פס"ד בבקשה של חברת אבטחה לחייב את עיריית בית שמש לשלם חוב על אף העדר חתימה על מסמך ההתקשרות

1. לפני תביעה לתשלום סך של 134,375 ש"ח בגין אי-תשלום עבור שירותים שסופקו על ידי התובעת לנתבעת.

• העובדות הרלוונטיות

2. ביום 21.11.16 פנתה הנתבעת, עיריית בית שמש, אל התובעת, חברה למתן שירותי מוקד והתקנת מערכות מיגון ואבטחה, בבקשה לקבל הצעת מחיר להתקנת לחצני מצוקה בגני ילדים בעיר בית שמש (להלן: "ההזמנה להציע הצעה", צורפה כנספח א' לתצהיר מר יובל חכים, מטעם התובעת).
3. להלן אביא מספר דרישות שנכללו בהזמנה להציע הצעה, הרלוונטיות לענייננו (ההדגשה במקור):

"מאפייני הצעת מחיר ללחצני מצוקה

עיריית בית שמש מבקשת הצעות מחיר ללחצני מצוקה ב-60 גני ילדים. ההצעה תכלול את המערכת שלהלן:

1. משדר אלחוטי רדיו (המערכת לא תתחבר לקו הטלפון בגן) כולל גיבוי סוללה, כולל התקנה – מחיר:
2. לחצן קבוע בגן + לחצן נייד בטווח של עד 30 מ' – מחיר:
3. עלות אחזקה ושרות ל-3 שנים – מחיר:

סה"כ פעימה ראשונה 60 גנים.

מאפיינים:

התקנת המערכת תכלול תוכנה לקבלת קריאה במועד העירוני, משלח SMS לבעלי תפקידים, כולל קבלת קריאה במוקד החברה במקביל לקבלת הקריאה במוקד העירוני.

...

החברה הזוכה תתחייב לבצע בדיקות תקינות המשדרים אחת לרבעון ולהעביר דו"ח לקב"ט העירייה.

בכוונת עיריית בית שמש להתקין משדרים נוספים במהלך שנת 2017. החברה הזוכה תתחייב להתקין מערכות נוספות לפי המחיר הזוכה בהתאם להנחיות מנהל האגף.

...".

4. ביום 19.12.16, בהמשך לשיחות ופגישות שהתקיימו בין נציג התובעת (מר יובל חכים), ונציגי הנתבעת (מר יהודה בן הרוש, מנהל מחלקת מוסדות חינוך (מוס"ח) ומר ציון ממן, מנהל מחלקת מחשוב) נערך על ידי הצדדים, על גבי נייר מכתבים של עיריית בית שמש, מסמך הנושא כותרת "זכרון דברים לחצני מצוקה מוקד יגל" ובו נקבע כי בגין התקנת יחידות קצה, לחצנים ושלטים ל-109 גנים, תקבל התובעת סך של 138,061 ש"ח כולל מע"מ. כן נקבעו במסמך הדברים הבאים הרלוונטיים לענייננו:

"...

• סה"כ 218 גנים יהיו מחוברים למוקד.
• כל הוספה של גנים במהלך שלוש השנים הבאות יהיה לפי המחיר הנקוב בהצעה המקורית.

...

• שירות ואחריות חודשים לפי ההצעה הינו 35 ש"ח כולל מע"מ לחודש ליח'
• החברה תתקין טאבלט במשרד מנהל מחלקת מוס"ח
• במידה ותהיה בעיה סייר או מוקד בזמן מסוים החברה תיתן גיבוי במוקד החברה וסייר מטעם החברה ללא תוספת תשלום.
• על העבודה והשירות הינו פיילוט ל 3 חודשים, נציג החברה יוזמן למשרדי אגף הביטחון בתום 3 חודשים להמשך הערכה".

בסוף המסמך נכלל מקום ריק לחתימת נציגי העירייה, מר הרוש ומר ממן, בו לא הוספה חתימתם, וכן מקום לחתימת נציג התובעת מר חכים, בו הוספה חותמת התובעת וחתימה על גביו (להלן: "זכרון הדברים", צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

