פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

לפנינו תביעת התובע להכיר באירוע שארע לו ביום 5.3.20 כאירוע חריג שגרם לו לאירוע לבבי ולהכיר בכך כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), תשנ"ה-1995.

ביום 6.11.22 ניתנה החלטת בית הדין לפיה התובע הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח את חריגות האירוע בנוגע לאירוע הלבבי ומשכך יש למנות מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי.

משכך ביום 14.1.23 ניתנה החלטת בית הדין למנות את ד"ר שמואל גוטליב (להלן: מומחה בית הדין) כמומחה יועץ רפואי לשם מתן חוות דעת רפואית בתביעתו של התובע להכיר באירוע שארע לו ביום 5.3.2020 כאירוע חריג שגרם לו לאירוע לבבי ומשכך להכיר בכך כפגיעה בעבודה.

התשתית העובדתית שהועברה למומחה, נקבעה כדלקמן:

א.התובע יליד שנת 1969. בזמנים הרלבנטיים לתביעה עבד כעצמאי בהתקנות והספקת מערכות תקשורת.

ב.במהלך 7/18 סיפק התובע מערכת תקשורת גדולה לחברת עומר תקשורת (להלן: הלקוח). הלקוח שילם מספר תשלומים אולם נותר לו חוב על סך 11,500 ₪.

ג.התובע פנה ללקוח מספר פעמים במהלך התקופה כדי שישלם לו את חובו כעולה מהמסרונים שצורפו כנספח ב' לתביעה.

ד.בתאריך 25.2.20 התובע התכתב עם הלקוח וסיכם איתו להיפגש בתאריך 5.3.20 בשעה 10.30 בבית הלקוח על מנת להסדיר את התשלום.

בתאריך 5.3.20 התקשר התובע ללקוח על מנת לוודא שהוא באמת בבית, אולם הוא מסר לו כי הוא לא יהיה בבית בשעה שנקבעה ודחה שוב את שעת הפגישה למרות שהתובע ביקש ממנו שיודיע לו שהוא נמצא בביתו על מנת שיוכל להגיע.

בשעה 14.00 שלח לו התובע הודעת וואטסאפ לבדוק האם הלקוח יהיה בביתו, אולם הלקוח שלח לו הודעה שהוא לא יהיה בבית.

התובע חש מרומה ומושפל, הלקוח "הבריז" לו מספר רב של פעמים כאשר התובע רודף אחריו פעם אחר פעם.

ה.מדובר באירוע חריג שגרם לתובע להיות כעוס ועצבני מאוד בשל היחס שקיבל מהלקוח.

ו.ביום 7.3.20 אושפז התובע בשל אוטם בשריר הלב.

ז.מצבו הרפואי בהתאם לחומר הרפואי הקיים בתיק.

השאלות שהועברו למומחה היו:

א.מהו הליקוי ממנו סובל התובע?

ב.האם התובע עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?

ג.האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע?

ככל שכן, האם השפעת האירוע בעבודה אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. כלומר, האם השפעת האירוע בעבודה על הופעת הליקוי הינה בשיעור של 20% או יותר ביחס לגורמים אחרים?

ד.ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה:

האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

ביום 2.3.23 (הוגש ביום 14.3.23) המומחה מסר את חוות דעתו בה קבע:

"א. בתאריך 7.3.2020 התובע לקה ב"אוטם-חד בשריר הלב" עם הרמות במקטע – ST בדופן הקדמית (STEMI). האבחנה מבוססת על התסמונת הקלינית, ממצאי האק"ג, עליה בביומרקרים, ממצאי הצנתור, ואקו-לב. בעקבות האוטם נגרם נזק בינוני לתפקוד חדר שמאל (LVEF) 35%, אקינזיה של חוד הלב והדופן הקדמית).

ב. כן כאמור בתשובה א'.

ג.קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ביום 5.3.2020 לבין האוטם בו לקה ב 7.3.2020.

בצנתור הדחוף שבוצע ב 7.3.2020 נמצאה מחלה כלילית חד-כלית – חסימה של עורק ה LAD במוצאו.

