1.זוהי תביעה להכרה באירוע מיום 16.8.21 כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק).
2.גירסתה של התובעת באשר לקרות האירוע פורטה בתצהיר העדות הראשית מטעמה כדלקמן:
"1.הנני ילידת 1959 עובדת כקופאית בסניף שופרסל מס 116 להלן "סניף המכתש") החל מיום 14.1.21. סניף המכתש נמצא ברחוב בורוכוב 54 גבעתיים.
2.עבדתי 6 ימים בשבוע בימים א-ה עובדת משמרת 2, כלומר מתחילה לעבוד בשעה 14:00 או בסמוך לכך וזאת עד 11:00 או 00 22.
3.מביתי ברח' XXX אני עושה דרכי לסניף המכתש בקו 61 של "דן" ויורדת בתחנת ארלוזורוב פינת החשמונאים ר"ג.
4.עד לארוע מיום 16.8.21 התחסנתי נגד וירוס הקורונה ביום 29.12.20 (חיסון 1) ו- 19.1.21 (חיסון 2) לבני 60+ ניתן היה להתחסן בחיסון ה-3 החל מתחילת חודש 8/2021 כפי שהדבר פורסם לציבור באמצעי התקשורת.
5.במהלך השבוע השני של חודש 8/21 מודיע לי מנהל הסניף, סמי דה קמחי, כי עפ"י דרישת "שופרסל". לא אוכל לעבוד (כלומר יוציאו אותי לחל"ת) אם לא אתחסן חיסון 3 או לחילופין אם לא אציג 2 תוצאות שליליות של PCR לקורונה מידי שבוע.
6.מאחר שחל"ת אינה אופציה בשבילי ואני עובדת מול לקוחות שעומדים מולי בקופה ולכן, אני חייבת הגנה חיסונית, קבעתי תור לחיסון 3 לתחילת השבוע שלאחר קבלת הודעת המנהל, ביום 16.8.21 לשעה 11:35, וזאת מתוך מטרה שאחרי החיסון וההמתנה במקום (לוודא שאני לא מפתחת תופעות לוואי לחיסון) אגיע בזמן לתחילת משמרת עבודתי בסניף המכתש.
7. את התור לחיסון קבעתי במרפאת קופ"ח במגדל המאה שברח' אבן גבירול 124 ת"א משום שאותו קו 61 של "דן", בו אני נוסעת מידי יום לעבודתי, יש לו תחנה מול מגדל המאה ומשם אני חוזרת באותו קו למשמרת שלי בסניף המכתש ויורדת באותה תחנה בפינת הרחובות ארלוזורוב וחשמונאים ר"ג, אם כי זו הנמצאת בכיוון הנגדי מת"א לר"ג.
8. אמנם התור קבעתי לשעה 11:35 אך בפועל יצאתי מהבית באיחור בשעה 11:30. ראיתי באפליקציה של תחבורה ציבורית שהאוטובוס אמור להגיע אוטוטו לתחנה הסמוכה לביתי ולכן הזדרזתי ורצתי לתחנה. תוך כדי ריצה נתקלתי במדרכה בולטת, בלמתי את נפילתי עם הידיים ולצערי כתוצאה מכך ספגתי מכה בראש, בצלעות ועיקר הפגיעה שלי היתה ביד ימין.
9.נוכחתי במקום שאני לא מדממת ולכן עליתי על האוטובוס שהגיע לתחנה בסמוך לאחר נפילתי. העברתי כרטיס לחיסון בקופ''ח בשעה 12:01. ביצעתי את החיסון ולאחר מכן נכנסתי לרופא כירורג בקופ''ח כי התחלתי לסבול מכאבים, נפיחות והגבלת תנועה באצבע יד ימין. הרופא שלח אותי לבצע צילום במקום. הצילום הדגים שבר מורכב ולכן הפנה אותי למיון בבית החולים להמשך טיפול.
