מזרחי נ' דוד ואח'

הצד השלישי: דור דוד

פסק דין

התובעת בתיק שלפניי היא קשישה שגילה למעלה מ-90 שנה, המתגוררת בדיור מוגן, אשר נעזרה בתקופה הרלוונטית לענייננו (בהיותה כבת 88) בשירותיה של הנתבעת 1 כמטפלת.

התובעת ניהלה בכל המועדים הרלוונטיים ואף במשך שנים רבות קודם לכן חשבון בנק אצל הנתבע 2 והיא אוחזת בידיה כרטיס חיוב (להלן: הכרטיס) שהופק על ידי הנתבע 2 (להלן: הבנק).

עניינו של ההליך בטענות התובעת לשימוש לרעה שנעשה בכרטיס ללא ידיעתה על ידי הנתבעת 1, ולחובת הנתבעים להשיב לידיה את שנלקח, בין בשל חובותיהם כלפיה מכח דיני הנזיקין ובין מכח דיני הבנקאות.

יצויין כי במקביל לניהול ההליך המשפטי התקיימה גם חקירה משטרתית אשר נסגרה לבסוף בהעדר ראיות ללא הגשת כתב אישום. התובעת הגישה שם ערר ולאחר שנדחה ניתן כאן צו להמצאת תיק החקירה לעיון ביהמ"ש.

תיק החקירה (ללא צילומים שהועברו במהלך החקירה למשטרת ישראל על ידי הבנק) הוגש לבסוף בתעודת עובד ציבור ערב ישיבת ההוכחות הראשונה, ולבקשת הנתבעים הוביל הדבר לדחיית שמיעת עדויותיהם.

כך, נוצר מצב לפיו תצהירי הצדדים הוגשו עוד לפני הכרעה בערר והעדויות נשמעו לאחר הגשת תיק המשטרה.

עוד יצויין כי בעקבות טענות הבנק לפיהן צילומי מצלמות האבטחה לא נשמרו בידיו, פנה ב"כ התובעת למשטרת ישראל בבקשה לבחון בארכיביה שמא נשמרו הצילומים ברשותה, ולבסוף אלו שהוגשו שם (כמתועד בתיק המשטרה) נמצאו – הונחו לפני ביהמ"ש כאן, אף זאת ערב ישיבת ההוכחות.

• טענות הצדדים -

  1. טענות התובעת -

     לטענת התובעת במהלך תקופת העסקתה של הנתבעת 1 כמטפלת עבורה – כאדם סיעודי הנזקק לעזרה (בין יום 8.1.18 ועד ליום 10.12.18), פעלה הנתבעת 1 ללא ידיעתה של התובעת למשיכת כספים מחשבונות הבנק של התובעת באמצעות שימוש בכרטיסי החיוב שברשות התובעת. לטענתה, את הקוד הסודי נטלה הנתבעת 1 (להלן: המטפלת) במרמה בעת שעקבה אחר הקלדתו על ידי התובעת באחת ההזדמנויות בהן היא עצמה הוציאה כספים מהבנק.

      

     לטענתה, המטפלת נהגה לגנוב את כרטיס האשראי מתיקה של התובעת והשתמשה בקוד הסודי אותו ראתה את התובעת מקלידה, מבלי שניתן לה על ידי התובעת.

      

     כפועל יוצא מן האמור משכה המטפלת ללא ידיעתה וללא הסכמתה של התובעת סך של 110,000 ₪, במשיכה מבנקטים, מחשבונה של התובעת אצל הנתבע 2 (להלן: הבנק).

      

     לאחר שנתגלו הדברים הגישה התובעת תלונה במשטרה כנגד המטפלת ודרשה מהבנק להשיב לה את הסכומים שנמשכו כאמור. הבנק סירב (שלא כמו בנק לאומי, אשר גם ממנו נמשכו כספים לטענת התובעת על ידי המטפלת וללא הסכמתה – אשר נעתר לבקשתה).

      

     לאור כל אלו מבקשת התובעת לחייב את הבנק בהתאם לחוק כרטיסי חיוב חלה על הבנק חובה להשיב את הכספים שכן מדובר בשימוש לרעה בכרטיס. בנוסף טענה כי הבנק הפר חובת זהירות כלפיה כאשר אפשר למטפלת למשוך כספים כאמור, מבלי להתריע על השינוי בהתנהלות בחשבון שכן מדובר לטענתה בפעילות ענפה של משיכת כספים באמצעות הבנקט שלא היתה קיימת קודם לכן ואינה אופיינית לתובעת בכלל, ובגילה בפרט.

      

     עוד טענה כי צילומי מצלמות האבטחה בעמדות משיכת הכספים של הבנק יעידו (על פי מידע שקיבלה) על כך שהמטפלת היא שהוציאה את הכספים שלא בנוכחות התובעת, אלא שהבנק מסרב למסור לה את הצילומים.

      

  2. טענות הנתבעת 1 - המטפלת -

     לטענת המטפלת אין דברים בגו', וממילא אין בטענות התובעת כדי להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת הטענות המופנות כלפיה, הגובלות בפלילים.

      

     לשיטתה, אליבא דכתב ההגנה, אמנם עבדה אצל התובעת (כמטפלת רגילה, ולא סיעודית) במועדים הרלוונטיים (4/17-1/19), אלא שכל המשיכות שביצעה באמצעות כרטיסי החיוב של התובעת נעשו לבקשת התובעת, על פי הוראותיה ולצרכי התובעת ו/או מי מילדיה, לאחר שזו מסרה בידיה את הכרטיס הרלוונטי ואת הקוד הסודי לשימוש.

      

     לשיטתה, אף אם נמשכו יותר כספים מבעבר במהלך התקופה הרי שהדבר נובע משינוי בצרכיה של התובעת ושל ילדיה – לשיטתה, לתובעת 4 ילדים. אחת מהן נקלעה לקושי כלכלי והתובעת סייעה לה, ילד אחר נפל לקשיים בשל הימורים והתובעת סייעה לו, ומול ילדה נוספת ניהלה התובעת בזמנים הרלוונטיים הליך משפטי. כן טוענת המטפלת כי באחד המקרים התבקשה למשוך כמה אלפי שקלים ולתת לבתה של התובעת, לצורך מימון הוצאות הקבורה העתידיות שלה, וכי לבת אף ניתנו פרטי החשבון וכרטיס האשראי על מנת שתוכל להתנהל בעזרתם לכלכלתה.

      

     כל אלו הביאו אולי לשינוי בצרכיה ובהרגליה של התובעת, לטענת המטפלת, אך אין בהם כדי ללמד על מעילה.

      

     המטפלת טוענת עוד בכתב הגנתה כי את הכספים שמשכה העבירה לידיה אל התובעת ישירות או לידיי מי מילדיה של התובעת, כל מקרה לגופו.

      

  3. טענות הבנק –

     לטענת הבנק אין בכתב התביעה כדי להקים עילה כנגדו, שכן מדובר בטענות כלפי המטפלת.

     הבנק הבהיר כי חשבונה של התובעת מתנהל אצלו מאז שנת 1971.

     בחודש פברואר 2018 בתה של התובעת צורפה כמיופת כח בחשבון, ובעלת זכות לבצע משיכות/הכנסות וכל הפעולות בחשבון, ולרשותה מלוא האמצעים לבחון את התנועות בחשבון באופן מקוון.

      

     עוד טען כי דפי חשבון בנק נשלחו אל התובעת כסדרם.

      

     לשיטתו, לתובעת כרטיס אשראי (מסתיים בספרות xxxx) ועימו קבלה קוד סודי אותו היה עליה לשמור. אם מסרה התובעת למטפלת את הכרטיס ביחד עם הקוד הסודי (כטענת המטפלת) הרי שאין היא רשאית לטעון ל"שימוש לרעה" בכרטיס באופן המזכה בהחזר כספי (בהתאם לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986).

      

     בנוסף הבהיר הבנק כי בחודש דצמבר 2018 פנתה התובעת לראשונה להלין על התנועות בחשבון.

     עיון בדפי החשבון לאורך השנים מלמד על כך שאין כל התנהגות חריגה ושונה במהלך שנת 2018 ביחס לנהוג בחשבון (למעט החלפת המשיכות שנעשו בשיקים ובדלפק במשיכות באמצעות כרטיס החיוב), ובאין התנהלות חריגה אין אינדיקציה לשימוש לרעה בחשבון ואין סיבה שהבנק ימנע ביצוע פעולות.

      

     כן טען הבנק כי טענות המטפלת בנוגע לכך שהתובעת מסרה בידיה את הקוד הסודי והכרטיס וכי משכה כספים עבור התובעת וילדיה היא סבירה בעיניו, וככל שתתקבל, הרי שמילא דין התביעה כולה לדחייה.

      

  4. הבנק הגיש הודעת צד ג' –

     במסגרת הודעתו טען הבנק כלפי המטפלת ובה הוא מבקש לחייב אותה לשפות אותו בגין כל חיוב אם ככל שיושת עליו בעקבות טענות התובעת, ככל שיש בהן ממש.

      

     ב.דיון –

      

     תביעת התובעת נגד המטפלת:

     1. תביעת התובעת כנגד המטפלת מושתת על טענות לגניבה, מרמה וגזל.

        ככלל, גזל (ס' 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], להלן: הפקודה) הוא נטילת מיטלטלין (לרבות כספים מסוימים) שלא כדין מידי מי שזכאי להחזיק בהם.

        תרמית (ס' 56 לפקודה) היא הצגת מצג כוזב, בידיעה שהוא כוזב, ובכוונה להטעות במטרה שהמוטעה יפעל על פי המצג, ובלבד שהתובע אכן הוטעה וסבל בשל כך נזק ממון.

        גניבה, המהווה עוולה לפי סעיף 63 לפקודה (הפרת חובה חקוקה), מעוגנת בהוראות חוק העונשין, התשל"ז-1977 והיא מוגדרת כך –

        "383 (א) אדם גונב דבר אם הוא –

        1. נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;

        2. בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר."

            

     2. אשר לנטל הבאת הראיות להוכחת גניבה, תרמית ואף גזל, עוולות שיש עימן קלון וסטיגמה של ביצוע עבירה פלילית (הגם שהן נקבעות במסגרת הליך אזרחי, אשר אינו מחייב העדרו של ספק סביר כשם שנדרש בהליך הפלילי) דן ביהמ"ש בין היתר בע"א 475/81זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, מ(1) 589 (1986). שם, הבהיר כב' השופט בך (בדעת יחיד) את עמדתו כך - "היינו, שהצד, שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים" (ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

         

     3. דבריו הפכו להלכה, כפי שהובהר בין היתר בע"א 78/04המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סא(3) 18 (2006), כך- "באשר להוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי, קיימות מדינות שבהן דורשים רף הוכחה גבוה יותר ממאזן ההסתברויות. על אף שגישה זו נדחתה אצלנו, נפסק כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו, היינו, כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר (ראו דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 606-607 (1986); ע"א 678/86 חניפס נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 177, 184(1989)). עניין זה נובע מכך שבקביעה שאדם ביצע פעולות המהוות עבירה פלילית, הגם אם היא נעשית במסגרת הליך אזרחי, יש השלכות החורגות מהמשמעות הכלכלית של ההפסד במשפט – לקביעה כזו עשויה להתלוות סטיגמה, אשר גם אם אינה חמורה כסטיגמה המתלווה להרשעה בהליך פלילי, עלולות להיות לה השלכות על מי שהקביעות היו מכוונות כלפיו (והשוו: Mike Redmayne "Standards of Proof in Civil Litigation" MLR 62 (2) 167, 193 (1999))". (ההדגשה שלי – ק.מ.פ).

         

     4. ממילא וממכלול הדברים מצופה כי טיב הראיות וכמותן, כפי שתידרש כאן, תהא גבוהה יותר מזו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, אך אין לומר כי רמת השכנוע הנובעת מאותן ראיות צריכה לעלות על זו הנדרשת בהליך אזרחי רגיל.

        די בכך שמכלול הראיות שיוצגו יביא אם כן את ביהמ"ש כאן לכלל מסקנה כי טענתה של התובעת סבירה והגיונית יותר מזו של המטפלת (ברמת ודאות של 51%) כדי להרים את נטל השכנוע בהליך הנוכחי.

         

     5. כאן אבהיר כי העובדה שמשטרת ישראל בחרה בסופו של יום (ואף אחרי ערר שהוגש) שלא להגיש כתב אישום כנגד המטפלת אין בה, כשלעצמה, כדי ללמד על כך שלא עומדת לתובעת עילה נזיקית כלפי המטפלת כאן. זאת, בשים לב לעובדה שבמסגרת ההחלטה האם להגיש כתב אישום נדרשת המאשימה לבחון האם תוכל להוכיח, מעל לספק סביר, על סמך הראיות שבידיה – כי המטפלת אמנם ביצעה את הגניבה הנטענת, ואין היא נדרשת לבחון האם ישנו 'סיכוי סביר' לכך שעשתה כן, ברמת הודאות הנדרשת בהליך האזרחי.

         

     6. ומכאן אל חומר הראיות אשר הוצג מטעם הצדדים בתיק שלפני –

        חומר הראיות שבתיק המשטרה וניתוחו -

        עדויות מטעם התובעת –

     7. הודעת התובעת נמסרה ביום 24.12.18. באותו מעמד מסרה התובעת את גרסתה הראשונית ביחס לארוע.

        לשיטתה שם כסף מזומן שהיה בארנקה כחודש לפני הגשת התלונה נעלם והדבר עורר את חשדה הראשוני, אשר גרם לה לבחון את התנועות בחשבונה.

         

        באותו ארוע, כך תיארה, קיבלה מבעל הבית (שממנו היא שוכרת כנראה את יחידת הדיור בה היא מתגוררת) סך של 450 ₪ במזומן, בגין תיקון המזגן, ביום ה' בשבוע (כאשר המטפלת, שעבדה רק בימים א', ב' ו-ד', לא היתה נוכחת). נכדתה היתה נוכחת ואמרה לה לשים את הכסף בארנק, וכך עשתה. ביום א' שלאחר מכן הגיעה המטפלת, סייעה לה להתקלח והותירה אותה בחדר המקלחת. לאחר שיצאה התובעת מחדר המקלחת ניגשה אל ארנקה וביקשה לתת למטפלת את הכסף המזומן לצורך רכישת מצרכים ואז הבחינה בחסרונו. לאור החשד שהתעורר אז כאמור בליבה בדקה לטענתה את התנועות בחשבון והבחינה במשיכות גבוהות (5,000 ₪ ו-6,000 ₪).

         

        לאור אלו הוציאה לדבריה דפי חשבון וראתה משיכות מרובות בסכומים שאינם מבוטלים (כמפורט שם) במהלך התקופה שמחודש ינואר 2018, כולן משיכות מבנקט באמצעות כרטיס אשראי (שבוטל עובר להגשת התלונה).

         

     8. לאחר תיאור זה אומרת התובעת את המשפט הבא, על פי התיעוד בתיק החקירה – "לציין כי היא ידעה את הקוד הסודי כי היא היתה עוזרת לי להוציא כסף, לציין כי בהתחלה הוצאתי כסף רק מהקופה והיא אמרה לי התור ארוך בואי נוציא בכספומט, כשראיתי שמישהו עושק אותי חזרתי להוציא מהקופה".

        בעקבות דברים אלו שואלת החוקרת המשטרתית את התובעת – "האם נתת לה את הכרטיס אשראי שלך להוציא כסף?" והתובעת משיבה – "לא, בחיים לא אני שמתי והוצאתי את הכרטיס". ובהמשך באותו עניין נשאלה התובעת – "האם נהגת לתת לה את האשראי להוציא כסף?" והשיבה –"לא, בשום פנים ואופן לא נתתי לה את הכרטיס, הייתי מוציאה והיא היתה לידי".

