פס"ד בתביעה לפסילת צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת

ובעניין המנוחה:                                xxxx

פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה הכרעה בהליכים ביחס לעיזבון המנוחה (להלן: "המנוחה") אשר הלכה לעולמה ביום 23.3.16 בהיותה בת 61 שנים.

א.רקע עובדתי והשתלשלות ניהול ההליכים

2.התובעת בת.ע. 52171-08-16 (להלן: " הבת ו/או האחות") והתובעים בת.ע. 52210-08-16, הם אחים, ילדי המנוחה (להלן: "אח – "א", "אח – "ב", "אח- "ג", "אח – "ד", "אח – "ה" או "האחים" או "הבנים" , לפי העניין). האח "א" ז"ל נפטר למרבה הצער בטרם עת תוך כדי תקופת ניהול ההליכים.

3.המחלוקת בהליכים שלפני נוגעת לשתי צוואות של המנוחה: האחת, צוואה נוטריונית מיום 16.9.14 שנערכה ע"י עו"ד ח"ז ובה ציוותה המנוחה את כל עיזבונה לבתה (להלן: "הצוואה המוקדמת"). השנייה, צוואה בעדים מיום 16.3.16 שנערכה על ידי עו"ד א"ש , 7 ימים בלבד טרם פטירתה של המנוחה, בה הורישה את כל עיזבונה לחמשת בניה, האחים, בחלקים שווים ביניהם (להלן: "הצוואה המאוחרת").

4.האחות הגישה את הצוואה המוקדמת לקיום והאח "א" הגיש את הצוואה המאוחרת לקיום, כאשר כל צד התנגד לקיומה של הצוואה שהוגשה על ידי הצד האחר. התנגדותה של האחות התבררה במסגרת ת.ע. 52239-08-16 שבכותרת. כל האחים צורפו כצד להליכים, בבחינת תובעים נוספים לקיום הצוואה המאוחרת ונתבעים נוספים בבקשה לקיום הצוואה המוקדמת וכל ההליכים נשמעו במאוחד (ר' החלטה מיום 24.1.17).

5.ההליכים נמשכו זמן רב, הם כללו בקשות ביניים רבות ובהן צווי מניעה ואיסור דיספוזיציה, צו הסרת חיסיון רפואי (ר' צו מיום 24.1.17) וכן צווים לטובת איסוף דוגמאות חתימה של המנוחה (ר' צו לבנק לאומי מיום 11.5.17). XXX מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגיה על מנת לחוו"ד דעה ביחס לחתימה על גבי הצוואה המאוחרת (להלן: "הגרפולוג"). כן מונתה מומחית בתחום הפסיכיאטריה, XXXX על מנת לחוות דעה ביחס לכשרות המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת, אולם בעקבות פסילת חוות דעתה מונה במקומה XXXXX (להלן: "המומחה הרפואי ו/או "הפסיכיאטר").

6.הצדדים התבקשו להגיש תצהירי עדות ראשית ונשמעו עדים רבים: מטעם האחות הוגש תצהירה, לרבות תצהיר משלים וכן תצהירו של בעלה דאז, מר ס"ק, ממנו התגרשה בהמשך. כן הוזמן למתן עדות בנה הקטין של האחות, ס'. מטעם האחים הוגש תצהירה של הגב' פ"ש, אחות המנוחה, תצהירו של מר א"ש – אחיה של המנוחה, תצהירה של הגב' ש"ס – כלתה של המנוחה ותצהיר של מר ח"ש ז"ל - בנה של האחות.

בנוסף הוזמנו מטעם האחים העדים לצוואה המאוחרת שהם עו"ד ש"מ ועו"ד ע"ז - וכן עו"ד א"ש שערך את הצוואה המאוחרת. למרבה הצער, בנה של האחות והמצהיר מטעם האחים, מר ח"ש ז"ל נפטר בטרם עת, מבלי שנחקר. בנסיבות אלה נמשך תצהירו והוגש תצהירו של מר מ"ש – אף הוא בנה של האחות (ר' הודעת האחים מיום 25.4.17).

7.כל העדים והמצהירים הנ"ל נחקרו משך מספר רב של ישיבות הוכחות, בתום שמיעת הראיות הוגשו סיכומים בכתב – ומכאן הכרעתי.

ב.עיקר טענות הצדדים בכתבי הטענות

8.לטענת האחות, בשנים האחרונות לחייה סבלה המנוחה ממחלה קשה בגינה נזקקה לטיפולים ארוכים וקשים, סבלה כאבים עזים ולא פעם ולא פעמיים עמדה על סף מוות, אך היא המשיכה ונלחמה עד אשר תש כוחה והיא נפטרה ביום 23.3.16. לדבריה, בשנה האחרונה לחיי המנוחה היא יצאה ונכנסה מבתי חולים, היתה בלי כוחות ובתקופה האחרונה לחייה, לפחות בחודשיים האחרונים, גם בלי יכולת לקבל החלטות, בלי יכולת לקום מהמיטה, לאכול, להתלבש וללכת לבד – במצב סיעודי כשהיא זקוקה לליווי צמוד, כאשר היחידות שטיפלו בה, עד חודש לפני פטירתה, היו אלה האחות ובתה הקטינה של האחות (נכדתה של המנוחה).

9.כרקע להבנת המחלוקות בין הצדדים הוסיפה וטענה האחות שהמנוחה היתה נשואה במועד פטירתה, אם כי היתה מצויה בסכסוך עמוק עם בעלה - וביניהם נוהלו הליכים משפטיים שונים ביחס לרכושם בהפנותה לפסק דין מיום 3.4.14. מדובר בפסק דינו של כבוד השופט אסף זגורי בתמ"ש 38779-01-12 ובתמ"ש 1503-06 אשר עסק בחלוקת רכוש שבין המנוחה ובעלה, לבין אשתו הראשונה של בעלה - הגב' ש"ע וזאת בהמשך לפסק דין קודם נוסף של כבוד השופטת אסתר בוהדנה מיום 7.4.11 (להלן: "פסקי הדין הרכושיים"). אני מוצאת לציין זאת שכן בפסק דינו של כבוד השופט זגורי הנ"ל ניתנה, בין היתר, התייחסות לבניין המגורים, בניין מגורים בו התגוררו המנוחה, האחות וכן חלק מהאחים (להלן: "בניין המגורים") בזו הלשון:

"43. הנה כי כן הדברים ברורים; לאור קביעות פסק הדין של כב' השופטת בוהדנה חלקה של ש"ע בבית בו גרה פ' הינו 1/3. נותרו 2/3 אשר יש לחלקם בחלקים שווים בין ח' לבין פ'.

44. אשר על כן חלקה של פ' בדירה הנ"ל הינו 575,000 ₪ וכך גם חלקו של ח' (2/(1,725,000*33%)).

...

46. ככל שברצונה של פ' לרכוש את חלקו של הנתבע ואת חלקה של ש"ע עליה להעביר לכל אחד מהם סך של 575,000 ₪. על מנת לייעל הטיפול והיישום של פירוק השיתוף, מובהר בזה כי חלף זכויות פנסיוניות וכספיות אחרות, מועברות בזה כל זכויותיו של ח' בבניין בו גרה פ' לבעלותה של פ'".

10.לדברי האחות, בהתאם לפסקי הדין הרכושיים הנ"ל, היו בבעלותה של המנוחה 2/3 מהזכויות מבניין המגורים. בניין זה כולל לדבריה 5 קומות, כאשר באחת מקומותיו התגוררה המנוחה עד יום מותה ובקומה אחרת מעליה האחות, כך שהן התגוררו בסמיכות זו לזו משך שנים. לטענת האחות, בצוואתה המוקדמת ציוותה לה המנוחה את כל עיזבונה, לרבות זכויותיה בבניין המגורים, שכן לאחר שהמנוחה חלתה היא ביטאה רצון שהאחות היא זו שתירש את כל רכושה.

11.לטענת האחות, המסמך שנחזה להיות צוואתה המאוחרת של המנוחה אינו חתום על ידה והחתימה על גביה כלל אינה דומה לחתימת המנוחה. לטענתה, אם בכל זאת הצוואה המאוחרת נחתמה על ידי המנוחה, הרי שזו נחתמה מבלי שהמנוחה ידעה על מה חתמה או שהוכרחה לחתום עליה ובכל מקרה היא אינה מבטאת את רצון המנוחה, שהיתה במצב פיזי ונפשי ירוד ביותר, כך שהיא לא רצתה ולא היתה יכולה ליזום כתיבת צוואה חדשה. בנסיבות אלה, טענה האחות שיש לקבוע שאין מדובר בצוואה ולחילופין שהצוואה המאוחרת אינה מהווה צוואה בת תוקף.

12.האחות הוסיפה וטענה שכחודש לפני פטירתה של האם, הגיע לביתה של האחות אח נוסף (האח "ה") המתגורר בשכנות והחל לתקוף אותה, איים עליה ודרש שתעזוב לאלתר, שאם לא כן יפגע בה. לדברי האחות, היא נאלצה לברוח ולמלט עצמה מהדירה בה היא התגוררה ב-8 השנים האחרונות, תוך שהיא מותירה אחריה בלית ברירה את בנה הקטין ס' וכל רכושה. לטענתה, מאז, במהלך החודש האחרון לחייה של המנוחה, האחות לא עשתה שימוש בדירה שלה, היא נאלצה לבקר את המנוחה בחשיכה כגנבת וכך נפרדה ממנה יומיים לפני פטירתה. באותו מועד התברר לאחות שהמנוחה מצויה בהזנחה קשה, מבולבלת וכשהיא סובלת מכוויה ברגלה. לטענת האחות, אביה ובני משפחה נוספים פעלו להרחיק אותה מהמנוחה, למרות שהיא זו שטיפלה בה במסירות משך שנים וכי הם אפילו מנעו ממנה ליטול חלק בהלוויה, לאחר שתקפו אותה - ובהמשך פעלו על מנת להשתלט על הדירה ששימשה למגוריה. מעשים אלו מעידים לדברי האחות על כך שהצוואה המאוחרת לא נחתמה על ידה ואינה מבטאת את רצונה של המנוחה.

13.האחות תיארה את יחסיה הקרובים עם המנוחה משך השנים, יחסים שכללו קירבה פיזית, טיפול מסור ואינטנסיבי וחברות, קשר שלדבריה מלמד על כך שלא יתכן שהמנוחה נישלה אותה מעיזבונה.

14. לטענת האחים, המנוחה חתמה על הצוואה המאוחרת בה הורישה את כל רכושה לאחים, חמשת בניה. לדבריהם, הצוואה המאוחרת מבטאת את רצונה האחרון של המנוחה וכי צוואתה זו מבטלת כל צוואה אחרת קודמת שנעשתה עד לאותו המועד. לטענתם, הצוואה המאוחרת היא צוואה שנערכה בפני עדים, שאישרו חתימתה מרצון חופשי, ללא כל לחץ, השפעה או הונאה, כשהיא מבינה כל דבר בצוואתה המאוחרת והיא בדעה צלולה.

15.האחים הסתמכו על תיעוד רפואי, יום טרם פטירת המנוחה, המלמד לטענתם שיכולותיה הקוגניטיביות לא נפגעו כלל, דעתה היתה צלולה ומחלת המיאלפיברוזיס ממנה סבלה, לא פגמה ביכולותיה המנטאליות, בהפנותם לסיכום ביקור של המנוחה מיום 22.3.16 בבית החולים רמב"ם – במכון לאנדוקרינולוגיה, סכרת ומטבוליזם (ר' נספח ד' להתנגדות האחים). האחים הוסיפו וטענו שלא רק שהצוואה המאוחרת מבטלת את הצוואה המוקדמת, אף קיים "...חשש כבד ורציני בדבר אמינות...." הצוואה המוקדמת, כלשונם (ר' סעיף 8 .א. להתנגדות האחים). בהתחשב בכל האמור עתרו האחים לקיום הצוואה המאוחרת.

ג.דיון

16.בהתאם לסעיף 36 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה"), צוואה מאוחרת תקפה אשר הוראותיה משנות ציווי קודם, מבטלת צוואה מוקדמת. במקרה זה, למרות שהונחה לפני התנגדות לקיומה של הצוואה המוקדמת, בחינת עילות ההתנגדות מטעם האחים מעלה שלא היתה בהן כל תקיפה של תוכן הציווי בצוואה המוקדמת, זולת אמירה רפה ביחס לנסיבות עריכתה לפיה קיים, לטענתם, "...חשש כבד ורציני בדבר אמינות...." הצוואה המוקדמת, הא ותו לא (ר' סעיף 8 .א. להתנגדות האחים). למעשה ההתנגדות נשענה על הטעם היחיד ולפיו הצוואה המאוחרת מבטלת את הציווי הקודם.

17.     מאחר ובדיון קד"מ נשמעו מפי ב"כ האחים טענות שהצוואה המוקדמת לא שיקפה את רצונה החופשי של המנוחה, ניתנה לאחים האפשרות להגיש כתב התנגדות מתוקן, אולם הם לא מימשו זכות זו, מה שלימד על זניחת טענותיהם בהיבט זה (ר' דברי ב"כ האחים בפרוטוקול הדיון מיום 1.11.16 וההחלטה מאותו הדיון).

נוכח האמור, ההכרעה בתיק זה מבוססת על בירור טענותיה של האחות כנגד תוקפה של הצוואה המאוחרת. טענות אלו נשענו על שלושה נימוקים עיקריים: החתימה על גבי הצוואה המאוחרת אינה חתימת המנוחה, המנוחה לא היתה בעלת כשרות לערוך את הצוואה המאוחרת, הצוואה המאוחרת לא שיקפה את רצונה האמיתי של המצווה וזו נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת. במידה וטענות האחות ידחו, הרי שתקוים הצוואה המאוחרת. במידה וטענות האחות יתקבלו, תקוים הצוואה המוקדמת.

18.באין טענות לקיומם של פגמים צורניים שנפלו בצוואה המאוחרת, הנטל להוכחת העילות לפסלות הצוואה המאוחרת רובץ על כתפי האחות. אדון בטענות כסדרן, אם כי אקדים אחרית לראשית בצייני שמצאתי שיש להורות על פסלות הצוואה המאוחרת שכן שוכנעתי כי זו לא שיקפה את רצון המנוחה וכי תוכן הציווי הוא תולדה של השפעה בלתי הוגנת.

מכלול נסיבות עריכת הצוואה המאוחרת; מצבה הגופני והנפשי הירוד של המנוחה באותה עת, תקופה בה המנוחה מנותקת קשר ומורחקת מבתה היחידה האחות ותלויה באחים וכלותיה לקיום צרכיה; אומד דעת המנוחה כפי שבא לידי ביטוי מנסיבות חייה, לרבות תוכן הציווי בצוואה המוקדמת; היה בהם די כדי לשכנע שהצוואה המאוחרת אינה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה וכי הצוואה נחתמה עקב השפעה בלתי הוגנת.

