פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.מבוא וסקירת ההליך – תביעתו של התובע הוגשה בגין החלטת הנתבע, שם נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעמוד שדרה צווארי, בנימוק כי לפי חוות דעת רופא הנתבע, פגימה זו אינה קשורה לתנאי העבודה של התובע. במהלך ניהול ההליך הגיעו הצדדים להסכמה בדבר מינוי מומחה מטעם בית הדין לכירורגיה אורתופדית, אשר יחווה דעתו לגבי הקשר הסיבתי שבין תנאי עבודתו של התובע בנמל חיפה (עד לשנת 2000 – כמפעיל כלים 'קטנים', כגון גוררים ומלגזות; ולאחר-מכן – כמפעיל מנוף שער, חוף וגשר), לבין הפגימה בצווארו.

2.בהתאם להסכמת הצדדים, מינה בית הדין את ד"ר בצלאל פרידמן כמומחה רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו קבע המומחה כי התובע סובל משינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי עם דיסקופטיה צווארית נלווית, וכי מדובר בהפרעה מולטי-פקטוריאלית, שגורמים רבים תורמים להתפרצותה. המומחה פירט, כי כיום ברור כי הרקע הגנטי הוא הגורם הדומיננטי בפרוץ מחלה זו. גורמים נוספים שיכולים לתרום לה, כגון עישון ואירועים לא חריגים, אינם מתקיימים בעניינו של התובע – הוא לא מעשן, ויש בעברו רק אירוע חריג אחד משנת 2003, ללא המשך מבחינת תחלואה צווארית. עוד ציין המומחה, כי התובע גם סובל ממנח לא פיזיולוגי, אך לא ניתן להחיל עליו את תורת המיקרוטראומה (ובניגוד לטענת הנתבע בהקשר זה בסיכומיו, ושוב נדגיש בפני הנתבע, כמו בעבר, כי מדובר בטענה שאינה מדויקת).

3.עוד קבע המומחה, כי בספרות הרפואית ישנם מחקרים שמצאו שכיחות לשינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי אצל עובדים שנחשפו לרטט כל-גופי, בדומה לעבודת התובע. כמו כן, אופי עבודתו של התובע – וכפי שעולה מהתשתית העובדתית, וכן מסרטון שהועבר אליו ושמתאר את שגרת עבודתו של התובע – כולל רטט קבוע בתא הנהג, וכן רטט מוגבר בפרקי זמן במהלך עבודתו. זאת ועוד, הנתבע גם הכיר בפגימה שממנה סובל התובע בעמוד השדרה התחתון, ככזאת שנובעת מאופי עבודתו. כלומר, הנתבע הכיר בתורת המיקרוטראומה, והסכים כי תנאי העבודה של התובע מהווים גורם במחלתו. בהמשך, לאחר שהועברו למומחה שאלות הבהרה מטעם הנתבע, לפי החלטת בית הדין, המומחה נותר איתן בעמדתו. בהמשך הגישו הצדדים סיכומים, וההליך הופנה למתן פסק דין.

4.הכרעת בית הדין – לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, אנו מקבלים את התביעה, וקובעים כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע בנמל חיפה, והרטט לו הוא חשוף במסגרת העבודה, לבין הפגימה הצווארית ממנה הוא סובל. בפסיקה נקבע פעמים רבות, כי המומחה הרפואי מטעם בית הדין מהווה 'ידו הארוכה' של בית הדין בכל הקשור לתחום הרפואי, וכי המומחה הינו 'האורים והתומים' של בית הדין בכל הקשור להכרעה במישור זה. במקרה שלפנינו, איננו מוצאים כל מקום לפסוק אחרת מכך. זאת, משעה שחוות דעתו של המומחה הינה מפורטת ומנומקת, והיא נשענת על התשתית העובדתית שפורטה בפניו במסגרת החלטת המינוי, ועל מחקרים ומאמרים רפואיים שלא הופרכו כלל על ידי הנתבע.

5.הנתבע מסתמך בטענותיו, בראש ובראשונה, על מדידות רטט שבוצעו בנמל חיפה, בעקבות החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין אבו רוקן, שם הוחזר ההליך לבית הדין האזורי לביצוע המדידות (ב"ל (חי') 3142-08-19). לשיטת הנתבע, הבדיקות שנעשו על ידי המוסד לבטיחות וגיהות העלו כי רמת החשיפה הממוצעת המשוקללת, של עובד על פני יום עבודה ממוצע, לרטט כל-גופי בשני סוגי המנופים (שער וגשר) במונחי תאוצה, היא נמוכה מהרמה המירבית המותרת לחשיפה, ואף מרמת הפעולה. אשר לרטט יד-זרוע, מהמדידות שנערכו אף עלה כי בשני המנופים ובשתי הידיים, ערכי התאוצה היומית הממוצעת המשוקללת לא חרגו מערכי רמת הפעולה, וכן לא חרגו מערכי הרמה המירבית המותרת. לאור האמור לעיל, הנתבע טוען שאין קשר סיבתי בין הפגימה הנטענת על ידי התובע לבין תנאי עבודתו, וכי יש לדחות את התביעה.

