פס"ד בתובענת בן מנוחה כנגד נכדה של המנוחה בעניין זכויות בדירת עזבון

לפניי תובענה, למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי 3/4 מהזכויות בדירה, מושא המחלוקת שייכות לתובע, וכי לנתבע אין זכות להירשם כבעל הזכויות בדירה, חרף הסכם מתנה שנערך לטובתו על ידי סבתו המנוחה.

האם חתימת המנוחה על הסכם המתנה מזויפת? האם המנוחה הייתה כשירה לערוך את הסכם המתנה במועד עריכתו?

בשאלות אילו ועוד יש להכריע.

רקע עובדתי רלוונטי והשתלשלות ההליך

1. הדירה מושא המחלוקת נמצאת בתל אביב (להלן: "הדירה").

2. זכויות הבעלות בדירה רשומות על שם חברת מ' בע"מ (להלן: "חברת מ' "). זכויות החכירה בדירה לתקופה של 999 שנים רשומות על שמה של הגברת ל.פ. ז"ל (להלן: "המנוחה").

3. למנוחה נולדו ארבעה ילדים: י.פ. – התובע (להלן: "י.פ."/"התובע"), ד' (להלן: "ד'"), פ' (להלן: "פ'") ו-ר' ז"ל (להלן: "ר' ז"ל").

4. א.פ. – הנתבע (להלן: "א.פ."/"הנתבע") הוא בנו של ד.פ. ונכדה של המנוחה. לשם הנוחות להלן תרשים הצדדים:

   

5. ביום 17.11.2008 ערכה המנוחה צוואה בכתב יד (להלן: "הצוואה") שבה ציוותה, בין היתר, כי הדירה תחולק בחלקים שווים בין ארבעת ילדיה. לשם הנוחות להלן העתק נוסח הצוואה:

   

6. ביום 25.10.2011 חתמו המנוחה והנתבע על "הסכם מכר ללא תמורה" (להלן: "הסכם המתנה"), שבו התחייבה המנוחה להעביר את מלוא זכויותיה בדירה לידי הנתבע ללא תמורה.

   באותו מועד, ולפי הוראות הסכם המתנה, חתמה המנוחה גם על "ייפוי כח והרשאה בלתי חוזר – נוטריוני" (להלן: "ייפוי הכוח"), שבו ייפתה את כוחם של עו"ד ת.י. ועו"ד ר' (להלן: "עו"ד ר' ") לפעול בשמה בכל הנוגע להסכם המתנה.

7. ביום 5.11.2012 הלכה המנוחה לבית עולמה.

8. ביום 23.12.2014 ניתן צו לקיום צוואת המנוחה.

9. ביום 17.2.2016 נערך הסכם לחלוקת עזבון המנוחה בין ד' לבין פ', שבו נקבע, בין היתר, כי ד' מעביר את חלקו בדירה (1/4) לידי פ' ללא תמורה.

   ביום 29.2.2016 נערך הסכם לחלוקת עזבון המנוחה בין התובע לבין פ', שבו נקבע, בין היתר, כי פ' מעביר את חלקו בדירה (2/4) לידי התובע ללא תמורה. לשם הנוחות להלן העתק נוסח הסעיף הרלוונטי בהסכם:

   

   (להלן: "הסכמי חלוקת העיזבון").

10. הסכמי חלוקת העיזבון לא קיבלו תוקף של פסק דין ולא אושרו על ידי בית המשפט. למען שלמות התמונה יוער, כי ביום 30.6.2022 הגיש התובע בקשה לבית המשפט לשם אישור הסכם חלוקת העיזבון שנערך בינו לבין פ'. עם זאת, התובע לא פעל כנדרש על פי הוראת בית המשפט, ולפיכך ביום 23.10.2022 הבקשה נמחקה (ת"ע 67183-06-22).

11. ביום 16.10.2017 הגיש התובע את התובענה מושא ההליך שלפניי, שבה ביקש להצהיר כי 3/4 מהזכויות בדירה שייכות לו, וזאת על פי הוראות הצוואה והסכמי חלוקת העיזבון. לטענת התובע, חתימת המנוחה על הסכם המתנה זויפה, וממילא המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על ההסכם במועד עריכתו. התובע טען, כי בנסיבות אלה הסכם המתנה לנתבע (אחיינו) בטל, ומשכך הוא זכאי להחזיק ב-3/4 מהזכויות הדירה (להלן: "התביעה").

12. ביום 17.12.2017 הוגש כתב ההגנה, שבו טען הנתבע כי הסכם המתנה נערך כדין והזכויות בדירה שייכות לו.

13. התובענה דנן התנהלה לפני כבוד השופטת בדימוס נלי רוסמן גליס עד לפרישתה, וביום 8.2.2021 הועברה התובענה לטיפול מותב זה.

14. ביום 26.7.2018 מונתה הגרפולוגית, איה שוחט, כמומחית מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית"), לצורך בחינת טענת הזיוף של חתימת המנוחה על הסכם המתנה.

15. ביום 3.1.20219 הוגשה חוות הדעת של המומחית (להלן: "חוות דעת המומחית").

16. ביום 3.1.2019 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת בדימוס, נלי רוסמן גליס, אשר דחתה את בקשת הנתבע לצירופו של פ' – כנתבע נוסף בתובענה.

17. ביום 28.2.2019 מונה פרופ' שמואל פניג כמומחה מטעם בית משפט (להלן: "המומחה"), לצורך בחינת השאלה – האם ביום 25.10.2011 הייתה המנוחה כשירה לחתום על הסכם המתנה ועל ייפוי הכוח.

18. ביום 16.6.2019 הגיש המומחה את חוות דעתו (להלן: "חוות דעת המומחה").

19. ביום 19.2.2020 התירה כבוד השופטת בדימוס, נלי רוסמן גליס, לנתבע להעביר למומחה שאלות הבהרה. המומחה הגיש תשובותיו לשאלות ביום 25.5.2020.

20. ביום 9.5.2023 התקיים דיון שבו נחקר המומחה על חוות דעתו.

21. ביום 18.2.2024 התקיים דיון הוכחות שבו נחקרו עדי התובע: הגברת ב' (לא הגישה תצהיר עדות ראשית), פ' והתובע. עוד נחקרו עדי הנתבע: ד' והנתבע.

22. ביום 21.5.2024 התקיים דיון הוכחות נוסף, שבו נחקר עו"ד ר' – עד מטעם הנתבע.

23. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם ועתה בשלה העת למתן פסק דין בתובענה.

    דיון והכרעה

    הצדדים לתובענה והסעד המבוקש

24. התובע בחר להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי 3/4 מהזכויות בדירה שייכות לו, ולהגישה כנגד הנתבע בלבד.

25. הצהרה כי לתובע 3/4 זכויות בדירה טומנת בחובה שתי קביעות שונות:

    האחת, הסכם המתנה בטל וכפועל יוצא הדירה נכללת במסת נכסי עיזבון המנוחה;

    השנייה, הסכמי חלוקת העיזבון עומדים בתוקפם ויש לקיימם.

26. בענייננו נערך הסכם מתנה בין המנוחה לבין הנתבע. על פי ההסכם המנוחה העבירה את מלוא הזכויות שהיו לה בדירה לנתבע ללא תמורה. בנסיבות אלה, לצורך הקביעה כי הסכם המתנה בטל – בחירתו של התובע להגיש את התובענה כנגד הנתבע נכונה היא, והוא הנתבע הדרוש לצורך כך.

    כבוד השופטת בדימוס, נלי רוסמן גליס, דחתה בהחלטה מיום 3.1.2019 את בקשת הנתבע לצירופו של פ' – כנתבע נוסף בתובענה, בקובעה כדלקמן:

    "1. התובענה הינה תובענה לסעד הצהרתי ולפיו הזכויות במקרקעין שייכות לעזבון המנוחה ז"ל, וזאת לאור זכויות לכאוריות להן טוען הנתבע מכח הסכם העברה ללא תמורה של הזכויות מהמנוחה על שמו.

    2. במסגרת עילת התביעה אין כל טענה כנגד מר פ', ומשכך אין כל רלוונטיות לצרפו כנתבע ...".

    לו אכן היה המדובר בתובענה המתייחסת להסכם המתנה בלבד, אכן היה הנתבע צד דרוש יחידי בלבד. אלא מאי? – שלתביעה רובד נוסף, המתייחס להסכמי חלוקת העיזבון ותוקפם. יודגש כי על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. ולכך יש נפקות, והדברים ברורים.

27. לעומת הסכם המתנה, שנערך בין הנתבע לבין המנוחה, הסכמי חלוקת העיזבון נערכו בין התובע ובין אחיו (ד' ו-פ'). הנתבע הוא אינו צד להסכמי חלוקת העיזבון. הצדדים להסכמי חלוקת העיזבון לא צורפו כנתבעים והתובע אף התנגד לבקשת הנתבע לצירופו של פ' כנתבע. משכך אין לו אלא להלין על עצמו בלבד.

