פס"ד בתביעה לקביעה מיהו היורש המוכן ומסוגל לקיים את נחלת הוריו המצויה במשק

על המדוכה עתירת התובע למתן סעד הצהרתי לפיו הוא היורש המוכן ומסוגל לקיים את נחלת

הוריו המצויה במשק מספר 34 במושב *** (להלן: "הנחלה" או "המשק" ).

הלכה ולמעשה התביעה נוהלה כתביעה לקביעה מיהו היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק.

רקע עובדתי ודיוני בתמצית

1. התובע והנתבעים 1-2 ו- 4-5 הינם אחים ילדיהם של המנוחים *** ז"ל אשר נפטר ביום 25.8.72 ו*** ז"ל אשר נפטרה ביום 10.5.81 (להלן: "המנוחים"). הנתבעת 3 הינה רעייתו של הנתבע 2.

   למנוחים נולדה בת נוספת *** ז"ל אשר נפטרה ביום 19.9.82 כשהיא רווקה.

   למנוח היו אלו נישואים שניים כאשר מנישואיו הראשונים נולדו שלושה ילדים כולם הסתלקו מעיזבונו ( ר' נספח 3 לכתב הגנה של הנתבע 2).

   ביום 30.05.1983 ניתן צו ירושה על פי דין לפיו התובע ואחיו הנתבעים 1, 2, 4, 5, הינם היורשים של עיזבון האם המנוחה בחלקים שווים ביניהם (ר' נספח ד' לכתב תביעה).

    

2. המנוחים היו ועודם רשומים כבעלי זכויות מסוג בר רשות במשק.

    

3. המשק הינו חלק ממשבצת קרקע בבעלות רשות מקרקעי ישראל, היא הנתבעת 7 (להלן: "הרשות") המושכרת למושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית ***, היא הנתבעת 6 (להלן: "האגודה") בהסכם שכירות המתחדש כל מספר שנים. זכויות המנוחים במשק נגזרות מחוזה שכירות דו צדדי בין המנהל לאגודה (להלן: "הסכם המשבצת"). הסכם המשבצת נחתם ביום 21.4.2010 ביחס לתקופה שמיום 1.9.08 ועד ליום 31.7.13 והוא הסכם המשבצת התקף כיום (צורף כנספח 1 לכתב הגנה של המנהל).

   עד שנת 2008 הוסדרו הזכויות במושב *** בחוזה תלת צדדי שנכרת גם מול הסוכנות כשוכרת, היא הנתבעת 8.

    

4. המנוחים לא קבעו "בן ממשיך" בנחלה ולא הותירו אחריהם צוואות.

    

5. אין חולק כי הנתבע 2 יחד עם רעייתו הנתבעת 3 וילדיהם מתגוררים במשק מאז ראשית שנות ה- 90. הקרקעות החקלאיות של הנחלה או חלקן מושכרות כאשר כספי השכירות מועברים לנתבע 2.

    

6. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות בהן מתגוררים הנתבע 2 ומשפחתו במשק מזה 3 עשורים. בעוד לגרסת הנתבע 2 , בה תומכים הנתבעים 1, 3 ו-5, לו זכויות במשק, בין היתר, מכוח הסכם פנים משפחתי שנכרת עם כלל האחים עובר לפטירת האם, מכחישים התובע כמו גם הנתבעת 4 קיומו של הסכם כזה כאשר לדידם לכל אחד מהאחים זכות לקבל חלקו במשק המהווה חלק מעיזבון האם המנוחה וכי התובע הוא היורש "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק תוך פיצוי יתר אחיו.

    

7. יוער כי זו תביעה שניה שהגיש התובע בעניין המשק, לאחר שתביעתו הראשונה לפירוק השיתוף במשק וחלוקת תמורת המכר בין יורשי האם המנוחה נמחקה בהחלטה בדיון מיום 14.11.19 ומנימוקיה ( תמ"ש 48624-12-17).

    

8. האגודה לא הגישה כתב הגנה אם כי הוגש תצהיר מטעם יו"ר האגודה בעבר במסגרתו אישר ככלל גרסת הנתבעים 2-3.

    

   הרשות הגישה כתב הגנה במסגרתו צוין כי הזכויות במשק רשומות על שם ההורים המנוחים וכי אין בספרי הרשות רישום של "בן ממשיך". הרשות הותירה את ההכרעה בסכסוך המשפחתי לשיקול דעת בית המשפט, בכפוף להוראות חוזה המשבצת הדו צדדי ונוהלי הרשות כך שבסופו של יום הזכויות במשק תרשמנה על שם תא משפחתי אחד בלבד הכל כמפורט בכתב הגנתה.

    

   הסוכנות היהודית הבהירה כי לאור מעבר מושב *** בשנת 2008 להתקשרות בחוזה דו צדדי אין כנגדה כל עילת תביעה.

    

9. בהחלטתי בדיון מיום 10.3.21 ומנימוקי ההחלטה הוריתי על מינוי מר יומיק שמר כשמאי מטעם בית המשפט לצורך הערכת שווי המשק תוך התייחסות לשאלת המיסוי הרעיוני ולעלויות הכרוכות באפשרות של פיצול מגרש מהנחלה.

   חוות דעת ראשונה הוגשה ביום 15.7.21 ללא התייחסות לעניין הפיצול. חוות דעת משלימה הוגשה במהלך הדיון מיום 5.10.21.

    

10. שעה שלא היה בחוות הדעת כדי לקדם פתרון מוסכם נשמעו ראיות.

    משהוגשו סיכומים מטעם התובע והנתבעים 2–4 ובחלוף המועד להגשת סיכומים מטעם הנתבעים 1 ו-5 יש להכריע בתובענה.

     

    טענות הצדדים בתמצית:

     

    התובע

11. מעולם לא ניתנה התחייבות ע"י ההורים המנוחים בדבר מסירת זכויות השימוש במשק למי מהצדדים. אף אחד לא העביר את הזכויות ולא רשם צוואה, גם לא מונה בן ממשיך.

     

12. התובע ביחד עם אחיו נתנו לאחיהם הצעיר, הנתבע 2, זכות מוגבלת של מגורים בבית המצוי במשק על מנת לסייע בידו כלכלית ובתמורה לכך כי יתחזק את המשק אלא שהנתבע 2 לא דאג לכך לא שיפץ, לא טיפח או השקיע במשק והוביל להזנחה ניכרת.

     

13. הנתבע 2 השתלט על המשק שלא כדין תוך ניצול הסכמתם של אחיו וזאת מבלי שהוענקה לו כל זכות להיחשב כבעלי המשק.

14. במהלך השנים הנתבע 2 הגדיל לעשות כאשר הציג מצג שווא בפני צדדי ג' לרבות האגודה לפיו הינו בעל הזכויות היחידי והבלעדי במשק.

