פסק דין בעניין שיתוף ספציפי בנכסים

פסק דין זה יביא לסיומו סכסוך בין בני זוג לשעבר, בשתי תביעות שהוגשו ע"י האישה בענין הרכוש.

התביעה הראשונה הוגשה בתלה"מ 9553-08-17 כנגד האיש וכנגד חברה בבעלותו ובמסגרתה עתרה האישה לכך שבית המשפט יקבע כי היא זכאית לכל הפחות למחצית מכל הרכוש המשותף שנצבר לבני הזוג ורשום על שם הנתבע בעצמו וביחד עם אחרים. עוד באותו כתב תביעה עתרה לכך שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון ויורה על חלוקת הרכוש המשותף באופן לא שוויוני לטובת התובעת.

עוד עתרה התובעת באותו כתב תביעה כי יינתן פסק דין הצהרתי גם ביחס לזכויות ברכוש ובכספים אשר רשומים ע"ש הנתבע והייתה לגביהם כוונת שיתוף ספציפי, לרבות ביחס לבית המגורים ב***, מניות הנתבע בנתבעת 2, נכסי הנתבעת 2, זכויות סוציאליות מכל מין וסוג שהוא, רכבים שהוחזקו ע"י הנתבע לבד או ביחד עם אחרים ומניית קאנטרי בישוב בו מתגוררים.

תביעה נוספת הוגשה ע"י התובעת בשנת 2019 לבית המשפט המחוזי ב###, במסגרת תיק שמספרו 53878-03-19. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 2, חברה בע"מ שפרטיה בכותרת פסק דין זה ובהמשך בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי הועברה להתברר בבית משפט לענייני משפחה.

בתביעה הנוספת, עתרה התובעת כי ייקבע שהיא בעלים בחלקים שווים ביחד עם הנתבע, בנתבעת 2, חברה בע"מ וכי היא זכאית להרשם כבעלת מחצית מהזכויות בכל זכות כספית ו/או אחרת אשר בבעלות החברה, לרבות ארבעה נכסי מקרקעין בעיר ###.

תמצית עובדות שאינן במחלוקת

1. האיש והאישה נישאו זה לזו בשנת 2003, זאת לאחר תקופת היכרות של פחות משנה. הנישואין היו נישואין שניים לתובעת ונישואין ראשונים לנתבע.

2. מנישואין אלו נולדו לצדדים שלוש בנות, שתיים מהן בגירות נכון למועד מתן פסק דין זה.

3. בעת היכרות הצדדים היתה התובעת כלכלנית בכירה ועבדה בתפקידים שונים בחברות מובילות במשק הישראלי והנתבע שימש כמנכ"ל הנתבעת 2.

4. לאחר נישואיהם עזבה התובעת את מרכז הארץ ועברה להתגורר יחד עם הנתבע בבית מגורים בבעלותו בישוב ***.

5. מאז שנת 2017 התנהלו הליכים משפטיים רבים בין הצדדים, זאת כאשר משבר משמעותי פרץ ביחסים ביניהם במחצית הראשונה של שנת 2017 וביום 28.5.2017 עזב הנתבע את בית המגורים ב***.

    

טענות התובעת בתמצית

1. התובעת טוענת כי יש לקבוע כי היא בעלת מחצית הזכויות בבית המגורים ב***.

2. התובעת טוענת כי יש לקבוע כי היא הבעלים של מחצית הזכויות בנתבעת 2, בין בדרך של קבלת מחצית ממניות הבעל בחברה ובין בדרך של קביעת שווי החברה נכון למועד הקרע וחיוב הנתבע בתשלום מחצית שווי החברה לידיה.

3. התובעת טוענת כי יש לקבוע את חלקה בשווי הזכויות השונות הכלולות בנתבעת 2, לרבות בשווי השוק של מגרש בעיר ------ שהוברח לטענתה ע"י הנתבע.

4. התובעת טוענת כי יש להורות על איזון כל יתר הנכסים שנצברו מיום הנישואין ועד מועד הקרע וכן לקבוע פיצוי עבורה, בגין מוניטין אישי או פער בפוטנציאל ההשתכרות של הצדדים.

5. התובעת טוענת כי הוראות חוק יחסי ממון אשר חלות על הצדדים, אינן מונעות יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכח הדין הכללי וטוענת כי נקבע בהלכת "אבו רומי" ברע"א 8672/00 כי יש להקל בנטל ההוכחה המוטל על בן זוג הטוען לזכויות בנכס חיצוני, במיוחד כאשר עסקינן בדירת מגורים וזאת נוכח ייחודה כנכס משפחתי מובהק.

6. התובעת טוענת כי התנהגות הצדדים בכוונתם במהלך החיים המשותפים, אף יכולים לגבור אפילו על קביעות הפוכות שנעשו ע"י בני זוג בהסכם ממון.

7. התובעת טוענת כי הצדדים חיו חיים הרמוניים תחת קורת גג אחת במשך 14 שנים ממועד הנישואין ועד מועד הקרע וכי הנתבע מעולם לא ביקש ממנה לחתום על מסמך המגן עליו מפני השיתוף בבית המגורים וכן לא נחתם ביניהם הסכם ממון.

8. התובעת טוענת כי בין הצדדים הונהג שיתוף כולל, כל שנות הנישואין פעלו הם בחשבון בנק משותף אחד בו ניהלו את כל ענייניהם, הן הפרטיים והן העסקיים.

9. התובעת מדגישה כי לחשבון זה הפקידו את כל הכנסותיהם ומשאביהם לרבות את פירות השכרת "דירת הרווקות" של האישה ואת כל הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות שצברה התובעת לפני הנישואין.

10. התובעת טוענת כי במהלך השנים ביצעו הצדדים שיפוצים משמעותיים בבית המגורים וזאת בעלות מצטברת של 420 אלף ₪ וכן טוענת כי לצדדים היתה כוונה למכור את בית המגורים ולרכוש תחתיו בית חלופי משותף למגורי המשפחה במרכז הארץ.

11. התובעת טוענת כי בשים לב לכל נסיבות המצטברות, יש לקבוע כי בית המגורים הינו בית משותף וזאת למרות שאין מחלוקת שנרכש ע"י הנתבע, קודם לנישואי הצדדים.

12. התובעת טענה בכתב התביעה שהגישה כי למרות כל האמור לעיל שחל מבחינתה על דירת המגורים, הרי שהשיתוף הספציפי לא חל על "דירת הרווקות" שלה, אשר לטענתה נרכשה על ידה קודם לנישואים, מעולם לא שימשה למגורי המשפחה מעולם לא הושקעו בה כספים ולא בוצעו בה שיפוצים ואולם בסיום ההליכים ולאחר מספר שנים שינתה טיעוניה בענין זה וטענה כי ככל שייקבע שיתוף בכל נכסי הצדדים, לרבות הרכוש ההיסטורי בחברה כמו גם החנות של הבעל, אזי תסכים לכלול את שווי הדירה שרכשה קודם למועד הנישואין.

13. התובעת טוענת כי בשל ערבוב נכסי הנתבעת 2 עם הנתבע 1 בחשבון הבנק המשותף, יש לקבוע כי מדובר בחברה משותפת.

14. התובעת טוענת כי אין חולק שהנתבעת 2 היא למעשה הנתבע 1, שכן הוא הבעלים היחיד, המנכ"ל והעובד היחיד בחברה. התובעת טוענת כי שעה שהנתבע עירב באופן שיטתי בין כספי החברה לכספים הפרטיים, זהו מקרה קלאסי המצדיק "הרמת מסך" באופן שבו יש לייחס את המניות בחברה או את שוויון לתובעת ולנתבע בחלקים שווים.

15. התובעת טוענת כי גם אם זכויות הבעל בחברה הועברו לו ע"י אביו במתנה הרי שאין בכך כדי לפגוע בזכותה של התובעת לקבל את חלקה בהשבחת החברה במהלך תקופת החיים המשותפים לרבות ובעיקר ביחס למגרש ב------- שהוברח ע"י הנתבע לטענתה.

16. התובעת מבססת טענותיה גם בעניין החברה על "אווירת שיתוף ספציפי וכללי" בנכסי הצדדים בין שנצברו בתקופת הנישואין ובין שנצברו משאבים חיצוניים.

17. התובעת טוענת כי הוכיחה העדר כל הפרדה בין ההתנהלות העסקית של החברה להתנהלות הפרטים של הצדדים וטוענת כי כל הפעילות התבצעה בחשבון משותף שהבעל צרף את האישה כשותפה בו, בתחילת הנישואין.

18. התובעת אף מפנה לכך שיש הצדקה לראות את החברה כנכס משותף, בין היתר בשל העובדה כי הבעל משך לעצמו משכורת מצומצמת מהחברה ולא משך מעולם דיבידנדים כך שאת כל רווחי החברה השאיר בחברה עצמה. התובעת טוענת כי יש לראות ברווחי החברה אשר מקורם בעבודת הבעל, כשכר עבודה או דיבידנד שלא חולק, שנצבר מפעילות הבעל בתקופת הנישואין ויש לראות ברווחים אלו הכנסה משותפת שטרם חולקה, שיש לאזנה בין הצדדים באופן שווה.

19. התובעת טוענת כי הנתבע הבטיח לה שכל הרכוש הוא רכוש משותף, לרבות החברה ומעולם לא טען אחרת והם פעלו על פי הבטחה זו, כאשר האישה משקיעה במשפחה את כלל זכויותיה ומשאביה.

20. התובעת טוענת כי רק למען הזהירות וככל שלא תתקבל טענתה ביחס לכל נכסי החברה לרבות הרכוש ההיסטוריה, אזי ניתן לקבוע את חלקה בחברה על פי כללי "השיתופיות המוחלשת" שנקבעו בבע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני ולהורות למומחה לערוך את החישובים הנדרשים. לחילופין, טוענת התובעת כי ניתן להצהיר על זכויותיה בענין החברה בהתייחס לכל זכות באופן נפרד ועצמאי, כאשר לטענתה היא זכאית למחצית מיתרת העודפים בחברה נכון למועד הקרע ועל פי מאזן שנת 2017, וכן למחצית תשלומים עתידיים בגין מכירת נכסי מקרקעין שנצברו בתקופת החיים המשותפים גם אם ישולמו לאחר מועד הקרע וזאת במיוחד ביחס למגרש ב#### שלטענתה אין חולק שנרכש בתקופת הנישואין וכי במועד הקרע חודש יוני 2017 עדיין היה רשום בספרי החברה.

    כא.התובעת טוענת בענין מכירת המגרש כי הנתבע מסתיר חלק מתמורת המכר שהתקבלה בידיו, וטוענת כי מעבר לאמור בהסכם המכר, דווחה 9 חודשים לאחר המכירה עסקת מכר נוספת על אותו המגרש בסכום של 8 מיליון שקלים.

21. עוד טוענת התובעת כי יש לצרף את זכותה למחצית מיתרת החובות והזכויות של הנתבע בספרי הנתבעת 2 נכון למועד הקרע. לטענתה יתרת החו"ז נכון למאזן 2017 עמדה על סך 891,730 ₪.

22. עוד עותרת התובעת לקבל את מחצית הזכויות הסוציאליות שנרשמו והופקדו על שם מי מהנתבעים, לרבות מחצית מיתרת התחייבות הנתבעת 2, לשלם פיצויים לנתבע בהתאם לכתוב בספרי החברה ועל פי מאזן 2017, סך של 400 אלף ₪.

23. עוד עותרת התובעת לקבל זכויות במחצית מכספי הפיקדון שהתקבל לאחר מועד הקרע, מקרן השתלמות של הנתבע בבנק --- ואשר נצבר לטענתה בתקופת הנישואין, בסך של 140,000 ₪.

24. עוד עותרת התובעת לקבל מחצית משווי השבחת הנכסים ההיסטוריים שהיו שייכים לחברה, בתקופת הנישואין.

25. עוד עותרת התובעת לקבל חלק בזכויות מוניטין ונכסי קריירה כמו גם פיצוי בגין פערי ההשתכרות בין הצדדים וטוענת כי גם חלוקה שוויונית של הרכוש המשותף בין בני הזוג לא תעמיד אותם במצב שווה בנוגע לעתיד ובמסגרת האיזון הרכושי, יש לטענתה להביא בחשבון גם את נכסי הקריירה וכושר ההשתכרות.

