בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת גלי רון, בתלה"מ 75595-05-24 ותלה"מ 10233-04-24), מיום 3.7.24, שנעתרה לבקשת המשיב והורתה על הוצאת נספחים ומחיקת סעיפים שנמסרו במסגרת הליך גישור שהתנהל בין הצדדים מכתב תביעה וכתב הגנה שהוגש ע"י המבקשת.
העובדות הצריכות לעניין
הצדדים הם בני זוג לשעבר, הורים לקטין יליד שנת 2022.
בשל קשיים שפקדו את הזוגיות פנו הצדדים להליך גישור מוסכם וממושך שארך מספר חודשים ובא לסיומו בחודש ינואר 2023 עם שליחת טיוטת הסכם וכן מסמכים נלווים לצורך הגשת בקשה לאישורו בבימ"ש ע"י המגשרת.
נוסח ההסכם שנשלח ע"י המגשרת לא נחתם מעולם ע"י הצדדים, גם לא הוגש לביהמ"ש לאישור וממילא גם לא אושר על ידי ביהמ"ש.
באפריל 2024 הגיש המשיב נגד המבקשת תביעה לקביעת אחריות הורית וחלוקת זמני שהות בקשר לקטין ( תלה"מ 12033-04-24) .
במאי 2024 הגישה המבקשת נגד המשיב תביעת מזונות ומדור עבור הקטין (תלה"מ 75595-05-24).
הן לכתב הגנתה לתביעת המשיב (בתלה"מ 12033-04-24) הן לתביעתה שלה נגד המשיב (תלה"מ 75595-05-24) צירפה המבקשת את נוסח ההסכם שנערך ע"י המגשרת, את ההתכתבויות של המגשרת עם הצדדים שסבבו את שליחתו, וכן ציטטה מתוך ההסכם בגוף כתבי טענותיה. המבקשת טענה כי המשיב מנצל בציניות את העובדה שההסכם שגובש ע"י המגשרת לא נחתם על-ידי הצדדים ולא הוגש לאישור ביהמ"ש בשביל להתנער מהוראותיו הגם שבמשך 10 החודשים מאז הועבר ע"י המגשרת לצדדים הם פעלו על פיו והמשיב ראה אותו כמחייב.
המשיב עתר לפני ביהמ"ש קמא בבקשות למחיקת "כלל הסעיפים והנספחים שקשורים בהליך הגישור בין הצדדים" מכתבי טענותיה ו של המבקשת , בהסתמכותו על הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], תשמ"ד-1984 והוראת תקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג -1993.
ביום 3.7.24, לאחר שהוגשה תגובת המבקשת לבקשה וכן תשובה לתגובה מטעם המשיב (לאחר שביהמ"ש קמא התיר הגשתה) נתן ביהמ"ש קמא החלטה מאוחדת בשתי הבקשות מטעם המשיב.
ביהמ"ש קמא פירט בהחלטתו את טענות הצדדים ולאחר מכן קבע "לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לקבל את טענת האב כי יש להורות על מחיקת הסעיפים הנוגעים למידע שנמסר בהליך הגישור ועל הוצאת הנספחים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הליך הגישור, וזאת נוכח החיסיון החל על מסמכים שהוחלפו במסגרת הליך גישור, כאמור בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד 1984, הקובע כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו איה בהליך אזרחי" ובתקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ד-1993 הקובעת כי "...דברים שיימסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי...". אמנם, האם טוענת כי המסמך שצורף הוא הסכם שלם, סופי ותקף, אך משעה שאין מחלוקת כי מסמך זה הוחלף בין הצדדים במסגרת הגישור וכי המסמך אינו חתום ע"י הצדדים ולא אושר וקיבל תוקף של פס"ד, אין מקום לצרפו לתיק. אין באמור כדי לגרוע מזכותה של האם מלטעון בכתבי טענותיה כי בין הצדדים גובש הסכם תקף ומחייב, אך אין מקום לאפשר צירופו של מסמך כאמור בטרם בירור הטענות. אשר על כן, האם תגיש בתוך 20 ימים ממועד קבלת החלטה זו כתב תביעה מתוקן בתיק המזונות וכתב הגנה מתוקן בתביעת המשמורת, אשר בהם יושמט מידע וממסמכים שנמסרו במסגרת הליך הגישור".
