מונחות לפני שתי בקשות. האחת, בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוח מיום 05/02/2019, במסגרתה הוריש המנוח כל רכושו לאחייניתו הנתבעת (להלן: ""הנתבעת" /או "המשיבה" ו/או "ח"). השנייה, בקשת התנגדות לקיום צוואת המנוח, שהוגשה על ידי חמשת ילדי המנוח.
לא רבים המקרים בהם בית משפט נחשף למחלוקות על רכושו של אדם בעקבות התערבות חיצונית, במסגרתה נעשתה פנייה לבית משפט זה עקב חשש לניצול המנוח, עוד בחייו.
בעניין הנדון, בית משפט זה נחשף לראשונה לטענות בדבר חשש לניצולו של המנוח על ידי מי משתי אחייניותיו כאמור, עוד במהלך חייו. תחילת ההליכים בפניי בעניין המנוח בהגשת בקשה יזומה על ידי ב"כ היועצת המשפטית, במסגרתה עתרה לביטול ייפוי כח מתמשך שהוענק לאחיינית המנוח, הגב' י' ומינוי אפוטרופוס חיצוני על רכוש המנוח.
בקשה זו הוגשה לבית המשפט בעקבות פנייתו של כבוד השופט ארנברג עקב הליך שהתנהל לפניו בתיק 30050-11-19 בבית משפט שלום בירושלים. בעקבות הממצאים והטענות שעלו בהליך שהגיש המנוח כנגד המשיבה בפני כבוד השופט ארנברג, במסגרתו טען כי גזלה רכושו בעת שהיתה מיופת כח בחשבונו, הורה כב' השופט לב"כ היועצת המשפטית לבחון הצורך במינוי אפוטרופוס למנוח.
משהורה כן בית המשפט, הוגשה בקשה יזומה על ידי ב"כ היועצת המשפטית בבית משפט זה, להורות על ביטול יפויי כח מתמשכים שנתן המנוח לשתי אחייניותיו, האחת ח', בתו של האח הראשון, היא המשיבה והשנייה י', בתו של אחיו השני של המנוח ולמינוי אפוטרופוס חיצוני לרכושו, זאת לאחר שעלה חשש כי אלו רואות במנוח כר פורה לניצול צרכיהן האישיים, משתמשות ברכושו לטובתן ולא לטובתו וגורמות למנוח פגיעה של ממש.
-
רקע ועובדות שאינן במחלוקת
-
המנוח, יליד שנת 1931, גרוש ואב לחמישה ילדים, מהם ארבעה מתגוררים בקנדה ואחד בישראל, שהיה עמו בקשר, אך לא היה מעורב בניהול ענייניו הרכושיים.
-
המנוח עלה לישראל בשנות השבעים, חי בה מספר שנים ועבר להתגורר בקנדה, שם ניהל רשת חנויות בגדים וצבר ממון רב. בשנת 2014 עלה המנוח לישראל והתגורר בעיר אשדוד בדירה בבעלותו.
-
המנוח סבל מבעיות רפואיות רבות לרבות סרטן ודמנציה.
-
כאמור לעיל, ביום 06/02/2020 הוגשה לבית משפט זה בקשה לביטול ייפוי כח מתמשך שנעשה לטובת אחייניתו י' בתו של אחיו ז' (כאמור, לעיל: "האח השני" ו/או "ז") ביום 10/11/2019.
-
במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי ב"כ היועצת המשפטית נטען כי המנוח הפקיד ייפוי כח מתמשך אצל ב"כ האפוטרופוס הכללי לטובת אחייניתו ח', בתו של אחיו ש' (להלן" האח הראשון" ו/או "ש") שנחתם ביום 05/02/2019, אשר לו צורפה תעודה רפואית. יפוי כח זה בוטל נוכח טענות המנוח כנגד ח' אולם לאחריו כאמור, נעשה ייפוי כח מתמשך לטובת אחיינית אחרת היא האחיינית י'.
-
בעקבות הליך שהגיש המנוח בבית משפט בירושלים כנגד אחייניתו ח', צורף ב"כ היועצת המשפטית להליך.
-
במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט בירושלים טען המנוח שלפי חשדותיו, שתי אחייניותיו משכו ממנו כספים בסכומים שונים מבלי שהבין הצורך בכך. עוד טען כי חתם על מסמכים מבלי שידע על מה חתם והבקשה למינוי אפוטרופוס הוגשה לפניי בתיק א"פ 17724-02-20. בסופו של יום מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס על ענייניו הרכושיים של המנוח ביום 30/04/2020 וביום 27/05/2020 מונתה גם כאפוטרופוס על ענייניו האישיים והרפואיים לאחר שמונה למנוח אפוטרופוס לדין.
-
המנוח נפטר ביום 21/02/2021. אז התברר כי ערך צוואתו ביום 05/02/2019 במסגרתה הוריש כל רכושו לאחייניתו ח'. משכך, הוגשה התנגדות ילדי המנוח לצוואתו.
-
בתיק מונה מומחה להערכת כשירותו ומצבו הקוגניטיבי של המנוח במועד עריכת הצוואה. חוות הדעת המומחה הוגשה לתיק ביום 14/06/2022 ובה נקבע על ידי ד"ר דורון מאז"ה כי בסבירות גבוהה לא היה ביכולתו של המנוח להבין את משמעות, טיב ותוצאה של חתימה על הצוואה ביום חתימת הצוואה ב- 05/02/2019.
-
טענות ילדי המנוח/ המתנגדים לקיום הצוואה
-
המנוח נולד במרוקו בשנת 1931 והתחתן בה. מנישואים אלו נולדו חמשת המתנגדים. בשנת 1969 עלו ארצה בנות המנוח, אשתו עלתה ארצה כשנתיים לאחר מכן והאב המנוח עלה לישראל כשלוש שנים לאחר עליית הבנות. הורי המתנגדים התגרשו ב-1972. הבן הגדול עבר להתגורר בקנדה בה חי עד היום. המנוח חי כ- 15 שנה בישראל ועבר אף הוא לחיות בקנדה, בה חי ארבעה עשורים שם עסק במסחר בביגוד. בשנת 2014 שב המנוח ארצה ובה התגורר עד יום מותו.
-
הקשר של המנוח עם ילדיו ידע עליות ומורדות אולם במהלך כל חייו דאגו לו, שמרו איתו על קשר ודאגו לשלומו.
-
בשנת 2014 עלה המנוח ארצה מתוך ציונות והתגורר בדירה שכורה עם אחיו ז'.
-
המשיבה ואביה, האח הראשון, השתלטו על רכושו עוד בחייו תוך ניצול מצוקתו הנפשית, שכלית וקוגניטיבית; החתימו אותו על מסמכים שכלל לא הבין מה כתוב בהם; ביצעו פעולות ברכושו עוד בחייו מבלי שהבין מה קרה והחתימו המנוח על ייפוי כח כללי לטיפול בכל ענייניו.
-
כשבנותיו של המנוח הגיעו ארצה לבקר אביהן ולבקשתו, ביקשו להיפגש עם המשיבה והיא סרבה.
-
בעת עריכת הצוואה המנוח היה במצב קוגניטיבי ירוד, מלווה במטפלת סיעודית והמשיבה ניצלה את התלות והשליטה שלה בו. היא נרשמה כשותפה בחשבון המנוח וכאשר המנוח ביקש למשוך כסף מהחשבון נציגת הבנק התקשרה לבנו ועדכנה כי המנוח אינו רשאי למשוך כספים שכן קיימת שותפה בחשבון.
