א. ליליה בע"מ נ' רשות המיסים בישראל

לפניי תביעה לסעד הצהרתי, כי ביהמ"ש יצהיר שהסיווג הנכון לצורכי מיסוי של הטובין שייבאה התובעת הוא סיווג של "מלגזות", וכי, לכן, דינה של החלטת הנתבעת לקבוע סיווג אחר, על נפקויותיה הכספיות, להתבטל.

הצדדים חלוקים בשאלת הסיווג הנכון של הטובין: התובעת בעמדה לפי הסיווג הנכון מכוח צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, תשע"ז – 2017 ומכוח התוספת הראשונה לצו שבה מפורטים תעריפי מכס רלוונטיים (להלן ביחד - "צו המכס") הוא סיווג של "מלגזות" לפי פרט 84.27.2010 תחת קטגוריה ראשית של "מלגזות (FORK-LIFT TRUCKS); רכבי-עבודות (WORK TRUCKS) אחרים המצויידים בציוד הרמה או שינוע", ותחת קטגוריית משנה של "אחרים, בעלי הנעה עצמית" (להלן – "פרט מלגזות"); ומנגד הנתבעת בעמדה לפיה הסיווג הנכון מכוח צו המכס הוא "אחרים" לפי פרט 84.27.2090 תחת אותן קטגוריות, משמע ברכבי-עבודות אחרים המצוידים בציוד הרמה או שינוע בעלי הנעה עצמית (להלן – "פרט אחרים"). הנפקות הרלוונטית של הסיווג היא, שלפי עמדת התובעת הנ"ל היא פטורה ממכס ואילו לפי עמדת הנתבעת היא חייבת במכס.

יוער כי שני הצדדים לא הציגו לפניי את לשון התוספת הנ"ל לצו המכס, במקורה ובמלואה כפי שפורסמה ברשומות (ולא איתרתי תוספת זו גם באתר "נבו"), אך מאחר שקיימת הסכמה על הדברים שפורטו בפסקה האחרונה ומאחר שלכתב התביעה צורף כנספח ב' מסמך רלוונטי (הנחזה להיות חלק ממסמך רלוונטי שפורסם ע"י הנתבעת תחת כותרת "תעריף המכס ומס קניה – פרטי פרט מכס" נכון ליום 02/08/2020), אניח בעקבות הצדדים שאותו מסמך משקף באופן מדויק ונאמן את המקור הרלוונטי והמחייב.

הערות מקדמיות

• תיק זה טופל תחילה ע"י מותב קבוע קודם, כאשר בחודש מאי 2022 החליט כב' סגן נשיא המחוז על העברת התיק להמשך טיפול מותב חדש, נוכח מינוי של כב' המותב המטפל הקודם לביהמ"ש המחוזי, ובהמשך לכך נותב התיק לטיפולי.

• בפס"ד זה לא אתייחס לכל אחת ואחת מהטענות שטענו הצדדים וגם לא לכל אחת ואחת מהראיות והעדויות שהוצגו ע"י הצדדים. אתייחס רק למה שרלוונטי ונחוץ לטעמי, גם מתוך התחשבות באינטרס הציבורי שלפיו ראוי שביהמ"ש יכתוב פס"ד גם באופן יעיל המתחשב במשאבים השיפוטיים המוגבלים.

   

  הקיים והרלוונטי בתיק

   

  • ביום 24.8.2020 הוגש כתב תביעה.

  • ביום 6.12.2020 הוגש כתב הגנה.

  • ביום 20.12.2020 הוגש כתב תשובה.

  • ביום 14.3.2021 נערך דיון קדם משפט ראשון.

    • בדיון זה נקבע ע"י כב' המותב הקודם כי עדויות עדים רגילים יישמעו בעל-פה ואילו עדויות מומחים ומסווגים רלוונטיים – בכתב.

