פס"ד בעניין קביעת אחריות הורית במקרה של חשש ממשי להסתה מצד אחד ההורים

פתח דבר

בעניינם של הצדדים וילדיהם מתקיימים הליכים מקבילים: האחד, בבית משפט לענייני משפחה הנוגע לסוגיית האחריות ההורית וזמני השהות, והאחר, בבית משפט לנוער בעניין בקשת פק"ס לחוק נוער להכריז עליהם "קטינים נזקקים" ולקבוע דרכי טיפול. הערעור כאן נסוב על ההליך בבית המשפט לענייני משפחה ואולם יש בו להשפיע, כפי שיובהר להלן, אף על ההחלטות הניתנות בבית המשפט לנוער.

***

1. הערעור דנן מתייחס לפסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת ש. שי) שניתן ביום 10.1.24 (תלה"מ 50984-06-22, ותלה"מ 25373-12-22) בו נקבע, בין השאר, כי -

   האחריות ההורית על הקטינה מ. ש. (ילידת 7.2.09), בתם הבכורה של הצדדים, תהא בידי המערערת (להלן גם "האם").

   האחריות על הקטינה א. ואחיה, הקטינים א. וע., תהא בידי המשיב (להלן גם "האב").

   נקבעו הסדרי שהות של הקטינים א., א. וע. עם המערערת במרכז קשר תחת פיקוח, כאשר הפיקוח יוסר באופן מדורג.

2. כאמור, במקביל להליך בבית המשפט לענייני משפחה נוהל הליך בבית המשפט לנוער באריאל בו נפתחו הליכי נזקקות בעניינם של הקטינים א. , א. וע. (תנ"ז 29645-02-24), כאשר ביום 25.1.24 התקיים דיון בבקשה לצו ביניים בעניינה של הקטינה א. טעמו העיקרי של ההליך נעוץ בחשש הרשויות כי המערערת מסיתה את הקטינה כנגד אביה, המשיב, וחשש כי כתוצאה מכך, ייווצר בין הקטינה לאביה נתק, כפי שארע עם הבת הבכורה מ.ש, שישפיע אף על הקטינים האחרים.

   ביום 28.1.24 התקבל צו ביניים (צב"נ 50074-01-24) המורה על כניסתה של א. למרכז חירום "נווה מיכאל". א. נקלטה ב"נווה מיכאל" ביום 31.1.24 ועדיין שוהה שם, כאשר אמורות להתקבל בעניינה החלטות באשר להמשך שהייתה בפנימייה כזו או אחרת. עוד נציין כי ביום 4.3.24 הוכרזה א. כקטינה נזקקת כאשר תוקף הצו הינו לשנה. באשר לדרכי הטיפול נקבע כי א. תוצא ממשמורת הוריה ותועבר למשמורת רשות הסעד, ותשהה במרכז חירום "נווה מיכאל". חופשותיה תהיינה בהתאם לכללי המקום וינתן לא. טיפול וכן הדרכה להוריה כפי שנקבע.

    

   ביום 7.5.24 הוכרזו הקטינים א. וע. כקטינים נזקקים, כאשר תוקף הצו הינו לשנה. באשר לדרכי הטיפול נקבע כי הם יהיו בהשגחת עו"ס לחוק נוער, ישולבו במרכז "נתיבים להורות" בישוב בו הם מתגוררים. המערערת תפגוש אותם בהתאם להחלטות בימ"ש לענייני משפחה, והם יתגוררו בבית האב.

   ***

   כאמור, המערערת הגישה ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, כאשר בדיון הראשון שהתקיים לפנינו, ביום 10.1.24, הורינו לצדדים להגיש עדכון באשר להליכים המתנהלים בבית משפט לנוער וההחלטות הניתנות שם. משהתברר כי בית משפט לנוער ממתין לפסק הדין בערעור דנן, התקיימו לפנינו דיונים נוספים: ביום 29.5.24 במהלכו נשמעו הצדדים והאפוטרופוס לדין לקטינים, וביום 4.6.24 במהלכו נשמעו פקה"ס לסדרי דין, פקה"ס לחוק נוער ומנהלת מרכז החירום "נווה מיכאל".

    

   להלן הכרעתינו בכל הקשור לערעורה של המערערת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר, מטיבם של דברים, אפשר שישפיע אף על החלטת בית המשפט לנוער בעניינה של הקטינה א..

    

   הנדרש לנדון

    

   3. העובדות והטענות מפורטות בהרחבה בפסק דינו של בית משפט קמא, ונחזור על עיקרי הדברים בקיצור מילין-

    

   המערערת והמשיב, בני זוג לשעבר, נישאו ביום 11.3.08 ונולדו להם ארבעה ילדים:

   מ. ש. ילידת 7.2.09; א. ילידת 9.10.10; א. יליד 26.4.12; ע. יליד 7.10.18.

    

   בני הזוג התגוררו בביתם המשותף בישוב *** שבאיזור השומרון, עד לשנת 2022, אז נפלה ביניהם מחלוקת עזה. ביום 23.6.22 הגיש המשיב תביעה לאחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שווים (תלה"מ 50984-06-22) וכן בקשה למתן צו מניעה האוסר על המערערת להעתיק את מקום מגורי הקטינים מחוץ ליישוב ***.

    

   4.ביום 24.8.22 הגישה האם בקשה לצו הגנה בטענה לאלימות, התעמרות ואיום ברצח מצדו של המשיב כלפיה. ביום 6.11.22 נדחתה הבקשה בנימוק שהמערערת לא הוכיחה טענותיה.

   באותה עת לערך, באוגוסט 2022, עזבה המערערת את הבית וקבעה את מקום מגוריה בירושלים כאשר הבת הבכורה מ. ש. מצטרפת אליה, מאוחר יותר הצטרפה גם הבת א. וזאת בניגוד להחלטות שיפוטיות.

   ביום 13.12.22 הגישה המערערת תביעה בה עתרה להתיר לה לעבור להתגורר עם הקטינים בירושלים (תלה"מ 25373-12-23).

    

   5.בעניינם של הצדדים מונו אנשי מקצוע רבים:

    

   • אפוט' לדין לקטינים – עו"ד מאיה חונגל, אשר הגישה עמדות עדכניות, על פי הוראות בית המשפט.

   • מכון טריאסט שריג – אשר הגיש חו"ד בעניין מסוגלות הורית.

   • ד"ר יעקב ראובן – אשר הגיש חו"ד בעניין מסוכנות הצדדים.

   • ד"ר ענבל קיבנסון – לצורך התחלת הליך טיפולי עם המשפחה.

   • ד"ר רות רוזן צבי - אף היא מונתה לצורך טיפול במשפחה ותיכלולו.

   • רשויות הרווחה – אשר הגישו תסקירים שונים שעיקרם יפורט בהמשך.

      

     בנוסף, מונו אנשי מקצוע בבית המשפט לנוער, ובכלל זה אפוטרופוס לקטינה א. (עו"ד חליווה); ועו"ס ע"פ חוק הנוער, מר יואב קורן.

      

     6.הסכסוך בין הצדדים התנהל בעצימות גבוהה מאוד ובית משפט קמא נדרש לאינספור החלטות בעניינם. על מנת שיהא לפני הקורא הרקע לפסק דינו של בית משפט קמא שומה עלינו להביא את עיקר ההליכים וההחלטות שניתנו בעניינם של הצדדים עובר למתן פסק הדין, רובם פורטו פרט היטב בהחלטת בית משפט זה ברמ"ש 41824-09-23 מיום 2.11.23.

      

     7.עוד קודם למתן פסק דינו, עמדו לפני בית משפט קמא מספר בקשות ובכללן בקשת המערערת להעברת הילדים לירושלים בשל מסוכנות נטענת של המשיב, קדמה לה בקשה להעברת הקטינים לידיה עם עתירה חלופית להורות כי המשיב יביא את הקטינים לנקודת מפגש בכפר סבא ויאסוף אותם מאותה נקודת מפגש, וזאת לשם קיום זמני השהות שלהם עמה. וכן בקשת המשיב להשיב את הקטינה א. לביתו ב*** וחיוב המערערת בסנקציות בגין הפרות, ובקשתו להורות כי החזקת הקטינים והאחריות להם תהא בידיו.

      

     8.ביום 31.1.2023 ניתנה החלטת בית משפט הנוגעת למקום לימודיה של הבת הגדולה, מ.ש., אשר סירבה להמשיך וללמוד במסגרת הלימודים ב **** ועברה, על דעת עצמה ובגיבוי המערערת, להתגורר עמה. בית המשפט קבע, אחר שקיבל את עמדות האפוט' לדין והעו"ס לסדרי דין ובהתחשב בגילה וברצונה, כי הקטינה מ. ש. תירשם למסגרת חינוכית בעיר ירושלים ותחל בדחיפות טיפול רגשי אצל המומחית ד"ר קיבנסון. בית המשפט הביע תקוותו כי עם רישום הקטינה, לבקשתה, במסגרת חינוכית בירושלים, תוך תמיכה ועידוד של האם, היא תחדש את הקשר עם אביה - תקווה שנכזבה בסופו של יום.