         

     9. התובעת מתארת עוד בעדותה במשטרה כי רק יום קודם להגשת התלונה הבחינה בחסרונו של הכרטיס מתיקה ולאחר שחיפשה בכל התיקים הגיעה למסקנה כי זה נגנב על ידי המטפלת. לשיטתה שם "כנראה גנבה לי את הכרטיס משכה כספים והחזירה בכל פעם". עוד תיארה כי נהגה לשים את הכרטיס בתוך הארנק, באחד מתיקיה, אותו הניחה בארון הבגדים שנמצא בחדר שאינו חדר השינה שבו היא ישנה. מדבריה עלה כי כרטיס האשראי טרם הושב לה והוא מצוי ככל הנראה בידיה של המטפלת.

         

        לדבריה שם – המטפלת נעדרה במשך שבוע מעבודתה בגין מחלתה והיא אמורה לשוב לעבודה ביום ד' שלאחר מסירת ההודעה (ההודעה נמסרה ביום ב' בשבוע).

         

        התובעת ממשיכה ומתארת שם על דברים שמסר לה חתנה, לפיהם ראה לכאורה את המטפלת ביום 10.12.18 מוציאה כסף מבנקט בקרית ים וכשפנה אליה נראתה כמי שנבהלה, לכן שאל אותה מה קרה והיא השיבה לו שהיא מוציאה כספים עבור התובעת ושהיא ממהרת לשוב. לשיטתה לא ביקשה ממנה למשוך עבורה כספים ואין דברים בגו'.

         

        אשר לשעות עבודתה של המטפלת טענה כי זו עובדת אצלה כמטפלת מטעם הביטוח הלאומי, ושעות וימי עבודתה הם כדלקמן – בימי א' בין השעות 10:00-12:00, ובימים ב' ו-ד' בין השעות 08:00-12:00.

         

     10. דוד טורג'מן, חתנה של התובעת, מסר עדות במשטרה ביום 1.1.19 וסיפר על אודות ארועי יום 10.12.18 (יום ב' בשבוע), על כך שראה את המטפלת מושכת כספים מכספומט של בנק הפועלים בסביבות השעה 10:20 ולאחר מכן ראה אותה במקרה ליד כספומט של בנק לאומי (שנמצא מעבר לכביש וגם בו התנהל חשבון בנק של התובעת). לשיטתו שם, ניכר כי המטפלת נלחצה משני המפגשים שכן כרטיס האשראי שהחזיקה בידיה במפגש הראשון נפל לרצפה, והיא מיהרה ללכת מהמקום מבלי להחליף איתו מילה, תוך שהיא ממלמלת "רחל תהרוג אותי". במפגש השני אף עזבה במהירות כשהבחינה בו, מבלי להשלים את פעולת משיכת הכספים. עוד טען כי מעיון בדפי החשבון שנערך לאחר מכן עלה כי אמנם לא נמשכו כספים מהחשבון במועד האמור. עוד טען כי לאחר הארוע לא שבה המטפלת לעבודתה ולקחה חופשת מחלה, ולבסוף שבה רק ביום א' שלאחר מכן. כרטיס האשראי נותר לטענתו בידיה של המטפלת עד לשובה כאמור.

          

         מר טורג'מן מוסיף ואומר שם כי ביום 24.12.18 ניגש ביחד עם אשתו וחמותו אל סניף בנק הפועלים וביחד הוציאו תדפיסי חשבון בנק מהם עלה כי כסף רב נמשך מהחשבון באמצעות בנקט, לשיטת חמותו – לא על ידה.

          

     11. גב' טורג'מן, רעייתו של מר דוד טורג'מן ובתה של התובעת מסרה גם היא עדות במשטרה ביום 1.1.19. על פי גרסתה שם, ביום 24.12.18 פנתה ביחד עם בעלה ואמה לסניף הבנק ואז הודיעו כי על פי התנועות בחשבון נראה כי מישהו עשה שימוש בכרטיס האשראי של התובעת באופן תדיר וללא הרשאתה. לשיטתה בשלב זה בוטל הכרטיס שלא נמצא בתיק של אמה והם ניגשו למשטרה להגיש את התלונה.

         באותו שלב, כך טענה, לא היו בידיהם די ראיות כדי לקשור את המטפלת למקרה.

          

         גב' טורג'מן המשיכה וסיפרה כי בנה הקטין שנותר עם סבתו ביום 26.8.24, היום שיועד לחזרת המטפלת לעבודתה, ראה את המטפלת נכנסת לבדה אל החדר בו מצוי הארון – בו השאירה לכאורה התובעת תיק ריק חלופי במקום התיק שבו נהגה לעשות שימוש - ופותחת את הארון. לטענתה מסר לה בנה כי לא ראה מה עשתה המטפלת בתוך הארון, אולם לאחר מכן גילתה אמה בתוך התיק החלופי והריק את כרטיס האשראי האבוד, דבר שהיה בו כדי לבסס את חשדותיהם.

          

         כן סיפרה גב' טורג'מן כי יום קודם למסירת עדותה (קרי ביום 31.12.18) זומנו היא ואמה אל סניף הבנק, בו הציגו לפניהם סרטונים ממצלמות האבטחה של מכונות הכספומט של הבנק, שבהם ניתן לראות את המטפלת מושכת כספים מהכספומט במועדים המופיעים בתדפיסי החשבון של התובעת. בעקבות הדברים פנו היא ואימה גם אל סניף בנק לאומי (שאף בו כאמור מתנהל חשבון על שמה של התובעת) וביקשו לראות את מצב החשבון, והתברר כי גם מחשבון זה נעשו משיכות רבות באמצעות כרטיס האשראי, המוכחשות על ידי אמה.

          

     12. ביום 20.5.19 מסרה גב' טורג'מן עדות נוספת במשטרה.

         בעדותה נדרשה גב' טורג'מן לעיין בתמונות וסרטונים אשר הוצגו לה, ובכולם – כך על פי הנקוב שם – זיהתה את המטפלת ( בחלקם גם תיארה את בגדיה). עוד השיבה כי לא ראתה ולא זיהתה את אמה באף אחד מהסרטונים שהוצגו לה.

          

         יצויין כי לגב' טורג'מן הוצגו 10 תמונות. ביחס לאלו השיבה כי היא מזהה את "המטפלת שגנבה את הכסף, מבנק לאומי".

         כן הוצגו לה לכאורה 10 סרטונים, אך אציין כי על פי מספרי הסרטונים שצוינו שם דומה כי למעשה הוצגו לפניה 10 קטעים הלקוחים מתוך 5 סרטונים בסה"כ, המתעדים פעולות משיכה שבוצעו ב-5 מועדים שונים (כעולה ממזכר דו"ח צפיה מיום 14.5.19 המצוי בתיק החקירה):

         • סרטון המסתיים בספרות 120015, מיום 22.10.18 (יום ב') סביב השעה 11:56,

         • סרטון המסתיים בספרות 074353, מיום 24.10.18 (יום ד') סביב השעה 07:43,

         • סרטון המסתיים בספרות 101223, מיום 26.11.18 (יום ב') סביב השעה 10:11,

         • סרטון המסתיים בספרות 115348, מיום 5.12.18 (יום ד') סביב השעה 11:53,

         • סרטון המסתיים בספרות 073559, מיום 10.12.18 (יום ב') סביב השעה 07:35.

            

     13. בסה"כ ניתן להתרשם משילוב גרסאות התובעת ועדיה במשטרה כי הגם שהמטפלת ליוותה את התובעת בעת שביצעה פעולות של משיכת כספים בבנקים השונים שבהם ניהלה חשבון (הבנק נשוא ענייננו ובנק לאומי), הרי שהלכה למעשה חוזרת התובעת וטוענת כי מעולם לא מסרה את הכרטיס למטפלת ומעולם לא ביקשה מהמטפלת כי תסור אל הבנק כדי למשוך עבורה כספים באמצעות כרטיסי האשראי.

          

         עוד עלה כי מעצם ליוויה של התובעת אל הבנק ידעה, לטענת התובעת, המטפלת מהו הקוד לכרטיס האשראי, אך זה מעולם לא נמסר לה ביחד עם הכרטיס, והתובעת עצמה היא שנהגה להכניס את הכרטיס ולהוציא אותו, בידיה-שלה (עניין שקיבל חיזוק בגרסת המטפלת בחקירתה, כפי שיודגש בהמשך).

          

         עוד עלה מחקירתם כי בארוע שנכח בו מר טורג'מן נצפתה המטפלת מנסה להוציא כספים משני סניפי הבנק הסמוכים אצלם מנהלת התובעת את חשבונותיה, ביום אחד, וכי בשני המקרים נראתה המטפלת למר טורג'מן כמי שנלחצה מהמפגש וכמי שלא השלימה את הפעולות שביקשה לבצע (גם עצם קיומו של המפגש אושר למעשה בדברי המטפלת בחקירתה, כפי שיובא בהמשך).

          

         מעבר לכך התרשמתי כי עיקר ה"סתירות" הנחזות שבין העדויות אינן נובעות אלא מכך שכל אחד מהנחקרים מסר בחקירתו בין היתר עדויות שהן בגדר עדות מפי השמועה, אשר טבען להימסר באופן משובש, ונמסרו בצורה מדויקת יותר במסגרת עדותו של העד הישיר.

          

         חקירות המטפלת –

     14. ביום 31.12.18 (קודם לחקירתם של ה"ה טורג'מן) נחקרה המטפלת לראשונה במשטרת ישראל, תחת אזהרה. בחקירתה טענה כי היא מלווה את התובעת מזה שלוש שנים, שלוש פעמים בשבוע, וכי היא נוהגת ללוות אותה לכל הסידורים הנדרשים לתובעת, והוסיפה: "אבל היא אשה עצמאית היא עושה את כל הדברים הנ"ל בעצמה, אני רק מלווה אותה, אין לי גישה לכלום". בהתאמה, כאשר היא נשאלת האם עשתה שימוש בכרטיס האשראי של התובעת היא משיבה "בחיים שלי לא השתמשתי" וכך היא ממשיכה ומכחישה כל נגישות אל הכרטיס וכל מעורבות במשיכת כספים באמצעותו, בידיעת הקוד הסודי או בנגיעה אישית במשיכת הכספים.

          

         המטפלת סיפרה כי לרוב נהגה התובעת למשוך כספים מהפקיד בבנק, וכי יום אחד כשנה לפני החקירה, ליוותה את התובעת כרגיל אל הבנק ואז הוציאה התובעת כספים מהכספומט (כפי שטענה אף התובעת, לפניה).

          

         בעניין זה מסרה תחילה כי בעוד התובעת משכה כספים היא עצמה הלכה לתוך הסניף כדי להביא אל התובעת מעטפה על מנת שלא תסתובב עם המזומנים ביד. יחד עם זאת בהמשך, ולאחר שנשאלה מספר שאלות בעניין, הבהירה כי הלכה להביא את המעטפה רק לאחר שהתובעת סיימה להוציא את הכספים וכאשר נוכחה לדעת כי מדובר בכמות של מזומנים שלא כדאי להסתובב עימם.

         יודגש כי לאורך חקירתה חזרה המטפלת והכחישה כל מעורבות במשיכת כספים מחשבונה של התובעת.

          

         אשר למזומנים שלכאורה אבדו טענה המטפלת שם כי ככל הנראה נלקחו המזומנים על ידי נכדתה של התובעת, יערה, שבעניינה טענה לפניה התובעת כי החזיקה את הכספים בידה.

          

         המטפלת נשאלה ביחס למפגשה עם מר טורג'מן ואישרה כי פגשה אותו בסניף הבנק בבנק לאומי, שם לשיטתה היא מנהלת חשבון, והכחישה כל אמירה מטעמה לפיה היא מוציאה עבור התובעת כספים.

          

         המטפלת נשאלה אחת לכמה זמן ליוותה את התובעת להוציא כספים והשיבה כי היא אינה מלווה את גב' טורג'מן מידי יום, וכי בימים שהיא עימה היא ליוותה אותה בממוצע פעם בשבוע-שבועיים אל הבנק כדי להוציא כספים.

          

         לבסוף נשאלה איך תגיב אם תוצג לה תמונה מכספומט שבו ניתן לראות אותה מושכת כספים בכרטיס של התובעת, והשיבה כי "זה לא יכול להיות" וכי "אני לא משכתי אף פעם באמצעות כרטיס באשראי של רחל מזרחי", ובהמשך היא חוזרת ומכחישה כל קשר לכרטיס האשראי של התובעת.

          

         אשר למצבה הכלכלי הבהירה המטפלת בחקירתה שם כי היא סיימה הליכי פשיטת רגל חודשים ספורים לפני החקירה (קרי במהלך שנת 2018), כי היא מתגוררת בדירה שבבעלותה ללא משכנתא, כי עד לחודש דצמבר 2018 לא קיבלה קצבת שארים והתקיימה מהכנסותיה כמטפלת ומקצבת השלמת הכנסה בסך כולל של כ- 4,600. בביתה גרים שני בניה, אחר מהם קטין ואחד בגיר אשר עבד בעבודות מזדמנות בלבד, וכי שילמה 1,000 ₪ מדי חודש בתיק הפש"ר.

          

         כאשר נשאלה שם כיצד עמדה בתשלומים לאור הכנסותיה הנמוכות, השיבה כי קיבלה מאימה סכום של 54,000 ₪ מחסכונות האם, וכי את הסכום הפקידה בדואר ומשם הוא חולק לנושים.

          

     15. ביום 22.5.19 נחקרה המטפלת תחת אזהרה פעם נוספת. הפעם טענה כי עבדה אצל התובעת בשנים 2017 ו-2018, נמנעה תחילה מלהשיב על שאלות הנוגעות לחקירה בטענה כי השיבה עליהן בעבר, אך ביקשה להדגיש כי מעולם לא נגעה בכרטיס האשראי של התובעת ומעולם לא משכה עבור התובעת כסף באמצעות הכרטיס, ואף "לא נגעה" בו. החוקר הציע למטפלת את האפשרות שלפיה משכה כספים באמצעות כרטיס האשראי של התובעת כדי לסייע לתובעת, אך היא עמדה על תשובתה לפיה לא עשתה בכרטיס כל שימוש מעולם (בהערת חוקר צוין כי הנתבעת בכתה בחקירתה לאחר שהוטחה בה הטענה שגנבה מאות אלפי שקלים מהתובעת באמצעות כרטיס האשראי שלה).

         לאחר מכן הוצגו לפני המטפלת תמונות והיא התבקשה להגיד האם היא מזהה את הדמות שבתמונה. לכך השיבה "עניתי לכם על כל השאלות בחקירה הראשונה". עם זאת כאשר הוצגו לה התמונות אחת אחת השיבה כי היא אינה מעוניינת להסתכל בתמונות, וכי מדובר בסניף הבנק שלה. כאשר הובהר לנתבעת שמדובר בתאריך ובשעה שבהם נמשכו כספים מחשבונה של התובעת באותו כספומט השיבה "נתתי לכם את כל התשובות בחקירה הקודמת" וכאשר הובהר לה כי התמונות לא הוצגו בחקירה הקודמת סירבה לתת מענה ושמרה על זכות השתיקה.

          

     16. למחרת, ביום 23.5.19 נחקרה המטפלת פעם נוספת. גם הפעם הוצגו לעדה תמונות ותיעוד מהם עולה לכאורה כי משכה כספים מכספומט בשעה ובמועד שבו נמשכו כספים באמצעות כרטיסי האשראי של התובעת, והפעם לא זו בלבד שסירבה לענות אלא שסירבה גם להסתכל. למטפלת הוצגו תמונות מהתאריכים הבאים – 8.8.18, 20.8.18, 2.9.18, 17.9.18, 26.9.18, 8.10.18, 14.10.18, 15.10.18, 5.11.18, 12.11.18, 14.11.18, ו- 26.11.18, וכן סרטונים מיום 22.10.18, מיום 24.10.18, מיום 5.12.18 ומיום 10.12.18.

