פסק דין בתביעה רכושית

מונחת להכרעתי תביעה רכושית אשר הגישה התובעת כנגד הנתבע.

העובדות בתמצית

1. הצדדים נישאו זל"ז ביום 12.03.2020. מועד מוקדם יותר שנקבע לחתונתם ליום 14.02.2019, בוטל לבקשת התובעת.

2. עוד בטרם נישואיהם הייתה בבעלות הנתבע דירת מגורים ברח' י.ו באשקלון (להלן: "דירת י.ו"). על דירה זו רבצה משכנתא שנטל הנתבע לצורך מימון רכישתה.

3. ביום 14.12.2020, כתשעה חודשים לאחר הנישואין, רכשו הצדדים דירת מגורים ברח' ב. באשקלון (הסכם הרכישה צורף כנספח 4 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע), וזאת תמורת סך של 1,970,000 ₪ (להלן: "דירת ב."). הצדדים ביצעו בדירת ב. שיפוץ משמעותי, עניין אשר היה כרוך בעלויות כספיות נוספות.

לצורך מימון רכישת דירת ב. הצדדים נטלו משכנתא משותפת בסך של 1,300,000 ₪ מבנק מזרחי טפחות.

4. ביום 14.06.2021, למעלה מחצי שנה לאחר רכישת דירת ב., מכר הנתבע את זכויותיו בדירת י.ו. כספי התמורה שנותרו בידי הנתבע לאחר סילוק המשכנתא, הושקעו בדירת ב., בין לצורך רכישתה/מימון השיפוץ, ובין לצורך פירעון הלוואות גישור שנטל הנתבע.

5. עד למכירת דירת י.ו הצדדים התגוררו בה יחדיו. לאחר מכן, ובתקופה בה טרם התקבלה החזקה בדירת ב. והשיפוץ שבוצע בה לאחר מכן טרם הושלם, התגוררו בני הזוג במשך תקופה קצרה בבית אמה של התובעת.

6. במהלך תקופה זו התגלע משבר בנישואי הצדדים, בעקבותיו הנתבע עזב את דירת אמה של התובעת, וביום 28.10.2021 אף פתח בהליך ישוב סכסוך בבית הדין הרבני האזורי באשקלון.

7. התביעה הרכושית שבפני הוגשה ע"י התובעת ביום 02.02.2022, ובמסגרתה עתרה להורות בין היתר גם על פירוק השיתוף בדירת ב. וכן לקבלת סעדים מכח הוראות חוק יחסי ממון.

8. ביום 14.03.2022 הגישה התובעת בקשה לצו הגנה כנגד הנתבע (ה"ט 29169-03-22). ביום 21.03.2022 ניתן תוקף להסכמות הצדדים בהליך זה, לרבות באשר למגוריהם בדירת ב..

9. לאחר שהתקיימו מספר קדמי משפט בתביעתה הרכושית של התובעת, וכן דיון הוכחות שהתקיים ביום 07.12.2023 במהלכו נחקרו הצדדים על תצהיריהם, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב- ומכאן פסק דין זה.

תמצית טענות התובעת

10. הצדדים נישאו בשנת 2020, וההסדר הרכושי החל עליהם הינו זה הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973.

11. נישואי הצדדים נקלעו לכלל משבר כתוצאה מהתנהגותו של הנתבע, לרבות התקפי זעם ואלימות שנקט כנגד התובעת, וכן התעמרותו והתעללותו בה. ניסיון שלום בית שנערך לא צלח.

12. הצדדים רכשו בראשית שנת 2021 את דירת ב. תמורת סך של 1,960,000 ₪, לרבות מכספי משכנתא משותפת בסך 1.3 מיליון ₪ שנטלו יחדיו מבנק מזרחי טפחות, אשר לצורך נטילתה הנתבע דאג להנפיק עבור התובעת תלושי שכר פיקטיביים לצורך הצגתם לבנק. דירת ב. נרשמה ע"ש הצדדים בחלקים שווים ממועד רכישתה והינה בבעלותם המשותפת. עוד נטען שהצדדים ביצעו שיפוץ נרחב בדירת ב. עפ"י טעמם, בסיוע מעצבת פנים ששכרו, וכן רכשו ריהוט ומוצרי חשמל וכלל הציוד הנדרש לדירה.

בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת שפרט לכספי המשכנתא הנ"ל, הצדדים תכננו לממן את רכישת דירת ב. מהכספים שיתקבלו ממכירת דירת י.ו שבבעלות הנתבע, וכן הודתה כי היא לא העבירה כספים כלשהם ממקורותיה לצורך רכישת דירת ב. כן נטען שהורי הנתבע העבירו ביום 15.12.2020 סך של כ- 250,000 ₪ לחשבונם המשותף של הצדדים וסכום זה שימש כתשלום הראשוני בגין הדירה. בנוסף, הנתבע נטל הלוואת גישור בחשבונו על סך 200,000 ₪, ובנוסף בני הזוג נטלו הלוואת גישור נוספת מחשבונם בבנק מזרחי טפחות בסך 250,000 ₪ נוספים. לטענת התובעת, הלוואות אלה ניטלו כהלוואות גישור עד לקבלת כספי התמורה ממכירת דירת י.ו אשר נמכרה רק ביום 14.06.2021. התובעת טענה שבפועל הנתבע אכן העביר את הכספים הנדרשים לצורך סילוק הלוואות הגישור הנ"ל לאחר מכירת דירת י.ו.