26. התובעת טוענת כי אין לקבל את הצהרת הנתבע כי הכנסתו היא 10,000 ₪ בלבד, התובעת טוענת כי הנתבע הוא השולט הבלעדי בקביעת שיעור משכורתו ובפועל הכנסתו האמיתית גבוהה בהרבה. לטענתה הנתבע בוחר ובחר שלא למשוך מעולם דיבידנדים ואת כל הרווחים והכנסותיו מהחברה השאיר בחברה.

27. התובעת טוענת כי היה זה הנתבע שביקש ממנה שלא תצא לעבוד ועל כן לא פיתחה קריירה משלה ולמרות שבתחילת הנישואין עבדה ככלכלנית ראשית בחברה גדולה, היא נאלצה להפסיק עבודתה ובהמשך לצמצמה.

28. התובעת טוענת כי המועד הרלוונטי לבחינת נכסי הקריירה הוא מועד הקרע שכן במועד הקרע בשנת 2017 היה מצבה התעסוקתי בכי רע, היא עבדה בעבודות מזדמנות ופוטרה 3 פעמים. לטענתה עבדה כעובדת זמנית ב---------והשתכרה כ 11 אלף ₪ וכן התקבלה לעבודה במשרד רואה חשבון שם עבדה פחות משנה, בשכר של כ 6,500 ₪.

29. התובעת טוענת כי כיום היא אומנם עובדת בפירמת רואה חשבון גדולה, אך בתפקיד זוטר יחסית של "מנג'ר", דרגה שבדרך כלל מגיעים אליה בגיל 30 והשכר בהתאם.

30. התובעת טוענת כי כיום היא בת כ 54 שנים, 10 שנים לפני גיל פנסיה, בתפקיד זוטר יחסית וזאת לעומת הנתבע שהוא בעלים של חברה מצליחה, במצב כלכלי מצוין.

     

    4.טענות הנתבע בתמצית

    1. הנתבע טוען בסיכומיו כי סיכומי התובעת מצביעים על כך שהיא מערבת ומערבבת טענות, "מנסה להכנס מחלון אחד וכשהיא רואה שאותו חלון סגור, מקפצת לחלון אחר...".

    2. הנתבע טוען כי התובעת משנה גרסאותיה ושיטתה מסרבלת את ההליך, תוך פגיעה בזכויותיו הדיוניות של הנתבע, מאחר והוא נאלץ להתמודד עם טענות חדשות חסרות בסיס, אשר מהוות הרחבת חזית אסורה.

    3. הנתבע טוען כי נישואי הצדדים הסתיימו לאחר שגילה שהתובעת בגדה בו ומאסה בתא המשפחתי ובנסיבות אלה, במהלך חודש מאי 2017, עזב את ביתו ב***.

    4. הנתבע טוען כי בית המגורים שבו מבקשת התובעת לקבל מחצית משוויו, נבנה על ידו טרם נישואי הצדדים. הנתבע טוען כי כשם שהוא רכש נכס זה טרם נישואי הצדדים, רכשה התובעת קודם להיכרות הצדדים דירת מגורים ברמת גן הממוקמת באחד המקומות היקרים בארץ.

    5. הנתבע טוען כי החברה בה עותרת התובעת לקבל זכויות היא חברה שהתקבלה אצל הנתבע במתנה מהוריו בחודש מרץ 2009.

    6. הנתבע טוען כי לאורך כל ההליך המשפטי שנמשך מספר שנים והיה ארוך ומייגע, טענה התובעת כי הבית ב*** למרות שנרכש לפני הנישואין, צריך להתחלק בין הצדדים ואילו דירת המגורים שלה ברמת גן שייכת לה בלבד.

    7. הנתבע מדגיש כי למרבה הפלא רק לאחר דיון ההוכחות האחרון, ולאחר שהתובעת הבינה שלמעשה משמעות טענותיה לאורך כל 7 שנות ההליך המשפטי היו בבחינת "שלי שלי ושלך שלי" לימדו כי לא היתה כוונת שיתוף ספציפי בבית המגורים, ורק לאחר שקיבלה ייעוץ משפטי בעקבות החלפת יצוג, החליטה להרחיב חזית לאחר 7 שנים , לטעון ולהעמיד תנאים חדשים כי אם הכל יחולק, לרבות החברה, אז גם דירתה תחולק. הנתבע מדגיש כי זו לא הרחבת החזית היחידה שהתובעת טענה לה.

    8. הנתבע טוען כי התובעת הציגה מצגי שווא בפני ביהמ"ש זאת שעה שטוענת כי כספים שהופקדו מזכויותיה הסוציאליות הועברו לחשבון המשותף ושימשו לרכישת נכסים והשקעה בחברה, זאת שעה שבדיון ההוכחות האחרון ולאחר שקיבלה ייעוץ משפטי מבא כוחה החדש, חזרה בה מטענתה זו, ואף ניתנה החלטה שיפוטית ספציפית בדבר חזרה מטענותיה אלו.

    9. הנתבע טוען כי למעשה אין צל צלו של ספק כי התביעה הרכושית כפי שהוגשה ע"י התובעת התבררה כעורבא פרח ואין לה כל שיתוף בחברה.

    10. הנתבע טוען כי לאורך דיוני ההוכחות הציגה התובעת טענות סותרות והשיבה תשובות שקריות .

    11. הנתבע טוען כי רוב רובם של פסקי הדין שצרפה התובעת אינם רלוונטיים לענייננו ואף ממילא סותרים אסמכתאות ועדויות של העדים מטעם הנתבע, כמו כן סותרים את הודעת התובעת עצמה בדיון ההוכחות כי השקיעה כספים בחברה.

    12. הנתבע מדגיש ומפנה לעמוד 69 לפרוטוקול הדיון מיום 7.6.23 שם התובעת באמצעות בא כוחה הסכימה להכיר בכך שכל סכומי הכסף שהועברו מהחברה לחשבון המשותף חזרו חזרה מהחשבון המשותף לחברה.

    13. הנתבע טוען כי עצם ההצהרה הנ"ל של התובעת מלמדת כי הכסף שהועבר לחשבון ובחזרה, הועבר בהעברה טכנית בלבד וכי לא התקיים כל ערבוב כספים בין החשבון הפרטי של הצדדים לחשבון החברה.

    14. הנתבע מדגיש כי הכספים הועברו לחשבון המשותף לצורך קבלת תשואה על הכסף מחברת הביטוח "***" כמו גם ניסיון להימנע תשלום דיבידנד על הון הבעלים ולא מעבר לכך. הנתבע מדגיש כי החשבון המשותף שימש כתחנת מעבר זמנית, טכנית בלבד, לצורך פעולות אלו ואף מפנה להחלטת כב' הרשם הבכיר אורי הדר בענין זה אשר קבע בהחלטתו כי עדותו של המשיב בעניין זה מהימנה וכי לא שוכנע שאותן העברות כספים מהוות ראיה ביחס לכוונת שיתוף בנכסיה של הנתבעת וכי מדובר באירוע חד פעמי במספר פעימות.

    15. הנתבע מדגיש כי טענת התובעת כי לא ידעה מה נעשה בחשבונות ובמאזני החברה היא טענה שיש לדחותה שכן עסקינן בתובעת שהינה רואת חשבון בכירה, אשר ידעה לאורך השנים לטעון טענות מפורטות ביחס לכספים ולניהול החברה.

    16. הנתבע דוחה את טענתה של התובעת כי הפקדת זכויות סוציאליות לחשבון המשותף, משמעותה יצירת שיתוף כללי בכלל הנכסים וטוען כי הפקדת הזכויות הסוציאליות לחשבון המשותף נועדה לצורך כלכלת התא המשפחתי ואינה מלמדת על כוונת שיתוף בחברה שהינה נכס עסקי שניתן לנתבע במתנה ע"י הוריו.

    17. הנתבע טוען כי מעולם לא פתח חשבון בנק פרטי על שמו לצורך ניתוב הכספים מהחברה לחשבון וחזרה שכן מדובר היה בהעברה טכנית וזמנית.

    18. הנתבע אף דוחה את הטענה בענין "הרמת המסך" וטוען כי בענייננו כלל לא מעוררת שאלה של הרמת מסך אלא האם היתה לצדדים כוונת שיתוף ספציפית בנכסים חיצוניים שהתקבלו במתנה.

    19. הנתבע דוחה את הטענות החלופיות של התובעת לשיתופיות מוחלשת וטוען כי משמעות הטענות החילופיות הן כי התובעת הבינה שאין לה כל זכויות בחברה ועל כן מנסה לקבל זכויות באמצעות הפניה לסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון.

    20. הנתבע מדגיש כי מדובר בסעיף שיש לעשות בו שימוש במשורה ובמקרים חריגים ולא במקרה בו עסקינן בתובעת שהינה בעצמה רואת חשבון בכירה, בעלת קריירה והון אנושי גבוה ביותר.

    21. הנתבע דוחה את טענותיה של התובעת בענין המגרש ב---- וטוען כי מדובר במלאי עסקי של החברה אשר נמכר ע"י החברה וכל כספי התמורה שהתקבלו ממכירתו מצויים בחברה, זאת אף כפי שמשתקף מהחלטת כב' הרשם הבכיר אורי הדר בהחלטתו בענין זה.

    22. הנתבע מבהיר כי לא זו בלבד שיש לדחות את טענת התובעת כי יש לחלק את יתרת העודפים בחברה אלא שאין בחברה יתרת עודפים והחברה ניתנה במתנה ע"י הוריו שהלכו לעולמם עם סכום ראשוני מכובד וזאת בהתאם לתצהיר רואה חשבון של החברה.

    23. הנתבע טוען כי באמצעות סכום זה החברה ביצעה את כלל עסקותיה ובאמצעות סכום זה מתנהלת באופן עסקי וכן מוסיף כי הסכומים אליהם מתייחסת התובעת בסעיף 65 לסיכומיה הינם סכומים ברוטו לפני תשלומי מס שהחברה שילמה למס הכנסה ולנותני השירות והחברה ולאנשי המקצועי.

    24. הנתבע מדגיש כי הנתבעת 2 הוקמה ב 1989 ע"י הוריו ובמרץ 2009 הועברה אליו במתנה ללא תמורה ע"י הוריו ובהתאם להסכם מתנה ואסמכתאות שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע.

    25. הנתבע מפנה להוראות סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון ומדגיש כי התובעת אינה מכחישה כי קיבל את החברה מהוריו במתנה גמורה ועל כן החברה אינה שייכת במשותף לו ולתובעת.

    26. הנתבע מדגיש כי התובעת לא הצליחה להוכיח הוכחה קונקרטית ופוזיטיבית לכוונת השיתוף בחברה ואין די בעצם קיומם של חיי נישואין, גם אם יש לצדדים ילדים משותפים. נטען כי התובעת לא הציגה כל ראיה להבטחה וכוונה מפורשת כלשהי מצד הנתבע להפוך את הנתבעת 2 לנכס משותף ולמעט אמירות סתומות שנזרקו לחלל האוויר, לא סיפקה כל הסבר אלו צעדים או פעולות ביצעה כדי לממש הבטחה כלשהי שניתנה לה לבעלות משותפת בנתבעת 2 .

    27. הנתבע טוען כי עדות רואה החשבון של החברה וכך גם של עו"ד החברה וכך גם של אחיו של הנתבע תומכות בגרסתו כי לא הובטח לתובעת מאומה ואין היא זכאית לקבל כל חלק בחברה.

    28. הנתבע מדגיש כי נטל ההוכחה ביחס להוכחת כוונת שיתוף ספציפית בחברה, הוא מוגבר באופן משמעותי, להבדיל מנטל ההוכחה ביחס לדירת מגורי הצדדים.

