ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מ. לוי) מיום 29.12.22 הדוחה תביעה הצהרתית שהגישו המערערים לביטול רישום "בן ממשיך" בנחלה 67 במושב י' (להלן: "הנחלה").
רקע עובדתי –
1.המשיב 1 הוא בנם של המערערים, והמשיבה 2 היא אשתו.
2.לטענת המערערים, בשנת 1998, הם התירו לבנם לבנות בית מגורים בשטח הנחלה ולגור לצדם, בכדי שהמשיב 1 ובני משפחתו יוכלו לסייע בידם בערוב ימיהם. בשנת 2013 חתמו המערערים על מסמכים למינוי המשיב 1 כבן ממשיך.
3.אליבא המערערים, חתימתם על הטפסים נעשתה בעקבות מצג שווא של המשיב 1, לפיו חתימתם נדרשת כדי שיוכל להיבחר כחבר אגודה. לטענתם, לא ניתן להם הסבר או ייעוץ על-ידי נציגי הסוכנות היהודית, הם לא קיבלו ייעוץ משפטי כנדרש, חתימתם על המסמכים נערכה מבלי שהם קראו או הבינו את תוכנם, חתימתם אומתה על-ידי בתם (עו"ד ס' ...) שלא בנוכחותם, ובהיעדר מתן ההסברים והמשמעויות על-ידי עו"ד ניטרלי.
4.לדברי המערערים, היתר הבנייה להקמת בית המגורים של המשיבים 1-2, כמו גם ההתחייבות לרישום משכנתא, ניתנו על שמם כבעלי הזכויות בנחלה, כאשר רשות השימוש לבניית הבית לא הייתה כרוכה במינוי המשיב 1 כבן ממשיך.
5.המערערים טענו כי בשנת 2016, עת היו הצדדים כבר מצויים בסכסוך, גילו לראשונה כי הוחתמו על מסמכי "בן ממשיך", אשר משמעותם מתן התחייבות בלתי חוזרת והעברת הנחלה, לאחר פטירתם, למשיבים 1-2.
6.המערערים עתרו לביטול מינוי המשיב 1 כ"בן ממשיך" בשל העדר גמירות דעת מצדם ופגמים שונים אשר נפלו בתהליך המינוי. בנוסף, טענו כי מינוי "בן ממשיך" הוא הסכם מתנה, לצדה תנאי מפסיק לפיו, על מקבל המתנה לגור עם ההורים, לסייע להם, לדאוג לצרכיהם ולצרכי המשק. תנאי זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו, שכן קיים בין הצדדים נתק מזה כשש שנים.
7.המשיבים טענו מנגד, כי התובענה הוגשה בשנת 2017 בשיהוי רב. המסמכים למינוי "בן ממשיך" נחתמו ע"י המערערים ביום 14.3.2013, נקלטו בסוכנות היהודית ביום 7.4.2013 ואושרו ע"י רשות מקרקעי ישראל ביום 10.4.2013.
8.לטענת המשיבים, כלל טענות המערערים הינן טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב. המשיבים הסתמכו בפועל על מינוי המשיב 1 כ"בן ממשיך", בעת נטילת משכנתא לבניית בית המגורים שלהם וכן לבניית מבנים נוספים ונטיעת שורשים בנחלה.
9.המשיבים טענו כי חתימות המערערים על מסמכי המינוי, בוצעו במספר מועדים שונים, באופן המרוקן מתוכן את טענת התובעים, לפיה הוחתמו פעם אחת ובלא ידיעתם על כי המדובר במסמכים של "בן ממשיך". עסקינן בהתחייבות בלתי חוזרת של ההורים כלפי המשיב 1 כ"בן ממשיך", ולמעשה גם כלפי כלל המשק כיחידה אחת, אשר לא ניתנת להפרדה לחלקים.
הכרעת בית המשפט קמא –
10.המערערים הם בעלי זכויות של ברי- רשות בנחלה משנת 1963. העברת זכויותיהם מותנית בהסכמת מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית לארץ ישראל והאגודה השיתופית. הסכם המתנה וההענקה המגדיר "בן ממשיך", דורש אישור ומראש, על-ידי המוסדות המיישבים הנ"ל כתנאי לתוקפו.
