פלונית נ' אלמוני

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ליאור ברינגר בתלה"מ 47087-06-23), מיום 2.5.24.

העובדות הצריכות לעניין

הצדדים הורים לשלושה קטינים ילידי השנים 2013, 2014, 2017.

הקטינים כולם נולדו בישראל, התגוררו מספר שנים ברוסיה כמו גם מספר שנים בישראל ומתגוררים בישראל, כיום, מאז חודש יולי 2022.

ביום 26.4.23 התרחש אירוע אלימות בין בני הזוג ובעקבותיו עברה המבקשת עם הקטינים להתגורר במקלט לנשים נפגעות אלימות. עם כניסתם של הקטינים למקלט נותק הקשר בינם לבין אביהם המשיב. לאחר שמסוכנותו של המשיב נשללה במסגרת הערכת מסוכנות, ולאחר שבוצעו לקטינים האבחונים הנדרשים החלו הגורמים המטפלים לפעול לחידוש הקשר בין המשיב לקטינים. בחודש מרץ 2024 עזבה המבקשת את המקלט ועברה להתגורר עם הקטינים בדירה שכורה בעיר XXXX.

לפני ביהמ"ש קמא מתבררים כיום מספר תביעות . בין השאר, תביעת המשיב שהוגשה ביום 31.5.23 לקביעת הסדרי שהות של הקטינים עמו, לקביעת דרכי טיפול בקטינים, ולהשבת הקטינים למקום מגוריהם ולימודיהם (תלה"מ 76218-05-23) ותביעת המבקשת שהוגשה ביום 20.6.23 להתיר לה להגר עם הקטינים לרוסיה (תלה"מ 47087-06-23. להלן: "תביעת ההגירה").

במסגרת תביעת ההגירה הגישה המבקשת בקשה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, פסיכולוג או פסיכיאטר, לצורך מתן חוו"ד בקשר לטובת הקטינים בהגירה (בקשה מס' 21 בנט).

ביום 19.2.24 ניתנה על-ידי ביהמ"ש קמא החלטה שהמבקשת פירשה בטעות כדחיית בקשתה למינוי מומחה. עמדתי על כך במסגרת החלטתי מיום 29.2.24 בבקשת רשות ערעור אותה הגישה המבקשת על אותה החלטה ( רמ"ש 53670-02-24). באותה החלטה ציינתי, בין השאר את הדברים הבאים:

"סבורני שהמבקשת רואה בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 19.2.24 את מה שאין בה. ... לא משתמע מההחלטה שביהמ"ש קמא מתיימר להכריע בתביעת ההגירה שלפניו בטרם ימנה מומחה מטעמו או בטרם יינתנו המלצות מטעם גורמי מקצוע בקשר להגירה שאותן ימצא לנכון לאמץ בפסק-דין. לכל היותר ניתן לראות בהחלטת ביהמ"ש קמא מיום 19.2.24 החלטה הדוחה בשלב זה את ההכרעה בבקשות.

כפי שציינתי קודם לכן תביעת ההגירה אינה התביעה היחידה המתבררת בפני ביהמ"ש קמא.