    29. עוד מדגיש הנתבע כי עבורו היו אלו נישואין ראשונים ועבור התובעת נישואין שניים ואף היא הגיעה לקשר הזוגי עם דירת מגורים והיה ברור לשניהם כי יש הפרדה רכושית מוחלטת בין הנכסים של כל אחד מהם צבר קודם לנישואיהם. במיוחד הדברים אמורים לטענת הנתבע ביחס לנתבעת 2 אשר התנהלה בחשבון בנק נפרד לחלוטין ובהיותה חברה בע"מ אשר חלים עליה כללי התנהלות חשבונאית מחמירים ולא היתה אפשרות טכנית או מעשית לבצע ערבוב כספים.

    30. הנתבע מדגיש כי אכן מעולם לא בוצע כל ערבוב ושיתוף בין כספי ונכסי החברה לחשבון המשותף למעט שימוש חד פעמי כתחנת מעבר טכנית בלבד.

    31. הנתבע מכחיש שאי פעם נתן ערבות אישית לחברה שכוללת את ביתו ב*** או נכסים פרטיים שאינם נכסי החברה.

    32. הנתבע דוחה את טענות התובעת כי כספים שהיו מצויים בחשבון החברה במועד בו קיבל את החברה מהוריו, הינם כסף פרטי. הנתבע מדגיש כי החברה ניתנה לנתבע ע"י הוריו יחד עם הכספים ששייכים לחברה בדיוק כפי שניתנו לאחיו וזאת כפי העולה מהסכם המתנה שנערך במועד העברת הזכויות בחברה ע"י הורי הנתבע.

    33. עוד טוען הנתבע כי במהלך כל הדיונים טענה התובעת כי כספים שמקורם בזכויות סוציאליות שנצברו על ידה, כמו גם הכנסות מדירתה ברמת גן, שימשו לכאורה להשקעה בחברה וכן לשיפוץ הבית ב***, כמו גם לסילוק המשכנתא שרבצה על דירתה ברמת גן וכן לסילוק הלוואות של אביה ושל אחותה. נטען משכך כי אין לקבל את הטענה כי אותו סכום כסף בסך של 392,749 ₪ שימש למספר רב של מטרות ויתרה מכך טוען כי גם הוא בעצמו פדה את כל זכויותיו הסוציאליות בסך 377,114 ₪ כך ששני הצדדים פרעו היקף זכויות דומה במהלך תקופת החיים המשותפים. הנתבע מדגיש כי הן הסכומים שהוא פדה והן הסכומים שהתובעת פדתה, לא נותבו לחברה וכן הוא טוען כי הכספים שהוא העביר הם ששימושו לפירעון ההלוואות לבני משפחתה של התובעת כמו גם לפירעון הלוואת המשכנתא בגין הדירה ברמת גן וללימודי ראיית חשבון של התובעת בעצמה וכמובן שימשו לקיום התא המשפחתי.

    34. הנתבע אף מציין כי רק בחודש מרץ 2009, עברה החברה לבעלותו כאשר רוב כספי פירעון זכויות הסוציאליות של התובעת היו בידיה שנים רבות קודם לכן מפנה לחקירתה בענין מועד הפקדת הזכויות הסוציאליות, בעמ' 64 לפרוטוקול מיום 7.6.23.

    35. ביחס לבית המגורים ב***, טוען הנתבע כי מדובר בבית שנבנה ומומן ע"י הוריו עוד בשנת 1995, כאשר הוא עצמו עבר לגור בבית זה בינואר 1998, 6 שנים בטרם נישואי הצדדים. הנתבע מדגיש כי על הבית ב*** מעולם לא רבצה כל משכנתא ובמהלך כל השנים לא בוצע שיפוץ בבית מלבד אחזקה שוטפת.

    36. הנתבע טוען כי הלכה פסוקה כי ביחס לדירת מגורים שנרשה בטרם נישואין אין דיי בקיומם של חיי נישואים גם אם הם ממושכים ויש להראות נסיבות עובדתיות נוספות מעבר לעצם קיום חיי הנישואין הממושכים ואף דבר מה נוסף. הנתבע מפנה לבע"מ 1398/11 מיום 26.12.2012.

    37. הנתבע טוען כי הבית ב*** נרכש ממקורותיו והיה ונותר רשום על שמו, זאת כאשר לתובעת דירת מגורים משלה ברמת גן, שנותרה רשומה על שמה.

    38. הנתבע מדגיש כי על דירת המגורים ב*** מעולם לא רבצה משכנתא ולא שולמה משכנתא במהלך תקופת החיים המשותפים, זאת שעה שביחס לדירה הנפרדת של התובעת ברמת גן היתה מוטלת משכנתא אשר נפרעה בתקופת החיים המשותפים ואולם היה ברור לצדדים כי מדובר בשני נכסים נפרדים ולטענתו, לא יצר ולא נוצר כל מצג אחר בין הצדדים בעניין זה.

    39. הנתבע מכחיש את הטענה בעניין שיפוץ והשקעות בדירת המגורים, וטוען כי חוות הדעת אשר צורפה ע"י התובעת היתה ע"י קבלן מטעמה, שהעריך היום בדיעבד את השיפוצים שבוצעו לכאורה לפני שנים רבות בבית וכי כאשר נחקרה התובעת בענין זה, התברר כי אין לה כל אסמכתא או הוכחה בגין שיפוץ שבוצע בפועל. עוד מפנה הנתבע לכך שגם מדו"ח השמאי שהוגש לתיק ביהמ"ש ונערך ביום 6.1.2022 עולה כי אין כל תוספת בניה ולא מופיעה כל חריגת בבניה בענין הבית ב***.

    40. הנתבע טוען כי לאורך כל השנים גם קודם לניהול ההליכים וגם לאחר ניהול ההליכים ראתה התובעת בדירתה ברמת גן כנכס חיצוני שאינו אמור להתחלק בין הצדדים וטוען כי עמדה זו מלמדת כי לא היתה לצדדים כוונת שיתוף בנכסים חיצוניים.

    41. הנתבע טוען כי בין השנים 2003-2007 שולמו תשלומי המשכנתא בגין דירת התובעת ברמת גן מהחשבון המשותף וזאת שנים קודם להעברת החברה לבעלותו ע"י הוריו.

    42. הנתבע טוען כי סך כל הסכומים ששולמו מהחשבון המשותף לטובת המשכנתא עומדים על סך 201,620 ₪ וזאת בנוסף להחזרי הלוואות ששולמו ע"י הצדדים לאביה ולאחותה של התובעת מכוחה התאפשר לה לרכוש את הדירה. הנתבע טוען כי בסה"כ הועברו לאביה ולאחותה של התובעת סכומים בסך 118,000 ₪ ובסה"כ מגיעים הסכומים ששולמו מהחשבון המשותף של הצדדים לטובת דירת התובעת ברמת גן לסך של 350 אלף שח וזאת אף כפי שהיא עצמה העידה ואישרה בעמ' 104 לפרוטוקול הדיון מיום 7.6.23.

    43. הנתבע אף מציין כי הוא זה שטיפל בדירה ברמת גן, בשוכרים באחזקה בתיקונים ואף נשא בהוצאות של תיקונים הן במרחב הציבורי, הן בקוי הביוב ובסה"כ בסכום נוסף ששולם מטעמו לטובת טיפול בדירת התובעת ברמת גן, בסך של 100 אלף ₪. הנתבע מדגיש כי אם התובעת זכאית לקבל חלק בדירה אשר בבעלותו ב*** אזי הוא זכאי להיות שותף בדירת התובעת ברמת גן.

    44. הנתבע מציין כי על אף האמור לעיל, את מלוא תמורת השכרת דירת המגורים בסך של 4,500 ₪ לחודש מאז ינואר 2018 ועד חודש ספטמבר 2023, שלשלה התובעת לכיסה וכי אם ייקבע שיתוף של שני הצדדים בדירות הצדדים אזי מגיעה לו מחצית מכספים אלו שהתקבלו בידי התובעת בסך 310,500 ₪.

    45. בכל הנוגע לטענות התובעת בענין פוטנציאל השתכרות, מוניטין, נכסי קריירה והשבחה, טוען הנתבע כי אין מדובר בתובעת שיכולה להיחשב כבן זוג "ביתי", שכן התובעת בעלת כושר השתכרות גבוה, משכילה, בעלת תואר בכלכלה ותואר בראיית חשבון.

    46. הנתבע טוען כי הוא עצמו שהה בבית המגורים לאורך כל שנות הנישואין יותר מהתובעת עצמה וזאת כפי העולה מתסקירים שהוגשו ע"י עו"ס לסדרי דין בתיקים שהתנהלו בבית המשפט. הנתבע מדגיש כי התובעת עובדת מזה מספר שנים בפירמת רואה החשבון ----- ב------ בתפקיד בכיר וזאת בניגוד גמור לניסיונה לתאר עצמה כאישה מסכנה שאינה משתכרת ויושבת בבית כל היום.

    47. הנתבע טוען כי יש לדחות את טענות התובעת בענין שיתוף בנתבעת 2. יש להורות על איזון זכויות סוציאליות ופנסיונית שנצברו ממועד הנישואין ועד מועד הקרע לרבות זכויות כספיות שהצטברו על שם התובעת במהלך תקופה זו. לחילופין, ככל שיקבע כי לתובעת זכויות בבית המגורים ב*** יש לקבוע כי לנתבע זכויות בבית המגורים ברמת גן.

         

        דיון והכרעה

        5.הצדדים הם בני זוג אשר נישאו זל"ז בשנת 2003 ונפרדו בשנת 2017 . הצדדים לא ערכו הסכם ממון קודם או לאחר נישואיהם ועל יחסיהם הרכושיים חל הסדר איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון).

         

        6.סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן "החוק" קובע:

         

        "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

        1.  

           נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

            

           7.אין מחלוקת בענייננו, כי לכל אחד מבני הזוג היה נכס ערב הנישואין וכן כי האיש קיבל במהלך הנישואין, במתנה מהוריו, זכויות בנתבעת 2 ובמסגרת פס"ד אכריע בשאלה האם למרות הוראות החוק בענין זה הוכחה כוונת שיתוף ספציפית מכוחה יחולקו בין בני הזוג גם הזכויות בנכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה בתקופת הנישואין.

            

           8.האישה טוענת בסיכומיה כי האיש "לא טרח לעשות עימה הסכם ממון" שיגן על נכס שהיה לו ערב הנישואין ואולם אין דרישה בחוק לערוך הסכם כזה. הכלל הוא כי החוק מגן על כל הנכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין והיוצא מן הכלל הוא האפשרות להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בכנס מסויים למרות הוראות החוק.

            

           ר' לענין זה הוראת סעיף 3 () לחוק:

           "לא עשו בני הזוג הסכם ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה"

            

           9.יחד עם הוראות חוק יחסי ממון בענין זה יש לקרוא את הפסיקה שהתפתחה במרוצת השנים ואולם נוכח ההבדל בין מאפייני הנכסים, דירה שהיתה לאיש ערב הנישואין ושימשה למגורי המשפחה, דירה שהיתה לאישה ערב הנישואין ולא שימשה למגורים, זכויות בחברה בע"מ שהוענקו לאיש במהלך חיי הנישואין ע"י הוריו במתנה, אליהם מתייחס פסה"ד, אדרש לכל נכס בנפרד ובהתאם להלכות החלות לגביו .

            

           דירת המגורים ב***

           10.אין מחלוקת כי נכס זה היה שייך לנתבע טרם הכיר את התובעת והוא אף התגורר בנכס זה לבדו 6 שנים קודם לנישואיו לתובעת.

           על נכס זה לא היתה מוטלת משכנתא והצדדים מעולם לא נשאו במשכנתא בגין מגוריהם בנכס זה.

            

           11.הדירה עפ"י הוראות החוק אינה מהווה חלק ממסת הנכסים שיש לאזן בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון, אך האישה טוענת כי נוצר שיתוף ספציפי בנכס זה.

            

           12.יודגש כי לכלל הנובע מסע' 5 לחוק, אכן יש יוצאים מן הכלל ואולם לצורך הקניית זכויות לבן או בת זוג בנכס חיצוני שאיננו בר איזון עפ"י הוראות החוק, יש להוכיח נסיבות עובדתיות שמהן ניתן להסיק – מכוח הדין הכללי – הקניית זכויות בנכס.

