- עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעת התובעים לביטול העברה ללא תמורה של דירת המגורים של האב המנוח לנתבעת.
כמו כן עותרים התובעים כי יינתן פסק דין הצהרתי כי 3 דירות הרשומות ע"ש הנתבעים (באותו בניין בו מצויה דירת המגורים שאת ההעברה לגביה מבוקש לבטל) – שייכות למעשה לעיזבון האב המנוח.
- רקע עובדתי והליכים משפטיים
- הצדדים להליך: התובעים והנתבעת הם אחים. הנתבע הוא בעלה של הנתבעת וגיסם של התובעים.
- התובעים והנתבעת הם ילדיהם של האם המנוחה שנפטרה בשנת 2007 (להלן: "האם" ו/או "האם המנוחה") ושל האב המנוח שנפטר ביום 10.2020 (להלן: "האב" ו/או "האב המנוח").
- בבעלות ההורים המנוחים הייתה דירת מגורים ברח' *** ב**** הידועה כגוש XXXX, חלקה XX תת חלקה XX (להלן: "דירת המגורים" ו/או "הדירה"), אשר הייתה רשומה בחלקים שווים על שם שניהם.
- בשנת 2007, לאחר מות האם המנוחה, עברו הנתבעים להתגורר בדירה יחד עם האב.
- ביום 30.9.2012 חתמו התובעים והנתבעת על הסתלקות לטובת האב בעיזבון האם המנוחה. בהמשך לכך מלוא הזכויות בדירה הועברו על שם האב. לא צורפו מסמכים אך כל הצדדים אישרו מועד זה ואת הפעולה במשותף.
- התובעים מציינים כי התובע 2 קיבל מהאב זכויות בשני מגרשים ב****(צורפו מסמכים בנספח 9 לכתב התביעה) (להלן: "המגרשים"). לטענתו של התובע 2 הוא שילם חובות שרבצו על המגרשים. בכתב התביעה ציין התובע 2 כי הוא מסכים כי זכויות אלה יחזרו לעיזבונו של האב המנוח יחד עם הנכסים שהועברו לנתבעים. הנתבעת צירפה את הסכם מיום 28.3.2012 בין המנוח לתובעים 1-2 לגבי המגרשים וכן יפוי כוח בלתי חוזר שנחתם על ידי המנוח ותצהיר העברה (נספח 1 לתצע"ר נתבעת).
- עם זאת אין מחלוקת כי הקונפליקט המשפחתי לגבי המגרשים התעורר בשנת 2014 ובמלוא העוז. לטענת הנתבעת זה הרקע להעברת דירת המגורים מהאב אליה במתנה.
- ביום 8.2.2015 נחתמו מסמכי העברת זכויות בדירת המגורים מהאב לנתבעת במתנה. צורפו הצהרות למיסוי מקרקעין, יפוי כוח בלתי חוזר של האב לביצוע ההעברה (נספח 9 לתצע"ר נתבעת).
בחודש 5/2016 נחתם שטר המכר (צורף כנספח 9 לתצע"ר נתבעת).
ביום 30.5.2016 נרשמה העברת הזכויות בדירה לנתבעת בהעברה ללא תמורה (נסח טאבו צורף נספח 5 לכתב התביעה).
הדירה נרשמה בעקבות כך על שם הנתבעת בלבד.
- בנוסף, ע"ש הנתבעים 3 דירות בבניין בו שוכנת דירת המגורים ברח' *** ב*** (נסח טאבו מרוכז של הבניין צורף כנספח 3 לכתב התביעה): דירות תת חלקה X, תת חלקה X ותת חלקה X רשומות כולן על שם הנתבעים בחלקים שווים ועל הזכויות בה רשומה משכנתא. לטענת התובעים הדירות רשומות על שם הנתבעים אולם הן דירות של המנוח ויש להורות כי הן חלק מעיזבונו.
- להשלמת התמונה יצויין כי נחתם הסכם בין הנתבעת לבין התובע 4 (צורף כנספח 4 לכתב התביעה. מועד החתימה לא הוברר עד תום) ובו סוכם כי התובע 4 יתגורר באחת מהדירות שבבעלות הנתבעים באותו הבניין. מהאמור בהסכם עולה כי הוא נחתם בנוכחותו של האב.
- יצויין כי ברקע הדברים גם הליכים משפטיים נוספים שהיו בין הצדדים וכן בין האב לחלק מהתובעים בנושאים כספיים רכושיים וכן הוגשו צוי הגנה ותלונות במשטרה.
- ביום 4.12.2018 הגיש התובע 1 בקשה למינוי אפוט' לאב (א"פ 8022-12-18). ההליכים בתיק האפוט' היו ממושכים והעלו עוד בחייו של האב את הקונפליקט בענייני רכושו וכספיו לרבות בנושאים הנדונים בתביעה כעת. במסגרת הליך האפוט' ניתן צו למניעת דיספוזיציה בדירת המגורים ביום 24.12.2019. עם סיום הליך האפוטרופסות (לאחר קבלת חוו"ד מומחה מיום 1.7.2019 ותסקיר מיום 30.1.2020) ביום 15.7.2020 מונה המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפוט' חיצוני לגוף ולרכוש של האב באופן קבוע.
- האב המנוח הלך לבית עולמו ביום 10.2020.
- ביום 19.5.2021 הוגשה התביעה דנן.
- להשלמת התמונה יצויין כי בין הצדדים מתנהלים עדיין הליכים הקשורים לקיום צוואתו של המנוח והתיקים קבועים להוכחות.
- בתיק התקיימו 3 דיונים (דיון קד"מ ו-2 דיוני הוכחות) והוגשו סיכומים בכתב ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
תמצית טענות התובעים
- לטענת התובעים יש להורות על ביטול ההעברה במתנה של דירת המגורים מהאב לנתבעת. לטענתם התובעים, הנתבעים השפיעו השפעה בלתי הוגנת על האב, ניצלו את מצבו, תלותו בהם, בודדו אותו מבניו- התובעים וניצלו את חוסר עצמאותו על מנת לגרום לכך שיעביר את הדירה ללא תמורה לנתבעת. על כן עותרים לביטול ההעברה.
- כמו כן לטענת התובעים, הנתבעים גרמו לאב המנוח לחתום על מסמכי ההעברה תוך טעות והטעיה מאחר וגרמו לו להאמין כי בסופו של יום לאחר פטירתו הם יפעלו לחלוקה שווה של רכושו בין כל ילדיו.
- לטענת התובעים, הנתבעים גרמו לאב המנוח להאמין כי על מנת להגן על רכושו כדאי לו להעביר את כל רכושו אליהם והם ישמרו עליו ויחלקו אותו לאחר הפטירה לכל הילדים, כפי שהאב רצה.
- לטענת התובעים המנוח לא הבין את משמעות ביצוע ההעברה ולא הייתה לו גמירות הדעת להתקשר בהעברה זו, שרוקנה אותו מכל נכסיו.
- לטענת התובעים יש בנוסף ליתן סעד הצהרתי כי 3 דירות שבאותו בניין של דירת המגורים ורשומות על שם הנתבעים הינן בפועל של המנוח ולהורות כי הם חלק מנכסי עיזבונות.
תמצית טענות הנתבעים
- הנתבעים עותרים לדחיית התביעה על כל רכיביה. לטענת הנתבעים העברת הזכויות בדירה נבעה מרצונו האמיתי והמגובש של האב וחלק מהמניע לכך מעבר לטיפולם המסור של הנתבעים באב הוא התנהגות התובעים ובפרט בתובעים 1-2 אשר גזלו מהאב את המגרשים. הנתבעים מפרטים באריכות בכל כתבי הטענות את מערכת היחסים העכורה בין האב המנוח לבין התובעים ומפרטים את ההליכים המשפטיים שהתנהלו ביניהם, תלונות שהוגשו במשטרה ומדגישים כי בשל התנהלות זו קיבל האב החלטה לתת ללא תמורה במתנה את דירת המגורים לנתבעת.