הדיון שהתקיים ביום 4.12.23 התקיים ב-3 תביעות שונות המתבררות בין הצדדים בקשר לקטינים, אחת מהן היא תביעת המשיב שכללה כאמור גם עתירה למתן דרכי טיפול בקטינים. הדיון נערך במעמד אפוטרופסית לדין שמונתה לקטינים שפירטה את התרשמותה לפיה מצב הקטינים בכי רע והם אינם מקבלים טיפול. בדיון נתנו ב"כ הצדדים את הסכמתם להמלצת הגורמים המקצועיים ולאור הסכמתם הפנה ביהמ"ש קמא את הקטינים בדחיפות לטיפול לאור מצבם הנפשי "הלא קל, וזאת בלשון המעטה" (ס' 1 להחלטה). המבקשת לא צירפה את התסקיר שהוגש לביהמ"ש קמא אליו התייחס ביהמ"ש קמא באותו דיון מיום 4.12.23 ובהחלטתו מיום 19.2.24. מעדכון מטעם העו"ס לסדרי דין ביום 21.1.24, לאחר מתן ההחלטה מיום 4.12.23 ובעקבותיה, עודכן ביהמ"ש קמא בדבר התוכנית הטיפולית האינטנסיבית המקיפה למערכת המשפחתית שהומלצה וכי בשלב זה נמצאים הקטינים והמשיב בתחילתו של תהליך לחידוש הקשר. בסוף העדכון ציינה העו"ס לסדרי דין כי "מדובר בתוכנית טיפולית אינטנסיבית המקיפה את המערכת המשפחתית כולה ומחייבת רציפות, המשכיות ומעקב אחר המענים ההכרחיים להתפתחותם התקינה של הילדים. לאור זאת, לא נוכל בשלב זה להמליץ על מעבר הילדים למוסקבה. אנו סבורים כי טובת הילדים היא כי, הם והוריהם יוכלו להמשיך בתוכנית הטיפול, תוך מעקב שירותי הרווחה, המלווים ומכירים את המשפחה, מה שלא יתאפשר במידה ויעזבו את ישראל. בנוסף, עולה חשש כי במידה והם והילדים יחזרו למוסקבה, האם לא תאפשר את הקשר בין האב לילדים, או שלא ניתן יהיה לשקם את הקשר בינו לבינם, וייסתם הגולל על הקשר ביניהם". כאמור, מדובר בעדכון שהיה לפני ביהמ"ש קמא לעת שנתן את החלטתו מושא הבר"ע ביום 19.2.24.

לצורך הכרעה בבקשת רשות הערעור שלפניי איני נדרש לבחון את נכונות הדברים לרבות את המשקל שיש ליתן לתסקיר ולעדכון המדובר. מצאתי לנכון לציין את הדברים רק על מנת להדגיש כי תביעת המבקשת להגירת הקטינים אינה תביעה יחידה המתבררת לפני ביהמ"ש קמא בעניין הקטינים. לביהמ"ש קמא שדן בכל התביעות שיקול דעת רחב איך לנהל את הדיון בתביעות ואם מצא לנכון קודם לדיון לעומק בתביעת ההגירה וקבלת המלצות מקצועיות לעניין הגירה לתת החלטות הנוגעות לטיפול בקטינים ובמשפחה בהתאם להמלצות שניתנו וגובשו בתביעת המשיב, מדובר בהחלטה המצויה בליבת שיקול הדעת של ביהמ"ש קמא כבימ"ש למשפחה, ובכך אין כל מקום להתערב. אין בכך כדי להעיד שתביעת ההגירה תוכרע בסופו של יום מבלי שתינתן המלצה מקצועית בעניין מטעם מומחה שימונה ע"י ביהמ"ש קמא ( כעתירת המבקשת בבקשה מס' 21) או גורם מקצועי אחר כמו גם מבלי שלמבקשת יתאפשר להוכיח את טענתה לפיה "המשיב לא חי בפועל בארץ" באמצעות הצווים לרשות האוכלוסין (כעתירת המבקשת בבקשה מס' 20) ככל שתעמוד מחלוקת בעניין זה וביהמ"ש קמא ימצא אותה רלוונטית לצורכי ההכרעה. ההכרעה שניתנה בהחלטה מיום 19.2.24 לא התיימרה להכריע בקשות המבקשת בעניינים אלו. יש לקרוא את ההחלטה לא רק לאור האמור בה וההליך בו ניתנה אלא גם לאור ההליכים הנוספים התלויים ועומדים לפני ביהמ"ש קמא. "

בעקבות החלטתי מיום 29.2.24 שבה המבקשת ופנתה בבקשה לביהמ"ש קמא כי יתן החלטה אופרטיבית בבקשתה למינוי מומחה בתביעת ההגירה. בהחלטה מיום 13.3.24 קבע ביהמ"ש קמא כי "אשר למינוי מומחים, כפי שפירטתי בהחלטותיי הקודמות, בשלב זה אין מקום למנותם, טרם שיתקבל תסקיר המעיד על שינוי נסיבותיה של מערכת היחסים במשפחה".

