החלטה בנושא פניית אפוטרופוס לגוף ולרכוש, להוציאה לבית אבות לאור סכנה ממשית ומיידית לשלומה הפיסי כנגד עמדתה החולקת של האפו' לדין לעשות כן

"'אני לא צריך הרבה עכשיו', אמר הילד, 'רק מקום שקט לשבת ולנוח. אני עייף מאוד'

'אם כך, אמר העץ וזקף את עצמו 'גזע כרות זקן הוא כן טוב בשביל לשבת ולנוח'

והילד ישב, והעץ היה מאושר" ("העץ הנדיב", מאת של סילברסטיין).

בתה מאותגרת הנפש של ג', לה ג' דאגה כל חייה, אינה מאפשרת לה לקבל טיפול הכרחי בביתה. האם בנסיבות העניין יש להוציא את ג' לבית אבות או שמא יש להשאיר את ג' בביתה ולהרחיק ממנו את בתה? זהו עניינה של החלטה זו.

• תמצית העובדות הרלוונטיות וההליכים הקודמים -

1. הגב' ג' (להלן: "ג'"), ילידת 1941, כבת 83, מאובחנת כלוקה בדמנציה, סובלת ממחלת האפילפסיה וזקוקה להליכון בכדי להתנייד.
2. ג' מתגוררת לאורך השנים בדירת 3 חדרים (שני חדרים וסלון) בת 80 מ"ר ב[עיר בצפון], עם בתה א' (להלן: "א'"), כבת 53, הצעירה מארבעת ילדיה. א' מאובחנת כמתמודדת נפש, ומתקיימת מקצבת נכות בסך של כ-4000 ₪ לחודש.
3. את ג' פגשנו לראשונה בבית משפט זה ביום 12.1.21, אז הגיעה בליווי בתה הבכורה ר' (להלן: "ר'"), בכדי להוציא צו הגנה כנגד א'.
4. בקצירת האומר יסופר כי בדיון שנערך במעמד צד אחד ועל רקע דבריה של ג' ובתה, לעניין אלימות וניצול כלכלי מתמשך מצדה של א', הוצא ביום 12.1.21 צו הגנה כנגד א', שלעת ההיא ממילא היתה מאושפזת על רקע פסיכיאטרי.
5. כמו כן, מאחר ובמהלך הדיון עלה צורך בבדיקה קוגנטיבית לג', מונה לג' אפו' לדין והוזמן תסקיר בעניינה.
6. בתסקיר שהוגש ביום 14.1.21 צוין כי ג' קיבלה במשך שנים שרות מטפלות אולם זה הופסק כיוון שא' לא מאפשרת כניסת מטפלת וג' נותרת חסרת אונים. בתום התסקיר צוין כי "נראה כי מדובר במערכת יחסים אם-בת מורכבת מזה שנים, חשד לפגיעה פיזית (הוגשה תלונה במשטרה), ניצול ועושק של הקשישה על ידי הבת. הזנחת הקשישה, בידודה משאר בני המשפחה. .... כמו כן עולה חשש כי יפעלו להעברת הקשישה לבית אבות וישתלטו על ביתה. נראה כי הקשישה אזרה אומץ להתלונן אחרי שנים של סבל, חרף מצבה הקוגניטיבי. יש צורך בהארכת צו ההגנה לתקופה המקסימאלית בחוק חרף החשש כי המבקשת מתקשה לעמוד בלחץ שעלול להיות מופגן כלפיה מצד הבת, א'. מומלץ כי לא יעשה שינוי במקום המצאה של ג' ללא אישור בית המשפט".
7. כעולה מדיווח האפו' לדין שהוגש ביום 24.1.21 עלה כי קיימים סכסוכים בין א' ובתה לבין ילדיה האחרים של ג'- ר' ואו' אשר העלו חשש כי בשל פעולותיה של א', ג' עלולה לאבד את ביתה וכי עניינה הרפואיים של ג' אף הם אינם מטופלים. בדיווח נכתב כי לאורך השנים ג' נאלצה לעמוד בתווך בין רצונות בני המשפחה ולאורך השנים הביעה פחד ואולם כשנשאלה על כך, הגנה על א' וניכר היה כי לא נוח לה לדבר סרה על א'.
8. בנסיבות העניין הוגשה ביום 2.2.21 תביעה דחופה לנקיטת אמצעי הגנה כלפי ג'.
9. בפסק דין בתיק ה"ט 00000-01-21 שניתן ביום 7.2.21 נקבע כי מאחר וקיימת סבירות גבוהה כי ג' לא תקיים את צו ההגנה אשר יאסור את המשך שהותה של א' בבית, יבוטל הצו בכפוף להגשת אישור רפואי בדבר סיום הטיפול שנטען כי בעטיו לא תשקף יותר מסוכנות מצד א'. כמו כן- מונתה "עמותת גג לנזקק ולחוסה" כאפו' זמנית לענייניה הרכושיים, האישים והרפואיים של ג' למשך 6 חודשים (להלן: "האפו' הממונה") ומונה הפסיכיאטר דר' קירש כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת מצבה הקוגנטיבית של ג' והצורך במינוי אפו'.
10. ביום 9.3.21 לאחר שהונחו בפני בית המשפט, האפו' לדין ועו"ס לס"ד מסמכים רפואיים בעניינה של א', ולנוכח ההבנה כי צו ההגנה לא ייאכף ממילא על ידי ג', בוטל צו ההגנה בכפוף להתחייבות שנתנה על ידי א' לשתף פעולה עם סל השיקום ומתאם שיקום שימונה לה וליטול טיפול תרופתי. כן נקבע כי מתאם השיקום ימסור דיווחים שוטפים אודות כך לעו"ס ולאפו' הממונה שיעמוד בקשר רציף עם ג' על מנת לשמור על בטחונה.
11. בחוות דעת של דר קירש מיום 9.3.21 דווח כי נמצא שג' סובלת משטיון/דמנציה, אשר החל שנים קודם לבדיקתה על ידי המומחה וכי קיימת ירידה קוגנטיבית עם שיפוט ותובנה לקויים. כן צוין כי לג' מחלות גופניות הדורשות מעקב וטיפול קבוע ומבוקר. משכך, נקבע כי ג' אינה מסוגלת במצבה הנוכחי לדאוג לענייניה הבריאותיים והכלכליים והיא זקוקה לאפו' לגוף ולרכוש. כן צוין כי מאחר וג' חסרת תובנה למצבה הנפשי – אינה מסוגלת להביע את רצונה לגבי מינוי אפו'.
12. לאור חוות הדעת של ד"ר קירש, ודיווח האפו' הממונה כי ע"ש ג' נצברו חובות גבוהים, הגישה ב"כ היועמ"ש ביום 8.8.21 בקשה למנות את "עמותת גג לנזקק ולחוסה" כאפו' קבוע וזמני על ג' וזה מונה בפסק דין מיום 29.9.21 לאחר שמיעת כלל הצדדים בתיק.
13. בחלוף כשנה ומחצה, ביום 29.3.23 הגישה א' תביעה לביטול מינוי אפו' ולמתן הוראות (א"פ 00000-03-23) בטענה שהאפו' הממונה לא מקיימת תפקידה נאמנה- לא מעבירה כספים, לא רוכשת מוצרי מזון כנדרש ונציגיה מתנהלים בצורה כוחנית כלפי ג' וא'. על רקע הזה החלו חילופי האשמות בין האפו' הממונה לבין א' בכל הנוגע לטיפול בג'.
14. האפו' הממונה טענה בתגובה כי מביקורים שבועיים אצל ג' דווח כי הנ"ל נמצאת במצב מוזנח, ללא השגחה, ללא מזון ומשוטטת לבדה ברחבי העיר. נטען כי א' עוזבת את אמה בבית ללא השגחה בשעות היום והלילה ואינה מטפלת בה או מבשלת לה. נטען כי בביקורים נמצא הבית מטונף, מבולגן כשכדורים פסיכיאטריים של א' מפוזרים בכל מקום אגב סכנה לג'. נטען כי ג' זקוקה להשגחה של 24 שעות - אולם מאחר ובבית רק שני חדרי שינה ולאור התנגדותה של א'– אין אפשרות לשכן עובדת זרה בבית. לטענת האפו' הממונה נוצר מצב שבו ג' מתגוררת עם בתה שאינה מטפלת בה, אינה משגיחה עליה ואף מרחיקה ממנה את יתר ילדיה ונכדיה.
15. כאן המקום להעיר כי נוכח הדברים החמורים שהועלו על ידי האפו' הממונה לא ברור מדוע לא פעלה או פנתה האפו' הממונה בעניין זה מבעוד מועד והדברים הועלו רק בתגובה לכתב התביעה שהגישה א'.
16. ביום 26.8.23 אושפזה ג' בשל נפילות חוזרות, ושוחררה רק ביום 10.9.23.
17. בדיון שנערך ביום 6.9.23 ב"כ היועמ"ש טענה כי ההתנהלות הרכושית של האפו' הממונה נבחנה ולא נמצא כי נפל בה דופי ובתום הדיון א' בקשה למחוק את הבקשה וזו נמחקה (אגב הזמנת תסקיר נוסף לצורך בחינת המשך עניינה של ג' בשים לב לנסיבות שעלו בבקשה).

