פלוני נ' טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ

צד שלישי                           כלל חברה לביטוח בע"מ

                                         עו"ד מאיר עליאש ועו"ד תמר כנען

פסק דין

1. בפני תביעת רשלנות רפואית בגין נזק שנגרם לעינו הימנית של התובע. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד מעסיקו של התובע.

   רקע והשתלשלות ההליך

2. התובע, יליד שנת 1969, עבד במועד הרלוונטי כקצב בסופרמרקט. ביום 5.9.2018 עבד החל משעות אחר הצהריים. זמן קצר לפני הסגירה הוא עסק בחיתוך בשר במכונה. לפי הצהרתו הוא חש לפתע שמשהו עף לתוך עינו הימנית. הוא המשיך לעבוד עוד כמה דקות עד הסגירה ואז נסע לבדיקה אצל הנתבעת (להלן גם "טר"מ"). לאחר הבדיקה והטיפול בטר"מ שוחרר התובע לביתו עם מרשם לאנטיביוטיקה והוראה למעקב רופא בעוד 4 ימים.

3. לאחר שסיים את הטיפול באנטיביוטיקה והרגשתו לא השתפרה, פנה התובע ביום 12.9.2018 למרפאת קופת חולים. רופא העיניים שבדק אותו הפנה אותו מידית לבית החולים שערי צדק שם אובחנה היפרדות רשתית מלאה בעין ימין. ביום 17.9.18 נותח התובע בבית החולים.

4. התובע הגיש תביעה זו בטענה לרשלנות רפואית נגד טר"מ. לכתב תביעתו צורפה חוות דעתו של פרופ' יאיר מורד, מומחה ברפואת עיניים. בחוות הדעת נטען כי כאשר הגיע התובע לטר"מ היה קרע ראשוני ברשתית או במקרה הגרוע היפרדות שאירעה זמן קצר לפני הגעתו. נטען כי הרופא בטר"מ היה חייב לבצע הרחבה של האישונים ובדיקה של הרשתית במקביל לשלילת קרע אפשרי. ככל שלא ניתן היה לבצע את הבדיקה היה עליו להפנות את התובע למיון עיניים, ולכל הפחות לרופא עיניים למחרת בבוקר. פרופ' מורד סבור כי הפניה דחופה לניתוח חירום הייתה מצילה את הראיה של התובע. המומחה קובע לתובע 20% נכות בגין ירידה בחדות הראיה.

5. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה את חוות דעתו של פרופ' דב וינברגר, אף הוא מומחה למחלות עיניים. המומחה מסכים כי קוצר ראיה גבוה הוא הגורם העיקרי לקרעים ברשתית והיפרדות רשתית. כך גם מציין המומחה כי במקרה של טראומה ישירה לעין קיימת עליה בסיכון להיפרדות רשתית. עם זאת נטען כי לא קיים כל מסמך המעיד שאכן הייתה טראומה ישירה לעין במקרה זה, כאשר הרגשת גוף זר בעין אינה עדות לטראומה. עוד קובע המומחה כי בבדיקה בטר"מ לא היו כל סימנים לפגיעה ברשתית או היפרדות רשתית. לבסוף נטען בחוות הדעת כי ההצלחה הניתוחית במקרה כזה אינה מושפעת מדחיפות מיוחדת, וביצוע ניתוח תוך שבוע עד 10 ימים מביא לאותה תוצאה רפואית. המומחה מאשר את קביעת הנכות בשיעור של 20%.

6. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד מעסיקתו של התובע, בטענה כי ככל שיקבע כי נכנס גוף זר לעינו של התובע בעת עבודתו, הרי שצד ג' התרשל כלפיו. צד ג' טען בכתב הגנתו כי לא קיימת זכות שיפוי במקרה זה שכן הנתבעת וצד ג' אינם מעוולים במשותף. עוד נטען כי לא קיים קשר סיבתי וכי הרשלנות הרפואית מנתקת כל קשר סיבתי.

7. בדיון ההוכחות נחקרו שני המומחים על חוות דעתם, וכן נחקרו התובע, ד"ר תופיק אבו אלרוב שבדק את התובע בטר"מ, ונציג מטעם המעסיק.

   טענות הצדדים

8. התובע טוען כי יש לקבל את גרסתו לפיה הוא חש במהלך עבודתו כי נכנס גוף זר לעינו כתוצאה מחיתוך בשר. עם זאת נטען כי גם אם ציין התובע רק שיש לו תחושה של גוף זר בעין ולא נמצא גוף זר, היה על הרופא להעלות חשד שהתובע סובל מקרע עקב גורמי הסיכון שלו. נטען כי הרשומה בטר"מ היא לקונית, לא מצוין מהן נסיבות הפניה, ולא מולא טופס השאלות שהוכן ע"י טר"מ למקרים דומים. עוד טוען התובע כי יש לקבל את גרסתו לפיה חש בשינוי בראיה בעת הגעתו לטר"מ על אף שהדבר לא צוין ברישום הרפואי בטר"מ.