ביום 20.3.24 הוגש לביהמ"ש קמא תסקיר נוסף. בתסקיר עודכן ביהמ"ש כי המשיב והקטינים נפגשים במרכז הקשר אחת לשבוע למשך שעה וכי המפגשים מתקיימים תוך התנגדות והתרסה מצד הקטינים. עורכת התסקיר ציינה כי מרכז הקשר לבדו אינו מהווה פתרון טוב דיו עבור חידוש הקשר בין המשיב לקטינים בשל המורכבות הרבה של המשפחה וכי ממשיכים הניסיונות לפעול למציאת פתרון טיפול כוללני. עורכת התסקיר המליצה לתת החלטות שיפוטיות לוודא שהמפגשים במרכז הקשר והטיפולים הרגשיים ימשכו וציינה כי להערכת שרותי הרווחה תהליך הריפוי והטיפול וההחלמה של הילדים, כמו גם שיקום הקשר עם המשיב והסמכות ההורית של המבקשת יתאפשרו רק כאשר כל המשפחה תיקח חלק בתהליך טיפולי כוללני.

בעקבות אותו תסקיר שבה המבקשת ופנתה ביום 1.5.24 לביהמ"ש קמא בבקשה בה עתרה, בין השאר, למינוי מומחה פסיכולוג בתביעת ההגירה וכן להתיר יציאתה ויציאת הקטינים "להתאווררות" ביעד לבחירתם בחו"ל.

בהחלטה שניתנה ביום 2.5.24 , שנתנה מבלי שהתבקשה תגובת המשיב, דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המבקשת בהחלטה כדלקמן:

על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת שבה וטוענת כי קיים צורך למינוי מומחה מתחום הפסיכולוגיה להכרעה בתביעת ההגירה. המבקשת טוענת שהתנאי שהציב ביהמ"ש קמא למינוי המומחה בתביעת ההגירה רק כאשר "יתקבל תסקיר המעיד על שינוי נסיבותיה של מערכת היחסים במשפחה" אינו ברור ואינו מוצדק כשאין כל קשר בין מצב מערכת היחסים במשפחה ושיפור עתידי ככל שיחול בה לבין בחינת טובת הקטינים בהגירה שתיבחן על-ידי מומחה במסגרת תביעת ההגירה. מינוי המומחה נדרש על מנת להציג לביהמ"ש את ה"תמונה" הכוללת על מנת שביהמ"ש קמא יוכל לקבל את מלוא הנתונים לצורך ההכרעה בתביעת ההגירה ואין להמתין עד שאולי יחול שינוי נסיבות משפחתי. בכל הנוגע לדחיית בקשתה לצאת עם הקטינים לטיול בחו"ל מלינה המבקשת על כך שבקשתה זו נדחתה בס' 3 להחלטה ללא כל נימוק וזאת הגם שככל שביהמ"ש קמא סבר שעליה להפקיד ערובה לחזרתה לארץ יכול היה בנקל לדרוש זאת.

ביום 18.6.24 הוריתי למשיב להשיב תשובתו לבר"ע. כן הוריתי לאפוט' לדין שמונתה לקטינים בביהמ"ש קמא להגיש התייחסותה שלה לסעדים המבוקשים בבר"ע.

ביום 7.7.24 הגיש המשיב את תשובתו לבקשת רשות הערעור . המשיב מצדד בהחלטת ביהמ"ש קמא ונימוקיה. לטענת המשיב, "תביעת ההגירה, אכהן הינה תביעה הנדרשת לבדיקת הילדים בידי מומחה בתחום הפסיכולוגי, אך טרם הגיעה העת לכך בשעה שחוו"ד מטעם רשויות הרווחה המלוות את המשפחה הביעו דעתם על תביעת ההגירה שאין לה מקום בעת הזו, ואינן כפי טובת הילדים אלא אינטרס צר של האם. ממילא חסד נטה בית המשפט קמא בשעה שלא דחה כל טענה והביע דעה כי מוטב לקדם בראש ובראשונה את הטיפול בקטינים, שמצבם בכי רע, לטפל בהם כדרוש, להשיבם למסגרותיהם ולבחון את שאלת ההגירה, רק כשיתייצב מצבם ולא בעת הזו, כשהם תלושים ומנותקים ממקומם, אך גם ובעיקר מאביהם וריבוי מטפלים ומומחים מעורבים – מקשה ואינו לטובתם". המשיב טוען כי צדק ביהמ"ש קמא גם בדחייתו את בקשת המבקשת ליציאתה עם הקטינים לחו"ל "לרענון" וזאת לאור טיפול רגשי הנדרש לקטינים (שהמבקשת הודיעה על הפסקתו), כשיש להתמקד בטובתם ושפור מצבם ובשעה שגם הפקדת ערבות גבוהה מצד המבקשת לא תביא להשבת הקטינים ארצה לאחר יציאתם עמה מהארץ וזאת לאור התנהגות המבקשת בעבר והתבטאויותיה.