     

15. התובע מעולם לא ויתר על חלקו בירושת הוריו המנוחים. יתרה מזו , ביום 24.9.85 נחתם זיכרון דברים בין התובע לנתבע 2 בנוכחות יו"ר האגודה דאז, לפיו הנתבע 2 מוותר על זכויותיו במשק לטובת התובע. התובע בוחר משיקוליו שלא לעמוד על ההסכם ועדיין לפצות את הנתבע 2 בגין חלקו.

     

16. הנתבע 2 בדרכי עורמה החתים את אחיו, הנתבעים 1 ו- 5 על תצהירי הסתלקות מחלקם בירושה האם.

     

17. למרות שהנתבע 2 טוען כי הייתה הסכמה פנים משפחתית לפיה המשק בבעלותו, טענה המשוללת כל יסוד, הוא מעולם לא הגיש לרשות מקרקעי ישראל בקשה להעביר את הזכויות במשק על שמו וממילא העברת זכויות בעסקת מקרקעין, מחייבת שתעשה באמצעות מסמך כתוב כפי שמוסדר בסעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969 בעוד שבעניינו הנתבע 2 טוען להסכם בעל פה.

     

18. הנתבע 2 מבקש לבסס זכותו במשק גם על יסוד רישום בספרי האגודה, אלא שהעברת זכויות נעשית בהתאם לנהלי הרשות כבעלים של הקרקע ואין לאגודה כל סמכות לקבוע מעמדן של זכויות במשקים.

     

19. מזה עשרות שנים המשק החקלאי אינו פעיל, הנתבע 2 לא עוסק בחקלאות ולא מתפרנס מחקלאות. ניסיונותיו הרבים במשך השנים לייצר גידולים חקלאיים, להקים לולים לא צלחו והביאו ליצירת חובות כבדים על המשק בסך של מיליון ₪ , כאשר בסופו של דבר ונוכח הסדר עם המושב הנתבע 2 שילם סכום מופחת בסך של כמה עשרות אלפי ₪ בלבד.

     

20. התובע שהינו בעל ניסיון חקלאי, יצא לפנסיה מתפקידו בעבודה ממשלתית יציבה והוא בעל אמצעים רבים. התובע הוא היורש "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק לגדל בו גידולים חקלאיים ולהמשיך את חזון הוריו המנוחים והכל בהתאם להוראות סעיף 19 ג ( 3) לחוזה המשבצת הדו צדדי החל בעניינינו.

    הגם שבהתאם לחוזה הדו צדדי אין כל חובת פיצוי על הצדדים מוכן התובע לפצות את אחיו עובדה המקנה לו עדיפות בהיבט של שיקולי צדק ויושר .

     

21. בשל העובדה כי הנתבע 2 הסתיר לאורך השנים מידע ענייני וקונקרטי מאחיו בדבר הכנסות המשק ובכלל זאת כספים רבים שחולקו לחברי המושב ממכירת מניות והכנסות מהשכרת אדמות במשק על הנתבע 2 לפצות את התובע.

     

    הנתבע 1

22. לאורך כל השנים ומאז פטירת האם היה ברור, מובן מאליו ומוסכם עם כל האחים שהנתבע 2 יתגורר במשק ויהא בעל הזכויות בו.

     

23. הנתבעים 2-3 הינם אנשים תמימים וטובי לב אשר בוודאי לא יכולים לפגוע ובטח שלא לגזול או לקחת משהו שלא שייך להם.

     

24. למיטב ידיעת הנתבע 1 אף לא אחד מהאחים הציב תנאי כזה או אחר בכל הנוגע לקבלת הזכויות במשק ע"י הנתבע 2.

     

25. הנתבע 2 הסתמך על הסכמת האחים ולראיה שנשא בחובות המשק, עיבד את המשק ונהג בו מנהג בעלים למעלה מ-30 שנה.

     

26. הנתבע 1 חתם על תצהיר הסתלקות מהירושה לטובת הנתבע 2, לדידו אין לו זכות במשק וככל שקיימת כזו הוא מוותר עליה לטובת הנתבע 2.

     

    הנתבעים 2-3

27. בין האחים נכרת הסכם פנים משפחתי בעל פה הוא העומד ביסוד ישיבתו ארוכת השנים של הנתבע 2 במשק יחד עם רעייתו וילדיו.

     

28. הנתבעים 2 ו-3 הסתמכו על ההסכם, השקיעו כספים במשק ובשיפוץ בית המגורים, טיפחו את אדמות המשק. בין היתר, הנתבע 2 גידל עופות וקיבל הקצאת לולים על שמו.

     

29. בשנת 1996 הנתבעים 1 ו-5 חתמו על תצהירי הסתלקות לטובת הנתבע 2, וכך גם עשו ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים.

     

30. הנתבעים 2 ו- 3 התקבלו כחברים באגודה וזאת לפני שנים רבות.

     

31. על הנתבעים 2 ו-3 רבצו חובות של המשק בסכומים ניכרים, אשר בעטיים ננקטו נגדם הליכי גבייה וניתנו החלטות שיפוטיות .

     

32. בשנת 2008 ניתן פסק משקם כלפי הנתבעים 2 ו-3 המלמד כשלעצמו שאלה הסדירו את חובות המשק.

     

33. אף לא אחד מהאחים הביע עניין לאורך שנים רבות בגורלו של המשק.

     

34. התביעה לוקה בהתיישנות העדר יריבות, שיהוי מהותי, מניעות והשתק שיפוטי.

     

35. התובע אינו עומד בשום קריטריון אשר נקבע בפסיקה כמי שמסוגל לקיים את המשק.

     

    הנתבעת 4

36. הנתבעים 2-3 מעולם לא קיבלו זכות כלשהי במשק אין ולא קיים הסכם פנים משפחתי הקובע כי הנתבע 2 הוא היורש המסוגל לקיים את המשק.

     

37. הנתבע 2 ניסה במהלך השנים להחתים את הנתבעת 4 על העברת הזכויות ו/או ויתור והסתלקות מצידה אך זו הביעה סירובה.

     

38. התובע והנתבעים 1-2 ו- 4-5 הם היורשים של עיזבון האם המנוחה בחלקים שווים בניהם ועל כן אין חולק כי הנחלה שייכת לכלל היורשים.

     

39. נתבעת 4 זכאית לחלקה על פי כל דין במשק לרבות כל הזכויות הקנייניות והחוזיות הנלוות לו וכלל ההכנסות שהתקבלו מפירות המשק .

     

40. הנתבע 2 השתלט על המשק, ללא קבלת זכות כלשהי ובכך מנע מהנתבעת 4 מלקבל את חלקה היחסי.

     

41. עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב, וכן טעונה רישום בעוד הנתבע 2 לא הציג כל מסמך המלמד כי ניתנה לו זכות כלשהי במשק ואין מחלוקת כי המשק רשום עד היום על שם ההורים המנוחים.