- לטענת הנתבעים, מטרתם של התובעים הינה לנשל את הנתבעת מנכסיו של האב המנוח שלא כדין באמצעות תביעה זו שהוגשה בשיהוי מכוון רק לאחר פטירת האב.
- לטענת הנתבעים הם דאגו לכל צרכיו של המנוח מעת שנפטרה האם, התגוררו עימו, דאגו לכל ענייניו היומיומיים והאחרים וטיפלו בו במסירות אין קץ, דבר שבא לידי ביטוי גם בהליך האפוט' שהוגש.
- לטענת הנתבעת לאור מערכת היחסים העכורה של התובעים עם האב ולאחר שהאב גילה שהתובעים 1-2 גזלו ממנו את המגרשים, חפץ האב לאזן בין זכויות ילדיו וכהכרת תודה לנתבעים על טיפולם בו החליט להעביר לנתבעת את הדירה. הנתבעים מכחישים את כל הטענות בדבר ניתוקו או בידודו של האב מהתובעים ומציינים כי ניתוק זה הוא תוצאה ישירה של התנהלות התובעים כלפי האב.
- הנתבעים מכחישים את הטענה כי הדירות שרכשו באותו בניין של דירת המגורים של האב. הם מציינים כי הייתה להם דירה אחרת שנמכרה והם רכשו דירה – שהייתה מחולקת ל-3 תתי חלקות – בבניין בו נמצאת דירת המגורים. הם מדגישים כי מדובר בכספיהם ולא בכספי האב ומדובר בנכס שלהם.
- הנתבעים מעלים מספר טענות סף שלטענתם יש בהם להוביל לדחיית התביעה.
- בכל הנוגע לטענת הנתבעים כי התביעה הינה טורדנית וקנטרנית וחסרת תום לב – לאחר בחינת טענות הצדדים ומאחר והתביעה נדונה כבר לגופה אין מקום להורות על סילוק התביעה בסעד זה. בין הצדדים מערכת מסועפת של עניינים רכושיים שונים וצולבים לאורך השנים המערבים בני משפחה שונים ועירבו גם את האב המנוח בשנותיו האחרונות ביתר שאת. לא שוכנעתי כי עצם הגשת התביעה הינה ברמה כזו שיש לסלקה בשל עילות אלה. יתרה מכך ולאחר שהדברים נדונו לגופם האינטרס של הצדדים הוא גם הכרעה לגופם של דברים.
- בכל הנוגע לטענת הנתבעים כי נגרם להם נזק ראייתי בשל השיהוי בהגשת התביעה - בטענה זו יש ממש. ההעברה של דירת המגורים הייתה בחודש 2/2015. לא רק שהדבר היה ידוע במשפחה אלא שהיכה גלים ועורר את הקונפליקט במלוא עוצמתו. התביעה הוגשה רק לאחר פטירתו של האב בחודש 5/2021. הבקשה לאפוט' לאב הייתה בחודש 12/2018. העולה מכך כי היה די זמן והותר להגשת התביעה והמתנה להגשתה עד לאחר פטירתו של האב, וכאשר לא ניתן לשמוע את קולו, לברר את עמדתו ואולי לבחון ראיות שיש בחזקתו – מהווה נזק ראייתי לנתבעים. הדברים מקבלים משנה תוקף בטענה לגבי הדירות הנוספות שהבירור לגביהן מעלה כי נרשמו על שם הנתבעים עוד בשנת 2009 על פי נסח הטאבו. על כן השיהוי עוד משמעותי יותר.
- עניין השיהוי והנזק הראייתי יילקח בחשבון בנטל המוטל על התובעים להוכחת תביעתם על כל רכיביה. עם זאת אין בו די על מנת לסלק את התביעה ללא בירורה לגופה.
- בתביעה התבקשו 2 סעדים: תביעה לביטול ההעברה של דירת המגורים ותביעה לסעד הצהרתי לגבי 3 דירות שבבניין דירת המגורים. כל סעד יידון להלן בנפרד.
1). התביעה לביטול ההעברה ללא תמורה של דירת המגורים של האב המנוח לנתבעת
- התובעים טענו כי יש להורות על ביטול ההעברה של דירת המגורים ממספר טעמים:
העדר גמירות דעת של האב לביצוע ההעברה;
השפעה בלתי הוגנת של הנתבעים על האב ובהיבט הזה גם היותה של הנתבעת אפוט' למעשה של האב.
טעות והטעיה של האב על ידי הנתבעים;
- טענת העדר גמירות הדעת של האב לביצוע ההעברה
- לטענת התובעים המנוח לא היה בעל גמירות דעת לבצע את ההעברה ובפרט כאשר משמעותה של ההעברה הינה העברת הנכס המשמעותי האחרון שהיה בידיו לידי הנתבעת.
- לטענת הנתבעים לא רק שהמנוח הבין את משמעות ביצוע העסקה אלא שהוא חפץ בה לאור התנהלות התובעים לגבי המגרשים.
- לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות והראיות – דין טענה זו להידחות. התובעים לא הוכיחו את העדר גמירות הדעת של המנוח.
- הפסיקה קבעה מה הקריטריונים הנדרשים לבחינה בהיבט של גמירות דעת בהסכם מתנה:
"הזכרנו לעיל, כי במהותו ההסכם מושא הדיון הוא הסכם מתנה. אין חולק, כי המשיב לא נתן למערערת כל תמורה עבור העברת דירתה היחידה לידיו (תוך שימור זכותה למגורים לשארית חייה). סעיף 2 לחוק המתנה, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק המתנה) מבהיר, כי הסכם למתן מתנה הוא חוזה, וכדי ליצור מתנה - כמו כל חוזה אחר - נדרשת הסכמה וגמירת דעת של המתקשרים בו. בחוק המתנה אין הוראה בדבר מהותה של גמירת הדעת הנדרשת. לפיכך, על מנת לבחון האם התקיימה במנוח גמירת הדעת הדרושה לביצוע הסכם המתנה, יש לפנות למבחן האובייקטיבי הקבוע בדיני החוזים הכלליים.
על פי מבחן זה, יש להידרש להתנהגות הצדדים ולנסיבות העניין לפני כריתת החוזה ולאחריו. בתוך כך, יש לתת את הדעת לאופי העסקה, במקרה זה עסקת מתנה. המגמה הכללית בדיני המתנה היא להגן בעיקר על נותן המתנה, להבדיל ממקבלה. הגיונה של גישה זו טמון בכך, שמקבל המתנה הוא צד שלא תרם מצדו דבר לעסקה ושכל מה שניתן לו - בחסד ניתן. לפיכך, הוא איננו זכאי לאותה מידה של הגנה הניתנת למי שתרם לעסקה החוזית, הוא נותן המתנה. לפיכך, בעסקת מתנה מתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירת דעת של הנותן - כי זו ניתנה ברצון חופשי ומתוך הבנה מלאה; וניתן יהיה להכיר בציפיות מקבל המתנה כלגיטימיות, אך כאשר הנסיבות והתנהגות הצדדים מצביעים בצורה ברורה וחד משמעית על כוונת המעניק להתקשר בחוזה. נוכח אופי עסקת המתנה, ישנה אפוא ציפייה סבירה שמקבל המתנה יעמוד על כוונות המעניק ויוודא כי הגילוי החיצוני של רצונו משקף נאמנה את כוונתו הסובייקטיבית [...]". (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: ע"א 12734-07-22 א.ב.ז נ' א.ב.ז (3.1.2023), סעיפים 9-8 לפסק הדין של כב' השופטים שחם, רובין ופלקס.