האפוט' לדין לקיטנים הגישה תשובה לבר"ע שכללה התייחסות מקיפה למצב הקטינים כמו גם להתפתחויות שחלו מאז ניתנה ההחלטה מושא הבר"ע. כעולה מתשובתה, ביום 30.6.24 התקיים בביהמ"ש קמא דיון בבקשה להכרזת הקטינים כקטינים נזקקים והקטינים הוכרו כקטינים נזקיקים וניתן בעניינם צו השגחה, לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. האפוט' לדין אף עדכנה כי על ההחלטה להכרזת הקטינים כקטינים נזקיקים הוגש ערעור שתלוי ועומד לפני בימ"ש זה בהליך אחר ( 17318-07-24). כמו כן עדכנה האפוט' לדין כי ביום 4.7.24 נפגש ביהמ"ש קמא עם הקטינים ושמע אותם באופן ישיר ובלתי אמצעי בנוכחותה ובנוכחות העו"ס מיחידת הסיוע. לגופה של ההחלטה סבורה האפוט' לדין כי למרות רצונם של הקטינים ואמם המבקשת לשוב ולהתגורר ברוסיה, יש לשקול במסגרת השיקולים של טובת הקטינים גם את הקשר שלהם עם אביהם וכי "לא ניתן להתייחס לסוגיית שמירה על הקשר עם האב בטרם יערכו לקטינים האבחונים הנדרשים ויתקבלו ההחלטות בדבר האפשרות והאופן בו יחודש הקשר בין האב לקטינים. עמדה זו של הח"מ הייתה בהלימה לעמדת כל הגורמים המטפלים בקטינים". בכל הנוגע ליציאת הקטינים להתאווררות עם המבקשת בחו"ל – נימקה האפוט' לדין והסבירה מדוע נראה שקיים חשש ממשי כי אם תאושר יציאתה של המבקשת מישראל יחד עם הקטינים כי אז תפעל המבקשת לכך כי המשפחה לא תשוב עוד לישראל, ובכך תרוקן מתוכן כל התדיינות משפטית ובחינת טובתם של הקטינים בתביעת ההגירה שהוגשה על-ידה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה שוכנעתי שיש מקום לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור באופן שיפורט להלן.

בפסה"ד המנחה בנושא הגירת ילדים לחו"ל, ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה (2) 321 (2001), נקבע כי בקשת הגירה של הורה תיבחן לאור עיקרון טובת הילד בלבד ו"אין חולקים על זכות ההורה שבידיו המשמורת להגר מהארץ" ונפסק כי:

"שאלת ההכרח בהגירה ככלל אינה רלוונטית להכרעה בסוגיית המשמורת על פי עיקרון טובת הילדים. אמנם להחלטת ההורה להגר השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על בית המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים במצב שנוצר בלי להסיט את מבטו מטובת הילדים להתנהגות נאותה בעיניו של ההורה".

השיקולים הנדרשים לבחינה פורטו ברע"א 4575/00 הנ"ל וסוכמו בפסק דינו של כב' השופט נמרוד פלקס תמ"ש (ירושלים)6415-11-11 מ. נ' א. (2012) באופן הבא:

"במסגרת שיקוליו על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר את השיקולים כדלקמן: טיב הטיפול של כל אחד מההורים בקטינים בטרם המעבר, ראו תמ"ש(טב') 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ס. [פורסם בנבו] 28.4.11, האם המעבר יאפשר להורה שאינו עובר למלא את תפקידו ונוכחותו המשמעותיים בעולמם של הילדים לגדלם ולממש את אחריותו ההורית. ראו- תמ"ש(י-ם) 23723/05 -ה.ס. נ' ר.ס. [פורסם בנבו] (22.2.11), יש לבדוק את אופי הקשר שיווצר עם ההורה האחר עקב המעבר. הנטל שיוטל על ההורים או מי מהם, קשרי החברה ומשפחה במקום הישן והחדש. ראו ע"מ (ב"ש) 119/08- פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.8.08), תמ"ש (קר') 7910/05 ג.ש. נ' ב.ע. [פורסם בנבו] (11.9.06), יש להתחשב בשאיפת ההורה העובר להתקרב למשפחת המוצא או להתקדם מבחינה מקצועית. ראו תמ"ש (י-ם) 20148/02- -פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (5.9.10). יש להעמיד במבחן הביקורת את סדרי עדיפויותיו של ההורה המבקש לעבור עם הקטינים, כאשר השאלה המרכזית היא, היכן מוקמו צורכי הקטינים במסגרת סדר העדיפויות אל מול צורכי ההורה המבקש לעבור. ראו תמש (קר') 4212-12-09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.7.10)".

בחינת טובתו של הקטין חייבת להיעשות מתוך ראייה של המכלול המשפחתי אליו משתייך, לפיכך, על בית המשפט לאזן בין שלושה אינטרסים - אינטרס הקטין וזכותו לקיים קשר יציב ורציף עם שני הוריו; אינטרס ההורה הנושא בעיקר ההשגחה והטיפול בקטין או בהסדרי השהות הרחבים יותר ; וזכות ההורה השני להמשיך ולקיים קשר רציף ומשמעותי עם הקטין  גם אם הסדרי השהות עם הקטין מצומצמים יותר (ראו בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני ;(2006)).

בבע"מ 27/06 הנ"ל עמד ביהמ"ש העליון על החשיבות שקיימת לקבלת חוות דעת מומחים מקצועיים בהכרעה בתביעת הגירה:

"...   בבואנו לבחון מהו התוכן שנושא על גבו מושג זה של טובת הילד, נוכחים אנו כי מדובר במונח אמורפי, עמום ורחב היקף, העשוי להכיל תכנים מתכנים שונים בהתאם להקשר הדברים ולמצב הדברים העובדתי בכל מקרה ומקרה (ראו גם: פ' שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב' 1989) 220). לפיכך, "...בתי המשפט נדרשים מעת לעת לצקת בו תוכן ולעצב קריטריונים לצורך יישומו במקרה הקונקרטי העומד לדיון" (דברי השופטת חיות, בע"מ 9358/04 הנ"ל).

12.      החלטה על קבלת בקשה להתיר הגירתו של קטין קשה היא. היא קשה משום שהיא טומנת בחובה לבטח קושי לקטין הנעקר מארצו, אשר נגזרים עליו מרחק ופירוד מהורהו האחר, כמו גם מחלק מבני משפחתו, מחבריו, מן המסגרת החינוכית אליה הוא משתייך – ממציאות חייו כפי שהיא מוכרת לו. מציאות חיים זו משמעה לא אחת  יציבות שהינה חיונית להתפתחותו ולשלומו של הקטין ועל כן לא בנקל יאושר שינוי כה דרמטי בחייו של קטין. ועם זאת, משחדל להתקיים התא המשפחתי בו גדל הקטין עם אביו ועם אמו תחת קורת גג משותפת, משאין מנוס מכך שהוא יימצא במשמורתו של אחד מהוריו, הרי ששקילת טובתו של הקטין אינה אלא בחינת הרע במיעוטו, שכן טובת הילד היא כי יגדל בתא משפחתי יציב, תומך, חם ומגונן וזה אינו קיים עוד (ראו דברי השופטת דורנר, רע"א 4575/00 הנ"ל, בעמ' 332).