     

42. מאז פטירת האם המנוחה ולמשך תקופות ממושכות הנתבע 2 כלל לא גר במשק ולא עסק בחקלאות.

     

43. הנתבע 2 השתהה משך שנים ארוכות ונמנע מלפעול לרישום זכותו הנטענת ודי בכך ללמד כי לא ראה עצמו כבעל הזכויות המשק.

     

    הנתבעת 5

44. המשק שייך לנתבע 2 על כל הזכויות והחובות המיוחסים לו כפי שהסכימו האחים כבר לפני עשרות שנים.

     

45. הנתבע 2 הוא בן הזקונים ומי שנשאר לטפל לבדו בבית במשק ובאם ז"ל בשנותיה האחרונות כשזו סבלה מבעיות נפשיות קשות.

     

46. למיטב ידיעת הנתבעת 5 אף לא אחד מהאחים הציב תנאי כזה או אחר בכל הנוגע לקבלת הזכויות במשק ע"י הנתבע 2.

     

47. היה זה ברור מאליו לאורך כל השנים כי הנתבע 2 יקבל את המשק . אם סבר מי מהאחים שלא כך הם פני הדברים היה דורש זכויותיו לאחר פטירת האם.

     

48. הנתבעת 5 חתמה על תצהיר הסתלקות לטובת הנתבע 2. ככל שקיימת לנתבעת 5 זכות כלשהי במשק היא מוותרת עליה לטובת הנתבע 2.

     

    דיון והכרעה

     

49. אין מחלוקת, הגם אי הבהירות שהתעוררה במסגרת ההליך, כי הזכויות במשק רשומות בספרי הרשות על שם שני ההורים המנוחים וכי מדובר בזכויות בר רשות המוסדרות במסגרת חוזה משבצת דו צדדי שבין האגודה לבין הרשות.

    הצדדים אף אינם חולקים על כך שהוראות חוזה המשבצת הדו צדדי הן הרלוונטיות לצורך הכרעה במחלוקת שלפני.

     

50. סעיף 19ג להסכם המשבצת הדו צדדי מסדיר את העברת הזכויות במשק לאחר פטירתו של חבר האגודה.

    באין בן ממשיך, קובע סע' 19 ג מס' חלופות להענקת הזכויות במשק ובהן אפשרות שכל אחד מיחידי בן הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק יורה בצוואה למי תימסרנה זכויות השימוש שלו.

     

51. הגדרת הזכויות במשק כנכס שאינו חלק מעיזבון חבר האגודה, אינה מפקיעה את האפשרות העומדת לבר הרשות לבקש במסגרת צוואתו למי תועברנה זכויות אלה. אולם זכות זו סויגה כך שלא יהא בהוראותיה של צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו של חבר האגודה.

     

52. בענייננו, והגם שעל פי חוזה המשבצת הדו צדדי יכלו ההורים לקבוע בדרך של צוואה מי יהיה הילד שיקבל את זכויות השימוש במשק, לא הותירו המנוחים צוואה, ומכאן שאין יסוד לטענה כי יש להסדיר הזכויות במשק כנכס שהוא חלק מעיזבונם של המנוחים לרבות ועל פי המפורט בס' 114 לחוק הירושה אליו מפנה התובע.

     

53. על חלוקת המשק והעברתו להיעשות בנסיבות כאן, בהתאם לחוזה המשבצת הדו צדדי ולאמור בסע' 19 ג (3) שבו הרלוונטי לעניינינו והקובע כדלקמן:

    "לא הניח המנוח בן זוג אך הניח יותר מילד אחד תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מבניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק. באין הסכמה בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק, יחליט בכך ביהמ"ש".

     

54. אם כך, באין בן ממשיך ומשלא הותירו אחריהם ההורים המנוחים צוואה, הרי השאלה המונחת להכרעת ביהמ"ש היא מי הבן המוכן ומסוגל לקיים את המשק כמשמעותן של צירוף מילים אלה בסע' 19 ג (3) הנזכר ובתוך כך יש לבחון האם קיימת חובת פיצוי ליתר היורשים.

    בנסיבות כאן ובגדרי המחלוקת יש להידרש תחילה לטענת הנתבע 2 בה תומכים הנתבעים 1 ו- 5 בדבר קיומו של הסכם פנים משפחתי היסטורי המעניק לו ממילא את זכויות החזקה והשימוש במשק על כל המשתמע מכך.

     

    האם הוכחה הסכמה פנים משפחתית

     

55. השאלה אם הייתה הסכמה פנים משפחתית אם לאו היא שאלה של עובדה והנטל להוכחתה מוטל על הטוען לה.

    על אף שלא נחתם בין מי מהצדדים הסכם מפורש בכתב, סבורני, כי מכלול הראיות והעדויות כמו גם התנהלות הצדדים הלכה ולמעשה, מלמדים כי הסכם כזה אכן היה.

     

56. כנקודת מוצא לדיוננו יש לציין כי עוד ביום 12.11.78 הנתבע 2 חתם על "כתב התחייבות בלתי חוזרת" המשקף סיכום בין האחים לפיו הוא יקבל לידיו את המשק ובתמורה ידאג לטפל באם ובאחות *** ז"ל ומכר המשק יעשה אך בהסכמת התובע והנתבע 1 כשהדבר נכרך בהבטחת המשך מגוריהן של האם והאחות במשק (עמ' 54 ש' 15-26) .

    התובע אישר בעדותו הסכמת האחים להעברת המשק לנתבע 2 בהתאם לכתב ההתחייבות אך טען כי בפועל הנתבע 2 לא מילא אחר חלקו ולא טיפל באם ז"ל ("..הוא לא טיפל באמא אלא אני שלקחתי אותה לבית החולים וקניתי לה כדורים .." (עמ' 40 ש' 1-5). אלא שלא מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח הנטל המשני המונח לפתחו בקשר לקיום אחר אותם תנאים. התובע כשל מלבסס טענה זו ואף נלמד היפוכו של דבר. העד מר *** יו"ר ועד המושב כיום ומי ששימש בזמנים הרלוונטיים במגוון תפקידים הקשורים במושב מסר בתצהירו, כי היה זה הנתבע 2 כבן זקונים שטיפל באמו עד שנפטרה בשנת 1981 (ס' 4). גרסתו לא נסתרה.

     

57. אף במנותק ממסמך זה ועל פי גרסת התובע עצמו כמפורט לראשונה בתצהיר עדות ראשית נמצאנו למדים, כי הסכם משפחתי אכן היה. בין היתר נטען: "נתבע 2 מתגורר במשק מזה עשרות שנים נוכח מצבו הנפשי והרצון של האחים לסייע לו להסתדר ולבנות משפחה..(ס' 11)" וכן "לאורך השנים הסכמנו אני ואחיי, כי *** יוכל להתגורר בבית ישן במשק... ובתנאי שידאג לתחזק את הבית הישן במשק וכן לתחזק את המשק" (סעיף 16).