-
כאשר בן המנוח הבין שהמשיבה השתלטה על חשבון המנוח, פנה לאח השני של המנוח וביקש סיועו. האח השני ערב את בתו י', אשר שכרה עו"ד ומשם החלה התדיינות משפטית שנועדה לעצור את השתלטות המשיבה על רכוש המנוח. המשיבה נטלה כספים רבים מחשבון המנוח, העבירה אליה את דברי הדואר שלו, קנתה לעצמה רכב, רהיטים ואף מימנה נסיעות לחו"ל מחשבונו.
-
קיימת הקלטה בה המנוח בעצמו מתלונן בפני עורכת הדין שנשכרה לטפל בענייניו כי המשיבה השתלטה על רכושו. כך גם הודיעה המשיבה למטפלת המנוח כי הינה כפופה לה בלבד ואסרה עליה להיות בקשר עם מי מילדי המנוח. המשיבה אף גררה המנוח ממיטת חוליו בבית החולים בו היה מאושפז ולקחה אותו באמבולנס פרטי לטובת החתמתו על מסמכים (ככל הנראה מסמכי צוואה).
-
בנסיבות אלו, יש להורות על פסילת הצוואה לטובת המשיבה. הצוואה פסולה ולא חוקית, נעשתה תוך השפעה בלתי הוגנת וניצול מצוקתו השיכלית הרפואית ונפשית של המנוח תוך כדי השתלטות על נכסיו וניתוקו מילדיו. כן נערכה הצוואה במועד בו המנוח לא היה כשיר מבחינה קוגניטיבית לערוך הצוואה או להבין משמעות עריכתה.
-
עוד הוסיפו המתנגדים כי בית משפט פסל המשיבה במסגרת תיק האפוטרופסות מלהיות אפוטרופא על רכוש המנוח נוכח התנהלותה הפסולה וכבר בשנת 2019 מונה אפוטרופוס חיצוני למנוח לגוף ולרכוש.
-
טענות המשיבה/ הנתבעת
-
המנוח שחי שנים רבות בקנדה פנה במשך 30 שנה לאביה, הוא האח הראשון, על מנת שיסייע לו בביצוע פעולות הקשורות לנכסיו בארץ וכשאביה לא ידע לסייע, הוא פנה אליה והיא סייעה למנוח ככל שיכלה.
-
בינה לבין המנוח היתה מערכת יחסים המבוססת על אמון הדדי והערכה רבה והוא פנה אליה פעמים רבות במהלך חייו לקבלת עזרתה.
-
המנוח היה פגוע מילדיו שלא כיבדו אותו, לא התעניינו בו וניצלו אותו ניצול מחפיר.
-
המנוח עלה ארצה בשנת 2014 לאחר שנאלץ לעזוב את קנדה בעקבות לחצים מצד ילדיו.
בנו הבכור הגיש כנגדו בקנדה תביעות סרק על מנת להוציא כספים מאביו, זייף חתימתו ובנותיו הרחיקו אותו מהחנויות שבבעלותו ובנסיבות אלו, נאלץ המנוח לעזוב את קנדה ועלה ארצה.
-
היא היתה יד ימינו של המנוח במשך 25 שנים.
-
בין השנים 2014-2016 המנוח גר בשכירות עם אחיו הגרוש (כאמור, האח השני) שהיה חסר אמצעים והיה צורך להפריד ביניהם עקב רצון המנוח שלא להיות תלוי באחיו. המנוח ביקש ממנה שתמצא לו דירה ליד אביה וכך עשתה ורכשה לו דירה.
-
במהלך השנים סייעה למנוח בכל ענייני הבירוקרטיה בארץ, טיפלה בענייניו הכספיים והאישיים, בטיפולים אצל רופא שיניים, בבתי חולים, ליווי בניתוח ובאישפוז, טיפלה בחשבונות השוטפים של המנוח, קניית ביגוד ומזון, ביקורים אצל רופאים מומחים ועוד.
-
המנוח סמך עליה ולא חדל להודות לה ומאחר והיה שבע רצון מטיפולה, ביקש לצרפה כשותפה מלאה בחשבון הבנק שלו והיא לא עשתה שימוש בכספיו ללא אישורו וידיעתו.
-
בפברואר 2019 ביקש ממנה המנוח לערוך ייפוי כח מתמשך למקרה הצורך והוא נערך אצל עו"ד א' לאחר שהומצאה, לבקשתו, חוות דעת פסיכיאטר עדכנית למנוח.
-
באותו מועד נערכה הצוואה לאחר שהמנוח בחר ליתן לה רכושו ולא לחמשת ילדיו שהתרחקו ממנו ולא דאגו לו.
-
יום קודם לעריכת הצוואה ניתנה חוות דעתו של פרופ' ס' שקבע כי המנוח בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי על מעשיו וכשיר מבחינה רפואית ונפשית לערוך צוואה.
-
במקרה דנן, אין מדובר בהשפעה בלתי הוגנת ויש לכבד רצון המת.
-
המנוח היה כשיר בעת עריכת הצוואה וערך אותה בדעה צלולה וחופשית. הצוואה נערכה בנוכחות שני עדים.
-
האח השני של המנוח ובתו י' השתלטו עליו לאחר שיצא מבית חולים באישור בנו, משכו כספים מחשבונו, הגישו נגדה תביעת סרק ותכננו לערוך צוואה נוספת וזאת כשנה לאחר עריכת הצוואה לטובתה.
-
האפוטרופוס שמונה, מונה כשנה וחודשיים לאחר עריכת הצוואה.
-
המנוח לא עלה ארצה ממניעים ציוניים אלא לאחר עימות קשה עם ילדי שגזלו ממנו רכושו בקנדה.
-
בעת עריכת הצוואה, ידע המנוח על מה חתם. היא ביצעה פעולות רק בהתאם לרצון המנוח.
-
הטענה לפיה המנוח לא יכול היה למשוך כספים מחשבונו דינה להידחות שכן חשבון משותף אינו מגביל פעילות השותפים והחשבון הוגבל לראשונה בנובמבר 2020 על ידי בית משפט.
-
ההקלטה שצורפה היא פרי ניצול המנוח והתביעה המפוברקת שהוגשה בשמו.
אשר על כן, דין ההתנגדות להידחות ויש לקיים הצוואה ככתבה וכלשונה.
-
דיון והכרעה
על החופש לצוות ניתן ללמודמסעיפים 2ו-27לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ומחופש זה נגזרת החובה למלא אחר הציווי.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט חיים כהן בע"א 869/75בריל נ' היועמ"ש, פ"ד לב(1) 98, 102, כדלקמן: "'קו היסוד' של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא מצווה לקיים דברי המת".
קו יסוד זה מעוגן כיוםבסעיפים 1,2ו-3חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כחלק מזכות הקניין של האדם וכזכותו לכבוד בחייו ובמותו.
היטיב לבטא עניין זה כב' השופט יעקב מלץ, בע"א 724/87כלפה (גולד) נ' גולד, פ"ד מח (1) 22, 28-29 כדלקמן:
"כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה בצידו את שאלת 'כבוד המת', השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם', אשר היה לעקרון-על במשפטנו עם קבלתחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית המשפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת' ".
-
בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי על היושב בדין להימנע ככל האפשר מלפגוע בחופש הציווי תוך שמירה על האיזון העדין שבין כבוד המת לבין כבודתם של החיים. על האיזון האמור יש לשמור מקום בו מתקיים מאבק בין המבקשים לקיים את דברי המת כפי שבוטאו בצוואתו, לבין אלה המתנגדים לקיומה של הצוואה בנימוק כי איננה משקפת את רצונו האמיתי של המת (דברי כב' השופט מלץ, שם בעמ' 28-29).