28. בפסיקת בית המשפט העליון הובהר, כי התובע הוא "אדון לתביעתו", ונתונה לו החירות היחסית לבחור את הצדדים לדיון תוך שהוא מעצב את גבולות המחלוקת. עם זאת, הודגש כי בבחירתו הוא נוטל סיכון שלפיו אי-צירופו של צד נדרש לתובענה יוביל לכך שאותו צד לא יהיה כבול בתוצאותיו המשפטיות של ההליך. עוד נקבע כי בתובענה למתן פסק דין הצהרתי יש לנקוט הקפדה יתרה ביחס למיהות הצדדים להליך, וזאת משעה שפסק הדין שיינתן יפה כלפי כולי עלמא. יש להקפיד ולצרף צדדים שברור כי הם בעלי אינטרס ישיר בתוצאות ההליך והם עלולים להיפגע מתוצאותיו. ראו רע"א 1491/24 גיל גבאי נ' יעל קפיטולניק, פס' 15 (13.5.2024) (להלן: "עניין קפיטולניק"):

    "...פסק דין שניתן מחייב, אך את מי שהיה צד להליך או את חליפו... זאת לאור העובדה שאין לפגוע בזכויותיו של אדם מבלי שהתאפשר לו לנהל הליך הוגן בעניינו.

    כלל זה מביא בחשבון את החירות היחסית המוענקת לתובע, שהוא "אדון לתביעתו" ורשאי על פי רוב לבחור את הצדדים לדיון תוך שהוא מעצב את גבולותיה של המחלוקת; כאשר הוא נושא בסיכון לפיו אי-צירוף צד יוביל לכך שצד זה לא יהיה כבול בתוצאותיו המשפטיות של ההליך (ראו" תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין הישנות), אשר חלו בעת ניהול ההליך הקודם; ע"א 3464/22 אידל נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ, פסקה 41 [נבו] (5.11.2023), והאסמכתאות שם).

    עם זאת, כדי לאפשר קיומו של דיון יעיל ושלם בתובענה, וכן כדי שפסק הדין שיינתן יקים מעשה בית דין כלפי כל הצדדים הרלוונטיים, יש לצרף לדיון צדדים העשויים להיפגע מתוצאות ההליך (ראו: תקנה 24 לתקנות סדר הדין הישנות; ע"א 263/73 ועד הר הכרמל (כולל אחוזה) אגודת התושבים נ' בנק ישראלי למשכנתאות בע"מ, פ"ד כט(1) 263, 269-268 (1974) (להלן: עניין ועד הר הכרמל); רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד, פסקה 4 (25.6.2007); ע"א 7660/21 די.סי.אס חיזוק מבנים בע"מ נ' יוסף כוכבה, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת י' וילנר [נבו] (19.6.2023) (להלן: "ענין כוכבה"); רוזן-צבי, בעמודים 226-222)...

    שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בפסק דין "חפצא" (In Rem). בניגוד לפסקי דין "גברא", כוחם של פסקי דין כאלה, המסדירים את המעמד המשפטי של חפץ או אדם, יפה ביחס לכולי עלמא. ... משום כך, תחולת "השורה התחתונה" של פסק הדין החפצי לעולם תתפרש מעבר לבעלי הדין שהיו צד להליך המשפטי... זוהי גם הסיבה להקפדה היתרה הננקטת בהליכים חפציים ביחס למיהותם של צדדים להליך...

    אולם אף שפסק דין חפצא חל כלפי כולי עלמא (ומן הסתם לא ניתן לזמן לדיון בו את כל העולם), ישנם צדדים שנדרש לזמנם להליך, בהיותם צדדים הנחוצים על מנת לאפשר לבית המשפט "לפסוק ביעילות ובשלמות" (תקנה 24 לתקנות הישנות). מדובר בצדדים שברור כי יש להם אינטרס ישיר בתוצאות ההליך והם עלולים להיפגע מתוצאותיו. לכן, לא ניתן לקיים את הדיון בלעדיהם ..."

29. בנסיבות אלה ברי, כי על מנת לקבוע שהדירה לא ניתנה לנתבע במתנה, וכי היא נכללת במסת הנכסים של עיזבון המנוחה, היה על התובע להגיש תביעתו כנגד הנתבע בלבד. עם זאת, לא זהו הסעד לו עתר התובע. התובע בחר לבקש מבית המשפט להצהיר כי 3/4 מהזכויות בדירה שייכות לו, וזאת על סמך צוואת המנוחה והסכמי חלוקת העיזבון. לצורך קביעה זו פ' ו-ד' הם צדדים הכרחיים לתובענה, שהרי תוצאת פסק הדין היא בת השפעה על זכויותיהם בדירה. לשם כך, היה על התובע לתבוע גם את פ' ו-ד' איתם נערכו הסכמי חלוקת העיזבון – דבר שכאמור לא נעשה.

30. משמיעת העדויות במהלך ניהול ההליך אף התברר, כי בין התובע לבין אחיו שנויה מחלוקת אשר לשאלת תוקפם של הסכמי חלוקת העיזבון והתנאים לאכיפתם.

    פ' העיד בחקירתו, כי מאז נחתמו הסכמי חלוקת עיזבון עבר זמן רב, חלו שינויים ותנאים מסוימים בהם כלל לא התקיימו (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 116, שו' 16-9):

    

    בחקירתו של פ' אף התברר, כי נערכו הסכמים נוספים בעניין הזכויות בדירה ביום 17.5.20217 בין פ' לבין הנתבע. הנה כי כן, המדובר במועד המאוחר להסכמי חלוקת העזבון (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 69, שו' 35-23 והחלטה בעניין הגשת הסכמים נוספים ככל שנערכו באותו היום – עמ' 118, שו' 9-4).

    התובע העיד, כי הוא אישר ל-פ' לנסות ולהגיע לפשרה בעניין הזכויות בדירה ועניינים נוספים שהיו בין האחים, מתוך מטרה לנסות ולמנוע פניה נוספת למשטרה בעניין זיוף מסמכים. כך נערך באמצעות עו"ד כ' אותו הסכם מיום 17.5.2017 – שכונה בכותרתו ועל ידי הנתבע בחקירתו "הסכם עקרונות" (סומן באות ב' בדיון מיום 18.2.2024). בסופו של דבר לא הסכים התובע עם ההסכמות אליהם הגיעו פ' והנתבע (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 145, שו' 31-20).

    כשנשאל ד' בחקירתו על הסכמי חלוקת העזבון, העיד כי הוא לא קיבל את התמורה שאמור היה לקבל בגין הויתור שעשה על חלקו בזכויות בדירה לטובת פ' (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 160, שו' 31-8):

    

    בהמשך כשנשאל ד' על הסכם חלוקת העזבון – הסביר שההסכם נחתם על ידו כשהיה בתקופה אישית קשה בחייו, ואילו היה "מפוקס" באותה תקופה, לא היה חותם על אותו הסכם (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 167, שו' 13-12). עוד עמד על כך שהסכם המתנה הוא ההסכם האמיתי ואין בלתו, ואילו כל יתר ההסכמים שנחתמו מאוחר יותר הם פיקציה (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 167, שו' 24-19).

    הנתבע העיד ש-ד' לא שיתף אותו על אודות הסכם המכר או הסכמי חלוקת העיזבון. על הסכמים אלה נודע לו בעקבות הגשת התביעה (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 207, שו' 31-24).

    הנה כי כן, קיימת מחלוקת בין הצדדים אשר להסכמי חלוקת העיזבון הן בנוגע לתנאים לקיומם הן ביחס לתוקפם.

31. אם כך, ככל שהיה מעוניין התובע בסעד הצהרתי הנסמך על הסכמי חלוקת העזבון, היה עליו לצרף כנתבעים הן את פ' הן את ד' על מנת שניתן יהיה להכריע בשאלת תוקפם של אותם הסכמים. התובע, פ' וד' הם הצדדים הרלוונטים לגבי הסכמי חלוקת העיזבון והנתבע אינו קשור בהם. כאמור, הנתבע אף עתר לצירופו של פ' כנתבע והתובע התנגד לבקשה (ראו תגובתו של התובע מיום 22.3.2018).

32. בעניין קפיטולניק, פסקה 15 נקבע כי פסק דין הצהרתי שניתן ללא צירופם של צדדים דרושים דינו בטלות, ולחילופין ביטול אותו חלק המתייחס לאותם צדדים דרושים:

    "... דינו של פסק דין חפצי המשפיע על זכויותיו של בעל דין שנחוץ היה לצרפו להליך, מבלי שניתן לבעל דין יומו בבית המשפט, הוא בטלות (בר"ע 161/68 חברה לבנין והנדסה אזרחית אליהו פבר בע"מ נ' מסעוד, פ''ד כב(2) 844, 847-846 (1968); עניין ועד הר הכרמל, בעמוד 271; ע"א 411/81 זידאן‎ ‎נ' ע'דיר, פ''ד לח(3) 449, 455 (1984)). למצער יש לקבוע כי אותו חלק בפסק הדין המתיימר לפגוע בזכויותיו וחובותיו של צד הכרחי להליך – הוא בטל (ראו דיון אצל זלצמן, בעמודים 514-512)".

