בביקורות פתע נמצאה בת ה-83 מוזנחת, כשבתה מונעת ממנה לקבל טיפול. חרף דרישת האפוטרופוס להוציאה לבית אבות, השופטת הורתה על הוצאתה ל"נופשון" זמני עד להגעת מטפלת
קשישה שסובלת מדמנציה ואפילפסיה, שבתה מתמודדת הנפש מונעת ממנה לקבל טיפול הכרחי, לא תועבר לבית אבות לצמיתות – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט למשפחה בחיפה. השופטת אלה פטל קבעה שלנוכח התנגדותה הנחרצת של הקשישה לעבור למסגרת מוסדית, על רקע אהבתה העזה לחתולים שלה, היא תעבור ל"נופשון" באופן זמני בלבד, כשבמקביל ייעשו ניסיונות לפתור את עניין מגורי הבת בדירתה.
הקשישה (83) ובת הזקונים שלה, מאותגרת נפש בת 53, גרות יחד בדירת שלושה חדרים בצפון הארץ. בשל מצבה הקוגניטיבי של הקשישה שאינו מאפשר לה לדאוג לענייניה השונים, מונתה בשלב מסוים עמותת "גג לנזקק ולחוסה" כאפוטרופוס שלה. בינואר האחרון הגישה העמותה בקשה לבית המשפט להעביר את הקשישה לבית אבות.
לטענת העמותה, הקשישה ממעטת לצאת מהבית, חלשה, ירדה במשקל ונראית רע. יתרה מכך, היא מסרבת לאכול מזון מלבד מעדני "מילקי", משוטטת ברחובות ללא תכלית, ונותרת שעות רבות בבית ללא השגחת בתה. בתוך כך נטען כי בביקורת פתע שנערכה לאחרונה בדירה נמצא שהדלת פתוחה לרווחה והקשישה שכובה על הרצפה לבד בבית אחרי שנפלה בדרך לשירותים, ללא יכולת לקום.
מנגד, אפוטרופא לדין שמונתה כדי לייצג את הקשישה בדיון טענה כי היא מתנגדת נחרצות לבית אבות, שכן היא רגילה לחיות לצד בתה הקטנה והחתולים שלה – אליהם היא קשורה בכל נימי נפשה. לעמדת האפוטרופא, הוצאת אדם מביתו צריכה להיעשות במקרי קיצון בלבד, כשלפני כן יש למצות את האפשרויות להותירו בסביבתו המוכרת והבטוחה.
סמל לסוף החיים
השופטת פטל הסבירה ששלוש שאלות מונחות על הפרק: האם להעביר את הקשישה לצמיתות לבית אבות, ובמידה שלא – האם יש להעבירה באופן זמני לנופשון עד להגעת מטפלת מחו"ל, והאם לנוכח גודל הדירה והגעת המטפלת יש מקום להוציא את הבת מהבית.
אשר לשאלה הראשונה חידדה השופטת כי למעשה, נכון להיום, כלל הגורמים תמימי דעים שטובתה של הקשישה מחייבת שלא להעבירה לצמיתות למסגרת מוסדית. השופטת כתבה כי גם היא שותפה לעמדה שיש להותיר את הקשישה בביתה – "מקום בו היא חשה בטוחה, מוגנת, עצמאית וצעירה" – וזאת על רקע הקשר ההדוק שלה לחתוליה אותם היא מתקשה לעזוב, וכן לאור תפיסתה את המעבר לבית אבות כסמל לסוף החיים.
אשר לסוגיה השניה התריעה השופטת כי מצבה הרפואי של הקשישה הידרדר משמעותית וקיימת סכנה ממשית ומיידית לשלומה. השופטת הדגישה כי הגנה על הגוף קודמת לשמירה על הנפש, ומשכך יש להכניס את הקשישה בהקדם האפשרי למסגרת זמנית של "נופשון" בבית האבות שבעיר מגוריה, עד להגעת מטפלת זרה מחו"ל.
על השאלה השלישית השיבה השופטת בשלילה, לנוכח העובדה שהקשישה אוהבת את בתה הקטנה ורוצה להמשיך לגור עמה. זאת למרות העובדה שהבת מזניחה אותה ושעלו בעבר טענות לאלימות מצדה, בעקבותיהן הוצא לקשישה צו הגנה. השופטת קבעה שייעשה ניסיון אחרון להסדיר את מגורי השתיים יחד באמצעות בניית קיר גבס שיקצה לבת חדר משלה, ובמידה שתמשיך למנוע מאימה קבלת טיפול – היא תורחק מהדירה.
דיון המשך נקבע על-ידי השופטת לאמצע יוני.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ענת וילנאי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.