           ר' לענין זה הלכת אבו רומי בע"א 8672/00 אבו-רומי נ' אבו-רומי, פורסם במאגרי פסיקה וכן בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (פס"ד מיום 25.10.2012 פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים).

            

           13.הלכה פסוקה היא כי כוונת שיתוף בנכס חיצוני היא שאלה עובדתית.

           על הטוען לשיתוף להוכיח קיומו של "דבר מה נוסף" המלמד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. אותו "דבר מה נוסף" יכול שיהיה השקעה משמעותית בנכס המלמדת על עירוב נכסים כללי, ויכול שיהיה הבטחות ומצגים אקטיביים שעשויים להביא להסתמכות.

           נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף ב"נכס החיצוני" וכאשר כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו.

           על בן הזוג אשר מבקש שיוקנו לו מחצית הזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח – מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים, אף אם ממושכים – קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. מעיון בפסיקה עולה כי במרבית המקרים בהם קיבלו בתי המשפט את טענת השיתוף, הוכח כי בוצעו השקעות כספיות בנכס מצידו של בן הזוג הטוען לשיתוף והשקעות אלה היוו "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת השיתוף (ר' בע"מ 1398/11 לעיל).

           14.בענייננו, התובעת לא הצליחה להוכיח כל שיפוץ מסיבי שמתגבש לכדי השקעה כלכלית מצדה או מצד הנתבע, או מצד שניהם כבני זוג, בבית המגורים ב*** באופן שיש בו כדי לגבש את הזכות להחזר השקעות או המעיד על יצירת כוונת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני. יובהר כי פסקי הדין שאליהם הפנתה התובעת אינם רלוונטיים שכן בפסקי הדין אליהם הפנתה לא היתה לבת הזוג דירה נוספת, אחרת, הרשומה על שמה וכן במרבית המקרים שולמה משכנתא על הדירה שלגביה נטען שיתוף בנכס ספציפי מתוך הכנסות חודשיות שוטפות ותוך כדי החיים המשותפים.

           בעניינו כזכור, אין מחלוקת כי מעולם לא שולמה משכנתא על בית המגורים, שכן הבית התקבל במתנה מהוריו של הנתבע שנים רבות טרם הכיר את התובעת כשהוא נקי משעבודים. אמנם התובעת טוענת כי שולמו תשלומי ביטוח הבית ותשלומי אחזקה מהחשבון המשותף, אך מדובר בתשלומים החלים על המשתמש בבית ולא על בעליו וגם במקרה בו היו שוכרים דירה מצד ג' תשלומים אלו היו משולמים על ידם ולא היו יוצרים זיקת בעלות בנכס.

            

           15.במהלך שמיעת הראיות התברר כי לא זו בלבד שלא נעשתה כל השקעה כספית משמעותית כפי שטענה ביחס לבית, אלא שלא בוצע כל שיפוץ משמעותי בכלל או תיקון או תוספת משמעותיים. מצאתי לקבוע כי נעשו לכל היותר תיקונים מינוריים והושקעו משאבים צפויים ומקובלים לצורך אחזקת הבית והמגורים בו ובכל מקרה הללו בטלים בשישים לעומת היקף ההוצאה שהיו מוציאים הצדדים לטובת משכנתא או שכר דירה, לו לא היה הנתבע מביא עימו לנישואים בית מגורים נקי משעבודים לטובת מגורי המשפחה.

            

           16.גם אם הצדדים ערכו שיפוצים ותיקונים קלים במטבח, או ביצעו פתיחת דלת כזו או אחרת, אין בדבר כדי להעניק זכויות בעלות בדירה. יתר על כן התובעת עצמה מבהירה כי גם אם בוצעו תיקונים ושינויים מינוריים מסוג זה, הרי שהיא עצמה כלל לא עסקה בכך, אין לה מושג בדבר הסכומים אשר הוצאו לטובת תיקונים ושיפוצים שמטבע הדברים נעשים בכל בית שבני משפחה גרים בו לאורך שנים. הדבר לא מנע ממנה לטעון כי היקף אותם תיקונים שלא ידעה להעיד דבר וחצי דבר לגביהם, היה של 400,000 ₪ זאת שעה שעל פי כל האסמכתאות שהוצגו בפני ביהמ"ש לא בוצע כל שיפוץ משמעותי בבית, לא נבנו תוספות בניה ואין כל ראיה להשקעה הכספית שאותה טענה באופן כללי ובאמירות דרמטיות מצידה של התובעת.

            

           17.אין ספק שעל פי מה שמתארים שני הצדדים, חלק לא מבוטל מתקופת החיים המשותפים, הם אהבו זה את זה וחיו יחד בהרמוניה תחת אותה קורת גג, אך אין באמור משום ראיה בהכרח לשיתוף בחברה או בבית ב***.

           אין כל מחלוקת כי הצדדים חיו יחד בבית הנתבע, אך לאורך כל ניהול ההליך, טענה התובעת בניגוד לטענותיה בדיון האחרון לאחר החלפת ייצוג ובסיכומים, כי טענות השיתוף מצדה מתייחסות אך ורק לרכוש וזכויות הרשומים על שם הנתבע וטענה לא פעם מפורשות הן בכתב הן בעל פה כי השיתוף נוגע רק לנכסים הרשומים על שמו וביחס לנכס הרשום על שמה הובהר והוצהר כי אין ולא יהיה שיתוף.

            

           18.התובעת טענה כאמור כי הנתבע בחר "שלא להגן על עצמו באמצעות הסכם ממון". לענין זה מצאתי להפנות לפסק דינו של כב' השופט דנציגר בבע"מ 1398/11 הנ"ל וכאמור שם:

            

           "המנגנון הקבוע בחוק יחסי ממון הינו בעיקרו מנגנון דיספוזיטיבי ובני הזוג רשאים להתנות עליו ולעצב מראש הסדר אחר כראות עיניהם על ידי עריכת הסכם ממון בכתב ובכפוף לאישורו בדרך הקבועה בחוק (סעיפים 2-1 לחוק). כאשר הצדדים לא עורכים מראש הסכם ממון, או כאשר נכרת הסכם ממון אך הוא שותק בנוגע לסוגיות שמוסדרות בחוק, יחול מניה וביה המנגנון הקבוע בחוק (סעיף 3 לחוק). הנה כי כן, לשונו של החוק ברורה וכך גם תכליתו: בעומדנו בנקודת הסיום של הנישואין, עלינו לנקוט, ככלל, במנגנון חלוקה שוויונית של כלל נכסי בני הזוג – למעט אותם נכסים שהוחרגו מהחלוקה מכוח החוק או מכוח הסכמת הצדדים"

            

           19.באשר לבני זוג שחוק יחסי ממון חל עליהם, ולנוכח הוראת סעיף 5(א) לחוק, הודגש כי לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות, מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין משותפים ממושכים. נטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על בן הזוג שאינו רשום כבעלים של הנכס, שהינו "המוציא מחברו" (ר' לענין זה בע"מ 1398/11) ואולם התובעת לא עמדה בנטל הוכחה זה.

            

           20.כל שהצליחה להראות התובעת הוא את העובדה שכלל לא היתה במחלוקת, והיא מגורי הצדדים יחד בנכס השייך לנתבע. לענין זה אין די להראות משך חיים ממושך או קשר נישואין בלבד. על בן הזוג הטוען לשיתוף בנכס חיצוני, "להביא ראיות מספקות המלמדות על גמירות דעת של הצדדים לשיתוף כאמור. שאלה זו היא שאלה עובדתית, תלוית נסיבות, ובמסגרתה ניתן להביא ראיות שונות אשר יגבשו "דבר מה נוסף", זולת יחסיהם הארוכים של הצדדים, אשר ילמד על כוונתם ביחס לנכס שלגביו נטען השיתוף" (דברי כב' השופט נ' סולברג בבג"ץ 287/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים [פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים] (27.3.2016)).

            

           21.אכן, בחלק מפסקי הדין נקבע כי כאשר הנכס החיצוני הוא דירת מגורי המשפחה, יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת, וזאת משום התפיסה הרואה בדירת מגורים "נכס משפחתי מובהק" (עניין אבו רומי; בע"מ 1398/11; 5939/04 פלוני נ' פלונית, עמ"ש (ת"א) 65410-11-21 פלוני נ' אלמוני [ (21.11.2022)) ואולם בפסיקת בית המשפט העליון ניתנו סימנים לצורך סיוע במענה על השאלה, אילו נסיבות יובילו למסקנה שקיים אותו "דבר מה נוסף" המלמד על כוונת שיתוף בנכס.

            

           בפסק הדין שניתן בבע"מ 1398/11 הנ"ל קבע כב' השופט יצחק עמית את המסגרת והפרמטרים אשר יש להביא בחשבון בעת דיון בשאלה אם יש להכיר בשיתוף ספציפי בנוגע לדירת מגורים ואביא את הפרמטרים ואת ההתייחסות לענייננו:

            

           	פרמטרים עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון	הנסיבות אשר הוכחו בעניינו
           1	האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או נרכשה על ידי אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.	הבית ב*** הובא ע"י בן הזוג לנישואין ולא נרכש במהלך הנישואין.
           2	האם הדירה נתקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה שאז נדרשת מידה גדולה יותר של הוכחה, בפרט אם מדובר במתנה	הבית ב*** התקבל אצל הנתבע במתנה מהורי הנתבע 6 שנים טרם הכיר את התובעת
           3	האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר שהביא עמו לנישואין ואשר נותר רשום על שמו	לתובעת יש דירה הרשומה על שמה ואותה רכשה טרם נישואיה לנתבע ואשר נותרה רשומה בבעלותה הבלעדית.
           4	אורך התקופה בה הדירה הייתה רשומה על שם אחד מבני הזוג ומספר השנים בהן התגוררו בני הזוג בדירה (ככל שהתקופה קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה).	הבית ב*** נרשם ע"ש הנתבע בשנת 1995. הוא עבר להתגורר בבית בשנת 1998 והכיר את התובעת בשנת 2002 ובשנת 2003 נישאו והיא עברה להתגורר עימו בבית. בשנת 2017 פרץ משבר (לטענת הנתבע גילה כי התובעת בגדה בו עם גבר אחר) הוא עזב את הבית והיא המשיכה להתגורר בו עם הבנות הקטינות מאז ועד היום.
           5	אורך חיי הנישואין עד לקרע, כאשר ככל שתקופת הנישואין קצרה יותר נדרשת מידה רבה יותר של הוכחה לשיתוף בדירה	הצדדים חיו יחד 14 שנים ואינם חיים יחד מאז 2017 ומזה 7 שנים יחסיהם מתרכזים בניהול ההליכים המשפטיים.
           6	האם ניטלה הלוואה בגינה נרשמה משכנתה על הדירה ואשר שולמה לאורך השנים על ידי בני הזוג במשותף	על הבית ב*** לא היתה מוטלת משכנתא ולא שולמו הלוואות בגינה, לא בכלל ולא במשותף.
           7	האם בוצע שיפוץ מאסיבי או תוספת בנייה מהותית שמומנה על ידי בני הזוג	לא בוצע כל שיפוץ משמעותי או תוספת בנייה בנכס.
           8	בחינה של התנהגות הצדדים – אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף	לא הוכחה אווירה כללית של שיתוף. ההיפך הוא הנכון התובעת הוכיחה בטיעוניה לאורך שנים כי לא היתה כוונת שיתוף בנכסיה והשיתוף הוא חד צדדי רק בנכסי הנתבע. הטיעון ל"אווירה כללית של שיתוף" שינה פניו רק לאחר 7 שנות ניהול ההליך ולאחר החלפת ייצוג.
           9	נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני	לא הוכח כל מצג ספציפי בדבר שיתוף . הנתבע הכחיש לכל אורך ניהול ההליך את ההבטחות הנטענות ולא נסתרה גירסתו ואף תואמת את גירסת התובעת לגבי הנכס האחר, אשר בבעלותה.

            

            

           22.כפי הנחזה מהטבלה המרכזת בענין הבית ב*** - בענייננו מתוך תשעה פרמטרים שנקבעו ע"י בית המשפט העליון, ניתן לקבוע בצורה ברורה ומובהקת כי למעט הפרמטרים של אורך חיי הנישואין ומשך התקופה בה התגוררו בני הזוג בדירה, לא הצליחה התובעת להוכיח כל פרמטר נוסף משמעותי.