      

     10. ביום 26.2.2023 נדרש בית משפט קמא לסוגיית זמני השהות של שלושת הקטינים האחרים, זולת מ.ש. שכאמור סירבה לכל קשר עם המשיב. בית המשפט סקר ארוכות את ההליך המשפטי שהתנהל בעניין הקטינים עד לאותה העת, ובסופו של יום קבע, כי הקטינים ימשיכו להתגורר עם המשיב ב***, ישהו עמו במהלך הימים א-ו בכל שבוע, ועם המערערת בשלושה סופי שבוע ברצף, כאשר האחריות לאסוף את הקטינים מבית המשיב והשבתם אליו תהא על המבקשת, וכי בשבוע הרביעי, בו הקטינים לא שוהים בסופו עם המערערת היא תהא רשאית להיפגש עמם ב*** ובסביבתה, ביום חמישי, החל מהשעה 16:00 ועד השעה 20:00.

          

     11. ביום 16.3.23 נמסר דיווח של הפסיכולוגית הקלינית, ד"ר רות רוזן צבי, אשר מונתה אף היא לצורך טיפול במשפחה. לדבריה, היא התרשמה ממצב של ניתוק קשר ופיצול בתוך המשפחה, נתק בין הקטינה מ.ש. למשיב ובינה לשאר אחיה, ד"ר רוזן צבי סברה כי יש להתחיל בטיפול לצורך חידוש הקשר שבין מ. ש. למשיב, טיפול אשר החל אצל ד"ר קיבנסון, קיומו של צורך להבהיר את התמונה באשר למורכבות ההורית של כל אחד מהצדדים, טיפול משפחתי לכל יחידה משפחתית בנפרד (4 ילדים ואמא, 4 ילדים ואבא), והדרכה הורית לשני ההורים על ידי גורם טיפולי אחד. ד"ר רוזן צבי הוסיפה והעירה כי יש לראות בחומרה את התנהלותה של המערערת, המתעלמת מהחלטות והוראות בית משפט קמא ועושה דין לעצמה הן במעבר עם בתה, מ.ש., לירושלים ואי שיתוף פעולה לצורך קידום הטיפולים השונים עליהם הורה בית המשפט.

          

     12. בעניינה של המשפחה אף ניתנו תסקירים רבים ואין כאן המקום לסקור את כולם, לעניינו נציין בקצרה כי תסקיר מחודש ינואר 2023 מתייחס למצבה של הקטינה מ.ש והצורך הדחוף לטיפול בעניינה, כמו גם הצורך בהכרעת בית המשפט באשר למקום מגורי ולימודי הקטינות. תסקיר מחודש פברואר 2023 במסגרתו צוין כי על אף המצב המשפחתי הלא פשוט הרי שבשלב זה אין מקום להפעלת עו"ס לחוק הנוער בעניינן של הקטינות, כך צוין כי במידת הצורך יש לאכוף החלטות שיפוטיות גם בסיוע המשטרה.

          

         בתסקיר מקיף מיום 16.3.23 הומלץ על קיום זמני שהות עם הקטינים בדרך של "נסטינג" בבית המגורים ב***, דבר שיותיר את הקטינים במסגרות הלימודים המוכרות להם, וכן קיום הערכת מסוגלות הורית להורים, וכי לאחר קיום ועדת תסקירים נוספת ישלחו לבית המשפט מסקנות סופיות.

          

         ביום 4.7.23 הוגש תסקיר נוסף בו צוין, בשים לב להתנהלותה של המערערת, כי –

          

         "החשד כי במקביל האם ממשיכה להסית כנגד האב עד כדי שינוי כל כך קיצוני בעמדתה של א. תוך חודשים ספורים מעלה חשש כי ההסתה עלולה להמשיך וביתר שאת, ולגרום לנזק עצום עבור הילדים, מה שגרם לנו לשקול אפשרות למפגשים עם האם תחת פיקוח במרכז הקשר".

          

         בסופו של יום הומלץ על חלוקת זמני שהייה שווים -

         "תחת אזהרה לאם שככל שיובא לידיעת מי מהגורמים המטפלים לרבות בית המשפט כי ההסתה נמשכת לא יהיה מנוס מקיום מפגשים תחת פיקוח במרכז הקשר על אף המחיר הכבד הכרוך בהחלטה שכזו".

          

     13. החלטה נוספת ומהותית הנוגעת לזמני השהות ניתנה ביום 2.4.2023 לאחר קבלת המלצות ועדת תסקירים, ודיון שהתקיים במעמד הצדדים והאפוט' לדין, ביום 30.3.2023. בהחלטה זו נקבע כי זמני השהות בסופי השבוע יחולו לסירוגין, סוף שבוע למבקשת ולאחריו סוף שבוע למשיב. המערערת תהא אחראית לאסוף את הקטינים מבית המשיב ולהשיבם לביתו. כאשר לגבי אמצע שבוע נקבע כי המערערת תיפגש עם הקטינים בימים שני ורביעי, עד השעה 20:00 בבית ב***, תוך התחייבות המשיב שלא לשהות בבית באותה עת. עוד נקבעה בהחלטה זו חלוקת הזמנים בחופשות מהמסגרת החינוכית ובחג פסח.

          

         בצד זה, מאחר וההחלטה ניתנה עוד טרם קבלת דו"ח מסוגלות הורית, קבע בית המשפט כי יידרש שוב לחלוקת זמני השהות, לאחר שיתקבל הדו"ח ובכלל זה המלצות מכון טריאסט שריג לעניין מקום מגורי הקטינים.

          

     14. ביום 19.4.2023 הגישה ד"ר קיבנסון עדכון לבית המשפט, בו תיארה את תחושותיה הקשות של הקטינה מ. ש. כנגד אביה ואת הצורך בהמשך הטיפול בעניינה. ד"ר קיבנסון הוסיפה והגישה למחרת דו"ח חסוי בעניינם של הצדדים. וביום 27.6.23 הוגש עדכון נוסף מטעמה בו ציינה כי עצרה את הטיפול המשפחתי ואת הטיפול בחידוש הקשר שבין מ. ש. למשיב, וזאת בשל הגשת תלונות שווא ורקימת "עלילות שווא ושקרים באופן מסוכן" של המערערת כלפיה, וכי המערערת טענה כנגדה שהיא מקימה קואליציה עם המשיב כנגדה. המומחית הוסיפה וציינה כי במפגש האחרון עם הקטינה מ.ש, החלה הקטינה להתקיף את המשיב באופן שלא היה אופייני לה והציבה לו תנאים לפיהם יחודש הקשר ביניהם אך ורק באם הוא יעביר את אחיה להתגורר בירושלים עמה ועם המבקשת. המומחית התרשמה כי בשל השפעת המערערת נמנע מהקטינה לחוש תחושות חיוביות כלפי המשיב "וכל תחושה של רגיעה עוברת התקפה על ידי האם". המומחית הוסיפה וציינה כי נפגשה גם עם הבת א. לבקשת המערערת, וזו אמרה לה כי ברצונה לעבור להתגורר בירושלים, ולאחר שהמומחית הבהירה לה כי הדבר נתון להחלטת בית המשפט היא עמדה על כך שדבריה יועברו כפי שהם לבית המשפט. הקטינה טענה כי היא מפחדת מהמשיב וזאת למרות התרשמות המומחית ממערכת יחסים "פתוחה וחמה" בין הקטינה למשיב. המומחית ביקשה "להתריע בפני כבודה סביב דבר זה של שימוש בבנות וסביב הסכנה שיש בתלונות שווא שקריות כלפי האב וכלפיי" תוך שהיא מציינת את הלחץ הרגשי העצום שיש על הקטינות לרצות את המבקשת.

          

     15. ביום 9.7.2023 הגישה המערערת הודעה לבית המשפט כי "עקב ההסלמה בכבישי איו"ש לאחר המבצע בג'נין והפיגוע מיום 6.7.2023 ומיום 8.7.2023 – היא לא תגיע יותר לבית ב***". במסגרת ההודעה עתרה להוציא את הקטינים מבית המשיב ולהעבירם לביתה ולחלופין להורות למשיב להביא את הקטינים, בעת זמני השהות שלה עימם, לכפר סבא או לכל נקודה אחרת בה יבחר המשיב והיא תשיבם לנקודה זו, ולמיגון הרכב לשם הבאת הקטינים לנקודת האיסוף.

          

     16. ביום 13.7.2023 הגישה המערערת בקשה נוספת לזימון הקטינים לצורך שמיעתם ישירות על ידי בית המשפט וכן עתרה לכך שיתאפשר לה להחזיר את הקטינים בימי זמני השהות שלה עימם לכפר סבא ולא למקום מגורי המשיב ב****. במקביל, הגיש המשיב עדכון בקשר להפרת זמני השהות של המערערת עם הקטינים ואי הגעתה לאיסוף הקטינים במועד שנקבע לקיום הסדרי השהייה. בו ביום התקיים לפני בית משפט קמא דיון במעמד הצדדים בסופו נקבע כי ד"ר קיבנסון תמשיך את הטיפול והמפגשים עם הקטינה מ. ש. ותפעל לשם קיום מפגשים של הקטינה עם המשיב, תוך התחייבות ההורים לפעול על פי הוראות המומחית. כך נקבע כי בעניין איסוף והשבת הקטינים לקיום זמני שהות עם המבקשת, תינתן החלטה בנפרד.