  • ביום 5.5.2021 הוגשו הראיות הבאות מטעם התובעת:

    • תצהיר עדות ראשית מיום 2.5.2021 של מר יוסי רכטר, כעמיל מכס, כמסווג בחברת קריאף בע"מ וכמטפל עבור התובעת בשחרור טובין המיובאים על-ידיה.

    • חוות דעת מומחה מיום 28.4.2021 של מר צבי כגן, שמאי רכב וציוד.

    • קובץ "תיק מוצגים".

  • ביום 30.6.2021 הוגשו הראיות הבאות מטעם הנתבעת:

    • תצהיר עדות ראשית מיום 28.6.2021 של מר יצחק טופחי, ששימש בזמנים הרלוונטיים כממונה פרויקטים-הערכה בבית המכס אילת.

    • חוות דעת מומחה מיום 27.6.2021 של מר גבי שוורץ, כמנהל תחום בכיר וממונה יחידות מקצועיות בבית המכס אילת.

  • ביום 19.7.2021 נערך דיון קדם משפט שני.

  • ביום 22.7.2021 הוגשה הודעה מטעם התובעת בדבר שינוי רלוונטי של צו תעריף המכס.

    • ביום 4.8.2021 הוגשה תשובה מטעם הנתבעת על ההודעה.

    • ביום 22.8.2021 הוגשה תגובת התובעת על התשובה.

    • ביום 1.9.2021 החליט כב' המותב הקודם כי אינו מוצא להכריע במחלוקת המסוימת שעולה מדברי הצדדים במסמכים אלו, וכי ככל שיהיה בכך צורך, ייבחן הדבר לאחר שלב שמיעת הראיות.

  • ביום 9.5.2022 ניתנה ההחלטה הנ"ל של כב' סגן נשיא המחוז על שינוי מותב מטפל בתיק. יצוין כי בטרם מתן החלטה זו קבע כב' המותב המטפל הקודם מספר דיוני הוכחות (נדחים/משתנים), אולם הם לא התקיימו בפועל.

  • ביום 24.5.2022 ביקשתי מהצדדים להגיש, לקראת דיון קדם משפט שמצאתי לערוך בפניי בטרם קביעת דיון הוכחות, מסמך תמציתי ובו להציג את המחלוקות העיקריות הקיימות בתיק ואת הראיות המבססות את עמדות הצדדים לגבי המחלוקות.

    • ביום 30.5.2022 הוגש מסמך עמדה מטעם התובעת.

    • ביום 21.6.2022 הוגש מסמך עמדה מטעם הנתבעת.

  • ביום 30.6.2022 נערך (הפעם בפניי) דיון קדם משפט שלישי.

    • הדיון נערך בהקלטה במסגרת פרויקט תיעוד דיונים, כך שקובץ שמע של הדיון קיים בתיק ומהווה את פרוטוקול הדיון. בנוסף ביום 7.7.2022 נסרק כמסמך עזר תמליל של הדיון המוקלט (להלן – "תמליל קדם המשפט").

    • בדיון זה חקרתי עפ"י סמכותי בקדם משפט, תחילה את נציג התובעת, מר אלון לילה (ראו בעמ' 15-9 לתמליל קדם המשפט), ואח"כ את מר גבי שוורץ הנ"ל (ראו בעמ' 24-15 לתמליל קדם המשפט) .

    • בהחלטה המסיימת את הדיון המלצתי לצדדים בחום לחזור להליכי גישור ביניהם.

  • ביום 22.11.2022 (ולאחר מספר חודשים של בדיקות וגישושים) הודיעו הצדדים כי הוסכם ביניהם על הליך גישור רלוונטי בפני מגשרת מוסכמת.

  • ביום 19.2.2023 הודיעה התובעת כי "הליך הגישור בין הצדדים לא צלח", ולפיכך קבעתי בפניי דיון הוכחות ביום 6.7.2023 ונתתי הוראות דיוניות לקראתו.

    • ביום 21.2.2023 הודיעה הנתבעת כי מבחינתה טרם הסתיים הליך הגישור וההליך לא מוצה.