6.לטענות אלה כבר התייחסנו בשלושה פסקי דין שניתנו לאחרונה על ידי מותב בראשות אב"ד, שם דחינו במלואן את כלל טענות הנתבע שבנדון: עניין אבו סעדה (ב"ל (חי') 24770-07-20, פסק דין מיום 16.7.2023, הפגימה – כתפיים, המומחה מטעם בית הדין – ד"ר אייל ריבלין); עניין בר סיני (ב"ל (חי') 72045-03-19, פסק דין מיום 28.9.2023, הפגימה – כתפיים, המומחה מטעם בית הדין – ד"ר בצלאל פרידמן); ועניין הרשקו (ב"ל (חי') 55649-06-21, פסק דין מיום 23.10.2023, הפגימה – צוואר, המומחה מטעם בית הדין – ד"ר בצלאל פרידמן).

7.אנו שבים ומפרטים את הנאמר שם, שרלוונטי במלואו גם לגבי המקרה הנוכחי–

-עמדות המומחים הרפואיים מטעם בית הדין – מומחים שונים לכירורגיה אורתופדית מטעם בית הדין (ולמשל – ד"ר פרידמן, ד"ר ריבלין, וכן ד"ר עידו ציון בהליך אחר), קבעו כי יש קשר סיבתי בין הרטט שאליו נחשפים עובדי נמל חיפה במסגרת עבודתם, כמפעילי מנוף, לבין פגימות אורתופדיות שונות; מדובר בעמדה רפואית-מקצועית שהיא לגיטימית, מבוססת היטב, מנומקת ומפורטת; עמדה זו נמצאת בגדר שיקול דעתם המובהק והברור של המומחים הרפואיים שצוינו דלעיל;

-עמדת המומחים שבנדון נשענת, בין היתר, על מחקרים רפואיים שנעשו במדינות מגוונות, אצל אוכלוסיות עובדים רבות שחשופות לרטט כל-גופי, שם נמצא קשר סיבתי בין רטט בעבודה לבין פגימות שונות בכתף ובצוואר; לגבי חלקם, מדובר במחקרי סקירה עדכניים (מחקרים שבדקו מספר רב של מחקרים אחרים), ושבהם נמצא קשר סיבתי בין ליקויים אורתופדיים שונים לבין חשיפה לרטט כל גופי – WBV;

-הנתבע לא השכיל לסתור מחקרים אלה, וגם לא הוכיח כי מדובר במחקרים שבית הדין לא צריך ליתן להם משקל; גם ההפניה של הנתבע לעמדות של מומחים רפואיים אחרים, שסברו אחרת מהמומחים שצוינו דלעיל, מתייחסת לפסיקה ישנה אשר ניתנה לפני שיצאו חלק מהמחקרים דלעיל, ולמשל – מחקר הסקירה של Luenda ושות' משנת 2018, והמחקר של Lan ושות' משנת 2016;

-אשר לדו"ח מדידות הרטט – בכל הקשור לדו"ח שנערך בנמל חיפה על ידי המוסד לבטיחות וגיהות, ולפן ההנדסי-בטיחותי, הרי שהדו"ח אינו מבסס את הטענה (שאפילו הנתבע לא העלה אותה בעצמו), כי עובדי נמל חיפה כלל לא היו חשופים לרטט במסגרת עבודתם; גם אם עוצמות הרטט שנמדדו בדו"ח הינן נמוכות מערכי הרמה המירבית המותרת בתקן, עדיין אין משמעות הדבר כי חשיפה מתחת לתקן לעולם לא תוכר ככזאת שהיא בעלת השפעה במקרה ספציפי, כזה או אחר; הנתבע לא סתר את המסקנה כי ניתן לחלות במחלה תעסוקתית ו/או במחלה כתוצאה מחשיפה תעסוקתית, גם אם החשיפה היא מתחת לתקן;

