קדיס ואח' נ' קורט

הקדמה

1. ביום 02.10.17 נחתם הסכם מכר בין התובעים לבין הנתבעת לרכישת דירת הנתבעת המצויה ברחוב הראשונים 3/25 בבת ים, כנגד סך של 2.4 מיליון ₪. מדובר בדירה בת 5 חדרים, המצויה בקומה השביעית מתוך בניין בן תשע קומות, בשטח של כ- 122 מ"ר לה צמודה מרפסת בשטח של כ- 50 מ"ר .

    

2. על פי סעיף 16 (א) של הסכם המכר, הצדדים העמידו את הפיצוי המוסכם ביניהם למקרה של הפרה יסודית ע"ס 240,000 ₪, היינו בשיעור של 10 אחוזים מתמורת המכר.

    

3. ביסוד תובענה זו, טענת התובעים כי הנתבעת הפרה באופן יסודי את הסכם המכר עימם, בכך שעובר לכריתתו והחתימה עליו, היא הסתירה מהם ליקויי רטיבות ונזילות חמורים בהיקף נרחב שהתגלו רק עם קבלת החזקה בידם בדירה ולאחר שהנתבעת פינתה אותה מכל מטלטליה שהסתירו את סימני העובש והרטיבות בקירות שהתגלו בה מאוחר יותר, וזאת בניגוד להצהרתה בהסכם המכר כי למיטב ידיעתה אין כל פגם נסתר הידוע לה בדירה.

    

4. בתור שכך עתרו התובעים במסגרת תובענה זו לפצות אותם בסכום הפיצוי המוסכם ולחילופין בעלות התיקונים והנזקים שנגרמו להם בסך כולל של 169,136 ₪.

    

   טענות הצדדים

   התובעים

5. אליבא התובעים, הם חתמו על הסכם המכר לאחר שביקרו בדירה וזאת למרות שלא התאפשר להם לבדוק את הדירה בשל היותה עמוסה מאוד ברהיטים, בקבוקים ומיטלטלין למיניהם, עד כדי כך שלא היה ניתן לפתוח את דלת מרפסת חדר הילדים ולא ניתן היה להיכנס לממ"ד.

    

6. עוד טענו התובעים, כי לאחר החתימה על הסכם המכר ולקראת מסירת הדירה, הנתבעת לא אפשרה להם להיכנס לדירה עם הנגר שלהם לצורך קבלת הצעה עבור התקנת מטבח חדש, בטענה שהיא עסוקה ושממילא הם עתידים לקבל את החזקה בדירה בקרוב, וזאת אף שבשלב זה לא עלה בדעתם שהביקור בדירה נמנע מהם בחוסר תום לב הנתבעת משום שהיא כבר החלה לפנות את הדירה ממטלטליה, בעת שכבר כל הליקויים בקירות הדירה החלו להתגלות, דבר שהנתבעת ביקשה למנוע על מנת שעסקת המכר תצא אל הפועל ולא תבוטל.

    

    

7. עוד נטען כי לאחר שהתובעים שילמו לנתבעת את מלוא התמורה המוסכמת, נמסרה החזקה בדירה לידיהם ביום 25.12.17 כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ או אז הם גילו כי קיימים בה סימני רטיבות רבים המלווים בהתקלפות ו/או התנפחות שכבות טיח ו/או צבע ועובש בקירות הדירה.

    

8. משכך התגלה, פנו התובעים בטרוניה לשרון- בתה של הנתבעת, שהתגוררה עימה בדירה ושטיפלה בשם אמה במכירתה, והודיעו לה על הליקויים שהתגלו בקירות ורצפת הדירה, אך זו הכחישה אותם באופן גורף ובכך פתרה את אמה מכל אחריות לאשר התגלה במאוחר בה.

    

9. בצר להם ומשכך קרה, פנו התובעים אל קבלן שיפוצים מטעמם, מר פואד סעאדה. זה שבר תחילה מרצפה אחת של רצפת הדירה לשם בדיקת הרטיבות ברצפה ואז התגלה שכל החול מתחת לריצוף רטוב מאוד. זה הסביר להם שאין טעם להתחיל בתיקון הליקויים טרם שמקור הרטיבות והנזילות יתגלה, אחרת ליקויי הרטיבות יחזרו על עצמם.

    

10. משכך קררה, בסמוך למסירת החזקה בדירה פנו התובעים למומחה לאיתור נזילות המהנדס טנסקי קונסטנטין מטעם חברת הדס, ביקורת מבנים בע"מ, אשר ערך בדיקה נרחבת בדירה באמצעות מצלמת אינפרא – אדום שמיועדת לגילוי רטיבויות ומקורן. המומחה זה קבע בחוות דעתו מיום 31.01.18 כי ברחבי הדירה באזור הסלון, המטבח, הפרוזדור וחדר שינה נמדדו רטיבויות בעלות מד לחות מהגבוהות מאד ועד מקסימאליות . ליקוי זה, כך נכתב, מעיד על לחות גבוהה מהמותר, הכלואה בתוך התשתית הריצוף בניגוד לתקן הישראלי המותר.

     

11. כן קבע המומחה כי בנסיבות אלו, יש לשקול החלפת הריצוף ו/או יבוש התשתית הלחה. עוד קבע המומחה ביחס לשאר המוקדים בדירה כי בחדר הרחצה ישנם סימני רטיבות בתקרה המלווים בהתקלפות והתנפחות שכבת הטיח והצבע ועלה חשד כי הדבר נבע מנזילה פעילה בצנרת ביוב של דירת השכן מעל.

     

12. משנמצא בהמשך כי הליקוי מצוי דווקא במרפסת דירת השכן המתגורר מעל שכן זה, בקומה התשיעית של הבניין, משהריצוף והאיטום במרפסת זו נמצא פגום , ומשזה סירב לבצע תיקון בדירתו, נאלצו התובעים להגיש כנגד שכן זה תביעה בפני המפקחת על המקרקעין לתיקון הליקויים אלא שאז במסגרת אותה תביעה התגלה כי מקור הליקוי במרזב הבניין העובר דרך הדירה אשר נמצא סתום ומחורר מברגים שנקדחו בו.

