תסקיר משלים שיבחן את מצבו של הקטין יוגש בעוד שישה חודשים. "
על החלטה זו מלין המבקש בבקשת רשות הערעור שלפניי שהוגשה ביום 4.7.24.
המבקש עותר לביטול ההחלטה כך שתאומץ המלצת ועדת התסקירים וכי אורה שהקטין יירשם בשנה"ל הבאה לבי"ס באזור מגורי המבקש בעיר ב'. עיקר טענות המבקש הן כי ביהמ"ש קמא התעלם כליל בהחלטתו ולא שקל בכל דרך את הרקע לבקשתו ולהמלצת ועדת התסקירים שנבעה לטענתו מניכור הורי חמור שמתקיים מזה שנים; ביהמ"ש קמא שגה משהתעלם מהדברים החמורים שציינה העו"ס לסדרי דין בחקירתה מיום 4.2.24 לפני ביהמ"ש קמא ושבעקבותיהם ביקש ביהמ"ש קמא לקבל המלצות אופרטיביות לעניין המסגרת החינוכית; ביהמ"ש קמא התעלם כליל מקביעות חמורות שהובאו בתסקיר האחרון; ביהמ"ש קמא התעלם מכך שהמשיבה עושה שימוש בעובדה שסביבתו החברתית-לימודית של הקטין אינה באזור מגורי המבקש, על מנת ליצור מוטיבציה נמוכה של הקטין לקיום ההסדרים עם המבקש; ביהמ"ש קמא שגה בקביעתו כי התסקיר אינו מצביע על הקשר הישיר בין רישום הקטין לביה"ס באזור מגורי המבקש לבין מערכת היחסים עמו; ביהמ"ש קמא שגה כשדחה המלצה מקצועית של ועדת תסקירים ללא טעמים כבדי משקל כפי שנדרש על פי הפסיקה ומשיקולים בלתי עניינים ואף ללא קיום דיון.
לבקשת רשות הערעור התבקשה תגובת המשיבה וזו הוגשה ביום 17.7.24. המשיבה בתשובתה מצדדת בהחלטת ביהמ"ש קמא ונימוקיה. לטענתה ההחלטה עומדת בהלימה מלאה לטובתו הנוכחית של הקטין, ובהלימה למצבו הרגשי תוך ראיית הקטין וטובתו במנותק משני הוריו. החלטת ביהמ"ש קמא נסמכת על עמדת הפסיכולוגית המטפלת הרגשית בקטין ועמדת הגננת שממליצות חד משמעית להותיר את הקטין ללמוד בעיר א', כשהמטפלת הרגשית אף הזהירה במפורש כי מעבר ללימודים בעיר ב' בתקופה זו עלולה לפגוע בטובתו של הקטין. לטענת המשיבה, התסקיר שהוגש נעדר כל הלימה בין הדיון בו לבין המסקנה, והמלצותיו אינן עולות בקנה אחד עם רווחתו וטובתו של הקטין. ועדת התסקירים התעלמה בתסקיר משני גורמים משמעותיים בחייו של הקטין: המטפלת הרגשית והגננת, ששעות הבילוי שלהן עם הקטין עולות עשרות מונים על שהייתן של מי מחברות ועדת התסקירים עם הקטין. חזקת הגיל הרך לא בוטלה ובמועד הגשת הבקשה (ינואר 2024) ובמועד החלטתו של ביהמ"ש קמא היא עודנה מתקיימת. ההחלטה עומדת בהלימה מלאה לטובתו של הקטין כמו גם למסגרת הטיפולים שהותוותה בדיון מיום 4.2.24 : מצבו הרגשי של הקטין, החרדה שהוא מביע לגבי עקירתו מחבריו ומעבר לימודים בעיר ב', העובדה כי ההליך הטיפולי נושא פרי וכי ההמלצות שניתנו בסופו של דבר ניתנו לאחר לבטים רבים – הרי שמדובר בהחלטה שעומדת על אדנים מוצקים. ביהמ"ש קמא אינו חותמת גומי להמלצות התסקיר והחלטתו נסמכה על ממצאיו להבדיל ממסקנותיו, כמו גם על גורמים טיפולים בעלי משקל סגולי גבוה בדמות המטפלת הרגשית בקטין והגננת. מדובר בהחלטה זמנית לפיה בשלב זה הקטין ילמד בבית ספר בעיר א' והעניין יבחן שוב בתסקיר נוסף בעוד כחצי שנה.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה שוכנעתי שיש מקום לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור כך שהחלטת ביהמ"ש קמא תבוטל והדיון יוחזר לביהמ"ש קמא למתן החלטה חדשה.