    • ביום 2.4.2023 הודיעה התובעת כי הליך הגישור כן הסתיים מבחינתה, חרף התפתחויות רלוונטיות לאחר מתן הודעת התובעת הנ"ל מיום 19.2.2023.

    • ביום 26.4.2023 הודיעה הנתבעת כי ביום 2.4.2023 התקיימה ישיבת גישור נוספת, אולם רק בהשתתפות המגשרת והנתבעת, והנתבעת הבינה "כי הפערים בין הצדדים קוטביים ודרך הפשרה לא צלחה", ולכן בשורה התחתונה לא הוסכם דבר בין הצדדים.

  • ביום 22.6.2023 נעתרתי לבקשת התובעת מיום 20.2.2023 (בהיעדר התנגדות מטעם הנתבעת לבקשה), להחלפת חוות דעתו הנ"ל של מר צבי כגן בחוו"ד מיום 18.6.2023 של השמאי אורי נוימן.

  • ביום 6.7.2023 נערך דיון הוכחות.

    • הדיון נערך בהקלטה במסגרת פרויקט תיעוד דיונים, כך שקובץ שמע של הדיון קיים בתיק ומהווה את פרוטוקול הדיון. בנוסף ביום 6.9.2023 נסרק כמסמך עזר תמליל של הדיון המוקלט (להלן – "תמליל ההוכחות").

    • בדיון זה העידו חמישה עדים, בסדר ההעדה הבא:

      • מטעם התובעת – המומחה אורי נוימן (להלן – "עת/1") (ראו בעמ' 21-6 לתמליל ההוכחות).

      • מטעם התובעת – המצהיר יוסי רכטר (להלן – "עת/2") (ראו בעמ' 35-21 לתמליל ההוכחות).

      • מטעם התובעת – העד אלון ליליה (להלן – "עת'3") (ראו בעמ' 52-36 לתמליל ההוכחות). יצוין כי זה העד היחיד שלא מסר תצהיר עדות ראשית (בהתאם להחלטה בדיון קדם המשפט הראשון מיום 14.3.2021), ולכן נחקר בדיון, הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית.

      • מטעם הנתבעת – המצהיר יצחק טופחי (להלן – "עה/1") (ראו בעמ' 73-52 לתמליל ההוכחות).

      • מטעם הנתבעת – המומחה גבי שוורץ (להלן – "עה/2") (ראו בעמ' 97-74 לתמליל ההוכחות).

  • ביום 6.7.2023 (לאחר הדיון מאותו יום) נתתי הוראות בדבר אופן ועיתוי הגשת סיכומים בכתב.

  • סיכומים

    • ביום 18.9.2023 הוגשו סיכומים עיקריים מטעם התובעת

    • ביום 28.9.2023 הוגשו סיכומים מטעם הנתבעת

• ביום 5.10.2023 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובעת

   

  דיון והכרעה

   

  דין התביעה – להתקבל.

   

  אין חולק בין הצדדים כי ההלכה התקדימית/העקרונית המחייבת והרלוונטית לענייננו נקבעה בע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ, פ"ד נא (5) 160 (1997) (להלן – "הלכת מירון"). בעניין מירון עמדה גם כן להכרעה שאלת סיווג מכוח צו המכס הרלוונטי למועד המקרה שנדון שם, כאשר גם שם נפקות הסיווג (אחד משני פרטי מכס נטענים) הייתה פטור מלא ממכס או חיוב במכס. בית המשפט העליון דחה שם את ערעור המדינה ואשרר את קביעת בית המשפט המחוזי, שפסק לטובת הנישומה. בית המשפט העליון קבע כי שאלת הסיווג כבענייננו נעשית עפ"י שלושה שלבי פרשנות: שלב ראשון – על ביהמ"ש לקבוע ולהבהיר, כעניין שבעובדה, את טיבם ואת מהותם הפיזיים של הטובין מושא המחלוקת, עפ"י תשתית ראייתית רלוונטית שהצדדים מציגים לו ובהסתמך על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית של השופט היושב בדין; שלב שני – על ביהמ"ש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הרלוונטיים, כאשר דבר זה נעשה עפ"י פרשנות שיפוטית; ושלב שלישי – על ביהמ"ש לבצע התאמה בין הטובין, כפי שהובהרו בשלב הראשון, לבין פרט המכס המתאים להם, לאחר ההבהרה שנעשתה בשלב השני.