     

13. עוד מצא המומחה סימני רטיבות בתקרת הדירה שבה עוברת צנרת הבניין, בעקבות ליקוי ברצפת המרפסת , דבר שחייב איטום רצפת בטון המרפסת באמצעות חומר מתאים ואיטום בין חיבור הרצפה לקיר הניצב לה.

14. נטען עוד כי לאחר קבלת חוות הדעת, שבו התובעים ופנו לבתה של הנתבעת הגב' שרון ובהמשך לאחות נוספת , פרטו בפניהן את ממצאיהם כאשר הם מצוידים בחוות דעת מומחה מטעמם, אולם הללו התבצרו בעמדתן והכחישו את ידיעתה המוקדמת של אמן על ליקויים אלה.

     

15. הואיל וכך, כך נטען, פנו התובעים לעורך דינם. זה שיגר לנתבעת מספר מכתבי התראה, עד אשר זו השיבה למכתב נוסף שנשלח אליה ממנו עולה שהנתבעת ממשיכה להתבצר בעמדתה ולהצדיק את התנהגותה מבלי לטרוח אפילו לבקר בדירה ולבחון מקרוב את טענותיהם של התובעים והמומחה מטעמם.

     

16. בנוסף, טענות התובעים כי על מנת שהם יוכלו להתגורר בדירה, הם נאלצו לבצע עבודות תיקון בדירה בעלות כוללת של 81,706 ₪ וזאת לצורך תיקון הליקויים בהתאם להמלצות המומחה מטעמם. לשם כך הם שכרו את הקבלן מטעמם שביצע בדירה עבודות רבות שכללו פירוק ופינוי של כל הריצוף בדירה והחלפתו בחדש; מילוי סומסום ותיקוני שפכטל וצבע עד גובה כמטר מהרצפה (גובה סימני הרטיבות מהרצפה) בעלות של 70,200 ₪ כולל מע"מ. כן הם ביצעו עבודות לתיקון ליקוי במרפסת שירות ובחדר ילדים על ידי פירוק הריצוף, איטום וריצוף מחדש והחלפת מרזב בעלות של 3,000 ₪ כולל מע"מ; וכן החלפת דלתות הדירה שהרטיבות שמתחת לריצוף פגעה בהן בעלות של 8,506 ₪ כולל מע"מ. לשיטת התובעים הם גם זכאים במסגרת תביעה זו לפיצוי בגין עלות דיור חלופי ואי נוחות בתקופת ביצוע התיקונים בעלות של 57,500 ₪ ; השבת שכ"ט המומחה מטעמם בסך 1,521 ₪; השבת שכר הטרחה שהם שילמו עד כה לבא כוחם בסך 1,750 ₪ ; החזר אגרת פתיחת הליך בפני המפקח על המקרקעין וכן פיצוי בסך 20,000 ₪ עבור עוגמת הנפש שנגרמה להם בעקבות התנהלות זו של הנתבעת.

     

17. במישור המשפטי נטען כי הנתבעת הפרה את הסכם המכר ברגל גסה בעת שהיא מסרה לתובעים דירת מגורים עם נזילות וליקויי רטיבות במוקדים רבים ונרחבים בה, וזאת בניגוד להצהרתה בדבר אי ידיעתה על פגם נסתר בדירה בעת שלנוכח העובדה שהיא החזיקה בה 14 שנים תמימות חזקה עליה שידעה או לפחות היה עליה לדעת על ליקויים אלה. כן נטען כי הנתבעת בחרה במודע ובאופן מפגיע להצהיר על הצהרות שקריות בהסכם המכר ובכך לטמון מלכודת לתובעים שהאמינו להצהרותיה וכי אילו הם ידעו על מצבה העובדתי של הדירה הם לא היו מתקשרים בהסכם זה עימה , בוודאי לא במחיר שנדרש , שהרי בסופו של יום הם התכוונו לשרד את תנאי מגוריהם ובשום פנים ואופן לא לרכוש דירה פגומה שדורשת טיפול רב ועקבי שעלותו גבוהה וסוחטת מהם מאמצים ואנרגיות רבות בעת שעודם סובלים מליקויים נוספים המצויים בה ללא ידיעה על קיצם.

     

18. בהסתמך על הסכם המכר , טענו התובעים כי הנתבעת התחייבה שאין מניעה להעביר את הזכויות בדירה לתובעים לפי הסכם זה כפי שהם ראו אותה ללא ליקויים ו/או רטיבויות ו/או נזילות וללא פגם נסתר . כן התחייבה הנתבעת למסור לתובעים את החזקה בדירה AS IS , היינו כפי מצבה שהם ראו אותה ולא כפי שהתגלה להם לאחר מכן ועל כן אף שאין התנהגות הנתבעת מתוארת בלשון הסכם המכר כהפרה יסודית גרידא במסגרת רשימת ההפרות שהצדדים מנו בו, אין מדובר ברשימה סגורה וניתן להוסיף עליה.

     

19. עוד נטען כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 11 לחוק המכר היות שהיא מסרה לתובעים נכס שאינו מתאים למוסכם ועל כן מדובר באי התאמה הבאה בגדר סעיף 16 לחוק זה, הנובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמר החוזה והוא לא גילה אותן לקונה , באופן שמתיר לתובעים להסתמך עליה בתור הפרה ברת פיצוי מכוח הסכם המכר.

     

     

20. כן נטען כי העובדה שהנזילות ו/או הרטיבויות שהתגלו בעת מסירת החזקה בדירה לא צוינו ולו ברמז בהסכם המכר מדברת בעד עצמה ומוכיחה שאלו הוסתרו מהתובעים במכוון שאם לא כן לא הייתה סיבה שלא לציין אותן בהסכם המכר.

     

21. על כן לשיטת התובעים הם זכאים לכדי סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר בסך 240,000 ₪, ולחילופין לכדי נזקיהם המוכחים בסך כולל של 169,136 ₪ כמפורט מעלה.