          

     17. והנה עוד בטרם ניתנה החלטתו המשלימה של בית המשפט, הגיש המשיב, ביום 16.7.23, בקשה בהולה להשבת הקטינים אליו, לאחר שהמערערת לא השיבה אותם בתום קיום זמני השהות שנקבעו לה. ביום 31.7.2023 שב המשיב והגיש הודעה בהולה בדבר "חטיפת הקטינה א. לירושלים", ובמקביל הגיש הודעה על הפרת זמני השהות מצד המערערת ובקשה לסנקציות, וכן בקשה לחתימה על פסיקתא בדבר רישום הקטין ע. לגן ב***.

          

     18. ביום 6.8.2023, לאחר קבלת תגובת המבקשת, קבע בית המשפט, כי הקטין ע. ירשם למסגרת חינוכית ב*** בהבהירו שעד למתן החלטה אחרת, לא יעשה כל שינוי במקום המגורים של הקטינים, ובהתאם לכך אלה ירשמו במסגרות חינוך ב***. בו ביום הגישה המערערת הודעה כי הבת א. אינה מוכנה לחזור ל*** וכי היא חוששת למצבה הנפשי. המערערת עתרה בשנית לשמיעת הקטינה על ידי בית המשפט.

          

     19. ביום 14.8.2023 קבע בית המשפט כי חלוקת זמני השהות נקבעה בהחלטה מפורשת (ההחלטה מיום 2.4.23), כי על הצדדים לקיימה ככתבה וכלשונה, וכי המערערת תשלם לקופת בית המשפט סך של 1,000 ₪ על כל הפרה של זמני השהות של הבת א. עם האב. במקביל הורה בית המשפט לאפוט' לדין להיפגש עם הבת א. ולהביא את עמדתה בעניינה בתוך 4 ימים וכן נקבע דיון דחוף במהלך הפגרה ליום 24.8.2023.

          

         הערכה קלינית – ד"ר ראובן יעקב

          

     20. בין לבין, ביום 20.8.2023 הוגשה הערכה קלינית בדבר מסוכנות הצדדים על ידי ד"ר ראובן יעקב. בחוות הדעת הנזכרת מצא המומחה, אחר שנפגש עם הצדדים בנפרד, כי המשיב עבר מסכת חיים מורכבת וכי התגבשה אצלו בבגרותו מורכבות אישיותית המתבטאת בעיקר בדימוי עצמי לא יציב ורמת חרדה גבוהה מפני נפילה והתפרקות. המשיב מתפקד כאב לילדיו ואלו לרוב חשים בנוח ובטוח במחיצתו ואולם גורמי הסיכון ההיסטוריים, הקליניים והעתידיים לצד ההתרשמות הקלינית מצביעים על כך שרמת המסוכנות שלו לפעול באלימות כלפי המערערת או ילדיו היא באופן כללי – בינונית. המומחה המליץ על טיפול פסיכו תראפויטי ממושך העשוי לשפר באופן ניכר את איכות חייו ואת איכות ההורות של המשיב. כך הומלץ כי יחידת הרווחה במקום מגוריו תמנה לו "מלווה משפחתי" לצורך הדרכה הורית דבר שעשוי להפחית את המסוכנות באופן משמעותי.

          

         בכל הקשור למבקשת מצא המומחה כי ניתן ללמוד מעברה על קשיים ביחסים בינאישיים, חוסר יציבות תעסוקתי, ושימוש קבוע בחומרים פסיכואקטיביים, המוכרים כגורמים הקשורים לרמת מסוכנות נמוכה. כיום ניתן ללמוד על יציבות בחיים בצד דפוס חשיבה אגו דיסטוני, ואולם העדרן של בעיות תובנה בולטות בשנים האחרונות או חשיבה אלימה ורתיעתה ממערכת האכיפה והחוק, ועניינים אלו מהווים גורמים משמעותיים מפחיתי מסוכנות, בצד זה הימשכות מאבק הגירושין וריבוי קשיים והתמודדויות על רקע זה עלולים להוות גורמי לחץ שיקשו עליה להתמודד עם האתגרים העומדים לפניה.

          

     21. ביום 20.8.2023 הוגש עדכון נוסף מטעמה של ד"ר קיבנסון, במסגרתו היא הבהירה כי הפסיקה לעבוד עם המשפחה נוכח איומי המערערת כלפיה והעדר שיתוף פעולה מטעמה. המערערת אף עזבה את קבוצת הוואטאפ שהוקמה לצורך הטיפול. המומחית ציינה בהודעתה לבית המשפט, בין השאר, כי –

          

         "אינני עובדת תחת איומים. אדם שמאיים על מומחה, בית המשפט נדרש להתייחס לכך בחומרה רבה...אני סבורה שמול האם נדרשת עמדה משפטית סמכותית שכן אני סבורה כי היא תאיים על כל איש מקצוע שיעז לתת לה משוב על חלקה בניכור הילדים כלפי האב ובמידה ולא יענה לרצונותיה יעבור התקפות מרובות".

          

         המומחית הבהירה כי לא תמשיך בטיפול כל עוד המערערת "לא מפנימה את סמכות ביהמ"ש ואת העמדה הטיפולית, ועושה שימוש לרעה בילדים כנגד הטיפול או בית משפט".

          

     22. ביום 24.8.2023 הוגש דו"ח מכון טריאסט שריג ובו ניתנו המלצות שונות ובכללן – מתן טיפול אינטנסיבי למשפחה, הפניית הצדדים להדרכה הורית על ידי איש מקצוע מתחום בריאות הנפש המומחה בהתמודדות עם קונפליקט בעוצמה גבוהה וזאת בתדירות שבועית למשך שנה לפחות, וכן מינוי מתאם הורי למשך שנה לפחות. באשר לקטינות מ. ש. וא. הומלץ, כי מפאת גילן וכן לאור רמת המסוכנות שאובחנה אצל המשיב מומלץ להיות קשובים לקטינות ולאפשר להן להתגורר עם המערערת ועם זאת לעודד קשר עם המשיב בכל דרך אפשרית. עוד נקבע כי יש לעקוב אחר מצבם הרגשי של הקטינים, אחיהם של הקטינות, ולדאוג לשמירה על קשר רציף בין כלל האחים ובין הקטינים למבקשת. כך הומלץ על המשך מינויו של האפוטרופוס לדין לקטינים לצורך סיוע בהחלטות מהותיות וכי על ההורים להימנע מהסתת וחשיפת הקטינים לסכסוך, כמו גם הימנעות מהקלטות וצילומים לצרכים משפטיים.

          

     23. ביום 24.8.23 הוגש דו"ח האפוטרופוס לדין שמונתה לקטינים, עו"ד מאיה חונגר, במסגרתו ציינה כי נפגשה יומיים קודם לכן עם הקטינות מ.ש וא. וכי א. אמרה לה כי אינה מעוניינת לחזור לבית אביה, שכן היא חשה שהפכה לאם שניה לאחיה הקטינים וכי זה "לא זורם לה", כי האווירה בבית המשיב מתוחה ואצל המערערת רגועה.

          

     24. באותו מועד (24.8.2023) התקיים דיון במעמד הצדדים והאפוט' לדין, בסופו ניתנו ההחלטות הבאות: לבקשת הצדדים והאפוט' לדין – ד"ר ראובן יוזמן לחקירה על חוות דעתו, לאחר תיאום מועד בין הצדדים; הצדדים יגישו עמדתם לגבי חו"ד מכון טריאסט שריג בתוך 14 יום; בית המשפט ייפגש עם הקטינים א. ואל.; הקלטת שיחה מחודש יוני בין הצדדים תוגש כקבוע בדין, וכך גם הסרטון בו מתועד המפגש של המשיב עם הקטינות. כך נקבע כי עד החלטה אחרת אין כל שינוי בהחלטות בית המשפט.

          

     25. ביום 29.8.2023 הגיש האב בקשה לחתימה על פסיקתא, לרישום הקטינה א. במסגרת חינוכית ב***. ביום 30.8.2023 הגישה המערערת בקשה להוצאת הקטינים מבית המשיב לבית המבקשת. ביום 5.9.2023 נפגש בית המשפט עם הקטינים א. וא..

         ביום 10.9.23 השלים בית המשפט את החלטתו לעניין הסדרי השהות ומקום מגורי הקטינים כפי שיפורט להלן.

          

          

          

         החלטת בית המשפט מיום 10.9.23

          

     26. בית המשפט הבהיר והדגיש כי החלטתו היא החלטה זמנית כיוון שהיא ניתנת בטרם הוגשו עמדות שני הצדדים לדו"ח מכון טריאסט שריג, וטרם התקיימה חקירתו של ד"ר ראובן, ואולם זו ניתנת מתוך ההכרח לקבוע ולו לעת עתה את מקום מגורי הקטינים ומסגרות החינוך שלהם.