האירוע ביום 5.3.2020 שהוכר ע"י בית הדין כ"אירוע חריג" גרם לתובע לדחק נפשי ניכר ולשרשרת תהליכים (עליה בלחץ-הדם, בדופק, הפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, נטיית-יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם) שהביאה לערעור פתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי בעורק ה LAD. פרי גורמי הסיכון מהם סבל, שהיה עד כה "יציב", לא חוסם וללא משמעות המודינמית, שהפך להיות "בלתי יציב". הריצה ביום 7.3.2020 (פחות מ- 48 שעות מהאירוע החריג) גרמה לערעור נוסף של הרובד הטרשתי ה"בלתי יציב", וכתוצאה מכך נקרע וגרם לחסימה מלאה של העורק ולאוטם-חד בשריר הלב בדופן הקדמית עם הרמות מקטע-ST באק"ג (STEMI).

מקובל בספרות, כי קיים קשר סיבתי בין "אירוע חריג" והופעת "אוטם-חד בשריר הלב". קשר זה חזק יותר מכל שסמיכות הזמנים בין שני האירועים קצרה יותר. עם חלוף הזמן הסבירות לקיומו של קשר כזה יורדת, בעיקר בשל ההסתגלות שעובר הנפגע לאירוע החריג.

אציין כאן 3 מחקרים רלבנטיים בנושא:

(I) מולר וחבריו ערכו סקר גדול לגבי הקשר שבין מתח בעבודה ואירוע התקפי לב. נמצאה עליה פי 6 בסיכון ללקות בהתקף-לב ב 24 השעות הראשונות שלאחר אירוע המתח החריג בעבודה. סיכון זה היה קיים גם בימים 2-7 מהאירוע בעבודה, אך בעוצמה נמוכה יותר.

(II) בעבודתו של קרול וחבריו, נמצא כי בעקבות הפסדה של נבחרת אנגליה לנבחרת ברזיל באליפות העולם בכדורגל בשנת 1998, שיעור האשפוזים הדחופים בגין התקפי-לב עלה ב- 27%-21 ב 48 השעות הראשונות מההפסד, וירד בהדרגה בימים הבאים.

(III)  בעבודתו של מוסטופסקי וחבריו, נמצא כי הסיכון ללקות באוטם בשריר הלב בעקבות פטירת אדם קרוב (צער מתמשך), היה פי 21 ב- 24 השעות הראשונות מהפטירה, בהשוואה לאדם שלא חווה אירוע מצער של פטירת קרוב. שיעור זה ירד עם חלוף הזמן – והיה פי 5 ב 48-72 השעות, ופי 4 עד חודש ימים מהפטירה.

מהאמור במחקרים אלו ניתן להסיק, כי מרווח זמן של 24 שעות ולעיתים אף למעלה מזה עד שבוע מתחילתו של "אירוע חריג" ועד להופעת אוטם, ענה להגדרה של "קיומו של קשר סיבתי".

לאור סמיכות הזמנים בין ה"האירוע החריג" בעבודת התובע לבין בוא האוטם במועד שבא, ניתן לומר כי קיים קשר סיבתי בין ה"האירוע החריג" לבין אירוע האוטם בסבירות העולה על 50%.

(ג2)נכון.

עובר לאירוע החריג ביום 5.3.2020, התובע היה אתסמיני ולא סבל מתעוקת חזה.

הסיכון לחלות במחלת לב וכלי דם (אוטם או אירוע מוחי) ב- 10 שנים, במקרה דנן (בהתחשב בגילו, ובגורמי הסיכון: היפרליפדמיה מעורבת ועודף משקל) ניתן להערכה ע"י מחשבוני סיכון:

1. ע"פ ASCVD Risk של האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה – מדובר בסיכון נמוך 7% ל- 10 שנים, (סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית מגדר: גבוה – מעל 20% ב- 10 שנים; בינוני 19.9% - 7.5; גבולי 5-7.4%; נמוך פחות מ- 5%.

2. ע"פ הQRISK3 הבריטי (המשקלל גם עודף משקל) הסיכון גבוה יותר 8.6% ל- 10 שנים, פי 2.1 מאדם בריא בגילו.