     

    הנתבעת

22. אליבא הנתבעת, הינה אישה בת 77 שנים אשר ביקשה למכור באופן תמים את דירתה לתובעים אך היא לא שיערה כי מדובר בקונים מתוחכמים , מוקפים באנשי מקצוע שתכננו מהיום שבו רכש את הדירה, לתבוע אותה בכדי לממן את עלות השיפוצים בדירה אותה רכשו ממנה.

     

23. עוד נטען כי אין טענות התובעים בגדר הפרת הסכם המכר הן. התובעים ידעו על מצבה של הדירה כפי שהוא בעת שהנתבעת הראתה אותה להם עשרות פעמים וגם לבני משפחתם ואנשי מקצוע מטעמם, לרבות שמאים וקבלנים ואף למעצבת פנים שהוצגה כאחותו של התובע 1 לשם ביצוע מדידות ושינויים אדריכליים שהם תכננו לבצע בדירה.

     

24. נטען כי התובעים בדקו את הדירה באופן דקדקני והנתבעת לא הסתירה מהם דבר לעניין מצבה והתובע 1 אף ביקש וקיבל את המטבח היוקרתי בדירה בשלמותו שכלל תנור וגז. על כן ובהתאם לא היו פגמים בדירה שהתובעים לא היו מודעים להם לפני רכישתה.

     

25. בנוסף, טענה הנתבעת, כי בטרם חתמו הצדדים על הסכם המכר, הסבה הנתבעת את תשומת לב התובעים והמתווך מטעמם כי קיימת רטיבות בחדר אמבטיה של הדירה שמקורה בדירת השכן מעל והיא אף מסרה להם את פרטיו ליצירת קשר עימו ועל כן הוסיפה הנתבעת וטענה כי היא לא ידעה ולא יכלה לדעת על מוקדי הרטיבות הנוספים שהציגו התובעים בתביעתם.

     

26. בעניין הנזק נטען בין היתר כי התובעים לא פעלו להקטנת הנזק בכך שהם לא פנו לקבל הצעות מחיר נוספות והסתפקו רק בקבלן מטעמם; הם לא טרחו לייבש את החול ברצפת הדירה , פעולה שעלותה נמוכה משמעותית מהשיפוץ אותו עשו וכי למעשה הם בחרו לקחת את ההמלצות הלא חד משמעיות בחוות הדעת של המומחה מטעמם לקצה ולבצע החלפת ריצוף מלאה בדירה, תחת לבחור בחלופות זולות יותר.

     

27. כן נטען כי הפנייה הרשמית לנתבעת מצד התובעים נעשתה לאחר שבוצע השיפוץ על ידם, בשלב שבו לא התאפשר בידיה לבדוק את נכונות הדברים ועתה משהם הציבו לנתבעת עובדה מוגמרת, מבקשים הם להשית את עלותה עליה.

     

28. לעניין הפיצוי עבור דיור חלוף נטען כי התובעים סיימו את השיפוץ של הדירה בסוף חודש אפריל 2018 אך אין הם מבארים מדוע לא התגוררו מאז בדירה.

     

     

29. במישור המשפטי נטען כי התובעים הם אלו שפועלים בחוסר תום לב, הם קיבלו לידיהם את אותו נכס שהם ראו As is מבלי שהנתבעת שינתה בו דבר, וכי הלכה למעשה אין הם זכאים להסתמך על אי התאמת הממכר בעת הם ידעו עליו בעת כריתת החוזה וכי הם לוו בתהליך רכישת הדירה בידי עורך דין. הלכה למעשה, כך נטען, כי הליקויים נאמרו לתובעים עובר להליך רכישת הדירה אף בנוכחות עדים כך שלא עומדת לתובעים היום עילה שבדין לדרוש מהנתבעת את עלותם בעת שהם היו מודעים להם או את הפיצוי המוסכם משהנתבעת לא הפרה את הסכם המכר עימם.

    דיון ומסקנות

    המסגרת הנורמטיבית – הגילוי המוקדם על פגם בממכר

30. חובת הגילוי המוקדם על פגם בממכר מוטלת על המוכר מכוחו של עקרון תום הלב החל גם בעת ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה מחייב. כך ובהתאם קובע סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 כי-

    "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".

31. לפי לשון סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") המוכר ייחשב כמי שלא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם הוא מסר לקונה נכס שאינו תואם את אשר הוסכם עליו:

    "המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

    (1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;

    (2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;

    (3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;

    (4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;

    (5)נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים."

     

32. סעיף 16 לחוק המכר שכותרתו "העלמת אי-התאמה" מאפשר לקונה להסתמך על ידיעתו של המוכר בשלב גמירת החוזה כהוכחה לאי ההתאמה, היינו הוא משריין מפני התנאה את זכותו של קונה להסתמך על אי-התאמה:

     

    "היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה."

     

33. עוד קודם לכן קובע סעיף 15 לחוק המכר שהוראתו באי-התאמה נסתרת, כדלקמן:

     

    "לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה..."

     

34. היקפה של חובת הגילוי המוטלת על הצדדים ובפרט על המוכר בעסקת מכר במקרקעין נדונה רבות בפסיקה. כך למשל ביחס למוכר נקבע כי על המוכר חלה חובה מוגברת לגילוי אי התאמה בנכס לקונה, בין אם בפועל הוא ידע עליה ובין אם הוא היה צריך לדעת עליה כבעל נכס סביר ועל כן לא נדרשת ידיעה ממשית מצִדו על אודות אי-ההתאמה, וכי די בהוכחת יסוד נפשי של רשלנות על מנת לחייבו באחריות מלאה כלפי הקונה:

     

    "... ההוראה אינה דורשת ידיעה ממשית ואף לא ידיעה קונסטרוקטיבית, שאינה אלא תחליף לידיעה ממשית... כל מה שנדרש הוא שאי-ההתאמה נובעת מעובדות שעל המוכר היה לדעת עליהן. לפנינו יסוד של התרשלות, כלומר הכוונה היא לעובדה שאדם סביר היה יודע אותה באותן הנסיבות" (ראו רע"א 7642/97 שטרית נ' נוסבאום, פ"ד נג(3) 516, 526 (1999), בפסקה 22 לפסק דינו של השופט י' אנגלרד). כן נקבע כי אין נפקא מינה אם סבר המוכר כי מדובר באי-התאמה שולית או בלתי חשובה שכן גם אז עליו לגלותה לקונה (ראו זמיר לעיל, 334). ( (ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (11.02.14)) .