- האב המנוח לא ידע קרוא וכתוב. עובדה זו אינה שנויה במחלוקת והיא צוינה גם על ידו בהליכים השונים שהתנהלו. דבר זה לא מנע ממנו לאורך השנים לעבוד ולהשתכר ולנהל חיי משפחה וחיים עצמאים עד לפטירת האם המנוחה.
- בנוסף, יש לקחת בחשבון כי מדובר בדירת המגורים של האב והנכס המרכזי והמהותי שלו.
- הוכח כי בסמוך לביצוע ההעברה נודע לאב לטענתו על העברת המגרשים לידי התובעים 1-2. מאחר והשיהוי בענין זה רב, לא ניתן לברר את הדברים בזמן אמת ולשמוע גם את עמדתו של האב. אולם מהעדויות שנשמעו עולה כי האב ידע לנמק את ביצוע ההעברה לבת במועד בו נערכה (2/2015), לאחר שלטענתו גילה בשנת 2014 על העברת המגרשים ממנו אל התובעים, שלטענתו הייתה בניגוד לרצונו. לטענת התובעים הדברים אינם נכונים ונעשו לשביעות רצונו של האב ומאחר ולא רצה לשאת בחובות שרבצו על המגרשים. נושא המגרשים אינו נדרש להכרעה אולם הוכח כי הוא היה ברקע הדברים בצורה משמעותית לשיטת כל הצדדים.
- גם לשיטתם של התובעים האב בעת ביצוע ההעברה היה כשיר. הבקשה למינוי אפוט' הוגשה רק בחודש 12/2018. לא נטען על ידם כי באותה לא יכול היה לקבל החלטות.
- על מנת להוכיח העדר גמירות דעת נדרשת רמת הוכחה גבוהה הרבה יותר ממה שהוכיחו התובעים. גם אם יש ספקות מהותיים הרי שאין בהם להוכיח כי האב לא ידע כלל על מה הוא חותם ונעדר גמירות דעת.
- התובעים לא ביקשו מינוי מומחה למועד ביצוע ההעברה. מהמסמכים שצירפה הנתבעת עולה כי באותה העת האב היה עצמאי, היה לו סדר יום קבוע שכלל יציאה מהבית ופעילויות שונות.
- על כן ולאחר בחינת מכלול הטענות והראיות לא שוכנעתי כי התובעים הוכיחו כי האב לא היה בעל גמירות דעת לבצע את ההעברה.
- טענת השפעה הבלתי הוגנת של הנתבע על האב
- הפסיקה הכירה באפשרות של החלת דיני ההשפעה הבלתי הוגנת במקרה של הענקות חד צדדיות ומתנות (ראו: ע"א 236/84 עזבון המנוחה הלל יפה נ' קלצ'קין, פ"ד מה (5) 13; ע"א (ת"א) 1612/03 גרינפלד נ' בן צבי וולי, תשס"ג (1) 835. כב' השופטת שטמר קובעת כי יש מקום במקרים מתאימים להחיל את דיני ההשפעה בלתי הוגנת גם לגבי מתנה:
"60. דיני ההשפעה הבלתי הוגנת נקלטו במשפט הישראלי מכוח סימן 46 לדבר המלך במועצתו אף טרם שנחקק חוק החוזים,. חוק החוזים אינו מזכיר את נושא ההשפעה הבלתי הוגנת, ותחת זאת קובע את עילת העושק כאחת העילות המאפשרות ביטול חוזה.
בסעיף 30 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 מופיעה "ההשפעה הבלתי הוגנת" כעילה לביטול צוואה.
דיני ההשפעה הבלתי הוגנת מוחלים גם לגבי מתנה (ספרם של פרידמן וכהן, כרך ב' 993; -Hyperlink Removed- 236/84).
- על מנת שתקבע "השפעה בלתי הוגנת" נקבעת, על בית המשפט להשתכנע כי היתה השפעה פסיכולוגית או נפשית של אחד המתקשרים בהסכם, שגרמה לו לכך שלא היה לשני שיקול דעת עצמאי כשהתקשר בהסכם:
"אם הצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי (שלא פעל בתמורה ובתום לב) יתרון בלתי הוגן על דרך של מתנה, צוואה או חוזה, ניתנת הפעולה לביטול על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה. 'עקרון זה' בעניין השפעה לא הוגנת, כך נאמר, 'חל על כל מקרה שבו נרכשת השפעה ומשתמשים בה לרעה, שבו שם אדם את מבטחו באחר והלה מאכזבו'. אמירה אחרונה זו מבליטה את העובדה שהצד האחד נתן אמונו (confidence) בצד האחר. אמון זה הוא שמקנה לצד האחר את השפעתו, והשפעה לא הוגנת משמעה שימוש לרעה באמון או ניצול האמון שזכה בו בעל ההשפעה... לעובדה שהעיסקה היא בלתי מאוזנת ובלתי הוגנת יש ערך ראייתי להוכחת הטענה של השפעה בלתי הוגנת כשם שיש לה משקל דומה בהקשר לטענת עושק" (ספרם של פרידמן וכהן, 995-997)." (ההדגשות בקו הוספו)
ראו: ה"פ 8268-03-09 יי א' – חסויה נ' וקנין ואח' סעיפים 60-61 לפסק דינה של כב' השופטת שטמר (9.9.2011).
- לאחר בחינת העדויות, הראיות והעדויות שוכנעתי שהתובעים הוכיחו כי הייתה השפעה בלתי הוגנת שהובילה את האב לביצוע ההעברה ועל כן יש להורות על ביטול העברת דירת המגורים מהאב לנתבעת.
- צבר העדויות והראיות מעיד על השילוב של תלותו של האב בנתבעים, מגוריו עימם, טיפולם בכל ענייניו, היותו חסר עצמאות בנושאים מהותיים אל מול תלותו בנתבעים וטיפולם בנושאים שונים ומהותיים עבורו. אל מול זאת ניצבת מערכת יחסים מורכבת, קשה וקונפליקטואלית של האב עם התובעים ובקשר ישיר לנושא העברת המגרשים. שילוב של כלל הגורמים הללו הוביל לביצוע ההעברה תוך עידוד אקטיבי ויוזמה של הנתבעים כי על האב לבצע זאת. שוכנעתי כי לולא אותה השפעה של הנתבעים על האב המנוח לא הייתה מבוצעת ההעברה. לכך יש להוסיף כי בעת ביצוע ההעברה דירת המגורים הייתה הנכס היחידי המשמעותי של האב המנוח וזו גם הייתה דירת מגוריו בה התגורר עם הנתבעים. דבר זה מוסיף לשליטת הנתבעים באב כך שהותיר את עצמו למעשה חסר כל לאחר השלמת ביצועה, ותלותו בנתבעים עוד גברה.
- לולא התלות של האב בנתבעים, אמונו המלא בהם, המגורים המשותפים בדירת המגורים, טיפולם של הנתבעים באב עד כדי תלות מוחלטת שלו בהם, חולשתו של האב המתבטאת במצב המשפחתי הקשה והעובדה שלא ידע קרוא וכתוב (דבר שהגביר את התלות בנתבעים). ביצוע ההעברה הותיר את האב חסר כל ויצר עוד יותר תלות בנתבעים. לנתבעים הייתה הגם "השפעה" על האב וגם את היסוד של "העדר ההוגנות" של העברת הנכס היחידי שנותר בידיו.