• ההליך שלפניי

18. ביום 16.1.24 הוגשה בקשת האפו' הממונה להעביר את ג' למסגרת מוסדית. נטען כי:

• מצבה של ג' התדרדר מאוד עד כי היא בעצמה מבקשת העברתה למסגרת מוסדית. בידי העמותה סרטון של ג' בו היא מביעה רצונה לצאת למסגרת מוסדית תוך שהיא מבינה כי ילדיה מתנגדים לכך.
• מאז האשפוז האחרון – ג' ממעיטה לצאת מהמיטה, חלשה, ירדה במשקל ונראית רע, מסרבת לאכול מזון מלבד מעדני "מילקי" והיא נותרת שעות רבות לבד בבית ללא השגחה ואף מתהלכת ברחוב ללא השגחה. נראית הזנחה בבית בו מעשנת א' ללא הפסקה ומכבה את הבדלים על השולחן בסלון.
• המטפלות לא מגיעות פעמים רבות בגין אילוצים שונים. מגיעות מטפלות מחליפות אך גם הן לא נמצאות עם ג' מסביב לשעון וכך נוצר מצב בו ג' מופקרת ללא השגחה.
• העסקת עובדת זרה אינה סבירה בשים לב לכך שהוצאותיה של ג' עולות על הכנסותיה ואף לא קיים חדר שינה למטפלת כאמור.
• ילדיה של ג' מתנגדים למעבר למסגרת מוסדית וזאת מכיוון שהם חוששים שמשרד הבריאות יבקש לממש את דירתה של ג' (אותה הורישה לא' בצוואתה ההדדית עם בעלה המנוח) בעבור אשפוזה של ג' בבית האבות. נטען כי שיקול זה אינו מדויק (שכן ניתן להסתפק גם בהשכרת הנכס או גביית דמי שימוש מא') וממילא אינו מהווה עילה שלא להעביר את ג' למוסד כפי שמחייבת טובתה.

19. האפו' לדין בתגובתה מיום 4.2.24 פרטה את המסכת העובדתית בעבר בעניינה של ג' וציינה, בין היתר, כי -

• משיחה עם נציגת האפו' הממונה עלה כי בשלב זה הוקצבו לג' 33 שעות מטפלת אולם האפו' הממונה אינו מצליח לשמור את מכסת השעות – יש היעדרויות רבות, מטפלות עוזבות, יש מחסור ולחברת "XXX" אין כבר חודשיים מטפלת לשעות הבוקר לג'.
• בביקור בית שערכה האפו' לדין ג' היתה עדיין במיטה. האפו' לדין ציינה כי: "לא ניתן לומר שלא נקי או מבולגן אך שולחן הסלון עמוס לעייפה בספלי קפה רבים מאוד, ריקים ומלוכלכים, סיגריות, אפר של סיגריות מפוזר על כל השולחן והכיור במטבח מלא כלים מלוכלכים". כן צוין כי על שולחן הסלון גם נמצאו תרופות בתפזורת. החדר של ג' נמצא נקי ומסודר – המיטה מוצעת והמצעים נקיים. המטבח נמצא במצב סביר- למעט הכיור והמקרר היה דל במוצרים ובתבשילים.
• ג' הביעה רצון לחזור לבקר במועדונית/ מרכז היום ונציגת האפו' הממונה ציינה כי הדבר מצריך אופרציה לא פשוטה שאינה בהכרח אפשרית.
• ג' מדגישה בנחרצות כי בשום פנים ואופן אינה מעוניינת לעבור לבית האבות, גם לא לניסיון של מס' שבועות. ג' ציינה כי היא רגילה לא', הן חיות יחד הרבה מאוד שנים. ג' מספרת כי הדבר שהיא הכי אוהבת, פרט לילדיה, אלו בעלי החיים- החתולה אליה היא מאוד קשורה וכי כיום יש לה עצמאות ופרטיות וכל אלו חשובים לה מאוד.