13.      הקושי הגלום בהכרעה בבקשה להתיר הגירתו של קטין אין לו שיעור וזאת בעיקר מאחר שבית המשפט נדרש להעריך מהי טובתו הקונקרטית של הילד. הערכה זו מבקשת להתחקות אחר מרקם יחסים משפחתי עדין, רגיש ומורכב, אחר חפצם, יכולותיהם, רצונותיהם ועניינים שבנפשם של הקטין ושל הוריו. היא מבקשת לרדת לעומק היחסים שבין אב ליוצא חלציו, שבין אם לפרי בטנה, ולהעריך את עצמת הקשר ביניהם, את חוסנם הנפשי והרגשי להתמודד עם כל אחד מן התרחישים השונים שעשויים להיווצר. בית המשפט המתבקש לאשר הגירת הקטין נדרש להעריך על בסיס אירועי העבר וחוות הדעת של מומחים מקצועיים מהי ההחלטה התואמת טובתו של הקטין. מדובר אפוא בהכרעה המפנה פניה אל העתיד, אל הבלתי נודע, ואשר מבקשת את בית המשפט לקבוע היכן ייטב לקטין. מיומנויות "נבואיות" מעין אלה אינן ממיומנויותיו הטבעיות של בית המשפט אשר מכריע בדרך כלל בסכסוכים שבמוקדם אירועים שבעבר. קושי זה, והעובדה שרישומה של ההכרעה יוותר חקוק בגורלו של הקטין ויתווה במידה רבה את מהלך חייו, כמו-גם ההשפעה העצומה שיש לה על חייו של כל אחד מן ההורים, מחייבים כי הכרעה תתקבל רק לאחר שנעשו כל הבדיקות הנדרשות לקבלת ההחלטה. אכן, בהכריעו בשאלת טובת הילד שומה על בית המשפט ליתן החלטתו בראש ובראשונה בהתבסס על עובדות המקרה שבפניו, ולאחר שהתבררו כל הנתונים הצריכים לעניין ונבחן כל נזק אפשרי לטובתו של הילד שגורלו נתון להכרעת בית המשפט (בד"מ 1/81 נגר נ' נגר, פ"ד לח(1) 365, 409 - 410). כל אלה מצריכים את בית המשפט להיעזר במומחים מקצועיים. "

ולעניינו אנו – בעניינו אנו אין מחלוקת בדבר החיוניות הקיימת כי ביהמ"ש קמא ימנה מומחה מהתחום הפסיכולוגי (כעתירת המבקשת בבקשתה שלפניו) לצורך ההכרעה בתביעת ההגירה. ביהמ"ש קמא לא התיימר לקבוע בהחלטתו כי ההכרעה בתביעת ההגירה תיעשה ללא קבלת חוו"ד מומחה. כאמור, גם המשיב מסכים כי תביעת ההגירה נדרשת מינוי מומחה בתחום הפסיכולוגי (ס' 9 לתשובה). המחלוקת היא בשאלת העיתוי. ברם, המחלוקת אינה נסובה אחר השאלה באיזה שלב בהליך המשפטי המתנהל יורה ביהמ"ש קמא על המינוי (לדוגמא האם בשלב קד"מ הראשון, השני, או לאחר שיוגש ויתקבל תסקיר כזה או אחר) שכן אם זו הייתה המחלוקת היא לא הייתה יכולה להצדיק דיון בבקשת רשות הערעור והיה מדובר בהחלטה שעניינה בעניין "שלבי הדיון בהליך". הקושי בהחלטה נובע מכך שביהמ"ש קמא התנה את מינוי המומחה בתביעת ההגירה בכך ש"יתקבל תסקיר המעיד על שינוי נסיבותיה של מערכת היחסים במשפחה". במילים אחרות, ביהמ"ש קמא התנה את קידום ניהול הדיון בתביעת ההגירה (שהוגשה ע"י המבקשת), בכך שיחול שיפור במערכת היחסים במשפחה, בעקבות הטיפול בקטינים ( טיפול לו עתר המשיב בתביעתו שלו לחידוש הקשר עמם ושבמסגרתה נתנו החלטות ביניים המורות על טיפול בקטינים ובמשפחה).

ניתן להבין כי בימ"ש אימץ עמדה זו בעקבות תסקיר שרותי הרווחה מיום 21.1.24 שבמסגרתו התייחסו שירותי הרווחה (להבנתי בעקבות יוזמת ביהמ"ש קמא) לבקשת המבקשת להגר עם הקטינים לרוסיה. רשות הרווחה ציינה באותו תסקיר כי המציאות המתקיימת כיום במשפחה כוללת תהליכים טיפוליים של כלל המערכת המשפחתית; המשיב והקטינים נמצאים בתחילתו של תהליך לחידוש הקשר ביניהם; הקטינים החלו לאחרונה בטיפולים רגשיים ו"מדובר בתוכנית טיפולית אינטנסיבית המקיפה את המערכת המשפחתית כולה ומחייבת רציפות, המשכיות ומעקב אחר המענים ההכרחיים להתפתחותם התקינה של הילדים. לאור זאת, לא נוכל בשלב זה להמליץ על מעבר הילדים למוסקבה. אנו סבורים כי טובת הילדים היא, כי הם והוריהם יוכלו להמשיך בתוכנית הטיפול, תוך מעקב שירותי הרווחה, המלווים ומכירים את המשפחה, מה שלא יתאפשר במידה ויעזבו את ישראל...".