- גם אם אקבל את כל טענותיה של הנתבעת לגבי התנהלות התובעים שהרעו לשיטתה לאב, אין הדבר מאיין את העובדה כי לא היה מקום להשפיע ולהפעיל לחצים על האב ולהותירו חסר כל. הנתבעת לא שכנעה מדוע דרך ההתמודדות עם טענת חוסר הוגנות ואף רמיה לשיטתה של התובעים 1-2 את האב הינה ב"תגמול" של העברת דירת המגורים היחידה והנכס הכלכלי היחידי שנותר לאב.
- הנתבעת לא נתנה הסבר משכנע לשינוי מצבו הכלכלי לרעה של האב באופן כה מפליג ומה ההצדקה לכך. מלבד הטענה החוזרת ונשנית כי זה היה רצונו של האב ואל מול התנהלות התובעים, אני סבורה כי נדרש היה הסבר משכנע יותר. לכך יש להוסיף כי לא נעשתה כל פעולה משפטית להבטחת מגוריו של האב עד אחרית ימיו בדירת המגורים, לא הוסדר מצבו הכלכלי לו יידרש לצאת מהדירה או לממן הוצאה ניכרת לצרכי בריאות.
- לטענת התובעים, הנתבעת שימשה כאפוט' למעשה ועל כן לאור אופי העסקה יש להחיל עליה כללים מחמירים של עשיית עסקה בין אפוט' לבין האדם שהוא אפוט' שלו.
- אין מחלוקת כי האב התגורר עם הנתבעת מעת שהאם נפטרה בשנת 2007. אין מחלוקת כי הנתבעים טיפלו באב. גם הנתבעת בתיק האפוט' הציגה מצג לעו"ס כי היא משמשת בפועל כאפוט' של האב ודואגת לכל מחסורו.
אולם ההעברה הייתה בחודש 2/2015. הבקשה לאפוט' על ידי התובע 1 הוגשה בחודש 12/2018. על מנת לעמוד בתנאים הבסיסיים של אפוט' למעשה לא די בטיפול של הנתבעת ויש להוכיח את רכיב "האפוטרופוס" ביחס לתקופה הרלוונטית. בכך לא עמדו התובעים.
- סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962 קובע: "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו." לכך מתווסף סעיף 48 לחוק הקובע כי: "בפעולה משפטית בין האדם לבין האפוטרופוס שמונה לו או קרוביו של האפוטרופוס, זולת מתנות הניתנות לאותו אדם, ובפעולה משפטית בין שניים שמונה להם אותו אפוטרופוס, אין האפוטרופוס מוסמך לייצג אדם שהוא מונה כאפוטרופסו". סעיף 47(א)(1) לחוק הכשרות קובע כי על בית המשפט לאשר מראש פעולה של עסקה במקרקעין של אדם שמונה לו אפוטרופוס.
- התובעים לא הוכיחו שבאותה העת האב היה זקוק לאפוטרופוס. עם זאת, בנסיבות ההעברה גם אם האב לא היה זקוק לאפוטרופוס, נוצרה תלות, השפעה של הנתבעים והעדר עצמאות משמעותי של האב. עניין זה יש לקחת בחשבון כנסיבה מהותית התומכת בביטול ההעברה.
- הפסיקה הכירה במצב בו לא מונה לאדם אפוטרופוס אך בשל מצבו ניתן לבטל עיסקאות בהן התקשר ובפרט גם הסכמי מתנה במקרקעין:
"[...] בהסכמי מתנה, הבדיקה אם היתה גמירות דעת היא קפדנית יותר, וזאת בייחוד כשמדובר במתנה במקרקעין (ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג (לא פורסם) [פורסם בנבו]). בע"א 236/84 מנהל עזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ, פ"ד מה(5) 13 (להלן- "ע"א 236/84"), נכתב: [..]"...יש להתייחס למאפיין הרלוואנטי של הנספח, לאמור – העובדה שהוא מגלם הענקה חד צדדית של טובת הנאה. לכך יש חשיבות רבה, שכן בהענקה ממין זה, כמו בהענקה דומה בחוזה מתנה, '... יש משנה חשיבות לגמירת דעתו של נותן המתנה... יש לוודא מעל ומעבר ולכל ספק כי נותן המתנה אכן התכוון לתת מתנה וכי אין ליקוי רצון הפוגע בגמירת דעתו של הנותן' (א' ראבילו, "חוק המתנה, תשכ"ח-1968' פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ט) 21)".
ראו: ה"פ 8268-03-09 יי א' – חסויה נ' וקנין ואח' סעיף 58 לפסק דינה של כב' השופטת שטמר (9.9.2011).
- במצב חולשתו של האב בצירוף תלותו בנתבעת ובצירוף מערכת היחסים העכורה עם התובעים ובצירוף ההעברה של דירת המגורים היחידה שלו (להבדיל מנכס אחר או מאדם שיש לו נכסים רבים אחרים) – הרי שיש לוודא כי הוא אכן פעל באופן חופשי ולא כתוצאה מהשפעת הנתבעת.
- בתמונה הכללית שהתבררה לא שוכנעתי כי ההעברה נקיה מספקות. נהפוך הוא – הנתבעת עצמה הצדיקה את הנסיבות מתוך מטרה להשיב לתובעים על מעשיהם ולדאוג לעתיד לבוא לאחר 120 של האב. זה אינו נימוק ההופך את ההעברה להעברה עצמאית, מודעת ומרצון חופשי של האב.
- התובע 2 נחקר לגבי טענת התובעים כי האב היה נתון להשפעה בלתי הוגנת ואיומים מצד הנתבעים ובכ"ז לא פעלו במשך שנים ארוכות על מנת לדאוג לאב בעניין זה, והשיב כי היה מדובר בתהליך של ניתוק במשפחה ולא באירוע מסויים אחד (ראו: פרוט' מיום 22.5.22, עמ' 12 שורות 3-9, שורות 27-28). את השיהוי בהגשת התביעה הסביר בכבוד שרכש לאב ושחיכה שהאב ילך לבית עולמו על מנת שלא לצערו, וכעת הוא חפץ שהצדק ייצא לאור (עמ' 16 שורות 1-4). התובע 2 תיאר באריכות בחקירתו מדוע הוא סבור כי מערכת היחסים התערערה וכי אביו אהב את בניו ולא היה פועל כך על דעת עצמו. הוא טען כי האב היה: "שפוט" של הנתבעים (עמ' 16 שורות 20-33).
- התובע 2 לא נחקר כלל לגבי ההעברה של דירת המגורים לנתבעת.
- התובע 3 נחקר לגבי הטענה להשפעה בלתי הוגנת וגם הוא תיאר את הדרדרות מערכת היחסים, ומדוע הוא סבור כי הדבר נעשה בעטייה של הנתבעת:
"אני חושב שזה התגלה או מ-2014, וזה הכול בידיעתה, שאבא העביר אדמות לאחי. משנת 2014, שעברו אליו, אצל אחי ***(התובע 2) , שאני מודע והיא מודעת, היא שלחה אותו. בלי שהיא תשלח אותו לא היה קורה הדבר הזה. עכשיו, מי אז זה התגבר ונהיה יותר רעל החדירה לאבא שלי. עוד רעל ועוד רעל. היחסים בינינו היו מאוד טובים, מצוינים. אני היא וגיסי היו בשבילי כמו אחים שלי. הילדים שלנו, כמו הבנים שלי. אבי היא גרמה להרחיק את אבא שלי מכולם. הרעיבה אותו אפילו עליי[..]".