-
בעניין הנדון על בית משפט לבחון מה היה רצונו האמיתי של המנוח. האם אכן העדיף את אחייניתו ח' שנטען כי דאגה לו במהלך השנים בהן חי בישראל ובחר להדיר ילדיו, כטענתה. או שמא, זו ניצלה מצוקתו וחולשתו והרחיקה אותו מילדיו, שעה שלא היה כשיר לצוות, כטענת ילדי המנוח.
-
השאלות במחלוקת
-
האם המנוח היה כשיר וצלול בעת עריכת הצוואה והאם ידע להבחין בטיבה של הצוואה שנערכה ביום 05/02/2019.
-
ככל שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית, האם המשיבה ניצלה תלותו של המנוח בה לטובת עריכת הצוואה והשפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת.
-
האם המשיבה ניתקה ומידרה ילדי המנוח או כל גורם אחר והשתלטה על רכושו.
-
מעורבות המשיבה בעריכת הצוואה ופסלותה בהתאם להוראות סעיף 35 לחוק הירושה.
להלן אדרש לשאלות במחלוקת.
-
האם המנוח היה כשיר לצוות וצלול בעת עריכת הצוואה?
במסגרת ההליך מונה על ידי בית משפט מומחה על מנת שיבחן האם המנוח היה כשיר בעת עריכת הצוואה. על מנת למנוע הטיות בחוות דעת המומחה, נאסר על מי מהצדדים להמציא למומחה את תעודת הרופא של פרופ' ס' מיום 04/02/2019 שהוצגה בפני עורך הדין עורך הצוואה במועד עריכתה.
בחוות דעתו מיום 03/06/2022 ציין המומחה מטעם בית משפט כי המנוח אובחן כסובל ממארת גרורתית של הריאות. הוא אושפז ביום 09/08/2018 במחלקה לטיפול פליאטיבי וסיעוד מורכב במרכז הרפואי 'הרצפלד' להמשך טיפול במסגרת סיעוד אונקולוגי והיה מאושפז שם תקופה ארוכה לסירוגין.
בדיון וסיכום ציין המומחה כי בבדיקת MMSE שנערכה למנוח ביום 13/08/2018 צוין כי לא מתמצא בזמן, מתמצא חלקית במקום, חשבון לקוי, הפרעה בזיכרון לטווח קצר, אינו מסוגל לכתוב משפט , שעון לקוי, ציון 13/30 ועוד.
ממצאים אלו גם עלו בבדיקה נוספת שנערכה למנוח ביום 25/01/2019.
ממצאים נוספים שצוינו בסמוך למועד עריכת הצוואה מיום 04/02/2019 היו בלבול קל, אינו מתמצא בזמן ובמקום, מבין הוראות חלקי, מצב רגשי, בלבול.
בסופו של יום קבע המומחה כי:
"לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שהובאו לפני וכמומחה בתחום הריני קובע כי בסבירות גבוהה לא היה ביכולתו של המנוח להבין את המשמעות, הטיב והתוצאה של החתימה על הצוואה ביום החתימה מה- 05.02.2019".
-
לטענת המשיבה, המנוח נבדק בזמן אמת על ידי פרופ' ס' ביום 04/02/2019 אשר בדק את המנוח וקבע כי הוא כשיר לצוות. עוד טענה כי המנוח נבדק בשלב מאוחר יותר ביום 08/11/2019 על ידי ד"ר ב', אשר קבע אף הוא כי המנוח כשיר.
לטענתה, בית המשפט אסר על הצגת תעודות הרופא בפני המומחה קודם שהוגשה חוות דעתו, על מנת למנוע טענות בעניין. אולם לו היה נחשף המומחה שמונה על ידי בית משפט לתעודות רפואיות אלו, היה משנה דעתו.
-
בעניין זה, אין דעתי כדעת המשיבה. המשיבה בחרה שלא לחקור המומחה על חוות דעתו ולעמת אותו עם חוות דעתו של פרופ' ס' שניתנה בזמן אמת, על אף שבחרה לפנות למומחה בשאלות הבהרה.
-
ההלכה בעניין זה פשוטה וברורה. בעל דין שנמנע מלזמן עד רלוונטי, חזקה שעדותו פועלת לרעתו, שכן אחרת היה טורח לזמנו. המשיבה בחרה שלא לזמן המומחה ולא לעמתו לאחר הגשת חוות הדעת עם תעודות הרופא שהוגשו ודי בכך בכדי להניח, שגם המשיבה סברה, שאין בתעודות הרפואיות שנערכו למנוח בכדי לשנות דעתו של המומחה חרף טענותיה לעיל.
-
בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע"י בימ"ש תאומץ על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן.
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן"(ע"א 293/88חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי[פורסם בנבו]).
ראו לעניין זה גם דבריה של כב' השופטת ארבל בע"מ 27/06פלוני נ' פלוני[פורסם בנבו]:
"משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים? בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, "...אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה""(וראה עוד בעניין זה -בע"מ 9358/04פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] תק-על 2005(2), 2893 (2005);רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2), 321, 332 (2001)).
-
בעניין הנדון, כאמור לעיל, המשיבה בחרה שלא לזמן המומחה לחקירתו ללא כל הסבר מניח הדעת ולהציג לפניו תעודות הרופא שצורפו לתיק. יחד עם זאת, ביקשה וזימנה את פרופ' ס' שערך התעודה הרפואית למנוח ביום 04/02/2019 לחקירה לפניי, לאחר שנקבע על ידו בתעודה הרפואית כי המנוח בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי על מעשיו וכשיר מבחינה רפואית ונפשית לערוך צוואה.
-
כהערה מקדימה יצוין כי חרף זימונים לדיון, בחר העד שלא להתייצב לדיון ורק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה, התייצב לדיון. מחקירת העד התברר כי אינו זוכר את המנוח. עוד ציין העד בעדותו כי לו היה יודע על הפרעות קוגניטיביות בעברו של המנוח, ברי כי לא היה מציין בתעודת הרופא שהוגשה כי 'מעברו לא ידוע על הפרעות קוגנטיביות' כפי שנרשם בתעודה (עמוד 65 לפרוטוקול מיום 13/03/2024, שורות 14-15). בהמשך העיד העד כי אינו זוכר את בדיקת המנוח. בנסיבות אלו ושעה שהעד לא נחשף למלוא החומר הרפואי הרלוונטי שהוצג לפני המומחה שמונה על ידי, ברי כי אין ליתן כל משקל לתעודה הרפואית שנערכה על ידי פרופ' ס' ואף מטעם זה, מצאתי מקום להעדיף חוות דעת המומחה על פניה.
-
אוסיף כי גם בעדותו של ד"ר ז', אותו בחרה המשיבה לזמן לדיון, לא היה בכדי לסייע למשיבה. המדובר בעד שעבד כרופא במוסד הגריאטרי בו אושפז המנוח. בעניין זה יובהר כי לא ברור מדוע ביקשה המשיבה לזמנו, אלא שלא מצאתי מקום למנוע זאת ובחרתי ליתן למשיבה יומה בבית המשפט. העד אומנם טיפל במנוח במהלך אישפוזו אלא שאינו גריאטר ואינו פסיכוגריאטר ולא מצאתי כי עדותו סייעה למיטוט חוות דעת המומחה שנותרה בעינה.