   לאור האמור, ניתן לומר כי, השפעת האירוע בעבודה היתה גדולה יותר מהשפעת גורמים אחרים, וכי השפעת האירוע בעבודה על הופעת הליקוי הינה בשיעור של 20% או יותר ביחס לגורמים אחרים.

   • האם לדעתך סביר יותר להניח כי אירוע הלב היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה, או שסביר יותר להניח כי מועד ההתרחשות האוטם היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר, או שלא היה מופיע כלל.

     עובר לאירוע החריג ביום 5.3.2020, התובע היה אתסמיני ולא סבל מתעוקת חזה. ללא ה"האירוע החריג" הרובד הטרשתי בעורק ה LAD היה יכול להישאר "יציב", וגם אם המחלה בעורק זה הייתה מתקדמת, היה התובע מפתח "תעוקת חזה" ומקבל טיפול תרופתי או התערבותי מתאימים וניתן היה למנוע אוטם בשריר הלב.

     על פי נתונים אלו, לא ניתן לומר שאירוע הלב היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע גם אלמלא האירוע החריג ביום 5.3.2020, אלא סביר יותר להניח שאלמלא האירוע החריג מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר או שלא היה מופיע כלל.

     מסכים עם חוו"ד של עמיתי פרופ' אברהם שוטן מיום 12.1.2023 לגבי קיומו של קשר סיבתי.

     אינני מסכים עם קביעתו של ד"ר כהן מטעם המוסד לביטוח לאומי שדחה את התביעה.

     לסיכום: הדחק הקיצוני ביום 5.3.2020 גרם ל"אוטם בשריר הלב" בדופן הקדמית עם נזק בינוני לתפקוד החדר השמאלי. לולא אותו אירוע דחק, קרוב לוודאי שלא היה מתרחש אוטם בשריר הלב. לפיכך, יש להכיר באירוע הלב כתאונת עבודה".

      

משלא הוגשה בקשה לשאלות הבהרה, ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים. סיכומי התביעה הוגשו ביום 29.6.23.

לאחר הגשת סיכומי התביעה, ביום 20.7.23 הגיש הנתבע בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה.

ביום 28.8.23 ניתנה החלטה המקבלת חלק מהבקשה לשאלות הבהרה.

משכך ביום 30.8.23 ענה המומחה לשאלות בהתאם להחלטת בית הדין, כמפורט:

שאלה ראשונה שהותרה:

לאור קיומם של 5 גורמי סיכון, עליהם עמדת בחוות דעתך, ולאור הריצה הנזכרת במסמכים הרפואיים ובחוות הדעת, האם נכון לומר כי השפעת האירוע החריג היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים? אם לא, אנא נמק מדוע לא.

תשובת המומחה:

"לא. ראשית למען הדיוק – לתובע שני גורמי סיכון בלבד (היפרליפידמיה מעורבת ועודף משקל), כפי שמופיע בחוו"ד מיום 2.3.2023 (סעיף 2 בפרשת המקרה).

"גורמי סיכון למחלת לב: היפרליפדמיה מעורבת (לא מטופלת), פרופיל שומנים: סך כולסטרול – 264, טריגליצרידים – 264, HDL – 39, LDL – 172), עודף משקל (BMI – 30.6), עישון בעבר".

התשובה לשאלה זו נידונה בהרחבה בחוו"ד לשאלות ד' וה' (עיין שם).

ריבוד הסיכונים (ע"פ ASCVD ו- 3QRISK) בהתחשב בגורמי הסיכון - נמוך 7% ל 10 שנים (עיין שם).

כפי שכתבתי בחוו"ד:

הסיכון לחלות במחלת לב וכלי דם (אוטם או אירוע מוחי) ב- 10 שנים, במקרה דנן (בהתחשב בגילו, ובגורמי הסיכון: היפרליפדמיה מעורבת ועודף משקל) ניתן להערכה ע"י מחשבוני סיכון:

ע"פ ASCVD Risk של האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה – מדובר בסיכון נמוך 7% ל- 10 שנים, (סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית מגדר: גבוה – מעל 20% ב- 10 שנים; בינוני 19.9% - 7.5; גבולי 5-7.4%; נמוך פחות מ- 5%.

ע"פ הQRISK3 הבריטי (המשקלל גם עודף משקל) הסיכון גבוה יותר 8.6% ל- 10 שנים, פי 2.1 מאדם בריא בגילו.

