שאלה רבים ושתיקתו עומדת לחובתו בהקשר זה.

     

39. שנית, עיון בדפי החשבון המעטים שצירף הנתבע לסיכומיו מעלה ממצא חריג. דפי החשבון מתייחסים לחודשים נובמבר-דצמבר 2022 בלבד, על אף שהופקו בעיצומו של חודש מרץ 2023. עולה מהם כי בחודש נובמבר 2022 לבדו, העבירו הוריו של הנתבע לחשבונו – בהנחה שזהו חשבונו היחיד של הנתבע – סך כולל בשיעור של לא פחות מ – 30,000 ₪ (!). יתכן שקיים הסבר מניח את הדעת לממצא חריג זה, אך גם בהקשר זה הנתבע ממלא פיו מים. יתירה מכך, באותו חודש העביר אדם בשם "אלמוני" לחשבונו של הנתבע סך כולל של 8,400 ₪. אדם נוסף ושמו "פלמוני" העביר לחשבון הנתבע אותו חודש סך של 200 ₪. אציין שהפקדות אלה אינן חוזרות על עצמן בחודש דצמבר, אך מנגד, למעט צמד החודשים הללו, אין בפניי סימוכין נוספים. מצופה היה שסימוכין אלה ילוו בהסבר למשתקף מהם. באין הסבר לדברים, בשים לב לצרכי הקטינה הצנועים בהרבה, שתיקת הנתבע גם בהקשר זה עומדת לחובתו.

     

40. שלישית, במישור הראייתי הנתבע לא הוכיח עוד שאכן אין בידיו חסכונות ופיקדונות נוספים, ומשנה תוקף לדברים בהינתן נכס המקרקעין שהיה בבעלות הנתבע בעבר. הנתבע אף לא תמך בראיות את טענתו כי נושא בעלות תרופות בסך 500 ₪ מידי חודש.

     

41. מטעמים מצטברים אלה לא אוכל לקבל את טענות הנתבע בנוגע לשיעור הכנסתו, או הכנסתו הפנויה, או לגבי חוסנו הכלכלי. על כתפיו של הנתבע מונח הנטל לבאר את התהיות הרבות שעולות מהמסמכים שהוא עצמו הציג, ונטל זה לא הורם. בהינתן החובה המוחלטת המוטלת על הנתבע לספק את צרכי הקטינה, ובהעדר סימוכין כלכליים מלאים, לא אוכל לקבוע ממצא בדבר הכנסת הנתבע, ויש להעמיד את הדבר לחובת הנתבע.

     

42. הכנסת התובעת – הסימוכין שלפניי מתיישבים עם טענת התובעת לפיה מקור הכנסתה הוא קצבת נכות בשיעור 4,548 ₪. לאחר תשלום שכ"ד, נותרים בידיה של התובעת כ- 2,000 ₪ לכלכלתה ולכלכלת הקטינה. בשים לב לעובדה שהנתבע אינו נושא בעלות מדור, הכנסתו הפנויה עולה על שלה – הגם שלא נעלם מעיני הצורך של הנתבע שלא להיות נטל על הוריו וההכרח להיות בעל יכולת כלכלית להתגורר במקום או בקהילה התואמים את צרכיו.

     

43. נטל הטיפול בקטינה וזמני השהות – אין חולק שהתובעת נושאת בגפּה במלוא נטל גידול הקטינה. ככלל, איני שוללת את כנות רצונו של הנתבע לקחת חלק בגידול הקטינה ולשמש לה כאב. עם זאת, בשים לב למרחק הגיאוגרפי בין ההורים, שאין ניכר ממנו נוכח מקום מגורי הנתבע, בהכרח כל השתתפות מצד הנתבע בנשיאה בנטל גידול הקטינה תהיה מתונה ביותר, ולא תשנה ממצב הדברים הנוכחי באופן מהותי, אם בכלל.

     

44. זה המקום לתת הדעת לפסק הדין החלקי שניתן בעניין האחריות ההורית והוזכר ברישה לפסק דיני דנן. כאמור, לא הוגש תסקיר בהתאם לפסק הדין, ולא נקבעו זמני שהות בין הקטינה ובין הנתבע. אניח שעבודת העו"ס לס"ד לא קרמה עור וגידים נוכח מצבו של הנתבע בכלל, ואשפוזו בחודש פברואר 2023 בפרט. שקלתי שמא יש מקום לתת הוראות מתאימות בפסק הדין דנן, אך לאחר שהפכתי בדבר מצאתי לנכון להימנע מכך. הטעם לכך הוא שהנתבע לא עתר לכל סעד בהקשר זה, ונזכיר שהנתבע מיוצג בדין. גם חלוף הזמן מאז פסק הדין החלקי גוזר על בית המשפט משנה זהירות, כל שכן על רקע המרחק הגיאוגרפי הרב המפריד בין הצדדים והמאמץ שיהיה כרוך בחידוש הקשר וידרוש שיתוף פעולה של הצדדים. בשים לה לגילה של הקטינה, חלוף הזמן אף דורש הכנה מוקדמת, זהירות והתקדמות מתונה עקב בצד אגודל. מתווה זה דורש התמסרות ומחויבות מלאות מצד הנתבע, שהכרחיות להצלחת ההליך ועל מנת למנוע פגיעה בקטינה. על מחויבות זו להשתקף באופן ברור מהתנהגות הנתבע, וחוששני שזהו אינו מצב הדברים לעת זו – מבלי לזלזל בכנות רצונו של הנתבע. טובתה של הקטינה מחייבת אפוא, כמו גם הצלחתו של הליך לחידוש הקשר, שהליך כאמור יפתח על דרך הגשת תביעה חדשה ומנומקת, שתצביע על נכונות ומחויבות מצד הנתבע כאמור.