     

58. אין אפוא יסוד לטענה כי הנתבע "השתלט על המשק" תוך מעשה חד צדדי המנותק מכל סיכום משפחתי.

     

59. נכון הוא שלאחר פטירת האם בשנת 1981 הנתבע 2 עזב את המשק לפרקים, אלא שאין חולק כי מאז שנישא לנתבעת 3 בשנת 1991 או בסמוך לכך הם מתגוררים שם ברצף, מקיימים את המשק ונוהגים בו מנהג בעלים על הזכויות והחובות הנובעות מכך והדבר מהווה כשלעצמו ראיה משמעותית בדבר אותה הסכמה לה טוען הנתבע 2 ותוכנה.

     

60. למעשה התובע כשל מלבאר נכוחה מדוע זה לא פעל כל השנים לעמוד על זכויותיו הנטענות במשק. עדותו הותירה תמיהה של ממש הנזקפת לחובתו.

    "ש:(בימ"ש) משנת 1985 עד 2017 למי פנית ודיברת על הנושא הזה?

    ת: יש הכל במכתב לראש הועד *** זה היה בשנת 1985. אח"כ הייתי בקשר עם *** שאמר לי להעביר את המשק ושאלתי למה להעביר אם יש לי מכתב ויתור מהאדון שגר בישוב, הכוונה ל***. הכל כתוב במכתב. נתתי את המכתב למזכירות המושב בשנת 1985 וציפית לקבל תשובה עניינית וכל פעם דחו אותי פה ושם." (עמ' 48 שו' 17-21 ראה גם שו' 6-8) .

61. גם אם בשלב כלשהו בשנת 1985 או בסמוך לכך התובע פנה אל הנתבע 2 או לאגודה ועורר שאלת זכותו במשק הרי שהוא בחר במשך למעלה מ-30 שנה שלא לפעול באופן אופרטיבי, לא הביע התנגדות כנגד רישום הנתבעים 2-3 כחברים באגודה או להמשך החזקתם במשק. לא מצאתי בעדותו כל נימוק מבורר לשיהוי הרב הננקט משך 3 עשורים עד הגשת התביעה (עמ' 47 ש' 23 עמ' 49 ש' 17) .

    נוכח חלוף הזמן הרב גם אין להלום גרסת התובע לפיה בחר להחריש מתוך רחמים כלפי הנתבע 2 ולאחר שחפץ לסייע לו מבחינה כלכלית ודאי בנסיבות בהן נטען ולא נסתר כי היקף הכנסתם של הנתבעים 2-3 גם כיום מצומצם וכי הנתבע 2 מתמודד עם השלכות תאונת דרכים קשה שעבר בשנת 2007. (ר' ס' 34 לתצהיר הנתבעת 3).

     

62. על חוסר המעש מצד התובע או מי מהיורשים העידו יו"ר המושב בעבר , מר ***, אשר מסר כי היורשים "לא התעניינו לא במשק ולא בחוב. אנשים ברחו". (עמ' 107 ש' 11) וכן, יו"ר ועד המושב כיום, מר ***, לפיו התובע מעולם לא שוחח עמו על חילוקי דעות כלשהם לגבי המשק.

    ( עמ' 119 שו' 21-23).

     

63. ניסיון התובע לשים יהבו בטענה כי לפני כעשור וחצי הביע סירוב לחתום על תצהיר הסתלקות לטובת הנתבע 2 אין בה להועיל לו. טענה זו עומדת על פניו בסתירה להצהרתו בדיון מיום 8/7/20 לפיה הנתבע 2 כלל לא ביקש ממנו לחתום ויתור ("הוא מעולם לא פנה אלי בבקשה שאחתום לו על וויתור המשק עמ' 8 ש' 18). ואולם אף אניח כי הביע סירוב כאמור, אין בנימוק זה כדי לרפא חוסר המעש מצדו משך שנים רבות לאחר מכן.

    הדברים נכונים גם ביחס לנתבעת 4 וביתר שאת משלא הוכח בכל דרך כי פנתה לנתבעים 2-3 בקשר לזכויות במשק לאורך כל השנים. גם הליך זה לא ננקט על ידה .

    סירובה לחתום על תצהיר הסתלקות לא נכרך בטענה לזכויות במשק כי אם בנימוק שהיא תחתום כשהתובע יחתום ( ר' עדות הנתבע 2 עמ' 69 ש' 6-5) גם העד מר *** העיד שכך שמע מהנתבעת 4 ("אם *** חותם אז אני חותמת גם... ** אמרה מה ש** יחליט אני אחריו חותמת"-עמ' 93 ש' 22-26 ).

    במסגרת הליך זה טען בא כוחה שהיא זכאית לזכויות במשק, אך היא עצמה נמנעה מלהתייצב לעדות על כל המשתמע מכך.

     

64. כך ואחרת, גם לא מצאתי מענה מבורר לטענת הנתבע 2 לפיה גרסה זו בקשר למתן הסכמה זמנית למגורי הנתבע מנוגדת להסכם המשבצת ולתקנון האגודה השיתופית, לפיהן לא ניתן להעביר משק באופן זמני או חלקי וכי המועד להעברת הזכויות לאחר מהילדים הוא עד שנתיים לפטירת חבר האגודה אחרת המשק מוחזר לידי האגודה (ראה ס' 6-7 לתקנון האגודה השיתופית מושב *** וכן ס' 31, 33 לפק' האגודות השיתופיות) .

     

65. כנתון נוסף המתיישב עם קיומו של הסכם, התובע אישר בעדותו כי בכובעו כמנהל עיזבון האם המנוחה לא מצא מקום לסלק את חובות המשק טרם חילק כספים ליורשים, אלא ראה בנתבע 2 כמי שחובה זו מוטלת לפתחו (ראה עדות התובע עמ' 43 שו' 10-14).

     

66. עוד עולה מעדות התובע כי במרוצת שנת 2017 ביקש להשתתף בהגרלה לרכישת משבצת במושב המיועדת למי שאינו בעלים של נחלה ואף נקט בהליך משפטי כנגד האגודה למימוש זכות זו לאחר שלטענתו לא הוזמן להגרלה. עובדה זו מלמדת גם היא שהתובע לא ראה עצמו בעל זכות במשק וזאת ניתן להניח משום קיומו של אותו הסכם פנים משפחתי. (ר' עמ' 41 ש' 1-9).

    סבורני כי עיתוי הגשת התביעה, לאחר שהתובע לא צלח לקבל מגרש באותה הגרלה מעוררת ביתר שאת את שאלת תם ליבו ושיקוליו בהליך כאן.

