פסק דין בתובענה לביטול מזונותיה של קטינה

בעניין הקטינה פלונית (ילידת X.X.2006)

לפניי תובענה לביטול מזונותיה של הקטינה, בנסיבות בהן עברה להתגורר בבית אביה, החל מחודש 04.2021.

רקע כללי בתמצית:

1. התובע הגיש התובענה ביום 24.10.2021, בה עתר התובע לבטל מזונות הקטינה, בשעה שעברה להתגורר בביתו, החל מחודש 04.2021 (זאת בד בבד עם תובענה נוספת "למשמורת" הקטינה שהוגשה על ידי התובע).

    

2. הנתבעת הגישה כתב הגנתה ביום 08.12.2021, בה לא חלקה על העובדה כי הקטינה מתגוררת בבית התובע, אולם ביקשה לדחות את התובענה לנוכח דרישתה להעביר את הקטינה לחזקתה, בהתאם לפס"ד קודם ותוך שהיא טוענת כי הנתבע פעל על מנת להעביר הקטינה להתגורר בביתו, תוך פגיעה בקטינה ומתוך רצון להזיק לנתבעת.

    

3. קדמה לתביעה זו, תביעתה של הנתבעת מיום 22.7.2021 לנקיטת הליכים על הפרת הוראות זמני השהות, בין הקטינה לבין הנתבעת.

    

4. ביום 8.8.2021 ניתנה החלטת כב' הש' הבכירה רות אטדגי פריאנטה, במסגרתה נדחתה בקשת הנתבעת להשיב הקטינה לביתה וניתנה הוראה על עריכת תסקיר דחוף, תוך שביהמ"ש מבהיר כי בניגוד לנטען, בפסק הדין, שמכוחו הוגשה התובענה, לא ניתנה כל הוראה הקובעת מתן "משמורת בלעדית" לאם ונקבעו הסדרי שהות נרחבים אצל האב: פעמיים בשבוע, כולל לינה, ובכל סופ"ש שני.

    

5. כמו כן, הבהירה כב' השו' אטדגי פריאנטה באותה החלטה, כי בשעה שהקטינה עברה להתגורר אצל אביה כשלושה חודשים קודם לכן ובשים לב לגילה של הקטינה (בת כ- 15 באותה עת) היא לא מוצאת ליתן הוראה להשבת הקטינה לבית אמה וקבעה כי יש להמתין להגשת תסקיר.

    

6. ביום 5.12.2021 הוגש תסקיר עו"ס סדרי דין, במסגרתו הומלץ על הפניית המשפחה לטיפול וכן להורות לאב לוודא קיום ביקורים של הקטינה בבית האם. כך הומלץ להטיל סנקציות על התובע, ככל שלא ידאג לקיום ביקורים של הקטינה אצל האם.

    

7. במסגרת ההליך שבפני, נדחתה ביום 06.12.2021 ע"י המותב הקודם, השופטת הבכירה רות אטדגי פריאנטה, בקשת התובע להורות על ביטול מזונותיה של הקטינה, תוך שנקבע בהחלטתה: "בהינתן כי שאלת מקום שהותה הקבוע של הקטינה טרם נקבע ובעניין זה הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין בתיק הקשור אשר הועבר לעיון הצדדים לקבלת עמדתם, הרי שאיני מוצאת כבר עתה לקבוע מסמרות בשאלת החיוב במזונות".

    

8. ביום 23.12.2021 נדחתה בקשת התובע בשנית ע"י כב' השופט בן שלו (שניתנה בהיעדרה של כב' השופטת הבכירה רות אטדגי פריאנטה) תוך שנקבע בה כי: "ההחלטה הקודמת...ניתנה לאחר שהוגש בתיק הקשור תסקיר ביום 05.12.2021 המגלה סיבות מורכבות עד מאד, שראוי שתלובנה כחלק מההליך העיקרי ולא כחלק מדיון בסעד זמני. זאת במיוחד עת למעשה הסעד הזמני שהתבקש שווה הוא לסעד העיקרי הכספי שהתבקש במסגרת התובענה וקבלתו כמוה, למעשה, כי קבלת התביעה...."

    

9. ביום 10.03.2022 הועברה התובענה להתברר בפניי.

    

10. קדם משפט ראשון בהליכים הקשורים, התקיים בפני ביום 06.06.2022 (ראו פרוטוקול דיון בתלה"מ 42335-10-21) ובמסגרתו ניתנו הוראות בעניין חידוש הקשר שבין האם לקטינה, זאת לאחר שהתברר כי קיים נתק ממושך בין האם לקטינה שראשיתו בסמוך למועד בו עזבה הקטינה את בית האם, בצעד חד צדדי.