על החלטה זו מלינה המבקשת בבקשת רשות הערעור שלפניי. עיקר טענות המבקשת: המסמך היחיד ואין בלתו שצורף לכתבי טענותיה וניתן לסווגו כמסמך שגובש בהליך הגישור הוא ההסכם. מדובר בתוצר סופי של הליך הגישור שהסתיים והעובדה שהוא לא נחתם ולא אושר אינה פוגעת בתוקפו כהסכם מחייב, בנסיבות הספציפיות של העניין, שבהן הצדדים פעלו על פיו במספר תחומים ואף ראו בו הסכם תקף בתכתובות ביניהם. כל יתר הנספחים שצורפו לכתבי טענותיהם היו הודעות שהוחלפו ו/או הועברו בין הצדדים לאחר גיבושו של ההסכם, ולאחר שהסתיים הליך הגישור, והצדדים אף פעלו ונהגו על פי ההסכם במשך כ-10 חודשים. המבקשת טוענת כי בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה אם ההסכם הוא תוצר סופי שגובש בתום הליך הגישור אם לאו ולפיכך לא ניתן להוציא את ההסכם מכתבי טענותיה בטרם תתברר המחלוקת. לעמדתה, שגה ביהמ"ש קמא כשמצד אחד הורה לה להוציא את ההסכם מכתבי טענותיה ומצד שני אפשר לה לטעון בכתבי טענותיה כי בין הצדדים גובש הסכם תקף ומחייב במסגרת הליך גישור. המבקשת מבקשת ללמוד אנלוגיה לעניינו מהמקרה שנדון לאחרונה ברמ"ש 144907-03-24 ב' נ' ב' (פורסם בנבו, 1.7.24) שם לטענתה התיר ביהמ"ש הגשת הסכם שנערך במסגרת הליך גישור שלא הסתיים.
עם הגשת בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש קמא.
לאחר שהתבקשה והוגשה תגובת המשיב לבקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 25.7.24 ע"י כב' השופטת תמר סנונית פורר (במסגרת תורנות) תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט בסך של 750 ₪.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מצאתי לדחותה ללא צורך בקבלת תשובה.
אני סבור שהתוצאה לה הגיע ביהמ"ש קמא , עת הורה למבקשת להגיש כתבי טענות חדשים "בהם יושמט מידע ומסמכים שנמסרו במסגרת הליך הגישור" , לרבות אותו הסכם שנשלח מאת המגשרת לצדדים, עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה בעניין, באופן שאינו מקים הצדקה להתערבות בהחלטה. להלן אנמק החלטתי זו.
א. חיסיון הליך הגישור קיבל מעמד מיוחד לעומת חסיונות אחרים ונקבעו לגביו הוראות חוק מיוחדות – סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],תשמ"ד-1984; תקנות 5(ד),(ה),(ו) לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993.
עיון בהוראות החוק מלמד כי המחוקק לא הסתפק רק בהוראות המגבילות מסירת מידע לכל צד שלישי (כבתקנות 5(ד)(ה)(ו) לתקנות בתי המשפט(גישור), תשנ"ג-1993) אלא הוסיף הוראה ספציפית בעניין אי חשיפת הדברים דווקא בבית המשפט, בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר קובע כדלקמן:
"דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי".
בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) בבע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 31.12.2008) דן בשאלה אם מסמך מסוים, שהוגש על ידי אחד מבעלי הדין, מהווה הסדר גישור שסיים את הליך הגישור בין הצדדים ולכן הוא אכיף, או שמא מדובר בהסכמות שהושגו במסגרת הליך הגישור שעודו תלוי על כנו, ולכן לא ניתן לאכוף על פיו ואף לא ניתן להגישו במסגרת הליך משפטי רגיל. בהחלטתו עמד השופט רובינשטיין "על חשיבות הסודיות והחסיון להליך הגישור" ועל כך ש"הרצון להבטיח הליכי גישור יעילים, והוראות הסודיות והחסיון הנובעות מכך – יביאו לעתים לתוצאה, שהסכמה שבנסיבות אחרות אולי הייתה מחייבת – לא תהיה בת אכיפה" (פסקאות י"ז וכ"ג להחלטה). השופט רובינשטיין התייחס לשאלה כיצד לזהות מסמך שניתן לעשות בו שימוש בהליך משפטי רגיל וקבע "כלל אצבע" שלפיו על מנת לעודד את מוסד הגישור, הרי שכל מסמך שנוצר בחדר הגישור "אינו יכול לצאת מתחת כנפי אי הקבילות" :
"...השאלה שביסוד ההליך הנוכחי - היא מתי ניתן להעביר מסמך שנוצר בחדר הגישור הבלתי פורמלי לשדה המערכה הפורמלי של בית המשפט. דומני, כ"כלל אצבע", כי כדי לעודד את הגישור, כל מסמך שנוצר בחדר הגישור - למעט "הסדר גישור" כמשמעותו בחוק ובתקנות - אינו יכול לצאת מתחת כנפי אי הקבילות. רק התוצר הסופי של הליך גישור, אשר עומד בתנאים שנקבעו בתקנה 9 לתקנות הגישור, יכול להיות מועבר מחדר הגישור לאולם המשפט. זכותו של צד לגישור להניח, כי בהעדר הסכמה אחרת כל מסמך אחר לא יוצג בפני בית משפט.