9. התובע טוען כי הוכח שהרופא במרפאת טר"מ התרשל כאשר שלח את התובע לביתו בלא שהשלים את בדיקת העין, לא ערך בדיקה ממשית לחדות הראיה, והשלה את התובע כי הוא סובל מדלקת פשוטה שתחלוף תוך חמישה ימים, כאשר הוא נמנע מלהורות לו להשלים את בדיקת העין בידי רופא עיניים בקופת החולים או במיון בדחיפות האפשרית.

10. נטען כי התובע, על פי הוראתו של הרופא, השלים חמישה ימי אנטיביוטיקה, ורק לאחר מכן ובחלוף חג ראש השנה, פנה לרופא עיניים שאבחן אצלו קרע והיפרדות רשתית והפנה אותו בדחיפות לבית החולים. הניתוח שבוצע לא יכול היה להשיב את המצב לקדמותו והתובע סובל היום מ-20% נכות רפואית. נטען כי ניתוח מוקדם יותר, לכל המאוחר תוך 72 שעות מתחילת האירוע, היה בו כדי להבטיח סיכויי החלמה העולים על 50%. לפיכך על הנתבעת לפצותו בגין אובדן מלא של הראיה.

11. הנתבעת טוענת כי עדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין ואין לקבל את גרסתו באשר לאירוע החבלה בעבודה לו טען, שאין לו תמיכה ברישום הרפואי בטר"מ. תלונתו היחידה לפי הרישום הרפואי הייתה הרגשת גוף זר בעין. כך גם לפי הרישום לא התלונן התובע על שינוי בראיה, על "מסך שחור" או על "ערפל". כך גם אין בסיס לטענת התובע כי הוצא גוף זר מעינו.

12. הנתבעת סבורה כי לא הוכחה כל התרשלות, וכי חוות דעתו של מומחה התובע מתבססת על נתונים שאין להם זכר ברשומה הרפואית ולא הוכחו. נטען כי לא הייתה חבלה בעין, לא היה גוף זר או אינדיקציה לגוף זר, וכך גם לא הייתה אינדיקציה לשינוי בראיה. בנסיבות אלו לא היה מקום להפנות את התובע בדחיפות לרופא עיניים, וגם מומחה התובע אישר כי יתכנו אבחנות מבדלות רבות להרגשת גוף זר בעין. הנתבעת מדגישה כי הרופא הפנה את התובע לרופא עיניים אך לא היה צורך בהפניה דחופה בנסיבות העניין.

13. הנתבעת סבורה כי יש להביא בחשבון שיקולי מדיניות לפיהם המערכת אינה מסוגלת להתמודד עם עומס פניות מיותרות, וכי מטרתה של הנתבעת הוא לאבחן האם מצב המטופל מחייב הפניה לחדר מיון או למעקב בקהילה.

14. בסוגיית הקשר הסיבתי טוענת הנתבעת כי יש להעדיף את עמדת המומחה מטעמה שעוסק שנים רבות בניתוחי רשתית להבדיל ממומחה התובע. הוסבר כי חלון הזמנים לניתוח מיטבי תלוי נסיבות ונע בין שלושה ימים לעשרה ימים. בעניין דנן אין ראיה לכך שמדובר במקרה דחוף שהצדיק ניתוח דחוף.

15. הנתבעת מוסיפה וטוענת לאשם תורם של התובע שלא פנה למרפאה באופן מידי ככל שחלה החמרה במצבו. באשר לחבות הצד השלישי נטען כי אם גרסת התובע נכונה יש להשית אחריות על הצד השלישי שלא סיפק אמצעי מיגון בסיסי.

16. צד ג' טען כי הוא משמש כמבטח של המעסיק שנכנס להליכי פירוק, כי אין מדובר במעוולים במשותף, וכי נגרם לו נזק ראייתי מהגשת התביעה לאחר הליכי הפירוק. נטען כי נטל הראיה הוא על הנתבעת להציג הוכחה להתרשלות המבוטח לרבות זימון עדים מטעם המעסיק, אך היא לא עשתה זאת. מאחר שהמבטחת אינה המעסיק אלא חברת הביטוח לא עליה החובה לזמן את העדים מטעם המעסיק.

17. צד ג' טוען כי לא הוכח שנכנס גוף זר כלשהו לעינו של התובע. כך גם לא הוכחה התרשלות המעסיק כאשר לראשונה בעדותו של התובע נטען כי לא סופקו לו משקפי מגן, ולא הוכח כי היה צורך במשקפי מגן בעבודתו של התובע. צד ג' טען כי התרשלות טר"מ מנתקת את הקשר הסיבתי לנזק. לבסוף טען צד ג' לקיומו של אשם תורם של התובע שהעיד שהוא אחראי על עובדים ואף נאמן בטיחות.

