לפניי תובענה לקביעת היקף העיזבון ואופן חלוקתו שהגישו התובעות כנגד אחיהן. בליבת התביעה עמדה טענת התובעות כי יש להורות לנתבע להעביר כל רכוש או זכות שנטל מעיזבון אביהם המנוח של הצדדים, ואשר יורשיו הם התובעות והנתבע בחלקים שווים וכן אחת נוספת שלא לקחה חלק בהליך.
התובעת 2, הגב' ר', חוותה טרגדיה קשה כאשר בתה נרצחה במסיבת הנובה ברעים במאורעות 7.10.23. בעקבות כך היחסים בין התובעת 2 לנתבע חזרו להיות יחסים תקינים והתובעת ביקשה למחוק את רישומה כתובעת ולמעשה ביקשה שלא להמשיך בהליך. בקשתה התקבלה וביום 4.12.23 הוריתי על מחיקת התובעת 2 מכתב התביעה.
חרף הטרגדיה הקשה שפקדה את המשפחה, עמדה התובעת על בירור התביעה. התיק נקבע לשמיעת ראיות, אך הצדדים ביקשו לבטל את דיון ההוכחות ותחת זאת שיינתן פסק דין על יסוד החומר שבתיק וסיכומים בכתב שיוגשו על ידי הצדדים.
הסיכומים הוגשו והגיעה העת להכרעה.
-
מר ע' מ' ז"ל (להלן: "המנוח"), אביהם של הצדדים הלך לבית עולמו ביום 2019.XX.XX עוד קודם לכן הלכה לעולמה אימן של הצדדים הגב' פ' מ' ז"ל שהלכה לעולמה ביום 2011.XX.XX האם המנוחה הותירה צוואה שקיבלה תוקף של צו קיום ביום 31.7.2011.
-
כ-5 שנים לאחר מתן צו הקיום לצוואת האם המנוחה, הוגשה על ידי התובעות כאן, בקשה לביטול צו קיום צוואת האם. ההליך התנהל בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה ובסופו הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין. אותן הסכמות נגעו גם לעיזבונה של האם וחלוקתו, וגם לטענות בדבר התנהלות כלכלית של האב המנוח מכל מין וסוג, לרבות העברת זכויות בדירת המגורים ברח' XXXX בXXXXX על שמו של הנתבע.
-
לתביעה זו קדמה בקשה למתן צו קיום צוואת המנוח שהוגשה על ידי הנתבע. באותה צוואה היה הנתבע הזוכה היחידי בעיזבון המנוח. הוגשה בקשת התנגדות ולאחר דיון שהתקיים בפניי חזר בו הנתבע מבקשתו ונקבע כי תחת צו קיום צוואה יינתן צו ירושה אחר המנוח.
טענות התובעת
-
הנתבע עשק את המנוח העביר אליו את רכושו הרב והכל תוך התעללות במנוח, ניצולו ואף הפעלת אלימות כנגדו.
-
המנוח היה איש עסקים אמיד ובעל נכסים ורכוש רב. לאחר פטירתו התברר כי המנוח לא הותיר אחריו רכוש כלשהו, אף לא כספים בחשבון הבנק.
-
מצבו הרפואי והנפשי של המנוח היוו מצע נוח לנתבע להעביר אליו רכוש וכספים השייכים למנוח וכך רוקן את עיזבונו עוד בחייו של המנוח ואף לאחר פטירתו.
-
במסגרת ההליך התברר כי הנתבע משך כספים באמצעות כרטיס אשראי שהיה ברשותו בסך של 1,000 יורו מדי חודש וזאת מיום 30.11.2017 ועד יום פטירתו של האב. מדובר בסך של 22 חודשים, היינו 22,000 יורו שיש להורות לנתבע להשיב לעיזבון האב המנוח. בנוסף הנתבע הודה שהמשיך למשוך כספים באותו שיעור, היינו, 1,000 יורו לחודש, גם לאחר פטירת האב ועד לחודש 4/2022. בסך הכל נמשכו לפני פטירתו של המנוח ולאחר הפטירה סך של 54,000 יורו.