33. משבחר התובע לתבוע את הנתבע בלבד, אין אפשרות ליתן את מלוא הסעד שהתבקש, הטומן בחובו קביעה ביחס לתוקפם של הסכמי חלוקת העיזבון – כאשר היה נדרש לתבוע גם את הצדדים להם – דבר שכאמור לא נעשה. והרי ככל והיה ניתן הסעד המבוקש, ממילא לא היה בו כדי לחייב את האחים הנוספים הרלוונטים לבירור התובענה, שלא צורפו כאמור כנתבעים לתובענה.

34. לנוכח האמור מתעוררת שאלה – האם ניתן ליתן סעד הצהרתי לפיו הסכם המתנה בטל, שעה שזה לא התבקש במפורש בכתב התביעה. ברי כי הצהרה כי לתובע 3/4 זכויות בדירה טומנת בחובה גם את הקביעה כי הסכם המתנה מבוטל. אשר למתן סעד שלא התבקש, ידועה ההלכה, שלפיה ככלל אין להעניק סעד שלא התבקש בכתב התביעה אלא בנסיבות מסוימות ראו ב-ע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין (30.12.2008):

    "ההלכה הנוהגת עימנו היא כי, ככלל, לא יעניק בית המשפט לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. עוד נפסק כי במקרים שבהם עולה מן הנסיבות שנתבררו במשפט הצורך להעניק לתובע סעד שלא נתבקש, הדרך להתגבר על העדר עתירה לאותו הסעד היא באמצעות בקשה לתיקון התובענה... בנסיבות מיוחדות רשאי אמנם בית-המשפט לפסוק סעד שלא התבקש מפורשות לתיתו גם בלא שהוגשה בקשה לתיקון כתבי הטענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים ובהם התנאי כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש וכן כי כל העובדות הדרושות להענקת אותו הסעד נתבררו בפני בית-המשפט והצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש".

35. בענייננו הסעד ההצהרתי, לפיו הסכם המתנה בטל נובע כאמור ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש, והעובדות הדרושות להענקתו התבררו לפניי.

36. עיקר הדיון נסוב סביב שאלת תוקפו של הסכם המתנה, וכיצד הצדדים ויתר בני המשפחה התייחסו אליו בעסקאות ובהסכמים מאוחרים יותר.

37. בנסיבות מיוחדות אלה ומטעמי יעילות שיפוטית, מצאתי להתייחס לחלקה של התובענה המתייחס לשאלת תוקפו של הסכם המתנה, ומבלי להידרש להכרעה בשאלת תוקפם של הסכמי חלוקת העיזבון.

38. לנוכח האמור לעיל, אעבור לבחינת הטענות ביחס לתוקפו של הסכם המתנה.

    הסכם המתנה

39. המסגרת הנורמטיבית – סעיף 2 לחוק המתנה קובע כי:

    "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". 

40. על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים: האחת, הקבועה בחוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המתנה"). השנייה, דיני החוזים הכלליים, החלים על חוזים בנושאים שלא הוסדרו בחוק המתנה, כגון: אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו (ע"א 173/72 גנאיים ואח' נ' גנאיים, כז(1) 414, 420 (1973); פרופ' מ' א' ראבילו "חוק המתנה, תשכ"ח-1986" (מהדורה שנייה), 30).

41. בבסיס מוסד המתנה, המאופיין בהיעדר תמורה, עומדים בדרך כלל מניעים רגשיים המייצגים מערכת יחסים אישית, חברית, קרובה, שנבנתה כתוצאה מאינטראקציות מרובות ומורכבות עובר למתן המתנה, וציפיות לגבי המשכה של מערכת היחסים בעתיד. זהו "האפיון המתנתי" (ראו דור פסקא, רונן קריטנשטיין "שלב ההתחייבות במוסד המתנה: אובליגציה שאינה אובליגטורית" משפט ועסקים כב 517 (2019)).

42. לנוכח העובדה שחוק המתנה דורש את הסכמת שני הצדדים לעסקת המתנה, נובע כי המתנה היא סוג של חוזה. חוזה המתנה הוא חוזה חד צדדי במובן זה שביצועו מוטל על צד אחד בלבד, והוא אינו יוצר חיובים הדדיים של המתקשרים.

43. בענייננו, נערך הסכם מתנה בין המנוחה לבין הנתבע. על פי הסכם המתנה המנוחה העבירה את מלוא הזכויות שהיו לה בדירה לנתבע ללא תמורה.

44. עיון בטענות התובע מעלה, כי לטענתו יש לבטל את הסכם המתנה בשל שתי עילות עיקריות כפי שמצאו מקומן בפתחו של פסק הדין:

    • טענת הזיוף – המנוחה כלל לא חתמה על הסכם המתנה וחתימתה זויפה;

    • חוסר כשרות של המנוחה במועד עריכת הסכם המתנה. בשל מצבה, המנוחה לא הבינה את משמעותו ולא גמרה בדעתה לערוך עסקת מתנה.

45. יושם אל לב, כי המדובר למעשה בשתי טענות עובדתיות חלופיות הסותרות זו את זו. שהרי לפי האחת – המנוחה כלל לא חתמה על הסכם המתנה אלא חתימתה זויפה, ואילו על פי השנייה – המנוחה אכן חתמה אך לא הייתה כשירה לעשות כן. בנסיבות שלפניי – נבחנה תחילה טענת הזיוף ולאחר שהתקבלה חוות הדעת בעניין, אפשר בית המשפט לברר גם את טענת היעדר הכשרות המשפטית.

46. הנה כי כן, יש לבחון האם בנסיבות המקרה שלפניי חתימת המנוחה על הסכם המתנה זויפה, והאם המנוחה הייתה כשירה לערוך את הסכם המתנה וגמרה בדעתה להתקשר בו.

    משכך אדרש עתה לבחינת השאלה הראשונה העומדת בבסיסו של פסק הדין – האם חתימת המנוחה על הסכם המתנה מזויפת?

    (א) טענת הזיוף

47. בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240, 261 (1993), נקבע כי ישנן שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח טענת זיוף חתימה:

    • באמצעות ראיות ישירות – עדותו של החותם או מי שהיה עד לחתימה;

    • באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת, לחתימות השוואה, הידועות כמקוריות;

    • באמצעות עדות של מי שמכיר היטב את כתב היד או חתימת ידו של החותם, ויכול להעיד כי חתימתו תואמת לחתימה השנויה במחלוקת.

48. התובע עתר למינוי מומחה לבחינת שאלת זיוף חתימתה של המנוחה. כמו כן, הוזמן לעדות עו"ד ר' אשר ערך את הסכם המתנה ונכח במועד חתימת הצדדים עליו.

49. כאמור, מונתה מומחית לצורך בחינת טענת הזיוף של חתימת המנוחה על הסכם המתנה. לאחר שהשוותה המומחית מסמכים שונים הנושאים את חתימתה של המנוחה, מסקנתה הייתה כי סביר מאוד שהמנוחה היא אשר חתמה על הסכם המתנה (סעיף 4 לחוות דעת המומחית):

    

50. הצדדים לא העבירו למומחית שאלות הבהרה והיא לא נחקרה על חוות הדעת.

51. מסקנות חוות הדעת עולות בקנה אחד עם עדותו של עו"ד ר', שלפיה המנוחה היא זאת אשר חתמה לפניו על הסכם המתנה (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 249, שו' 9-4).

52. בסעיף 1 לסיכום טענותיו, הבהיר התובע כי המחלוקת העיקרית נוגעת לכשירותה וגמירות דעתה של המנוחה במועד עריכת הסכם המתנה.

    הנה כי כן, עיון בסיכום טענות התובע מלמד, כי טענת הזיוף נזנחה על ידו והושם הדגש רק על טענת העדר הכשירות.

53. המסקנה – התובע לא הרים את הנטל הנדרש על פי הדין על מנת ולהוכיח, כי חתימת המנוחה על הסכם המתנה זויפה. משכך נמצא, כי סביר יותר שהמנוחה היא שחתמה על הסכם המתנה בעצמה.

54. לנוכח קביעה זו, יש לעבור לבחינת השאלה השנייה העומדת בבסיסו של פסק הדין– האם כאשר חתמה המנוחה על הסכם המתנה הייתה כשירה לעשות כן, והאם גמרה בדעתה להעביר את מלוא זכויותיה בדירה לידי הנתבע?