          

     17. בסה"כ ניתן להתרשם משילוב החקירות כי גרסתה של המטפלת היתה ונותרה לאורך החקירה כי מעולם לא עשתה שימוש בכרטיס האשראי של התובעת, ולא נגעה בו כלל. זאת על אף העובדה שבידי משטרת ישראל נמצאו תמונות וסרטונים מהם עלה כי הדמות המצולמת כמי שמושכת כספים מסניפי הכספומט הרלוונטיים לתדפיסי הבנקים של התובעת, במועדים בהם נמשכו לכאורה כספים מחשבונות התובעת, היא המטפלת עצמה.

          

         זאת ועוד, הגם שהוצע למטפלת למסור גרסה לפיה קיבלה את הכרטיס מאת התובעת כדי לעשות בו שימוש עבור התובעת – הכחישה את הדברים והכחישה את האפשרות הנזכרת.

          

         מעבר לכך המטפלת בחרה לשמור על זכות השתיקה, על אף הידיעה ששתיקה זו עשויה לסבך אותה בחקירתה ועשויה להעיד לחובתה כי לא היתה בפיה כל טענה אשר תיתן הסבר לפעולות שתועדה כמבצעת בכרטיסי התובעת, באופן שיש בו כדי לפעול לחובתה.

          

         ניתוח העדויות והראיות שהונחו לפניי במהלך ניהולו של ההליך הנוכחי –

         עדות התובעת וראיותיה -

     18. במסגרת ההליך שלפניי העידה התובעת הן בנוגע להתנהלותה בחשבון במהלך השנים 2016 עד 2023, הן בנוגע למשיכות שנעשו בשנת 2018 והן לעניין הסיוע שניתן על ידה לילדיה ולנכדיה במהלך השנים.

          

         אקדים ואומר כי התרשמתי כי לתובעת קושי מסוים במסירת העדות אשר על פי התרשמותי הישירה ממנה נובע הן מגילה המתקדם, הן מחלוף הזמן והעדר יכולת לזכור פרטים והן מהעובדה שדומה לכאורה כי חלה ירידה במצבה לאחר הארועים נשוא הדיון – שהובילו הן להעברת סמכויות לבתה (סמכויות שלא ניתנו לה קודם לכן) והן לתסכול ולכעס.

          

         עם כל אלה לאחר ששמעתי את עדותה של התובעת הגעתי לכלל מסקנה כי יש ממש בגרסתה בנוגע לכך שלפחות מרבית המשיכות המופיעות בתדפיסי חשבון הבנק כמשיכות מבנקט הן משיכות שלא בוצעו על ידה, לא בהסכמתה ולא בשליחות מטעמה.

          

     19. התובעת, קשישה כבת 94 במועד הדיון כאן, נחקרה לפני בית המשפט בחקירה ארוכה, במסגרתה התרשם בית המשפט כי ביכולתה של התובעת לזכור דברים שהתרחשו בעבר להתחקות אחר הפעולות שנעשו בחשבון ולהבהיר את הנעשה.

          

         התובעת העידה כי לאחר שנתברר לה כי נעשה שימוש לרעה בחשבונה עברה אירוע מוחי שפגע למשך זמן מסוים ביכולתה לזכור פרטים, וישנם פרטים שאיננה יכולה לזכור אותם באופן מדוייק. יחד עם זאת התרשמתי במהלך עדותה כי התובעת מצליחה לשחזר פעולות שאינני סבורה כי יכולה היתה להיערך לחקירה בעניינם בצורה מלאה, וכי היא עושה כמיטב יכולתה כדי למסור גירסה מדויקת.

          

         בסך הכל הותירה התובעת רושם מהימן על בית המשפט והתרשמתי לטובה מהיכולת להתחקות אחר העובדות הרלבנטיות לצורך הדיון כאן. כך למשל ידעה התובעת להסביר מיהו 'מקסים חזיזה' שלטובתו נמשכו חלק מן ההמחאות המשוכות מחשבון הבנק בשנת 2017, מיהו צבי רביב (ובהתאמה מיהם ענת וצבי הנזכרים בחלק מההעברות הכספיות), כיצד שולמו דמי השכירות עבור הבית שבו היא מתגוררת במהלך השנים, מדוע הועברו כספים לאחרונה מחשבונה ולטובת מי, ובסך הכל ניכר כי על אף העובדה שנכון לשעה זו היא איננה מנהלת לבדה ובעצמה את חשבונה הרי שהיא בקיאה בנעשה בחשבון באופן כללי, ויכולה להעיד על הפעולות שנעשו בתקופה הרלוונטית לדיון כאן. יצויין כי הגם שהתובעת התבלבלה במהלך חקירתה מציון שמות של אנשים (כך כששמעה תחילה את השמות ענת וצבי למשל חשבה שמדובר בכלתה), אך ידעה היטב לתקן את עצמה בהמשך הדברים (והבהירה כי הכוונה למשכיר, צבי רביב).

         ויובהר עוד כי אין חולק בנוגע לכך שהתובעת נרגזה במהלך חקירתה מהשאלות הנוגעות לאופן שבו עשתה היא עצמה שימוש בכספיה עובר לגילוי המקרה, ואולם התרשמתי כי אין מדובר בנסיון להסתיר מידע מהותי הנדרש לצורך הדיון כי אם ממצבה הנפשי והרפואי, מגילה המתקדם, מאורכה של החקירה ובמיוחד – מחוסר יכולת להבין את הקשר בין עניינים אלו לבין העניין נשוא הדיון כאן, קרי –כתפיסתה - כספים שהוצאו מחשבונה שלא על ידה ולא לצרכיה ומאווייה.

          

     20. עוד התרשמתי כי יש ממש בטענת התובעת לפיה לא ביקשה להסתיר מידע מבתה בנוגע להעברות בנקאיות שהיא ביצעה ובנוגע לסיוע כלכלי שהיא נתנה למי מיתר ילדיה, וכי בהתאמה הכניסה את בתה כמיופת כח בחשבון בראייה לעתיד, מבלי לבקש להסתיר מעיניי הבת דבר.

          

     21. לאחר שנחקרה התובעת עלה מדבריה כי היא מתגוררת ביחידת דיור בדיור מוגן, כי בגין המגורים במקום היא נושאת בתשלומים לטובת חברת הניהול וכי את היחידה עצמה היא שוכרת מאדם ששמו צביקה רביב (צבי). עוד התברר מעדותה כי התובעת משכירה את הדירה שבה התגוררה קודם לכן לצד שלישי, וכי התובעת הוציאה הוצאות בקשר עם שיפוץ דירה נוספת שירשה מבעלה המנוח, דירה אותו ירש האחרון מהוריו (להלן: דירת הירושה), ואף זו מושכרת כעת.

          

     22. נראה אם כן כי הכנסות התובעת מבוססות הן על קצבת פנסיה שנותרה לאחר מות בעלה המנוח, הן מהכנסה מפנסיה (רנטה) שזכאית לה התובעת עצמה, הן מהכנסות מאת המוסד לביטוח לאומי והן מהכנסות משכירות בין אם מדירת מגוריה לשעבר ובין אם מדירת הירושה.

          

         כנגד הכנסות אלו נשאה התובעת באופן קבוע בהוצאות עבור שכר דירה, דמי ניהול, הוצאות מחיה שוטפות ומעת לעת הוצאות חריגות.

          

     23. הן בעדותה לפניי והן בעדות שמסרה במשטרת ישראל הבהירה התובעת כי ככלל נהגה למשוך כספים במזומן מפקיד בבנק וכי באחד המקרים שבהם הגיעה אל הבנק כדי למשוך מזומנים כאמור, והייתה מלווה במטפלת כפי שהיה נהוג באותה תקופה, המליצה לה המטפלת שלא להמתין בתור הארוך שבתוך סניף הבנק, ולהוציא כספים ממכשיר הכספומט שבחוץ.

          

         התובעת העידה כאן כי כאשר עשתה כן נעמדה המטפלת בסמוך אליה ועשתה שימוש במכשיר הטלפון שבידיה. התובעת מעריכה שבאותה עת צילמה המטפלת את התובעת מקישה את הקוד הסודי. מכל מקום לשיטת התובעת ידעה המטפלת מהו הקוד הסודי מתוך אותו אירוע.

          

         כל זאת – כך התרשמתי וכך הבהירה התובעת עצמה, הבנה שנולדה בדיעבד ובניסיון לשחזר מנין נטלה המטפלת את פרטי הקוד הסודי. התובעת הבהירה כי הדברים התבהרו לה בדיעבד ורק לאחר שגילתה כי נעשה שימוש בכרטיס האשראי שלה שלא בהרשאתה.

          

     24. אבהיר כבר כי הניסיון לייחס לתובעת אמירה במסגרת הודעתה במשטרה משל מסרה את פרטי כרטיס האשראי לרבות הקוד הסודי למטפלת אין לו מקום, כפי שלא ניתן להתעלם מן העובדה שכאשר נחקרה התובעת כאן בחקירה הנגדית והוטח בה כי כך אמרה במסגרת החקירה, צוטטו דבריה באופן חלקי בלבד ולא מדויק.

          

         כך, במקום שייאמר לה שהיא אמרה במשטרה "נכון לציין כי היא ידעה את הקוד הסודי כי היא הייתה עוזרת לי להוציא כסף" הוצגו הדברים לפניה במעמד הדיון כאן משל היא אמרה בחקירתה במשטרה כי היא עצמה נתנה למטפלת את הקוד הסודי "כי היא הייתה עוזרת לי להוציא כסף", ולא היא.

          

         יובהר כי התובעת לא אמרה בשום שלב בחקירתה במשטרה כי היא נתנה את הקוד הסודי למטפלת.

          

     25. התובעת הבהירה במשטרה כי הנתבעת ידעה את הקוד הסודי מתוך הסיוע שזו העמידה לתובעת, והיא ממשיכה ומבהירה שם כי היא מעולם לא נתנה את כרטיס האשראי שלה למטפלת, וכי היא עצמה שמה והוציאה את הכרטיס (התובעת עצמה), וכדבריה "לא, בחיים לא אני שמתי והוצאתי את הכרטיס.".

          

         גם כאשר נשאלה התובעת במסגרת אותה חקירה פעם נוספת האם נהגה לתת את הכרטיס למטפלת השיבה "לא, בשום פנים ואופן לא נתתי לה את הכרטיס, הייתי מוציאה והיא הייתה לידי".

          

         כל ההדגשות מעלה שלי – ק.מ.פ.

          

     26. עינינו הרואות כי הניסיון ללמוד מתוך עדות התובעת במשטרה כי זו מסרה את פרטי הקוד הסודי בידי המטפלת וכי נתנה לה את הכרטיס כדי שתעשה בו שימוש לצרכיה של התובעת אין לו מקום.

          

     27. זאת ועוד, גרסתה בנוגע לכך שמעולם לא מסרה את הכרטיס בידי המטפלת ובהתאמה מעולם לא ביקשה מנה להוציא עבדה כספים מהחשבון קיבלה כאמור חיזוק בגרסת המטפלת עצמה, כפי שנמסרה במשטרה. הנסיון להציגה כמי ששינתה את גרסתה הראשני באמצעות עדותה כאן ביחס לדרך שבה ידעה לכאורה המטפלת את פרטי הקוד הסודי אין לו מקום, שכן התובעת הבהירה כי היא יכולה, בדיעבד, להניח כיצד ידעה המטפלת את הקוד. אין בדברים משום שינוי של הגרסה (והיא ממילא גם לא עומדת בסתירה לה). אין חולק למעשה, בין התובעת לבין המטפלת, בנוגע לכך שהאחרונה ליוותה את התובעת אל הבנק בשעה שזו ביקשה בין היתר למשוך כספים ואין זה בלתי סביר להניח כי בהתאמה עמדה לצידה/ מאחוריה בשעה שעמדה התובעת אל מול המסוף לצורך ביצוע הפעולות. כל השאר הוא בגדר השערה בלבד, ונסיון מאוחר לשחזר פעולה שארעה כשנה לפני הגשת התלונה.

          

         כך, יובהר כי אף לו התייצבה המטפלת לצידה בשעה שביקשה לעשות שימוש בכרטיס באמצעות הכספומט בפעם הראשונה (כשנה לפי הגשת התלונה) וגם אם סייעה לה אז בביצוע הפעולה האמורה, עדיין אין בכך משום מסירת הכרטיס עם הקוד לידי המטפלת, ואין בדברים כדי ללמד על כך שהתובעת הסמיכה את המטפלת לבצע את פעולות המשיכה בשמה של התובעת, בעבורה, ובשליחותה, מבלי שהיא עצמה תהיה מעורבת ותחזיק את הכרטיס בידיה-שלה.

          

     28. עוד העידה התובעת לפניי כי כיום היא אינה מסייעת לילדיה מפאת העובדה שאין בידה יכולת כלכלית לעשות כן לאחר שכספה נגנב ממנה. התרשמתי אם כן כי התובעת נוהגת, ככלל, בזהירות כלכלית. עובדה זו נשקפת גם מהדו"חות החצי שנתיים הנלווים לדפי החשבון שהוצגו, המלמדים על כך שהתובעת הקפידה לאורך השנים לשמור על איזון, ככלל, של הוצאותיה אל מול הכנסותיה. איזון שהופר באופן בולט בשנת 2018, כפי שיומחש להלן -

          

     29. עיון בדפי החשבון של התובעת מעלה כי התובעת עשתה שימוש, עוד קודם להעסקתה של המטפלת על ידה, בכרטיס האשראי שהיה ברשותה הן לצורך ביצוע משיכות מהבנק (בבנקט או אצל הפקיד) והן לצורך תשלומים בכרטיס אשראי. בנוסף עשתה התובעת שימוש בחשבון הבנק הן לצורך קבלת כספים והן לצורך ביצוע תשלומים בין באמצעות צ'קים ובין באמצעות העברות בנקאיות, ולהפקדת כספים בתכניות חסכון, שחרור פקדונות ועוד.

          

     30. למעשה אין חולק כי התובעת הוציאה מדי חודש (לפני האירועים ולאחריהם, ולאורך כל תקופת מגוריה בדיור המוגן), הוצאה קבועה עבור העברה לפקדון (200 ₪ לחודש) ועבור נשיאה בתשלום לחברת האחזקה של הדיור המוגן. הואיל ומדובר בשתי הוצאות קבועות ויציבות שלא נשתנו ואין עליהן עוררין לא ארבה לדון בהן.

          

     31. התרשמתי, מעיון בדפי החשבון ומעדות התובעת כי במהלך שנת 2016 הוציאה התובעת הוצאות חריגות עבור שיפוצה של דירת הירושה, ולאחר מכן מופיעה הכנסה חדשה, באמצעות שיקים שהופקדו בבנק למשמרת הנובעת ככל הנראה מהשכרתה של אותה דירה.

          

     32. ממועד זה ואילך ניכר כי הכנסותיה של התובעת משכירות הגיעו לכ- 5,900 ₪ (החל מחודש יוני 2017). בנוסף לכך נהנתה התובעת מהכנסות מקרן פנסיה (כ-1,900 ₪), מפנסיית בעלה (מאת קרן פועלי בנין – כ- 1,145 ₪) ומקצבת המל"ל בסך של 1,213 ₪. כך עמדו כלל הכנסותיה החודשיות של התובעת (שלא כתוצאה משחרור פקדונות) על סך של כ- 10,200 ₪ (מהם הוציאה כאמור מדי חודש סך של 2,800 ₪ עבור דמי הניהול בהוראת קבע ו-200 ₪ הועברו בהוראת קבע לפקדון). כך יוצא כי מדי חודש נהנתה התובעת מהכנסה חופשית של כ- 7,200 ₪ לצרכיה.