-
לאחר פטירת המנוח נמשכו הכספים בצורה מתוחכמת, שכן הנתבע ביצע העברת כספים מחשבון המנוח לחשבון האם המנוחה ומשם המשיך למשוך כספים. על פי חשבון שערכה התובעת, המבוסס לכאורה על דפי חשבון בנק, משך הנתבע בדרך זו עוד 64,000 יורו, כאשר הוטעם כי סכום זה נמשך לאחר שנת 2017.
-
הנתבע שיקר לבית המשפט לאחר שהצהיר בדיון כי לא היה לו כרטיס אשראי כלשהו ולא ידע שלהורים היו חשבונות בנק בXXXX. לאחר דברים אלו הנתבע הגיש תצהיר לבית המשפט בו התוודה כי שיקר וכי הוא משך כספים מדי חודש מחשבון הבנק בXXXX.
-
טענת הנתבע כי הכספים שנמשכו על ידו הם כספי פנסיה של האב וכי הוא נדרש להשיב אותם לרשויות בXXXX, שכן אלו כספים שהמשיכו להיות משולמים גם לאחר פטירת האב, התבררה כלא נכונה.
-
דרישת הרשויות בXXXX, דרישה אותה קיבלו גם האחיות, הייתה להשבת כספי הפנסיה של האם ולא של האב. הנתבע הודה כי אין מדובר בכספי פנסיה ורק לאחר מכן שינה את גרסתו.
-
הנתבע נהג להחזיק ברכבי יוקרה מסוג מרצדס ופורשה וברור כי מקור הכספים בכספים שהנתבע משך מחשבונות ההורים בXXXX.
-
יש להורות לנתבע להשיב את הכספים שניטלו על ידו מעיזבון האב בסך כולל של 118,000 יורו.
טענות הנתבע
-
התובעת יצרה סכסוך עמוק בתוך המשפחה וניסתה לסחוף את האחיות עמה כנגד הנתבע. הדבר נעשה הן בהליכים קודמים והן בהליך הנוכחי. בניגוד לאחיות האחרות שהשלימו עם הנתבע, ובפרט על רקע הטרגדיה המשפחתית עם הירצחה של האחיינית, התובעת ממשיכה להאשים את הנתבע בהאשמות כוזבות כאילו הוא התעלל באב המנוח וניצל את חולשתו. בפועל, היה זה התובע שסעד את האב בעת חולשתו ואילו התובעת כלל לא טרחה לבקר את האב בערוב ימיו עת שהה בבית אבות.
-
בתביעה זו מנסה התובעת לפתוח הסכמות שהיו בין הצדדים ואשר קיבלו תוקף של פסק דין ביום 30.11.2017. על פי אותן הסכמות הצהירו הצדדים כי אין להם כל טענה בדבר עיזבון אמם או התנהלות כלכלית כספית של האב.
-
ביום 31.10.2016 מונה אפוטרופוס לרכוש המנוח והוא זה ששלט בכל רכושו ונכסיו, וכאלה היו מעט מאד באותה תקופה. האפוטרופוס היה עמותה חיצונית, 'גג לנזקק ולחוסה', והיא הגישה דוח סופי כדין לאפוטרופוס הכללי. על פי הדוח כל שנותר למנוח היה 321.67 ₪ בחשבון הבנק.
-
הטענה כי האב המנוח היה איש עסקים אמיד ובעל נכסים הייתה נכונה בעברו הרחוק. במהלך חייו כילה האב את הכספים והרכוש ועשה בהם כטוב בעיניו. בפועל לאב לא נותר רכוש ולא נותר ממון בניגוד לסברה של התובעת.
-
הנתבע מודה כי אכן עשה שימוש בכספי פנסיה של האב. הפנסיה המשיכה, ככל הנראה, להיות משולמת לחשבון האב בXXXX, ייתכן שהדבר נבע מכך שהאב כבר התגורר בישראל וחברת הפנסיה הXXXXX לא עודכנה כי הוא נפטר. הנתבע עשה שימוש בכרטיס חיוב מיידי, לא היה בידו כרטיס אשראי וממילא לא היה לו מידע או גישה לחשבונות בנק בXXXX.