ד.חתימת המנוחה על גבי הצוואה המאוחרת

19.טענת האחות ולפיה הצוואה המאוחרת לא נחתמה על ידי המנוחה לא הוכחה על ידה ומצאתי לדחותה. חתימת המנוחה על גבי הצוואה המאוחרת הוכחה לפני בעדויותיהם של העדים לצוואה המאוחרת ועורך הדין שערך את הצוואה המאוחרת - שלושתם העידו לפני שהמנוחה חתמה על גבי הצוואה המאוחרת בפניהם, שניים מהם אף הכירו את המנוחה קודם למעמד החתימה.

20.עו"ד ע"ז, שהיה עד לחתימת הצוואה המאוחרת, היה היחיד שלא הכיר את המנוחה קודם למעמד החתימה, אולם הוא הבהיר בעדותו שהמנוחה חתמה לפניו על הצוואה המאוחרת לאחר שזוהתה על ידו באמצעות תעודת הזיהוי שלה. עו"ד ע"ז אף הוסיף וביאר בעדותו לפני שבאותו מעמד המנוחה חתמה גם על יפוי כוח נוטריוני שנערך על ידו לטובת בנה האח "ד" לשם ניהול חשבונה בבנק לאומי (להלן: "יפוי הכוח"), לשם הכנתו הוא נזקק לראות את תעודת הזיהוי של המנוחה וזו הוצגה לפניו (ר' עדותו בעמ' 25 לפרוטוקול מיום 22.1.20 שורות 16-19; ר' עדותו גם בעמ' 27 שורות 23 עד 31; ר' יפוי הכוח שצורף כנספח לתצהירי עדות הראשית מטעם האחים).

21.לכך הצטרפה עדותו של העד הנוסף לצוואה המאוחרת - עו"ד מ"ש. בעדותו סיפר עו"ד מ"ש שהיתה קיימת היכרות קודמת בינו לבין המנוחה והוא אף ייצג אותה בעבר בתביעה שהוגשה על ידה, כך שהוא זיהה אותה. עו"ד מ"ש העיד שהמנוחה חתמה על הצוואה המאוחרת לפניו (ר' עדותו בעמ' 40 לפרוטוקול מיום 22.1.20 שורות 14-15; ר' עדותו גם בעמ' 42 שורות 11 -12). מלבד עדויות עדי הקיום לצוואה, העיד לפני גם עו"ד א"ש שערך את הצוואה המאוחרת והוא זה שהחתים את המנוחה על גביה בנוכחות העדים הנ"ל. מעדות עו"ד א"ש הוברר שגם הוא הכיר אישית את המנוחה ובני המשפחה עוד בטרם מעמד החתימה, בהיותם בני אותו הכפר ולאור החברות בין המנוחה לבין אמו ואף החברות בינו לבין האח "ג", שהוא בן כיתה שלו וחברו (ר' עדותו בעמ' 44 לפרוטוקול מיום 22.1.20 החל משורה 14).

22.בעניין חתימת המנוחה על הצוואה המאוחרת הובאו לפני אפוא עדויות מפורטות וסדורות, שלא נסתרו כלל על ידי האחות, הן תמכו והשתלבו זו בזו ומצאתי לאמץ אותן. למעשה היה די בראיות העדים הנ"ל בכדי להביא לדחיית טענותיה של האחות לעניין חתימת המנוחה על הצוואה המאוחרת, אולם בשים לב לטענות שנשמעו מפי האחות לשונות רבה בין דוגמאות החתימה של המנוחה, לבין החתימה המופיעה על גבי הצוואה המאוחרת – מצאתי כאמור להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגיה, לטובת בדיקת אמיתות חתימת המנוחה, בשים לב להיעדר היכולת להגיש חוו"ד מומחה מטעם בעל דין בהליכים המתנהלים בבית משפט לעניני משפחה (ר' החלטה מיום 24.11.20).

23.אלא שגם חוות הדעת הגרפולוגית לא הביאה למסקנה וקביעה אחרת מזו שעלתה מהעדויות. בחוו"ד מיום 25.2.23 הבהיר הגרפולוג שקיימת אפשרות סבירה שחתימת המחלוקת על גבי הצוואה המאוחרת, נחתמה על ידי המנוחה. קביעה זו נעשתה על יסוד דוגמאות חתימה של המנוחה שהוצגו בפני הגרפולוג, לאחר שעמדה לרשות האחות שהות ארוכה מאוד לאיסוף דוגמאות חתימה וניתנו לבקשתה צווים שונים למטרה זו.

בחוו"ד הגרפולוג התייחס לטענותיה של האחות לעניין השונות שנחזתה ביחס לחתימות המנוחה, הפנה לשונות הבולטת בתכונות העיצוב של החתימות, אך יחד עם זאת הפנה גם לזהות בתכונות כתב בלתי מודעות, בקבעו כי אלה דווקא אופיינית לחתימה של האדם עצמו. כן התייחס הגרפולוג לאפשרות כי השונות בין תכונות העיצוב של החתימות, יכולה להיווצר עקב מצב בריאות או נפשי, הגורם לכך שהיכולת לייצר עיצוב ברור נפגמת, אך התבנית של החתימה, מבחינת ריווח והיכולת לבצע קווים פשוטים נותרת בעינה, כך שסבירות אותנטיות החתימה נותרה על כנה.

24.לא מצאתי שהיה בתשובות הגרפולוג לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם האחות, בכדי להביא לדחיית קביעתו, נהפוך הוא. כעולה מהתשובות שהונחו לפני, המומחה הבהיר שאמנם לא ניתן לשלול לחלוטין ששינוי בכתב יד יתרחש עקב כפייה, אולם הוסיף והבהיר גם:

"...שלרוב שינוי עקב לחץ חיצוני יתבטא בעודף סימני כיווץ, סגירה, זיוות יתר ותנועה פחות חופשית ולא במגמת התפרקות ורישום כפי המצב כאן. כמו כן במקרה דנן החתימה כתובה באופן חופשי כבדוגמאות, הגם שבאופן מוזנח וחסר".

תשובות הגרפלוג לא תמכו אפוא בטענות האחות לחתימת המנוחה על גבי הצוואה המאוחרת בכפייה, אם כי כפי שאבאר בהמשך, שוכנעתי כי חרף חתימת המנוחה על גבי הצוואה המאוחרת, זו לא שיקפה את רצונה האמיתי והחתימה שנעשתה באופן "מוזנח וחסר" כלשון הגרפולוג, מתיישבת היטב עם הראיות בדבר מצבה הגופני והנפשי הירוד של המנוחה אותה עת וחתימת הצוואה המאוחרת על ידי המנוחה, בעודה ישובה ברכב, פצועה וחבושה.

25.אני מוצאת לציין עוד שלמרות הטענות שנשמעו מפי האחות שהחתימה על גבי הצוואה המאוחרת אינה חתימת המנוחה, בנימוק שמדובר בחתימה שונה מכפי שהמנוחה נהגה לחתום, בחקירתה הנגדית הודתה האחות שלמנוחה היו שתי חתימות – וגם בכך יש לתמוך בממצאי חוו"ד הגרפולוגית (ר' עדותה של האחות בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 12.6.19 החל משורה 5).

נתתי דעתי גם על כך שמבחינת מדרג המסקנות האפשרי, כפי שצוין בחוו"ד גרפולוג, אין מדובר בקביעה ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, אלא במדרג ביניים, אם כי בהתחשב בעובדה שהאחות לא ביקשה לחקור את הגרפולוג על חוו"ד, התשובות לשאלות ההבהרה התיישבו עם המסקנה בחוו"ד – ונמצא לחוו"ד תימוכין בעדויות הישירות של העדים לצוואה המאוחרת ועורכה, שוכנעתי שהמנוחה חתמה על הצוואה המאוחרת, כך שדין טענותיה של האחות בהקשר זה להידחות.

ה.כשרות המנוחה לצוות

26.כידוע, כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו וכל אדם כשר לפעולות משפטיות, אלא אם נשללה או הוגבלה כשרותו בחוק או בפסק-דין של בית-משפט (ראו סעיפים 1 ו- 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962). פועל יוצא מכלל יסודי זה, שכל אדם כשר לעשות צוואה, אלא אם כן כשרות זו נשללה ממנו כדין (ר' בין היתר ע"א 851/79, ע"ש 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101).

27.ככלל, טענות הנוגעות לכך שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה, עניינן העדר כשרות המצווה והן נוגעות למצב הנפשי המנטלי והגופני של המצווה בעת עריכת הצוואה, כאשר נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה היא 'שעת עשייתה של הצוואה'. צוואה תהא תקפה אם נערכה בנקודת זמן שבה ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה, וזאת גם אם לפני או אחרי מועד עריכת הצוואה שבמחלוקת חל שינוי במצבו. מן המצווה נדרשת מודעות לעריכתה של הצוואה ולתוכנה, זהות הזוכים על פי הצוואה והתוצאות הנובעות ממנה על יורשיו, והכל מתוך רצון חופשי. בפסיקה נקבע, כי על מנת לשלול כשרותו של מצווה אין די בהעלאת ספקות בלבד ועל הטוען זאת להוכיח טענותיו כאשר כמות ההוכחה הנדרשת אינה עניין של מה בכך (ר' ע"א 851/79 בעניין בנדל הנזכר לעיל; ר' גם ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פד"י מט (1) 318). נטל זה ניתן להרים באמצעות הצגת תעודה רפואית ביחס למצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה וכידוע, בהליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, לצדדים אין זכות מוקנית להגשת חוות דעת מומחה מטעמם, אם כי נדרש לפנות תחילה לקבלת אישור בית המשפט.

28.במקרה זה, ביום 24.11.20 ניתן לבקשת האחות צו למינוי מומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה, על מנת ליתן חוות דעת ביחס למצבה הקוגנטיבי והמנטלי של המנוחה בעת עריכת וחתימת הצוואה המאוחרת. בצו המינוי לא הוריתי על בחינת כשרות המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה המוקדמת, זאת מאחר וחרף הטענות שנשמעו בעל פה במהלך הדיונים, בחינת כתב התנגדות של האחים, שלא תוקן – ותצהיריהם, מעלה שהם לא העלו כל טענה לעניין כשרות המנוחה לערוך צוואה במועד עריכת הצוואה המוקדמת.

29.המומחית שמונתה, הגישה חוו"ד לתיק בית המשפט מיום 4.4.22 ולפיה המנוחה נעדרה כשרות לחתום על הצוואה המאוחרת, בהיותה נתונה, לדברי המומחית, ללחץ והשפעה בלתי הוגנת מצד האחים, בהתחשב בניתוקה מהאחות ומצבה הרפואי אז.

אלא שבהחלטה מיום 29.8.22 הוריתי על פסילת חוו"ד של הפסיכיאטרית. עמדתי על כך שבחוו"ד ציינה המומחית מסקנות וקביעות משפטיות לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת, כאלה המסורות לבית המשפט ולא למומחית, וכי חוו"ד נפגמה בכך שהמומחית נחשפה למסמכים שאינם רפואיים בניגוד לצו המינוי, בהם פרוטוקולים ותצהירים שנמסרו לה על ידי האחות.

30. כפועל יוצא מפסילת חווה"ד, הוריתי כאמור על מינוי הפסיכיאטר כמומחה מטעם בימ"ש במקום הפסיכיאטרית. חוות דעתו הוגשה לתיק בית המשפט בה נקבע שסבירה יותר המסקנה ולפיה המנוחה יכלה להבין טיבה של צוואתה המאוחרת והשלכותיה, על פני המסקנה לפיה המנוחה לא יכלה להבין, לשקול ולשפוט את תוצאותיה והשלכותיה על הנהנים השונים.

31.הפסיכיאטר פירט בחוו"ד את הבסיס למסקנתו תוך הפניה לתיעוד הרפואי, מחלות הרקע מהן סבלה המנוחה והטיפול התרופתי אותו נטלה. לדבריו, למרות אנשי הטיפול הרבים אשר פגשו במנוחה בתקופה שבסמוך לעריכת צוואתה המאוחרת, בהם רופאים, אחיות ומטפלים, מרבית התיעוד הרפואי אינו מתייחס למצבה הקוגניטבי והמנטלי של המנוחה. משכך הבהיר המומחה שהוא נדרש להקיש מההערכות הרפואיות הגופניות שנערכו למנוחה, על מצבה המנטלי הקוגנטיבי, מה שלעמדתו מלמד על הנחה הסבירה יותר בעניינה של המנוחה ולפיה "...לא היו דברים בהתנהגויותיה ובמצבה הגופני והנפשי של המנוחה בעת שטופלה על ידי אותם אנשי מקצוע, כדי שיבואו לדי החלטה מקצועית, כי יש צורך להעמיק יותר בהערכת מצבה הקוגנטיבי נפשי בעת שטופלה על ידם..." (ר' עמ' 3 לחוו"ד פסקה אחרונה).

32.המומחה תמך מסקנתו בסיכום אישפוז של המנוחה בבית החולים רמב"ם, ביחס לתקופת אישפוז מיום 31.1.16 עד ליום 15.2.16 במחלקה המטולוגית, כך שמועד שחרור המנוחה מבית החולים התרחש כחודש בלבד טרם עריכת הצוואה המאוחרת. מעיון בסיכום האישפוז הנ"ל עולה שמדובר באשפוז על רקע בירור מחלת חום וכי בעת הקליטה בבית החולים המנוחה התלוננה על חום, שיעול עם כיח, כאבי בטן, בחילות, הקאות וחולשה ניכרת. בסיכום האשפוז צויין שהמנוחה "בהכרה" ו"צלולה". כפי שהדגיש המומחה בחוות דעתו, בשום שלב במהלך האישפוז מצבה של המנוחה לא דרש ייעוץ פסיכיאטרי או גריאטרי, מה שלימד על כך, לעמדתו, שמצבה הרפואי של המנוחה ותפקודה באותה עת, חרף מצבה הגופני הירוד וחולשתה הרבה, לא הצריכו בירור כזה.

33.קביעת המומחה בחוו"ד, נמצאה בהלימה ל"אנמנזה סיעודית" שצורפה לסיכום האישפוז. במסמך זה, תחת ההערכה של "אמדן גופני", צוין שהמנוחה בהכרה מלאה, מתמצאת במקום ובזמן. כן דווח על כך שמערכות השמיעה, הראייה והדיבור של המנוחה תקינות. באנמנזה הסיעודית פורט גם מצבה המנטלי של המנוחה ביום האשפוז, ממנה עלה שהמנוחה היתה אז בהכרה, עירנית, מודעת למצבה ומשתפת פעולה – והערכה דומה מאוד ניתנה גם בתום האשפוז, שבועיים מאוחר יותר. בהינתן האמור, מסקנת המומחה היתה מקובלת עלי.