(ראו: פרוט' מיום 22.5.22, עמ' 22 שורות 9-20).
- התובע 3 בחקירתו ציין לגבי העברת הדירה את הדברים הבאים וכיצד הדברים התדרדרו:
"מתי התדרדר הכי הרבה? מתי שכבר ב-2016 היא העבירה את הבית הזה גם על שמה. עזוב שכל 3 הדירות מהכסף של אבא שלי, הכול. למה הקשב, לא היה להם מה לאכול, לא היה להם כסף לשלם שכירות. [...] למה? בוא אני אגיד לך. אני אביא לך הקלטות שלי ושלה. כבוד השופטת פה, שאתה שתראה במשך כל השנים האלה אני מתחנן אליה, הייתי איתה ביחסים הכי טובים. "***, אחותי, מה הבעיה שלך? מה שאת רוצה". היא אמרה לי "אין בעיה, נעשה שלום אבל בלי תנאים, בלי להחזיר". יש לי את ההקלטות."
(ראו: פרוט' מיום 22.5.22, עמ' 23 שורות 16-18, עמ' 24 שורות 3-6).
- התובע 1 חזר גם הוא כי האב היה נתון להשפעה קשה של הנתבעים ואף לאיומים (ראו: פרוט' מיום 22.5.22, עמ' 34 שורות 22-28). בהמשך טען כי הנתבעים לא אפשרו לו לראות את האב (עמ' 39 שורות 24-27), ובהמשך שהאב ביקש שלא יבואו כי הנתבעת לא מרשה שיפגשו עימו (עמ' 40). התובע 1 נתן גרסה מפורטת בעניין זה ואני נותנת בה אמון.
- גם התובע 4 - שהתקשה לתת עדות ודווקא בשל כך יש לתת משקל רב לעדותו - אישר כי הנתבעים לא היו נותנים לו לראות את האב: "האחים, גיסי ואחותי, *** וגיסי, לא היו נותנים לי לעלות, ובקושי היו נותנים לי לעלות לבית, 'אבא חולה, אבא לא מרגיש טוב', והיו סוגרים עלי את הדלת[...] אפילו שהייתי רעב, הייתי אומר לה '***, אני, בבקשה, אני רעב, אני לא באתי בשביל משהו אחר' היא לא היתה פותחת. הייתי שומע את הקול של ***שהיה אומר 'אל תפתחי, תהיי בשקט, בשום אופן אל תפתחי, תני לו להיות שם', הייתי יושב שעה ליד הדלת שמה, והם לא היו פותחים לי, הייתי מתייאש והולך. " (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 56 שורות 9-11, 13-18). גם בהמשך החקירה חזר והשיב: "[..]הם התחילו לסכסך ביני לבין אבי, שככה אבי, אבי בכלל לא היה פותח לי את הדלת, בשום אופן לא היו מרשים לו לפתוח לי את הדלת." (עמ' 57 שורות 1-2).
- בחקירתו של הנתבע הוא אישר כי למנוח היה קשה לגור לבד ולטפל בצרכיו הבסיסיים ((ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 91 שורות 21-24). בהמשך הדגיש כי הוא ואשתו הנתבעת טיפלו במנוח במסירות גדולה (עמ' 92 שורות 29-31). כאשר נשאל הנתבע האם המנוח היה תלוי בנתבעים התחמק מלהשיב ולבסוף ציין כי המנוח היה תלוי רק בנתבעת, ואם היא לא הייתה עושה דברים עבורו איש לא היה עושה (עמ' 95).
- בכל הנוגע לעניינים הכלכליים ציין הנתבע בחקירתו כי מאחר והאב לא ידע קרוא וכתוב הנתבעים היו כותבים לו את השיקים והוא היה רק חותם (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 97 שורות 2-5). גם הנתבעת בחקירתה אישרה את ההתנהלות הזו לגבי השיקים (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 121 שורות 18-26). עניין זה מעיד על תלות החורגת רק מטיפול יומיומי בצרכיו של המנוח ומעלה גם תלות במישור ההתנהלות הכלכלית.
- הנתבע נשאל בחקירתו על ביקורים של התובעים אצל האב, והשיב כי הם לא רצו לבוא לבקר את האב. בהמשך שינה את תשובתו וציין כי היו מגיעים אך מטרידים ומקללים (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 98 שורות 7-17). עוד ציין כי הנתבעים הגישו נגד התובעים תלונות במשטרה ופנה אליהם במילים קשות מאוד במהלך עדותו (עמ' 98).
- בהמשך החקירה נשאל הנתבע לגבי העדר הקשר הטלפוני עם האב ומדוע הנתבעת הייתה עונה לטלפון הנייד שלו והשיב כי הסיבה לכך שהאב היה ישן רוב היום, ובהמשך כי הנתבעת ענתה כי לא רצתה להעיר אותו. הוא טען כי האב היה ישן 18 שעות ביום (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 101 שורות 1-13).
- תשובות הנתבע לגבי הביקורים והקשר עם התובעים לא היו משכנעות.
- הנתבעת אישרה בחקירתה כי היא הייתה המטפלת העיקרית והיחידה של המנוח וכי איש מבני המשפחה לשיטתה לא עזר לה (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 117 שורות 30-34). היא ציינה כי טיפלה באב במסירות גדולה ודאגה לכל צרכיו (עמ' 118 שורות 1-5). בהמשך חקירתה הרושם היה שניסתה להמעיט מטיפולה והשפעה ותלותו של האב בה (עמ' 118-119). עם זאת אישרה כי האב סמך עליה מאוד (עמ' 119 שורות 34-35).
- כאשר נשאלה הנתבעת לגבי ביקורי התובעים גם תשובותיה לא היו משכנעות (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 125 שורות 9-23). באותו האופן חזרה על הטענה כי האב ישן 18 שעות ביממה ולכן הטלפון שלו היה בידיה (עמ' 126 שורות 11-15).
- יצויין כי בתצהירו של הנכד **** ובחקירתו לא היה כדי לשפוך אור נוסף על המחלוקות.
- העד ****, שהיה חבר של האב המנוח, תיאר כי המנוח סיפר לו על המחלוקות הרכושיות המתייחסות לרכושו בין הילדים, ותיאר כי המנוח קשר בין העברת המגרשים לצורך לתת את הדירה לנתבעת (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 65 שורות 10-18). העד סיפר כי התובעים היו באים כל בוקר לראות את האב והיו נדחים על ידו ושהוא ניסה לדבר על ליבו של האב לדבר איתם (עמ' 66 שורות 9-14). העד ציין כי מעמד העדות מאוד לא נעים לו (עמ' 68 שורות 19-28). העד ציין בהמשך עדותו כי המנוח לא אמר לו כי הוא נתון לאיומים של הנתבעים. עם זאת בהמשך התשובה היתה מורכבת יותר:
"ש: [..] התרשמת שהוא בן אדם חופשי וצלול?
ת: לא, הוא היה קצת מפוחד. הוא היה הרבה פעמים מפוחד. הרבה פעמים. הייתי אומר, הייתי מנסה להוציא ממנו מילים, הוא היה שותק, הוא לא (לא ברור).
ש: אבל הוא לא אמר לך למה.
ת: הוא לא היה מדבר. הייתי אומר לו 'תשפוך', הוא היה אומר 'עזוב אותי, עזוב אותי'." (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 71 שורות 5-11).