לאור האמור- בפרק המסקנות וההמלצות, צוין כי הוצאת אדם מביתו צריכה להיעשות רק במקרי קיצון וטרם כך יש למצות את כלל האמצעים הדרושים לרשותו כדי שיוכל להישאר בסביבתו המוכרת והבטוחה. ג' מאוד אוהבת את הדירה שלה, היא חיה עם א' שנים לטוב ולרע, גם כאשר היתה כשירה - ג' לא פעלה לשנותו כלל אלא להפך. משכך, לגישת האפו' לדין, טרם הוצאת ג' מביתה, יש למצוא דרכים לפתור את המחלוקות בין א' לבין העמותה, יש לתקן הפגם החמור בהתנהלות העמותה עת חרף הקצאת שעות המטפלת הרבות בפועל- יש מטפלת רק בשעות אחה"צ ויש לפעול גם עם חברות אחרות על מנת להבטיח טיפול רציף. כן המליצה האפו' לדין לדאוג בהקדם לשיבוצה של ג' במועדונית יום ולדאוג לליווי והסעות.

20. בדיון שנערך ביום 10.3.24 –

• עו"ס מטעם האפו' הממונה מסרה כי לקראת הדיון ועל מנת לבחון התכנות להעביר את ג' לבית אבות – היא נלקחה לביקור במוסד, לקחה חלק בפעילויות השונות ונהנתה מאוד. נטען כי דעתה של ג' ביחס למוסד משתנה ללא הרף, כי היא חייבת השגחה 24/7 – דבר אשר אינו מתאפשר בבית לאור מבנה הדירה. צוין כי לג' זכאות לעובד זר.
• האפו' לדין הביעה דעתה כי טובתה של ג' להשאר בדירה, עם או בלי א' וכי מצב הדירה מאפשר הקמת חצי חדר.
• ילדיה של ג' טענו כי יש להשאיר גם את ג' וגם את א' בדירה ובמידת הצורך א' תצא מהבית באופן זמני.
• א' טענה כי ג' נהנתה בבית האבות, כי היא צמאה לחברה וכי בבית האבות תקבל מענה מלא לצרכיה החברתיים והפיסיים. נטען כי יש להתייחס גם למצבה הקשה של א' הסמוכה על שולחנה של ג' כשהוצאת ג' מהבית במצבה יפגע מאוד בג' עצמה.
• בתום הדיון ביקשו ר' ואו' שהות לגבש עמדתם, לבקר בדירה ולהציע הצעות פרקטיות לפתרון המחלוקת. משכך, נקבע דיון למחרת היום.

21. בדיון מיום 11.3.24 טענו ילדיה של ג' והאפו' לדין כי ניתן לפצל הסלון לשני חדרים עם קיר, אולם נציגת האפו' הממונה טענה כי היה איש מקצוע בדירה וכי לא ניתן לחלק את הסלון ואף אין כספים מיותרים לעניין זה. רכזת האפו' הממונה טענה כי ככל שישארו א' וג' בבית עם עובדת זרה 24/7 יש לחייב את א' לשאת בהוצאות הבית, שכן אחרת קצבתה של ג' לא תאפשר הסידור. ב"כ היועמ"ש טענה כי ג' הגיעה למצב קיצון של אלימות והזנחה, כי ילדיה האחרים לא מגויסים, בלשון המעטה, להליכים בעניינה. ב"כ היועמ"ש עמדה על הקושי בגיבוש עמדה לגבי מה נכון עבור ג' לאור רצונה לדאוג לבתה גם בתקופת היותה צלולה וההתנגשות בין טובתה של א' לבין טובתה של ג'. נטען כי היועמ"ש לא התרשמה יש התגייסות מספקת מצד בני המשפחה במציאת פתרונות.
22. בהחלטה שנתנה בתום הדיון נקבע כי על האפו' הממונה לבחון בדחיפות היתכנות כלכלית להעסקת עובד זר עבור ג' ולהתחיל בדחיפות בהליך קבלת עובד זר. עם קבלת העובדת- היא תתגורר בחדר של א' וא' תועבר לסלון או לחדר שיבנה בסיוע אחיה שהתחייבו לסייע בפתרון. כן חויבה א' לשלם סך של 1000 ₪ עבור השתתפותה בהוצאות הכלכלה והבית. כן נקבע כי על האפו' הממונה לפעול על מנת לשלב את ג' במועדונית למשך 5 ימים וכן לדאוג להעסקת מטפלות, בשכר, בשעות שלאחר שעות המטפלות המתקבלות על ידי הביטוח הלאומי, תוך שימוש בשלב זה בכספים הנותרים ביתר מתוך הכנסותיה של ג', בתוספת התשלום מאת א'.
23. מדו"חות האפו' לדין שהוגשו במועדים 14.3.24 ו-18.3.24 ומתסקיר שהוגש ביום 18.3.24- עלה כי ג' לא מגיעה באופן סדיר למועדונית, או מגיעה ללא מכשיר השמיעה וכי ג' אף הגיעה למיון [בית החולים בעירה] – אירוע עליו לא דיווחה א' לאפו' לדין או לעו"ס לס"ד, כי ג' נותרה לבדה בבית לאחר המועדונית, והיו מקרים שג' שוטטה לבדה בחוץ ללא השגחה. עם זאת צוין כי הבית עצמו נמצא מסודר, מאוורר ונקי, במקרר נמצא סיר עם תבשיל טרי שהכינה המטפלת וכן מוצרי מזון ומצרכים בכמות נאותה שרכש בקר האפו' הממונה. עמדתה של ג' ביחס לבית האבות עקבית ונחרצת – אין היא רוצה להגיע לבית אבות ואם תכנס לבית אבות זה יהיה הסוף מבחינתה.
24. לדיון שנערך ביום 21.3.24 הגיעה ג' אשר השיבה לשאלות בית המשפט כי טוב לה במועדונית, כי בית האבות לא מתאים לה ובלשונה- "אני רק אתמול הייתי צעירה, לא מתאים לי (צוחקת)" (בע' 9 ש' 25 לפרוט' מיום 21.3.24). ג' מסרה כי היא יודעת להסתדר ויש לה חתולים, כי היא יכולה להכין אוכל לעצמה וכי היא יכולה לבקש מהבת שלה לקנות לה מה שהיא רוצה והבת מיד קונה. ג' לא זכרה שהיתה בביקור בבית האבות.