34.בחוו"ד המומחה התייחס לכך שסיכום האשפוז לימד על כך שהמנוחה סבלה מדיכאון. המומחה הבהיר וביאר שהשימוש בביטוי "צלולה", ו"בהכרה" מחד ו"בדיכאון" מאידך, בסיכום האשפוז, אינו מלמד בהכרח על מצב מנטלי או קוגנטיבי של המנוחה, בהיעדר בדיקה פסיכיאטרית – והוא מצא להדגיש דווקא את מה שלא נכתב בסיכום האשפוז כביסוס למסקנתו בחוו"ד: "...לא נכתב דבר המצביע על בלבול, חוסר התמצאות, הפרעת התנהגות, הפרעה בשיתוף הפעולה שהינו תוצאה של בלבול, מצב פסיכוטי או של הפרעה בשיקול דעת". מחוות הדעת עולה אפוא, שיש ליתן משקל רב יותר דווקא למה שלא נכתב בתיעוד הרפואי בעניינה של המנוחה וביסוס המסקנה שכשרותה של המנוחה לצוות, היא מסתברת יותר מאשר האפשרות של היעדר כשרות לצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת.

35.מסקנת המומחה נותרה בעינה גם לאחר בחינת מחלות הרקע מהן סבלה המנוחה, לרבות הטיפול התרופתי שניתן לה והשפעתן האפשרית. המומחה התייחס בחות הדעת לכך שהמנוחה סבלה ממספר מחלות רקע משמעותיות, הקשה מביניהן מיילודספלסטית, הגורמת לכשל של לשד העצם בייצור תאי הדם החיוניים להמשך החיים. המומחה ציין בחוו"ד שבגין מחלה זו עברה המנוחה השתלה של מח עצם בשנת 2015 וקבלה טיפול תרופתי מדכא חיסון ותרופות ממשפחת הסטרואידים. המומחה הסביר בחוו"ד שמצב רוח ירוד ואף הדיכאון שיוחס למנוחה במהלך אישפוזה, אינם מעידים דווקא על אבחנה פסיכיאטרית ולקות נפשית אצל המנוחה, שלא נמצא להם תימוכין בתיעוד הרפואי, ואלה ניתנים להסבר על רקע מצבה הגופני של המנוחה באותה עת, שסבלה ממחלה קשה וחוותה אישפוז ממושך "...אין תימה בדבר היות מצב רוחה מודאג וירוד תוך קשר למצבה הגופני באותה עת" (ר' בעמ' 8 לחוו"ד).

36.על יסוד האמור, המשיך וקבע המומחה גם את המסקנה בעניין כשירות המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת. בקביעה זו הפנה המומחה לטופס הפניה למיון מיום 9.3.16, אשר הוצא על רקע תלונת המנוחה על כוויה מתנור ברגל ימין. כן התבסס המומחה על בקשות לאישור תרופות והפניה למכון פיזיותרפיה מיום עריכת הצוואה, 16.3.16, שהוצאו לבקשת המנוחה, על רקע המלצה להחלפת תרופה, חולשה ודלדול שרירים. המומחה נתן משקל לעובדה שבמסמכים הנ"ל שתאריכיהם שבוע לפני עריכת הצוואה המאוחרת וביום עריכת הצוואה עצמה, אין כל התייחסות למצב מנטלי או קוגנטיבי, מה שלדבריו מתיישב יותר עם המסקנה כי לא נגלו בפני הרופא המטפל אינדיקציות ראויות לציון ואיזכור בתחומים אלה.

המומחה מדגיש שמדובר במסמכים שנערכו על ידי אותו הרופא, המכיר את המנוחה ואת מצבה הרגיל אותה עת, רופא הדובר את שפתה של המנוחה – שהיתה לו יכולת ממשית לעמוד על מצבה הגופני והמנטלי של המנוחה באותו היום, כך "...שלא סביר להניח, כי המנוחה היתה אז במצב של בלבול, דכאון עמוק או פסיכוזה ותבקש הפניה לפיזיותרפיה..." והרופא המטפל יעתר לבקשה האופראטיבית להפניה לפיזיותרפיה כמתועד בסיכום הביקור (ר' בעמ 11 לחוו"ד). גם בתיעוד הרפואי אליו הפנו האחים, יום לפני פטירת המנוחה, לא היתה התייחסות למצבה קוגנטיבי או מנטלי של המנוחה.

37.לעמדת המומחה, לאחר שלקח בחשבון את הטיפולים שעברה המנוחה למן תקופת אשפוזה ועד למועד עריכת הצוואה המאוחרת, לרבות הטיפול הרפואי אותה נטלה המנוחה שתוכלל בתוך הרשומות הרפואיות "...הרי שלא מצאתי בכל הרשומה הרפואית כל הערה או ממצא של בדיקה או הערכה של איש מקצוע, המצביעים על ליקוי קוגנטיבי או מנטלי כזה, אשר ישבש שיפוט, שיקול דעת ואובדן כשירות להבין טיבה של צוואה. לפיכך לא נותר לי אלא להגיע למסקנה, כי בעת שחתמה על צוואתה ביום 16.3.16 יותר סביר להניח, כי יכלה להבין טיבה של צוואתה והשלכותיה, משלא יכלה להבינה ולשקול ולשפוט תוצאותיה והשלכותיה על המוטבים השונים" (ר' עמ' 11 לחוו"ד פסקה אחרונה).

38.הלכה היא כי לבית המשפט נתון שיקול הדעת האם לאמץ קביעות חוו"ד מומחה מטעמו ורק נימוק כבד משקל ובולט, יצדיק את דחייתן של קביעות המומחה מטעם בית המשפט (ר' לענין זה ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' וע"א  2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח('. יישום הלכה זו במקרה שלפני מוביל למסקנה שלא עלה בידי האחות להראות טעם ממשי לסטות מקביעות ומסקנות המומחה - המומחה לא נחקר על חוו"ד ולא התבקשה חקירתו. לא היה בשאלות ההבהרה שהופנו למומחה מטעם האחות, כדי לשנות ממסקנתו ותשובותיו הניחו את דעתי. חוו"ד המומחה עוגנה בתיעוד הרפואי שהונח לפניו, תוך שהמומחה התייחס למצבה של המנוחה, תפקודה והתרופות אותן נטלה. המומחה נתן דעתו על מצבה הגופני והנפשי של המנוחה, מגבלותיה הפיזיות, בשים לב לגילה ומחלות הרקע שלה וביסס מסקנותיו לעניין סבירות כשרות המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת, על פני המסקנה ההפוכה.

39.קביעות ומסקנות המומחה בחוו"ד לעניין סבירות כשרות המנוחה לצוות, התיישבו עם עדויות עורכי הצוואה, לרבות האחות עצמה, שאישרה בחקירתה שהמנוחה היתה צלולה, אם כי הפנתה למצבה הסיעודי ולתרופות אותן נטלה, בהתייחסה בעיקר לתקופת השתלת מח העצם שעברה. אלא שהמומחה נתן דעתו על השתלת מוח העצם שבוצעה למנוחה בחודש 7/2015 וכן על השפעות הטיפול התרופתי שניתן למנוחה והוא לא מצא שהיה באלה כדי לשנות מהמסקנה בדבר כשרות המנוחה לצוות, בהיעדר התרשמות של גורמי הטיפול מפגיעה מנטלית. אשר לטענותיה של האחות לכך שהמנוחה לא היתה בהכרה ולו חלק מהזמן, אלה לא נתמכו בתיעוד הרפואי שהונח לפני והיא גם לא הפנתה לתקופה ספציפית הסמוכה למועד עריכת הצוואה המאוחרת (ר' עדותה בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 20.2.19).

40.כן אפנה לעדויות העדים לעריכת הצוואה המאוחרת וכן לעדותו של עו"ד א"ש, אשר העידו שהמנוחה ביטאה את תוכן הציווי בפניהם, כי היא נשאלה על הבנתה את תוכן הציווי ומשמעותו ואישרה את הדברים בעצמה. וכך למשל העיד עו"ד ח"ז (ר' בעמ' 27 לפרוטוקול מיום 22.1.20 החל משורה 1):

"ת. אני יכול להגיד לך שאני לא יודע במה הייתה חולה, אבל אני יודע שהגב' חתמה לפניי על שני המסמכים, היא ידעה בדיוק מה היא רוצה מהחיים שלה. היא אמרה את הדברים במפורש ושוב אני חוזר – אם היה לי ספק ואילו הכי קטן שהגב' לא יודעת מה היא רוצה או שהיא חולה ולא צלולה, בחיים שלי לא הייתי מחתים אותה לא על ייפוי כח ולא הייתי חותם עד לצוואה."

עו"ד א"ש ועו"ד מ"ש, שהכירו את המנוחה עוד קודם למעמד החתימה על הצוואה המוקדמת, בשונה מעו"ד ח"ז, היו גם מודעים באופן כללי למחלתה הקשה של המנוחה, בציינם שלא היה בעובדה זו כדי לגרוע מהתרשמותם שהמנוחה היתה במצב שאפשר לה לבטא רצון ודברים מפורשים ביחס לתוכן הציווי. כל העדים התייחסו גם לכוויה ברגלה של המנוחה, כוויה בגינה לא היה ביכולתה של המנוחה לעלות למשרדו של עו"ד א"ש, מבלי שהיה בה, להתרשמותם, כדי לגרוע מיכולתה של המנוחה לצוות.

41.בהינתן כל האמור, חוו"ד המומחה שלא נסתרה והעדויות שנשמעו ביחס למצבה המנטלי של המנוחה בעת חתימת הצוואה המאוחרת, מצאתי להעדיף ראיות אלו על פני טענות האחות שלא הוכחו ברמת ההוכחה הנדרשת, כך שאני דוחה טענותיה לעניין היעדר כשרות המנוחה לצוות במועד עריכת הצוואה המאוחרת.

ו.השפעה בלתי הוגנת

42.     לטענת האחות יש לפסול את הצוואה המאוחרת שכן זו לא שיקפה את רצונה של המנוחה והמנוחה רק הוחתמה עליה בעקבות השפעה בלתי הוגנת.

43.     לעניין הטענות לפסלות הצוואה עקב השפעה בלתי הוגנת, בנוגע לעילת פסלות זו, קובע סעיף 30(א) לחוק הירושה כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה". על פי הפסיקה, השפעה בלתי הוגנת מהווה פגם מהותי בצוואה שיש בו כדי להביא לבטלותה וזאת מאחר שהפגם שולל את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.

בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 331 נפסק, כי לצורך פסילת צוואה מכוח השפעה בלתי הוגנת, אין די בהשפעה שגרתית אלא נדרשת השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות מבחינה חברתית מוסרית. אך מעבר להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת ברמה העובדתית, על בית המשפט שדן בעילת פסלות זו להשתכנע בקיומו של אותו מרכיב בלתי הוגן בה כתוצאה מהשפעה זו נערכה ונחתמה הצוואה, שכן נקבע כי "לא קיומה של ההשפעה פוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן שנמצא בה" (ע"מ (ת"א) 1100/05 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים (6.4.09).

44.     נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה (ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג (1) 772, 778), כאשר נפסק שלעניין זה נדרשות ראיות משמעותיות, כך שככל שעולה ספק בשאלה האם הייתה השפעה בלתי הוגנת, הדבר פועל לטובתו של מבקש קיום הצוואה (ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342). על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים כגון: מצבו הפיזי, המנטלי והנפשי של המצווה, מידת התלות של המצווה בזולת, קשריו עם הסביבה ומערכת היחסים בין המצווה לבין האדם שהוא נזקק לו (בע"א 2500/93 שטיינר נ' אירגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 341).

45.     בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 סוכמה ההלכה בעניין זה כאשר צוינו הפרמטרים שעל בית המשפט להתחשב בהם על מנת להכריע בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה. על פי הפסיקה בעניין מרום הנ"ל, השימוש במבחנים אלה ייעשה בזהירות רבה. מעת שהתקיימו המאפיינים הנ"ל ישנה חזקה הניתנת לסתירה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת. חזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות לפתחו של מבקש קיום הצוואה כדי לסתור את החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת (בע"א 423/75 בן נון בעניין צוואת אסתר אלבכרי נ' ריכטר ואח' פד"י לא(1) 372).

46.את עילת הפסלות מחמת השפעה בלתי הוגנת יש לבחון כמכלול, בראייה רחבה. בהקשר זה אפנה גם להלכת בית המשפט העליון בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] ( 06.05.15), המכונה גם הלכת "החוטים השזורים", בה נקבע כי:

"הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זו רובץ על המבקש את פסלות הצוואה (המשיב כאן). אך יש לזכור, כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב קשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה".

ר' גם עמ"ש (ת"א) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' ( מיום 17.11.19 פורסם בנבו).

47.למרות הטענות שנשמעו מצידה של האחות לפיהן במקרה זה נטל הבאת הראיות להראות אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עבר אל כתפי האחים (ר' סעיף 70 לסיכומיה והשווה גם לסעיף 10 לסיכומי התשובה של האחים), איני סבורה שזה המקרה. אלא שבמבחן התוצאה, שזירת הראיות כמכלול מובילה למסקנה שהאחות עמדה בנטל להראות שהצוואה המאוחרת לא שיקפה רצון חופשי ואמיתי של המנוחה, כך שהציווי בצוואה המאוחרת הוא תולדה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, נוכח מצבה הגופני והנפשי הירוד, תלותה באחים והרחקתה ובידודה מהאחות, ואפרט הטעמים לכך.

מצבה הגופני והנפשי הירוד של המנוחה - ותלותה באחים

48.במסגרת הפרמטר של "תלות ועצמאות" הנבחן בעילת ההשפעה הבלתי הוגנת, נדרש בית המשפט לשאלה האם המצווה היה עצמאי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, הן מבחינה שכלית הכרתית והן מבחינה פיזית. יובהר - יתכן שעצמאותו מבחינה שכלית הכרתית של המצווה תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה שחוסר העצמאות או התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו.

49.בענייננו הוכח שמצבה הפיזי של המנוחה עובר לעריכת הצוואה המאוחרת היה ירוד ביותר. עמד על כך גם המומחה בחוו"ד, בהפנותו בין היתר, לסיכום האישפוז של המנוחה מיום 31.1.16 עד ליום 15.2.16. אמנם בסיכום האשפוז צויין שהמנוחה "בהכרה" ו"צלולה" אולם לצד זאת, באותו סיכום רפואי גם דווח ביחס למנוחה על "חולשה, חום", "דיכאון וחולשה", תחת הקטגוריה של "מצב כללי", צוינה ההערכה "ירוד" והמנוחה תוארה במצב של "תת תזונה" ו"סיעודית". דווח גם שלאחרונה "..תוגבר גם טיפול בדיכאון..." בדרך של העלאת המינון התרופתי.