          

         כן ניתן להבחין מדפי החשבון של התובעת כי שיקים שנמסרו לה (ככל הנראה עבור השכרת דירת מגוריה הקודמת) סורבו על ידי הבנק החל מחודש דצמבר 2016 ואילך.

          

         מעבר לאמור נשקף מדפי החשבון כי בשנת 2016 נמצאה הכנסה חריגה בחשבון הבנק בסך של למעלה מ- 78,000 ש"ח ובסמוך לפניה הוצאה בסך של 75,000 ש"ח באמצעות העברה בנקאית תחת ההגדרה "מתנה מאמא", וכן ניתן לראות הוראת קבע שהחלה במהלך השנה והסתיימה בחודש פברואר בשנה שלאחר מכן, בסך של 1000 ש"ח לכל חודש עבור נכדה של התובעת, מתן.

          

         מלבד הכנסות והוצאות חריגות אלו ניתן לראות כי בחשבון נעשה שימוש באמצעות חיובי כרטיס האשראי בסך של כ- 20,000 ₪, באמצעות משיכה מבנקט בסך של כ- 20,000 ₪, תשלומים באמצעות צ'קים בסך של כ- 64,800 ₪.

          

         כן ניתן להבחין בפעולה של פרעון של פקדון, בסך של 190,000 ₪, אשר היווה את עיקר הונה של התובעת בחשבון (חשבון שיתרתו בתחילה השנה עמדה לכאורה על 0 ₪, ככל הנראה בשל מעבר התובעת לסניף הבנק הנתבע כאן, בד בבד עם מעברה אל הדיור המוגן).

          

     33. בסך הכל אם כן ניתן לראות כי מלבד אותן העברות אשר נועדו על פי הרישומים לסייע למי מבני המשפחה, והן נקובות ומפורשות בתנועות שבחשבון (ללא הסתרה של סוג הפעולה ומהותה), הוציאה התובעת במהלך שנת 2016 כספים בשיעור כולל של כ- 110,000 ₪, אם במזומן, אם בצ'קים ואם באמצעות כרטיס אשראי, סכום שכולל בין היתר – כך התרשמתי - את הוצאות השיפוץ.

          

     34. במהלך שנת 2017 נצפו בדפי החשבון תנועות שונות ובהן - שימוש באמצעות כרטיס אשראי לתשלום סך כולל של 8,000 ש"ח, משיכה במזומן של כ-7,000 ₪, שימוש במשיכות ממכשיר בנקט (החל מספטמבר 2017 ואילך בלבד) בסך כולל של 6,000 ₪, וכן שימוש בצ'קים בהיקף כולל של 69,000 ₪. מעבר לכך קיימת כאמור הוצאה קבועה עבור חיסכון ודמי האחזקה מהן, כאמור מעלה, ניתן להתעלם משלא השתנו לאורך השנים. ניתן אם כן לסכם את הוצאות התובעת במהלך שנת 2017 בסך כולל של כ- 90,000 ₪, ואת הכנסותיה הפנויות על סכום דומה.

          

     35. בשנת 2018 - היא השנה נשוא הדיון - משכה התובעת באמצעות כרטיס האשראי סך של כ- 8,600 ש"ח, משכה מזומנים בסך של 33,000 ש"ח אצל פקיד בבנק, משכה שיקים בסך כולל של כ 20,000 ש"ח ובנוסף משכה במזומן ממכשיר בנקט סך של 112,000 ₪. בסך הכל עמדו הוצאותיה של התובעת בשנה זו (בניכוי ההוצאות הקבועות עבור העברה לפקדון ותשלום דמי הניהול כאמור) על סך כולל של כ- 170,000 ₪.

          

     36. למעשה פירוט של הפעולות בחשבון (כולל הוראות הקבע לטובת החסכון ודמי הניהול) ניתן למצוא בסיכומי הבנק, ואלו משקפים את ההוצאות בחשבון. המטפלת ביקשה להשיג על הטבלה האמורה כמייצגת את כלל פעולותיה הכספיות של התובעת, תוך שהיא מפנה לעובדה שאין חולק כי על שמה של התובעת מתנהל חשבון נוסף – בבנק לאומי (שגם ביחס אליו מייחסת התובעת למטפלת פעולות של גזל). יחד עם זאת דומני כי עדותה של התובעת בנוגע לכך שהחשבון האמור נפתח על ידי בעלה המנוח ושימש אותו לבדו עד מותו – אז עבר החשבון להתנהל על שמה, כמו גם עדותה בנוגע לכך שאין היא מפקידה באותו חשבון את כספיה וכי זה משמש לחסכונותיה בלבד לא נסתרה. זו גם מתיישבת אם העובדה שחשדה של התובעת ביחס לאותו חשבון עלה לכאורה רק לאחר שהוגשה התלונה במשטרה (ביום 24.12.18), ולאחר שהתובעת ובתה עיינו בסרטוני האבטחה של הבנק (כאן), ביום 31.12.18, ואז הבינו כי יש לבחון גם את דפי החשבון של בנק לאומי. דומה בעיניי כי אילו היתה התובעת מנהלת את ענייניה באופן שוטף בשני הבנקים במקביל, הרי שהיתה בודקת את מצב החשבון שם באופן שוטף ולכל המאוחר מיד עם מסירת הודעתה לבנק (כאן), וכי לא היתה ממתינה עד לאחר עיון בסרטוני האבטחה, כשבוע לאחר מסירת ההודעה והגשת התלונה, כדי לעשות כן.

          

     37. הנה כי כן אני קובעת כי מלבד כספים שהתקבלו בידי התובעת במזומן, ככל שהתקבלו, הרי שהפעילות בחשבון אצל הבנק היא הפעילות המתעדת את הכנסותיה והוצאותיה של התובעת, לבדה.

          

     38. במהלך חקירתה טענה התובעת כי בשנה זו הכנסותיה כללו גם הכנסה חודשית במזומן מאת הדייר השוכר את דירתה, בסך של כ- 3,000 ₪ אותם החזיקה בידיה, וכי עשתה בהם שימוש לצרכיה בנוסף להוצאות שהוצאו באמצעות שימוש בחשבון הבנק.

          

     39. כאן המקום לציין כי מעיון בדפי החשבון עולה לכאורה שבמהלך שנת 2017 צ'קים שהופקדו בחשבונה של התובעת, ואשר מעדותה מתברר כי מדובר ככל הנראה מההכנסה משכירות, חוללו בציון אכ"מ ולאחר מכן בציון חשבון מוגבל.

          

         עובדה זו מתיישבת עם טענת התובעת לפיה בשנת 2018 קיבלה את תשלומי שכר הדירה במזומן לידיה. הדבר גם מתיישב עם רישומי ההכנסות בחשבון הבנק שלה בשנת 2018 מהם נגרעו הכנסות שהופיעו קודם לכן כתוצאה מהפקדת צ'קים (או הוחלפו בהפקדות במזומן או בשיקים אחרים בסכום של 3,000 ₪ כ"א – כנזקף בחשבון).

          

     40. התובעת טענה בתביעתה כי כל המשיכות שבוצעו בבנקט הן משיכות שנעשו שלא כדין על ידי המטפלת, וכי לא נמשכו על ידה. יחד עם זאת במהלך חקירתה כאן הבהירה התובעת כי אין היא מבקשת להלין על משיכות שבוצעו על ידה גם אם בוצעו מבנקט, תוך שהיא מבהירה כי אינה זוכרת אם משכה כספים בעצמה מהבנקט או רק מהפקיד במהלך אותה שנה, וכי תלונתה מתייחסת רק למשיכות שבוצעו שלא על ידה, כפי שניתן לשיטתה לראות בתיעוד המצלמות של הבנק.

          

     41. אבהיר בהקשר זה כי לא מצאתי ב"הודאתה" של התובעת בדבר שימוש בכרטיס האשראי לצורך משיכת כספים מבנקט משום אותות של שקר שיש בהן כדי להכשיל את התביעה כולה, כפי שביקשה המטפלת לטעון, ואף לא מצאתי כי יש בכך משום סתירה של ממש לגרסתה. זאת מהטעם הפשוט שכבר בעדותה החופשית במשטרה הבהירה התובעת כך -"כשראיתי שמישהו עושק אותי חזרתי להוציא מהקופה". ללמדנו כי כבר בגרסתה הראשונית לא הכחישה התובעת כי עשתה (אף היא) שימוש בכרטיס לצורך משיכת כספים מהבנקט במהלך השנה שחלפה מאז הפנתה אותה המטפלת אל המסוף כאמור.

          

     42. עיון בדפי החשבון לשנת 2019 מלמד על כך שבשנה זו הוציאה התובעת סך כולל של 71,383 ש"ח כאשר חלק מן הסכום שולם באמצעות כרטיס אשראי (בסך כולל של 35,983 ₪), באמצעות משיכה מבנקט, ובאמצעות שימוש בצ'קים בסך כולל של כ 18,000 ש"ח.

          

     43. בהקשר אחרון זה יצוין כי מעדויות התובעת ובתה התברר כי במהלך שנת 2019, לאחר שהתגלה האירוע נשוא הדיון ומצבה הרפואי של התובעת התדרדר, הועבר הטיפול בניהול החשבון של התובעת לבתה, גב' טורג'מן, וזו קיבלה לראשונה קוד סודי המאפשר צפייה בתנועות שבחשבון באמצעות האינטרנט (עובדה שלא נסתרה, אף לא על ידי הבנק), וכי ממועד זה ואילך החזיקה בידיה גב' טורג'מן את כרטיס האשראי של התובעת.

          

         עוד עלה כי כל המשיכות נעשו על ידי גב' טורג'מן בין באמצעות תשלום בכרטיס אשראי ובין באמצעות שימוש במכשיר בנקט. הדברים מתיישבים עם השינוי במגמה שחל בשימוש בכרטיס האשראי לאחר סוף שנת 2018, אשר ניכר גם בדפי החשבון שביקש הבנק להציג בדיון כאן, ביחס לפעולות בחשבון בשנים 2021-2023.

          

     44. לסיכום הדברים ניתן לומר כי עיון בחומר הראיות שהוצג מלמד לכאורה על כך שהתובעת נהנתה מהון כספי לא מבוטל בחשבון הבנק שלה עד למועד האירועים נשוא הדיון, הכנסותיה הקבועות בחשבון (הנובעות מדמי שכירות עבור 2 הדירות, שתי הפנסיות, ותשלומי המל"ל) עמדו על סך כולל של כ-10,200 ש"ח לחודש (ובסה"כ כ- 120,000 ₪ לשנה). עוד עולה כי התובעת נהגה להוציא מדי חודש הוצאות קבועות (לשכירות, דמי אחזקה, מזון ומחיה לרבות טיפוח אישי, וכן הפרשה לפקדון) בסך של כ- 8,000-9,000 ₪. ובהתאמה עמדו הוצאותיה השנתיות (ללא חריגים ויוצאי דופן) על כ- 110,000 ₪.

          

     45. שלושה חריגים נמצאו להתנהלות זו – האחד, בשנת 2016, שבו עלו ההכנסות על האמור מעלה כאמור בכ- 78,000 ₪ ועלו ההוצאות בכ-81,000 ₪ כתוצאה מהעברות לבני משפחה (תוך שמירה עקרונית על איזון בין ההכנסות לבין ההוצאות); בשנת 2016-2017 כאשר הוציאה הוצאות בקשר עם שיפוץ דירת הירושה – לצורך השכרתה, קרי לשם הגדלת שיעור ההכנסות; ובשנת 2018 אז עלו ההוצאות על הממוצע השנתי בכ- 70,000 ₪ וההכנסות שנזקפו בחשבון ירדו בכ- 34,000 ₪ (כך שלכאורה הופר האיזון).

          

     46. אשר לשאלת ההכנסות של שנת 2018 – הסבר לדבר נמצא בדברי התובעת, שהבהירה כי החלה לקבל את שכה"ד ביחס לאחד הנכסים במזומן (לאור ההגבלה על חשבונו של השוכר, כנשקף בדפי החשבון).

          

         אשר להוצאות – דומה כי ניתן היה לצפות לירידה בהוצאות בשיעור דומה, נוכח קיומם של כספים במזומן בידיה של התובעת, ואולם תחת זאת ניכרת עליה משמעותית בשיעור ההוצאות, שאינה מתיישבת עם התנהגותה הכלכלית הרגילה של התובעת.

          

     47. ויובהר- אם אמנם החזיקה התובעת בידיה את תשלומי שכה"ד שקיבלה במזומן וכן עשתה שימוש בכספים שנמשכו מהחשבון שלא בדרך של משיכה מבנקט, הרי שעשתה שימוש בשנת 2018 בסך כולל כ-95,000 ₪ (33,600 ₪ שכ"ד מזומן + 61,450 ₪ בשיקים, אשראי ומשיכת מזומנים בסניף), סכום שהוא קרוב לסכומים הממוצעים שהוציאה התובעת בשנים שקדמו לכך.

          

         על אף זאת עמדו הוצאותיה לכאורה על סך של כ- 200,000 ₪ (משיכות מהחשבון בסכום כולל של כ-170,000 ₪, לא כולל תשלום דמי הניהול, ועוד הוצאות מתוך כספי המזומנים בסכום של כ- 33,600 ₪ כמפורט מעלה). דומה אם כן כי מדובר בחריגה בהוצאות בסכום העומד על כ- 90,000-100,000 ₪.

          

     48. כאן המקום לציין כי המטפלת (ובעקבותיה הבנק) ניסו לייחס לתובעת חוסר שליטה בחשבון, העברת הפעילות בו לאחרים ו/או שימוש בו לצורך סיוע לבני משפחה בחוסר שיקול דעת ותוך הסתרה מבני משפחה אחרים.

          

         יחד עם זאת לאחר ששמעתי את חקירת התובעת ובחנתי את דפי החשבון של התובעת לאורך השנים מצאתי כי אין בחומר שהוצג כאן כדי לבסס את הטענה.

          

     49. ויובהר – התובעת אמנם סייעה מעת לעת לבני משפחה, אולם זאת תמיד תוך גילוי אחריות כלכלית, תוך שקיפות בחשבון, ומבלי לסכן את הונה, במיוחד בשים לב להסבריה בנוגע לכך שלא תוכל לחסוך כספים מחדש משחדלה לעבוד לפרנסתה.

          

         ההתנהלות שמבוקש לייחס לתובעת משל דווקא בערוב ימיה בחרה להוציא כספים מהבנק (בסיוע של צד ג') תוך הסתרה של הפעילות מבני משפחתה ובחוסר אחריות כלכלית, אינה מתיישבת עם החומר שהוצג כאן ואף לא עם בחירתה להכניס את בתה כמיופת כח בחשבון, ועם הרושם שהותירה בהקשר זה על ביהמ"ש במעמד הדיון כאן.

          

     50. לא למותר לציין עוד בהקשר זה כי הבת, גב' טורג'מן, מתגוררת – כעולה מן העדויות – בקרית ים, קרי בסמיכות למענה בדיור המוגן של התובעת, וכי יתר ילדיה של התובעת גרים במרחק רב יותר (בחיפה, בשוהם ובקצרין). בהתאמה, משיכת מזומנים באופן שוטף ויומיומי על ידי שימוש בבנקט, לצורך סיוע לילדים "בהיחבא" וללא ידיעתה של גב' טורג'מן מחייבת בהתאמה ביקור שוטף של יתר הילדים ביחידת הדיור של התובעת, אף זאת ללא ידיעתה של גב' טורג'מן – לצורך העברת המזומנים.

