|
תאריך פרסום : 28/08/2024
| גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי תל אביב -יפו
|
25932-11-18
24/07/2024
|
בפני השופטת:
ארנה לוי
|
- נגד - |
תובעת:
פלונית עו"ד אריה מוסקוביץ
|
נתבעת:
איילון חברה לביטוח בע"מ עו"ד הדס טל
|
פסק דין |
רקע
-
לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. התובעת, ילידת 1972, אחות במקצועה, נפגעה בתאונת דרכים ביום 30.10.2017, עת נהגה ברכבה, המבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, ורכב אחר פגע ברכבה מאחור. אין מחלוקת בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה. המחלוקת היא בדבר שיעור הנזק. בתיק נשמעו ראיות.
הנכות הרפואית
-
לצורך הערכת הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת בתאונה מונו מספר מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה ורפואת הכאב.
-
ד"ר נחשון שזר מונה כמומחה רפואי בתחום האורתופדיה. במסגרת חוות דעתו מיום 8.5.2019 ותשובותיו לשאלות הבהרה מיום 17.6.2019 ציין כי התובעת התלוננה בפניו על כאבי צוואר המלווים בהקרנה ליד שמאל, קושי בתנועות הצוואר, כאבים בברך שמאל, קושי בהליכה ובמדרגות, קושי בכריעה ועל כך שאינה יכולה לעבוד יותר מפעמיים בשבוע בשל כאבים ומגבלות אלו. אשר לברך שמאל – המומחה ציין כי תלונה על כאבים בברך שמאל לא נרשמה בחדר המיון ביום הפציעה ורישום ראשון על כך מופיע למעלה מחודש לאחר התאונה. לאחר מכן אין רישומים נוספים על אודות הברך עד יוני 2018. בבדיקת MRI שבוצעה כשנה לאחר התאונה נראתה בצקת עצם בפינה קדמית לאטרלית של הטיביה. המומחה סבור כי הסיכוי שבצקת זו קשורה לתאונה הוא נמוך. נוסף לכך נראה שינוי במיניסקוס מדיאלי וגם הוא אינו קשור לתאונה. בבדיקה אין כל עדות אובייקטיבית לנכות בברך שמאל.
-
אשר לעמוד השדרה הצווארי – המומחה ציין כי התובעת סובלת מכאבי צוואר שנרשמו לסירוגין עוד משנת 1995. בבדיקות הדמיה שנערכו עוד בשנים 1995 ו- 2012 וכן לאחר התאונה אובחנו שינויים ניווניים משמעותיים בעמוד השדרה הצווארי. מדובר בשינויים המופיעים באוכלוסייה באופן שכיח ביותר כחלק מהזדקנות טבעית של השלד, כאשר גורם הסיכון העיקרי שקובע את חומרת השינויים הוא הגורם הגנטי. שינויים ניווניים אלו מתבטאים לעיתים קרובות בכאבי צוואר ולעיתים גם בכאבים מוקרנים לגפיים העליונות. המומחה סקר את כל המסמכים הרפואיים לפני התאונה, משנת 1995 ואילך, שם מופיעות תלונות על כאבי צוואר המלווים בהקרנה ליד שמאל, וכן אבחנה של פריצת דיסק שמאלי משנת 2012, מה שגרם להערכת הרופאים לתסמונת של כאבים צווארים עם הקרנה ליד שמאל, כאבי ראש ופגיעה בעצבוב סימפטטי. המומחה סיכם כי התובעת סובלת משינויים ניווניים משמעותיים, שחומרתם קשה יחסית לגילה של התובעת, שאינם קשורים לתאונה. היא סובלת מהגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי לכל הכיוונים, המתאימה לנכות בת 10%. נכות זו היא תוצאה של מחלה ניוונית שאינה קשורה לתאונה. המומחה סבור כי מצבה הקליני של התובעת הוחמר כתוצאה מהתאונה בשל התפתחות תסמונת כאב כרוני כיון שלא קיימת סיבה אורגנית בתחום האורתופדי שיכולה להסביר את ההחמרה הקלינית. הוא ציין כי אין הסבר בתחום האורתופדי להימשכות הכאבים ולעוצמתם הסובייקטיבית במקרה זה. עוד ציין המומחה כי אינו רואה סיבה לצורך בחופשת מחלה לתקופה כה ארוכה ואין הסבר אורתופדי מדוע היה על התובעת לעבור לעבוד בחצי משרה באופן קבוע כתוצאה מהתאונה. המומחה קבע תקופת אי כושר בת שלושה חודשים ולאחר מכן נכות זמנית בת 30% לשלושה חודשים נוספים, וקבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום האורתופדי עקב התאונה.
-
ד"ר נח גונן מונה כמומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה. במסגרת חוות דעתו מיום 2.2.2020 ציין כי התובעת היא ילידת אוקראינה שעלתה לישראל שבנת 1992, בהיותה כבת 20. היא רווקה ואם לבת חיילת. הוריה התגרשו כשהייתה כבת 3 ונישאו שוב. היא בת בכורה מבין שלושה אחים מהנישואים השניים. היא סיימה 10 שנות לימוד במסגרות האלמנטריות ושנת לימודים נוספת בכלכלה. היא למדה במכללת תל אביב סוציולוגיה ומדעי החברה ולאחר מכן המשיכה ללמוד בבית ספר לסיעוד. לאחר התאונה סיימה לימודי תואר שני במנהל מערכות בריאות. היא עובדת במרכז הרפואי "אסותא" כאחות חדר ניתוח. התובעת התלוננה בפני המומחה על סימפטומים חודרניים בקשר לתאונה, הימנעות מגירויים מאזכרים של התאונה, שינויים בעוררות ובתגובתיות כמו אי שקט והתפרצויות, ירידה בריכוז, הפרעות בשינה, שינויים במצב הרוח ושינויים בקוגניציה. עוד התלוננה על ירידה בתפקוד בעבודתה וביחסים החברתיים, כאשר למרות קשיי התפקוד עליהם היא מתלוננת היא הצליחה לסיים את לימודי התואר השני בציונים גבוהים. המומחה ציין כי התובעת אובחנה על ידי פסיכיאטר שטיפל בה כסובלת מתסמונת פוסט טראומטית. על בסיס תלונותיה קבע כי היא סובלת מנכות נפשית צמיתה בשיעור 20%. הוא ציין כי המגבלות התפקודיות נובעות בעיקר מהכאבים הסומאטיים אם כי קיימת תרומה מסוימת של הסימפטומטולוגיה הנפשית הדיכאונית. הוא המליץ על המשך טיפול תרופתי וכן טיפול פסיכותרפי, שניתנים גם במסגרת המערכות הציבוריות.