-
כך גם לא מצאתי מקום ליתן כל משקל לחוות דעתו של ד"ר ב', מומחה בפסיכיאטריה, מיום 08/11/2019 אשר נערכה לטובת החתמת המנוח על ייפוי כח מתמשך על ידי אחייניתו י' (בתו של האח השני). אומנם בחוות דעתו נקבע כי המנוח בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי על מעשיו וכשיר מבחינה נפשית ומנטאלית, לחתום על ייפוי כח מתמשך, אלא שלא ברור באם הונח לפניו מלוא החומר הרפואי הרלוונטי של המנוח טרם ביצוע הבדיקה. לא הוצגו לפניי כל ממצאים לעניין זה. עורך חוות הדעת לא נחקר. אין מדובר במומחה שמונה על ידי בית משפט ובנסיבות אלו, לא מצאתי מקום ליתן כל משקל לחוות דעת זו.
-
כאמור לעיל, המשיבה בחרה שלא לזמן המומחה ולעמתו עם תעודת הרופא של פרופ' ס' מיום 04/02/2019 וחוות הדעת של ד"ר ב' מיום 08/11/2019 על אף שנשלחו אליו שאלות הבהרה. בעניין זה, כבר נקבע בפסיקה כי הימנעות מלהעיד עד רלוונטי או ראיה פועלת לרעת צד הנמנע מלצרפה (ראו למשלע"א 55/89קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, בעמ' 603-602. משכך ושעה שבחרה המשיבה שלא לזמנו לעדות ולהציג לפניו חוות הדעת האחרות, ברי כי הימנעות זו מלהעידו פועלת לחובתה.
אשר על כן, לא מצאתי כל עילה לסטות מחוות דעת מומחה בית משפט במלואה. משכך, הינני קובעת בהתאם לחוות דעת המומחה לפסיכיאטריה, שמונה על ידי בית משפט, מיום 03/06/2022, כי בסבירות גבוהה המנוח לא היה יכול להבין את משמעות, טיב ותוצאת חתימתו על הצוואה ביום החתימה 05/02/2019 וכל טענה לפיה המנוח היה כשיר קוגניטיבית לערוך הצוואה, דינה להידחות.
-
בעניין זה אוסיף כי לא מצאתי מקום ליתן משקל לעדותו של עו"ד א' עורך הצוואה באשר למצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה.
אומנם לטענת המשיבה עדותו של העד היתה קוהרנטית ואמינה ומדובר בעו"ד דייקן וקפדן. עם זאת, אין מדובר בעד מומחה בעל כישורים רלוונטים להעיד על כשירותו הקוגניטיבית של המנוח לערוך צוואה. עו"ד א' שערך את הצוואה בבית חולים הרצפלד הסיק בעצמו כי לא ניתן לערוך הצוואה ללא חוות דעת רפואית נוכח מצבו הרפואי של המנוח. משכך הגיע פעמיים למנוח. בפעם הראשונה הגיע ביום 01/11/2018 ואז סרב לערוך הצוואה ללא תעודה רפואית. בעניין זה העיד העד כי התעודה הרפואית נועדה ל'כסת"ח' (עמוד 16 לפרוטוקול מיום 28/06/2023, שורות 17-22).
בהמשך עדותו, העד העיד כי:
" ש. ביום החתימה על הצוואה אתה אומר שהיה בסדר – יש תיעוד שאומר שיום לפני – אתה החתמת אותו ב – 5.2 והתיעוד ביום 4.2, :, אינו מתמצא בזמן ובמקום אינו מודע ... ?
ת. אני לא בדקתי אותו , אני שוחחתי איתו. מה אני רופא? תחקרתי אותו ושאלתי אותו שאלות וראיתי לפי צורת הדיבור שלו, התרשמתי שהאדם הזה מאה אחוז.
לשאלת בית המשפט כשאתה רואה את התיעוד יום לפני כן, שהוא לא מתמצא במקום, אני משיב שזה מוזר לי. אם הייתי רואה את התיעוד הזה, ... באותה פגישה לא באתי רק להחתים אותו, שאלתי אותו עוד שאלות ובסוף לאחר שענה לי , התרשמתי שהוא מאה אחוז. אם היו מביאים לי דבר כזה לא הייתי מחתים כי אני לא לוקח סיכונים ולא מקלקל את השם שלי".
(עמוד 18 לפרוטוקול מיום 28/06/2024, שורות 2-10).
אם כן, גם עורך הדין א' העיד כי לו היה מודע למצבו הקוגניטיבי של המנוח, לא היה מחתימו על הצוואה ואין די בעובדה שסבר כי המנוח היה כשיר באותה העת לערוך צוואתו בכדי לקבוע שהמנוח היה כשיר לצוות.
-
בנסיבות אלו ובשים לב לאמור לעיל, הינני קובעת כי המנוח לא היה כשיר קוגניטיבית להבחין בטיבה של הצוואה במועד עריכתה, כאמור בהוראות סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") ומשכך, היא בטלה כאמור בהוראות הסעיף.
למעשה, די בכך בכדי להורות על ביטול הצוואה ולסיים ההליך. למעלה מן הצורך, אדרש בתמציתיות ליתר טענות המתנגדים ובראשן טענת הניצול וההשפעה הבלתי הוגנת על המנוח מצידה של ח', היא המשיבה.
-
קיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד המשיבה
כאמור לעיל, עיקר טענותיהם של המתנגדים התבססו על כך שלמשיבה היתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח והשפעה בלתי הוגנת זו פגעה ברצונו החופשי ולפיכך ערך הצוואה לטובת המשיבה, אחייניתו.
הוראות סעיף 30 (א) לחוק הירושה: קובעות:
"(א) הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה...".
אם כן, על בית משפט להכריע האם המנוח היה אכן, כטענת המתנגדים, נתון להשפעה בלתי הוגנת תוך ניצול מצבו הבריאותי הקשה והתלות הגדולה במשיבה שטיפלה ובודדה אותו מבני משפחתו. ככל שייקבע מבחינה עובדתית כי אכן היתה השפעה למשיבה על המנוח, יש לבחון באם השפעה זו הגיעה לכדי השפעה בלתי הוגנת אשר השפיעה על רצונו החופשי שעה שהיה תלוי בה לחלוטין, כאמור כנטען על ידי המתנגדים.
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2)813, 282-831, קבע בית המשפט העליון ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט הנדרש להכריע בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת:
תלות ועצמאות - על בית המשפט לשאול האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה עצמאי, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית-הכרתית. ככל שבאותה תקופה
היה המצווה עצמאי יותר, תתחזק הנטייה לשלול את אפשרות קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהפך. את השאלה יש לבחון לאורך תקופה נתונה ובעיקר במועד עריכת הצוואה.
עם זאת, תלות פיזית מוחלטת של המצווה אין בה כדי להעיד על תלותו בזולת ויכול שבעצמאותו השכלית-הכרתית יש כדי לפצות על תלותו הפיזית ולהביא את בית המשפט לכדי מסקנה כי התלות הפיזית לא גרעה כלל מעצמאותו של המצווה.
תלות וסיוע – מקום בו המצווה לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, יש לבחון אם הקשר שהיה קיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו. מקום בו הנהנה הוא האדם היחיד אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. יש לבחון האם הנהנה הסתייע גם באחרים. הדעת נותנת כי במקום בו אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע – מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהמסייעים קטנה יותר ופוחת החשש להיווצרות תלות שיש בה כדי להוביל להשפעה בלתי הוגנת.
קשרי המצווה עם אחרים – ככל שיתברר כי המצווה היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אנשים אחרים היו רחוקים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה וזאת עקב בידודו מהסביבה.
מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה אפילו ומעורבות זו אינה עולה כדי תחולת סעיף 35 לחוק ירושה, אם כי יש בה כדי ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
המבחנים אשר נמנו לעיל אינם בגדר רשימה סגורה וניתן להוסיף עליהם. עם זאת, השימוש במבחנים הללו צריך שיעשה בזהירות רבה ומתוך הבנה שתלות לבדה אינה מספיקה להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
בכל הנוגע לנטל הוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, הרי שהנטל מוטל על הטוען זאת. לשם הוכחת נטל זה על הטוען להציג ראיות משמעותיות בבית משפט ראו ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מחקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 344).
אדרש כעת לקיומם של המבחנים אחד לאחד בנסיבות העניין.
-
מבחן התלות והעצמאות
בכל הנוגע לשאלה האם המנוח היה עצמאי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, התרשמתי כי לא כך הם פני הדברים. די בעיון במסמכים הרפואיים בכדי להעיד על כך.
אומנם המשיבה בקשה להסתמך על מסמך רפואי מהתיק הרפואי בבית חולים הרצפלד בו שהה מיום 08/10/2018 שם נרשם כי המנוח צלול אלא שמעיון בסיכום התיק מיום 25/11/2018 מתברר כי ביום 20/11/2018 הוגדר המנוח כ'חולה הנוטה למות' ובהמשך, נקבע ביום 25/11/2018 כי המנוח:
"חולה עם גרורות בריאות...הולך ונחלש, כעת חולשה קיצונית, מרותק למיטה, תיאבונו ירוד, בקושי מסוגל לדבר בלחש החולה מבולבל חלקית, תובנתו למצבו הרפואי חלקית ולא נראה שמבחינה נפשית מסוגל לדון במצבו לאשורו ולקבל החלטות".
ביחס להמשך הטיפול, תועד במסמך הרפואי שבשיחה עם האחיינית ח' (כאמור, המשיבה) לגבי העדפותיו בנוגע לסוף חייו:
"הוא משאיר לה להחליט, כמו שהיתה ממונה על כל ענייניו בשנים האחרונות...אם מצבו בלתי נראה בלתי הפיך וחסר תקווה יש לתת לו טיפול פליאטיבי בלבד להקטנת הסבל..." (ראו נספח 1 לתצהירי המתנגדים).
בסיכום תיק מבית חולים הרצפלד מיום 04/02/2019, יום לפני עריכת הצוואה, נרשם כי המנוח בבלבול קל; אינו מתמצא במקום ובזמן; מצב רגשי- בלבול; כלכלה-בלנדר; בעיות לעיסה; שתן- חוסר שליטה; יציאות- חוסר שליטה; מצב תפקוד- תלות באכילה (ראו עמוד 17 לנספח 1 לעיל). יוער כי אף בעיון בסיכום תיקו הרפואי של המנוח בהרצפלד מיום 06/02/2019, יום לאחר עריכת הצוואה, עולה כי אין כל שינוי במצבו של המנוח.
אומר כבר עתה כי לא מצאתי שהיה בעדותו של ד"ר ז' שהעיד על נהלים כללים במחלקה בה אושפז המנוח בכדי לסייע למשיבה.
אף מדברי המשיבה, כפי שנרשמו בסיכום טיפול במנוח מיום 03/10/2018, מתברר כי המנוח:
"מאז עלייתו ארצה התקשה להסתגל לשינוי וליצור קשרים חדשים, הסתגר בדירתו. קיבל עזרת מט"ב...התלונן על מיחושים שונים וחולשה ובקושי יצא מהבית. לדעתה של ח' סבל מדיכאון והחל לסבול גם מדמנציה...מצבו הלך והתדרדר...".
מהאמור לעיל מתברר, כי גם בזמן אמת עוד טרם אישפוזו, המנוח נזקק לסיוע והסתגר בביתו. המשיבה עצמה סברה בזמן אמת שמצבו הלך והחמיר ודי במסמכים הרפואיים שהוצגו לפניי ובעובדה שהמנוח היה מאושפז תקופה ארוכה בהרצפלד בכדי לקבוע כי המנוח לא היה עצמאי ונדרש לסיוע בכל תחומי החיים לרבות הזנה.
-
מבחן תלות וסיוע
האם המנוח נזקק לסיוע והקשר בינו לבין הנהנה - בעניין הנדון וכפי שציינתי לעיל, המנוח לא היה עצמאי, אושפז בהרצפלד ונזקק לסיוע בכל תחומי חייו. לא זו אף זו, עיון במסמכים הרפואיים במועדים הרלוונטיים מלמד שהיחידה שסייעה למנוח בסבך הבירוקרטיה היתה המשיבה. המשיבה היתה אשת הקשר בבית חולים הרצפלד. ארבעת ילדיו חיו בקנדה וילד אחד המתגורר בישראל הגיע לבקרו בסופי שבוע.
זאת ועוד, אף מתצהירה של המשיבה ניתן ללמוד על תלותו של המנוח בה וכך ציינה בתצהירה:
"...אני הייתי יד ימינו של המנוח למעלה מ- 25 שנה וסייעתי לו בכל דבר ועניין...ג', בנו של המנוח גר בישראל במשך כל אותה תקופה והמנוח טען כי אין לו כל אמון בילדיו ומעולם לא פנה אליו שיסייע לו בענייניו הכספיים..." (סעיף 6 לתצהירה)
יוער כי התרשמתי שלא כך היה בפועל חרף הצהרתה לעיל, שכן בעדותה לפניי העידה המשיבה כי המנוח עזב את הארץ כשהיתה קטנה וכי לא היתה איתו בקשר עד ששב ארצה בשנת 2014 ומאז היתה עמו בקשר אינטנסיבי (ראו עמוד 24 לפרוטוקול מיום 29/06/2024, שורות 18-29)
ובהמשך הצהירה כי:
"לאורך השנים (כ-25 שנה) פנה המנוח לאבי...וביקש ממנו לבצע עבורו פעולות הקשורות בנכסיו בישראל ומאחר ואבי לא ידע לטפל בחלק מהדברים, הופנו עניינים אלו אליי...כי הצלחתי לתת מענה לכל בעיה שהתעוררה...המנוח העביר לי ייפוי כח נקודתי לשם הסדרת הנושאים הכלכליים שהיו לו...במשך השנים הייתי הכתובת אליה היה המנוח פונה בכל עניין אישי, רפואי וריגשי על מנת שאסייע לו (סעיפים 8-11).
התמונה המצטיירת לפניי הינה כי המנוח נעזר במשיבה בכל ענייניו כפי שציינה לאחר ששב ארצה בשנת 2014. הוא לא נעזר בילדיו מסיבותיו והיא ואביה היו הכתובת היחידה לפניותיו.
למעשה, שעה שכמעט לא יצא מביתו וילדיו פרט לג' שהתגורר במרכז הארץ ולא היה זמין לו ביום יום, התגוררו בקנדה, הוא נעזר בה בכל צרכיו וניתן לקבוע שהיה תלוי במשיבה לחלוטין.
ובהמשך הצהירה המשיבה כי היתה היחידה שטיפלה במנוח יחד עם אביה והוא ראה בה את אשת אמונו ואיש מילדי המנוח לא בא לסייע ולא טיפל בו אלא הגיעו לביקורים קצרים.
אף בעדותה העידה המשיבה כי עוד במהלך שהותו בחו"ל, טרם עלייתו ארצה ב- 2014, המנוח פנה לאביה שפנה אליה והיא זו שסייעה לו.
המשיבה צרפה ייפוי כח שניתן לאביה על ידי המנוח כבר בשנת 2010 ממנו ניתן ללמוד כי המנוח ביקש מאביה בזמן מגוריו בקנדה, שיסייע לו בכל הנוגע לדירה שבבעלות המנוח בירושלים. כמו כן צוין בייפוי הכח לעיל, כי המשיבה ח', תסייע לאביה בכל ענייני הבירוקרטיות והפרוצדורות של המנוח.