    דיון והכרעה – בחינת התרשלות הנתבעת

18. בהתאם להסברו של פרופ' מורד בחוות דעתו, הרשתית הינה שכבת תאים בחלק הפנימי של העין, הקולטת את קרני האור ומעבירה את הסיגנל לעצב הראייה ומשם למוח. מתחת לרשתית נמצאת שכבת הדמית (כורואיד) המזינה אותה בחמצן. בין שתי השכבות נמצא חלל פוטנציאלי שיכול להתרחב. אם נוצר קרע בשכבת הרשתית, יכולה לחדור אל החלל הפוטנציאלי רקמת זגוגית שנמצאת מעל הרשתית, ולהרחיב את החלל עד לניתוק מוחלט של שכבת הרשתית מהדמית, מצב שמכונה היפרדות רשתית. במצב כזה הרשתית אינה מקבלת אספקת חמצן ותאיה מתנוונים ומתים. חומרת הנזק בהיפרדות רשתית תלויה במשך הזמן בו הייתה הרשתית מופרדת; וכן איזה חלק מהרשתית נפרד – האם מדובר במקולה, שהיא האזור המרכזי ברשתית שאחראי על ראייה חדה, או הפריפריה הכוללת תאי רשתית שאין להם תפקיד קריטי בראיה.

19. אין מחלוקת בין המומחים כי קוצר ראיה הינו אחד מגורמי הסיכון המובילים לקרע ברשתית והיפרדות רשתית. כך דומה כי אין חולק שגורמי סיכון נוספים הם גיל מעל 30 שנה וטראומה לעין. הצדדים מסכימים כי שניים מגורמי סיכון אלו מתקיימים בתובע: קוצר ראיה גבוה וגיל מעל 30. אחת המחלוקות המרכזיות ביניהם היא האם התקיים גורם הסיכון השלישי של טראומה לעין, שלדעת כולם היה מצדיק למצער הפניה דחופה לרופא עיניים.

20. התובע העיד כי במהלך עבודתו בעת שחתך בשר במכונה חש שמשהו עף לתוך עינו הימנית. הנתבעת חולקת על עצם קרות האירוע, אך יש לקבל את עדותו שנתמכת במספר ראיות. ראשית, העובדה שברשומה הרפואית של טר"מ מצוין כי התובע "פנה בשל הרגשת גוף זר בעין ימין". שנית, העובדה שהתובע פנה לטר"מ בשעת ערב מאוחרת סמוך לסיום עבודתו מעידה אף היא על כך שהתובע חש באירוע פתאומי שהצדיק מבחינתו פניה בשעה מאוחרת למוקד רפואה דחופה, ושהאירוע הפתאומי התרחש במהלך עבודתו. שלישית, בפנייתו של התובע לקופת חולים 5 ימים בלבד לאחר מכן מצוין כי התובע פנה לטר"מ "בתלונות של גוף זר בעין ימין. לדבריו ניקו את העין והוציאו "משהו שחור"...". רביעית, העובדה שהרופא בטר"מ ביצע "שטיפה מרובה" לעינו של התובע, כפי שמצוין ברשומה הרפואית, מעידה אף היא על כך שהרופא חשד בהימצאותו של גוף זר בעינו של התובע, ואף מומחה הנתבעת מאשר זאת (עמ' 80 לפרוטוקול ש' 13-15).

21. ודוקו. מהאמור אין להסיק בהכרח כי אכן חדר גוף זר לעינו של התובע, אלא על תחושה סובייקטיבית של התובע כי עף לתוך עינו גוף זר. מהרשומה הרפואית בטר"מ לא עולה כפי שטען התובע כי הוצא מעינו גוף זר כלשהו במהלך הבדיקה בטר"מ, וקשה להסתמך על דברים אלו בהעדר עיגון ברשומה הרפואית, כאשר יש להניח כי הוצאת גוף זר הייתה מתועדת ברשומה. כך גם העיד פרופ' מורד כי מהרשומה הרפואית לא עולה כי נמצא גוף זר ואף לא היו סימנים של גוף זר בעין שכן לא נמצאה שריטה בעין (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 3-4). התובע בעדותו ציין כי לא ראה את הגוף השחור, אלא הרופא אמר לו על כך (עמ' 60 לפרוטוקול ש' 21-22), ויתכן שהתובע לא הבין היטב את הרופא.