         הנה כי כן דומה בעיניי כי גם סוגיית מקום המגורים, המרחקים והסיכוי לחשיפה יש בהם כדי להחליש את סבירותה של טענת ההגנה.

          

     51. הנה כי כן אני קובעת כי הטענה לעניין העברת כספים בהיחבא ובמזומן לבני משפחה אחרים (שאינם בתה, העדה כאן) בסיוע של המטפלת אינה סבירה ואינה הגיונית. יצויין כי המטפלת בעצמה, כפי שיומחש בהמשך, בחרה לשנות את גרסתה בהקשר זה כאשר זנחה את הטענה כי העבירה כספים אל ילדיה של התובעת, וטענה כי לא זו בלבד שלא העבירה בעצמה כספים כאמור, אלא אף לא ראתה את התובעת מעבירה את הכספים למי מילדיה.

          

     52. אשר לסוגיית מועד גילוי הגניבה, המעקב אחר התנועות בחשבון והתנהלותה של התובעת עלה מדברי התובעת כי הגם שקיבלה לידיה את דפי החשבון מידי חודש, לא הבחינה תחילה בשינוי בתנועות שבחשבון. בהמשך הדברים החל הדבר לעורר את חשדה והגם שהתכוונתה לפנות אל הבנק בעניין לא זכרה לעשות זאת בזמן אמת בעת ביקוריה בבנק. לבסוף הצטברו הראיות ועלה חשדה עד כי עירבה את בתה בדברים. הבת שלא היתה מעורה בהתנהלות אמה בחשבון יעצה לה לבחון את הדברים ולעקוב ולבסוף כאשר צבר העדויות הלך וגבר, התובעת ה]סיקה למשוך כספים מבנקט, הכסף המזומן שהיה בארנקה נעלם, וחתנה סיפר על הארוע שבו פגש במטפלת לידה בכספומטים השונים – או א התבשלו הספקות לכדי מעשה. התובעת נשאלה מדוע לא פעלה ודם לכן כדי לברר את פשר הדרים ולא ידעה לתת מענה, וכדבריה – "למה? למה לגמל יש דבשת?".

          

         התרשמתי, מהדברים וממכלול עדותה בהקשר זה כי כוונתה היתה כי לו ידעה אז את שהיא יודעת היום, ומכירה באפשרות שמי שעובדת בביתה, מגיעה אליה 3 פעמים בשבוע ואף מלווה אותה בסידוריה השגרתיים, עשויה לקחת את הכרטיס מארנקה ללא רשותה ולעשות בו שימוש, הרי שהיתה מחישה מן הסתם את צעדי הבירור ופונה אל הבנק להלין על הדברים. אלא שעל אף תמונת המצב בחשבון לא זיהתה את שמתרחש הלכה למעשה והשתהתה בטיפול.

          

     53. למעשה התרשמתי כי התובעת עצמה נוהגת לשקול את צעדיה הכלכליים בזהירת הנדרשת, כי בתקופה הרלוונטית (שנת 2018) לא נדרשה להוצאות חריגות, וכי מעולם לא מסרה את כרטיס האשראי שלה בידי המטפלת (בוודאי שלא ביחד עם הקוד הסודי) ומעולם לא ביקשה כי זו האחרונה תוציא עבורה כספים מתוך חשבון הבנק – כפי שגם העידה המטפלת בעת חקירתה הראשונית במשטרה.

          

         עדות המטפלת –

     54. אפתח ואומר כי המטפלת הבהירה כאן כי על אף שבתיק החקירה צוין בתחילת כל חקירה שלה כי היא מוותרת על ייעוץ עו"ד, הרי שהלכה למעשה התייעצה עם עורך דין פלילי מראשית חקירתה, לרבות לפני מועד החקירה הראשונה שנערכה במשטרה.

          

         אזכיר, כי בחקירתה המשטרתית טענה המטפלת כי מעולם לא עשתה כל שימוש בכרטיס האשראי של התובעת, כי התובעת היא אשה עצמאית שעושה את כל הפעולות הנדרשות לה בעצמה, וכי לכל היותר ליוותה את התובעת מעת לעת אל הבנק כדי שזו האחרונה תוכל לטפל בענייניה. כל עדותה כאמור תומכת בגרסת התובעת, ומחזקת אותה.

          

         עוד העידה כי באחד המקרים כשנה לפני החקירה ליוותה את התובעת לבנק ואז החליטה התובעת למשוך כספים מהבנקט (ולא מהפקיד כהרגלה) ואז, לאחר שהסתיימה פעולת המשיכה הלכה והביאה עבורה מעטפה לשים בה את המזומנים, ללמדנו כי אמנם עמדה לצידה של התובעת בעת ביצוע פעולת המשיכה, עניין שיש אף בו כדי לחזק את גרסת התובעת.

          

     55. בחקירותיה הבאות בחרה המטפלת לשמור על זכות השתיקה על אף שנשאלה מספר פעמים האם קיבלה את הכרטיס מאת התובעת לשם ביצוע פעולות משיכה, והגם שהוצגו לפניה תמונות וסרטונים מהם ניתן ללמוד על כך שהיא עצמה מתועדת כמי שמושכת כספים מהבנקט, באמצעות כרטיס האשראי של התובעת (כמתועד בדפי החשבון) - עליהם בחרה שלא להתבונן, תוך שהיא נמנעת ממסירת גרסה חלופית או ממתן הסדר סביר כלשהו.

          

     56. בכתב הגנתה (ובתצהירה הלאקוני כאן) טענה הנתבעת כי מעת לעת נדרשה למשוך כספים מהבנקט עבור התובעת, וכי עשתה כן כדי לסייע לתובעת להסתיר משיכות המיועדות לסייע למי מילדיה של התובעת, בין בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו, בין בשל הצורך בהעברת מזומנים לבתה של התובעת לצורך מימון עלויות הקבורה של התובעת, ובין בשל ניהול הליך משפטי נגד אחת הבנות. כל זאת בסתירה חדה לגרסתה הראשונית, כפי שנמסרה למשטרה.

          

     57. בחקירתה כאן התבקשה המטפלת להבהיר מדוע, אם אמנם קיבלה את הכרטיס מידי התובעת והתבקשה על ידי האחרונה למשוך עבורה כספים – לא מסרה גרסה זו במשטרה. תשובתה של המטפלת בהקשר זה לא היה בה כי להסיר את הספק שמא מדובר בגרסה חדשה שהועלתה לצורך ההליך הנוכחי. כך, טענה תחילה כי נלחצה מן המעמד ומהתנהלות השוטרים כלפיה. בהמשך טענה כי התייעצה עם עורך דין פלילי לפני החקירה, וזה המליץ לה לשמור על זכות השתיקה. כאשר חזרה השאלה על עצמה נוכח העובדה שבחקירתה הראשונית מסרה גרסה - בחרה להתחמק ממתן מענה ברור.

          

     58. אציין כי גם במהלך החקירה בביהמ"ש בכתה המטפלת וטענה כי האווירה באולם ביהמ"ש מאיימת, עניין שיש בו כדי להחליש לטעמי את גרסתה משל בשל הלחץ שהופעל עליה באופן חריג על ידי השוטרים החוקרים נמנעה מלמסור את הגרסה הנכונה.

          

     59. זאת ועוד – בחקירתה כאן טענה המטפלת לראשונה כי כאשר עמדה והוציאה כספים מהכספומט היתה מלווה בתובעת אשר עמדה מאחוריה או ישבה בקרבת מקום והמתינה לה. טענה זו עומדת בסתירה לטענתה במשטרה משל מעולם לא עשתה שימוש מכל סוג שהוא בכרטיס של התובעת, ומגרסתה שם כי התובעת היא אשה עצמאית אשר תמיד ביצעה את פעולות המשיכה מהחשבון בעצמה.

          

         בהמשך שינתה גם גרסה זו וטענה כי לעיתים הלכה לבד ולפעמים עם התובעת שהמתינה לה.

          

     60. טענה נוספת שעלתה במסגרת כתב ההגנה (אף היא בניגוד לחקירה המשטרתית) הינה כי הכספים שנמשכו נמסרו על ידה תמיד ומיד לתובעת או לאחד מילדיה, על פי בקשת התובעת, ולפי נסיבות המקרה - תוך שהיא אינה מבחינה בין המקרים אך מציינת נסיבות שבהן גדלו צרכיה של התובעת בשל הרצון הנטען להעביר כספים לילדיה שבמצוקה תוך הסתרה של הנסיבות מיתר הילדים.

          

         הגם שמצופה היה כי תצהיר העדות הראשית של המטפלת יכיל הרחבה של הטענות, לרבות נסיבות הגידול בצרכים, עיתויי המשיכות ותדירותן, אבחנה בין מקרה שבו נמשכו הכספים והועברו לידי התובעת אל מול מקרים שבהם נמשכו הכספים והועברו לידי מי מהילדים ותיאור של נסיבות העברת הכספים כאמור לידי הילדים (זיהוי המקבל, והגדרת המקום והזמן), בפועל הגישה המטפלת תצהיר לקוני שכל שנאמר בו בעניין זה הוא כך – "לעיתים התובעת היתה מבקשת ממני למשוך עבורה או עבור ילדיה כסף בכספומט ואני הייתי עושה זאת עבורה", וכי "התובעת סיפרה לי שהיא מסייעת לילדיה עם כספים בסכומים משמעותיים". הא ותו לא.

         כל הטענות הנוגעות להסתרת המשיכות מיתר הילדים, בנוגע לסיבות שבגינן סייעה לכאורה התובעת לילדיה, או אף לעניין העברת הכספים הנמשכים לידי מי מהילדים נזנחו כלא היו.

          

     61. בחקירתה לפניי טענה המטפלת, בסתירה מוחלטת לגרסתה בכתב ההגנה, כי מעולם לא העבירה כספים ישירות לילדיה של התובעת ואף לא היתה עדה להעברת הכספים לידיהם.

          

     62. בסה"כ נמצאו בעדויותיה של המטפלת סתירות פנימיות רבות, וגרסאותיה המשתנות, המתפתחות ומתכווצות על פי הצורך, הותירו על ביהמ"ש רושם בלתי מהימן. מעבר לכך לא מצאתי כל הסבר לשינוי בגרסאות המטפלת, לא עלה בידיה להבהיר מדוע בחרה לשמור על זכות השתיקה רק לאחר שמסרה כבר גרסה שיש בה כדי לסבכה, ומדוע לא שינתה את גרסתה מיד לכשראתה כי פעולותיה באמצעות כרטיסי האשראי של התובעת מתועדות בצילומים.

          

         הגרסאות החדשות שביקשה לאמץ כאן (ואז לזנוח באופן חלקי) בנוגע למשיכות הכספים הותירו אף הן, כשלעצמן, רושם בלתי מהימן נוכח השינויים שחלו בהן, ובסה"כ הותירה הגרסה החדשה – הנוגעת לקשייהם של ילדיה של התובעת וסטייה בצריכת הכספים השגרתית של התובעת בגינם רושם בלתי סביר - במיוחד בהעדר תיעוד לדברים ומשאלו עומדים בסתירה לרושם שהותירה התובעת בנוגע לשיקול הדעת הכלכלי שהיא נוהגת ונהגה להפעיל – כמפורט מעלה.

          

         למעשה התרשמתי כי כל הגרסה הנוגעת לקשיי הילדים והעזרה שניתנה להם על ידי התובעת באמצעות הכספים הנמשכים לא עלתה אלא לצורך ההליך כאן, ואין בינה לבין משיכת הכספים שאין חולק כי בוצעה על ידי המטפלת באמצעות כרטיס האשראי של התובעת ולו דבר.

          

     63. אוסיף כי אין מחלוקת שבעניינה של המטפלת התנהל הליך פש"ר, ומחקירתה עלה כי למעשה אין בהכנסותיה השוטפות (כפי שהיו לכאורה בתקופה הרלוונטית) כדי לכלכל אותה ואת משפחתה ואף לעמוד בתשלומים שוטפים בתיק הפש"ר. התיק נסגר במהלך שנת 2018, קרי בתקופה הרלוונטית לענייננו. המטפלת טענה כי זה נסגר בזכות עזרה כלכלית שקיבלה מאמה, אשר העבירה לידיה סכום כספי נכבד העולה על 50,000 ₪. יחד עם זאת, בחרה המטפלת שלא להביא כל ראיה לתמיכה בטענה זו, ראיה שמצויה בהישג ידה.

          

         דומה בעיניי כי מצוקתה הכלכלית הנחזית של המטפלת במהלך התקופה הרלוונטית, ביחד עם מיעוט הכנסותיה ועם הצלחתה בהבאת תיק הפש"ר לכדי סגירה (מבלי שיובאו ראיות לתמיכה לעניין מקור הכספים) יש בהם, במצטבר, כדי להוסיף לרושם המתקבל בנוגע לאפשרות לפיה שלחה יד בכספה של התובעת.

          

     64. למען לא יצא הסף חסר אבהיר כי גם גב' תורג'מן העידה לפניי.

         יחד זאת התרשמתי מעדותה כי אין בה כדי להעלות או להוריד לעניין נסיבות העניין.

         כל כך למה? משום שמרבית עדותה של גב' תורג'מן מתייחסת לדברים שנודעו לה מפי התובעת ו/או מפי בעלה, והיא לא חזתה בהם ולא היתה עדה להם באופן אישי.

          

         בנוסף, התרשמתי מעדותה כי מעורבותה באופן ניהולו של החשבון החלה הלכה למעשה רק לאחר הארוע המדובר, ורק לאחר שנודע לה מפי אמה כי מעיון בדפי החשבון ניכר כי נעשו בו פעולות שלא על ידה.

         העובדה שזו נכנסה כמיופת־כח בחשבון כבר בחודש פברואר 2018 אין בה כדי להעלות או להוריד, הן נוכח העובדה שאין חולק כי לא הופק למענה כרטיס אשראי, הן נוכח העובדה שהתרשמתי כי התובעת עשתה שימוש בכרטיס במהלך התקופה הרלוונטית, ובהתאמה – לא העבירה את הכרטיס המוחשי לשימושה הקבוע של בתה, והן נוכח העובדה שרק לאחר המקרה קיבלה גב' תורג'מן קוד סודי המאפשר עיון בתנועות שבחשבון.

          

         למעשה התרשמתי כי הכנסת שמה של גב' תורג'מן כמיופת־כח בחשבון לא נועדה תחילה אלא כדי שניתן יהיה לבצע בעתיד פעולות בחשבון, אם וכאשר יעלה הצורך בכך – וצורך כאמור לא עלה, נוכח עצמאותה של התובעת בתקופה הרלוונטית – כעולה מעדויות התובעת והמטפלת - עד לארוע נשוא הדיון.

          

         תמונות וסרטונים

     65. אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהמטפלת צולמה במצלמות האבטחה של הבנק כמי שמושכת כספים מבנקט במועדים, בשעות ובמיקומים שבהם נמשכו כספים מחשבון הבנק של התובעת. עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי ללמד על כך שהמטפלת עשתה שימוש בכרטיס האשראי של התובעת לצורך משיכת כספים מחשבונה של התובעת.

          

         אדגיש כאן כי תחילה טענה התובעת בכתב תביעתה כי הבנק מסרב למסור לידיה את צילומי מצלמות האבטחה. הבנק טען כאן בהקשר זה כי הסרטונים הועברו על ידו למשטרת ישראל ולכן אינם שמורים בידיו.