-
השימוש שעשה הנתבע בכספי הפנסיה מXXXX נבע ממצוקה כלכלית גדולה אליה נקלע והסבה לו בושה רבה. הנתבע נמצא היום בהליך חדל"פ והטענות כי הוא מקיים רמת חיים גבוהה הכולל רכישת מכוניות פאר מנותקת ממציאות חייו של הנתבע ומשפחתו.
-
הנתבע טוען כי כספי הפנסיה שנמשכו על ידו אינם חלק מעיזבון האב המנוח וממילא הוא יידרש להשיב את הכספים לקופת הפנסיה בXXXX. דרישת התובעת להשיב את כספי הפנסיה שנמשכו על ידו לקופת עיזבון המנוח מחד, ומאידך לקבוע כי הנתבע יהיה אחראי בלעדי כלפי כל דרישה כספית מאת צד שלישי, היא דרישה לא ישימה שכן במקרה כזה הנתבע ישלם פעמיים עבור אותו כסף.
דיון והכרעה:
-
מה דינם של הכספים שנמשכו על ידי הנתבע מחשבונות המנוח בXXXX? האם היו אלה כספי פנסיה או כספים שהיו בחשבון האב בלי קשר לכספי פנסיה ? שאלה זאת ביחס למיהות הכספים משליכה על התוצאה בעניין השבת כספים לעיזבון המנוח.
-
אציין כי למרות שההכרעה נשענת על עניינים שבעובדה הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות והותירו את כתבי הטענות והתצהירים שהוגשו על ידם כבסיס להכרעה.
-
התביעה הוגשה ביחס לכספים שנמשכו במשך כעשור, ברם, גם התובעת מודה כי כל הכספים שנמשכו לפני 30.11.2017, אינם ברי תביעה, וזאת נוכח פסק דין חלוט שקבע כי לצדדים אין טענות הדדיות ביחס להתנהלות כלכלית של האב, או ביחס לעיזבון האם עד למועד מתן פסק הדין. יוער כי פסק הדין לא ניתן בחלל ריק וכי בוצעו העברות כספים לאחיות ואושרה העברת הזכויות בדירה ברח' XXXX בXXXXX על שם הנתבע. משמע, פסק דין זה סתם את הגולל על טענות כספיות ואחרות עד למועד מתן פסק הדין.
-
נותר אם כן לבחון את טענות התובעת ביחס למשיכות כספים שבוצעו לאחר מועד זה. מתצהיר התובעת מיום 20.9.2022 עולה כי משיכות הכספים בשנים 2018-2022 עמדו על סך כולל של 75,639 יורו (נספח א' לתצהיר התובעת). סכום זה שונה בתכלית מהסכום המצוין בסיכומי התובעת, שם נטען כי המשיכות של הכספים הגיעו עד לסך של 118,000 יורו. התובעת לא סיפקה כל הסבר לפער זה ולמעשה כשלה מלהוכיח כמה כספים נמשכו מחשבונות הבנק בXXXX. אציין כי ניתן צו הסרת חיסיון מלא הן כלפי האב המנוח והן כלפי הנתבע עצמו. בנוסף התובעת טענה כי אחות נוספת המתגוררת בXXXX הוציאה תדפיסי חשבון בנק של האם בXXXX (פרוטוקול מיום 11.7.22 עמ' 7 ש' 23).
-
הנתבע, בתצהיר מיום 11.7.22 טען כי משך 1,000 יורו מדי חודש החל מיום 30.11.2017 ועד ליום 10.4.2022. היינו סכום כולל של 54,000 יורו. נראה כי בעניין זה התובעת ערכה חישוב שגוי שכן אותו כסף "נספר פעמיים". פעם אחת כמשיכות בהתאם לתדפיסי בנק (נספח א' לתצהיר התובעת) ופעם אחת על יסוד הצהרת הנתבע בתצהירו.