5. אין חולק בין הצדדים כי בהמשך לכך התקינה התובעת בסך הכל 92 לחצני מצוקה באשכולות גנים, כאשר ההתקנה נעשתה באופן מדורג על פי גנים שנבחרו על ידי הנתבעת וכי למרות זאת שילמה הנתבעת לתובעת עבור התקנה של 109 לחצנים סך כולל של 138,061 ש"ח (3 חשבוניות מטעם הנתבעת החתומות על ידי ראש העיר וגזבר העיר צורפו כנספח ג' לכתב התביעה).
6. עוד אין חולק בין הצדדים, כי בשל מחלוקת פנימית שהתעוררה אצל הנתבעת במסגרתה לא הסכים מוקד העירייה (106) לקבל לאחריותו את הטיפול בשירותי המוקד, טיפלה התובעת עצמה בקריאות שהתקבלו כתוצאה משימוש שנעשה בלחצני המצוקה שבגנים, כך שבפועל שירותי המוקד ניתנו על ידי התובעת עצמה ולא על ידי מוקד העירייה (106).
7. ביום 22.4.18 נערך בין הצדדים "הסכם למתן שירותי מוקד" במסגרתו התחייבה התובעת לתת לנתבעת "שירותי מוקד" – היינו שירות מענה וטיפול בקריאות מצוקה המתקבלות מלחיצה על לחצני המצוקה בגנים, לרבות באמצעות פנייה לנציג העירייה, צוותי חירום והצלה (להלן: "הסכם שירותי המוקד". צורף כנספח ד' לכתב התביעה). במסגרת הסכם זה נקבע כי שירותי המוקד ינתנו על ידי התובעת בתקופה שמיום 1.4.18 ועד ליום 31.8.18, כאשר הנתבעת רשאית להאריך את תקופת ההסכם עד לתקופה מצטברת של 24 חודשים עד ליום 1.4.20 (ס' 7(א) להסכם שירותי המוקד). אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת אכן האריכה את תקופת ההסכם עד ליום 1.4.20 (ר' ס' 22 לכתב ההגנה). כן נקבע בהסכם שירותי המוקד כי התובעת תהיה זכאית לתמורה של 30 ש"ח, בתוספת מע"מ, עבור כל אחד מ-81 לחצני מצוקה, כאשר התמורה לא תעלה על סך של 2,430 ש"ח, בתוספת מע"מ לחודש וסך של 12,150 ש"ח, בתוספת מע"מ, עבור 5 חודשים (ס' 8(א) להסכם שירותי המוקד).
8. עוד נקבע בהסכם שירותי המוקד כי התדר האלחוטי ברישיון משרד התקשורת והממסרים (הם חלקים ממערכת לחצני המצוקה שהותקנה בגנים) הנה רכוש התובעת (ס' 4 להסכם שירותי המוקד) וכי במקרה של תקלה במערכת יוזמן טכנאי בעלות של 150 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובלבד שהתקלה נובעת משימוש לא נכון במערכת או מוונדליזם, אחרת תיקון התקלה יעשה על ידי התובעת ללא עלות. בתוך כך נקבע כי: "הטכנאי יוזמן ע"י העיריה והטכנאי שיוזמן הינו נציג החברה אשר מורשה לטפל בתקלות מסוג זה" (ס' 5 להסכם שירותי המוקד). עוד נקבע כי התובעת תתקין עוד 28 לחצני מצוקה בגנים, כאשר הובהר כי התמורה בגין כך כבר שולמה לתובעת (ס' 7 להסכם שירותי המוקד) וכי התובעת תבצע בדיקת תקינות של לחצני המצוקה כל 3 חודשים ותעביר לקב"ט הנתבעת דוח תקינות (ס' 8 להסכם שירותי המוקד).
9. ביום 8.1.20 נערכה בין נציגי הצדדים פגישה במסגרתה נדונו מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר עם דרישות שהעלתה התובעת לתשלום עבור דמי האחזקה של לחצני המצוקה שהותקנו על ידה בגנים ואי-תשלום מצד הנתבעת עבור חלק משירותי המוקד שניתנו על ידי התובעת מכח הסכם שירותי המוקד, כמו גם על טענות שהעלתה הנתבעת בדבר הימנעות התובעת מלשלוח טכנאי לתיקון תקלות שהתגלו בחלק מלחצני המצוקה בגנים. בהמשך לכך, הוציאה התובעת לנתבעת מכתב "סיכום פגישה" בו הודיעה כי לנוכח סירוב הנתבעת לשלם לתובעת את המגיע לה – בכוונתה לנתק את הרשת ולפרק את המשדרים האלחוטיים המותקנים ביחידות הקצה, והשייכים לתובעת (ר' ס' 5 למכתב סיכום פגישה שצורף כנספח ה', בעמ' 26 לכתב התביעה. כן ראה תכתובות שהוחלפו בין הצדדים אשר צורפו כנספח ב' לכתב ההגנה).
10. בחודש ינואר 2020 הפסיקה התובעת לתת את שירותיה לנתבעת.
11. בגין טענות התובעת לאי-תשלום עבור אחזקת לחצני המצוקה, אי-תשלום עבור חלק משירותי המוקד שניתנו על ידה וחיובים נוספים, הוגשה התביעה שלפני.
12. יוער, כי על אף שסכום התביעה מגיע לסך של 134,375 ש"ח (ר' סיכום הסכומים בסעיף 33 לכתב התביעה), שילמה התובעת אגרה בגין הגשת תביעה בסך של 108,929 ש"ח- הוא הסכום שננקב על ידה בכותרת כתב התביעה.

• טענות הצדדים

13. התובעת טוענת כי היא זכאית לקבל את סכום התביעה המורכב מרכיב השירות והאחזקה של לחצני המצוקה (35 ש"ח לחודש לכל לחצן, בהתאם למספר לחצני המצוקה שהותקנו בפועל בכל תקופה- ובסך הכל 101,640 ש"ח); מעלות שירותי מוקד שניתנו על ידה ולא שולמו לחודשים 11/2017 ו-9/2019- 3/2020 (בסך כולל של 25,446 ש"ח) וכן בגין שירותים שונים שניתנו לנתבעת בהתאם לחשבוניות שצורפו (בסך כולל של 7,289 ש"ח). ביתר פירוט טוענת התובעת כי התקנת מערכת לחצני המצוקה, על יסוד ההתקשרות שנערכה בין הצדדים במסמך "זכרון הדברים" כללה רכיב שירות נפרד ועצמאי מעבר לעלות הלחצנים הכוללת (138,061 ש"ח) בסך של 35 ש"ח לחודש ללחצן, בגין שימוש ב"תדר" התקשורת שרכשה התובעת ממשרד התקשורת, תפעול האינטגרציה בין לחצני המצוקה למשדרים שהותקנו על ידה ונמצאים בבעלותה ושימוש בתוכנה ייעודית שתופעלה על ידה לצורך כך (להלן יכונו שירותים אלה בקצרה, כפי שכונו על ידי הצדדים בדיון: "שירותי תדר"). אשר לשירותי המוקד – טוענת התובעת כי הנתבעת נמנעה מלשלם את התמורה המגיעה לה ללא כל הצדקה עניינית כאשר טענות העירייה בדבר אי-תיקון לחצני מצוקה נעדרת יסוד וכן כי התובעת זכאית לתשלום בגין שירותים נוספים שניתנו לנתבעת הכוללים התקנות נוספות ושירותי טכנאי שסופקו (לפי הפירוט שנכלל בנספח ו' לכתב התביעה).
14. לתמיכה בטענותיה הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעם מנהל מטעמה, מר יובל חכים וכן זימנה לעדות את נציג העירייה מר ציון ממן.
15. הנתבעת כופרת בטענות התובעת. לטענתה מסמך "זכרון הדברים" עליו מבססת התובעת את עיקר תביעתה אינו מחייב אותה משהוא לא נחתם כדין, על פי סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] שכן הוא אינו כולל את חותמת העירייה ואת חתימת ראש העירייה וגזבר העירייה. לחילופין טוענת הנתבעת בעניין זה כי לכל היותר התובעת זכאית לתשלום עבור 3 חודשים – היא התקופה שהוגדרה כ"פיילוט" במסמך זכרון הדברים. עוד טוענת הנתבעת כי דרישת התובעת לתשלום עבור שירותי התדר הנה דרישה לתשלום כפול שכן בהסכם שירותי המוקד – הוא ההסכם היחיד התקף בין הצדדים – הוסדר תשלום שירותי האחזקה שניתנו על ידי התובעת בפועל. באשר לדרישה לתשלום עבור שירותי המוקד טוענת הנתבעת כי התשלום המבוקש ביחס לחודש 11/2017 הנו לפני התקופה הרלוונטית להסכם שירותי המוקד וכי התובעת לא סיפקה את מלוא השירותים הנדרשים ביחס לתקופה שבין 9/2019 ל-3/2020 שכן חלק מלחצני המצוקה לא הותקנו, חלקם היו תקולים ולא תוקנו על ידי התובעת וממילא התובעת הודיעה על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים בחודש ינואר 2020. למצער טוענת הנתבעת כי כנגד כל סכום שייפסק כמגיע לתובעת יש לקזז את התמורה העודפת ששולמה לתובעת בגין סך התקנת 109 לחצנים, מקום בו התובעת התקינה רק 92 לחצנים – וזאת בסך של 21,532 ש"ח; בנוסף יש לקזז את הסך של 12,600 ש"ח - בגין 10 לחצנים תקולים שלא תוקנו ואת שווי עלות בדיקת תקינות הלחצנים – שלא בוצעה על ידי התובעת.
16. לתמיכה בטענותיה הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעם יהודה בן הרוש.
17. ביום 10.6.24 נשמעו עדויות כל עדי הצדדים, בסופם נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה.