גם מהאנמנזה הסיעודית שצורפה לסיכום האישפוז הוברר שלמרות היכולות הנחזות להיות שמורות מבחינה מנטלית, המנוחה היתה מצויה באותה עת במצב פיזי ירוד, חלשה מאוד ומוגבלת בניידות. וכך למשל צויין במעקב הסיעודי מיום שחרורה של המנוחה באישפוז, ביום 15.2.16, "...חולה במצב כללי ללא שינוי, חלשה מאוד, זקוקה לעזרה בניידות...".

50.המומחה גם הסביר שהמנוחה קיבלה באותה עת מספר רב של תרופות בעלות השפעות לעיתים משמעותיות על תחושות, מצב רוח והרגשה פיזית, לרבות הטיפול בסטרואידים במינון של 60 מ"ג, שעשוי לגרום לשינויי מצב רוח או להפרעה קוגנטיבית אצל מקצת החולים. כאמור לעיל, המומחה התייחס בחוו"ד גם לרישום "בדיכאון", שצויין בסיכום האשפוז ולהעלאת המינון התרופתי של סיפרלאקס למינון המקסימאלי של 20 מ"ג.

51.בחוו"ד, שעסקה בשאלת הכשרות לצוות על יסוד התיעוד הרפואי בלבד, נתן המומחה דגש ומשקל לכך שלא היתה אינדיקציה של בדיקה פסיכיאטרית שבוצעה למנוחה. המומחה העריך שהעלאת המינון התרופתי של סיפרלאקס נעשה קרוב לוודאי לא על ידי פסיכיאטר, אלא הרופא המטפל, בהסבירו שבמרבית המקרים הנפקת התרופה משקפת את הרושם הכללי של הרופא המטפל ממצב החולה, ללא קביעה אבחנתית ברורה של פסיכיאטר. אולם לצד האמור, המומחה גם הסביר שחולים במחלות קשות עם איום על חייהם, אינם שמחים ומרביתם אף יהיו במצב רוח דכאוני, נוכח הסבל הגופני והאיום על חייהם ולכך נלוות תגובות נפשיות שונות. וכך נקבע בין היתר בחוו"ד (ר' עמ' 10 לחוו"ד):

"בסופו של יום, לא ניתן להסיק כי בתוך אשפוז זה, היתה המנוחה במצב של בלבול, פסיכוזה, הפרעה בשיפוט ושל שיקול הדעת והמסקנה, כי לאורך האשפוז, מצבה הגופני ואולי הנפשי, היו כשל חולים קשים עם איום ממשי על שרידותם וחייהם. לפיכך, המסקנה המתבקשת הינה, כי סביר להניח, כי לאורך האישפוז הזה שבין 31.1.16 לבין 15.2.16, על אף מצבה הגופני הקשה, (וקרוב לודאי גם הנפשי), לא היתה פגיעה במידת כשירותה להבין טיבה של צוואתה. אני מדבר על סבירויות ולא על וודאויות, לאור שכפי שאמרתי, לא ניתן לדעת לאשורו את מצבה הנפשי קוגנטיבי, אך לאור הרשומה הרפואית הקיימת, סביר יותר להניח, כי היתה בעת אותו אשפוז בכשירות מנטלית וקוגניטיבית להבין טיבה של צוואתה משלא היתה בכשירת כזו".

52.מעבר למצבה הנפשי והגופני הירוד של המנוחה עובר לחתימת הצוואה המאוחרת, המנוחה גם נפגעה מכוויה קשה ברגלה, שגררה עימה כאב ומגבלה פיזית ממשית.

כעולה מהתיעוד הרפואי, ביום 9.3.16, 7 ימים בלבד טרם עריכת הצוואה המאוחרת, הגיעה המנוחה לקבלת טיפול רפואי אצל רופא המשפחה והתלוננה על כוויה מתנור ברגלה הימנית, כוויה שהתרחשה 3 ימים קודם לכן. בסיכום הביקור תוארו "נפיחות", "אודם" ו"הפרשות" והרופא הפנה את המנוחה למיון פנימית. כפי שיובהר בהמשך, באותה עת האחות כבר אינה נמצאת לצידה של המנוחה והמנוחה תלויה בבניה לטובת קבלת המענה הרפואי לו היא זקוקה. אלא שלא נטען על ידי עדי האחים שהמנוחה הובאה למיון בית החולים כפי המתחייב ממצבה ולא הוצג לפני כל תיעוד רפואי שהמנוחה פקדה את בית החולים, כך שספק אם המנוחה קיבלה בכלל את הטיפול הרפואי הנדרש. הטענה שנשמעה מטעם הגב' פ', שהיא הביאה אחות קופת חולים לבדיקת המנוחה בביתה, לא מצאה ביטוי בתיעוד הרפואי והיא גם לא נזכרה בתצהירה של העדה, כך שמדובר בטענה כבושה שלא מצאתי ליתן בה אמון.

53.על מצבה הקשה של המנוחה באותה עת ניתן היה ללמוד מעדותה של האחות, שלדבריה התגנבה לבקרה בחסות החשיכה, יומיים לפני פטירתה (ר' סעיף יג. לתצהירה של האחות מיום 12.2.17):

"בסמוך לפני פטירתה הגעתי בלילה, כגנבת בחשיכה, לבקר את אמי. בבית היו רק היא ובני הקטן. מצאתי אותה במיטתה, הריח בחדר היה נוראי. ריח חזק של שתן נדף מהמיטה ומאמי. בתחילה היה היתה מבולבלת מאוד, כאשר הבינה שאני נמצאת לידה, התחילה לבכות. ראיתי שבירך סבלה מכוויה. כאשר שאלתי אותה כיצד זה קרה, סיפרה ליש שנשרפה מהתנור, שקרוב אליה יתר על המידה. היא היתה אומללה ביותר ובנוסף לאומללותה שלה, היא אף הביעה דאגה רבה למצבי. היא שאלה אותי איך אני מסתדרת ואם אני רוצה כסף. אמרתי לה שאני אהיה בסדר. ישבתי לידה כחצי שעה ומיד לאחר מכן חמקתי מהבית פן יגלו אותי ויפגעו בי. כאמור, כיומיים לאחר מכן היא נפטרה".

54.מן המקובץ לעיל נלמד שבמועד עריכת הצוואה המאוחרת, המנוחה היתה חולה במחלה קשה - באשפוזה האחרון, כחודש בלבד טרם עריכת הצוואה המאוחרת המנוחה היתה במצב פיזי ירוד מאוד, היא היתה חלשה, סבלה מתת תזונה, מבחילות ומשיעול - ואף מדיכאון, מצב גופני "...קשה, (וקרוב לוודאי גם נפשי)..." כפי לשון המומחה. על כן, גם אם לא ניתן היה ללמוד מהתיעוד הרפואי על כך שמצבה הנפשי של המנוחה היה תולדה של מחלת נפש אלא הוא היה נעוץ במצבה הרפואי הקשה, עדיין עולה שבמועד עריכת הצוואה המאוחרת המנוחה סבלה מדיכאון, היא היתה מצויה תחת איום לחייה ממחלתה ונטלה תרופות שעלולות לגרום להשפעה לרעה על מצב רוחה ויכולותיה הקוגנטיביות.

55.מהתיעוד הרפואי ואף מעדותה של האחות עלה שבאותה עת ואף חודשים קודם לכן, המנוחה היתה במצב סיעודי, היא לא יכלה להתנהל באופן עצמאי והיתה תלויה לחלוטין בזולת על מנת שידאגו לה לאוכל, לרחצה ולקבלת הטיפול הרפואי לו היא היתה זקוקה. לאור הרחקתה הפתאומית של האחות מהדירה (בסמיכות לעריכת הצוואה המאוחרת), המנוחה היתה זקוקה ותלויה לגמרי בבניה וכלותיה שיטפלו בה, תלות מוחלטת שבפני עצמה מקימה חזקה לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

56.על מצבה הסיעודי של המנוחה וטיפולה של האחות במנוחה בחודשים האחרונים לחייה ועד שנאלצה להימלט ולעזוב את דירתה כחודש בלבד לפני עריכת הצוואה המאוחרת, אפנה לתצהירה של האחות בו נאמר כך (ר' סעיפים א' ו-ב' לתצהירה של האחות מיום 12.2.17):

"א. ...אמי בשנתה האחרונה היתה חולה ומצבה הדרדר והלך. כחודשיים לפני פטירתה מצבה היה כלכך מדורדר שהיא לא יכולה יתה לקום מהמיטה, לא יכולה היתה לאכול לבד, להתלבש לבד, ללכת לבד וכד'. בתקופה האחררונה לחייה סבלה אמי מדיכאון עמוק וקיבלה תרופות חזקות הן כנגד הכאבים מהם סלבה והן תרופות נוגדות דיכאון. 

ב. כשהייתי בבית אני הייתי זו שטיפלה באם. האכלתי אותה, רחצתי אותה, לקחתי אותה לכל הטיפולים שהיה צורך לקחת אותה וישבתי לצידה כשהיתה מאושפזת. המשיבים לא עשו דבר.

...

יא. כאמור, מספר חודשים לפני פטירתה, עמי עברה ניתוח להשתלת מח עצם. החל מאותו הניתוח היא היתה סיעודית. מאותו מועד מצבה רק המשך והדרדר מיום ליום. בשלב מסוים, זמן לא קצר לפני שגורשתי מביתי, אמי כבר לא תפקדה לבדה במאומה. היא לא אחת דיברה שלא לעניין, לעיתים נהגה לחזור על דברים שאמרה אך שניות בודדות קודם לכן. היא היתה נתונה בדיכאון עמוק וקיבלה כדורים נוגדי דיכאון. היא בקושי היהת יוצאת מהמיטה, וגם זאת רק בליווי שלי. היא לא היתה מוסגלת ללכת לשירותים לבדה. מאחר והייתי חייבת לצאת לעבוד ולו לשעות בודדות ביום (הפחתתי את שעות העבודה שלי למינימום כדי לסעוד אותה), הייתי משאירה אותה כשעתיים-שלוש לבד בבית, כשהייתי חוזר מצאתי אותה לא אחת שוכבת בתוך צרכיה".   

57.     עדותה זו של האחות בנוגע למצבה הרפואי של המנוחה וטיפולה בה, מצאה תימוכין בתיעוד הרפואי שהונח לפני ומצאתי ליתן בה אמון. כך, באנמנזה הסיעודית שצורפה לסיכום האשפוז, כחודש בלבד לפני פטירת המנוחה, נרשמה האחות כבת המשפחה - אשת הקשר היחידה, לטובת קבלת המידע הרפואי ביחס למצבה של המנוחה.

מהראיות שהוצגו לפני הוכח גם שלא היה מדובר במקרה חד פעמי בו האחות ליוותה את המנוחה לטיפוליה הרפואיים וכי האחות נהגה לעשות כן מאז חלתה המנוחה וממש סעדה את המנוחה ברמה היומיומית. כך למשל ממסמכי המוסד לביטוח לאומי וטפסי הערכת תלות שבוצעה למנוחה מיום 4.1.15, למעלה משנה טרם עריכת הצוואה המאוחרת, עלה שהמנוחה הגיעה לבדיקה בלווית האחות, תוך שצויין בין היתר כי "...הבת מלבישה אותה כי אין לה כוח, הבת מקלחת אותה, מתקלחת בישיבה על כסא, אוכלת ושותה...לפעמים אין כוח והבת מאכילה אותה... מסתדרת לבד בשירותים אבל הבת לידה...עבודות אחזקת הבית הבת...לא יודעת מה יש ומה חסר, יודעת להתקשר לבת..."  ובהמשך צוין: "...יוצאת לבתי חולים בליווי הבת...".

58.     על טיפולה של האחות במנוחה ניתן היה ללמוד גם מעדות בנה של האחות ס' ' (ר' עדותו בעמ' 83 לפרוטוקול מיום 19.7.20 החל משורה 1) ואף מדברי בעלה של האחות דאז - מר ס"ק שהעיד כך (ר' בעמ' 36 לפרוטוקול מיום 22.1.20 שורות 14-17):

"ש. אתה יכול לרענן את זכרונך ולזכור מקרים שהיו שאשתך האחות קפצה עם אמא שלה לסידורים, קופות חולים, בנקים?

ת. בזמן שהיינו בקשר היא הייתה עושה איתה הכל. לוקחת אותה לבי"ח, מחזירה אותה, יושנת אצלה. זה מה שאני יודע".

59.     אין מדובר רק בעדויות מטעמה של האחות, שכן גם האח אח "א" ז"ל אישר בעדותו בהליך צו ההגנה בו נקטה האחות כגגד אביה והאחים מספר חודשים לאחר פטירת המנוחה (ר' ה"ט 33428-07-16) (להלן: "הליך צו ההגנה"), שהאחות סעדה וטיפלה במנוחה לפחות בשנתיים האחרונות לחייה (ר' פרוטוקול הדיון בהליך צו ההגנה מיום 20.7.16 – נספח א' לתצהירה של האחות):

"ש. זה נכון שבמשך 3 שנים אחרונות האחות טיפלה באמה שהייתה חולה

ת.  חלק מזה נכון אבל כולנו טיפלנו בה. האחות טיפלה בה כעובדת מטפלת סיעודית והיא בתחום הזה. היא מטפלת בזקנים אני לא מכחיש. אפילו שנתיים טיפלה למה שלוש שנים".

60.     עדי האחים טענו שהאחות לא היתה המטפלת היחידה במנוחה וכי טיפלו בה גם כלותיה, נשותיהן של האחים (ר' למשל עדותו של בנה של האחות, מ"ש בפרוטוקול הדיון מיום 29.1.20 בעמ' 52 החל משורה 1). כלתה של המנוחה, הגב' ש"ס, הגדילה לעשות כאשר טענה שהאחות טיפלה במנוחה לעיתים רחוקות בלבד, מה שלא התיישב כלל עם יתר העדויות והתיעוד הרפואי (ר' עדותה בעמ' 56 לפרוקוטול מיום 29.1.20). אלא שגם אם האחות לא היתה המטפלת היחידה במנוחה, עדיין עלה באופן מובהק מכלל העדויות ומהתיעוד הרפואי שהאחות טיפלה וסעדה את המנוחה  אחרי עריכת הצוואה המוקדמת ועד למועד בו נאלצה לעזוב את דירתה בסמוך לעריכת הצוואה המאוחרת, טיפול שכלל ליווי לטיפולים רפואיים, עזרה בבית וטיפול פיזי במנוחה ובכל צרכיה. משכך גם מצאתי לאמץ עדותה ולקבוע על יסודה ממצאים ביחס למצבה הגופני והנפשי הירוד של המנוחה, עובר לעריכת הצוואה המאוחרת.