35. מנגד בעניינו של קונה נקבע, כי רק ככל שהקונה ידע על אי ההתאמה באופן פוזיטיבי ומוחלט, ימצא הקונה כמי שסעיף 16 לחוק המכר אינו בא להגן עליו:

    "רק ידיעה ממשית של הקונה על אודות אי-ההתאמה תספיק כדי להחריג את תחולתו של סעיף 16 לחוק המכר; רשלנות, ואפילו רשלנות חמורה, מצִדו, אין בה די כדי להציל את המוכר: "רמאי אינו יכול להינצל מתוצאות רמאותו, מפני שהצד שכנגד היה יכול לגלות את האמת (ולא גילה אותה בפועל). רק אם הצד שכנגד ידע את העובדות הנכונות ידיעה של ממש, כי אז יש לזכות את הצד שלא הזכיר אותן עובדות במשא-ומתן" (ראו ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) 231, 241, פסק דינו של מ"מ הנשיא השופט מ' לנדוי (ההדגשה הוספה – נ' ס')" (עניין עיני לעיל, פסקה 11).

36. אך טבעי לפיכך כי בהעדרה של התרשלות שניתן להטיל על הקונה, גם לא ניתן להטיל עליו "אשם התורם" וזאת כיוון שסעיף 16 לחוק המכר הינו סעיף קוגנטי:

    "...החלת דוקטרינת ה'אשם התורם' ביישומו של סעיף 16 לחוק המכר עשויה להתפרש כקריאה לתוך החוק של דבר שאין בו. קרי, החלתו של עיקרון 'יזהר הקונה' בסטייה מן התפיסה המקובלת במשפט הישראלי ביחס לחוק המכר: "חוק המכר שולל לחלוטין את ההשקפה של 'יזהר הקונה', ומתיר לקונה להסתמך באופן בלעדי על תיאור הממכר בפי המוכר, ועל החיובים המוסכמים בחוזה. הדין לא יהיה שונה, לפי חוק המכר, גם אם היתה לקונה הזדמנות סבירה לבדוק את הממכר והוא לא ניצל אותה, או שניצל אותה אך עקב רשלנותו לא גילה את הפגם בממכר" (עניין עיני לעיל פסקה 3) .

     

    מן הכלל אל הפרט

37. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, והתרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מהעדים מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הסתירה במעשה מפני התובעים את הליקויים שהתגלו בדירה על ידם מיד לאחר שהם קיבלו את החזקה בה לידם. בכך מתקיים בענייננו רכיב אי ההתאמה הקבוע בסעיף 16 לחוק המכר, הנובע מעובדות שהנתבעת ידעה עליהן בעת כריתת הסכם המכר.

     

38. כן התרשמתי כי לא מדובר בפגם נסתר שלא היה ידוע לנתבעת עובר לחתימה על הסכם המכר כי אם בפגם גלוי, וכי עליה היה לגלות פגם זה מיוזמתה לתובעים, וזאת כיוון שמדובר בסימני רטיבות והעובש בקירות הדירה שנגלו לעין רק מרגע שזו פונתה והפכה ריקה מתוכנה ולאחר שליקויי רטיבות אלה הוסתרו על ידי הנתבעת מאחורי רהיטי הדירה וחפציה, באופן שלא איפשר להם להבחין בהם בעצמם אך היא בעצמה ידעה עליהם בפועל.

     

39. בהתאם, גם לא השתכנעתי מטענת הנתבעת כי התובעים נתנו את הסכמתם לרכוש את הדירה במצבה זה והם ביקשו בעורמה להטיל עליה את עלות תיקונם ו/או את עלות השיפוץ היסודי שהם תכננו לעשות קודם לכן בדירה.

     

40. לדידי במקרה זה גם יש בסיס למסקנה כי אילו ידעו התובעים על ליקויים אלה מבעוד מועד, הם לא היו מתקשרים בהסכם המכר עם הנתבעת או לפחות היו בעמדה שאפשרה להם להפחית מתמורת המכר באופן שהיה מביא בחשבון את מצבה בפועל של הדירה. בכך למעשה הוכח אותו יסוד של הפרה יסודית שעל משמעותו בפועל אעמוד בהמשך. אסביר את נימוקי אלה על רקע הדברים הבאים:

     

     

41. בהתאם לעדויות הנתבעת, הנתבעת (באמצעות בתה הגב' שרונה קורט שהתגוררה עימה בדירה), הראתה לתובעים בעת ביקורם בדירה את הנזילה הגלויה בתקרת מקלחת הדירה. הדבר עולה מסעיפים 14 -16 לתצהיר עדות הבת שרונה וגם מחקירתו של המתווך מר מור לוי שהעיד כי היה זה המידע היחידי שדווח לו על ידי הנתבעת לגבי ליקוי שמצוי בדירה:

     

    "לא ראיתי משהו יוצא מגדר הרגיל, הזכירו לי שהיה באמת במקלחת משהו ונזכרתי שכנראה כן היה משהו במקלחת שהלקוחות דיברו איתי עליה אבל אני לא זוכר סודר לא סודר, טופל לא טופל, נאמר לא נאמר אני לא זוכר. (עמ' 8 שורות 5-7 לפר' דיון ההוכחות).

     

42. לעמדת הנתבעת כאמור, הדירה נמכר As is היינו על ליקוייה אלא שנדמה שאין חולק בין הצדדים כי הדירה סבלה הרבה יותר מכתם או נזילה בתקרת חדר האמבטיה עליו הוצהר לעמדת הנתבעת לתובעים, וזאת כעולה בין היתר מחוות דעת מומחה התובעים המהנדס קונסטנטין טנסקי שבדק את הדירה ימים בודדים לאחר מסירת החזקה בה לתובעים, ואשר גובתה בתמונות אותנטיות של חדרי הדירה והסלון על קירותיהם המצביעות על סימני רטיבות רבים ועובש גלוי ונראה לעין בקירות הדירה בגובה של עד כמטר מהרצפה ( מופע תמונות מעמ' 5 לחוו"ד ואילך) ואשר קשה עד מאד להבחין בהם אלא בעת שהדירה ריקה.