• דיון והכרעה

18. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, על רקע הראיות שהוצגו בפניי, אני סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן אבאר החלטתי זו.

ג.1.      התביעה לקבל שירותי תדר עבור לחצני המצוקה

19. כמבואר לעיל, עיקרה של תביעת התובעת נסב אודות דרישתה לקבל תשלום עבור שירותי תדר (כהגדרתם לעיל) של לחצני המצוקה שהותקנו על ידי בגנים, בשיעור של 35 ש"ח לחודש עבור כל לחצן מצוקה ובסך כולל של 101,640 ש"ח, בתלוי במספר הלחצנים שהותקנו על ידי התובעת בכל תקופה.
20. דרישה זו מבוססת על מסמך זכרון הדברים בו נכתב במפורש כי התובעת תהיה זכאית ל"שירות ואחריות לפי ההצעה" בסך של "35 ש"ח כולל מע"מ לחודש ליחידה" וזאת באופן מובחן ונוסף לתמורה ששולמה לה עבור התקנת 109 לחצנים ושלטים – בסך של 138,061 ש"ח (ר' הציטוט שהובא לעיל מנספח ב' לכתב התביעה).
21. ודוק: הדרישה לתשלום עבור "שירות ואחריות", במובחן מעלות ציוד המערכת, הועלתה על ידי התובעת עצמה במסמך ההזמנה להציע הצעה, בעקבותיה ועל יסודה נערך מסמך זכרון הדברים, שם ביקשה הנתבעת לקבל הצעת מחיר, בנפרד, עבור משדרים, לחצנים ו"עלות אחזקה ושירות ל-3 שנים" (ר' הציטוט שהוא לעיל מנספח א' לתצהיר מר יובל חכים).
22. ועוד, בבחינת למעלה מן הנדרש (שהרי הדברים נכתבו כאמור באופן מפורש) בעדותו של נציג התובעת, מר חכים, הובהרה האבחנה החדה בין התמורה ששולמה עבור התקנת המערכת, לבין עלות תפעולה ואחזקתה (שידורי התדר), עת הוסבר כי הפעלת ציוד הלחצנים והמשדרים בגנים (מהסוג שהוזמן על ידי הנתבעת) הצריך שימוש בתדר רדיו אלחוטי שנרכש על ידי התובעת ממשרד התקשורת, הקמה של תחנת ממסר המעבירה את התשדורת בין לחצני המצוקה אל מוקד השירות ופיתוח תוכנה לחדר הבקרה של הנתבעת, כל אלה עשו שימוש בתשתיות התובעת (ר' ס' 9 לתצהיר מר חכים, ובעמ' 13 מש. 27 ואילך לפרוטוקול). בעדות מר חכים, אשר הייתה מהימנה עלי, בהיותה קוהרנטית ומתיישבת היטב עם ייתר הראיות שהוצגו בפניי בהליך, אף הובהר כי לו חפצה הנתבעת להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים לקבלת שירותי תדר, היא יכולה הייתה להותיר בידיה את הלחצנים שרכשה ולעשות שימוש בתדר אחר של משרד התקשורת, בין כזה הנמצא בבעלותה, ובין כזה אשר נרכש על ידי צד שלישי – כך שלמעשה מדובר בשירותים שונים ונפרדים – על כל אחד מהם קיים היגיון בדרישת תמורה נפרדת על ידי התובעת (כפי שנעשה כאמור עלי כתב).
23. ודוק: טענת הנתבעת כי עלות שירותי התדר של המערכת הוא זה אשר נכלל בהסכם שירותי המוקד שנחתם רק ביום 22.4.18 לא יכולה לעמוד בהקשר זה משני טעמים מרכזיים: האחד, משום שמדובר בשירותים שונים בתכלית: הראשון, "שירותי תדר" שעניינו בהפעלה הטכנית של מערכת שידור המצוקה מלחצני המצוקה שבגנים אל מוקד ייעודי, בעוד שהשני, שירותי מוקד – מגיעים, כרונולוגית ועניינית, אחרי שנעשה בגן כלשהו שימוש בלחצן מצוקה, וקריאת המצוקה מתקבלת במוקד – או אז נדרש מוקדן אנושי "לתפעל" את אירוע המצוקה, לקרוא לאיש הביטחון/חירום המתאים ולטפל באירוע עד לסיומו (ר' הסכמת הצדדים בעמ' 27 ש.9-11 לפרוטוקול). משמע- שירותים שונים שאין חפיפה עניינית ביניהם. השני, משום שכבר במסמך ההזמנה להציע הצעות, וגם בזיכרון הדברים, אמורה הייתה הנתבעת, באמצעות מוקד 106 לתת את שירותי המוקד (מבלי לגרוע מכך שקריאות המצוקה יתקבלו במקביל אצל התובעת) כך שברור היה לשני הצדדים כי שירותי האחזקה שנקבעו ביניהם (הם שירותי התדר) אינם חופפים לשירותי המוקד - שאמורים היו להיות מתופעלים על ידי מוקד 106 של הנתבעת (ר' בעמ' 28 ש.20-21 ובעמ' 31 ש.4-6 לפרוטוקול). אמנם, בסופו של יום, תפעלה התובעת גם את שירותי המוקד, ואולם – זו בפירוש לא הייתה כוונת הצדדים בעת הזמנת השירותים על ידי הנתבעת ובעת התקנת הלחצנים והמערכת על ידי התובעת, כך שאין בכך כדי להשליך על הפרשנות הנכונה של מהות השירותים שהתחייבה התובעת לתת.
24. יוער, כי חפיפה עיונית מסוימת כן ניתן למצוא בין שירותי האחזקה של המערכת לבין השירותים שנרכשו מהתובעת בהסכם שירותי המוקד – וזאת בהיבט של האחריות לתקינות המערכת שהותקנה על ידי התובעת (הלחצנים בגנים ומערכת הממסר). זאת, משאת דרישת הנתבעת לקבל "עלות אחזקה ושירות" למערכת ניתן לפרש גם ככוללת דרישה לשמור על תקינות המערכת שתותקן, כך שתקלות שיתגלו בה יתוקנו על ידי התובעת, או, למצער, על ידי יצרן הציוד (בהתאם לאחריות הניתנת על ידו למוצר). היבט זהה לכך ניתן למצוא בהסכם שירותי המוקד – בו הוסדר באופן מפורש נושא האחריות לליקויים שימצאו בציוד שהותקן על ידי התובעת, בתלוי בשאלה אם זה ניזוק כתוצאה משימוש לא נכון, מוונדליזם או מסיבה אחרת (ר' ס' 5 להסכם שירותי המוקד). ואולם, אף אחד מהצדדים בהליך שלפני לא ביקש לערוך אבחנה בין רכיב האחריות לתקינות המערכת לבין רכיב "שירותי התדר", לרבות באמצעות ציון העלות הכספית היחסית של רכיב האחריות לתקינות המערכת מתוך כלל עלות שירותי האחזקה והשימוש בה – כך שאין בידי בית המשפט כל נתון כמותי באמצעותו ניתן לערוך אבחנה שכזו. מעבר לכך, מבלי לגרוע מחפיפה עיונית שכזו שניתן למצוא בין שני ההסכמים (זכרון הדברים והסכם שירותי המוקד) הרי שבפועל עולה כי הנתבעת לא שילמה פעמיים (בכפילות) עבור שמירה על תקינות המערכת- וזאת משלא נקבע בהסכם שירותי המוקד תשלום תמורה נפרד ועצמאי, או אחר, עבור תקינות ציוד המערכת, אלא נקבע כי הנתבעת תישא בעלות תיקון ציוד תקול רק במקרה של שימוש לא נכון בו או כתוצאה מוונדליזם, היינו נסיבות בהן, ברגיל, מוסרת אחריות הספק/יצרן למוצר. מכאן, כי על אף שהן זכרון הדברים והן הסכם שירותי המוקד עסקו, במידה מסוימת, בנושא אחריות התובעת לתקינות המוצרים שהותקנו על ידה – לא נמצא כי הנתבעת שילמה עבור שירותי אחריות אלה בכפילות. למצער, אבהיר ולו לשם הזהירות, כי גם אם הייתי מוצא כי הנתבעת שילמה בהסכם שירותי המוקד סכום כלשהו עבור תקינות המוצרים, בחפיפה מסוימת לסכום ששילמה על תקינות המוצרים בעת רכישתם – הרי שמדובר בטעות בכדאיות העסקה מצד הנתבעת – אשר לא השכילה לערוך אבחנה בין האחריות שרכשה מהתובעת בעת רכישת המוצרים לבין התשלום ששילמה, ככל ששילמה, בהסכם שירותי המוקד בגין אחריות התובעת לתקינות המערכת.
25. סיכומה של נקודה – הדרישה של התובעת לתשלום עבור שירות ואחזקה (שירותי תדר) מבוססת היטב על ההתקשרות שנערכה בין הצדדים, ועל הגיונם של דברים, ולא נמצאה חפיפה המצדיקה "קיזוז" תשלום בין התמורה המגיעה בגין שירותים אלה לתמורה המגיעה בגין שירותים שנרכשו בהסכם שירותי המוקד.