   

  אני מוצא להעדיף את עמדת התובעת בשאלת הסיווג על פני זו של הנתבעת, משלטעמי עמדת התובעת משכנעת  ומבוססת יותר, ולכן אני קובע כי הסיווג הנכון הוא של פרט מלגזות. להלן נימוקיי:

   

  • בהלכת מירון נקבע כי לעיתים, כאשר מהות הטובין לפי השלב הראשון ברורה, הסיווג לפי צו המכס (ההתאמה בין הטובין לבין פרט המכס) הינו מיידי ופשוט, ושוכנעתי כי זה המקרה שלנו. אמנם הצדדים השקיעו מאמץ רב וממושך בהליכים ביניהם, ואף העסיקו את ביהמ"ש בהתדיינות הממושכת ביניהם, אך בסופו של יום ולהבנתי, הדברים פשוטים וברורים, ואין צורך להכביר מילים והלשקיע משאבים רבים נוספים בכתיבה ארוכה.

  • ככלל, אני מוצא לאמץ את סיכומי התובעת, ששיכנעו אותי.

  • אין חולק כי הטובין מושא התביעה הינם כלי רכב ממונעים, המשמשים להרמה ולשינוע של משאות, והינם בעלי זרוע טלסקופית הידראולית שבקצה שלה ישנו מזלג (זוג שיניים מקבילות), שהוא החלק שבאמצעותו ועל גביו מונח המשא בזמן העמסתו ושינועו (בעמוד 9 לכתב התביעה ובנספח א' של כתב התביעה הובאו תצלומי המחשה של הטובין מהסוג המדובר). מזלג זה הוא להבנתי המאפיין הבולט, המרכזי והייחודי של מלגזה והוא גם זה שהעניק לה את שמה ("מלגז" מוגדר במילון אבן שושן גם כ"מזלג-הרמה, משטח עולה ויורד" וראו גם את עדות עת/1 בעמ' 20 לתמליל ההוכחות), והדבר מצוי לטעמי גם בידיעה השיפוטית, מאחר שלהערכתי כל ישראלי בוגר שביקר בחייו בנמלים, במחסנים, במפעלים או בבסיסי צה"ל בישראל, ודאי נתקל ברכב עבודה מיוחד זה עם המזלג הבולט והאופייני שלו. אני מקבל אפוא את עמדת התובעת, לפיה מזלג זה, על המראה והשימוש הייחודיים שלו, עונה על מבחן הייעוד השימושי העיקרי של מלגזה, מבחן שנקבע כמבחן סיווג מקובל בהלכת מירון. יצוין כי מומחה התובעת (עת/1) נתן בעדותו הסבר משכנע, לפיו למזלג המותקן במלגזות יש תפקיד ייעודי מובחן שמותאם להתחברות מיוחדת מתחת למטענים ולהרמת מטענים (ראו בעמ' 17-15 לתמליל ההוכחות), ולכן לא מדובר בסתם צורה חסרת משמעות של משטח הרמה ושינוע אלא במאפיין ייחודי ומרכזי למלגזות.