-
ד"ר חיים משה אדהאן מונה כמומחה רפואי בתחום רפואת הכאב. במסגרת חוות דעתו מיום 27.7.2021 ציין כי התובעת התלוננה בפניו על כאבים בכל שעות היממה בעצמה משתנה, באזור האוקסיפיטלי השמאלי של הראש, הצוואר והאזור הסרויקוספולרי, קורנים לזרוע לטרלית ויד שמאל. הכאב מחמיר בקור, בתנוחות מסוימות של הצוואר, לאחר עבודה של מספר שעות בחדר ניתוח, בזמן הרמת משקל מעל 10 ק"ג ובזמן ביצוע תנועות רפטטיביות ביד שמאל. היא ציינה כי השימוש בקנאביס מסייע לה. המומחה ציין כי במבדקי כאב התובעת הדגימה ציון גבוה, מה שמלמד על נטייה לתפיסה לא פרופורציונלית של הכאב וקיומו של מרכיב נפשי/רגשי המעצים את חווית הכאב ואת המגבלות אותן התובעת משייכת לכאב. המומחה ציין כי לתובעת רקע קודם לתאונה של בלטי דיסק בעמוד השדרה אך היא לא הייתה זקוקה לשימוש אינטנסיבי במשככי כאבים ובטיפולים רפואיים לשיכוך כאב וגם לא בתרופות אנטי אפילפטיות, בנוגדי דיכאון או באופיואידים, כפי שהחלה לעשות שימוש לאחר התאונה. עוד ציין כי מאז התאונה חלה ירידה משמעותית בשעות עבודתה, מה שמתאים לתלונותיה הסובייקטיביות על מגבלה עקב כאבים. האבחנה המתאימה למצבה היא תסמונת כאב כרונית עם מרכיב משמעותי של דיספונקציה פסיכוסוציאלית, ומדובר בנכות בת 20%. עם זאת, רק מחצית מנכות זו ניתן לשייך לתאונה ויש לנכות מחצית עקב מצבה הקודם ועקב חפיפה חלקית עם הנכות שקבע המומחה בתחום הפסיכיאטריה. הוא קבע תקופת אי כושר בת חצי שנה ממועד התאונה וכן קבע כי כיום היא מוגבלת בעבודה פיסית מרובה, בהרמת משקל מעל 10 ק"ג, בביצוע תנועות רפטטיביות עם הגפיים העליונות וכן יש לאפשר לה הפסקה של 5 דקות מידי חצי שעה ויש כי לאפשר לה להתאים את קצב העבודה לאורך היום, לצורך ניהול כאב. הטיפולים להם היא זקוקה ניתנים במסגרת סל הבריאות.
-
ד"ר רון דבי מונה כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה. במסגרת חוות דעתו מיום 12.1.2022 ציין כי התובעת התלוננה בפניו על כאבי ראש, בעיקר בחלק האחורי שמאלי של הראש, מקרינים מהצוואר ומופיעים מספר פעמים בשבוע, וכאבי צוואר המקרינים לעיתים ליד שמאל. עוד התלוננה על התכווצויות שרירים בזווית הפה ובעפעף שמאל, על אירועים של סחרחורת ובחילה, הקשורים לעיתים להנעת הראש וכן על ירידה בזיכרון ובריכוז וקושי בסדר וארגון. אשר לכאבי הראש – המומחה ציין כי מדובר בכאבים שהופיעו כחלק מתמונה של כאבים מפושטים. אשר לסחרחורת – לא נמצאו בבדיקה ממצאים רלוונטיים לתלונה זו, כמו כן התובעת אינה נוטלת טיפול תרופתי לסחרחורת ולא טופלה בטיפולי פיזיותרפיה וסטיבולרית. אשר לקפיצות בשרירי הפנים – המומחה ציין שייתכן שתלונה זו נובעת ממצבה הנפשי, אך בכל מקרה אינה נובעת מליקוי במערכת העצבים. אשר לתלונות בתחום הקוגניטיבי – מדובר בתלונה ללא עדות למעורבות של מערכת העצבים והמומחה התרשם ממצב רוח חרדתי, ללא רושם להפרעה קוגניטיבית וגם אין אזכור לתלונה כזו בביקוריה במרפאה נוירולוגית לאחר התאונה. מקורן של תלונות אלו במצבה הנפשי ולא בליקוי נוירולוגי. המומחה קבע כי התובעת סובלת מנכות בת 5% בגין כאבי ראש אחוריים המקרינים מאזור הצוואר, ונכות זו חופפת במלואה לנכות שנקבעה על ידי המומחה בתחום הכאב, בגין תסמונת כאב כרונית.
-
המומחים לא נחקרו על חוות דעתם. בנסיבות אלו, אין מקום להתערב בקביעותיהם. הנכות הרפואית שנגרמה לתובעת עקב התאונה עומדת על 20% בתחום הפסיכיאטרי ועל 10% בתחום רפואת הכאב, ובה כלולה גם נכות בגין כאבי ראש, סה"כ 28%. נוסף לכך, לפי קביעות המומחים, סובלת התובעת מנכויות שאינן קשורות לתאונה: 10% בתחום האורתופדי בגין מחלה ניוונית בחומרה קשה יחסית בעמוד השדרה הצווארי, המתבטאת בכאבי צוואר עם הקרנה לשמאל, וכן מנכות נוספת בתחום רפואת הכאב כפי שציין מומחה בית המשפט, אותה אעריך ב- 5%. נוסף לכך, התובעת סובלת מכאבים ומרגישות בברך שמאל, שאינם קשורים לתאונה, ולא ידוע מהי הנכות בגין כך.