בעדותה העידה המשיבה כי:
"ש.למה היה צריך אותך?
ת.הוא היה צריך אותי מכיוון שאדם שמגיע לארץ אחרי שנים רבות שצריך עזרה וליווי. אני מפנה אותך לקלטת שהוא אמר לי אין לי אף אחד בלעדיה.
ש.ממתי הקלטת הזאת?
ת.כשהוא בבית חולים בהרצפלד, אחרי ניתוח שהוא התאושש וחזר לעצמו והוא היה במצב שדיבר.
ש.רשמת בתצהיר שלך שניהלת לו את כל העניינים שלו וטיפלת לו בהכל בחשבון הבנק ודברי הדואר שלו הגיעו אלייך
ת.נכון.
ש.נרשמת כשותפה לחשבון הבנק שלו?
ת.נכון.
ש.את גם טיפלת בכל הדברים הרפואיים שלו?
ת.כן.
ש.זאת אומרת טיפלת בכל העניינים שלו כפי שכתבת בתצהיר ?
ת.ליוויתי אותו בכל הדברים שהיה צריך, אף אחד לא הבין ביכולת לתקשר בין הרשויות. אם לא אני, היה רק אלוהים"
(עמודים 28-29 לפרוטוקול מיום 29/06/2023, שורות 20-3)
אם כן, התמונה המצטיירת לפניי הינה כי המשיבה ואביה ניהלו במשך שנים את ענייניו הכספיים של המנוח לבדם ללא מעקב או סיוע או פיקוח של מי מבני משפחתו הקרובים. המשיבה הצטרפה לחשבונו, טיפלה בכל ענייניו הכספיים והרפואיים ואף העבירה את דברי הדואר שלו לכתובתה.
לא זו אף זו, מהדו"ח החסוי שהוגש לעיוני בתיק האפוטרופסות של המנוח, על ידי עו"ס לחוק הגנה על חוסים מפברואר 2020 עולה כי המשיבה סרבה להמציא כרטיס קופת חולים ות"ז של המנוח שהיו בידה ואף ביקשה לפטר את המטפלת. אומנם מדובר בפעולות שבוצעו לאחר עריכת הצוואה אלא שיש בהן בכדי להעיד על כך שבודדה אותו מבני משפחתו הקרובים ובנסיבות אלו, אין מנוס מלקבוע שהמנוח היה תלוי במשיבה, היא הנהנית על פי הצוואה.
-
קשרי המצווה עם אחרים
די בתצהירה של המשיבה בכדי להסיק כי המנוח לא היה בקשרים עם אחרים ובודד מהסביבה. כאמור לעיל, מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק מסתבר כי המשיבה עצמה טענה כי המנוח כמעט ואינו יוצא מביתו. בתצהירה טענה כי כשהמנוח חזר לביתו לאחר האישפוז, הוא התלונן בפניה על הבלגן שעשו בנותיו בביתו כשהגיעו ארצה לבקרו. עוד ציינה כי טען בפניה כי אי אפשר ליתן אמון בילדיו (סעיף 46 לתצהיר) ואף התלונן על אחיו השני.
גם ביחס לבנו של המנוח המתגורר בארץ הצהירה המשיבה כי הוא לא היה במערכת יחסים טובה עם אביו, לא סייע לו ולא היה מוכן לעשות שום דבר למענו. עוד הוסיפה כי היתה מערכת יחסים של ניצול בלבד מצד הבן שכשלא קיבל מבוקשו נעלם לתקופות ארוכות (סעיף 87 לתצהיר).
בעדותה הוסיפה המשיבה וטענה כי המנוח הגיע ארצה במצב נפשי ירוד מקנדה לאחר שילדיו התנהגו אליו בצורה קשה (עמוד 28 לפרוטוקול מיום 29/06/2023, שורות 8-10).
אם כן, די בגרסתה של המשיבה בכדי לקבוע כי המנוח מעט לצאת מביתו, היה בקשר מינימלי עם ילדיו שארבעה מהם מתגוררים בקנדה והבן החמישי המתגורר בארץ לא התגורר לידו ועיקר הקשר של ילדיו עם אביהם היה דרך המשיבה ואף אחיו השני, ניצל אותו ולכן לא נתן בו אמון.
משכך, ניתן לקבוע כי אף מבחן זה התקיים וניתן לקבוע כי קשרי המנוח עם האחרים היו מצומצמים והוא בודד מסביבתו.
-
מבחן נסיבות עריכת הצוואה
יש לבחון האם מעורבות של המשיבה בעריכת הצוואה אפילו ומעורבות זו אינה עולה כדי תחולת סעיף 35 לחוק ירושה, יש בה כדי ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
בעדותה טענה המשיבה כי לא ידעה שהמנוח הוריש לה רכושו (עמוד 27 לפרוטוקול מיום 29/06/2024, שורה 27) אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם מעורבותה בעריכת הצוואה כפי שעולה מעדותו של עו"ד א' אשר ערך את הצוואה ואף פעולותיה הרבות לקידום עריכת הצוואה, יש בהן בכדי להעיד על אינטרס מצידה לקידומה והינני דוחה הטענה כי לא ידעה על כך שהוריש לה מלוא רכושו.
מעדות עורך הדין עורך הצוואה מתברר כי המשיבה היא שיצרה עמו קשר טלפוני לטובת עריכת צוואת המנוח (ראו עמוד 11, לפרוטוקול מיום 28/06/2024, שורות 15-18). כן ציין העד כי תיאום מועד הגעתו לבית האבות היה באמצעות המשיבה. לטענתו, הגיע לבית האבות ביום 01/11/20218 לאחר ששוחח טלפונית עם המנוח, שם פגש במנוח ובעד נוסף ולאחר שהתברר לו כי אין למנוח תעודה רפואית, הודיע כי אינו יכול לערוך לו צוואה וביקש מהמנוח והמשיבה לדאוג לאישור רפואי למנוח.
בהמשך ולאחר שהמשיבה יצרה עמו קשר טלפוני נוסף, פנה לאחיו השני של המנוח, שכן לא היה בידו טלפון של המנוח ותאם ביקור נוסף לבית המנוח על מנת לפגוש את המנוח.
אומנם, המשיבה כאמור ציינה כי לא ידעה על הצוואה וכך גם עו"ד, אלא שמחקירת עורך הדין התגלה כי המשיבה נתנה לעו"ד את תעודת הזהות שלה לטובת רישום פרטיה בצוואת המנוח. עוד התברר שבעלה של המשיבה עבד בעבר עם עו"ד עורך הצוואה במשטרה והושארה לעו"ד מעטפה עם סכום שכר טרחתו לאחר שאמר למשיבה מה שכרו ואין לי אלא להניח כי שכרו שולם על ידה.
בנוסף, ציין עו"ד שכרבע שעה, חצי שעה לאחר עריכת הצוואה, ערך למנוח בבית החולים יפוי כח מתמשך לטובת המשיבה ואף העיד כי המשיבה היתה באיזור מקום עריכת הצוואה אף אם לא נכחה באותו החדר.
כך גם התרשמתי שאביה של המשיבה היה נוכח במקום והוביל את המנוח לקפיטריה לצרכי עריכת צוואה לטובת המשיבה. אומנם עורך הדין טען שהאח השני היה נוכח במקום ולא אבי המשיבה, אלא שמחקירת אבי המשיבה עמד הוא על דעתו כי אחיו ז' לא היה נוכח בבית החולים באותו יום.