           אכן הוכח, כי בין הצדדים התקיימה בחלק מהשנים, במיוחד בהתחלה, מערכת יחסים זוגית, אוהבת ותקינה במסגרתה אירחו בערבי שישי את המשפחה, פירגנו זל"ז ואף שיתפו זה את זה במתרחש במקומות עבודתם ואולם לא הוכח כי האווירה הכללית היתה של שיתוף בבעלות, אלא רק במה שנמצא בחשבון הבנק המשותף. כ"א הפקיד את הכנסותיו השוטפות בחשבון המשותף ומכספים אלו התקיימו, בילו והתנהלו.

           הנתבע הפקיד את משכורתו ודמי שכירות מהשכרת חנות בבעלותו והתובעת הפקידה את משכורתה כשעבדה ואת דמי השכרת דירתה ברמת גן ומחשבון זה גם שולמה המשכנתא על הדירה ברמת גן.

           יודגש כי גם לדידה של התובעת אשר טענה בתוקף כי דירת ר"ג שייכת רק לה, לא היה בהפקדת דמי השכירות החודשיים לחשבון המשותף כדי ליצור כוונת שיתוף ספציפי ביחס לדירת ר"ג.

           הטיעון כי גם ביחס לדירת ר"ג כמו ביחס ליתר הנכסים היתה "אווירת שיתוף כללית" נולד בשלהי ניהול ההליך, 7 שנים לאחר מועד הקרע.

           אווירת שיתוף ככל שקיימת נבחנת ביחס לאפשרות היווצרותה וקיומה בתקופת החיים המשותפים ולא כאשר למעשה "נולדה" בחלוף 7 שנים ממועד הקרע, בטיעון טקטי אסטרטגי שכל שעומד מאחוריו הוא שיקול כספי של הרווח הטמון בו.

           התובעת לאורך כל שנות ניהול ההליך טענה בכתב ובעל פה כי לא היתה כל כוונת שיתוף ביחס לדירתה בר"ג ורק לקראת סיום ההליך, בעיצומו של שלב ההוכחות ולאחר החלפת ייצוג, "חישבה מסלול מחדש" והציגה טיעון חדש ואולם גם במסגרתו לא טענה לכוונת שיתוף גורפת, אלא העלתה טיעון טקטי לפיו היא תסכים להכיר בשיתוף ספציפי בדירת ר"ג בכפוף ובתנאי שייקבע כי היא זכאית לקבל מחצית מהזכויות בנכסים החיצוניים של הנתבע.

           התובעת לא סברה ביחס לדירתה בר"ג, כי שיתוף בפירות השכרת הנכס או סילוק משכנתא במהלך שנות החיים המשותפים, עשויה ליצור שיתוף ספציפי, אך זה לא מנע ממנה לטעון בדיוק הפוך ביחס לנכסי הנתבע.

            

           23. בענייננו, עסקינן בבית שנבנה ע"י הורי הנתבע, שנים רבות קודם למועד בו הכיר הנתבע את התובעת והוא התגורר בו לבדו מס' שנים קודם להיכרותו ונישואיו לתובעת.

           הדירה כבר היתה שייכת לנתבע ערב הנישואין והתקבלה בידיו במתנה מהוריו אשר בנו עבורו בית

           על מגרש שרכשו עבורו.

           הצדדים מעולם לא נטלו כל הלוואה או משכנתא ביחס לדירת המגורים ב***, שכן לכתחילה ניתן בית זה כבר בשנת 1995 במתנה לנתבע, ללא משכנתא מהוריו.

           התובעת לא הוכיחה כלל וכלל כי בוצע שיפוץ מאסיבי במהלך תקופת החיים המשותפים ואף אם הוסכם כי בוצעו תיקוני אחזקה מינוריים ושוטפים לאורך שנות החיים בנכס, הרי שלא הוכח כי תיקונים אלו בוצעו מכספים שהשקיעה התובעת ואפילו לא טענה כי היתה מעורבת בביצוע התיקונים המינוריים מעת לעת, שהיו בבחינת תחזוקת הנכס באופן שוטף ולא בבחינת שיפוץ או השבחה.

            

           טענת שיפוץ הבית ב***

           24.יוער בענין טענת השיפוץ כי התברר שחוות דעת שצרפה התובעת ביחס לשיפוצים לכאורה שבוצעו ע"י הצדדים בנכס בהיקף של 420,000 ₪ היא למעשה חוות דעתו של קבלן מטעם המבקשת, שהעריך לצורך ניהול ההליכים ולא בזמן אמת, את השיפוצים שבוצעו על פי דבריה בבית. ודוק: התובעת למעט חוו"ד שנערכה לפי מה שמסרה לקבלן אינה מתייחסת לעבודות שבוצעו, אלא לעבודות שהיא טענה שבוצעו ואולם לא הוכיחה כי בוצעו עבודות אלו בבית .

            

           כך למשל, ראו לענין זה עדותה המתפתלת של התובעת בחקירתה (פרוטוקול הדיון מיום 7.6.2023 , עמ' 92 – 94).

           התובעת נחקרה ביחס לטענתה כי השבחת הנכס נעשתה בין היתר באמצעות "מחסן שנבנה", אלא שלאחר ניסיונות להתחמק מתשובה אישרה כי אין מדובר במחסן בנוי והתברר כי מדובר במחסן פח שככל הנראה נרכש בחנות "הום סנטר" וכך נחשף עוד ניסיון של התובעת להטעות את ביהמ"ש ולא לומר אמת ביחס להיקף "השקעותיה" בהשבחת הנכס באופן שאמור לבסס, לא פחות ולא יותר, שיתוף ספציפי בנכס חיצוני.

           גם הטענות לגבי "שיפוץ והחלפת המטבח" קרסו בחקירתה של התובעת (עמ' 97 לפרוטוקול הדיון מיום 23.6.2023), כאשר למעשה הודתה כי המטבח כלל לא שופץ.

            

           25.כל ניסיונותיה אלו של התובעת לקבל מחצית מהמתנה שהעניקו הורי הנתבע לנתבע, כאשר ברקע יש לתובעת נכס נוסף, דירה שהייתה שייכת לה ערב הנישואין ואשר לאורך כל שנות החיים המשותפים, הייתה נוהגת לעשות שימוש בדמי השכרתה לצורך החזר המשכנתא שהייתה מוטלת בגין דירתה.

           גם ניסיונות של התובעת לטעון כי כספי השכרת הדירה שימשו לצורך השקעות מצדה בנתבעת 2, כשלו והיא לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח טענה זו כפי שיפורט גם בהמשך.

            

           26.עוד בענייננו טענה התובעת ליצירת מצג מצדו של הנתבע ל"אווירת שיתוף כללית" ואולם לא זו בלבד שלא הצליחה להוכיח כי הוצג בפניה מצג של אווירת שיתוף כללית, אלא שהטענות מצדה היו כי לאורך השנים הוסתרו ממנה נתונים ומידע הנוגעים לניהול נכסי הנתבע והנתבעת 2 שבשליטתו. בכל הכבוד באווירת שיתוף כללית הצדדים אינן מסתירים זה מזה נתונים וניכר כי טענות התובעת ניסו להתאים לדרישות הפסיקה הא ותו לא ואין מאחוריהן כל בסיס עובדתי מוצק או בכלל.

           יתר על כן התובעת עצמה טענה כי הנתבע משך אך ורק משכורת חודשית ולא משך דיבדנדים ואף בכך יש להצביע על מצג והתנהגות שלא היה בהם כדי לשדר כל עירוב או שיתוף בנכסי החברה, בניגוד לניסיון לטעון כך מצד התובעת.

            

           27.הלכה למעשה, התובעת לא הצליחה להוכיח את התנאים הקבועים בפסיקה ביחס לנסיבות עובדתיות שיכולות ללמד על קיומו של "דבר מה נוסף" שמעיד על כוונת שיתוף ספציפי, שיש בכוחה לגבור על הוראות חוק יחסי ממון.

            

           בכל הכבוד ביחס לגמישות שהופגנה בפסיקה וביחס לנטל ההוכחה המוטל במקרה של בחינת כוונת השיתוף הספציפי ביחס לדירת המגורים, הרי שגמישות זו לא באה לבטל כליל את ההסדרים הקבועים בהוראות חוק יחסי ממון.

            

            

           בענין זה, ראה גם האמור בבע"מ 1398/11:

            

           "כאמור, דרוש "דבר מה נוסף" מלבד חיים משותפים ונישואין ממושכים על מנת

           להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בנכס שרשום על שם אחד מבני הזוג בלבד. בכך נבדל בסוגיה זו ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון מחזקת השיתוף, ויש להקפיד לא לטשטש את הגבול עד כדי ביטולו כליל. "

            

           28.בענייננו נראה כי התובעת מבקשת להתעלם כליל מההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון ולהתייחס לנכס חיצוני כנכס משותף, בר איזון, אך ורק מכח החיים המשותפים והמגורים באותו נכס.

           אין מקום לטשטוש הגבול עד כדי כך, שכן המגורים בנכס החיצוני בפני עצמם הם תוצר מובנה מאוד טבעי ומקובל של חיי הנישואין וכאמור לא נרצה למצוא עצמנו במדיניות שיפוטית שחושפת כל בן זוג שמאפשר לבני משפחתו לגור עמו בנכס, למצב בו אך ורק מכח המגורים בנכס יאבד את זכויותיו, אשר הושגו קודם לקשר הנישואין.

            

           29.התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה בענין הבטחות שניתנו לה ע"י הנתבע. התובעת לא הציגה כל ראשית ראיה בענין זה ובטיעוניה סתרה את המצגים בעל פה שניסתה להציג, כאשר סברה שיהיה נכון, הציגה מערכת יחסים אוהבת של שיתוף (חד צדדים כאמור רק ביחס לנכסי הנתבע) וכאשר רצתה להשחיר את פני הנתבע הציגה אותו כמי שאגרופו קפוץ ולא משך כספים ולא משך דיבידנדים ולא העביר הזכויות על שמה. למעשה למעט אמירות כלליות מטעמה, העובדות שנטענו מצידה סתרו מכל וכל את הטענות בענין הבטחות שניתנו לה לכאורה .

            

           דירת האישה ברמת גן

           30.לעומת כל האמור לעיל בענין ההלכה הפסוקה הנוגעת לשיתוף ספציפי בנכס חיצוני ששימש כדירת המגורים של התא המשפחתי, הרי שביחס לנכס חיצוני שלא שימש למגורים נפסק כי "הנטל להוכחת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני שאינו דירת מגורים אינו קל" .

           ר' לענין זה פסה"ד של כב' השופט נפתלי שילה בעמ"ש (ת"א) 33651-01-22 פלוני נ' אלמונית (פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים ביום 12.12.2022).

            

           31.בענייננו, לכל אורך שנות ניהול ההליך, התובעת טענה כי נכסי הנתבע שייכים גם לה ואולם דירתה ברמת גן שייכת רק לה. בבחינת "שלי-שלי ושלך גם שלי".

           במהלך כל שנות ניהול ההליך ביקשה לטעון כי מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי יתקיים שיתוף בדירה שהיתה לה ערב הנישואין ולמעשה רק בסיכומיה, לאחר החלפת עורך דין מייצג, חלה תפנית בטיעוני התובעת ביחס לדירה ברמת גן ולפתע טענה כי בכפוף לשיתוף בכל יתר הנכסים, היא תסכים לשיתוף גם בנכס זה.

           32.יודגש כי הנתבע עצמו לא כפר בטענת העדר השיתוף של הצדדים בדירת התובעת והנתבע הבהיר כי רק אם וככל שיימצא כי לכאורה נוצר שיתוף ספציפי בנכס חיצוני השייך לו אזי יש להכילו ביחס לשני נכסי הצדדים ולא רק ביחס לדירתו.