          

         השלכות התנהלותו של הבנק ייבחנו בהמשך בקשר עם תביעת התובעת כנגדו, ואולם לאלו השלכה גם לעניננו, שכן משמדובר בתמונות וסרטונים שנערכו על ידי מצלמות האבטחה של הבנק במהלך השנה שקדמה לתלונתה, חזקה על הבנק כי שמר אותם בידיו (ר' בהמשך), ואם בחר שלא להעבירם במלואם לידיה של התובעת – לקוחתו – הרי שיש לומר כי נמנעה מהתובעת האפשרות להציגם כאן מטעם מבורר, וכי בהתאמה אין בחסרונם בקשר עם ההליך המתנהל כנגד המטפלת כדי ללמד דבר לחובת התובעת.

          

     66. אזכיר כי לאחר שהוגש תיק החקירה המאזכר את הסרטונים ואת תכנם, ולאחר שהבנק נדרש לבחון האם יוכל להציג כאן את הסרטונים המלאים ביחס למלוא המשיכות הנטענות והשיב כי העביר את הצילומים למשטרת ישראל ואלו אינם נמצאים עוד ברשותו (משל העביר את צילומי המקור ולא שמר אצלו עותקים) הודיע ב"כ התובעת כי פנה פעם נוספת למשטרת ישראל בבקשה לקבל לידיו את הצילומים ואז נשלחו לידיו צילומים מתוך הדיסקים, כפי שנשמרו בידי משטרת ישראל.

          

     67. עיון בתמונות ובסרטונים שהוצגו, והצלבתם עם המזכרים שבתיק החקירה, מעלה כי מתוך "דיסק 1" (הוא הדיסק שנמסר על ידי הבנק למשטרה), ניתן היה לעיין תחילה רק ב-4 סרטונים (כעולה ממזכר מיום 17.2.19) שכן יתר הסרטונים לא נפתחו בשל קשיים טכניים. בהמשך, וכמפורט בדו"ח צפייה מיום 14.5.19 בתיק החקירה נפתחו 10 סרטונים מהם עולה כי לפחות ב- 5 המקרים האחרונים שבהם נמשכו כספים באמצעות בנקט מחשבונה של התובעת, כעולה מדפי החשבון, נצפתה המטפלת לבדה מושכת כספים ביום, בשעה ובמיקום שבו תועדה פעולת המשיכה בחשבון הבנק של התובעת. בנוסף צוין שם כי קיים גם קובץ של תמונות.

          

     68. יובהר כי תמונות מתוך תיק החקירה הועברו כאמור לתיק ביהמ"ש, אך בחלקם מועדי הצילומים הנקובים עליהם אינם קריאים (אולי בשל אותם קשיים טכניים נזכרים). מעיון בתמונות ניתן להבחין כי בכולם נראית המטפלת, לבדה, מושכת כספים מהכספומט. בסיכומיה מבהירה המטפלת כי בסה"כ מדובר על 16 משיכות שבהן היא עצמה מתועדת כמי שמושכת כספים מהכספומט.

          

     69. דומה אם כן כי לפניי תיעוד חלקי בלבד מתוך מצלמות האבטחה, אך זה מלמד על שימוש שעושה המטפלת בכרטיס האשראי של התובעת לצורך משיכת כספים. יובהר כי בכל התמונות שהוצגו לעיוני מופיעה המטפלת לבדה כמי שמוציאה כספים מהבנקט, ולא ניתן להבחין בתובעת בשום מקום בסביבתה.

          

     70. האם תועדה המטפלת כמי שמוציאה כספים באיזה מהמועדים האחרים בהם נמשכו כספים מהחשבון באמצעות בנקט? האם הופיעה התובעת כמי שמשכה כספים כאמור? בעניין זה אין לפניי תיעוד מצולם, ואולם לאור הקושי בקבלת הסרטונים מאת הבנק לא אוכל לזקוף עניין זה לחובתה של התובעת, כפי שיובא בהמשך.

          

     71. למעשה, די בכך שישנם סרטונים הקושרים את המטפלת לפעולות המשיכה, ביחד עם מכלול הראיות והעדויות הנוספות, מהן התרשמתי כמפורט מעלה, כדי להעיד לטעמי על כך שהמטפלת אמנם גזלה כספים מחשבונה של התובעת ללא רשות, תוך שהיא עושה שימוש אסור בכרטיס האשראי של התובעת.

          

     72. כאמור משקלן הכולל של הראיות הנדרש לצורך קביעת אשם נזיקי לשם הגשת תביעה אזרחית בקשר עם פעולות מסוג מרמה וגזל הוא אינו מבוטל.

         נסכם את הראיות המהותיות שלפנינו -

         • התובעת עמדה איתן על גרסתה לפיה מעולם לא מסרה את הכרטיס למטפלת ומעולם לא הרשתה לה לעשות בו שימוש (או ביקשה ממנה לעשות כאן).

            

         • המטפלת עצמה מסרה תחילה גרסה ראשונית ממנה עלה כי מעולם לא קיבלה לידיה את הכרטיס (או את הקוד הסודי). זו גם מסרה בגרסתה הראשונית כי התובעת היתה בזמנים הרלוונטיים אשה עצמאית וכי ביצעה בעצמה את כל הפעולות הנדרשות לה בקשר עם ניהול החשבון (עם ליווי בלבד), באופן שבו לא נדרשה לסיוע מאת המטפלת (תוך שהיא מדגישה כי התובעת לא היתה סיעודית באותם זמנים).

            

         • סרטונים מתוך מצלמות האבטחה מעידים על כך שהמטפלת תועדה כמי שמושכת כספים מחשבונה של התובעת ללא ליווי של התובעת, בניגוד לגרסתה הראשונית של המטפלת בחקירתה במשטרה, והגם שניתנה לה הזדמנות להבהיר את הדברים בחרה לשתוק, באופן שיש בו כדי לחזק את החשדות נגדה.

            

           כל אלו במצטבר מלמדים לכאורה על שימוש אסור בכרטיסה של התובעת על ידי הנתבעת.

            

         • לכך נוסיף את הדברים הבאים –

           • נסיונותיה של הנתבעת לשנות גרסה הותירו רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש והעצימו את הרושם לפיו השימוש שנעשה על ידה בכרטיס נעשה ללא הצדק וללא רשות.

           • צרכיה הכלכליים של המטפלת באותה תקופה היו משמעותיים ויכולים להסביר לאיזה צורך ניטלו על ידה הכספים בתחילה (בהמשך, ולאחר סילוק תיק הפש"ר נדמה בעיניי כי משראתה כי טוב, המשיכה במעשיה);

           • מידת הזמינות של הכרטיס - שככלל היה מונח בארנק בתוך תיקה של התובעת, המונח בתורו בתוך ארון קבוע בחדר שאינו חדר השינה של התובעת, ותדירות הגעתה של המטפלת לדירת התובעת אפשרו לכאורה גישה לכרטיס והשבתו מבלי משים;

           • משהעבירה המטפלת, לגרסת שני הצדדים, את התובעת לעשות שימוש רחב יותר בסניפי הבנקט מאשר במשיכה מאת הפקיד שבתוך הסניף, תוך שהיא מלווה את התובעת אל הבנק לשם ביצוע פעולת המשיכה ואף עומדת לצידה לאורך כל זמן ביצוע פעולת המשיכה, הגדילה המטפלת את יכולתה להיחשף לספרות הקוד הסודי שבהם עשתה התובעת שימוש;

           • התובעת, שגילה עמד אז על כ-88 שנים, הכניסה את המטפלת לביתה, תוך שבין הצדדים יחסי אמון וקירבה מעצם תפקידה של המטפלת, כמטפלת של התובעת מטעם המוסד לביטוח לאומי, וזו האחרונה עבדה אצלה במשך למעלה משנה והגיעה אל ביתה 3 פעמים בכל שבוע, באופן שיש בו כדי לאפשר ניצול של התנאים לשם הגשמת המטרה, מבלי לעורר חשד.

           • בהקשר אחרון זה אבהיר כי לא נעלם מעיניי כי בראשית התקופה היתה התובעת דיירת חדשה בדיור המוגן, לאחר שהתגוררה קודם לכן בדירה משלה. גם לא נעלם מעיניי כי התובעת נחשפה לדפי החשבון באופן שוטף, ניהלה שיחות עם בנקאי וניהלה את ענייניה הכספיים בעצמאות רבה, וכי אגב כך זיהתה בשלב מסוים (ומאוחר למדי) כי חל שינוי במאזן הכספים ובתדירות השימוש בבנקט. יחד עם זאת התובעת העידה, ועדותה בעניין זה נראתה בעיניי כסבירה והגיונית, כי חשדה שמדובר בפעולות המבוצעות על ידי מי מבאי הדיור המוגן, ומשמצאה פעם אחר פעם כי הכרטיס מצוי בארנקה, לא העלתה בדעתה כי יש מקום לחשוד במטפלת - אותה הכניסה באמון מלא לתוך יחידת הדיור בה התגוררה.

              

             בסה"כ אם כן אני קובעת כי די בחומר הראיות שלפניי, במצטבר, כדי להרים את הנטל להוכיח כי סביר יותר שהשימוש שעשתה המטפלת בכרטיס של התובעת נעשה שלא כדין מאשר שנעשה בהסכמה, וכי המטפלת פעלה במרמה כלפי התובעת, כי גנבה את כספה מחשבונה באמצעות שימוש בכרטיס האשראי של התובעת ללא רשות, וכי יש בפעולותיה משום גזל של כספי התובעת.

             יוזכר כי מדובר בגזל בנסיבות חמורות במיוחד שעה שהמעוולת היא מטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי, אשר הופקדה על הסיוע והליווי שניתן מטעם המדינה לקשישה שגילה מתקרב ל-90, וניצלה לכאורה את יחסי הקרבה המיוחדים האמורים כדי להתל במטופלת, לרמות אותה ולגזול מידיה כספים בסכומים נכבדים במיוחד במשך זמן ממושך, בעקביות וביעילות.

              

             כך עשתה המטפלת, מתברר, לא רק ביחס לכרטיסה של התובעת נשוא הדיון וחשבונה אצל הבנק כאן, כי אם גם ביחס לכרטיס אחר שהחזיקה התובעת ברשותה, והופק על ידי בנק לאומי לצורך ניהול חשבון נוסף שהתנהל על שמה של התובעת שם.

              

             דומה בעיניי כי הקלות הבלתי נסבלת שבה נעשה על ידי המטפלת שימוש בכרטיסיה של התובעת הקשישה, כפי שהתרשמתי – ראויה לכל גינוי.

              

     73. משנחה דעתי כי יש בסיס עובדתי לטענת התובעת בנוגע לביצוע מעשה העוולה על ידי המטפלת, שומה על ביהמ"ש לבחון מהו שיעורו של הנזק שנגרם לתובעת בשל כך. אגב כך נדרש ביהמ"ש לבחון מהו שיעור הכספים שגזלה המטפלת מחשבונה של התובעת.

          

     74. בכתב תביעתה העמידה התובעת את שעור הסכום שאותו היא דורשת לקבל על מלוא הסכומים שנמשכו באמצעות משיכות מבנקט במהלך שנת 2018. את סכום התביעה העמידה התובעת על סך של 116,000 ₪ (במקום 110,000 ₪ שיעור המשכירות, ואולם דומני כי מדובר בטעות קולמוס).

          

          

     75. בעדותה כאן הבהירה התובעת כי גם היא עשתה שימוש, בעצמה, בכרטיס במהלך שנת 2018 (בתקופה נשוא התביעה), כי בעקבות הארוע הפסיקה לעשות כל שימוש באמצעות כרטיס החיוב למשיכת כספים מבנקט עד להגשת התלונה (יודגש כי הכרטיס נשוא ענייננו ממילא בוטל ערב הגשת התלונה), ואף הוסיפה והדגישה כי היא אינה מבקשת לקבל לידיה אלא את הכספים שהוציאה המטפלת מחשבונה, ללמדנו על הצורך לבצע אבחנה בין הכספים שנמשכו שלא בהסכמתה לבין כספים שמשכה בעצמה באותה דרך.

          

     76. ככלל, הנטל להביא ראיות לעניין שיעור הנזק מוטל על כתפי התובעת, ואולם מצאתי כי בהעדר תיעוד מדויק מתוך סרטוני האבטחה אשר יבהיר אילו משיכות בוצעו במהלך שנת 2018 על ידי התובעת ואילו משיכות בוצעו על ידי המטפלת, לא תוכל התובעת להוכיח במדויק את הסכום.

          

         ויובהר, אין חולק כי בשלהי שנת 2017 ליוותה המטפלת את התובעת אל הבנק, ואז המליצה לה לעבור ולמשוך את הכספים ממסוף הבנקט תחת המתנה בתוך הסניף.

         כפועל יוצא המשיכות בוצעו מאותו מועד ואילך, במשך כשנה, בין היתר באמצעות הבנקט (כאמור סכום של כ- 33,000 ₪ נמשך מהפקיד בסניף במהלך שנה זו), ואיני סבורה כי נכון לצפות מהתובעת, קורבן הארוע, כי תוכל להיזכר, בדיעבד, אילו משיכות במדויק בוצעו בבנקט על ידה, ואילו לא בוצעו על ידה.

          

         בוודאי שאין לצפות כי תתעד את משיכותיה שלה, שלא באמצעות מצלמות האבטחה של הבנק, על מנת שתוכל להוכיח מה בוצע על ידה ומה לא בוצע על ידה, שעה שטרם עלה חשדה בנוגע למשיכות בידי אחר.

          

         במצב דברים זה דומה כי אין מנוס מקביעת שיעור הנזק על דרך האומדנה.

         לצורך קביעת שיעור המשיכות שבגינן תחויב אם כן המטפלת, אני רואה לנכון לקחת בחשבון את התנועות הממוצעת בחשבונה של התובעת, כפי שנשקפו לאורך השנים שבהן היה החשבון בשליטתה המלאה (בשונה מהארועים שהתרחשו לאחר ארוע הגניבה, שאז חלה לכאורה ירידה ביכולותיה של התובעת, ואולי גם בשאיפתה לנהל את ענייניה בעצמה, והשליטה בפעולות שבחשבון הועברה הלכה למעשה לידי בתה).

          

         כאמור מעלה מצאתי כי ככלל עמדו שיעור הוצאותיה השנתיות של התובעת בשנים שקדמו לאירועי הגניבה על סך של כ- 100,000-110,000 ₪.

         בשנת 2018, כמפורט מעלה, עמדו הוצאותיה של התובעת על סך של כ- 200,000 ₪.

          

          

         במצב דברים זה, נוכח החובה להעריך את שיעור הנזק על דרך האומדנה בזהירות יתירה ועל דרך ההפחתה, אני קובעת כי הנתבעת הסבה לתובעת נזק בשיעור של 90,000 ₪ (להלן: הכספים שנגנבו). זאת, מבלי לקחת בחשבון את הנזק הנובע מהוצאות ניהול ההליכים המשפטיים נגדה.

          

         אשר על כן אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 90,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה נגדה כאן ועד ליום התשלום בפועל.

          

         סוגיית ההוצאות תבחן על בסיס בקשה לפסיקת הוצאות שתגיש התובעת בנפרד כמפורט בהמשך, וזאת מפאת העובדה שדומה בעיניי כי בנסיבות העניין, ראוי לרפא את מלוא נזקיה של התובעת, לרבות אלו הנובעים מהצורך לברר הליך זה עד תומו.

          

         תביעת התובעת כנגד הבנק:

     77. תביעת התובעת כנגד הבנק מבוססת על שתי טענות משפטיות – האחת, עניינה בהפרת הוראות חוק כרטיסי חיוב, והשניה עניינה בהפרת חובת הנאמנות והזהירות של הבנק כלפיה מכח דיני הבנקאות.