מדברים שמסרו עו"ס לסדרי דין ועו"ס מטעם האפו' הממונה בדיון עלה כי היו אירועים בהם נמצאה ג' ישנה ברחוב, כי פעמים רבות מצאו את הדלת פתוחה לרווחה כשבאו לבקר את ג', כי בביקור פתע שנערך, הבית היה פתוח, א' לא הייתה, נמצא תיק מסמכים שמעיד כי ג' נלקחה לבית החולים מבלי שהדבר הודע לאפו' הממונה, צוין בתיק שג' לא לוקחת תרופות וכי א' השאירה את ג' בבית החולים ועזבה.

בהחלטה שנתנה בתום הדיון מיום 21.3.24 חזר המותב הקודם על ההוראה לפעול בדחיפות להכנסת עובדת זרה לדירה לטיפול 24/7 בג', על שיכונה בחדרה של א' ועל מעבר של א' לסלון. כן חזר בית המשפט על ההוראה לפעול בדחיפות, ככל הניתן, להגדלת שהותה של ג' במועדונית ולהגדלת היקף ההשגחה בין היתר ע"י שכירת עובדות, מטפלות, או כל אחר , צד ג', לצורך השגחה וטיפול בה (אגב שימוש בכל יתרת הכנסותיה של ג' ככל שידרש). ולבסוף, א' הוזהרה פעם נוספת כי עליה לאפשר נוכחות עובדת זרה ו/או מטפלות בבית באופן מכבד ולהימנע מכל אינטראקציה שלילית עמה, שאם לא כן יש ותינתנה הוראות לעניין המשך מגוריה בבית.

25. בעדכון האפו' הממונה מיום 30.4.24, מתסקיר עו"ס לסדרי דין מיום 16.4.24 ומחוות דעת האפו' לדין מיום 19.5.24, עלתה למרבה הצער תמונה חמורה לפיה- ביום 8.5.24 הגיעו בקר האפו' הממונה והעו"ס לביקור בהפתעה ומצאו את דלת הבית פתוחה לרווחה את ג' על שכובה על הרצפה, לבדה בבית, ללא יכולת לקום. הסתבר כי נפלה בדרכה לשירותים וזחלה עד למיטה, אולם לא הצליחה לקום. גם בביקור של האפו' לדין בבית- היתה הדלת פתוחה לרווחה בעוד שג' ישנה במיטתה וא' לא נמצאת בבית.

ג' סיפרה כי אינה רוצה ללכת מדי יום למועדונית מאחר וחשוב לה להיות עם החתולה בבית ולא להיעדר לכל כך הרבה זמן. ג' מתנגדת לצאת לבית אבות גם כשמעומתת עם עמדתה של א' כי עדיף לה שם. עם זאת כשמעומתת שוב עם עמדתה של א' טוענת כי עבור א' היא תעשה הכל, אולם א' זקוקה לה בבית וחוזרת על זה שהיא רוצה להישאר בבית.

גם בפעמים אלו נמצא הבית נקי ומסודר, התרופות נמצאות בסלסלה מסודרת, המקרר מלא אוכל מבושל ויש חומר גלם במקפיא ובארונות.

הגם שהתקבל היתר העסקת עובדת זרה לג' - בכל פעם ניסיונות להביא עובדת זרה טורפדו על ידי א', שצילמה את המפגשים או הודיעה למטלת כי היא תישן בסלון.

הומלץ לייבא מטפלת זרה מחו"ל – זמן משוער להגעה בין 30-45 ימים.

26. בדיון שנערך לפניי ביום 24.5.24, שמעתי בהרחבה את עמדות כל הנוכחים.