     

43. הנתבעת התגוררה בדירה משך תקופה ארוכה של שנים, שבמהלכן לא סביר עד לא הגיוני לקבוע שהיא לא ידעה על ליקויים אלה כלל, וזאת היות שבין היתר מדובר בליקויים שהינם תוצר נזילות בצנרת הדירה, כפי שמומחה התובעים קבע בחוות דעתו וחקירתו בעניין זה שלא נסתרה, ואלו היו גלויים לעין בחלק לא מבוטל של קירות הדירה. על כן , גם אין לקבל את הסברה כי מדובר בפגם נסתר באשר קירות הדירה מוכחים את אותם ליקויים תוצר בעיית צנרת שחבקה את הדירה.

44. מתמונות הדירה בעת שיווקה על ידי המתווך מר מור לוי, כפי שהנתבעת צירפה לראיותיה, ומחוות הדעת שהוכנה לצורכי המשכנתא שנטלו התובעים לרכישת הדירה של השמאי אייל טיליוף שביקר בדירה ביום 30.10.17, ניתן לראות בבירור כי סלון הדירה שבו הופיעו מירב סימני הרטיבות בקירות הדירה, עמוס עד מאד בריהוט שהיה צמוד לקירות הדירה ואשר הסתיר בכך את סימני הרטיבות והעובש שבקירות אלה. מהתמונות בצבע שהתובעים צירפו לראיותיהם של אזור סלון הדירה, לאחר פינויה של הדירה, ניתן לראות באופן נהיר וברור את אותם סימני רטיבות פעילה ברצפה ובקירות הדירה, וכן את סימני העובש בקירות אשר קודם לכן הוסתרו על ידי אותו ריהוט. סימנים אלה אינם ספורדיים אלא מרובים.

     

45. מכאן שחזקה כי הדירה לא רק סבלה מכתם או נזילה בתקרת חדר האמבטיה, כי אם גם מתופעה של צנרת לקויה ובעיות איטום שהיו בחזקת ידיעת הנתבעת שהתגוררה בדירה. במקרה שכזה על הנתבעת היה לגלות פגם זה לתובעים ולוודא את ידיעתם אותו בפועל ואת גמירות דעתם להתקשר עימה בחוזה מתוך מודעות מוחלטת לליקויים אלה.

     

     

46. הנתבעת לא פעלה כמצווה עליה במקרה זה. כך הוכח שאין בהסכם המכר שבין הצדדים כל התייחסות לאותם ליקויים וזאת אף שהעד עוה"ד טולדנו מטעם הנתבעת, טען כי מצב הליקויים היה ידוע לתובעים עוד קודם החתימה על הסכם המכר:

    " היו שם מוקדי רטיבויות ואני יודע שהיו שם מוקדי רטיבויות ונאמרו מוקדי רטיביות וגם אני יודע שהסוכן של אנגלו סקסון אם אני לא טועה.

    כב' הש' סומך: אבל אתה מדבר על נקודה אחת או על כל הבית?

    העד מר קדיס: לא, על כמה נקודות בבית.

    כב' הש' סומך: גם בסלון דיברו?

    העד מר קדיס: לא זוכר בדיוק במדויק, אני יודע שהיו מוקדי רטיבויות ודיברו על מוקדים.

    כב' הש' סומך: אתה אומר שהם ידעו עליהם והם קיבלו הודעה גם.

    העד מר קדיס: כן, כולם על זה." (שם' בעמ' 91 שורות 24-32 לפר' הדיון) (יצוין כי המינוח: "העד קדיס" הינו טעות הקלדה מוקלטת . מדובר בעד טולדנו).

47. עד זה גם העיד כי הנתבעת באמצעות בנותיה, הייתה מודעת באופן מוחלט לליקויי הרטיבות במספר מוקדים בדירה:

    "ברור, המוכרות אמרו לי ובחתימה גם דיברנו על נושא שיש בעיות של רטיבות בדירה.

    עו"ד אלטוחי: בעיות של רטיבות בכמה מוקדים או רק באחד?

    העד עו"ד טולדנו: בכמה מוקדים.

    עו"ד אלטוחי: כמה מוקדים.

    העד עו"ד טולדנו: כן."( עמ' 95 שורות 3-8).

     

48. העד טולדנו גם העיד כי הידיעה המיוחסת לתובעים הינה בכלל מכלי שני - מתוך מה שנאמר לו על ידי בנותיה של הנתבעת ולא מתוך ידיעתו שלו בדבר ידיעת התובעים בפועל, לרבות במועד הקריטי של החתימה על הסכם המכר:

     

    "לא, אני יודע שדיברו על מוקדי רטיבות.

    כב' הש' סומך: זה לא עלה בחוזה?

    העד עו"ד טולדנו: לא זה לא עלה בחוזה.

    כב' הש' סומך: לא עלה.

    העד עו"ד טולדנו: לא בחתימה לא, דיברנו זה מה שאני הסברתי שדיברו איתי לפני כן ואמרו לי שיש מוקדי רטיבות ושהודיעו זה גם לקונה ואני מייקל פחורי ידע את זה.

    כב' הש' סומך: כן אבל זה מכלי שני,

    העד עו"ד טולדנו: זה המקרה.

    כב' הש' סומך: זה מכלי שני אבל בחוזה אתה לא יודע בפועל אם הם ידעו, אתה לא יודע להגיד?

    העד עו"ד טולדנו: לא, אני יודע שלפני זה הם ידעו והודיעו זה מה שאני יודע.

    כב' הש' סומך: אבל איך אתה יודע שהם ידעו? נאמר לך שהם יודעים.