22. מכל מקום, אני בספק האם יש לכך משמעות אופרטיבית לצורך קביעת התרשלות הנתבעת. פרופ' מורד, המומחה מטעם התובע, העיד כי מבחינת הבדיקה בטר"מ אין הבדל ברמת הזהירות הנדרשת בין מטופל שאומר שנכנס לו גוף זר לעין לבין מטופל שאומר שהוא מרגיש גוף זר בעין (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 16-25). הוא הוסיף וציין כי הרגשה של גוף זר בעין יכולה להביא למספר אבחנות ולא בהכרח צריכה להביא לחשד להיפרדות רשתית, אם כי היא יכולה להעיד גם על קרע ספונטני ברשתית (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 3).

23. עם זאת טען המומחה כי מצופה במקרה כזה לערוך את הבדיקות הנדרשות, ובהתאם לכך להחליט על המשך הטיפול וההפניה. המומחה הוסיף והבהיר כי למעשה הרופא בטר"מ לא ביצע שום בדיקה מעבר לבדיקה שאדם הדיוט ברפואה היה יכול לעשות בעצמו, והבדיקה הבסיסית שהיה מצופה לערוך לתובע היא בדיקת חדות ראייה, בדיקה פשוטה באמצעות לוח מספרים על הקיר (עמ' 27 לפרוטוקול). המומחה הדגיש כי מדובר בבדיקה הבסיסית ביותר ברפואת עיניים, וכי היה מקום לבצעה במקרה זה גם אם לא הייתה תלונה מפי התובע בדבר ירידה בראייה (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 11).

24. הרופא בטר"מ מציין ברשומה הרפואית "ללא איבוד ראייה", אך אין חולק כי הוא לא ביצע בדיקת חדות ראיה שפרופ' מורד העיד כי מדובר בבדיקה בסיסית וראשונית שיש לבצע במקרה של תלונה הקשורה לעין. גם פרופ' וינברגר מטעם הנתבעת הודה כי הבדיקה הראשונה שמבוצעת במרפאת עיניים היא בדיקת חדות ראיה (עמ' 74 לפרוטוקול ש' 6-7). יצוין כי אין מדובר בבדיקה יקרה הדורשת ציוד מורכב או מומחיות מיוחדת, ולכן אין מניעה מלבצעה במסגרת מוקד רפואה דחופה.

25. עם זאת, גם אם הייתי קובעת שאין באי ביצוע הבדיקה משום התרשלות של הנתבעת, הרי שקיימים נדבכים נוספים להתרשלות במקרה דנן.

26. ראשית, טופס הבדיקה של הנתבעת כולל שאלון קצר שעל הרופא למלא שכולל שאלות כגון שינוי בראיה, אורות מהבהבים, רקע המתאים לגוף זר, אודם בעין וכו'. רופא הנתבעת לא מילא שאלון זה. יש להניח כי לולא חשבה הנתבעת שמדובר בשאלון חשוב לא הייתה כוללת אותו במסגרת הטפסים הסטנדרטיים שלה. מומחה התובע אף הוא העיד על חשיבות השאלון, שכן הרגשת וילון או אורות מהבהבים עשויה להצביע על היפרדות רשתית (עמ' 34 לפרוטוקול). יש לשים לב כי הרופא מציין ברשומה "ללא איבוד ראייה", אך יש הבדל משמעותי בין קביעה זו לבין השאלה הנדרשת בשאלון באשר לשינוי בראייה. בהתאם לעדותו של התובע על הרגשתו באותה העת (ראו למשל סעיפים 11-13 לתצהירו בהם הוא טוען שאמר זאת בפועל), נראה כי לו היה נשאל על שינויי ראיה היה משיב בחיוב.

27. מומחה הנתבעת, על אף ניסיונותיו לספק הסברים, אף הוא העיד, בניגוד לטענתו של רופא הנתבעת, כי הרשומה הרפואית אינה עונה על כלל השאלות שבטופס המובנה, כגון רקע מתאים לגוף זר, מתי התחילה ההרגשה של גוף זר בעין, האם היה אודם בעין, שינוי בראייה, אורות מהבהבים, הרגשה כמו וילון, וכדומה (עמ' 72-73 לפרוטוקול), ואף הוא אישר כי מדובר בנתונים חשובים (ראו למשל עמ' 83 לפרוטוקול ש' 22-25).

28. בעניין זה יש להדגיש כי אין לצפות מהתובע לתאר בעצמו הרגשה של וילון או אורות מהבהבים, שכן לא תמיד יודע המטופל להסביר ולתאר את הרגשתו ובשל כך נבנה שאלון מפורט. כך גם שאלה בדבר רקע מתאים לגוף זר הייתה עשויה לגלות לרופא כי בסמוך לאירוע חתך התובע בשר בעבודתו, דבר שעשוי היה להצביע על חדירת גוף זר לעין.