הפגיעה התפקודית והפסדי השכר
הראיות
-
התובעת רשומה במשרד הבריאות כאחות מוסמכת משנת 2008. בעבר למדה תואר ראשון בחברה-פוליטיקה במכללה האקדמית של תל אביב ולאחר מכן למדה סיעוד. היא רשומה במשרד הבריאות כאחות מוסמכת לחדר ניתוח משנת 2012. בשנת 2009 החלה לעבוד בבי"ח אסותא. היא ציינה בתצהירה כי לפני התאונה עבדה כאחות חדר ניתוח 8-7 משמרות בשבוע לרבות משמרות כפולות. לאחר התאונה נעדרה עד יום 31.5.2018. מחודש יוני 2018 היא עובדת 16 שעות שבועיות בלבד (2 משמרות). היא ציינה כי לפני התאונה לא היו לה כל מגבלות תפקודיות. היא עברה תאונת דרכים קלה בשנת 2006, תאונת עבודה קלה בשנת 2010 ובשנת 2012 סבלה מפריצת דיסק, אושפזה מספר ימים אך הכאבים חלפו. מאז התאונה, לטענתה, היא סובלת מכאבים רבים בכל שעות היממה באזור הראש, הצוואר ויד שמאל, שמשפיעים על כושר עבודתה. הכאבים מוחמרים בקור. היא מוגבלת בביצוע עבודה פיזית מרובה, הרמת משקל מעל 10 ק"ג וביצוע תנועות רפטטיביות עם הגפיים העליונות. היא נוטלת הפסקות רבות בתדירות של 5 דקות מידי חצי שעה וכן מתאימה את קצב עבודתה לכאביה ומגבלותיה. היא ציננה שהיא סובלת גם מירידה בזיכרון ומפגיעה ביכולת הריכוז, מה שפוגע גם כן בתפקודה התקין בעבודה. היא סובלת גם מהפרעות בשינה, ממצבי רוח, התפרצויות ועוד. השימוש בקנאביס מסייע להקל מעט בכאביה אך לא מעלים אותם לגמרי.
-
התובעת ציינה בתצהירה כי עובר לתאונה הייתה עובדת מוערכת והקולגות והצוות הרפואי ביקשו לעבוד אתה. לאחר התאונה המצב התהפך והיא הפכה להיות עובדת לא מוערכת שהקולגות והצוות הרפואי מנסים להימנע מלעבוד עמה. היא ציינה מספר דוגמאות לירידה בתפקוד: היא מתקשה לבצע פעולות הדורשות מוטוריקה עדינה ועבודה עם מכשירים קטנים; מתקשה לבצע פעולות הדורשות שימוש בשתי הידיים במקביל; אינה משתתפת בניתוחים פלסטיים שהם ממושכים ודורשים מוטוריקה עדינה ועוד. עוד ציינה כי לולא התאונה הייתה צפויה להתקדם מקצועית בעבודתה לתפקידים בכירים כמו אחות אחראית או ראש צוות וגם שכרה היה צפוי לעלות. לאחר התאונה היקף משרתה ושכרה ירדו באופן דרסטי. היא ציינה כי לפני התאונה החלה ללמוד לתואר אקדמי נוסף ובמאמצים רבים הצליחה לסיים התואר לאחר התאונה. הוצג אישור זכאות לתואר שני במנהל מערכות בריאות מתאריך 24.7.2019.
-
בחקירתה אישרה שהיא נוהגת ברכבה מחולון לעבודתה בתל אביב הלוך וחזור (עמ' 28). עוד ציינה כי עובר לתאונה עבדה יותר בניתוחי פלסטיקה, כירורגיה וגניקולוגיה וכעת היא עובדת יותר בתחום של א.א.ג, אורולוגיה וילדים (עמ' 29). האחות האחראית כיום היא קרן ולפני כן אהובה (עמ' 31). היא נשאלה מדוע לא הביאה אותן לעדות והשיבה שקרן "לא נכנסת לניתוחים לעבוד אתנו" (שם) ו"היא לא רלוונטית בכלל" למרות שאם יש בעיות או תלונות היא הכתובת. "היא לא נכנסת לניתוחים, היא לא עומדת לידי, היא לא רואה איך אני עובדת" (עמ' 32). היא נשאלה מדוע לא המציאה את תיקה האישי כדי לתמוך בטענותיה לגבי חוסר תפקוד ותלונות והשיבה: "לא עושים לי הערכות, אומרים לי משהו בעל פה...לו היו מקרים חריגים, היו מעיפים אותי מהעבודה...גם כן היו שוללים ממני רישיון" (עמ' 33). "אסותא זה מקום פרטי...אני כן עם הבעיות, אבל גם כן קצת תומכים בי...אם באמת אני כאילו עושה משהו לא נכון, מעמידים אותי במשפט" (שם). "לעבור למחלקה אחרת, אני צריכה להרים שם חולים, לסחוב אותם, או שעבודה אדמיניסטרטיבית גם כן לא מוכנים לתת לי עבודה אדמיניסטרטיבית, אם אני עובדת פעמיים בשבוע, וכאילו עושה שגיאות פה ושם" (עמ' 34). לא היה כל אירוע חריג בעבודתה למרות הטעויות שהיא עושה ולמרות בעיות הזיכרון והבלבול מהם היא סובלת (שם). היא נשאלה אם ניסתה לעבוד יותר משתי משמרות בשבוע והשיבה: "זה כואב לי...ואני תלויה בקנאביס...נורא קשה לי...אני חוזרת הביתה...אני ממש מרגישה שבר כלי...למה לא עשיתי כאילו ניסיון לעבוד שלוש, כי אני לא יכולה" (עמ' 41). בחמישה הימים בשבוע בהם היא לא עובדת היא רק יושבת בבית ולא עושה דבר (עמ' 42). היא אישרה שהיא מקבלת משנת 2020 קצבה חודשית מחברת הביטוח מגדל בסך של כ – 7000 ₪ ברוטו (עמ' 43). היא החלה ללמוד תואר שני למנהל מערכות בריאות כמה שבועות לפני התאונה והשלימה את הלימודים בשנת 2018, לאחר התאונה. הלימודים התקיימו ברמת גן (עמ' 44). היא מכבסת באמצעות מכונת כביסה ומדיחה כלים באמצעות מדיח כלים (עמ' 47). היא אינה מבשלת (עמ' 48). יש לה כמה חתולים בבית, כלב וארנב והיא יוצאת לטייל עם הכלב (שם).
-
בתה של התובעת, ילידת 2001, ציינה בתצהירה כי לאחר התאונה חלה החמרה ניכרת בתפקודה של התובעת וחלה גם הרעה ביחסיהן. ההחמרה בתפקוד התובעת מתבטאת גם בפעולות פיזיות וגם בהיבט הקוגניטיבי והנפשי. בשל הירידה בשכר התובעת היא מסייעת לה כלכלית. במהלך שירותה הצבאי עבדה במלצרות על מנת לסייע לה. בחקירתה ציינה כי היא מתגוררת עם אמה עד היום (עמ' 59) וכי אמה נוהגת ברכב שלה, ולה עצמה רכב אחר (עמ' 60). היא נשאלה אם אמה משתמשת לפעמים במדיח ובמכונת כביסה והשיבה שקשה לה לעשות כן ו"הכל נופל עלי" (שם). היא עובדת במשמרות של 6 שעות, לעיתים גם כפולות (עמ' 61).