     

11. ביום 08.08.2022 אף אני דחיתי בקשתו של התובע לביטול דמי המזונות, בשעה שסברתי כי טרם בשלה העת לדון בבקשתו, זאת בטרם התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בהליך זה ובשעה שביום 06.06.2022 ניתנו הוראות בנוגע לחידוש הקשר בין הקטינה לבין הנתבעת.

12. ביום 26.09.2023 דחיתי פעם נוספת בקשת התובע וזאת בשעה שמצאתי כי אין לדון בה בשנית לאחר שנדחתה מס' פעמים, גם ע"י מותבים קודמים "ובמיוחד לנוכח התנהלותו של המבקש (התובע א.מ.) במסגרת ההליכים המקבילים ובשעה שהחלטות ביהמ"ש אינן מבוצעות על ידו, זאת הגם שבקשת רשות ערעור על החלטה בעניין הפניית הקטינה לאבחון, נדחתה...לא מצאתי כל הצדקה לדון בבקשתו בפעם נוספת, זאת בשעה שבוודאי לא חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטות ביהמ"ש".

     

13. ביום 4.04.2024 התקיים דיון הוכחות בשתי התובענות הקשורות בעניין הקטינה ונשמעו עדויות הצדדים.

     

14. ביום 14.04.2024 נשמעו סיכומי ב"כ הצדדים בע"פ וניתן פס"ד בו מצאתי כי אין מחלוקת שהקטינה מתגוררת אצל אביה החל מחודש 04.2021.

     

15. יודגש כי פסק הדין ניתן רק לאחר שהפניית הצדדים למומחית לניכור הורי, הפניית הקטינה לאבחון פסיכו-דיאגנוסטי וניסיונותיו של ביהמ"ש לחדש הקשר בין הקטינה לבין האם, לא צלחו. (ראו פסק דין בתלה"מ 49399-07-21).

     

16. עוד קבעתי בפסק הדין מיום 14.4.2024 כי "האם פעלה ככל יכולתה, על מנת לחדש הקשר עם הקטינה, אלא שניסיונותיה לחזר אחרי הקטינה עלו בתוהו, כאשר אין כל ממצא עובדתי שמלמד על סיבה קונקרטית שבגינה נותק הקשר בין הקטינה לבין האם.".

     

17. עוד קבעתי בפסה"ד, כי תביעת האם לנקיטת הליכים מתקבלת בחלקה, באופן בו נקבע כי הסיבה לנתק בין הקטינה לבין האם מקורו בהתנהלות האב ובניכור הורי שביצע ועודנו מבצע נגד האם, אך דחיתי את רכיב האכיפה בתביעת האם, זאת לנוכח גילה של הקטינה (בת כ-17 ו-8 חודשים במועד מתן פס"ד) והוריתי על חיובו של התובע בהוצאות משפט הן לטובת הנתבעת והן לטובת אוצר המדינה.

     

18. ביום 14.04.2024, ובמסגרת ההליך שבפני, הוריתי כי בשים לב לפס"ד שניתן בהליכים הקשורים ובשעה שלא קיימות עובדות המצויות במחלוקת, על הצדדים להגיש עיקרי טיעון מטעמם, במסגרתם יתייחסו לעתירת התובע לביטול דמי המזונות של קטינה.

     

19. ביום 17.04.2024 הוגשו עיקרי טיעון מטעם התובע וביום 30.04.2024 הוגשו עיקרי טיעון מטעם הנתבעת.

     

    לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כל אשר בפניי, אני נעתר לתובענה ומורה כי התובע פטור מתשלום מזונותיה של הקטינה מיום 01.05.2021.

     

    ואלה נימוקיי:

20. אמנם מדיניות משפטית רצויה וראויה צריכה לקחת בחשבון שאין לתת לתובע ליהנות מפרי חטאו, זאת במיוחד בשעה שמצאתי בפס"ד שניתן ביום 14.04.2024 כי האשמה בנתק שבין האם לקטינה רובצת לפתחו של התובע, שיצר או עודד ניכור הורי חמור של הקטינה כלפי האם.

     

21. בנסיבות אלה, ניתן היה לסבור כי ביטול דמי המזונות, כפי עתירת התובע, כמוהו כמתן הכשר להתנהגותו הקלוקלת וכי יש בביטול דמי המזונות גם העברת מסר שלילי להורים מנכרים.