- במסגרת ההליך עו"ד קשקש שטיפל בהעברה הגיש תצהיר ונחקר. במסגרת תצהירו ציין את הפרטים הבאים לגבי ההעברה:
- בחקירתו של עו"ד קשקש הוא אישר בפגישה שבה נחתמו המסמכים של ההעברה נכחו האב והנתבעת (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 83 שורות 3-4). הוא ציין כי לא ישב עם האב לבד (שורה 32-33). הוא תיאר את מעמד החתימה:
"ש: הבנתי. תגיד לי, לפני שהמנוח חתם על המסמכים, נתת לו שיקרא אותם בעיון?
ת: הסברתי לו אותם. המנוח לא ידע קרוא וכתוב, הסברתי לו, הקראתי לו, ווידאתי שזה, מה שנקרא, רצונו, מה אנחנו עושים. הוא ידע לגמרי מה הוא עושה."
(ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 83 שורות 21-25).
בהמשך החקירה נשאל עו"ד האם ידע כי האב מתגורר עם הנתבעת בדירת המגורים:
"ש: האם ידעת שהמנוח מתגורר יחד עם הנתבעת באותה דירה ושהיא מטפלת בו?
ת: כן, ידעתי את זה.
ש: ידעת את זה. ידעת גם שהיא דואגת לו לכל הצרכים שלו?
ת: ידעתי שהיא מתגוררת איתו, כן, אפשר לומר. מה זה דואגת לכל הצרכים? ידעתי שהיא מתגוררת איתו. "
(ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 84 שורות 34-35, עמ' 84 שורות 1-4).
קרי למרות שהאב אינו יודע קרוא וכתוב, ולמרות שעו"ד מבין שהאב והנתבעת מתגוררים בדירה נשוא ההעברה ושהנתבעת מתגוררת עימו לא התקיים שיח נפרד עם האב לברר ולוודא את רצונו.
- עו"ד קשקש נשאל בחקירה האם לא התעוררו לו ספקות לגבי העסקה והשיב שלא:
"ש: לא. טוב. תראה, אתה באותה פגישה, מגיע אליך אדם מבוגר, שאתה מבין שהוא לא יודע קרוא וכתוב, אתה מבין שהוא מגיע עם הבת שלו, שהם מובילים אותו בעצם אליך למשרד, סברת אולי שיהיה נכון לבקש ממנו איזשהו מסמך רפואי שמראה שהוא כשיר לחתום על המסמכים הללו, שהוא מבין על מה הוא חותם?
ת: לא, הוא היה, הסברתי לו. ההתרשמות שלי היתה אדם צלול לגמרי, לא, כאילו, זה לא, יצא לי לעשות חוץ מהעסקה הזאת עוד עסקאות מתנה. קורה שהאב נותן לבן או לבת או, לא, לא הרגשתי צורך. ואני יכול להגיד שהוא 100% צלול היה מבחינתי."
(ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 86 שורות 9-17).
עם זאת וכאמור לעיל יש לעשות הבחנה בין כשרות לבין ההשפעה שהיה נתון בה האב.
- בסופו של יום חקירת עו"ד תיארה את מעמד החתימה ותו לא. אין די במעמד חתימה אלא יש לבחון את כלל הנסיבות. התיאור של עו"ד לא חיזק את טענות הנתבעים על כשרות ההעברה. נהפוך הוא – העובדה כי האב לא שוחח לבדו עם עו"ד, גילו של האב והעובדה שלא ידע קרוא וכתוב, אין תיעוד של המפגש או תרשומת שלו, אין בירור של מצבו הכלכלי של האב ומה המשמעות של העברת הדירה מבחינתו, אין בדיקה שלו בנפרד מה עמדתו במרקם המשפחתי – כל זאת מטילים צל על ביצוע ההעברה שמצטרף לשאר הנסיבות וההוכחות על התלות וההשפעה של הנתבעים על האב.
- התובע 4 ציין בחקירתו פרטים נוספים על נסיבות ההעברה המעידות על הלחץ ועל ההשפעה של הנתבעים על האב, וציין כי נכח באותו יום ובמשרד עו"ד:
"ש: הבנתי. ואיך אתה יודע שאבא נתן את הדירה שלו במתנה ל*** ?
ת: אני הייתי שם.
ש: היית שם? מה זה היית שם?
ת: הייתי, הייתי באותו היום, הייתי בבית עם אבא שלי ועם אחותי וגיסי, ***, הייתי בדירה, ו*** ואחותי *** , אמרו לאבא שלי מהר 'בואו נלך מהר לפני שייקחו לך את הבית, בואו נלך לעורך דין', צלצלו לבן שלהם הגדול, 'תקבע עם עורך דין בתל אביב, אנחנו באים, תקבע איתו מהר' ולקחו אותי גם. נסענו עם מונית לעורך דין, הם היו מוכנים כבר עם הכל, עם כל הספח הם היו מוכנים, שאבא שלי רק היה צריך לחתום, אבל הוא אמר לאחותי ולגיסי 'אני רק מזכיר דבר אחד: עם ***, *** , אין לי כלום. אני רק, הוא פשוט, הוא בן אדם לא הכי בסדר, הוא, יש לו בעיות שלו, לא משנה איזה בעיות, אני מבקש שתעזרו לו, תתנו לו את המקום שלו, שיגור בו'." (ההדגשה בקו – הוספה).
(ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 57 שורות 10-22).
- גם בהמשך החקירה פירט התובע 4 את ההתנהלות שהייהת באותו יום של ההעברה בה נכח בין הנתבעים לאב:
"מה שאני יודע, הוא שכנע אותו 'בוא מהר לעורך דין, בשביל שנחתום, שלא ייקחו פה, תעשה את הכל על שמנו', אני זוכר את היום הזה, אני הייתי בבית. 'בוא תעשה ממש מהר את הכל על השם שלנו, לפני שהילדים שלך יבואו וייקחו את הבית', הוא היה אומר 'לא, אבל יש לי ילדים, אני רוצה שהכל יתחלק בין הילדים', אז הם אמרו 'לא, הילדים שלך גנבים, הם רוצים את הכסף שלך והכל וזה, וראית, הם גנבו ממך והכל', ואני ראיתי גם איך שהם היו לוקחים ממנו את הכסף ומה שהיה צריך. כל הכסף היה עובר להם, אם זה זקנה ואם זה, לא יודע מה שהוא היה צריך לקבל, היה עובר להם, ליד שלהם. [..]". (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 59 שורות 25-33).
- הנתבעת נשאלה לגבי מעמד החתימה על מסמכי ההעברה ותשובותיה הותירו רושם של תשובות שטחיות וללא העמקה בפרטים. גם היא קשרה בין העברת המגרשים להעברת הדירה על שמה:
"ש: אני אשאל את השאלה שוב: כשהדירה עברה לבעלותך, ונחתמו המסמכים של העברת הבעלות, אז הוא כן הבין?
ת: בטח שהוא הבין.
ש: את הסברת לו?
ת: בטח. אני הסברתי, אבל הם עשו ברמאות.
ש: הבנתי. בפגישה הזאתי, כשהייתם אצל עורך הדין שהכין את המסמכים, את ישבת עם האבא והסברת לו על מה הוא חותם?
ת: גם אחי *** היה.
ש: ואז הסברת לאבא על מה הוא חותם?
ת: לא, עורך הדין הסביר לו, וברגע שהוא אמר 'אני לא יודע לקרוא ולכתוב', עורך הדין תפס את זה, קרא את זה, הסביר לאבא שלי, אבא שלי הבין טוב מאוד וחתם."
(ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 132 שורות 34-35, עמ' 133 שורות 1-10).