-
הגב' אירינה פטרובסקי, אחות בבית החולים אסותא, ציינה בתצהירה כי היא עובדת בבית החולים משנת 2006. התובעת הצטרפה בשנת 2009 ומאז הן מכירות ואף עבדו יחד באותה המחלקה. הן מתראות על בסיס קבוע. לפני התאונה התובעת הייתה חרוצה ובריאה, מסורה ומקצועית בעבודתה והתנדבה לעבוד שעות נוספות. לאחר התאונה השתנתה והיא מוגבלת בתפקודה. יש פעולות שהיא אינה יכולה לבצע בעצמה אלא רק בסיוע או פיקוח איש צוות נוסף. לעיתים חפצים כמו ציוד רפואי נופלים לה מהיד (!). יש אנשים בבית החולים שכועסים על התובעת ומתנכלים לה ויש רופאים שמבקשים פעמים רבות לא לשבץ אותה בניתוחים שהם מנהלים. בחקירתה ציינה כי באסותא יש כ – 100 אחיות חדר ניתוח (עמ' 3). את שיבוץ האחיות לניתוחים מבצעת האחות האחראית, כיום שמה קרן, בעבר אהובה (עמ' 4). גם כיום יוצא לה לעבוד עם התובעת (עמ' 6). היא נשאלה מדוע בית החולים ממשיך להעסיק את התובעת נוכח הבעיות הקשות בתפקודה, כמו שמתוארות על ידי עדי התביעה, ובהן, למשל, מקרים בהם נופל לה ציוד רפואי מהידיים, וכן נוכח מצבה המתואר כמי שאינה זוכרת דבר ולא יכולה לתפקד. היא השיבה כי "תמיד יש תקווה שבן אדם ישתפר" ו "לא זורקים מהעבודה ככה" (עמ' 8). היא אישרה כי אם מישהו היה חושב שהתובעת לא מתאימה לעבוד כאחות בחדר ניתוח אלא צריכה לעשות עבודה אחרת היו מעבירים אותה (שם) אבל העבודה גם במחלקות אחרות אינה קלה (עמ' 9). היא ציינה שלכל עובד יש תיק אישי ויש הערכות לאחיות שמבצעת האחות האחראית מעת לעת (עמ' 9).
-
הגב' ילנה רקון היא חברה קרובה של התובעת. אף היא ציינה כי חלה החמרה רבה בתפקודה של התובעת ובמצבה הנפשי לאחר התאונה והיא נקלעה לקשיים כלכליים. בחקירתה ציינה כי עובר לתאונה נהגה לפגוש את התובעת פעם או פעמיים בחודש (עמ' 15) והן נהגו לשוחח טלפונית בין הניתוחים (עמ' 16). היא אישרה שמעולם לא הייתה בחדר ניתוח עם התובעת ואינה יודעת איך התובעת מתפקדת בעבודתה (עמ' 17). לאחר התאונה היא מבקרת את התובעת כפעמיים בחודש (שם) ואז היא רואה שהתובעת מתקשה בתפקוד בביתה, "מתלוננת על כאבים, אני רואה שהבית שלה פחות מסודר מפעם, שהיא מבקשת ממני לפעמים לצאת עם הכלב, כי אין לה כוח" (עמ' 18). היא אישרה שהתובעת נוהגת והיא מניחה שהתובעת יוצאת לעיתים לטייל עם הכלב (שם).
-
ד"ר ולדימיר בוכמן, כבן 74, ציין בתצהירו כי הוא גניקולוג ומכיר את התובעת שנים רבות הן מלידת בתה והן מעבודה משותפת בבי"ח אסותא. הוא ציין כי לאחר התאונה הפכה התובעת ל"שבר כלי" והפכה אדם אחר לחלוטין. היא מתקשה בתפקוד ופעמים רבות כאשר היא מחזיקה בזמן העבודה חפצים, כמו ציוד רפואי, "ראיתי שהם נופלים לה מהידיים". עוד ציין כי התובעת מתקשה בביצוע פעולות הדורשות מוטוריקה עדינה כמו פתיחת אמפולות ויש משימות שהתובעת אינה מבצעת לבדה כפי שעשתה בעבר אלא רק בסיוע של איש צוות נוסף כמו פתולוגיה והשתתפות בניתוחים פלסטיים. גם קידום אינו רלוונטי עבודה. לפני התאונה לא ראה קשיים תפקודיים אצל התובעת. בחקירתו ציין כי הוא עדיין עובד באסותא כעוזר מנתח, לאחר שיצא לגמלאות מבי"ח איכילוב (עמ' 20). הוא הבהיר שאינו רופא מומחה בגניקולוגיה (עמ' 21) והוא משמש עוזר מנתח בכל התחומים (עמ' 22). יצא לו לעבוד עם התובעת בהרבה ניתוחים. לתובעת יש אחות אחראית (שם) וככל שיש תלונות על התובעת הן מגיעות לאחות האחראית (עמ' 25).
-
הגב' ליאת דורון, שמתגוררת מאז 2022 בארה"ב, היא מדריכת כושר. היא אימנה את התובעת באימוני ספורט אישיים לפני התאונה והן הפכו חברות. אף היא ציינה בתצהירה כי חלה החמרה בתפקודה של התובעת יחסית למצבה עובר לתאונה בכל ההיבטים. היא נחקרה בהיוועדות חזותית. בחקירתה ציינה כי בשנת 2017 גרה בראשון לציון. התובעת פנתה אליה במחצית שנת 2015 לערך והיא התאמנה אצלה עד התאונה. אין ברשותה מסמכים לגבי תקופה זו וגם לא קבלות (עמ' 54-53). הקשר עם התובעת, באופן שונה מאחרים שאימנה, הפך להיות קשר חברי (עמ' 55-54). היא ציינה כי התובעת הייתה מאד זריזה בעבודות הבית והראתה לה בכל פעם שהגיעה אליה לאימון מה הספיקה לעשות: "ראיתי סירים, ראיתי בית נקי, ראיתי כביסה מקופלת" (עמ' 56). לאחר התאונה היא לא חזרה לאמן אותה ורק הגיעה אליה לבקרה ללא קשר לאימונים, כאשר הגיעה למתאמנת אחרת שגרה סמוך אליה. היא זוכרת "שהבית היה מבולגן מאד" (עמ' 57) וכן: "הייתי רואה שהיא...מאוד עצובה" (עמ' 58). גם לאחר נסיעתה לארה"ב הן המשיכו לשוחח טלפונית (שם).