11.בענייננו, אין חולק כי ביום 4.4.2013, הגישו המערערים בקשה לרישום המשיב 1 כ"בן ממשיך", בקשתם אושרה ונרשמה על ידי הסוכנות ביום 10.4.2013, כאשר טופסי ההצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי "בן ממשיך" אומתו על-ידי בתם - עו"ד ס' ... המוסדות המיישבים אישרו את המינוי. היינו, הבקשה הושלמה ברישום.
12.משמיעת עדויות הצדדים שוכנעה כב' השופטת קמא כי המערערים הם אלו אשר פנו לבתם בבקשה כי זו תערוך אימות של חתימתם על הטפסים וכי לא הופעל עליהם כל לחץ מצד בתם, אשר אינה בעלת אינטרס בתוצאות ההליך, להחתמתם על הטפסים.
13.ההפך הוא הנכון, כב' השופטת קמא שוכנעה כי בתם של המערערים, עו"ד ס' ..., אימתה את חתימת הוריה על גבי הטפסים הנדרשים, ובכך סייעה להם, על פי בקשתם, לחסוך בעלויות שכר טרחה של עו"ד חיצוני.
14.המערערת העידה כי עד פרוץ הסכסוך האמינו המערערים בבתם ולא הטילו בה דופי.
15.רצונם של המערערים להעביר את המשק לבנם לא נוצר יש מאין. רצון זה היה קיים עוד קודם לכן וקיבל ביטוי עם עריכת שתי צוואות שונות אשר נחתמו על-ידי המערערים ואומתו על-ידי עורכי דין חיצוניים. המערער 1 העיד כי בשתי צוואות שונות אשר נערכו על-ידו בעבר, הם רצו להוריש את כל הזכויות במשק למשיב.
16.יתר על כן, בפסיקה דובר רבות על "חזקת התקינות" או "חזקת החוקיות" לפיה הנחת המוצא היא שמעשי האגודה (הסוכנות) נערכו בצורה תקינה, וכי התנאים המוקדמים לביצועם ולרישום המינוי כ"בן ממשיך" התקיימו כראוי וללא כל פגם. המערערים לא הוכיחו ולו במשורה, כי חזקה זו נסתרה.
17.מחקירתה של גב' ר' - נציגת הסוכנות היהודית, שוכנע ביהמ"ש קמא כי ניתנו כל ההסברים המלאים למערערים, אשר התייצבו בפניה, כנדרש ובהתאם לדין. אומנם גב' ר' העידה כי היא לא ידעה שהמערערים קיבלו ייעוץ משפטי וחתמו על המסמכים בפני בתם, ברם, אין לייחס לכך חשיבות של ממש, מאחר וכאמור שוכנע ביהמ"ש קמא כי המערערים עצמם הם אשר פנו לבתם בבקשה כי זו תערוך את האימות הנדרש לחתימתם.
18.זאת ועוד, לא עלה בידי המערערים לשכנע שהם לא היו מודעים למשמעות המושג "בן ממשיך", ו/או לעצם התהליך אשר התנהל ו/או כי לא היו מודעים לתוצאותיו.
19.טענת המערערת, לפיה יש לבטל את ההתחייבות אשר ניתנה מטעמה למינוי "בן ממשיך", משום שאינה יודעת קרוא וכתוב ועל כן יש לראות בחתימתה כחתימה "בעל כורחה" – נדחתה.
יש לערוך אבחנה בין בעל דין אשר נקלע בעל כורחו לחתימה על מסמך שהוא אינו מכיר ואינו מבין את תוצאותיו, וזאת בשל מצב רפואי/נפשי/קוגניטיבי אשר אינו מאפשר לו להתנגד לעצם החתימה או להבין את משמעויותיה, לבין בעל דין אשר ביודעין חותם על מסמך שהוא אינו יכול לעיין בו (כאשר הוא מודע לעובדה כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב), ולאחר חתימתו הוא מבקש להשתחרר מההתחייבויות אותם נטל על עצמו בחתימתו הוא.
המקרה השני הוא המקרה שלפנינו. לא ניתן להתעלם מהתחושה כי המערערת בחרה לנסות "להשתחרר" מההתחייבויות אותן נטלה על עצמה בחתימתה, מתוך אינטרסים אישיים ובחוסר תום לב.
20.הדברים אמורים ביתר שאת, כאשר המערערת הודתה בחקירתה, כי במספר הזדמנויות שונות היא חתמה על מסמכים להם משמעויות מחייבות, וזאת על אף שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב.