10.נוכח השבר באצבע והפנייתי למיון התקשרתי לסניף המכתש ועדכנתי את הקופאית. הראשית כי אני נאלצת לא להגיע לעבודה משום שעלי להגיע למיון נוכח נפילתי בדרך לחיסון בקופת החולים.
11. במיון טופלתי בקיבוע האצבע, שוחררתי עם חופשת מחלה למשך שבוע ונוכח השבר הופניתי להמשך טיפול במרפאת כף יד בביה''ח".
3.להוכחת טענתה, צירפה התובעת את מכתבו של מנהל הסניף בה עבדה מר דה קמחי סמי בו נכתב כדלקמן:
"הלית בוקר טוב,
בתאריך 16.8.21 הקופאית XXX יצאה מביתה לעשיית חיסון ולאחר מכן היתה צריכה להגיע לעבודה, בדרך לחיסון מעדה ונפלה ברחוב ושברה את הקמיצה ביד ימין נאלצה לעבור ניתוח.
לפי דרישת שופרסל העובדים חוייבו לעשות חיסון או להביא פעמיים בשבוע בדיקת P.C.R. העובדת בחרה לעשות חיסון ונפלה לפני הגעתה לעבודה.
להמשך טיפולך אודה".
4.בחקירתה הנגדית, חזרה התובעת על העובדות שפורטו בתצהירה ופירטה את הסיבה שיצאה בשעה יחסית מוקדמת לפני תחילת המשמרת בעבודה הואיל ובהתאם להנחיות לעניין החיסון, היא היתה אמורה לחכות עוד כחצי שעה לאחר החיסון. בתשובה לשאלה האם ממילא היתה עושה את החיסון השלישי גם ללא הנחיה של המעסיק, היא משיבה שלא היתה עושה והואיל ועבדה עם הקהל במקום עבודתה בקירבה עם אותו קהל, היא לא רצתה לקחת סיכון והלכה לקבל את החיסון השלישי. מוסיפה התובעת וטוענת שגם המנהל וגם הקופאית הראשית דרשו לבצע את החיסון כתנאי להמשך עבודה בפועל.
גם באשר למועד היציאה מהבית בהתחשב בתחילת שעת העבודה, מסבירה התובעת כי זמן הנסיעה מהבית שלה למקום החיסון הוא בערך 40 דקות והכל תלוי בפקקים. זמן הנסיעה במקום ביצוע החיסון למקום העבודה, הוא בערך חצי שעה כמובן תלוי גם בפקקים.
בתשובה לשאלת ב"כ הנתבע, האם מדובר בכיוון הנסיעה למקום החיסון שהוא הפוך מהכיוון של העבודה, משיבה התובעת, כי אין מדובר בכיוון הפוך ומסבירה "לא, זה לא, ממש לא, זה, זה באותו קו וכשאני נוסעת ב-61 לעבודה וממשיכה משם למגדל ה-100 אז אני ממשיכה ישר ואז אני חוזרת חזרה בדיוק, עוצר לי ממול לתחנה שלי, ממול לתחנה שאני יורדת כזה, הוא עוצר לי בחזרה, בגלל זה בחרתי את זה, כי הילדים שלי למשל התחסנו ברמת גן שזה ליד הקניון ושזה ממש סטייה, אז אני בחרתי אותו אוטובוס, לוקח אותי, מחזיר אותי, אני לא צפיתי שאני אפול כמובן ולא, ולא אוכל להגיע".