    (ב) טענת היעדר כשירות

55. בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות") נקבע כי:

    "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

56. חזקה על אדם שהוא כשיר לפעולות משפטיות, ובהן עריכת הסכם מתנה – חזקה היא על נותן המתנה, כי בעת עריכת ההסכם ידע להבין את משמעותו.

57. שלילת כשרותו של אדם לעשיית פעולות משפטיות היא אינה דבר של מה בכך, והנטל לסתירת חזקת הכשרות בפרט לאחר פטירתו, הוא כבד ביותר ומוטל על הטוען לחוסר הכשירות – התובע בענייננו (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, נד (2) 559, 570 (2000)).

58. כאמור, לטענת התובע המנוחה לא הייתה כשירה לביצוע פעולות משפטיות במועד עריכת הסכם המתנה, ומשכך המנוחה לא גמרה בדעתה לחתום על הסכם המתנה.

59. מהיות המתנה חוזה, נובע כי בעניינים שבהם חוק המתנה לא דן במישרין, יחולו דיני החוזים הכלליים. כללי הכניסה הרגילים חלים אף על חוזה המתנה: יש צורך לזהות הצעה; קיבול; גמירוּת דעת ומסוימוּת, ונדרש כמובן לצלוח את מבחן הכוונה, כדי ליצור יחסים משפטיים. עם זאת, בחינת הדברים שונה לחלוטין מבחינה של התחייבויות שאינן מתנה. חוזה מתנה הוא חוזה שההתחייבות שבו היא של צד אחד בלבד, ומבחינה זו הוא חוזה חד-צדדי, והצהרת הרצון המרכזית שבו היא של נותן המתנה. משכך, יש משנה חשיבות לגמירת דעתו ויש לוודא מעל לכל ספק, כי נותן המתנה אכן התכוון לתת מתנה מתוך רצון חופשי, וכי אין ליקוי רצון הפוגע בגמירת דעתו. במקרה זה דרוש חופש מצפון והחלטה מלאים ושלמים יותר מאלו הדרושים בחוזים דו-צדדיים. ודוק, משמדובר במתנה, המהווה חוזה חד-צדדי, יש לשים דגש מיוחד על רצונו ועל גמירוּת דעתו של הנותן בזמן יצירת החוזה. כאשר מדובר בעסקת מתנה, המבחן האובייקטיבי-חיצוני לבחינת התקיימותה של גמירת-דעת אינו מאבד מתוקפו, אולם יש להביא בחשבון כי ההגנה על אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחתת בעמדה אל מול הצורך לתת ביטוי לרצונו של נותן המתנה (מרדכי ראבילו "על מתנה ועושק" מחקרי משפט י' 183, 186 (1993); ע"א 3601/96 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582 (1998); ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, נח(2) 106 (2003)).

60. בפסיקה אף הודגשה חשיבותה של עריכת בדיקה דקדקנית בנוגע לקיומה של גמירת הדעת של נותן המתנה, במיוחד כאשר מדובר במתנה במקרקעין. ראו ב-ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (20.7.1995):

    "אכן, בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד... טיבן של מתנות שהן ניתנות בשעה שקיימת קרבה וחיבה בין המעניק למקבל... הקירבה האמורה יוצרת חזקה – כאשר המדובר ביחסי משפחה – ולפיה, העברה ללא תמורה נעשית מתוך כוונה להעניק למקבל את הנכס במתנה ((ע"א 3829/91 אבינועם וואלס נ' נחמה גת (טרם פורסם) [פורסם בנבו]). חזקת הכוונה, המונחת ביסודה של המתנה, מבוססת על ניסיון החיים ומשתנה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. פועלה של החזקה בכך שהיא משיתה את הנטל לסתירתה ממקבל המתנה לטוען לבטלותה. נטל זה, אין להרימו בהטלת דופי גרידא, אלא יש להראות כי בנסיבותיו של העניין, הקניית המתנה משוללת כל הגיון".

61. המועד הרלוונטי לבחינת כשרותו של אדם אשר נטען, כי הוא נעדר כשרות הוא מועד ביצוע הפעולה המשפטית (עמ"ש 52719-06-20 א' נ' ב' (2.3.2022)). בענייננו, מועד עריכת הסכם המתנה – 25.10.2011.

62. בחינת כשרותו של אדם היא עניין שברפואה שעל מנת להוכיחו יש להביא חוות דעת רפואית או עדות אחרת. משכך, נוהגים בתי המשפט למנות מומחים רפואיים לשם הגשת חוות דעתם ביחס לשאלה זו. על פי הפסיקה, בתי המשפט ייטו לאמץ חוות דעת של מומחים שמונו על ידו, ויש צורך בנימוק מהותי וכבד משקל על מנת שבית המשפט ידחה את מסקנות חוות דעת המומחה מטעמו. לבית המשפט שיקול דעת האם להעדיף חוות דעת רפואית על פני עדויות אחרות (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז החתן ואח' (2.6.1996); ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב(4) 563, 569 (1998); ת"ע(ת"א) 52816-10-10 א' נ' י' (17.5.2012); ת"ע (ת"א) 100760-09 בועז יעקב נ'דוד מחקשווילי (3.10.2013)).

63. הפסיקה ייחדה משמעות רבה לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. ראו ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, פ"ד נ"ו(2) 936, 949 (2002) שבו נקבע כי:

    "...משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת... אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו... בהעדר נימוקים כבדי משקל, שיניעוהו לעשות כן."

64. רק במקרים חריגים יפסוק בית המשפט בניגוד לחוות דעתו של מומחה שמונה על ידו, אולם ברי כי בית המשפט אינו משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי והוא רואה בהמלצתו כבעלת משקל רב אך לא מכריע (ע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2.10.2008); בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1.5.2006)).

65. נוסף לשמיעת עדות של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בית המשפט רשאי לברר טענה להעדר כשרות על ידי שמיעת עדויות, ואף לייחס משקל כבד יותר לעדויות אלו על פני עדות המומחה – והכל לפי שיקול דעתו )ע"א 7506/95שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 (1994)).

66. בענייננו, לאחר שבחן המומחה מסמכים רפואיים שהוצגו לפניו בעניינה של המנוחה, קבע כי במועד הרלוונטי לא הייתה המנוחה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות (עמ' 3 לחוות דעת המומחה):

    

67. בחקירתו חזר המומחה על מסקנתו, כי ביום 25.10.2011 המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על הסכם המתנה, ואף הדגיש כי לנוכח המסמכים שעמדו לפניו – קביעה זו היא חד משמעית. המדובר במקרה מובהק, שבו המסמכים הרפואיים מזמן אמת מלמדים, כי המנוחה לא הייתה כשירה במועד הרלוונטי (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.2023, עמ' 42, שו' 21-15; וגם בעמ' 44, שו' 25-13):

    

68. המומחה הבהיר, כי אף אם עיקר המידע על אודות מצבה של המנוחה נמסר על ידי ד', אשר לטענתו פעל תוך מטרה לנסות ולהשיג למנוחה סיוע מטעם הביטוח הלאומי, הרי שבכל מסמך רפואי ישנו רכיב של בדיקה של המנוחה עצמה. כך למשל, מבחן המיני מנטל שנערך למנוחה לא יכול להיות מושפע מדבריו של ד' אלא משקף את מצבה של המנוחה, כפי שהיה נכון למועד עריכתו (פרוטוקול הדיון מיום 9.5.2023, עמ' 42, שו' 36-27):

    

69. הנה כי כן, אף לאחר שנשאל המומחה והשיב לשאלות הבהרה מטעם הנתבע ואף לאחר חקירתו, עמד המומחה איתן במסקנתו כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הסכם המתנה במועד עריכתו.

70. כאמור, לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעתו של מומחה. לא מצאתי בענייננו כל טעם לסטות ממנה. מקובלת עליי דעתו של המומחה, כי המדובר במקרה מובהק שבו עולה ממסמכים רפואיים מזמן אמת, כי מצבה של המנוחה לא אפשר לה לקבל החלטה לחתום על הסכם המתנה תוך גמירות הדעת הנדרשת.

71. נוסף למסמכים הרפואיים, מסקנה זו אף נתמכת בעדויות קרוביה של המנוחה. יתרה מזו, מצאתי את העדויות שהובאו מטעם הנתבע בעניין זה כלא מהימנות והכל כפי שיתואר להלן.

    פ' – עד מטעם התובע

72. החל משנת 2008 התגורר פ' יחד עם המנוחה, וזאת בשל מצבה הבריאותי (סעיפים 4-2 לתצהיר עדותו הראשית של פ').

73. פ' הצהיר כי בשנת 2011 המנוחה הייתה נעזרת פעמיים בשבוע במטפלת מטעם הביטוח הלאומי, ובשנה האחרונה לחייה טופלה על ידי מטפלת קבועה. המנוחה סבלה ממחלת האלצהיימר ובשנת 2011 מצבה היה גרוע מאוד, סבלה מבעיות זיכרון, ירידה דרסטית בתפקודים בסיסיים, לא הייתה כשירה ולא הייתה יכולה לקבל החלטות בעצמה, ובוודאי שלא בנוגע לזכויותיה בדירה (סעיפים 5, 13-11 לתצהיר עדותו הראשית של פ').