21.הדברים האמורים לעיל מקבלים משנה תוקף משהמערער אשר יודע קרוא וכתוב, נכח ביחד עם המערערת בעת החתימה על מסמכי מינוי הבן הממשיך, ומשכך היה באפשרותו להסביר לאחרונה על המשמעויות הנובעות מהחתימה על המסמכים.
22.די בכל אלו כדי לדחות את התביעה.
23.מעיון בטופסי ה"הצהרה והתחייבות המתיישבים למינוי בן ממשיך" עולה, כי אלו אינם כוללים הצהרה של ה"בן הממשיך" לפיה הוא מתחייב לעמוד בתנאים מסוימים כלפי נותני המתנה- הוריו. אלא ההצהרה קובעת מפורשות, כי הבן יקבל את החזקה הבלעדית במשק לאחר פטירתם, ללא כל תנאי או סייג.
24.במצב הדברים הנוכחי כאשר לא קיים חוזה פנימי במערכת היחסים הפנימית בין הצדדים, קיים קושי מובנה להורות על ביטול המינוי של "בן ממשיך", בייחוד כאשר התביעה עותרת להורות על ביטול המינוי מול הגורמים המיישבים ולא רק במסגרת היחסים הפנים משפחתיים, וזאת כאמור מאחר ועסקת המתנה הושלמה ברישום.
25.השאלה האם יכולים המערערים לחזור בהם מהמתנה אשר ניתנה והסתיימה ברישום, בשל סיבות שונות ובראשן, עצם השינוי במצבם של המשיבים על סמך המתנה או היעדרו, וזאת לצד בחינת הטענה בדבר התנהגות מחפירה מצד המשיבים כלפי המערערים, ניתוק הקשר בין הצדדים ואי הושטת עזרה מצד המשיבים למערערים לעת זקנתם.
26.בענייננו, עולה באופן ברור, כי המשיבים הסתמכו על עצם המינוי כ"בן ממשיך". המשיבים נטעו שורשים בנחלה, הקימו את ביתם בה, נטלו הלוואת משכנתא לצד נשיאה בתשלומים נוספים, והמשיב 1 אף עובד בעבודה הנוספת הקשורה למשק.
27.המשיבים עבדו בעבר באופן תדיר יותר במשק, אולם בעקבות פרוץ הסכסוך בין האחים הדבר הוביל לדעיכה של העבודה הקשורה במשק, ולפנייתו של המשיב 1 לעבודה נוספת מחוץ לגבולות המשק.
28.המשיבים העתיקו את מקום מגוריהם מאזור ----- למושב י', על מנת להתגורר בסמיכות למערערים; נטלו משכנתא (עוד קודם לרישומם כבנים ממשיכים) על ביתם בנחלה, נשאו בקנס כספי של 20,000 ₪ לתשלום למשקם וכן עבדו במשק.
עדות המשיב 1 בעניין זה נמצאה מהימנה.
29.לאור הסתמכותם הממושכת של המשיבים על המעמד המובטח של "בן ממשיך" ושינוי מצבם בעקבות הסתמכותם זו במשך שנים רבות, מתן היתר למערערים לבטל את המתנה בחלוף שנים כה רבות, לא תהא צודקת ואף אינה ראויה.
30."התנהגות מחפירה" - הנטל להוכחת "התנהגות מחפירה" מוטל על המערערים. נקבע כי לא כל התערערות במערכת היחסים תחשב כהתנהגות מחפירה אשר תצדיק חזרה מהמתנה/הענקה, וכי יש להעניק למושג "התנהגות מחפירה" פרשנות מצמצמת.
31.בענייננו, שוכנע ביהמ"ש קמא מעל לכל ספק, כי לא עלה בידי המערערים להוכיח התנהגות מחפירה מצד המשיבים. למעשה, עולה מהעדויות, כי קיימות מחלוקות בין המערערים לבין עצמם וכי הגורם הדומיננטי אשר "מושך בחוטים" מאחורי הקלעים, הינו הבן א', אחיו של המשיב, אשר לא מונה כ"בן ממשיך".
32.למרבה הצער, היחסים העכורים בין המשיבים לבין האח א' הקרינו גם על יחסי הראשונים עם המערערים והובילו לנתק ביחסים.
33.המערערים ניסו לצייר תמונה לפיה, המשיבים נקטו באלימות וניתקו את הקשר מהם, אולם מעדותה של האחות ס' וכן מעדות המשיבים, אשר נמצאו מהימנות, שוכנע ביהמ"ש קמא כי אלו עשו כל שאל ידם כדי לשמור על הקשר עם המערערים, וכי דווקא האחרונים לא נקפו אצבע כדי לנסות ולהשיב את הקשר הקרוב אשר שרר בעבר בין הצדדים.