כבודו של התסקיר במקומו מונח אך עם כל הכבוד, גם אם מקובלת על ביהמ"ש קמא עמדת רשות הרווחה כי טובת הקטינים היא בהותרתם עם הוריהם בישראל לצורך השלמת תוכנית הטיפול ומעקב שירותי הרווחה – עמדה זו לא יכולה להחליף חוות דעת מומחה בתביעת ההגירה. החשש של רשות הרווחה, שבא לידי ביטוי היטב באותו תסקיר, כי "במידה והאם והילדים יחזרו למוסקבה, האם לא תאפשר את הקשר בין האב לילדים, או שלא ניתן יהיה לשקם את הקשר בינו לבינם, וייסתם הגולל על הקשר ביניהם" הוא שיקול בעל משקל משמעותי להכרעה בתביעת ההגירה, ויילקח בחשבון גם במסגרת המלצות המומחה שימונה בה. ברם, ההכרעה בתביעת ההגירה נדרשת להיעשות לפי גישת "המעשה העשוי" והבחינה של טובת הקטינים בהגירתם עם ההורה המבקש להגר אינה נעשית אל מול האפשרות לפיה הבקשה להגירה תידחה והקטינים יוותרו במשמורת שני הוריהם בישראל. ראו לעניין זה הדברים אותם ציין ההרכב בראשותי בעמ"ש (ת"א) 2212-07-22 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 21.7.22) :

" כשהורה מגיש תביעה להגירה הוא לא מבקש אישור בית משפט להגירתו שלו. הוא מבקש אישור להגירת הקטין. הוא עצמו, כאדם בגיר, יכול לקום ולהגר בלא צורך באישור. אם שני ההורים מסכימים - אין צורך בהכרעה בשאלה האם טובת הקטין בהגירה. אם ההורה השני לא מסכים - יש לבחון טובתו של הקטין, עם מי משני ההורים להישאר. איננו סבורים שיש מקום לבחון חלופה שלישית שעומדת בניגוד לזכות יסוד של ההורה לקום ולהגר. החלופה השלישית אינה יכולה להיות חלופה בשעה שמעצם טיבה היא טעונה הסכמה של ההורה המבקש להגר, שאינו חייב לתת אותה. לא בכדי השתרשה בפסיקתנו גישת "המעשה העשוי" שבאה לידי ביטוי ב'הגירה פנימית', העתקת מקום מגורים של קטין עם מי מההורים בתוך תחומי המדינה. לפי גישה זו בית המשפט יכריע במחלוקת בהנחה שההורה המבקש העתיק את מקום מגוריו. בהקשר זה לא נבחנת האפשרות לדחות את הבקשה להעתקת מקום מגורים בהנחה שההורה "המעתיק" לא יממש את זכותו (ראו עמ"ש 1438-01-17 י' ר' נגד א' ר' [פורסם בנבו]; 19.3.2018 וכן עמ"ש 9963-06-2011  פלוני נ' אלמונית, [פורסם בנבו],  10.8.2011 שאושר בבע"מ 704/12 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו], 15/1/2012). אין אנו סבורים כי יש לשנות מגישה זו ב'הגירה חיצונית', העתקת מקום מגורים של קטין מחוץ לגבולות המדינה. "