74. גם בחקירתו העיד פ', כי מצבה של המנוחה בשנת 2011 היה גרוע והוא נאלץ לסייע לה רבות, בשיתוף פעולה עם המטפלת הסיעודית ועם אשתו של ד' (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 100, שו' 29-19):

    

    עדות התובע

75. התובע הצהיר כי המנוחה סבלה ממחלת האלצהיימר ובשנת 2011 מצבה היה גרוע מאוד ולא הייתה יכולה לקבל החלטות, ובכלל זה בנוגע לזכויותיה בדירה. המנוחה הייתה במצב סיעודי, סבלה מבעיות זיכרון וירידה בתפקודים בסיסיים (קריאה, כתיבה והתמצאות), ומפגיעה ביכולת החשיבה עד כדי פגיעה קשה וחמורה בכושר השיפוט. במועד עריכת הסכם המתנה לא הייתה המנוחה כשירה לערוך אותו (סעיפים 11-9 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

76. בחקירתו העיד התובע, כי מצבה של המנוחה החל להתדרדר באופן הדרגתי החל משנת 2008. המנוחה נעזרה ב-פ' שהתגורר עמה, ובשלב מסוים אף במטפלת מטעם הביטוח הלאומי (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 120, שו' 19-9; עמ' 121, שו' 17 – עמ' 122, שו' 8; עמ' 145, שו' 2-1).

77. כשנשאל התובע מדוע לא ביקשו מבית המשפט למנות למנוחה אפוטרופוס מאחר שהייתה לא כשירה, השיב שאנשים יעצו לו שלא לפעול למינוי אפוטרופוס, מכיוון שהאחים ממילא מסתדרים ביניהם (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 124, שו' 34-29). עוד הסביר כי ד' היה מורשה לפעול בחשבון הבנק של המנוחה והוא זה שהוציא ממנו כספים (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 126, שו' 34-28).

78. התובע העיד, כי מטפלת מטעם הביטוח הלאומי החלה לסייע למנוחה החל מסוף שנת 2011. המנוחה קיבלה את מספר שעות הסיוע המקסימלית (50 שעות בחודש). מספר חודשים קודם לכן כבר הפסיקה המנוחה ללכת להרצאות אליהן נהגה ללכת בכוחות עצמה בקרבת ביתה, מכיוון שעובדי המקום הבהירו לתובע, כי השתתפותה בהן החלה להיות בעייתית – נרדמת במהלכן ואף יוצאת והולכת (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 121, שו' 35-30 ; עמ' 131, שו' 2 – עמ' 133, שו' 35).

79. מצאתי את עדויותיהם של פ' והתובע בעניין זה כמהימנות עליי ועולות בקנה אחד עם החומר הרפואי שהומצא לתיק ולחוות דעת המומחה.

    עדותו של ד' – עד מטעם הנתבע

80. ד' אומנם הצהיר, כי בכל ימי חייה הייתה המנוחה במיטבה מבחינה פיזית ושכלית ובמועד עריכת הסכם המתנה היא הייתה צלולה (סעיפים 2-1 ו-25 לתצהיר עדותו הראשית של ד'). עם זאת, אין חולק, כי ד' היה זה שטיפל בבקשת המנוחה לקבלת סיוע של מטפלת מטעם הביטוח הלאומי. מטופס שמילא ד' לשם כך ביום 16.6.2011, עולה כי דיווח בעצמו שהמנוחה דמנטית. הנה כי כן, ארבעה חודשים קודם לעריכת הסכם המתנה נראה, כי סבר ד' בעצמו שהמנוחה איננה כשירה וזקוקה לסיוע בהתנהלותה הבסיסית והיומיומית.

81. בעדותו הסביר ד', כי עשה זאת במטרה להשיג למנוחה סיוע מתוך דאגה אליה ולשם כך "עיגל פינות". ד' סבור כי לשם "כיבוד אב ואם" מותר להציג מצגי שווא בפני מוסדות שונים ובכלל זה הביטוח הלאומי (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 176, שו' 1 – עמ' 177, שו' 30; וגם בעמ' 180, שו' 33-5):

    

    ...

    

82. מעדותו של ד' מסתמן, כי נהג "לעגל פינות" בעניינים שונים ובכך יש להטיל צל כבד על מהימנותו. כשנשאל בעניין זה השיב כך (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 177, שו' 31 – עמ' 178, שו' 34):

    

    

    ...

    

83. בנסיבות העניין, לא מצאתי את הצהרתו של ד' בעניין מצבה של המנוחה במועד הרלוונטי כמהימנה עליי, והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם יתר הראיות כפי שהוצגו לעיל.

    עדותו של הנתבע

84. הנתבע הצהיר כי למנוחה הייתה אומנם מטפלת, אך היא הייתה כשירה לכרות את הסכם המתנה (סעיפים 12 ו-30 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). המנוחה רצתה להעניק לו את הזכויות בדירה, כי הוא ואביו היחידים שלא קיבלו חלק בנכסיה, וזאת בניגוד לשאר ילדיה – התובע ו-פ', אשר נטלו לעצמם חלק ניכר מרכושה (סעיף 17 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).

85. עם זאת, הנתבע העיד שהסכם המתנה נחתם על ידו במועד מאוחר יותר במספר ימים לחתימת המנוחה. הוא לא נכח במועד חתימתה של המנוחה ולא שוחח עמה על אודות הסכם המתנה. הנתבע העיד כי היה זה אביו שסיפר לו שהמנוחה רוצה לתת לו את הדירה במתנה, וכי עליו לחתום על הסכם המתנה לשם כך (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 204, שו' 1 – עמ' 205, שו' 2). הנתבע לשיטתו, לא ידע על כך שהמנוחה רצתה למעשה לתת את הדירה לאביו, אך משיקולי מס הסכם המתנה נערך איתו בלבד. אביו, לא שיתף אותו בעניין זה (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 204, שו' 7-1; עמ' 205, שו' 31-22).

86. הנה כי כן, מן האמור עולה, כי הנתבע לא ידע על אודות רצונה "האמיתי" של המנוחה לתת לו את הדירה ישירות ממנה אלא מדבריו של אביו בלבד (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 214, שו' 25-5).

87. הנתבע העיד שלא שוחח עם המנוחה על הדירה, גם לא בשביל לומר לה תודה, כי אינו מאמין שצריך לדבר על "ירושות בחיים". משלא מדובר בירושה אלא במתנה, נשאל הנתבע על ידי בית המשפט, מתי לשיטתו אמור היה לקבל את הדירה – לשאלה זו השיב "לא יודע" (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 215, שו' 32-8):

    

88. עם זאת, במהלך חקירתו של עו"ד ר' שהתקיימה בדיון ביום 21.5.2024 שינה הנתבע את גרסתו, וציין שדווקא כן דיבר עם המנוחה, והיא אף נתנה לו הוראות מה לעשות בכספים שיתקבלו תמורת הדירה כשתימכר (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 228, שו' 33-29):

    

89. לנוכח כל האמור, מצאתי את עדותו של הנתבע בעניין כשירותה של המנוחה ורצונה הברור להעניק דווקא לו את הזכויות בדירה מתוך אהבתה אליו כלא מהימנה.

    עדותו של עו"ד ר' – עד מטעם הנתבע

90. כאמור, עו"ד ר' הוא שערך את הסכם המתנה בין הנתבע לבין המנוחה. עו"ד ר' העיד כי החל לטפל בנושא של הסכם המתנה בעקבות פנייה שנעשתה אליו על ידי ד', וכי קיימת ביניהם היכרות של שנים אשר במהלכן שימוש כעורך דינו בעניינים שונים (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 226, שו' 9-4). עו"ד ר' הבהיר כי "הרוח הפעילה" בעניין עריכת הסכם המתנה היה ד' והוא שיזם את עריכתו (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 263, שו' 16-11).