     

67. כנדבך נוסף יש לתן הדעת לעמדת הנתבעים 1 ו- 5 התומכת בגרסת הנתבעים 2-3 זאת בניגוד לאינטרס כספי ישיר שלהם בדבר אפשרות לקבל תמורה או פיצוי כלשהו בגין המשק.

     

68. לא נסתר מעיני כי במרוצת שנת 1985 חתמו הנתבע 2 והתובע על מסמכים הנושאים כותרת "הסכם וזכרון דברים" ו"זכרון דברים" (נספחים 10 -11 לתצהיר התובע) במסגרתם ויתר הראשון על זכויותיו וחובותיו במשק לטובת האחרון בתמורה לכך כי זה יישא בכל חובות המשק. בפועל לא נמצא כל ביטוי אופרטיבי למימוש מסמך זה. הנתבע 2 הוסיף להתגורר במשק לאורך כל השנים ולשאת בחובותיו בעוד לא הוכח כי התובע נשא בחוב או פעל בכל דרך כדי לממש סיכום זה. בסיכומיו התובע טען לזכויות מכוח המסמכים האמורים תוך הרחבת חזית שכן בסעיף 28 לכתב התביעה צוין ש''התובע בוחר משיקוליו שלא לעמוד על ההסכם...".

     

    ממסמכים אלה עולה נכוחה, כי התובע עצמו ראה בנתבע 2 כבעל כל הזכויות במשק ולא רק ב- 20% עת צוין בהסכם שבנספח 10 '"אני ***...מוותר על כל זכויותי וחובות במשק של *** (משק ** ) ב*** ומעביר את המשק לאחי *** (הדגשה לא במקור)... ותמורת זאת *** מתחייב לשלם את כל החובות בגין משק זה וללכת להסדר עם המושב לפתרון הבעיה".

    כשנשאל התובע בחקירתו – "ש: האם לפי המסמך הזה *** מעביר אליך את כל המשק וכנגד זה אתה אחראי לכל חובות המשק 1", השיב: "ת: כן. אמת"" (עמ' 35 ש' 12-14) והוסיף: ''ערכתי את הזיכרון דברים כי הייתי צריך את המכתב הזה למושב. הוא גר במושב וצריך את המסמך לוועד המושב" (עמ' 36 ש' 13-14).

    אם המשק לא הועבר לנתבע 2 על פי אותו הסכם פנים משפחתי היסטורי מדוע נדרש הנתבע 2 להתחייב בהסכם מול התובע להעביר לו את הזכויות במשק? לכך לא נמצא מענה מבורר.

     

69. על דרישת הכתב הקבועה בס' 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 אותה מציינים התובע והנתבעת 4 כנימוק מרכזי לדחיית טענת קיומו של הסכם משפחתי בר אכיפה אזכיר כי בלב דיוננו זכויות בר רשות במשק חקלאי, שאינן אלא זכויות אובליגטוריות ולא קנייניות. ברם אף אם נראה בהן זכויות במקרקעין, סבורתני שמשיקולי צדק ותום לב ניתן וצריך בנסיבות כאן להתגבר על דרישה צורנית זו.

    במשך השנים רוככה דרישת הכתב. על פי מגמת הפסיקה, גישה מחמירה לגבי דרישת הכתב תהיה גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה ולכן יש להקל עם התובעים אכיפת התחייבות במקרקעין. (ר' ע"א 986/93 קלמר נ' מ' גיא ואח' (נבו, 12.6.96).

    לפי הגישה "החיצונית" בפסק הדין הנזכר, יש להיזקק לעקרונות משפטיים המצויים מחוץ לגדרו של סע' 8 לחוק המקרקעין - הוא עיקרון תום הלב המעוגן בסע' 12 לחוק החוזים. לפי גישה זו, יש בכוחו של עקרון זה, במקרים מסוימים מיוחדים ויוצאי דופן, לשלול את דרישת הכתב לשכלול התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין. אין רשימה סגורה והמקרים משתנים על פי נסיבות החיים (שם, עמ' 197).

      צבר הנסיבות בעניינינו הכולל, בין היתר, מגורים ברצף למעלה מ- 3 עשורים, דאגה וטיפול במשק , סילוק חובות ושמירת המשק כמו גם טיפול באם בערוב ימיה, מצדיקים לדידי שימוש בחריג הנזכר.

    עמדת התובע כמו גם הנתבעת 4 המבקשת להסתתר עתה מאחורי דרישת הכתב לבדה, כטענה תקפה כל שכן נוכח יחסי האמון המיוחדים השוררים בין בני משפחה מוקשה ואין בידי לקבלו. המדובר בחוסר תם לב של ממש.

     

70. אכן משך השנים לא נעשו פעולות אופרטיביות לרישום פורמאלי של זכויות הנתבע 2 הנובעות מההסכם אצל הגורמים המיישבים. עם זאת נעשו פעולות ב"שטח". הנתבע 2 שינה מצבו בכך ששם כל יהבו זמנו מרצנו והונו במשק ובבית שעל המשק תוך הסתמכות על הסכמת האחים. הנתבעים 2-3 לא רכשו כל בית או משק אחר, שאם לא כן, הרי שעוד בסמוך לנישואיהם בתקופה בה מחירי הנדל"ן היו נמוכים, בתקופה בה משקים היו נטושים במושבי הדרום ולא אחת נמסרו ללא תמורה, הם היו רוכשים לעצמם בית או משק.

    אף אם עדותם של הנתבעים 2-3 לא הייתה עקבית וברורה לחלוטין לגבי השאלה מדוע לא פעלו במישור זה של הסדרת הרישום, התרשמותי הכללית היא שעדותם נמסרה באופן פשוט אמין ומהימן בעוד חוסר המעש מצדם בהקשר זה נובע בעיקרו ,כמפורט בסיכומי הנתבע 2, "מאישיותם, פשטותם, תמימותם, חוסר ידיעתם, נסיבות חייהם, כאשר אף אחד לא ערער על היותם בעלי הזכויות במשק, וביומיום הם לא נדרשו לרישום הזכויות ברמ"יי, גם לא ע"י האגודה" (ס' 54).

     

71. ממכלול הראיות מתגבשת תמונה עובדתית לפיה התובע כמו גם יתר האחים הנתבעים היו מודעים במשך עשרות השנים, למצב העובדתי בו הנתבע 2 ובני משפחתו מתגוררים במשק, נושאים בחובותיו , נוהגים בו מנהג בעלים ובעיני כול לרבות האגודה מוצגים כחליפיהם של המנוחים - בעלי הזכויות בנחלה. במשך כל אותה תקופה לא הביעו מי מהאחים כל עניין במשק תוך שהם מותירים התמודדות עם החובות ועם אחזקת המשק לפתחו של הנתבע 2 תוך התנערות מכל מחויבות הקשורה למשק. מצב עובדתי זה לצד התנהלות פסיבית של התובע והנתבעת 4 כשלא עתרו לבית המשפט במשך 3 עשורים מאז עבר הנתבע 2 להתגורר דרך קבע במשק ולמעלה מ- 4 עשורים מאז מות האם, אך מחזקת את גרסת הנתבע 2 לפיה אכן לפני שנים הוסכם על דעת כולם, כי הנתבע 2 הוא שיזכה במשק מבלי שיידרש לשלם כל פיצוי.