34.מאחר ועולה באופן ברור כי המשיבים הסתמכו על עצם המינוי כ"בן ממשיך", אף אם הייתה מוכחת התנהגות מחפירה, כפי שלא הוכח בענייננו, הדבר לא היה מצדיק חזרה מהמתנה.
35.סוף דבר: התובענה נדחית. ניתן פסק דין המצהיר כי מינויים של המשיבים הינו תקף, שריר וקיים.
36.המערערים חויבו בתשלום הוצאות בסך של 55,000 ₪.
טענות המערערים –
37.הצוואות שערכו המערערים מלמדות כי לא היו מודעים לכך שהזכויות בנחלה אינן חלק מעיזבונם. הבנתם של המערערים את המושג "בן ממשיך" מוגבלת והם לא הבינו את המשמעות של החתימה על המסמכים.
38.המערערים, כאמור בצוואות, כרכו את הענקת המשק למשיב 1 בטיפול בהם.
39.גב' כהן מהסוכנות היהודית, לא זכרה את המקרה, ציינה שמעדיפים שאימות החתימה לא ייעשה ע"י בן משפחה, לא ידעה שהמערערת לא יודעת קרוא וכתוב ולא ידעה מה אמורים לעשות במקרה כזה.
40.המשכנתא שנטלו המשיבים נרשמה על זכויות המערערים, כך שמי שנטל את הסיכון הם המערערים. המשיבים לא עובדים במשק, והכנסותיהם אינן מסתמכות כלל על מעמדת כ"בנים ממשיכים".
41.בהינתן מערכת היחסים העכורה, קיומו של בן ממשיך פוגע קשות באיכות חיי המערערים. ביהמ"ש קמא לא התייחס לטענות המערערת על אלימות כלפיה מצד המשיב 1, כמו כן קיים נתק של 6 שנים בין הצדדים.
42.כפתרון חלופי לסילוק ידם של המשיבים, קיימת אפשרות להפרדת המגרש עליו בנוי ביתם של המשיבים מהנחלה.
טענות המשיבים 2-1 –
-
מסמכי המינוי אושרו כדין על ידי שלושת הרשויות (הסוכנות היהודית, המנהל ואגודת מושב י'), ולכן לא ברורה הרלוונטיות של צוואה לחזקת התקינות. אם המערערים לא ידעו על קיומן של שתי צוואות, כיצד ניתן לטעון כי הן מלמדות דבר-מה. המערערים לא הביאו לעדות את שלושת עורכי הדין שערכו את הצוואות. בכתב התביעה ובסיכומים לא נטענה כל טענה בקשר לצוואות, ולכן לא רק שטענה זו אינה מחזיקה מים, אלא היא גם מהווה הרחבת חזית אסורה.
-
לא ניתן לטעון כי אי זכירת המקרה הספציפי של חתימת המסמכים על ידי המערערים בפני נציגת הסוכנות היהודית, מביאה לכך שאימות החתימה או האישור יהיה בטל ומבוטל. גם הטענה כי המערערת לא ידעה קרוא וכתוב, ריקה מתוכן שעה שנציגת הסוכנות הסבירה למערערים בעל-פה מהי משמעות המינוי ומהי המשמעות של בן ממשיך. שעה שהאב יודע קרוא וכתוב, ברי כי הסביר לרעייתו על מה הוחתמה שכן היו יחד במשרדי הסוכנות.
-
בשום שלב לא טענה בתם של המערערים, עו"ד ס' ...., כי אינה יודעת את המשמעות המשפטית של המונח "בן ממשיך", והיא טענה בפני בית המשפט קמא כי הסבירה ועברה עם המערערים על מסמכי המינוי "מילה במילה", תוך שהסבירה להם מפורשות כי מדובר ב"התחייבות בלתי חוזרת". על פי ההלכה, משנחתמו המסמכים, מדובר ב"מתנה שהושלמה", ואין המערערים יכולים לחזור בהם מן המתנה, ולכן עו"ד ס' ... לא הייתה צריכה להסביר לאחיה ו/או למערערים דבר נוסף מעבר לאמור במסמכי המינוי.