91. עו"ד ר' העיד כי, לאחר שקיים עם המנוחה שיחה טלפונית, הוא הגיע לביתה לצורך החתמתה על הסכם המתנה, שהיה כבר ערוך ומוכן. הוא שהה בביתה כחצי שעה. כשנשאל על משך הזמן אשר שהה בבית המנוחה – הסביר שכאשר הוא מחתים אנשים על הסכמים הוא מקפיד לערוך תרשומות באותו מועד (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 227, שו' 7-4). עו"ד ר' תיאר את מעמד החתימה על ההסכם והפעולות שנעשו על ידו במהלך הפגישה כך (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 249, שו' 9-4):

    

    עו"ד ר' הציג את העתקי התרשומות שערך במועד חתימת המנוחה על הסכם המתנה ותוכנן פורט בפרוטוקול הדיון כך (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 227, שו' 15-6; עמ' 230, שו' 19 – עמ' 232, שו' 19):

    "שאלתי את השיקולים במכירה... השיבה ש-י.פ. לקח את כל הכסף שלה. כשביקשתי שתפרט, היא סיפרה על מגרש ב... ועל ... . היא דיברה על העיקול שהיה רשום בעירייה... סיפרה לי ש-ד' הגיע יחד עם המשפחה לו ועם אשתו, היא רוצה להעביר להם את הדירה. מאוד אוהבת את א.פ. הוא על שם הבעל שלה א', שאלתי מה שווי הדירה, ידעה הכל... שאלה למה אני חוזר על שאלות ששאלתי לפני שנה... קצת נפגעה... דיברה עברית אבל מדברת גם יידיש אנגלית וגרמנית. שוב שאלתי ושוב סיפרה על הרכב המשפחה. הזכירה מעגל ראשון ושני, מבקרת במועדון, עושה קניות, בישולים... שומרת כשרות... סיפרה שהייתה נוסעת לחו"ל, אמרה שהדירה צריכה שיפוץ. פ' התגורר איתה אבל עזב. לא נוטלת כדורים שמפריעים לה בריכוז, אומרת שהיא זוכרת ואין לה דמנציה. ידעה באיזה בנק היא מנהלת חשבון ומה מצב החשבון. יש קשיים פיזיים. שאלתי אם זקוקה לעזרה בניהול החשבון כי היא מתקשה בהליכה, נפגעה מהשאלה. אמרה לי שהיא מבינה שהיא נותנת לא.פ. מתנה, משהו משמעותי".

    עו"ד ר' הסביר שמדובר בהעתק של התרשומות, וכי אינו שומר מסמכי מקור אלא רק העתקים. את התיק עם מסמכי המקור הוא מעביר ללקוח כשהוא מסיים לטפל בתיק. כשנשאל מי הלקוח שלו בעניין הסכם המתנה השיב שהלקוח הוא הנתבע, והסביר כי את התיק מסר לידיו, אך אינו יודע לומר אם התרשומות המקוריות נמצאות בתיק. עו"ד ר' ניסה להסביר שהתיק נמסר לנתבע כי המנוחה כבר נפטרה, אך לא ברור מתי נמסר התיק לידי הנתבע ומדוע הדבר נעשה דווקא לאחר פטירתה של המנוחה, שהרי טען כי את התיק הוא מוסר ללקוח כשהטיפול בו מסתיים (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 253, שו' 31-6).

92. עו"ד ר' לא התרשם כי המנוחה הייתה דמנטית במועד עריכת הסכם המתנה (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, ע' 226, שו' 22-14). מכיוון שהוא התרשם שהיא ורבלית ומבינה את הנעשה, לא טרח לבקש מסמך רפואי ואף סבר, כי אם יבקש מהמנוחה מסמך בעניין מצבה הקוגניטיבי היא תפגע (פרוטוקול הדיון מיום 240, שו' 23-10).

93. כשנשאל מדוע המנוחה לא הגיעה אליו למשרד, הסביר עו"ד ר' שכאשר מדובר באנשים מבוגרים הוא מתנייד עם אופנוע ויותר קל לו כבר להגיע אליהם לביתם מטעמי נוחות (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 233, שו' 33-31).

94. הנתבע לא נכח באותו מועד והוא חתם על ההסכם יום למחרת במשרדו (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 225, שו' 22-19). עדותו של עו"ד ר' בעניין זה עולה בקנה אחד עם עדותם של הנתבע ו-ד'(עדות הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 204, שו' 1 – עמ' 205, שו' 2; עדותו של ד' בפרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 157, שו' 31 – עמ' 158, שו' 15). עו"ד ר' לא ידע להסביר מדוע לא נחתם הסכם המתנה על ידי המנוחה והנתבע באותו מועד (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 251, שו' 20-19).

    עו"ד ר' גם לא ידע לספק הסבר מניח את הדעת מדוע נחתם העמוד השני בלבד של הסכם המתנה ואילו על העמוד הראשון לא מופיעה חתימתה של המנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 236, שו' 15-3).

    עו"ד ר' לא זכר לומר, מי היו הנוכחים במועד חתימתה של המנוחה על הסכם המתנה. תמוה בעיני שעו"ד ר' לא זכר עובדות כה חשובות ממעמד החתימה, וזאת לעומת פרטים פחות משמעותיים אותם דווקא זכר היטב. בית המשפט העיר על כך לעו"ד ר' כבר במועד חקירתו. יתרה מזו, לא ברור מדוע לא ציין עו"ד ר' מי הנוכחים במעמד החתימה במסגרת התרשומות אותן ערך. לעומת זאת, טרח לציין בתרשומת כי הגיע לביתה של המנוחה בשעות אחר הצהריים (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 230, שו' 22-19; עמ' 246, שו' 30 – עמ' 247, שו' 2; עמ' 248, שו' 35-26; עמ' 256, שו' 9-3):

    

    

    ...

    

95. עו"ד ר' העיד שהבין מהמנוחה וגם מ-ד' שהבחירה להעניק את הזכויות בדירה דווקא לנתבע ולא ל-ד' נבעה בעיקר אך לא רק משיקולי מס. באותה העת עמד ד' לקנות זכויות בנכס אחר (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 236, שו' 17 – עמ' 237, שו' 21). בנוסף, המנוחה אהבה את הנתבע וזה היה במארג השיקולים שלה (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 247, שו' 16-12; 250, שו' 24-21).

96. ד' טען בעדותו שמי שאשם בכל הסכסוך הוא למעשה עו"ד ר' שגרר רגליים בטיפול בהעברת רישום הזכויות על שמו של הנתבע. לטענתו לו היה מסדיר עו"ד ר' את רישום הזכויות במועד, לא הייתה נוצרת בעיה מלכתחילה (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 164, שו' 10-8).

    כשנשאל עו"ד ר' מדוע עסקת המתנה לא הסתיימה ברישום, הסביר שהמניעה העיקרית לרישום העסקה היה העיקול שמוטל על הדירה (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 7-4). כשנשאל מדוע אם כך לא נרשמה הערת אזהרה מתאימה, הסביר שהוא אינו נוהג לרשום הערות אזהרה כשמדובר בעסקאות בין בני משפחה, וכי הוא לא סבר שבנסיבות דנן יש צורך ברישום הערה כאמור. לטענתו דרישה לרישום הערת אזהרה ביחסים אלה היא בבחינת חוכמה בדיעבד (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 241, שו' 26 – עמ' 243, שו' 3). טענתו של עו"ד ר' אינה מקובלת עליי והסבריו אינם מניחים את הדעת. ואבהיר.

    כבר בשלב שבו נערך הסכם המתנה היה ברור שהיחסים בין האחים אינם מתנהלים על מי מנוחות ותוך אמון ושקיפות מלאה, שהרי הסיבה לכאורה לעריכת הסכם המתנה היא הטענה לנטילתו של התובע רכוש רב מהמנוחה, והרצון לתקן את היעדר השוויון בין האחים שנגרם בעקבות פעולותיו, כך העיד עו"ד ר' בעצמו. משכך אין המדובר בחוכמה בדיעבד.

    יתרה מזו, עסקת המתנה לא נרשמה עד היום, וברי כי במהלך השנים שחלפו הסלים הסכסוך בין האחים, עד כדי הגשת תלונה במשטרה, וחרף זאת בשום שלב לא מצא הנתבע לנכון לרשום הערת אזהרה בעניין. להפך, הנתבע ו-ד' חתמו על הסכמים שונים המאוחרים להסכם המתנה, ואשר אינם נסמכים על הסכם המתנה, ואף סותרים אותו.

    אם כך, סביר בעייני כי הערת אזהרה לא נרשמה לטובת הנתבע, היות והיה נהיר לנתבע ול-ד' כי הזכויות לא ניתנו לנתבע מכוח הסכם המתנה.

97. עו"ד ר' העיד כי לא נערכו מספר טיוטות להסכם המתנה. הוא ערך את ההסכם לאחר ששוחח עם ד', הנתבע והמנוחה. ההסכם שנערך על ידו הוא ההסכם שנחתם על ידי המנוחה והנתבע מבלי שמי מהצדדים עבר עליו קודם לכן (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 260, שו' 35-5; עמ' 263, שו' 5-4).