5.לטענת הנתבע, לא הוכיחה התובעת, כי הנסיעה מביתה שברמת גן לביצוע החיסון בתל אביב, היתה בתוואי דרכה המקובלת והסבירה למקום עבודתה בגבעתיים וכיווני הנסיעה היו מנוגדים כך שמקום החיסון נמצא בקצה אחד ומקום העבודה של התובעת נמצא בקצה השני. מכאן שהתובעת היתה בדרכה לביצוע החיסון ולא בדרך לעבודה או חזרה מהעבודה. גם השעה שבה נפגעה לא היתה תואמת את שעת תחילת עבודתה. מדובר בהפסקה של ממש גם אם אכן הדרך היתה הדרך המקובלת. מוסיף הנתבע וטוען, כי בתקופת הקורונה הוראה להתחסן היתה מופנית לכלל אזרחי המדינה ולא בהכרח לכלל עובדי המשק. גם ילדים שרצו להגיע למקומות משחק, נדרשו להציג בדיקת PCR שלילית. מדובר במגיפה ובחיסון שנועד למנוע הדבקה לכלל אזרחי המדינה ללא קשר אם מדובר בעובד או לא. התובעת היתה אמורה להציג אישור לחיסון בכל מקום שהיתה נכנסת במקומות ציבוריים ולאו דווקא למקום העבודה.
6.לאחר עיון במכלול החומר שבתיק, שוכנעתי, כי הטענות העובדתיות של התובעת באשר למועד יציאתה לעבודה וקודם לכן לחיסון שאמורה היתה לבצע, הינן טענות נכונות שהוכחו וכי כוונתה של התובעת היתה להגיע למקום העבודה לאחר ביצוע החיסון. הנתונים העובדתיים מגובים גם בדוחות הנוכחות ובתלושי השכר שצורפו לתצהירה של התובעת. מקובלת עליי טענת התובעת שהוכחה במסמך מטעם המעסיק לפיה, היא החליטה על ביצוע החיסון השלישי מכח דרישה של המעסיק שחזרה ועלתה מספר פעמים.
השאלה שנותרה להכרעה היא השאלה המשפטית, האם מדובר בסטייה מהדרך המקובלת על מנת למלא את חובתה של התובעת כעובדת כלפי המעסיק.
7.הסעיפים הרלוונטיים הינם סעיף 80 (1) וסעיף 81 (א)הקובעים כדלקמן:
"סעיף 80
רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –
-
אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;".
סעיף 81(א)
"תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות".
8.מדובר בתאונה שאירעה תוך כדי הליכה של התובעת ממעונה למקום העבודה כשהיתה סטייה של ממש מהדרך המקובלת, היינו הדרך הרגילה מהמעון לעבודה. במקרה דנן, אני קובע, כי הסטייה היתה למטרה הכרוכה במילוי חובותיה של התובעת כלפי מעסיקה כאמור בסעיף 81(א). אף שברור שבתקופה הרלוונטית חוסנה רוב האוכלוסיה מכח ההוראות הרלוונטיות שאינן קשורות דווקא למקום העבודה. התובעת קיבלה את דרישת המעסיק לבצע את החיסון האמור כתנאי להמשך העבודה כדי שלא תאלץ לצאת לחל"ת.
מועד התאונה – מספר ימים לאחר קבלת דרישת המעסיק לביצוע החיסון, שעת התאונה – מספר שעות לפני תחילת המשמרת של התובעת בעבודה כמו גם מקום התאונה לקראת עלייתה של התובעת לאוטובוס שאמור להוביל אותה למקום ביצוע החיסון, מביאים למסקנה, כי הסטייה מהדרך המקובלת לעבודה היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיה של התובעת כלפי מעסיקה. אין מדובר רק בהגנה של התובעת כנגד המחלה אלא גם בהגנה על ציבור הקונים בסניף שהתובעת היתה חשופה להם בעבודתה כקופאית והציבור כמובן שהיה חשוף לתובעת בעבודה זו. זו היתה חובתה של התובעת להתחסן על מנת שלא לפגוע בלקוחות וזהו אינטרס גם של המעסיק . מדובר בעילה שיש לה קשר לעבודה בתקופה הנדונה.
בעניין חובות העובד כלפי המעסיק בנושא של ביצוע בדיקות רפואיות או בדיקות דומות, ראו דב"ע נא/144-0 (ארצי) ברונו שפירא נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 283.
9.לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה.
אני מצהיר, כי האירוע מיום 16.8.21 הינו בגדר תאונה בעבודה כהגדרתו בחוק.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"ד, (31 יולי 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