לאור האמור, ניתן לומר כי, השפעת האירוע בעבודה היתה גדולה יותר מהשפעת גורמים אחרים, וכי השפעת האירוע בעבודה על הופעת הליקוי הינה בשיעור של 20% או יותר ביחס לגורמים אחרים.

בנוסף, "עובר לאירוע החריג התובע היה אתסמיני ולא סבל מתעוקת חזה" (תשובה לשאלה ד' שם).

יש להניח, שגם עובר ל"אירוע החריג", התובע נהג לרוץ, וזו לא היתה ריצתו הראשונה – אך לא מופיע ברשומה הרפואית, שהתלונן על כאבים בחזה במאמץ.

מקובל בספרות, כי קיומם של גורמי סיכון, יכולים לגרום ליצירה של רובד/רבדים טרשתי/יים "יציב/ים".

"אירוע חריג" יכול לגרום לערעורו של הרובד הטרשתי והפיכתו לרובד "בלתי יציב". זו כל מהותו של "אירוע כליל חד".

לתובע גורמי סיכון מעטים, ובצנתור לא נמצאה מחלה כלילית מפושטת אלא מחלה חד-כלית בלבד.

וכפי שכתבתי במספר מקומות בחוו"ד (בתשובה לשאלה ג' וה'):

בצנתור הדחוף שבוצע ב 7.3.2020 נמצאה מחלה כלילית חד-כלית – חסימה של עורק ה LAD במוצאו.

האירוע ביום 5.3.2020 שהוכר ע"י בית הדין כ"אירוע חריג" גרם לתובע לדחק נפשי ניכר ולשרשרת תהליכים (עליה בלחץ-הדם, בדופק, הפרשת אדרנלין ונוראדרנלין, נטיית-יתר של הדם להיקרש, נזק לציפוי הפנימי של כלי הדם) שהביאה לערעור פתאומי ביציבותו של הרובד הטרשתי בעורק ה LAD. פרי גורמי הסיכון מהם סבל, שהיה עד כה "יציב", לא חוסם וללא משמעות המודינמית, שהפך להיות "בלתי יציב". הריצה ביום 7.3.2020 (פחות מ- 48 שעות מהאירוע החריג) גרמה לערעור נוסף של הרובד הטרשתי ה"בלתי יציב", וכתוצאה מכך נקרע וגרם לחסימה מלאה של העורק ולאוטם-חד בשריר הלב בדופן הקדמית עם הרמות מקטע-ST באק"ג (STEMI). (עמ' 5 שם).

עובר לאירוע החריג ביום 5.3.2020, התובע היה אתסמיני ולא סבל מתעוקת חזה. ללא ה"האירוע החריג" הרובד הטרשתי בעורק ה LAD היה יכול להישאר "יציב", וגם אם המחלה בעורק זה הייתה מתקדמת, היה התובע מפתח "תעוקת חזה" ומקבל טיפול תרופתי או התערבותי מתאימים וניתן היה למנוע אוטם בשריר הלב. " (עמ' 6, למטה, שם)

לולא , האירוע החריג ביום 5.3.2020, גם ריצה זו, היתה מסתיימת ללא אוטם".

שאלה שניה שהותרה:

פרופ' שוטן מתייחס בחוות דעתו (אליה התייחסת בסעיף 7 לחוות דעתך) להופעת כאבים בחזה ביום 6.3.2020. האם הנך מאשר כי כאבים אלה אינם מופיעים בהחלטת המינוי או במסמכים הרפואיים בזמן אמת? האם יש בפער עובדתי זה כדי לשנות ממסקנותיך? אנא הסבר.

תשובת המומחה:

"לא, אין שינוי במסקנותי. אכן, אין תיעוד ברשומה הרפואית כי היו כאבים בחזה ביום 6.3.2020. חוו"ד לא הסתמכה כלל וכלל על נתון זה, ואין מילה בחוו"ד על עובדה זו, גם לא בסעיף 7.הקשר הסיבתי במקרה דנן, הוסבר בהרחבה בתשובה לשאלה ב', ללא אזכור כאבים ביום 6.3.2020 ומבלי להתייחס האם היו או לא היו כאבים בחזה ביום זה, כפי שכתבתי שם:

"מקובל בספרות, כי קיים קשר סיבתי בין "אירוע חריג" והופעת "אוטם-חד בשריר הלב". קשר זה חזק יותר מכל שסמיכות הזמנים בין שני האירועים קצרה יותר. עם חלוף הזמן הסבירות לקיומו של קשר כזה יורדת, בעיקר בשל ההסתגלות שעובר הנפגע לאירוע החריג.