בסיכומיה של התובעת נטען שיתרת כספי התמורה שהתקבלו בידי הנתבע ממכירת דירת י.ו בסך של כ- 650,000 ₪, הופקדו בחשבונם המשותף של הצדדים ושימשו לפירעון הלוואות הגישור הנ"ל.             

התובעת עתרה להורות על פירוק השיתוף בדירת ב. ומכירתה למרבה במחיר בשוק החופשי. כן עתרה להורות גם על חלוקת המיטלטלין בדירה עפ"י שיטת שתי הרשימות.

13. הנתבע עבד בעסק משפחתי השייך לאביו, ובפועל הוא משמש כמנהל של החברה ומשתכר סך של כ- 50,000 ₪ ברוטו לחודש בתוספת הטבות נוספות וזכויות צבורות המהוות נכס בר איזון.

התובעת עבדה במשך מספר חודשים בחברה עמה מנהל הנתבע קשר עסקי, ועמדה לפתוח עסק זעיר לדברי מאפה ואף רכשה את הציוד הנדרש לצורך כך. ברם, בשל הסכסוך שהתגלע בין הצדדים הדבר לא עלה בידיה.

התובעת עתרה להורות על ביצוע איזון משאבים ביחס לזכויות שנצברו לצדדים במהלך נישואיהם.

14. בנוסף פורט בכתב התביעה כי לצדדים חשבון משותף בבנק מזרחי טפחות, וכל אחד מהצדדים מחזיק בנוסף גם בחשבון בבעלותו. כן נטען כי לאחר הנישואין הנתבע רכש עבור התובעת, לרבות מכספי ביטוח שקיבלה, רכב מסוג לקסוס הרשום על שמה והמשמש אותה. התובעת עתרה להורות כי מדובר בנכס שניתן לה במתנה ואין לאזנו בין הצדדים.

תמצית טענות הנתבע

15. הנתבע עתר להורות על דחיית תביעתה של התובעת על הסף בהיותה נעדרת כל עילה, וכן להורות על דחיית התביעה גם לגופה.

16. לטענת הנתבע נישואיהם של הצדדים הינם קצרים ביותר ונמשכו שנה ו-8 חודשים בלבד, והחל מחודש אוקטובר 2021 חל פירוד מוחלט בין הצדדים. הנתבע ציין כי הצדדים היו אמורים במקור להינשא כבר בחודש פברואר 2019, ברם החתונה במועד זה בוטלה ע"י התובעת אשר התנהגותה התאפיינה בחוסר יציבות ובשל כך נגרמו לנתבע נזקים כספיים ומפח נפש. בחודש לאחר מכן הצדדים שבו לקיים קשר זוגי, ביוזמת התובעת, ולבסוף נישאו זל"ז בחודש מרץ 2020.

17. הנתבע הדגיש שדירת י.ו הייתה בבעלותו עוד בטרם הנישואין, ולא הייתה לגבי דירה זו כל כוונת שיתוף, חרף מגוריהם של הצדדים שם כשנה לאחר נישואיהם.

18. לטענת הנתבע, התובעת ככל הנראה נכנסה לנישואין עמו שלא בתום לב, ועל כן, בצירוף העובדה שלא תרמה ולו פרוטה שחוקה לרכישת דירת ב. או שיפוצה או כיסוי ההלוואות שניטלו בגינה, לא יעלה על הדעת שכעת היא תזכה בשכר וברווח.

19. הנתבע טען שדירת ב. נרכשה תמורת סך של 1,970,000 ₪, בתוספת שיפוץ בסך 200,000 ₪ נוספים.

באשר למקורות המימון ששימשו לרכישת דירת ב. טען הנתבע כלהלן:

• הצדדים נטלו משכנתא בסך של 1.3 מיליון ₪ אשר הנתבע לבדו נשא בהחזריה החודשיים.
• הנתבע נטל הלוואה בסך של 250,000 ₪ מחברת "פארמה דיל", הלוואה אותה פרע מכספי התמורה שקיבל ממכירת דירת י.ו.
• הנתבע נטל הלוואה בסך של 250,000 ₪ נוספים מחשבונו בבנק הפועלים. לטענתו הוא נושא בהחזרי הלוואה זו עד היום.
• הצדדים נטלו הלוואה בסך של 250,000 ₪ מחשבונם המשותף, וגם הלוואה זו כוסתה ע"י הנתבע מכספי התמורה שקיבל ממכירת דירת י.ו.

20. לטענת הנתבע, דירת י.ו נמכרה ביום 14.06.2021 תמורת סך של 1,450,000 ₪, ולאחר כיסוי יתרת המשכנתא, נותר בידיו סך של כ- 650,000 ₪. לעניין זה יצוין שהנתבע לא צירף את הסכם מכירת דירת י.ו במלואו, וכן לא צירף אסמכתא להוכחת טענותיו בנוגע ליתרת המשכנתא שרבצה על דירת י.ו.

21. לטענת הנתבע, לאור העובדה שרכישת דירת ב. מומנה באמצעות כספי התמורה שהתקבלו ממכירת דירת י.ו שהייתה בבעלותו טרם הנישואין, אזי "השיתוף הוא לא בר איזון" (ראו האמור בסע' 36 לתצהיר הנתבע). לחילופין נטען בכתב ההגנה שככל שייקבע שקיימת חזקת שיתוף ביחס לדירת ב., אזי זו לא תהא "מחצה על מחצה" אלא שיש לעשות שימוש בהוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, ולקבוע שהחלוקה תהא ביחס של 90% לנתבע ו-10% בלבד לתובעת. זאת מהטעם שמדובר בנישואין קצרים, בשים לב שהתמורה שולמה מתשלומי משכנתא והלוואות, וכן לאור השבחת הדירה והשיפוץ שבוצע בה (סע' 37 לתצהירו). הנתבע לא חזר על טענות אלה במסגרת סיכומיו.