• נציגת האפו' הממונה חזרה על המורכבות והשתלשלות האירועים המפורטת לעיל, טענה כי לא ניתן להכניס עובדת זרה לבית הן לאור התנהלותה של א' והן לאור גודלו של הבית. נטען כי הדירה מאוד קטנה, כי הובא איש מקצוע ואין שום אופציה לחלוקה וכי : "ושוב חוזרים לכסף. יש 14,000 ₪. זה כל חסכונותיה". נטען כי יקח למעלה מחודש עד שעובדת זרה תגיע מחו"ל ולא ברור כמה זמן תחזיק ג' מעמד בנסיבות המתוארות, כשקיימת סכנה מיידית לשלומה ובטחונה וכי קיים קושי תקציבי לסדר לג' מטפלת רק בשעות אחה"צ, שכן מדובר בעובדות ישראליות ששכרן גבוה ויש למצוא סידור מלא לסופי השבוע. בהמשך טענה נציגת האפו' הממונה כי תחילה סברה כי לאור הקשר הסימביוטי בין הבת לאם- לא ריאלי להרחיק את הבת (שכן, ג' לא תקיים הצו) ולכן יש להוציא את ג' לבית אבות. עם זאת, אין מחלוקת כי טובתה של ג' להישאר בבית, כי צריך פתרון זמני עד להגעת עובדת זרה וכי לא קיימת התכנות של הכנסת עובדת זרה לבית כל עוד א' שם. משכך, יש להתחיל גם בתהליך של מציאת פתרון חלופי לא' הזכאית לסל שיקום ולמסגרת של הוסטל דרך סל שיקום.
• עו"ס לסדרי דין הפנתה להתנהלות הבעייתית המורכבת וארוכת השנים של א', אשר בעבר אף הכתה וניצלה את ג'. נטען כי כיום לא ידוע אם יש אלימות וכי לאורך השנים ג' היתה מאוד אמביוולנטית לגבי א' – מצד אחד היא אוהבת אותה ורוצה לדאוג לה ומצד שני חששה ממנה. העו"ס לסדרי דין טענה כי אין מקום להעדיף את טובתה של א' על פני טובתה של ג', ואין מקום להוציא את הנפגעת מהבית, במקום להוציא את הפוגעת. נטען כי אין ככל שתוצא ג' זמנית או קבוע למוסד- אין מקום להוציא אותה לביקורים בביתה שכן הדבר עלול לבלבל אותה.
• האפו' לדין חזרה על רצונה המובהק של ג' להישאר בבית עם בעלי החיים שלה. נטען כי הבית מרווח, סביר ואסתטי. גם האפו' לדין הסכימה כי ג' נמצאת בסיכון מיידי אולם סברה כי פתרון ולו זמני של הוצאתה לבית אבות יגרום לה עוגמת נפש, משבר ועוול גדול. לטענתה- יש לבדוק עם האפו' הממונה כיצד קורה שג' נשארת ללא טיפול בשעות מסוימות של היום, בייחוד שעה שהיא שולבה במועדונית 5 ימים בשבוע. כן נטען כי א' מהווה פתרון מספק לשעות הלילה באחריות על ג'. לטענתה, במקרה שיוחלט להעביר את ג' באופן זמני לבית אבות יש להבטיח כי מדובר במסגרת זמנית בלבד וכי היא תוצא לביקור בביתה לפחות פעמיים בשבוע, עם כל הקשיים הכרוכים בכך מבחינה מערכתית. נטען כי בהתנגשות בין טובתה של א' לבין טובתה של ג', שלא ניתן למנוע אותה, יש לבחון רק את טובתה של ג' וכי השיקולים של ילדיה של ג' הם שיקולים זרים.
• ב"כ המשיבה 2 טענה כי מצבה הבריאותי של ג' מתדרדר מיום ליום, לאור התקפים אפילפטיים- הוצג אישור רפואי (סומן א). נטען כי גם אם תגיע מטפלת היא לא תוכל ליתן מענה להתקפים האפילפטיים, ומענה כזה יכול להנתן רק במסגרת של בית אבות. נטען כי לא' אין חלופה אחרת למגוריה בדירת אמה, בה חיה מאז ומתמיד ומשמעות הוצאתה מהדירה הנה להותירה ללא קורת גג בהיותה פגועת נפש. צורף מכתב עו"ס (סומן ב). נטען כי מצב זה לא הולם את טובתה של ג' שמאז ומתמיד דאגה לבתה. נטען כי א' כבר עברה לסלון לפני חודש כפי שניתן לבדוק וכי תהיה התחייבות שא' תתחייב לא להיות בבית כשתגיע מטפלת.
• ר', בתה של ג' למעשה שינתה עמדתה לחלוטין וטענה כי גם לה ולאחיה לקח זמן להבין כי בית האבות הנו הפתרון הכי טוב עבור אמם, כי בבית האבות תמצא את החברה שהיא אוהבת, כי גם שם יש חתולים בחצר וכי לשם יוכלו להגיע כל בני המשפחה והנכדים שעד כה לא ביקרו מספיק לאור התנהלותה של א'. לטענתה, היום האחים מבינים את דאגתם של ההורים לא' לאורך כל השנים וכי יש להמשיך לדאוג לה גם היום. לטענת ר', טובתה של א' חשובה לג' שבקשה מילדיה כי יוודאו שא' לא תוצא מהבית ואף אמרה כי יהיה לה טוב בבית האבות. נטען כי אין מקום להחליף את שיקול דעתם כילדיה של ג' בשיקול של אפו' זר. ר' סירבה להתחייב לימים קבועים בהם תוציא את ג' לביקור בביתה, ואף טענה כי אינה בטוחה שג' תרצה בביקורים כאלו. ביחס להוצאת א' מהבית טענה ר': "לא מוציאים אדם מהבית שלו, וזה הבית של א'".
• ב"כ היועמ"ש טענה שדווקא מהדו"ח הרפואי שהוצג (א/1) עולה כי המצב הרפואי של ג' הולך ומחמיר מאחר והיא אינה מקבלת את הטיפול התרופתי שהיא צריכה לקבל. ב"כ היועמ"ש טענה כי יש לכבד ולהיעתר לרצונה המובהק של ג' להישאר לגור בדירתה, זכות אותה הרוויחה בכבוד לאורך חייה. היועמ"ש ציינה כי עד לקבלת העובד הזר, ניתן להוציא את ג' "לנופשון" לתקופה של חודש, באותה מסגרת של בית האבות בו ביקרה. הוסבר כי ההבדל בין "נופשון" לבין השמה "בבית האבות" הנו זמניות השהיה. נטען כי בזמן שהותה של ג' בנופשון על א' יהיה לצאת מן הבית, שכן, ההליכים ארוכי השנים מלמדים כי לא ניתן לגייס את א' או את יתר ילדיה של ג' לכל הליך תומך. לבסוף נטען כי בין כל ניגודי האינטרסים יש להעדיף רק את האינטרס של ג' ואת טובתה, במנותק מטובתה של א'.

• דיון-

27. השמה בבית אבות, בייחוד כשהינה בניגוד לרצונו של החסוי, מהווה פגיעה בזכות היסוד שלו מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המעגן את זכותו של כל אדם, לרבות קשיש, להגנה על כבודו, על חירותו, על פרטיותו, על קניינו ועל האוטונומיה האישית שלו (ראה גם ע"א 1233/94 פלונית נ' היועמ"ש (17.12.95)).
28. על המורכבות בהשמת אדם בבית אבות יפים ומדויקים הדברים שכתב כב' השופט זגורי באפ (נצ) 58088-06-19 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 27.11.19):

"מעבר לטראומה הבלתי מתוארת של לקיחת אדם ממקום חפצו ומביתו מבצרו, בניגוד לרצונו, חשוב לזכור את הסיכון הנשקף מאותו מהלך עבור האדם אותו מבקשים "לשנע" משל לא היה זה אדם עם רצונות והבנה מהם. נראה לבית המשפט, כי מהלך שכזה אינו יכול להתקבל בשוויון נפש, לא על ידי עו"ס , לא על ידי אפוטרופוס, לא על ידי אפוטרופוס לדין וגם לא על ידיד בית משפט. מדובר במהלך מורכב, קריטי לחיי האדם, משנה חיים שעלול גם לפגוע בבריאותו הנפשית...