אומנם האח הראשון הכחיש כי הוא עצמו היה נוכח במועד עריכת הצוואה בבית החולים. אלא שעדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו לפיה היה בבית החולים כל יום, מה גם שהתרשמתי כי התחמק מלהשיב לטענה שסובל מבעיות זיכרון בהמשך חקירתו, כשנשאל שאלות שאינן לרוחו. גם מסרטון מספר 5 עולה כי האח הראשון היה נוכח בבית החולים במועד עריכת הצוואה במיוחד כאשר המשיבה פונה אליו.
האח הראשון, אבי המשיבה אף העיד כי:
ש. כשנחתמה הצוואה בבית החולים ראינו שהיית בבית החולים עם ח', עורך הדין שהעיד כאן גם היה שם באותו יום?
ת. אנחנו היינו, אני וח' הלכנו לבקר אותו ולקחנו לו שתייה חמה וזה היה רחוק ומה שהיא שמעה היא יודעת, אני לא גם שומע".
(עמוד 23 לפרוטוקול מיום 28/06/2023, שורות 4-7)
האח הראשון אף העיד כי אחיו השני מעולם לא היה מסייע לבתו מאחר והיה נגדה לאחר שלא הסכימה לתת לו כסף. אם כן, אף מטעם זה, איני מוצאת כל היגיון שדווקא האח השני יסייע וייקח את המנוח בבית החולים מחדרו לקפיטריה לטובת עריכת הצוואה כפי שטען עורך הדין.
בנסיבות אלו, אין לי אלא להסיק כי אבי המשיבה לקח המנוח מחדרו לקפיטריה לטובת עריכת צוואה בה בתו הנהנית היחידה בעוד הוא ובתו ממתינים בצד מרחוק.
אף ביחס לעד הנוסף החתום כעד קיום לצוואת המנוח, העד מ.ל, התברר מעדותו כי מי שפנה אליו לשמש כעד לטובת הצוואה, היה בעלה של המשיבה, ששרת עמו בצבא.
אומנם אין מדובר במעורבות בעריכת הצוואה המובילה לביטולה של הצוואה בהתאם להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, אולם בפסיקה נקבע כי ניתן לראות כראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת גם מעורבות בעריכת הצוואה אף אם לא הגיעה לכדי השתתפות בעריכתה כאמור בסעיף 35 לעיל (ראו ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מחקשווילי פורסם ביום 16/03/2000).
בעניין הנדון ברי כי מעורבותה של המשיבה בעריכת הצוואה היתה משמעותית. המשיבה היא שיצרה את הקשר עם עורך הדין וקבעה עמו את המפגשים בבית חולים הרצפלד לטובת עריכת הצוואה; היא שלקחה את המנוח לבדיקה קוגניטיבית על פי דרישת עורך הדין; מסרה לעורך הדין את פרטיה; היא או מי מטעמה דאגו לנוכחותו של העד הנוסף בעת עריכת הצוואה; היא שילמה את שכרו של עורך הדין ובעיקר, גם אם לא נכחה פיזית במקום עריכת הצוואה, ברי ששהתה במתחם בית החולים או בסמוך לכך, שכן כ-15 דקות לאחר מכן, ערכה יחד עם עורך הדין והמנוח את הייפוי כח המתמשך לטובתה בבית החולים בו שהה המנוח.
בנסיבות אלו, די במעורבות זו בכדי להעיד על מעורבות פסולה בעריכת הצוואה שאף אם אינה מגיעה למעורבות המצדיקה פסילת הצוואה בהתאם להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, הרי שבמכלול הנסיבות יש בה בכדי להעיד על השפעה בלתי הוגנת. אומנם עורך הדין הכחיש את מעורבותה של המשיבה בעריכת הצוואה וטען כי דיבר בעצמו עם המנוח, אלא שאף לעמדתו, עיקר השיחות עם המנוח נעשו טלפונית כשבכלל אין וודאות כי נעשו עם המנוח דווקא.
מכל מכלול הדברים, עולה כי בנסיבות המקרה דנן, התקיימו כל התנאים שיש בהם בכדי להעיד על השפעה בלתי הוגנת על המנוח הפוגמת ברצונו החופשי להוריש רכושו כרצונו. לא התרשמתי שהמנוח עצמו ביצע ולו פעולה אקטיבית אחת שיש בה בכדי להעיד על רצונו בעריכת הצוואה והתרשמתי כי כל הפעולות לטובת עריכתה נעשו על ידי המשיבה או מי מטעמה באופן המעורר חשש כי יש בהן בכדי להשפיע בצורה בלתי הוגנת על רצון המנוח.
-
לא זו אף זו, כפי שציינתי בפתח פסק הדין, הליך בעניינו של המנוח החל לפניי עוד בחייו, זאת בעקבות הליך קודם במסגרתו עתר לצווים כנגד המשיבה בבית משפט השלום בירושלים.
מעיון פרוטוקול ת"א 30050-11-19 מיום 04/12/2019 בבית משפט השלום בירושלים ניתן ללמוד על רצון המנוח. בעניין זה אמר המנוח בפרוטוקול הדיון כי:
"...הבנות של אחי באו...אמרו לי דוד אני אטפל בך...קניתי בית...ואני נתתי...מה שאני מבקש עכשיו הם לקחו אותי תחתום פה ותחתום פה ולא ידעתי על מה אני חתמתי לא אמרו לי לא הרגשתי טוב והם חשבו שאני עומד למות וחתמתי"
(עמוד 3 לפרוטוקול מיום 04/12/2019, שורות 18-21)
ובהמשך:
"ש. נתת יפוי כח לאחת הבנות של אחיך?
ת. לא. אמרה לי תחתום פה תחתום פה ואני לא קורא עברית.
ש. אתה מכיר את א.י (הבת של האח השני, הערה שלי ע.ג)
ת. כן....ועשו לי כל אחד עשה מה שהוא רוצה דוד תחתום פה דוד תחתום פה תחתום פה ואני לא ידעתי.
ש. אתה מכיר את ח.ד (המשיבה- הערה שלי, ע.ג)
ת. היא הבת של אחי כל אחד גנב לי כאב לי למה זה לא זרים זה בנות אחי..."
(עמוד 4 לפרוטוקול מיום 04/12/2019, שורות 5-11).
ובהמשך הדיון בהחלטתו במסגרת ההליך לעיל שהתנהל בבית המשפט בירושלים, קבע כבוד השופט ארנברג, כי:
"לאחר ששוחחתי ארוכות עם המבקש (המנוח, הערה שלי- ע.ג), אני סבור עדיין שיש מקום לבחינה של היועמ"ש של משרד הרווחה...המבקש עצמו ששוחח איתי דיבר על כך שלפי חשדותיו שתי אחייניות שלו משכו כספים מבלי שהבין לצורך מה נמשכים הכספים. לדבריו חתם על מסמכים מבלי שידע על מה הוא חותם..."
(עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 3-7).
-
אם כן, המנוח בעצמו העיד בזמן אמת על ניצולו על ידי אחייניותיו משני אחיו ביניהן המשיבה. המנוח הסביר שלא ידע על מה חותם, לא הבין על מה חתם. אחייניתו המשיבה פעלה לטובת עריכת צוואה וחתימה על ייפוי כח מתמשך לטובתה וגם האחיינית השנייה החתימה אותו על ייפוי כח מתמשך לטובתה תוך ביטול הייפוי כח המתמשך לטובת המשיבה. אומנם מדובר בדיון שהתקיים כעשרה חודשים לאחר עריכת הצוואה, אלא שמעדותו של המנוח עולה כי לא הבין על מה חתם ולא ידע על מה חתם תוך ניצול מצבו הרפואי וחולשתו הפיזית והקוגניטיבית.