אציין כאן 3 מחקרים רלבנטיים בנושא:

(I) מולר וחבריו ערכו סקר גדול לגבי הקשר שבין מתח בעבודה ואירוע התקפי לב. נמצאה עליה פי 6 בסיכון ללקות בהתקף-לב ב 24 השעות הראשונות שלאחר אירוע המתח החריג בעבודה. סיכון זה היה קיים גם בימים 2-7 מהאירוע בעבודה, אך בעוצמה נמוכה יותר.

(II)בעבודתו של קרול וחבריו, נמצא כי בעקבות הפסדה של נבחרת אנגליה לנבחרת ברזיל באליפות העולם בכדורגל בשנת 1998, שיעור האשפוזים הדחופים בגין התקפי-לב עלה ב- 27%-21 ב 48 השעות הראשונות מההפסד, וירד בהדרגה בימים הבאים.

(III) בעבודתו של מוסטופסקי וחבריו, נמצא כי הסיכון ללקות באוטם בשריר הלב בעקבות פטירת אדם קרוב (צער מתמשך), היה פי 21 ב- 24 השעות הראשונות מהפטירה, בהשוואה לאדם שלא חווה אירוע מצער של פטירת קרוב. שיעור זה ירד עם חלוף הזמן – והיה פי 5 ב 48-72 השעות, ופי 4 עד חודש ימים מהפטירה.

מהאמור במחקרים אלו ניתן להסיק, כי מרווח זמן של 24 שעות ולעיתים אף למעלה מזה עד שבוע מתחילתו של "אירוע חריג" ועד להופעת אוטם, עונה להגדרה של "קיומו של קשר סיבתי".

לאור סמיכות הזמנים בין ה"האירוע החריג" בעבודת התובע לבין בוא האוטם במועד שבא (פחות מ48 שעות), ניתן לומר כי קיים קשר סיבתי בין ה"האירוע החריג" לבין אירוע האוטם בסבירות העולה על 50%."

המשפט בחוו"ד: "מסכים עם חוו"ד של עמיתי פרופ' אברהם שוטן מיום 12.1.2023 לגבי קיומו של קשר סיבתי" – הכוונה למסקנתו הסופית, שיש להכיר בתביעה, בניגוד לקביעתו של ד"ר כהן שדחה את התביעה - אינני מסכים עם קביעתו של ד"ר כהן מטעם המוסד לביטוח לאומי שדחה את התביעה.

אין באמור במשפט זה, להכיר בעובדת קיומם של כאבים בחזה ביום 6.3.2020, וכפי שהוסבר, חוו"ד ניתנה בלי להתייחס לקיומה של עובדה זו.

לסיכום: אין שינוי במסקנות חוו"ד מיום 2.3.2023."

התובע טען בסיכומיו כי חוות הדעת של ד"ר גוטליב ברורה וקובעת חד משמעית שיש לקבל את תביעת התובע. המומחה התייחס הן לחוות הדעת של התובע והן של הנתבע. מדובר על חוות דעת מנומקת היטב המתייחסת הן לחוות הדעת של מומחה הנתבע, הספרות המקצועית והעובדות שנקבעו על ידי בית הדין והמומחה קבע חד משמעית כי מתקיים קשר סיבתי בין התפרצות אוטם שריר הלב לבין האירוע מיום 5.3.20 ומשכך יש לקבל את התביעה.

מנגד הנתבע בסיכומיו טוען כי לא היה מקום למנות מומחה רפואי בתיק זה שעה שהתובע לא הרים את הנטל לגבי קרות האירוע, חריגותו ומועדו והיות תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו.