     

72. לאור המקובץ באתי לכלל מסקנה כי אחיו של הנתבע 2 ויתרו על זכויותיהם במשק בהתאם לאותו סיכום משפחתי והם מנועים ומושתקים בחלוף כל כך הרבה שנים מלטעון אחרת. יש אף לדידי לראות בביצוע ההסכם הלכה ולמעשה וההסתמכות הנגזרת ממנו כטעם ראוי לאכיפתו במישור היחסים המשפחתיים.

     

73. ואולם אף במנותק מקיומו של אותו הסכם ובמישור מערכת היחסים החיצונית הנגזרת מהסכם המשבצת ולאור הוראת סעיף 19ג (3) הנזכר לא מצאתי כי התובע הוא הבן המסוגל ומוכן לקיים את המשק .

     

    מיהו הבן המסוגל ומוכן לקיים את המשק

     

74. פסיקת בתי המשפט, דנה רבות בשאלה מי הוא הילד המוכן והמסוגל לקיים את המשק החקלאי. לא אחת נקבע בפסיקה, כי הבן שייבחר, הוא זה שיש לו הזיקה הגדולה ביותר למשק, מי שגר במשק וחבר באגודה השיתופית עיסוק קודם ונוכחי בחקלאות וניסיון בהפעלת המשק, הפעלת המשק בפועל לאחר פטירת ההורים, המשכיותו של המשק ומניעת הזנחתו (ר' תמ"ש (טב) 30318-02-10ג.י. נ' נ.י. ואח )

     

75. בעניינינו, לא הוכח שהתובע עוסק בחקלאות או עסק בכך לאורך כל השנים . התובע עזב את המשק לפני שנים רבות, לא גילה עניין של ממש במשק, לא נשא בחובות המשק, טענותיו להשבחה ולשיפוץ של המבנה המצוי במשק, לפני 3 עשורים, ממילא לא נתמכו בכל ראשית ראייה. התובע לא הוכיח זיקתו הנמשכת למשק וניהולו כפי טענתו בסיכומיו.

    התנהלות התובע לאורך השנים, היעדר מגורים במשק והיעדר חברות באגודה, מהווים אינדיקציות משמעותיות לחוסר מסוגלות לקיים את המשק. (ראה לעניין זה תמ"ש 44431-06-11 ).

     

76. הצהרת הכוונות מצד התובע באשר למגוריו בנחלת ההורים והפעלת המשק כיחידה חקלאית יצרנית לא נתמכה בכל תכנית סדורה או ראשית ראיה כלשהי אף לא ביחס לאיתנותו הכלכלית.

     

77. בשנת 2017 התובע הגיש תביעה לפירוק שיתוף במשק, (אשר כאמור נמחקה), אז לא הביע כל עניין לקיים את המשק, כי אם כיוון לתוצאה אחת של מכר וקבלת תמורה כספית. עובדה זו מטילה צל כבד על גרסתו בהליך כאן המבקשת לקבוע כי הוא היורש "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק ומעוררת כטענת הנתבע 2 את שאלת ההשתק השיפוטי.

     

78. כך גם טענת התובע להזנחת המשק בידי הנתבע 2 לא הוכחה. כפי שנטען הבית שופץ והמשק לא הוזנח. שמאי בית משפט העיד שהבית הקיים מאפיין ודומה לבתים במושב *** (עמ' 27 ש' 18-23).

     

79. יתר אחיו של הנתבע 2 ובהם התובע, עזבו את המשק עם נישואיהם לפני עשרות שנים, עבדו מחוץ למשק, רכשו בתים והקימו משפחות, כאשר לא הוכח בכל דרך כי למי מהם היה קשר למשק, או כי מצאו לנכון להשתתף בהסדר חובות המשק.

    לגרסת התובע עצמו אם היה מביע עניין במשק בשנות ה- 80 האחים לא היו מונעים בעדו לקבל חזקה במשק (עמ' 44 ש' 6).

    התובע אף העיד על עצמו בסעיף 25 לתצהירו, כי הוא לא היה מוכן ולא היה מסוגל לקיים את המשק, בזמנים הרלוונטיים לאחר פטירת האם: "אחי ***, השתחרר

    גם הוא מהצבא וביקש לעבד את האדמות ולעבוד במשק. בתקופה הזו שירתי *** ולא היה לי את הזמן והיכולת להתחייב לעבד את הקרקע במשק ולכן לא הייתה לי כל מניעה, כי אחד האחים ימשיך לעבד את האדמות, להתגורר בבית ולטפל באמי ואחותי ז"ל  שהתגוררו בבית". גם בעדותו מסר כי כל השנים התגורר ב *** ואפשר לנתבע 2 לגור במשק, בעוד שימש בתפקיד *** (עמ' 38 ש' 21-22) .

     

80. מנגד הנתבע 2 כאמור, מתגורר במשק ברציפות למעלה מ 3- עשורים, הקים בו משפחה, גידל ילדים, השקיע במשק מהונו תוך הסדרת חובות המשק, תפעל לפרק זמן מסוים את המשק כיחידה חקלאית יצרנית אם בירקות או בלולים ועשה בו מנהג בעלים כלפי כולי עלמא (ראה גם עדות התובע בעניין זה עמ' 37 ש' 19-24). הנתבע 2 יחד עם רעייתו הנתבעת 3 התקבלו כחברים באגודה זאת לפני שנים רבות כאשר מאז לקחו חלק פעיל במוסדות האגודה, השתתפו בבחירות לאגודה כשהם נושאים בכל החובות והזכויות הנגזרים מכך. פסק המשקם אשר ניתן בשנת 2008 כנגד הנתבעים 2,3 לפיו הם סיימו לפרוע חובם, מופטרים מערבותם לחובות האגודה, והוסרו העיקולים על המשק מדבר בעד עצמו (צורף כנספח 2 לתצהיר עדות הנתבע 2).

     

81. כפי שהובהר בתצהירו של מזכיר המושב מר *** והתומך בגרסת הנתבעים 2-3:

     "כל חברי המושב יודעים ש ***(הנתבעים 2-3) הם בעלי הזכויות במשק **, וככאלו הם חברי  

     אגודה לכל דבר ועניין. כך, למשל, הם גם בעלי זכות בחירה בבחירות המתקיימות לוועד

     המושב, ובעלי זכות החלטה בנושאים שונים ככל בעלי המשקים במושב ***. מאז פטירת

     אמו של ** (הנתבע 2) כרטסת הנהלת החשבונות באגודה היא על שמו של ** (הנתבע 2), והוא נושא  בזכויות ובחובות כלפי המושב , ככל בעלי המשקים האחרים" (ס' 9).