     

    סיכום

     

45. בבוא בית המשפט לפסוק את מזונות הקטינה בנסיבות העניין, ישים לנגד עיניו, ראשית דבר, את טובתה של הקטינה עד שתנוח דעתו שצרכיה ההכרחיים מסופקים. עוד יתן דעתו לחוסן הכלכלי המצומצם של שני הצדדים וליכולתם המוגבלת להשתכר מעמל כפיים. אני מוצאת עוד שעל סכום המזונות לשקף במידת מה גם את מצבו המיוחד של הנתבע, יכולתו המוגבלת להשתכר, ומנגד את חוסר הודאות לגבי חוסנו הכלכלי אותו יש להעמיד לחובתו.

     

46. על בסיס כל הנקוב לעיל, ולאחר שקילת כל השיקולים ואיזונם הראוי, אני קובעת כדלקמן:

     

    1. המשיב ישלם לידי התובעת עבור מזונות הקטינה סך 1,200 ₪, ובנוסף סך של 700 ₪ עבור דמי המדור ואחזקתו, וסה"כ 1,900 ₪ מידי חודש בחודשו, וזאת החל מחודש אוגוסט 2023.

        

    2. המזונות ישולמו מידי חודש ולא יאוחר מה – 10 לכל חודש ויהיו צמודים למדד המחירים לצרכן. עדכון סכום המזונות יערך אחת לשלושה חודשים כאשר מדד הבסיס הוא המדד שנקבע בחודש 8/2023.

        

    3. בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בכל הוצאות החינוך, לרבות תשלומים לגן, צהרון/מעון (כולם בהתאם לתעריף ציבורי); תשלומים לבית הספר, תשלומי הורים, סל תרבות, ועד כיתה, ציוד, ספרים ותלבושת לבית הספר, אבחונים דידקטיים, שיעורים פרטיים ושיעורי הוראה מתקנת (שלושה שיעורים פרטיים בשבוע. התשלום יהיה חודשי, על בסיס אישור מהמורה הפרטי עבור השיעורים); חוגים (עד חוג אחד בעלות מתנ"ס, כולל הוצאות ביגוד, ציוד, תחרויות ואירועים במסגרת החוג. חיוב האב בהשתתפות עבור יותר מחוג אחד, כפופה להסכמתו מראש ובכתב להשתתפות הקטינה באותו חוג); קייטנות (מחזור אחד בחופשת הקיץ בעלוּת מתנ"ס/עירונית); תנועות נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש).

        

    4. כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם.

        

    5. כל הוצאת חינוך חריגה אחרת שאינה נקובה לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים, ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו בכתב ובאופן מתועד.

        

    6. בנוסף יישאו הצדדים בחלקים שווים בכל הוצאות הבריאות החריגות שאינן מכוסות על ידי סל הבריאות של הקטינה או ההורים, לרבות טיפולים רגשיים, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולי שיניים ואורתודנטיה, משקפיים ועדשות, אבחונים נוירולוגיים, ורופאים מומחים. ככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים על נחיצותו של טיפול, יפעלו הצדדים לפי המלצת הרופא המטפל או הרופא המומחה הרלוונטי. במחלוקת הנוגעת לנחיצות טיפול רגשי, יפעלו הצדדים לפי המלצת יועצ/ת בית הספר או הגן, או בהתאם להמלצת מומחה בתחום שמוסכם על הצדדים.

        

    7. בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן, או שהגיעו להסכמה מתועדת בכתב על פנייה לרפואה פרטית. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת מניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, וללא הסכמת ההורה השני, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.

        

    8. הורה אשר יישא באחת ההוצאות המנויות לעיל במלואה, יקבל מהורה השני את חלקו תוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה האחר דרישה בצירוף אסמכתא על התשלום, ובתנאי שהדרישה תעלה לא יאוחר מ – 60 ימים לאחר ההוצאה.

        

    9. קצבת הילדים מהמל"ל תשולם לידי התובעת בנוסף לדמי המזונות.

        

    10. במידה ותזכה התובעת למענק מן הביטוח הלאומי עבור שנת הלימודים, מחצית משווי המענק תקוזז מחלקו של הנתבע בהוצאות החריגות, לאחר שישולם המענק בפועל.

         

    11. למעט האמור בהחלטה זו, הנתבע לא יקזז מן המזונות השוטפים או מחלקו בהוצאות החריגות כל סכום שהוא באופן חד צדדי .

         

    12. המזונות ישולמו עד הגיע הקטינה לגיל 18 או סיום לימודיה התיכוניים, לפי המאוחר. בתקופת השירות הסדיר או שירות לאומי, יעמוד שיעור המזונות על 1/3 משיעור המזונות ששולם עד אותה עת.

         

        המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

         

        פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

         

        ניתן היום, ז' אב תשפ"ג, 25 יולי 2023, בהעדר הצדדים.