ג.2.      תוקפו החוקי של מסמך זכרון הדברים

26. כעת אדרש לטענת הנתבעת בדבר היעדר תוקף חוקי למסמך זכרון הדברים, עליו מבוססת דרישת התובעת לקבלת תשלום, טענה המבוססת על סעיף 203 לפקודת העיריות, הקובע כי חוזה הכולל התחייבות כספית של עירייה לא יחייב אותה אלא אם חתמו עליה בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר (למען הסדר הטוב אבהיר כי הנתבעת לא העלתה טענה בדבר היעדר תוקפו של המסמך בשל היעדר גמירות דעת או מסוימות לנוכח הכותרת בה הוכתר).
27. אזכיר, כי בפסיקת בתי המשפט (עליה עמדתי לאחרונה בפסק-הדין בעניין ת"א (י-ם) 72411-12-20 ניסים שוקר – מהנדסים יועצים בע"מ נ' עיריית אריאל (8.3.23)) נקבע לעניין סעיף 203 לפקודת העיריות כי מדובר בהוראה מהותית וקוגנטית אשר בהיעדר קיומה נשלל תוקפו של הסכם הנטען והוא בטל (ר' ע"א 449/73 יסוד המעלה נ' אורי מילוסלבסקי, פ"ד כ"ח(1) 421; בג"צ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(4) 749; ע"א 8561/03 חלקה 21 בגוש 6286 נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד נט(3) 398; ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, פ"ד ס"ג(2) 1 (להלן: "בית הרכב") וראה גם: ת"א (מרכז) 52636-06-14‏ דלתא פיתוח, השקעות ומסחר (1995) בע"מ נ' מועצה מקומית אורנית (6.2.22); וסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973). בתוך כך, אומצה בפסיקה הגישה לפיה אי-החוקיות של הסכם שנעדר את הדרישות הצורניות האמורות נעוצה בשלב כריתת החוזה, משהוא מביא לחריגה מהכשרות המשפטית של התאגיד הציבורי, בשים לב לסמכויותיה וכשרותה המוגבלת של הרשות הציבורית (וראה, בפרט, פסקה 24 לפסק-הדין בעניין בית הרכב לעיל).
28. על התכלית שבבסיס הוראות אלה נאמר מפי כב' השופטת נאור בפסק הדין בעניין בית הרכב, כדלקמן:

"תכלית דרישת הצורה שבסעיף 203 היא הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור... מטרתה ליצור מערכת בקרה שתוודא כי הגוף הציבורי המתקשר בעסקה במשפט האזרחי נהג בזהירות הראויה ובחן את העסקה כראוי. הדרישה מקורה באינטרס הציבורי והיא משקפת רצון להבטיח את חוקיות פעולות העיריה כמו גם הגנה על זכויות תושביה ואמון הציבור בה... אכן, סעיף 203 הוא ביטוי לעקרון שלטון החוק וחוקיות המינהל" [שם, בפסקה 22; וראו גם: עע"ם 10996/02 עירית קריית גת נ' אבישי כ"ץ בע"מ, פ"ד נח(1) 490, 497 (2003); עניין שם-אור, 566; ע"א 11/71 עירית רחובות נ' גולדמן, פ"ד כה(2) 381, 385 (1971]".