    למרות שהצדדים להסכם המתנה הם המנוחה ונכדה הנתבע, ב"הואיל" השני בהסכם צוין כי המנוחה (המוכרת) היא אמו של הנתבע (הקונה). להלן נוסח הסעיף בהסכם המתנה לשם הנוחות:

    

    אם כך, לא ברור מדוע המנוחה, שהייתה כשירה כביכול לטענת הנתבע ולשיטתו של עו"ד ר', חתמה על הסכם המתנה עת מופיעה בו טעות משמעותית זו. כשנשאל על כך עו"ד ר' הוא הסביר שהטעות נבעה מכך שבמקור הרצון היה להעביר את הזכויות ל-ד' ולא לנתבע. הטעות לא תוקנה במועד החתימה, אך כשהוגש המסמך לטאבו נעשה תיקון בכתב יד (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 263, שו' 31 – עמ' 264, שו' 16):

    

98. עו"ד ר' העיד שפגש את המנוחה גם שנה קודם לעריכת הסכם המתנה, לצורך החתמתה על תצהיר וגם אולי כשטיפל בבקשה למתן צו ירושה (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 259, שו' 26-13). עו"ד ר' לא הזכיר שנפגש עם המנוחה גם ביום 22.8.2011 לצורך החתמתה על ייפוי כוח – שלפיו המנוחה מייפה את כוחו לצורך העברת הזכויות בדירה על שמה מ-ד'. לא ברור הצורך בחתימה על ייפוי כוח זה, שהרי כלל לא נטען על ידי מי מהצדדים שבשלב כלשהו היו הזכויות בדירה רשומות על שמו של ד'. הנה כי כן, ייפוי כוח זה הועבר למומחית לצורך השוואת חתימת המנוחה על הסכם המתנה. מחוות הדעת עולה, כי עו"ד ר' הוא שהעביר למומחית את ייפוי הכוח. כשנשאל על כך הסביר, כי הוא כלל לא בטוח שהוא החתים את המנוחה על ייפוי הכוח, ושהוא לא זוכר אם העביר אותו למומחית. זאת חרף העובדה, כי הוא שחתום על ייפוי הכוח ושבחוות דעת המומחית צוין שהוא שהעביר אליה את המסמך (פרוטוקול הדיון מיום 24.5.2024, עמ' 269, שו' 9 – עמ' 273, שו' 17; עמ' 2 לחוות דעת המומחית ונספח פ/1 המצורף לה):

    

    גם אם נצא מנקודת הנחה שהמומחית נקלעה לכדי טעות, ועו"ד כ' הוא שהעביר לה את ייפוי הכוח, ולא עו"ד ר', עדיין לא ברור מדוע הוחתמה המנוחה על ייפוי כוח זה ועל ידי מי, וזאת בשים לב, כי לטענת עו"ד ר' הוא אינו סבור שהוא זה שאכן חתם על המסמך למרות שחתימתו מופיעה על גביו.

99. נוסף על כל אלה, ביום 4.12.20211 נערך פרוטוקול חברת מ' שבמסגרתו ניתן, בין היתר, האישור לביצוע העברה הזכויות מהמנוחה לידי הנתבע. יוער כי נוסף לאישור העברת הזכויות ניתן גם אישור לנטילת משכנתה בסך של 800,000 ₪ לטובת כ' בע"מ (להלן: "חברת כ' "). במועד נטילת המשכנתה היה חברת כ' בבעלותו של ד', וכיום היא בבעלותם המשותפת של ד' והנתבע (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 93, שו' 4-2). עוד באותו יום נחתמו כתבי הסכמה מטעם חברת מ' לאישור הפעולות הנ"ל.

    עו"ד ר' הוא שאימת את חתימה של הגברת ב' על הפרוטוקול וכתבי ההסכמה כגורם אשר רשאי לחתום בשם החברה על מסמכי החברה (להלן: "הגברת ב'", נספחים א.5 לכתב ההגנה; נספחים יא'-יב' לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

100. הגברת ב' הוזמנה ליתן עדות לבקשת התובע. בחקירתה הובהר, כי היא דיירת בבניין שבו נמצאת הדירה. בחקירתה הסבירה שבחרה שלא להגיש תצהיר כי "...עצם המעמד פה מלחיץ אותי, אני לא קשורה לתיק... לא רציתי להיות חלק מהעניין, אני לא יודעת על מה הסכסוך אפילו" (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 47, שו' 33-20).

     בחקירתה העידה כי אין לה קשר לחברת מ', היא מעולם לא הייתה בעלת תפקיד בחברה. שם החברה מוכר לה רק בגלל תהליכי תמ"א שהבניין שבו נמצאת הדירה עתיד לעבור. הא ותו לא (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 48, שו' 33-1).

     עוד העידה כי היא לא חתמה על הפרוטוקול וכתבי ההסכמה; היא אינה מכירה את עו"ד ר' ולא נפגשה איתו; בשל כך, היא אף הגישה תלונה במשטרה על זיוף (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 51, שו' 1 – עמ' 52, שו' 5).

101. מנגד, הסביר עו"ד ר' בחקירתו, כי חברת מ' היא "חברת גוש חלקה". הגברת ב' היא בעלת מניות בחברה ובמועד הרלוונטי "היא החזיקה אחרי אביה חותמת של החברה וכל הבניין עשה דרכה שימוש בכל מכר שהיה בנכס לאורך כל השנים". ברי כי לא כל בעל מניות מהווה גורם חתימה מוסמך בשם החברה. כשעובדה זו הוצגה לעו"ד ר' בחקירתו הוא העיד כי "... למיטב זכרונו היה פרוטוקול כזה שהוכן. אני יכול לבדוק גברתי". בעקבות כך נקבע בהחלטה, כי על עו"ד ר' להציג פרוטוקול, שבו הוענקה לגברת ב' זכות החתימה בשם החברה, וזאת בתוך שלושה ימים. פרוטוקול כאמור לא הוצג עד כה (פרוטוקול הדיון מיום 21.5.2024, עמ' 278, שו' 4 – עמ' 280, שו' 24; עמ' 288, שו' 25 – עמ' 291, שו' 31).

102. לא מצאתי כי בעדותו של עו"ד ר' להטות את הכף לטובת הנתבע בטענתו, כי המנוחה הייתה כשירה במועד עריכת הסכם המתנה. גם לאחר חקירתו של עו"ד ר', לא ברור מדוע המנוחה לא הוחתמה על העמוד הראשון של הסכם המתנה; לא ברור מדוע חתמה המנוחה על הסכם שבו קיימת טעות עובדתית מובהקת; לא ברור מתי בוצע התיקון הדרוש בהסכם המתנה והאם התבקשה המנוחה לחתום עליו ומתי; לא ברור מי היו הנוכחים במועד חתימת המנוחה על הסכם המתנה. מנגד, הובהר כי ד' הוא שיזם את עריכת הסכם המתנה ולא המנוחה. יתרה מזו, מצאתי כי התנהלותו של עו"ד ר' בכל הקשור להחתמתה של הגברת ב' על מסמכים משפטיים כנציגה רשמית של חברת מ' – מטילה צל כבד על מהימנותו.

103. מסקנה – התובע עמד בנטל המוטל על כתפיו והוכיח כי במועד עריכת הסכם המתנה המנוחה לא הייתה כשירה לביצוע פעולות משפטיות.

104. בבחינת למעלה מן הצורך, אתייחס לטענות הצדדים ביחס לעסקת מכר שבוצעה ביום 2.6.2015 אך אין חולק כי לא התממשה. בהסכם זה, כמו בהסכמים הנוספים שנערכו לאחר פטירתה של המנוחה ביחס לזכויות בדירה (הסכמי חלוקת העיזבון וכו'), יש לראות כי ד' לא ראה את עצמו או את בנו הנתבע כבעלים של מלוא הזכויות בדירה ומהתנהלותם ניתן ללמוד, כי לא סברו שהסכם המתנה עומד בתוקפו.

     עסקת המכר שלא התממשה 

105. ביום 2.6.2015 נחתם "הסכם למכירת נכס מקרקעין" למכירת הדירה (להלן: "הסכם המכר"). בהסכם המכר נקבע כי המוכרים – ד', פ', התובע ושלושת ילדיו של ר' ז"ל – זכאים להירשם כבעלי זכויות החכירה בדירה, וכי הם מוכרים את הזכויות למר י.ג. (נספח ז' לתצהיר עדותו הראשית של התובע).

106. בהסכם המכר יוצגו המוכרים על ידי בא כוחו של הנתבע, עו"ד כ' (להלן: "עו"ד כ' ").

107. במהלך דיון ההוכחות נשאל עו"ד כ' על ידי בית המשפט מדוע ערך את הסכם המכר, אם ידע שעל פי הסכם המתנה הנתבע הוא הזכאי לזכויות החכירה בדירה. עו"ד כ' השיב, כי במועד עריכת הסכם המכר הוא לא ידע על הסכם המתנה, גם ד' לא ידע על הסכם המתנה בשלב זה והנתבע שהה בחו"ל (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 106, שו' 4 – עמ' 107, שו' 34).

     הטענה של עו"ד כ' כי ד' לא ידע על הסכם המתנה במועד עריכת הסכם המכר אינה עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של הנתבע ו-ד'. והרי על פי עדותו של הנתבע, ד' הוא זה שסיפר לו על רצונה של המנוחה להעניק לו את הזכויות בדירה במתנה, והוא אף זה שהכיר את עו"ד ר' ופנה אליו שיטפל בעניין.