כל שקילה של הוצאה למוסד חייבת לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות של הפיכת האדם מאדון לעצמו בביתו, לעוד דייר/מספר בבית סיעודי. מאפייני המסגרת, טובה ומתקדמת עד כמה שתוכל להיות בעידן הנוכחי, הינם תמיד מאפיינים של מסגרת. היא טוטאלית. נהלים נוקשים (שעות הארוחה, שעות הפעילות, שעות הטיפול, אופן ביצועו ועוד). קיים מרחק מובחן בין הצוות לבין הדיירים ובין הדיירים לבין העולם החיצון. במסגרות אלה יש חדירה לפרטיות והפרת זכויות בסיסיות ולדיירים יש תחושת חוסר שליטה על חייהם. אני מבקש להדגיש בכך את חששי מפני סכנות תהליך ה-institulization של האדם (ראו בהרחבה ולמדו: א. גופמן, על מאפייני המוסדות הטוטאליים, (2006)). יש לזכור עוד שרוב האנשים שמגיעים לבתי אבות נעדרים עורף תומך, רבים מהם לוקים בדימנציה, רבים מהם תשושי נפש ו/או סיעודיים והרי ידוע גם על מקרים של התעללות בחסרי ישע במוסדות אלו ... יש מקרים ושילוב של אדם בבית סיעודי מצליח, יש מקרים שלא. ברור שבמקרים של אי שיתוף פעולה ואף התנגדות, התחזית לבחינת סיכויי ההצלחה הופכת לקשה עוד יותר".

29. משכך, פגיעה כאמור יש לבצע רק מכח חוק, לתכלית ראויה ובמידה שאין כל חלופה הולמת אחרת שתפגע פחות בזכויות החסוי (מידתיות).
30. בסעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית") נקבע כי:

"בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לַדין, ואם בדרך אחרת"...

31. השיקול המרכזי העומד ביסודן של ההוראות בחוק הכשרות המשפטית, בייחוד לאחר תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית, התשע"ב – 2016  (פורסם ביום 11/04/2016), הנו שיקול "טובת החסוי" (ראה למשל סעיפים 35, 41, 67 ד, ו- 67 ה לחוק הכשרות המשפטית).
32. בחינת טובת החסוי כוללת את החובה להתחשב ברצונו של החסוי, ככל שהוא מסוגל להבין בדבר ולהביע דעתו. ראה בעניין זה גם סעיף 67ה לחוק הכשרות המשפטית במסגרתו נקבע כי:

"(א) במילוי תפקידיו והפעלת סמכויותיו יפעל אפוטרופוס שמונה לבגיר בהתאם לעקרונות אלה:

(1)שמירת כבודו של האדם ובדרך שתגביל זכויותיו וחירותו במידה הפחותה ביותר;

(2)שמירה, ככל האפשר, על פרטיותו של האדם;

 (3)בדרך שתאפשר לאדם לממש את יכולותיו ולשמור על מרב עצמאותו האפשרית, בהתאם ליכולותיו."

33. כן מחויב האפו' במסגרת תפקידו להתייעץ לפי הצורך עם גורמים מקצועיים ועם קרוביו של החסוי (סעיפים 67ה(ז)ו 67ו(א) לחוק הכשרות המשפטית), על מנת לבחון את טובתו הכוללת של החסוי, שאינה תמיד עולה בקנה אחד עם רצונו. בדברי ההסבר לחוק (עמ' 3 להצ"ח), צוין כי כשעומדת טובתו של החסוי מול רצונו, ידה של הראשונה על העליונה:

"יודגש כי העקרונות המבליטים את העצמאות, האוטונומיה וכיבוד הרצון של אדם אינם באים על חשבון מחוייבותה של החברה להגן על חסויים ולשמור על טובתם. בדרך כלל יהוו עקרונות אלה חלק מתפיסה רחבה של "טובת החסוי"; ואולם במצבי התנגדות, כאשר יש חשש מבוסס כי כיבוד רצונו של אדם, למשל, יפגע בטובתו, יהיה מקום להגבילו. הגבלה כאמור תיעשה באופן המינימאלי הנדרש, בהתאם לעקרון האמצעי הפחות מגביל".

34. הלכה פסוקה היא כי משקלן של חוות דעת המומחים ועמדות האפו' הממונה הנו כבד, אולם אין בהן כדי לחייב את בית המשפט. בית המשפט לעולם יבסס את הכרעתו על יסוד בחינה כוללת ומקיפה של נסיבות המקרה ולאחר בדיקה מדוקדקת וקפדנית של העדויות והנתונים שהונחו לפניו.
35. הדברים מקבלים משנה תוקף, בענייננו, עת קיימת מחלוקת של ממש בין עמדתה של האפו' הממונה לגוף ולרכוש של ג' לבין עמדת האפו' לדין באשר לטובתה של ג' ושעה שגם בעמדת ילדיה של ג', חלו תמורות, עד כדי היפוך של ממש בעמדות.
36. המחלוקות בענייננו סבו סביב שלוש סוגיות-

• האם יש להוציא את ג' לבית האבות לצמיתות אגב הותרתה של א' להתגורר בבית?
• ככל שהתשובה שלילית- האם יש מקום להוציא את ג' באופן זמני מהבית ל"נופשון" במסגרת בית האבות עד להבאת מטפלת זרה מחו"ל או שמא להותירה בביתה בתקופה זו שצפויה להמשך 30 ימים לכל הפחות?
• האם יש להורות כבר עתה על הוצאת א' מהבית לצורך השמת עובדת זרה או שמא ניתן לעשות ניסיון נוסף ואחרון לפתרון מגורים לאם ולבת גם יחד?

37. על רקע הדברים האמורים, אדון בכל אחת מהסוגיות-

• האם יש להוציא את ג' לבית האבות לצמיתות אגב הותרתה של א' להתגורר בבית?