61.על תלותה וחוסר עצמאותה של המנוחה באותה עת, ניתן היה ללמוד גם מן העובדה שהיא לא היתה מסוגלת לעלות למשרדו של עו"ד א"ש והוא נאלץ להחתים אותה ברכב - ועל כך העידו גם עדי הקיום לצוואה המאוחרת. כך גם העיד בנה של האחות, ס' ' (ר' בעמ' 88 לפרוטוקול החל משורה 8):

"ש: תאשר שסבתא שלך כמו שאתה אומר לפני מס' רגעים בחקירתך היא לא יכלה לתפקד ולקום וללכת בבית, זה נכון.

ת: נכון, אחרי שהיא נשרפה".

62.בדיוק מטעם זה לא מצאתי ליתן אמון בעדות אחיה של המנוחה, הגב' פ' ומר אש"י, שטענו שהמנוחה התהלכה באופן חופשי ורגיל בביתה לפני ואחרי הנסיעה לעו"ד א"ש לטובת עריכת הצוואה המאוחרת, בה בעת שכל העדים לצוואה דיווחו שהמנוחה הסבירה שאינה יכולה לצעוד לבדה נוכח הכוויה ממנה סבלה אותה עת (ר' למשל עדותה של הגב' פ' בעמ' 77 לפרוטוקול מיום 19.7.20 החל משורה 12). על חוסר אמינותה של הגב' פ' ומגמתיות עדותה באופן מוטה לטובת האחים, ניתן היה ללמוד גם מכך שהיא הכחישה שהכוויה גרמה לנפיחות ברגלה של המנוחה וטענה שהמנוחה כלל לא היתה בדיכאון, בניגוד לתיעוד הרפואי שהוצג לפני (ר' דבריה בעמ' 78 לפרוטוקול).

63.בהינתן כל האמור, המסקנה בחוו"ד המומחה בדבר כשרות המנוחה לצוות והיעדר ראיה בתיעוד הרפואי לפגיעה בעצמאותה השכלית והקוגנטיבית של המנוחה, אינן עומדות בפני עצמן – מולן הוכחה היעדר עצמאות פיזית ותלות מוחלטת בבניה (הנהנים) ונשותיהן, מה שתומך במסקנה שהציווי שלפני נגוע בהשפעה בלתי הגונת.

64.כידוע, בהיבט של תלות וסיוע על בית המשפט לבחון האם כחלק מחוסר עצמאותו של המצווה הוא נזקק לסיוע הזולת, כי אז יש לבחון אם הקשר שהתקיים בין המצווה לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. בהקשר זה יש לבחון אם המצווה הסתייע גם באחרים כי אז מידת התלות של המצווה בכל אחד מהמסייעים היא קטנה יותר, כך שפוחת החשש להיווצרות תלות העולה כדי השפעה בלתי הוגנת.

65.במקרה זה למנוחה לא היתה מטפלת והוכח לפני שבמועד עריכת הצוואה המאוחרת היא היתה תלויה לחלוטין בבניה (הנהנים) וכלותיה, לטובת מתן מענה לכל צרכיה ובכלל תחומי החיים, אוכל, הלבשה רחצה וקבלת טיפול רפואי. באותה עת המנוחה גם חותמת על יפוי כוח נוטריוני לטובת האח "ד", לשם ניהול חשבונה, עובדה המלמדת שהמנוחה היתה תלויה באחים גם בענייניה הכספיים. אציין בהקשר זה שעלה מהעדויות שהאחות נהגה לסייע למנוחה בענייניה הכספיים, נהגה ללוותה לבנק למטרת משיכת כספים והאחות היא גם זו שרכשה בעבורה את הקניות הנדרשות לטובת ניהול ואחזקת ביתה של המנוחה וכלכלתה, מה שלא התאפשר עוד לאחר הרחקתה של האחות מהמנוחה עובר לעריכת הצוואה המאוחרת. גם כאן, כמו ביתר ההיבטים, יש לתמוה על הימנעות האח "ד", מלהעיד על הנסיבות, ההצדקה והצורך בעריכת יפוי הכוח לטובתו באותו העיתוי וכן באשר לשאלה של מי בכלל היתה היוזמה לעריכתו! הימנעות זו נזקפת לחובת האחים.

66.נתתי דעתי גם על כך שלא נטען ולא הובאה ראיה לכך שהמנוחה היתה פעילה ודומיננטית בניהול ענייניה הכספיים באותה עת, כך שניתן היה לומר שיפוי הכוח הוא רק אמצעי סיוע רגיל וטבעי של ילדים להורים, הנלווה לתהליך ההזדקנות. דווקא עיתוי עריכת יפוי הכוח, בד בבד עם עריכת הצוואה המאוחרת - ואפילו הראיות לכך שהיה צורך בהנפקת תעודת זיהוי חדשה למנוחה לשם חתימה על יפוי הכוח והצוואה המאוחרת, שעה שתעודת הזיהוי הקודמת של המנוחה נותרה ברשות האחות, תומכים במסקנה שבעקבות הרחקתה של האחות, נוצר ואקום שהיה צורך למלא אחריו בטיפול במנוחה. התלות המוחלטת של המנוחה באחים בתקופה זו, היא שמבססת את קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת על תוכן הציווי.

67.   במקרה זה לא ניתן לומר שהמנוחה היתה מנותקת מסביבתה, פרמטר נוסף הנבדק במסגרת עילת ההשפעה הבלתי הוגנת. מהעדויות עלה שכלותיה, בניה ואחיה היו עימה, בקרו אותה ודאגו לה. דברים אלו עלו גם מעדותו של ס' ', בנה של האחות. אולם יש להבהיר כי מדובר בקשרים של המנוחה עם בני משפחה קרובים שכפי שאבאר בהמשך, מתנגדים לחלוטין לנוכחתה של האחות בחיי המנוחה, "מהמחנה הנגדי". למרות שהוכח שהמנוחה היתה בקשרים עם אחרים, עולה מהראיות שבתקופה זו היא נותקה והורחקה מבתה האחות לחלוטין, באופן המנוגד לכל מהלך חייה של המנוחה קודם לכן - וקשריה היו עם הנהנים או מי מטעמם בלבד.

68.מכל האמור עולה שכשרות המנוחה לצוות, אינה מלמדת על כך שתוכן הציווי שנמסר על ידה שיקף את רצונה האמיתי. במקרה זה, חוו"ד המומחה והעדויות ביססו גם תשתית ראייתית בנוגע למצבה הגופני הירוד של המנוחה, המצב הקשה בו היתה מצויה, חולשתה, תלותה באחרים, הפגיעה מהכוויה והדיכאון מהם סבלה - והכל במועד עריכת הצוואה המאוחרת, מצב בו המנוחה "נוחה" להשפעה בלתי הוגנת. כל אלה, בצירוף ראיות בנוגע לאומד דעתה של המנוחה ונסיבות חייה, מובילים למסקנה ולפיה תוכן הציווי בצוואה המאוחרת לא שיקף את רצונה האמיתי של המנוחה.

נסיבות עריכת הצוואה

69.גם נסיבות עריכת הצוואה המאוחרת, מובילות למסקנה מסתברת יותר בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, אם כי לא בדרך של מעורבות ישירה של האחים בעשיית הצוואה. במקרה זה עלה מהעדויות שלא נסתרו, שהנהנים על פי הצוואה המאוחרת לא נכחו במעמד חתימתה ולא הביאו את המנוחה למעמד החתימה מחוץ למשרדו של עו"ד א"ש בעפולה. אלא שהוברר גם מעדותה של אחות המנוחה, הגב' פ', שהאח "ה" והאח "ד" שהו עם המנוחה בזמן שאספו אותה למעמד עריכת הצוואה אצל עו"ד א"ש וגם כאן הימנעותם מלהעיד בכדי לברר מידת מעורבותם וידיעתם אודות תוכן הציווי, נזקפת לחובתם.

70.עוד הוברר מהעדויות שעו"ד א"ש לא פגש את המנוחה לבדה ובכל מהלך הכנת וחתימת הצוואה המאוחרת שהו עימה כל העת אחיה ואחותה, מר אש"י והגב' פ' (ר' עדותו בעמ' 43 לפרוטוקול החל משורה 22):

"ש. מה היו הנסיבות שהביאו אותך לעריכת צוואתה של המנוחה XXXX ז"ל?

ת. אני מכיר את המשפחה, את הילדים. הבן שלה, אח "ג", היה בכיתה שלי ואנחנו חברים טובים. פנה אליי הבן שלה אח "ה" ואמר לי שאמא שלו מעוניינת לעשות צוואה וביקש אם אני יכול לבוא אליהם הביתה כדי לערוך את הצוואה. אני סירבתי ואמרתי לו שאני לא עושה צוואות בבית, שהוא מוזמן עם אמו להגיע אליי במשרד בעפולה ואני אעשה את כל מה שצריך. לאחר יום או יומיים הוא התקשר אליי ואמר לי שאמו תגיע למחרת עם בן דוד שלו, ח', וסגרנו שעה אצלי במשרד, סביבות השעה 14:00 +-, התקשרו אליי שהם בדרך".

71.כפי שניתן היה להתרשם מהעדויות, אחיה של המנוחה בחרו צד ברור ומובהק בסכסוך המשפחתי לטובת האחים, עדויותיהם ביחס למצב המנוחה היו מגמתיות, וכפי שאפרט בהמשך לא מצאתי ליתן בהן אמון ביחס לטענותיהם כלפי האחות ונסיבות עזיבתה את הדירה. כך למשל, בניגוד לעדותו של עו"ד א"ש, בה מצאתי ליתן אמון, הגב' פ' טענה שהוא זה שהציע למנוחה שלא לטרטר אותה לעלות למשרדו, בעוד עו"ד א"ש העיד שהמנוחה לא היתה מסוגלת לעלות למשרדו לאור הכוויה ברגלה. ספק רב עד כמה בנסיבות אלה ונוכח העדויות המגמתיות שביקשו למעט ולהפחית במצבה הגופני והנפשי של המנוחה, המנוחה יכולה היתה להיות משוחררת וחופשיה בעת אמירת תוכן הציווי לעו"ד א"ש.

72.לא הוכח גם שהיוזמה לעריכת הצוואה המאוחרת באה בכלל מצידה ומיוזמתה של המנוחה - ועוד בעיתוי בו המנוחה חולה, תשושה וסובלת מכוויה קשה שאינה מאפשרת לה ללכת באופן עצמאי. כך, מעדותו של עו"ד א"ש הוברר שהמנוחה לא פנתה אליו מיוזמתה וכי מי שפנה אליו לגבי עריכת הצוואה המאוחרת היה בנה של המנוחה, Vאח "ג", שהוא חבר שלו ובן כיתתו (ר' בעמ 44 החל משורה 30):

"ש. אמרת שאח "ג" היה בכיתה שלך?

ת. כן.

ש. אח "ג" אחד הילדים של XXXX.

ת. כן.

ש. אח "ה" הוא גם בן שלה?

ת. כן.

ש. כשהוא פנה אלייך מה הוא אמר לך?

ת. שאמא שלו רוצה לערוך צוואה.

ש. הוא אמר שזה צוואה לטובתו ולטובת האחים שלו?

ת. לא. רק שהיא רוצה לערוך צוואה".

73.לספקות העולים ביחס לשאלה האם היוזמה לעריכת הצוואה המאוחרת היתה של המנוחה, מצטרפת התהייה מדוע המנוחה לא פנתה לעורך הדין שערך את צוואתה המוקדמת, רק כשנה וחצי קודם לכן, בבקשה לשנותה. בהמשך גם העיד עו"ד א"ש שהמנוחה לא שילמה לו עבור עריכת הצוואה וכי התשלום בוצע על ידי בנה האח "א" ז"ל, כך שגם בהיבט זה לא הוכחה יוזמה ומעורבת של המנוחה, אלא של הנהנים (ר' עדותו בעמ' 48 החל משורה 4):

"ש. מי שילם לך על הצוואה?

ת. אח "א", הבן שלה ולדעתי חודש ומשהו אחרי. זה היה אפריל אם אני לא טועה. עבורי ועבור XXXX".

74.אמנם אין בעצם העובדה שהפניה לעו"ד א"ש נעשתה על ידי האח ''ג", כשלעצמה, משום הטלת דופי באמיתות תוכן הציווי, ואין הדבר עולה כדי מעורבות בעריכת הצוואה. אולם, כאשר לא הובאה כל ראיה לכך שהיוזמה לעריכת הצוואה המאוחרת באה מצד המנוחה, לא הובאה ראיה שהיא בחרה בעורך הדין, היא לא שוחחה עימו טרם מעמד עריכת הצוואה המאוחרת והיא גם לא שילמה לו בעבור הכנתה; מאחר והאח "ג" בחר שלא למסור תצהיר וכלל לא העיד בהליכים שלפני; הרי שגם נסיבות עריכת הצוואה המאוחרת מחזקות את המסקנה בדבר השפעה בלתי הוגנת על תוכן הציווי.

75.שוב אציין, כי בהינתן הטענה שנשמעה לפיה הצוואה המאוחרת נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת, הימנעות האחים מלהעיד, אפילו נטל ההוכחה של עילות ההתנגדות רובץ על כתפיה של האחות, עוררה תמיהה וגם לא איפשרה לשפוך אור על שאלות מהותיות, למשל האם מי הם ידעו על הצוואה המוקדמת, האם מי מהם ידעו על הצוואה המאוחרת, מדוע היה צורך בהכנת יפוי כוח הנוטריוני באותו מעמד, מי יזם את הפניה לעו"ד א"ש ועוד. בהקשר זה אציין כי מעדותו של מר אש"י עלה כי בנוסף לאח "ג" שפנה לעו"ד א"ש בכדי שיערוך את הצוואה המאוחרת, האח "ה", ידע על תוכן הצוואה המאוחרת עוד בטרם זו נערכה והוא גם זה שמסר לו את מספר הטלפון של עורך הדין א"ש (ר' עדותו בעמ' 67 לפרוטוקול החל משורה 4):

"ש: איך ידעת ליסוע לעפולה איתה.

ת: נסעתי עם הרכב שלך.

ש: איך נסעתם הגעתם לשם.

ת: הבן שלה Vאח "ה" אמר שיש לו עורך דין שפ' אמרה שרוצה לעשות צוואה אך ורק לילדים שלה לזכרים, ואמרה שקבענו עם עורך הדין XXX שניפגש איתו למחרת בעפולה באיזור התעשיה לעורך דין XXX ונסענו עם הרכב שלי כשהרכב שלי 323 אני עוד זוכר מזדה בצבע לבן, נסענו לשם כי נסיעה לשם... (העד מתקשה מכאבים), נסענו, כמובן כשנסענו לעפולה לא ידעתי איפה משרד של עורך הדין, דיברנו איתו הוא אמר שהוא נמצא באיזור התעשיה ליד מוסך משרגר, באיזור תעשיה ליד הדואר בערך, שם הגענו, וכשהגענו לשם ירד עורך הדין, צלצלנו אליו הוא חיכה למטה וירד למטה".