          

         בית המשפט נפגש עם הקטינים והתרשם מהם, ובכלל זה מרצונם לשהות במחיצת כל אחד מהוריהם. בית המשפט לא התרשם כי קיימת מסוכנות כלשהו בשהיית מי מהקטינים עם המשיב. בית המשפט לא מצא כי יש עילה לשינוי מקום מגורי הקטינים, לרבות ביחס לקטינה א., ומצא כי אין כל מקום לשנות את מקום לימודיה מחוץ ליישוב ***. בית המשפט סבר שאין לקבל את התנהלותה של המערערת שהציבה פעם אחר פעם "עובדות בשטח" ובניגוד להחלטות שיפוטיות לא החזירה את הקטינה א. לבית המשיב לאחר קיום זמני השהות עמה.

          

     27. מכלל האמור, ומתוך היכרותו הממושכת עם הצדדים לאורך ההליכים והבקשות הרבות להן נדרש, הורה בית המשפט למבקשת להשיב לאלתר את הקטינה א. לבית האב, תוך קיום זמני השהות כאמור בהחלטה מיום 2.4.2023, בשינוי אחד והוא שהמשיב ידאג להביא את הקטינים לנקודת המפגש בכפר סבא, בעת זמני השהות שלהם עם המבקשת, ועם סיום זמני השהות, היא תשיב את הקטינים לאותה נקודת מפגש והמשיב יסיעם לביתם ב***, וזאת מתוך התחשבות בחששותיה של המערערת להיכנס לאזור השומרון.

          

     28. בית המשפט הוסיף וקבע, כי ככל שהמערערת תפר החלטה זו, היא תחויב בקנס כספי כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 14.8.2023. וככל שהקטינה א. לא תשהה במסגרת חינוכית ב***, הוא ישקול מעורבות עו"ס לחוק נוער. בית המשפט שב והבהיר כי מדובר בהחלטה זמנית בלבד וכי יידרש להחלטה סופית רק לאחר חקירת ד"ר ראובן, קבלת תגובת המשיב לדוח מכון טריאסט שריג ו/או לאחר חקירת המומחה, ככל שמי מהצדדים יעתור לכך.

          

         בית המשפט הוסיף ועמד על כך, שבין השאר, מונתה ד"ר רוזן צבי על מנת ליתן המלצות כוללות לקביעת הטיפול הנכון ביותר למשפחה ובית המשפט הורה לצדדים לפעול על פי המלצותיה ולתאם עמה את המפגשים, כאשר בעלויות יישאו הצדדים בחלקים שווים.

          

         בר"ע שהוגשה על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (רמ"ש 41824-09-23).

          

     29. מכל מקום, ביום 21.9.2023 נאלץ בית משפט קמא ליתן החלטה המורה למשטרת ישראל לסייע בידי האב להשבת הקטינים לביתו, בליווי עו"ס, בשל הפרת ההחלטה על ידי האם ואי השבתם לבית האב.

          

     30. ביום 10.10.2023, נוכח בקשת האם לשנות את מקום שהיית הילדים ולהורות כי אלה יהיו אצלה בירושלים, תוך קביעת זמני שהות לאב, בשל המלחמה שפרצה, ניתנה החלטה אשר קוראת לצדדים להגיע להסכמות ביניהם.

          

     31. ביום 16.10.2023 ולאחר שהצדדים לא הצליחו למצוא פתרון מוסכם, ובהתחשב בטענות האם לגבי הצורך שבהפחתה בנסיעות הילדים בעת מלחמה, קבע בית המשפט כי על מנת לצמצם את שהיית הקטינים בדרכים, במעברים בין הצדדים, ככל שניתן מחד, ומבלי לייצר רצף הפרדה ארוך מידי מאידך, הקטינים א. א. וע. ישהו 4 ימים ברצף בבית האם ו- 4 ימים ברצף בבית האב, וכך לסירוגין, עד תום מצב החירום או עד מתן החלטה אחרת.

          

     32. ביום 2.11.2023 ובהמשך לבקשת האב להורות על התחלת הטיפול אצל ד"ר רוזן צבי לאלתר, קבע בית המשפט כי על הצדדים לפעול לאלתר על פי ההחלטה מיום 10.9.2023.

          

     33. בו ביום ניתנה החלטה הדוחה את בקשת האם לשנות את ההחלטה מיום 10.9.2023, בקשר למסגרת החינוכית של הקטינה א., וכן דוחה את הבקשה לשנות את זמני השהות.

          

     34. ביום 5.11.2023 התבקשו הצדדים, נוכח הודעת ד"ר רוזן צבי, לפיה אינה יכולה לקבל את המשפחה לטיפול מערכתי כולל, להציע מומחה חלופי, בהסכמה.

          

     35. ביום 12.11.2023 נוכח הודעת האב על המשך החזקתה של הקטינה א. בידי האם והתערבות עו"ס תורנית לשם קיום זמני השהות, ניתנה החלטה המורה לעו"ס שליוותה את האב, להגיש עמדתה לאירועים בהם נכחה. עוד הורה בית המשפט לאפוט' לדין להיפגש עם הקטינים (זולת מ.ש). כמו כן נדרשה התערבותה של עו"ס לחוק נוער, ליתן עמדתה לרבות בהקשר של היעדרות הקטינה א. ממסגרת חינוכית.

          

     36. ביום 22.11.2023 ניתנה החלטה בבקשת האב למתן החלטות חריפות נוכח המשך החזקת הקטינה א. בבית האם וניתוקה ממנו, בחירת גורם מטפל, וקביעת מועד לחקירת מנהל המכון וד"ר יעקב. בית המשפט קבע כי על העו"ס לחוק נוער להתייעץ עם הפיקוח לגבי פתיחת הליך נזקקות לגבי הקטינה א.. במקביל נקבע כי יקבעו שני מפגשים של הקטינה א. עם האב, בליווי איש מקצוע, למשך שעתיים ב****, בהתאם להמלצת עו"ס לחוק נוער, וזמני השהות שנקבעו בהחלטות בית המשפט לא ישונו. מאחר והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות לגבי זהות המומחה שיטפל במשפחה כולה, מינה בית המשפט את מרכז סגול. כמו כן נקבע מועד לחקירת המומחים, ליום 3.12.2023. נוכח הודעת עו"ס לחוק נוער נקבע, ביום 23.11.2023, כי המפגשים בין האב לקטינה א. יתקיימו במרכז לטיפול המשפחה, בכפר סבא.

          

     37. האב ביקש לחקור הן את ד"ר יעקב והן את הפסיכולוג ממכון טריאסט שריג, מר בעז גסטהלטר (להלן: "הפסיכולוג"), וכך גם האפוט' לדין, לפיכך, ביום 3.12.23 התקיים דיון חקירות בפני בית משפט קמא, במעמד הצדדים והאפוט' לדין. בדיון זה נחקר ד"ר יעקב וכן הפסיכולוג. בסופו של הדיון הסכימו הצדדים כי לאחר הגשת סיכומיהם, יינתן פסק דין, על בסיס כל החומר המצוי בתיק, ללא הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וללא חקירתם.

          

     38. למרות זאת, 3 ימים לאחר מכן, ביום 6.12.23, הגישה האם בקשה דחופה להעביר במיידי את הקטינים להשגחתה ללא דיחוי, וביום 7.12.2023 בקשה למתן החלטה. ביום 10.12.2023. בית המשפט דחה את הבקשה תוך שציין כי "כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון, ובהתאם להסכמת הצדדים, לאחר סיכומי הצדדיים יינתן פסק דין בשני ההליכים התלויים ועומדים בעניין הקטינים. במצב דברים זה, בוודאי בשלב זה של התיק, אין מקום ליתן החלטה זמנית אלא בפסק דין סופי. על הצדדים לקיים החלטות שיפוטיות ולנהוג לפיהן". אף על פי כן, ביום 11.12.2023 הגישה האם בקשה נוספת, זהה כמעט בעתירותיה, ועל כן גם בקשה זו נדחתה, בהחלטה מיום 12.12.2023.

     39. דומה כי ראוי לעצור כאן ולומר כי ההליכים שנסקרו לעיל הם אך ורק בגדר מעט מזעיר מכלל ההליכים שנוהלו בין הצדדים. ואולם הבאנו הדברים על מנת שניתן יהא להבין את התשתית עליה נבנה פסק דינו של בית משפט קמא.

          

         פסק דינו של בית משפט קמא מיום 10.1.24

          

         39.בפסק דינו קבע בית משפט קמא את הקביעות הבאות –

         • האחריות ההורית על הקטינה מ. ש. תהא בידי האם.

         • האחריות ההורית על הקטינים א., א. וע., תהא בידי האב.