    העד עו"ד טולדנו: כן ברור, תשמע אני לא עם כל הכבוד אני מסתמך מה שהלקוח אומר לי."(ההדגשות שלי-ע.ס), עמ' 98 שורות 4-18 לפר' הדיון).

     

49. עדות זו של העד טולדנו עומדת בסתירה מוחלטת לטענת הנתבעת בכתב ההגנה (סעיף 18) ולעדות בנותיה, שהעידו בתצהירן כי רק הנזילה בתקרת חדר האמבטיה מהשכן הייתה ידועה לנתבעת, והיא זו שגולתה לתובעים עובר לחתימה על הסכם המכר . על כך חזרה הבת שרונה בחקירת הנגדית:

     

    " אנחנו גרנו בדירה הכל היה תקין מלבד הכתם שהיה "(עמ' 105 שורה 20 לפר' הדיון).

     

    ובהמשך :

     

    " עו"ד אלטוחי: אז את אומרת שלמעשה טולדנו, את לא אמרת לו שיש הרבה רטיבויות בבית יש רק בחדר הרחצה, זה הכל.

    העדה גב' ש.קורט: נכון כי לא היו רטיביות בבית, היה רק ברחצה." (עמ' 109 שורות 15-18 לפר' הדיון).

     

     

    משנשאל העד טולדנו על סתירה זו בגרסאות הנתבעת השיב זה באופן מתחמק כך:

    עו"ד אלטוחי: יופי. עכשיו איך אתה מסביר את זה שהבנות בתצהיר שלהם כן אומרות שיש רק מוקד אחד בחדר?

     

    העד עו"ד טולדנו: תשאל אותם." (שם בשורות 9-11).

     

50. יתרה מכך, הטענה בדבר מודעות התובעים בפועל על הליקויים בדירה וכי ש- "הנתבעת לא הסתירה דבר לעניין מצבה " כפי שצוין בסעיף 15 לכתב ההגנה, אינה מתיישבת עם עדות בנותיה של הנתבעת שהעידו כי כלל לא דאגו להזיז את הריהוט בדירה בעת שהם הראו את הדירה לתובעים, ובתור שכך כפי שלמדנו, הוסתרו אלה על ידן:

    " העדה גב' ש.קורט: מי מישל?

    עו"ד אלטוחי: מישל, אשתו, המתווך הזיזו חפצים כדי לראות מה יש על הקירות?

    העדה גב' ש.קורט: אם היו מבקשים היו רואים לבד.

    עו"ד אלטוחי: אני שואל אותך הלכה למעשה הזיזו או לא הזיזו?

    העדה גב' ש.קורט: אני לא זוכרת דבר כזה אבל אם היו מבקשים בבקשה, הבית היה גלוי ופתוח הכל היה בשקיפות מלאה לא הסתרנו שום דבר, הכל היה גלוי." (עדות הבת שרונה בעמ' 105 שורות 1-6 לפר' הדיון).

     

    ובהמשך:

     

    " כב' הש' סומך: הם הזיזו ריהוט?

     העדה גב' א.קורט: אם הזיזו ריהוט? אני לא יכולה לזכור אם הזיזו ריהוט, הם ראו עובדה שבסוף אנחנו גם השארנו להם את המטבח, השארנו להם הרבה דברים." (עדות האחות אורנה בשם בעמ' 113 שורות 29-32).

     

51. על כן דיי בכך שהימצאותו של אותו ריהוט ומטלטלין רב שחבק את קירות הדירה, היה זה שהסתיר בפועל את אותם ליקויים חזותיים בקירות ורצפת הדירה מהתובעים, כפי שהוכח בפועל ,ואלו לא הוזזו על ידי הנתבעת, בעת שהנתבעת היתה מודעת להם כאמור מעלה, בכדי להסיק כי אין שחר לטענת הנתבעת ( שגם צוינה בסעיף 3 למכתב בא כוחה מיום 11.5.18 לב"כ התובעים (נספח ו/2 לתצהיר עדות התובע 1) כי התובעים היו מודעים לליקויים אלה בדירה.

     

52. עובדה מוכחת זו גם לא יכולה להתיישב עם טענת הנתבעת בדבר ביקור התובעים מספר רב של פעמים עובר לחתימה על הסכם המכר בדירה, ועם עדות בתה אורנה כי התובע 1 ביקר " לפחות עשר פעמים", אם לא "עשרות פעמים" בדירה, לפני החתימה על הסכם המכר ( עמ' 111 שורה 22 ועמ' 112 שורה 19 לפר' הדיון), בתור עדות לידיעתם בפועל על ליקויים אלה, וזאת בשעה שאותם פרטי ריהוט שהסתירו את אותם ליקויים בתחתית הקירות, כלל לא הוזזו על מנת לאפשר את גילויים בעין.

     

     

53. זאת ועוד, כפי שצוין, הליקויים בדירה אינם עניין של מה בכך או עניין של זוטי דברים. מדובר בנזילות וברטיבות רבה במצע החול ברצפה ובקירות. למרות זאת אין בהסכם המכר כל עדות לגביהם וחזקה על הנתבעת כי תדאג לשקף אותם בהסכם המכר אילו ידעו התובעים עליהם בפועל וזאת בכדי להקנות לה הגנה בעתיד לבוא.

     

54. משנשאל עד הנתבעת עוה"ד טולדנו, מדוע הוא לא כלל בהסכם המכר את ליקויי הרטיבות שהיו ידועים לטענתו לתובעים בדירה, השיב זה כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבא כוחם דה אז של התובעים, שייצג אותם בהסכם המכר, היה מודע לליקויים אלה וכך גם התובעים, ועל כן לא הייתה סיבה מצידו לתעד אותם בהסכם (עמ' 98 שורות 19-31 לפר' הדיון). עוד העיד זה כי ממילא התובעים התכוונו לעשות שיפוץ כללי בדירה ולרכוש אותה כמו שהיא ועל כן לא הייתה חשיבות לנושא הרטיבות המצוי בה.