-
עדותו זו של המנוח מחזקת דעתי כי המנוח שימש 'כבובה על חוט' אשר המשיבה עשתה בו כרצונה ובמיוחד כשלא הבין על מה חתם נוכח מצבו הרפואי.
-
אוסיף כי לא מצאתי מקום במסגרת ההליך שלפניי לקבוע מסמרות ביחס לאחיינייתו השנייה שכן אינה צד להליך שלפניי.
-
יתר טענות המשיבה לא מצאתי בהן ממש ודינן דחייה. בשולי הדברים אציין כי לא התרשמתי שהמנוח ביקש להדיר ילדיו. אומנם ילדי המנוח לא היו מעורבים בענייניו הרכושיים ובאופן טבעי הקשר עם ארבעת ילדיו המתגוררים בקנדה היה מרוחק יותר והוא ביקש להיעזר באחיו הראשון ובתו המשיבה ובעבר היה מסוכסך עם בנו שבקנדה. עם זאת ובניגוד לתמונה אותה ביקשה המשיבה להציג לפניי, לא מצאתי כי בנו ג' שהתגורר בארץ היה מנותק מאביו.
מעדותה של המשיבה התברר כי לשיטתה הבן ג' הגיע לבקר את אביו המנוח כל שבת שנייה ואף לקח המנוח לבית החולים כשנזקק לכך. בנוסף, המשיבה העידה בעדותה כי בנותיו הגיעו ארצה לבקרו (עמוד 29 לפרוטוקול מיום 29/06/2023, שורות 18-22). המשיבה גם העידה ששוחחה עם בנותיו בטלפון, אולם במהלך הדיון התברר כי התחמקה מלהיפגש עמן בעת שביקשו ממנה הסברים כשהגיעו לבקר המנוח. עוד עלה מעדותה כי בניגוד לטענה לפיה היה מסוכסך עם בנותיו, המנוח נתן כספים לבנותיו.
גם מעדות הבן ג' התברר כי ביקר את אביו ואף ניסה לשכנעו שיעבור לגור עמו או בסמוך אליו אלא שהאב סרב והעדיף להתגורר ליד שני אחיו.
הבן גם העיד כי:
ש." כמה פעמים הגעת לבית חולים שראית את ז' (האח השני- הערה שלי, ע.ג)?
ת. יש לי חצי יום חופש מהעבודה בשבוע. אותו חצי יום מנצל להגיע לבית חולים והייתי אוסף את ז' או שהוא כבר היה שם, בשבתות כמעט כל שבת הייתי מגיע. פרט למצבים שאי אפשר היה להגיע"
(עמוד 55 לפרוטוקול מיום 29/06/2024, שורות 12-15)
גם הבת ד' העידה כי הגיע מספר שבועות לאחר תחילת אשפוזו של אביה ב- 2018 ארצה ושהתה עמו כחמישה שבועות ולאחר מכן, לא הצליחה להגיע מקנדה לאור הקורונה ונעזרה במשיבה לטובת קבלת מידע על אביה. הבת גם צרפה תכתובות בהן פנתה למשיבה בהודעות עוד טרם עריכת הצוואה וגם לאחריה. מהתכתובות שצורפו הסתבר כי המשיבה לא מיהרה לענות לה גם לא לפניות טלפוניות ואני דוחה הטענה לפיה הילדים התנתקו מאביהם.
-
אם כן, התמונה המצטיירת לנגד עיני הינה כי המנוח הסתייע באחייניתו ח' שהבינה בבירוקרטיה לצורך ניהול ענייניו הכלכליים. המנוח ביקש שלא לערב ילדיו מסיבותיו בענייניו הכלכליים, אם מחמת שחלקם התגוררו בחו"ל ואם מכל סיבה אחרת לרבות בגין סכסוך כלכלי שהיה בינו לבן בנו הבכור שהתגורר בקנדה.
לא התרשמתי כי המנוח שהיה בקשרים עם רוב ילדיו, ביקש להדירם מעזבונו ולתתו לאחייניתו. נהפוך הוא, כאמור לעיל, המשיבה עצמה העידה כי המנוח סייע כלכלית לבנותיו כשהגיעו ארצה ולא כך נוהג אדם המבקש להדיר ילדיו. אומנם המנוח היה מסוכסך עם בנו הבכור בשנת 2014 כעולה מהמסמך הנוטריוני שצורף על ידי המשיבה והיו לו טענות קשות כלפיו. עם זאת, המדובר במסמך שנערך כחמש שנים טרם עריכת הצוואה ואין בו בכדי להעיד על יחסו של המנוח לכלל ילדיו במועד עריכת הצוואה ולא הוצגה כל ראייה נוספת בעניין.
-
ממכלול הראיות מתברר כי המשיבה נצלה תלותו של המנוח בה. המשיבה אף הגדילה לעשות ופרסמה דירתו למכירה בעודו נמצא בבית חולים הרצפלד ללא הסבר מניח הדעת. אומנם המשיבה טענה כי בקשה לפרסם דירת אמה, אלא שמצאתי מקום לדחות הטענה, שעה שמהתמונה שצורפה לעיוני, התברר כי הפרסום אודות המכירה פורסם בחזית דירת המנוח.
המשיבה בודדה המנוח מילדיו ובחרה שלא לענות לפניותיהם, העבירה דברי הדואר של המנוח לדירתה והיתה מעורבת בעריכת הצוואה במעורבות שאינה מגיעה לכדי פסלות הצוואה לפי סעיף 35 אולם די בה בכדי להטיל ספק רב בכשרות הצוואה.
-
יתר טענות המשיבה לא מצאתי בהן ממש, אולם בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי מקום ליתן משקל לקלטות והסרטונים שצורפו על ידי המשיבה. מעיון בסרטונים ושמיעת הקלטות התרשמתי שהמשיבה היא הדומיננטית בשיחות עם המנוח. המשיבה מנחה אותו מה לומרך ולא התרשמתי בכלל כי מדובר ברצונו החופשי של המנוח. עוד עולה מהסרטונים כי המשיבה פועלת ליצור חיץ בינו לבין ילדיו.
-
בנוסף וכפי שציינתי לעיל, בניגוד לטענת אבי המשיבה, הוא נכח בבית החולים יחד עם המשיבה במועד עריכת הצוואה בעת שהמנוח שהה בבית החולים הרצפלד. בנסיבות אלו ולאחר ששמעתי את הקלטות, התרשמתי כי אלו נעשו בעיקרן לטובת ההליך, כך השיחה עם הרופא המטפל וכך גם הקלטות נוספות ובוודאי שאין בהן בכדי לסייע למשיבה במסגרת ההליך שלפניי.
-
משכך ושעה שממילא קבעתי כי המנוח לא היה כשיר לערוך הצוואה בהתאם לחוות דעת המומחה שמונה על ידי ושעה שהתרשמתי כי המנוח היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת, דין הצוואה מיום 05/02/2019 להתבטל וכך הינני מורה.
-
המשיבה תישא בהוצאות המתנגדים בסך של 90,000 ₪.
ההוצאות ישולמו לשני המשיבים שהתייצבו לדיון בלבד, הבן ג' והבת ד' ביחד ובסך של 45,000 ₪ בלבד לכל משיב ואיני מוצאת מקום לפסוק הוצאות עבור יתר המתנגדים שאומנם הגישו תצהירים אולם בחרו שלא להתייצב לדיון ללא הסבר מניח הדעת. משכך, לא נדרשתי לתצהיריהם ולא מצאתי מקום לפסוק הוצאות לטובתם.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
פסק הדין מותר לפרסום בשינויי הגהה ונוסח בלבד וללא פרסום פרטי הצדדים.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"ד, 31 יולי 2024, בהעדר הצדדים.