-
מסקנת ביניים, ועוד בטרם נבחן את מיהות הכסף, ניתן לקבוע כי הכספים שבמחלוקת שנמשכו לאחר 30.11.2017 עומדים על סך 75,639 יורו. בעניין זה יש להעדיף את תדפיסי חשבון הבנק על פני הצהרתו של הנתבע שלא גובתה במסמכים תומכים. אציין כי גם בהצהרתו הבהיר הנתבע כי הסכום של 1,000 יורו לחודש היה משתנה מדי חודש בהתאם לעמלות או שערי המרה (סעיף 7 לתצהיר הנתבע).
-
מאחר שהתביעה היא להשבת כספים לעיזבון יש להבחין בין שני מועדים: משיכת כספים עד ליום פטירתו של המנוח ביום 2019.XX.XX ומשיכת כספים לאחר מועד זה.
-
למנוח מונה אפוטרופוס עוד בשנת 2016, כך שברור כי ככל שהגיעו למנוח כספים ממועד זה היה עליהם להיות מפוקחים על ידי האפוטרופוס הכללי. על פי תצהיר התובעת עד לפטירתו של האב נמשכו כ – 34,000 יורו ולאחר הפטירה נמשכו עוד – כ 41,000 יורו. הסכומים מעוגלים, בין היתר, משום שהתובעת לא השכילה להוכיח כמה כסף נמשך מיד חודש אלא הסתפקה ברישום של שנים, היינו, כמה כסף נמשך כל שנה.
-
ביחס לכספים שנמשכו לפני הפטירה, אין ספק כי הנתבע עשה שימוש בכספים לצרכי מחייתו. הנתבע הצהיר כי הוא השתמש בכספים לתשלום חובות במכולת השכונתית, היינו, חובות אישיים שלו. אני סבור כי הכספים היו כספי פנסיה של האב שהיה זכאי לפנסיה מXXXX, ברם, גם אם אין מדובר בכספי פנסיה אלא בכספים שהיו בחשבון האב, אין הדבר משנה מהמסקנה אליה הגעתי ביחס לכספים אלה. הכספים לא הועברו לחשבון שנוהל על ידי האפוטרופוס, למעשה לאפוטרופוס לא הייתה כל אפשרות לדעת אודות כספים אלה והגישה אליהם הייתה באמצעות כרטיס המשיכה שהיה בידי הנתבע. מאחר שהמנוח היה באותה עת בין החיים, ברור כי הוא היה זכאי לפנסיה ועל כן ביחס לכספים אלה, גם אם מקורם בכספי פנסיה, לא תיתכן דרישה להשבה מצד חברת הביטוח.
-
אני סבור כי השימוש שעשה הנתבע בכספים השייכים לאשל"א לצורך שימוש אישי שלו, נעשה בניגוד לכל דין. אף אם הנתבע היה במצוקה כלכלית אין הדבר מתיר לו לעשות ככל העולה על רוחו ביחס לכספים המגיעים לאשל"א, ומאחר שהנתבע כלל אינו מתכחש כי עשה כן, הרי שכספים אלה יש להשיב לעיזבון המנוח.
-
ביחס לכספים שנמשכו לאחר פטירתו של המנוח התמונה שונה. יש לבחון מהו מקור הכספים. ככל שהכספים היו כספי פנסיה, הרי שהם שולמו על ידי חברת הפנסיה בXXXX, מבלי שזו יודעת כי העמית הלך לעולמו ועל כן שולמו בטעות ויש להשיבם לחברת הפנסיה. במקרה זה אין מקום לדרוש מהנתבע להשיב את הכספים לעיזבון או לשלם לתובעת את חלקה, נוכח העובדה כי הנתבע נותר חשוף לתביעת השבה שתוגש על ידי חברת הפנסיה.
-
אולם, ככל שהכספים אינם כספי פנסיה אלא כספים שהיו מצויים בחשבון המנוח וכפועל יוצא מכך הם חלק מעיזבונו, אזי יש להורות לנתבע על השבתם לעיזבון.