בנוסף נטען כי התובעת לא נשאה בשקל אחד ברכישת הדירה או בהשבחתה, לא עבדה במהלך נישואי הצדדים והסתמכה באופן מוחלט על הכנסות הנתבע, ומעולם גם לא התגוררה בדירת ב. בנסיבות אלה, לטענת הנתבע, ראוי שכל אחד מהצדדים ילך לדרכו עם הרכוש שהיה לו ערב הנישואין.

22. הנתבע הכחיש גם את טענת התובעת לפיה העניק לה במתנה את הזכויות ברכב הלקסוס, וכן טען כי ככל שטענת התובעת תתקבל, אזי מדובר בהתחייבות שדינה להתבטל לאור התנהגותה המחפירה של התובעת כלפיו. כן ציין שיתרת החובה בחשבון המשותף של הצדדים עומדת על סך של כ-40,000 ₪.

23. בסיכומיו טען הנתבע שהתובעת ביצעה כלפיו "תרגיל עוקץ". לשיטתו התובעת תכננה מבעוד מועד להינשא לו על מנת להתעשר על חשבונו, גרמה לנתבע למכור את זכויותיו בדירת י.ו ולחצה עליו לרכוש דירה אחרת במקומה תוך הצגת מצגי שווא בדבר רצונה בהקמת משפחה, וכאשר נרכשה דירת ב. והזכויות נרשמו ע"ש הצדדים, החליטה להביא את הנישואין הקצרים לידי סיום ובכך מימשה את תוכניתה הסדורה.

דיון והכרעה

24. כפי שיפורט להלן, מצאתי להיעתר לתביעה ולהורות על פירוק השיתוף בדירת ב. וכן על איזון משאבים ביחס לכלל הזכויות אשר נצברו לצדדים בתקופת נישואיהם.

25. הצדדים נישאו בשנת 2020, כך שיחסיהם הרכושיים מוסדרים בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

סעיף 3(א) לחוק יחסי ממון קובע שבמידה ובני זוג לא ערכו הסכם ממון, רואים אותם כמי שהסכימו להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק.

26. אין חולק כי בנדוננו הצדדים לא ערכו הסכם ממון. לפיכך, ובהתאם לסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג ל"מחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג".

27. המחלוקת העיקרית שהובאה לפתחי הינה בקשר לעתירת התובעת לפירוק השיתוף בדירת ב. הרשומה ע"ש הצדדים ואשר נרכשה במהלך נישואיהם. כן יש להכריע גם במחלוקת שהתגלעה בקשר לרכב הלקסוס הרשום ע"ש התובעת, ובאיזון הזכויות שנצברו לצדדים במהלך נישואיהם.

• דירת ב.

28. הזכויות בדירת ב. נרשמו ע"ש שני הצדדים ממועד רכישתה. שני הצדדים צוינו והוגדרו כרוכשי הזכויות בהסכם המכר מיום 14.12.2020 (נספח 4 לתצהיר הנתבע), וכך גם כעולה מנסח הרישום שהוצג בפני (נספח 5 לתצהיר התובעת). דהיינו: דירת ב. הינה נכס משותף לצדדים, אשר נרשם כמשותף כבר מראשית הדרך.

29. חרף רישום הזכויות בדירה זו ע"ש הצדדים בחלקים שווים, הנתבע עתר להורות על דחיית תביעתה של התובעת לפירוק השיתוף בדירת ב.                                                        עיקר טענותיו של הנתבע בהקשר זה כמפורט בסיכומיו היו כלהלן:

• התובעת לא הוכיחה את טענותיה ולא עמדה בנטל המוטל עליה.
• רכישת דירת ב. מומנה במלואה על ידי הנתבע, מבלי שהתובעת השתתפה בכך, לרבות כספים נפרדים של הנתבע אשר התקבלו ממכירת דירת י.ו, ובנוסף הנתבע גם נשא באופן בלעדי בתשלומי המשכנתא וההלוואות שניטלו לצורך רכישת הדירה.
• מדובר בנישואין קצרים.
• התובעת לא התגוררה בדירה.
• התובעת לא עתרה למתן פסק הדין הקובע שיתוף בנכסיו הנפרדים של הנתבע.
• מדובר בתוכנית עוקץ של התובעת, אותה תכננה מראשית היכרותם של הצדדים.

כפי שיפורט להלן, לא מצאתי באיזה מטענות שהעלה הנתבע כל הגנה ראויה כנגד עתירתה של התובעת לפירוק השיתוף בדירת ב.

30. כפי שפורט לעיל, מעת רכישתה נרשמו הצדדים כבעלי זכויות שוות בהסכם המכר עליו חתמו ביום 14.12.2020. די במסמכים שהוצגו בפני ע"י התובעת על מנת להוכיח שמדובר בנכס שנרכש כמשותף, אשר הצדדים התכוונו שהזכויות בו יירשמו על שמם במשותף. הנתבע עצמו העיד בחקירתו הנגדית שדירת ב. נרשמה כנכס משותף, והבהיר שכך היה שכן הוא לא העלה בדעתו את האפשרות שנישואיהם של הצדדים לא יאריכו ימים:

                    " רשמתי אותה (את דירת ב.- ר.ב) גם על שמה. --- רצתה שהדירה תועבר על שמה כי היא ידעה מה היא עושה אני לא ידעתי הייתי תמים, היא אמרה לי נקנה דירה על שנינו נחליף דירה, הלכתי קניתי דירה ורשמתי על שנינו כי לא העלית במחשבה שיכול להיות יקרה מצב כזה."