29. בענייננו – לא יכול להיות חולק כי מסמך זכרון הדברים אינו עומד בתנאים הצורניים הקבועים בדין כאמור, משהוא נעדר חתימת ראש העיר והגזבר לצד חותמת העירייה. ויוטעם, אמנם התובעת צרפה לתביעתה 3 חשבוניות החתומות על ידי ראש העיר וגזבר העירייה (ר' נספח ג' לכתב התביעה) – ואולם במסגרת אלה אושר לתובעת תשלום בסך של 138,061 ש"ח בלבד, היינו התשלום שנדרש עבור התקנת הציוד (הלחצנים, המשדר, התוכנה) ולא עבור שירותי האחזקה של המערכת. מכאן כי גם אם תמצא לומר שתשלום החשבונות על ידי הגורמים המוסמכים בדין הכשירו את היעדר החתימה של אלה על מסמך זכרון הדברים, לא היה בהם כדי להכשיר את התשלום המלא לו עותרת התובעת מכח מסמך זכרון הדברים בכל הנוגע לשירותי האחזקה של המערכת – כך שנמצא כי בכריתת מסמך זכרון הדברים נפל פגם מהותי.
30. עם זאת, בפסיקת בתי המשפט, ובראשה בפסק הדין המנחה בעניין בית הרכב נקבע כי משמעות הקביעה שנפל פגם מהותי בכריתת הסכם אינה בהכרח בטלות מעיקרא של ההסכם. ראה לעניין זה דברי גב' השופטת נאור בפסקה 26 לפסק הדין:

"דעתי היא כי אי-קיום דרישת הצורה המהותית הקבועה בסעיף 203 לפקודת העיריות אינה מחייבת בטלות והשבה מלאה של הכספים שנוכו. למסקנתי הגעתי נוכח יישום הוראות הביטול וההשבה ביחס לחוזה בלתי חוקי הקבועות בחוק החוזים. מסקנתי – שיסודה בדיני החוזים – משתלבת גם בדוקטרינת הבטלות היחסית, המוכרת במשפט המינהלי, ובכך ניתן לראות השלמת יישום הדואליות הנורמטיבית. אכן, החוזה הבלתי חוקי הוא בטל, ואולם לעניין תוצאות הבטלות, עלינו לפנות לדעתי להלכה שנקבעה בפרשת זגורי שנזכרה לעיל בעניין חוזה בלתי חוקי אחר, וליישם את ההלכה האמורה גם על ענייננו. בחינה כזו מאפשרת 'לרכך' את התוצאות הקשות של סעיף 203, תוצאות שבית המשפט המחוזי ראה עצמו אנוס להגיע אליהן...".

31. כך נקבע כי גדר האפשרויות הקיימות להכרזה על בטלות הסכם, נעה במנעד שבין מתן הוראה על השבה מלאה, המשך בפטור חלקי או מלא מהשבה ועד הוראה על קיום החיוב ההסכמי במלואו – כאשר היחס בין אפשרויות אלה הוא "אופקי" ונתון לשיקול דעת בית המשפט (ראה: ע"א 10159/16 מועצה איזורית יואב נ' עיריית קרית-גת (20.6.19) בפסקה 45; פסקה 31 לפסק-הדין בעניין בית הרכב וסעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973).
32. בהפעלת שיקול הדעת, נדרש בית המשפט לבחון את שלל שיקולי הצדק והאינטרסים הציבוריים הרלוונטיים לעניין. לעניין שיקולי הצדק נקבע, כי על בית המשפט לאזן, מחד, את הצורך להגשים את התכלית שביסוד פסלותו של החוזה הפרטני ולהרתיע מפני כריתת חוזים בלתי חוקיים בכלל, ומאידך, הצורך להביא לתוצאה צודקת במקרה הקונקרטי. עוד נדרש בית המשפט לבחון את מידת תום הלב של הצדדים, התנהגותם ומידת אשמם – ובכך לעמוד על מידת האשם המונח לפתחו של כל אחד מהצדדים באשר להיווצרותה של ההתקשרות הבלתי חוקית, להתנהגותם של הצדדים בטרם כריתת ההסכם ולאחריה. כן נדרשת להביא בחשבון את מידת אי-החוקיות הכרוכה בחוזה ובביצוע החיוב – ובכך בחינת השאלה אם ההסכם נותן יד למעשה בלתי חוקי, ה"טבול כולו באי-חוקיות" אם לאו. שיקול רלוונטי נוסף נוגע לשאלת מידת ביצועו של החוזה הפסול בפועל – ובכך השאלה מה חלקם של החיובים שכבר בוצעו מבין כלל החיובים בהסכם, מטעם כל צד להסכם (ראה פסקאות 52-56 לפסק הדין בעניין ע"א 10159/16 לעיל, והאסמכתאות הרבות שהובאו שם).
33. יישומן של אמות מידה אלה על ענייננו, המערבות שיקולי צדק מחד ואינטרסים ציבוריים מאידך, הובילה אותי לכלל מסקנה כי יש להורות על חיוב חלקי של הנתבעת בתשלום עבור שירותי האחזקה (שירותי התדר) וזאת מהטעמים הבאים:
34. ביסוד החלטתי זו עומדת בראש ובראשונה המסקנה כי התובעת מילאה את התחייבותה למתן שירותי תדר, החל במועד עריכת מסמך זכרון הדברים והמשך בשבועות ובחודשים שלאחר מכן – עת התקינה ללא דיחוי את מערכת לחצני המצוקה (הכוללים לחצנים, משדר ותוכנה ייעודית) בכל גני הילדים בהם התבקשה לעשות כן – והפעילה את המערכת כולה, תוך מתן שירותי מוקד להם – על אף שלא נטלה על עצמה התחייבות לעשות כן. בנוסף, אני סבור כי התובעת פעלה בתום לב בעת קיום ההסכם עם הנתבעת, בכך שביצעה את ההתקנה והתפעול של כל חלקי המערכת שהותקנו על ידה עוד טרם קיבלה תשלום מהנתבעת, בפרט עבור שירותי האחזקה, וזאת מתוך הכרה ברצון של הנתבעת לספק שירותי הביטחון לגני הילדים בדחיפות רבה, לנוכח המצב הביטחוני ששרר באותה עת (ר' בעמ' 10 ש.31-34 לפרוטוקול). בתוך כך, אני מקבל כמהימנה את טענת התובעת לפיה לכל אורך הדרך עמדתה על דרישתה לתשלום דמי האחזקה על פי מסמך זכרון הדברים וכי היא לא נענתה על ידי הנתבעת בשלילה או בחוסר הכרה בחובה לבצע תשלום זה, אלא שהובטח לה כי הנתבעת פועלת למציאת מקור תקציבי לצורך תשלום דמי האחזקה, וכי בסופו של יום צפוי תשלום זה להתבצע (ר' בעמ' 18 מש.8 ואילך ובעמ' 19 מש.1 ואילך ובעמ' 20 ש. 28-33 לפרוטוקול). בהקשר זה אזכיר כי בעדות מר הרוש, נציג הנתבעת, אף הובהר כי עלות התקנת ציוד המערכת (138,061 ש"ח) שולמה למעשה מכספים שהתבקשו לצורך כך ממשרד החינוך, בעוד שעלות האחזקה של המערכת – אמורה הייתה הנתבעת לשלם מתקציבה של העירייה (בעמ' 29 ש.30-32 ובעמ' 30 ש.19-22 לפרוטוקול). משמע, טענת התובעת לפיה נמסר לה כי הנתבעת פועלת לתשלום דמי האחזקה מתקציבה מתיישבת עם האבחנה שנעשתה בפועל בתשלום מהיר של עלות הציוד שהותקן (ששולם במהרה על ידי משרד החינוך) עם התשלום העתידי הנדחה של עלות האחזקה (שאמור היה להיות משולם מתקציב הנתבעת). עוד אוסיף כי אין לזקוף לחובתה של התובעת, ובכלל כך לייחס לה אשמה כלשהי בגין העובדה כי מסמך זכרון הדברים לא נחתם על ידי הגורמים המוסמכים על פי דין לחתום עליו, מקום בו זכרון הדברים נערך על גבי מסמך רשמי של הנתבעת, במעמד הגורמים המקצועיים הרלוונטיים להסכם זה (נציג מוסדות חינוך ומנהל מחלקת מחשוב) – כאשר האחריות להחתים את הגורמים המתאימים בנתבעת מוטלת על נציגי הנתבעת עצמם, ולא על התובעת, והתשלום בגין החלק המרכזי של התמורה על פי זכרון הדברים אכן שולם לתובעת.
35. בהקשר אחרון זה יש מקום להדגיש את חוסר הסבירות שבטענת הנתבעת לפיה לא נחתם בין הצדדים הסכם, פרט להסכם שירותי המוקד, שהרי לא יכול להיות חולק כי שני הצדדים, והנתבעת בפרט, פעלו לפי ההסכמות אליהן הגיעו במסמך זכרון הדברים, כאשר התובעת רכשה והתקינה את כל ציוד מערכת הלחצנים והשידור בגני הילדים והנתבעת, מצדה, שילמה לתובעת את מלוא התמורה בגין התקנה זו (סך של 138,061 ש"ח).
36. אך מובן כי "תמונת מראה" של תום הלב ושיקולי האשמה שפרטתי לעיל בעניין התובעת, ניתן למצוא בהתנהלות הנתבעת – אשר פעלה בחוסר תום לב ובמעשה או מחדל של ממש, בכך שנציגים בכירים בנתבעת אישרו התחייבות כספית מצד הנתבעת ללא שהחתימו את הגורמים המוסמכים לכך, ובכך גרמו לתובעת להתקין את מערכת לחצני המצוקה ללא דיחוי על יסוד ההנחה כי תשולם לה התמורה עליה סוכם במסמך זכרון הדברים.
37. אשר לשיקולי מידת אי החוקיות שבהסכם – ענייננו בהסכם חוקי שאינו "טבול באי-חוקיות", אלא שלא הוחתמו עליו הגורמים המוסמכים על פי דין על מנת לאשרו.
38. מנגד, בחינת האינטרסים הציבוריים הנוגעים לעניין, מעלה כי יש מקום להוקיע ולהרתיע מפני חתימה על הסכמים שלא על ידי הגורמים המוסמכים לכך על פי הדין ובפרט לאשר התחייבויות כספיות של רשות ציבורית ללא שקדמה להם בחינה ואישור תקציבי מדוקדק מטעם הגורמים המוסמכים ברשות. בענייננו, אמנם, אין מדובר בסכומים כבדי משקל באופן אובייקטיבי (בסך כולל של 101,640 ש"ח), ואולם ברי כי "דין פרוטה כדין מאה" בכל הנוגע לכספי הציבור, בהם הרשות הציבורית מחויבת לפעול תוך שמירה על מינהל תקין וסטנדרים מחמירים.
39. בשקלול כלל השיקולים שהבאתי לעיל, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 70,000 ש"ח בגין רכיב השירות והאחזקה של המערכת שהותקנה על ידי התובעת.