-
בניגוד לטענת המערערים כי הם מעוניינים לחלק רכושם באופן שווה בין ילדיהם, הרי שבפועל עולה כי לא הייתה להם כל כוונה לחלק את רכושם באופן שווה בין ילדיהם. גם לאחר החתימה על מסמכי המינוי, המשיכו הציפייה וההסתמכות של המשיבים על הבטחת המערערים שהמשיבים יהיו בנים ממשיכים.
-
רק בצמוד להגשת התביעה, העלו המערערים טענת שווא בנוגע להתנהגות מחפירה מצד המשיבים. אולם, המערערים הם אלו שהתנהגו באופן מחפיר.
-
הסעד בדבר פיצול הנחלה שהעלו המערערים בערעורם כאמרת אגב, לא נטען בכתב התביעה ולא עלה באף שלב בערכאה הדיונית, ולכן לא ניתן לדון בסעד שלא נטען או התבקש; מה גם שאף גורם לא נתן דעתו בנושא. מדובר בהרחבת חזית אסורה.
-
לפיכך, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בערעור.
טענות המשיבה 4 –
-
עסקינן בסכסוך אודות זכויות בן ממשיך בין המערערים למשיבים 2-1, ואין לסוכנות היהודית כל ידיעה ו/או דעה על הטענות המפורטות בכתב הערעור, ובכלל זאת, ביחס לעובדות אודות מערכת היחסים וההתנהלות שבין הצדדים.
-
הטענות המועלות בערעור, מצויות כולן בד' אמותיו של הסכסוך המשפחתי, והסוכנות אינה נוהגת לנקוט עמדה בסכסוכים מעין אלו.
-
לפיכך, הסוכנות הותירה את ההכרעה לביהמ"ש, ותכבד כל הכרעה בסכסוך, בכפוף לכללים ולדין החל במקרקעין.
טענות המשיבה 5 -
-
המערערים רשומים בספרי רמ"י כברי רשות בנחלה. אין המדובר בזכויות קנייניות, אלא בזכויות חוזיות.
-
אין לרמ"י שום עניין בסכסוך המשפחתי, והיא מותירה העניין לשיקול דעתו של ביהמ"ש, בכפוף להוראות חוזה המשבצת בין רמ"י לסוכנות היהודית ואגודת מושב י', הוראות כל דין, לרבות החלטות מועצת מקרקעי ישראל, החלטות רמ"י וכל נהליה, כפי שיעודכנו מעת לעת.
-
לפיכך, דין הערעור כנגד רמ"י להידחות, ללא זיקה לתוצאות ההליך, תוך פסיקת הוצאות לטובת רמ"י, לרבות שכ"ט עו"ד ובתוספת מע"מ כדין.
טענות הצדדים בדיון לפנינו -
-
ב"כ המערערים טען כי בפסיקה בהתייחסות בית המשפט לסיטואציות של בן ממשיך לפני המוות של ההורים ולאחר מותם שאז הנכס הופך להיות כלכלי בלבד. כשמדובר על סיטואציה של מינוי בן ממשיך, בחייהם של ההורים, והבן לא מקיים את חיוביו כבן ממשיך לסעוד את ההורים ולטפל במשק, רשאים ההורים לבטל את המתנה בשל תנאי מפסיק. המסמך של בן ממשיך הוא דרקוני יותר מצוואה שממנה אפשר לחזור. לא ייתכן שמסמך כה דרקוני יוחתם על ידי בתם של המערערים שאף טוענת כי מה שהיא יודעת על בנים ממשיכים זה מאביה. לא הוסברה למערערים משמעות החתימה על המסמך. גם אם המערערים הבינו את משמעות חתימתם, ודאי ציפו שהבן הממשיך ימלא את תפקידו.
בית המשפט אינו יכול לאפשר מצב שהמערערים ימשיכו לגור באותה נחלה כשהם בני ערובה של הבן הממשיך עד יום מותם, ואינם יכולים למכור את הנחלה או לקחת משכנתה.
כיום ניתן לפצל את הנחלה או לגרוע מגרש מהנחלה, בהתאם לסימן ז', פרק 8 לקובץ החלטות מקרקעי ישראל, סעיף 8.3.45, והתשלום לרמ"י הוא תשלום מזערי, כך שהמערערים יוכלו להגן על זכות הקניין שלהם ולבטל את המינוי שאינו עומד ביעדיו, ומאידך גיסא, המשיבים יקבלו זכויות במגרש ובבית. פתרון זה ניתן ליישום לאור סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה בסעיף 8 לחוק בית משפט לענייני משפחה, לנהוג בכל ענין של ראיות וסדרי דין בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעריכת משפט צדק.. לבסוף, נטען כי בית המשפט קמא פסק בהליך קמא הוצאות מוגזמות שיש לבטלן או להפחיתן.