         אקצר ואבהיר כבר כי גם ביישום הוראות חוק כרטיסי חיוב מוטלות על הבנק חובות מיוחדות מכח היותו הבנק שאצלו מנהלת התובעת את חשבונה, ובשים לב לחובות הנאמנות והזהירות החלות עליו כלפיה.

     78. חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (אשר חל במועדים הרלוונטיים ומאז הוחלף בחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019) קבע כי למנפיק הכרטיס חובה להשיב את הכספים, למעט את סכום האחריות המוגבלת שבסעיף 5, ואם גילה שהיתה הרשאה/ נמסר הכרטיס ביחד עם הקוד – לחייב מחדש.

         כבר יש לומר כי משנמנע הבנק מלבצע השבה לחשבונה של התובעת בתוך המועדים הנקובים בחוק פעל הבנק לכאורה בניגוד להוראותיו של החוק, וממילא בניגוד לחובותיו לשמור על האינטרס של הלקוחה-התובעת, שכן הותיר את חשבונה בחסר ממשי. את טענותיו בנוגע לקיומן של הגנות לטובתו צריך ויכול היה הבנק להעלות רק לאחר העברת הכספים כאמור, ויש להצטער על כי לא פעל כך.

          

     79. לעיצומם של דברים אלו הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו -

         "אחריות לשימוש לרעה

         5.(א)  בסעיף זה ובסעיף 6 –

                     "שימוש לרעה" – שימוש בכרטיס חיוב בידי מי שאינו זכאי לכך לפי חוזה כרטיס חיוב, בדרך של רכישת נכסים או משיכת כסף, ובכרטיס תשלום – גם טעינתו;

         "הודעה" – הודעה של הלקוח למנפיק אחרי שנודע לו על גניבת כרטיס החיוב, על אבדנו או על שימוש לרעה.

         (ב)  הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה אחרי שנמסרה הודעה.

         (ג)   הלקוח יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה לפני שנמסרה הודעה למנפיק, לפי הסכום הנמוך מבין שני אלה:

         (1)   סכום קבוע של 75 שקלים חדשים בתוספת של 30 שקלים חדשים לכל יום מהמועד שבו נודע לו על גניבת כרטיס החיוב, על אבדנו או על השימוש לרעה בו עד מועד מסירת ההודעה; על אף האמור לעיל, אם מסר הלקוח את ההודעה תוך שלושים ימים מיום שנעשה לראשונה שימוש לרעה, לא יהיה אחראי לסכום העולה על 450 שקלים חדשים; יום ההודעה לא ייכלל במנין הימים, אם נמסרה באותו יום שבו נודע ללקוח על האובדן או הגניבה;

         (2)   סכום העסקאות או הפעולות שבוצעו בפועל.

         (ד)  הגבלת האחריות האמורה בסעיף זה, לא תחול אם נתקיים אחד מאלה:

         (1)   הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרת שמירה בלבד, ואולם הלקוח לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה אחרי שכרטיס החיוב שנמסר לאדם אחר, אבד לאותו אדם או נגנב ממנו; לענין זה, מסירת כרטיס החיוב יחד עם הצופן לא תיחשב כמסירה בנסיבות סבירות;

         (2)   השימוש בכרטיס החיוב נעשה בידיעת הלקוח;

         (3)   הלקוח פעל בכוונת מרמה.

         (ה)  הלקוח לא יהיה אחראי בשום מקרה לשימוש לרעה שנעשה לאחר שכרטיס החיוב הגיע להחזקתו של המנפיק.

         (ה1) על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ה), בכרטיס תשלום, יהיה הלקוח אחראי, נוסף על האמור בסעיפים קטנים (ג) או (ד), גם לסכום הכסף הצבור בכרטיס עד לטעינתו הראשונה בידי מי שאינו זכאי לכך; אחריותו של לקוח לענין סכום הכסף הצבור בכרטיס כאמור לא תעלה, בכל מקרה, על סכום של 400 שקלים חדשים.

         (ו)   לא תחול על הלקוח אחריות כלשהי לשימוש לרעה שנעשה בכרטיס חיוב, להוציא האחריות המפורטת בחוק זה.

         השבת סכומי חיוב

         6.(א)  חוייב לקוח בשל עסקאות או פעולות שנעשו תוך כדי שימוש לרעה בכרטיס חיוב, ישיב המנפיק ללקוח, בהקדם האפשרי אך לא יאוחר מעשרה ימי עסקים מיום הודעת הלקוח, את סכום החיוב, למעט הסכום שבו חייב הלקוח לפי סעיף 5(ג).

         (ב)  אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מזכותו של המנפיק לחזור ולחייב את הלקוח ביתרת סכום החיוב, אם נוכח המנפיק שהשימוש נעשה בנסיבות המפורטות בסעיף 5(ד) והוא מסר ללקוח הודעה המפרטת את הנימוקים לחיוב.

         (ג)   לענין סעיף 5(ה1) בדבר סכום הכסף הצבור בכרטיס תשלום, יהווה תצהיר של הלקוח ראיה לכאורה להוכחת סכום הכסף הצבור בו; המנפיק ישיב ללקוח, בתוך עשרה ימי עסקים מיום מסירת התצהיר, את סכום החיוב המגיע לו לפי התצהיר; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מזכותו של המנפיק לדרוש מהלקוח את השבת הסכום שנתן לו, אם נקבע בפסק דין חלוט כי הכספים לא הגיעו ללקוח כדין."

          

     80. עינינו הרואות כי בכל הנוגע לחיוב המנפיק, הבנק בנסיבות העניין כאן, בהשבת הכספים שנגנבו קבע המחוקק הוראות ברורות בנוגע לאופן חלוקת האחריות בין הצדדים, המנפיק והצרכן, אשר יש בה כדי למצות גם את הסוגיה הנזיקית העולה אגב הבירור – קרי, האם התרשלות של מי מהצדדים מצדיקה הטלת האחריות על כתפיו. דומה לכאורה כי המחוקק קבע דרך ברורה לילך בה והוא מעביר את נטל הבאת הראיות מצד אחד למשנהו (מבלי לגרוע כמובן מנטל ההוכחה המוטל תמיד על כתפיו של התובע).

          

     81. על פי לשונו הפשוטה של החוק על ביהמ"ש לבחון את נסיבות המקרה על פי מטוטלת הנטלים הבאה – התובעת נדרשת להוכיח כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס, קרי כי נעשה שימוש בכרטיס על ידי מי שאינו רשאי לכך, בענייננו – בדרך של משיכת כספים, ואת היקף השימוש שנעשה. משמורם נטל זה נדרש הבנק להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הגם שנעשה שימוש כאמור, הרי שאין מקום להגבלת האחריות של התובעת, בשל התקיימות איזה מהחריגים הקבועים בסעיף 5.ד. לחוק.

          

     82. כאמור, אין מחלוקת בנוגע לכך שלפחות בסרטונים שהוצגו כאן נעשה שימוש בכרטיס החיוב של התובעת על ידי מי שאינה מורשית לכך – המטפלת.

          

     83. אשר להיקף השימוש לרעה שנעשה בכרטיס, בעניין זה מוטל נטל ההוכחה ובראשו נטל הבאת הראיות על כתפיה של התובעת. יחד עם זאת אין ולא יכולה להיות מחלוקת בנוגע לכך שבנסיבות המקרה הדרך היחידה שעומדת לתובעת להראות מהו היקף השימוש שנעשה בכרטיס על ידי המטפלת הוא בהמצאת צילומים מתוך מצלמות האבטחה של הבנק. שוכנעתי, כאמור, כי הגורם שהחזיק בידיו את הצילומים, הוא הבנק, וכי זה אמנם הזמין את התובעת ואת בתה בשלהי שנת 2018 למשרדיו כדי להציג לפניהן סרטונים ממצלמות האבטחה, על מנת לבקש כי אלו תזהינה במצלמות מי עשה שימוש בכרטיס, אך הסרטונים עצמם מעולם לא הועברו על ידו לידיה של התובעת.

          

     84. התובעת לא הציגה סרטונים אשר יעידו על שימוש בכרטיס על ידי המטפלת גם ביתר המשיכות שלהן היא טוענת. יחד עם זאת כבר קבעתי מעלה כי הסרטונים שעשויים היו להוכיח משיכות כאמור הם סרטונים שנערכים על ידי מערכת הבטחון של הבנק, ונשמרים בידיה.

          

     85. דומה בעיניי כי באשר לחובת הבנק להחזיק בידיו את הסרטונים המעידים על השימוש שנעשה בכרטיס יש לפנות לחובת הנאמנות המיוחדת החלה על הבנק כלפי לקוחתו.

          

         בעניינה של חובת הנאמנות של הבנק כלפי לקוחותיו נאמר כי "חובת הנאמנות היא חובה מרכזית המגדירה את יחסי הבנק עם לקוחו ומשפיעה גם על יחסיו עם צדדים שלישיים. היא הפכה בעשורים האחרונים מהצעה אקדמית לחקיקה שיפוטית. לאור ההכרה בחובה בהלכה הפסוקה ואימוצה הרחב על ידי בתי המשפט, כיום גדולה יותר אחריותם של הבנקים בעת הענקת השירות לציבור. בכך עשתה החברה הישראלית צעד נוסף אל עבר שירות בנקאי מקצועי, יעיל והגון יותר" ((ר' דיני בנקאות – חלק כללי, ריקרדו אוריאל ולירן חיים, כרך א' מהדורה שניה, 2021, בעמ' 239)/ כן נאמר כי ככלל, "על הבנק לנהוג בזהירות מופלגת, ולכן עליו לנקוט הסדרי עבודה אשר יבטיחו כי האיכות ורמת השירותים יהיו גבוהות מאלה שאדם אחר היה נותן בנסיבות דומות" (שם, בעמ' 227), וכי "תפקידו של בית המשפט יהיה לקבוע את התוכן המיוחד של החובה בכל שירות ושירות. במילים אחרות, חובת הנאמנות ניתנת לקונקרטיזציה בהקשרים נפרדים – ראשית, בענף הבנקאות לעומת תחומים משפטיים אחרים, ושנית, בהקשר המיוחד של יחסי בנק-לקוח, בנוגע לכל שירות ושירות, וזאת בשל טיבו המיוחד של השירות ויכולתו של הבנק לתת אותו ברמה מיוחדת של הגינות ומקצועיות, ובהתאם לאמון שנוצר אצל הציבור הרחב שאלה יהיו פני הדברים" (ר' שם בעמ' 229).

          

         באשר להתקנת מצלמות אבטחה (וממילא שמירה על התוכן הדיגיטלי של אותן מצלמות) מבהירים המלומדים אוליאל וחיים, כי מדובר בחלק מחובת הנאמנות החלה על הבנק בכל הנוגע לבירור טענות ביחס לכשלים בשימוש במכשירי הבנקט באמצעות כרטיס חיוב, וכי בהתאמה חלה על הבנק חובה "להתקין מצלמות אבטחה ליד המכשירים האוטומטיים. מצלמות כאלה יתעדו בבירור את פעולת הלקוח, יבהירו אם קיבל לידיו הכספים תוך זמן סביר, ואם התרחשה תקלה במכשיר. המצלמות אלו גם יכולות לסייע באיתור האדם שהכספים הגיעו לידיו. התקנתן מחויבת כדי להתמודד עם הסיכון לתקלות שעשויות להיגרם עקב השימוש במכשיר האוטומטי. בהיעדר מצלמת אבטחה, נראה כי יקשה על הבנק להוכיח כי הלקוח לא מילא אחר חובותיו בעת השימוש במכשיר. בהקשר זה, כבר צוין כי מסקנה דומה עולה גם לאור חובת הנאמנות של הבנק. חובת הנאמנות היא חובה כללית המצריכה קונקרטיזציה, בין היתר, בהתאם לטיב השירות. בענייננו, חובת הבנק היא להבטיח את תקינות המכשיר ולוודא שהלקוח לא יחויב בגין כספים שלא קיבל לרשותו. כך מושגת יעילות ובטיחות במהלך השירות. לאור זאת, נראה, כי לצורך קיום חובת הנאמנות כלפי הלקוח על הבנק להציב מצלמת אבטחה בקרבת המכשיר. כאמור, מצלמות כאלו גם יסייעו באיתור גורמים שקיבלו כספים שאינם שלהם. (ר' ריקרדו אוליאל ולירן וחיים בספרם דיני בנקאות – מערכת התשלומים, כרך ב', מהדורה שניה, 2021 בעמ' 276) והדברים יפים גם לענייננו.

         יובהר כי החובה לתעד כוללת בחובה ממילא גם את החובה לשמור את התיעוד, וזאת לפחות למשך תקופה סבירה (שהיא מעבר לשירות שניתן על ידי נותן שירות רגיל).

         לטעמי את משך התקופה הקצובה ראוי להעמיד על לכל הפחות שנה שלמה אחורה.

          

     86. ממילא מובן כי מצופה שהתאגיד הבנקאי שאליו פונה הלקוח כדי להודיע על שימוש לרעה שנעשה בחשבונו באמצעות שימוש במסוף הבנקט - הודעה שבעקבותיה נערכת צפייה בסרטונים וניתן לראות כי אכן נעשה שימוש בידי מי שלא הורשה לכך, נפתחת חקירה פלילית ונפתח גם הליך אזרחי - ימלא את חובת הנאמנות המיוחדת החלה עליו ביתר שאת, וישמור בשמירה ראויה ומדוקדקת את כל החומר שתועד ונשמר בידיו עד ליום הגשת ההודעה, וזאת עד לסיומם של ההליכים כולם.

          

     87. מכל אלו אני קובעת כי הגם שהתובעת לא הביאה את ראיותיה בנוגע להיקף השימוש לרעה שנעשה בכרטיס, הרי שראיותיה בנוגע לסוגיית היקף השימוש כפופה לחובת הבנק לשמור על התיעוד ברשותו, ואין לזקוף לחובתה העדרן של הראיות.

          

     88. כפועל יוצא אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי אמנם נעשה שימוש לרעה בכרטיס בהיקף נרחב. למען הזהירות המשפטית, לאור הודאתה של התובעת כי עשתה שימוש כלשהו בכרטיס במהלך השנה לצורך משיכת כספים מבנקט, ולאור הקביעות שנקבעו כאן מעלה בעניינה של המטפלת, אני קובעת כי היקף השימוש שנעשה לרעה בכרטיס יועמד, אף לצורך הדיון בעניינו של הבנק, על סכום של 90,000 ₪.

          

     89. בשלב זה עובר הנטל להוכיח כי השימוש שנעשה בידי אחר אינו מזכה את התובעת בהגבלת האחריות לנזקיה אל כתפיו של הבנק. הבנק ביקש להסתמך על גרסת המטפלת להוכחת טענתו בהקשר זה ובמצב דברים זה, לאחר שמצאתי כי אין ממש בטענותיה לעניין מסירת הכרטיס לידיה על ידי התובעת, בידיעתה וביוזמתה, וכן לאחר שמצאתי כי התובעת לא "נתנה" לנתבעת את הקוד הסודי מעולם, לא מסרה בידיה את הכרטיס ולא ידעה כי המטפלת עושה שימוש בכרטיסה - אני קובעת כי הבנק לא הרים את הנטל להראות כי התקיימו החריגים המצדיקים סטייה מהכלל לפיו אחריותה של התובעת מוגבלת.

          

     90. ויובהר – הגם שנחה דעתי כי המטפלת יכולה היתה להכיר את הקוד הסודי מעצם ליווי התובעת על ידה אל סניפי הבנקט לצורך משיכת כספים כבר מאז סוף שנת 2017, הרי שאיני מוצאת כי יש בכך כדי ללמד על התרשלות חמורה של התובעת בשמירה על הפרטים.