אציין כבר עתה בפתח הדברים כי איני מקבל את ניסיון המשיבה להקנות להחלטת ביהמ"ש קמא נופך של החלטה זמנית שמשקלה מועט ושאין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור שכן כל שנקבע הוא ש"בשלב זה הקטין ילמד בבית ספר בעיר א' וכי האמור יבחן שוב בתסקיר נוסף בעוד כחצי שנה". עובדתית המשיבה צודקת – ביהמ"ש קמא קבע כי אינו מוצא לנכון להיעתר "בשלב זה" לבקשת המבקש לקביעת המסגרת החינוכית של הקטין בעיר ב' (ס' 9 להחלטה) וכי יוגש תסקיר משלים בעוד כחצי שנה "שיבחן את מצבו של הקטין" (ס' 14 להחלטה). ברם, לטעמי ההכרעה בבקשת המבקש היא משמעותית ביותר עבור הקטין והצדדים. אין אנו עוסקים בקטין שעולה מכיתה ג' לכיתה ד' באותה בי"ס מוכר וסביבה מוכרת אלא מדובר במעבר משמעותי הרבה יותר. בתהליך הגדילה וההתפתחות ילדים עוברים בין מסגרות שונות. חווית המעבר כרוכה בהסתגלות לשינוי. המעבר מציין התחלה חדשה אך גם פרידה. בעניינו מדובר במעבר מגן חובה לכיתה א'. במעבר לכיתה א' הילד נפרד מהגן שהיה עבורו המקום המוכר והבטוח ועובר למסגרת חדשה, בלתי-מוכרת, הכוללת מבנה גדול יותר, דרישות פורמאליות, סדר יום אחר, חברים חדשים ועוד. כל אלו באופן טבעי יוצרים חוסר וודאות ותחושת אי-ביטחון שעלולים ליצור מתח ולחץ. לפיכך, בעניין זה שבמחלוקת יש לקבל החלטה מושכלת העולה בקנה אחד עם טובת הקטין במובן הרחב ולא להותיר את הקטין באי וודאות ובסיכון לבצע שני מעברים בתקופה כה קצרה ומתוחה. תסקיר משלים "שיבחן את מצבו של הקטין" שיוגש לביהמ"ש קמא בשלהי שנת הלימודים הקרובה אינו פתרון למחלוקת. למעשה, משאין מחלוקת כי מעבר הקטין לכיתה א' בעיר א' צפוי להיות קל יותר עבור הקטין (לאור קשרי הקטין עם חבריו מגן החובה שעולים לאותה כתה) וביהמ"ש קמא בחר בהחלטתו שלא לאמץ את ההמלצה לשינוי מסגרת החינוך למקום מגורי האב (בעיר ב') הרי שספק אם אותו תסקיר משלים שיוגש יעסוק עוד בנושא מסגרת החינוך.