-
בהתאם לדו"ח רציפות של המוסד לביטוח לאומי השתכרה התובעת בשנת 2014 סך 340,904 ₪ (28,408 ₪ בממוצע לחודש), בשנת 2015 סך 329,594 ₪ (27,466 ₪ בממוצע לחודש), בשנת 2016 סך 338,213 ₪ (28,184 ₪ בממוצע לחודש) ובשנת 2017, שנת התאונה, 327,863 ₪ (27,322 ₪ בממוצע לחודש). משנת 2018 עת עברה לחצי משרה פחת שכרה מאסותא: בשנת 2018 קיבלה שכר של 128,382 ₪, בשנת 2019 שכר של 195,789 ₪, בשנת 2020 שכר של 121,108 ₪ ובשנת 2021 שכר של 120,162 ₪. משנת 2020 החלה לקבל קצבה ממגדל חברה לביטוח בסכום חודשי ממוצע של כ – 7000 ₪. הוצג אישור של מנהלת משאבי אנוש באסותא מתאריך 18.11.2018 בו נרשם כי לפי אישור רופא תעסוקתי החל מתאריך 1.11.2018 התובעת תעבור לעבוד 2 משמרות בשבוע – 16 ש"ש, כאשר יתרת שעות התקן יהיו ע"ח ימי מחלה, כל עוד יעמדו לזכותה ימי מחלה. נרשם כי תוקף האישור קבוע. באוקטובר 2017, חודש התאונה, החלה את לימודיה במכללה האקדמית רמת גן. היא סיימה את לימודיה ביולי 2019.
טענות הצדדים
-
התובעת טוענת בסיכומיה כי המעבר לחצי משרה והירידה בהשתכרותה לאחר התאונה, הפחתה של כ – 15,000 ₪ נטו, נובעים רק מהתאונה. לטענתה, לפני התאונה, למרות שסבלה מנכויות קודמות, לא היו לה מגבלות תפקודיות. היא טוענת שאין ללמוד מהעובדה שלמדה תואר שני לאחר התאונה על העדר מגבלות תפקודיות והיא הצליחה לסיים הלימודים במאמץ רב. היא טוענת שאינה מסוגלת לעבוד משמרות נוספות מעבר לשתי משמרות בשבוע וכך אף המליץ רופא תעסוקתי אליו פנתה. התובעת מסבירה כי לא הביאה לעדות את האחות האחראית כי אחות זו אינה יודעת בפועל מה מצבה ואיך היא מתנהלת בחדר הניתוח. היא הביאה, לטענתה, לעדות את העדים הרלוונטיים ביותר בנושא תפקודה.
-
התובעת מבקשת לחשב פיצוי מלא בגין הפסדי השכר בעבר לתקופה בת שבעה חודשים, עד 31.5.2018. מיום 1.6.2018 ואילך, אז שבה לעבודה, היא מבקשת לחשב הפיצוי בהתאם להפרש בין שכרה החודשי הממוצע עובר לתאונה ובין שכרה החודשי בפועל לחצי משרה. אשר לחישוב הפסדי העתיד – התובעת מבקשת לחשב השכר בהתאם לאותו הפרש שכר, עד גיל 67. נוסף לכך התובעת מבקשת להוסיף תוספת 3% לשכר אותו הייתה אמורה להשתכר, בעבר ובעתיד, בשל ההנחה ששכרה השעתי היה עולה בשיעור זה בכל שנה. עוד טוענת התובעת כי יש לפצותה בשל הפגיעה בסיכויי הקידום שלה.
-
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי נכותה התפקודית של התובעת בגין הנכות הרפואית הקשורה לתאונה נמוכה מנכותה הרפואית וודאי שאינה עולה עליה. נכות זו אינה מצדיקה הפחתת היקף המשרה למחצית וגם לא היעדרות ממושכת לאחר התאונה. הנכות הרפואית בתחום הכאב, שעשויה להשפיע על תפקודה כאחות, היא קלה ובשיעור 10% בלבד. הנכות הנפשית לא מונעת מהתובעת לעבוד בכלל, וכאחות בפרט. המומחה בתחום האורתופדי קבע שאין כל הצדקה הקשורה בתאונה לחופשת מחלה כה ארוכה ולבחירתה לעבוד חצי משרה באופן קבוע. המומחה בתחום הכאב אישר אי כושר לחצי שנה בלבד וגם הוא לא קבע שיש הצדקה להפחתת המשרה במחצית. הוא לא קבע שיש הצדקה לצמצום כלשהו בהיקף המשרה. כל שקבע מומחה זה הוא שהתובעת מוגבלת בהרמת משקל מעל 10 ק"ג – נושא שלא רלוונטי לאחות בחדר ניתוח – וכן שרצוי לאפשר לה 5 דקות הפסקה בכל חצי שעה. המלצה זו לא מנעה ולא מונעת מהתובעת לעבוד כאחות, ועובדה היא שהתובעת ממשיכה לבצע משמרות מלאות ללא הפסקות כאלו. יש לזכור שתלונותיה הסובייקטיביות של התובעת על כאבים נובעות לפחות במחציתן ממחלותיה שאינן קשורות לתאונה.
-
הנתבעת מפנה לכך שלא הוצג בדל של מסמך מתיקה האישי של התובעת ולא הובא נציג המעביד שלה לעדות כדי להעיד על יכולת העבודה שלה כיום. גם המומחה בתחום הפסיכיאטרי לא קבע שיש הצדקה כלשהי להפחתת המשרה עקב התאונה. התובעת זימנה לעדות לעניין תפקודה בעבודה רק אחות אחת, מתוך 100 אחיות חדר ניתוח, שהיא חברה קרובה שלה מזה שנים וכן - מתוך 1000 רופאים בבי"ח אסותא - רופא מחליף שהוא עוזר מנתח בלבד, שלא היה אחראי עליה באופן כלשהו. התובעת נמנעה מלהביא לעדות את האחות האחראית עליה, בעת התאונה וכיום, או כל גורם אחר האחראי עליה ועל קביעת היקף ההעסקה שלה, ולא צרפה מסמכים מתיקה האישי. הימנעות זו מהעדת עדים רלוונטיים ומהצגת תיעוד רלוונטי צריכה להיזקף לחובתה.