55. טענה זו לא רק שלא עלתה בכתב הגנת הנתבעת ומדובר לפיכך בהרחבת חזית, כי אם היא גם מנוגדת לחלוטין לעמדת הנתבעת במקור ולפיה הליקוי היחידי שהיה ידועה לה אותה עת הייתה אותה רטיבות בחדר האמבטיה מהשכן או מהמרזב של הבית המשותף, בדיוק כפי שהצהיר על כך ב"כ הנתבעת בדיון קדם המשפט מיום 17.3.21:

     

    "לשאלת בית משפט – מדוע כל נושא הרטיבויות שידעו עליהם התובעים בזמן ההסכם לא מופיע בהסכם המכר אני משיב כי הרטיבות היחידה שמרשתי ידעה היא רטיבות של כשלים בדירת השכן או במרזב או בחדר האמבטיה. מעבר לזה היא לא ראתה אף ליקוי בבית. "( שם, בעמ' 3 שורות 1-3).

     

56. מסקנה זו גם מתיישבת עם עדות עדי התובעים שלא נסתרה. כך הגב' דורלין חיפואי, אחותו של התובע 1, העידה על רהיטים רבים שהיו בדירה בעת ביקורה בה כולל ארגזים בחדרים מסוימים שבה (עמ' 41 שורות 1-5 ושורות 14-17 לפר' הדיון) ועם עדות התובעת 2 (בעמ' 48 שורות 21-22 לפר' הדיון) והתובע 1 באותו נושא (עמ' 88 שורות 3-7 לפר' הדיון) שהעיד כי העיסוק היחידי היה בנושא הרטיבות בתקרת חדר האמבטיה (עמ' 67 שורות 6-12 לפר' הדיון), כפי גרסת הנתבעת במקור וכי זה הדבר היחידי שגולה לתובעים על ידה. עדות זו עוגנה כאמור גם עם תמונות הדירה על חפציה טרם פינויה כפי שהוצגו לבית המשפט כאמור מעלה, ועם חוות דעת מומחה התובעים ותמונות הדירה בצבע בפינויה המצביעות על כך שלא מדובר בעניין של מה בכך כי אם בכתמי רטיבות ועובש ברורים וגלויים לעין המצויים במספר קירות הדירה, שרק באמצעות הסתרתם מאחורי הריהוט העמוס בדירה, היה קושי לזהות.

     

57. על כן ניתן לסכם ולומר בנקודה זו כי הנתבעת אשר ידעה על אותם ליקויים, הפרה את חובת הגילוי הנאות החלה עליה בעת ניהול משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם המכר עם התובעים, והיא עשתה זאת גם בעת החתימה עליו, בכך שהיא לא גילתה להם על ליקויים שנתבעו על ידם ,ואף הצהירה בסעיף 3 (ב) שבו, כי למיטב ידיעתה אין כל פגם נסתר בדירה הידועה לה ושהיא לא גילתה אותו לתובעים. כן הוכח כי התובעים לא יכלו לדעת על אותם ליקויים וממילא הם לא ידעו עליהם בפועל.

     

    הפרה יסודית

58. על פי התובעים, יש לראות בהפרת חובת הגילוי של הנתבעת כלפיהם בתור הפרה יסודית המזכה אותם בפיצוי מוסכם בסך 240,000 ₪ מכוחו של סעיף 16 א' להסכם המכר שקובע כך:

     

    "הפר צד הוראה יסודית מהוראות הסכם זה, ישלם לצד המקיים אותו פיצויים קבועים המוערכים מראש על סך של 240,000 ₪ (מאתיים ארבעים אלף שקלים חדשים); וזאת בלא לפגוע ביתר התרופות ו/או הסעדים שזכאי להם הצד המקיים עפ"י כל דין ו/או עפ"י הסכם זה."

     

59. לחילופין נטען כי לכל הפחות על בית המשפט לייחס לנתבעת הפרה יסודית מכוחה של החלופה הראשונה הנקובה בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן:" חוק החוזים תרופות") אשר מגדירה הפרה יסודית גם בתור " הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה".

     

60. עיון בהסכם המכר מלמד כי הצדדים לא כללו את סעיף 3(ב) להסכם המכר הנוגע לגילוי המוקדם שהופר, בתור סעיף שהפרתו תחשב בתור הפרה יסודית שכן אין סעיף 16 (ב) להסכם שקובע אילו מסעיפיו הינם בגדר הוראות יסודיות מציין סעיף זה כסעיף יסודי. עם זאת אני בדעה כי במקרה זה חלה החלופה הראשונה של סעיף 6 לחוק החוזים תרופות שרואה בהפרת הנתבעת חובת גילוי זו בתור הפרה יסודית.

     

     

61. הטעם לכך נעוץ בעובדה המוכחת והיא שליקויי הרטיבות והעובש שהתגלו בדירה, לא היו מינוריים כפי שהודגם, אלא חלשו על היקף רחב מקירות ורצפת הסלון וחלקים נוספים בדירה. עובדה זו כשלעצמה שהצריכה מהתובעים את ביצוען של עבודות שיקום בהיקף ניכר, מלמדת כי לידיעתם המוקדמת של התובעים על אותם ליקויים כמו כל אדם סביר אחר, היה משקל מהותי בשיקול האם להתקשר בהסכם מכר עם הנתבעת או לכל הפחות היה בה, בכדי להציע לנתבעת מחיר מופחת לרכישת הדירה על זה שהוסכם עליו בפועל, והראייה היא שהנתבעת שפעלה שלא לגלותם לתובעים, עשתה זאת מאותו מניע נסתר שכן חזקה שהיא ידעה שגילוי מוקדם של אותם ליקויים עשוי היה למנוע את התקשרות הצדדים בהסכם לרכישת הדירה.

     

62. עם זאת לדידי יש מקום במקרה זה לעשות שימוש בסעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות שכותרתו "פיצויים מוסכמים" אשר מאפשר לבית המשפט להפחית את סך הפיצוי המוסכם בחוזה, וזאת אם ימצא בית המשפט כי פיצויי זה אינו סביר ביחס לנזק שנגרם לתובע. וכך קובע הסעיף:

     

     

    "(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק ; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מההפרה."