-
ב"כ המשיבים 2-1 טען כי מרשיו מעוניינים ביחסים תקינים עם המערערים, ומעולם לא התכחשו למערערים. הטענה בנוגע לפיצול הנחלה, לא נטענה בכתבי הטענות, ומהווה הרחבת חזית. לגופה של הטענה, פיצול הנחלה אינו אפשרי מבחינה תכנונית וכרוך בתשלומים.
אם המשיבים היו יודעים כי בכוונת המערערים להתכחש לחתימתם היו מבקשים מההורים שיעניקו להם זכות אחרת, למשל מגרש במסגרת ההרחבה. המערערים נכחו פיזית בסוכנות היהודית וחתמו בפני הנציגה שהסבירה להם את המונח בן ממשיך.
הפסיקה אליה הפנו המערערים אינה הלכה משפטית; מה גם שמדובר בעובדות שונות, כאשר בענייננו לא הוכחה התנהגות מחפירה.
-
ב"כ המשיבה 5 חזרה על טיעוניה כפי שפורטו בכתב התשובה לערעור, והוסיפה בנוגע להפרדת מגרש מנחלה, כי טענה זו לא עלתה בהליך קמא, והסוגיה לא נבחנה לגופו של עניין, כך שלא ניתן לדון בכך.
הכרעה –
-
כלל ידוע הוא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, והיא אינה נכנסת בנעלי הערכאה המבררת בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה בפניה. לא כך הם פני הדברים באותם מקרים, בהם בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים [ט' חבקין וח' בן-נון הערעור האזרחי 475-474 (מהדורה שלישית, 2012). כך למשל, כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאותה אימץ בית משפט קמא, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר [ראו: ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב (נבו 15.1.2004)].
-
נפנה לדבריו של כב' השופט ד' מינץ בע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' הרר, בפסקה 77 לפסק הדין (נבו 17.6.2019):
"כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה הדיונית האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון כל ראיה וחוות-דעת לעומק. התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר [פורסם בנבו] (10.3.2014); עש"א 34975-02-13 דויטש נ' ישראפלאורס בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2012))".
-
בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאנו כי יש בטענות המערערים לעניין הפגמים שנפלו בחתימת המערערים על מסמכי מינוי בן ממשיך כדי להצדיק התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא.
-
בית המשפט קמא קבע כי שוכנע מעל כל צל של ספק כי המערערים הם שפנו לבתם, עו"ד ס' ..., כדי שתאמת חתימתם על הטפסים וכי לא הופעל עליהם כל לחץ מצד בתם שאינה בעלת אינטרס בהליך. עוד קבע בית המשפט קמא כי רצונם של המערערים להעביר המשק לבנם, המשיב לא נוצר יש מאין, רק בשל התקלה בחתימתם "הפתאומית" על הטפסים למינוי בן ממשיך וכי רצון זה היה קיים עוד קודם לכן וקיבל ביטוי בשתי צוואות שונות שנחתמו ע"י המערערים ואומתו ע"י עורכי דין חיצוניים. עוד אימץ בית המשפט קמא את עדותה של גב' ר', נציגת הסוכנות היהודית לפיה המערערים התייצבו בפניה וקיבלו את כל ההסברים כנדרש ובהתאם לדין. בית המשפט קמא הדגיש כי "הגב' ר', עובדת ותיקה ומנוסה העידה בצורה מהימנה, כי העניקה לכל פונה/דורש את ההסברים הנדרשים על המשמעויות הנגזרות הנובעות מחתימה על הטפסים למינוי בן ממשיך ועל התוצאות המתחייבות מעצם החתימה". הוסיף וקבע בית המשפט קמא כי לא עלה בידי המערערים לשכנע שהם לא היו מודעים למשמעות המושג "בן ממשיך" ו/או לעצם התהליך אשר התנהל ו/או כי לא היו מודיעם לתוצאותיו. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט קמא, בהתבסס על העדויות שנשמעו בפניו והתרשמותו מן המערערים כי לא עלה בידי המערערים להוכיח כי הוחתמו בעל כורחם על מסמכי מינוי "בן ממשיך" מבלי שהם הבינו את משמעותם.
-
מדובר בקביעות עובדתיות מובהקות של בית המשפט קמא לאור התרשמותו מן העדויות שהונחו בפניו ואין עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות אלו.