 (עמ' 30 לפרוטוקול מיום 7.12.2023 בשורות 2-4)

ובהמשך עדותו העיד הנתבע מפורשות שהוא רכש את דירת ב. בצוותא עם התובעת, ובעת רכישתה הוא סבר שמדובר בנכס משותף לצדדים, וכהאי לישנא:

                        " ש. אתה צירפת אותה לחשבון שהיה שלך ובכך יצרת הפרדה רכושית?

ת. היום, אחרי שאני מבין את הדברים, אני אומר שצירפתי אותה לחשבון וחשבתי שאם אני קונה איתה בית ביחד אז אנחנו ביחד.

ש. אז גם הבית הוא ביחד, זה מה שחשבת, בזמן שרכשת בית עם --, הלכתם וחתמתם נכון או לא, רכשתם דירה ברחוב ב. נכון?

ת. כן."                                                       (שם, בעמ' 31 שורות 17-22)

מעדות הנתבע עולה מפורשות שבני הזוג התקשרו יחדיו בהסכם לרכישת דירת ב., והתכוונו להחיל משטר של שיתוף על הדירה שרכשו יחדיו.

העובדה שבני הזוג נפרדו לאחר פרק זמן קצר, אין בה לשלול בדיעבד את זכויותיה של התובעת בדירה המשותפת שנרכשה. מדובר בסיכון מודע שהנתבע נטל שעה שהוא בחר לעשות שימוש בכספים שקיבל ממכירת דירת י.ו לצורך רכישת דירת ב. מבלי להבטיח קודם לכן את זכויותיו בכספי תמורה אלה. ויודגש; סיכון זה היה מוחשי וממשי והיה על הנתבע לקחת בחשבון גם את האפשרות שהנישואין לא יאריכו ימים- כפי שאירע בפועל- קל וחומר לאחר שהתובעת כבר ביטלה בעבר את מועד החתונה המקורי והצדדים נפרדו באותה עת למשך מספר חודשים (ראו סעיפים 11-14 לכתב ההגנה).

וכך הנתבע עצמו העיד בחקירתו הנגדית ששגה בכך שלא עמד על חתימת הסכם ממון טרם מכירת דירת י.ו ורכישת דירת ב.:

                            " אם אני הבאתי כסף או משהו שהיה לי קודם, אם היינו עובדים שנינו וצוברים במהלך השנים שזה מה שתכננתי ליצור איתה משפחה והייתי אולי טיפש ולא עשיתי הסכם אז כן באתי למטרת המשפחה רציתי לתת לה את הכי טוב שיש."

        (עמ' 29, שורות 12-14)

31. במצב דברים זה, אין בידי לקבל את הטענה לפיה התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, והנני דוחה טענה זו. הוכח בפני שדירת ב. נרכשה מלכתחילה כמשותפת, והנתבע אף הודה בכך מפורשות בעדותו. ממילא, וככל שהנתבע סבר שרישום הזכויות בדירת ב. אינו משקף את הבעלות בפועל, היה עליו לעתור לקבלת סעד הצהרתי במסגרת תובענה מתאימה- וזאת לא עשה, וגם בכך יש לראות חיזוק לכל שפורט ונקבע לעיל.

32. סעיף 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 קובע שכל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף בהם. היינו, שעה שהצדדים הינם בעלי הזכויות בדירת ב. במשותף, בדין עתרה התובעת להורות על פירוק השיתוף בה.

33. כפי שיפורט להלן, אין בידי לקבל את הטענות לפיהן אין להורות על פירוק השיתוף לאור הטענה לפיה דירה זו נרכשה מכספים שצבר הנתבע לפני הנישואין לרבות כספים שהתקבלו ממכירת דירת י.ו ו/או לאור הטענה לפיה הנתבע נשא לבדו בהחזרי המשכנתא וההלוואות שניטלו לצורך רכישת דירת ב.

הנכון הוא שמקור הכספים ששימשו לרכישת דירת ב., והעובדה שהתובעת לא תרמה כספים כלשהם ממקורותיה לרכישתה (כפי שגם נטען בתצהירה וכפי שעלה גם מחקירתה הנגדית), אין בהם כשלעצמם כדי לשלול את זכויותיה הקנייניות בנכס זה.

34. כפי שנקבע בפסיקה, במקרים בהם בני זוג חותמים יחדיו על הסכם לרכישת נכס, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא (ע"א 66/88 תמר דקר נ' פליקס דקר, מג(1) 122 (1989)).

כן נקבע בפסיקה כי ככל שכספים של אחד מבני הזוג, אשר נצברו לו טרם הנישואין, הושקעו במהלך הנישואין בנכס שנרכש מלכתחילה על-שם שני בני הזוג, ונרשם על שמם, קיימת אפשרות שהתגבשה כוונת שיתוף מלאה בנכס. זאת הגם שמדובר בנכס שנרכש רובו או כולו מכספים עצמאיים של אחד מבני הזוג, באופן שהכספים העצמאיים של בן הזוג מאבדים את צביונם ככאלה עם רכישת הבית במשותף. (ראו: עמ"ש (מחוזי חיפה) 38445-08-17 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (05.10.2018).