המומחה קבע בחוות דעתו כי מרווח זמן של 24 שעות ולעיתים עד שבוע בין האירוע החריג לבין האוטם עונה להגדרה של קש"ס. אולם במקרה דנן חלפו יותר מ- 24 שעות בין האירוע הנטען לבין האוטם ולכן לפי עמדת המומחה עצמו ניתן לקבוע קשר סיבתי רק לעיתים.

עוד טוען הנתבע כי המומחה הסתמך על חוות דעת מטעם התובע שמסתמכת על "אירועים חריגים" ולא על אירוע אחד וכן על עובדה שלא אושרה- הופעת כאבים ביום 6.3.20. משכך הנתבע טוען כי גם במישור הרפואי לא הורם הנטל.

דיון הכרעה

הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, 2.11.1999).

בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).

ד"ר גוטליב, בחן את נתוניו הרפואיים של התובע, כפי שהם עולים מהמסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו והגיע למסקנה כי ישנו קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לאירוע בעבודתו כפי שתואר לעיל.

ד"ר גוטליב קבע מפורשות: "הדחק הקיצוני ביום 5.3.20 גרם ל"אוטם בשריר הלב" בדופן הקדמית עם נזק בינוני לתפקוד החדר השמאלי. ללא אותו אירוע דחק, קרוב לוודאי שלא היה מתרחש אוטם בשריר הלב. לפיכך יש להכיר באירוע הלב כתאונת עבודה..".

ד"ר גוטליב אף תמך את חוות דעתו במחקרים רפואיים עדכנים לעניין התפרצות אוטם שריר הלב וכן התייחס לחוות דעת הן של התובע והן של הנתבע.

ערים אנו לטענות הנתבע בסיכומיו כי לא היה מקום למנות מומחה רפואי בתיק זה שעה שהתובע לא הרים את הנטל לגבי קרות האירוע, חריגותו ומועדו והיות תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. עם זאת, ניתנה החלטה ביום 6.11.22 בנדון שקובעת אחרת.

בכל הנוגע לטענת הנתבע כי במקרה דנן חלפו יותר מ- 24 שעות בין האירוע הנטען לבין האוטם ולכן לפי עמדת המומחה עצמו ניתן לקבוע קשר סיבתי רק לעיתים, הרי שהמומחה ציין בחוות דעתו בנדון וקבע: "מרווח זמן של 24 שעות ולעיתים אף למעלה מזה עד שבוע מתחילתו של "אירוע חריג" ועד להופעת אוטם, עונה להגדרה של "קיומו של קשר סיבתי" לאור סמיכות הזמנים בין "האירוע החריג" בעבודת התובע לבין בוא האוטם במועד שבא, ניתן לומר כי קיים קשר סיבתי בין ה"אירוע החריג" לבין אירוע האוטם בסבירות העולה על 50%...".

בכל הנוגע לטענת הנתבע לעובדה הנוספת שצוינה בחוות דעתו של פרופ' שוטן בנוגע לכאבים בחזה ביום 6.3.2020, הרי שהמומחה התייחס לכך מפורשות וקבע כי: "...חוו"ד לא הסתמכה כלל וכלל על נתון זה, ואין מילה בחוו"ד על עובדה זו, גם לא בסעיף 7. הקשר הסיבתי במקרה דנן, הוסבר בהרחבה בתשובה לשאלה ב', ללא אזכור כאבים ביום 6.3.2020 ומבלי להתייחס האם היו או לא היו כאבים בחזה ביום זה, כפי שכתבתי שם:

"מקובל בספרות, כי קיים קשר סיבתי בין "אירוע חריג" והופעת "אוטם-חד בשריר הלב". קשר זה חזק יותר מכל שסמיכות הזמנים בין שני האירועים קצרה יותר. עם חלוף הזמן הסבירות לקיומו של קשר כזה יורדת, בעיקר בשל ההסתגלות שעובר הנפגע לאירוע החריג..."

ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה. בענייננו אין לומר כי חוות דעתו של המומחה אינה מפורטת או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליה, שכן חוות הדעת הינה מפורטת ומנומקת. כך שלא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר גוטליב כלשונה.

סוף דבר 

לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר גוטליב, התביעה מתקבלת.

על הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ד, (20 נובמבר 2023), בהעדר הצדדים.

'