-
אין לקבל טענת ב"כ המערערים כי הצוואות מעידות כי הבנתם של המערערים בדבר משמעות המונח "בן ממשיך" מוגבלת ואנו דווקא שותפים לעמדתו של בית המשפט קמא כי הסכמתם למינוי בנם, המשיב, כבן ממשיך היא המשך טבעי לרצונם כפי שבא לידי ביטוי בצוואות קודמות להכריז על בנם, המשיב, כבן ממשיך. מכל מקום, המערערים נמנעו מלזמן לעדות את עורכי הצוואות בכדי להוכיח את טענתם בדבר הבנה לקויה או שגויה של המונח "בן ממשיך".
-
אין לנו צורך, במסגרת ההכרעה בערעור להכריע בשאלה אם עסקינן במקרה שלנו במתנה שהושלמה אם לאו וזאת לאור קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לא התמלאו התנאים לחזרה ממתנה, קביעות שגם בהן, לא מצאנו לנכון להתערב.
-
כך, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא לפיה המערערים שינו את מצבם בהסתמך על ההתחייבות.
-
גם אם צודקים המערערים בטענתם כי יש לבחון את ההסתמכות רק לאחר ההכרזה כבן ממשיך, וזאת לאור טענת המערערים כי המשיבים בנו את ביתם בנחלה לפני ההכרזה כבן ממשיך, הרי שאין חולק כי המשיבים המשיכו לטפל במשק ולסייע להורים גם לאחר הכרזתם כבן ממשיך (המינוי נעשה בשנת 2013 והתביעה הוגשה לבית משפט קמא בשנת 2017) ואף יש בסיס לטענת המשיבים לפיה אלמלא אותה הכרזה כבן ממשיך היו מבקשים מההורים להעניק להם זכויות אחרות בנחלה, כדוגמת הזכות לקבלת נחלה מוכפלת (נחלה ב') שהוענקה לבת א' פ' לאחר ההכרזה כבן ממשיך, וזאת לנוכח העתקת מגוריהם לנחלה והסיוע להורים משך שנים ארוכות.
-
למעלה מן הנדרש נוסיף כי לא מצאנו עילה להתערבות גם בקביעתו העובדתית של בית המשפט קמא, המבוססת על התרשמותו מן העדויות שהושמעו בפניו לפיה שוכנע מעל לכל ספק כי לא עלה בידי התובעים להוכיח התנהגות מחפירה מצד הנתבעים; כי קיימות מחלוקות בין התובעים לבין עצמם וכי הגורם הדומיננטי אשר "מושך בחוטים" מאחורי הקלעים הינו הבן איתן, אחריו של הנתבע) אשר לא מונה כ-"בן ממשיך".
-
ב"כ המערערים טען בפנינו כי הכרזת המשיב כבן ממשיך היתה מותנית בתנאי מפסיק של טיפול במשק וסיוע למערערים. נטען כי לאור הנתק בין המערערים למשיבים והעובדה שהמשיבים כבר לא מטפלים במשק ולא מסייעים להורים, יש להורות על ביטול ההכרזה של המשיב כבן ממשיך בשל התקיימותו של תנאי מפסיק. ב"כ המערערים נתלה בטיעוניו בהקשר זה בבע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית שם דחה כב' השופט הנדל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (מרכז) בעמ"ש 1907-04-11 שדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתה של האם הרשומה כבעלת זכויות בר רשות במשק למתן פסק דין הצהרתי הקובע שכל התחייבות שלה להעברת זכויותיה במשק לבנה וכלתה, בטלה ודחה את תביעתם של הבן והכלה להכריז על זכויותיהם במשק.
-
בית המשפט לענייני משפחה השתית את הכרעתו על שני נימוקים משפטיים חלופיים, הראשון, מבוסס על תחולתו של סעיף 8 לחוק הירושה שמבטל את תוקפו של ההסכם מעיקרו, והשני שלא מבטל את ההסכם מעיקרו אך גורס שהוא בוטל מחמת התקיימותו של תנאי מפסיק.