ג.3.      טענת ה"פיילוט"

40. כמבואר לעיל, הנתבעת טוענת כי גם אם יימצא שיש לשלם לתובעת עבור רכיב השירות והאחזקה, הרי שיש להגביל תקופה זו ל-3 חודשים בלבד, היא תקופת ה"פיילוט" (תקופת ניסיון) שנקבעה בזכרון הדברים.
41. טענה זו אין בידי לקבל. זאת, משאני קובע כי הנתבעת לא מימשה את זכותה הנטענת לסיים את ההתקשרות עם התובעת בתוך 3 חודשים מעת "כריתת" מסמך זכרון הדברים (מסמך אשר נטען על ידי הנתבעת שכלל לא נכרת).
42. כך, בפועל, לאחר שהוציאה הנתבעת תחת ידיה את מסמך זכרון הדברים, ביום 19.12.16, פעלו שני הצדדים לקיום התחייבויותיהם על פי מסמך זה, כאשר נציג התובעת לא זומן "...למשרדי אגף הביטחון בתום 3 חודשים להמשך הערכה" (כלשון נספח ב' לכתב התביעה), אלא הצדדים המשיכו בקיום התחייבויותיהם, הלכה למעשה, עד לחודש ינואר 2020 – או אז הודיעה התובעת על הפסקת ההתקשרות עם הנתבעת. משמע, גם אם עמדה לנתבעת הזכות להביא את ההסכם לסיום בתוך 3 חודשים ניסיון – הרי שהיא לא מימשה זכות זו ובהתנהגותה היא המשיכה לקיים את ההסכם גם לאחר מכן.
43. במצב דברים זה, בו הנתבעת לא מימשה זכותה להפסיק את ההתקשרות (בה היא כופרת כאמור) בתום 3 חודשים והתובעת המשיכה לתת שירותי תדר למערכת עד לחודש ינואר 2020 – אין מקום לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת זכאית לקבל תשלום עבור שירות ואחזקה של המערכת רק לפרק זמן של 3 חודשים.