          

         זאת, הן נוכח גילה המופלג של התובעת, אשר בגינו היא נדרשה לליווי כאמור, שהועמד לה על ידי מדינת ישראל באמצעות מטפלת של המוסד לביטוח לאומי, והן נוכח העובדה שמדברי התובעת ומגרסתה הראשונית של הנתבעת אני למדה כי בשום שלב לא מסרה התובעת את כרטיס החיוב בידיה של הנתבעת וכי הקפידה להכניסו בעצמה אל המכשיר ולהוציאו בעצמה. ללמדנו על כך שהתובעת השתדלה לנקוט בפעולות שיש בהן כדי לשמר בידיה שליטה מלאה בכרטיס, בהתאם לחובותיה החוזיות כלפי הבנק. העובדה שהמטפלת מעלה באמון המיוחד שחל בינה לבין התובעת, עיינה עיין היטב בהקלדת הקוד ואף זכרה לעשות בו שימוש לאחר מכן (בין שצילמה את פעולת ההקלדה ובין אם לאו), אין בה כדי ללמד על התרשלות חמורה של התובעת בקיום חיוביה כלפי הבנק.

          

     91. יצין כי בפסיקה ובספרות נודעה מחלוקת בשאלה האם ראוי להיצמד ללשון החוק, שהוא בעקרו צרכני ונועד להטיל את עיקר האחריות ככלל על המנפיק, כמפזר הנזק הטוב ביותר, ולהעביר את מלוא האחריות לנזק בחזרה אל כתפי הלקוח רק במקרים המפורשים הקבועים בחוק כמצדיקים זאת, או שמא ראוי להכניס אל בין השיקולים, לפחות לעניין נטלי הבאת הראיות ומידת השכנוע הנדרשת מכל צד, את הסוגיות הנזיקיות הדנות בהשלכותיה של רשלנות, ככל שקיימת.

          

     92. דומה כי המבחן שנבחר בסופו של יום כדי לקבוע באילו נסיבות תועבר האחריות לכתפיו של הלקוח (במקום שבו הוכח כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס, כהגדרתו בדין) הוא מבחן הרשלנות החמורה, לפיו ככל שיתברר כי נעשה שימוש לרעה בכרטיס החיוב, תהא אחריותו של הלקוח בלתי מסויגת רק במקום שבו נקבע כי זה נהג ברשלנות חמורה בשמירה על הכרטיס שבידיו (ר' בעניין זה מאמרו של עו"ד אמיר בכר, שימוש לרעה בכרטיסי חיוב – שחיקת ההגנה המוקנית לצרכן, "המשפט" יא, תשס"ז, בעמ' 321, וכן ר' דיון בת.א. (שלום ת"א-יפו) 120686/01 הזמי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (10.2.04) וההפניות שם).

          

     93. הבנק מבקש לקבוע כי התובעת הפרה את חובותיה בשניים – האחד, כאשר לא בדקה את התנועות השוטפות בחשבון הבנק שלה על אף שדפי החשבון נשלחו אליה באופן עקבי ורציף, ובכך השהתה את הגשת הודעתה לבנק על פי החוק במשך שנה שלמה וגרמה לבנק לנזקים, והשני, כי התובעת לא שמרה על כרטיס האשראי שלה ועל הקוד הסודי שניתן לה לבל יתגלגל לידיים זרות בניגוד לחובותיה על פי ההסכם שבינה לבין הבנק.

          

     94. בספרם, דיני בנקאות – חלק כללי (כרך א' מהדורה שניה, 2021) מבהירים המלומדים אוליאל וחיים, כי החובה המוטלת על הלקוח בקשר עם בדיקת דפי החשבון שלו וביצוע מעקב אחר חשבונותיו נועדה למנוע פגיעה בלקוח שכן זה עלול להפסיד הפסדים הנובעים מאיבוד הזדמנויות לאיתור כשלים, ואולם אין בכך כדי לגרוע מחובתו של הבנק להשיב כספים במקרה שהחוק מורה על כך. לשיטתם, המקובלת עליי, חובת הלקוח היא בעיקרה חובה כלפי עצמו וביחס לנזקיו-הוא ואין בה כדי להקים לבנק טענה נגדו.

          

         זאת ועוד, הגם שיש במתן הודעה מוקדמת ככל שניתן יש כדי לאפשר לבנק לפעול באופן מיידי למניעת המשכו של השימוש לרעה שנעשה בכרטיס, הרי שאין באי מסירת הודעה בסמיכות לתחילת השימוש כדי ללמד בהכרח על רשלנות חמורה של הלקוח.

         הדברים נכונים גם לעניין עצם עשיית השימוש בכרטיס שנמסר לידיה של הלקוחה ולהשגת פרטי הקוד הסודי. הכל תלוי נסיבות.

          

     95. במקרה שלפניי שוכנעתי כי התובעת החזיקה ככלל את כרטיסי החיוב שלה בתוך ארנק, שהיה מצוי בתוך תיק, ואשר ככלל אוחסן בארון בחדר מחדרי יחידת הדיור שבה התגוררה. הכרטיס הוצא על ידי התובעת ממקומו זה רק בעת שימוש בו על ידה ו/או בעת סידור התיק על ידה. יוצא אם כן כי יש בהתנהגותה כאמור משום שמירה סבירה על הכרטיס שהונפק לטובתה, וקשה להעלות על הדעת מצב בו היה על התובעת לצפות בצפייה סבירה כי מאן דהוא יכנס באופן רגיל ושגרתי אל ביתה, יפתח את הארון, את התיק ואת הארנק, יוציא את הכרטיס, ייטול אותו ואף יחזירו למקומו לאחר שימוש בו, ומדובר בהתנהגות שהיא חורגת ממידת הציפיות הסבירה של אדם ככלל, של אדם בגילה של התובעת בפרט (ולמיטב התרשמותי – אף של התובעת כאן).

          

     96. הדברים נכונים גם לעניין מסירת ההודעה לבנק. זאת, משום שמעדות התובעת שמצאתי לאמץ עלה כי הכרטיס שב וחזר אל הארנק והיה מצוי בו לשימושה בכל עת שחפצה בכך, באופן שבו גם אילו סברה כי התנועות בחשבון הן חריגות או בלתי סבירות, איני סבורה כי יכולה היתה להבחין בכך שהשינוי הוא במיוחד בשימוש בכרטיס האשראי ובדרך הספציפית של משיכת כספים מבנקט, או כי אמנם הבחינה בכך (עד למועד שבו לשיטתה הפסיקה לעשות שימוש בעמדות הבנקט) באופן שבו היה עליה לפעול לביטולו, שעה שהוא מצוי בתוך ארנקה.

          

     97. התרשמתי כי שילוב הדברים, הכוללים היעלמות כסף מזומן מארנקה, היעלמותו של כרטיס האשראי וכן היעדרותה של המטפלת (ואולי גם הדברים שמסר חתנה של התובעת בדבר מפגשיו התמוהים עם המטפלת בסניפי הבנקט השונים) הם שהובילו, כמכלול, להבנה כי החריגות בחשבון נובעות משימוש שנעשה בכרטיס האשראי על ידי מי שהיתה לו גישה אליו ובדרך של משיכה מהבנקט, קרי תוך שימוש לרעה בכרטיס.

          

     98. למעשה, המחוקק מצא כי יש להגביל את אחריותו של הלקוח לפי אופן פעולתו, והוא מאבחן בין הפרת ההתחייבויות המפורשות (מסירת הכרטיס לאחר או ידיעה ברורה בדבר שימוש בו על ידי אחר –שאז לא תהיה האחריות מוגבלת כלל) לבין תזמון מסירת ההודעה לפי ידיעתו בפועל של הלקוח בדבר קיומו של שימוש לרעה (לפי המפתח המפורט בסעיף 5 (ג)(1) לחוק).

          

     99. מששוכנעתי כאמור כי התובעת לא ידעה כי המטפלת עושה שימוש בכרטיס החיוב שלה, ולאחר שמצאתי כי התובעת לא מסרה בידי המטפלת את הכרטיס והקוד הסודי, ולא הפקירה אותם – הרי שדומה כי נותר לדון בשאלת שיעור האחריות המוגבלת שתחול על התובעת.

          

     100. התובעת והבנק בחרו להימנע מהתייחסות מפורשת לשאלה מתי נודע לתובעת על השימוש לרעה שנעשה בכרטיס. יחד עם זאת שוכנעתי כאמור כי התובעת ידע והבינה כי נעשה שימוש כאמור רק כאשר התגבשו בידיה מכלול ראיות, ובהן – שימוש בכרטיס לצורך משיכת כספים מבנקט לאחר שחדלה היא עצמה מעשות שימוש כאמור, היעלמות הכרטיס מארנקה בד בבד עם היעדרות המטפלת מעבודתה וגילוי נסיבות המפגש שבין מר טורג'מן לבין המטפלת. ממכלול הדברים אני קובעת כי התובעת ידעה על השימוש לרעה שנעשה בכרטיס באופן מפורש רק ביום 10.12.18 או בסמוך לכך, קרי כ- 14 ימים לפני מסירת ההודעה.

           

     101. סעיף 5(ג)(1) לחוק קובע כי על מנפיק הכרטיס להשיב לידי הלקוח – התובעת – את שיעור המשיכות שבוצעו אגב שימוש לרעה בכרטיס בניכוי שיעור האחריות המוגבלת בסך של 75 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה), ובניכוי סכום נוסף, המבטא את האיחור במסירת ההודעה ממועד הידיעה של הלקוח – בסך של 30 ₪ ליום (ולא יותר מ- 450 ₪ לתקופה הקצרה מחודש ימים).

           

     102. חשבון פשוט יביא אותנו להבנה כי בנסיבות העניין על הבנק להשיב לתובעת את הסך של 87,840 ₪ (90,000 ש"ח בניכוי: 308.64 ₪, המבטאים ערכם של 75 ₪ כערכם ביום הגשת התביעה ו- 1,851 ₪, המבטאים ערכם של 450 ש"ח ביום הגשת התביעה כאן).

           

     103. מכל האמור אני סבורה כי בהתאם להוראות הדין יש מקום לחייב את הבנק להשיב לידי התובעת את מלוא הסכום שנמשך כאמור תוך שימוש לרעה בכרטיס, בניכוי הסכומים שחבה בהם התובעת מכח אחריותה המוגבלת, ובסך הכל ישלם הבנק לתובעת בגין חובתו על פי חוק כרטיסי חיוב סך של 87,840 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

           

           

          114. לבסוף ובאשר לטענת התובעת לפיה יש לחייב את הבנק להשיב לידיה את יתרת הכספים מכח העילה הנזיקית – בעניין זה אבהיר כי לאור ניתוח התנועות בחשבונה של התובעת, ולאור העובדה שהתובעת בחרה שלא להפקיד את הכנסותיה שבמזומן לחשבון הבנק, להתנהל באופן היא מושכת סכומים נכבדים (בחלק מן השנים באמצעות שיקים ובחלק אחר באמצעות משיכה מפקיד הבנק) לשם סיוע לילדיה מעת לעת, והכל מבלי לשתף את הבנק בהתנהלותה כאמור - הרי שאין במצב החשבון או בהתנהלות בו כדי ללמד בהכרח על מעילה/גניבה/שימוש לרעה.

                

               במיוחד כך כאשר התובעת בחרה מעת לעת לשנות את הרגליה ודרכי התנהלותה על אף גילה המתקדם, ולעבור ולעשות שימוש באמצעים טכנולוגיים או אחרים דוגמת שימוש בבנקט (כפי עדותה).

                

               במצב דברים זה לא שוכנעתי כי יש בהתנהלות הבנק, אשר לא התריע על השינוי ברמות המשיכה מהחשבון כדי התרשלות שיחושב בגינה.

                

               ממילא , יובהר, אף התובעת לא הצליחה להצביע מהי במדויק הפעולה או מהו המועד שממנו ואילך צריך היה הבנק להבחין בשינויים בהרגליה שאינם סבירים או אינם הולמים את יכולתה, ושאשר היה בהם כדי להצדיק הדלת אורות אדומים אצל הבנק.

                

               לכך יש להוסיף את חובתה של התובעת עצמה לעקוב אחר התנועות בחשבון, לזהות שינוי שאינו תואם את התנהלותה בפועל ולשתף את הבנק בחשדותיה, במיוחד שעה שמדובר בלקוחה המעורה בחשבונה בסה"כ, שוקלת את צעדיה ומקבלת ועוקבת באופן שוטף את דפי החשבון.

                

               מכל אלו, ומבלי להאריך שלא לצורך בדיון – אני דוחה את הטענה.

                

               הודעת הבנק לצד ג', המטפלת:

               שוכנעתי כאמור כי המטפלת גזלה, על פי הראיות אשר הונחו לפניי, סכום של 90,000 ₪ מידי התובעת.

               הבנק חויב כלפי התובעת בהשבת כספי הגניבה, בניכוי שיעור אחריותה של התובעת.

               משפעלה המטפלת במרמה כלפי לקוחתו של הבנק, והבנק נדרש להשיב לידי התובעת כספים בגין כך, ולמעשה לרפא את נזקיה, בבחינת מיטיב - הרי שעומדת לבנק זכות לשיפוי מאת המטפלת.

               לפיכך, ומבלי להאריך עוד בדברים אני רואה לנכון לחייב את המטפלת לשפות את הבנק בגין כל סכום שיישא בו כלפי התובעת בהתאם להוראות פסק דיני זה, בתוך 30 ימים ממועד שיועבר על ידו תשלום לטובת התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום דרישת התשלום ועד ליום התשלום בפועל.

                

               • סיכום -

                 לאור כל האמור מעלה הגעתי לכלל מסקנה כי המטפלת גזלה את כספה של התובעת באמצעות שימוש לרעה בכרטיס החיוב של התובעת, כי עשתה כן במרמה, בערמה ובמטרה לגזול את כספה של התובעת.

                  

                 עוד נחה דעתי כי אין בנסיבות המקרה שלפניי כדי להצדיק סטיה מהכלל שלפיו במקרה של שימוש לרעה בחשבון מוגבלת אחריותו של הלקוח, ועל הבנק להשיב לתובעת את הכספים שנגזלו בניכוי שיעור האחריות המוגבלת העומדת לחובת התובעת.

                  

                 מכל אלו אני מחייבת את המטפלת לשלם לתובעת את מלוא סכום הגניבה, בסך של 90,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 3.12.20 ועד ליום התשלום בפועל.

                  

                 כן אני מחייבת את הבנק, ביחד ולחוד עם חיובי המטפלת, להשיב לתובעת סך של 87,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 3.12.20, ועד ליום התשלום בפועל.

                  

                 לבסוף אני מחייבת את המטפלת לשפות את הבנק בגין כל סכום שיישא בו על פי פסק דין זה כלפי התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הצגת דרישת הבנק ועד ליום התשלום בפועל. הבנק יציג דרישת תשלום כאמור בלווי אסמכתא המעידה על הסדרת התשלום על ידו, והשיפוי יבוצע בתוך 30 ימים ממועד הצגת הדרישה.

                  

                 אשר לסוגיית ההוצאות – התובעת והבנק יגישו לפניי בקשה לפסיקת הוצאות, התובעת – בקשר עם תביעתה העיקרית והבנק בקשר עם ההודעה לצד ג'.

                 המטפלת רשאית להגיב לבקשה בתוך 7 ימים מיום העברת הבקשה לידיה, ותגובתה לא תעלה על 3 עמודים.

                  

                 התובעת והבנק יעקבו אחר מועדי התגובה ויחדשו בקשתם במקרה הצורך בחלוף המועדים.

                  

                 הצדדים רשאים להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים ממועד קבלת פסה"ד בידיהם.

                 המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

                 ניתן היום, י"א אב תשפ"ד, 15 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.