         • זמני השהות של הקטינים א., א. וע., עם האם, יתקיימו למשך 3 חודשים, במרכז קשר, בכפר סבא, בימים ב' ו- ד'. מרכז הקשר נקבע בשל 2 סיבות עיקריות. האחת - החשש שהאם לא תשיב את הקטינים לאב, כפי שכבר עשתה בעבר, ובית המשפט מבקש למנוע חשיפה נוספת של הקטינים למשטרה. השניה - למנוע פגיעה של האם בחידוש הקשר שבין אילה לאב, בעת שהייתה עם הקטינה, ללא פיקוח.

         • בתום 3 חודשים, ובכפוף לכך שהאם תקיים את זמני השהות שנקבעו כלשונם, יתקיימו אלה ללא פיקוח, באותם הימים, למשך 3 חודשים נוספים, החל מהשעה 16:00 ועד לשעה 20:00 כאשר נקודת המפגש, בין ההורים, לשם העברת הילדים, תהא בכפר סבא, על פי ההוראות שניתנו בהחלטה מיום 10.9.2023.

         • לאחר 6 חודשים יתווספו סופי שבוע, אחת לשבועיים, בהם ישהו הקטינים אצל האם, החל משעה 14:00 ביום שישי ועד שעה לאחר צאת שבת, באותה מתכונת של נקודת מפגש להבאה ואיסוף, על ידי האב, בכפר סבא.

         • הצדדים יפעלו לאלתר לביצוע החלטת בית המשפט מיום 22.11.2023 בקשר לפנייתם למכון סגול, לשם טיפול משפחתי, ומתן טיפול לכל אחת מהקטינות, א. ומ. ש., ויישאו בהוצאות בחלקים שווים.

            

           40. הוראותיו וקביעותיו של בית משפט קמא ניתנו אחר שהוא אימץ את רוב חוות הדעת, למעט זו של ד"ר ראובן יעקב- אשר קבע כי מסוכנות המשיב היא ברמה בינונית, ואילו בית המשפט קבע כי המשיב אינו מסוכן לילדיו - וכן לא קיבל את המלצתו המסויגת של פסיכולוג מטעם מכון טריאסט שריג לעניין קבלת רצונה של הקטינה א. על אף שלכאורה הדברים נוגדים לטובתה. פסק דינו של בית המשפט התבסס על שני אדנים עיקרים : המשיב אינו מסוכן לילדיו, וההבנה כי ככל שבית המשפט ייעתר לתביעת המערערת להעתקת מקום המגורים, ינותק הקשר שבין כלל הקטינים למשיב, דבר שיהווה פגיעה ישירה בטובתם של הקטינים בהווה ובעתיד.

                

           41. וביתר פירוט –בית המשפט הקדיש פרק נכבד בפסק דינו לחוות דעתו של ד"ר יעקב ראובן ודחה את מסקנותיו. בית המשפט עמד על כך שד"ר יעקב לא נפגש כלל עם הקטינים, לא דיבר אותם ולא בדק אותם, וכי חוות דעתו היא בגדר הערכה בלבד, אל מול המציאות עצמה בה לא הוכח כי האב נהג באלימות כלשהי כלפי מי מילדיו, וזאת לאורך זמן ועל אף מצבי הלחץ בהם הוא היה נתון נוכח נסיבות הנדון, כפי שפורטו בהרחבה לעיל. בית המשפט עמד על כך כי גם בחקירתו לא הצליח המומחה לשכנע כי האב אכן מסוכן לקטינים. הוא לא התייחס בחוות דעתו, לשאלה האם במקרה דנן, כאשר האב הביע נכונות להיכנס להליך טיפולי, ואף בפועל מצוי בהליך שכזה, רמת המסוכנות של האב אכן השתנתה. בית המשפט מצא כי ניתן משקל רב מידי לעברו של האב, בעיקר לתקופה בה היה נער גבעות, ופחות משקל להווה, חרף העובדה שצוין כי התנהלות האב בהווה והשתתפותו במסגרת טיפולית, הם מפחיתי סיכון, וכי לא הבחין במסוכנות מיידית אצל האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 39 שורות 14-16). בית המשפט נתן דעתו לכך כי בחקירתו הודה המומחה כי לאחר פגישתו עם האב התרשם שמדובר באדם ערכי, שגדל בסביבה טובה, שהוא אדם אוהב, אוהב מאוד את הילדים שלו, שרוצה בטובתם ועושה כל מה שיכול עבורם, שרוצה את הקשר עם הבנות ופוחד לאבד אותן (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 41 שורות 17-27), ואף ציין כי ככל שהאם עושה שימוש בחוות הדעת שלו כדי לטעון שמדובר באב שמסוכן לילדיו, אזי מדובר בשימוש ציני לאמירה שלו (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 41 שורות 28-30). בית המשפט עמד על כך כי גם המומחה עצמו ציין מפורשות כי מסוכנות זו עשויה להתאיין לחלוטין ככל שהאב יקבל הדרכה הורית מתאימה, והאב הבהיר כי אכן הוא מצוי, ומזה זמן רב, בהדרכה הורית, כך שגם אם נלך לשיטתו של ד"ר יעקב, התנהלות האב בהווה מהווה פרמטר חשוב להפחתת מסוכנות. המומחה לא התמודד עם השאלה כיצד במכלול הנסיבות הקשות בנדון המשיב לא איים, לא הסית, לא היה אלים, שגם במצבי מצוקה אחרים לא יפעיל אלימות. לשאלה זו השיב ד"ר יעקב תשובה לא משכנעת בכלל, לפיה "התפיסה שלי המקצועית, והיא מעודנת, הזנחה זה אלימות" (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמודים 41-42 שורות 33-36, 1-3). בית המשפט סבר כי אין בתשובה זו בכדי להעיד על אלימות צפויה, כזו או אחרת. המומחה לא הבהיר כיצד חוות דעתו עומדת ביחס עם המציאות, כאשר מעולם לא נצפתה ו/או נטענה אלימות כלפי הילדים, לא בעבר ולא בהווה, משליכה על הסיכויים לנהוג בעתיד באלימות כלפי הילדים. וכיצד בתקופה של למעלה משנה, בה שלושת הקטינים מצויים רוב הזמן באחריותו, לא נצפתה על ידי אף אחד מהגורמים המעורבים בתיק, והיו מספר רב של כאלה, ראשית ראיה לאלימות ו/או לסכנה, אלא להיפך – כל הגורמים תיארו מערכת יחסים טובה וחמימה שבין האב לקטינים. ד"ר יעקב עצמו העיד כי הילדים מרגישים בנוח ובטוחים בקרבתו של האב (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.12.23 עמוד 40 שורות 3-4). בית המשפט מצא כי בחינת חוות הדעת מעלה כי אכן, לא מעט מחוות הדעת, מצטטת את טענות האם, ללא אישור האב לטענות אלה.

                

               42.כך נקבע, כי לא הוכחה כל הזנחה מצד האב של הקטינים, הראיה, מאז עזבה האם את דירת המגורים ב***, והקטינים נותרו להתגורר עם אביהם בבית המגורים, הקטינים מגיעים למסגרות החינוך בזמן, ובשעה בה נפתחת המסגרת החינוכית, הדיווחים ממוסדות החינוך והרווחה לא מצביעים על הזנחה משום מין וסוג שהוא, נהפוך הוא, בכל דיווח שהתקבל נרשם כי הילדים מטופלים היטב ומרגישים בנח בבית האב.

                

               בית המשפט הדגיש כי נפגש עם שלושה מתוך ארבעת ילדי הצדדים ואף לא אחד מהם ציין כי האב נהג כלפי מי מהם באלימות כלשהי. ויוזכר כי בין שלושת הילדים שנפגשו עם בית המשפט, היו גם מ. ש. וא., הבנות הגדולות של הצדדים, שעל אף שדיברו לא מעט בגנותו של האב, וחרף היותן דעתניות מאוד, ורבליות ברמה גבוהה, מדקלמות את עמדת אימן, יודעות לעמוד על שלהן גם בניגוד להחלטות שיפוטיות, ואף יהירות במידת מה, תוך מתן צידוק להתנהלותן בכך שגם אימן לא מקיימת החלטות שיפוטיות, לא טענו כי האב היה אלים כלפיהן.

                

               43.בית המשפט עמד על כך שגם האפוט' לדין, אשר נפגשה עם הקטינים, יותר מפעם אחת, שמעה את קולם והקשיבה להם בקשב רב, לא ציינה, ולו ברמז, כי הילדים, או מי מהם, הצביע על אלימות כלשהי של האב כלפיהם. בית המשפט עמד על כך שטענותיה של באפוטרופוס לדין היו מפורטות, אמינות, ויסודיות ואין כל סיבה שבית המשפט לא יקבלן. כך גם העו"ס לסדרי דין, אשר נפגשה מספר פעמים עם הקטינים לא העלתה, ואף לא פעם אחת, טענת מי מהם בקשר לאלימות כלשהי של האב כלפיהם. יתר על כן, העו"ס לסדרי דין נפגשה אף עם הצדדים עצמם, וקריאת כל התסקירים לא מעלה טענות של האם בעניין אלימות של האב כלפי הילדים.