     

82. כמו כן , בהתאם לחוות דעת השמאי הוכח ולא נסתר, כי במועד פטירת המנוחה ואף שנים רבות לאחר מכן, משקים חקלאיים בדרום בכלל והמשק הנדון בפרט היה חסר ערך כלכלי (ר' ס' 8.1 לפיו שווי המשק בשנת 1981 עמד על 234 ₪). למעשה שיעור החובות במועד בו קיבל הנתבע 2 את החזקה במשק עלה על שווי המשק עשרות מונים כאשר הנתבע 2 יחד עם רעייתו התמודדו לבדם עם הסדרת החובות. התובע אישר בעדותו כי ראה בנתבע 2 כמי שצריך לשלם את חובות המשק אך כשל מלבאר מדוע היו כך פני הדברים (עמ' 43 ש' 10), עדותו בהקשר זה נמצאה כמתחמקת ובלתי עניינית (עמ' 42 ש' 22).

     

83. טענת התובע כי יש ועיקר החובות בהן נשא הנתבע 2 מקורם בגידולים חקלאים כושלים של זה האחרון ומכאן חובתו בהסדרתם לא הוכחה. התובע בעצמו סתר טענתו זו כאשר אישר בחקירתו, כי מקור החובות הוא גם חובות האגודה (עמ' 42 ש' 15-21). בנוסף הן מפסק המשקם והן מכרטסת הנה"ח עולה כי מדובר בחוב שרבץ על המשק, להבדיל מחוב אישי שנוצר על ידי הנתבע 2.

    גרסתו של העד מר *** המפורטת בתצהירו סותרת גם היא טענה זו של התובע:

    "..** ו ** (הנתבעים 2-3) אף שילמו לבד לאורך כל השנים את החובות שרבצו על המשק, ובכלל זה מיסי ועד וארנונה חודשיים, חובות עבר של אגודת *** אשר לא נוצרו על ידם וזאת בדומה לבעלי המשקים האחרים. חובות אלה כללו גם חובות שהוטלו על כלל בעלי המשקים באגודה , ואשר הוסדרו על פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי משפחתי התשנ"ב- 1992 ורק מי ששילם את החובות על פי פסק המשקם מכח החוק הנ"ל זכה למחיקת חובות ולביטול העיקולים שנרשמו על המשק שלו".

84. יש אפוא ממש בטענת הנתבע 2 כי מקום בו לא היה נדרש לתשלום החובות והחזקת המשק יכול ולא היה כיום משק כלל על שם ההורים המנוחים.

    הלכה ולמעשה משך עשרות שנים ועד היום , התובע הוא היחיד שקיים את המשק, המשיך לגור בו וכך מנע נטישתו והזנחתו.

    אם סבר התובע כפי טענתו בחקירתו שעוד בחייה של האם, "הנתבע 2 לא היה מסוגל לנהל את המשק למרות שניתנה לו הזדמנות" (עמ' 40 ש' 4) מה לו והמתין ארבעה עשורים עד שמצא לנכון לעורר טענה זו. לכך לא נמצא מענה.

     

85. ברי כי נכון להיום ומזה שנים רבות שהנתבע אינו מקיים בעצמו פעילות חקלאית כאשר אדמות המשק/חלקן מושכרות לצד ג' בתמורה המתקבלת לידי הנתבע 2.

    אלא שבחלוף השנים, נדרשים בתי המשפט יותר ויותר למקרים בהם המשק החקלאי אינו משמש עוד לייעודו המקורי, אלא לפעילות כלכלית מסחרית כגון הפעלת עסקים השכרת מבנים וכיוצ"ב, כך ששיקולים נוספים מתחום הזירה הפנים משפחתית, ובכללם טעמים של תו"ל , יושר וצדק, תופסים מקום ונבחנים בבוא בית המשפט להכריע בשאלת הבן המוכן והמסוגל לקיים את המשק (ר' תמ"ש 34958-12-13 פלוני ואח' נ' פלונית ז'"ל).

    בתמ"ש 80170/96 גולדשטיין נ' גולדשטיין, נקבע כדלקמן:

    "נתחיל דיוננו בהוראת סעיף 19ג (3) להסכם המשבצת. בתחרות בין האחים קובע הסכם המשבצת מבחן מצטבר של מוכנות ( מבחן סובייקטיבי) ושל מסוגלות לקיים את המשק (מבחן אובייקטיבי). מבחן מצטבר זה אומץ גם בסעיף 114 לחוק הירושה. באשר למבחן האובייקטיבי של מסוגלות לקיים את המשק, כיום עם חידושי הטכנולוגיה המודרנית, אין צורך בעבודה פיזית קשה במשק וניתן להיעזר גם בפועלים. בתחרות בין התובע לנתבע, על הזכות לקבל את המשק- יש עדיפות לתובע שגר במשק, התקבל לאגודה השיתופית, בנה את ביתו במשק, מעבד את אדמת המשק משך שנים. לעומתו, הנתבע שנים רבות לא עבד במשק ומסוגלותן לקיים את המשק אינה וודאית."

     

86. יישום מבחני העזר המפורטים לעיל על עניינו, תוך בחינת התשתית הראייתית שהונחה לפניי מטה הכף באופן מובהק לכיוונו של הנתבע 2 בשאלת המוכנות והמסוגלות. למעשה ניתן לקבוע כי היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק, עושה זאת הלכה למעשה מזה כ-30 שנה. מכאן אף שאין בנימוק הכרוך אחר פיצוי אפשרי על ידי התובע למי מאחיו כדי לשנות ממסקנתי . סבורני כי טעמים של תו"ל , יושר וצדק מובילים כולם למסקנה כי ידו של הנתבע 2 על העליונה.

     

87. לפיכך נקבע בזה כי הבן המסוגל ומוכל לקיים את המשק הוא הנתבע 2.

     

    שאלת הפיצוי

     

88. דין טענת התובע לפיה קמה לנתבע 2 חובת פיצוי כלפיו וכלפי מי מהאחים הנוספים באם יקבל הזכויות במשק מכוח הוראת סעיף 19ג(3) לחוזה הדו צדדי או מטעם אחר להידחות .

     

89. בכתב התביעה נטען כי חובת הפיצוי מקורה בהוראת ס' 114 לחוק הירושה (ס' 26). בסיכומיו התובע שינה מטיעון זה כאשר זנח הוראת ס' 114 אף הבהיר כי בהתאם לחוזה הדו צדדי אין כל חובת פיצוי על הצדדים (ס' 52). אלא שלדידו נוכח התפתחות המושב בשנים האחרונות ובשל העובדה כי הנתבע 2 הסתיר לאורך השנים מידע ענייני וקונקרטי מאחיו בדבר הכנסות המשק עליו לפצות את התובע בגין כל הכספים שקיבל מנכסי האגודה לאורך השנים.