ג.4.      הדרישה לתשלום בגין שירותי מוקד

44. התובעת עותרת, כאמור, לחייב את הנתבעת לשלם לה סך כולל של 25,446 ש"ח בגין שירותי מוקד שלא שולמו לה עבור חודש 11/2017 וכן בגין התקופה שבין 9/2019 ל-3/2020 (ס' 33 (נקודה רביעית) לכתב התביעה).
45. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, אני רואה לנכון לדחות את טענת התובעת ביחס לתשלום עבור חודש 11/2017 ולקבל את טענותיה ביחס התקופה שבין 9/2019 ל-3/2020, מהטעמים הבאים:
46. כאמור לעיל, אין חולק בין הצדדים כי לנוכח מחלוקת פנימית שהתעוררה אצל הנתבעת במסגרתה לא הסכים מוקד העירייה (106) לקבל לאחריותו את הטיפול בשירותי המוקד, טיפלה התובעת עצמה בקריאות שהתקבלו כתוצאה משימוש בלחצני המצוקה שבגנים. זאת עשתה התובעת ללא שנטלה על עצמה התחייבות לעשות כן במסמך זכרון הדברים וללא שנקבעה בגין שירות זה תמורה המגיעה לה. הלכה למעשה, נמצא, כי התובעת "התנדבה" לתת לנתבעת שירות זה – כאשר הבינה כי אלמלא תיתן שירות זה – כל ההתקשרות בין הצדדים תיכשל, ואולי תבוטל כליל (ר' בעמ' 32 ש.34 ובעמ' 34 ש.13-15 לפרוטוקול).
47. והנה, רק ביום 22.4.18 נכרת בין הצדדים הסכם למתן שירותי מוקד בו נקבעה, במפורש, התקופה בגינה תהיה התובעת זכאית לקבל תשלום עבור שירותי המוקד שניתנו על ידה – החל מיום 1.4.18 ועד לתום ההתקשרות (ס' 7(א) להסכם שירותי המוקד). ודוק: בהסכם שירותי המוקד לא הסדירו הצדדים תשלום עבור שירותי מוקד לכל התקופה בה התובעת ביצעה תפקיד זה בפועל אף עובר ליום 1.4.18– ומכאן שאין לתובעת זכות חוקית, מכח ההתקשרות בין הצדדים, לקבל תשלום בגין שירותיה עובר ליום 1.4.18, גם אם לטענת התובעת תשלום שכזה בוצע עבור חלק מהתקופה. לנוכח כך, אין בידי לקבל את עתירת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה בגין שירותי מוקד שניתנו על ידה בחודש 11/2017 (עובר לתקופה שהוגדרה לתשלום בהסכם שירותי המוקד).
48. שונים הדברים באשר לתקופה שבין 9/2019 ל-3/2020, וזאת משבתקופה שבין 9/2019 ל-1/2020 הסכם שירותי המוקד שנכרת בין הצדדים היה בתוקף, ולא הייתה לנתבעת כל עילה מכח ההסכם להפסיק לשלם לתובעת עבור שירותיה, וזאת מבלי לגרוע מטענות הנתבעת בדבר ליקויים שהתגלו בחלק מלחצני המצוקה (אל טענות אלה אתייחס בפרק ה"קיזוז" בהמשך). אשר לתקופה שביום 1/2020 ועד ל-3/2020, הרי שהתובעת זכאית לקבל תשלום מלא גם עבור חודשים אלה, על אף שהודיעה על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים בחודש ינואר 2020, וזאת מכח זכותה לקבל פיצויי קיום, עבור התקופה שהוגדרה בהסכם (אין חולק בין הצדדים כי הנתבעת אכן האריכה את תקופת ההסכם עד ליום 1.4.20 - ר' ס' 22 לכתב ההגנה), כל זאת לנוכח מסקנתי לעיל כי התובעת הייתה זכאית לקבל תשלום בגין שירות ואחזקה (שירותי תדר) – היינו כי הנתבעת הפרה את ההתקשרות בין הצדדים.
49. סיכומה של נקודה – אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין רכיב שירותי המוקד עבור התקופה שבין 9/2019 ל-3/2020, סך של 22,266 ש"ח.

ג.5.      דרישות התובעת לתשלום בגין שירותים נוספים

50. התובעת עותרת, כאמור, לחייב את הנתבעת בתשלום סך נוסף של 7,289 ש"ח בגין שירותים נוספים שסופקו על ידה, כמפורט בנספח ו' לכתב התביעה (עמ' 29-36 לכתב התביעה, וראה הנקודה החמישית לסעיף 33 לכתב התביעה).
51. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה – אני רואה לנכון לדחותה ברובה מהטעמים הבאים:
52. החשבוניות שצורפו כנספח ו' לכתב התביעה כוללות, בעיקרן, חיובים בגין תשלום עבור שירותי מוקד לתקופות הבאות: 1.11.18 – 1.11.19 (סך של 960 ש"ח, בעמ' 33 לכתב התביעה); 22.8.19 – 22.8.20 (סך של 1,264 ש"ח, עמ' 31 לכתב התביעה); 1.11.19 – 1.11.20 (סך של 960 ש"ח, בעמ' 32 לכתב התביעה); ו-31.12.19 – 31.12.20 (סך של 2,808 ש"ח בעמ' 36 לכתב התביעה).
53. ברם, המדובר בכפילות דרישה לתשלום עבור שירותי מוקד, שהרי בדיון שקיימתי לעיל בדבר זכאות התובעת לקבל תשלום בגין שירותי מוקד לתקופה שבין 9/2019 ל-3/2020 – התקבלה על ידי דרישת התובעת לתשלום וזו חופפת ברובה את תקופת מתן שירותי המוקד המבוקשת על ידי התובעת תחת הכותרת "שירותים שונים " (זאת להוציא התקופה שבין 1.11.18 ל-9/2019 שצורפה לנספח ו' בעמ' 33 לכתב התביעה).
54. מכאן נמצא כי התובעת זכאית לתשלום בגין שירותי מוקד שנכללו בסעיף זה רק עבור התקופה שמיום 1.11.18 ל-9/2019 - בסך של 800 ש"ח.
55. באשר לחיובים הנוספים להם עתרה התובעת תחת הכותרת "חיובים שונים", אותם ביקשה התובעת להוכיח באמצעות צירוף "חשבונית עסקה" בלבד, באלה צוין סכום החיוב הכספי לצד תיאור תמציתי ולאקוני של פעולה (כגון: עלות מאריך אנטנה+אנטנה – 250 ש"ח; ביקור טכני מהזמנה 482/19 – 180 ש"ח; לחצן עוקף פתיחה – 150 ש"ח; ספק כח 5 אמפר – 250 ש"ח וכיו"ב). ברם, התובעת נמנעה מלצרף לתביעתה מסמך הזמנת עבודה או הסבר לצורך בביצוע פעולות נוספות אלה, כמו גם נמנעה מלהפנות למקור זכותה החוקית לדרוש תשלום נוסף בגין פעולות אלה, בפרט משזכותה של התובעת לקבל תשלום עבור ביקור טכנאי הותנה בהסכם שירותי המוקד בסיבה להיווצרות התקלה (הנתבעת חויבה לשלם עבור ביקור טכנאי רק במקרה של שימוש לא נכון במערכת או בנזק שנגרם כתוצאה מוונדליזם). מכאן, שהתובעת לא הוכיחה זכותה לקבלת תשלום בגין שירותים שונים אלה ותביעתה בעניין זה נדחית.
56. סיכומה של נקודה – התובעת הוכיחה זכותה לקבלת הסך של 800 ש"ח בלבד בגין שירותים שונים שנתבעו על ידה.