במקרה שבפני שוכנעתי שאכן כך הוסכם בין הצדדים בעת רכישת דירת ב., ולא בכדי נרשמו שני הצדדים כבעלי הזכויות בדירה במשותף.

35. אין חולק שדירת י.ו נרכשה לפני הנישואין ע"י הנתבע ואף נרשמה על שמו, ונותרה בבעלותו גם לאחר הנישואין ועד למכירתה בחודש יוני 2021, ומדובר בנכס חיצוני שאינו בר איזון עפ"י הוראות חוק יחסי ממון.

אלא, שהזכויות בנכס זה כלל אינם נושא הדיון בתובענה שבפני. התובעת כלל לא טענה שהתגבשה כוונת שיתוף לגבי הזכויות  בדירת י.ו, וטענותיה התמקדו בזכויות הצדדים בדירת ב. בלבד ועתירתה לפירוק השיתוף בנכס זה.

מהמסכת העובדתית והראייתית שהובאה בפניי עולה שלאחר מכירת דירת י.ו, הנתבע הטמיע וערבב את הכספים שקיבל ממכירת דירת זו והסכים הלכה למעשה לשתף את התובעת בכספים אלה. ויודגש; בחקירתו הנגדית הנתבע העיד מפורשות שלא הייתה לו כל כוונה שהתובעת תשיב לו את כספי דירת י.ו (עמ' 38, שורות 17-18).

משהנתבע בחר למכור את דירת י.ו, ולעשות שימוש בכספי התמורה שקיבל ממכירתה לצורך רכישת נכס משותף בצוותא עם התובעת (דירת ב.), אין מקום להידרש ולהתחקות כעת אחר מקור הכספים שהושקעו בדירת ב. כאמור, הנתבע העיד מפורשות שהוא סבר בעת רכישת דירת ב. שמדובר בנכס משותף- זאת על אף שידע כבר אז שהתובעת לא תתרום כספים כלשהם לרכישתה.

כפי שיפורט להלן, הנתבע גם הודה בחקירתו שהוא תכנן מלכתחילה למכור את דירת י.ו ולעשות שימוש בתמורה שתתקבל ממכירתה לצורך רכישת דירת ב.

גם העובדה שנישואיהם של הצדדים לא ארכו זמן רב לא הייתה בגדר אירוע בלתי צפוי, שעה שאין חולק שעוד קודם לכן חתונת הצדדים בוטלה ע"י התובעת (בחודש 2/2019), והנתבע עצמו טען שהסיבה לכך הייתה "חוסר היציבות המאפיין את התובעת" (סע' 11 לכתב ההגנה וכן עדות הנתבע בעמ' 39 שורה 30 וכן שורה 32). במצב דברים זה, לאור 'חוסר היציבות', היה על הנתבע לקחת בחשבון שמשבר נוסף בנישואי הצדדים עלול להתרחש גם לאחר רכישת דירת ב. והטמעת כספי דירת י.ו- כפי שאירע בפועל.

36. באופן מכוון הנתבע בחר לשמור על עמימות ביחס לכספי התמורה שהתקבלו ממכירת דירת י.ו, וביחס לשימוש שנעשה בהם. כך, בסעיף 34 לתצהיר עדותו הראשית, טען הנתבע שדירת י.ו נמכרה על ידו ביום 14.6.21 תמורת סך של 1,450,000 ₪, ולאחר סילוק יתרת משכנתא בסך כ-800,000 ₪, נותר בידיו סך של כ- 650,000 ₪. ברם, הנתבע לא צירף את הסכם המכר הנטען בגין דירת י.ו, לא צירף את יתרת המשכנתא שרבצה על דירה זו, לא צירף כל אסמכתא בגין סכומי התמורה הנטענים ששולמו, וגם לא צירף דפי חשבון מהם יעלה שכספי התמורה אכן הופקדו בחשבונו הנפרד כנטען.

בפסיקה נקבע הכלל לפיו מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו. עוד נקבע כי ככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (וראו לעניין ע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736,רע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר בע"מ פ"ד מד (4) 595, ע"א 2273/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מז (2) 606, ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף (27.07.08), וכן ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651).

בנסיבות נדוננו, סבורני כי אי הצגת הסכם המכר וכלל האסמכתאות הנדרשות כמפורט להלן עומדים לחובת הנתבע ומחזקים דווקא את טענת התובעת.

37. על אף שהנתבע הכחיש את טענות התובעת לפיהן הלוואות שניטלו כמפורט בסע' 19 לעיל היו הלוואות גישור עד לקבלת כספי התמורה ממכירת דירת י.ו, אזי בחקירתו הנגדית הנתבע הודה מפורשות שהוא הסתמך מלכתחילה על כספי דירת י.ו, ותכנן למכור דירה זו ולעשות שימוש בתמורתה לצורך מימון רכישת דירת ב., וכלהלן:

           " ש.     תאשר לי שבשביל לקנות את הדירה בב. נדרשו עוד 3 הלוואות גישור. אחת מהעסק של אבא שלך והשותף שלו, הלוואה מבנק הפועלים שזהו החשבון שלך והלוואה משותפת מהחשבון המשותף במזרחי טפחות נכון?

         ת.      כן. " (עמ' 34, שורות 7-10)

ובהמשך :

             " ש.   התכנית שלך הייתה למכור את הדירה בי.ו כי היא עמדה למכירה ותכננת שההון העצמי תשלם מכירת הדירה בי.ו?

