פס"ד בעניין הפרת זמני שהות עקב פינוי לבית מלון במלחמת חרבות ברזל

(עותק המותר בפרסום)

1. אקדים ואומר כי העובדה שהתובעת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי, מנגנון חשוב מאין כמותו, אין משמע אלא שמימון הייצוג שלה נעשה על ידי הציבור ואין בכך לשנות כהוא זה לעניין פסיקת הוצאות. העובדה שפלוני מיוצג על ידי הסיוע המשפטי אין משמעה שאין הוא יכול להתחייב להוצאות והעובדה שפלוני מיוצג כאמור אין משמעה שהצד שכנגד "מרוויח" מכך.

    

2. הימים ימי מלחמה והעובדה שמתנהלת מלחמה חייבת אותנו האזרחים לאחריות אישית מוגברת, קל וחומר שמלחמה אינה הזדמנות לרשעות, להתחכמות או להתנהגות פוגענית. ההפך הוא הנכון.

    

    

3. גם אם יאמר הנתבע ש"איננו מבין" אזי כבר בעבר נאלצתי להתערב, שעה שהנתבע הפר פסק דין לעניין זמני שהות, הופיע בעיר המגורים ובמוסדות החינוך בבחינת הוא ואפסו עוד.

    

4. כאשר טוען הנתבע להרחקתו מן הנתבעת אין מכוון אלא לאותה הפרת פסק דין שביצע, כך שאין הוא יכול לומר שלא ידע הוא שאסור לו להפר את זמני השהות וכי "לא הבין".

    

    

5. עם פרוץ המלחמה נפגעה עיר מגוריהם של התובעת והבנות, שדרות, פגיעה קשה. הקרב ההירואי שהתנהל במשטרת שדרות ובסביבותיה, כמות המטחים שניתחה על העיר והפגיעה בתושביה הפכו פצע לאומי מדמם, חלק מפצע רחב יותר.

    

6. צריך אדם לקושי לב מיוחד כדי להתעמר דווקא במי ששרד מן התופת.

    

    

7. התובעת פונתה עם הבנות למלון בים המלח יחד עם כל תושבי העיר שהסכימו להתפנות ואשר שרדו, וניסיונו של הנתבע להציג אותה כמי שנעלמה, התחמקה וכו' הוא כאמור בעיניי רשעות גרידא. כך או אחרת ברור שהנתבע ידע היטב שתושבי שדרות פונו, לאן פונו ולראיה שלא בזמני השהות צץ והופיע במלון ביום ה', ה-19.10.23, וכפי שעשה בעבר הבליט עצמו, חולל את שחולל, רק על מנת לשוב ביום המחרת כדי לקבל זמני שהות אשר ניתנו.

    

8. למד אני מההופעה באותו יום ה' שמראש התכוון הנתבע לנצל את המצב על מנת להכביד ולהקשות.

    

    

9. איני נותן שום אמון בגרסת הנתבע כי הייתה הסכמה שייקח את הבנות ביום ה' או כי ייסע איתן לאילת, מה שלא ביצע לבסוף. הוא עצמו אומר שההסכמה הייתה עם אחותה של התובעת וזו חזרה בה לטענתו. כך או אחרת, הנתבע לא החזיר את הבנות בתום זמני השהות למרות שידע היכן שוהה האם והבנות במלון בים המלח. למה לא החזיר את הבנות? לא שמעתי שום הסבר שיש בו היגיון כלשהו או במילותיו של הנתבע, "אינני טלית".

    

10. הנתבע מתרץ את מעשיו בכך שהתובעת לא ענתה לו לטלפון כי איננה נוהגת לענות לו, אך ברור גם מדברי הנתבע שהודעה לא טרח הוא לשלוח ואינני בטוח שהוא ממש ניסה להתקשר.

     

     

11. הבה נאמר את הדברים כפשוטם. הנתבע פשוט נטל את הבנות ולא החזירן אלא משהתערבה משטרת ישראל מכוח שתי החלטות שלי. לו רצה הנתבע לקיים את פסק הדין ולא להרע או להכביד בזדון, מן הסתם היה מחזיר את הבנות כפי שעשה רק ביום ד' אחרי התערבות המשטרה למלון בים המלח או למצער שולח הודעה על העיכוב אם לא לתובעת, לפחות לאחותה.

     

12. נכון שבמשפט האזרחי אין אנו משתמשים בביטוי בנסיבות מחמירות, אלא שכאן נאלצה התובעת בשעת מצוקה מיוחדת כשאין לה אפילו תחנת משטרה לפנות אליה בשדרות, לפנות לבית המשפט, לבקש מעורבות משטרתית וכל זאת בשעת מצוקה. אם רצה הנתבע לפגוע ולפצוע את התובעת צלחה דרכו.

     

     

13. למען האמת, רשעות גרידא אינה זוכה לסבלנות לא בימי מלחמה ולא בימי שלום ומבחינתי הנתבע הוא "שור מועד" החוזר על מעשיו שוב ושוב.

     

14. הואיל וכך, אני מורה כי במהלך 45 הימים הקרובים יופסקו זמני השהות לבל יחזור הנתבע לתעלוליו.

     

     

15. בנוסף, לכשיתחדשו זמני השהות, כל איחור בהחזרת הבנות העולה על 10 דקות יחייב את הנתבע בתשלום לתובעת בסך 1,500 ₪ לכל יום או חלק מיום.

     

16. בשל התנהגותו ולמען ידעו הרבים יישא הנתבע בהוצאות לטובת הסיוע המשפטי בסך 10,000 ₪.

     

     

17. ניתן היתר לפרסם פסק דין זה ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.

18.  

19. המזכירות תסגור את התיק.

    <#6#>

     

    ניתן והודע היום י"ד חשוון תשפ"ד, 29/10/2023 במעמד הנוכחים.

     

    ארז שני, שופט