     

63. על פי הפסיקה שיקול דעתו של בית המשפט במקרה שכזה אינו בשאלה האם הפיצוי המוסכם גבוה או נמוך ביחס לנזק שנגרם בפועל, כי אם האם הוא נקבע ביחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בזמן כריתת הסכם המכר כתוצאה מסתברת מהפרה מהסוג שאירע בפועל :

     

    "ככלל התערבות בית המשפט בפיצוי היא מצומצמת, "כל עוד קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, משאירים את הפיצוי המוסכם בתקפו" (ע"א 300/77  רוזנר ואח' נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבנין ופתוח בע"מ, פ"ד ל"ב(3) 682, 686 (השופטת - כתארה אז -  בן פורת)). המבחן הקבוע בסעיף זה אינו מתחשב בנזק אשר נגרם בפועל, כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, כי אם בנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה מן הסוג שאירעה בפועל (ע"א 539/92 מטלוב (אלוף) זקן נ' דוד זיזה, פ"ד מח(4) 89, 93 (הנשיא שמגר); ע"א  126/84 יצחקי נ' שור, פ"ד ל"ח(3) 620, 626 (השופטת נתניהו))". (ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ (13.12.2006)).

     

    עוד נקבע לעניין זה כך:

    "השאלה שעליה יש להשיב לעניין סבירותו של הפיצוי המוסכם הינה האם מתקיים יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שניתן היה לצפות מראש, ולא האם מתקיים יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק שנגרם בפועל. במילים אחרות, אין לטעות ולהשוות בין הפיצוי המוסכם לנזק שנגרם בפועל כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, ואין זה משנה אם הנזק שנגרם בפועל נופל מהשיעור המוסכם או אם כלל לא נגרם נזק כלשהו. השאלה אינה האם הפיצוי המוסכם גבוה או נמוך ביחס לנזק שנגרם בפועל, אלא האם הפיצוי נקבע תוך יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מהפרה מהסוג שאירעה בפועל. לעניין זה נקבע כי ניתן להיעזר במבחן היחס שבין סכום החוזה כולו לבין הפיצוי המוסכם מראש כפי שנקבע בחוזה [ע"א 313/85 קור נ' דיין, פ"ד מא(4) 151, 159 (1987); ע"א 795/86 לודאית חברה לבנין בע"מ נ' השקעות שירליב בע"מ, פ"ד מא(3) 645, 652-651 (1987); עניין זקן]" (סעיף 42 לפסק הדין, פסקה ה'). (ע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (23.8.2015)).

64. נדמה כי במקרה זה, סך הפיצוי שנקבע בהסכם המכר, לא רק שאינו עומד בקנה אחד עם עלות תיקון הליקויים שהוכחה בפועל, ושהייתה כפי הנראה נמוכה יותר ממה שהתובעים טענו לה (בעדות עדי התובעים נמצאה סתירה מסוימת ביחס לצביעת קירות הדירה, שכן בעוד שקבלן התובעים העיד כי הוא צבע רק את האזורים הנגועים בה- כמטר מהרצפה (עמ' 33 שורה 1 לפר' הדיון מיום 7.6.23) באה עדות התובע 1 ורעייתו התובעת 2 ולימדה כי הקבלן צבע את כל קירות הבית בפועל (שם, בעמ' 54, שורה 34 ועמ' 55 שורות 1-3 לפר' הדיון), כי אם הוא גם אינו עומד בקנה אחד עם סבירות הנזק שאמור היה להיות צפוי בעת כריתת הסכם המכר, כתוצאה מסתברת מהפרה בעקבות הליקויים שהתגלו בדירה. על כן העמדת שיעור הפיצוי על 10 אחוזים מסכום עלות המכר, נראית לי במקרה זה, גבוהה מדיי. שיעור של 5 אחוזים מסכומו, עולה בקנה אחד עם היקף הליקויים הנחזה לעין טרם תיקון הדירה וכפי שצוין, אף שאינו מדד מוחלט, גם עם היקף העלות בפועל.

     

65. על כן יש להעמיד את סכום הפיצוי המגיע לתובעים בגין הפרה יסודית של הנתבעת את הסכם המכר על סך 120,000 ₪.

    סוף דבר

66. על יסוד כך, אני מורה כדלקמן:

     

    • הנתבעת תשלם לתובעים סך של 120,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום החתימה על הסכם המכר , 2.10.2017 , ועד מועד מתן פסק הדין.

       

    • כמו כן אני קובע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך 15,000 ₪ ובשכר טרחת ב"כ התובעים על סך 25,000 ₪ וזאת בהתאם לתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 אשר קובעת כי " בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור", וכן מתוקף תקנה 153 (ג) לתקנות אלו אשר קובעת כי " בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש." ( לעניין זה ראו גם פס"ד שניתן ברע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (28.12.20)), שבו נקבע כי הוצאות משפט מיועדות לאזן בין זכות הגישה לערכאות, לבין שיקולים מוסדיים, ובהם מניעת תביעות סרק, שאיפה למניעת ניהול מכביד של ההליך או שימוש בהליך שלא בתום לב).

       

       

    • בשים לה למכסת והיקף הדיונים שהתנהלו בתובענה זו עד כה, והם דיון קדם משפט ודיון הוכחות נרחב אחד; יריעת ניהול התובענה בכללותה שלא הייתה מבוטלת (לרבות בעקבות בקשות ביניים של הנתבעת ובכללן בעניין עדים שנדונו במאוחר להגשת הראיות); עלות ההתדיינות המשוערת של התובעים (לרבות באמצעות חוות דעת מומחה מטעמם ואגרות בית משפט ששולמו על ידם), מצאתי כי מדובר בהוצאות משפט ראליות שעל הנתבעת לשלמן.

    • מלוא הסכומים האמורים לעיל ישולמו על ידי הנתבעת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יתווספו להם הפרישי ריבית והצמדה כחוק, מהיום המיועד לתשלומם ועד למועד התשלום בפועל.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      ניתן היום, י"ג אדר ב' תשפ"ד, 23 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.