               ת.     זה היה התכנון בפועל זה לא קרה." (שם, 21-23)

          (ההדגשות לעיל אינן במקור-ר.ב)

38. לא זו אף זו; הנתבע שמר על עמימות (בלשון המעטה) גם בכל הקשור לשימוש שנעשה בכספי התמורה הנטענים אשר התקבלו ממכירת דירת י.ו, והגרסה שמסר בסעיף 35 לתצהיר עדותו הראשית ביחס לתמורת דירת י.ו והנעשה בה, לא נתמכה באסמכתאות נדרשות, בחקירתו התגלעו בה פרכות רבות, ולא מצאתי ליתן בה כל אמון.

• בכל הקשור להלוואה המשותפת שנטלו הצדדים בחשבונם המשותף בבנק מזרחי טפחות- הצדדים נטלו ביום 08.02.2021 הלוואה על סך של 250,000 ₪ מחשבונם המשותף בבנק מזרחי טפחות להלן: "הח-ן המשותף"). עצם העובדה שהצדדים נטלו הלוואה משותפת מחשבונם לצורך רכישת דירת ב. מחזקת את מסקנתי כי הם התכוונו מלכתחילה ליצור שיתוף בדירת ב. ולרכוש אותה מלכתחילה בנכס משותף.                                                                  כעולה מהסכם ההלוואה שצורף (באופן חלקי) כנספח ד' לכתב ההגנה, מדובר בהלוואה לתקופה של 6 חודשים בלבד, כך שברור שכוונת הצדדים הייתה לפרוע הלוואה זו מכספי תמורת מכירת דירת י.ו. הנתבע אף הודה בכך בחקירתו כאמור. כעולה מדפי החשבון המשותף אשר צורפו כנספח 8 לתצהיר הנתבע, כספי הלוואה זו הופקדו לחשבון המשותף ביום 09.02.2021 (עמ' 34 לתצהיר הנתבע), זמן קצר לפני שבוצע תשלום בסך כ- 350,000 ₪  מהח-ן המשותף לידי מר ס.מ- שהינו המוכר של דירת ב. כעולה מהסכם המכר שצורף (באופן חלקי) כנספח ב' לכתב ההגנה. עוד עולה מנספח 8 הנ"ל שהלוואה זו נפרעה מהח-ן המשותף ביום 20.09.2021 (בסך 254,217 ₪), וביום 04.10.2021 הנתבע העביר לח-ן המשותף סך של 300,000 ₪ לכיסוי יתרת החובה שנוצרה בחשבון. העובדה שהנתבע בחר לכסות הלוואה משותפת זו מכספי דירת י.ו אין פירושה שהוא יהא זכאי כעת להחזר של כספים אלה, וטענה זו נדחית.

• בכל הקשור להלוואה הנטענת בח-ן הנתבע בבנק הפועלים"-                              בסע' 32 לתצהירו טען הנתבע שהוא נטל הלוואה בסך 250,000 ₪ מחשבונו בבנק הפועלים, והוא ממשיך ונושא בהחזריה גם כיום. ברם מהסכם ההלוואה שצורף כנספח ד' לכתב ההגנה, וכן כעולה מסיכומיו ומחקירתו, מדובר בהלוואה בסך 200,000 ₪ בלבד. מדפי החשבון שצירף הנתבע לתצהירו (נספח 8) עולה שביום 09.02.2021 הנתבע העביר מחשבונו בבנק הפועלים לח-ן המשותף סך של 200,000 ₪. ברם, הנתבע לא צירף לתצהירו תדפיס יתרה עדכני בגין הלוואה זו, לא צירף דפי בנק של חשבונו בבנק הפועלים, לא פירט מדוע גם הלוואה זו לא נפרעה מכספי תמורת דירת י.ו, ולא הוכיח במאום שהוא אכן נושא בהחזרי הלוואה זו גם כיום.

בנסיבות אלה, ולאור כל שפורט לעיל בכל הקשור לתמורת דירת י.ו, לא מצאתי לקבל גם את טענת הנתבע בנוגע להלוואה זו.

• בכל הקשור להלוואה הנטענת מחברת "XXX"-                               הנתבע לא הוכיח את טענותיו בקשר להלוואה נטענת זו, וכלל לא עלה בידו להוכיח שאכן מדובר בהלוואה. ויודגש; טענת התובעת הייתה שכלל אין מדובר בהלוואה, אלא בכספים אשר הוריו של הנתבע העניקו כסיוע לרכישת דירת ב. (ראו סע' 14 לתצהיר עדות הראשית). על אף שבתצהירו של הנתבע צוין שצורף כביכול 'הסכם הלוואה' ביחס להלוואה נטענת זו אשר סומן כנספח 6 לתצהיר, בפועל לא צורף הסכם הלוואה כלשהו, וכל שצורף הוא אישור בגין העברה בנקאית מיום 15.12.20, ממנו עולה שחברת "XXX" העבירה סך של 250,000 ₪. מהמסמכים שצירף הנתבע לא עולה  שכספים אלה אכן מקורם בהלוואה שניתנה לנתבע. הנתבע לא הוכיח במאום קיומה של הלוואה נטענת זו, ולא פירט קל וחומר הוכיח את תנאיה ו/או את פירעונה. יתרה מכך, הנתבע לא הוכיח שכספים אלה אכן הועברו לצורך רכישת דירת ב. הנתבע נמנע מלהעיד את הגורם המלווה (ככל הנראה אביו אשר לטענתו הינו שותף בחברה זו), וכן נמנע מלצרף מסמכים שיוכיחו שהוא אכן פרע 'הלוואה' זו מכספי התמורה של דירת י.ו. בנסיבות אלה, ונוכח הימנעות הנתבע מהבאת הראיות הנדרשות להוכחת טענותיו (ראו סע' 36 לעיל), לא מצאתי לקבל את טענות הנתבע ביחס להלוואה זו, ומצאתי כי הימנעות זו פועלת לחובתו, ויש בה לחזק את טענות התובעת דווקא לפיהן אין מדובר בהלוואה אלא בכספים שהתקבלו מהורי הנתבע לצורך רכישת דירת ב. כסיוע לבניה"ז, ובכלל הנסיבות מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת לעניין זה.

39. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי לקבל גם את טענת הנתבע לפיה התובעת הבטיחה לו "הבטחות שווא", טמנה לו פח ועשתה "תרגיל עוקץ" עת תכננה מלכתחילה להינשא לו רק על מנת להוציא ממנו כספים ורכוש ולסיים את הנישואין תוך זמן קצר, ואני דוחה טענה זו.

אין חולק שהצדדים היו אמורים להינשא במקור בחודש פברואר 2019, והחתונה במועד זה בוטלה ע"י התובעת (ראו עדות הנתבע בעמ' 39, שורה 30), ולאחר מכן הצדדים חידשו את הקשר ביניהם ולבסוף נישאו בחודש מרץ 2020.

לטעמי, העובדה שהתובעת ביטלה את המועד המקורי לנישואי הצדדים סותרת מיניה וביה את טענות הנתבע לקיומו של "תרגיל עוקץ", אשר בכל מקרה לא הוכח. ככל שהתובעת תכננה מלכתחילה "ללכוד את הנתבע ברשתה" רק על מנת להוציא ממנו כספים ורכוש ולהתגרש תוך פרק זמן קצר, לא הייתה כל סיבה שהיא תיזום את ביטול הנישואין במועד המקורי שנקבע- קל וחומר כאשר לא היה כל ביטחון שהצדדים אכן יחדשו את הקשר ביניהם ויינשאו בעתיד. הנתבע לא הצליח ליישב סתירה זו במהלך חקירתו הנגדית (ראו עמ' 40 שורות 1-9). לעומת זאת, גרסתה של התובעת לפיה נישאה לנתבע מתוך אהבתה אליו, מקובלת עלי ומצאתי כי הינה מהימנה וקוהרנטית, ועל כן מצאתי להעדיפה על פני גרסת "תרגיל העוקץ" של הנתבע.

40. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ולאור כלל החומר המצוי בפני, מצאתי להעדיף את גרסתה של התובעת גם לעניין נסיבות פרידת הצדדים וסיום נישואיהם. מצאתי ליתן אמון בטענות התובעת לפיהן היא ביטלה את הנישואין בשנת 2019 לאור התנהגות הנתבע כלפיה, ולא מחמת "חוסר יציבותה" כטענתו, וכן מצאתי להעדיף את גרסתה לפיה המשבר שהוביל לגירושי הצדדים נעוץ בהתנהגותו של הנתבע כלפיה. בניגוד לנטען בסיכומי הנתבע, טענותיה של התובעת לגילויי אלימות של הנתבע כלפיה לא הופרכו במהלך חקירתה. עדותה של התובעת הייתה אמינה ולא מצאתי שגרסתה הופרכה במהלך חקירתה הנגדית. התובעת צירפה לתצהירה גם התכתבות אותנטית עם אמו של הנתבע (נספח 4 לתצהיר) המחזקת ומאששת את טענותיה, ובמהלך עדותה מסרה גרסה קוהרנטית לגבי גילויי אלימות של הנתבע כלפיה במהלך תקופת הקשר וכן בקשר להבטחותיו לפנות לקבלת טיפול. התובעת העידה מפורשות שרצונה לסיים את נישואי הצדדים נעשה בעקבות אירוע אלימות במהלכו הנתבע משך בשיערה (עמ' 16 שורות 13-15), וכן העידה כי הסכימה לדרישת הנתבע להתגרש לאור סירובו לפנות לקבלת טיפול (עמ' 21 שורה 20). הנתבע לא נתן כל הסבר ראוי להתכתבות הנ"ל בין התובעת לבין אמו (על אף שלא הכחיש את קיומה), וכן נמנע מלהעיד את אמו על מנת לסתור ולהפריך את גרסת התובעת.

41. אשר על כן ונוכח העובדה שדירת ב. הינה אכן נכס משותף לצדדים, מצאתי לקבל את עתירת התובעת וליתן צו לפירוק השיתוף בנכס זה לאלתר.

הנני מורה כי דירת ב. תוצא באופן מידי למכירה בשוק החופשי למרבה במחיר כפנויה, והכספים שיתקבלו ממכירתה, בניכוי יתרת המשכנתא והוצאות המכירה, יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים.

בנסיבות העניין, ונוכח היעדר שיתוף הפעולה בין הצדדים מצאתי להורות על מינויו של עו"ד XXX ככונס נכסים לצורך עריכת וביצוע פירוק השיתוף וחלוקת התמורה בין הצדדים כמפורט לעיל. הצדדים יישאו בשכר טרחת כונס הנכסים בחלקים שווים.

• איזון המשאבים

42. בני הזוג נישאו בשנת 2020 וחל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "החוק"). בסעיף 3(א) לחוק נקבע כי בני זוג שלא ערכו הסדר ממון, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק. בסעיף 5(א) לחוק נקבע כי עם פקיעת הנישואין, לכל אחד מבני הזוג עומדת הזכות לאיזון משאבים- דהיינו כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שווי כלל נכסי בני הזוג, בקיזוז החובות של בני הזוג.