29. שנית, ודומני כי בכך העיקר, התובע מופנה על ידי הנתבעת למעקב רופא מטפל בעוד 4 ימים. יש לציין כי רופא הנתבעת אבחן אצל התובע דלקת עפעפיים, אבחנה שגויה ככל הנראה (עמ' 23 לפרוטוקול ש' 24). בשל כך רשם לו הרופא אנטיביוטיקה ל-5 ימים והפנה אותו כאמור לרופא המטפל בעוד 4 ימים. בהתחשב בכך שמדובר במטופל בעל גורמי סיכון להיפרדות רשתית המתלונן על גוף זר בעין, וגם אם לא מצא הרופא הבודק גוף זר בתוך העין, ברור מעדותו של מומחה התובע כי לכל הפחות יש להפנותו בדחיפות למיון עיניים או לבדיקת רופא עיניים למחרת בבוקר.

30. יש להזכיר כי הרופא הבודק אינו רופא עיניים, אלא רופא שהיה באותה העת רופא מתחיל לאחר סיום הסטאז' שלו (עמ' 104 לפרוטוקול ש' 23-24), והוא לא ביצע את הבדיקה הבסיסית של חדות ראייה. לפיכך לכל הפחות היה מקום להפנות את התובע לבדיקה דחופה על ידי רופא עיניים (עמ' 28 לפרוטוקול). רופא הנתבעת הסביר כי ההנחיה היא שככל שאין שיפור או יש החמרה על המטופל לפנות לרופא עיניים גם לפני חלוף ארבעה ימים (עמ' 115 לפרוטוקול ש' 4-8), אך ברי כי מטופל סביר שקיבל אנטיביוטיקה לחמישה ימים והנחיה לפנות לרופא עוד ארבעה ימים, ימתין מספר ימים בציפייה לשיפור לפני שיפנה שוב לרופא. כך גם מטופל כזה לא יבין את דחיפות וחשיבות הפניה לרופא עיניים בהקדם על מנת לשלול חשש להיפרדות רשתית. מעבר לכך יצוין כי בטופס הבדיקה מצוין באותיות קטנות כי החמרה או שינוי לרעה במצב מצריכים בדיקה רפואית נוספת, ולא מצוין דבר לגבי אי שיפור במצב.

31. דומה כי גם עדותו של מומחה הנתבעת אינה שוללת את המסקנה בדבר התרשלות הנתבעת. המומחה מתחמק תחילה משאלות בעניין זה. כך כאשר נשאל פרופ' וינברגר האם לא היה נכון להגיד לתובע בטר"מ שלא ניתן לעשות שם את הבדיקות הדרושות ולכן עליו לפנות ליתר ביטחון בבוקר לרופא עיניים להשלים את הבדיקה, השיב המומחה כי הוא לא עבד בטר"מ מעולם, וכי אי אפשר לקחת מהמטופל אחריות לכך שהוא המתין בבית חמישה ימים. לבסוף הודה מומחה הנתבעת כי "אולי היה מנחה אותו ללכת לחדר מיון בזמן הקרוב לבדוק את הרשתית" ואף אישר כי יש מקום לכתוב תמיד לפנות לרופא עיניים למחרת בבוקר מקום בו לא בוצעה בדיקה של הרחבת אישונים (עמ' 78 לפרוטוקול ש' 12-19). כך הוא גם מאשר לבסוף כי לכל הפחות היה צריך לפרט לתובע כי אם ירגיש משהו משתנה, כמו ברקים, ניצוצות, הופעת וילון או מסך בצד, עליו לגשת מיד לרופא עיניים. המומחה מאשר כי ככל הנראה אזהרה זו לא נמסרה לתובע בטר"מ (עמ' 82 לפרוטוקול ש' 9-19), וגם רופא הנתבעת אישר כי לא מסר הנחיות מפורטות אלו (עמ' 115 לפרוטוקול ש' 11).

32. הנתבעת טענה כי שיקולי מדיניות שוללים מסקנה זו שכן קיים חשש להפניות שגויות רבות ולהכבדה על המערכת. אין לקבל טענה זו. ראשית, מדובר במקרה בו קיימים שני גורמי סיכון ידועים להיפרדות רשתית וגורם סיכון נוסף אפשרי של טראומה לעין המתבטא בתלונת התובע על הרגשת גוף זר בעין. אזכיר כי פרופ' מורד העיד כי הרגשת גוף זר בעין עלולה להעיד גם על קרע ספונטני ברשתית (ראו גם בעמ' 36 לפרוטוקול ש' 6-8). לפיכך מקרה זה מצדיק באופן ברור הפניה דחופה לרופא עיניים, בייחוד כאשר לא מבוצעות בדיקות בסיסיות לשלילת חשש זה כגון בדיקת חדות ראיה או מילוי השאלון המפורט.