"הפסיקה בישראל קובעת כי ככלל מוחרג הסדר הגישור עצמו מעניין הסודיות. כך, על מה שהועבר בין הצדדים ונחשף עד לרגע הכריתה חלות הוראות הסודיות. אך על האמור בהסדר הגישור עצמו הן אינן חלות... בהתאם לכך, על מנת לסמן את שלב כריתת החוזה ולהדגישו נקבע בפסיקה כי הוראות הסודיות מחריגות מתכולתן רק הסדר גישור המקיים דרישות צורניות מסוימות של כתב ושל חתימתם של הצדדים..." (הדגשות שלי ש'ש' פסקה י"ח להחלטה)).
בעניינו, אין מחלוקת כי בין הצדדים נערך הליך גישור לפני מגשרת. אין מחלוקת בין הצדדים כי אותו הליך בא לסיומו עת הועברה להם ע"י המגשרת טיוטת הסכם וכן נוסח בקשה לאישור ההסכם בביהמ"ש. אין מחלוקת כי הצדדים לא חתמו על טיוטת ההסכם וממילא אף פנו לביהמ"ש בבקשה לאישור ההסכם (שלא נחתם). משכך, לא מצאתי כל שגגה בהחלטת ביהמ"ש קמא שלא התירה למבקשת לצרף את טיוטת ההסכם שהוחלפה ביניהם במסגרת הליך הגישור (ולא נחתמה) כראייה בהליכים המתנהלים כעת ביניהם. ממילא לא רשאית המבקשת גם לצטט מתוך אותה טיוטת הסכם בכתבי טענותיה (כפי שעשתה בסעיפים להם הפנה המשיב בבקשותיו).
ב. כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו בבע"מ 8769/08 עמד על המתח שבין דיני הגישור ודיני החוזים ועל האפשרות כי אפילו אם לפי דיני החוזים הרגילים החוזה ימצא מחייב ובר אכיפה, החיסיון הגישורי עלול למנוע הכרה בו (פסקאות כ"ב-כ"ד להחלטה). סוגיה זו אינה נדרשת להכרעה במסגרת הליך זה שלפניי. כאמור, ביהמ"ש קמא בהחלטתו מושא הבר"ע חרף האיסור שהטיל על המבקשת לצרף את טיוטת ההסכם, התיר למבקשת "לטעון בכתבי טענותיה כי בין הצדדים גובש הסכם תקף ומחייב...". מצאתי לציין את הדברים משום שהמבקשת טוענת בבר"ע להיעדר הלימה בין ההיתר לאיסור. אין סתירה בין הדברים. יש להבחין בין הדברים שנמסרו והועברו במסגרת הגישור, לרבות טיוטת ההסכם שהועברה ע"י המגשרת לצדדים ותכתובות הצדדים עמה סביב העברתו – לבין טענות המבקשת כי לאחר שתם הליך הגישור ובמשך כ-10 חודשים הצדדים פעלו ונהגו כאילו נכרת הסכם מחייב ביניהם וכי קיימת הודאה מצד המשיב בהתכתבויות שקיימו ביניהם. לגבי האחרונים ביהמ"ש קמא לא מנע מהמבקשת לשטוח את טענותיה וראיותיה.