                

               44.משבית המשפט לא השתכנע כי האב מסוכן לקטינים, ומשחוות הדעת של הפסיכולוג קובעת כי שני ההורים בעלי מסוגלות הורית לגדל את ילדיהם, נותר לבית המשפט להכריע בתביעת האם להעתקת מקום מגורים, אשר הכרעה בה תשפיע על תביעת האב לאחריות הורית וחלוקת זמני שהות.

                

               בעניין העתקת מגורי הקטינים לבית האם הבהיר בית המשפט, כי הסיבה העיקרית שהובילה אותו לדחות את תביעת האם להעתקת מקום מגורי הקטינים לירושלים – היה החשש המבוסס כי מתן אפשרות לאם להעתיק את מקום מגורי הקטינים לירושלים, תגרום בהכרח לנתק שלהם מאביהם, ולכך בית המשפט לא מוכן היה ליתן יד.

                

               בית המשפט עמד על כך שבמקרה דנן אין צורך לחשב סיכויים ו/או לצפות התנהגות ו/או לנבא תוצאות, איזה קשר יישמר בין הקטינים לכל אחד מהוריהם, אם בית המשפט יאפשר העתקת מגוריהם לעיר אחרת, משום שהעובדות בשטח מדברות בעד עצמן. הלכה למעשה, הבנות שתיהן, אשר העתיקו את מגוריהן לירושלים, לבית אימן, ומצויות באחריותה המלאה, אינן בקשר עם האב, וכפי שניתן ללמוד מדיווחי הגורמים המעורבים בתיק, בעידודה, בחסותה ובהשפעתה.

                

               45.בית המשפט סקר ארוכות את דברי המומחים השונים ביחס למערערת כגורם משפיע והרסני ביחס לקטינות, ומכיוון שדברי המומחים הובאו מעלה איננו מוצאים להרחיב בכך בשנית. די שנביא לצורך הדוגמה מדברי ד"ר רוזן צבי המציינת בדוח שהגישה לבית המשפט ביום 16.3.23 (סע' 7 לחוות דעתה) –

                

               "אבקש לציין כי מטרידה העובדה כי במשך חודשים ארוכים האם בוחרת להפר באופן מתמשך את החלטות בית המשפט ובוחרת לעשות פעולות חד צדדיות אשר אינן בטובת הקטינים (מעבר לירושלים עם מ.ש. אשר לא מאפשר לקטינים להיות בקשר עם הוריהם, אי פנייה לאבחון, אי פניה להדרכה הורית). מעבר למסר החינוכי לילדיה כי מותר להפר חוק מדובר פה ביצירת מציאות המקשה על המערכת הטיפולית לתת המלצות אשר טובות לילדים ואינן רק פשרה חלקית לאור העובדות שהאם קבעה בשטח".

                

               ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם.

                

               כך מתוך שלל תסקירי רשויות הרווחה די שנביא מתוך הדו"ח מיום 13.11.2023, הכולל סיכום שני אירועים שהתרחשו בבית האם, עת הגיעו לביתה נציגי משטרת ישראל, בליווי עו"ס תורנית, על מנת ליטול את הקטינים, אשר לא הושבו לידי האב, בניגוד להחלטות שיפוטיות. מהדיווח עולה תמונה מדאיגה מאוד של התנהלות האם, בנוכחות ילדיה הקטינים. ראשית, ביקשה העו"ס התורנית לחסוך את הגעת המשטרה והאם התנגדה תוך שאמרה שהיא לא תחזיר את הילדים לבית האב ואם זה מה שמבוקש אזי יצטרכו לעשות זאת בכח, וזאת חרף החלטת בית המשפט. בהמשך, כשניסתה העו"ס התורנית לשוחח עם הקטינה א., האם בלמה אותה בגופה וביקשה שתצא מהבית, תוך שיח קשה ותוקפני. לאחר שהאם נתנה את הסכמתה, נכנסה העו"ס התורנית לביתה, ושוחחה עם א. בחדרה, אולם לא ניתנה להן הפרטיות המתבקשת לשיחה אישית בשל כניסתן של האם ומ. ש. לחדר מספר פעמים. אם לא די בכך, לאחר שהעו"ס התורנית הצליחה לשכנע את א. לצאת ולשוחח עם האב, שהמתין בחוץ, וכאשר נראה כי התקיים מגע בין האב לקטינה א., האם ומ. ש. החלו לצעוק שהאב תוקף את א. בענין זה ציינה העו"ס התורנית כי להתרשמותה והן להתרשמות השוטרים שהיו נוכחים, לא נראתה כל התנהגות תוקפנית או אלימה מצד האב, וכך גם העידה א. בעצמה. וכך כותבת עו"ס התורנית "ניכר היה כי א. במצוקה רבה, היא ביקשה מהאם לשוחח עם האב לבד כמה פעמים, אך סורבה".

               46.מתוך שכך מצא בית המשפט כי האם הוכיחה בהתנהלותה כי לא עשתה דבר, או לכל הפחות לא עשתה מספיק, על מנת שהבנות, אשר שוהות עימה, תהינה בקשר עם אביהן, ואף פעלה באופן אקטיבי, לשמר את ניתוק הקשר שנוצר.

                

               ומכאן מסקנות בית משפט קמא שפרטנו בפתיח לפרק זה.

                

               ****

               טענות המערערת, בתמצית

                

               47.בית משפט קמא שגה בכל אלה: בכפיית הקטינה א. לחזור לבית המשיב; בקביעה כי המערערת מפרה החלטות בית משפט; בהפרדת פעוט כבן 3 מאמו ובכלל בהפרדה בין אחים; בשלילת מסוכנתו של המשיב; בקביעה כי המערערת מסיתה את הקטינים; בקביעת זמני שהות קצרים בתנאים לא ראויים; באי התייחסות באופן מובחן ומופרד לכל אחד מהמומחים; באי התייחסות להתחזות ד"ר קיבנסון למטפלת; בחייבו את המערערת בהוצאות משפט.

                

               טענות המשיב, בתמצית

                

               48.לאחר פסק הדין התקיימו הליכי נזקקות. שלושת הקטינים (א., א. וע.) הוכרזו כקטינים נזקקים, כאשר א. הוצאה ממשמורת הוריה והושמה במרכז חירום דבר המלמד על חומרת מעשי האם; מכל מקום, פסק הדין נכון כשלעצמו; מדובר באם מסיתה אשר "אט אט" תגרום למעבר כל הילדים אליה תוך ניתוקם מהמשיב; המשיב אינו מסוכן לקטינים; המערערת חטפה את הקטינות ונטשה את הקטינים; המערערת היא אם מנכרת; הקטינה א. במצוקה עצומה.

                

               עמדת האפוט' לדין לא. (בתיק הנזקקות בבית המשפט לנוער)

                

               49.רצונה של א. לחזור ולהתגורר עם המערערת ואחותה מ. ש..

               האפוט' לדין מאשר כי אכן רצונה של א. לשוב ולהתגורר עם המערערת ואחותה, ואולם הוא סבור שרצון זה אינו תואם את טובתה נוכח הדיווחים ממרכז הקשר והעובדה שחוזרת נסערת לאחר ביקורים אצל האם. מעולם לא שמע מא. טענה באשר למסוכנות של האב (ראו דבריו בדיון לפנינו מיום 29.5.24).

               עמדת האפוט' לדין לקטינים א. וע.

                

               50.יש לדחות את הערעור שכן לא נפל כל פגם בפסק הדין. מעולם לא נטען על ידי מי מהקטינים לאלימותו של האב. קיים סיכון ריגשי לקטינים כתוצאה מהתנהלותה של המערערת. קיים נתק בין האם לקטינים לכן החל הליך נזקקות בעניינם על מנת לוודא שהם מקבלים את הטיפול הריגשי הנדרש. פסק הדין הביא רגיעה לקטינים הבנים. הקשר המינימלי של הקטינים עם האם נעשה בעידוד האב.