-
הנתבעת טוענת כי התובעת ממשיכה לעבוד בשנים הרבות שחלפו מאז התאונה ועד היום כאחות בחדר ניתוח. היא מתפקדת באופן עצמאי לחלוטין בחיי היומיום, למדה לאחר התאונה לימודי תואר שני והשלימה אותם, נוהגת ללא קושי, מטפלת בכלב ויוצאת עמו להליכות ארוכות ומתפקדת גם בעבודות הבית. המסקנה היא כי תפקודה תקין ולא הייתה כל סיבה הקשורה בתאונה להקטין את היקף משרתה. הנתבעת מציינת כי התובעת שהתה באולם בית המשפט שעות רבות, הן כאשר ישבה והאזינה לעדויות העדים האחרים מטעמה, שביקשה שיעידו לפניה, והן בזמן שעמדה בעת חקירתה הממושכת. היא לא נזקקה לכל הפסקה, לא טענה לחוסר נוחות כלשהו, לא נטלה תרופה כלשהי במהלך שעות אלה והייתה ערנית וחדה. תפקוד זה מלמד שהתמונה שניסתה לצייר בתצהירה לגבי תפקודה רחוקה מאד מהמציאות. התובעת מתפקדת באופן רגיל ומסוגלת לעבוד בהיקף גדול הרבה יותר מהמשמרות המעטות שהיא בוחרת לבצע עד סיום ההליך המשפטי.
-
הנתבעת טוענת כי גם אם יש לתובעת מגבלה כלשהי בכושרה לעבוד, הרי שבכל מקרה הדבר נובע לפחות במחציתו מעברה הרפואי ומנכותה שאינה קשורה לתאונה ולכן לא ניתן לייחס את הפסדי שכרה לתאונה. התובעת פנתה באופן פרטי לרופא תעסוקתי שרשם לה אישורים – אך אלו אינם מחייבים בהליך זה, בו מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. מעבר לכך, האישורים ניתנו מיד לאחר התאונה ואינם משקפים מצב עדכני של התובעת וכן ניתן ללמוד מהם שניתנו בעיקר בשל המחלה הניוונית בעמוד השדרה, לגביה נקבע על ידי המומחה בתחום האורתופדי שאינה קשורה לתאונה. בחירת התובעת להמשיך לעבוד שתי משמרות בשבוע בלבד, כאשר נכותה בתחום הכאב היא 10% בלבד אינה סבירה ואינה מוצדקת מבחינה רפואית, ובכל מקרה אינה נובעת מהתאונה. אשר לטענת התובעת כי הייתה צפויה עלייה בשכרה או קידום – לא ניתן לייחס משקל לטענה זו בהעדר תמיכה ראייתית בכך מטעם המעסיק. הנתבעת טוענת כי הנכות התפקודית במקרה זה אינה עולה על 14%, מחצית הנכות הרפואית.
-
אשר להפסדי העבר – הנתבעת מפנה לכך שהמומחים מטעם בית המשפט אישרו תקופת אי כושר בת חצי שנה בלבד. התובעת זכאית לפיצוי בגין ההפסד שנגרם לה בתקופה זו, עד מאי 2018, לפי הפער בין השכר שקיבלה בפועל ובין השכר שהשתכרה עובר לתאונה. ממאי 2018 – אין הצדקה לפצות התובעת על בסיס ההפרש בין שכרה עובר לתאונה ובין השכר בגין חצי משרה, והנתבעת מציעה לבסס הפיצוי על 14% נכות תפקודית. אשר לעתיד, הנתבעת מציעה פיצוי לפי 60% מחישוב ההפסדים לפי 14% נכות תפקודית.
דיון והכרעה
-
הערכת פגיעתה התפקודית והפסדי השכר של התובעת עקב התאונה מעלה מספר סימני שאלה. מצד אחד, התובעת אכן הפסיקה לעבוד משרה מלאה לאחר התאונה ונגרמים לה מאז התאונה הפסדי שכר, כאשר המומחים מטעם בית המשפט קבעו לה נכויות רפואיות בגין הכאבים עליהם היא מתלוננת, תוך התחשבות במצבה הרפואי הקודם. המומחה בתחום רפואת הכאב גם קבע כי היא מוגבלת מעבודה פיזית מרובה, הרמת משקל כבד, הימנעות מביצוע תנועות רפטטיביות וזקוקה להפסקות.
-
מהצד השני, לא נגרמה לתובעת כל נכות בתחום האורתופדי ולא נמצאה בבדיקות אובייקטיביות כל מגבלה חדשה שנגרמה לה עקב התאונה. זאת ועוד, לתובעת עבר מכביד, עוד משנת 1995, של תלונות בגין מגבלות וכאבים בצוואר, עם הקרנה לשמאל, ומדובר בתלונות דומות מאד לאלו שנשמעו על ידה לאחר התאונה. התובעת סובלת ללא קשר לתאונה משינויים ניווניים משמעותיים בעמוד השדרה הצווארי וממחלה ניוונית בחומרה קשה יחסית לגילה. היא סבלה מפריצת דיסק, בגינה אף אושפזה מספר ימים, בשנת 2012. הנכויות שנקבעו לה על ידי המומחה בתחום רפואת הכאב ועל ידי המומחה בתחום הפסיכיאטרי נקבעו, למעשה, רק על בסיס תלונותיה, כאשר המומחה בתחום הפסיכיאטרי ציין כי המגבלות התפקודיות הנטענות נובעות בעיקר מהכאבים הסומאטיים. הנכות בתחום רפואת הכאב, ולפיכך גם המגבלות מהן היא סובלת בהתאם לחוות דעתו – שייכות רק בחלקן לתאונה, ובכל מקרה, התובעת מתפקדת כאחות בחדר הניתוח גם בשים לב למגבלות שקבע המומחה. התובעת נוהגת ברכבה באופן רגיל וללא מגבלות והיא אף למדה לאחר התאונה וסיימה בהצלחה לימודי תואר שני.
-
המומחים מטעם בית המשפט לא מצאו לקבוע לתובעת תקופת אי כושר גבוהה מחצי שנה ולא המליצו על הפחתת היקף המשרה, ודאי לא למחצית. התובעת פנתה מיד לאחר התאונה באופן פרטי לרופא תעסוקתי שאישר לה לעבוד במתכונת מצומצמת מאד של שתי משמרות בשבוע והסתמך על אותן התלונות והכאבים שמסרה לו התובעת, שהיו לה גם ללא קשר לתאונה, ובהן גם על כאבים בברך שמאל, שאינם נובעים מהתאונה. לא ניתן להסתמך בהליך דנן על אישור זה, מקום בו המומחים הרפואיים לא מצאו לנכון להמליץ המלצה דומה, כפי שכבר נאמר בהחלטה מיום 13.3.2023. לכך יש להוסיף העובדה שמדובר באישור משנת 2018 ואילו מומחי בית המשפט בדקו את התובעת לאחר מכן, ואת העובדה שהרופא התעסוקתי אליו פנתה התובעת הסתמך, כאמור, לצורך מתן האישור על תלונות שעליהן התלוננה התובעת גם לפני התאונה וגם על כאבים בברך, שאינם קשורים לתאונה.