ג. לא מצאתי בהחלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופט ג'יוסי) ברמ"ש 14907-03-24 לה הפנתה המבקשת תמיכה לטענותיה. באותו מקרה עלתה השאלה האם יש להתיר חשיפת הסכם ביניים שנערך תוך כדי הליך גישור ונחתם ע"י הצדדים, באי כוחם ועל ידי המגשר. באותו מקרה שנדון לא הייתה קיימת מחלוקת בין הצדדים כי במסגרת הליך גישור שהתנהל ביניהם נערך ביניהם גם הסכם ביניים לפיו ימונה מעריך שווי של חברות ופרוייקט בניהול המשיב שם. הגישור בסופו של דבר נכשל מבלי שהבשיל להסכם אך הערכת השווי הוגשה ע"י המומחה לו הסכימו הצדדים. משנפתחו בין הצדדים הליכים משפטיים עלתה על-ידי המשיב טענה כי במסגרת אותו הסכם ביניים הסכימו הצדדים כי הערכת השווי תשמש אותם גם במסגרת ההליך המשפטי, ככל שיהא בכך צורך, כחוות דעת מוסכמת מטעמו של בית המשפט. במילים אחרות, טענת המשיב הייתה כי הסדר הביניים שנעשה בעניין המומחה במסגרת הליך הגישור כלל הסכמה מפורשות כי יהיה לו תוקף גם מחוץ להליך הגישור ובמידה וזה יכשל. על מנת לבחון האם הייתה הסכמה מפורשת בין הצדדים כי הסדר הביניים יהיה בר אכיפה בהליך המשפטי, התיר ביהמ"ש לענייני משפחה את הגשת המסמך וביהמ"ש המחוזי אישר את החלטתו: "בענייננו, אכן עולה השאלה האם להסדר הביניים שנערך בהליך הגישור קיים תוקף גם למקרה והליך הגישור לא צלח, וכי יש לבחון האם הצדדים הסכימו ביניהם במסגרתו להקנות לחוות דעתו של המומחה שביצע הערכת שווי בעניינם מעמד במסגרת ההתדיינות בבית משפט. ברם, על מנת לבחון זאת על בית המשפט לעיין בהסכם עצמו ולבחון את הוראותיו – שכן רק לאחר מכן ניתן לקבוע תוקפו בהתאם לנסיבות. כלומר, בשלב הראשון על בית משפט קמא לבחון את תוכן ההסכם ביחס להסכמות הנטענות, ולקבוע האם צד רשאי להסתמך עליה ולהגישה בגדרי ההתדיינות לפניו, אף שהיא הוכנה והתקבלה אגב הליך גישור" (פסקה 31 להחלטה).
בעניינו, כאמור, במסגרת הגישור שהתנהל לא הגיעו הצדדים להסכמה כלשהיא שעוגנה בהסכם חתום. לא הסכם ביניים ולא הסכם סופי. הצגת טיוטת ההסכם שנשלחה ע"י המגשרת לצדדים (כמו גם את התכתובת סביב שליחת המסמך מהמגשרת לצדדים) לא נועדה לשם הוכחת קיומה של הסכמה מפורשת בין הצדדים להסכמות כאלו ואחרות שיהיה להן תוקף ומעמד אף מחוץ לחדר הגישור, אם הליך הגישור לא יצלח. ההסכם שלא נחתם ושנשלח ע"י המגשרת לצדדים הוצג ע"י המבקשת במטרה להוכיח את תוכנו מבחינת החיובים שהצדדים לטענתה הסכימו ליטול על עצמם במסגרתו ולא כראייה לתוקפו. בעניין שנדון ברמ"ש 14907-03-24 הצגת הסכם הביניים נועדה לצורך בחינת תוקפו והאם כלל סייג לתחולת החיסיון, למרות שנערך תוך כדי הליך גישור.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.
משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
משהמבקשת חויבה בהוצאות המשיב בגין הבקשה לעיכוב ביצוע בסך של 750 ש"ח (בהחלטה מיום 25.7.24) יועבר סכום זה מתוך כספי העירבון שהופקדו לידי המשיב באמצעות בא כוחו ואלו יתרת העירבון תוחזר למבקשת באמצעות בא כוחה. המזכירות תפעל לפי החלטתי זו אלא אם בתוך 5 ימים ממועד מתן החלטתי זו המבקשת תמציא לתיק ביהמ"ש אסמכתא לפיה שילמה את הוצאות המשיב לפי ההחלטה מיום 25.7.24 באופן אחר.
מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, ד' אב תשפ"ד, 08 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