     

90. ודוק, לא בכדי זנח התובע טענתו ביחס לסעיף 114 לחוק הירושה אשר לא אומץ בחוזה הדו צדדי. (ראה בין היתר תמ"ש (קר') 10530/06נ.י נ' מ.ר,תמ"ש (נצ') 5340/08י.א. נ' ש.א.,תמ"ש (טב') 6770-01-11ר.ר נ' ח. ת (30/4/2012).

    כמו כן טענת התובע בדבר פיצוי שמקורו בהכנסות המשק לאורך השנים מהווה הרחבת חזית באשר לא מוצאת ביטויה בכתב התביעה וממילא נדחית נוכח המסקנות שלעיל.

     

91. למעלה מן הצורך אעיר כי הזכות לקבל פיצוי אינה נמשכת ללא הגבלה. זכות זו ככל שעומדת לתובע או הנתבעת 4 נתגבשה מיד עם פטירת האם המנוחה בשנת 1981 (עקרון הנפילה המידית) או למצער ממועד בו ניתן צו ירושה אחר עיזבונה בשנת 1983, ומשלא פעלו במישור זה בכל דרך ובראי חלוף תקופת ההתיישנות מהתגבשות העילה הרי שעתירה זו התיישנה. טענת התובע לפיה יש להחיל על עניינו הוראת ס' 7 לחוק ההתיישנות העוסקת ב"השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע" לא הוכחה כל עיקר. לא הוכח כי הנתבע בדרך הילוכו פעל להטעות או להוליך שולל את התובע.

     

92. גם אילולא הייתי באה לכלל מסקנה בדבר טענת התיישנות זאת מנימוקי התובע בסיכומיו (ס' 59) הרי שנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה מחייבות לדידי דחיית עתירת התובע בשל שיהוי קיצוני.

    אין מחלוקת כי התובע היה מודע לצו הירושה והרי שימש כמנהל עיזבון המנוחה. התובע השתהה למעלה מ- 30 שנים ביודעו שקיים צו שמשמעותו היא גם הקצאה פוטנציאלית של זכויות במשק. לשיהויזה לא ניתן לדידי טעם סביר והגיוני. לא שוכנעתי כי הנימוקים הכרוכים אחר "הרצון לסייע" ו"מתוך רחמים" הם שעומדים ביסוד שיהוי ניכר זה. גם לא הוכחה טענת התובע בסיכומיו כי "התובע ניסה בכל השנים הללו טרם פניה לערכאות לפנות אל הנתבע 2 ולברר אודות הזכויות במשק להן הוא זכאי מכח צו הירושה, אולם כל פניותיו עלו בתוהו" (ס' 58 לסיכומי התובע). טענה זו אינה יכולה להלום יחסי הכוחות בין הצדדים כפי שמציג אותם התובע עצמו כאשר מייחס לנתבע 2 מצב נפשי מוחלש ובעיות כלכליות .

    מקובלת עלי טענת הנתבע 2 כי בהסתמך על ההסכם הפנים משפחתי הוא ורעייתו שינו מצבם לרעה, כאשר הפנו כל משאביהם לטובת קיום המשק. הדעת נותנת כי אילו הנתבע היה יודע לפני שלושה או ארבעה עשורים , כי אחיו יטען כעבור עשרות שנים כי משק זה הנעדר ערך כלכלי באותה עת ועליו רבצו חובות כלכליים משמעותיים בהם נשא, איננו שלו או כי עליו לשלם לאחים כספים עבור המשק, לא היה מסכים לכך והיה רוכש לעצמו דירה או משק אחר שייתכן ואף היה מקבל בחינם. (ר' לעניין זה פסק הדין שנזכר על ידי הנתבע 2 ולאסמכתאות שבו: תמ"ש (נצ') 3760-05 י.צ נ' ח.צ ).

    השתהות התובע והימנעותו מהגשת תביעה ואף מביצוע פעולה כלשהי כנגד הנתבע 2, משך עשרות שנים, מאז לטענתו קמה לו הזכות, יש בה להקים כנגדו גם השתק ומניעות להגשת תביעה בנוגע לזכויות כלשהן במשק ו/או לפיצוי כספי. (ראה תמ"ש3760/05 שלעיל).

     

93. לבסוף, נוכח מסקנותיי שלעיל אין מקום לדון בעתירת התובע בסיכומיו בנוגע לאפשרות של פיצול הבית הבנוי בנחלה תוך בניית בית מגורים נוסף או פיצול של המגרש מהנחלה כמוצא של פשרה לפתרון המחלוקת. סעד זה לא מוצא ביטוי במסגרת התביעה ונבחן על ידי השמאי בניסיון לגבש הסכמה. אלא שהובהר כי הנתבעים 2-3 מתנגדים לאפשרות זו אשר ממילא כרוכה בקשיים בירוקרטיים ותכנוניים רבים כפי שהעיד השמאי (הבית חייב להיות חלק מהנחלה- עמ' 24 ש' 13-27, הפיצול לא נבחן על ידו באופן מעשי אלא רעיונית, יש צורך בתכנית בניין עיר, וכן לא בדק התנאים הספציפיים לגבי משק זה - עמ' 29 ש' 3-18 ועמ' 33 ש' 4-9).

     

    סוף דבר:

     

94. מן המקובץ נקבע, כי דין עתירת התובע לקבוע כי הוא היורש המוכן ומסוגל לקיים את המשק להידחות וכך גם עתירתו לפיצוי כספי. 

    מנגד ועל פי כלל הנימוקים המפורטים קובעת כי הנתבע 2 הוא הבן המוכן ומסוגל להמשיך לקיים את המשק וכפועל יוצא מכך רשאי לפעול מול הגורמים המיישבים לשם רישום הזכויות, בכפוף לנהליהם והוראות חוזה המשבצת הדו צדדי. 

     

95. נוכח תוצאת ההליך אך בהביאי בחשבון מערכת היחסים המשפחתית ועל מנת שלא להעמיק את הקרע אמצא להורות על חיוב התובע בתשלום הוצאות הנתבעים 2-3 בסך של 20,000 ₪ בלבד.

    לא מצאתי להורות על חיוב התובע בהוצאות הנתבעים 1 ו- 5 משלא התייצבו לדיונים וכן בהוצאות הנתבעת 4 שעה שעמדתה המצדדת בעמדת התובע נדחתה.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

     

     

     

     

     

     

     

     

    ניתנה היום, כ"ב כסלו תשפ"ד, 05 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.

     

    _____________________

    אפרת שהם- דליות ,שופטת