           יתר על כן, למרות שלא נסתר ע"י התובעת כי הנתבע הוא אשר טיפל בדירתה ברמת גן בכל הנוגע לאחזקה (ראו עמ' 101 לחקירת התובעת בדיון מיום 23.6.23), תיקונים ותשלומים לבעלי מקצוע שונים, הרי שלמרות שטען שהצדדים הוציאו סכומים של כ 100,000 ₪ לצורך אחזקת הדירה ברמת גן, לא טען הנתבע כי הוצאות והשקעות אלו יגרמו לכך שיזכה לזכויות בעלות בדירה זו.

            

           33.כאמור התובעת לאורך שנים שמרה על קו זה ששיקף עמדה של הפרדה רכושית ביחס לנכסים מסוימים ורק בסיכומיה, וככל הנראה, בעקבות החלפת מייצג, לפתע העלתה טענה במסגרתה היא עותרת לשיתוף בכלל נכסי הצדדים, תוך ניסיון לצייר "אוירת שיתוף כללי " בנכסי הצדדים.

            

           34.לא ניתן להתעלם מכך שלא היה כל זכר לאווירת השיתוף הכללי והגורפת, במהלך 7 שנים בהן התובעת הציגה "אווירת שיתוף חד צדדית" ועמדה על פירוק השיתוף ועל איזון המשאבים, כך שהיא עצמה תהא זכאית לקבל מחצית מכל הנכסים לרבות הנכסים החיצוניים הרשומים על שם הנתבע ואילו הנתבע לא יהיה זכאי לקבל מחצית מנכסים חיצוניים הרשומים על שמה.

            

           35.סבורני כי לא ניתן להתעלם מכך שכאשר בעל דין טוען ל"אווירה כללית של שיתוף בנכסים", עליו להניח כי בין היתר האוירה הכללית אינה יכולה להיווצר 7 שנים לאחר הפירוד אלא מתרחשת בזמן החיים המשותפים ומשתקפת בצורה הרבה יותר אותנטית בשנים הראשונות של ניהול הסכסוך ולא בישורת האחרונה לאחר שאותו בעל דין שוקל שיקולים של כדאיות טיעונים כאלה ואחרים.

           יתר על כן לא רק במהלך כל שנות ניהול ההליך טענה התובעת ל"אווירת שיתוף חד צדדית" בניגוד לנטען בסיכומים, אלא שגם במועד חקירתה ביום 20.2.2023 הדגישה כי הדירה ברמת גן שייכת רק לה.

           ראה בחקירתה עמ' 48 לפרוט' מיום 20.2.23 שורות 16 – 22.

           גם ארבעה חודשים לאחר מכן בחקירתה מיום 7.6.23 המשיכה ועמדה על עמדתה זו, שכן לדידה יש הבדל מהותי בין הדירה בר"ג שהיא "שלה" ובין נכסי הנתבע שהם "גם שלה" וכך בעמ' 52 לפרוטוקול הדיון מיום 7.6.2023:

            

           "ת :אין גזירה שווה, בין בית המגורים לדירה שלי ברמת גן, אוקי?

           ש :זאת אומרת,

           ת :מעולם לא השקענו, מעולם לא גרנו ומעולם,

           ש :זאת אומרת שאת מעמידה תנאי, שאם החברה תחולק אז גם הדירה ברמת גן תחולק, ואם החברה לא תחולק,

           ת :כולל את החנות שלו, דרך אגב.

           ש :ואם החברה לא תחולק, אז הדירה ברמת גן לא תחולק?

           ת :אני לא מעמידה שום תנאי.

           ש :אה, אוקי.

           ת :אני אומרת, שאני צריכה לקבל את מה שמגיע לי."

            

           36.ביחס לדירתה ברמת גן, טענה התובעת כי הפקידה את דמי השכירות לחשבון המשותף, אך לא הכחישה כי היתה מוטלת משכנתא על הדירה וכן הלוואה לאחותה הילה וביחד למעשה היו הלוואות על הדירה ברמת גן בסך כ – 150,000 ₪ שאין מחלוקת ששולמו מהחשבון המשותף של הצדדים (עמ 102- 104 לפרוט' הדיון מיום 23.6.23).

           התובעת גם אישרה כי היה זה הנתבע שטיפל בתיקונים ואחזקה בדירה ברמת גן ואישרה כי החשבוניות בגין תיקוני האחזקה רשומים על שמו.

           עובדות אלו לא מנעו מהתובעת במשך שנים רבות לטעון כי למרות תשלומי המשכנתא בוצעו מהחשבון המשותף, עדיין עסקינן בדירה שלה בלבד, שאין לגביה שיתוף ספציפי .

           הטענה בדבר "אווירת השיתוף הכללי" למעשה החלה מופיעה בדרגות כאלה ואחרות של נחישות ודרמה שאפיינו את אופן ניהול ההליך ע"י התובעת, רק במהלך דיון ההוכחות הנוסף והאחרון, לאחר החלפת הייצוג והתגבשה באופן בו הוצגה בסיכומים אך ורק במסגרת סיכומי התובעת ולא רגע אחד קודם לכן.

           גם לגישתה של התובעת היא גבתה לכיסה דמי שכירות חודשיים, אשר שימשו לתשלום המשכנתא ואף עלו על גובה המשכנתא החודשי ואולם לא הוכחש כי שימשו להחזרת הלוואות לאחותה, מתנות לאחותה ולאביה של התובעת ובחקירתה אף טענה כי "נתנו מתנות לבני המשפחה של הנתבע".

            

           37.התובעת לאורך שנים, טענה בבית המשפט כי הדירה ברמת גן היא שלה בלבד. הנתבע לא כפר בטענה זו ובלבד שהתובעת תתייחס באותו אופן, לנכסים שהיו בבעלותו ערב הנישואין או התקבלו במהלך הנישואין במתנה מהוריו. אכן מצאתי בסיום שלב שמיעת הראיות כי הדירה ברמת גן שייכת לתובעת וזאת נוכח העובדה שהיתה שייכת לה ערב הנישואין ולמרות סימני השאלה בדבר היקף ההשקעות שהושקעו בתחזוקת הדירה ברמת גן מתוך חשבון הבנק המשותף של הצדדים, לא מצאתי כי יש בכך דיי כדי ליצור שיתוף ספציפי בנכס חיצוני ועל כן אני קובעת כי בדומה להעדר כוונת שיתוף ספציפי בבית ב***, לא התקיימה גם כוונת שיתוף בכלל או ספציפי בפרט ביחס לדירה ברמת גן.

            

            

           הזכויות בנתבעת 2 חברת "********* בע"מ"

           38.לא מצאתי כי ניתן לקבל טענות התובעת ביחס לזכויות הנתבע אשר התקבלו בידיו במתנה במהלך תקופת הנישואין. לא מצאתי בגדר הנסיבות שהוכחו בתיק זה לחרוג, מהוראות חוק יחסי ממון המחריגות נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין.

            

           יוזכר כי תחילה טענה התובעת כי הנתבע "הבטיח לה כבר בתחילת הנישואין" עוד טרם עברה החברה לבעלותו כי תקבל מחצית מזכויותיו וכן במקביל טענה כי הצדדים רכשו את הזכויות בחברה. בהמשך ניהול ההליך משקרסה טענת "רכישת" הזכויות (ראו החלטת כב' הרשם הבכיר אורי הדר בתיק מיום 3/2/2020) , נזנחה גם טענת ההבטחה מצידו של הנתבע בתחילת הנישואין והופיעה טענת "הבטחה למתנה מההורים" נוכח אהבתם העזה לכלתם.

           כל הטענות נטענו בעלמא ולא נתמכו בכל ראיה למעט טענות בע"פ של התובעת.

            

           39.הזכויות בחברה התקבלו במהלך הנישואין במתנה שהועברה ללא קבלת כל תמורה מהוריו של הנתבע, לנתבע . הוכח באסמכתאות בכתב ובעדויות מהימנות, כי גירסאת הנתבע ביחס לאופן הענקת המתנה היא מדוייקת ונכונה.

           הורי הנתבע ז"ל, ערכו תחילה הגרלה בין שלושת ילדיהם באמצעות עוה"ד של החברה, עו"ד נחמן דברת ולאחר שהוחלט באמצעות ההגרלה איזו קבוצת נכסים יקבלו כ"א מילדיהם, ערכו עם כל ילד בנפרד הסכם מתנה. (הוצג פרוטוקול ההגרלה ממנו עולה כי התובעת לא נכחה בהגרלה ואינה מהווה צד להסכם ההגרלה או להסכם המתנה נספח ד' לת.ע.ר הנתבע).

           הוצג הסכם המתנה (נספח ה' לת.ע.ר הנתבע וכן כל המסמכים האחרים הנוגעים להעברת המניות בחברה).

           רואה החשבון של החברה מר גדעון חילי נחקר ואישר את גירסאת הנתבע.

           עורך הדין של החברה, עו"ד נחמן דברת התייצב פעמיים לצורך חקירה ולבסוף ב"כ התובעת ויתר על חקירתו.

            

           40.אמת היא כי גישת הפסיקה ביחס לדירת מגורים שהיתה למי מבני הזוג ערב הנישואין, היא גישה יחסית מקלה וניתן בנסיבות מסוימות לאפשר להוכיח כוונת שיתוף ספציפית ואולם המצב שונה ביחס למתנות מסוג אחר כגון הזכויות בחברה שהקימו הוריו של הנתבע ואשר הזכויות בה הוענקו לו על ידם במסגרת הסכם מתנה מסודר בכתב במהלך חיי הנישואין. בהסכם המתנה אין זכר לטענת התובעת כי היתה שותפה לקבלת המתנה.

            

           41.לא מצאתי לקבל גישת התובעת לפיה יש להתעלם כליל מהוראות חוק יחסי ממון, שכן אם כל נכס שהתקבל במתנה אצל מי מבני הזוג יהיה חשוף לדרישת חלוקה עקב "אווירת שיתוף כללית" (שבעניינו כאמור כלל לא הוכחה) אזי נמצא עצמנו במדיניות שיפוטית של כאוס וחוסר יכולת להפריד בין נכסים שהינם משותפים ובין נכסים שאינם משותפים.

            

           42.מצאתי אף לציין כי גם בענין הזכויות בחברה שינתה התובעת גרסאות. בעוד שבתחילת ההליך טענה בשנת 2017 בכתב התביעה "הצדדים קנו את הזכויות בחברה" (סעיפים 52-56 לכתב התביעה במסגרת הפרק שאף הוכתר בכותרת "רכישת הזכויות בחברת ********". בהמשך טענה כי הזכויות בחברה ניתנו לה ולנתבע במשותף ע"י ההורים. עוד יוער כי הגם שאישרה בחקירתה כי לא נכחה במעמד חתימת הסכם המתנה , המשיכה וטענה בעלמא כי הנתבע הבטיח לה כי הם והילדים והנכדים "יחיו מכספי החברה".

           טענה זו לא הוכחה ולמעשה הוכחשה בצורה גורפת ע"י הנתבע.

           שעה שגרסאות הנתבע לאורך כל ניהול ההליך היו עקביות מצאתי לקבל את גירסתו גם בענין זה.

           גרסאות התובעת מאידך, היו כי פעם קנו, פעם קיבלו במתנה והשתנו כמו זיקית המשנה צבעה בהתאם למקום בו היא עומדת. התובעת לא בחלה בשינוי גרסאות ובהמצאת טענות ובלבד שקולה יישמע והיא תקבל זכויות שכלל לא הוענקו לה.

            

           43.גם את טענת תובעת לפיה בשל כך שהתא המשפחתי התפרנס וזכה להתקיים מאותה חברה, יש לחלוק בזכויות בחברה, מצאתי לשלול מכל וכל. לו חפץ המחוקק לקבוע כי שיתוף בנכסים נוצר באופן אוטומטי בזיקה להנאה מפירותיהם, היה מציין זאת מפורשות בחקיקה ראשית. אך אין זכר לטענה זו בהוראות החוק. החוק מדבר בעד עצמו, נכסים שהתקבלו במתנה ובמיוחד בעת שאין מחלוקת כי מדובר במתנה ללא תמורה, בהתאם למסמכים והוכחות שהוצגו בפני ביהמ"ש, שייכים לבן הזוג אשר קיבלם.