כאמור, לפני למעלה מחצי שנה הובאה לפתחו של ביהמ"ש קמא המחלוקת הנוכחית בין הצדדים הנוגעת לקביעת מקום לימודי הקטין בשנת הלימודים הקרובה. מחלוקת זו הוכרעה בהחלטה מושא הבר"ע. בבקשת רשות הערעור שלפניי שטחו הצדדים בהרחבה את טענותיהם באשר לטובת הקטין להתחיל את שנת הלימודים הקרובה בעיר ב' (המבקש) או בעיר א' (המשיבה). לא מדובר בשאלה פשוטה. קיימים פנים לכאן ולכאן. גם רשות הרווחה, בתסקיר האחרון שניתן לאחר כינוס ועדת תסקירים, לא סברה אחרת. למרות ההיכרות המתמשכת של רשויות הרווחה את המשפחה, היכרות שהחלה סמוך לאחר לידת הקטין, רשמה עורכת התסקיר כי "החלטת מקום הלימודים הינה החלטה מורכבת אשר מלווה בספק".
למרבה הצער, סבורני שבמה שיש בהחלטת ביהמ"ש קמא אין כדי להצדיק את התוצאה לה הגיע ביהמ"ש קמא, ולאור מה שאין בהחלטה לא אוכל להכריע בעצמי בסוגיה ואין מנוס מהשבת ההכרעה לביהמ"ש קמא.
תחילה למה שיש בהחלטת ביהמ"ש קמא – כעולה מס' 9-10 להחלטה ה"טעם העיקרי" שהביא את ביהמ"ש קמא להכריע כפי שהכריע, כי הקטין יחל כיתה א' בעיר א' בה מתגוררת אמו, המשיבה הוא "חזקת הגיל הרך". טעם זה אינו יכול לעמוד כשיקול לצורך ההכרעה בסוגיה שבמחלוקת. ראשית, עניינה של הסוגיה שבמחלוקת בקביעת המסגרת החינוכית לקטין העולה לכיתה א'. הצדדים חולקים הסדרי שהות שוויוניים עם הקטין (כל אחד במקום מגוריו), אין החלטת ביהמ"ש קמא עוסקת בקביעת מקום מגורי הקטין או בשינוי הסדרי השהות (ובמסגרת ההחלטה אף הורה ביהמ"ש קמא כי הסדרי השהות יוותרו על כנם). בנסיבות אלו ספק בעיניי אם קיימת כלל רלוונטיות לענייננו לחזקת הגיל הרך אשר קובעת כזכור כי "...ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת" (סיפת ס' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962) . שנית, גם אם לחזקה רלוונטיות כלשהיא לעניינו לא ברור מדוע תופעל היא לטובת המשיבה. הקטין במועד מתן החלטתו של ביהמ"ש קמא היה בן 5 ו-11 חודשים. מחר, בשעה טובה ומוצלחת, ימלאו לקטין 6 שנים. שנת הלימודים הקרובה תחל, כידוע, לא לפני חודש ספטמבר הקרוב. הכרעת ביהמ"ש קמא נדרשת לצפות פני עתיד למועד יישומה – משנת הלימודים ואילך. הבחינה לטובת הקטין צריכה להיעשות לאותו מועד עתידי. לפיכך, גם אם קיימת רלוונטיות כלשהיא לחזקת הגיל הרך להכרעה בסוגיה , הרי שבענייננו אין כל תחולה לחזקה משלקטין ימלאו 6 שנים במועד בו יחל את שנת הלימודים הקרובה. קביעת ביהמ"ש קמא שנסמך בהחלטתו על חזקת הגיל הרך "החלה בעיתוי בו הוגשה הבקשה" שגויה משום שאין זה המועד הרלוונטי לבחינה. לדוגמא, בתביעת לחלוקת אחריות הורית המוגשת בקשר לקטין בן 3 שנים היינו יכולים לצפות לטענה מצד האם לתחולת חזקת הגיל הרך, אך אם פסה"ד ניתן לאחר שלקטין מלאו כבר 6 שנים לא ניתן לצפות שחלוקת האחריות ההורית והסדרי השהות שיקבעו בו לעתיד ייעשו על בסיס חזקה זו, שכבר אינה רלוונטית לאור גיל הקטין. בשולי הדברים אציין כי למרות שהמשיבה בתשובתה לבר"ע שלפניי מצדדת בהחלטת ביהמ"ש קמא ונימוקיה, לרבות נימוק זה של חזקת הגיל הרך, הרי שמעיון בתגובת המשיבה לבקשת המבקש שהייתה לפני ביהמ"ש קמא (תגובה מיום 21.1.24) לא מצאתי כי טענה כלל לתחולת החזקה בעניינו.