לאור כל האמור לעיל, עמדת שרותי הרווחה בתסקיר בדבר טובת הקטינים כי הם והוריהם ימשיכו בתוכנית הטיפול המשפחתי בה החלו בישראל, אינה יכולה להוות תחליף לחוות דעת מומחה בתביעת ההגירה ואין לתלות את קידום הדיון בתביעת ההגירה (על דרך של קבלת חוות דעת מומחה בה) בהתקדמות ההליך הטיפולי והצלחתו. אין בדבר כמובן כדי לגרוע מהעובדה שבמסגרת השיקולים שיבחנו במסגרת ההכרעה בתביעת ההגירה, ויילקחו בחשבון מן הסתם גם בחוות דעת המומחה שתינתן, נמצאים גם השיקולים הנוגעים לאופי הקשר שייווצר בין הקטינים לבין ההורה שנותר בישראל, תפקידו, נוכחותו ויכולתו לממש את אחריותו ההורית כתוצאה מאותו מעבר. העובדה כי ההליך המשפחתי הטיפולי עודנו בחיתוליו וכי בעקבות הסכסוך הקשר בין הקטינים למשיב עדיין מורכב מאוד והקטינים ממשיכים להביע התנגדות לקשר עם האב (עובדות אלו עולות מעמדת האפוט' לדין) רלוונטיות לאותם שיקולים.

ככל שלא תינתן על-ידי ביהמ"ש קמא החלטה מנומקת הדוחה את בקשת המבקשת למינוי מומחה פסיכולוג בתביעת ההגירה (החלטה שתבהיר מדוע לא נדרשת במקרה דנן חוות דעת מומחה פסיכולוג לצורך ההכרעה בה, וזאת הגם שכזכור אף המשיב אינו חולק על הצורך במינוי זה) אז לא יאוחר מקדם המשפט הבא בתביעת ההגירה ימנה ביהמ"ש קמא מומחה מטעמו וייתן לו הוראות מתאימות וזאת ללא קשר ותלות להתקדמות ההליך הטיפולי משפחתי בין הצדדים וילדיהם.

בכל הנוגע לדחיית בקשת המבקשת לאפשר לה לצאת עם הקטינים לחו"ל ל"חופשת התאווררות" – הגם שהמשיב והאפוט' לדין הביאו טעמים כבדי משקל מדוע צדק ביהמ"ש קמא בדחיית בקשת המבקשת (וזאת חרף העובדה שהיא לטענתה מוכנה להעמיד ערובה להבטחת חזרת הקטינים לישראל) אין ולא יכול להיות חולק שהחלטת ביהמ"ש קמא בעניין זה, כפי שבאה לידי ביטוי בס' 3 להחלטה, אינה מנומקת כלל. ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה אף מבלי שהתבקשה והוגשה תגובת המשיב או התייחסות האפוט' לדין לה כך שכלל אין לדעת מה היו השיקולים שהנחו את ביהמ"ש קמא בעניין והאם עולים הם בקנה אחד עם הטעמים שהביא המשיב והאפוט' לדין בתשובותיהם לבר"ע שלפניי. בנסיבות אלו, של היעדר כל הנמקה, לא אוכל להותיר את ההחלטה על כנה. ככל שהמבקשת עודנה עומדת על מבוקשה לצאת עם הקטינים לחו"ל במהלך חופשת הקיץ, וזאת חרף חלוף הזמן וההתפתחויות שאף שחלו מאז ניתנה ההחלטה הקודמת, היא רשאית לפנות לביהמ"ש קמא בבקשה למתן החלטה באותו עניין בה תואיל ותציין מראש גם את הערבויות שביכולתה להעמיד לשם הבטחת השבת הקטינים ארצה וביהמ"ש קמא ייתן החלטה חדשה בעניין, כטוב שכלו. הואיל והחלטת ביהמ"ש קמא ניתנה מבלי שהוגשה תגובת המשיב אזי ולמען הסר כל ספק ככל שביהמ"ש קמא ימצא לנכון להיעתר לבקשת המבקשת הדבר לא ייעשה מבלי שהתבקשה והוגשה תגובת המשיב לאותה בקשה.

סוף דבר

הערעור מתקבל באופן אותו פירטתי לעיל.

משהערעור התקבל באופן חלקי (הסעדים להם עתרה המבקשת בס' 50 לבר"ע לא התקבלו במלואם) ומשהחלטת ביהמ"ש קמא ניתנה מיוזמת ביהמ"ש קמא מבלי שהתבקשה והוגשה תגובת המשיב לה – איני עושה צו להוצאות.

העירבון, על פירותיו, יוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה.

מתיר פרסום פסק-הדין במתכונת בה נחתם, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתנה היום, ט' תמוז תשפ"ד, 15 יולי 2024, בהעדר הצדדים.