108. לעומת זאת, כשנשאל ד' כיצד טענתו שהדירה שייכת לנתבע עולה בקנה אחד עם חתימתו על הסכם המכר ועל הסכמי חלוקת העזבון – השיב שהיה במצב אישי ונפשי לא טוב ולא זכר את הסכם המתנה עת חתם על אותם הסכמים מאוחרים (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 158, שו' 2-1; עמ' 161, שו' 21-12; עמ' 166, שו' 26-21). ד' גם העיד, כי חתם על הסכם המכר מיד עם שובו מחו"ל בעקבות פנייה טלפונית דחופה שעשה אליו התובע. באותו מועד הוא לא זכר את הסכם המתנה, ולו היה זוכר מקיומו לא היה חותם על הסכם המכר (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 188, שו' 18 - עמ' 189, שו' 2).

109. חרף זאת, את נטילת המשכנתה על הדירה זכר בוודאי ד', שהרי נתקל בבטוחה זו מידי שנה במסגרת הדוחות הכספיים של חברת כ' שבבעלותו (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 195, שו' 25-10). כשנשאל ד' על נטילת המשכנתה על ידי חברת כ' הסביר, כי המנוחה התייחסה לדירה כאילו הדירה שלו ולכן יכול היה למשכן אותה לבנק כרצונו (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 162, שו' 31-5):

     

     ...

      

     

110. יתרה מזו, הנתבע העיד, כי לא קיבל את דמי השכירות שהתקבלו עבור הדירה. לבקשת ד', הסכים הנתבע שהכספים יועברו לידי התובע לנוכח מצבו הכלכלי. העניין נדון בין ד' לבין הנתבע סביב השנים 2015-2014 (פרוטוקול הדיון 218, שו' 29 – עמ' 219, שו' 30). אם כך, לא ברור כיצד טען ד' שלא זכר את הסכם המתנה סביב אותם שנים. הפתרונים בעניין לו.

111. בניגוד לטענת עו"ד כ' שלפיה שהה הנתבע בחו"ל במועד עריכת הסכם המכר, הנתבע העיד כי הוא שהה בחו"ל לתקופות ארוכות במהלך השנים 2013-2010 (ולא במועד עריכת הסכם המכר). הפעם הראשונה שפנה לעו"ד כ' לקבל ייעוץ משפטי בעניין הדירה הייתה בשנים 2015-2014, כאשר פ' פנה אליו ואמר לו שהוא מבין שהדירה שלו, ושהוא מעוניין לנסות לשמור על היחסים במשפחה ולהגיע לפשרה (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 95, שו' 16-9; עמ' 101, שו' 2-1). אם כך, לא ברור כיצד טען הנתבע ש-ד' לא שיתף אותו על אודות הסכם המכר או בנוגע להסכמי חלוקת העיזבון, וכי נודע לו על הסכמים אלה רק בעקבות הגשת התביעה (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 207, שו' 31-24).

112. הנתבע בעצמו העיד כי "פ', ד' ו-י.פ. ביניהם מתנהגים כמו נוכלים" (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 93, שו' 24-14).

113. עו"ד כ' העיד שהנתבע ו-ד' לצורך הדירה הם "יד אחת" (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 108, שו' 10-6):

     

     מההתנהלות האמורה עולה הרושם, כי הנתבע ו-ד' בוחרים מתי יש לראותם "כיד אחת" בכל הקשור לדירה ומתי יכול הנתבע להתנער מפעולותיו של ד', והכל לפי האינטרס אשר עומד על הפרק באותו המועד. כך למשל, כאשר היה צורך להשתמש בדירה כבטוחה היו הם יד אחת. לעומת זאת, כאשר יש לקיים הסכמים עליהם חתם ד', הנתבע אינו מחויב להם. כך או אחרת, וכפי שהובהר איני נדרשת להכרעה בעניין תוקפם של הסכמים מאוחרים להסכם המתנה, וזאת בשים לב לבחירת אופן הגשת התביעה וניהולה כנגד הנתבע בלבד.

114. עם זאת, יאמר כי התרשמתי מהעדויות, שגם בשלב הסכם המכר ידעו כל בני המשפחה שבנדון על הסכם המתנה, ובכל זאת בחרו לחתום על הסכם המכר. כלומר, גם בני המשפחה לא ראו את הנתבע כמי שזכאי לקבל את זכויות החכירה בדירה, חרף הסכם המתנה.

115. אם לא די בכל האמור, הנתבע גם העיד שכשאר הוא ניסה להשתתף במכרז של המחיר למשתכן הוא הצהיר כי אין לו דירה. כשנשאל מדוע הצהיר כך אם סבור שהדירה היא שלו, הסביר שבגלל שלא ידע מה יהיו תוצאות ההליך המשפטי דנן בחר להצהיר כך, ולנסות ולדאוג לקורת גג לו ולאשתו (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 206, שו' 30-1).

116. כמו כן, ד' העיד כי ביום האחרון שבו ישבו שבעה על המנוחה הוא הודיע לאחיו, שהדירה היא למעשה שלו והוא קיבל אותה מהמנוחה. אך הוא לא ציין בפניהם כי נחתם הסכם המתנה אלא כי הוא שקיבל את הדירה מהמנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 18.2.2024, עמ' 183, שו' 18-11).

117. הנה כי כן, נוסף על הוכחת היעדר כשרותה של המנוחה במועד עריכת הסכם המתנה, התרשמתי כי הנתבע ו-ד' התנהלו כמי שאינם עומדים על תוקפו של הסכם המתנה.

     אחרית דבר

118. התובע בחר אומנם להגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי 3/4 מהזכויות בדירה שייכות לו. עם זאת, אין הלימה בין הסעד המבוקש לבין הנתבע אותו בחר לתבוע. משכך, אין אפשרות ליתן פסק דין הצהרתי כמבוקש, שהרי ממילא לא יהיה בו לחייב את הצדדים הדרושים שלא צורפו כנתבעים.

119. חרף זאת, מצאתי להידרש להכרעה בטענה כי יש להורות על ביטול הסכם המתנה. בענייננו הסעד ההצהרתי לפיו הסכם המתנה בטל נובע כאמור ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש (הצהרה כי 3/4 מהזכויות בדירה שייכות לתובע) והעובדות הדרושות להענקתו התבררו לפניי.

120. לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי התובע הוכיח שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הסכם המתנה – משכך אני מצהירה כי הסכם המתנה בטל.

121. כפועל יוצא, הדירה נכללת בגדרי נכסי עיזבון המנוחה, ומשכך נראה כי יש לחלקה על פי הוראות הצוואה ובשים לב להסכמי חלוקת העיזבון ונפקותם. מובהר כי אין במתן פסק דין זה כדי להוות מעשה בית דין בכל הקשור לטענות שהועלו ביחס לתוקפם של הסכמי חלוקת העיזבון.

     הוצאות משפט

122. משתמה ההכרעה בתובענה – יש להידרש לשאלת ההוצאות.

123. המתווה הנורמטיבי – הבסיס לפסיקת הוצאות נעות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") ובפסיקה כפי שנתגבשה במרוצת השנים. כך למשל בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5) 114, 126-125 (1993), נקבע שאופן חישובו של שכר הטרחה הראוי, הוא תלוי משתנים רבים ואינו בגדר רשימה סגורה. בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (30.6.2005), נקבע כי לאחר ניתוח של תכלית חיוב בעל דין בהוצאות רעהו, והתייחסות למצב בארצות שונות, אמת המידה הנכונה לחיוב שכר טרחת עורך דין הוא, כי ההוצאות צריכות להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות. במסגרת הקווים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע, כי התעריף המינימאלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; יש להתחשב בסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת ובמורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין עבור בעלי הדין, לרבות האינטרס הציבורי (רע"א 1975/08 על רד הנדסת מעליות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (9.4.2008)).

     תקנה 151 לתקנות קובעת את תכלית ההוצאות:

     " (א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

     (ב)החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.

     (ג)סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו."

     תקנה 153 (ג) לתקנות קובעת את שיעור ההוצאות והשיקולים השונים שעל בית המשפט להתחשב בהם:

     "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש."

124. בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי (התביעה התקבלה באופן חלקי) ובשים לב להתנהלות ההליך – עלות חוות הדעת, קיום דיון לצורך חקירת המומחה, והצורך בקיום דיון הוכחות נוסף לצורך שמיעת עדותו של עו"ד ר' – אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובע בגין התובענה דנן בסך של 20,000 ₪. הסכום ישולם לתובע בתוך 30 יום. כל עיכוב בתשלום יגרור חיובי הצמדה וריבית כדין. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.

125. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

126. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

      

     ניתן היום, ט"ז תמוז תשפ"ד, 22 יולי 2024, בהעדר הצדדים.