ועתה למה שאין בהחלטה – אין בהחלטה התמודדות אמיתית עם ממצאי התסקיר האחרון שהוגש לביהמ"ש קמא והמלצותיו. מדובר בתסקיר שנערך והוגש לביהמ"ש קמא, לפי בקשתו בדיון האחרון, במיוחד לעניין זה שבמחלוקת (בקשת המבקש כי הקטין יחל את שנת הלימודים הקרובה בעיר ב') כשלצורך גיבוש המלצותיו התכנסה במיוחד ועדת תסקירים. אין צורך להרחיב את הדיבור באשר לחשיבות שיש לתסקיר עו"ס לסדרי דין, ככלי עיקרי המונח בידי ביהמ"ש בבואו להכריע בעניינים הנוגעים למימוש אפוטרופסות ההורים על ילדיהם. על מעמדו של העו"ס לסדרי דין (שאמנם אינו בגדר מומחה מטעם ביהמ"ש) והתסקיר שמוגש על-ידו ( שהוא בעל מעמד מיוחד ונקבע לא פעם כי דרושים נימוקים כבדי משל על מנת לסטות מהמלצותיו) עמדתי בהרחבה בפסק-דיני ברמ"ש 49825-01-23 פלונית נ' אלמוני (פורסם בנבו 12.3.23) והאסמכתאות שהובאו במסגרתו. אכן, כפי שטוענת המשיבה, ובצדק, ביהמ"ש אינו חותמת גומי להמלצות התסקיר. ברם, מעת שהוגש תסקיר שנחזה להיות יסודי, מעמיק ומפורט גם לא ניתן לדחות המלצותיו כלאחר יד. המלצות המטפלת הרגשית בקטין והגננת של הקטין שתומכות בעמדה לפיה טובת הקטין להתחיל את לימודיו בשנת הלימודים הקרובה בעיר א' וטעמיהן של אלו – הובאו במסגרת התסקיר. למעשה, ביהמ"ש קמא למד את עמדתן מתוך התסקיר. במילים אחרות, אין מדובר במקרה בו ניתן לומר שהתסקיר נערך על בסיס חומר חלקי ואילו חומרים אחרים שלא היו לפני עורכת התסקיר והיו לפני ביהמ"ש קמא הם שהצדיקו סטייה מהמלצותיו. למרות שהמשיבה טוענת בתשובתה לבר"ע כי "ועדת התסקירים התעלמה" מעמדת המטפלת הרגשית בקטין והגננת הרי שהתסקיר מלמד אחרת. התסקיר מציין במפורש את עמדות המטפלת הרגשית בקטין (שנשמעה אף בפני ועדת התסקירים), הגננת, ואף את דעתו הנחרצת של הקטין בעניין כפי שנשמעה בפני המטפלת ודווקא לאור אלו נכתב בו כי "החלטת מקום הלימודים הינה החלטה מורכבת אשר מלווה בספק". שאלה אחרת היא אם ועדת התסקירים נתנה לעמדות אלו משקל ראוי ומספק אם לאו – אך אין פה מקרה של "התעלמות" מהדברים שמאפשר לקבוע שהתסקיר שהוגש לא היה יסודי. ביהמ"ש קמא קובע בסעיף 11 להחלטתו כי תסקיר שרותי הרווחה "אינו מצביע על הקשר הישיר בין מעבר של הבן ללימודים בעיר ב' מקום מגורי האב לבין מערכת היחסים בין האב לקטין". המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי התסקיר דווקא מצביע על כך באופן ברור וכי הדברים אף עלו מחקירת העו"ס לסדרי דין בדיון שהתקיים ביום 4.2.24, דיון שבעקבותיו ניתנה ההחלטה להגשת אותו תסקיר. מכיוון שבמסגרת החלטתי זו מצאתי לנכון להשיב את ההכרעה בסוגיה לפתחו של ביהמ"ש קמא למתן החלטה חדשה, לא אביע