33. שנית, ממילא הפנה רופא הנתבעת את התובע לבדיקה אצל רופא עיניים בתוך 4 ימים. איני רואה מדוע הייתה נגרמת הכבדה על המערכת אם היה מופנה התובע לרופא עיניים למחרת בבוקר במקום לאחר ארבעה ימים. כך גם אין מדובר בדרישה מכבידה מהנתבעת אלא בדרישה פשוטה וקלה לביצוע.

34. המסקנה היא כי הנתבעת התרשלה כלפי התובע, אם באי ביצוע הבדיקה הבסיסית הנדרשת של חדות ראיה; אם באי מילוי השאלון הבסיסי הנדרש על ידי הנתבעת עצמה; ואם באי הפנייתו של התובע למיון עיניים באותו לילה או לרופא עיניים בקהילה למחרת בבוקר.

    קשר סיבתי

35. האם התרשלות הנתבעת הובילה לנזק שנגרם לתובע בעינו? פרופ' מורד בחוות דעתו מציין כי הצלת הראיה במקרה של היפרדות רשתית תלויה בתגובה המהירה של הרופאים ובמועד ביצוע ניתוח שמטרתו לתקן את הקרע ולהחזיר את הרשתית למקומה אם היא כבר הופרדה. הוא מציין כי חדות הראייה הסופית תלויה מאוד במשך הזמן שהמקולה, החלק המרכזי של הרשתית, הייתה מופרדת. הוא מציין בחוות דעתו כי ניתוח לאחר 75 שעות מהיפרדות המקולה מסתיים בחדות ראיה גרועה כפי שאירע כאן. עוד צוין כי קיימת סבירות גבוהה שניתוח חירום היה מציל את ראייתו של התובע בעין ימין.

36. בעדותו הבהיר פרופ' מורד כי בבית החולים לא מיהרו לנתח את התובע כי ראו סימנים שמדובר כבר בהיפרדות רשתית "ישנה" וכבר ממילא נוצר הנזק למקולה. הוא טען כי אין חולק שחולה עם היפרדות רשתית כדאי לנתח כמה שיותר מהר.

37. מחוות דעתו ומעדותו של מומחה התובעת עולה כי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. לו היה מופנה התובע עוד באותו הלילה או למחרת בבוקר לרופא עיניים, הוא היה מזהה את היפרדות הרשתית ומפנה את התובע לניתוח חירום שבסבירות גבוהה (דהיינו מעל 50%) היה מונע את נכותו בעין ימין, וכפי שציין פרופ' מורד בחוות דעתו: "גם כאשר אירעה היפרדות רשתית ברוב המוחלט של המקרים מצליחים הרופאים להחזיר את הרשתית למקומה ולהציל את הראיה".

38. יש להעיר כי התובע העיד כי לאחר האירוע היה לו גם קרע ברשתית עין שמאל, אך מאחר שהרופא הזהיר אותו שאם יראה מעין וילון בעין יפנה מיד לטיפול, הוא נסע מיד לבית חולים ועבר ניתוח באותו היום והחזירו לו את הראיה בעין זו.

39. לפיכך יש לפצות את התובע במלוא הנזק שנגרם (ראו ע"א 3900/14 ל.ד. נ' המרכז הרפואי הלל יפה (2.12.2015)).

40. עדותו של מומחה הנתבעת אינה משנה ממסקנה זו. המומחה מודה כי רופא עיניים שהיה מזהה קרע ברשתית או היפרדות של הרשתית היה מפנה מיד את המטופל למיון (עמ' 84 לפרוטוקול ש' 17-18). באשר לדחיפות הניתוח, המומחה מפריד בין מצב המכונה מקולה off, דהיינו שהמקולה, מרכז הראיה, כבר נפרד; לבין מצב של מקולה on שבו טרם הייתה היפרדות של המקולה. המקרה השני הוא הדחוף יותר בשל החשש שהמקולה תיפרד ויגרם נזק למרכז הראיה (עמ' 89 לפרוטוקול ש' 4-6). לשיטתו של פרופ' וינברגר הניתוחים גם במצב הדחוף יותר אינם נערכים מידית אלא תוך יומיים-שלושה (עמ' 89 לפרוטוקול ש' 6-7; עמ' 93 לפרוטוקול ש' 12-13)). לפיכך, למעשה, גם לשיטתו של מומחה הנתבעת, ההוראה שניתנה בטר"מ לתובע לפנות למעקב בעוד 4 ימים אצל רופא עיניים מנעה את האפשרות לניתוח חירום בעל סבירות גבוהה להצלת ראייתו.