-אשר להתייחסות המומחים הרפואיים מטעם בית הדין לדו"ח זה – בין היתר, המומחים ציינו כך: לפי תוכן וסגנון הדו"ח, הוא נכתב על ידי חוקרים מתחום ההנדסה בלבד, ולא על ידי רופאים או בשיתוף עימם; בדו"ח לא נכלל ולא נידון האספקט הרפואי, במובן של השפעת רטט על גוף האדם, והוא גם לא דן ולא קובע כי חשיפה לרטט, העומדת בתקן כלשהו, אינה גורמת לנזק מצטבר בגוף האדם; הדו"ח גם אינו סותר את ממצאי המאמרים הרפואיים שצוינו דלעיל, שם נמצא קשר סטטיסטי בין חשיפה לרטט לבין ליקויים גופניים; אומנם, נחוץ מחקר נוסף כדי לסתור / לבסס מסקנות סטטיסטיות בין רטט ומאפייניו השונים, לבין ליקויים גופניים ספציפיים, אך לבינתיים יש להישען על הספרות הרפואית הקיימת שצוינה על ידי המומחים; אין בדו"ח הנ"ל כדי לשנות מהמסקנה בדבר קיומו של קשר סיבתי;

-ממילא, גם עורכי הדו"ח לא התיימרו לשלול קשר סיבתי, וגם במכתבו של ד"ר פרדו מהמוסד לבטיחות וגיהות, הודגש כי "... אינטרפרטציית החשיפה והקביעה אם אפשרית השפעה בריאותית או נזק לצוואר היא תחת סמכותו של מומחה רפואי או בעל התמחות אחרת שבסמכותה לאבחן ולקבוע קשר סיבתי בין החשיפה לתוצאה. קביעה זו אינה בסמכותו של בעל מקצוע הגיהות התעסוקתית".;

-אשר למינוי מומחה לרפואה תעסוקתית מטעם בית הדין – ולו בשל עיתוי העלאת הבקשה מצד הנתבע, רק בשלב הסיכומים, יש לדחותה; יש לדחות את הבקשה גם לגופם של דברים; הנתבע טוען כי בחוות דעת שניתנת על ידי רופא שנעדר מומחיות בתחום הרפואה התעסוקתית קיימת "סכנה של בירור חסר" ו"סקירה כללית ללא כניסה לתחום התעסוקתי ולמשמעות ממצאי דו"ח הרטט בהיבט הפרטני של התובעים", אך מדובר בטיעון כוללני ביותר, שגם אינו ברור; דרך-המלך' בפסיקה הינה כי בתחומי רפואה, שלא נדרשת לגביהם נדרשת מומחיות מיוחדת (כגון קרדיולוגיה או כירורגית כף-יד), יש מקום להיוועץ עם מומחים מתחום הפגימה הספציפית, וכך הוא הנכון גם במקרה הנוכחי, ויש מקום למנות מומחה לכירורגיה אורתופדית; טענת הנתבע כי במקרה של מפעילי מנוף, אין מדובר בתנאי עבודה רגילים ומדובר בתנאי עבודה ייחודיים, דינה להידחות בשתי ידיים, והיא לא הוכחה כלל ועיקר;

-אשר לטענת הנתבע כי (חלק מ-)המומחים ייחסו חשיבות להכרת הנתבע בפגימה אחרת אצל התובעים (ולמשל בגב התחתון) – הנתבע טען כי הכרה זו נעשתה לפני שנערכו בדיקות הרטט בנמל חיפה, שמצאו כי העובדים חשופים לרטט מתחת לסף הקבוע בהוראות הדין; אין כל ממש בטיעון זה, היות שהנתבע שב ורואה בדו"ח מדידות הרטט כראיה שאין בילתה, ולא כך יש לראותו; אם וככל שהנתבע מבקש להסתמך על הדו"ח, הרי שלכאורה עליו לדחות היום את כל (או למצער רוב גדול) מהתביעות שמוגשות אליו מאז עריכת הדו"ח, שעוסקות במפעילי מנוף בנמל חיפה ותנאי העבודה שלהם, ושטוענים לקשר הסיבתי בין רטט כחלק מתנאי העבודה לבין פגימות אורתופדיות; מנגד, התובעים (שכולם היו מיוצגים על ידי ב"כ התובע בהליך הנוכחי) טענו כי "הנתבע ממשיך להכיר בגב התחתון על דרך המיקרוטראומה למנופאים בנמל חיפהגם כיום, אחרי הדו"ח של ד"ר פרדו, וחבל שהנתבע אינו מביא עובדה זו לידיעת בית הדין"; הנתבע 'מילא את פיו מים' ולא ענה כלל לטיעון זה, ואף לא סתר אותו. שתיקתו של הנתבע מדברת בעד עצמה.

8.לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, ואנו קובעים כי יש קשר סיבתי בין עבודת התובע בנמל חיפה לבין הפגימה הצווארית ממנה הוא סובל. הנתבע יישא בהוצאות ההליך ושכר טרחת בא-כוח התובע בסך של 4,500 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום. ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ד (10 נובמבר 2023), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.