38. בעניין זה לפחות, נראה שבסופו של דבר הן האפו' לגוף ולרכוש, הן האפו' לדין, הן העו"ס לס"ד והן ב"כ היועמ"ש הגיעו לכלל מסקנה כי טובתה של ג' הנה להישאר בביתה. אף אין מחלוקת כי ג' יכולה להרשות לעצמה להזדקן בכבוד בביתה בטיפולה של מטפלת צמודה והיא ראויה לכך.
39. גם אני סבורה כי טובתה של ג', הנה להישאר בביתה, מקום בו היא חשה בטוחה, מוגנת, עצמאית ו"צעירה". ניכר לאורך חוט השני בכלל חוות הדעת בעניינה של ג', כי הנ"ל קשורה מאוד לביתה ובעיקר לבעלי החיים שלה, אותם היא מתקשה לעזוב ולו באופן חלקי וכי הכנסתה לבית אבות מהווה עבורה סמל לסוף החיים.
40. בעניין זה ראוי לציין כי הבת, ר', שנתה את עמדתה באופן קיצוני בדיונים האחרונים וחלף הדרישה שהובעה על ידה בעבר כי יש להוציא את א' מהבית מביעה היא היום דעה נחרצת כי יש להוציא את ג' אמה לבית אבות ולהותיר את א' בבית. עם זאת זעקתה בדיון ביחס לא' לפיה: "לא מוציאים אדם מהבית שלו, וזה הבית של א'". (בע' 27 לפרוט' הדיון מיום 23.5.24, בש' 5) דווקא מחזקת את העמדה הבסיסית של יתר הגורמים - אכן לא מוציאים אדם מהבית שלו, אלא שהבית הוא הבית של ג', ולא של א'.
41. משכך, אני דוחה הבקשה להוציא את ג' מהבית לבית אבות לצמיתות, חלף נקיטת פעולות שיש בהן כדי להבטיח שהותה בביתה אגב שמירה על בטחונה ופגיעה מופחתת בזכויות היסוד שלה לחירות וכבוד- דהיינו השמת מטפלת שתובא מחו"ל לביתה ותאפשר לה להזדקן בכבוד.

• האם יש מקום להוציא את ג' באופן זמני מהבית ל"נופשון" במסגרת בית האבות עד להבאת מטפלת זרה מחו"ל?

42. נראה שלא יכולה להיות מחלוקת כי למן הרגע שהוברר מצבה העגום של ג' נעשו מספר רב של ניסיונות להימנע מהוצאתה של ג' מביתה באמצעות שימוש באמצעים פחותים בחומרתם.
43. אודה כי לא ברור עד תום האם המצב אליו הגיעה ג' נובע משקידה לא מספקת מצד האפו' הממונה בהשמת המטפלות בצורה סדירה והדרכתן בטיפול בג' או מהתנהלותה המסכלת של א'. ייתכן כי שני הגורמים הובילו, במידה כזו או אחרת (ואיני קובעת בעניין זה כל מסמרות), לתוצאה העגומה לפיה בסופו של יום, לאחר מספר ניסיונות של בית המשפט לשמור על שלומה המיידי של ג' מבלי להוציאה מהבית כשלו וג' נמצאת כיום בסכנה ממשית ומיידית לשלומה הפיסי. כעולה מהאסמכתאות שהוגשו- ג' אינה מטופלת תרופתית למחלת האפילפסיה, דבר אשר הוביל לנפילות ואשפוזים, ג' אינה זוכה להשגחה צמודה מסביב לשעון ופעם אחר פעם מגיעה למצבי קיצון של שוטטות ונפילות שאך בנס לא מסתיימים באסון.
44. ברי כי כשאין הגנה על הגוף, אין מקום לדבר על הגנה על הנפש. תחילה יש לשמור על בטחונה הגופני המיידי של ג', עד למציאת החלופות שתבטחנה גם את שלומה הנפשי לאורך הדרך.
45. משכך, כל עוד לא תגיע מטפלת זרה מחו"ל שתטפל בג' מסביב לשעון, וג' נמצאת בסכנה ממשית ומיידית- יש להכניסה ללא דיחוי למסגרת זמנית של "נופשון" בבית האבות [בעיר מגוריה], וכך אני מורה.
46. המעבר יתווך לג' כשהייה זמנית לצורך החלמה ולא כמעבר ל"בית אבות". בתקופה זו חזקה כי ג' תקבל את כל תרופותיה באופן סדיר, תזכה לטיפול מסביב לשעון, תתחזק ותתייצב מבחינה רפואית. במקרה הזה – דווקא נוקשות המוסד נדרשת לתקופה זמנית, על מנת להקנות לג' יציבות בטיפול התרופתי והשבתה לאיתנה ככל שניתן.
47. יתרון נוסף בהשמה הזמנית, הגם שאינו המטרה, הנו האפשרות לבחון בזמן אמת, האם יש ממש בטענותיהם העדכניות של ילדיה של ג' לעניין טובתה של ג' לשהות במסגרת חוץ ביתית (ויובהר כי ה"נופשון" מצוי במסגרת בית האבות [בעיר מגוריה] בו בקרה ג' ובו בקשו ילדיה להשימה, אולם מהווה בהגדרה מסגרת זמנית).
48. אינני מתעלמת מההשלכות שעלולות להיות על שינוי זה על שלומה הנפשי של ג' בשים לב למצב הקוגנטיבי בו היא מצויה, אולם בדומה לאשפוז רפואי (המוכר לג'), צעד זה הנו מחויב המציאות נכון לשעה זו כאמור לעיל ומשכך- יתרונותיו עולים על חסרונותיו.
49. מיד עם קבלתה של ג' ל"נופשון" תברר עו"ס לסדרי דין אפשרות והתכנות להוצאתה של ג' לביקורים בביתה (הן מצד המוסד והן בכל הנוגע למלווים מתאימים) ותחווה דעתה בשאלה האם ביקורים אלו יטיבו עם ג' בהיותם שומרים על רצף עם הבית אליו היא צפויה לחזור ועל קשר עם בעלי החיים שלה או שמא אלו יגרמו לה לבלבול במצבה הקוגניטיבי. ככל שניתן, תבנה תוכנית בשיתוף עם האפו' לביקורים אלו. תסקיר עו"ס לס"ד בעניין יוגש תוך 10 ימים ממועד השמת ג' ב"נופשון".
50. במהלך שהותה ב"נופשון", יבקרו אותה אחת לשבוע האפו' לדין והאפו' הממונה ובחלוף שלושה שבועות- יגישו האפו' לדין והאפו' הממונה עדכון ביחס למצבה הגופני והנפשי של ג' במסגרת זו ובכלל. תסקיר עו"ס לסדרי דין יוגש אף הוא באותו מועד.
51. האפו' הממונה יפעל ללא דיחוי להחשת הבאת עובדת זרה מחו"ל וידווח אחת לשבוע לבית המשפט ביחס להתקדמות עניין זה.
52. כעת יש לבחון השאלה האחרונה השנויה במחלוקת.