-
התובעת טוענת כי היא מתקשה מאד בעבודתה כאחות בחדר ניתוח וכי הדבר אף מתבטא בכשלים חמורים בתפקודה כמו הפלת ציוד רפואי, חוסר ריכוז וטעויות שונות שהיא מבצעת. גם העדים מטעמה העידו על קשיים אלו. קשה לתת אמון בתיאורים אלו וההתרשמות היא, גם לאחר התרשמות ישירה מהתובעת באולם הדיונים ובמהלך עדותה, כי תיאורים אלו מוגזמים מאד ואינם אמינים. ככל שאכן התובעת סובלת ממגבלות תפקודיות כה קשות במהלך עבודתה כאחות בחדר ניתוח, יש להניח, לפי ההיגיון והשכל הישר, כי בי"ח אסותא לא היה מותיר אותה בתפקיד זה, שבו הפלת ציוד או טעויות שונות יכולות לגרום לנזקים כבדים בעלי משמעויות רבות, אלא היה מעביר אותה לתפקיד אחר וסביר להניח שאף התובעת עצמה הייתה מבקשת לעבור לתפקיד אחר שיתאים למגבלותיה הנטענות. לא נטען כלל שהאפשרות להעברה לתפקיד אחר עלתה ונבחנה. למסקנה זו ולחוסר האמון בגרסת התביעה מצטרפת העובדה שהתובעת נמנעה מלהביא לעדות גורם כלשהו שאחראי עליה במקום עבודתה, כמו האחות האחראית, או גורם ניהולי אחר, להבדיל מחברתה הקרובה ומרופא שמצוי עמה בקשרי חברות אישיים שנים רבות. צודקת הנתבעת בטענתה כי היה על התובעת להציג ראיות אובייקטיביות בכל הנוגע לתפקודה הלקוי הנטען: תיקה האישי, הערכות תקופתיות לאורך השנים, לפני התאונה ואחריה, תלונות, וכן עדויות של הגורמים האחראים עליה בבית החולים. עדים אלו יכולים היו לשפוך אור על תפקודה לפני התאונה, לאחר התאונה, כיום, על אפשרויות הקידום שעמדו בפניה לולא התאונה, על האפשרות להעבירה לתפקיד אחר ועוד. הימנעות מהבאת ראיות אלו צריכה להיזקף לחובת התובעת מתוך הנחה שאם היו מובאות ראיות אלו היו הן פועלות נגד גרסתה ונגד התמונה שביקשה להציג במשפט. תשובתה של התובעת כי האחות האחראית עליה אינה יודעת כיצד היא עובדת ולכן עדותה לא רלוונטית אינה הגיונית ואינה יכולה להתקבל. הגורם האחראי על התובעת, לרבות הגורם שאחראי על שיבוצה במשמרות, הוא הגורם שאמור לדעת אם יש בעיות בתפקודה ואם יש תלונות של גורמים שונים לגבי תפקודה, במיוחד כאשר נטען כי קולגות וחברי הצוות הרפואי מבקשים לא לעבוד עמה. כל העדים מטעמה של התובעת הם חבריה הקרובים ולא עדים אובייקטיבים ובעלי תפקידי ניהול במקום עבודתה, ובכך יש כדי לפגוע במהימנות גרסתה.
-
בשים לב לכלל השיקולים אני סבורה שבנסיבות העניין, מקום בו המומחים הרפואיים התייחסו לעברה הרפואי של התובעת במסגרת קביעת הנכות הרפואית בגין התאונה והיו ערים למצבה הרפואי ולכאבים מהם סבלה גם לפני התאונה, וכאשר המומחים לא נחקרו, לא אסטה מהכלל הרגיל לפיו הפגיעה התפקודית תיקבע בהתאם לנכות הרפואית המיוחסת לתאונה, דהיינו, 28%. נוכח המפורט לעיל וקביעות המומחים הרפואיים, איני רואה מקום לקבל טענת התובעת כי פגיעתה התפקודית היא בשיעור 50%. גם איני רואה מקום לקבל טענת הנתבעת שיש להפחית הנכות התפקודית לכדי מחצית מהנכות הרפואית.
-
אשר להפסדי העבר. המומחים הרפואיים קבעו לתובעת תקופת אי כושר בת ששה חודשים. איני רואה מקום לקבוע תקופה ממושכת יותר. התובעת זכאית לפיצוי על הפסדיה מיום התאונה ועד יום 30.4.2018. בסיס השכר לחישוב יהיה השכר בשנה שקדמה לתאונה, שנת 2016. שכרה החודשי הממוצע ברוטו עמד בשנה זו על 28,148 ₪. סכום זה משוערך להיום נטו עומד על 24,236 ₪. ההפסד לששה חודשים עומד על 145,416 ₪. מסכום זה יש לנכות את הסכומים שקיבלה התובעת בפועל בחודשים אלו ולפי תלושי השכר - שכר נטו בסך 57,538 ₪, ולאחר שערוך – 65,973 ₪. היתרה עומדת על 79,443 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית מאמצע תקופה וסכום הפיצוי לתקופה זו יעמוד על 82,257 ₪. מיום 1.5.2018 ועד היום החישוב יהיה בהתאם לבסיס השכר החודשי נטו - 24,236 ₪ ונכות תפקודית בת 28%. בגין 75 חודשים הסכום המתקבל הוא 508,956 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע תקופה – 526,213 ₪. הפיצוי בגין הפסדי השכר לעבר עומד, אם כן, על 608,470 ₪. לסכום זה יתווספו הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% - סכום של 76,058 ₪. הפסדי העתיד יחושבו אף הם לפי נכות תפקודית בת 28% ובסיס השכר החודשי נטו האמור, עד גיל 67. הסכום המתקבל לאחר היוון הוא 969,640 ₪. לסכום זה יתווספו הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% - סכום של 121,205 ₪.