           גם פסיקה שקושרת בין זיקת בעלות להנאה מפירות הנכס או פרמטרים אחרים, אינה בבחינת תנאים אוטומטיים, אלא לאחר בחינת מכלול הנסיבות והתקיימותם של מספר רכיבים שרק בהתקיימם יחד מקימים עילה.

            

           44. יתר על כן התובעת סומכת טענותיה על אמירה כללית מטעמה כי הנתבע הבטיח לה הבטחות לשתף אותה במתנה שקיבל מהוריו, אלא שבפועל , לא זו בלבד שלא נרשמו על שמה זכויות כפי שלכאורה הובטח לה ולא הוכיחה כי לא נמסרו לה כאלו הבטחות, נהפוך הוא, היא העידה בחקירתה כי אין לה כל אסמכתא לענין זה (עמ' 47 לפרוטו' הדיון מיום 20.2.23 שורה 12) .

            

           45.מצאתי לקבל גם בענין זה טענות הנתבע וגרסתו בשאלת "ערבוב הנכסים". התובעת לא הצליחה להוכיח כי למעט שימוש חד פעמי בחשבון הבנק המשותף כתחנת מעבר זמני, ניתנו ערבויות אישיות של התובעת או של הנתבע לטובת הבטחת פעילותה של הנתבעת 2.

           התובעת לא הצליחה להוכיח או להציג הפקדות כספים של החברה בחשבון המשותף או הפקדות כספים שמקורן בחשבון המשותף, בחשבון החברה.

            

           46.עוד נזקפת לחובתה של התובעת העובדה, שטענותיה בדיוק כפי שמציג הנתבע, היו בבחינת "יריה" לכל הכיוונים. כך למשל בענין טענותיה כי פירות השכרת הדירה שלה ברמת גן שימשו לטובת השקעות בחברה, הרי שבדיון ההוכחות טענה לפחות שתי גרסאות בענין זה.

           בתחילת דיון ההוכחות טענה כי העבירה כספים שמקורם בשכר הדירה של הדירה ברמת גן להשקעה בחברה וברכישת החברה ואולם בחלקו האחרון של דיון ההוכחות, שינתה את גרסתה וטענה כי אין מדובר בסכומי כסף מסוימים אלא היא טוענת לשיתוף כללי, שנובע אך ורק מהעובדה שכסף עבר בין החשבון המשותף לחשבון החברה.

           עוד ולא זו בלבד שהטענה בענין זה היתה סותרת אף בעמ' 44 לפרוטוקול הדיון מיום 20.2.23, התובעת אף מאשרת בדבריה ובמילותיה כי לא העבירה מעולם מאומה לטובת רכישת החברה.

            

           47.לא ניתן להתעלם משינוי הגרסאות המשמעותי בין טענות ועמדות התובעת לאורך מרבית שנות ניהול ההליך, אשר קיבלו לפתע בדיון ההוכחות האחרון צבעים וגוונים שונים והתגבשו בסיכומיה לטיעונים אחרים ולעתים באופן הפוך לחלוטין מטענותיה בכתבי טענותיה לאורך כל שנות ניהול ההליכים.

            

           48.הרושם שהתעורר הוא, כי התובעת בלהט המוטיבציה, סברה כי העלאת מגוון של טיעונים סופו של יום יביא לתוצאה של קבלת זכויות בנכסים החיצוניים, בין בדרך כזו ובין בדרך אחרת, אלא שלצורך הוכחת כוונת שיתוף בנכסים חיצוניים, תוך חריגה מהוראות חוק יחסי ממון אין די במוטיבציה ובנחישות, יש הכרח להציג ראיות ואת זאת לא הצליחה לעשות התובעת.

            

           49.שעה שגם לגישתה של התובעת נדחתה הטענה של ערוב והטמעה של כספים אישיים בכספי החברה וההיפך, הרי שלא ניתן להישען על טיעון עובדתי זה, לצורך הוכחת המצב המשפטי, שכן גם התובעת עצמה הכירה בכך שלמעשה לא היה כל עירוב כספים ולא הוטמעו כספים לא מהחשבון הפרטי בחשבון החברה ולא מחשבון החברה בחשבון הפרטי למעט אירוע קונקרטי שכבר נקבע לגביו בהחלטה חלוטה של כב' הרשם הבכיר אורי הדר כי אם בהם כדי לבסס טענה לעירוב כספים. מדובר היה באירוע חד פעמי (שהתרחש אמנם במספר פעימות רצופות) ושמטרתו היתה מוסכמת לצורך קבלת תשואה כספית ואולם אין בו כאירוע חד פעמי שמטרתו היתה מוגדרת, כדי למחוק הסדר רכושי שהתנהל בין הצדדים במשך 14 שנות נישואין.

            

           50.התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש לה חלק בחברה, לא הצליחה להוכיח ערוב או הטמעה של נכסי החברה בנכסים המשותפים האישיים של הצדדים וכן לא הצליחה להציג כל תרומה מיוחדת מצדה שהצליחה לשכנע את ביהמ"ש כי בגינה הושבחו נכסי החברה.

            

           51.מצאתי לקבל את טענת הנתבע כי התובעת לא הצליחה להציג כל ראיה בדבר הטענה כי נכסי החברה הושבחו או כי נרכשו ע"י החברה נכסים שמקורם בהשקעות חיצוניות שהובאו ע"י התובעת עצמה או באופן אישי ע"י הנתבע.

           למרבה הצער, למעט "גישה נחושה" של התובעת, היא לא הצליחה לבסס כל טענה מצדה בצורה ראייתית או באמצעות אסמכתאות, ובמיוחד הדברים אמורים ביחס לטענות שנוגעות לחברה או להברחת נכסים מהחברה.

            

           52.לא יכולה להיות מחלוקת כי החברה על פי הסכמי המתנה שנערכו ע"י הורי הנתבע ניתנה לנתבע ולא לשני בני הזוג.

            

           53.אני מוצאת לדחות את טענת התובעת כי גם היא נחשבת כמקבלת המתנה, שכן לטענתה אהבת הוריו של הנתבע היתה נתונה לה והם הכירו לה תודה כי התחתנה עם בנם וילדה להם 3 נכדים. דבר לא מנע מהורי הנתבע לציין דבר מה בענין רצונם להעניק לתובעת חלק בחברה שהקימו, במסגרת הסכם המתנה שנערך והם לא עשו כן.

            

           יתר על כן, לכל הפחות יכלו שלא לערוך הסכם ברור ומובהק כדי להותיר את הדברים נתונים לפרשנות ואולם הם לא עשו כן וערכו הסכם מתנה מסודר וברור בו קבעו את בנם כמקבל המתנה.

           הוכח כי המתנה לא ניתנה לתובעת ולא נרשמה על שמה . כל שיש בפני בית המשפט בענין זה הוא אסמכתאות בכתב מהן עולה כי מקבל המתנה היה הנתבע והוא לבדו.

            

           הטענה בענין היות התובעת "בת זוג ביתית" והעתירה לקבוע איזון משאבים לא שוויוני

            

           54.התובעת ניסתה לצייר תמונה לפיה היא "בן זוג ביתי" שנמנעה ממנה קריירה והתפתחות ואולם הוכח מעל לכל ספק כי עסקינן באישה שאפתנית שלמדה לאורך מרבית שנות הנישואין . מבחירה לא עבדה חלק מהשנים ואולם ברגע שבחרה לצאת לעבודה או ללימודים, הצליחה בכל אשר עסקה בו.

            

           55.בניגוד לניסיון לתאר עצמה במסגרת התביעה הרכושית כמי שעסקה בטיפול בבנות בהיותן קטנות, הרי שעיון בתיקים הקשורים מלמד כי ההיפך הוא הנכון, לשון המעטה.

            

           56.בניגוד לטענות הנוכחיות של התובעת, כי היתה "בת זוג ביתי", הרי שבזמן אמת ובסמוך לפרוץ הסכסוך מצוין בתסקיר שהיא עצמה אומרת לעו"ס לס"ד שהנתבע היה מגיע מוקדם ומטפל בבנות, תוך שהיא עצמה למדה ועבדה רוב הזמן וכך בתסקיר מיום 13.11.2017 שהוגש בתיק תלה"מ 9657-08-17:

           "עוד מתארת .... כי במהלך השנים בהם למדה ועבדה ... היה מגיע בשעות מוקדמות ממנה הביתה והיה דואג לצורכי הבית והילדים. תפקידיה העיקריים של ... היו בישול ואפייה בעיקר בסופי שבוע, שיחות עם הבנות וסיוע בהיבטים הרגשיים, עזרה בקשיים חברתיים עזרה בשיעורי בית וקניות אישיות. בני הזוג מתארים כי את נקיון הבית היו מבצעים בסופי שבוע ביחד עם הבנות..."

            

            

            

           57.בכל הכבוד לנסיון לצייר תובעת כאישה שלא התפתחה , לא למדה והיא תלויה בבן זוגה, הרי שהוכח כי עסקינן באישה מוכשרת, מלאת אמביציה אשר למדה תואר ראשון בכלכלה ולאחר מכן תו"כ החיים המשותפים, השלימה תואר נוסף בראיית חשבון.

           לאורך השנים למדה והעסיקה את עצמה מחוץ לבית תוך שנהנתה כנראה מהעובדה שבן הזוג שלה לוקח חלק משמעותי בטיפול וגידול הבנות ומאפשר לה ללמוד ולטפח את עצמה.

            

           58.לא יכולה להיות מחלוקת כי לפחות 10 שנים עובדת התובעת בעבודות שהיא הכשירה את עצמה אליהן במהלך כל שנות הנישואין. גם אם פוטרה ממקומות עבודה מסוימים, אין בכך כדי להפוך אותה ל"בת זוג ביתית" שהרי אין מחלוקת שלא היתה כל מניעה שמקורה ביחסיה עם הנתבע או בדרישות שהבית מעמיד בפניה, כי תצליח במקומות העבודה ותשאר לעבוד שם. התובעת לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה כי פיטוריה ממקום עבודה כזה או אחר, היו עקב כך שנדרשה להיות בת זוג ביתית.

            

           59.עוד לא יכולה להיות מחלוקת כי במהלך הנישואין, לא זו בלבד שלמדה, כאשר הנתבע מטפל ומגדל את הבנות, אלא שגם התאפשר לה ללמוד לבחינות מועצת רואה החשבון אותן עברה בהצלחה, תוך שהיא צוברת כישורים יכולות ומוניטין שאינם נופלים כלל וכלל מכישורי הנתבע עצמו.

            

           60.יתר על כן, חלוף הזמן ממועד תחילת הליכים מלמד אותנו כי לא זו בלבד שלא היה כל בסיס לטענה כי עסקינן בבת זוג ביתית, אלא שהמציאות מלמדת כי בפועל מזה מספר שנים עובדת התובעת בתפקיד בכיר, באחת הפירמות של רואי החשבון הגדולות והנחשבות בישראל.

           המציאות מלמדת כי גם אם סברה התובעת, באמת ובתמים, בתחילת ניהול ההליכים לפני 7 שנים, כי לא תוכל לממש את פוטנציאל ההשתכרות שעליו עמלה וטרחה במהלך כל שנות הנישואין, הרי שאין ולא היה בסיס לחשש זה והיא מצליחה בעבודתה וכפי שציינה מסוגלת היום בגיל 54 למלא תפקיד שאותו בדרך כלל ממלאים רואי חשבון, כך לטענתה, בשנות ה 30 לחייהם.

           יוער עוד כי אף לו היו פערי השכלה או התפתחות קריירה משמעותיים בין הצדדים, הרי שבשבע השנים האחרונות זכתה התובעת לגבות לידיה דמי שכירות בגין דירתה בר"ג, כאשר במהלך הנישואין סולקה יתרת המשכנתא ועומד לרשותה סכום של כ – 350,000 ₪ מפירות השכרת הדירה ובנוסף זכתה להתגורר בנכס הרשום בבעלות הנתבע ולא שילמה דמי שכירות או דמי שימוש ראויים ועל כן נחסכו ממנה הוצאות רבות בגין רכיב הדיור.