41. מומחה הנתבעת מאשר כי במקרה של התובע לא ניתן לדעת את מצב המקולה ואת גודל הקרע בעת שהגיע לבדיקה בטר"מ (עמ' 85 לפרוטוקול ש' 21-25). בעניין זה יש להניח לטובת התובע שמדובר היה במצב של מקולה on, שכן התרשלות הנתבעת היא שיצרה את העמימות בשאלה זו (ראו למשל ע"א 754/05לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק, פסקה 7 , פ''ד סב(2) 218 (2007); ע"א 9328/02‏ מאיר נ' לאור, פ''ד נח(5) 54 (2004)). עם זאת, גם בהנחה שהיה מדובר במצב של מקולה off, הרי שדווקא מומחה הנתבעת הפנה למאמר עדכני הגורס שגם במצבים של מקולה off מושגות תוצאות טובות יותר בביצוע ניתוח בתוך 72 שעות (Grabowska Et al. "Urgency of Retinal Detachment Repair: Is it Time to Re-think our Priorities?" Eye (2021) 35: 1035). המסקנה היא כי קיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לנזק שנגרם לתובע.

    חבות צד ג'

42. מהמפורט לעיל עולה כי לא הוכחה חבותו של צד ג'. אציין כי הנתבעת בסיכומיה תומכת בטענה כי כלל לא אירע אירוע של חדירת גוף זר לעינו של התובע. מכל מקום, כמפורט לעיל, הוכח כי התובע הרגיש באופן פתאומי הרגשה של גוף זר בעין, אך לא הוכח כי אכן חדר לעינו של התובע גוף זר כתוצאה מחיתוך הבשר במסגרת עבודתו.

43. כמצוין לעיל, מהרשומה הרפואית בטר"מ לא עולה כפי שטען התובע כי הוצא מעינו גוף זר כלשהו במהלך הבדיקה בטר"מ, ואין לכך עיגון ברשומה הרפואית. עוד אזכיר את עדותו של פרופ' מורד לפיה מהרשומה הרפואית לא עולה כי נמצא גוף זר ואף לא היו סימנים של גוף זר בעין שכן לא נמצאה שריטה בעין (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 3-4). התובע עצמו מודה כי לא ראה שום דבר שיצא לו מהעין (עמ' 62 לפרוטוקול ש' 20-21).

44. בנסיבות אלו לא הוכח שהתרשלות כלשהי של המעסיק, אם אכן הייתה, היא זו שגרמה לנזק לתובע. לפיכך דין ההודעה לצד ג' להידחות.

    אשם תורם והקטנת נזק

45. הנתבעת טוענת כי יש לייחס אשם תורם לתובע שעל אף שמצבו החמיר לאחר הבדיקה לפי עדותו לא פנה לבדיקה אלא לאחר שבוע. איני סבורה שיש לקבל טענה זו. התובע העיד כי הרופא בטר"מ הרגיע אותו, אמר לו שהעין תסתדר ושלא ידאג, נתן לו אנטיביוטיקה לחמישה ימים ואמר לו לחזור לרופא אם לא יעבור לו לאחר מכן. התובע פעל בהתאם להוראותיו של הרופא, כאשר יש לציין כי בחלוף ארבעה ימים חל חג ראש השנה למשך יומיים ומיד לאחר החג פנה התובע לרופא עיניים. התובע העיד כי לא קרא את טופס השחרור וכי לא היו לו כאבים לאחר שלקח את הטיפות. הוא אמנם לא ראה בעין ימין, אך הצליח להמשיך לעבוד והמתין לחלוף הימים עליהם הורה הרופא. הוא אף העיד כי מהתחלה הוא לא ראה והמצב נמשך כך עד שפנה לרופא עיניים. בנסיבות אלו איני רואה מקום לקביעת אשם תורם.

46. כך גם אין מקום לקבל את הטענות בעניין הקטנת הנזק באמצעות ביצוע ניתוח לייזר. התובע העיד כי הוא חושש מטיפול כזה בשל הסיכון לפגיעה ברשתית (עמ' 59 לפרוטוקול ש' 15). מומחה התובע ציין כי ניתוח לייזר עשוי לשפר לתובע את הראייה קצת, אך מאחר שלא התרשם שהתובע סובל מעכירות משמעותית בעין, בעיה שאותה עשוי לפתור ניתוח הלייזר, לא המליץ על כך. מומחה הנתבעת הודה כי בספרות מוזכר סיכון של היפרדות רשתית כתוצאה מניתוח לייזר, גם אם קטן (עמ' 97 לפרוטוקול ש' 14).

47. לאור האמור לא מצאתי כי על התובע חלה חובת הקטנת הנזק באמצעות ביצוע ניתוח לייזר.