-
בית המשפט המחוזי אימץ את ההסבר הראשון ולא דחה את ההסבר השני, אלא שלא נצרך להתייחס אליו לאור אימוץ הנימוק הראשון. כב' השופט הנדל בחר לאמץ את הנימוק השני בציינו את הדברים הבאים:
"אף שנימוק זה אף הוא בעל השלכות רוחב לגבי פרשנותו של הסכם בן ממשיך, אין מדובר בקביעה שיש בה חידוש ניכר. בליבתו של הסכם בן ממשיך ניצבת מחויבותו של הבן הממשיך לדאוג למשק ולצורכי ההורה המבוגר, להתגורר בסמוך לו, לעבד את המשק ולדאוג לכל מחסורו של ההורה. אין מדובר ביצירה שיפוטית, של תנאי מכללא מנסיבה חיצונית כזו או אחרת, אלא ממהות מוסד הבן הממשיך. בית המשפט לענייני משפחה השתכנע מהחומר המונח לפניו שהתנאי המפסיק "התקיים" במקרה זה, ובמסקנה זו לא נפל כל פגם הנראה לעין, ובוודאי שאין בה בכדי להצדיק דיון בגלגלו שלישי. על כן מבלי לטוע מסמרות בסוגייה רחבת ההיקף של תחולת חוק הירושה על זכויות בר רשות במושבים, ניתן לקיים את הכרעת הערכאות קמא בהסתמך על נימוקו השני של בית המשפט המחוזי".
-
פסק דינו של כב' השופט הנדל בבע"מ 3996/12 הנ"ל אין בו לטעמינו לסייע למערערים מכמה טעמים: ראשית, בפסק דינו של בית המשפט קמא בניגוד לפסק דינו של בית משפט זה אין קביעה עובדתית לפיה כלל ההסכם בין הצדדים להכרזת המשיב כבן ממשיך תנייה של תנאי מפסיק. שנית, טענות המערערים בעניין אי הבנת המסמכים עליהם חתמו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה בדבר קיומו של תנאי מפסיק והמערערים לא רשאים היו לטעון טענות עובדתיות סותרות. שלישית, גם ניתן ללמוד מפסק דינו של כב' השופט הנדל קביעה לפיה כל חוזה בעניין בן ממשיך כולל תנאי מפסיק מכללא וזאת לאור דבריו כי: "אין מדובר ביצירה שיפוטית של תנאי מכללא מנסיבה חיצונית כזו או אחרת אלא ממהות מוסד הבן הממשיך" הרי שקביעה זו אינה בגדר תקדים מחייב, ואף נראה כי יש להזהר מקביעה גורפת כאמור שיש בה לפגוע בוודאות המשפטית.
-
מכל מקום מחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא, שנתן אמון בגרסת המשיבים והאחות ס׳ עולה כי המערערים בהתנהלותם כלפי המשיבים יצרו מציאות שאינם מאפשרת למערערים להמשיך לסייע להורים ולטפל במשק. בית המשפט קמא אף קבע כממצא עובדתי בפסק דינו כי המשיבים עשו כל שאל ידם כדי לשמור על הקשר על המערערים ולחזור לקשר תקין עימם בעוד המשיבים מצידם לא נקפו אצבע כדי לנסות ולהשיב את הקשר הקרוב ששרר בין הצדדים. מכאן, שהמשיבים הם שאחראים לקיום התנאי המפסיק ולכן אינם זכאים להסתמך על קיומו לפי סעיף 28 (ב) לחוק החוזים (חלק לאור התוצאה אליה הגיענו אין לנו צורך להדרש לטענות המערערים לענין האפשרות לפיצול הנחלה מה גם שטענות אלו לא נטענו בתביעה, ולא הונח בפני הערכאה הדיונית וממילא גם לא בפנינו המסד העובדתי והמשפטי לבירור טענות אלו.
-
ניתן איפוא לסכם הדברים כדלקמן:
א. גם מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם מדובר במתנה שהושלמה, אם לאו, הרי שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין מהם עולה כי לא התקימו התנאים לחזרה מהתחייבות ליתן מתנה;
ב. הממצאים שנקבעו בפסק הדין בנקודה זו תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו;
ג. אין לגלות טעות שבחוק בקביעת בית המשפט קמא כי התנאים לחזרה מהתחייבות ליתן מתנה לא התמלאו.
64. אשר על כן, מכוח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, דין הערעור להידחות. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בסך של 15,000 ש"ח. הערבון שהופקד ע"י המערערים להבטחת הוצאות המשיבים בערעור יועבר לב"כ המשיבים עבור המשיבים.
מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.
המזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"ג, 06 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
|
ס. ג'יוסי, שופט [אב"ד]
|
|
ע. אטיאס, שופטת
|
|
נ. סילמן, שופט
|