  • הנתבעת אישרה בפה מלא כי הטובין מושא התביעה "יובאו כאשר בקצה הזרוע הטלסקופית מותקן 'מזלג'" (סעיף 47 לכתב ההגנה), ולכן טענותיה וטענות העדים מטעמה,  על יכולת רכבי העבודה שבנדון להרכיב בקצה הזרוע שלהם גם מיכשור חלופי שאינו בצורת מזלג ועל השפעת יכולת זו על שאלת הסיווג, אינן רלוונטיות ואינן מסייעות לנתבעת. למעשה, במכתב מיום 21.6.2020 של עד ההגנה המרכזי (עה/2) שצורף לראיות הנתבעת נאמר במפורש כך: "כאשר באים לסווג טובין בוחנים את מצבם בהתאם ליום היבוא וככל הידוע לנו הכלים אכן יובאו עם מזלג". דברים דומים כתבה הנתבעת גם בסעיף 87 לכתב ההגנה. לכן, יש טעם רב לפגם ביומרת הנתבעת ועדיה לטעון אחרת בהמשך הדרך, רק בשל רצונם לנסות להגן על עמדתם בשאלת הסיווג.

  • אני מקבל את טענת התובעת, כי עצם העובדה שכלי העבודה שלנו הם מתקדמים ומשוכללים יותר טכנולוגית מאשר המלגזות הפשוטות, הבסיסיות המוכרות מן העבר (מלגזות קטנות ופשוטות עם תורן אנכי שמשמשות בעיקר לשינוע משאות ומשטחים קטנים ממקומות נמוכים), אינה מוציאה אותם מגדר מלגזות, מאחר שהמהות היא הקובעת, והיא נותרה כבעבר.

  • הנתבעת הציגה בכתב ההגנה עמדה עקרונית, שהוצגה מטעמה גם במסגרת ההליכים והמגעים שקדמו להגשת התביעה,  לפיה הטובין שלנו אינם מלגזות, מאחר שלא מתקיימת ולא יכולה להתקיים בהם תנועה אנכית בלבד דווקא של המטען המשונע על גבי תורן אנכי קבוע במקומו ובאורכו. לא שוכנעתי כי עניין זה של היעדר יכולת תנועה אנכית בלבד דווקא הוא מרכזי לעניין הסיווג, מה גם שהוכח כי גם תורן אנכי במלגזות ישנות הינו בעל אפשרות לתנועה אופקית בזווית מסוימת (על מנת לאפשר את יציבות המשא המשונע על גבי המזלג) ומה גם שהוכח (ראו למשל חווה"ד של עת/1) שמנגנון התורן האנכי נועד לאפשר את בטיחות השינוע במגבלות הטענולוגיות שהיו בדור הישן של המלגזות, אך מנגנון זה, כאמצעי לשמירה על אותה בטיחות, נתייתר ולכן נזנח בדור החדש של המלגזות, שהינן בעלות זרוע טלסקופית-הידראולית שמאפשרת בטיחות השינוע, ללא צורך בתנועה אנכית בלבד דווקא. גודל זווית ההרמה והשינוע אינו העניין המרכזי להבנתי, כאשר לזרוע הטלסקופית המודרנית, שאינה אנכית (בזווית של 90 מעלות), יש יתרונות תפקודיים רבים על פני התורן האנכי והמוגבל במלגזות העבר הבסיסיות, כגון שינוי גודל/אורך הזרוע (מכוח הטלסקופיות) והנפה והגעה לגבהים משתנים, ולא סביר לטעמי שרק בשל קיומם של יתרונות ושכלולים אלו נדרש לשנות את המהות הבסיסית של הטובין כמלגזות. עמדתה זו של הנתבעת גם אינה מתיישבת עם הגדרת הביטוי "מלגזה" בתקנות התעבורה, כמפורט להלן, הגדרה שרואה גם בכלי עבודה בעל זרוע שליפה (טלסקופית) כמלגזה.

  • הטובין שלנו הוגדרו ע"י משרד התחבורה כמלגזות לצורך רישוי שלהם, וקיים טעם לפגם שזרועות שונות של המדינה מגדירות אותם טובין בהגדרה שונה ובלתי עקבית/אחידה. בהקשר זה יצוין כי בתקנה 1 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 מוגדרת "מלגזגה" כך: "מכונה ניידת בעלת תורן או זרוע שליפה, שלהם מחובר מזלג או התקן אחר המיועדים להרמה ולשינוע של משאות, אשר צוינה ברישיונה כמלגזה".