    נזק

48. התובע, כיום בן 55, סובל, כאמור, מ-20% נכות רפואית בעין ימין. בהתחשב בגובה הנכות הרפואית ובחשש מאיבוד ראיה גם בעין שמאל, יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על 100,000 ₪ (ראו בדומה ת.א. (שלום י-ם) 32001-06-18 פלוני נ' בסל (26.1.2021)).

49. באשר להפסדי שכר לעבר, מעיון בדוח הרציפות שצירפה הנתבעת עולה כי שכרו השנתי של התובע בשנת 2018 נמוך בכ-23,000 ₪ משכרו בשנת 2017. יש לפצות בגין אובדן שכר זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ותוספת פנסיה ולהעמיד את הפיצוי על סך של 32,000 ₪ (במעוגל).

50. לאחר שנה זו התפרק מקום עבודתו של התובע והבעלות הועברה לחברה אחרת. התובע מודה כי חלק מהירידה בשכרו בשנים לאחר מכן נובע מחילופי הבעלות, אך טוען כי לא יכול היה לעשות שעות נוספות וגם כוח המיקוח שלו לשם מעבר לעבודה אחרת קטן בשל מצבו הרפואי. הנתבעת טוענת מנגד כי התובע ממשיך לעבוד במשרה מלאה וכי ההפרש בין שכרו בשנת 2019 לשכרו בשנת 2017 עומד לכל היותר על 12,000 ₪ לשנה.

51. לטעמי אכן לא הוכחה ירידה משמעותית בגין הנכות הרפואית והתובע ממשיך לעבוד במשרה מלאה, ואף לא הוכח כי הוא מבצע פחות שעות נוספות מבעבר. עם זאת יש להביא בחשבון סכום גלובאלי בהתחשב בטענה שבמעבר הבעלות במקום עבודתו, מעבר שגרם להפחתה בשכרו, היה קיים לתובע קושי לעבור לעבודה מכניסה יותר בשל מצבו הרפואי, וכאשר ניתן לראות ירידה בשכר בשנת 2020 ובשנת 2021.

52. לפיכך יש להעמיד את הפסד השכר לעבר על סך כולל של 45,000 ₪.

53. באשר להפסדי שכר בעתיד. נכותו של התובע היא נכות תפקודית במלואה. השכר של התובע עומד כיום על כ-12,000 ₪ בחודש. התובע עובד גם כיום במחלקת בשר במקצועו. הוא עובד במשרה מלאה ונראה כי הצליח להסתגל לעבודה במומו. שכרו בשנים האחרונות אף עלה מעט יחסית לשכרו לפני התאונה. עם זאת, התובע העיד שהוא משתדל לא לעבוד עם מסור בשל הקושי לראות ומבקש מחבריו לעבודה לסייע לו. מומחה התובע הסביר כי התובע איבד את הראייה הדו-עינית שחשובה לתפקוד יומיומי, ולפיכך יש לתובע קושי בביצוע מטלות מכניות כגון חיתוך בסכין. הוא הבהיר כי הגוף עושה אדפטציה אך עדיין קיימים קשיים (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 12-17). לאור גורמי הסיכון של התובע אף יש חשש לאיבוד הראיה גם בעין שמאל חלילה. מאחר שלא ניתן לחלוק על כך שראייתו של התובע חשובה לצרכי עבודתו, שכוללת שימוש בסכינים, מסורים וכדומה, יש חשש שאם יאבד את עבודתו מסיבה כלשהו הוא יתקשה למצוא עבודה אחרת. באיזון בין השיקולים האמורים יש להעמיד את שיעור הגריעה מהשכר על בסיס של 75% מהתחשיב האקטוארי. לפיכך יעמוד הפיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד על סך של 240,000 ₪ כולל הפסדי פנסיה.

54. באשר להוצאות ועזרת צד ג'. התובע העיד כי הוא יכול לנהוג ברכב, אך בשעות הלילה הוא לא נוהג מחוץ לעיר ונעזר לשם כך במשפחתו או במוניות. בתצהירו ציין כי הוא אינו יכול לסייע בעבודות הבית. מעבר לכך לא הובאו ראיות נוספות בעניין עזרת צד ג' או בשאלת ההוצאות. לפיכך יש להעמיד את הפיצוי בראשי נזק אלו באופן גלובאלי על סך של 20,000 ₪.

55. סך כל הפיצוי עומד אם כן על 405,000 ₪.

     

    סיכום

56. הנתבעת תשלם לתובע סך של 405,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% והוצאות משפט הכוללות החזר שכר טרחת מומחים ואגרות משפט. ההודעה לצד ג' נדחית. בהתחשב בהיקף מעורבותו של צד ג' בהליך תשלם הנתבעת לצד ג' שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ והוצאות משפט. כלל הסכומים ישולמו תוך 30 יום.

57. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

    ניתן היום, י' תמוז תשפ"ד, 16 יולי 2024, בהעדר הצדדים.