-
לא אוכל לקבל טענת התובעת בדבר קידום שהיה צפוי לה לולא התאונה או העלאה אוטומטית בשכרה בכל שנה, בהעדר ראיות אובייקטיביות התומכות בטענה זו. אשר לפיצוי בגין ניצול ימי מחלה – ככל שנוצלו – התובעת לא המציאה מסמך ואישור מפורט מבית החולים לגבי מספר ימי המחלה שנוצלו עקב התאונה וכן לגבי זכותה, אם קיימת, לפי הסכמי העבודה, לקבל פיצוי כלשהו בעת הפרישה או במועד אחר בגין אי ניצול ימי מחלה ואיך מחושב הפיצוי, ככל שקיים. בנסיבות אלו, בהעדר נתונים וראיות בנושא, לא ניתן לפסוק פיצוי בגין כך.
-
סכום הפיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, לרבות הפסדי פנסיה, יעמוד, אם כן, על 1,775,373 ₪.
ראשי נזק נוספים
-
בגין כאב וסבל, לפי נכות רפואית בשיעור 28% זכאית התובעת לפיצוי בסך 52,000 ₪, במעוגל, נכון להיום, כולל ריבית.
-
התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים רפואיים, לרבות קנאביס, לעבר, בסך של כ – 100,000 ₪, ולעתיד בסך של כ – 400,000 ₪. הוצגו קבלות לגבי פנייה למומחים פרטיים בתחומי רפואת הכאב, הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה והאורתופדיה. כמו כן הוצגו קבלות על טיפולים פרטיים של פיזיותרפיה, דיקור סיני ופסיכותרפיה. לגבי הדיקור הסיני יצוין כי הוצגו קבלות מד"ר ולדימיר גולדמן, רופא שיניים. בחקירתה השיבה התובעת כי מי שביצע הטיפולים היא בתו שאינה מוציאה קבלות לגבי הטיפולים שהיא מבצעת (עמ' 50).
-
התובעת טוענת בסיכומיה כי הטיפולים להם היא נזקקת כמו קנאביס, אקופנטורה ופיזיותרפיה אינם מצויים בסל הבריאות. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מלוא הוצאותיה הרפואיות של התובעת לעבר ולעתיד מכוסות במלואן על ידי קופת החולים, כאשר התובעת אף אינה נושאת בתשלום בגין השתתפות עצמית בביקורים אצל רופאים וברכישת תרופות. גם כל הטיפולים הנפשיים מכוסים על ידי קופת החולים והמומחה בתחום הפסיכיאטרי ציין זאת בחוות דעתו. גם המומחה בתחום רפואת הכאב ציין כי הטיפולים להם תיזקק התובעת הם במסגרת סל הבריאות. הנתבעת טוענת עוד כי התובעת בחרה לקבל טיפולי פיזיותרפיה באופן פרטי למרות שהיא זכאית לקבלם מקופת החולים. אשר לקנאביס רפואי – אין קביעה של מי ממומחי בית המשפט כי יש צורך כזה בשל התאונה והתובעת אף לא הפנתה אליהם שאלות הבהרה בנושא. המומחה בתחום רפואת הכאב קבע מפורשות שהטיפול לו זקוקה התובעת מצוי בסל הבריאות ולא קבע צורך בשימוש בקנאביס. ככל שהתובעת עושה שימוש בקנאביס הרי שהדבר נובע ממחלתה הניוונית בעמוד השדרה שאינה קשורה לתאונה.
-
התובעת עותרת לפיצוי בגין עזרת צד שלישי. היא טוענת שלאחר התאונה החלה להעסיק עוזרת בית בממוצע פעם בשבוע והיא משלמת כ – 1000 ₪ לחודש בגין עזרת צד שלישי. היא מבקשת פיצוי בסך של כ- 300,000 ₪ לעבר ולעתיד. היא צרפה מספר קבלות על ניקיון. בחקירתה הוסבה תשומת לבה לכך שמדובר בעסק שלא קיים וגם מספר העוסק מורשה לא קיים בישראל. היא השיבה: "אני מצאתי אותם, דרך אישזהו בן אדם שפעם הייתה לו חנות לחיות, אני פניתי אליו והוא אמר שזה אח שלו...הם שלחו לי מנקה וזה הקבלות שהייתי מקבלת...מתי שהייתה קורונה, הם התחילו לסחוט אותי..." (עמ' 51). הנתבעת טוענת כי נכותה של התובעת אינה מגבילה אותה בביצוע עבודות בית ואינה דורשת כל העסקת עזרה בשכר. הנכות הנפשית מטבעה ומהותה לא מצריכה עזרה ונכות בת 10% בלבד בתחום הכאב אינה מצדיקה עזרה מיוחדת במשק בית מעבר לעזרה רגילה, ללא קשר לתאונה. הנתבעת מזכירה בהקשר זה כי לתובעת 15% נכות בגין הצוואר והכאב ללא קשר לתאונה והצורך בעזרה בכל מקרה נובע במחציתו ממצב קודם. עוד מציינת הנתבעת כי הקבלות שצרפה התובעת בקשר לעזרה בבית הסתיימו בפברואר 2020, למעלה מארבע שנים, ומאז אין קבלות על העסקת עזרה בשכר.
-
שקלתי טענות הצדדים. אשר להוצאות רפואיות - כל הטיפולים הרפואיים להם נזקקה ותיזקק התובעת עקב התאונה מצויים בסל הבריאות, כפי שציינו מפורשות גם מומחי בתי המשפט, כך שלא ניתן לחייב הנתבעת לפצות התובעת בגין סכומים ששילמה לטיפולים פרטיים ולייעוץ פרטי מקום בו יכלה לקבל השירות במסגרת הציבורית ללא תשלום. מומחי בית המשפט גם לא המליצו על שימוש בקנאביס. אשר לעזרת צד שלישי – כאמור, לתובעת נכויות בתחום האורתופדי ובתחום הכאב שאינן שייכות לתאונה, כך שגם אם קיים או יהיה קיים צורך בעזרה - חלק נכבד ממנו אינו קשור לתאונה. נכות בתחום הפסיכיאטרי אינה מהווה הצדקה לפסיקת פיצויים בגין עזרת צד שלישי. גם לא הוברר באופן אמין מהן ההוצאות שנגרמו לתובעת עד היום בגין התאונה. בנסיבות העניין אעמיד את סכום הפיצויים לעבר ולעתיד בגין הוצאות רפואיות, נסיעות לטיפולים רפואיים ועזרת צד שלישי על סכום כולל של 90,000 ₪ נכון להיום.
-
לסכום הפיצויים יתווסף שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בשיעור 15.21%. הפיצויים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום ולאחר מכן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"ד, 24 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה |
Disclaimer |
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|
שאל את המשפטן
יעוץ אישי
שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
|
|