ובהמשך (בעמ' 69 שורה 32 ובעמ' 70):

"ש: איך ידעת את המס' טלפון של עורך דין XXX.

ת: לקחתי את זה מאח "ה"".

76.בשלב מסוים של החקירה סתר עצמו מר אש"י וטען כי מי שאמר לו לאיזה עורך דין ללכת בעפולה זו היתה בכלל אחותו - הגב' פ', אלא שלא היה בכך כדי להועיל שכן הגב' פ' העידה מצידה כי מי שאמר לה ללכת לעו"ד א"ש , היה האח "ה" (ר' עדותה בעמ' 78 לפרוטוקול שורות 21-24). לדבריה היא גם סירבה להצעה להיות עדה לצוואה שכן לא רצתה להיכנס לסכסוך בין האחים לבין האחות, מה שרק מחזק את ההתרשמות שהגב' פ' הניחה כבר אז כי נישולה של האחות מעזבון המנוחה ייצר סכסוך בתוך המשפחה (ר' עדותה בעמ' 79 לפרוטוקול מיום 19.7.20 החל משורה 9). כל העדויות הנ"ל מוסיפות אפוא למשקל הראיות שכבר הצטברו בדבר מעורבותם של האחים ביוזמה לעריכת הצוואה המאוחרת והשפעתם הבלתי הוגנת על המנוחה.

אומד דעת המנוחה – נסיבות חייה

77.כפי שכבר נאמר לעיל, מהראיות בהן מצאתי ליתן אמון, ניתן היה ללמוד על מערכת יחסים טובה בין האחות לבין המנוחה, כזו המובססת על קרבה רבה, טיפול ודאגה הדדית - בשנים האחרונות לחייה של המנוחה ועד למועד בו נמלטה האחות מהדירה. טיפול זה השתרע הן על הצרכים הרפואיים של המנוחה והן על הטיפול באחזקת הבית בו התגוררה המנוחה.

78.עוד הוכח שמערכת היחסים הקרובה והמשמעותית בין האחות לבין המנוחה, באה לידי ביטוי לא רק בטיפול הפיזי שהעניקה האחות למנוחה ועלה מהעדויות שהאחות גם סייעה למנוחה בענייניה הכספיים - מדובר אפוא גם ביחסי אמון משמעותיים בין השתיים, ביחס לכל תחומי חייה של המנוחה. יש לזכור שלא רק שהאחות סעדה וטפלה במנוחה, האחות גרה מעל דירת המנוחה משך 8 השנים שקדמו לפטירת המנוחה, כך שהמנוחה והאחות היו גם קרובות פיזית ונפגשו על בסיס יומיומי.

79.מערכת יחסים זו עמדה בניגוד מוחלט לתוכן הציווי המאוחר ולא התיישבה עימו. התשתית הראייתית בדבר מערכת היחסים הקרובה והטיפול המסור של האחות באמה, עד למועד בו הורחקה האחות מאמה ומהדירה - תומכות הרבה מעבר למאזן ההסתברויות, במסקנה ולפיה נישולה של האחות מצוואתה המאוחרת של המנוחה אינו עולה בקנה אחד עם מציאות חייה של המנוחה עד בסמוך לפטירתה. גם בהיבט זה החסר בגרסת האחים מורגש ומודגש, שעה שאיש מהם לא העיד, איש מהם אפילו לא ניסה לתאר, לתמוך או להוכיח את מהות וטיב הקשר בינם לבין המנוחה בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה המאוחרת ובכלל, בכדי לבסס נישולה של האחות מחד, והעדפתם באופן גורף על פניה מאידך.

80.כל שנמצא בתצהירים מטעם האחים היא הטענה שמספר חודשים לפני פטירת המנוחה, נודע לבני המשפחה שהאחות נישאה בסתר למר ס"ק, ללא ידיעתם והסכמתם וכי על רקע זה עזבה האחות מיוזמתה את הדירה בה התגוררה בסמיכות למנוחה (ר' למשל סעיף ז. לתצהירו של אח המנוחה – מר אש"י). טענה זו לא הוכחה.

81.הובאו לפני עדויותיהם של האחות, של מר ס"ק ובנה הקטין של האחות - ס' , מהן עלה שהאחות נישאה למר ס"ק כבר בשנת 2010, היינו כ- 6 שנים טרם עריכת הצוואה המאוחרת ושהמנוחה ידעה גם ידעה על כך, הכירה את בעלה של האחות ואף נפגשה עמו לא אחת. וכך טענה האחות בתצהירה:

"16. אמי הכירה את בעלי הנוכחי כבר בשנת 2005 או בסמוך לה. אני ובעלי היינו באותה התקופה בקשרי ידידות, ובעלי הגיע לבית אמי לביקורים.

17. בשנת 2008 נפרדתי סופית מבעלי ועברתי לגור בדירה מעל אמי, ב-xxx. בסמוך לאחר מכן היחסים ביני לבין בעלי התהדקו ואמי ידעה על כך.

18. במספר הזדמנויות אמי נפגשה את עת בעלי היה עמי. בשיחות בינינו טיב הקשר ביני לבין בעלי היה גלוי לחלוטין, אמי ברכה על הקשר הזה וראתה אותו בעין יפה.

19. מספר חודשים לאחר שהיחסים בינינו הפכו לקרובים וזוגיים, החלטנו להנשא וסיפרתי על כך לאמי. גם לאחר נישואינו צא לבעלי להיפגש עם אמי, אמי ידעה שכעת אנו נשואים".

82.למרות מרכזיות הטענה, האחות לא נחקרה בהיבט זה כלל על ידי ב"כ האחים, כך שעדותה לא נסתרה והיא אף חוזקה בתצהירו ועדותו של מר ס"ק. יש לציין שבזמן חקירתו הנגדית של מר ס"ק הוברר שהוא התגרש בינתיים מהאחות וניתן היה להתרשם במהלך עדותו לפני שהוא אינו שש להיכנס לנבכי הסכסוך המשפחתי, עד כדי שהוצא כנגדו צו הבאה משנמנע מלהתייצב לחקירה (ר' החלטה מיום 12.6.19), מה שדווקא תמך באותנטיות עדותו ובאמינות דבריו.

83.לעומת זאת לא נמצאה בתצהירים שהוגשו מטעם עדי האחים כל התייחסות לשאלה האם המנוחה ידעה על נישואיה של האחות. אם ברצון האחים היה לבסס את הטענה שתוכן הציווי שונה בעקבות גילוי עובדת נישואיה של האחות, היה עליהם להבהיר לכל הפחות שהמנוחה לא ידעה על כך קודם לכן. לא רק שלא נטען שהמנוחה לא ידעה על נישואיה של האחות, אפילו לא נטען שבעקבות גילוי נישואיה של האחות, המנוחה ביטאה, כעס או מורת רוח כלשהי כלפי האחות. מפי עדי האחים גם לא נשמעה טענה שלאור גילוי עובדת נישואיה של האחות, המנוחה ביקשה לחזור בה מרצונה הקודם להוריש להאחות את כל רכושה. בהיעדר כל התייחסות להיבטים אלו בתצהירי עדי האחים ובהתחשב בגרסת האחות ועדיה, בהן מצאתי ליתן אמון, לא היה די בטיעון זה כדי לספק הסבר - ולו קלוש, לשינוי המהותי בתוכן הציווי של המנוחה ותיזה זו קרסה לחלוטין.

84.לא למיותר לציין, כי ככל שיש אמת בטענת האחים שנודע להם על נישואיה של האחות רק בדיעבד ובאותו העיתוי, דבר שהוביל לכעס רב בתוך המשפחה על התנהגותה של האחות בניגוד למנהגיהם ותרבות מגזרם, הרי שזו ראייה נסיבתית מובהקת לכך שהופעל לחץ על המנוחה לשנות את ציוויה הקודם, שכן אין בדל ראייה שהמנוחה חשה כמותם. נהפוך הוא, בעניין זה נשמעה עדותו של ס' ', בנה של האחות, שהעיד על כך שהמנוחה לא כעסה על האחות כלל (ר' בעמ' 85 לפרוטוקול מיום 19.7.20 החל משורה 2):

"ש: סבתא שלך שאלה איפה אמא שלך

ת: כן שאלה.

ש: מי נתן לה את התשובה.

ת: דודי  XXXX שהוא אח "א".

ש: מה הוא ענה לה.

ת: הוא היה צורח עליה שהיא בוגדת והתחתנה.

ש: מה סבתא אמרה על זה.

ת: סבתא היתה מקשיבה בשקט ולא היתה עונה.

ש: אמרת שלאח "א" היא לא ענתה, כשאח "א" היה הולך היא היתה עושה משהו.

ת: כשהיתה יושבת איתי היתה אומרת לי שהיא כועסת עליו".

בהמשך העיד ס' שהמנוחה נמנעה מלדבר על האחות בנוכחות האחים בכדי לא להרגיז אותם, מה שתמך במסקנה שהמנוחה חששה מתגובותיהם של האחים, ככל שתבטא געגוע ורגש כלפי האחות (ר' בעמ' 89 שורה 35 ובהמשך בעמ' 90):

"ש: נכון כאשר התגוררתם עם סבתא פ' שמעת ממנה שהיא מדברת על אמא שלך דברים טובים.

ת: כן.

ש: ושמעת שהיא מרוצה ממנה.

ת: היא לא היתה מרוצה משהו מיוחד, היא לא היתה מקללת את אמא שלי ולא מדברת עליה משהו רע. היא היתה מדברת רק דברים טובים על אמא שלי.

ש: נכון שסבתא ידעה שהדודים שלך כועסים על אמא שלך.

ת: לא רק כועסים גם סבתא שלי ידעו שהם היכו את אמא שלי.

ש: היא ידעה למה הם הרביצו לה לדברייך.

ת: כן.

ש: תוכל לספר מה היא ידעה.

ת: היא התחתנה וסבתא שלי ידעה מקודם מאז שסבתא שלי חלתה היא ידעה שאמא שלי התחתנה והתגובה שלה היתה רגילה".

85.ככל שהטענה שנשמעה בעניין גילוי עובדת נישואיה של האחות נועדה להתמודד עם טענות האחות להרחקתה באלימות מדירתה ומהמנוחה עובר לעריכת הצוואה המאוחרת, הרי שגם טיעון זה עורר קושי לא מבוטל לאחים ואני דוחה אותו.

מעדות האחות ועדיה, בהן מצאתי ליתן אמון, המנוחה ידעה כאמור על נישואיה של האחות, שנערכו עוד בשנת 2010, היינו עוד בטרם עריכת הצוואה המוקדמת, כך שאם המנוחה סברה שיש בכך כדי להביא לנישולה של האחות, היא היתה עושה כן כבר בעת עריכת הצוואה המוקדמת. לא רק שהמנוחה לא עשתה כן, האחים לא העלו כל טענה כנגד אומד דעת המנוחה ורצונה להוריש להאחות את רכושה בצוואה המוקדמת. אין גם כל היגיון בטענה שהאחות עברה להתגורר בדירה ליד המנוחה לאחר שבגדה בבעלה הראשון, כפי הטענה, אז בני משפחתה קיבלו אותה אל חיקם, בעוד שנישואיה השניים ומיסוד הקשר עם בן זוגה, הם אלו שיובילו לקרע בגינו האחות תעזוב את דירתה "מיוזמתה".

86.נסיבות עזיבתה של האחות את דירתה הסמוכה לדירת המנוחה, מלמדות על עזיבה חפוזה, בלתי מתוכננת, תוך שהיא נאלצת באופן מכמיר לב להותיר את בנה הקטין ס' מאחור ואת כל רכושה בדירה, נמלטת ללא כל קורת גג לשהות בה. וכך העיד ס' ' על נסיבות בריחתה של אמו (ר' בעמ' 83 לפרוטוקול החל משורה 17):

"העד ממשיך:

ש: איפה אתה היית בזמן הזה.

ת: הייתי למטה אצל סבתא שלי באו הדודים שלי והורידו אותי אני ואחותי.

ש: ואז מה הם עשו הדודים.

ת: מה שאני שמעתי ששוברים משהו למעלה ומכות.

ש: אז ראית את אמא שלך או לא ראית אותה.

ת: ראיתי אותה מהחלון רצה לכיוון הג'יפ והיא מפחדת.

ש: היית לבד או עם XXX.

ת: הייתי עם אחותי.

ש: ומה אתם עשיתם.

ת: רצנו לכיוון שלה אני נפלתי וXXXX המשיכה.

ש: ואז מה עשו אמא וXXX.

ת: עלו על הג'יפ וברחו.

ש: ומה אתה עשית.

ת: אני עליתי למעלה לבדוק מה יש ראיתי את הבית שבור.

ש: מישהו מהדודים שלך היה שם בבית.

ת: כשאני הייתי נכנס לדירה הם היו יוצאים.

ש: ודיברת איתם.

ת: לא, עם הדודים שלי לא".

87.ס' נותר עקבי בגרסתו גם בחקירתו הנגדית והוסיף וביאר ביחס לחששה של אמו מאחיה (ר' עדותו בעמ' 88 לפרוטוקול מיום 19.7.20 החל משורה 27):

"ש: תגיד לי בבקשה אמא שלך כשעזבה את הבית היא חזרה וביקרה אתכם.

ת: היתה מתקשרת אלי.

ש: אתה יודע למה היא לא ביקרה אתכם.

ת: פחד מהדודים שלי.

ש: ואתה יודע למה היא היתה מפחדת מהדודים שלך.

ת: היכו אותה כי היא בא ליום הפטירה של הסבתא שלי והיכו אותה, הגיעה להלוויה של סבתא שלי והיכו אותה.

ש: אני שואל לפני שסבתא נפטרה, למה אמא שלך היתה מפחדת מהדודים שלך.

ת: כי הרביצו לה, כלפעם שהיו רואים אותה היו יורקים לעברה והיו אומרים לה "בוגדת".

ש: אתה יודע למה אמרו לה בוגדת.

ת: כי היא התחתנה.

ש: אתה יודע עם מי התחתנה.

ת: כן אני יודע גם סבתא שלי ידעה".

ובהמשך (בעמ' 90 החל משורה 23):

ש: נכון כשלטענתך הדודים שברו את הבית והיכו אותה, אתה ראית אותם מכים אותה.

ת: לא, רק שעליתי למעלה שאלתי את אחי מה יש הוא סיפר לי וראיתי את הבית שבור ושבר את הדלת של החדר.