ג.6.      טענת הקיזוז

57. הנתבעת עותרת, כאמור, לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת את הסך של 21,532 ש"ח בגין 17 לחצני מצוקה ששולם עליהם ולא הותקנו ואת הסך של 12,600 ש"ח בגין לחצנים תקולים שלא תוקנו על ידי התובעת, כמו גם את שווי עלות בדיקת תקינות הלחצנים שלא בוצעה על ידי התובעת.
58. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, איני רואה לנכון לקבל את טענות הנתבעת אלה מהטעמים הבאים:
59. אשר ל-17 לחצני מצוקה שהוזמנו מהתובעת ולא הותקנו – התברר מהראיות שהוצגו בפניי כי לאחר שהנתבעת הזמינה מהתובעת סך כולל של 109 לחצנים (ר' מסמך זכרון הדברים ומסמך "הזמנת העבודה" – נספח ג' לכתב התביעה) פנתה התובעת אל ייצרן/יבואן המכשירים ורכשה ממנו את מלוא הכמות שהוזמנה על ידה (109 מכשירים) אותם קידדה בהתאם לתדר שהוגדר במערכת (בעמ' 11 ש.1-12 לפרוטוקול). לנוכח כך, נשאה התובעת בעלות רכישת כל ה-109 לחצנים וערכה בהם שינויים כך שהיא לא יכולה הייתה להחזירם ליצרן/יבואן ולקבל זיכוי עבורם (בעמ' 12 ש.22-23 לפרוטוקול). זאת ועוד, התקנת הלחצנים בגנים נעשתה באופן מדורג בהתאם להנחיות הנתבעת, והזמנה לבצע התקנה של 17 לחצנים נוספים לא נעשתה על ידי הנתבעת, למרות שהתברר בעדות מר יהודה בבית המשפט כי היו גנים רבים נוספים שניתן היה לבקש התקנה של לחצנים אצלם (ר' בעמ' 12 ש.17-19 ובעמ' 34 ש.31 ואילך לפרוטוקול).
60. למען הסדר הטוב אבהיר כי על אף שתיאורטית ניתן היה לדרוש מהתובעת קיזוז של עלות עבודת התקנת הלחצנים בגנים, במובחן מעלות רכישתם, הרי שבהליך שלפני לא נערכה על ידי הצדדים אבחנה בין עלויות אלה, כך שאין בידי בית המשפט אפשרות לבודד את עלות ההתקנה של הלחצנים מעלות רכישתם. אך מובן כי הנטל להוכחת טענת קיזוז זו מוטל על הטוען לה – הנתבעת, כך שהימנעותה מלברר נתונים אלה, לרבות בחקירת מצהיר התובעת, רובצת לפתחה של הנתבעת.
61. במצב דברים זה, בו כל 109 הלחצנים שהוזמנו על ידי הנתבעת ותמורתם שולמה במלואה נמצאים בבעלות הנתבעת – היא הייתה ועודנה רשאית לקבלם מידי התובעת, אך לא ניתן לחייב את התובעת לזכות את הנתבעת בגין לחצנים שנרכשו ולא הותקנו או בגין עלות התקנת הלחצנים, במובחן מעלות רכישתם.
62. אשר לטענת הנתבעת לפיה נמצאו בגנים 10 לחצנים תקולים – הרי שטענה זו לא הוכחה בפני בית המשפט על אף שהוכחשה על ידי התובעת. כך, לתמיכה בטענתה זו צרפה הנתבעת לתצהיר מה יהודה התכתבות דוא"ל, ממנה ביקשה ללמוד על אישור התובעת בדבר אי-תקינות של 10 לחצנים (ר' ס' 7 לתצהיר מר יהודה ונספח א' לתצהירו). ברם, עיון בתכתובת הדוא"ל שהוחלפה בין ב"כ הצדדים, מגלה כי הטענה ש- 10 לחצנים הנם תקולים הושמעה מפיה של יועמ"ש הנתבעת בלבד תוך שצוין על ידה כי "מדובר בהערכה בלבד", היינו זו לא הייתה מבוססת. מנגד, באותה התכתבות, הכחישה התובעת את הטענה ומסרה כי בבדיקת תקינות שנערכה על ידה ביום 8.12.19 נמצא כי כל הלחצנים המותקנים תקינים (ר' ס' 4 להודעה מיום 13.1.20 – בעמ' 11 לנספחי תצהיר מר יהודה). אשר על כן, טענת הנתבעת בעניין זה לא הוכחה במאזן הסתברויות והיא נדחית בזאת.
63. אשר לטענת הנתבעת כי יש לקזז את שווי עלות בדיקת תקינות הלחצנים שלא בוצעה על ידי התובעת – הרי שגם טענה זו לא הוכחה, וזאת גם אם נניח שהתובעת לא ביצעה בדיקות תקינות באופן שגרתי למערכת הלחצנים (טענה שהוכחשה על ידי התובעת – ר', למשל, בעמ' 16 ש.33-36 ובעמ' 21 ש.4-5 לפרוטוקול), או, למצער, כי לא הגישה לקב"ט הנתבעת דו"ח בגין תקינות הלחצנים כפי שנדרשה. זאת, משהנתבעת, עליה מוטל הנטל להוכיח טענתה, לא הביאה בפני בית המשפט כל מידע בדבר השווי הכספי של אי-ביצוע התחייבות זו מצד התובעת. לפיכך, ובהינתן העובדה האמורה לעיל לפיה הנתבעת לא הוכיחה בפועל אי-תקינות של לחצני מצוקה – לא ניתן להניח לחובת התובעת כי כל הלחצנים שהותקנו על ידה, או למצער חלקם, לא היו תקינים. מכאן – שטענת הקיזוז בעניין זה לא הוכחה ויש לדחותה.

• סוף דבר

64. התביעה מתקבלת ברובה.
65. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 93,066 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, כאשר סכום זה מורכב מ"ראשי הנזק" הבאים:

65.1. סך של 70,000 ש"ח בגין רכיב השירות והאחזקה של המערכת שהותקנה על ידי התובעת.

65.2. סך של 22,266 ש"ח בגין שירותי מוקד לתקופה שבין 9/2019 ל-3/2020.

65.3. סך של 800 ש"ח בגין שירותי מוקד לתקופה שבין 1.11.18 ל-9/2019 (נכלל ברכיב "שירותים שונים" בתביעה).

66. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 2,801 ש"ח (אגרה) ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך של 20,000 ש"ח.
67. עוד אני מורה לתובעת לשלם במזכירות בית המשפט את אגרת ההליך בפער שבין סכום התביעה בפועל (134,375 ש"ח) לסכום האגרה בגינו שולמה תביעתה (108,929 ש"ח), כאשר אני קובע כי התובעת תישא בתשלום פער אגרה זה.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ד, 13 יוני 2024, בהעדר הצדדים.