  • מאחר שבצו המכס קיים סיווג קונקרטי, ספציפי ומיוחד למלגזות, אני סבור שראוי שהסיווג שלנו ייעשה לפיו ולא לפי סעיף סל כללי ובלתי מסוים של רכבי עבודה אחרים בעלי יכול  הרמה ושינוע. ייחודיותן הנ"ל של מלגזות ראוי שתעמוד ביסוד ההבחנה בינן לבין רכבי עבודה אחרים, ודאי כאשר קיים פרט סיווג אחד המתאים למלגזות דווקא.

• עדי ההגנה היו להוטים מאוד, להוטים מדי, להגן על החלטת הנתבעת בעניין הסיווג, ולהיטות יתר זו סיבכה אותם בעדויות, שבחלקן היו בלתי מהימנות, ואני קובע את הדברים בצער. כך, למשל, עה/2 הרשה לעצמו בעדותו (הן בסעיף 35 לתצהירו והן בחקירתו בדיון ההוכחות) להתנער באופן מגמתי, בעייתי, תמוה ומביך מעמדה מוצהרת קודמת ועקבית של הנתבעת (במכתב עה/1 מיום 15.7.2020, בסעיף 54 לכתב ההגנה ובתצהיר שמסרה בתשובה לשאלון) באשר לכך שקיום המזלג הוא אחת מהדרישות העקרוניות/ההכרחיות בסיווג המחייב של מלגזה ככזו (ביודעו היטב שנושא המזלג נוגע בליבת המחלוקת בתיק). וכשעומת עם כך עה/2 בחקירתו הוא מסר הסברים בלתי משכנעים. ודוגמה נוספת קשורה בעה/1, שהשיב בנחרצות כי הוא לא הסתייע בהע/2 בכל הנוגע למכתב מיום 15.7.2020 ששלח עה/1 לסוכנות התובעת (צורף לתצהירו), אלא שעה/2 תיקן למעשה אח"כ בעדותו שלו את העדות הזו של עה/1 ואמר כי עה/1 התבלבל בדבריו, מאחר שעה/2 כן סייע והיה שותף בגיבוש התכנים שבוטאו באותו מכתב, גם אם לא קונקרטית לגבי אותו מכתב מסוים דווקא, כי אם למכתבים דומים שנשלחו ע"י הנתבעת לנישומים אחרים בעניין דומה. אציין ואבהיר, כי איני רואה פסול בכך שנציגי רשות שלטונית מאמינים מאוד בצדקת עמדתם  ועומדים מאחוריה בהתמדה ובאופן נחרץ ולכן ומנסים להגן עליה בבית המשפט, אך לטעמי הכרחי וראוי שניסיון כזה לא יכלול עמעום, טשטוש ועיוות של עובדות, במטרה לייפות את הדברים על מנת לנצח במשפט. המטרה אינה יכולה לקדש את כל האמצעים להשגתה.

   

  לסיכום

   

  התביעה מתקבלת, כאמור להלן:

   

  1. מוצהר בזאת כי הסיווג הנכון של הטובין הוא לפי פרט מלגזות (הפטור ממס).

  2. מבוטלת דרישת תשלום המס או הודעת החיוב (הגירעון) מיום 29.6.2020 ע"ס 507,319 ₪ שהוציאה הנתבעת לתובעת.

  3. הנתבעת תשיב לתובעת את הערבות הבנקאית הרלוונטית, שהתובעת הפקידה בידי הנתבעת חלף תשלום לפי הודעת החיוב הנ"ל.

  4. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪ (גם בגין אגרה ומומחים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

  5. הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. התובעת דרשה בסיכומיה שכר בסך 115,799 ₪, וצירפה קבלות, אך שכר זה נראה לי מופרז ובלתי מוצדק בנסיבות, וגם לא גובה בהסכם שכר טרחה כדי לבסס את הדרישה הנורמטיבית.

      

     המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

      

     ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ד, 30 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.