ש: ראית את אמא שלך יוצאת מהבית.

ת: ראיתי אותה רצה לכיוון הג'יפ.

ש: נכון כי לא היו כל סימנים על הגוף שלה מכות או דם או פגיעות גופניות אחרות.

ת: נכון. אני לא יודע אני ראיתי אותה רצה בפחד, מרחוק ראיתי אותה.

ש: נכון שהיא לא הלכה לרופא מטפל.

ת: היא ברחה מאותו יום אני לא יודע אם הלכה או לא הלכה".

88.על בריחתה החפוזה של האחות מהדירה ניתן היה ללמוד מעדות אחיה "א" ז"ל שאישר בעדותו במסגרת הדיון בהליך צו ההגנה שהאחות הותירה בדירה את כל תכולתה (ר' פרוטוקול נספח א' לתצהירה של האחות):

"ש.נכון שכל הציוד של האחות נמצא בדירה מעל דירת אמך

ת.נכון והיא יכולה לקחת חלק מהציוד אנחנו קנינו ועזרנו".

89.האחים ניסו להטיל דופי בעדותו של ס' ומשקלה, גם בהתחשב בהיותו קטין, אולם אני דוחה טענה זו, שעה שמצאתי ליתן אמון בעדותו של ס' . למרות גילו הצעיר, כבן 17 שנים בעת מתן עדותו, יכולתי להתרשם מעדותו כעדות ספונטנית, נעדרת תחכום, הוא השיב לשאלות כפי ידיעתו וחוויותיו מכלי ראשון, מבלי שהוא מנסה להפריז או להגזים לטובת אמו. יתר על כן, מצאתי דווקא לייחס משקל משמעותי לעדותו של ס', כמי שהתגורר עם המנוחה באותה דירה עד לפטירתה, הוא שהה עימה פרקי זמן ממושכים, שוחח עימה וארח לה חברה. לכך יש להוסיף שעדותו של ס' השתלבה עם יתר הראיות שהוצגו ביחס לאומד דעת המנוחה ונסיבות עזיבתה של האחות, כך שגם אין מדובר בעדות יחידה (ר' והשווה לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971).

90.בהקשר זה אני מוצאת גם להפנות לפסק דינו של כבוד השופט זגורי בהליך צו ההגנה, שקביעותיו תומכות בטענותיה של האחות בהליך כאן. וכך למשל נקבע בהליך צו ההגנה (נספח א' לתצהירה של האחות):

"21.אציין עוד, כי אין מחלוקת בפניי שהמבקשת התגוררה בדירה במשך תקופה של כ-8 שנים. בעניין זה קיימת הודאת בעל דין מצד המשיבים כי כל רכושה וציודה של המבקשת נותר בדירה. זאת ועוד איש מהמשיבים אינו עושה שימוש בדירה. הטיעון כי המבקשת שכרה הדירה מאחיה "ה" קרס חיש מהר. היא אמנם הודתה שחתמה על חוזה שכירות אך הדבר היה כדי לקבל מדור ו/או מזונות מבעלה לשעבר וכל הצדדים מסכימים כי בפועל לא שילמה דמי שכירות ועל כן ברור שאין לראות בה כשוכרת כפי טענות ב"כ המשיבים. במצב דברים זה, ברורה לי עמדת המבקשת כי היא מעוניינת לשוב לגור בדירה בה גרה מזה 8 שנים, בייחוד שעה שסובלת היא ממצוקת דיור".

 91.כל אלו אינם מתיישבים כלל עם טענת האחים שהאחות "בחרה", "מרצונה", לעזוב את דירתה ששימשה למגוריה ומגורי ילדיה, על רקע גילוי נישואיה, שהרי אם כך היו פני הדברים, מדוע שהאחות לא תעזוב באופן מסודר עם ילדיה הקטינים? מדוע שלא תדאג לעצמה למדור אחר ומדוע שלא תארוז חפציה? המסקנה המסתברת הרבה יותר היא שהאחות היתה נתונה באותה עת לאיום על חייה, כפי שטענה לפני, כך שהיא נאלצה לעזוב בניגוד לרצונה וכפועל יוצא נכפה עליה ריחוק מהמנוחה.

92.מטעמים אלו לא מצאתי גם ליתן אמון בעדות בנה של האחות, מ"ש, והתרשמתי שגם במקרה זה מדובר בעדות מגמתית ומוטה לטובת האחים, עדות רצופת אי דיוקים ותמיהות. העד הנ"ל טען תחילה שאין לו כל הסבר לעזיבת אמו, אולם בהמשך טען שעזבה מיוזמתה על רקע גילוי עובדת נישואיה, אולם מבלי שהיה בידו להסביר מדוע היה בכך להוות טעם לעזיבה, ולו לשיטתו. מ"ש גם כלל לא ידע לומר היכן היו באותה עת אחותו ואחיו ס' למרות העדויות בדבר מעורבותם באירוע זה (ר' עדותו בפרוטוקול מיום 29.1.20 החל מעמ' 51 שורה 2).

93.לא מצאתי ליתן אמון גם בעדות אחיה של המנוחה, מר א"ש והגב' פ', לפיה האחות יכלה לחזור בכל עת לביתה לאחר שנאלצה לעזוב, מה עוד שהוברר מעדויותיהם שהם כלל לא נכחו במעמד עזיבתה של האחות, כך שלא היתה להם כל ידיעה אישית על כך (ר' למשל דבריו של מר אש"י בעמ' 65 לפרוטוקול מיום 19.7.20 שורות 19 עד 21). גרסה זו עומדת גם בסתירה לממצאים שנקבעו בהליך צו ההגנה, ממנו עלה שהיה קיים באותה עת חשש ממשי לחייה של האחות מעצם האפשרות שהיא תשוב להתגורר בדירה. מפרוטוקול הדיון שהוצג לפני עולה שבמעמד אותו הדיון, התפרץ אביה של האחות ואיים לפגוע בה (ר' נספח א' לתצהירה של האחות):

"המשיב ח"ש מתפרץ: אני גר שם יישפכו דמים. על גופתי המתה היא תיכנס לבית. על אחריות בית המשפט עוד 30 שנה בכלא אם היא חוזרת השרמוטה זו. היא חוזרת דם יישפך".

כבוד השופט זגורי התייחס בדיוק להתבטאות זו ונתן לה משקל רב לביסוס עילת הבקשה של האחות לצו הגנה בקובעו, בין היתר, כך:

"20. מנגד אני כן מקבל טענותיה כי מי מהמשיבים נהגו כלפיה באלימות במהלך הלוויה ולא אפשרו לה להיות נוכחת וכן כי נשקפת סכנה לחייה, לשלומה ולשלמות גופה באם תשוב להתגורר בדירה. בהקשר זה כאמור די לי בדברי אביה במהלך הדיון כפי שהובאו לעיל. אדם שמצהיר בבית המשפט כי הוא נכון לשבת במאסר 30 שנים על רצח בתו אם תתקרב לבית, לא צריך "דבר מה נוסף" כדי שיינתן כנגדו צו הגנה. הבעיה היא שספק אם צו הגנה יכובד על ידו וספק אם יש בצו הגנה להגן על המבקשת. ראוי כי המבקשת תנהג בחכמה מבחינתה ותשמור על נפשה ועצמה גם אם משפטית ועובדתית היא צודקת וזכאית לצו".

94.לאור האיומים שנשמעו והתנגדות כל האחים לחזרתה של האחות לדירה בהליך צו ההגנה ואף לאחר מכן, קשה להלום גם את עדותה של הגב' ס"ש, שלא הצליחה ליתן הסבר בעדותה כיצד יש לראות בהאחות כמי שעוברת על מנהגי התרבות הנהוגים במשפחתה ועזיבתה מבושה, בד בבד עם הטענה שהאחות יכלה לחזור בכל עת לדירתה, ומדוע בנסיבות אלו האחות עזבה בכלל?! עדותה היתה מתחמקת ולא מהימנה, מה עוד שגם לה לא היתה לה כל ידיעה אישית ביחס לנסיבות עזיבתה של האחות באותו מועד. וכך העידה הגב' ס"ש (ר' בעמ' 58 לפרוטוקול מיום 29.1.20 החל משורה 1):

"שאלת בית המשפט:

ש: האם העדות שלך לפני היום היא שאם האחות היתה רוצה להשאר לגור בבית שלה אחרי שהתגלה שהיא עשתה את העוול הזה לטענתך היא יכלה להמשיך לגור שם בלי בעיה.

ת: לפי דעתי האישית, כן, אף אחד... לא... לא יודעת... אף אחד לא יפריע לה , אפילו היא היתה גרה בשכירות אצל אח שלה. אגב אחרי שהיא הלכה מהבית שלה היא גרה בXXX תקופה אף אחד לא הפריע לה.

ש: את מספרת לבית המשפט על המנהגים על העוול שנעשה אז יש איזה תגמול שעושים לאישה שנוהגת בניגוד למנהגים במגזר כמו שאת אומרת.

ת: היא כבר עשתה את זה אין מה לעשות עם זה, מצד שני יש חוק לא יכולים לעבור על החוק, זכותה לעשות מה שהיא רוצה, היא בגירה היא אחראית על עצמה ועל החיים שלה, היא בחרה בזה, אין לנו מה לעשות, ועובדה היא גרה ב- xxx תקופה לא קצרה, אף אחד לא הפריע לה.

ש: אז למה בכלל שהיא תצא, אם היא עברה לגור ב- xxx במקום אחר.

ת: היא בחרה, אני לא יודעת. למה היא לקחה את הבת שלה והלכה, אני לא יודעת".

ובהמשך (ר' בעמ' 59 החל משורה 15):

"ש: אני אומרת לך שבאותו היום שאת לא יודעת עליו כלום, כשהוציאו את ס' ' וס"ז מהבית, כשראו את האחות בורחת, ס' ' וס"ז רצו לכיוון הרכב שלה, ס' ' נפל, ולכן לא הצליח להגיע לרכב שלה, אך ס"ז כן הצליחה להגיע לרכב ולכן היא הצליחה לברוח רק עם ס"ז.

ת: לא יודעת.

ש: אם את אומרת שהאחות עזבה מרצונה, אף אחד לא אמר לה לעזוב מרצונה, למה היא היתה צריכה להגיש צו הגנה שיכריח את האחים שלה בעלך והאחים האחרים שיאפשרו לה לחזור לבית.

ת: היא אחות שלהם, אני לא יודעת".

95.נתתי משקל גם לכך שהאח "ה", שלדברי האחות תקף אותה וגרם לה להימלט מהדירה, נמנע מלהעיד - כך שעדיפה בעיני גרסתה של האחות שנאלצה לעזוב על רקע איום וחשש לחייה, עדות שהתיישבה עם מכלול הנסיבות ואופן עזיבתה. עזיבה זו הובילה כאמור להרחקה וניתוק פתאומי של האחות מהמנוחה, בתקופה בה המנוחה חלשה ובמצב נפשי וגופני קשה וירוד, "נוחה" כאמור להשפעה בלתי הוגנת.

96.איני מתעלמת בהקשר זה מחוסר העקביות שעלה בחלק מטענותיה של האחות - למשל בעניין זהות מי שתקף אותה באותו המעמד, כאשר בתצהירה הראשון טענה שמדובר היה באח "ה" בלבד, אולם בתצהירה המשלים טענה שבני משפחה נוספים תקפו אותה. גם טענותיה של האחות לענין כשרות המנוחה לצוות, לא עלו בקנה אחד עם התיעוד הרפואי שהוצג. לצד האמור, התרשמתי מעדותה של האחות שהיא אינה מפרידה בין המעשים האלימים כלפיה, במעמד בריחתה מהדירה לבין מעמד ההלוויה ומכאן נובע הפער בין תצהיריה וכי היא העידה לפני מתוך סערת רגשות וכאב גדול (ר' עדותה בעמ' 5 לפרטוקול מיום 20.2.19). לכך יש להוסיף שבסוגיות שעומדות בליבת המחלוקת בעניין תוכן הציווי, קרבתה למנוחה והחשש לחייה באותו המועד - עדותה של האחות לא נסתרה, היא נתמכה בראיות נוספות ממקורות שונים ועצמאיים ועל כן היא היתה עדיפה בעיני.

97.חלק מהראיות התייחסו גם לאלימות והתנהלותם הכוחניות של האחים כלפי האחות בסמוך לאחר פטירת המנוחה, בהם האלימות כלפי האחות במעמד ההלוויה, ההתנגדות לחזרתה של האחות לדירה ששימשה אותה טרם בריחתה בטענה שהדבר יגרום לשפיכות. וכך למשל טען ב"כ האחים בהליך צו ההגנה (ר' בעמ' 9 לפרוטוקול):

"עד שיתברר מעמד הדירה היא מנועה מלחזור. ציוד שלה בחלקו בבעלות המשיבים וחלקו בשימוש בניה. כל עוד לא נגמר הסכסוך הקנייני בין האחים ולא הוכרע עניין הצוואות היא לא יכולה לחזור. בית המשפט מציע שיתאפשר לה לחזור ואם הצוואה המאוחרת תקויים היא תבטל ויינתן צו פינוי.

אם היא חוזרת תהיה שפיכות דמים".

כן אפנה לקביעתו של כבוד השופט זגורי באותו הליך, בו קיבל טענותיה של האחות כי מי האחים ואביה נהגו כלפיה באלימות במהלך הלוויה, מנעו ממנה להיות נוכחת בהלוויה וכן לכך שנשקפת סכנה לחייה, אם תשוב להתגורר בדירה.

על כוחניות האחים ניתן היה ללמוד גם מהצורך לנקוט בהליכי ביזיון כנגדם ובכך שחרף הוראות בית המשפט, לא איפשרו חזרתה של האחות לדירתה ואף פעלו לניתוקה מחיבור מים וחשמל (ר' תמ"ש 30998-09-16 החלטה מיום 20.12.16 - נספח א' לבקשת האחות לסעד זמני)/

98.ראיות נוספות הובילו למסקנה כי הציווי לטובת האחים היה נגוע בלחץ פסול שהופעל על המנוחה, לאור הכעס הרב שאחז בבני המשפחה כלפי האחות, כמי שלדבריהם נהגה בניגוד למנהגיהם ותרבותם. כך, אחיה של המנוחה, מר אש"י, העיד שהוא כועס מאוד על האחות, כינה אותה כמי שהרסה משפחות ובגדה במשפחתה (ר' עדותו בעמ' 66 לפרוטוקול מיום 19.7.20 החל משורה 26):

"ש: אתה מאוד כועס על האחות שהיא התחתנה שוב.

ת: אני כועס הרבה כי היא הרסה ארבע בתים, הרסה את הבית של בעלה, הרסה את הבית של האחים שלה.

ש: לכן אתה חושב שלא מגיע לה ירושה מאמא שלה.