43. בפסיקה נקבע שהמועד הקובע לצורך ביצוע איזון המשאבים הינו המועד שבו פסק משק הבית של הצדדים מלתפקד כיחידה כלכלית משותפת, ומדובר בקרע סופי שאינו ניתן לאיחוי. מועד זה נקבע בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין אם במועד הפרידה בפועל, בין במועד הגשת התובענות לביהמ"ש, במועד בו עזב אחד מבני הזוג את הבית, במקרה בו מנהל אחד מבני הזוג קשר זוגי/רומנטי עם אחר, ובין במועד אחר – על פי הנסיבות המצביעות על ההפרדה הרכושית והכלכלית בפועל.

44. בנסיבות אלה, ובהיעדר טענות אחרות מטעם מי מהצדדים, מצאתי לקבוע כי מועד הקרע לצורך ביצוע איזון המשאבים בנדוננו יהא יום הגשת הבקשה לישוב הסכסוך בבית הדין הרבני ע"י הנתבע- היינו 28.10.2021 (להלן: "המועד הקובע").

45. מסיכומי הנתבע וכן מתצהיר עדותו הראשית עולה שהוא זנח את טענתו לפיה יש לעשות שימוש במקרה זה בהוראות סעיף 8(2) לחוק, ולערוך את איזון המשאבים שלא מחצה על מחצה. ממילא הנתבע לא הוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שימוש בסמכות זו במקרה שבפני- קל וחומר ביחס לנכס משותף (דירת ב.) אשר הנתבע עצמו הודה שנרכש מלכתחילה כמשותף.

46. לא מצאתי להיעתר לעתירתו החלופית של הנתבע לחיוב התובעת לשאת בהלוואות בנקאיות וחיצוניות (למעט המשכנתא המשותפת הרובצת על דירת ב.). מטענות הנתבע עצמו עולה שמרבית ההלוואות הנטענות (למעט ההלוואה שנטל בחשבונו מבנק הפועלים אליה אתייחס להלן) נפרעו במלואן עוד טרם המועד הקובע, מכספי מכירת דירת י.ו- וכמפורט בהרחבה לעיל.      

באשר להלוואה שהנתבע נטל עפ"י הנטען בחשבונו בבנק הפועלים- כפי שפורט לעיל, הנתבע לא הוכיח שהוא עודנו נושא בהחזרי הלוואה זו, ולא צירף כל מסמכים ואסמכתאות מהן יעלה כי זה אכן המצב ומה הייתה יתרת הלוואה זו נכון למועד הקובע. הנתבע יהא רשאי להמציא לידי המומחה שימונה על ידי להלן, אסמכתאות מתאימות וככל שיעלה מהן שהלוואה זו לא סולקה נכון למועד הקובע, גם עניין זה יילקח בחשבון ע"י המומחה במסגרת חוות דעתו.

47. אשר על כן אני מורה כי איזון המשאבים בין בני הזוג ייערך נכון למועד הקובע הנ"ל. לצורך ביצוע איזון המשאבים מצאתי להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט- האקטואר אבי יחזקאל (להלן: "המומחה"), אשר יבחן את כלל הצבירות ע"ש בני הזוג מכל מין וסוג נכון למועד הקובע (לרבות הרכב הרשום ע"ש התובעת עפ"י שוויו במועד הקובע), ויקבע את אופן איזון המשאבים ביניהם. המומחה יגיש את חוות דעתו בתוך 60 יום מהיום.                                                                                  הצדדים יישאו בשכר טרחת המומחה בחלקים שווים ביניהם, וימציאו לידי המומחה כל מסמך ו/או אינפורמציה עפ"י דרישתו.

סוף דבר

48. תביעתה הרכושית של התובעת כנגד הנתבע מתקבלת.

• ניתן בזה פסק דין המורה על פירוק השיתוף בדירת מגורים המשותפת ברח' XXX באשקלון, ומכירתה כפנויה בשוק החופשי למרבה במחיר. כספי התמורה שיתקבלו ממכירת הדירה, בניכוי יתרת המשכנתא והוצאות המכירה, יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים.
• הנני מורה על מינויו של עו"ד XXX ככונס נכסים לצורך עריכת וביצוע פירוק השיתוף וחלוקת התמורה בין הצדדים כמפורט לעיל. שכר טרחת כונס הנכסים ישולם ע"י הצדדים בחלקים שווים.

• המועד הקובע לצורך ביצוע איזון המשאבים נקבע ליום 28.10.2021.

• איזון המשאבים בין הצדדים יבוצע כמפורט וכקבוע בסעיפים 46-47 לעיל לפסק הדין.

• לצורך ביצוע איזון המשאבים בפועל הנני מורה על מינויו של האקטואר מר אבי יחזקאל כמומחה מטעם בית המשפט. חוות דעתו של המומחה תוגש בתוך 60 יום מהיום.     הצדדים ימציאו לידי המומחה כל מסמך/נתון שיידרש לו וזאת מיד עם דרישתו.                            שכר טרחת המומחה ישולם ע"י הצדדים בחלקים שווים.       

49. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב להיקף ההליכים שהתקיימו בפני, לרבות הצורך בהגשת תצהירים וקיום דיון הוכחות, מצאתי לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התובעת בסך של 40,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

50. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק שבכותרת.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  י"א סיוון תשפ"ד, 17 יוני 2024, בהעדר הצדדים.