                

               51.בדיון שהתקיים לפנינו ביום 3.6.24 ביקשנו להוסיף ולשמוע באופן ישיר את העו"ס ברשויות הרווחה, את העו"ס לנוער וכן את מנהלת מרכז נוה מיכאל בו שוהה הקטינה א., להלן נביא את עיקרי התיחסותן לנסיבות שבנדון –

                

               הגב' סתיו מלוק, מנהלת המרכז בנווה מיכאל, עמדה על כך שהקטינה א. נמצאת במרכז החירום מחודש ינואר 24 ומתפקדת ברמה טובה, יש לה יכולות חברתיות ולימודיות. סדר היום במרכז מטיב עמה. היא יצרה חברויות ונרתמת לפעילויות. לאורך החודשים בהם היא שוהה במרכז היה ניסיון לחדש את הקשר עם האב, הייתה תקופה שניסיון זה צלח והחל קשר מסוים ואולם בחודש וחצי האחרונים התגלתה נסיגה בכל הנוגע לשיתוף הפעולה של א. ונכונותה לעמוד בקשר עם האב. נכון למועד הדיון, כך מסרה הגב' מלוק, א. מתנגדת נחרצות לעמוד בקשר עם האב ומעוניינת לשהות עם האם. מהתרשמות אנשי המרכז הגורם לנתק מן האב הוא המערערת והסתתה את א. ומשכך, ההמלצה ביחס לקטינה א., בנסיבות אלו, היא להעבירה לפנימייה טיפולית (כזו שקיימת בנווה מיכאל) וזאת בשונה משהייה במרכז חירום בו היא שוהה כיום. גב' מלוק התרשמה כי ככל שיש לא. מגע עם האם נצפית עלייה ברמת ההתנגדות לאב, ולסברתה, סרבנותה של א. לקשר עם האב קשורה במפגשים שהיו לה עם האם ללא פיקוח. עוד מסרה בפנינו הגב' מלוק, כי קיימת סימביוזה הדוקה בין א. לאם כי התרשמותה הינה כי האם אינה מבצעת את ההפרדה הנדרשת בינה, אינטרסיה וצרכיה לבין טובתה של א. הדבר נותן אותותיו ומכביד על מצבה הנפשי של א. המגויסת לסכסוך ההורי וזה אף הטעם בשלו השהייה במרכז חירום מועילה לא. שכן היא מאפשרת לה להתנתק מהמתח האדיר הנובע מהסכסוך (לשם הדוגמא, הגב' מלוק מסרה כי לעיתים במהלך שיחות טלפון בין האם לא. מערבת האם את א. בהליכים המשפטיים ולאחר שיחות אלו החלה א. לחות כאבי בטן וכאבי ראש).

               החלטה בדבר שהות א. אצל האם תביא בהכרח למחיקה מוחלטת של האב וכל משפחתו המורחבת. מאידך, האב מאפשר קשר עם האם ורואה את צרכיה של א., הוא מגיע למרכז החירום על אף שא. מסרבת לראותו ומפגין רגישות רבה כלפיה.

               עמדתה של הגב' מלוק הינה, כי על אף רצונה הברור של א. לשהות עם אמה ואחותה, דווקא מסגרת חוץ ביתית תסיע לה לעת עתה, להתנתק מן הסכסוך עצמו.

                

               גם העו"ס הגב' שני ביבי, מנהלת מחלקת הרווחה בישוב בו מתגורר האב עם הקטינים, המטפלת במשפחה, הבהירה, כי להתרשמותה א. נתרמת מהמרחק מההורים לעת עתה, לפיכך מתאים לה שילוב במסגרת חוץ ביתית לעתה עתה. קיים קושי משמעותי ביחסה של האם אשר אינה מקיימת את החלטות בית המשפט או המלצות רשויות הרווחה.

                

               בדומה גם העו"ס לחוק הנוער מהישוב בו מתגורר האב עם הקטינים, מר יואב קורן, התרשם כי המערערת מפעילה על הקטינה א. "לחצים תת קרקעיים". המערערת מעוניינת שהקטינים יהיו אצלה ולא תפסיק בפעולותיה לגרום לכך תוך ניתוקם מאביהם. לפיכך, רצוי להמשיך בשילובה של א. בפנימייה טיפולית על מנת להביאה לרגיעה מהמתח הפנים משפחתי. מר קורן הדגיש, כי לא התרשם כי קיימת מסוכנות אצל האב.

               ****

               52.לאחר ששמענו בכובד ראש ובאריכות רבה את טענות הצדדים, עיינו במכלול החומר הרב שהוצג בפנינו, וביקשנו לשמוע ממקור ראשון את המלצות חלק מאנשי המקצוע, מצאנו לדחות את הערעור, גם אם בלב כבד, שכן תוצאת דחיית הערעור משמעה הפרדה, למעשה, בין ארבעת האחים באופן שבו שני הבנים הקטינים ישהו עם האב, הבת הבכורה עם האם, והקטינה א., תשהה בפנימיה חינוכית או במוסד מתאים אחר, בהתאם להחלטת בית המשפט לנוער ועל פי טובתה.

                

               כאמור, מסקנת כל הגורמים המטפלים, רשויות הרווחה ורוב המומחים (למעט ד"ר ראובן יעקב) היא חד משמעית, ולפיה המערערת מערבת את הקטינים בסכסוך, הקטינות מזדהות עם האם ובחרו את הצד שלה בסכסוך, האם מסיתה את הקטינים כנגד המשיב עד כדי הצורך לשקול קביעת זמני שהות עמה בפיקוח. כך סברה האפוט' לדין (אשר בשלב מסוים הפסיקה לייצג את א., לבקשתה של א.). כך סברה העו"ס לסדרי דין אשר הוסיפה כי לא מצאה שהמשיב היה אלים כלפי הקטינים, וחזרה על חששה של האפוט' לדין כי ההסתה של המערערת מגעת עד כדי חשש לגרימת נזק עצום לילדים ויש לשקול מפגשים של הקטינים עמה בפיקוח. ד"ר קיבנסון עצרה את הטיפול במשפחה נוכח התנהלות המערערת, איומיה וחבלותיה בטיפול, כאשר עולה תמונה מדאיגה לפיה המערערת עושה שימוש בקטינות כדי להשיג את מטרותיה. ד"ר קיבנסון מצאה לנכון להדגיש כי היא אינה עובדת תחת איומים, וכי המערערת תאיים על כל בעל מקצוע שיעז לתת לה משוב על חלקה בניכור הילדים כלפי המשיב. גם ד"ר רוזן צבי ציינה כי לא תוכל לקבל את המשפחה לטיפול נוכח "התנהלות ההורים הכוללת איומים ותלונות על המטפל" וציינה כי המערערת עיכבה את תחילת הטיפול בחמישה חודשים.

                

               53.מכון טריאסט שריג התבקש להגיש דו"ח על מסוגלותם ההורית של שני הצדדים. הוגש דו"ח מפורט ביותר במסגרתו נקבע כי לשני ההורים מסוגלות הורית, לכל אחד יתרונות וחסרונות, ולא קיימת מסוכנות של מי מההורים. באשר לשינוי מקום המגורים המסקנה הייתה כי אין לשנות את זמני השהות, מקום המגורים או את המסגרות לילדים וקיימת חשיבות בשמירה על קשר בין ההורים לילדים ושמירה על יציבות המסגרות השונות.

                

               54.בחקירת הפסיכולוג מטעם טריאסט שריג נאמר על ידו כי באשר לקטינות יש להיות קשובים לרצונותיהן, להישאר עם האם, אך להיות בקשר עם האב בכל דרך אפשרית. בחקירה (מיום 3.12.23) הבהיר המומחה כי יש להותיר את המצב על כנו ללא שינוי באופן שהבנות תשארנה בירושלים עם האם והקטינים ישארו ב*** עם האב תוך מאמץ לשימור הקשר עם שני ההורים.

                

               בפסק הדין ניתן מקום רב לחוות דעת זו של הפסיכולוג. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, אף אנו סבורים, כפי שסבר בית משפט קמא, כי על אף שרצונן של הקטינות חשוב ומשמעותי, הרי ביחס לא. אין מנוס מהותרת פסק הדין על כנו, היינו, כי טובתה של א., גם אם בניגוד לרצונה, להישאר באחריות הורית של המשיב, ובהינתן שהדבר אינו אפשרי, להיוותר בעת הזאת תחת אחריות העו"ס לחוק נוער, כאשר מקום השמתה יקבע על ידי בית משפט לנוער. ומכל מקום כי בעת הזאת, אין מקום להותירה תחת אחריות הורית של המערערת וזאת נוכח עמדת גורמי הטיפול, לפיה, הותרתה באחריותה ההורית של האם, על אף שעולה בקנה אחד עם רצונה של א. אינה עולה בקנה אחד עם טובתה.

                

               55.כאמור, מקום נכבד ניתן בפסק הדין לחוות דעתו של ד"ר יעקב, ולאחר ניתוח ארוך וממצה של חוות דעתו, לפיה מסוכנותה של המערערת נמוכה, בעוד מסוכנותו של המשיב בינונית, הגיע בית המשפט למסקנה כי המשיב אינו מסוכן לקטינים. אנו מסכימים למסקנה זו של בית משפט קמא ולא מצאנו להתערב בה. על אף שברגיל, נוטים בתי המשפט לאמץ את חוות דעת המומחים מטעמם, עמדו בפני בית המשפט גורמי מקצוע רבים לרבות העו"ס ברשויות הרווחה, העו"ס לפי חוק הנוער, האפוטרופסים לדין ועוד אשר מסקנתם היתה אחידה ולפיה, ראוי כי הקטינים יוותרו במשמורת האב, ומכל מקום, כי לא נשקפת ממנו מסוכנות כלפי הקטינים. כיום, מששוהה א. בנווה מיכאל, משמביעה היא התנגדות נחרצת לשהות עם האב ולאור גילה, ספק באם ניתן לחייבה לשהות עם האב וניכר כי אף גורמי המקצוע הביעו עמדתם כי מן הראוי להרחיקה ממקור הסכסוך ולהורות על שהות בפנימיה (דיון שעתיד להתקיים בבית המשפט לנוער בקרוב). מכל מקום, כאמור, מצאנו לדחות את ערעורה של האם בנוגע למשמורת של א בידי האם.