- לכל אלה יש להוסיף כי ביום1.2020 הוגש תסקיר בתיק האפוט' (א"פ 8022-12-18). אמנם תיק האפוט' מאוחר בזמן למועד העברה. התיק נפתח ביום 4.12.2018, קרי כמעט 3 שנים לאחר ביצוע ההעברה. אולם ניתן ללמוד מהתסקיר גם מפיו של האב המנוח את עמדתו לגבי הסכסוך. מרקם היחסים המשפחתי קיבל גם הוא ביטוי אובייקטיבי בתסקיר. העו"ס מציינת כי האב ידע לפרט את המורכבות במערכת היחסים המשפחתית וגם לעו"ס שנים לאחר ביצוע ההעברה לא היה ברור אם האב נתון להשפעה בשל הקשר הקרוב שחש לנתבעים. התסקיר חשוב – אך לא מהווה משקל מכריע אלא רק מתווסף לכלל הראיות – ויש בו ראיה אובייקטיבית מזמן אמת גם על המצב המשפחתי ועל עמדתו של האב (עם כל זאת שיש ליתן לה משקל נמוך בהתחשב בחוו"ד המומחה שהוגשה לאחר מכן וכןתיאור העו"ס את מצב המשפחה):
[...]
- העו"ס שערכה את התסקיר פירטה את ההתרשמות מהמחלוקות הרכושיות הנוגעות לרכושו של האב, גם לפי הדברים שהאב ציין בזמן אמת:
- בנוסף, בתיק האפוט' הוגשה חוו"ד מומחה של ד"ר ברבר ביום 29.7.2019 ובה צויינו הדברים הבאים, שפורטו למומחה על ידי האב. גם אם באותה העת מצבו של האב מנע ממנו כבר לקבל החלטות (כפי שנקבע בחוו"ד) וגם אם הדברים נאמרו שנים לאחר ביצוע ההעברה, הם מהווים משקל מסויים שיש להתחשב בו בקולו של האב בפרט בהתחשב בשיהוי בהגשת התביעה:
[...]
- שני הצדדים צירפו תמלולים שונים. באופן תמוה שני הצדדים נמנעו מלציין פרטים בסיסיים לגבי התמלולים: מתי הוקלט, באיזה נסיבות, מי הקליט, מה הסיבה להקלטה.
- מבחינת התוכן עולה כי ההקלטות שצורפו על ידי הנתבעת נערכו לאחר פתיחת הליך האפוטרופסות. בחנתי אותן לעומקן ואיני סבורה כי יש בהן להשפיע מהותית על ההכרעה בנושאים שבמחלוקת.
- התמלול שצורף על ידי התובעים (נספח 12 לכתב התביעה) הוא שיחה של האב עם התובע 3 וכאמור אין פרטים בסיסיים נדרשים לגבי שיחה זו. הרושם שעולה מהשיחה כי התובע 3 חפץ להוביל את האב בלשונו על מנת שיאשר מה שהוא מבקש (שהאב מבקש לחלק את רכושו כולל הדירה בחלקים שווים), בעוד שהאב חוזר ומחדד על מערכת היחסים העכורה עם התובעים. התחושה שעולה מתמלול זה מכמירת לב כלפי האב. עם זאת האב חוזר מספר פעמים כי העביר את דירת המגורים על שם הנתבעת לאור התנהלות התובעים נגדו והיא תחלק אותה בין הילדים:
ראו: תמלול, עמ' 2.
גם בהמשך השיחה האב חוזר על הדברים:
ראו: תמלול, עמ' 3.
- הנתבע נשאל בחקירתו האם הייתה הבטחה לאב לחלק לאחר מותו שווה בשווה והכחיש נמרצות. עם זאת אישר כי אמרו לאב: "אנחנו תמיד אמרנו לו 'אבא, אתה, עד שאתה חי, הדירה שלך'. אנחנו אמרנו את זה," (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 113 שורות 29-30).
- תמלול קשה נוסף שצורף לתצע"ר נספח 12 כאשר התובע 3 מגיע לבקר את האב והנתבע לא מאשר לו לפגוש אותו (תאריך לא צויין):
- התובע 3 בחקירתו הפנה לאירוע זה וחזר על תיאור הדברים:
"[...] יש לי הקלטה שאני עומד מאחורי הדלת, אני מבקש מ***, "תן לי לבוא להיכנס לראות את אבא שלי" מוקלט. כבוד השופט רוצה אני אראה. ו*** אומר לי "לך מפה, הסתלק מפה, אני עכשיו מזמין משטרה. והם הכניסו לו בתת מודע שאני מדבר עם אבא שלי, אומר לי "אלה השכנים הזמינו משטרה". האמן לי, כל מילה. הכול יש הקלטה."
(ראו: פרוט' מיום 22.5.22, עמ' 25 שורות 22-28).
- יש לתת משקל מסויים לתמלולים אלה אך לא מכריע. הם מצטרפים למארג הראייתי הכולל.
- יצויין כי הצדדים הרחיבו בטענות הנוגעות להליכים משפטיים קודמים לרבות לגבי שטר החוב שהגיש התובע 2 כנגד האב וההליך שהועבר לבימ"ש, ההתנהלות לגבי העברת המגרשים, תביעה לגבי פינוי הנתבעים מדירה קודמת בה גרו, מחלוקות רכושיות בין התובעים לנתבע, הליך צו ההגנה, נושאים הקשורים לנסיבות עריכת הצוואה משנת 2019 ועוד – סברתי כי מדובר בהרחבות שאין בהן על מנת לסייע להכרעה בהליכים אלה ודיון בהם מסרבל את ההליכים ללא צורך ומרחיב את הדיון למחוזות לא לו.
- אשר על כן ולאחר בחינת כלל הראיות והעדויות שוכנעתי כי העברת דירת המגורים ללא תמורה מהאב לנתבעת היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת ועל כן יש להורות על ביטולה.
- סעיף 14(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה."
- סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג -1973 קובע: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
- לטענת התובעים הנתבעת הטעתה את האב והצהירה בפניו שהיא תשמור על רכושו לצורך הוצאה לפועל של הצוואה משנת 2011 ורכושו יחולק בין ילדיו בחלקים שווים. למרות שלא התכוונה לעשות כן. התובעים מפנים לחוו"ד מומחה בתיק האפוט' (שצוטטה לעיל) ולתמלול (נספח 12 לכתב התביעה) שצוטט לעיל בו האב מציין כי הנתבעת תחלק את הדירה לכל הילדים.
- התובעים לא פירטו כהלכה את הנדרש בסעיפי הטעות וההטעיה. הם לא נימקו בצורה מספקת כיצד הסעיפים מתקיימים. ניכר כי מדובר בעילה חלופית נוספת. מאחר וגם ציינתי כי יש לתת משקל מועט הן לתמלול והן לחוו"ד המומחה לאור המועד בו ניתנה ומצבו של האב באותה העת – אין די בראיות אלה על מנת להוכיח את התקיימות העילות הנ"ל לביטול ההעברה.
- אשר על כן לאחר בחינת טענות הצדדים בעניין זה, דין שתי עילות אלה להידחות.
2). התביעה למתן פסק דין הצהרתי כי 3 דירות הרשומות ע"ש הנתבעים שייכות לעיזבון האב המנוח
- לטענת התובעים הדירות הרשומות ע"ש הנתבעים באותו בניין של דירת המגורים נקנו מכספי האב והן למעשה שייכות לעיזבונו. על כן ביקשו כי יינתן סעד הצהרתי הקובע כי 3 הדירות הן של האב למרות הרישום ולהורות כי הן חלק מעיזבונו.