            

           61.על אף התמונה העובדתית ביחס לתובעת, היותה אישה מאד משכילה, אסרטיבית (לשון המעטה), נחושה ועצמאית היודעת לעמוד על שלה, הרושם מחקירת התובעת שהיא מנסה להציג תמונה "מקטינה" ביחס לעצמה ואולם אין הלימה בין העובדות לטענות בענין זה.

           מצאתי להדגיש כי עדותה של התובעת ביחס לעצמה, ליכולת ההשתכרות ונכסי הקריירה שלה, היתה לא היתה עניינית. ניכר כי חלק נכבד של עדותה היה בבחינת עדות "מדוקלמת" שהוכנה מראש על ידה, לעתים נשאלה דבר אחד אך דקלמה באריכות, כמו רובוט אמירות שכנראה נראו לה נכונות והדברים משתקפים בתמלול החקירות, לעיתים חוסר היכולת לתמלל את התפרצויותיה של התובעת בחקירה ובכלל בדיון.

            

           סיכום

           62.התובעת לאורך ניהול ההליכים הציגה גישה מאוד לוחמנית ולעומתית, תוך שהיא מבקשת לנכס לעצמה זכויות בכל נכסי הנתבע תוך התעלמות מנכס הרשום על שמה או מסכומי כסף שהצטברו גם תוך כדי ניהול ההליכים בסכומים של מאות אלפי שקלים בידיה ותוך התעלמות מתרומתה ומחלקה בסיום הזוגיות.

            

           63.לשני הצדדים יש חלק בסיום הזוגיות וגם אם יש כעסים או תחושות שליליות בענין זה יש לנהל הליכים בצורה עניינית ואולם לא ניתן לומר לאורך השנים שכך התנהלה התובעת.

            

           64.התובעת לא הצליחה להראות אפילו ראשית ראיה או בדל ראיה שיש בו כדי לשכנע שהובטח לה שיתוף המגיע לכדי בעלות בנכסי הנתבע בכלל ובחברה בפרט.

           יתר על כן, לא זו בלבד שלא הצליחה להראות כי הובטח לה שיתוף אלא שבעצמה טענה שכל הזמן הסתירו ממנה מסמכים תוך שהיא באה בטענות לבית המשפט שלא איפשר לה גילוי של מסמכים שהוסתרו ממנה. בלתי סביר לקבל טענה כי הנתבע שלכאורה הבטיח שיתוף לתובעת, ויצר מצג של "אוירת שיתוף כללית", הסתיר מבת זוגו נתונים ומסמכים בנכסים שלכאורה לטענתה ראה אותם כמשותפים לצדדים.

           (ר' לענין זה גם עדותה כי "לא ראיתי מסמכים" בעמ' 50 לפרוט' דיון 20.2.23 שורה 13)

            

           65.סבורתני, כי התנהלותו של הנתבע כפי שהוכחה גם בגרסאותיו וגם בחלק מגרסאות התובעת הן במהלך החיים המשותפים, והן לאחר פרוץ המשבר, מוכיחים מעל לכל ספק כי מעולם לא ניתנה הבטחה כזו לתובעת.

           הוכח כי לא הוצג לתובעת מצג של שיתוף בחברה או בנכסי החברה וגם נסיונותיה בתקופות בהם מערכת היחסים היתה טובה ומלאת אהבה, לא הביאו לכדי שיתוף בבעלות. שינוי הגרסאות ו"התפתחות" הגרסאות בחלוף שנות ניהול ההליך מלמדות כי למעשה התובעת ירתה לכל הכיוונים. תחילה ניסתה לטעון שרכשו את הזכויות בחברה וביצעו שיפוצים נרחבים בבית ב***, אח"כ טענה שקיבלה מתנה ושהשיפוץ היה בהתאם לחוו"ד "בדיעבד" שהוזמנה על ידה כאשר בחקירתה חזרה בה מחלק מטענותיה ולבסוף נותרה עם הטענה הכללית של "אווירת שיתוף כללית" ו"עירוב כספים", תוך שלמעשה האווירה היתה גם לגישתה חד צדדית.

           התובעת למעשה ביקשה (ולא הצליחה) לשכנע כי הנתבע יצר אווירת שיתוף חד צדדית במסגרתה הוא נותן והיא מקבלת ושסתום הנתינה הוא חד כיווני.

            

           66.מצאתי להבהיר כי עצם העובדה שלבני זוג יש חשבון משותף, אליו מפקידים הכנסותיהם השוטפות, אינה יוצרת באופן אוטומטי מציאות של בעלות בנכסים חיצוניים, רק מעצם קיומו של החשבון המשותף.

           הנתבע אישר כי התובעת הפקידה את הכנסות שכר הדירה בחשבון המשותף, כפי שהוא הפקיד הן את משכורתו והן את הכנסות השכרת נכס בבעלותו הפרטית לחשבון המשותף והבהיר כי כספים אלו שימשו לכלכלת המשפחה אשר אין מחלוקת כי חיה ברמת חיים גבוהה ומפנקת כפי שהעידו שני הצדדים. אך בכך כאמור אין די על מנת לגרוף זכויות בעלות במקרקעין או בחברה בע"מ, שלא נצברו במהלך החיים המשותפים או נוצרו בגין מאמץ מיגיעה משותפת של בני הזוג.

           חוק יחסי ממון קבע כללים ברורים, החלים בענייננו ולא מצאתי כי הוכחו הנסיבות לחרוג מהוראות חוק.

           יהיו נסיבות המשבר הזוגי אשר יהיו, בן זוג המחזיק בנכסים השייכים רק לו, יכול בהחלט לבחור להפסיק ולהעניק מפירות נכסיו לאחר/ת.

           באופן מובהק מתקיים ענין זה בענייננו נוכח כל המתואר לעיל.

            

           67.יצוין שוב, התובעת טענה כי לא זו בלבד שהובטח לה שיתוף בחברה ובנכסי החברה היא אף השקיעה לכאורה ממקורותיה בחברה עצמה, אלא שעל פי גרסאות שונות שמסרה, אותו פך השמן הקסום שהיו בו 180 אלף ₪ שהתקבלו בידיה מהשכרת הדירה ברמת גן, שימש אותה גם לסילוק המשכנתא של הדירה ברמת גן, גם לטובת החזרת הלוואות לאביה ולאחותה וגם, לטובת השקעה כספית בחברה שאמורה להניב לה מחצית מזכויות הבעלות בחברה.

           לא בכדי במהלך חקירתה של התובעת, ניסה בית המשפט להסביר לתובעת שעליה למצוא הסבר הגיוני יותר, אך ההערות של ביהמ"ש גרמו לה להתפרץ ואף להביא להפסקת דיון ההוכחות ודחייתו .

           התובעת לא הוכיחה טענת ההשקעה (שכאמור נולדה לאחר קריסת גירסאת "רכישת החברה"). כמו"כ לאחר קריסת טענת ה"השקעה הכספית", לא הצליחה להוכיח את הטענה בענין "עירוב הכספים" ו"אווירת השיתוף הכללית" שסותרות את גרסאותיה המוקדמות.

           לא בכדי ניסה בא כוחה של התובעת, בדיון ההוכחות בחודש יוני 2023 להתכנס לטענות בדבר "עירוב כספים" וזאת במקום הטענות על השקעת סכומים קונקרטיים שנטענו לאורך השנים ולגביהם גם נחקרה התובעת ואולם במסגרת פסה"ד, ביהמ"ש בוחן את התמונה הרחבה של התפתחות הטענות, שקרים שנחשפו לאורך כל שנות ניהול ההליך וההכרעה אינה רק על יסוד טענות שנולדו בסמוך לסיום שבע שנות ניהול ההליך.

            

           68.יותר מהכל, הרושם שנוצר הוא כי התובעת, בשל העדר קוהרנטיות בגירסה ובראייתה את העובדות, למרות הידע החשבונאי הרב שרכשה בלימודיה האקדמאיים, אינה מצליחה לתת הסברים אפילו דחוקים לסתירה והעדר הסדר וההיגיון בגירסאותיה. אכן נראה, כי התובעת, כפי שמתאר ב"כ הנתבע, ביקשה "לטרוף את הכל". גם לשכנע את בית המשפט שדירתה ברמת גן היא נכס נפרד, שהניב לה פירות שעימם דאגה לסלק את המשכנתא ולהחזיר חובות לבני משפחתה הגרעינית וגם לשכנע את בית המשפט שמאותם סכומים ממש הצליחה ליצור יש מאין ולרכוש את החברה שהקימו הורי הנתבע, את אותה חברה גם "רכשה" וגם "קיבלה במתנה" בניגוד לאמור בהסכם המתנה וכל זאת כאשר לטענתה הנתבע גם מותיר בידיה באופן בלעדי את הזכויות בדירה בר"ג.

            

           69.מכל האמור והמקובץ לעיל לא מצאתי כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, להוכיח כי נוצר שיתוף ספציפי בנכסים חיצוניים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה.

           לא הוכח שיתוף ספציפי בבית המגורים ב***, לא הוכחה השקעה כספית מצדה של התובעת בבית ב***, באופן שיש בו כדי להתגבש לכדי דבר מה נוסף מעבר לעובדת המגורים המשותפים ואורך חיי הנישואין. מגורים משותפים הם אכן אחד מהפרמטרים שיכולים, יחד עם פרמטרים נוספים, להביא לקביעת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני, ואולם לא כפרמטר יחיד שעומד בזכות עצמו.

           במיוחד הדברים אמורים שעה שדירת המגורים איננה נכס יחיד, שכן לתובעת יש נכס בבעלותה הבלעדית שהיה בידיה ערב הנישואין ואף הוא איננו בר איזון.

            

           70.אני מוצאת לקבוע כי כל אחד מהצדדים זכאי למחצית מכל הרכוש המשותף שנצבר על ידי בני הזוג במהלך תקופת חיי הנישואין וזאת לרבות זכויות סוציאליות, זכויות כספיות בחשבון הבנק המשותף, מניית הקאנטרי ב***, רכבים משפחתיים וכיוצ"ב.

           71.לא מצאתי להחריג את דירת האיש ב***, את זכויותיו בנתבעת 2 ואת דירת האישה ברמת גן מהוראות חוק יחסי ממון והוראות החוק יחולו על נכסים אלו והם אינם ברי איזון במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים.

           עוד לא מצאתי כי מתקיימים התנאים או הוכחו הנסיבות המצדיקות חלוקה לא שוויונית בזכויות שהינן ברות איזון ויש לחלק את הזכויות בחלקים שווים ביו הצדדים.

           לצורך איזון זכויות כספיות וזכויות סוציאליות שנצברו מיום הנישואין ועד מועד הקרע (אין בפני ביהמ"ש תביעה לאיזון המשאבים או פירוק השיתוף), אין מניעה כי הצדדים יפנו לאקטואר, רואה חשבון מוסכם וככל שלא תהא הסכמה בעניין זהות האקטואר, רשאים לפנות בתביעה לבית המשפט וזה יורה על מינוי בעל תפקיד מתאים.

            

           72.בכך מסתיים בירור שתי התביעות שבכותרת.

            

           בשים לב לאופן ניהול ההליכים ע"י התובעת ושעה שכל טענותיה נדחו, אני מוצאת לחייב את התובעת בהוצאות ההליך לטובת הנתבע בסך 60,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

           יובהר, כי ברור לביהמ"ש כי סכום ההוצאות שנפסק אינו משקף את ההוצאות הריאליות שנגרמו לנתבע ואולם אני מביאה בחשבון כי גם הנתבע, שהיה סוער מבחינה רגשית באופן מותאם לתובעת, לעיתים הרחיק את האפשרות לדון בצורה עניינית בדברים וגם הוא לא חף מהתנהגות רגשית וסוערת שגרמה לעיכוב בבירור הטענות, לרבות במסגרת חקירתו שמדברת בעד עצמה כאשר היה קושי לחוקרו שכן התפרץ פעם אחר פעם והשיב "תשובות" עוד טרם נשאל שאלות.

            

           73.המזכירות תשלח פסק הדין לבאי כח הצדדים ותסגור את שני התיקים.

            

           מתירה העברה למאגרי פסיקה בהשמטת פרטים מזהים.

            

           ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"ד, 21 יוני 2024, בהעדר הצדדים.