                

               אשר לקטינים א. וע.

                

               56.כאמור א. כבן 12 וע. כבן 5.5, מצויים באחריותו ההורית הבלעדית של המשיב לפחות מסוף שנת 2023. למעשה, אף המערערת מודה כי לא פגשה בקטינים מתחילת ינואר 2024(!). אין חולק כי ניתן היה להסדיר פגישות במרכז קשר, ואף תוארו מצבים שהקטינים מתגעגעים לאמם מאד. אלא שהמערערת, מטעמים של ביטחונם של הקטינים ובטחונה שלה עצמה, מסרה בפנינו, כי לאור הסכנה בנסיעה אל מקום מגורי האב (במיוחד לאחר פרוץ המלחמה) חוששת היא לשלומם של הקטינים ואף לשלומה שלה עצמה ומעדיפה שלא לחשוף מי מהם לסכנה הנובעת מנסיעה בכבישים אלו. תוצאת מצב זה הינה, כי המערערת לא ראתה את הקטינים א. ו- ע. מזה כששה חודשים תמימים וצר לנו כי כך הם פני הדברים. כך או כך, עולה כי הקטינים מצויים במשמורת האב, מצויים במסגרות ואף שמענו מפי האפוט' לדין כי הם מצאו שלווה משהובהר להם באופן סופי מהו מקום מגוריהם, הם מטופלים היטב ולא מצאנו כי יש מקום להתערב בפסק הדין בכל הנוגע אליהם.

                

               אנו דוחים את טענת המערערת לפיה מפניית פק"ס לחוק נוער לבית משפט לנוער מיום 7.5.24 עולה כי נשקלה הוצאת הקטינים (א. וע.) ממשמורת הוריהם והשמתם בבית משפחה אומנת. כפי שאמר העו"ס לחוק נוער בדיון בפנינו, וכפי שעולה מהמסמך הנ"ל, אפשרות זו של השמת הקטינים בבית משפחה אומנת כלל לא נשקלה, אלא אוזכרה כקיימת באופן כללי ע"פ חוק. אין מחלוקת כי המלצת גורמי הרווחה הינה הותרת א. וע. בבית המשיב, תוך שילובם בטיפול וקיום מפגשים עם המערערת בקריית אונו.

                

               אשר לקטינות עצמן –

                

               57.אשר לבת מ. ש. - כבת 15.5, עמדתה כעמדת המערערת– קולן אחד וברי כי קולה של המערערת עולה מגרונה של הבת. ואולם היותה תחת אחריות הורית של המערערת היא בגדר "מעשה עשוי", לא ניתנת לשינוי, אין על כך כל ערעור או השגה, ולא נותר לנו אלא להביע צערנו כי בשלב זה הקטינה אינה עומדת בקשר עם אביה ותקוותנו, כי ייעשה מאמץ של כלל המעורבים בכדי לשנות מצב דברים זה.

                

               58.אשר לבת א. - כאמור, עניינה של א. עומד במרכז הערעור שבפנינו. השאלה היא מהי טובתה והאם יש להעדיף את רצונה של א. (לשהות עם אמה ואחותה) על פני טובתה, ככל שיקבע כי טובתה - בעת הזאת- להישאר תחת אחריות פק"ס לחוק נוער, אך בבית המשיב או בבית המערערת, או מחוץ לביתם אלא בפנימייה, כפי שהועלה בפנינו על ידי גורמי הטיפול.

               • הוכרזה כקטינה נזקקת בהשגחת עו"ס לחוק נוער, זהו מצב נתון, ופסק הדין קמא כפוף למצב משפטי זה. השאלה מתעוררת ביחס לדרכי הטיפול, אשר יוכרעו על ידי בית משפט לנוער, אך נדרשת פסיקה בעניין ברירת המחדל כאשר תפקע הכרזתה של א. כקטינה נזקקת, או כאשר תידרש החלטה בעניין הוצאתה ממסגרת חוץ ביתית, אם בכלל. מילים אחרות, על העוסקים בתיק הנוער לדעת האם האחריות ההורית הכללית של א. (הכפופה לחוק הנוער) היא בידי המערערת או בידי המשיב. מקביעה זו תיגזרנה החלטות רבות, כגון: לביתו של מי מההורים תצא לחופשות, בביתו של מי מההורים תתגורר אם יוחלט שלא תישאר במסגרת חוץ ביתית, באיזה יישוב תלמד ובסמוך למי מההורים, אצל מי מההורים תתגורר כאשר תפקע ההכרזה כקטינה נזקקת, מה יהיו הסדרי השהות עם ההורה האחר, וכיו"ב.

                  

                 59.כאמור, נוכח התלבטותנו האם להיעתר לרצונה של א. לשוב ולהתגורר עם המערערת ואחותה מ. ש. בירושלים, או האם לאמץ את עמדת רוב רובם של אנשי המקצוע להותיר את פסק הדין על כנו, בכפוף להחלטתו בית משפט לנוער בדבר הוצאה למסגרת חוץ ביתית, לא הסתפקנו בקריאת הדוחות היבשים אלא הוספנו וזימנו את הגורמים המטפלים עצמם על מנת לשמוע עמדתם מכלי ראשון אחר שהוצגו להם כלל ההתלבטויות המתבקשות. מצאנו כי כלל גורמי המקצוע החזיקו בעמדה נחרצת כי יש לדחות את ערעורה של המערערת, וכן כי בצד הדברים יש להמשיך בהליכי הנזקקות באופן שיומלץ על הוצאתה של א. למסגרת חוץ ביתית.

                 לאחר ששמענו את דעתם, הגענו לכלל מסקנה, כאמור, כי דין הערעור להידחות, ולמעשה אנו מצטרפים למסקנת בית משפט קמא כי טובתה של א. מחייבת העדפת המשמורת ההורית של המשיב על פני זאת של המערערת (לעניין חשיבות גורמי הטיפול ובכלל זה העו"ס והאפוטרופוס לדין בעניינה של משפחה ראו, כדוגמה, - בע"מ 5072/10 - פלוני נ' פלונית ואח' (2010) מפי כב' הש' א. גרוניס; בע"מ 4259/06 - פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (2006); ועמ"ש (מרכז) 10015-06-18 - ר' מ' ל' נ' ז' ב' (2019)).

                  

                 60.אכן, הפסיכולוג שהיה בין עורכי חוות הדעת של מכון טריאסט שריג סבר כי אי אפשר להכריח את הבנות להישאר ב*** (שם מתגורר המשיב), אך גם הוא סבר כי כל אחד מהילדים ישלם מחיר בגין כל החלטה שתינתן, ובכלל זה שהישארות הבנות אצל האם תגבה מחיר של חוסר נפרדות, והודה כי הוא "חושש לעשות צעד אחר אל מול הבנות או אל מול א. היא המוקד". ואולם המציאות מדברת בעד עצמה: ככל שהבנות מצויות אצל המערערת הן מנותקות מהמשיב וקיים חשש כי ההסתה תמשך. באשר למ. ש. היא כבת 15.5, שוהה עם המערערת מזה כשנה וחצי ומתחנכת בירושלים. החלטה בניגוד לרצונה תגרום יותר נזק מאשר תועלת. ואולם, א. צעירה יותר, כבת 14. התחנכה עד תחילת שנת לימודים זו ב***. היה לה קשר טוב יותר עם המשיב (מאשר למ. ש.) ואף הפסיכולוג נתן סיכוי לקשר של א. עם המשיב. אלו מסקנות בית משפט קמא ואנו מאמצים מסקנות אלו.

                  

                 בדיעבד ידוע לנו, כי אף אם הביקורים בתחילת הליך הנזקקות של א. אצל המשיב היו תקינים, לאחר מכן הם השתבשו באופן קשה ואנו תקווה, כי ככל שיוחלט על המשך מסגרת חוץ ביתית עבור א. ניתן יהיה לחזור ולחדש את הקשר עם המשיב וכפועל יוצא אף עם אחיה הקטנים.

                  

                 אנו אף קוראים להורים לעשות מאמץ משותף על מנת שלא לנתק את הקשר בין ארבעת האחים ולנסות ולקיים מפגשים משותפים בין הילדים, על מנת שהקשר ביניהם לא ינתק וזאת על אף שכיום אין הם מתגוררים תחת קורת גג אחת.

                  

                 61.בנסיבות האמורות, כאמור, אנו סבורים כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא. התוצאה היא כי הערעור נדחה.

                 המערערת תישא בהוצאות המשיב בשיעור של 7,500 ₪ שישולמו מתוך הערובה שהופקדה על ידה.

                 ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.

                  

                 ניתן היום, ד' סיוון תשפ"ד, 10 יוני 2024, בהעדר הצדדים.

                  

                 ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה	צבי ויצמן, שופט	יעל מושקוביץ, שופטת