ת: לא, ברגע שהיא בגדה במשפחה שלה לא מגיע לה כלום".

דברים דומים עלו מעדותו של הבן ס', שהעיד על כעסו הרב של דודו האח "א" ז"ל, בכל פעם שהמנוחה היתה שואלת על האחות (ר' עדותו בבעמ' 85 החל משורה 2).

99.לדברי בנה של האחות, מר מ"ש, אם המנוחה ידעה על כך שהאחות נישאה בשנית היא לא היתה מקבלת זאת, גרסה שאמנם נדחתה על ידי, אולם היא ממחישה ומדגימה את כעסם של בני המשפחה על האחות (ר' בעמ' 52 לפרוטוקול מיום 29.1.20 החל משורה 22):

"ש: אני אומרת לך שסבתא שלך ידעה שהאחות נשואה, שמענו גם מבעלה של האחות כאן בעדות.

ת: אני לא מכיר כשהיא התחתנה, גם סבתא שלי לא סיפרה שהתחתנה, כי אם כן היא לא היתה מקבלת את זה, אצלנו זה לא מקובל.

ש: למה זה לא מקובל, האם אישה לא יכולה להתחתן.

ת: אישה יכולה להתחתן, אך אצלנו אצל הבדואים אין דבר כזה שאישה מתחתנת בהסתר מהילדים שלה ומהאחים שלה ומהמשפחה שלה".

100.הכעס קרם עור וגידים והפך לכדי מעשים של ממש, לאחר הרחקתה של האחות, מעשים שנועדו להשפיע על המנוחה לשנות ציוויה ומלמדים על מעורבותם של האחים בנסיבות עריכת הצוואה המאוחרת. בעניין זה העיד בנה של האחות, ס', על אירוע לאחר עזיבת אמו, אירוע בו ביקש דודו, האח "א" ז"ל, לקחת את המנוחה לחתום על צוואה, אולם מאחר ורגלה של המנוחה נחבטה בקיר והיא הזדעזעה מעוצמת הכאב, הדבר לא צלח באותו מועד (ר' עדותו בעמ' 84 לפרוטוקול החל משורה 18):

"ש: סיפרת לי על איזה שהוא אירוע אחרי כמה ימים כשהגיעו XXX ואח "א", תספר מה הם עשו ומה היה.

ת: באו הדודים שלי אח "א" וXXXX והם רצו שהסבתא שלי תחתום.

ש: אז מה הם עשו.

ת: שניהם הרימו אותה ניסו להרים אותה, היות והם מרימים אותה הרגל שלה נגעה בקיר, נפלה, הדוד XXXX התחיל לצרוח עליה ודודי האח "ד" יצא והתחיל לצרוח עליו למה הוא צורח על סבתא שלי, ועזרתי לה אני ודודי האח "ד" להכניס אותה פנימה, והם המשיכו בריב שלהם, בסופו של דבר דוד XXXX עלה לבית.

ש: כשאתה אומר דוד XXXXX, מה השם שלו.

ת: השם שלו XXXXX האח "ד".

ש: אח "א" היה באותו זמן.

ת: הוא אח "א" XXXX.

ש: אחרי אותו מקרה שהיא נפלה מה היה המצב שלה.

ת: היא לא היתה יכולה לנוע ולקום מהמיטה בלי עזרה".

בהמשך שב והבהיר ס' את גרסתו בחקירתו הנגדית, גם במקרה זה ללא הפרזה או הגזמה, בהתאם למה שראה ושמע בעצמו (ר' בעמ' 90 לפרוטוקול החל משורה 12):

"ש: אתה אמרת שאח "א" וח' ביקשו מפ' שתחתום, אתה שמעת אותם, אתה היית שם.

ת: כן.

ש: איפה זה היה.

ת: בחצר.

ש: אתה יודע על מה הם ביקשו ממנה לחתום.

ת: על הצוואה.

ש: אתה ראית את הצוואה.

ת: לא אני שמעתי שהם רוצים ללכת לחתום".

101.ראיות אלו מלמדות על ההשפעה והלחץ שהופעלו על המנוחה ו"האקלים" המוטה והמסית ששרר בסביבתה של המנוחה בגנותה של האחות, על רקע מעשיה הנטענים של האחות, שלדברי עדי האחים היו בניגוד למנהגיהם וביישו אותם - כל זאת כאמור מתרחש בתקופת הרחקתה של האחות מהמנוחה ועובר לעריכת הצוואה המאוחרת. ראיות אלה מתכתבות עם הכוחניות שהופעלה מצד מי מבין האחים כלפי האחות לשם הרחקתה מהדירה ומהמנוחה ומניעת חזרתה לשם.

102.מעדויות העדים לצוואה המאוחרת עולה שהמנוחה אמרה להם שברצונה לצוות את כל רכושה לחמשת בניה, האחים. וכך נשמעה עדותו של עו"ד ח"ז בהקשר זה (ר' בעמ' 25 לפרוטוקול החל משורה 6):

"הדלת הייתה פתוחה וגב' XXXX ישבה, XXXX הקריא לה את הצוואה והסביר לה בדיוק מה הצוואה בערבית ואני גם תשאלתי אותה. בדיוק היא, למיטב זכרוני ואני זוכר את זה כמו עכשיו, שהייתה צלולה לגמרי. אין לי שום עניין, אני לא מכיר את האישה ולא את הילדים, היא הביעה את הרצון שלה באופן חד משמעי ואחרי שהיא חתמה על הצוואה אני גם החתמתי אותה על הייפוי כח הנוטריוני שהם ביקשו והקראתי לה והסברתי לה שזה הרצון שלה ושהיא רוצה לייפות את כוחו של הבן שלה לחשבון הבנק והיא אמרה לי שכן".

103.גם עו"ד מ"ש הבהיר בעדותו שהמנוחה ידעה שהיא חותמת על צוואה לטובת בניה והיא אישרה את הדברים לפניו (ר' עדותו בעמ ' 38 לפרוטוקול מיום 22.1.20 החל משורה 1). כן העיד עו"ד מ"ש, שעו"ד א"ש הסביר למנוחה בנוכחותו את תוכן הצוואה המאוחרת ושהמנוחה ידעה להשיב לשאלות באופן ענייני. עו"ד א"ש תיאר התרשמות דומה מהמנוחה, רצונה ומצבה אותה עת (ר' בעמ' 44 לפרוטוקול מיום 22.1.20 החל משורה 12):

"נפגשנו אני וXXXX על יד הרכב, פתחנו את הדלת, הוא שוחח איתה ושאל לשלומה וחיכינו עד שעו"ד ח"ז יגיע. כשהגיע, הקראתי למנוחה את הצוואה ואמרתי לה את הצוואה בערבית ו-וידאתי שהיא מרצונה החופשי חותמת על הצוואה ואחרי שהיא אמרה שהיא מסכימה וכן רוצה אז היא חתמה, וגם XXXX ועו"ד ח"ז חתם, ואז אני חתמתי. עו"ד ח"ז גם החתים אותה על ייפוי הכח הנוטריוני והם הלכו הביתה.

ש. כשאתה הקראת בפני המנוחה ותרגמת לה אותה, איך התרשמת ממצבה?

ת. אני מכיר את המנוחה. כשפגשתי אותה היא שאלה לשלומי ולשלום אמא שלי שהיא גם מכירה והן חברות טובות. היא הייתה צלולה לגמרי, ידעה מה היא רוצה, היא דיברה לעניין, לא ראיתי שיש לה בעיה, להיפך. היא הייתה ממש צלולה".

104.אלא שיישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ובחינת התשתית הראייתית במלואה, מלמדים שדברי המנוחה לא התיישבו כלל עם נסיבות חייה, הם עמדו בניגוד מוחלט ליחסיה הקרובים והמשמעותיים עם האחות, כך שתוכן הציווי שהשמיעה המנוחה באוזני העדים לצוואה המאוחרת, היה משולל הגיון פנימי והוא אף עמד בניגוד לציווי הקודם.

105.יש לציין שהעדים לצוואה ועורכה נשאלו בחקירתם הנגדית האם ניסו לברר עם המנוחה מדוע בחרה לצוות את רכושה רק לאחים - ועלה מדבריהם שהם לא היו מודעים בכלל לקיומו של ציווי קודם לטובת האחות. וכך העיד עו"ד ח"ז כאשר נחקר בעניין זה (ר' בעמ 27 לפרוטוקול מיום 22.1.20 החל משורה 5):

"ש. שאלת אותה למה היא חותמת על צוואה כפי שחתמה שם?

ת. לא.

ש. אתה יודע שהיתה לה צוואה קודמת?

ת. לא. הייתי עד לצוואה הספציפית הזאת שאתם דנים עליה. צוואות אחרות לא שאלתי ולא התעניינתי וזה לא התפקיד שלי".

ובהמשך (ר' בעמ' 31 שורות 24-25):

"לשאלת בית המשפט אמרתי שהתרשמתי כי מה שרשום בצוואה זה כרצונה, האם הייתי מודע שיש לה בת בשם האחות, אני משיב שלא".

106.בשונה מעו"ד ח"ז, עו"ד מ"ש ועו"ד א"ש דווקא הכירו את האחות, אולם הם לא ניסו לברר עם המנוחה מדוע היא בחרה לצוות רכושה רק לאחים והיא גם לא נשאלה על ידי עו"ד א"ש שערך את הצוואה, האם היא ערכה אי פעם צוואה קודמת. וכך העיד עו"ד מ"ש (ר' בעמ' 41 לפרוטוקל מיום 22.1.20 החל משורה 3):

"ש. אתה אומר שגב' XXXX ידעה על מה היא חותמת. אני אומרת לך שXXXX רצתה שכל החלק שלה בירושה יעבור להאחות. יש צוואה על זה.

ת. אני רוצה להעיר הערה – אם לא מוצא חן בעינייך התשובה שלי אז מה אני עושה פה? לא ייתכן ש-5 בנים לזרוק אותם לאלף עזאזל ולתת בית של 4-5 קומות לבת שלה. זה לא מתקבל על הדעת. לא אצלנו במגזר הבדואי ולא במגזר הערבי. אם זה לא מוצא חן בעינייך אז מה לעשות?

...

ש. אתה ידעת XXXX יש בת בשם האחות?

ת. כן, בוודאי.

ש. לא שאלת אותה למה האחות לא בצוואתה?

ת. מי אני שאשאל אותה? אלוהים אדירים. סלחי לי, אבל את שואלת אותי שאלות שכנראה אין לך מה לשאול. זה לא בסדר שאת שואלת – מי אני שאני אשאל אותה למה האחות לא בצוואה? זו שאלה מקוממת."

ואילו עו"ד א"ש העיד כי (ר' בעמ' 45 לפרוטוקול החל משורה 11):

"ש. אתה יודע שהייתה צוואה קודמת לטובת האחות?

ת. לא.

ש. אז אתה מכיר את כל המשפחה, אז אתה מכיר את האחות?

ת. כן.

ש. אבל לא ידעת שיש צוואה לטובת האחות?

ת. לא ידעתי. אוסיף גם שבצוואה כתוב שהצוואה הזאת מבטלת כל צוואה קודמת ואת זה גם הקראתי לה.

....

ש.כשאמרה לך האמא שהיא רוצה צוואה לחמשת הבנים, לא שאלת מה עם האחות?

ת. אני גם לא שאלתי אותה מה עם האחות ולא מה עם בעלה, אציין גם שבין הכפר ובין עמי אני חי ושמעתי על בעיות שהיו לה עם האחות ועם המשפחה ועם האחים. לא שאלתי".

מהעדויות הנ"ל עולה כי לא היה בהן כדי לשלול את הראיות לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוחה ויש ליתן משקל רב יותר לראיות לעניין אומד דעת המנוחה כפי שמצא ביטויו בציווי המוקדם אשר התיישב עם נסיבות חיי המנוחה ויחסיה עם האחות.

107.בבע"מ 4990/12 מ.ז. נ' ח.ז. [פורסם בנבו] (13.11.12)), קבע כב' השופט הנדל כך:

"אכן הצוואה – המפלה באורח כה בוטה בין שני בנים, מבלי שהיה נתק בין המורישה לבין הבן המקופח – מעלה סימני שאלה ברורים. בכוחם של סימני שאלה אלו לעורר את ביהמ"ש לבחון אם הדבר משקף את רצונה האמיתי של המנוחה, או שמא נעשה הדבר מחמת טעות (סובייקטיבית), שעשויה להצדיק את תיקונה של הוראת צוואה או את ביטולה".

דברים אלו יפים לענייננו, כך שמסתברת הרבה יותר המסקנה שהמנוחה דאגה לבתה היחידה האחות, בת שבפני עצמה גידלה את ילדיה כאם חד הורית והיתה זקוקה לסיוע, בת שטיפלה בה, דאגה לה במסירות וסייעה לה בכל. תוכנה, מהותה ותכליתה של הצוואה המוקדמת מלמדים שציווי זה היה תולדה של רצון המנוחה לדאוג לאחות ולהבטיח עצמאותה הכלכלית ומדורה. שינוי הציווי בנסיבות אלו, מתיישב אפוא יותר עם המסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת ולחץ שהופעל על המנוחה בחולשתה ובזמן ניתוקה מהאחות, מאשר עם ציווי חופשי מצד המנוחה.

108.מדובר בצבר ראיות נסיבתיות ביחס לאומד דעת המנוחה, ממנו יש לגזור את המסקנה האם תוכן הציווי הגלום בצוואה המאוחרת, משקף את אומד דעת המנוחה, אם לאו. במקרה זה, ההתחקות אחר רצון המנוחה, בשים לב לראיות שהובאו על ידי האחות, משקלן ועוצמתן, שכנעו מעבר למאזן ההסתברויות שהצוואה המאוחרת לא שיקפה רצון אמיתי וחופשי של המנוחה. התלות של המנוחה באחים, חוסר עצמאותה, בידודה וניתוקה בכוחניות מבתה היחידה והכל בנסיבות של חולשה גופנית ממשית, חוסר תזונה, תשישות, דיכאון ופגיעת הכוויה, היה בהם כדי לבסס בהתאם להלכת "החוטים השזורים" הנ"ל, השפעה אשר עולה כדי חוסר ההגינות הנדרש לשם שלילת תוקפה של הצוואה המאוחרת – וכך אני מורה.

ז.      לסיכום 

109.לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהצוואה המאוחרת פסולה וכפועל יוצא אני מקיימת את הצוואה המוקדמת.

צו קיום צוואה לצוואה המוקדמת ינתן בנפרד.

110.האחים ישאו בשכ"ט עו"ד של האחות ובהוצאותיה, בסכום של 35,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

111.המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולאחר מכן תסגור את התיקים שבכותרת.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ד, 12 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

נוסח מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ולאחר תיקוני הגהה.