• האם יש להורות כבר עתה על הוצאת א' מהבית לצורך השמת עובדת זרה או שמא ניתן לעשות ניסיון נוסף ואחרון לפתרון מגורים לאם ולבת גם יחד?

53. בעניין זה חזרו כל הגורמים המקצועיים וטענו כי יש להעדיף את טובתה של ג' על פני טובתה של א', ומשכך- יש להוציא את א' מהבית.
54. אלא שסברתי כי אין מדובר בהעדפת טובת האחת על פני האחרת, שכן- טובתן של ג' וא' שלובות זו בזו. לא ניתן לדבר על טובתה של ג' לגור בביתה ולשמור על חתולתה ולהתעלם מהעובדה שלאורך שנים, זמן רב לפני הדעיכה במצבה הקוגנטיבי של ג' - רצונה הראשוני והאבולוציוני של ג' היה להגן על בתה הצעירה. כך כשנתנה לבתה לחיות עמה לאורך כל השנים, לרבות עם בתה (נכדתה) וכך עת דאגו היא ובעלה המנוח להוריש את כל זכיותיהם בדירה לא' על מנת לשמור על בטחונה הפיסי גם לאחר מותם. ג' אוהבת את בתה, עם כל המורכבות והקשיים, רוצה בנוכחותה ובקרבתה וכך היא רגילה ומכירה. טובתה של א' היא חלק בלתי נפרד מטובתה של ג'.
55. כעולה מדו"ח משרד הבריאות מיום 22.5.24 (סומן ב) – א' נמצאת בתהליכים טיפוליים/שיקומיים לצורך התמודדות עם מצבה. כעת דומה כי גם יתר אחיה של א' התלכדו סביב ההסכמה כי יש לוודא שא' לא תורחק מבית האם.
56. משכך סברתי כי צריך לעשות כל מאמץ אפשרי, ולו אחרון (שלא לומר נואש) – לשמור את טובתן של השתיים זו לצד זו.
57. לשם כך – יש לגייס את כל הגורמים המעורבים (ולמרות הקשיים בהתגייסות קודמת) ולהבהיר כי מדובר בניסיון אחרון על מנת ליתן סיכוי לשתיים גם יחד, שאם חלילה לא יצלח - תורחק הבת א' מן הבית, לאור סיכון הנשקף לג' מהתנהגותה.
58. ואחזור ואבהיר ואדגיש – טובתה של ג' – היא השיקול המרכזי והעליון בהחלטה זו. משכך, ככל שיתברר לאחר כל הניסיונות האמורים לעיל, כי לאור התנהלותה של א' יש לבחור בין הותרת ג' במסגרת מוסדית בניגוד לרצונה וטובתה (כפי שתבחן בתסקיר וחוות דעת שיוגשו בחלוף 3 שבועות מכניסתה של ג' ל"נופשון") לבין הותרתה של א' בבית, א' תורחק לאלתר מהדירה. בהקשר זה אציין כי גם בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא, דף סב א כתוב: ”שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהם קיתון של מים. אם שותין שניהם – מתים, ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב. דרש בן פתורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: ‘וחי אחיך עמך’ – חייך קודמים לחיי חבריך”.

59. על כן ועל מנת למקסם את סיכויי ההליך אני מורה כדלקמן:

• באת כוחה של א' תגיש תוך 10 ימים מהיום תוכנית טיפולית לא', בסיוע העו"ס המטפלת בה ממשרד הבריאות, אשר תסייע לה להבין את משמעות התנהגותה והתנהלותה בכל הנוגע להכנסת מטפלת ויציאתה מחדר השינה. א' תשקול להשתלב במסגרת עבודה של סל שיקום כפי שהוצע לה על ידי העו"ס המטפלת בה. כן תפעל באת כוחה להעביר ללא דיחוי את הכספים בהן חויבה א' לשאת בגין חלקה בהוצאות הבית לאפו' הממונה לחודשים 3/24-6/24 ותדווח על כך בדו"ח הנ"ל.
• סברתי כי בניית חדרון נוסף בדירה יגביר את הסיכוי לחיים משותפים של שלושת הנשים ביחד תוך שמירה על פרטיותה וכבודה של כל אחת מהן. לא שוכנעתי כי בדירת 80 מר' (שתואר כי בנויה מסלון מרווח ופינת אוכל) לא ניתן להקים קיר גבס באופן שיקצה לא' חדר עם פרטיות. האפו' הממונה בעניין זה טען בעיקר למניעות כספית. עלות בניית קיר גבס אינה גבוהה ונראה שניתן לממן אותה מהכספים שיועברו על ידי א' לחודשים 3-6 כולל. משכך- יש לפעול בכל דרך להקמת קיר כאמור- והאפו' הממונה יעשה כן מיד לאחר העברת הכספים מא' כמפורט לעיל (ואציין כי ככל שדלת תייקר העלויות, אף ניתן להסתפק בוילון ובלבד שתשמר הפרטיות). במידת הצורך תוגש בקשה למתן הוראות. האפו' הממונה ידווח גם על עניין זה בדו"חות.
• במקביל ולמקרה שא' לא תצליח להשכיל לנצל ההזדמנות האחרונה שנתנה לה- תפעל ב"כ של א' בשיתוף עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לצורך גיבוש תוכנית סל שיקום לא', לרבות בחינת השמתה בהוסטל. תוכנית כאמור תוגש אף היא תוך 3 שבועות.

60. קובעת דיון בנוכחות כל הצדדים, עו"ס לס"ד, ב"כ היועמ"ר, האפו' הממונה, האפו' לדין ליום 16.6.24 בשעה 12:00.

המזכירות תמציא ההחלטה לכלל הצדדים והגורמים הרלוונטים ותקבע לתזכורות מעקב בכל עניין.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

ניתנה היום, י"ח אייר תשפ"ד, 26 מאי 2024, בהעדר הצדדים.