-
מהראיות שנפרסו לפני, ואציין כי הצדדים שניהם לא הציגו ראיות ברורות, אני סבור כי הכספים שמשך הנתבע באמצעות הכרטיס היו כספי פנסיה של המנוח. התובעת לא השכילה להוכיח כי היו כספים אחרים בחשבון האב. בדיון מיום 11.7.22 טענה התובעת כי "לא רק שנלקח כסף של הפנסיה של אמא נלקח גם כסף של הפנסיה של אבא" (עמ' 7 ש' 23-24). באותו דיון טען ב"כ התובעת כי "הוא לוקח בדיוק מה שנכנס. על השקל הוא יודע בדיוק כמה נכנס" עמ' 7 ש' 36).
-
במקום אחר טענה התובעת כי "יש דרישה של חברת הפנסיה בXXXX להחזר 60,000 ומשהו אלף יורו. מחשבון האבא גם שם יש פנסיה שהוא גם לוקח, שם עוד לא עלו עליו" (עמ' 11 ש' 4-5).
-
הנה כי כן, גם לשיטתה של התובעת לאב הייתה פנסיה בXXXX שנכנסה לחשבונו, נכנס כסף מדי חודש ואת הסכום הזה מושך הנתבע. ברור כי לאחר שהאב הלך לעולמו הכסף שנכנס לחשבונו ממקור חיצוני יכול להיות כסף פנסיוני בלבד. התובעת, על כל פנים, לא נתנה כל הסבר מניח את הדעת אודות מקור כספי אחר שמכניס כסף לחשבון האב.
-
אציין כי טענות התובעת בנושא דרישה להחזר כספי פנסיה של האם נטענו ללא כל ראיה או אסמכתא. את הדרישה קיבלה לכאורה האחות שחיה בXXXX אך כל מסמך לא הוצג בעניין זה והטענה נותרה תלויה על בלימה. מעבר לאמור אציין כי טענות בדבר חבות בגין תשלומי חברת הפנסיה של האם, ככל שהיו תשלומים כאלה, חורגות מעניינה של תובענה זו שהוגשה ביחס לקביעת היקף עיזבון האב בלבד.
-
לאור המסקנה אליה הגעתי כי הכספים שנמשכו על ידי הנתבע לאחר פטירתו של האב היו כספי פנסיה ששולמו בשגגה על ידי חברת הפנסיה, כאמור, ככל הנראה בשל חוסר ידיעה על פטירתו של האב, אין כל מקום להורות לנתבע להשיב כספים אלה לעיזבון. זאת נוכח העובדה כי אין מדובר בכספי עיזבון, וכי כטענתה המוצדקת של ב"כ הנתבע, הדבר יעמיד אותו בסיכון כפול שכן חברת הביטוח יכולה לתבוע ממנו את השבת הכספים.
סוף דבר
-
התביעה מתקבלת בחלקה בלבד.
-
כספים שנמשכו על ידי הנתבע מאז יום 30.11.2017 ועד יום פטירת האב 2019.XX.XX בסך של 34,000 יורו שערכם על פי שער יציג עומד על סך 136,000 ₪ הם כספים השייכים לעיזבון האב.
-
היורשת א' מ' לא הגישה תובענה כנגד הנתבע ואילו היורשת ר' ו' ביקשה להימחק מכתב התביעה. על כן, בהיעדר תובענה מצד שתי האחיות, אין מקום לחייב את הנתבע בהשבת כספים על ידי מי שאינן תובעות אותם.
-
ביחס לתובעת הרי שהיא זכאית על פי צו הירושה ל – 1/4 מהעיזבון ומשכך על הנתבע לשלם לתובעת סך של 34,000 ₪ בגין חלקה בעיזבון האב המנוח. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין. מאחר שהחישוב הכספי נעשה על יסוד ערכו של מט"ח – יורו אינני מוצא כי יש להורות על תוספת הצמדה וריבית.
-
מאחר שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד אינני עושה צו להוצאות.
-
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, כ"א אב תשפ"ד, 25 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.