- אין מחלוקת כי הדירות בבניין – תת חלקה X, X ו-X – רשומות ע"ש הנתבעים בחלקים שווים. הדירות נקנו על ידי הנתבעים. לטענת התובעים מדובר בכספים של האב המנוח שהנתבעים נטלו ממנו. לטענת הנתבעים מדובר בכספים שלהם שמקורם ממכירה של דירה אחרת שהייתה בבעלותם.
- בסיכומים טענו התובעים כי מאחר והנתבעים לא המציאו אסמכתאות המוכיחות כי הם רכשו את הדירות ומה מקור המימון לכך – יש לזקוף מחדל זה לחובתם. לטענת התובעים לנתבעים לא הייתה יכולת כלכלית לממן את רכישת 3 הדירות.
אין בידי לקבל טענה זו.
- הנטל להוכחת התביעה הוא על התובעים. טענת התובעים היא שמדובר היה בכספי האב וכי יש לקבוע כי הזכויות הן של האב. התובעים לא הוכיחו פוזיטיבית את טענותיהם. עיקר טענותיהם היה כי הנתבעים לא הוכיחו את מקורות המימון שלהם. אולם קבלת טענה זו משמעותה היפוך הנטל. הנתבעים אינם צריכם להוכיח כי הדירות הרשומות על שמם ובחזקתם הם שלהם.
- הנתבעים הדגישו עוד בכתב ההגנה (סעיף 62) כי לא רכשו את הנכס מכספיו של האב ואין מדובר ב-3 דירות אלא בדירה אחת רשומה כ-3 חלקות.
- לא הובהר כהלכה בהליך האם מדובר אכן ב-3 דירות או דירה אחת מחולקת.
- מנסח הטאבו עולה כי הרישום על שם הנתבעים בוצע עוד בשנת 2009 (נספח 3 לכתב התביעה). על כן השיהוי והנזק הראייתי שנגרם בהגשת התביעה שנים על גבי שנים לאחר מכן יורד לשורשי התביעה. לגבי רכיב זה לא היה הסבר משכנע כלל לנושא השיהוי.
- התובעים לא הוכיחו ולא פירטו כל זיקה של האב לדירות אלה: לא מימון על ידי האב, לא רישום של האב כבעל הזכויות, לא המשך תשלומים על ידו, לא קבלת שכירות, לא קבלת החלטות לגבי הדירות הללו ולא החזקה בהן. אין כל ראיה מזמן אמת ואין כל עד חיצוני למשפחה התומך בטענות לגבי הדירות הללו.
- בכל גרסת התובעים לגבי הדירות הייתה עמימות של המועדים ואי פירוט מלא ומספק של העובדות שהם סבורים שהתקיימו.
- בחקירת הנתבע הוא נשאל לגבי מכירת הדירה שלטענתם נמכרה ואפשרה את רכישת הדירות בבניין דירת המגורים. הנתבע מסר פרטים כי הדירה נמכרה בשנת 2007 בסכום של 115,000$ ומהתמורה כוסו גם החובות (ראו: פרוט' מיום 25.5.22, עמ' 102 שורות 22-30). הנתבע מסר פרטים והשיב על כל השאלות בעניין זה בפירוט ויש לתת אמון בתשובותיו בעניין זה. בהמשך החקירה (עמ' 106) תיאר כיצד רכש את הדירות בבניין המגורים, כי אין מדובר במספר דירות אלא בדירה אחת שחולקה ושהתשלום הכולל היה 560,000 ₪ והוא שילם מהכספים שנותרו מהדירה והכחיש כי האב נתן להם כסף לכך (עמ' 107-108).
- יצויין כי לא הוגשה גם כל בקשה לגילוי מסמכים או בירור אופן ביצוע הרכישה או מימונה במסגרת ההליך ע"י התובעים.
- גם בצוואת האב משנת 2011, שאמנם אינה לדיון כעת, אבל בה מפרט האב את נכסיו הוא מציין רק את דירת המגורים והמגרשים ואינו מאזכר את הדירות. יש בכך לכל הפחות להוכיח את הלך המחשבה של האב לגבי הדירות הללו.
- בנוסף, לטענת התובעים בשל ההסכם שנחתם בין הנתבעים לתובע 4 המקנה לו זכות מגורים באחת הדירות וכאשר האב הוא עד לחתימה (צורף כנספח 4 לכתב התביעה) הדבר מוכיח את זיקתו של האב לדירה. לטענת התובעים, הנתבעת התחייבה בפני האב כי בשל כך שהדירה נרכשה מכספיו היא תשמש את התובע 4 למגוריו עד 120. לטענת התובעים, הנתבעת לא הייתה מתחייבת לכך לולא היה מדובר בכספי המנוח ובדירתו בפועל.
- טענות אלה של התובעים הן כולן טענות סברה ואווירה. אין הוכחה להן ולו בראשיתן.
- יתרה מכך, בחינת נוסחו של ההסכם בין הנתבעת לתובע 4 מעלה שאין בו שום זיקה של האב לדירות והוא כל כולו נטוע במערכת היחסים שבין התובע 4 לנתבעים. ההסכם לא רק שלא מחזק את טענות התובעים אלא מחליש אותן. האב רק חתם כנוכח בעת החתימה. הדבר סביר בשל מערכת היחסים המורכבת הקשורה לתובע 4. אין בה להוכיח ולעמוד בנטל המשמעותי של הוכחת הזכויות בפועל ב-3 נכסי מקרקעין.
- בכתב ההגנה פירטה הנתבעת את גרסתה לגבי חתימת ההסכם וגרסה זו לא נסתרה:
- העולה מכך כי התובעים לא הוכיחו את הדברים הנדרשים להעתרות לסעד שהתבקש על ידם.
- על כן סעד התביעה למתן פסק דין הצהרתי כי 3 דירות הרשומות ע"ש הנתבעים שייכות לעיזבון האב המנוח – נדחה.
3). הרחבת חזית בסעדי התביעה
- בסיכומים הרחיבו התובעים חזית והוסיפו סעד לתביעה ועתרו כי הנתבעים ובנם ישיבו כספים שנמצאים בידם לעיזבון האב. אמנם טענה זו הועלתה בכתב התביעה אולם היא לא נתבעה כסעד.
אין מקום לדון בטענה זו דיונית ומהותית.
- דיונית מאחר והסעד לא נתבע ומדובר בסעד כספי שיש גם לשלם אגרה לגביו.
מהותית מאחר וטענה זו גם לא הוכחה. יתרה מכך הנתבעת התייחסה לסוגיה זו בהרחבה והציגה עמדה מפורטת ומנומקת. כמו כן ציינה כי העבירה סך של 100,000 ₪ מכספי האב שהיו בידיהם לאחר שמונה האפוט' החיצוני.
- אשר על כן ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל אני מורה כדלקמן:
- אני מורה על ביטול ההעברה שבוצעה בין המנוח לבין הנתבעת ביחס לזכויותיו בדירה ברח' ***ב***הידועה כגוש XXX, חלקה XX תת חלקה XX. מאחר ובעת הזו עוד מתנהלים ההליכים לגבי עיזבונו של האב אני מורה כי יינתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לדירה עד להחלטה אחרת.
- התביעה למתן סעד הצהרתי בכל הנוגע לדירות ברח' ***ב*** הידועות כגוש XXX, חלקה XX, תתי חלקות X, X ו-X כי הן דירותיו של המנוח – נדחית.
- הוצאות ההליך – לאחר בחינת היקף ההליך, מישכו ותוצאתו ומאחר ורכיב תביעה אחד התקבל ורכיב תביעה אחד נדחה, סברתי כי בסופו של יום אין מקום לחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
- המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, ל' אב תשפ"ג, 17 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 12.5.2024.