     

22. אלא שלא ניתן לקבל מצב שבו ישולמו דמי מזונות להורה שאינו נושא בפועל בהוצאות ילדיו ומשכך לא ניתן לקבל מצב שישולמו לנתבעת דמי מזונות בעת שאין מחלוקת שהקטינה מתגוררת בדרך קבע בבית התובע, אשר מספק את כל צרכיה הפיזיים באופן ישיר והאם אינה נושאת בהוצאותיה.

     

23. לא מצאתי אם כן להורות על הותרת חיובו של התובע בתשלום דמי מזונות הקטינה לידי הנתבעת על כנו, שכן חיוב מזונות אינו סעד עונשי.

     

24. כפי שקבע כב' השופט ג'יוסי ברמ"ש 21619-03-17 ש.מ. נ' א.מ. [מאגרים משפטיים] (3.7.17) שעסק במקרה דומה (להלן: פס"ד ש.מ.):

     

    "אין לכחד, החלטת בית משפט קמא מציפה בעיה ערכית ומוסרית מן המעלה הראשונה, הלב נחמץ נוכח הנסיבות המתוארות. אך יחד עם זאת, גם אם יוכח בסופו של יום כי המבקש הוא אשר גרם לנתק בין המשיבה לבין ה. והוא הגורם לניכור ההורי, הרי שעם כל הצער שבדבר ועם כל מורת הרוח המתבקשת מהתנהגות זו הראויה לכל גנאי, מבחינה משפטית צרופה אין ליצור קורולציה בין התנהגות המבקש לשם סיכול הקשר לבין המשך חיובו במזונות או בסנקציה חודשית בגובה המזונות המשולמת לידי המשיבה... אין לקשור בין סיכול הסדרי הביקור על ידי המבקש לבין חיוב במזונות, הגם שעל ידי פעולות הסיכול מפקיע המבקש את חיוב המזונות, ודין חיוב מדיני מזונות לחוד ודין הפרת הסדרי השהייה לחוד ואין לקשור ביניהם".

     

25. כך נקבע גם במסגרת עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 33956-02-20 פלוני נ' פלונית [מאגרים משפטיים] (08.10.2020):

     

    "תשלומי המזונות עבור הקטין שמועברים לאם, מועברים בנאמנות על מנת שהאם תשתמש בהם לצורכי הקטין. ברם, בשעה שהקטין לא נמצא אצל האם אזי משמעות המשך העברת תשלומי המזונות לאם, היא העשרת קופת האם והכספים לא מנוצלים למטרה שלשמה הם מועברים – סיפוק צורכי הקטין."

     

26. ביהמ"ש הסביר בפס"ד ש.מ. שלא ניתן לערוך היקש מהלכת "בן מרדן" שמאפשרת הפחתה או שלילת מזונות מקטין שמסרב לקשר עם האב, שכן הרציונאל של הלכת בן מרדן היא ליצור תמריץ לחידוש הקשר. לכן, במקרה שבו קיימת אשמה מצד הקטין, מוסמך ביהמ"ש להורות על הקטנת תשלום המזונות ע"י האב ואולם בכל מקרה, המזונות שמועברים לידי האם נועדו לצרכי הקטין:

     

    "כאשר מדובר בנסיבות של "בן מרדן", מקור העילה להפחתה/לביטול היא בדיני מזונות. בעניינינו, בית משפט קמא סטה מדיני המזונות, עת נתן לחיוב סיווג חדש הדומה לסנקציות הכספיות המוטלות על פי פקודת בזיון בית המשפט".

     

27. אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבל התובענה ולהורות כדלהלן:

     

    • האב פטור ממזונותיה של הקטינה ממועד עזיבתה של הקטינה את בית הנתבעת ומעברה לביתו וזאת עד הגיעה לגיל 18 שנה או חזרתה למגורים בבית האם (וזאת בכפוף לאמור להלן).

       

    • בשעה שהתובענה הוגשה ביום 24.10.2021, הנתבעת תשיב את דמי המזונות ששולמו לה ע"י התובע מחודש 11.2021 ועד בכלל, וזאת בתוך 30 יום ממועד מתן פס"ד.

       

    • הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 10,000 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה למדד המחירים לצרכן, ממועד מתן פס"ד ועד למועד התשלום בפועל.

       

      בכך מסתיים בירור התובענה, המזכירות תסגור את התיק.

       

       

       

      פס"ד מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים.

       

      ניתן היום, כ"ט אייר תשפ"ד, 06 יוני 2024, בהעדר הצדדים.

       

      אריאל ממן, שופט