עמדתי בסוגיה. אניח, לטובת העניין, שלמרות הקביעות בתסקיר לפיהן התרשמות חברי וועדת התסקירים היא שהקטין מבטא ביטויי חרדה ותופס את אביו המבקש באופן שלילי בשל קשיים בנפרדות בין הקטין למשיבה ומסרים שליליים שמועברים אליו ע"י המשיבה וכי קיים חשש לביטחון בקשר בין הקטין לבין אביו – ביהמ"ש קמא אינו מוצא קשר ישיר בין הדברים לבין ההמלצה לקביעה כי הקטין יחל את שנת הלימודים בעיר מגורי אביו, בעיר ב'. מותר, ואף רצוי, שביהמ"ש יפקפק בדבר קיומו של קשר סיבתי בין ממצאים למסקנות, במקרה בו התסקיר הכתוב אינו מניח את דעתו בדבר קיומו של קשר כזה. ברם, הפתרון במקרה כזה, כפי שגם סבר ביהמ"ש קמא עצמו, הוא בזימון העו"ס לסדרי דין שערכה את התסקיר לחקירה על מנת שניתן יהיה לקבל את התייחסותה. בודאי שזה הפתרון בעת שבכוונת ביהמ"ש שלא לאמץ את המלצות התסקיר. דא עקא, במקרה דנן סיפק ביהמ"ש קמא הסבר (שאינו מספק לטעמי) מדוע לא עשה כן – משאין באפשרותו לקיים את חקירת העו"ס בטרם תחל שנה"ל הבאה (ס' 10 להחלטה). בהינתן חשיבות הסוגיה (עליה עמדתי בפתח החלטתי) ובהינתן שזו הונחה לפתחו של ביהמ"ש קמא להכרעה זה מכבר והחלטת ביהמ"ש קמא ניתנה ביום 23.6.24 – ראויים הצדדים לקבל הכרעה שלמה בסוגיה שבמחלוקת, לכאן או לכאן, עוד טרם תחילת שנת הלימודים הקרובה, גם אם הדבר דורש קיום דיון לחקירת העו"ס לסדרי דין שערכה את התסקיר. יותר משראויים הצדדים לכך (משספק בעיניי אם כל החלטה שתינתן תפחית את הקונפליקט ההורי ביניהם) ראוי לכך הקטין. ככל שהייתה ניתנת החלטה מנומקת בסוגיה שתתמודד עם ממצאי התסקיר והמלצותיו, בין אם הייתה מאמצת את ההמלצות ובין אם לאו – הייתי יכול לבחון את תוצאתה במבחן הביקורת הערעורית. לא אוכל לעשות זאת במקרה זה בו רב החסר על הקיים בהחלטה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, החלטת ביהמ"ש קמא מיום 23.6.24 מבוטלת. ביהמ"ש קמא יתן החלטה חדשה ומנומקת בבקשת המבקש, כטוב שכלו, לאחר חקירת העו"ס לסדרי דין שערכה את התסקיר (וככל שחקירתה אינה מתאפשרת אז גורם אחר מטעם לשכת הרווחה בעדיפות לכזה שנכח בועדת התסקירים) עוד טרם פתיחת שנת הלימודים הקרובה. ככל שנבצר מהמותב שנתן את ההחלטה לקיים את אותו דיון לחקירה לאור יומנו או מכל טעם אחר – סגן הנשיאה של ביהמ"ש קמא יקבע מותב חלופי לשמיעת חקירת העו"ס ולמתן ההחלטה בבקשה.
המשיבה תישא בהוצאות המבקש ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.
העירבון, על פירותיו, יוחזר למבקש באמצעות באת כוחו.
מתיר פרסום פסק-הדין במתכונת בה נחתם, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"ד, 17 יולי 2024, בהעדר הצדדים.